הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 באפריל, 2009 37 תגובות

שלישיית תומכי הכיבוש-גדי טאוב,אלכס יעקובסון ושלמה אבינרי  – מעלים מחדש  את תיאוריית ה"אין פרטנר לשלום" מבית מדרשו של אהוד ברק .


 


לאחרונה צצים פרסומים בתקשורת של מתחזים להיות אנשי שמאל המנסים לשכנע את השומע וקורא בצדקת הציונות  הטוטאלית וכל מעשי יציר-כפיה,מדינת ישראל. השמאל המדומה הזה מנצל את אי ההבחנה של הישראלים בין "ליברל" ל"שמאל".


 


ליברלי הוא מי שתומך עקרונית בחלשים ונרדפים ומתנגד לדיכוי וחוסר צדק בכל צורותיו. מרטין לותר קינג היה ליברלי.הוא לחם בהפליית השחורים. כך גם נלסון מנדלה. אורי אבנרי ועמוס שוקן הם ליברלים. הם נגד כיבוש הפלסתינים ונגד אפליה עדתית או חברתית. חסידי אומות העולם הם ליברלים. הם סיכנו חייהם בהתנגדות לרדיפת יהודים בגלל מוצאם. כך גם פרנץ וורפל, מחבר "40 הימים של מוסה דאג" שתיעד את השמדת הארמנים על ידי הטורקים.

האם הם  אנשי שמאל? אפטון סינקלר היה סופר כמו פרנץ וורפל וספריו תיעדו רדיפת חלשים כמו ב"ספרטקוס" על מרד העבדים ברומא, אך בעיקר כתב על  דיכוי עובדים בגלל היותם חסרי כל, בספרים הלא נשכחים כמו "הזונגל" או "נפט". סינקלר נחשב ללא היסוס לאיש שמאל. הוא גם ליברל.


 


להיות שמאלי משמעותו העיקרית היא הזדהות ותמיכה במעמד השכירים חסרי הרכוש המנוצלים בחברה הקפיטליסטית. היו אנשי שמאל רבים שלא היו ליברלים, בעיקר בתנועות הפועלים בארה"ב ובאירופה. מפלגתו הפשיסטית של מוסוליני היתה מפלגת עובדים שהחלה את דרכה בהגנה על השכירים. מפלגת העבודה היתה מפלגת עובדים וכיום מנהיגים אותה אישים הרחוקים ממחנה השמאל והליברליזם גם יחד.


להיות שמאלי אינו אומר להיות ליברלי. האיגודים המקצועיים בגרמניה הגינו על העובדים הגרמנים ותמכו בהיטלר בדיכוי לא גרמנים. האיגוד המקצועי של פועלי ההובלה האמריקאי נלחם למען חבריו העובדים ושיתף פעולה עם האף.בי.איי ברדיפת קומוניסטים וליברלים בשנות החמישים באמריקה. מפלגת העבודה כשנקראה מפא"י רדפה את חברי המפלגה הקומוניסטית בישראל והסגירה אותם לבריטים. עמוס שוקן או אורי אבנרי הם ליברלים אך רחוקים מהשמאל.


 


את חוסר הבהירות בישראל באבחנה בין שמאל וליברל מנצלים מתחזים לליברלים הקוראים לעצמם אנשי שמאל. הם עושים זאת בעיקר כי כאן להיות שמאלי משמעו להיות ליברלי. הדבר מקנה למתחזה כרטיס כניסה למחנה הליברלים הגדול מחוץ לישראל. אם אתה איש רוח כמו סופר או משורר תמכור יותר ספרים אם תיחשב לאיש שמאל.


 


שלמה אבינרי כנראה מודאג מתכנית הנשיא אובמה להידברות עם האיראנים והמוסלמים הקיצונים כמו החמאס. ברשימה שפרסם לאחרונה בעניין הידברות עם החמאס טען כי אין לעשות זאת בגלל האמנה של החמאס הקוראת להשמדת היהודים.אם העולם יאמץ את הטיעון הזה של אבינרי איש לא ידבר עם יהודים לפני שישנו את האמנה שלהם, התנ"ך, המטיף פעמים רבות להשמדת כל מי שהוא גוי. כדאי מאוד לאבינרים למיניהם לזכור את מה שכתוב באמנות הלאומיות של העם היהודי לפני שיקרא להחרמת אחרים בגלל מה שכתוב אצלם.


 


גדי טאוב נחשב לסופר ומצטיין בהיותו מסביר קולני של צדקת הציונות בכל דרכה.עד לאחרונה עיקר טיעונו היה התעלמות מוחלטת מפגיעת הציונות בפלסתינים. לאחרונה, כמו אבינרי, על רקע הסכנה שהנשיא האמריקאי החדש לא יילך בדרכי קודמיו חסידי הציונות, הוא מעלה טיעון חדש להצדקת הכיבוש והסירוב לכל הסדר מדיני: אין עם מי לדבר. כאשר אהוד ברק או גדי טאוב או שמעון פרס אומרים שאין עם מי לדבר הם מתכוונים שאי אפשר למצוא ערבי טוב שיסכים לתנאים של ישראל לשלום. מכיוון שאין הם מוכנים לוותר על הכיבוש וההתנחלויות ומצב המלחמה המתמדת הנובע מכך הם ינהלו מו"מ רק עם ערבי ציוני. רק עם פלסתיני שיסכים לוותר על השטחים הכבושים הם מוכנים לדבר.


 


גדי טאוב ממליץ לקרוא את אלכס יעקובסון שפרסם לאחרונה ב"הארץ" כי כל עוד אין מענה לסכנת הירי בטילים משטחים כבושים שישראל תפנה בהסדר, אין לסגת. זה נימוק שונה משל אהוד ברק וגדי טאוב להמשך הכיבוש אך המטרה אחת. לשיטתו של יעקובסון, צריך להרחיב את הכיבוש עד איראן שיש לה כיום טילים המגיעים בקלות לכל נקודה בישראל. המתיימר להיות פילוסוף גדי טאוב מזדהה עם הטיעון הפסבדו-לוגי של יעקובסון שהיה נפסל בשנה הראשונה בכל קורס לפילוסופיה. הרי נסיגה תהיה רק במסגרת הסדר שיבטיח אי שימוש בטילים או אמצעים אחרים. שלא לדבר כי סילוק המניעים לאיבה הפלסתינית ייבש את ביצת הטרור.


 


ליברלים ושמאליים מתחזים אלו ודומיהם ירבו ככל שיגבר הסיכוי לפיתרון בינינו לבין הפלסתינים. המתיימרים להיות אנשי רוח ליברלים ושמאליים משרתים את האינטרסים של המחנות מהם באו. בישראל רוב השכירים המבוססים כלכלית שחלקם הפך  לבורגנים לכל דבר מתפרנסים מן המיגזר הבטחוני. מיגזר זה צורך כרבע התפוקה הלאומית של ישראל .הוא כולל לא רק את אנשי הצבא וזרועות הביטחון אלא את כל התעשיות הצבאיות הישירות והחברות המתקיימות מחוזים בטחוניים. כל עוד נמשך מצב האיבה קיומם ושגשוגם מובטח. כל סיכוי לשלום פוגע ישירות בכיסם . הם רוב תומכי ומצביעי המפלגות קדימה והעבודה. הם שולטים בהסתדרות המייצגת את עובדי התעשיות הבטחוניות ולכן תמכה בממשלה בה נציגתה המובהקת,מפלגת העבודה, תהיה גורם משפיע.


 


מחנה מתפרנסי האיבה והכיבוש מקיים את התרבות בישראל,את שירי ארץ ישראל העובדת ומזיל דמעות אחרי כל טבח בפלסתינים. שלישיית המתחזים לליברלים ושמאליים הם חלק מובהק ממחנה זה.   


 


קישור לרשימתו של אלכס יעקובסון:


http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1077561.html


 


לרשימתו של גדי טאוב:


http://www.gaditaub.com/hblog/?p=320


לרשימתו של שלמה אבינרי:


http://www.haaretz.com/hasite/spages/1076731.html

תגובות
נושאים: מאמרים

37 תגובות

  1. אורנה לביא – ל"שלום אורנה" הגיב:

    ראשית, למה אני לא יודעת עם מי אני מדברת? זה לא מכובד!

    שנית, הפגנת חוסר ידע משווע בכל פרטי ההיסטוריה והאידיאולוגיה הפוליטיים.

    השמאל הפוליטי דוגל בחופש יחסי, שוויון זכויות וכלכלה לטובת הציבור. מה שנקרא סוציאליזם. הימין הפוליטי דוגל בכלכלה קפיטליסטית, המקדשת את הרכושנות והמעמדות. האנרכיזם דוגל במצב שוויוני, הנובע ממחיקת הגורמים לחוסר השוויון, שהם חופפים לאותם גורמים למלחמות בעולם, לאלימות למיניה ולרבדיה השונים.

    בדומה לנושא הכלכלי – חברתי, דוגל השמאל הפוליטי בהגעה לשלום על בסיס פיוס בין העמים ותיקון העוולות. אצלנו זה בעיקר פינוי השטחים הכבושים. האנרכיזם דוגל במחיקת הגבולות, פירוק כל המדינות על כל מרכיביהן.

    במיוחד יש לפרק את הצבאות והמשטרות. כשלא יהיה נשק בעולם, כשלא יהיו נושאי נשק, לא יהיו מלחמות. מעבר לכך, כשלא יהיו סיבות למלחמות – הן לא יהיו.

    כנ"ל לגבי פשע אזרחי. למשל, ביטול הכסף והרכושנות יגרום להיעדר סיבה לגניבות.

    ועל זה יש לומר רק:
    ת ח י ה מ ה פ כ ה !!!
    י ח י ה ח ו פ ש !!!

  2. ת.י הגיב:

    ציטוט:"הזדהות ותמיכה במעמד השכירים חסרי הרכוש המנוצלים בחברה הקפיטליסטית".
    זו בדיחה אחת גדולה, כולכם בעיני לא שמאל ולא ליברלים, תפסיקו לתת תירוצים. הדאגה היחידה היא לשבט האדום שלכם, תגידו כבר את האמת ותפסיקו להתחבא, אתם לא מסכימים למדינה יהודית בין הים לירדן.בניגוד אליי ולרוב העם, חציתם גבול שאותו אי אפשר לחצות תרתי משמע. כולכם יודע שהסכמה לתנאים שלכם תלווה רק בערבויות דמים, אם וכאשר התהליך שלכם לא יצליח ועם ישראל ישלם מחיר דמים כבד, אתם ובני משפחותיכם תשלמו בדם ק"ו הפלשתינאים היקרים שלכם, זה מוסכם עליכם? כסילים, אל תצנזרו צבועים עוטי מסכות ליברליות (איתה אין לכם שום קשר, לא עזרתם במאומה לשכבות החלשות, לא בחינוך ולא בהתנדבות), לקיצוניות כמו שלכם באזור הזה יש מחיר וזהו מחיר דמים של כולנו על ראשכם, זה האדום היחיד שישלוט פה.

  3. דניאל הגיב:

    "הרי נסיגה תהיה רק במסגרת הסדר שיבטיח אי שימוש בטילים או באמצעים אחרים". לשיטתך ההתנתקות לא היתה כנראה מעולם.ולא זכור לי שהמחנה הקורא לעצמו שמאל יצא לרחובות והבעיר צמיגים במחאה על המהלך האווילי הזה.

  4. זה התבלבל לגמרי הגיב:

    שמאל הוא מושג יחסי בהתאם לספקטרום הפוליטי שאליו מתייחסים וביתר פירוט גם לבעייה שאליה מתייחסים. באופן מוחלט, ככל שאתה בעד חופש מכפייה של בני אדם – השלטון ונגד ניצול בני אדם בידי בני אדם אחרים אתה יותר שמאל. באופן יחסי, ההתייחסות היא כאמור למושא הפוליטי שעליו מדובר: בתנועה הציונית מה שנקרא השמאל הציוני היא הקבוצה השמאלית ביותר. בפוליטיקה הישראלית השמאל הציוני הוא משהו קצת אמורפי הנמצא בשטח הדמדומים של המרכז והשמאל המובהק הוא בכלל אנטי ציוני. אם מתייחסים לבעיית זכויות העובדים, החלוקה אולי משתנה במקצת אך באופן עקרוני השמאל בקצה הספקטרום ישלול גם דיכוי לאומי וגם ניצול עובדים.
    אם ניקח את הפוליטיקה העולמית, השמאל הציוני ימצא בכלל בקוטב הימני מאחר ששלילת הקולוניאליזם בכל צורותיו היא שם גם במרכז.
    אשר לליברליזם, זו רואה את החופש של הפרט, גם הכלכלי וגם הפוליטי כחופש הרצוי למרות שמשמעותו היא חופש הניצול כך שלגבי רוב החברה הוא חופש במובן הפורמלי בלבד אם כי הוא שחרור לגבי משטרים שמונעים גם חופש זה. מקומו היחסי של הליברל בספקטרום הפוליטי בין שמאל לימין תלוי במיקום ובנושא הליברל בארה"ב נחשב לשמאל ובארופה שם הסוציאליסטים הם שמאל הוא נחשב למרכז. בנושא הפלסטיני הליברל הוא שמאל ובשאלת זכויות העובדים הוא ימין.

  5. קורא אנגלי הגיב:

    המאמר הזה מתחבר יפה מאד למאמר הקודם – של יוסי דהאן. הרוב נמצא בכיס של בעלי ההון.
    המערכת מגדירה יפה מאד מה שמצופה ממך.
    לכן יש לאדם 2 ברירות:
    1. להוריד את המבט ולציית.
    2. להיות בוגד.
    נא לבחור.

  6. חיים ברעם הגיב:

    מאמר מעולה, מגדיר את הדברים בבהירות. תודה

  7. ממש לא נכון הגיב:

    הקריאה היחידה להשמדה של עם אחר בתנ"ך היא כלפי עמלק. אין בתנ"ך פרט לזה ציווי להשמיד עם אחר רק כי הוא גוי. להיפך…ישנו ציווי מפורש למתן זכויות שוות לגר ולתושב. וזאת בניגוד לקריאה המפורשת של אמנת החמאס.היכן ישנן עוד אמנות יהודיות שקוראות להשמדת עם? אמשח אם תביא מובאות וציטוטים דוגמת המובאה המפורסמת מהאמנה הערבית – לא לשלום, לא להכרה ולא להידברות …

  8. עופר הגיב:

    מאמר לא מדוייק וחלקו דממגוגי.
    התנ"ך הוא לא האמנה של הישראלים, וגם המאמינים בו לא חותרים להשמדת הפלסטינים. בניגוד לאמנת החאמס שמצהירה על כך במפורש.

    בנושא האין פרטנר, בנוגע לחמאס זה בוודאי נכון אבל גם ללא קשר לחמאס עדיין לא שמעתי אפילו פעם אחת נכונות לפשרה כלשהיא מצד הפלסטינים. סיום הכיבוש הוא מטרה חשובה וצודקת גם אם אין פרטנר בצד השני.

    בדומה לימין שלוקח מונופול על ציונות ופטריוטיות השמאל הקיצוני לוקח מונופול על השמאל. מי שאינו שותף לדעותיהם הקיצוניות הוא לא שמאל.

    אז יש לי חדשות בשבילך יש שמאל שהוא לא שמאל רדיקלי.
    שמאל שמאמין וחותר לחזרה לקווי 67 וסיום הכיבוש
    שמתנגד לטרור ומתנגד לזכות השיבה.

  9. ג’וקר הגיב:

    השוואת אמנת החמאס עם התנ"ך היא גוזמא במקרה הטוב והטעיה המכוונת לבורים במקרה הרע יותר. התנ"ך נכתב לפני אלפי שנים, והציווי על "הרג גויים" בו הוא שולי, ובניגוד לדברי לביב דווקא אינו מופיע פעמים רבות, ולבד מכמה משוגעים אף אחד לא מנסה לעשות שום דבר בעניין, וזאת בניגוד לאמנת החמאס, שחוברה לפני עשרים שנה בידי אותם אנשים המנסים ליישם אותה היום, ותכליתה העיקרית, המעשית והבלתי מתפשרת היא השמדת מדינת ישראל.

    הטיעון ש"לשיטתו של יעקבסון יש להרחיב את הכיבוש עד לאיראן", הוא לא רק הגזמה מופרכת, אלא הכנסת טיעונים אבסורדיים לפיהם של מתנגדיך כדי להפכם למגוחכים על מנת שייקל עליך לצלוב אותם. לא יפה. הטיעון שהסכם עם הפלסטינים ימנע ירי טילים, למשל, טיעון שמעלה יגאל לביב, מופרך לחלוטין (מניסיון), ובכל זאת אף אחד לא בא אל לביב בטענות.

  10. פטריוט הגיב:

    שמאל ציוני – הוא הימין הקיצוני ביותר בישראל. אפילו יותר ימני מליברמן. ליברמן לפחות לא צבוע – לא מתחפש לשמאל. אנחנו השמאל הרדיקלי צריכים להגיד לעם את כל האמת: שמאל זה רק חד"ש, ימין מרכז הוא – הליכוד- המפלגה שמפנה התנחלויות. והימין הקיצוני ביותר בישראל זה מפלגת העבודה וקדימה ששום התנחלות לא פונתה בתקופת הממשלות שבהן כיהנו המפלגות האלה. את ברק הפשיסט הגדול ביותר בארץ חייבים לחסל פוליטית, אחרת הוא יוביל אותנו למלחמות גדולות הרות אסון. שמאלאנים הרדיקלים – צאו לרחובות ותפילו את משטר הכיבוש!

  11. ניצן אביב הגיב:

    .

    כל הכבוד ליגאל לביב על כתבתו.
    מילים כדורבנות הקורעות את המסיכות הגרוטסקיות מעל פניהם של "שלישיית תומכי הכיבוש" המובהקים ותיאורית ה"אין פרטנר" הנלעגת והנדושה עד לזרא וחושפות את תכליתה האחת: שימור הכיבוש הנורא, הדיכוי, הנישול, העושק והניצול של העם הפלסטיני בשטחים הכבושים עד אין קץ!

  12. לדניאל הגיב:

    תזכורת: ההתנתקות היהת חד- צדדית. שרון סירב בתוקףלהגיע להסכם עם הפתח ונתן את עזה במתנה למתנגדים לכל הסכם.

  13. עמית הגיב:

    פעם ראשונה שאני שומע שאיגודי העובדים בגרמניה הנאצית שיתפו פעולה עם היטלר. מישהו יודע על זה משהו? אני לתומי חשבתי שאת רוב ההנהגה הסוציאל-דמוקרטית הנאצים זרקו ביחד עם הקומוניסטים למחנות ריכוז.

    נ"ב: איפה העורכת הלשונית שתהפוך את הפלסתינים האומללים לפלסטינים?

  14. יובל הלפרין הגיב:

    לטעמי יש כאן בלבול במושגים.
    יוצא ש"שמאלי" הוא פעיל איגוד מקצועי ואילו "ליברל" הוא פעיל זכויות אדם.
    גם למפלגות הימין היו וישנם איגודים מקצועיים, שלעתים מגינים על האינטרסים המיידיים של חבריהם לא פחות מהאיגודים הסוציאליסטיים, אבל הם לא שמאל, הם בהגדרה "ימין".
    "שמאל" הוא מי שמגן על זכויות השכירים מתוך ראייה מעמדית כוללת, או מתוך מסורת פוליטית-רעיונית שנתקבעה בהיסטוריה כשמאל.
    ליברל הוא מי שדוגל ב"ליברטי", כלומר ב"חירות". היות שחירות היא מושג שברירי, נתון לפרשנויות ולסתירות לוגיות והיסטוריות – גם המושג "ליברל" מקיף כל מיני השקפות, חלקן מנוגדות וסותרות אלו את אלה.
    בדרך כלל התקשרה ה"חירות" שב"ליברליזם" בין השאר למה שקרוי "כלכלה חופשית" ולכן במקומות רבים ליברל = ימין כלכלי, ושום ניתוח אטימולוגי לא ישנה זאת, זו כבר הגדרה מובנית.

    עכשיו לגבי שלושת המלומדים הללו.
    חיים ברעם נוהג לכנותם ברשימותיו "המרכז הלאומני". הם מאלה שכל עוד הימין המובהק אמר "אף שעל" נחשבו שמאל, וכיום, כשרוב רובו של המחנה הציוני מדבר על "פשרה בתנאי שיהיה פרטנר" – הם קרויים "מרכז".

    שאלת "פרטנר לשלום" מורכבת, כי בישראל מדברים בדרך כלל על "פרטנר" לאחר שדואגים מראש להציב "קווים אדומים" באופן ששום "פרטנר" כבר לא יהיה "פרטנר":
    שלילה מוחלטת של זכות השיבה.
    הכרה ב"גושי התיישבות" שחודרים עד לפאתי חברון, רמאללה וטול ארם.
    הגבלות מופרכות בריבונות הפלסטינית בשאלות צבא, מים, מרחב אווירי, גבולות ומה לא.

    לזה באמת לא יהיה אף פעם פרטנר, אבל חשוב יותר: אנחנו צריכים להטות את מוקד הדיון מה"פרטנר" אל ה"כיבוש".
    ישראל לא צריכה ולא יכולה להמשיך למשול על שלושה וחצי מיליון בני אדם משוללי כל זכות לקבוע את עתידם, ואין לה כל זכות להשתמש בשטחים שבהם היא שולטת באמצעות צבאה. לא לצורכי "התיישבות" ולא לצורכי "ביטחון" ולא מתוך "דאגה למקורות המים" ולא לשום צורך אחר.
    הכיבוש צריך להסתיים בלא קשר לשאלה אם יש פרטנר או אין פרטנר.
    היו כאלה שכדי לגרום לציבור להפנות עורף למשיחיות הדתית-לאומנית הציעו להם משיחיות של "שלום" וציירוהו כגן עדן עלי אדמות.
    על סיום הכיבוש לא מגיע פ?רס לאיש, ולמי שמסיימו אין להבטיח גן של שושנים או הרים של כסף שיגיעו מהסחר עם נסיכויות הנפט.
    שאלת הפרטנר לשלום היא עניין חשוב, אך נפרד.
    מהשטחים צריך לצאת, את ההתנחלויות לפנות ואת הגדר העוברת בתוך השטח הכבוש להרוס, או למצער להעבירה לשטח ישראלי ריבוני.
    עם שלום או בלי שלום. עם פרטנר או בלי פרטנר.

  15. איש ללא שם הגיב:

    "אם העולם יאמץ את הטיעון הזה של אבינרי איש לא ידבר עם יהודים לפני שישנו את האמנה שלהם, התנ"ך, המטיף פעמים רבות להשמדת כל מי שהוא גוי..". טוב,רות-שמזרעה יצא המשיח הייתה מואביה,אשתו של משה -הנביא הגדול ביותר הייתה גויה. אני ישמח לקבל ציטוט מהתנ"ך שאומר ל"להשמיד כל מי שהוא גוי". טיפשות ובורות זאת מחלה קשה

  16. דרור בל"ד הגיב:

    בסרט התעודה "מליון קליעים באוקטובר" מנסה להסביר רביב דרוקר מדוע ואיך השתבשה דעתה של התקשורת,ואיתה דעתו של הציבור כולו,בעניין קבלת הנחתו של אהוד ברק(לימים,גדול פושעי המלחמה הציוניים)כי אין פרטנר לשלום.
    כשכתב צבאי ,המתבסס רק על מידע ממקורות צבאיים, מביא את גרסתו מול גרסת כתבים המתבססים על מידע מהפלשתינאים,ברור-לדידו של דרוקר-כי התקשורת,ואתה הציבור כולו,יקבל את גרסת צה"ל.
    אין ספק כי לתקשורת חלק חשוב בגניבת הדעת,ובאופן עקיף לפשעי המלחמה שנעשו בעקבות קבלת גרסתו של אהוד ברק,מאז ועד היום.

    על גניבת דעת נוספת,חמורה לא פחות,מצביע כותב המאמר.נושא בגידת האינטלקטואלים נדון בהרחבה באירופה של אחרי המלחמה.קנוט המסון וסלין הם דוגמאות לכך בתחום הספרות,והיות והם נחשבים לסופרים טובים לעין ערוך מליצנים דוגמת עמוס עוז,א.ב. הושע,כך גם גדולים התמיהה והכעס על בגידתם.אין לדעת מי הוא גדי טאוב ,אילו ספרים כתב ובאילו חוגים הוא נחשב לסופר,ואין גם צורך לדעת.תרומתו לספרות בטלה בשישים.אלכסנדר יעקובסון הוא מהעלובים מהכותבים ב"הארץ"ואת הטענות יש להפנות לעורך עמ’ המאמרים.

    שונה מהם פרופ’ שלמה אבינרי.אבינרי נחשב,יחד עם שטרנהל,לאחד מגדולי החוקרים בעולם בתחום מדעי המדינה.אי אפשר להכלילו ברשימה אחת עם חבורת הרעשנים הציוניים,שכל תכליתם הוא לזרות חול בעיני הציבור. ההתפקחות הציונית אותה עבר הוא נושא מחקר בפני עצמו.
    כעוקב אחר מאמריו ב"הארץ"מזה שנים רבות,נראה לי כי הוא משתייך ל"התפקחות השמאל השנייה",אותה התפקחות שעברה על השמאל אחרי ההתנתקות והמשך ירי הקסאמים,ושיאה,עליית שלטון החמאס.

    אמנת החמאס עולה תדיר לדיון בכל פעם שנשאלת השאלה האם יש עם מי,ועל מה לדבר.בנושא זה אבינרי אינו היחיד.בתכניתם של לונדון וקירשנבאום-2 שמאלנים שהתפקחו-תקף לונדון בחריפות יוצאת דופן,שלא היתה מביישת את אחרוני הציונים,את אחמד טיבי,על כך שלא הכיר לפרטי פרטים את אמנת החמאס.
    כך היה גם בתקופת שלטון האימים של שמיר,עד שבא רבין,ועם גיבוי רחב של האינטלקטואלים הציוניים,יצא לדרך חדשה.אלא שבניגוד לאז,היום ,פרט לשטרנהל,שולמית אלוני,שריד,ובמידה מסוימת גם זהבה גלאון,לא נשאר איש במחנה המתקרא "השמאל השפוי" או השמאל הציוני.לאור זאת,הנזק שגורם אבינרי באמצו את הנחתו של ברק-לפי דעת הכותב-ואת הנחתו של ביבי(אמרתי לכם!)לפי דעתי,הוא עצום ורב.

    את פניו האמיתיים חשף אבינרי במאמר מביש הפונה אל משפחת שליט.את תואר הפרופסור אי אפשר לשלול ממנו,אך התואר הנלווה בד"כ לאנשים בקומתו:הפרופסור המכובד,נשלל ממנו לעולמי עד.דווקא התעלמות אנשי הרוח הציונים ממכתבו המצמרר ומדברי הבלע שהרכיבו אותו יכולה להוות נחמה,ולו קטנה,לכותב:מכתב זה פשוט לא ראוי לתגובה.

    ברצוני להודות לכותב על המאמר שכתב ועל המסקנות שהסיק.מאמרים שנכתבו ב"הארץ" ע"י כותבים נאורים יותר מיעקובסון,מחזקים את דעת הכותב ומוסיפים דעת למסקנותיו:

    על "כל עוד נמשך מצב האיבה קיומם ושגשוגם מובטח. כל סיכוי לשלום פוגע ישירות בכיסם" ראו ראובן פדהצור-צהל לא בא אל סיפוקו
    — קישור —

    על "מחנה מתפרנסי האיבה והכיבוש מקיים את התרבות בישראל,את שירי ארץ ישראל העובדת ומזיל דמעות אחרי כל טבח בפלסתינים" ראו יצחק לאור-הכי מוסרי בעולם-עובדה
    — קישור —

    על "הם שולטים בהסתדרות המייצגת את עובדי התעשיות הבטחוניות ולכן תמכה בממשלה בה נציגתה המובהקת,מפלגת העבודה, תהיה גורם משפיע" ראו לב גרינברג-בין עיני לפרץ
    — קישור —

    על הטפת המוסר למשפחת שליט"-מה הייתי מצפה ממשפחת שליט?"קראו כדי להאמין שנכתב
    — קישור —
    . ,

  17. שמאלני: יש כאן כמה טעויות קריטיות הגיב:

    המפלגה הנאצית הייתה מפלגה שרוב בוחריה היו מהמעמד הבנוני ואיכרים. עד 33 שהיו הבחירות האחרונות עד לתבוסת גרמניה הנאצית הצביעו רוב הפועלים למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ולמפלגה הקומונסטית, ובעלי ההון למפלגה השמרנית הימנית.
    מרטין לותר קינג נלחם לא רק למען שויון זכויות ליברלי לשחורים אלא גם למען העובדים והעניים. הוא נרצח במוטל בממפיס שם שהה לצורך הבעת תמיכה בשביתה של עובדי התבאורה.

  18. רפי חלם הגיב:

    1. איפה בתנ"ך יש קריאה להשמדת גויים באשר הם?

    2. המניעים לאיבה הפלסטינית הם מדינת ישראל ויושביה היהודים, הבעיות לא התחילו ב67 אלא ב1881, הסכם ייבש את ביצת הטרור? כמו שאוסלו ייבש? כמו שהנסיגה מלבנון ייבשה את חיזבאללה? אוסלו היה הסכם גרוע ששני הצדדים לא חלמו ליישם, כנראה כמו ההסכם הדמיוני הבא.

    3. אתה מסכים לנסיגה בהסדר, הפער בינך לבין ברק (וביבי) הוא שאתה חושב שיש עם מי לסגור עסקה, אפשר לדעת עם מי? ברגותי? משעל?

  19. נתן. הגיב:

    ההקבלה שעושה לביב בין התנ"ך לבין אמנת החמאס היא עלבון לאינטיליגנציה.

    בכל מקרה ההצעה שלו שהיהודים ישנו את התנ"ך לפני שהם דורשים מהחמאס לשנות את האמנה שלו עלולה להיות מעט בעיתית בהתחשב בכך שהתנ"ך (או ליתר דיוק חמשת חומשי תורה) הוא ספר קדוש גם ל……..מוסלמים ומכאן גם לחמאס.

  20. יוסי יוסף הגיב:

    למיטב ידיעתי, גדי טאוב בעד נסיגה מהשטחים. הוא טוען שהפלשתינים אינם פרטנר כרגע, ולכן חובה לחלק את הארץ בטרם נהפוך למדינה דו-לאומית. אני לא זוכר איך הוא מצפה שזה יקרה בלי הסכם שלום עם הפלשתינים. אולי גדר, אולי נסיגה חד-צדדית.

    הטענות שלו הן בעיקר נגד תפיסת העולם של השמאלנים. כלומר, נגד אימוץ חלקים נרחבים מהנראטיב הפלשתיני. זו גם כנראה המוטיבציה העיקרית שלו: מן איבה לשמאל המשכיל שלדעתו סובל מקביעות מחשבתית ושנאה עצמית. לפחות כך אני מבין מכתביו.

  21. סדר בבלגן הגיב:

    "באופן מוחלט, ככל שאתה בעד חופש מכפייה של בני אדם – השלטון ונגד ניצול בני אדם בידי בני אדם אחרים אתה יותר שמאל."

    אכן מבולבל.

    ניהול חברה לפי עקרונות שמאליים מחייב כפיה רחבה ועמוקה. יש גם מי שיקרא לכך ניצול של אנשים מסויימים (בעלי יכולות גבוהות) לטובת אנשים אחרים (בעלי כישורים נמוכים).

    "שמאל" אמיתי מתנהל לפי עקרונות קולקטיביסטיים. אדוני מבלבל בין שמאל ואנרכיזם.

    "אם ניקח את הפוליטיקה העולמית, השמאל הציוני ימצא בכלל בקוטב הימני מאחר ששלילת הקולוניאליזם בכל צורותיו היא שם גם במרכז"

    רק אם מקבלים את הנחת היסוד שלך שציונות היא איזו שהיא צורה של קולוניאליזם – מה שהיא כמובן איננה.

    אם ניקח את הפוליטיקה העולמית, השמאל הרדיקאלי, בהעמידו את ארה"ב כאוייב מספר אחת, מאחד כוחות בחזית משותפת עם האלמנטים הנחשלים והחשוכים ביותר הקיימים כיום – ריאקציוניזם דתי מיליטנטי ואלים.

    שת"פ "אסטרטגי" כזה, שבפועל ממקם את השמאל הרדיקאלי בקוטב ההפוך לחופש, קדמה, זכויות אדם, סובלנות, נאורות.

    בעולם עגול, כשהולכים מספיק שמאלה, נוגעים מימין, בימין של הימין…

  22. שאלה הגיב:

    האם המגיב "יוסף יוסף" הוא גדי טאוב?

  23. לעמית הגיב:

    האיגודים בגרמניה הנאצית היו מחולקים לפי התמיכה שלהם במפלגות, והיו פוליטיים לחלוטין. זה שרוב האיגודים לא תמכו בנאצים, לא אומר שהעובדים לא ראו את האינטרסים שלהם עם הנאצים, אלא שהם היו כבר "תפוסים".
    ואכן הנאצים הקימו ב-1928 איגוד מקצועי קטן, שהצליח במקומות שאותם שמטו הנוצרים-דמוקרטים, הס"ד והקומוניסטים.

  24. לבורר הגיב:

    תחזור לדיון ההוא.
    לא התחמקתי מדבריך. היו עניינים שהצהרתי מראש שאין ברצוני לעסוק בהם.
    הציפיות הבסיסיות שלנו שונות.
    אתה דיברת על מה ש"מתאר את העולם" ואני דיברתי על מה ש"משנה אותו".
    אי אפשר להגיד שהמרכסיזם לא שינה את העולם. לדעתך לרעה, אבל הוא שינה, ואני רואה בו גם כיום (ליתר דיוק את המרכסיזם-לניניזם) מנוע אדיר להנעת תנועות המונים ולגיוסם למטרות שאני מאמין בהן.
    את הוויכוח את ליברליזם לסוציאליזם אין טעם שננהל על גבי השרשור הזה.

  25. שאלה ליובל הגיב:

    באמת שאלה לא כהתרסה או זלזול 🙂
    בנושא היש\אין פרטנר, זכות השיבה וכו’
    1) האם לדעתך החמאס הוא פרטנר ואם כן מדוע
    2) לאילו פשרות מסכימים הפלסטינים (67\48, זכות השיבה וכו’)
    3) אם הפלסטינים אינם מוכנים להתפשר על הנושאים הנ"ל האם הם עדיין "פרטנר" מבחינתך?

  26. הבורר הגיב:

    היי יובל

    אני עדיין מחכה לתשובה שלך על האתגר שהצבתי בפניך, אודות אי-מדעיותו של המארקסיזם.

  27. ליובל הגיב:

    "ישראל לא צריכה ולא יכולה להמשיך למשול על שלושה וחצי מיליון בני אדם משוללי כל זכות לקבוע את עתידם, ואין לה כל זכות להשתמש בשטחים שבהם היא שולטת באמצעות צבאה. לא לצורכי "התיישבות" ולא לצורכי "ביטחון" ולא מתוך "דאגה למקורות המים" ולא לשום צורך אחר.
    הכיבוש צריך להסתיים בלא קשר לשאלה אם יש פרטנר או אין פרטנר.

    שאלת הפרטנר לשלום היא עניין חשוב, אך נפרד.
    מהשטחים צריך לצאת, את ההתנחלויות לפנות ואת הגדר העוברת בתוך השטח הכבוש להרוס, או למצער להעבירה לשטח ישראלי ריבוני.
    עם שלום או בלי שלום. עם פרטנר או בלי פרטנר."

    גם אני חשבתי פעם ככה.
    בתנאי אחד, שאחרי שנצא, בהתחשב ברמת הסיכון שתעלה, כל אלימות מצד הפלסטינים תיענה בתגובה "בלי כפפות".

    והנה יצאנו מהרצועה, פירקנו ההתנחלויות, הגדר עוברת בגבול הבינלאומי. כל זה בלי פרטנר.

    הפלסטינים ממשיכים להשתולל, וכל תגובה של ישראל נענית ביללות שבר ממחנה השמאל הרדיקאלי, יען כי הפלסטינים מסכנים ולא מצליחים להרוג לנו מספיק אנשים בכדי להיות "פיטים".

    תבין, יובל , אם צורכי הביטחון לא מספיקים כסיבה להחזיק בטריטוריה, וישראל חייבת לקחת סיכון גבוה יותר לאזרחיה, אזי לא יתכן שיקשרו לנו את הידיים כאשר הפלסטינים מנצלים את היציאה שלנו בכדי לגרום לנו נזק גדול יותר.

    אי אפשר להחזיק את המקל משני הקצוות.

    למעשה, אם בודקים את ההיסטוריה של הכיבוש, ככל שהכיבוש היה עמוק יותר, רמת הנזק שנגרם לישראלים היתה נמוכה יותר, וגם רמת האלימות שהפלסטינים סבלו ממנה היתה נמוכה יותר.

    אפילו היום, הפלסטינים בגדה הכבושה סובלים הרבה פחות מהפלסטינים ברצועה המשוחררת.

    מתי תתנו תשובה למלכוד 22 הזה? מתי?

  28. הבורר הגיב:

    בקיצור, אין לך דרך לענות לטענות שלי, אז אתה מעדיף לאמץ מסגרת מושגית חדשה לגמרי, שבה אתה "לוקח".

    בוא נבחן איזה תורות שינו את העולם במאה העשרים: הגזענות האידיאולוגית, הפאשיזם, הדארוויניזם החברתי, טוטאליטריות מימין ומשמאל, אה כן וגם המארקסיזם. ממש חברה טובה שאתה נמצא בה, אין מה לומר.

    כל אדם שאינו קפיטליסט וליברל הוא עיוור.

  29. בלגן בסדר הגיב:

    האנרכיזם הוא שמאל ולכן אין בלבול בין שמאל לאנרכיזם. מאחר שהוא תובע חופש מכל שלטון שהוא, גם שלטון הפועלים, הוא יותר שמאל מסוציאליסטים וסוציאל דמוקרטים
    הציונות היא אכן תנועה קולוניאלית אלא אם אתה בת יענה.
    ארה"ב היא אכן אויבו של שמאל רדיקלי מאחר שהיא המנצל הגדול בעולם של רוב האנושות ולכן על אויביה נמנים גם כוחות אחרים שאינם שמאל במובנים אחרים של זכויות אדם למשל.
    "כשהולכים מספיק שמאלה נוגעים בימין בימין שבימין" – זה בראש העגול שלך

  30. אורנה לביא – ל"בלגן בסדר" הגיב:

    הנה הבהרת מושגים כמעט מילונית לכמה חבר’ה שקצת חסר להם מידע, ונראה לי שאתה מייצג אותם בלי כוונה:

    אנרכיזם איננו מצב שבו יהיה בלגן במקום שלטון, אלא מצב של שלטון האנושות על עצמה. כלומר חופש משלטון – כי חופש הוא ההיפך משלטון!

    האנרכיזם מסתדר יותר עם השמאל מאשר עם הימין. אין דבר כזה "מרכז". זהו רק חלקה המבולבל של הפוליטיקה, שלפעמים הוא ימין ולעיתים רחוקות הוא קצת פוזל שמאלה.

    באופן כללי, בעולם אנרכיסטי לא תהיה בכלל פוליטיקה. יהיה בו חופש משלטון, ומצב פוליטי כלשהו הוא מצב שלטוני.

  31. ישוע מנצרת הגיב:

    אני השפעתי יותר על ההתפתחות ההיסטורית יותר ממארקס ומלנין ביחד, ויש לי פי 50000 יותר מעריצים היום. אולי יובל הלפרין צריך להאמין בי בכלל?

  32. מישאל הכהן הגיב:

    ליברליזם הוא עמדה המבוססת על זכויות הפרט שמקורה בתורת הזכויות הטבעיות של ג’ון לוק. לכן, כפי שהבחין אחד בשם קרל מארקס, זו השקפה ימנית ביסודה משום שהיא מעגנת חברה אינדיבידואליסטית נטולת סולדריות שבסיסה שוק חופשי. להגיד שליברליזם הוא "תמיכה בחלשים" פירושו לאמץ את עולם המושגים האמריקאי שגם הוא, כמובן, מעוגן באינידיבידואליזם של שוק חופשי. זוכרים שפעם ידענו ש"הליברלים העצמאיים" זו מפלגת ימין?

  33. איתמר הגיב:

    "את חוסר הבהירות בישראל באבחנה בין שמאל וליברל מנצלים מתחזים לליברלים הקוראים לעצמם אנשי שמאל. הם עושים זאת בעיקר כי כאן להיות שמאלי משמעו להיות ליברלי. הדבר מקנה למתחזה כרטיס כניסה למחנה הליברלים הגדול מחוץ לישראל. אם אתה איש רוח כמו סופר או משורר תמכור יותר ספרים אם תיחשב לאיש שמאל."

    מישהו הבין את הבלילה הטקסטואלית הזאת? המחנה הליברלי מחוץ לישראל מחבב אנשי שמאל ישראלים שהם בעצם (מתחזים?) לליברלים מתחזים???

  34. לאןרנה לביא הגיב:

    איפה ראית שכתבתי כי אנרכיזם זה בלגן?
    אולי כדאי קצת להתאמץ לפני שמוציאים תגובה.
    בכלל עפ"י תגובותיך כאן נראה לי שאת היא זאת שמוציאה שם רע לאנרכיזם.
    מלאכתם של יריביך נעשית על ידך והם צריכים רק שתמשיכי.

  35. אורנה לביא – ל"בלגן בסדר" הגיב:

    אוקיי, אין לי כח לחפש…
    טוב, סליחה. טעיתי, אי הבנה…
    אנרכיזם לפי טענתך איננו בלגן, אוקיי. אנרכיזם הוא מה?
    אתה אומר שאני מוציאה שם רע לאנרכיזם. כנראה שלדעתך מי שדוגל ברעיונות אנרכיסטיים מוציא שם רע לאנרכיזם.
    אין סיכוי איתך…! (לא קיוויתי…)

  36. דן לאורנה לביא הגיב:

    ההגדרה שלך לאנרכיזם למרות שהיא נוגעת לליבי היא גם מראה את הפאטתיות של השאיפה האנרכיסטית.
    כמו השאיפה הקומוניסטית – אנרכיזם כפי שאת מגדירה אותו אינו מצב המתאים למשפחת בני-האדם.
    לא סתם דבק במושג "אנרכיה" קונטקסט שלילי. זהו מצב בו "כל דאלים גבר" ללא מנגנון בלימה, דהיינו – ללא שלטון.
    אגב, גם היום ישנו מצב של "כל דאלים גבר", או יותר נכון – "כל דעשיר גבר", וזה אכן מצב הדורש תיקון. הבעיה היא ששלילת המערכת הקיימת אינה פתרון אלא רק החלפת רע אחד ברע אחר.
    אין דבר כזה "חופש משלטון". בכל מקום בו יש בני-אדם יש שלטון ולא משנה אם קוראים לו "ממשלה", "מלך", "מועצת חכמים" או "הכוהן הגדול". זה לא ישתנה לעולם ומי שינסה לשנות זאת רק ייצור וואקום שיתמלא מיד ע"י גורמים שהם לרוב גרועים יותר מאלו שהיו קודם.
    שלא לדבר על האלימות שמתלווה תמיד לצעדים כאלו.

    עשי בבקשה ניסוי מחשבתי קטן: נניח והצלחת לחולל מהפכה אנרכיסטית, ועכשיו קבוצת אנשים שלא קונים שת שטיפת המוח שלך מנסים לייסד קבוצה עצמאית עם שלטון פנימי רחמנא לצלן.
    מה תעשי להם?
    חינוך מחדש? גולאג? כלא?
    איזה גוף יטפל בהם אם בכלל, ותחת איזו אג’נדה? הרי "אין שלטון"…

    בקיצור, מומלץ לך להתעורר ולא לכלות את זמנך בתור הדון-קישוט של הגדה השמאלית.

  37. שלום אורנה הגיב:

    "שמאל" הוא מונח שמייצג עקרונות כלכליים שמחייבים התערבות גדולה ופיקוח נרחב של "מנגנון", ומטבע הדברים כרוך בכפיה.

    "ימין" מתייחס לעמדות שדורשות מינימום התערבות ופיקוח של מוסדות.

    אנרכיזם מתנגד בעיקרון לכפיה ולמוסדות, ולכן הוא קרוב הרבה יותר לימין מאשר לשמאל.

    אנארכיסטים מתנגדים בדרך כלל לשלטון במקום שבו הם פועלים.

    שורש הטעות הנפוצה בשיוך האנרכיזם לשמאל הוא בכך שבמדינות טוטליטריות עם כלכלה שמאלית לא נותנים להם כל כך להתבטא (בלשון המעטה) ואילו במדינות דמוקרטיות/ליברליות הם פועלים בחופש רב יחסית.

    לכן לאנרכיסטים שפועלים נגד שלטון "ימני" יש יותר תהודה ונוכחות מאשר לאנרכיסטים שפועלים נגד שלטון "שמאלי". אלה שפועלים נגד שלטון "שמאלי" נעלמים כל כך מהר מהעין הציבורית שהם לא מספיקים להשאיר סימן…

הגיבו לשמאלני: יש כאן כמה טעויות קריטיות

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים