הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-22 באפריל, 2009 33 תגובות

בניגוד לדעה הרווחת בשנים האחרונות, האתוס הציוני מעולם לא הדגיש "גבורה" ביחס ל"שואה". בדיוק להפך. האתוס הציוני נטה לגמד את חלקם של לוחמים יהודים במחתרות ובצבאות שלחמו בנאצים, בגטאות, במחנות ההשמדה ומחוצה להם.


כשם שגוּמד חלקם של לא-יהודים בצד הקורבנות, כך גומד חלקם של יהודים בצד הלוחמים. הביטוי "שואה וגבורה" מופיע בעיקר על כרזות. בלשון שבעל פה כמעט תמיד משתמשים בביטוי "יום השואה", ותו לא, וכך היה הדבר גם בתקופה שבה אני למדתי בבית ספר יסודי – זמן רב למדי לפני שדיברו כאן על "פוסט" ועל "נרטיב" ועל "שיח".


על פי הציונות, יהודִי בחו"ל אינו ב"תפוצה" אלא ב"גלות". בלא "מדינה משלו" הוא לא יכול להיות גיבור, אלא קורבן חסר אונים ונתון לחסדי אחרים.


אם כך, כיצד נוצר הרושם המוטעה?

הסיבה היא שהנהגת המדינה – לפני הקמתה ובעשורים הראשונים לקיומה – לא ינקה ממסורת פוליטית אחת.


סדר היום המקומי היה ציוני, אבל המסורת הכללית, התיאורטית, המופשטת, הייתה סוציאליסטית. כבנים למיעוט דתי-אתני, שחלק ניכר מבניו, לפחות במזרח אירופה, עברו פרולטריזציה מואצת ונמנו עם השכבות הנמוכות של המעמדות העמלים (בניגוד לעוד דעה רווחת…) – היו טעונים מסורת סוציאליסטית, אלא שהשקפה זו לא יכלה לעלות בקנה אחד עם הנסיבות שחייבו את הגשמת הציונות, ואת מה שנעשה תחת סיסמאות כמו "גאולת הקרקע" ו"כיבוש העובדה", והתלות ההולכת וגוברת בבעלי הון יהודים ואחר כך במעצמות אימפריאליסטיות.


לדיסוננס דומה נתקלו המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות באוסטרליה ובאפריקה הדרומית, למשל, שבמשך זמן מה דיברו על "לחם עבודה ואוסטרליה/דרום אפריקה לבנה".


"שואה וגבורה" זה בעצם כמו "יהודית ודמוקרטית", או "ציונות סוציאליסטית".


                                                      *


מה שכונה החל מסוף שנות ה-80 או מתחילת שנות ה-90 בשם "פוסט ציונות" כוון נגד היסוד השמאלי, הפועלי, הפרוגרסיבי בזרם הציוני, שמעט לפני קום המדינה הפך להיות הדומיננטי והמוביל בה. למעשה היה זה צעד נוסף בתהליך "התיימנות" או "אמריקניזציה" של הציונות, והשלת ספיחי השפעה שמקורם בתנועת הפועלים המזרח אירופית, לפני ואחרי מהפכת אוקטובר.


הגל הפוסט ציוני כילה את התנועה הקיבוצית, את חברת העובדים ההסתדרותית, את הפולקלור המבוסס בעיקרו על שירת עם רוסית וסובייטית וכמובן על המאבק בפשיזם ומלחמתה של ברית המועצות בגרמניה הנאצית – החזית החשובה והעקובה מדם ביותר במלחמה זו.


מה שנותר הוא "השואה בהקשר אישי": היהודי האומלל, חסר המגן, ההולך כצאן לטבח כי אין לו מדינה; ומולו הצבר האמיץ, השרירי, הגיבור שסוף סוף מצא לו אינדיאנים משלו או יהודים משלו, עליהם הוא יוכיח את כוחו ויהיה לעם כל העמים.


דוגמה מובהקת לשכתוב ההיסטוריה ברוח פוסט מודרנית היא דמותו של קסטנר.


מי היה קסטנר? שליח התנועה הציונית, אשר בא במגע עם שלטונות הכיבוש הנאציים בהונגריה.


הכובשים, שהיו באותה עת בנסיגת בהלה מפני הצבא האדום, נזקקו נואשות למגעים כאלה כדי לעכב את נסיגתם. עבורם קסטנר לא היה אלא עוד חוליה בדרך לשלום נפרד עם המעצמות הקפיטליסטיות.


עסקת "משאיות תמורת דם": עיכוב רצח היהודים תמורת הספקת משאיות לצבא הגרמני הנסוג, לו הייתה מתבצעת, הייתה משנה את מערך הכוחות המלחמתי כליל: מישהו מספק לגרמנים אמצעי חיוני בחזית המזרחית שלהם, ועיכוב הנסיגה פירושו עוד ועוד הרוגים – גם בשדה הקרב וגם במחנות הריכוז.


הכובשים גם נזקקו לקסטנר כדי להסוות את הרצח השיטתי והמהיר של יהודי הונגריה, דווקא בתקופה שהוכח מעבר לכל ספק שהצבא הגרמני איננו בלתי מנוצח. ככל שהחזית הלכה וקרבה היו דרכים יעילות יותר,


וסלחו לי על הביטוי, מכובדות יותר, משיתוף פעולה מביש בנוסח פטן (טיעון ה"הצלה" היה שגור בקרב כל משתפי הפעולה לאחר המלחמה).


אני לא בא לשפוט כאן איש, ולאיש לא הייתה זכות לקום בוקר אחד ולהוציא להורג את קסטנר. אני רוצה רק להבהיר היכן עמדו הדברים:


קסטנר כנציג התנועה הציונית ו"ועד שליחי היישוב" שישב באיסטנבול,


ומולו מלכיאל גרינוולד, אשר שימש פה לרובם המכריע של יהודי יהודי הונגריה, הנרצחים והניצולים, לא ראו בקסטנר את נציגם, לא הזדהו עם דרכו ולא שאפו לשתדלנות, לא לעסקאות ולא להצלת כמה מיוחסים, אלא לגבורה, בדיוק כמו דעת הקהל בקרב כל העמים הכבושים באותה עת.


אולם בתודעתו של הצעיר הפוסט מודרני התקבע מחזהו של מוטי לרנר אשר שודר בטלוויזיה בשנת 1994. שם עו"ד שמואל תמיר, סנגורו של גרינוולד, הוא הציוני היהיר, איש האצ"ל, אשר מלהג על גבורה, וקסטנר הוא ה"פוסט ציוני" אוהב החיים ואוהב האדם, שכל רצונו הוא להציל נפשות.


המקומונים קבעו אז שקסטנר הוא "השואה", חביב השמאל, ואילו תמיר הוא "הגבורה", חביב הימין.


בפעם הראשונה שזכיתי לשמוע ביקורת משמאל על מחזה אומלל זה היה מפיו של אברהם הס (אביה של העיתונאית עמירה הס) שהיה אחד הדוברים באספה לציון 50 שנה לשחרור אושוויץ ב"בית הידידות" (כיום מועדון "הגדה השמאלית"). את האספה ארגון יושקה ולרשטיין ז"ל.


אברהם הס עזב את המפלגה הקומוניסטית ב-1965, אך באספה זו התבטאה ברוחה וגינה את רוח ה"קסטנריזם" שהשתלטה על זכר השואה. שואה ללא גבורה היא יריקה על קברם של מיליוני הנרצחים (יהודים ושאינם יהודים) שמקומו לא נודע.


הרהיביליטציה הפוסט ציונית לדמותו של קסטנר אינה אלא חידוד ההשקפה הציונית הקלאסית, בלא הקישוטים האדומים המטרידים של ראשית ימי המדינה: רק בישראל יהודי יכול להיות גיבור ובטוח. האומנם?


התנועה הציונית אימצה את זכר השואה ככלי תעמולה אדיר להצדקת טיעוניה.


אולם עצם העובדה שהנאצים מחצו בראשית דרכם מדינות לאום, חלקן מהחזקות ביותר בעולם באותה עת, סותרת טענה זו. לפולנים הייתה מדינה ו-6 מיליון פולנים נרצחו עקב תורת הגזע הנאצית – 3 מיליון יהודים ו-3 מיליון פולנים שאינם יהודים. לעמי ברית המועצות הייתה מדינה והייתה שואה. "פקודת הקומיסר" שניתנה לכוחות הגרמניים עם הפלישה לברית המועצות פתחה פתח להשמדה שיטתית של מיליוני תושבים סובייטים בלא קשר למעורבותם בלחימה. מה שבצ’כוסלובקיה, למשל, נעשה לכפר אחד בשם לידיצ’ה, בברית המועצות נעשה לעשרות אלפי כפרים. 20 מיליון קורבנות (אם לא יותר) לא יכולים להיות תוצאה של לחימה קונבנציונאלית בלבד, אלא גם של השמדה שיטתית בשם תורת הגזע.


כלומר, לבעיה כלל עולמית לא ייתכן פתרון פרטיקולארי. אלמלא היה הצבא האדום עובר למתקפה בסוף שנת 1942, אפשר שלוורמכט היו די כוחות פנויים בצפון אפריקה כדי להגיע חלילה לפלסטינה. האם עצם קיומה של מדינה ריבונית בעלת רוב יהודי היה פותר זאת?


בנוסף, אירוע קולוסאלי כמו השואה אינו מתרחש בכל תקופה ובכל מקום שיש בו יהודים, אולם יהודים הנמצאים ביישובים הבנויים על חורבות יישובים של בני עם אחר יהיו מצויים בסכנה מתמדת. אין זה מקרה שישראל היא המקום הכי פחות בטוח ליהודים בעולם מאז הקמתה; כפי שמצבם המעמדי והסוציאלי של ניצולי השואה בישראל (גם ביחס לניצולי שואה בחו"ל) אינו מקרי, שכן ישראל הוקמה על גבם ולא למענם.


אגב, ישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם כיום השוללת זכויות יסוד מאזרחים בשל היותם יהודים. באיזו עוד מדינה לאדם שכמו כהן אסור (מכוח החוק!) להתחתן עם אישה גרושה?!


ההתעלמות מיסוד הגבורה נובע מגישה פוסט ציונית, כלומר התאמת האתוס הציוני והצגת טיעוניו לקהל הנתון להשפעות פוסט מודרניסטיות, כשם שבני מוריס חשף כמה שקרים על אודות הנכבה הפלסטינית כדי להכשיר את הלבבות לנכבה נוספת, בעת הצורך.


חברינו שעמדו בגופם מול הנאציזם והפשיזם עוברים אט-אט מהעולם. יושקה ולרשטיין, משה יצחק, משה בן חורין ועוד רבים – ניצולי שואה ולוחמים קומוניסטים אשר הדגישו את אתוס הגבורה – היוו משקל נגד להשפעות פוסט מודרניות בכל הנוגע למורשת מלחמת העולם השנייה ופשעי הנאצים.


כיום לא נותרו רבים כאלה, אך את ה-9 במאי, יום הניצחון על גמניה הנאצית, אסור להשאיר לחסידי ליברמן ולא להסתפק באירוע שנתי ביער הצבא האדום, עם כל חשיבותו של אירוע זה. יום זה יש לציין כאירוע פוליטי בעל משמעויות אקטואליות, בדיוק כמו יום האדמה או ה-1 במאי.


מורשת הניצחון עשויה להיות המפתח לחדירתו של השמאל העקבי לקהל העצום של יוצאי ארצות ברית המועצות לשעבר. ביטוי להרואיזם שעליו חונכו הם מוצאים כעת רק בקרב מפלגות הימין. אגב, מערכת הבחירות האחרונה לכנסת הייתה הראשונה זה 15 שנה לפחות שבו לא הוצא לאור כל חומר תעמולה ברוסית (לפחות אני לא נתקלתי בו) של חד"ש, ואין טעות גדולה מזו.


טעות נוספת היא ההתעלמות הכמעט מוחלטת מהמאבק נגד רדיפת הלוחמים בנאצים וביזוי זכרם בברית המועצות לשעבר ובאירופה המזרחית. בשנתיים האחרונות ארגן ידידי שמעון קורנפלד כמה אירועים ומשמרות מחאה נגד כתבי אישום והכפשות נגד פרטיזנים ולוחמים בצבא האדום באוקראינה, באסטוניה, בלטביה ובארצות נוספות; ומאידך רהיביליטציה לפושעים הנאצים ול"מתנדבים" ביחידות מקומיות של האס-אס.


אני קיוויתי שהגוש הבולט באירועים אלה יהיה הגוש האדום, ושבהמשך בנק"י היא שתיקח על עצמה פעילות חשובה זו, אך לא כך היה. אולם מאבק זה נמצא רק בראשיתו ואפשר עוד לתקן את המחדל. לאחרונה נפטר הלוחם האסטוני ארנולד מרי, כשהוא נתון לחקירות ולהצקות מצד ממשלתה הריאקציונית של אסטוניה, אך עשרות ואף מאות לוחמים נגד הנאצים מצויים במצב דומה, ומובן שמדינת ישראל מתעלמת מכך – גם כדי שלא לפגוע בברית האסטרטגית שכרתה עם כל גורם ימני וניאו-פשיסטי באירופה (כל עוד הוא מסית נגד מוסלמים), וגם מפני שעניינה של הציונות הוא בשואה, לא בגבורה.

תגובות
נושאים: מאמרים

33 תגובות

  1. שמעון למושון הגיב:

    הכיבוש כן גורם לתבוסה של הכובשים, לדוגמא: ישראל כבשה את לבנון בשנת 1982. אירן ניצלה זאת, חיזקה את חיזבאללה והביאה לחיסול הכיבוש הציוני בלבנון. גם את הכיבוש הנוכחי בשטחים המדינות יכולות לנצל ולהביס את הציונים, וזה לא מתוך הדאגה לפלסטינים, לבנונים או לשאר האנשים הכבושים, אלא מתוך רצון לחזק את מעמדן. תמיד בא מי שמנצל את הכיבוש והדיכוי ומביס את הכובש כדי לחזק את מעמדו!

    בעניין ברה"מ וסין: ברה"מ (רוסיה) וסין לא כובשות, הן נותנות אזרחות לכל מי שחי תחת שלטונן. ברה"מ לא קרסה. תמיד רוסיה וסין התחזקו ונחלשו ועוד פעם התחזקו אבל תמיד נשארו מעצמות גדולות. ברוסיה אומרים כך "כאשר השמן מתייבש, הרזה מת". נכון בעקבות נפילת ברה"מ רוסיה נחלשה, אבל לא קרסה. רוסיה היא המדינה הגדולה ביותר בעולם בשטח 1/7 מן השטח של כדור הארץ (ברה"מ הייתה 1/6). היא חשבה שהמערב, שתמיד שנא את רוסיה כיוון שלא הצליח להפוך אותה לקולוניה, תפסיק להציק לה, אם היא תפרק את ברית ורשה ולכן היא פירקה את הברית. המערב במקום לפרק את נאט"ו, הרכיב את ארגון הכיבוש הצבאי והגיע לגבולות של רוסיה. עכשיו ארה"ב רוצה להציב את הטילים בפולין ובצ’כיה כדי לאיים על רוסיה. רוסיה הבינה שמערב תמיד היה אויב שלה וכל מי שדיברו נגד ברה"מ הם אויבי רוסיה, הצבת טילים במזרח אירופה והרחבת נאט"ו הן הדוגמא לכך. לכן רוסיה עוזרת למדינות שהצליחו להפיל את המשטרים הניאו- קולוניאליסטיים הפרו אמריקניים באמריקה הלטינית, שארה"ב התעשרה על חשבון שוד של משאביהן. כמו כן רוסיה הצילה את דרום אוסטיה ואבחזיה מהכיבוש הגרוזיני ופירקה את המשטר של הרודן סאקשווילי מנשקו, בלי לכבוש את גרוזיה. רוסיה ממשיכה להגן על המדוכאים באזור שלה ובאמריקה הלטינית. לכן רוסיה, סין והעם היהודי התקיימו לנצח וארה"ב וגרורותיה המערביות יובסו, כפי שהובסו נפוליאון והיטלר!

    על המסקנה הדמוגרפית, כתבתי שמיליון ישראלים עזבו את ישראל והכוונה היא לישראלים הצברים, ישראלים יהודים יוצאי ברה"מ לשעבר וגם לישראלים רוסים לא יהודים (כמחצית מן העולים מעלייה הגדולה מברה"מ לשעבר הם לאש יהודים לפי ההלכה, הרבנים לא נותנים להם להתחתן דרך החופה). כל אלה שעזבו את ישראל הם מיליון בני אדם, רובם הגדול במטרה למצוא עבודה טובה בחו"ל!

  2. לשמעון שחי בימי ברית היטלר-סטאלין: צפייה מהנה במצעד הניצחון המשותף הגיב:

    שבריה"מ ערכה ‘שלא מרצונה’ עם גרמניה הנאצית:

    — קישור —

    ממש רואים בסרטון איך הגנרלים הסובייטיים מצדיעים לעמיתיהם הנאציים ‘שלא מרצון’ ואיך הנאצים פשוט אנסו אותם על בימת הכבוד.

    כדאי רק שתסביר דבר אחד: אם הכיבוש הסובייטי של מזרח פולין לא היה כיבוש, אז אולי גם הכיבוש הנאצי של מערב פולין לא היה כיבוש? אולי גם "גרמניה פשוט הייתה צריכה להראות שהיא מקיימת את הסכם אי התקפה" עם בעלת בריתה הקומוניסטית? אולי היא רצתה רק להפוך את פולין ל-(נציונל-) סוציאליסטית ולשחרר את הגרמנים בשטחים האלה שהיו נתונים לכיבוש ולדיכוי פולני – ממש כמו אחותה הסובייטית?

  3. עופר הגיב:

    לעמית – רק חלק קטן מאלה שאתה מכנה "פליטים" (כלומר אותם פלסטינים שחיים מחוץ לשטחים, נולדו בתוך הקו הירוק. מדינה פלסטינית תצטרך לשקם אותם בתחומה ממש כמו שישראל קולטת יהודים.
    ואני לא הייתי רוצה שכל מי שגורש מאיזה מקום יוכל לחזור לשם, אחרת גם תושבי גוש קטיף לשעבר ירצו לחזור, ועוד דוגמאות רבות כאלה; ובכלל, יש הבדל בין זכות שיבה לבין שיבה בפועל.

    לעלי – יש אי דיוק אחד במה שאמרת: נכון שבעשרות השנים הראשונות לקיום התנועה הציונית ראשיה לא התכוונו שכל היהודים או אפילו רובם יבואו לארץ מכיוון שזו לא נראתה כמטרה ריאלית, זאת כתוצאה מהמספר הקטן רצה לעלות ומהקשיים שהערימו העותמאנים והבריטים על התנועה הציונית. אבל כאשר ניכרה הסכנה הנאצית מצד אחד והקמת המדינה נראתה כקרובה מצד שני, כלומר החל מראשית שנות ה-40, כבר לא דיברו על "עלייה סלקטיבית".

  4. שמעון הגיב:

    ל"לשמעון"

    הרוסים באו לבנות את המדינות הבלטיות ולתעש אותן, אבל חלק גדול מן הרוסים חיו שם במשך מאות שנים.

    בעניין הסכם "מולוטוב- ריבנטרופ": ההסכם נחתם בעקבות הסכם מינכן שבמסגרתו המערב "הדמוקרטי" נתן להיטלר את צ’כוסלובקיה וכך קירב את היטלר לרוסיה, המערב חלם לקדם את היטלר לרוסיה, לכן ללא הסכם- מינכן שקדם לריבנטרופ-מולוטוב לא הייתה מתרחשת המלחמה. המלחמה הייתה מתרחשת בכל מקרה, פשוט ללא הסכם מולוטוב ריבנטרופ, היטלר היה תוקף את רוסיה קודם ואחר כך את המדינות האחרות. סטלין העדיף שהיטלר יתקוף קודם את המערב, כיוון שאם היטלר יתקוף קודם את ברה"מ, המערב לא ישלח סיוע צבאי לברה"מ.

    אם ישראל תספח את יש"ע והערבים יהיו אזרחים לכל דבר אז כבר אף אחד לא ידבר בכיבוש, כפי שהיה בדרום אפריקה, אחרי שהשחורים קיבלו זכות בחירה אף אחד לא מדבר יותר על משטר האפרטהייד.

  5. לשמעון הגיב:

    רובם של הרוסים שחיים היום במדינות הבלטיות הועברו אליה בטראנספר אחרי 1939. הדבר נעשה כחלק ממדיניות חילוף האוכלוסיה של ברית המועצות, שנהגה כלאומית-אתנית רוסית לכל דבר בשטחים שכבשה אחרי ריבנטרופ מולוטוב.

    בנוסף, ההבחנה שלך בין "כיבוש" לבין "סיפוח" מגוכחת. אפשר לחשוב שאם ישראל תספח את הגדה המערבית פתאום לא יהיה מדובר בכיבוש בניגוד לרצונה של רוב האוכלוסיה המקומית.

    עדיף כבר שתאמץ עמדה מקיאווליסטית-פוליטיקאית כמו של הלפרין, שמצהיר בגאון שיש דין לקומוניסטים ודין לבורגנים, ואין לו בעיה להיות דו-פרצופי בשם המהפכה הקדושה.

    אגב, בלי ריבנטרופ-מולטוב גרמניה לעולם לא היתה יכולה להתחיל במלחמה מלכתחילה. מאיפה היא היתה מביאה נשק בדיוק, מהירח?

  6. עלי הגיב:

    להלפרין
    חבר הלאומים הכיר בצורך להעניק ליהודים טריטוריה בארץ ישראל ולצורך זה העניק את המנדט לבריטניה להקים מדינה יהודית
    הבריטים רצו לממש את המנדט ופנו לסוכנות
    כדי שיעלו מליון עולים ותקום המדינה היהודית
    הרויזיוניסטים תמכו בעליה המונית אבל בן גוריון התנגד
    בן גוריון רצה על פי הדוקטרינה הקומוניסטית
    שאוונגרד חלוצי יבנה קודם את הבסיס
    למדינה סוציאליסטית
    זו כמובן היתה טעות נוראה
    לאחר מכן גברה התנגדות הערבים נוצרו הספרים הלבנים שהגבילו את העליה ל-1500
    עולים בחודש
    רק ב-1940 הסכים בן גוריון שכל יהודי
    שרוצה לעלות יעלה ללא קשר לרקע הפוליטי
    אבל זה היה כבר מאוחר
    לשמעון
    ברית המועצות סיפחה לשטחה 10% מהשטח הפיני
    בארצות הבלטיות ספחה ברית המועצות את
    כל המחוזות עם רוב רוסי לשטח הרוסי
    גם היטלר טען שהסודטים זה שטח גרמני משום
    שהאוכלוסיה שם גרמנית
    הבעיה בשטחים שאין למי למסור אותם
    בעת הזו קיימת מדינת חמס בעזה
    ישנה רשות פלשתינית על 44% משטח הגדה
    הפלשתינים מסרבים להכריז על מדינה זמנית
    או על אוטונומיה הם רוצים מדינה ריבונית
    בלי להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי
    בנוסף הם תובעים זכות שיבה שמשמעותו
    חיסול מדינת ישראל
    אני מבטיח לך שאם הפלשתינים יותרו על
    זכות השיבה ויותרו על הטרור
    כל הבעיות האחרות יפתרו בקלות

  7. סמולן הגיב:

    יובל הי

    אני לשם שינוי לא רוצה לדבר על הנחות היסוד של הציונות ועל אנטי-ציונות, אלא לציין משהו אחר לגמרי, שאליו התכוונתי.

    מה שבורוכוב ובעקבותיו בן גוריון טענו, הוא שבארץ ישראל, אין צורך במהפכה, כי הקפיטליזם כאן לא מפחיד במיוחד. בהכללה – אני חושב שהכללה הזו היא המסר העיקרי – מרכס טועה, ההיסטוריציזם נכון רק באירופה, או נכון רק באופן חלקי, ומי שרוצה להקים משהו שוויוני, לא חייב לרסק ולהרוג, כלומר לעסוק בסוציאליזם דסטרוקטיבי.

    ברור שהם עשו לזה שלל ארטיקולציות ספציפיות – הס"ק אכן נבנה עבור הציונות – אבל המשמעויות הן מרחיקות לכת.

    המשמעות שאני לוקח מזה, הוא שאין הכרח בשלילה של המסגרת הרעיונית של הקפיטליזם בשביל לקיים שוויון. קפיטליזם הוא לא בר הפרכה – האפשרות הזו בכלל לא מעניינת את הקפיטליזם, בניגוד למרכסיזם – אבל הוא מאד רגיש לקיום של מתחרים כלכליים מוצלחים. ולכן, הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי הציע "פשוט" להתחרות כלכלית בקפיטליזם. המעניין הוא, שבכפוף לכמה הסתייגויות, זה די הצליח. אי אפשר לומר שארץ ישראל תחת הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי היתה בעלת צמיחה איטית במיוחד, ובעצם המדדים הכלכליים שלה אולי לא היו אלופי העולם, אבל גם לא במקום האחרון. הם הקדימו כמה וכמה כלכלות קפיטליסטיות, ובוודאי שהקדימו כלכלות של סוציאליזם דסטרוקטיבי (שבאותו זמן שלטו על רוב העולם).

    בנוסף, אני חושב שהעקרון הבסיסי הזה של הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי – שאפשר להתחרות כלכלית בקפיטליזם, ולא צריך לפחד לנסות לנצח אותו, על ידי ייצור של מוצרים טובים וזולים – משלים את הרעיון של סוציאל-דמוקרטיה, כלומר קבלה של העקרון הפוליטי הדמוקרטי, בלי בולשביזם ובלי בולשיט. מה שהס"ק מאפשר, הוא במסגרת הזו, להפסיק להתבכיין, ולעבור למשהו הרבה יותר מעניין ופורה, הכנה של תכניות עסקיות ופיתוח מוצרים. נסה לדמיין עולם שבו ברור למשקיעים שקואופרטיב הוא סוג ארגון שמביא החזר גבוה יותר על ההשקעה בו. עולם שבו לא תצטרך לדון בשלל הרוע העולמי של הקפיטליזם, בגלל שעבודה בסגנון הקפיטליסטי תיחשב למשהו בלתי כלכלי בעליל. זה העולם שאני חושב עליו, כשאני מדמיין את הס"ק.

    נא לא להכות בי עם פריטי מידע היסטוריים סותרים – אני מכיר אותם… מה שניסיתי להעביר את מה שנראה לי כמו העיקר, והוא בחירה בעשייה, ולא הרס או בכי.

    באותו מובן, אני חושב שאפשר לוותר על הקישור לסיפורי ה"ארץ ללא עם": מבחינה תיאורטית, מדובר בחיווי מדויק לגמרי, שכן הניתוח ההוא עוסק לא בשאלה של צפיפות האנשים על דונם, אלא בקיום של צורת התארגנות ספציפית מסוימת (בטרמינולוגיה של תחילת המאה העשרים), שכונתה "עם". הפלסטינים לא ענו על הקריטריונים התיאורטיים הללו, ולכן לא נחשבו ל"עם" עצמאי, אלא לחלק מעם ערבי גדול. בהקשרי הניתוח הכלכלי, השאלה היא אם הפלסטינים פעלו באופן שהכביד או הקשה על התארגנות סוציאליסטית בארץ ישראל של תחילת המאה העשרים. נדמה שממש לא, ובהקשר הזה זהו העיקר.

    אם אתה רוצה לדבר על ציונות ואנטי ציונות… אהלן וסהלן. רק אנא, סדר עם המערכת שיפרסמו את תגובותי ללא עריכה. לדעתי, אפשר לוותר על זה. המסר של הס"ק יותר חשוב לימים הללו.

  8. יוסף הגיב:

    פנחס קארטין (בפולנית: Pinkus Kartin) (ידוע יותר בשמות המחתרת שלו: אנדז’יי שמידט ואליהו מוזס) (1914 – 1942), ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הפולנית במחתרת, המייסד והמפקד הראשון של ההתארגנות הצבאית היהודית בגטו ורשה, במסגרת הגוש האנטי-פאשיסטי, שלימים הפך לארגון היהודי הלוחם.

    פנחס קארטין נולד ב-1914 בעיירה לוק שבפולין למשפחה יהודית. בגיל צעיר הצטרף לנוער הקומוניסטי הפולני ולאחר מכן להמפלגה הקומוניסטית הפולנית, תנועות שבאותה העת נרדפו על ידי המשטר הלאומני הפולני. בינואר 1938 הצטרף לשורות הבריגדות הבינלאומיות שלחמו לצד הרפובליקה במלחמת האזרחים בספרד במסגרת הבריגדה הבינלאומית הפולנית על שם דומברובסקי, נפצע באחד הקרבות וסירב לעזוב את המלחמה. בסוף 1938 הוצאו הבריגדות הבינלאומיות מספרד, והוא נכלא במחנה מעצר בצרפת. קארטין ברח מהמחנה לפאריז, שם יצר קשר עם המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. קארטין מונה לעורך הראשי של העיתון בפולנית של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית (Dziennik ludowy). בספטמבר 1939 הוצאה המפלגה הקומוניסטית הצרפתית אל מחוץ לחוק והעיתון נאסר, הוא הפך לפעיל מחתרת מרכזי, אך באותו הזמן אזור הולדתו עבר לידי ברית המועצות בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב והוא הפך לאזרח סובייטי. קארטין הגיע לברית המועצות ועבר קורס להכשרה צבאית וצניחה על ידי הצבא האדום. ב-1941 צנח קארטין בפולין ומטרתו הייתה להסתנן לגטו ורשה. הוא הצליח להסתנן לגטו ושם פעל לגיבוש התנגדות של יהודי הגטו כנגד הנאצים. היה פעיל מרכזי בהקמת הגוש האנטי פאשיסטי והפך להיות (תחת השם אנדז’יי שמידט) למפקד הארגון הצבאי של הגוש. ביוני 1942, זמן קצר לפני התחלת האקציות ההמוניות מהגטו, הוסגר קארטין על ידי מסתנן לארגון שהיה סוכן גסטאפו, נאסר והוצא להורג.

    אחרי מותו התמנה מרדכי אנילביץ’, שהיה סגנו לפני כן, למפקד ההתארגנות הצבאית שהפכה להיות הארגון היהודי הלוחם (אי"ל).

    המידע הנ"ל לקוח מויקיפדיה.

    יום השואה הוא למעשה השמך של ימי הזיכרון מרד גטו ורשה שצויין ביום 19 באפריל ע"י המלפגות הקומוניסטיות בעולם אחרי המלחמה.

    רק מאוחר יותר היום אומצה ע"י בן גוריון וחוקק חוק יום השואה .

    ביום שאמור להיות מוקדם למרד גטו ורשה לא נזכר כלל המו של המפקד הראשון בגלל שהוא היה קומוניסט…

  9. נחום הגיב:

    אמר יובל הלפרין: "הפיכת ארץ מסוימת מקפיטליסטית לסוציאליסטית, גם אם בדרכים נלוזות, היא כשלעצמה עניין רצוי (אם כי יש לא מחיר ולכן לא תמיד מומלץ בחישוב כולל)".

    כשאני קורא דברים כאלה, שנאמרים תכופות על ידי קומוניסטים, אני מודע לאלוהים על כך שדפקתם את הצ’אנס היחידי שלכם לשינוי עולמי טוטאלי, ולעולם, אבל לעולם, לא תקבלו עוד אחד.

  10. אודמו צל הגיב:

    מאמר המשקף חוסר הבנה בסיסי של הפוליטיקה של ייצוג השואה בישראל. בניגוד לדברי יובל, ה"שואה" דווקא כן הוצמדה ל"גבורה", בייחוד בשנים הראשונות אחרי קום המדינה, ועד למשפט אייכמן. ה"גבורה" אל מול ה"שואה" עבור הציונים הייתה זו שאפשר לנכס לנרטיב הגאולה הציוני. כך, למשל, הושוו אינספור פעמים מורדי גטו ורשה ללוחמים הציונים בישראל. בעקיפין, דבר זה תרם להצגת הערבים בכלל והפלסטינים בפרט כ"נאצים", בייחוד סביב מלחמת 1948, וגם מאוחר יותר.
    לכן, עמידה על ההתנגדות היהודית והלא יהודית לנאצים אינה כשלעצמה מנוגדת לאתוס הציוני. ההפרדה בין הגבורה המיתית של ה"ציונים הגלותיים", אותה ברא הדמיון של המתנחלים הציוניים, לבין ההתנגדות הממשית לנאצים (שאין לה כל קשר לציונות), היא כמעט בלתי אפשרית באווירה האידאולוגית הישראלית, מחוץ לחממה הנוחה של "הגדה השמאלית". דבר זה שקול לנסיון "להציל" את הציונות ממנכסיה הימניים באמצעות הדגשת העמדות הציוניות הלא-הגמוניות של ברית שלום, לדוגמא. טרנסצנדנציה של הדיאלקטיקה בין ה"גבורה" המיתית על פי הציונות לבין ביטול ההתנגדות לנאצים כתופעה שולית כתגובה למיתוס, לא תתקיים כל עוד הקיום הישראלי מושתת על דיכוי וניצול הפלסטינים. לפני שזה יקרה, כל נסיון "לנכס" את ההתנגדות הממשית לנאצים לטובת השמאל נדון לכישלון.

  11. עלי הגיב:

    ומה עם יום האדמה האסטוני
    ומה עם יום האדמה הפיני
    ברית המועצות כבשה וספחה שטחים רבים
    מפינלנד ואסטוניה וגם שלחה תושבים רוסים
    להתנחל במדינות הבלטיות עד 40% מהאוכלוסיה

    הטענה העיקרית שלך היא שמוטיב הגבורה
    במלחמת העולם אינו מוזכר ולצורך הענין אתה
    מזכיר את היהודים שלחמו במסגרת הצבא
    האדום
    זה נכון שהיהודים נלחמו בגבורה אבל רק משום
    שהיתה מסגרת שנתנה להם אפשרות כזו
    וזו בדיוק הטענה של הציונות
    משום מה אתה מנסה לעוות טענה זו ומעלה
    טעונים מבולבלים שגורמים לערפול הדברים

    לי זה ברור
    אם היתה מדינה יהודית לפני 1939 לא היתה
    מתרחשת השואה
    פשוט משום שליהודים היה מקום לברוח
    וחיל האויר שלנו היה מפציץ את תאי הגזים
    דבר שגם בריטניה וגם ברית המועצות לא עשו

  12. מאיה הרן הגיב:

    על אף האתוס והגיוניים לאחרונה לגביי מצבם של ניצולי השואה, מחקר מאוניברסיטת חיפה מצא שהחיים בישראל, בהשוואה לארצות אחרות, משמשים כגורם מגן עבור הרווחה הפסיכולוגית של ניצולי שואה. המחקר השווה בין תוצאות של 59 מחקרים קודמים והראה שלצד הפגיעות יש גם חוסן גדול בקרב אוכלוסיית ניצולי השואה. הממצאים ביחס לפגיעות מדגישים את הצורך בטיפול מיוחד וייחודי לניצולי שואה, בעיקר עם הגיעם לגיל זקנה. חומר למחשבה….

  13. סמולן הגיב:

    החלק הראשון של המאמר מרתק. השני הרבה פחות מעניין לטעמי.

    אבל כדי להוסיף משהו לחלק הראשון, זה שמדבר על מאבק המסורות הפוליטיות בארץ ישראל, כדאי להעלות מהאוב את המסורת הסוציאליסטית המדויקת שהשתלטה כאן, הקימה מדינה והודחה בערמה וכחש בראשית שנות השבעים: סוציאליזם קונסטרוקטיבי.

    הס"ק פותח עבור הציונות, אבל המסקנות שלו כלליות לגמרי. הס"ק שולל מהפכה, ולמעשה לא חושש מהקפיטליזם – הוא מאמין ביכולת להתחרות בו. הס"ק הרבה יותר מעניין ממרכסיזם, במיוחד כיום.

  14. דמוקרט הגיב:

    מאמר מעניין ומעורר מחשבה, אך חבל שהוא מתעלם מהברית שכרת הקומוניזם הסובייטי עם גרמניה הנאצית בשנת 1939 (חוזה ריבנטרופ-מולוטוב).ברית זו מלמדת כי על אף הפער העצום בין השקפת העולם הגזענית של הפשיזם לבין השקפת העולם ההומניסטית של הקומיניזם ניתן למצוא מכנים משותפים בין קנאים ומילטנטים בכל מקום.
    קסטנר הוא גיבור בעיניי ואינני מעריך נושאי נשק רק ככאלה. לפעמים מוטב להיות פחות מילטנטים ולנקוט בקו מועיל יותר.

  15. לסמולן הגיב:

    חוץ מזה שהקפיטליזם קבר את הכלכלה הסוציאליסטית כשהוא הציף את רוסיה בג’ינס וטלוויזיות צבעוניות זולות, הכל נכון.

  16. עופר הגיב:

    אציין שהמאמר לוקה במספר אי-דיוקים בקשר להיסטוריה: ראשית, החל מהפלישה הגרמנית לברה"מ ועד סוף המלחמה הרוב המכריע של הצבא הגרמני היה בחזית המזרחית – בצדק מבחינה צבאית – ושום אירוע לא היה משנה עובדה זו פרט לאירוע קיצוני כמו כניעה סובייטית או שלום נפרד, מה שלא קרה.
    וכמה אלפי משאיות לצבא הגרמני ב-1944 לא היו משפיעות באופן משמעותי על מהלך המלחמה, ממש כמו אירועים אחרים באותו זמן כמו התגייסות גרמניה הנאצית ל"מלחמה טוטאלית" (גיוס כל המשק למלחמה כפי שעשו בעלות הברית מלכתחילה), או הופעת טילי ה-V2.

    ומדינת ישראל דווקא כן נותנת פיתרון לחלק ניכר מבעיות היהודים: בטווח הקצר במקרה וננקטת מדיניות אנטישמית ע"י שלטןן כלשהו, קיים סיכוי ממשי שהיהודים פשוט יעזבו לישראל. בטווח הארוך כל היהודים יהיו בישראל כך שלא תהיה בעיה של אנטישמיות (כבר היום נמצאים בישראל למעלה מ-40 אחוז מהיהודים בעולם)

  17. יובל הלפרין הגיב:

    תודה למגיבים.

    ליוסף,
    נכון, וגם אדלמן, איש הבונד, שפיקד על המרד יחד עם אנילביץ’, לא הוזכר בארץ עד לאחרונה, וגם היום בקושי.

    לאדמו,
    אני מסכים לניתוח המורכב שלך. רציתי רק להדגיש שהטענה ש"הציונות הדגישה את הגבורה" היא פשטנית. הגבורה במלחמת העולם השנייה הוצמדה כל כך חזק למלחמות ישראל והוצאה מהקשרה, עד שלמעשה הוצנעה

    לדמוקרט,
    הסכם ריבנטרופ-מולוטוב היה בעיקרו הסכם אי התקפה, שנעשה כבררת מחדל לאחר חיזורים עיקשים מצד ברית המועצות למען "חזית עממית" לבלימת הפשיזם עם בריטניה וצרפת.
    בפעם האחרונה שנערכה פגישה בעניין הייתה ב-12 באוגוסט 1939, ונציגי בריטניה וצרפת הודיעו שאין להם כל סמכות לחתום על הסכם מחייב.
    צ’רצ’יל אמר בפרלמנט הבריטי ב-19 במאי 1939:
    "הרוסים הגישו הצעה הוגנת וקונסטרוקטיבית… כדאי לממשלת הוד מלכותו להכניס לראשה כמה אמיתות כואבות: בלא חזית מזרחית אי אפשר להגן על המערב, ואין חזית מזרחית בלי שיתוף ברית המועצות."
    בעיני הגורמים האחרים בממשל הבריטי, עדיף היה לשמור על ה"שלום" עם היטלר כדי לשסות אותו בברית המועצות (אגב, הסכם מינכן הוגדר "הסכם ידידות", ולא "הסכם אי התקפה).
    אבל למרות הנאמר לעיל, ברית המועצות אכן שאפה להפיק את ה"מיטב" מהסכם אי ההתקפה שנדחקה אליו, וה"מיטב" לא היה רק קידום הסוציאליזם, אלא גם אינטרסים ומגמות שהיא ירשה מרוסיה הצארית.
    רוסיה ההיסטורית באשר היא המשיכה להתקיים במובנים רבים גם לאחר מהפכת אוקטובר, ומיסוד זה קומוניסטים רבים התעלמו בבואם להסביר צעד זה או אחר במדיניות ברית המועצות.
    וכאן התשובה לטענתו הראשונה של עלי:
    כפי שכתבתי בתגובתי למאמרו של שמעון קורנפלד, אני לא מציב אלה מול אלה מעשים דומים של מדינה סוציאליסטית ושל מדינה קפיטליסטית,
    כי העוול הגדול ביותר והבסיס לשאר העוולות בתקופתנו הוא הקפיטליזם.
    הפיכת ארץ מסוימת מקפיטליסטית לסוציאליסטית, גם אם בדרכים נלוזות, היא כשלעצמה עניין רצוי (אם כי יש לא מחיר ולכן לא תמיד מומלץ בחישוב כולל).

    יש לציין שבדיעבד הכיבושים של ברית המועצות בשנים 41-39 הביאו להצלתם של יהודים רבים (יחסית, לצערי), ועיכבו את הוורמכט עקב התעמקות החזית.

    אני לא יודע איך אתה מגדיר "מיליטנט" או "קנאי", אבל לגרמניה נאצית היו בתקופות שונות קשרים קרובים עם מדינות במקומות שונים ובעלות משטרים שונים (בריטניה, צרפת, ארגנטינה, איראן, יוון ועוד).

    נקודה מעניינת נוספת:
    באירופה, אם אתה טוען שסטאלין התכוון לתקוף את היטלר אתה נגד סטאלין.
    בישראל, אם אתה טוען שסטאלין לא התכוון לתקוף את היטלר אתה נגד סטאלין.

    אישית אני חושב שברית המועצות לא הייתה צריכה ליזום התקפה על גרמניה הנאצית, כי כשאתה פותח במלחמה איש לא מבטיח לך את הניצחון, ועיקר הזוועות הנאציות התרחשו לאחר הפלישה לברית המועצות (כולל ועידת ואנזה והרצח בתאי גז).

    למאיה,
    שמעתי אתמול על המחקר הזה, אבל היו כמה ניצולי שואה שדיברו ברדיו על המדינה ויחסה כלפיהם, והותירו רושם הפוך.

    לעלי,
    לפחות עד 39′ יהודים יכלו לגר ארצה ולא עשו זאת. היהודים אינם קולקטיב טריטוריאלי. הסהות היהודית "נישאת על הגב", כך שעצם העובדה שאדם הוא יהודי אינה דוחפת אותו להגר גם בעת סכנה.
    תמיד יהיו קהילות יהודיות בכל מקום (לאחר שהיהודים ה"וותיקים" יתבוללו, תמצא מיליוני יהודים-ישראלים בכל מקום), ואם הן רוצות למנוע גזענות כלפיהן, כמו גם רדיפות והשמדה חלילה, עליהן בראש ובראשונה לפעול יחד עם גורמים נוספים לאיסור הגזענות, הפשיזם והנציזם במדינה שהם חיים בה.
    אדם לא ממהר לברוח מהמקום שבו הוא חי וגדל גם כשסכנה מסתמנת באופק, וכשהסכנה מתעצמת זה כבר מאוחר מדי לעשות זאת.

  18. שמעון לדמוקרט הגיב:

    "הברית" "מולוטוב ריבנטרופ" הוא לא הברית, אלא הסכם אי התקפה. מה שקדם להסכם הזה הוא הסכם מינכן שבמסגרתו המערב הקפיטליסטי – הקולוניאליסטי ו"הדמוקרטי" מסר להיטלר את צ’כוסלובקיה וכך קירב אותו לברה"מ. המטרה של אנגליה וצרפת הייתה לשסות את גרמניה הנאצית – שהייתה מעצמה מפותחת כלכלית בברה"מ שהייתה מדינה אגררית ורק התחילה לעבור את תהליך התיעוש. ברה"מ ביקשה מאנגליה וצרפת לקרות ברית נגד היטלר, אך אנגליה וצרפת הקולוניאליסטיות סירבו. לכן ברה"מ חתמה עם גרמניה הנאצית על הסכם אי התקפה כדי לעקב את המלחמה ולהספיק לתעש את המדינה ולהתכונן להתקפה הגרמנית. ללא הסכם הזה ברה"מ לא הייתה בונה את הקטיושות, הטנקים T-34, ושאר הנשק החדיש של אותה תקופה שבאמצעותו היא הביסה את הנאצים!

  19. שמעון לעלי הגיב:

    ברה"מ לא כבשה שום שטחים אלא סיפחה, כל תושבי השטחים האלה קיבלו אזרחות של ברה"מ וכל זכןויות האזרח. אציונים לא נתנו זכויות אזרח לתושבי השטחים ולכן הציונים כבשו וברה"מ – לא. הנכבש לא יכול להיות אזרח של המדינה הכובשת!

    הרוסים לא התנחלו במדינות הבלטיות. הם חיו שם במשך מאות שנים, ואולי יותר מאלף שנה. היו הרבה רוסים בצבאות של המדינות הבלטיות עוד לפני האיחוד עם רוסיה. למשל באסטוניה חיים רוסים רבים שמאמינים בנוצרות עתיקה, שהכנסיה הרוסית לא מכירה בה, במשך מאות שנים.הרוסים שהתיישבו באסטוניה בתקופת ברה"מ באו לשם כדי לתעש את המדינות הבלטיות והיו פועלים מקצועיים שם. הם הכשירו פועלים מקומיים.הציונים לא תיעשו את השטחים, אלא ניצלו את הפלסטינים בעבודות לא מקצועיות ובתנאים קשים מאוד בבניה ובחקלאות. אם הציונים יתנו את האזרחות לכל מי שחי תחת שליטתם הישירה והעקיפה (מצור, ישוב מוקף בהתנחלויות וכד’) או יתנו לכל החיים ביש"ע עצמאות אז רף אחד לא יקרא לציונים כובשים!

  20. יובל הלפרין הגיב:

    סמולן, מצטער ששכחתי אותך קודם.
    "סוציאליזם קונסטרוקטיבי" הוא מושג שנטבע באופן ייחודי לציונות. התפיסה היית שהעובדים לא רק נאבקים על אמצעי הייצור, אלא בונים אותם יש מאין.
    עצם המושג מבוסס על ההנחה שזוהי "ארץ ללא עם", והוא הוגשם תחת ססמאות גזעניות כ"כיבוש העבודה ו"כיבוש השמירה".

    תומכי ברית המועצות בתנועה הציונית (השומר הצעיר למשל) זיהו אותו עם המושג הסובביטי "בנייה סוציאליסטית", ולדעתם (המוטעית) הוא היה בבחינת אימוץ הסוציאליזם הסובייטי ולא דחייתו.

  21. שמעון לעלי הגיב:

    המשטר הכיבוש הציוני ממשיך לבנות ולהרכיב את ההתנחלויות, אבל מדבר על "שלום ועל שתי מדינית". המשטר מציע לפלסטינים "שלטון עצמי" בישוביהם המבותרים על ידי ההתנחלויות. אם היו מפנים את הההתנחלויות תוך כדי הסכם עם הפת"ח, אז הפת"ח היה מתחזק והחמאס היה נחלש וכבר היה שלום עם הפלסטינים. אבל משטר הכיבוש הציוני לא עושה זאת כיוון שהוא מעוניין בחיזוקו של החמאס ובהמשך הבנייה בהתנחלויות. אבל בעבר בנו התנחלויות גם בסיני ובעזה והציונים נאלצו להסתלק משם בעקבות המלחמות. גם מההתנחלויות בגדה הציונים יסתלקו רק עדיף לעשות את זה עכשיו מאשר אחרי עוד מלחמות מיותרות.

  22. עמית (נא לא לצנזר הפעם) הגיב:

    מו בהרבה ממאמריו ניכר גם במאמר זה של יובל הלפרין ניסיון לבדל את השמאל ככל האפשר מכל השפעה אידאולוגית ליברלית או בכלל מערב אירופית. (זכורה לי עדיין תמיכתו בסרביה של מילושביץ’ בשנות הטבח של מלחמת האזרחים, בגלל אי נטייתה אחרי רעיונות דמוקרטים "מערביים"…). כאן העוגן שהוא נאחז בו הוא המאבק בנאצים, בו אין כמובן מקום לדיבור על מושגים בורגנים כמו זכויות אדם. כאן אפשר לדבר על צבא, אלימות וגבורה בלי שיאשימו אותך בסטאליניזם. הכל טוב ויפה, אבל כשמגיעים למטרה המעשית-תעמולתית של הלפרין (קירוב דוברי הרוסית לחד"ש) כבר עולים סימני השאלה: האם חינוך ל"הרואיזם" או התרפקות על גבורת לוחמי הצבא האדום נגד היטלר יגרמו לליברמניסט יוצא בריה"מ לתמוך בהפסקת הכיבוש? בהפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה? בהעלאת מס החברות והלאמת הבנקים? בחייך, איזה מדיניות "הירואית" אתה יכול בדיוק להציע לו שלא כנוסטלגיה אלא כאן ועכשיו? להשתתף בהפגנות נגד גדר ההפרדה? להצטרף לוועדות ההתנגדות בעזה? לי נראה שהוא יעדיף להיות הרואי בצד של הציונים..

  23. שמעון הגיב:

    ל"לשמעון" דווקא הכיבוש והדיכוי בשטחים יכול להביא לסוף הציונות. גם הגרמניה הנאצית והיפן המילטריסטית השתלטו על השטחים של מדינות אחרות, בלי להעניק לתושבים כל אזרחות תוך כדי דיכוי של תושבים מקומיים. בסוף הם הובסו. זה מה שיקרה גם עם הציונות, אם הכיבוש לא יפסק. והעם היהודי ישרוד. היהודים חיו לפני הציונים ויחיו גם אחרי הציונים. מספר החרדים הולך וגודל וזה אומר שאחוז הציונים בעם היהודי פוחת בהדרגה. מיליון יהודים (ורוסים שבאו לארץ מתוקף חוק השבות) כבר עזבו את המדינה הציונית!

  24. לשמעון הגיב:

    אם ישראל תספח את השטחים הכבושים ותעניק אזרחות לכל תושביהם אף אחד לא יקרא לציונים כובשים, כי הם יהיו מתים.

  25. מושון לשמעון הגיב:

    התגובה האחרונה שלך היא דמגוגיה ותו לא.
    מי שהביס את "גרמניה ויפן המילטריסטית" הן מעצמות שהיו בעצמן שיא האימפריאליזם הדורסני: בריה"מ, ארה"ב ובריטניה.
    לכן הכלל שהמצאת לפיו השתלטות על השטחים של מדינות אחרות, דיכוי וכו’ מובילים לתבוסה – הוא קישקוש,
    זה בעצם היה סתם תירוץ בשבילך כדי לעשות שוב את ההשוואה החבוטה בין ישראל לגרמניה הנאצית.

    אגב, אהובתך בריה"מ דווקא כן עונה לכלל שלך (כיבוש מוביל לתבוסה) והיא אכן הובסה קשות
    למגינת ליבך, ובקרוב גם סין.

    גם המסקנה הדמוגרפית שלך חסרת בסיס.
    אם הרוסים אכן עוזבים את ישראל (המספר "מליון" שהבאת הוא המצאה מופרכת, אבל לא משנה) ואחוז החילונים אכן יורד, אזי הציונות תיעלם בין אם הכיבוש יימשך ובין אם לאו. הרי דמוגרפיה וילודה לא אמורים להיות מושפעים מהכיבוש.

  26. לשמעון: איך הפכה מזרח פולין הכבושה ל’סוציאליסטית’? הגיב:

    הינה ‘מצעד הניצחון’ המשותף של הוורמאכט הנאצי והצבא האדום הקומוניסטי על גווייתה של פולין הכבושה ע"י שניהם ב-23 בספטמבר 1939 בעיר ברסט ליטובסק שבה עבר קו התיחום בין שני הכובשים, החום והאדום.

    על הבמה מקבלים את המצעד בצוותא הגנרל הנאצי פון בראוכיץ’, מי שפחות משנתיים אח"כ עמד בראש הפלישה הנאצית לבריה"מ, והגנרל הקומוניסטי קריבושיין (יהודי אגב) שכונה ‘גודריאן הסובייטי’.

    בעיקבות הכיבוש הזה סופח חלקה המזרחי של פולין למולדת העמלים שחזרה וסיפחה אותה לאחר הבסת גרמניה הנאצית. 5 מיליון פולנים גורשו מארצם למערב ומאות אלפים גורשו לסיביר ונרצחו שם.

  27. עמית הגיב:

    לעלי- אין שום סיבה שהפליטים יוותרו על זכותם לשוב לארץ ממנה הם באו. לגבי הטרור, נראה לי שהיפכת סיבה ותוצאה: הטרור הפלסטיני הוא תגובה ל-42 שנות כיבוש ישיר ול-61 שנים לנכבה המתמשכת. כשהסכסוך ייגמר, גם הוא ייגמר. ודרך אגב, הטרור הפלסטיני הוא היום זעיר, ובוודאי שאינו מתחרה בטרור הממלכתי שמפעילה ממשלת ישראל. בדוק והשווה את כמות האזרחים ההרוגים ואת כמות ההרס שזרע כל אחד מהצדדים. וכמובן

  28. שמעון הגיב:

    "מזרח פולין" או יותר נכון מערב בלורוסיה ומערב אוקראינה, שבהן חיו 7 מיליון רוסינים-אוקראינים, 3 מיליון בלורוסים, מיליון פולנים, מיליון יהודים ועוד בני עמים אחרים. "מזרח פולין" לא הייתה כבושה ולא הייתה סוציאליסטית. היא לא הייתה כבושה כיוון שכל תושביה קיבלו אזרחות סובייטית, והאזור ביאליסטוק, שהיה מאוכלס בפולנים הוחזר לפולין. היא גם לא הייתה סוציאליסטית כיוון שהאזורים שהיו תחת שליטה פיאודלית לא יכולים מיד להפוך לסוציאליסטיים. זה תהליך ארוך. גם ברה"מ לא הייתה סוציאליסטית, אלא ניסתה לבנות את הסוציאליזם, אך מכיוון שכלכלתה של רוסיה הצארית הייתה פיאודלית, רוסיה, הקימה בסופו של דבר קפיטליזם ממשלתי ולא סוציאליזם. הסוציאליזם יקום רק בארצות המפותחות! המצעד הצבאי המשותף עם הצבא הנאצי לא נעשה מרצון של ברה"מ. ברה"מ פשוט הייתה צריכה להראות שהיא מקיימת את הסכם אי התקפה.

    רוב גדול מאלא שגורשו לסיביר, נשארו בחיים, הם חיכו שם עד שתסתיים מלחמה וחזרו משם בחיים ונהיו לאזרחים רגילים של פולין, ברה"מ, ארה"ב, ישראל ועוד!…

  29. לעמית הגיב:

    הסיבה לוויתור על הדרישה ל"זכות" השיבה היא בדיוק כמו הסיבה לוותר על ארץ-ישראל הגדולה.

    וויתור על חלום לא ריאלי שהנסיון להגשימו גורם להווה גהינומי, לטובת משהו צנוע יותר אבל שמאפשר חיים בכבוד ובביטחון יחסי.

    ששים שנה של התעקשות רק מרחיקות את החלום, ואת תוצאות ההתעקשות אפשר לראות בקיום המנוול של הפלסטינים.

    הפליטים האמיתיים – אלו שנולדו בשטחי מדינת ישראל – הולכים ומזדקנים, חלקם כבר נפטרו. לצאצאים יש "תואר", אבל לא הרבה חוץ מזה.

    טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ. מכיר?

  30. שמעון למושון הגיב:

    הכיבוש של עם אחר כן מוביל לתבוסה לדוגמא: ישראל כבשה את לבנון. אירן, שלא היה אכפת לו מלבנונים אלא הוא רצה לחזק את מעמדו ניצל זאת וחיזק את חיזבאללה וגרם לסילוק של הכיבוש הציוני מלבנון. גם את הכיבוש בשטחים, מדינות מסוימות יכולות לנצל כדי להביס את הציונים וזאת לא מתוך הדאגה לפלסטינים אלא מתוך רצון לחזק את מעמדן.

    ברה"מ נפלה אבל לא הובסה. רוסיה היא היורשת שלה, רוסיה תמיד התחזקה ונחלשה, אך תמיד ממשיכה להיות מעצמה. כך גם סין. פשוט רוסיה פירקה את ברית וורשה, כיוון שהיא חשבה שהמערב יפסיק להיות עויין לה, אך בפועל המערב המשיך להיות האויב של רוסיה: את הברית נאט"ו הוא לא פירק אלא הרכיב אותו וקירב אותו לגבולות רוסיה. כמו כן המערב רוצה להציב טילים בפולין וצ’כיה כדי לאיים על רוסיה. היום רוסיה ממשיכה לעזור למדוכאים. היא סיעה לדרום אוסטיה ואבחזיה להדוף את ההתקפות של גרוזיה -הגרורה הפרו-אמריקנית ועכשיו היא מסייעת למדינות שהשתחררו מן העול הניאו-קולוניאליסטי של ארה"ב, כמו וונצואלה, בוליביה, ניקרגואה, אקוודור ועוד. כפי שאומרים הרוסים: כאשר החזק מתייבש, החלש מת. ארצות הברית וגרורותיה עוד יובסו ורוסיה, סין והעם היהודי תמיד יהיו. הם היו קיימים לפני ארה"ב והתקיימו אחריה!

    מספר המיליון של הישראלים שעזבו את ישראל זה עובדה קיימת. בין הישראלים שעזבו את הארץ היו ישראלים צברים, יהודים יוצאי ברה"מ וגם רוסים אתניים (מחצית מעולים יוצאי ברה"מ לשעבר, הם לא יהודים)!

  31. עופר – תיקון הגיב:

    תגובתי הקדומת נקטעה בטעות. הפיסקה הראשונה צריכה להיות:

    לעמית – רק לחלק קטן מאלה שאתה מכנה "פליטים" יש זכות שיבה (כלומר אלה שנולדו בתוך הקו הירוק). לגבי אותם פליטים שחיים במחנות או מחוץ לרשות הפלסטינית, ולא משנה היכן נולדו – מדינה פלסטינית תצטרך לשקם אותם בתחומה ממש כמו שישראל קולטת יהודים.

  32. לשמעון: החלטת להמציא ‘היסטוריה’? הגיב:

    קצת מצחיק ומגוחך מה שאתה כותב על רוסיה וסין.

    ה’אזרחות’ שבריה"מ חילקה לעמים המדוכאים שווה בערך לאזרחות של אסירי הגולאגים – אפילו לנגב לא היה אפשר במסמכי ה’אזרחות’ הזאת, שלא לדבר על לקבל דרכון ולטייל בעולם.

    גם היום ה’אזרחות’ הרוסית לתושבי צ’צ’ניה למשל היא כמו אישור שהייה בכלא. את זה הרגישו מאות אלפי קווקזים ובני מיעוטים אחרים שגורשו בשנים האחרונות ממוסקבה ומערים גדולות אחרות רק בגלל צבע עורם והמראה ה’לא-רוסי’ שלהם. את תעודת הזהות הרוסית הם אפילו לא יכלו להשליך לשירותים, כי היא יורדת עם המים…

    השלטון הסובייטי המיט אסון על עמי האימפריה הקומוניסטית: שחיטות המוניות, הגליות, רצח עם (10 מיליון קורבנות רק בהרעבה ההמונית של העם האוקראיני בשנות ה-30, ההולודומר), דיכוי לאומי, דתי ותרבותי – זאת היתה נחלתם של עמים רבים תחת הקומוניזם. מבחינה זאת משטר פוטין ממשיך ב’מסורת’ הדיכוי של הצארים והשליטים הקומוניסטיים מלנין ועד ברז’נייב ויורשיו שהיו פגרים מהלכים.

    רק בימי גורבצ’וב וילצין, בימי התפוררות אימפריית הדיכוי, זכו העמים המדוכאים ברוסיה לחופש מסויים שניטל מהם שוב עם ה’רסטורציה’ של תקופת פוטין.

    דומה המצב בסין שבה ה’אזרחות הסינית’ העניקה לנושאיה את הזכות למות ברעב או להירצח ע"י קלגסי המשטר הקומוניסטי בכל רחבי המדינה העצומה הזאת – כמאה מיליון קורבנות.

  33. שמעון למגיב האחרון הגיב:

    אתה כותב את התעמולה של המערב, כדי שימיך להרעיב את העולם השלישי ולפתוח במלחמות כדי לתת לבעלי ההון של התעשיה הצבאית שלו להרוויח. יבוא יום ויפלו כל האימפריאליסטים של ארה"ב ומערב אירופה שכל מטרתם להרוויח כמה שיותר כסף ולדכא את העולם השלישי תחת השם דמוקרטיה. לתושבי העולם השלישי, המנוצלים על ידי התאגידים המערביים הבינלאומיים אין כסף לטיול בעולם והם מרוויחים שכר רעב. כדי להמשים את מדיניותם הם ממשיכים להמציא שקרים על רוסיה, על סטלין ועל סין!

הגיבו ללשמעון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים