הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 באפריל, 2009 37 תגובות

אף במאי לא יכול היה לביים מחזה מוצלח יותר לפיו התקיימו שני אירועים מרכזיים בתאריכים זהים: יום הזיכרון לשואה בישראל והוועידה הבינלאומית למלחמה בגזענות בז’נווה, שנפתחה בנאומו של נשיא איראן מחמוד אחמדינג’אד.


כמו תאומי סיאם שקשה להפרידם הלמו הנשיא האיראני ומקביליו בהנהגה הישראלית איש ביריבו.


נשיא איראן מכונה על ידי מנהיגי ישראל והמערב מכחיש שואה. הגם שהוא לא אומר במפורש שהשואה לא התקיימה, אלא מסתפק לכאורה בדרישה לחקור את האירועים "חקירה מדעית בלתי תלויה", הניסיון שלו לגמד את האירוע, מצדיק את הגדרתו כמכחיש שואה.


בנאומו בוועידה תקף הנשיא האיראני את ישראל בשצף קצף. בשטף דבריו אמר גם כמה דברים נכונים, כמו למשל שישראל והציונות הן ישויות גזעניות הרודות בפלסטינים ומשתמשות בשואה כבנשק פוליטי לצרכיהן. שוחרי זכויות אדם בישראל יודעים דברים אלה זמן רב בטרם נהיה אחמדינג’אד לנשיא, אולם הביקורת על ישראל אינה מצדיקה ניסיונות לגמד או להכחיש את השואה, שהייתה אירוע ייחודי ליהודים, אבל לא רק, גם לצוענים, לרוסים, לפולנים, בעצם לכל העולם האנטי פשיסטי.

כדי שביקורת תתקבל כאמינה, כבעלת תוקף מוסרי, חייבים דובריה לבוא בידיים נקיות. נשיא איראן לא מקיים דרישה זאת. מי שעומד בראש מדינה שמקיימת משטר של עריצות והפרת זכויות אדם, משטר הכולא מתנגדים, תולה בכיכרות הומוסקסואלים, סוקל באבנים למוות נשים המוגדרות כ"נואפות", עוצר ברחובות באמצעות משטרת צניעות נשים שכיסוי הראש שלהן לא עומד בכללים שקבעו האייטולות, מענה אסירים בבתי הכלא, תלונותיו על גזענות במדינה אחרת, למשל ישראל, מתקבלות בגיחוך במקרה הטוב. במלים אחרות, נשיא איראן אינו פרטנר למאבק נגד גזענות ובעד זכויות אדם. על אנשים כאחמדינג’אד נאמר הפסוק "טול קורה מבין עיניך". ¬ (בָּבָא בָּתְרָא דַּף טו, עַמּוּד ב).


אין ספק שאחמדינג’אד עשה לישראל שירות מצוין, הוא הצליח להסיט את תשומת הלב העולמית והלאומית מפשעיה לפשעי איראן. בל יתפלאו חוקרי העתיד אם בעוד שישים או מאה שנים, כאשר ישראל (אם תמשיך להתקיים) תשחרר מארכיונה מסמכים מסווגים, יתברר שאחמדינג’אד היה בכלל סוכן סמוי של ישראל והתנועה הציונית.


מול מכחישי השואה מאיראן, עומדים זייפני השואה מישראל. מדינה המקיימת משטר כיבוש והפרת זכויות אדם על עם אחר עשרות שנים, שמאמצת חוקים גזעניים, לא הפיקה לקחים מהשואה.


כאשר הרמטכ"ל גבי אשכנזי אמר ב"יד ושם", חודשיים בלבד לאחר פשעי המלחמה עליהם פיקד במלחמת עזה, כי הצבא הישראלי פועל ברוח מורדי גטו ורשה, הוא גייס את השואה לצרכי צבא הכיבוש, ובדרך גם העליב את מפקד המרד מרדכי אנילביץ, שלחם נגד הכיבוש והכובש הגרמני, ובוודאי לא העלה על דעתו אז, שצבא ישראלי עתידי יהיה אף הוא צבא כיבוש אכזרי ההורג נשים וילדים.


גבי אשכנזי הוא זייפן שואה.


ראש הממשלה בנימין נתניהו נזף ביום השואה בנשיא שווייץ על שנפגש עם נשיא איראן. כאשר ראש ממשלה של מדינה, שראשיה לאורך שנים נפגשו ואירחו עריצים מהגרועים בעולם, החל מרוצח ההמונים אידי אמין מאוגנדה, עבור לראשי משטר האפרטהייד בדרום אפריקה בעלת החוקים הנאציים, המשך בראשי החונטה הפשיסטית בארגנטינה וכלה בשאח של איראן, הוא נשמע בעל אמינות ותוקף מוסריים הדומים לאלו של אחמדינג’אד.


נתניהו הוא זייפן שואה.


יו"ר הכנסת ראובן ריבלין אמר בנאומו ביום השואה כי אחמדינג’אד הוא היטלר חדש. יש בהחלט מקום להשוואות בין משטרי עריצות למשטר הנאצי, משום שיש השקות וקווי דימיון המשותפים לכל משטרי הרודנות, אולם אלו מן הדין שיהיו ממוקדים ובעלי הקשר רלבנטי. אחמדינג’אד אינו היטלר, ולו בגלל העובדה שאין לו תוכנית אב לחיסול היהודים בעולם, וההוכחה לכך, מצבם של יהודי איראן. יהודי גרמניה, פולין ושאר ארצות הכיבוש הגרמני בעידן הנאצי, היו שמחים ומאושרים אילו חיו בתנאים להם זוכים כיום היהודים באיראן. ריבלין הוא זייפן שואה.


כל מנהיגי ישראל יצאו בנאומיהם ביום השואה נגד מכחישי השואה. נושא חושב. אולם כשהוא יוצא מפיהם, זה נשמע מלאכותי. ישראל זנחה את הכלל היהודי שטבע הלל הזקן לפיו אל תעשה לחברך את אשר שנוא עליך, נכנעה ללחץ שהפעילה ממשלת תורכיה וחברה להכחשת שואת העם הארמני. עסקת שיפוץ הטנקים התורכים במפעלי הנשק הישראלים, חשובה יותר מהשואה הארמנית.


קצת היסטוריה: בתקופת השואה היה ניסיון של ועד ההצלה של יהודי הונגריה להציל מיליון יהודים תמורת אספקת משאיות לגרמניה. קראו לכך "סחורה תמורת דם". אייכמן, שניהל את המו"מ עם ועד ההצלה, האמין בגזענותו כי רבה, כי היהודים שולטים בעולם ויצליחו לשכנע את המעצמות להסכים לעסקה. יואל ברנד, חבר ועד ההצלה, יצא לתורכיה במטוס גרמני במטרה לשכנע את הסוכנות היהודית לעשות כל מאמץ לקיים את העסקה. ראשי הסוכנות גילו סוג של אטימות ושיתפו פעולה עם הבריטים שלא היו מוכנים לעסקה. היא לא יצאה לפועל. יהודי הונגריה נרצחו.


במדינת ישראל לא למדו דבר וראשיה מבצעים עסקות דומות, סחורה תמורת הכחשת השואה הארמנית. מנהיגי ישראל הם זייפני שואה.


יום השואה בישראל הוא חלק מפולחן המוות שהשתלט על חיינו. מי שמפריעים לפולחן הם ניצולי שואה שנותרו בחיים. הם מהווים מבחינת השלטון הישראלי דבשת וכאב ראש. הטיפול בהם מצד מוסדות השלטון בישראל הוא שערורייתי. חלק ניכר מהם חיים בתנאים של עוני ומצוקה. מדינת ישראל, שיש לה טריליונים למלחמות, לכיבוש, להתנחלויות ולמתנות לטייקונים במסגרת ההפרטות, שקיבלה מיליארדים כשילומים, קופצת את ידה ככל שמדובר באודים המוצלים מהתופת. הם בבחינת מטרד שהשלטון מחכה כי כבר יעלמו. רק עוד מספר שנים, והטקסים יהיו מושלמים כי יוותרו רק המתים. אותם אפשר לגייס לכל תועבה שלטונית. מדינת ישראל היא זייפנית שואה.


הצבא ממלא תפקיד מרכזי בטקסי יום השואה. זהו חלק מהמיליטריזציה של החברה הישראלית. יחידות שלמות נלקחות ליום או יומיים ממשימות הכיבוש והדיכוי, כדי לעטר את הטקסים. הצבא מצרף חיילים למשלחות היוצאות לבקר במחנות ההשמדה בפולין. הם חוזרים מלאי מוטיבציה הישר לזירת ההתעללות בפלסטינים בשטחים הכבושים. הצבא הישראלי הוא זייפן שואה.


הנהלת מוסד "יד ושם", הרשות הממלכתית להנצחה וזיכרון השואה, פיטרה לפני ימים ספורים את אחד המדריכים, משום שהעז להביע בהערת אגב, הבנה למצוקתם של הפלסטינים הנתונים תחת כיבוש.


ראשי "יד ושם" מעולם לא הביעו הסתייגות מזוועות הכיבוש הישראלי ומהגזענות האוכלת כל חלקה טובה בחברה הישראלית. אולם כאשר אחד מעובדיה מגלה גישה אוניברסלית בנושא זכויות אדם, הוא עף כמו טיל מתפקידו.


מוסד "יד ושם" הוא שותף מרכזי בפרויקט הלאומי "זייף את השואה והצל את ישראל". אילו הנאצים היו שורפים רק צוענים, או שחורים, אפשר שהייתה מתרחשת תחילתה של ידידות מופלאה.


כניצול פוגרום ליל הבדולח בברלין, ופעיל בארגוני זכויות אדם, אני חש שאט נפש מהשימוש הציני בשואה כמלבין החטאים של ישראל. הגיעה העת, 64 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, שהעולם הנאור, שוחר דמוקרטיה וזכויות אדם, יאמר על כך דברים ברורים לממשלת ישראל ולפועלים בשירותה.


מה שלא תשמעו בטקסי יום העצמאות


יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו שנהרגו במלחמות מיותרות, ונקטפו בטרם עת מעץ החיים:


פעולת עזה "חץ שחור", פברואר 1955 – 8 הרוגים;


מלחמת סיני, אוקטובר נובמבר 1956- 171 הרוגים; מלחמת ששת הימים, יוני 1967 – 776 הרוגים; מלחמת יום כיפור, אוקטובר 1973 – 2656 הרוגים; מלחמת לבנון הראשונה, יוני 1982 עד מאי 2000, 1216 הרוגים; מלחמת לבנון השנייה, יולי אוגוסט 2006 – 165 הרוגים; מלחמת עזה, "עופרת יצוקה", דצמבר 2008 ינואר 2009 – 13 הרוגים.


יחד 5005 הרוגים.


נזכור גם את קורבנות מלחמת 40 השנים בשטחים הכבושים, פלסטינים וישראלים, ואת עשרות אלפי ההרוגים מצבאות ואזרחי המדינות השכנות, כל אחד עולם ומלואו.


נזכור ונפיק לקחים ממצעד האיוולת הישראלי. 

תגובות
נושאים: מאמרים

37 תגובות

  1. לעופר הגיב:

    גדעון ספירו לא משווה ככה סתם, את צה"ל לנאצים. כאשר הוא עורך השוואות הן תמיד ממוקדות ובעלות הקשר רלבנטי.
    האם דברי הרמטכל שרוח צה"ל היא המשך לרוח גטו ורשה לא מעוררת אצלך לפחות תמיהה אם לא בחילה?
    האם, כאשר חיילי צבא הכיבוש הישראלי עוצרים במחסום יולדת פלסטינית בדרכה לבית חולים, לא נותנים לה להמשיך בדרכה והיא יודלת במחסום ולד מת, זו לא אכזריות שיהודים חוו מהנאצים?
    האם החוק שאוסר רק על אזרחים ערבים להתאחד במדינתם עם בני זוגם מהשטחים, לא מזכיר משהו מחוקי נירנברג? האם גירוש פלסטינים משני כפרים ב-1967 ומחיקת הכפרים מעל פני האדמה והקמת פרק במקומם (פרק קנדה) אינה אכזריות וציניות שאיפיינו את הכיבוש הגרמני?
    תמשיך להגן על נתניהו והרמטכ"ל, אנו כבר רגילים לסוג הזה של שמאל מה יפית ישראלי, שאינו אלא שמאל דה לה שמאטה.

  2. למי שהגיב לעופר הגיב:

    כפי שציינתי אין לי עניין להגן על ביבי ועל גבי אשכנזי.

    ההשוואות של נשיא איראן להיטלר ושל חיילי צהל לנאצים ילדותיות ולא במקום.
    ולא לא כל מעשה עוול הוא בסיס להשוואה לנאציזם.
    גם את גלי הפיגועים של הפלסטינים במסעדות מלאות בילדים בעידוד השלטון ובתמיכה מאסיבית באוכלוסיה אני לא משווה לנאציזם.

    לגבי הכיבוש הוא חמור מספיק בפני עצמו, אין צורך בהשוואות נוספות.

    מגוחך בעיני שהשמאל הרדיקלי לוקח מונופול על השמאל ומתייג את מי שלא תומך בדעותיו הקיצוניות "כימני". כבר ראיתי התקפות באתר הזה על זהבה גלאון, עיתון הארץ וכו’. מגוחך.

    זה כמו שברוך מרזל חושב שביבי שמאלני.

    יש שמאל שהוא לא שמאל קיצוני והוא לא "דה לה שמטה" כפי שאתה מכנה אותו. שמאל שתומך בסיום הכיבוש, נסיגה לקווי 67, פשרה בנושא הפליטים וכו’ אבל מתנגד לתמיכה בטרור, חושב שלצה"ל הזכות לפעול בנסיבות מסויימות, מתנגד לזכות השיבה בצורה גורפת.
    הדעות הקיצוניות של השמאל הרדיקלי משאירות אותו בשוליים וחסר השפעה לחלוטין

  3. אור- לגדעון הגיב:

    שלום גדעון. לפני כחודש פירסם בן דרור ימיני מאמר ב"מעריב" הקורא (פחות או יותר)לעצור את מפעל ההתנחלות ולחזור לגבולות 67. המאמר חף מארס ובוז כלפי מדינת ישראל אך מכיל, לעומת זאת,נימוקים הגיוניים ושקולים אשר מטרתם היא אחת- ל ש כ נ ע. אומר שוב- לשכנע.בן דרור ימיני באמת מנסה לשנות מציאות, אתה לעומתו, חרף כל האידאלים הנאצלים שלך, מעדיף את חווית הפורקן האישי(אני בטוח שבתוך תוכך אתה יודע למה אני מתכוון). תתבייש !!!

  4. מ.ש. גדעון – קיימת אנטישמיות הגיב:

    [למערכת – בבקשה גרסה זאת]

    במסעי עם חבר נוצרי-קתולי בהונגריה וברומנייה ממנו חזרתי שלשום, ראיתי שקיימת אנטישמיות קשה. מעשי הזוועה של ישראל – רק מגבירים אותה. עושיהם סבורים שהאנטישמיים מכבדים כוח. אבל כוח אינו רשע. הזוועה של ישראל הינה ביצוע מעשי רשע, וזאת בדיוק הראייה האנטישמית – היהודי רשע מתוך שילוב של חולשה קיומית ודמוניות והוא גבור על חלשים.

    את התסריט למלחמת עזה כתב יוליוס שטרייכר, עורך הדר שטירמר. בהיותי עם דרכון פולני, העירו לי הערות אנטישמיות לגבי ישראלים רעשנים שהיו בסמוך, ראיתי כמה שונאים ישראלים – הם נחשבים למעין רפי שכל חסרי דעה, חסרי גבולות, רמאים כפייתיים שיש לשם לב אליהם כל הזמן.

    בארץ כמו הונגריה, מה שחלף בראשי הוא שני דברים: שבגלל הזבל והחלאה המנוונת והמרושעת בקרב היהודים – אלה שבישראל מרימים ראש ושם הם נחשבים לזבל שיש להזהר ממנו – עלי להסתיר את זהותי היהודית, הרי לגביהם כל היהודים הם מכלול אחד.

    ושנית, שהמקום ליהודים הם מדינות כארה"ב. כבר לא ניו זילנד או אוסטרליה – בהם נכתב בעיתונות המקומית שהישראלים הם כמו האדם הניאנדרטאלי, ושהם עם של סוחרי סמים.

    ודבר שלישי, שרשעות היהודים כאן אינה כוח – אלא גילום הסטראוטיפ האנטישמי. יכבדו את ישראל לא אם תרצח, אלא אם תייצר. אם תהיה בעלת תעשייה ויכולות יצור אוטונומיות. התלישות של המשק הישראלי, שאינו מייצר מוצרי יסוד – טרקטורים, מכוניות, מוצרי אלקטרוניקה בסיסיים, מנועים – זה אבי הסאוב בישראל.

    רק מדינה יצרנית ואוטונומית – בה האדם מכובד בגלל יצרנותו ולא בגלל היותו רוצח, או "מאנייק" העובד עם הפה אך שאינו יודע לעשות שום דבר בעל ערך, או טפיל ספקולנט – מעוררת כבוד. ולא רשע של טפילים קיומיים. ואכתוב על כך בפרוטרוט

  5. רוני הגיב:

    המאמר מלא באמירות דמגוגיות כגון : "הם[ניצולי השואה] בבחינת מטרד שהשלטון מחכה כי כבר יעלמו. רק עוד מספר שנים, והטקסים יהיו מושלמים כי יוותרו רק המתים. אותם אפשר לגייס לכל תועבה שלטונית" ו" אילו הנאצים היו שורפים רק צוענים, או שחורים, אפשר שהייתה מתרחשת תחילתה של ידידות מופלאה" וכו’… אולי כותב המאמר ציני, אבל זה לא ברור לגמרי. ציני או לא,המשפטים הנ"ל הם דמגוגים, אמוציונלים וספוקלטיבים. עצוב לראות פעם אחר פעם שהמשאל הרדיקלי מאחורי מסכת המילים המתוחכת לא טוב בהרבה מהימין הכהאניסטי באמרותיו הארסיות וחסרות הביסוס . אני בטח לא צריך להגיד לכם את זה אבל מילים כאלה רק משאירות את השמאל הרדיקלי בשוליים, אבל כנראה שנוח לכם לשבת ו"לבקר" את כולם בלי לעשות משהו שבאמת משנה.

  6. באסטאן קורקוסום הגיב:

    ומה עם חללי פעולות ההקרבה של השאהידים הפלסטינים בערי ישראל, במועדוניה ובאוטובוסיה?

    מיותרים או לא?

  7. יורם אנג’ל הגיב:

    המלחמה המיותרת ביותר הייתה מלחמת 48:

    -לו היה היישוב העיברי מקבל את הצעת החלוקה של האו"ם -החלטה 181 – הרי שהמלחמה לא הייתה פורצת כלל, שכן ברור היום שמי שדחו את הצעת החלוקה היו הציונים בעוד שהעולם הערבי קיבל אותה בברכה (להוציא מתי מעט כמובן).

    על כן יש להוסיף למניין החללים המיותרים את כל חללי מלחמת 48 שכן זו הייתה מלחמה שפרצה בעיקבות ההתעקשות הציונית שלא לקבל את החלטת החלוקה.

  8. בור ועם הארץ הגיב:

    איך לא הכנסת לחישוב את קורבנות מלחמת העצמאות?

    הרי זו הייתה המלחמה ה"מיותרת" מכולן.

    ולגבי מלחמת יום כיפור גם אינני מבין: האם הייתה מדינת ישראל לשבת בחיבוק ידיים עת הסתערו עליה צבאות סוריה ומצרים?
    או להניף דגל לבן?

    תמהני.

  9. טרזן הגיב:

    ראשית, מסכים עם כל מילה כאן.

    בעניין "סחורה תמורת דם", לא רק הבריטים קיבלו את ההצעה (שאיש אינו יודע אם היתה כוונה אמיתית לקיימה) אלא גם האמריקנים.
    התברר לאחר שנים שגם לארה"ב הגיע הנושא הזה, אבל הסטייט-דפרטמנט האנטישמי קבר אותו. כשם שסיכל את הפצת המידע על השואה, כך סיכל הסטייט-דפרטמנט כל יזמה להצלת יהדות אירופה.
    רק כאשר תבע הנרי מורגנטאו (שר האוצר היהודי) מרוזוולט להעביר אליו מהסטייט-דפרטמנט את הסמכות לטפל בנושאים ה"יהודיים", החל שינוי בהתנהגות האמריקנית. ליהודי הונגריה זה קרה מאוחר מדי.

  10. עמית הגיב:

    תודה לגדעון ספירו על האתנחתא השבועית של שפיות. וטוב שהזכרת את היחס הסביר לו זוכים בדר"כ יהודי איראן, שרחוק מאד ממה שעברו יהודי גרמניה אחרי עליית הנאציזם, ועל אחת כמה וכמה מגורלם לאחר פרוץ המלחמה…

  11. מש. את מי משרת המומנטום המלחמתי? ילקוט הכזבים של החץ וכיפת ברזל כמשל הגיב:

    [למערכת – בבקשה גרסה זאת]

    דיווח אופייני על הצלחה מרשימה בפיתוח החץ
    — קישור —

    העובדה המעציבה היא כי ניסוי מתוקשר שנערך לפני שנתיים עם החץ – רק שבארה"ב ולא כאן – ניכשל באופן מחפיר. אשר לדיווחים ישראלים על הצלחות מדהימות ביירוט הנערכים משום מה פה ולא בארה"ב (שימו לב לניסוח: "על פי דיווחים ראשוניים"…) ניתן להיות סקפטי, מה גם שהעיתוי הוא ברגעים בהם התקציבים הם על הפרק. כפי שהיה בעבר – בסופו של דבר מערכת ההגנה בפני טילים בליסטיים, גם הפרוסה כיום וגם בעתיד – תהיה אמריקנית. יהיו כמה פירסומים גם על כך שח"א הישראלי רכש טילי חץ – אבל משום מה, שום מדינה אחרת בעולם, למרות השוחד שמשלמת מערכת הביטחון לרוכשי מערכות נשק ישראלי במדינות מושחתות במזרח אירופה ובעולם השלישי (ראה מקרה הודו).

    ממידע מכלי ראשון, בתעשייה האוירית, המנופחת בכוח אדם, חלקו בטל כמעט ממעש, מסתובבים להם חלק ניכר מממהנדסי וטכנאי החץ בין חברים בשיחות בטלות חלק גדול משעות העבודה, מעבירים זמנם במשחקי מחשב ורכילות. אין כמעט שום השראה המצאתית, הכל רוטינות שגורות מויעילות אפס. מה כן יש כאן? פיל לבן להזרמת כספי עתק לאנשי המערכת, לרמת חיים מסחררת, דירות יקרות ווילות, מותרות ומעמי החיים.

    כמובן שכיפת ברזל – מערכת ירוט הקטיושות זהקסאמים – זה בלוף ענק, הלועג לאינטליגינציה של כל אדם סביר: הרי לא מיירטים קטיושה או קסאם, שמחירם אפסי, בעזרת טיל העולה רבבות או מאות אלפי דולרים. בוודאי לא מטח קטיוששות או מטח קסאמים. מי שחוגג בהודעות המרשימות לעיתונות שמוציאה מערכת הביטחון, בנוסח זה המובא בכתבה שלפנינו, זה היחצני"ם הממזריים של המערכת, המדברים בלשון "טכנית" מרשימה, תוך ערור רושם שמדובר בעניין רציני המספק מענה ממשי לבעיות, בעוד אין כאן כלום, פרט למנגנון משומן להזרמת כספים לאנשי המערכת ולמציאת תעסוקה לכ"א רב.

    מיכאל שרון

  12. אורנה לביא הגיב:

    אפרופו איזכור למצעד האיוולת, צריך להזכיר שמצעד ה"עצמאות" הוא מצעד רצחני. מצעד אמצעי הפשע המקומיים. כי אקדח המונח על השולחן בתחילת הסרט, חייב לירות ולפגוע בשיאו. אחרת איש לא יקנה כרטיס.

    צריך להזכיר שיום ה"עצמאות" מבוסס על טעות היסטורית. ישראל איננה מדינה עצמאית, כי אין בעולם כיום שום מדינה עצמאית. כמעט. ארה"ב כבשה את כדור הארץ, והיא מחזיקה בו בכח ובאלימות.

    בעצם גם ארה"ב איננה עצמאית, כי הרי איש בעולם איננו עצמאי. בין מדינה למדינה יש שוני רב, אך בכולן יש שלטון פוליטי. אכזרי יותר או פחות, עם כל מיני מאפיינים משטריים, עם אופי צבאי או אזרחי, עם דיקטטורה או דמוקרטיה (שהיא דיקטטורה מוסתרת), עם אופי דתי או חילוני, סוציאליסטי או קפיטליסתי… בכל מקרה אין עדיין שום מדינה שהגיעה לחופש אמיתי.

    בעצם… לפי מה שכתבתי כאן, "מדינה" ו"חופש" אינן שתי מלים שיכולות באמת להימצא באותות משפט, עם יחסים חיוביים ביניהן, בלי ליצור בעיה.

    אז אם אנחנו רוצים חופש, עלינו להוציא מן המילון את המילה "מדינה" ואת כל נגזרותיה.

    ואז נוכל לומר זה לזו (וההיפך) "חג שמח" – כל יום, גם ביום הכאילו עצמאות. כי אז הוא לא יהיה "כאילו". אז יהיה כל איש/ה בעולם עצמאי.

    ביום "עצמאות" של מדינה, אלו הדברים שיש לומר, ולהמשיך לומר אותם כל השנה. לכן אני מבקשת מהצנזור המקומי לא לגעת לרעה בכל הכתוב כאן.

    ת ח י ה מ ה פ כ ה !!!
    י ח י ה ח ו פ ש !!!

  13. עלי הגיב:

    למנין ההרוגים היהודים הוסף
    554 נרצחים במרד הערבי הגדול
    הרוגי המחתרות
    800 מתנדבים לצבא הבריטי
    33 הרוגי הבריגדה בורנה
    6000 מלחמת 1948
    721 מלחמת ההתשה
    28 פעולת כרמה (1968)
    מאות הרוגים בין המלחמות
    3800 נפגעי הטרור
    הדרישה לחלוק כבוד למי שרצה להרוג אותי
    ומצא את מותו מתאימה לאנשים פצפיסטים
    הבעיה אצל הפצפיסטים שיש אנשים שמגינים אליהם לוליא זאת הם היו מתים על ידי האוייב
    ברטרנד ראסל היה פצפיסט
    אבל כאשר התברר לו שברית המועצות בדרך
    ליצירת פצצת אטום הוא קרא לצאת למלחמה
    ולמנוע אטום מהרוסים
    אני מזכיר זאת רק משום שיש לנו בעיה דומה עם אירן

  14. קורא אנגלי הגיב:

    בהחלט מסכים למאמר.

    עכשיו שאלה מספרית:

    כיצד מחשבים שישנם כרבע מליון נצולי שואה שעדיין חיים? (לפי המתפרסם בארץ).

    אם קיים ניפוח של מספרים אלו הרי שזוהי הכחשת שואה שכן השואה מדברת על יעילותה של מכונת ההשמדה הגרמנית. מספר "ניצולים" גדול יכול להעיד שההשמדה אולי לא היתה כל כל יעילה…

    לאנשים שעיסוקם קבלת כספי פיצויים בעבור הניצולים היה\ישנו אינטרס להגדיל את מספרם כפי שחקר נורמן פינקלשטיין.

  15. עופר לגדעון הגיב:

    גבי אשכנזי זייפן שואה, בנימין נתניהו זייפן שואה ורק גדעון ספירו שמשווה את צהל לנאצים באופן קבוע לא זייפן שואה. מגוחך (מעצבן אותי שאני צריך להגן על נתניהו ואשכנזי, אבל העמדה של גדעון לא מאוזנת עד כדי גיחוך)

    שכחת גם את הרוגי חומת מגן – או אולי לא שכחת, ואתה חושב שיש מצבים בהם לצהל מותר לפעול (איזו סיטואציה דמיונית, שצהל יפעל במזרח התיכון שוחר השלום)

  16. אלעד דקר הגיב:

    לגדעון ספירו תודה, המשפט שלך:
    "בדרך גם העליב את מפקד המרד מרדכי אנילביץ, שלחם נגד הכיבוש והכובש הגרמני, ובוודאי לא העלה על דעתו אז, שצבא ישראלי עתידי יהיה אף הוא צבא כיבוש אכזרי ההורג נשים וילדים."
    העלה בי נקודה שאני חושב עליה כבר הרבה זמן:
    אם מרדכי אנילביץ, אנצו סירני, חנה סנש ועוד רבים וטובים שכמותם היו רואים את מה שהצבא עשה ועושה ולצערי כנראה גם יעשה, הם היו יורקים למפקדי הצבא בפנים.

  17. נתן. הגיב:

    כותב המחבר "ראשי הסוכנות גילו סוג של אטימות ושיתפו פעולה עם הבריטים שלא היו מוכנים לעסקה".

    חד וחלק מדובר בשקר.

    ראשי הסוכנות דוקא הכריעו בעד העיסקה אלה שלא ניתן היה להוציא אותה לפועל עקב סרובם של הבריטים.

    הדברים כתובים בספרו של עמוס אילון "שעת האפס" .

  18. למיכאל שרון הגיב:

    ב-1942 היהודים בגרמניה, בפולניה, ברומניה, בהולנד, בצרפת ובהונגריה לא רצחו אף אחד, לא ביצעו "מעשי רשע", לא נישלו פלסטינים וגם לא הרעישו בבתי מלון – ובכל זאת רצחו אותם.

    עכשיו אתה בא ואומר לי שאם היהודים לא ירצחו אף אחד, לא יבצעו מעשי רשע, לא ינשלו פלסטינים ולא יקימו רעש בבתי מלון לא ירצחו אותם? לפי איזה היגיון אתה מצפה שנאמין לך?

  19. גדעון ספירו הגיב:

    לנתן,
    אני מביא כאן חלק מהערך יואל ברנד כפי שמופיע בויקיפדיה:

    המפגש עם הסוכנות היהודית

    בווינה קיבל ברנד דרכון גרמני עם השם יוגן באנד. ברנד שלח מברק לסוכנות היהודית באיסטנבול (אז נקראה קונסטנטינופול) להודיע שהוא מגיע. תחילה טס לסופיה ומשם לאיסטנבול, במטוס שנועד לדיפלומטים גרמנים, והגיע ב-19 במאי. במברק שקיבל חזרה נאמר לו שחיים יפגוש אותו באיסטנבול. ברנד התרגש מאוד כיוון שחשב שמדובר בחיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, אבל הכוונה הייתה לחיים ברלס, יושב ראש קבוצה של שליחים ציונים מאיסטנבול.

    בהגיעו לאיסטנבול, גילה ברנד שלא רק שאף אחד לא חיכה לו בנמל התעופה, אלא שהוא גם עלול להיעצר ולהיות מגורש וחשב שהסוכנות בגדה בו. בפועל, כשנחת, חיים ברלס עדיין ניסה להשיג לו ויזת כניסה לאיסטנבול. בעיה נוספת הייתה שבדרכון שמו היה יוגן באנד, מה שלא היה ידוע לחיים ברלס. בסופו של דבר בנדי גרוס, שהיה מקושר מאוד, עשה מספר טלפונים והשיג לברנד אישור כניסה לאיסטנבול.

    ברנד התעצבן מאוד על התקרית הזאת והגיע נרגש לפגישה עם הנציגים היהודים. הוא אמר להם:

    "חברים, אתם מבינים מה כרוך בכך? אנחנו צריכים לבצע משא ומתן, עם מי אני יכול לשאת? יש לכם את הכוח לבצע הסכמים? 12 אלף יהודים מגורשים מדי יום, זה 500 כל שעה, הם צריכים למות כי אין פה אף אחד שיכול לבצע? אני רוצה לשלוח מברק מחר כדי שיהיה הסכם מאובטח, אתם מבינים במה זה כרוך, חברים?"
    הנציגים היהודים אמרו לברנד שמשה שרת, יושב ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית ונציג התנועה הציונית מול המנדט הבריטי, יגיע לאיסטנבול לפגוש אותו, דבר שגרם לברנד לקוות שהעניינים מתנהלים בצורה רצינית. הוא סיפר להם על אושוויץ (כנראה מדיווחו של רודולף ורבה) ועל דרישתו לבטל את תאי הגזים. מאוחר יותר אמר ברנד שהם לא ירדו לסוף דעתו, "הם כנראה לא ראו את המוות יום יום, כמונו בבודפשט".

    הסוכנות נתנה לברנד דף לכתוב עליו את עיקרי ההסכם שהוא מעוניין בו ושיוסכם על ידי אייכמן. המסמך הבטיח לגרמנים 4,000 דולר על כל 1,000 יהודים שישוחררו לארץ ישראל ומיליון פרנק שווייצרי על כל 1,000 יהודים שישוחררו לספרד. בנוסף בעלות הברית יעניקו ציוד ליהודים במחנות הריכוז ויעניקו לגרמנים ציוד ואספקה. ברנד שלח מסמך זה לאייכמן, בתקווה שלפחות הגירושים לאושוויץ יפסקו זמנית.

    המעצר על ידי המודיעין הבריטי

    לאחר מספר ימים באיסטנבול, היה ברור לברנד שמשה שרת לא יגיע, והויזה הבריטית של ברנד עמדה לפקוע. ברנד נשאל אם הוא מעוניין להגיע לחאלב שנמצאת על גבול סוריה-טורקיה ושם יוכל לפגוש את שרת. ברנד הסתייג כיוון שהיה זה שטח שנשלט על ידי הבריטים והוא פחד שהם יעכבו את התוכניות שלו ויחקרו אותו. בסופו של דבר הוא הסכים ועלה על רכבת מלווה בשני חברי הסוכנות היהודית.

    ברכבת, ברנד היה עוד יותר מתוח, כיוון שניגשו אליו אנשים מברית הציונים הרוויזיוניסטים של זאב ז’בוטינסקי ומאגודת ישראל. הם אמרו לו שהבריטים מתכוונים לעצור אותו בחאלב, "הבריטים הם לא בני ברית שלנו בנושא הזה", אמרו לו האנשים והזהירו אותו שהוא לא יורשה לחזור אם ימשיך את המסע שלו.

    בעדותו אמר ברנד שהוא נבהל מאוד כשהוא שמע דברים אלה, כיוון שלא לחזור לבודפשט, משמעותו כשלון במשימה וסיכון חיי בני משפחתו ומליון יהודים הונגרים. ברכבת הובטח לו על ידי אחד ממלוויו מהסוכנות שלא ייעצר בחאלב והוא קיווה שזה יקרה. ברנד אמר: "לא יכולתי להאמין שאנגליה, המדינה האירופית היחידה שהמשיכה להילחם (בגרמנים), אותה אנגליה, אשר הערכנו כלוחמת למען החופש, תרצה להקריב אותנו, העניים והחלשים ביותר".

    אך נציגי הסוכנות בגדו בברנד. הם גרמו לו להאמין שהוא לא יעצר על ידי הבריטים, כשבפועל מסרו מידע עליו לבריטים. ב-7 ביוני 1944, ברנד הגיע לחאלב ונחטף מיד לג’יפ צבאי על ידי אנשי המודיעין הבריטי.

    מידע מהעסקה הנרקמת בין ברנד לאייכמן דלף ללונדון ולוושינגטון. הקבינט לענייני פליטים בלונדון, שכלל את האחראי לקהילה הזרה מטעם הממשלה, אנתוני אידן, ואת אוליבר סטנלי, מזכיר המדינה, דן בהסכם "סחורה תמורת דם" והחליט להתנגד להסכם זה. אם ההצעה הייתה מגיעה ישירות מהאס אס זאת הייתה סחטנות, ואף אחד לא היה שוקל לתת ציוד לחיזוק האוייב, אך כיוון שהיה פה נסיון להציל את היהודים, הוחלט לדון על כך כדי לא לקבל ביקורת פנימית בבריטניה.

    אי חזרתו של ברנד לבודפשט תוך שבועיים, כפי שנקבע עם אייכמן, הוערכה כאסון על ידי חברים בועדת העזרה וההצלה בבודפשט. אייכמן תבע מהם לדעת האם הסכם דם תמורת משאיות הוסכם בבריטניה. ב-9 ביוני אמר להם אייכמן: "אם אני לא מקבל תשובה חיובית תוך שלושה ימים, אני מפעיל את מחנה הריכוז באושוויץ".

    [עריכה] המפגש עם משה שרת ושביתת הרעב
    ברנד העיד שהוא נלקח לווילה ערבית, בה היו קצינים רמי דרג בריטים, וב-11 ביוני הוא נפגש עם משה שרת, אתו דיבר לאורך כל היום בשתי פגישות של שש שעות כל פגישה. שרת רשם ביומנו: "אני חייב להסתכל בספקנות קטנה על דבריו (של ברנד): ‘בבקשה תאמין לי, הם הרגו שישה מיליון יהודים, נשארו רק שני מיליון חיים’".

    לאחר הפגישה השנייה, שרת דיבר עם הקצינים הבריטים, חזר לברנד ואמר לו: "יואל היקר, אני צריך להגיד לך משהו מר כעת", הוא אמר לברנד לנסוע דרומה, לא לבודפשט, כי כך הבריטים דורשים. ברנד החל לצעוק עליו: "אתה יודע מה אתה עושה? זה פשוט רצח! זה רצח המוני. אם אני לא אחזור, האנשים הטובים שלנו יישחטו! אשתי! אמא שלי! הילדים שלי יהיו הראשונים! … אני בא לכאן תחת דגל הפסקת האש. הבאתי לך מסר, אתה יכול להסכים איתו או לסרב לו, אבל אין לך שום זכות להחזיק את השליח".

    למרות מחאתו, ברנד נלקח לקהיר, שם נחקר על ידי הבריטים בין 10 ל-12 שעות ביום. ביום העשירי, ברנד החל לשבות רעב, וכתב מכתב לסוכנות היהודית: "ידוע לי כעת שאויב של העם שלנו מחזיק אותי ולא מתכוון לשחרר אותי בעתיד הקרוב. החלטתי להתחיל שביתת רעב שוב ואעשה את מירב היכולת כדי לפרוץ את הכידון אשר שומר עלי". ביום ה-17 קיבל ברנד פתק, מאיש הסוכנות היהודית שהיה איתו בחאלב, שהמליץ לו לא להיות קשה.

    ברנד העיד כי לורד מוין, השר הבריטי לענייני המזרח התיכון, וחבר קרוב של ראש הממשלה, וינסטון צ’רצ’יל, חקר אותו, לורד מוין אמר לו: "מה אני אעשה עם מיליון יהודים? איפה אני אשים אותם?". ב-6 בנובמבר 1944, אליהו בית צורי ואליהו חכים מהלח"י התנקשו בלורד מוין.

    במהלך שיחות עם משה שרת, ב-6 ביולי 1944, אנתוני אידן הביע "סימפטיה עמוקה" כלפי היהודים, אך הוא אמר כי הוא צריך לעבוד בתיאום עם האמריקאים והסובייטים, שלא יכלו לשאת ולתת עם האויב.

    הבריטים שיחררו את ברנד באוקטובר 1944 אבל אסרו עליו לנסוע להונגריה, ואילצו אותו לנסוע לארץ ישראל. בארץ ישראל ניסה ברנד ליצור קשר עם חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית. ויצמן הגיב למכתבו של ברנד כשכתב לו שהוא מוזמן לתאם עמו פגישה מול המזכיר שלו. לטענת ברנד הפגישה לא התקיימה מעולם".

  20. אליק בנשלום הגיב:

    יואל ברנד הןסגר לבריטים ע"י המוסדות הציוניים בא"י:אהוד אבריאל פגש אותו באיסטמבול,נסע איתו ברכבת לחיפה אלא שברנד
    הגיע לקהיר כשאבריאל מסר אותו לקצינים בריטיים במהלך נסיעתם ברכבת.

  21. תגובה למגיב לעופר הגיב:

    העובדה שארה"ב ובריטניה גרמה להרג אזרחים באפגניסטאן לא מזכיר את הנאצים.
    הנאצים היו בני אדם והתקיימו במסגרת המציאות האנושית לכן מן הסתם תמיד נוכל לכופף את המציאות ולהגיד שזה דומה למעשי הנאצים. לנצאים היו חיילים, לכן כל מדינה עם חיילים היא נאצית. הנאצים גרמו להרג אזרחים לכן כל מדינה שגורמת להרג אזרחים היא נאצית. הגישה שלך מאוד ילדותית ולא מחוברת למציאות:
    איך העובדה שלא מאפשרים לפלסתינאים שמעבר לקו הירוק להתחתן עם פלסתינאים אזרחי ישראל מזכירה לך את חוקי נירנברג? איך העובדה שבמלחמה בין שתי לאומים שבמקום ישובים שנהרסו מוקם פארק בדיוק מזכיר את הנאצים?
    למרות שזה מגניב ומאוד אינטלקטואלי ואפילו אירופאי להשוות את ישראל לנאצים ולקורא להשמדתה, בתור אדם שחי פה אתה אמור לדעת טוב יותר מילדים אירופאים מפונקים שמחפשים משמעות לחייהם בשנאה לישראל.

  22. ושוב בעניין ההשוואה לנאצים הגיב:

    אפשר להשוות את מעשי ישראל בגירוש ההמוני ב-1948 וב 42 שנות הכיבוש מאז 1967 למלחמת המהגרים באמריקה נגד האינדיאנים. אבל מה אכפת לישראלים מהאינדיאנים? מצידם שימותו כולם. לעומת זאת היהודים סבלו מאפליה וגזענות מהנאצים, וישראל הייתה אמורה להיות מקלט נאור ודנוקרטי לקרובנות הגזענות (ראו הצהרת העצמאות), והנה, מדינת הקורבנות, מאמצת מדיניות גזענית ומקרבנת עם אחר. לכן ההשוואות חשובות דווקא למקום שהפך להיות סמל לסבל היהודי.

  23. על חוק ההתאזרחות הגיב:

    החוק אוסר על כניסה והתיישבות בישראל של אזרחי מדינה עויינת / בני אוכלוסיה עויינת, גם אם הם נישאים לאזרח ישראלי.

    בהתחשב במצב היחסים בין ישראל והקולקטיב הפלסטיני,ועם הנסיון של הקולקטיב הפלסטיני להפר את המאזן הדמוגרפי בישראל בכל האמצעים בכדי "לנצח את המאבק" היות והדרך הצבאית כשלה, לא ברור על מה מבוססת התלונה של ספירו.

    אין שום דמיון לחוקי נירנברג.
    ואין שום דמיון בין המצבים.

    כמו שאין שום דמיון בין חייל שיורה בכדי להרוג אוייב, לבין אדם ברחוב שיורה בכדי להרוג עובר אורח, למרות שבשני המקרים מופעל כלי נשק.

    החוק אינו מונע נישואין בין אזרחים ישראלים בני דתות שונות, וגם אינו אוסר על נישואין בכלל.

    הוא בסך הכל מונע שימוש בתעודת נישואין ככרטיס כניסה לישראל בידי אוכלוסיה שאנו נמצאים עמה במלחמה מתמשכת.

    נראה לי שאם ספירו יבדוק, הוא ימצא שאף מדינה שנמצאת במלחמה איננה מאפשרת כניסה חופשית, ובוודאי לא התאזרחות, לאזרחי מדינות אוייב.

    לא כל דבר צריך להשוות לנאצים.

    עוד הערה – אצל הפלסטינים מאוד מקובלים נישואי שידוך – בניגוד לנישואי אהבה. זה נכון במיוחד לאוכלוסיה הבדואית, שבה גם מקובל ריבוי נשים.

    לא מופרך להניח שרוב רובם של הנישואין שלא יצאו לפועל מהסיבה שבן הזוג הזר לא יוכל להכנס לישראל ובן הזוג הישראלי אינו מעוניין להגר, אינם נישואי אהבה אלא נישואים מוסדרים,

    ובחלקם מקרים שבהם נערות צעירות מושאות בכפיה לבן זוג מבוגר בהרבה שיש לו כבר הרבה נשים וילדים קודמים.

    במקרים של נישואים מוסדרים, "הומניסטים" הראויים לתואר היו צריכים להתנגד בלי קשר לחוק, כי יש בהם מרכיב של כפיה ודיכוי של נשים.

    אבל כשנלחמים בציונות המשוקצת, כל התועבות כשרות, נכון?

  24. למיכאל שרון הגיב:

    ואני חשבתי שאתה נוצרי-קתולי, הרי כך העדת בעבר…

  25. ל-מ.ש.גדעון הגיב:

    האנטישמיות מאופינת בחוסר ידע ודעות
    קדומות
    מה שאתה עושה זה לתמוך בדעות האלה
    על ידי הצבעה על כל מיני שטויות
    לישראל תעשיה מודרנית וטכנולוגיה
    מהמתקדמות בעולם
    החברה בישראל היא חברה דינמית ופתוחה
    בסקר שבוצע התברר שהתירים הרעשנים ביותר הם האמריקאים והגרמנים
    דוקא בתורכיה יש דעה מאוד חיובית על התייר
    הישראלי
    כל מי שמכיר ישראלים משבח את החום והכנות
    ואת האיכפתיות
    על אוסטרליה וניו זילנד אומרים שאלו 2 מדינות חסרות נשמה
    ברומניה הונגריה יש מקומות שמזכירים את
    ימי הביניים
    בבולגריה יחסלו אותך עבור 10 דולר
    על הרומנים אומרים שרק לאחר שנחתם החוזה
    מתחיל המו"מ האמיתי
    אם היו נותנים אפשרות לתושבי עזה כולם היו
    מבקשים אזרחות ישראלית (כולל החמס)

  26. למיכאל שרון הגיב:

    רק מדינה יצרנית ואוטונומית – בה האדם מכובד בגלל יצרנותו ולא בגלל היותו רוצח, או "מאנייק" העובד עם הפה אך שאינו יודע לעשות שום דבר בעל ערך, או טפיל ספקולנט – מעוררת כבוד. ולא רשע של טפילים קיומיים. ואכתוב על כך בפרוטרוט…
    תמהני מה אתה יודע לעשות חוץ מללהג "ידיעות" שאמיתותן מוטלת בספק…
    אה..ודרך אגב..הורי בשליחות בניו זילנד כך שיצא לי לבקר שם מספר פעמים ומעולם לא נתקלתי בעיתון בידיעה על ה"אדם הניאנדרטאלי" שחי בישראל המורכבת כולה מסוחרי סמים…נו טוב…כנראה שהמקורות שלנו שונים אחרת מוזר כיצד גם לא נחשפתי לסקופ המרעיש שלך מלפני כמה חודשים שראש המוסד חוסל…

  27. מאור כהן הגיב:

    מר ספירו , מצטער אבל אני לא קונה את המאמר התעמולתי והמגמתי הזה.

    אתה קובע: " כדי שביקורת תתקבל כאמינה, כבעלת תוקף מוסרי, חייבים דובריה לבוא בידיים נקיות" . אני חושב שהיית צריך להוסיף גם שהעובדות והראיות חייבות להיצמד לאמת ההיסטורית , לאור מסקנתך שנתניהו הוא זייפן שואה , כראש מדינה שעוד לא השלים 100 ימים
    ברור הרי שהוא לא נפגש או שיתף פעולה עם אידי אמין , והשאח הפרסי , וראשי האפרטהייד בדרום אפריקה והחונטה הצבאית בארגנטינה ובעצם עם מי לא…..?! וגם אם ראשי המדינה הזו עשו זאת בעבר לא ברורה מה אחריותו של האדון נתניהו היום למעשים אלו ?

    ולפי ההגיון של מר ספירו אם מוטלת על מר נתניהו אות קין על כך שראשי המדינה בעבר שיתפו פעולה עם כל המשוקצים שהזכרנו , אזי אסור לו לבקר מכחישי שואה למניהם או ראשי מדינות שנפגשים איתם , ראוי היה יותר למר נתניהו קבל זאת בהבנה.

    בגלל דברי ההבל האלה מר ספירו חוטא לאמת ההיסטורית ולטעמי דעתו תישאר שולית והזויה

  28. מיכאל שרון: טרור פנימי, כוחניות ושיח צדקתני-נברני הגיב:

    בישראל יש טרור פנימי רב, אולי יותר מכל מדינה אוטוריטרית אחרת הידועה לי. לפי תחקיר ב"הארץ", מצותתים בישראל לרבבות אנשים.
    השחיתות כאן פוגעת בכל הטבואים המקובלים, בניגוד למאפיות אחרות בעולם – בזקנים, נכים, ניצולי שואה.

    הצרכנות – מכה שלא כתובה בתורה. מאידך, כמה מאות אלפי אנשים כאן עושים חיים, נסיעותיהם לחו"ל ממומנות על ידי משלם המיסים. יכולים כאן לרדת לחייו של אדם באופן קשה רק משום שתרומתו בתחום כלשהו נוכסה על ידי "אינסיידרים".

    במובנים רבים זו מדינת אימים, מי שלא טעם מזה, לא יבין במה המדובר.

    איני מבין מדוע מדינת ה"אין ברירה אחרת ליהודים" הפכה לכזאת זוועה, בכל תחומי החיים.

    למשל – פקקי התנועה האיומים שאין דוגמתם בשום מקום בעולם, אולי פרט לג’קארטה בעולם השלישי. אין חשמליות, אין רכבת תחתית. ואנשים סובלים זאת יום יום בנסיעתם לעבודה ובחזרה ממנה – משרד התחבורה אפאטי לנושא, וגם הציבור אפאטי.

    וקיימות הסחות דעת "ביטחוניות-מדיניות" מהבעיות הממשיות, למרות שלישראל לא נישקפת כל סכנה קיומית, זו מעצמה גרעינית כבדה, המוצפת במערכות הנשק המתקדמות ביותר בעולם.

    השיח הפנימי בישראל, בפרט אצל אנשים הכרוכים ונישענים לפרנסתם השופעת מכספי משלם המיסים במשק הציבורי ובגורמי ממסד – מפעפע כולו בצדקתנות נברנית, מאזכר ככרוכיה אובססיבית "שואה", "אין ברירה", "הערבים", "רדיפות יהודים" – ניתן לחוש בנימה דביקה ורוגנת זאת כאן בהודעות באתר זה. זה גורם ראשי במעלה להסחת דעת מבעיות קיומיות אמיתיות, משכר העובדים, מכל נושא ממשי הכרוך ביצרנות, יצור, וזכויות היצרנים והעובדים.

    מסיבה זאת יש הרבה סירבול ובלגנים – קשה לעבוד עם ישראלים:

    בנושאי ביצוע דברים ועבודה משותפת – מה שאני מוצא בישראל זה סירבול וסיבוך איום – תוך נברנות, קטנוניות, סירבול הליכים, נימה מגנה ומאשימה, כוחניות – הכל פרט לענייניות מוכוונת ביצוע. אין לדעת מאיפוא זה נובע, כנראה לא מהדת, שהרי עם יהודים החיים מחוץ לישראל או ישראלים לשעבר החיים בחו"ל אין בעיות כאלה. משהו בקיום הישראלי יצר אלמנטים לא הגונים, חדורי נברנות אישית, כניסה לישבן של הזולת, כוחניות מוזרה.

  29. דן למיכאל שרון הגיב:

    הפסקה הראשונה בסיפורך האחרון תחת הכותרת "מ.ש. גדעון – קיימת אנטישמיות" – רק בה יש כדי להעיד שמי שהוא "מאנייק העובד עם הפה" הוא לא אחר מאשר אדוני:

    ובכן, לפי דבריך ערכת מסע עם חבר "נוצרי-קתולי", ונשאלת השאלה מה זה קשור לנקודה שאתה מנסה להבהיר? למה ומאיזו סיבה חשוב לך לציין שהחבר שלך נוצרי-קתולי?

    טוב, אז חברך לטיול אינו יהודי, מה שכבר מעלה את קרנך בעיני עצמך, ואז אתה טוען שמעשי ישראל מגבירים את האנטישמיות בעולם וש"עושיהם סבורים שהאנטישמיים מכבדים כוח".
    אז אני לא שמעתי איזה פוליטיקאי או איש צבא בישראל עושה מעשים כוחניים על מנת שאנטישמים באירופה יחשבו משהו.
    אם אתה שמעת על כך – אשמח להתעדכן.

    לאחר מכן אתה טוען שהראייה האנטישמית היא ש"היהודי רשע מתוך שילוב של חולשה קיומית ודמוניות והוא גבור על חלשים", אבל זו שטות מוחלטת מפני שהיהודי עצמו היה תמיד החלש, ואילו האנטישמי היה "גיבור על חלשים" בכך שהוא התעמר ביהודים.
    אתה בסך הכל מנסה (בכשרון לא רב, יש לומר) לטעון שישראל של היום "גיבורה על חלשים" ובכך היא מתאימה להגדרת "היהודים" על-פי האנטישמים. כמה שטחי, כמה מוטעה.

  30. לחשוב מחוץ לקופסה הגיב:

    לכל המגיבים שהציעו לספירו להוסיף לקורבנות המיותרים של מלחמות מיותרות גם את הרוגי מלחמת העצמאות, אני מציע להפסיק לחשוב בצורה סטריאוטיפית. האם מי מהם העלה על דעתו כי ספירו לא במקרה לא הכליל אותם?

  31. גדעון ספירו הגיב:

    למגיב "על חוק ההתאזרחות"

    לא יעזור, הדימיון לחוקי נירנברג קיים, ודוק, דימיון ולא זהות.

    קווי הדימיון: חקיקה הפוגעת רק בקבוצה מסוימת של אזרחים, השייכים לדת או לקבוצה אתנית שונה מהרוב.
    הטעון כי אצל הערבים לא קיימים נישואי אהבה, הוא חלק מהמבנה הגזעני שאתה מייצר, ובכך מגדיל את הדימיון לחוקי נירנברג.
    נישואי שידוך קיימים בקבוצות אוכלוסיה שונות, ואין לכך קשר ל"השתלטות באמצעים לא צבאיים", אלא בדימיונך הפרוע והגזעני.

    גם הטעון שהנישואים בציבור הפלסטיני בישראל נועדו לשנות את המאזן הדמוגרפי הוא חסר שחר. שאם כך היה, היינו רואים גידול מתמיד בילודה אצל הערבים בישראל אבל המציאות בדיוק הפוכה: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל, מוסד ממשלתי רשמי, מוכיחים כי הילודה אצל הערבים נמצאת במגמת ירידה.

    הדימיון קיים גם ביחס השלטונות אל המיעוט הדתי או האתני: בגרמניה הוגדרו היהודים כגורם עוין, ומשעה שחוקקו את חוקי הגזע הם הפכו בהכרח לעוינים, כך גם הערבים בישראל. חוקי האפליה נגדם כופים עליהם סוג של עוינות, שלא הייתה נוצרת אילו זכו לשוויון זכויות. מדובר בעוינות אזרחית שמנותבת לפעילות פוליטית לגיטימית שנועדה לשנות את מציאות האפליה.

    גם העוינות בשטחים הכבושים היא תוצרת ישראלית שהרי הכיבוש בן 42 השנים על פשעיו, בוודאי לא הפך אותם לידידי הציונות. פליאה בעיני, כיצד ערביי ישראל שומרים על נאמנות אזרחית, על אף ניסיונות חוזרים ונשנים של המדינה לדחוף אותם אל מחוץ לתחומי הזכאים לזכויות אדם.

    המציאות הוכיחה כי פלסטינים/יות שנישאו לאזרחי ישראל ועברו להתגורר בישראל לא העלו את מפלס הפעילות הבלתי חוקית או החבלנית,והם רובם ככולם אזרחים או תושבים שלא נמצא בהם דופי.

    עוד דימיון לנירנברג: גם בגרמניה לא אסרו על גרמנים להגר ולשאת יהודיות מחוץ לגרמניה. כך גם בישראל.
    חקיקה זו היא כולה גזענות נטו של מדינה המתעלמת מזכויות אדם כעקרון אוניברסלי. כך בגרמניה של שנות ה-30, כך בישראל של שנות האלפיים.

    לעניין הפוליגמיה: אני כמובן מתנגד לה, בין אצל הבדואים, ובין אצל כל קבוצה אחרת. כתבתי על כך לא מעט, וגם לקחתי חלק במאבקים נגדה.
    ההתנגדות לציונות המשוקצת כהגדרתך המדויקת, אינה מכשירה את שיקוצי הפוליגמיה. רות סוף.

  32. מאור כהן הגיב:

    לגדעון ספירו בענין חוק ההתאזרחות.

    האזרחים הערבים בתחומי מדינת ישראל מעולם לא הוגדרו כגורם עויין ע"י המדינה ומוסדותיה , אלא רק מיעוט קיצוני שעוסק או תומך בטרור ופוגע במדינה בה הוא חי. ובעצם שומט את הקרקע שהוא חי עליה. (למרות שהוא נהנה מזכויות אזרח רבות , ורבים מהחובות של אזרחים רגילים מהשורה לא חלים עליו , אפה זה ואפה חוקי נירנברג…..)

    היחס של של המדינה לערביי ישראל צריך אמנם להשתפר אבל להשוות זאת לנאצים והתייחסותם ליהודים בגרמניה , למה לא ציינת שאחרי שהוכרזו היהודים כמיעוט עויין הדרך להשמדתם בפועל הייתה קצרה , תוכננו תוכניות ונבנתה תשתית בהתאם כדי להשיג את המטרה.

    כרגיל אצלך גוזמאות ועיוותי מציאות הם כלי עבודה יומיומיים , ההיסטוריה היא לא יותר מחומר שניתן לעצב מחדש בהתאם לצרכים ולדעות הקיצוניות

  33. אסף אורון הגיב:

    את הרעיון הגאוני שאחמדניג’אד בכלל סוכן ישראלי העלה דורון רוזנבלום.

    באותו מאמר כיכב גם בשאר אסאד. הרעיון הבסיסי – הטמטום והבגידה באינטרס הלאומי של החבר’ה האלה הם כה בוטים, עד שלא יכול להיות שזה סורי או איראני אמיתי.

    שורת המחץ היתה הגילוי, שאם מסתכלים באותו אור על המנהיגים שלנו מתברר שאולי גם הם בעצם סוכנים של מישהו אחר.

    זה היה לפני כמה שנים, לצערי לא מצאתי קישור.

  34. אבירם לגדעון ספירו ואלעד דקר הגיב:

    אני משוכנע שבוחני כליות ולב שכמותכם אכן יודעים מצוין מה היו מרדכי אנילביץ, אנצו סירני וחנה סנש חושבים ומרגישים לו היו נחשפים ל"מעשי הצבא הישראלי".

    לצערכם, גדעון ואלעד, אתם הם אלו המגייסים בצורה דמגוגית את ניצולי השואה לחיזוק טיעוניכם.
    האם עשיתם או קראתם על סקר לגבי תמיכה או התנגדות של ניצולי השואה למדיניות מדינת ישראל בשטחים?
    האם עשיתם סקר כזה בקרב מורדי הגיטאות?

    אלעד: האם יש דמגוגיה וגיוס שואה גדול יותר מאשר המשפט הבא שכתבת?:
    "אם מרדכי אנילביץ, אנצו סירני, חנה סנש ועוד רבים וטובים שכמותם היו רואים את מה שהצבא עשה ועושה ולצערי כנראה גם יעשה, הם היו יורקים למפקדי הצבא בפנים".

    מי הסמיך אותך לומר מה הם היו חושבים, אומרים או עושים?

  35. לגדעון ספירו הגיב:

    אם אתה כבר מדבר על "רות סוף":

    כל מדינה במאה העשרים שהיתה במצב מלחמה – ללא יוצא מן הכלל – אסרה איסור מוחלט על הגירת אזרחי האויב לתחומה, בין במסגרת של נישואין ובין במסגרת אחרת. רות סוף.

    אף מדינה לא הואשמה בשל כך בחקיקת "חוקי נירנברג", חוץ ממדינה אחת – ישראל (שמדיניותה דווקא ליברלית לאין שיעור בהשוואה, למשל, לבריטניה). למה? כי כך ציוו כהני השמאל. רות סוף.

  36. יעקב בן דוד הגיב:

    קשה להבין מה מרוויח גדעון ספירו מהאובססיה שלו להשוות את ישראל לנאצים. ההשוואה כל כך דוחה, מופרכת ומעידה על אומרה, שספירו מפסיד גם את הקרדיט שיש לטענות האחרות שלו. מה לעשות, רצונו של אדם כבודו.

  37. קורא נאמן הגיב:

    למאור כהן,
    אתה לא מתמודד עם הטענות של ספירו. הוא לא עושה השוואה כוללנית לנאצים. את זה אתה עושה. הוא דן בחוק ספציפי לפיו חל איסור על כלל ערביי ישראל להתאחד בישראל עם בני זוגם הפלסטינים מהשטחים הכבושים, מה שמוכיח את טענתו של ספירו כי המדינה מתייחסת אל ערביי ישראל כאל גורם עוין. לחוק זה יש קווי דימיון או השקה עם חוקי נירנברג באשר ליהודים. זו טענתו, ואיתה אינך מתמודד.

הגיבו לבור ועם הארץ

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים