הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-4 במאי, 2009 3 תגובות

מניין שנותיה של מדינה, ששים ואחת שנות קיום, ודאי אינם סיבה למסיבת יום הולדת, יוצאת דופן ולכן ראוי להתייחס בענווה וצניעות להישג זה. ובכל זאת, יש על מה להתגאות : ב-61 שנות קיומה של המדינה, נוצר יש מכמעט אין-ריבוי דמוגרפי; צמיחה משקית; הכרה במעמדנו הבינלאומי והיותנו למרכז העולמי של היהדות. אמנם, לצד ההישגים, אנחנו, גם,חווים אירועים של שחיתות פוליטית בקרב ההנהגה ועדים להתפתחות מואצת של מדינת אינטרנט וטוקבקים ולסגידה לתכניות ריאליטי ורייטינג. הרמנו ידיים אל מול התעצמות ההפרטה ופערי ההכנסות; מקבלים בשוויון נפש את נפילתם של האיגודים מקצועיים ואת הויתור על זכויות העובדים; מזדעזעים, אמנם, כאשר אנו צופים בכתבות על סחר בנשים והתעמרות בעובדים זרים, אך יודעים להתגבר ולחזור לשגרה הפרטית שלנו וחולמים על היפים והיפות אשר מככבים בתכניות ה"הישרדות"; "כוכב נולד"; "רוקדים עם כוכבים"; "היפה והחנון" וכמובן "האח הגדול", הזוכה בכל הקופה.

אבל המאפיין הבולט ביותר של מדינת ישראל, בששים ואחת שנות קיומה הוא המעמד הגיאופוליטי שלה. 2/3 משנות קיומה, המדינה היא מעצמת כיבוש, השולטת באוכלוסיה של מעל ל-3 מליון פלסטינים, אוכלוסיה שאין לה זכויות אזרחיות; אין לה חופש תנועה; אין לה נמלי ים ואוויר; שלא זכתה להכרה בינלאומית והיא מדשדשת במקום, בכל תחום שהוא מלבד גידול במספר החללים והאסירים, לוחמי חופש, תוך שהיא עוברת תהליך של הקצנה דתית- אסלאמית.


במשך יותר מ 40 שנה אנחנו שולטים על אוכלוסיה אזרחית, שאינה משלימה עם הכיבוש; במשך ששים שנה אנחנו נלחמים, אוכלוסיה אחת בשנייה; לפרקים מלחמות עקובות מדם; לפעמים מלחמות בעצימות נמוכה; אבל נמצאים בעימות מתמיד. במשך 40 שנה ויותר אנחנו נוכחים בכפריהם ובעריהם; אנחנו מנשלים אותם מאדמותיהם ומקימים התיישבות לתפארת, מנקרת עיניים, לידם. אנחנו בונים מערכות תשתית כפולות, עבורנו ועבורם; אנחנו מקיימים מערכת משפט אזרחי וחוקים עבורנו ושיפוט צבאי עבורם; אנחנו שולטים, כמעט על כל מרכיב של חייהם ועדיין אנחנו מכנים זאת כיבוש נאור.


וכולנו, הימין, המרכז והשמאל. הקשישים , המבוגרים והצעירים; החרדים, הדתיים והחילוניים- כולנו חיים עם מציאות זו בשלום, כל עוד מציאות זו אינה מאיימת על ביטחוננו; אינה מחרידה את אורח חיינו ומאפשרת לנו, גם לאחר אירועים אלימים, לחזור לשלוות נפשנו, בחסות הטנקים; המסוקים והחזית המדעית של הטכנולוגיה הצבאית, שבשליטתנו. באמצעות אינדוקטרינציה שיטתית הנקוטה בידי התקשורת והמדינאים, מכמעט כל קצוות הקשת הפוליטית, אנחנו רוצים לשכנע את העולם ואת עצמנו שאנו משוועים לשלום; שאנחנו מוכנים לפשרה; שאנחנו מסוגלים להתפייס, אילו רק הם, העם הפלשתיני, היה נוטש את הדבקות בפצצה האיראנית. הם, הרי, אינם רוצים; הם, אינם מוכנים; הם, עדיין שבויים בקונצפציה של "לזרוק אותנו לים". וכך, ככל שהשנים עוברות וככל שהמדינה צוברת שנים, וככל שבניה, נעריה, בוגריה ומרבית תושביה, מתרחקים מכל מציאות אחרת, מלבד כיבוש ;מציאות שבה החופשה השנתית, היא מילואים במחסומים; שבה מתרחשות מלחמות תקופתיות ומתאבדים פלשתינים באים והולכים, הרי נאלץ להודות, שמה שהיה הוא שיהיה. העולם היחיד שיהיה מוכר לאזרחי ישראל הוא עולם שבו מדינה מפותחת, עם אוכלוסייה מצליחנית, מסוגלת לחוג את חופשותיה בנהירה של מיליוני אזרחיה למקומות נופש בארץ ובחו"ל, בעוד שמיליונים אחרים- פלסטינים – חיים בתקופה זו בהסגר וללא כל תקווה לשינוי. יותר ויותר אזרחים, יאמצו את האמונה שאכן "אותנו בחרת מכל העמים", להיות עם כובש ואדוני הארץ הזו, בין הים לירדן. כל תושביה האחרים אינם ראויים לחיים שונים, נטולי קללת הכיבוש; מנועי השפלות במחסומים; וללא שוחד למשת"פים ובלעדי הבוז לדת ולאורח החיים שלהם.


ולא ירחק היום וגם אנחנו, שחיינו את עשרים שנות המדינה הראשונות, במדינה אחרת, צרה במותניה, בין נתניה וקלקיליה; חסכונית באמצעיה המלחמתיים, אך נדיבה יותר בדאגתה לחלשים ולחריגים בחברה; שבה זכויות בעלות וקניין אינן נגזרות מאמונות משיחיות; שבה גזענות אינה סחורה עוברת לסוחר בשוק הפוליטי המקומי, גם אנחנו נרים ידיים. לא ירחק היום ואנחנו, שחלמנו על מדינה "יהודית", במשמעות המוסר הנפלא של היהדות ולא במונחי גזע ועם אדונים, נעלם אל אבותינו, וישתכחו מאתנו החלומות האוטופיים והדגלים שנשאנו, כאשר לבשנו את החולצה הכחולה, עם שרוך אדום או לבן. וכאשר נשכח אנחנו את החלומות שהיו וכאשר הדורות הבאים לא יכירו מציאות אחרת אלא של יחסי כובשים ונכבשים, מדינת ישראל עשויה עדיין להגיע לגבורות, ואפילו לגיל תשעים. אך כבר היום בראשית העשור השביעי, עלינו לשאול את עצמנו האם, כמדינה, יתממש בנו מחזור החיים האנושי, המפורש בפרקי אבות, שכאשר נגיע ליום ההולדת המאה, הרי נהיה כאלו "מתנו ועברנו ובטלנו מן העולם".


ביום העצמאות ה-61 הכתובת כבר מצויה על דלתות בתינו ועל קירות נשמותינו! האם נדע להפריך את תחזיות העתיד האפוקליפטי האלו?


* ד"ר יונה ברגור, תושב רמת השרון, הוא פעיל בפורום משפחות שכולות ישראליות פלסטיניות למען שלום ופיוס. 

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. הכיבוש הוא מוצר חלש הגיב:

    האינדיקציה שהכיבוש הוא מוצר חלש קשורה לכמות השקרים המתלווה למנופפי הכיבוש
    בעזה אין כיבוש
    בגדה הרשות שולטת על 99% מהאוכלוסיה
    עד 1985 השליטה בגדה היתה מחולקת בין
    ישראל לירדן
    כבר ב-1977 הציעה ישראל אוטונומיה מלאה
    לתושבים
    מכאן שאין כאן בעיה של כיבוש אלא בעיה
    עמוקה הרבה יותר
    מכיון שישראל נמצאת במצב מלחמה עם העולם הערבי וגם השלום עם מצרים וירדן הוא יותר
    מלחמה קרה מאשר שלום
    הבעיה היא מהותה של המדינה הפלסטינית
    (לגבי זכות שיבה – אין לדבר הזה שמץ סיכוי)
    בעולם ראלי ולא הזוי
    ישראל לא תאפשר הקמה של מדינה פלסטינית
    אלא לאחר תקופת מעבר ארוכה
    המדינה הזו תהיה מפורזת
    לא תהיה שום סובלנות לפעילות טרור כנגד ישראל מהשטח הפלסטיני
    ההכרה במדינה הפלסטינית תבוטל אם הישות
    הזו תחבור למלחמה כנגד ישראל או
    שאותה ישות תבצע פרובוקציות שמטרתם יצירת
    מלחמה אזורית
    או שהישות הזו תזמום לבצע הפיכה בירדן
    לגבי טענות אחרות שמצויות במאמר
    סביר להניח (הסתברות של 98%) שהמדינה
    הפלסטינית תהיה עוינת ונשלטת על ידי החמס
    שלום לא יצא מכל התשפוכת של בעל המאמר

  2. עופרי למגיב הראשון הגיב:

    1. שטח עזה אמנם לא מכיל ייצוג ישראלי רשמי, אך בפועל עזה נמצאת בשליטה ישראלית, כיוון שישראל שולטת על מעבר סחורות ואנשים פנימה והחוצה. "מדינה" חסרת משאבים כמעט לחלוטין, תלויה לקיומה בתנועה זו ממנה ואליה. לכן עזה, למרות שלטענתך אינה שטח כבוש, הינה שטח בשליטה ישראלית. לאמיתו של דבר, הסחורה היחידה שישראל לא מצליחה למנוע את העברתה לעזה היא נשק.

    2. לו מדינת ישראל היתה באמת רוצה לתת אוטונומיה לפלסטינים ב-1977, או בכל שנה אחרת, היא היתה עושה זאת. לו מדינת ישראל היתה רוצה לפנות את השטחים הכבושים, היא היתה עושה זאת. מדינת ישראל אינה מעוניינת בסיום הכיבוש, מסיבות פוליטיות וכלכליות שלא אפרטן כאן. הכלי העיקרי לשמר את הכיבוש הוא שמירה על הפחד מערבים בישראל. ברור לחלוטין כי כבר שנים מספר כל מדינות האיזור מעוניינות בשלום עם ישראל. נכון, בכל מדינות האיזור קיימים ארגוני טרור איסלאמים, המנצלים את הכיבוש הישראלי לעורר התנגדות לישראל בעולם הערבי. אך למרות השלום הקר, החם או הפושר, ישראלים רבים ביקרו ומבקרים במצריים וירדן, וההפחדה המכוונת של משרד החוץ כנגד ביקורים אלה מטרתה גם היא שימור הפחד מהערבים וכך שימור הכיבוש. המדינה היחידה באיזור שאינה מעוניינת בשלום עם ישראל היא אירן. גם בעניין זה, מומלץ להקשיב למה שאומרים שם, כי הטענה כי המדינה הציונית משתמשת בשואה בתור תירוץ לפגיעה מחרידה בעם אחר היא טענה שאולי כדאי לשקול לרגע ברצינות. כמובן שהתקשורת בישראל ישר צועקת "דיקטטור מטורף", ו"היטלר הבא", כדי שחס וחלילה לא נקשיב למה שיש למישהו שם לומר.

    3. כאשר מדינת ישראל תפנה את כל השטחים שכבשה, ותאפשר קיומה של מדינה פלסטינית, עצמאית, ללא הגבלות מסחר ותשתיות, לצידה, נוכל לצפות מצידם להפסקת הטרור. כמובן, שהחמאס כבר הסכים ליוזמה מסוג זה (היא מכונה היוזמה הערבית) לפני מספר שנים, אך ישראל כמובן לא התייחסה ליוזמה זו ברצינות.

    לסיכום, הנקודה מאחורי המאמר היא כי מדינה נאורה וחזקה אינה מחזיקה אנשים במצב של כיבוש, בין אם כיבוש מבחוץ כמו בעזה, או כיבוש מבפנים כמו בגדה, והיא מאפשרת לאנשים לבחור לעצמם את גורלם. מדינה נאורה אינה חוטפת ממשלות לאחר בחירתן, ואינה קובעת לכאן או לכאן את דרכן של מדינות שכנות. מדינת ישראל אינה נאורה, כיוון שהיא משמרת באזרחיה פחד ושנאה כלפי הערבים כולם, ובכך יכולה לתרץ את דיכויים והשפלתם של הערבים שבשטחה. זכור לי, שגרמניה בשנות השלושים, טיפחה פחד ושנאה כנגד עם אחר, על מנת לתרץ מעשים גרועים הרבה יותר. יש לקוות כי לעולם לא נגיע לשם, אבל אנחנו בהחלט בכיוון הנכון.

  3. לעופרי הגיב:

    1 ישראל עזבה את עזה אבל עזה בחרה בחמס
    העיפה את הפקחים במעברים בנתה צבא
    והחלה להפגיז את שדרות
    2 ערפאת אמר שאם היו מקבלים את האוטונומיה
    של 1977 כבר מזמן היתה קיימת מדינה פלסטינית
    3 מדינה פלסטינית היא שינוי אסטרטגי עמוק
    וזה לא חזרה לימים הטובים שלפני 1967
    כפי שבעל המאמר כותב
    4 ללא שלום מדינה פלסטינית תגרום למלחמה
    (יש לי 20 תסריטים לענין) מכאן שבתמימות או מתוך רשעות אלה שמציעים נסיגה ללא שלום
    מציעים מלחמה ודאית (פאשיזים בשם הצדק)
    5 אין אינדיקציה שהערבים רוצים שלום אמת
    האינטרס של הערבים הוא לקיים עוינות כלפי
    ישראל כך יוכלו להסיח את דעת ההמונים מהבעיות האמיתיות
    למשל חלוקה צודקת של רוחי הנפט העצומים

הגיבו לעופרי למגיב הראשון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים