הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 במאי, 2009 22 תגובות

במשך מספר שבועות התלבטתי בבחירת הנושאים המרכזיים שטופלו על ידי מרקס בתחום הכלכלה, בלי לגלוש לדיון נרחב בסוגיות הפילוסופיות והאפיסטמולוגיות האין- סופיות שנדונו במשנתו, אשר נוגעות בהבנת חוקי הטבע ,התרבות וההיסטוריה האנושית.

בהתלבטותי המכוונת הזאת ביקשתי להצביע על כלי ניתוח מעשיים להבנת המשבר הכלכלי הפוקד בימים אלה את כל מדינות העולם, ללא יוצאת מן הכלל. משום כך, בחרתי בשני נושאים שהם, לדעתי, מרכזיים במשנתו הכלכלית של מרקס. האחד הוא תיאוריית העבודה של הערך ( LTV – LABOR THEORY OF VALUE ), והשני – נטיית שיעור הרווח ליפול (TRPF – TENDENCY OF THE RATE OF PROFIT TO FALL).


מאז ימיו של מרקס, שתי סוגיות אלה עברו ביקורות והערות מכל סוג. אולם תקפותן


עומדת היום איתנה כסלע, ואילו הביקורות עליה וההערות נגדה נמוגות כקצף בגלי הים.


לפני שאפתח בדיון, הנה כמה הסברים קצרים:


תיאורית הערך של העבודה פותחה לראשונה על ידי אבי הכלכלה הקלאסית אדם סמית’


בספרו "עושר העמים" ((ADAM SMITH,WEALTH OF NATIONS, CH.V .


בספרו הידוע הסביר סמית’, ש"המחיר האמיתי" של כל דבר הוא המאמץ הנדרש להשגת אותו דבר (למעשה, כמה ראוי לשלם כדי לחסוך את המאמץ הנדרש להשגת אותו דבר), או במילותיו שלו, החיסכון של ה- toil and trouble (העמל והטרחה) הכרוכים בהשגתו של הדבר. כך,בחברה האנושית של אדם סמית’, בדומה לחברה שבה אנחנו חיים, העבודה שיש להשקיע בהשגת דבר היא ההיפך מהתועלת המופקת מהשגת הדבר.


מרקס הואשם פעמים רבות, שלא בצדק, בגישה "חומרית" המתעלמת מן ההיבט ה"רוחני" וה"מוסרי". קל מאוד להכחיש את ההאשמה הזאת. מרקס התייחס לנושאים "רוחניים" כשחרור מעבודה,צדק ומוסר, משום שבמציאות שלנו, כמו בזו של הימים ההם, החברה היא חברה מעמדית שבה מיעוט חי ומתעשר על חשבון הרוב העמל והעובד. בהרחבת מחשבתו של סמית’, כוונתו של מרקס ב"שחרור מעבודה בחברה מעמדית" היא מעבר מחברה מעמדית לחברה דמוקרטית ללא מעמדות.


ובחזרה לאדם סמית’.


סמיט הסביר שלמושג "ערך" יש שני מובנים האחד כערך שימושי (VALUE IN USE),


והאחר כערך חליפין (EXCHANGE VALUE ). היה זה סמית’ שכתב עוד לפני מרקס ש"עבודה היא המדד הממשי של הערך החליפי של כל הסחורות (“LABOUR IS THE REAL MEASURE OF EXCHANGEABLE VALUE OF ALL COMMODITIES). נשאלת אפוא השאלה, מתי משתווה ערכם של דברים למחירם? שאלה זו מנוסחת בניסוח שונה באופן מהותי מהניסוח של הכלכלנים הניאו-קלאסיים ,של בעיית שיווי המשקל הכללי .


בעיה זו היא הבעיה המרכזית בתורת הכלכלה. היא טופלה ומטופלת גם היום בידי כלכלנים אלה על בסיס של "מחירי שוק", ללא קשר לבעיית ערכם האמיתי של הדברים וכמובן,ללא הצלחה מרובה. חוסר הצלחתם נובע, בין היתר, מכך שמחירי השוק אינם משקפים בדרך כלל את ערכם "האמיתי" של הדברים.


מתמטיקאים (וכלכלנים המתיימרים להיות "מדעיים"), מתעסקים במספרים מופשטים


ולא במציאות הממשית.


מרקס, בביקורתו על הכלכלנים הבורגניים שהסבירו מצבים כלכליים על פי תוצאות ולא על פי הסיבות למצב (כמו ההסבר הטאוטולוגי שניתן למחירי המוצרים באמצעות מחירי התשומות לייצורם), כתב ב- (VALUE, PRICE AND PROFIT) 1865: "אם הביקוש וההיצע למוצר או לטובין יהיו בשווי משקל ,אזי המחיר (של המוצר)יהיה שווה לעבודה הנדרשת לייצורו של אותו מוצר או טובין".


הכישלון הגדול של הכלכלה הניאו-קלסית הוא בכך, שרדיפותיה האין-סופיות אחרי מערכות של הנחות מופשטות ומשוואות מתמטיות להסבר התופעות הכלכליות ומצבים של שיווי המשקל בשווקים,"שכחה" מהקשר בין מחיר לערך.


בכך ,נקודות שיווי המשקל בין היצע לביקוש בשווקים הן חמקמקות, ואינן ניתנות להשגה (ללא הבנת הקשר בין מחיר לערך), כפי שהמציאות מוכיחה שוב ושוב. אם מידת האמינות של מדע נמדדת על פי יכולתה להסביר את המציאות,"מדע" הכלכלה הניאו-קלאסית הוא


כישלון חרוץ.


תופעה ידועה בשוק ההון היא חוסר התאימות בין "ערך" החברות הנסחרות בבורסה ובין מחיר מניותיהן. יתכן שמנייותיה של חברה כושלת יעלו בשעה ששמניותיה של חברה מצליחה יירדו. ה"הסבר" הספקולטיבי הוא שטחי ובלתי מספק.


כך פותח ה"ניתוח הטכני" שבאמצעות גראפים ומדדים מוזרים מנסה לחזות מתי מניה תעלה או תרד ללא קשר לביצועי החברה העומדת מאחורי אותה מניה.


התברר, ששיטה זו, יעילה יותר,באפן יחסי, לחיזוי תנודות במחירי המניות מאשר הניתוח ה"ריאלי" הבודק את שיעור הרווחיות והאיתנות של אותה חברה.


דבר דומה אפשר להגיד על התפוצצות בועת הנדל"ן האחרונה: הפערים בין המחירים


ל"ערכים" במחירי הנדל"ן הגיעו למימדים כאלה,שההתפוצצות הייתה בלתי נמנעת.


מתעוררת השאלה ,איך קורה שהפערים בין מחירים לערכים הם כל גדולים?


מה גורם לכך? והאם ספקולציה היא הסבר מספק? עוד נחזור לנקודה זו בסוף הדיון.


ובאשר לנטייתו של שיעור הרווח ליפול. מרבית הכלכלנים מסכימים שבענפי ייצור מסוימים יש עודף ייצור,או שעודף זה נוצר בשל חוסר התאמה בין ביקוש להיצע. גם הם טוענים, שעודף ייצור זה הוא הגורם לשפל מפעם לפעם ולמשברים כלכליים. גם בעניין זה הם מספקים הסבר טאוטולוגי ומסבירים את המשבר לא לפי הסיבות שגרמו לו, אלא על פי תוצאותיו.


רק בודדים מתוכם שואלים מהם גורמים למשברים כלכליים ומדוע הם מתחוללים.


משברים כלכליים לא נוצרים "בגלל" עודף ייצור או עודף היצע. אם כלכלנים אינם מודאגים מבעיית החלוקה של העושר האנושי (THE DISTRIBUTION OF WEALTH), ואינם מבינים שיש עדיין מאות מיליוני בני אדם שלא יכולים לרכוש בית או מכונית. מכאן שהם אינם מבינים שאין עודף ייצור של מכוניות או של בתים (שגרמו כביכול למשבר הנוכחי בארה"ב). פשוט, אין עדיין עודף ייצור, אלא שאין די אנשים שיכולים לרכוש מכוניות ובתים. הבעייה ל "חלוקת העושר",היא בעיה כלכלית, על אף רצונם של הכלכלנים להתרחק ממנה מפני שהיא "בעיה פוליטית" בעיניהם.


מרקס הסביר שעם התפתחות הטכנולוגיות והתיעוש, הרכב ההון בהשקעות בייצור משתנה. בגלל התחרות הגוברת, היצרנים מחוייבים לשדרג טכנולוגיות ישנות לעיתים תקופות יותר מיכון אוטומטי, יותר ציוד, יותר מבנים, יותר רכישת ידע. כתוצאה מכך, כמות ההון שיש להשקיע בהון קבוע זה (ההון "המת") הולכת וגדלה ביחס להוצאות משתנות כגון, תשלומי שכר עבודה (ההון "החי").


מכיוון, שכפי שאמרנו, על פי הכלכלה הקלאסית, וגם לפי מרקס, ערכם של הדברים


נקבע על פי העבודה המושקעת בהם, מקור הרווח בייצור נובע מעודף הערך של המוצרים שלא משולם לעובדים. וככל שההשקעות בתיעוש ובטכנולוגיות גדלות ,שיעור הרווח בייצור ילך ויקטן. בתקופת הקפיטליזם המאוחר ענפי הייצור הם "רווחיים" פחות מענפי מסחר וספקולציות בורסאיות.


כדי לפצות על הפסד הרווח השולי, היצרנים חייבים להגדיל את הכמות המיוצרת (הם חייבים להחזיר את החובות לבנקים שנלקחו למימון הציוד החדש והטכנולוגיות החדשות). הכרח זה, יחד עם ניצולם הגובר של העובדים, העלאת הפריון, התייעלות בייצור ואי חלוקת העושר האנושי הם הגורמים למשברים שאנו חווים ולא "עודף הייצור" כשלעצמו. מובן שלמצבים אלה יש מצבי ביניים שונים. לפיכך, הגדיר מרקס את התופעה הזאת כ"נטייה" (TENDENCY), ולא כמצב יציב וקבוע. מרקס התכוון לכך, שבחברה הקפיטליסטית המבוססת על תחרות ועל עקרון הרווח, הנטייה הכללית תהיה לירידת שיעור הרווח ליחידת ההשקעה. במילים אחרות, השיטה תהיה הקברנית של עצמה.


OKISHIO ניסה ב1961 לפסול את העמדה הזו בטענה, שאם הטכנולוגיה החדשה תוזיל את הוצאות הייצור בשיעור מספיק גדול, שיעור הרווח בייצור לא יקטן. מה ש- OKISHIO


שכח הוא, שבגלל התחרות אם יקטנו הוצאות הייצור והרווחים יעלו או לא יקטנו, ייכנסו מתחרים חדשים לשוק. מצב זה יחולל עודף ייצור כללי, ירידת מחירים ומשברים כלכליים חדשים ובלתי נמנעים. תופעה זו בולטת מאוד בענף ההיי-טק שבו שינויים טכנולוגיים תכופים מורידים את מחירי המחשבים והטלפונים הסלולריים. (יש לזכור שמדובר בירידה בשיעור הרווח ולא במסה הכללית של הרווח המחושבת לפי הפדיון=רווח ליחידה כפול הכמות הנמכרת).


מכל מקום, עקרון הנטייה לירידת שיעור הרווח מסביר תופעות רבות בכלכלה, ביניהן את


המחזוריות בין שפל לגאות, המעבר של בעלי הון מענפי ייצור לענפים ספקולטיביים,


התאוצה במחזוריות התנודות בשווקים והקטנת "אופק ההשקעות" לטווחים שמתקצרים והולכים. וכן, את הגלובליזציה, את פערי ההכנסות הגדלים, ריכוז ההון, תחלואים חברתיים רבים ואף מלחמות, כפי שנזכיר בהמשך.


אם כן נחזור ונשאל, האם תופעות של עוני, אי צדק, מלחמות, משברים כלכליים, הרס כדור הארץ, גלובליזציה, אגואיזם וניצול אחרים מושרשות ב"טבע האדם"? האם זה מצב שאי אפשר לשנותו ועלינו להסתגל אליו ולקבלו מחוסר ברירה?


אנסה לענות על שאלה מורכבת זו בתמציתיות:


תורת המשחקים פותחה כגישה "מדעית" ו"מתימטית" להסבר פעולות הדדיות בין אנשים. תורה זו התפתחה ברמת ה"מיקרו" כלומר, אינטראקציה בין שחקנים בודדים, שני שחקנים, בדרך כלל. תורה זו גם מתיימרת להסביר את התנהגות האנשים בצורה רציונלית.


במהלך הזמן, ניסו חוקרים רבים להשליך את תוצאות המשחקים האלה על החברה בכללותה, אולם ללא הצלחה גדולה. לא קשה לגלות, שניסיון זה מהווה טעות חמורה הן מבחינה מתודולוגית-מדעית והן מבחינה רציונלית. להשליך ממשחק בתנאי מעבדה ותחת הנחות רבות, על תופעות ברמת המקרו ולכל אוכלוסיית העולם, זה כמו להסביר תופעות של צונאמי באוקיינוסים על ידי משחקים בגיגית ביתית.


אלה בוודאי, הפשטת יתר (OVERSIMPLIFICATION) ומשחקים אקדמיים לשמם.


פרופסור ישראל אומן, מומחה למתמטיקה ולתורת המשחקים וחתן פרס נובל לכלכלה בשנת 2005 על מחקריו בתורת המשחקים, לא התבייש להכריז ש"איננו מבין בכלכלה".


בהרצאתו בטכס קבלת הפרס, אמר פרופ’ אומן, ש"תורת המשחקים ניתנת ליישום על כל סכסוך, ברם היא איננה עוסקת בפתרון הסכסוכים, אלא בהבנתם"! הרי זה מובן מפני, שכפי שנראה בהמשך, פתרון כל בעיה או שאלה טמון, ראשית כל, בניסוחה.


כך זה גם בתורת המשחקים.


בהמשך אותו נאום שאל פרופ’ אומן:"מדוע האדם הכלכלי – HOMO ECONOMICUS-האדם הרציונלי, יוצא למלחמה?" תשובתו היתה, ש"התנהגותו של אדם היא רציונאלית אם היא משרתת את האינטרסים שלו". ובהמשך:"נניח שאתה מעוניין למנוע מלחמה. כדי לעשות זאת ברור שעליך להתפרק מנשקך ולהפחית את רמת ההתחמשות. נכון? לא! זו טעות, אומר פרופסור אומן. עליך לעשות בדיוק את ההיפך".


המודלים התיאורטיים בתורת המשחקים, כמו בכלכלה הניאו-קלסית, מכוונים לפתרון להשגת מצב של "שיווי משקל". כל מצב שמחוץ למצב של שיווי משקל איננו יציב ואיננו רצוי. במשחק הידוע בתורת המשחקים בשם "דילמת האסיר" נדרשים שני אסירים להחליט האם להודות בפשע או לשתוק. ה"פתרון" ה"רציונלי "המוצע להם בתורת המשחקים אינו הפתרון המיטבי עבורם.


וזה המשחק: אם אסיר א’ יעיד והשני ישתוק, א’ ישוחרר והשני יקבל 15 שנה כך גם במקרה ההפוך: אם אסיר ב’ יעיד וא’ ישתוק, א’ יקבל 15 שנה;


אם שניהם יעידו, שניהם יקבלו 5 שנים;


אם שניהם ישתקו, כל אחד מהם יידון לשנת מאסר אחת בלבד.


אך מכיוון שכל אסיר "מפחד" שהאסיר השני יעיד ואם הוא ישתוק יקבל 15 שנה, שני האסירים מחליטים ,כל אחד בניפרד, להעיד ונידונים כל אחד מהם לחמש שנים בכלא. זה הפתרון של "שיווי משקל", ה"רציונלי" כביכול, בתורת המשחקים.


האם קשה להבין שהפתרון של שתיקת שני האסירים היה עדיף? (הם היו נשפטים לשנה אחת בלבד). ברור שכן, אבל לשם כך הייתה דרושה סולידריות של האסירים ולא פחד הדדי ותחרות.


ה"פתרון של שווי משקל רציונלי" הבלתי יעיל (עונש של 5 שנים לשני האסירים) נובע מהנחת היסוד של "הרציונליות", כביכול,"שהתנהגותו של האדם היא רציונלית אם היא משרתת את האינטרסים שלו",על פי דברי אומן. אבל, הרציונליות של האדם היא חלק מה"רציונליות" של החברה האנושית כולה, ובלעדיה הוא אבוד ונועד לחידלון בדיוק כמו אותה חברה.


תורת המשחקים ניסתה להתמודד גם עם מצב של שחקן "אלטרואיסטי" אבל גם במקרה


זה, הפתרון של "שיווי המשקל" איננו המועדף. במשחק כזה, קיימת אפשרות שכל שחקן ייקח על עצמו את כל האשמה ואז הוא יקבל את העונש המירבי. גם במשחקים אלה הפתרון של "שיווי משקל" איננו המועדף (שני השחקנים מקבלים עונש של 10 שנים במקום 5 שנים במקרה ששניהם היו שותקים-משתפים פעולה).


ואיך כל זה קשור למרקס?


בסיום נאומו במעמד של קבלת הנובל ציטט ישראל אומן את הנביא ישעיהו (ב:ד):


"וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות". אומן ציין שמצב זה אפשרי רק בהסכמה מקובלת על הכל (קרי,בחברה סולידרית ודמוקרטית-תוספת הכותב).


ופרופסור אומן המשיך: ו"לא ישא גוי אל גוי חרב" (אבל עדיין יחזיקו בחרבות ובחניתות) הוא מצב בו עדיין אין הסכמה מקובלת על הכל (קרי,תחרות, חברה בלתי סולידרית-תוספת הכותב)


אם נחזור לתורת המשחקים ול"דילמת האסיר", נמצא פתרון שונה מזה המקובל והוא, שתיקת שני האסירים בשיתוף פעולה סולידרי. שתיקתם תביא לידי תוצאה רצויה יותר ויעילה יותר (עונש של 1 שנה לכל אחד במקום 5 שנים ). אך פתרון כזה אפשרי רק בשיתוף פעולה ובסולידריות למען גורל משותף.


מרקס פתר פרדיגמה זו 150 שנה קודם לכן. הפתרון היעיל של "משחק" האנושות הוא בסולידריות ולא בתחרות. גורלו של כל פרט ופרט תלוי בגורל האנושות כולה.


פתרון זה נעשה היום דחוף יותר מאי פעם. אם הוא לא יאומץ "עונשנו" יהיה קשה מן הצפוי.


* המאמר שימש בסיס להרצאת המחבר בכנס מרקס השלישי שהתקיים בתל אביב – יפו ב-15 וב-16 במאי 2009.

תגובות
נושאים: מאמרים

22 תגובות

  1. חיים ו. הגיב:

    מספר הערות,
    ערך בוודאי אינו פועל יוצא של המאמצים הנדרשים ל"יצורו" זו פשטנות המתאימה מאד להלך המחשבה הקלאסי של המאה ה19. קלפי משחק של ילדים מבהירים זאת באופן פשוט ביותר, ערכו של קלף נקבע על ידי הביקוש לאותו קלף, ברור שעלות ה"יצור" של קלף זה או אחר אינה שונה. את זה מבין כל ילד, לא צריך דוקטורט.

    הרווח אינו קשור במישרין לעלות היצור. בחלק ניכר מאד מהיצרנים. איכות, תדמית ומיתוג משחקים תפקיד הרבה יותר גדול בקביעת המחיר של מוצר מעלות היצור שלו, למעשה עלות היצור בחלק מהמקרים היא שולית לעומת עלויות השיווק. שוב פשטנות א-לה המאה ה19.

    אין שווי משקל בין היצע וביקוש, לא אמור להיות ואין שום שאיפה כזו בשווקים. התמחור הוא דינאמי ומשתנה תדיר, זו מהותו של שוק. מה נקודת שווי המשקל של חבית נפט? יש מחיר "אמיתי" לחבית נפט? האם יש צורך בכזה? מה חלקם של ה"עובדים" בעלות השאיבה של חבית נפט? האם באמת יש קשר בין עלות השאיבה למחיר חבית?

    האם מיקרוסופט(חברה יצרנית) מרויחה פחות מספקולנטים וסוחרים? האם אינטל, חברה יצרנית המתמודדת עם חוק מור המכתיב קצת התקדמות והשקעה בטכנולוגיה מהיר בכמה סדרי גודל מהקצב של "הרווח השולי ההולך וקטן", מרויחה פחות מסוחרים וספקולנטים? ואפל? ונוקיה? וסוני? אין שום "עקרון הרווח השולי ההולך וקטן" זו פיקציה, זה לא קורה בעולם האמיתי, ההיפך הוא הנכון, מוצרים יקרים הופכים לזולים יותר בשל נפיצות גדולה יותר ובסיס לקוחות רחב יותר ולחילופין המחיר נשאר קבוע יחסית אבל התמורה למחיר הולכת וגדהל, טלפון ב200 שקל היום הוא לא טלפון ב200 שקל לפני חמש שנים, עלות יצורם כמובן זהה לחלוטין.

    תורת המשחקים כפי שאמר מאד בבירור אומן עוזרת בהבנת בעיות ולא במציאת פתרונות אוטופיים. הפתרון של שתיקה משותפת הוא לא פתרון אמיתי משום שהוא מניח תנאים מוקדמים שאין שום הבטחה שיתקיימו, אתה מניח סולידריות ואז טוען שזה הפתרון הטוב ביותר. אני אתן לך פתרון יותר טוב, הכי טוב לא להתפס בכלל ואז בכלל לא יושבים בכלא, עד יותר טוב להיות אדם ישר ולא לגנוב מלכתחילה.
    הדבר מזכיר את הבדיחה הידועה על הילד ששואל את אביו מתי יבוא המשיח, "כשכולם יהיו טובים וישרים" עונה האב, "חכם" אומר הבן, "אם כולם ישרים וטובים למה צריך אותו".

    לסיכום הערה אחת קטנה נוספת. המאמר כולו מלגלג על ה"מדעיות" הכלכלית וכשלונה. זה יותר ממוזר לשמוע בקורת כזו מקולקטיביסט התומך בכלכלה מתוכננת המניחה מראש שבני אדם חכמים דיים ולא פחות חשוב יודעים מספיק על מנת לתכנן באופן "מדעי" כלכלה מוצלחת. כלכלן המנסה להבין את השוק הינו הרבה יותר צנוע בשאיפותיו מזה המתיימר לתכנן את השוק.
    ישנה אימרה ידועה על בתים מזכוכית ועל אבנים המתאימה כאן מאד, הקוראים בוודאי מכירים אותה.

  2. ג’ו קלום הגיב:

    אויה.
    ראשית כל, את דילמת האסיר לא הבנת בכלל.

    כדי ששני האסירים ישתקו, צריכים להתמלא שני תנאים – א’, ביטחון שהשני ישתוק, וב’, אינטרס בשחרור השני. סולידריות אולי עובדת על ב’, אבל בוודאי לא על א’, ולכן כל אסיר בוודאי ילשין [אלא אם הוא טיפש או נאמן].

    מעבר לזה, דילמת האסיר לא מתאימה כדי לטפל במערכת קפיטליסטית. במערכת קפיטליסטית השאיפה היא למצב ניצחון כפול – כל צד אמור להרוויח במערכות של העברת סחורה ועבודה. אדם א’ משכיר את זמנו לאדם ב’ שמשלם לו משכורת, ומשתמש בכסף הזה כדי לקנות טלפון מאדם ג’. אדם א’ מרוויח טלפון, אדם ב’ מרוויח עבודה, אדם ג’ מרוויח כסף למטרותיו שלו, שאיתו יקנה את מה שיקנה.

    בסופו של דבר, אם תשים לב, לכסף עצמו אין ערך, רק למוצרים ולזמן יש. סולידריות לא תשנה את העובדה שכדי שלאדם א’ יהיה טלפון, מישהו צריך לייצר אותו ומישהו צריך לשנע אותו ומישהו צריך לתכנן אותו ומישהו צריך לבנות רשת טלפוניה. כל זה יכול להתרחש רק במערכת קפיטליסטית, שמתגמלת אנשים על עבודתם.

  3. איתי לדרור הגיב:

    זה היה דניאל כהנמן שהראה שהשחקנים לרוב אינם רציונליים.

  4. איש הקש הגיב:

    ועכשיו ארחיב:

    ראשית, לא מארקס ולא פרויליך טוענים שהרווח קשור במישרין לעלות היצור. זה מתאים יותר לאדם סמית, שהוא דווקא בן המאה ה-18, אבל עזוב שטויות. זה הקטן באי-הדיוקים שלך. אצל מארקס, העבודה קובעת את ערך הסחורה, שבתהליך מפותל למדי שכולל חישוב של שיעור הרווח הממוצע בענף, "ההרכב האורגני של ההון" ושאר משתנים משפיעה על הרווח. בהחלט לא מדובר בתהליך דטרמיניסטי כמו שאתה מציג. מילא שלא קראת את מארקס, רוב האנשים לא קראו את מארקס. אבל גם את המאמר הקצר שמונח מולך לא טרחת לקרוא.

    שנית, כותב המאמר מציין במפורש כי "תופעה ידועה בשוק ההון היא חוסר התאימות בין "ערך" החברות הנסחרות בבורסה ובין מחיר מניותיהן". אז תיישם את זה על חבית הנפט שלך ותהיה לי מבסוט. חוץ מזה, תפתח כל ספר כלכלה מאז אלפרד מארשל ותראה שבאבוע-בוע מדברים על נקודת שיווי משקל.

    שלישית, לא מארקס ולא פרויליך לא מדברים על הרווח השולי ההולך וקטן, כי לא מארקס ולא פרויליך מאמנים בזה. אצל מארקס, שיעור הרווח הקטן תלוי בעודף השקעות שמביא לעודף הון פר עובד. בכלכלה המודרנית שלך קוראים לזה "שוק רווי" נראה לי, וזה מוכח אמפירית בעליל.
    גם לא ברור מה קשורה תמורה למחיר לעניין הזה. שאריות מוויקיפדיה או משהו כזה?

    החידודים שלך בשתי הפסקאות האחרונות אמנם יפים מאוד, מלאים באוצר המשל והשנינה ויידישקייט, אבל לא ברור מה הם קשורים לנאמר במאמר, לטיעונים בו, או לחיים בכלל. אכלת פלפל שתה מיץ, מה שנקרא.

  5. עמית הגיב:

    קודם כל, זה מאמר חשוב מעצם העיסוק שבו בסוגיות בכלכלה מזוית מרקסיסטית, מה שקצת חסר בספרה של השמאל הרדיקלי בארץ.
    אבל היתה לי בעיה עם המעבר מחלקו הראשון לחלקו השני של המאמר. פרוליך הסביר יפה למה הקפיטליזם נתון למשברים תכופים, מעצם היותו קפיטליזם, והוא גם הסביר יפה איך סולידריות ושיתוף פעולה מעניק סיכוי טוב יותר להשרדות ולשגשוג המין האנושי בכללו. אבל הבאג נמצא בעצם התיאור שלו את משחק האסירים, כי בסופו של דבר, הסולידריות האנושית (אפילו בתוך קבוצה אתנית סגורה, וכמובן במישור הבינ"ל) היא מינימלית. בחיים האמיתיים, כל סוחר/תעשיין/נשיא יפעל כנראה בדיוק כמו האסירים המלשינים.
    האם לא בכל העולם יודעים שהורדת מס החברות בסופו של דבר פוגעת באזרח? והאם לא כמעט כולם בסופו של דבר נוטלים חלק כלשהו במרוץ לתחתית, מפחד שמא היריב יקדים אותם והם יוותרו ללא כל? זאת אחת הסיבות לדחיית הסוציאליזם בחברות רבות, ועל כך פרוליך לא סיפק תשובה כמדומני.

  6. דרור בל"ד הגיב:

    שואל כותב המאמר":האם תופעות של עוני…מושרשות בטבע האדם"?והיות ששאלה זו עניינה אותי שנים רבות,התפתתי לקרוא את המשך המאמר,למרות שאיני מבין דבר וחצי דבר בכלכלה.אאא

    זכיתי להיות בין תלמידיו של אומן במסגרת לימודי בחוג למתמטיקה.תורת המשחקים פותחה כגישה מדעית ומתמטית.המרכאות מיותרות .תורה זו לא מתיימרת להסביר את התנהגות האנשים בצורה רציונלית,אלא מתיימרת להסביר התנהגות של שחקנים רציונלים.היה זה זוכה אחר בפרס נובל(שכחתי את שמו) שהראה כי הכלכלה שייכת הרבה יותר לתחום מדעי החברה ולא למדעים המדויקים בגלל התנהגות לא רציונלית
    (במובן המתמטי) של רב האנשים בחברה. בגלל זה,אני מניח,הצהיר אומן כי אינו מבין בכלכלה.

    שואל אומן:"מדוע האדם הרציונלי יוצא למלחמה?"וגם עונה עליה.לאלה שאינם מתמטיקאים מובא קישור למאמרה של עמירה הס-שלום לא משתלם(פורסם ב"הארץ")

    — קישור —

    הרי לך דילמת האסיר למתמטיקאים:20 אסירים רציונלים,יודעי מתמטיקה,מתבקשים לסמן 0 או 1 על פתק.אם ורק אם אחד מהם ימלא 1 והשאר 0,יצאו כולם לחופשי,אחרת,ישארו כולם בכלא.מה אמור לסמן האסיר?יש תשובה מתמטית לשאלה זו,אך היא מותנית בכך שכל האסירים הם שחקנים רציונלים.בכל מקרה אחר,לא נותר אלא להמר.
    לגבי האסירים בדילמת האסיר המובאת במאמר,שניהם לא מוכנים לקחת את הסיכון של מאסר של 15 שנה ולכן מוכנים לשבת 5 שנים.גם אתה,אילו היה מוצע לך להמר על הכפלת כספך בהסתברות 50% או לאבד אותו,היית מעדיף לא להשתתף במשחק הזה.אלה שכן,מקומם בבורסה.(גם לאופיו של השחקן הרציונלי יש התייחסות בתורת המשחקים).
    כאן נכנס אלמנט הפחד.סיכון לעומת סיכוי. תורת המשחקים ,כמו המתמטיקה כולה,אינה עוסקת ברגשות.נסיונו של כותב המאמר לשרבב את תורת המשחקים בעוולות הקפיטליסטיות הוא תמוה.כלכלנים ושאר רשעים המנסים למקסם רווחים על חשבונו של העובד תוך ניצול מצב השוק-מלחמה בהם היא מלחמת קודש.מתמטיקאים אינם קשורים לעניין.

    שאלה נוספת של כותב המאמר:"ואיך כל זה קשור למרקס?"
    אכן,"הפתרון היעיל של משחק האנושות הוא בסולידריות".דבר זה ניתן להוכחה בקלות גם ע"י תורת המשחקים.אך לא זה העניין,היות ורוב האנושות אינה עושה שיקולים רציונליים,אלא מונעת ע"י פחד.
    בבחירות 2003 טען עמרם מצנע כי אם היה לו מספיק זמן,היה יכול לשכנע כל אחד ואחד ממצביעי שרון כי עדיף להצביע לו.אני מאמין לו.מה זה עזר?הפתרון של מרקס לא יאומץ,ועונשנו יהיה רע ומר.עם זה צריך להתמודד,ולא עם הצגת פתרונות אוטופיים,כמו אותו פתרון שהוצע לדילמת האסיר
    ,

  7. asher frohlich הגיב:

    תשובות קצרות לעמית ולדרור:

    1=לעמית
    אומר עמית"כל סוחר/תעשיין/נשיא,יפעל כמו האסירים המלשינים". נכון,אבל לא כל אוכלוסיית העולם יכולה להיות סוחרים/תעשיינים/נשיאים,על כן ה"פתרון"המוצע על ידי תורת המשחקים אינו ישים לחברה האנושית כולה וגם אינו "עדיף"לכל השחקנים,בסופו של דבר,בחברה ברבארית המונהגת על ידי חוקי הג’ונגל,כפי שרמז פרופסור אומן בסיום נאומו במעמד קבלת פרס הנובל,המלחמות מהוות חלק בלתי נפרד ממנה.בגלל הקדמה הטכנולוגית,מלחמות עתידיות אלה,הן כבר לא "משחק"משעשע=יש בהן סכנת הכדת "כל השחקנים.
    לגבי תשובתי ל"דחיית הסוציאליזם"=הסוציאליזם נדחה,אבל באופן זמני.200 שנה בהסטוריה אנושית של 20 מיליוני שנה,היא "דחייה זמנית".

    2=לדרור:
    גישה מדעית נמדדת מול מבחן המציאות.מתימטיקה,אינה "מדע"כשלעצמה אלא "כלי מדעי".מתימטיקה כשלעמה הנה אבסטרקציה ואין לה כל ערך ללא יישום במעדים
    כמו כינור או כלי מוסיקלי,שלא מייצר מוסיקה בעצמו,או כמו כלי עבודה,שלא מסוגל לייצר כלום בעצמו.
    נכון שבתנאים של חברה קפיטליסטית,כל אחד היה בוחר את הפתרון של "משחר האסירים",אבל כל אחד יודע ש"תנאי המעבדה או הניסוי"משנים את התוצאות.לכן,בתנאים אחרים(סוציאליזם/סולידריות)תוצאות המשחקים היו צריכות להיות שונות.התנהגות בני אדם משתנה על פי התנאים בה היא מתקיימת.
    נכון שהאנושות היום מונהגת על ידי פחד וכך גם התוצאות.חלק מפחד זה הינו מלאכותי ומכוון כדי לשרת אינטרסים של גופים שונים,כמו "נשק להשמדה המונית בעירק"שעדיין לא מצאו אותו,או מגפות מתפרצות כמו שפעת החזירים,שמפיקה רווחים מתויינים לחברות התרופות,שלא נדבר על מלחמות,המזרימות מליארדים לתעשיות הנשק ולרווחים עצומים למעטים.
    דרור מציע "להתמודד" עם המלחמות,אבל לא מסביר איך.פרופסור אומן מציע להגביר את מירוץ ההתחמשות "כדי למנוע מלחמה".הבעייה היא שהמירוץ האין סופי להתחמשות(הוא לא סופי,הוא אין-סופי)אינו פתרון גם לא ברמה המתימטית(מבחינה מתימטית,מעצם ההגדרה של אין-סוף,כל מצב לפני נקודת האין סוף,איננה של שווי משקל,במילים אחרות,נקודת שיווי המשקל באין סוף הנה הסוף של כולנו)

  8. asher frohlich הגיב:

    לחיים ו.=

    מה שכתבתה ,לעצרי,כולל "הסברים" פשטנים ובלתי נכונים ומציע לך להתעמק יותר בבעיות ולא לטפל בהן בשטחיות.(למשל,ש"הרווח אינו קשור במישרין לעלות הייצור")??,ועוד המצאות משונות.כן אתייחס להערתיך האחרונה=
    כלכלנים שניסו "להבין את השוק",וביניהם הפרופסורים המפורסמים ביותר,לא הצליחו כלל ועל כך נכתב לאחרונה רבות בעתונות העולמית,כולל WALL STREET JOURNAL,FINANCIAL TIMES ןעוד.הצנוע היחידי היה פרופסור אומן שאמר ש"אינני מבין בכלכלה".
    אין לי ולא לכלכלנים השייכים ללגישה שהצגתי,כל כוונה "לתכנן את השוק".כוונתנו,והיום,בעזרת מערכות ממוחשבות בהחלט אפשרי, יכול להביא לרווחה וצמיחה בכל העולם,תוך פתרון הרעב,המלחמות,ההמחלות,העוני
    הביזבוז וגם הרס כדור הארץ והטבע.
    כמובן,דבר זה בלתי אפשרי,ללא מעבר מחברה שמתבססת על עקרון הרווח והתחרות הבלתי רציונאליים,לחברה שתתבסס על שותפות גורל.

  9. נתן. הגיב:

    התנהגות כלכלית היא בודאי אינה רציונלית וניתן להוכיח את זה בניסוי פשוט שהתבצע במספר מקומות.

    הציעו לקבוצת אנשים לקבל 50 דולר ביד או להמר בהטלת מטבע – אם יזכו יקבלו 100 דולר ואם יפסידו לא יקבלו דבר – רוב האנשים בחרו באפשרות של קבלת הכסף.

    לקבוצה שנייה היציעו הצעה דומה – לשלם 50 דולר או להמר- אם ינצחו לא ישלמו דבר ואם יפסידו ישלמו 100 דולר.

    מבחינה כלכלית גרידה האופציה השנייה זהה לחלוטין לאופציה הראשונה אבל באופן לא מפתיע הפעם בחרו רוב האנשים להמר.

  10. דרור בל"ד-לאשר פרוליך הגיב:

    תוכל להגדיר את המתמטיקה כרצונך.לי אישית אין שום עניין להתעסק בהגדרת המתמטיקה.
    במתמטיקה חייבת כל הגדרה להיות מוגדרת היטב(במובן המתמטי)כדי שתוכר כהגדרה.אם אינה מוגדרת היטב,וחובת ההוכחה (המתמטית)על המגדיר,הרי אין זו הגדרה כלל.

    תנאים של חברה קפיטליסית אינו מושג מתמטי.לא תוכל לטעון טיעונים מתמטים כשאינך משתמש בחוקי המתמטיקה ובשפתה.למרות זאת,אתה מוסיף ומתעקש להוכיח טענה הקשורה למדעי החברה ואף למדעי הרוח באמצעים מתמטיים.ישנן דרכים רבות להצדיק את טיעוניך,אין דרך מתמטית להוכיח אותן.

    הרשה לי לשער (בבקשה בבקשה אל תראה בזאת פגיעה באגו,התנשאות,ציניות או כל דבר שלילי אחר)כי לא ירדת לסוף דעת המתמטיקה וכי לא התייחסת למושגים "שחקנים,שווי משקל"כפי שהמתמטיקה מתייחסת,או נכון יותר מגדירה,אותם.

    ציינת כי האנושות היום מונהגת ע"י פחד.ובכן,כך זה גם היה אתמול,וכך היה מימים ימימה.גם ללא ניתוח טכני(קשקוש מוחלט שהומצא ככלי נוסף כדי לעודד אנשים להכנס לבורסה)אפשר להניח כי כך יהיה גם בעתיד.הפחד אינו מלאכותי,הוא ממשי ביותר,והוא מיוצר בדיוק בגלל הסיבות שציינת-לשרת אינטרסים.

    לא הצעתי "להתמודד" עם המלחמות,הצעתי להתמודד עם הידיעה כי הפתרון של מרקס לא יאומץ,עם הידיעה שהאנשים ימשיכו להתנהג כפי שהתנהגו מאז ומתמיד ושהפחד הוא שינחה אותם ולא השיקול הרציונלי.
    אומן מציע להגביר את מירוץ ההתחמשות כדי לשמור על מאזן האימה,כך אף צד לא יעז לפתוח במלחמה.אם תרצה להתבונן בעניין בצורה מתמטית, הרי זו נקודת שווי משקל.ישנה גם נקודת שווי משקל נוספת,ואליה לא התייחס אומן,והיא פירוז כל כלי הנשק הגרעיניים.פתרון כזה יגרום לקריסת הכלכלה הישראלית ולנזקים עצומים לארה"ב,ולכן סביר להניח כי לא נזכה לראותו בימינו.

    ומה באשר לאחרית הימים?נראה לי כי כאן רצוי לעיין שנית בחזונו של ישעיהו,ולא להסתפק בפסוקים שהובאו.
    "והיה באחרית הימים…הר הבית…ונהרו אליו כל הגויים,והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר…בית אלוהי יעקב,ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו…והוכיח לעמים רבים…"

    ע"פ אומן,מצב זה (וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות)אפשרי רק בהסכמה המקובלת על הכל.ומהי ההסכמה?שכל הגויים יקבלו את מרותו של אלוהי ישראל.גם בן גוריון,בהזיותיו הציוניות ,הציע לגייר את כל הערבים.ליברמן מסתפק בנאמנות .גם עם זה יש להתמודד.

    במצע של בל"ד תוכל למצוא את הדרך להתמודד עם אמיתות אלו.אל תאמר כי לא הצעתי איך להתמודד

  11. גל הגיב:

    לחיים
    דוגמת קלפי המשחק שאתה מתאר יכולה להתאים לתימחור של עתיקות, חפצי אמנות של ציירים נחשבים. אך מדובר בפסיק מהפעילות הכלכלית.
    אתה טוען שלמיתוג יש השפעה על מחירם של דברים, אבל אתה שוכח את ההשקעה שדרושה לשם מיתוג מוצרים.
    "כלכלן המנסה להבין את השוק הינו הרבה יותר צנוע בשאיפותיו מזה המתיימר לתכנן את השוק" – אני לא בטוח לגבי צניעותם של כלכלנים קפיטליסטים, מה שבטוח שלאחר פרוץ המשבר ניכרת בהם ענווה מסויימת. בכל מקרה אני לא חושב שלמישהו יש יומרות לתכנן את השוק, הכוונה להציב אלטרנטיבה לשוק הכיאוטי, בצורה של תיכנון כאשר מוקדי הכלכלה בבעלות ציבורית ופעילותם מתוכננת בצורה דמוקרטית ע"י העובדים.

  12. לנתן הגיב:

    בניסוי הראשון "אי פעולה" משמעה רווח כלשהו מובטח. בניסוי השני "אי פעולה" משמעה הפסד כלשהו מובטח.

    מדוע לדעתך לקבל משהו שאין לך בלי שום סיכון, שווה מההבט הכלכלי ל-להפסיד בוודאות מלאה משהו שיש לך?

    בנאדם אולי לא יקח סיכון להרוויח "יותר", אבל הוא כן יקח סיכון למנוע מצב של הפסד.

    זאת אומרת שזו החלטה בהחלט רציונלית.

    זה ההבדל בין התקפה להגנה.

    הנכונות של אדם לקחת סיכון להגן על מה שיש לו בפני איום, הרבה יותר גדולה מהנכונות שלו לסכן מה שיש לו בכדי להשיג עוד. (לא מדובר על מהמרים כפייתיים כמובן)

  13. asher frohlich הגיב:

    לדרור בל"ד

    צר לי מאוד שלא קוראים באופן מעמיק מה שכתבתי .אני מכבד ביקורת וויכוח אבל בתנאי שיהיה רציני ומנומק ולא "מריחות".
    יש דרך מתימטית להוכיח את טענות מרקס,כולל את עקרון שיעור הרווח הקטן.
    אני מפנה אותך וקוראים אחרים ל:
    ,MARXS ECONOMICS,A DUAL THEORY OF VALUE AND GROWTH
    MICHIO MORISHIMA
    CAMBRIDGE UNIVERSITY PRESS 1973
    תוכל גם למצוא ביבליוגרפיה ענפה באינטרנט,גם באתר http://WWW.MARXIST.COM בחלק הכלכלי ועוד עשרות אתרים.
    חבל שאינך מבין מה תפקידה של המתימטיקה וגם מגבלותיה.גם על זה תוכל לקרוא רבות באינטרנט.
    (אם אתה רציני. ממתינה לך עבודה קשה,קריאה רבה ומאמץ אינטלקטואילי ענק)
    לגבי "מאזן האימה"=מצב זה,כמו נקודת שיווי משקל בשווקים הכלכליים,אינה מצב של שיווי משקל "יציב",אלא מצבים של שיווי משקל זמני ובלתי יציב,קרי,בתהליכים דינאמיים(בהכנסת ציר הזמן במערכת המשוואות)הכוחות שהביאו למצב של שיווי משקל משתנות וגורמות לחוסר יציבות(לכן מתרחשים המשברים שאנו חווים אותם).
    לגבי נושא הפחד,מציע לך לקרוא עוד פעם את קטע הסיום של נאומו של פרופסור אומן עם קבלת פרס הנובל שלו,במיוחד התנאי להפיכת חניתות למחרשות,ולא "סתם","מאזני אימא בלתי יציבים".

  14. אלטע קאקער הגיב:

    אולי מוטב היה לעסוק בפיתרון המרקסיסטי לחולי המובנה בתמחור השוק מאשר בסקירה של ססמאות מימין ומשמאל?
    עם כל ההנאה מהוירטואוזיות של הכותב בדיאלקטיקה מטריאליסטית מדובר בהתחמקות מהסוגיה האמיתית והיא האלטרנטיבה לקפיטליזם.
    חלוקה שיוויונית של העושר האנושי מחייבת לשיטתו של מרקס שליטה על ההון והכוונה של מתכנן. מהנסיון עד כה, ועדות תכנון גם כאשר היו בעלות כוונות טובות גרמו לנזק רב יותר מהחלופות. (הייתי מציע עיון בעבודתו של איגור בירמן לקורא החרוץ)
    אין חכמה גדולה בהחלפת בעלי הון בפקידים החולשים על משאבי הפרולטריון או במקרה הטוב יותר רק בזבוז של עשרות אחוזי תוצר על מנגנון ההכוונה.
    עד שבעיית התמחור המרקסיסטית לא תפתר המהפיכה תתרחש בעיקר על חולצות של צ’ה גואוורה ביום הסטודנט (כי לפרולטרים אין זמן לשעשועים אינטלקטואלים והם בכל מקרה מצביעים לביבי או לליברמן).

  15. חיים ו. הגיב:

    תגובות קצרות,

    לאיש הקש, לא רק שלא הבנת מה כתבתי, גם הרמת טיעוני קש מוזרים מאד. אין קשר בין שוק רווי ל"רווח שולי הולך וקטן" ופרוליך בהחלט מאמין שזהו עקרון חשוב ויסודי בהבנת הכלכלה. ציטוטים מתוכניות ילדים לא מוסיפים לך כבוד.

    גל, אני לא שוכח את ההשקעה במיתוג, מרקס "שוכח". פרוליך כותב בעקבות מרקס ש"מקור הרווח בייצור נובע מעודף הערך של המוצרים שלא משולם לעובדים", זה מתאים למפעלים במאה ה19 לא למאה ה21 בה עלות היצור היא לעתים קטנה ביחס לעלויות אחרות. הרווח בהרבה תעשיות מודרניות לא קשור במישרין לעלות היצור, עלות היצור היא פקטור אחד לא בהכרח המשמעותי ביותר בתמחור ומכאן לשיעור הרווח, בוודאי שהיא משנית להיצע וביקוש.

    לפרוליך, למרקס לא היו מערכות ממוחשבות, האם עלינו להסיק שהנסיון הסוציאליסטי טרם המצאת המחשב היה פנטזיה? יותר מכך הכלכלה היא מערכת דינאמית כאוטית, מסוג המערכות שמחשבים מאד מוגבלים ביכולתם לסמלץ ושאין שום דרך חישובית לחזות, כך שלא ברור איך מחשבים עוזרים בכלל.

  16. asher frohlich הגיב:

    לאלטע ק…

    כוונותך טובות אבל סה"כ פישלתה.מרקס לא אמר ש"השליטה על ההון והכוונה של מתכנן"דרושות לחלוקה שיוויונית של העושר האנושי.זה "פירוש" שגוי של מרקס.
    מפליא אותי שוב ושוב שאנשים רבים "מפרשים" את מרקס מבלי שקראו אותו ביסודיות,ומסתמכים על פירושים של פירושים של פירושים.
    מרקס אמר שמעמד העובדים והפועלים,שהוא הרוב העצום של האנושות,ישלוט באמצעי הייצור וזה שונה מאוד ממה שכתבתה . מציע לקרוא את מרקס ישירות ובמקור,ללא "תרגומים" או "פירושים" ואז תבין עד כמה רחוקות טענותיך מעמדות מרקס(וגם שלי).

  17. איש הקש הגיב:

    יש בהחלט קשר בין שוק רווי לבין רווח שולי הולך וקטן. ככל שהשוק רווי יותר, כלומר ישנה יותר תחרות בין פירמות שונות בענף, כך ההחזר השולי על השקעה ילך ויקטן. איך אתה רוצה שאוכיח לך את זה, אלגברית, אמפירית, תיאורתית?
    זה א’ ב’ של לימודי כלכלה, ונמצא חזק מאוד בחשיבה הכלכלית הכלכלית מאז סמית, אם לא מוקדם יותר.

    זה כבר לא איש קש, זה פשוט בורות אטומית.

  18. asher frohlich הגיב:

    לחיים:

    למרקס לא היו מחשבים אבל לפרוליך יש.
    הכלכלה הקפיטליסטית כאוטית,והתוצאות נראות לעין.הכלכלה הסוציאליסטית לא אמורה להיות כאוטית (זה לא אומר שהיא פשטנית ומכאנית).
    מפעלים כמו אינטל ואחרים הפזורים בכל העולם מקיימים מערכות ניהול יעילות בעולם "כאוטי"
    בעזרת מערכות כגון E.R.P./S.A.P. ןאחרות
    אם האדם הצליח לקיים,לתקן ולהזיז תחנות חלל מאויישות מחוץ לכדור הארץ,אפשרי גם לקיים מערכות מורכבות בכלכלה סוציאליסטית

  19. איש הקש הגיב:

    חוץ מזה, צריך הרבה אומץ בשביל לומר שבגלל שלא היו קיימים מחשבים אז, התיאוריה הכלכלית לא עומדת. זה מעמיד בסכנה לא רק את מארקס, אלא הרבה יותר מזה את ריקארדו, את סמית, את המארג’ינליסטים, את האסכולה האוסטרית, את קיינס ואפילו חלק גדול מהאקונומטריקה. אפילו מעקומת ההיצע והביקוש, שנחשבת לבסיס המרכזי של התנהגות שווקים, צריך להפטר.
    אני לא בטוח שאנחנו רוצים ללכת לשם.

    אגב, דווקא כלכלנים מארקסיסטים, או לפחות כאלה שמגינים על מארקס, נוטים להיות המתמטיקאים הכי טובים. כך למשל מורישימה שהוזכר כאן, אבל גם סראפה (Sraffa) ואחרים. זאת לעומת האסכולה האוסטרית שהיא אנטי-מתמטית ולכן אנטי-אמפירית. כלכלן שאינו מארקסיסט הוא עצלן.

  20. איש הקש הגיב:

    חוץ מזה, לא ברור מה קשור מותגים לעניין. מותגים נוצרו כדי למנוע זיופים ולהבטיח אמינות של מוצר או שירות. לא ברור איך זה משפיע על מחירים, אם בכלל. מותגים לא יוצרים ערך יותר מאשר פרסומות בטלוויזיה יוצרות ערך. בכל מקרה גם אם הן כן משפיעות על ביקושים, מאחר וכמעט כל היצרנים במשק משתמשים במותגים אזי השינוי מתקזז ולא משפיע על כיוון העקומה.

    הו, כמה אנשי קש אצל חיים הזה.

  21. חיים ו. הגיב:

    ואותו "אדם" לא מסוגל לחזות את מזג האויר ליותר מיומיים באופן הקרוב אפילו במקצת לריאליסטי.הכלכלה האינושית והחברה האינושית המבוססת עליה מורכבים לפחות כמו מזג האויר.

    אם אתה חושב שחברה וכלכלה דומים במשהו למפעל, אתה שבוי בקונספציה שגויה מאד, המתאימה כפי שאמרתי לימים בהם דטרמניזם משל בכיפה, משוואות ניוטון שלטו בפיסיקה, הגוף האינושי נחשב למכונה ועד כהנה וכהנה תפיסות פשטניות קלאסיות.

  22. asher frohlich הגיב:

    לחיים:

    תכנון טוב מתבסס על תהליך של "FEEDBACK"
    המתקן עצמו תוך כדי נסיעה וביצוע,כמו שנעשה בשיגור ותפעול של תחנות חלל,ואפילו,כמו שאתה נוהג מכונית,מתאים נסיעה לתנאי הדרך,לתנועה,ואפילו למזג האוויר.
    הכלכלה הקפיטליסטית אינה מתוכננת בהגדרתה,זו נסיעה פרועה שחחיבית להסתיים בתאונה,לפעמים הנהג נפגע,לפעמים אחרים.
    הכלכלה הסוציאליסטית דמוייה לנהיגה שקולה ובטוחה בידי מעמד הפועלים והעובדים,תוך
    שמירה על ביקורת ובקרה,דמוקרטיה ופיזור השלטון.זו טעות לחשוב שכלכלה סוציאליסטית חייבת להיות ריכוזית ואנטי דמוקרטית.להיפך הנכון.
    לאלה המתעניינים במתימטיקה מומלץ לקרוא את
    THE MATHEMATICAL MANUSCRIPTS OF MARX

הגיבו לנתן.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים