הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 במאי, 2009 תגובה 1

כתבנים קלי לשון ומסורבלי מחשבה כמו בני ציפר בהארץ כותבים להם: ההתבהמות הישראלית המפורסמת, שכה זכתה לגינוי עקב התנהגות הישראלי הממוצע בחו"ל, היא היא מקור רצחנות הכיבוש והסדיזם במחסומים (ותכופות להפך: "נגע הכיבוש הוא מקור ההתבהמות").


אבל על איזה חוג חברתי נימנה בני ציפר עצמו? על החוג ההגמוני, ושדרת העיתונאים, אנשי ה"תרבות", הפקידות החומסת והמועלת – הקרויים בפי השכבות העממיות בישראל "מאנייקים".


אלה לא "מתבהמים". ועוד מעט נגיע לעניין דחיקתן של שכבות נרחבות ומעוטות אמצעים בישראל לצד האפל של הירח.

סדיזם קרוב לרצחנות, ואין לו דבר עם התבהמות. התנכלות ליולדת במחסום זה סדיזם קבוצתי. זה רשע, זה סוג של שטניזם, זו לא התבהמות.


נושא הנישול והכיבוש לא שייך לא להתבהמות, לא לחוסר הגבולות של ניצול-יתר קולוניאליסטי אלא לדבר אחר לגמרי: איון – איון וסילוק עם אחר. עניין האיון הקר גולש גם לישראל עצמה ומתופעל כלפי אוכלוסיות נירחבות. כך, בעוד הבנקים למשכנתאות בארה"ב נתנו אשראי רחב לשכבות מצוקה לצורך דיור – כך ששכבות אלו היו שחקנים, אמנם פסיביים במערכת הכלכלית (אמנם לצורך ניצול), בישראל לא הוענקו משכנתאות כאלה ואנשים ניזרקים לרחוב. בתקופת המשבר מוזרם אשראי נוסף ומוזרמים אמצעים על ידי הבנקים המרכזיים להמונים במדינות המערב, תוך ניסיונות להוזלת מצרכי יסוד, אך בישראל קיימת דווקא המגמה ההפוכה. לכן נגיד בנק ישראל מתרברב שהמשבר הכלכלי כמעט לא פגע בישראל, בגלל "זהירות הבנקים במתן אשראי".


בישראל לא ניתן כמעט כלל אשראי בנקאי לאלה מחוץ למעגל המשתתפים במבנה האוליגרכי ההגמוני. לכן, בישראל בניגוד לארה"ב, שכבות שלמות הן ב"צד האפל של הירח" ואינם כלל שחקנים במגרש הכלכלי-חברתי. שכבות אלה מאויינות למעשה, ממש כמו הפלסטינים.


ומהי ההתבהמות הישראלית? מקורה במחאה והדחקה והתנערות מגינוני המאנייקים ההגמוניים. מאנייקים – כאמור, כינוי עממי לרוצחים בנישמתם וחסרי נשמה אלה, החדורים תרבות רשע ואיון לשמו. רוב האדמיניסטרציה והפקידות בישראל היא כזו. חלקים נירחבים מהאליטה הליברלית כאן היא כזאת, ואין זה משנה אם הם מכנים עצמם שמאל, ימין, סוציאל דמוקרטים וכד’. לאחר מלחמת 1967, עם עליית תקציב הבטחון הישיר פי 7 ויותר מאשר בשנים שקדמו לכיבוש, ובעקבות הון העתק שהוזרם בין היתר לעבודות העפר ב"קו בר לב" במלחמת ההתשה, ולקבלנים נוספים, כולל עבודות התשתית בשטחים ולספקי מערכת הביטחון, התרחבה מאד שדרת המאנייקים, ונוצרה כאן תת-תרבות הגמונית חדשה למעשה ועוצמתית, דילטנטית, אחוזת רוע-לב מובנה וגסת רוח של נובו-רישים. אלה היוו את הריבוד האנושי לנושאי הנאו-ליברליזם בישראל כיום. דמויותיה של שכבה זאת אופיינו בדייקנות וביד אמן במחזותיו של חנוך לוין, בפרט ב"שיץ" וב"נעורי וורדהלה", וכן ב-"חפץ", "כולם רוצים לחיות", ו"ייסורי איוב", בעוד הלוגיקה של רצחנות שכבה זאת אופיינה אף היא במחזות לוין "כריתת ראש", "רצח" ו"אשכבה".


צר וקשה לי לאמר זאת, אך מקרב שכבה רצחנית/מאיינת זו עצמה צצים גם מעין לוחמי זכויות אזרח, בלוגיסטים כמו שמאלנים קלי שירשור מילולי ואסוסיאציות חופשיות ומגיני זכויות כביכול של העם המושבק, למטרת הכלת ההתנגדות העממית ותעול הזעם המופנה מצד שכבות עממיות כלפי משביקיהם. זאת לצורך הנצחת המבנה העריץ הקיים. תכופות תמצא פמיניסטיות מיליטנטיות הנהנות להטיח במעין זעם קדוש דברי תוכחה על שוביניזם גברי (אמנם "לא-מודע-לעצמו") ומצ’ואיזם מתחסד בפושעי מלחמה מובהקים, המצויים משום מה בחוגם הקרוב; והנהנים מצידם, אגב, מכל רגע של תוכחה כזאת. פושעי מלחמה גם מצאו התמרקות-לכאורה לאחר פרישתם בחוגי שמאל.


יש להזכיר, בנושא הריבוד ההגמוני בישראל, כי חלקים נירחבים של ה"וותיקים" בני דור טרום המדינה היגרו בשנים 1950 – 1990 לארה"ב, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד – כ-800 אלף איש, עם גבור המנטליות החטפנית בישראל בשנים אלו. חלקים נירחבים באדמיניסטרציה בישראל רובדו בתקופת מלחמת הקוממיות על ידי שיכבת משתמטים מהקרבות, בעוד כ-6000 ממיטב הנוער, נהרגו במלחמה זאת.


זה מחוץ למעגל ההגמונייה המאנייקית והרוצחת בישראל פורק לעיתים, כתגובה מנוכרת, כל גבולות של נימוס ותרבות, ואינו משתתף במשחק של משביקי נישמתו אחוזי הרשע וחסרי הנשמה. הוא יפנה למחייתו למקורות כלכליים אחרים: לשוק האפור, לבסטה בשוק הכרמל, יפתח מוסך, יהיה עוסק מורשה – אינסטלטור או טכנאי טלוויזיות וכד’.

תגובות
נושאים: מאמרים

תגובה אחת

  1. ציפור בודד הגיב:

    מיכאל היקר:
    זכותו של קיבוץ בני אדם להגדיר עצמו כעם,אהיה האחרון לעמוד בדרכו להגדרה עצמית.
    אלא שהמצב בא"י (או פלסטינה בחר באשר תבחר) אננו מאפשר את קיומן של שתי הישויות (ישראלית ופלסטינית) מסיבות דמוגרפיות גיאוגרפיות,אלא אם יכפה מלמעלה ויחצה לפחות מלחמה פנימית אחת שהרי אף צד לא יסכים לויתורים מפליגים לטובת האחר.
    זו הליכה (שכבר הורגלנו בה),עם ראש בריא למיטה חולה.אך אתה יודע,לא אתווכח איתך על זה…לא אתווכח איתך גם,אם יש או אין ישות פלסטינית.אם צריכה להיות כאן מדינה אחת רבונית יהודית או מדינה חילונית לכל אזרחיה,שהרי כך או כך נחלי דם עדיין ישפכו בדרך הקימת וגם באלו המוצעות,אלא אומר לך שיש דברים נחוצים וברורים אותם יש לעשות לפני וגם למרות הכל:
    פתרון בעית הפליטים שיתבטא במתן פיצויים הוגנים לכל מפונה מאדמתו כולל דאגה לאזרחות אלטרנטיבית במידה ולא יורשה להכנס לתחומי א"י.כלומר להפריד נושא זה ביוזמה ישראלית משאר הנושאים ועורר את כל העולם לתמוך בכך.זה קשה אך אפשרי.
    זה האלף בית שיש לבצעו לאלתר,לפתרון הבעיה הכואבת והלוחצת.זו ההומניות הבסיסית שמעידה בראש ובראשונה על נכונותו של בעל ענין כזה או אחר לזנוח לרגע את טיעוניו הצודקים ולהתרכז ולפנות לעשיה מוסרית ויעילה.
    בטוחני גם,שלאחר ונעבור מכשול זה,יתבהר האופק ויהיה ניתן לדעת באמת מה היא הדרך המתאימה אל הארץ המובטחת.

הגיבו לציפור בודד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים