הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-22 במאי, 2009 97 תגובות

"מדינת ישראל, בהקמתה והתפתחותה, היא אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים ביותר של האנושות במאה ה- 20, ושום פגם בדרך או בתוצאה אינו יכול להקטין את ההישג העצום הזה".


דעה נחרצת זו היתה תרומתו של עורך העתון היוקרתי והליברלי, עמוס שוקן, לדיון רב-משתתפים שנערך לרגל חג העצמאות ה-61 של המדינה. לדעה זו היו שותפים כמעט כל המשתתפים, ומן הסתם גם רוב הציבור הליברלי הישראל.


"האנושות" מונה כיום קרוב ל-7 מיליארד בני אדם. ניתן לשער, שמרביתם לא שמעו על ישראל. עמי העולם השלישי, שהם רוב האנושות, מתייחסים, אם בכלל, אל ישראל דווקא בביקורת ואפילו בשלילה. כך לפחות זה מתבטא ברוב ההחלטות שהתקבלו בעצרות האומות המאוחדות, שחזרו וביקרו בחריפות את מלחמותיה וכיבושיה של ישראל. החלטה אחת, שבוטלה לאחר מכן בלחץ ארצות המערב, רואה בציונות אפילו גזענות ולא "סיפור הצלחה". גם בוועידה נגד הגזענות (ועידת דרבן השנייה), שהתקיימה לא מזמן בג’נבה, מבקרת את ישראל בחריפות ורואה בה ארץ גזענית ביחס לפלסטינים.

לאמיתו של דבר, עמוס שוקן לא מתייחס ל"כל" האנושות, אלא ל"עמי התרבות" בלבד. אלה הם כמובן האירופאים, ובעיקר המערב אירופאים. ואם למקד זאת עוד יותר, עמי אירופה הקולוניאליסטיים. בכך הוא ממשיך את מסורת הציונות מראשיתה. הלא כך נהג כבר הרצל בספרו המכונן והפרוגרמתי מדינת היהודים, שהופיע ב-1896 ובישר את תחילת הציונות הפוליטית.


הרצל והקולוניאליזם


"בשביל אירופה עשויים אנו להוות שם חלק מחומת המגן בפני אסיה. אנו עשויים לספק את משמר החלוץ של התרבות נגד הברבריות, בתור מדינה ניטרלית נוסיף לעמוד בקשר עם כל אירופה שתצטרך לערוב לקיומנו".


כאשר אנו קוראים כיום את דברי הרצל הם נשמעים לנו כנבואה מרה שהתגשמה לנגד עינינו. ישראל אמנם הפכה ל"מגן קדמי", שמוכנה לשרת בחפץ לב את המעצמות האימפריאליסטיות באזור. וגם – אבוי – אירופה ואמריקה צריכות גם היום לערוב לקיומנו.


אך עלינו להודות, להרצל היה חוש של מדינאי ריאליסטי, שידע אל נכון אל מי יש לפנות אם שואפים להקים קולוניה (נא לא להיעלב, זה היה הביטוי המקובל באותם ימים למוסדות המיישבים) אירופית חדשה באזור הזה. הרצל גם פעל ללא ליאות לשם כך. הוא תר אחרי כל מלך, סולטן או שר כדי שיעזרו, או יעניקו לו, את פלסטינה שבה יוכל ליישב את היהודים. הדבר האחרון שעלה בדעתו היה לפנות אל נציגי העמים הקולוניאליים או אל הפלסטינים בבקשה "שיזוזו קצת", כדי לעשות מקום ליהודים.


לימים הגנו דוברי הציונות על דבריו של הרצל בטענה, שאת הציונות יש לשפוט לפי קני המידה של הימים ההם, בהם היו דברים כאלה מקובלים. טיעון זה רק מאשר את הדעה שהציונות נולדה מתוך רוח הזמן הקולוניאליסטי של אותם ימים. סוף המאה ה–19 וראשית המאה ה–20 היו ימי השיא של האימפריאליזם, שהחל את כיבושיו מסביב לעולם הרבה קודם לכן, כאשר אז אירופה הסתערה על אפריקה כדי לבתרה ולחלקה בין ארצותיה.


ב-1884, שנים אחדות לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון, זימן קנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק ועידה של מעצמות אירופה בברלין (גם ארה"ב השתתפה בה), שבה למעשה פורקה אפריקה. גם גרמניה ואיטליה זכו סוף-סוף במנת הטרף שלהן לצד הארצות הקולוניאליות הוותיקות. בחלוקה הזו קיבל ליאופולד השני מלך בלגיה את הריבונות המוחלטת על קונגו. האימים שהשליטו האירופאים "התרבותיים והמתקדמים" במושבותיהם קשים לתיאור. אני מזכיר את זוועות התקופה ההיא רק כדי שנבין לעומקם את התנאים שבהם פעל הרצל כאשר ביקש לספק את משמר החלוץ התרבותי נגד ה"ברבריות".


קונגו נוצלה בידי המלך הבלגי באופן מחפיר, בעיקר לשם הפקת גומי ששימש לצמיגים שייצורם, שהחל אז באירופה, התפתח בקצב מהיר. המלך הפך לאחד האנשים העשירים בעולם, והכלכלה הבלגית הפכה לשישית בגודלה בעולם (אחרי בריטניה, ארה"ב, גרמניה צרפת והולנד). פרסום בלגי הסביר ש"העצלות בגזעים הצבעוניים היא עול גנטי". כדי להתגבר על כך היה צריך להשתמש באלימות. בקונגו, שנקראה עכשיו "המדינה החופשית של קונגו", הרגו ועינו את התושבים שלא יכלו או לא רצו לעבוד. הוקמה מיליציה מיוחדת שתפקידה היה לכפות בשיטות טרוריסטיות על הילידים לעבוד עד צאת נשמתם. כאשר פועל התרשל בעבודתו אנשי המיליציה קטעו את ידו. קצין מיליציה מחוזי אחד קיבל 1,308 ידיים ביום מאחד הפקידים הכפופים לו. אחד המפקחים אמר שמטרתו הומניטרית, כי הוא הרג מאה בני אדם ובכך איפשר חיים לחמש מאות אנשים אחרים. בין השנים 1885 עד 1908 פחתה אוכלוסיית הארץ האומללה הזאת מ-20 מיליון ל-10 מליון בני אדם.


בשל התחרות שהיתה בין בלגיה לאנגליה באותה תקופה, ביקר משרד החוץ הבריטי את בלגיה על טיפולה באוכלוסייה הילידית. המלך הבלגי הגיב בזעם והאשים בצדק את הבריטים בצביעות. הרי כך עשו כולם. חברת "יונייטד פרוט" האמריקאית התנהגה בברבריות דומה בדרום אמריקה; הפורטוגלים נהגו כך באנגולה; הצרפתים והגרמנים בקמרון. זה היה טבע השליחות הציוויליזטורית בלב אפריקה.


על רקע המציאות הזאת התחייב הרצל להגן על המערב דווקא מפני הברבריות. האם הרצל לא שמע על זוועות הקולוניאליזם שהתפשט והשתולל בתקופת פעילותו? כעיתונאי ידוע היה חייב לדעת, כשם שחברו מקס נורדוי, שהזכיר בנאומו בקונגרס הציוני הראשון בבאזל את האפריקאים והאסיאנים המנוונים (moribund), היה חייב לדעת. הציונים קבלו את הגישה שהיתה מקובלת בקרב שליטי אירופה, לפיה האירופאים רשאים לכבוש ולהתיישב בכל מקום בעולם בלי שהילידים הנחותים יפריעו להם. הרצל וחבריו בתנועה הציונית, שהיו אמורים לייצג ציבור יהודי הסובל מאנטישמיות, לא יכלו להבחין בכך שהתנועה הקולוניאלית הייתה הבסיס להולדת הגזענות המודרנית שהביאה, בסופו של דבר, למשרפות אושוויץ. ההתחשבות בעמים הילידים היתה הדבר האחרון שעליו הם חשבו באותם ימים. לכן, התעלמות הציונים מנוכחותם של ילידים פלסטינים היתה ברוח הזמן. לדידם, פלסטינה הייתה ריקה, כפי שנאמר בסיסמה הידועה של זנגויל, " תן לעם בלי ארץ את הארץ בלי עם".


מי שרוצה לדבר ברצינות על הקמתה של מדינת ישראל לא יכול להתעלם מן הרקע הפוליטי והתרבותי של הולדת הציונות, ומן הבצה הקולוניאלית האיומה שבה נוצרה.


את הפרק הזה בתולדות הציונות נוטים כיום לשכוח. את הרצל אוהבים לזכור כמי שאמר, "אם תרצו אין זו אגדה", וכמי שכתב את הספר "אלטנוילנד", המתאר מדינה שבה ישררו שוויון ודמוקרטיה למופת, כנראה אחרי שהיא תוקם במקום היישוב הפלסטיני החי שם.


לימים גם לא אהבו להיזכר בתמונה הידועה של הרצל המשתחווה לקיסר הגרמני בשערי ירושלים. לימין "ההרצליאני" זה לא הפריע, אך ב"שמאל הציוני" הרצל הוצג במידה רבה כדיפלומט שעסק בעיקר בהצהרות. מולו הוצב ויצמן כמייסד הציונות המעשית, זו היוצרת עובדות בשטח ("עוד עץ, עוד בית, עוד דונם"). התעלמו מכך שויצמן המשיך, ואף ביתר הצלחה, את השתדלנות המדינית של הרצל. ב"השיגו" את הצהרת בלפור, עשה ויצמן למען הציונות יותר מעשרה בן גוריונים גם יחד. הצהרה זו הייתה תשתיתו של המנדט הבריטי, שבלעדיו לא היה יכול להיווצר היישוב היהודי בפלסטינה על עריו, מושבותיו, קיבוציו ומושביו, ועל תנועת העבודה שלו, שהניחו את היסוד למדינת ישראל. וכל זאת על חורבות העם הפלסטיני.


ראשית ההתיישבות


"ההצלחה הגדולה של האנושות" התחילה עם ההתיישבות הציונית. בבתי הספר שלנו מתארים את החלוצים כאנשים ללא חת. הם מייבשים את הביצות וחוגרים את נשקם נגד הערבים העויינים סביב. עדויות אחרות נמחקו, ברובן.


הנה לדוגמה עדותו של המחנך יצחק אפשטיין מ"חובבי ציון" באודסה, שהגיע לארץ ב-1885, בעלייה הראשונה. בשונה מסביבתו הוא הסתכל גם על השכנים הערבים וראה מה עלה בגורלם. במאמר מפורסם בכותרת, "שאלה מוסתרת" (1907), מגולל אפשטיין את סיפור קניית הקרקע במטולה, בה התגוררו מאה משפחות של אריסים, פלאחים דרוזיים. והוא כותב: "הפחה, בעל הקרקעות, ניסה למכור את האחוזה, אך לא מצא קונה משום שאף אחד לא רצה להיות אחראי לנישולם בכוח של האריסים שישבו שם תשעים שנה. והנה הוא קיבל הצעת קנייה מן הפקידות" (של הברון רוטשילד). אני נזכר, המשיך אפשטיין, איך הלכתי עם פקיד מיישב לראות את הכפר בפעם הראשונה. דרוזים צעירים הצטופפו סביבנו וצעקו: "אם תעזו לקנות את מטולה נשחט אתכם!" הפקידות נראתה אז בעיני השלטונות ובעיני הערבים כגורם רב כוח, שהיה יכול להתגבר על המכשולים… לבסוף גורשו ראשי השבט לאיסטנבול והפקידות הצליחה לסגור את הקניה". לבסוף, מספר אפשטיין, "הדרוזים ממטולה נשארו חסרי ישע לחלוטין לאחר שגורשו מכפרם… אפילו קיבלו כמה מאות פרנקים, הם נשארו פתאום במצב איום. אחרי עוזבם את כפרם עם האקלים הנעים והבריא…הם הגיעו למקום שם הקדחת הייתה נפוצה. רבים מהם חלו וסבלו מן המחלה". "בשום דרך", ממשיך אפשטיין, לא יכלו אנשים אלה להסתגל למחשבה שעליהם לשכוח את מטולה, ולכן הם המשיכו לצור על היישוב היהודי ואף ירו לעבר הבתים של הישוב".


במקום אחר אפשטיין מתאר כיצד "הבכי של הנשים הערביות ביום עזיבתם את גיא-אוני (ראש פינה) כדי לעבור לחוראן, מזרחה לירדן, מצלצל באוזני עד היום. הגברים רכבו על חמורים והנשים הלכו אחריהם בבכי מר והעמק היה מלא בזעקותיהם. בלכתם הם עצרו ונשקו את האבנים ואת האדמה."         


זו תמצית הסיפור "כיצד נכבש המערב" בפלסטינה או לפחות, עד קום המדינה. לאחר מכן הופקעו אדמות הפלסטינים בידי המדינה, וב-67′ נכבשה כל פלסטין.


זמן רב עבר מאז כתב הרצל את מדינת היהודים, אבל הלגיטימציה שהוא סיפק לציונות מאז ראשיתה התמידה בכל שנות קיומה של מדינת ישראל. "כיבוש הארץ" נחשב לדבר הטבעי ביותר באידיאולוגיה הציונית. הרצל מתמודד בספרו עם הטענה שהיהודים העשירים לא יבואו להתיישב בפלסטינה ורק העניים יבואו בכתבו: "אדרבא, דווקא לאלה אנו זקוקים בראשית! רק ‘הדספראדוס’ כשרים לכיבוש". ומאז המלה "כיבוש" נכנסה למילון הציוני, הן זה של היסטוריון כמו בני מוריס, שהפך במהלך הזמן לציוני מיליטנטי, והן זה של ההיסטוריון המתקדם זאב שטרנהל, שאנשי ימין ניסו להתנקש בו. שניהם מסכימים שהיינו חייבים לכבוש את הארץ. ואפילו מרטין בובר, הוגה הדעות, המורליסט הידוע ואיש "ברית שלום", כתב: "נאלצנו להפחית את השטח לדור הבא של העם הערבי".


עמוס שוקן מתפאר בהצלחתה ובהישגיה של מדינת ישראל. אך האם הקמתה של כל מדינה תיחשב להצלחה דווקא גם בעיני אלה שהוקרבו למען הקמתה?


מדינה לכשעצמה אינה הישג מיוחד בעולמנו. כל המדינות שקמו בשליחות הקולוניאליזם "הצליחו" ומצליחות להתקיים. כך זה במקרה של אוסטרליה, ניו זילנד, רוב ארצות אמריקה הלטינית ובראש כולן ארצות הברית, כמובן.


השאלה שצריכה להעסיק אותנו לפני שאנחנו מטפחים שביעות רצון עצמית היא, מהי איכות החיים בישראל ומהם העקבות שהמדינה השאירה מאחוריה מאז הוקמה. עבור שוקן, ואני מניח שגם עבור רוב תושבי ישראל היהודים, גירוש הפלסטינים והפיכתם למיליוני פליטים, הנכבה, גזילת אדמותיהם, הכיבוש, הדיכוי וההשפלה היומיומיים שלהם, הם רק "פגם" בדרך. זו כמובן דעתו של כל כובש לאומני, המעדיף את טובת עמו ומשתחרר בקלות מעכבות מוסריות כלפי קורבנותיו.


גם היום ישראל שמה את מבטחה בעליונותה הצבאית, ובמיוחד בנשקה הבלתי קונבנציונאלי. זהו בסיס רעוע, ומעידה עליו הבהלה שאחזה במנהיגי ישראל לנוכח האפשרות של התגרענותה של איראן.


זכותה של ישראל להתקיים איננה עומדת כיום בספק, אולם התנהלותה מאז ומתמיד זועקת לשינוי רדיקלי. פרופ’ ישעיהו לייבוביץ הטיב לתאר את המדינה כבעלת אגרוף קפוץ ומשוריין מרופט בדולרים. האגרוף הישראלי הוא, למעשה, ההישג האמיתי בו מתפארים כאן. הוא נשלף מדי פעם נגד התנועות הלאומיות במזרח התיכון בשירות האדונים שמעבר לים. ישראל ניצבת פה בחזית האירופית נגד העולם השלישי כפי שאמנם הציע הרצל.


המוצא מן המצב כה פשוט בעיקרו, אך אין הוא מקובל על השלטון בישראל. עליו להתחיל בכך שנכיר בעברנו הקולוניאליסטי ובאחריותנו להפיכת העם הפלסטיני לעם של פליטים. מטרתנו צריכה להיות השתלבות אמיתית במרחב, השלת ההתנשאות האירופית על עמי הסביבה, ובעיקר, ומיד, וויתור על כל הכיבושים. רק זו הדרך לסוף הסכסוך ולשלום.

תגובות
נושאים: מאמרים

97 תגובות

  1. מיכאל שרון: באמת שום דבר פרט לזה? רק זה, מר גבעתי? הגיב:

    וכי קללות אינן A denunciation invoking a wish or threat of evil or injury: anathema, curse, damnation, imprecation, malediction

    וכי אמרתי משהו מסוג "חמור, כלב" "בן זונה" וכיוצא באלה? וכי אין כאן משהו בבחינת איבחון, ואיבחון מנומק, ולא התזת קללות שרירותיות חסרות הנמקה?

    וזאת להבהיר, אין לי דבר כלפיך, אלא כלפי הוראת הבנת הנקרא והעיברית כיום במערכת החינוך.

  2. למיכאל הגיב:

    למשפט כמו "אז בלע את כובעך או תחבו לעכוזך" אין מקום באתר הזה. אני מקווה שתצונזר ותועף בהקדם.

    אגב, את הנבואות שלך על אובמה אף אחד לא הבין, לכן אי אפשר לאמת או להפריך אותן. ככה זה עם אורקלים חידתיים מסוגך.

  3. למי שלא הבין הגיב:

    הוא מגיב לעצמו…

  4. למיכאל וגם לשאר הגיב:

    ממש חבל שאתה נגרר לפרובוקציות.זו הרי כבר כרונולוגיה ידועה מראש.
    אתה כותב מדם לבך ומשתפינו גם בנסיונך האישי(מאד הייתי שמח לו היית מיחד כתבה שלמה לאותה נכדה של הדמות הנאצית ההיא.אותי הסיפור הזה דוקא מענין מאד ואני משוכנע שיש עוד כמוני) ואז מגיח איזה יתוש ועוקץ אותך.במקום לחכות לו בפינה ולמעוך אותו בזמן הנכון,אתה נופל בפח ורץ אחריו ומבלגן את כל החדר, למצהלות שאר היתושים.
    מה טוב בזה.אנחנו רוצים לראות אותך רגוע ורהוט ולא מכלה זמנך על הדיוטות אלו.
    יש לי עצה עבורך.כל פעם שאחד מאלה עוקץ אותך,תחשוב שאינך היחידי שרואה זאת.קימים רבים כמוני שמודעים לעקיצה הנלוזה ורושמים זאת לפניהם.דבר רק אליהם.תזכור זה כמו משחק שח.יש שני צדדים אבל יש גם קיביצרים (כמוני) שרואים הכל גם בלי שתתרגז.
    אני מאד נהנה מדבריך ואנני מפספס אף קישור מקישורך.אנא המשך בכך.
    ומי שחושב עכשיו שאתה כותב לעצמך….זב"שו,נכון? ותסכים איתי שאין דבר נלעג ומצחיק יותר מזה שהוא גם כותב את זה אח"כ.
    מי שמתעסק עם טרולים יכול להפוך לטרלללה,זה בד"כ מה שהטרול מצפה שיקרה.

  5. סתם ידיעה הגיב:

    ידיעה בעתון מאמש:

    "האו"ם בירך את שלטונות סרי לנקה על נצחונם את המורדים הטמיליים. האו"ם גינה את המורדים על השימוש באזרחים כבמגן אנושי"

    ככה ייעשה למי שאינו פלסטיני.

  6. הבנת הניקרא: לא נאצית ולא נעלים הגיב:

    היא היתה, כפי שכתבתי כבר פעמים, נכדה של אחיו, אחיו של אותו ראש איגוד מקצועי. סבה היה אגרונום, ומתכנן הגנים הבוטניים בברלין. לא נראה לי שיש לכך קשר הדוק במיוחד עם השואה ועם שנאת יהודים לשמה.

    מיכאל שרון

  7. מ.ש. במדינה ענקית בת 80 מליון, רבים יעשו הכל לצאת מאנונימיות הגיב:

    [בבקשה גרסה זאת]
    את הדבר הזה מבינים היטב כשחולפים על פני גושים אין סופיים של רבבות בתים קטנים אחידים באנגליה או גרמניה וצרפת. אין זה כמו כאן, במדינה קטנה, בה כל אחד הוא כוכב.

    שם אנשים פשוט נולדים לתוך אנונימיות חסרת ייחוד של מיליונים רבים כמוהם בשכונות מגורים אחידים אין סופיות. וכך אותה פייה, נערה חכמה ובעלת אופי אינדיוידואלי, אך נאיבית משהו, תלמידת אנטרופולוגיה שעסקה גם בצניחה חופשית, אדומת שיער, רזה, תמירה, חיוורת, לבנה, ובעלת נמשים, עם פנים מלאות אופי ויפות, נעריות, ובת שיחה אידאלית לשיחות מעניינות, ניגררה אף היא להשתבח באחי סבה, שהיה מיניסטר, ולו גם ברייך השלישי. ואף כאן עשתה זאת. אולי קלטה שמחמת תסביכים ישראלים ידועים, דברים אלו מעוררים מעין הערצה חבוייה, וכבר סופרים ובמאים ישראלים השתבחו בהיכרותם עם נכדות ובנות לנאצים או אף ל"נכדתו של מוסולוני" -משהו כזה. בשוק המקומי הדבר כנראה מוסיף נקודות אצל החבר’ה.

    נו, קיבלת נתח ממה שרצית?

    מיכאל שרון

  8. למיכאל שרון הגיב:

    "הבאתי כמה סקופים שהתבררו כנכונים" – אני מעריך שכמו הסקופ שלך על חיסולו של ראש המוסד בידי חיזבאללה שהתברר כנכון…
    "איבחון מנומק" – כשקוראים את האיבחונים המנומקים שלך שרובם ככולם נשענים על תיאוריות שאתה פיתחת שנשענות על קרעי תרנגולת, מבינים למה כל היכולות האקדמיות הללו מוצו לכלל עוזר מחקר ותו לא…

  9. דן למיכאל שרון הגיב:

    לגבי הקישור שהבאתי למאמר שלך על אובאמה:
    באותו דף ב-30.1 פירסמת תגובה לגבי מוצא האשכנזים, ולפי דבריך היה מדובר ב"ממצאים גנטיים מדהימים שהציונות היסתירה" ו"הממצא המדהים ביותר שהתפרסם בנושא, הוסתר מהעם בישראל בקפידה".
    כרגיל, לא רק שאותו מידע "נדיר" היה ידוע ופורסם קודם לכן בהרחבה (למשל ב-ynet), אלא שהוא גם תרם דווקא לבני הפלוגתא שלך באותו דיון.
    לכן אני ממליץ לך לא להיסחף יותר ל"סקופים" ו"קונספירציות" שכן אצלך ההר תמיד מוליד עכבר, והעכבר תמיד גם חומק ממך.

    לגבי הטחת עלבונות באלו המעזים לבקר את ירום הודו:
    כינית אותנו "בהמות", "גנבים ושרלטנים" ובעלי "צדקתנות מהולה ברשע".
    לטעמי זוהי השתלחות גסה ותו לא, קללות של ממש.
    אגב, לפני כמה שבועות צרפת לינק (איזו הפתעה…) לראיון רדיופוני בו השתתפת (הפתעה גדולה עוד יותר…) והתברר שאתה עצמך מדבר ב"דיבור איטי, רצוי בקול בס, מראית שקולה"…
    אופס… הפוסל במומו פוסל???
    מעניין.

    ודבר אחרון לגבי האמירות שלך על אשכנזים:
    הבעיה היא שאף אחד כאן לא מעז להראות לך עד כמה אותן אמירות הן פשוט מביכות וגזעניות.
    שכן מי שיעשה כך יאלץ לגייס כנגד המזרחים את אותה גזענות ואותן הכללות גורפות ומסוכנות שאתה עושה,
    ואז אכן יוכח שאתה גורר את כולנו למטה עד למעמקי הרמה שלך.

  10. אבירם ל-מ.ש. הגיב:

    נראה לי שמי שמתהדר באחי סבה של אותה נערה גרמנייה הוא דווקא אתה.
    שים לב שעלית את היכרותך עימה משהו כמו שלוש או ארבע פעמים באותו דיון, ואני משוכנע שזה יותר ממספר הפעמים שהיא היתה מעלה בדיון אחד את אותו הנושא.

    דבר שני – סתם נקודה למחשבה: למה אתה טורח כל-כך לתאר בפירוט את המראה שלה?

  11. למיכאל וגם לשאר 2 הגיב:

    התופעה:
    מיכאל שרון נכנס לאתר הגדה השמאלית ומנהל דיון עם עצמו.

    הסימפטום:
    התגובה בכותרת "למיכאל וגם לשאר" הפונה כביכול למיכאל שרון נכתבה ע"י לא אחר מאשר הוא עצמו.

    ההוכחה:
    אף אחד אחר לא היה כותב את אותו מלל הזוי, ואני לא מתכוון למשפטים אופייניים כמו:
    "יש גם קיביצרים כמוני" (סליחה, אבל הוא לא ירד קודם על אשכנזים?)
    או: "אני מאד נהנה מדבריך ואנני מפספס אף קישור מקישורך" (אין אדם ביקום כולו שיכול לפספס את הקישורים של מיכאל שרון).
    ההוכחה האמיתית היא הציטוט הבא:
    "מאד הייתי שמח לו היית מיחד כתבה שלמה לאותה נכדה של הדמות הנאצית ההיא.אותי הסיפור הזה דוקא מענין מאד ואני משוכנע שיש עוד כמוני".
    מה שנקרא: הוא זרק את הכפפה ("יצאתי עם שיקסע שחבל על הזמן. חבר’ה, בואו לשמוע את הסיפור") אף אחד לא הרים, אז הוא התכופף והרים את הכפפה בעצמו.

    המסקנה:
    כולם הבינו שמיכאל שרון התרועע עם בחורה גרמניה מצודדת ביותר (תשואות רמות!), ולמרות שהיא ממשפחה של מיניסטר נאצי (ודווקא אולי בגלל זה) היא מעוררת בנו "מעין הערצה חבוייה" אליה ואל מיכאל שרון עצמו.
    ומי כמו מיכאל שרון מחפש הערצה חבויה.
    ושלא ייגמר לעולם.

  12. למיכאל שרון הגיב:

    פשוט לא יאמן עד כמה רחוק אתה לוקח את הביטוי "לרקוד על שתי חתונות":
    קודם אתה קורא לגאידמק "משקיע זר כבד" (וזאת כדי לצטט את דבריו על ישראל המשרתים את דעותיך המשתלחות)
    ואז אתה מדבר על "כל מאפיונר יהודי בעולם, כל מליארדר יהודי שניבנה מנוכלות, רואה בישראל את מקום המקלט ביום עברה"…

    אז ספר לנו בבקשה איך הפך המשקיע הכבד למאפיונר?

  13. תגובה ל"לכל הצבועים" הגיב:

    השמאל הבינלאומי אולי באמת היה הראשון שיצא נגד "הסיכול הממוקד" של המורים בסרי לאנקה,
    אבל מה עם השמאל הישראלי?
    כנראה שהמרחק בין השמאל העקבי בישראל לשמאל הבינלאומי הוא כמו המרחק בין קפה הפוך בבארסרי לכוס צ’אי בקולומבו.

  14. דן למיכאל שרון הגיב:

    כהרגלך בקודש, בכל שרשור תגובות למאמר כלשהו אתה נדבק לביטוי (מופרך) כלשהו וחוזר עליו שוב ושוב. הפעם זהו "חוק קרלוף".
    אתה מתבקש לצרף לינק (בבקשה לא לינק למאמר אחר שלך) לאתר כלשהו בו אוכל לקרוא ולהבין מהו חוק קרלוף ולמה מצאת לנכון לכתוב עליו.

  15. למיכאל שרון הגיב:

    אם אותה פיה היתה כדבריך "נערה חכמה", היא לא היתה משתבחת באחי-סבה המיניסטר הנאצי, בטח שבטח שלא כאן בארץ.
    ואף אחד לא משתבח במכירים צאצאי נאצים, פרט לך.

  16. למגיב בכותרת "עוד סתם ידיעה" הגיב:

    עזוב, מיכאל שרון טוען שמאז מלחמת העולם השניה לא היה בעולם הרג מאסיבי כמו במבצע עופרת יצוקה, והוא גם טרח לערוך איזה פעלול מתמטי מופרך לשם כך):
    — קישור —

    אז בבקשה אל תבלבל אותו (ועוד כמה "שוחרי זכויות אדם" מלאי שנאה עצמית ו/או אנטישמיות) עם עובדות.
    האסון הגדול ביותר שיכול לקרות להם הוא שחס וחלילה יסתבר שיש בעולם רוצחים יותר גדולים מישראל ומצה"ל, ואז אנא הם ילכו? מה יעשו?
    ליסוע לסודן או מיאנמאר או סרי-לנקה?
    הצחקת אותם, שם קשה מידי. שם באמת מענים ורוצחים המונים, שם באמת מכניסים עיתונאים ופעילי זכויות אדם לכלא.
    עדיף להמשיך ולהאמין שבישראל הכי גרוע (עם לפטופ וכוס קפה במיזוג של הבראסרי בת"א).

  17. מיכאל שרון: סרי-לנקה, סודן, והתכנסות לנקודת חוסר הערך הגיב:

    מול מבקרי מלחמת עזה ולבנון השנייה. יש הטוענים בדין כי במקומות כמו סרי לנקה או דרום סודן ניטבחו עשרות מונים יותר. ואם כן, מה רוצים מישראל?..
    תשובה: שיעור הרשע הישראלי כלפי חוץ ממותן בקפדנות מדוייקת ודקדקנית בידי אנשים זהירים, החרדים להמשך הזרמת הכספים הזרים לישראל. כך, מלחמת עזה הופסקה בדיוק יום לפני הכתרת אובמה.

    הרשע בישראל הוא בעיקרו פנימי – רמיסה וחוסר חמלה מאופק אל אופק.

    אין אירגון בישראל, החל מדיסקוטק חדש, אירגון חברתי במגזר השלישי, אירגון בירוקרטי, מסעדה חדשה, שלא קורה לגביהם הדבר הבא: לאורך זמן, הכיוון בציר הזמן הוא של דחיקת האנשים מייצרי הערך, ותפיסת עמדות המפתח על ידי חלאות אנוש, או אנשים חסרי יכולת תרומה ממשית. מבחינת אקלים אירגוני, הרוח באירגון הופכת מסבירות בונה ופלורליזם אמיתי, לאוירה חשדנית על גבול הפרנוייה כלפי חדשים וזרים, בפרט ביזוי אנשים הניתפסים כבעלי ערך, תוך הקפדה על שיווק פנים יפות כלפי חוץ, למטרת המשך הסיוע והזרמת הכספים לאירגון. כך, פועל כאן מעין חוק קרלוף (בכלכלה) מוטה, דהיינו לא נותנים ערך ממוצע שווה לייצרנים בעלי ערך ולייצרנים חסרי ערך, אלא יש הטייה כלפי יתר תיגמול של חסרי ערך, ותת תימחור ענק מלכתחילה של בעלי הערך. מגמה זאת היא מואצת, כלומר התזוזה על הגרף שמאלה לכיוון חוסר הערך היא מואצת, הרבה מהמקובל בשווקים בעולם.

    בקצרה, כל תהליך חברתי, כלכלי, בישראל מתכנס לנקודת חוסר הערך.

    זו מגמה המנוגדת למגמה בעולם כולו, בה ההתפתחות ההיסטורית בציר הזמן של אירגונים היא ניצחון "הטובים", אם להשתמש בשפה פשוטה. ישראל היא מדינת ניצחון הרעים, כל מה שטוב ובעל ערך ממשי יוכחד לאורך זמן. מטעם זה, אף שישראל נותנת הטבות להגירה, האוכלוסייה הטובה ביותר, 800 אלף, ברחה ממנה מאז 1950.

    הכלכלה הישראלית הופכת את הדבר למקור הכנסה ענק: כל מאפיונר יהודי בעולם, כל מליארדר יהודי שניבנה מנוכלות, רואה בישראל את מקום המקלט ביום עברה. המוסד וגורמים רשמיים בישראל ובכלכלתה פונים בדיוק לאנשים כאלה, מסוג רוברט מקסוול, איל העיתונות הנוכל שהתאבד, מרק ריץ’ נוכל הבורסה האמריקני. בהענות חפצה לקריאה זאת, הם משקיעים כספי עתק בישראל, ותורמים לגופים שונים, להכנת מה שמכונה "נחיתה רכה" בישראל ביום שיחליטו שיש לברוח דקה בטרם חצות.

    כך למשל ברומנייה, הופתעתי לראות במרקולים הרבה מוצרי תנובה. הדבר מפתיע משום שתוצרת החלב הרומנית משובחת ומלאה טעם, בעוד מוצרי תנובה חסרי כל ייחוד, החלב באיכות די ירודה. ואם כבר, מדוע לא שטראוס או טרה שמוצרי החלב שלהם איכותיים יותר ולא יותר יקרים?

    תשובה: בכלכלת רומנייה רב משקלה של מאפייה שקודקודיה – יהודים טובים. בהתאם, הם מפיצים את תנובה, הנחשבת לחברה ממלכתית-ציבורית ישראלית, בעקבות שתדלנות מצד גורמים ממלכתיים.

    — קישור —

  18. אתם נורמלים? הגיב:

    מיכאל שרון הוא ההצגה הכי טובה בעיר
    אני נקרע מצחוק בכל פעם מחדש
    יאללה מיכה, רוצים לשמוע עוד על הגרמניה, ואיך תקעת אותה, ומה עשית לה בדיוק בדיוק ובאילו מקומות
    איזה זכר רב פעלים אתה!

    ואין צורך שתמשיך להגיב לעצמך – רק תרמוז תוך כדי כתיבה מה אתה רוצה להישאל – ואני מבטיח לסייע!

  19. לכל הצבועים הגיב:

    השמאל הבינלאומי היה הראשון שיצא נגד "הסיכול הממוקד" של המורים בסרי לאנקה, וגם נגד הטבח בדארפור, וגם נגד המלחמה בעיראק.

  20. למיכאל שרון הגיב:

    באמת מיכאל, די כבר.
    אין סיכוי שמישהו יכתוב עליך "הוא חריף, בעל הומור חד ומלא ידע כרימון בשל"
    ולכן מיכאל שרון ו"ציפור בודד" אחד הם,
    ולא סתם בחרת בכינוי עם המילה "בודד"…

    עכשיו קצת יותר ברצינות: אני כבר לא יודע איך להתייחס אליך.
    מצד אחד אתה בהחלט מוסיף עניין כלשהו לדיונים בגדה השמאלית ותמיד אתה מצליח להפתיע מחדש. אבל מה עם המהות? מה עם התוכן?
    לא נמאס לך להיות ליצן החצר?

    בכל פעם אתה מעלה מושגים מופרכים ורעיונות הזויים, בלית ברירה אתה מחזק ותומך בדעותיך תוך התחזות למגיב אחר ומרעיף על עצמך מחמאות שקופות ומביכות.

    אתה מציף אותנו בלינקים שרובם מפנים למאמרים אחרים שלך ובכך מאבד אמינות כבעל אמירה רצינית ומנומקת.
    ה"סקופים" שלך הם תמיד לא סקופים ותאוריות הקונספירציה מגוכחות ולא מבוססות.

    בטענות שאתה מעלה אתה תמיד סותר את עצמך ודי בשתי פעולות copy and paste פשוטות בכדי לייצר תגובה שתראה לך שלפני שלושה ימים כתבת את ההיפך הגמור ממה שאתה כותב כעת.

    אתה תמיד משתלח בגסות באלו המתווכחים איתך, ובצורה ביזארית לוקה כמעט בכל דבר בו אתה מאשים אחרים, מה שנקרא:
    it takes one to know one .

    מבחינת הדעות שלך – ואין דרך אחרת לומר זאת – אתה פשוט גזען.
    אתה נוקט בהכללות ומדבר בסטיגמות שלא היו מביישות את אחרון הקופירייטרים במשרדו של גבלס. אין בינך ובין עקרונות השמאל דבר וחצי דבר. הסובלנות היא ממך והלאה (תלוי כמובן מיהו האחר אליו אתה אמור להיות סובלן).
    אתה פוסל ומשמיץ אוכלוסיות שלמות על בסיס מוצא או מעמד כלכלי ו"מכשיר שרצים" נוראיים רק כדי להשמיץ את מתנגדיהם.

    כאשר המציאות לא מתאימה לתאוריה קיצונית כזאת או אחרת שלך אתה מעקם את המציאות:
    בעזה הרגה ישראל לטענתך בעצם 2.5 מליון פלסטינים. בסין כולם מלאי שמחה וחדוות יצירה, אחמדיניג’אד והאייטולות באיראן הם ברנשים חביבים וכו’ וכו’ הזיות המנתקות אותך יותר ויותר מהמציאות שכולנו מכירים היטב.

    התגובות שלך נראות תמיד כמו מערכון של החמישיה הקאמרית, כמעין סאטירה על השמאלן החדש שבתוכו מסתתר בעצם גזען אלים,
    והבדיחה היא תמיד, אבל תמיד – על חשבונך.

  21. מ.ש. ציפור בודד, אתה בעל נפש גדולה ויפה הגיב:

    המגיבים הללו מצטיירים כאנשים כעורי נפש, רעים, צדקתנים, זריזי לשון, שהופכים את ארצנו, הם ושכמותם למקום לא טוב לחיות בו. שים לב כמה כעורה ומבאישה היא כתיבתם, שום דבר חי ונושם, שום דבר אמיתי וחושב ומתלבט ונאבק אין בה. זעקת הביבים. איזה דבר יש לכותבים עקרים כאלה לתרום? שום חן, שום דבר טוב, שום חסד. רבים כאן הם כאלה.

    ברור גם שבהמשך חייך, אנשים אלה, שהם כל מה שאתה לא, לא יזרקו לך פרור תמורת עבודה טובה. אל תצפה לקבל כאן גמול על תרומה משמעותית משכמותם. הם אויביך הטיבעיים, האנטי-חומר שלך.

    שעל כן, כל תקוותך היא למצוא, אנשים בעלי שאר רוח, חכמים ויוצרים באמת, או להגר מכאן, כשם ש-800 אלף היגרו לפניך.

  22. צפור בודד לדן: הגיב:

    חבל סתם להסתער על מיכאל שרון:
    קח קישור:
    — קישור —
    מדובר בפרופ’ אקרלוף (George Arthur Akerlof).
    נכון זה "רק" ויקיפדיה ומשם תוכל להמשיך הלאה.
    אקרלוף קשישא זכה בעיקר פרסומו בשל:
    " עבודתו הידועה ביותר של אקרלוף, "שוק הלימונים: איכות ומנגנון השוק", הדגימה כיצד מידע א-סימטרי בשוק יכול להביא לבחירה השלילית (Adverse Selection) שנגרמת מכשל השוק. "הלימונים" הם כינוי בשוק המכוניות המשומשות למכוניות פגומות."(ציטוט מויקיפדיה).
    חשבת לרגע דן ידידי כמה "לימונים" כאלה ניתן למצוא גם באתרנו (או סתם במעלה שרשור התגובות הזה)?.

  23. מ.ש. הנקודה החשובה ב"מודל הלימונים" הגיב:

    היא שמוצרים טובים יוצאים מהשוק בגלל תת תימחור (עקב אי יכולת לתמחר נכון, עקב מצב אי הידיעה של הצרכן, אי יכולתו להבחין בין מוצר טוב למוצר רע, אותו צרכן ממוצע שכיניתי בהומור "בהמה" שכן אין לו כל קריטריונים לשיפוט איכות) בעוד יותר ויותר מוצרים פגומים מציפים את השוק וזוכים לתמחור יחר.

  24. אישחד-למיכאל שרון הגיב:

    אתם חולים ,חברי הגדה…

  25. ל-למיכאל שרון הגיב:

    די כבר באמת מספיק.
    אתה יודע טוב מאד שמיכאל שרון ואנוכי (צפור בודד),הננו שני אנשים שונים.לו היית טורח לקרוא את תגובותי באתר,היית רואה שאני בכלל אנרכיסט,בעל אורינטציה ציונית.היית רואה שעיקר דברי עוסק במהויות הבסיסיות של הדמוקרטיה ויש לי ביקורת נוקבת על המרכסיזם עצמו.הבנתי בכלכלה שואפת לאפס ויחסי לחברה בישראל הוא יחס אמביולנטי ולא חד צדדי ונוקב.
    כיצד אם כך ניתן להפוך את שנינו לאחד מבלי ללקות בעיוורון כבד?
    בקשר למחמאות שאני "מרעיף" על האיש,הרי הן באות רק לשמש כמזור לאיש וכמשקל נגד לקללות,לסופרלטיבים וההשמצות אותן אתה משלח כפצצות סרחון דביק מתוך העלטה של אנונימיותך.
    ואם כבר בדו-פרצופיות של כותב אחד עסקינן.הרי ברור לכל שאתה מופיע כאן באתר גם בשם או בכינוי ספציפיים.רק בבואך להשתלח במיכאל ואולי גם בי,אתה עובר לאנונימיותך.זו זכותך בזה אין ספק,אך אמור לי ידידי עם יד על הלב,מי כאן דו פרצופי? מי כאן מדבר בשני קולות?
    לידיעתך,את תמיכתי הגלויה במיכאל התחלתי לאחר שנתקלתי בזדוניות תגובותיך האנונימיות כלפיו.עד אז היה האיש עבורי עוד כותב חביב הראוי לתשומת לב גם תגובה,כמו אחרים כאן,בתוך האתר היפהפה הזה-הגדה השמאלית.
    אנא ממך,שמור על יופיו ואל תיתן לשנאתך העיוורת להשתלט על תגובותיך ולכערו.וגם אם אין דבריו של מיכאל מוצאים חן בעיניך,תמיד אפשר להיות עניני ולהשיג הרבה יותר מאשר להכפיש באופן אנונימי.זה פשוט פוגע בטיעוניך אתה ויהיו צודקים ככל שיהיו.
    שלך עם כל הכבוד
    ציפור בודד.

  26. אבירם ליובל הלפרין הגיב:

    הבעיה היא הסילופים וההפרזה המופגנת בה נוקט השמאל האנטי ציוני כדי "לזעזע" כביכול את קהל הקוראים/השומעים.

    הפעולות הנ"ל הן חרב פיפיות:
    אתה תזעק "נאצים" – וכל מגיב חצי או רבע ציוני יוכיח לך שאתה מגזים וטועה.
    תצעק: "פשעים נגד האנושות" – ומיד יראו לך שמעשי ישראל הם בקושי פשעי מלחמה.
    תאמר "טבח" ותיווכח שמדובר לרוב בפעולות לגיטימיות.

    וכך ככל שתמשיך להגזים
    ולהמציא היטלרים ו-SS-ים חדשים כך יתווכחו איתך יותר ויותר ואתה תפספס שוב בפעם המליון את הפואנטה (הנכונה, אגב) שניסית להעביר.

    אז אולי כדאי, אחרי שנים של הפרזות והגזמות, לדבר תכל’ס על מה שקורה?
    סתם כך לתאר את המצב (הדי גרוע) כמו שהוא ולא להכפיש ולסלף ואז להתלונן שכולם מדברים על סודן ולא על עזה…

  27. כן, ממש כך הגיב:

    השמאל יצא נגד הטבח בדארפור, ונגד רצח העם בקונגו, ונגד האפרטהייד בדרום אפריקה, וגם נגד מבוטו ואידי אמין וצ’ארלס טיילור. אם באינדימדיה היחס בין ביקורת על ישראל לבין ביקורת על סודאן היא 1:20, אזי בתקשורת הממוסדת היחס הוא 1:2,000, ולא בין סודאן לבין ישראל אלא בין סודאן לבין פרסומות למוצרי טיפוח אקזוטיים מקרן אפריקה.

    כאמור, צביעות.

  28. יובל הלפרין לגבי "סתם ידיעות" הגיב:

    איך אמרה המורה שלי?
    "אם אתם בכל זאת מחליטים להעתיק, לפחות תעתיקו ממי שיודע חשבון."

    אם מתחשק לכם בכל זאת לרמוס עמים, תעשו את זה ב"תנאים נוחים". ממשלת סרי לנקה אכן ספגה ביקורת קשה על מעשיה, בעיקר מחוגי שמאל, אבל מסיבות שונות היא בולטת פחות.
    זבש"כם, כמו שאמרנו בימי אותה מורה.

    פעילי שמאל ישראלים צריכים להתמקד בראש ובראשונה במה שקורה סביבם, וצריכים לשאוף לעוד ביקורת ועוד מחאה ועוד התנגדות ועוד מודעות בינלאומית ומקומית לכיבוש ולשאר תופעות שליליות הנובעות מהציונות –
    לא להשוואה כלפי מטה עם מה שהשמאל העולמי עושה או לא עושה במקומות אחרים.

  29. לכן, ממש כך הגיב:

    צביעות?
    העיתון צריך להרוויח מאיפשהו. והרווח מגיע מפרסומות, ולא ממנויים. המתרחש בסודן הוא התוכן, הפרסומת למוצרי הטיפוח היא מקור מימון המשכורות לעובדים והוצאות הדפוס.

    אבל לאינדימדיה אין בעיות מימון. שום דבר לא יכול להצדיק יחס של 1 ל-50 בין הביקורת על ישראל, מוצדקת ככל שתהיה, לבין אי-הביקורת ואי-ההתייחסות להפרות זכויות אדם חמורות בהרבה.
    אבל אליבא דהשמאל הרדיקלי בחו"ל (וגם בארץ) הדאגה היא לא לזכויות האדם באשר הן, אלא לזכויות הפלשתיני באשר הוא פלשתיני.
    ואלמלי הפלשתינים היו מעורבים בסכסוך עם יהודים, איש לא היה שומע עליהם, ולא נוקף אצבע.
    לשמאל בארץ יש תירוץ וסיבה הגיונית – בכל זאת אלה דברים שאנחנו מעורבים בהם ואחראים להם.
    לשמאל בחו"ל – אין תירוץ, פרט לאנטישמיות הקשה שהם מעורבים בה.

  30. למיכאל הגיב:

    קבל תנחומי ו-wellcome to the club…הרשה נא לי לספר לך סיפור קטן.
    .יצאנו היום אישתי ואנוכי להלך כמדי יום על שפת הים הקרובה לביתנו,השעה הייתה בערך שמונה בבוקר והשמש המופזת האירה באורה הנקי את ים הטורקיז שהיה שטוח לחלוטין.השוניות והאיים נראו ממורקים וגם החול היה זהוב מתמיד,כאילו לא חווה כלל במרוצת הימים האחרונים את כל זוועת טורניר הכדורעף שקדם לחג שבועות ואת נהמות רכבי הארבע על ארבע שהגירו לשפת הים במרוצת החג עצמו אלפי נופשים על אוהליהם,מדורותיהם וחבילות המזון שלהם.דבר לא נשאר.כאילו והחוף לא השתנה מאז האדם הקדמון שמערותיו נמצאות במרחק של הליכה מכאן.פה ושם קידמו את פנינו אוהבי לכת כמותנו שהיו פוסעים על רצועת החול הרטובה בסמוך למים.כרגיל אנחנו מעבירים את ההליכה בשיחה.פעם מדברים על איזה סרט טוב שאחד מאיתנו ראה ופעם על משהו פוליטי.לפעמים מנתחים איזו קונספירציה ולפעמים סתם בוחנים תיאוריות מדעיות מוזרות כמו למשל זו הטוענת שעולמינו חלול וממש מתחת לרגלינו מצוי עולם פנימי עם שמש משלו ויום נצחי.אך הבוקר עוד בכניסה לחוף,על משטח החניה המאובק והמחוצץ שמפריד בין הכביש המוליך מביתנו לחוף,חשתי צורך לספר לשותפתי על חווית האינטרנט.את יודעת אמרתי לה,יש ברשת המון פורומים.קחי למשל את העיתונים המקוונים,יש כאלה חמישה עשר לפחות,בכל אחד מהם מופיעות במקביל עשרות ידיעות,מתחת לכל ידיעה כזו (אם אינה מבזק אלא כתבה) משתרך לו אשכול מגיבים שבד"כ הוא בעל מנין כותבים אך לפעמים גם יכול להאריך עצמו כדי עשרות אם לא מאות מגיבים.לכל עיתון כזה יש גם פורום וזה עדיין לא כולל את מאות הפורומים הנוספים באתרי המפלגות,העיריות,שלא לדבר על אתרי פורום ספציפיים כ"פייס בוק" ו"תפוז אנשים" על מאות ואולי אלפי הפורומים שבתוכם….בתוך כל הברברת הרוחשת הזו קיים גם אתר הגדה השמאלית.כמה אנשים תמצאי בו? שאלתי אותה,אולי כמה מאות אם תאספי את כולם,אך בד"כ בזמן נתון אולי תמצאי כמה עשרות.הנהלת האתר הזה כנערה מפונקת אך נאה ויפה,תפרסם כל תגובה רק אחרי שהתבשלה במערכתו ולפעמים גם כמה ימים.אך התגובות והמאמרים בו שפתיים תישקנה..כל הכותבים באתר זה מרגישים כמי שדנים ברומו של עולם ובתיקונו,חרדים לכל מילה,מתווכחים בלהט,משל היה זה היום האחרון לפני המהפיכה שמסרבת להגיע.בשאר האתרים,הוספתי ואמרתי, בפורומים שהם רבים כל כך,מתנהלות שיחות אחרות.מתלהמות,גזעניות, שוביניסטיות, אפלות בהתחרדותן,בהמיות להחריד ו…בעיקר קצרות: שורה כאן ושורה שם-הטחות,קללות,הכרזות בעלמא,סברות כרס וכיו"ב.העפתי מבט על מגרש החניה הענקי והשומם שהיה כולו מכוסה באותן אבני חצץ קטנות אפורות ומאובקות לעייפה.הרי לך,אמרתי לה,כל אבני החצץ כאן הם הפורומים שמסביב לאתר הגדה והאתר עצמו נדיר כאבן אדומה בתוכן….ברגע שסיימתי לומר זאת קלטה עיננו כתם אדום וקטן על הקרקע.הנה לך,אמרתי והתקרבתי לעברו.אך זו לא הייתה אבן אדומה.היה זה פקק של פלסטיק שאיבד את בקבוק הקוקה קולה שלו…חייכנו אחת אל השני במבוכה ונכנסנו בשערי החוף שקבל את פנינו כמו שסיפרתי בתחילת דברי,במלוא זיוו על התחדשותו וניקיונו הרוחצים.
    כאשר חזרנו מההליכה,אחרי שעה וחצי של ריחוף בין הגלים החול והרוח.נשכחו להם הדברים.
    אך מילותיך מיכאל ידידי והחזירו אותם אלי כמו עלים שנשרו מהעץ ומערבולת הרוח שוב נשאתם לעבר צמרתו.
    תודה על הסבלנות.
    שלך,ציפור בודד.

  31. כן כן הגיב:

    דשו בזה מספיק. ישראל מעוררת עניין מיוחד בגלל הקטע ההיסטורי (יהודים עברו ג’נוסייד באירופה ועכשיו הם מפירים זכויות אדם בסיטונאות, איזו אירוניה), בגלל שישראל מתיימרת להיות דמוקרטיה ולכן מוחזקת בסטנדרטים אחרים, ובגלל ההשפעה הגיאופוליטית שיש לסכסוך הישראלי פלסטיני, יותר מכל סכסוך גבול אחר.

    זהו, עכשיו כשפתרנו את זה אפשר לעבור הלאה?

  32. למגיב "כן כן" הגיב:

    לא, אי אפשר לעבור הלאה.
    מידי פעם צצה כאן השאלה מדוע השמאל העקבי בישראל נשאר תמיד בשוליים, וזו אחת התשובות המרכזיות.
    לגבי "ישראל מתיימרת להיות דמוקרטיה" – ובכן, אותם המלעיזים שחושבים שישראל היא המקום הגרוע בעולם, ממש זוועה של מקום –
    הם חושבים שישראל אינה דמוקרטיה ולכן כל עניין הסטנדרטים לא רלוונטי מלכתחילה.

    אמרת "השפעה הגיאופוליטית שיש לסכסוך הישראלי פלסטיני" – אולי פעם בעידן המלחמה הקרה. היום האיסלם הפונדמנטליסטי רק נתלה בסכסוך הזה כדי להמשיך בקו המיליטנטי שלו, אלמלאהסכסוך הישראלי פלסטיני הם כבר היו מוצאים תרוץ אחר כדי להמשיך לפגע במסגד בבגדד או ברכבת תחתית בבירה אירופאית כזאת או אחרת.

  33. ליובל הלפרין הגיב:

    הלינץ’ שמבצע השמאל הבינלאומי במדינת ישראל, לעומת ההתעלמות במקרה הטוב (והתמיכה במקרה הנפוץ יותר) במדינות וגופים שמבצעים פשעי מלחמה גרועים פי אלף, כולל הפלסטינים עצמם, הוא מכוער ומגעיל. בהמשך למגיב קודם, אילו הפלסטינים היו מדוכאים תחת שלטון אחר (סיני, למשל?) אף איש שמאל בעולם לא היה פוצה פה להגנתם. אז שוב פעם: צביעות כבר אמרנו?
    ואתה עוד מתפלא שאנשים שפויים בארץ מתרחקים מהשמאל כמו ממגיפה?

  34. דן למיכאל הגיב:

    אתה רואה? כאשר אתה רוצה אתה כותב נהדר.
    כמה חבל שהפסבדונים "ציפור בודד" זוכה לכל התהילה ואילו אתה תחת שמך האמיתי "מסתפק" בהתלהמויות גזעניות ודברי נאצה ותוכחה.
    ממש "דוקטור שרון ומר בודד".

  35. מיכאל שרון לאלי: רגע, נשום עמוק בטרם דיקלום רטוריקה נא ליברלית הגיב:

    [בבקשה גרסה זאת. שוב נפלו טעויות משונות בהקלדה on-line ונאלצתי לתקו]

    אצל דפי הוגה נאו ליברלי, הדברים שדיקלמת וסוגם נישמעים מצויין. ולמה הם נישמעים מצויין? זה כמו בתאטרון טוב, בו אתה מזדהה עם הגיבורה או הגיבור, מסכים בכל עם עמדת המחזאי. אבל כשעה לאחר מכן, כשאתה כבר מחוץ לטרנס ההיפנוטי הדרמטי של ההצגה, אתה אומר לעצמך: רגע, רגע, הדברים בעצם לא כל כך פשוטים, אנטיגונה (או פדרה, או מדאה) לא ממש צודקות באופן כזה מוחלט, הרי –.

    עוד אריסטו עמד על אפקט היפנוטי זה של הדרמה, בספרו הפואטיקה. והוא הימשיך מכאן לחשיפת כוחה של הרטוריקה, המשכנעת, גם כאשר היא שקרית בעליל.

    במלה אחת, הדרמה גוררת אותך לחד-מוקדיות, להדגשת קו מחשבה יחיד, ולפיתוח עוורון לקווי מחשבה נוספים, כלומר, לרב מוקדיות קשבית במקום חד-מוקדיות של הקשב שלך.

    והערה דידקטית במסגרת המדור המאלף "דע איפוא אתה חי": במחקרי על 680 ניבדקים, שתואר בספרי "חלוקת קשב", הייתי מחלוצי המחקר בעולם בנושא, כולל תפקודי האונה המוחית הפרונטלית, ואודות חשיבה מערכתית מול כשלי חשיבה חד מוקדית. זה חלק זעיר מעבודתי במחקר ופיתוח מאז 1971, ורק אותו הותר לי לפרסם, וגם זה לאחר שהיכריחוני לכתוב זאת בעיברית, שלא כמקובל, אף שכתבתי חלק נירחב באנגלית.

    מטעם זה, של ניכוס ענק של קניין רוחני לקרובים לצלחת, ו"שריפת" המקור, גם שכרו איזו חברת אבטחה עוד בשלב מוקדם, שיזמה הכפשה בציבור כלפי. וזו אמת ולא דימיון – בזמנו פורסם ב"הארץ", שקופ"ח וגורמים במשק הציבורי יזמו הכפשות מוזמנות בחוזים עם חברת אבטחה מסויימת, בצרוף להתחייבות חוזית לבודד את האדם הנידון ושאר חולירות. אפילו היו תקציבים לכך, מכספי המס האחיד ומכיסו של משלם המיסים… התופעה נפוצה.

    בענייני אגב, עוד אנשים בעלי יצרים כלביים הצטרפו בהמשך לחגיגה, ככה זה כשמריחים חשיפות בצד מעין "יומרה" בסגנון, "מי הוא בכלל". אלה הערות שוליים בשולי תרבות הרשע, ההדרה והניבזות בארץ חמדת.

    ונמשיך: ההוגה הנאו ליברלי מבודד נתונים, ומתעלם ממידע רב. כוחו – בפשטותו ובבהירות דבריו.

    וכך למשל, כל הדברים שכתבת אודות תחרות חופשית ורווחים והיגיון, אינם תופסים כשאתה ניצב במרכול שכונתי: לפניך רק מוצר רומני, ומוצר תנובה עם אריזה יפה, הלוגו של תנובה כשהוא מוגדל, בצבעים מרהיבים. למה לא לקנות? הרי לא תירק ותגיד טפו, זה לא מוצר מבחיל, רק מוצר שגרתי. לא טעים במיוחד אמנם. הרי גם במרכול בישראל הופיע לפני שנתיים למשל שוקולד אנגלי "קדברי" ניפלא במחיר מוזל – חוויה – אבל אחר כך, הופס, המוצר המשובח והזול נעלם מהמדפים, ולפניך רק סידרה שובת עיין בעיצוב העטיפה של שוקולדים עלית, מעט יותר יקרים אמנם. לשווא תחפש את ה"קדבורי". קומבינות בין היצרן או המשווק לרשת המרכולים יש גם בישראל, לא רק ברומנייה.

  36. ללמגיב לכןכן הגיב:

    להזכירך, בעקבות מלחמת יום כיפור והחרם הערבי זינקו מחירי הנפט והוכפלו פי 5 במשהו כמו שבועיים. התוצאה היתה שלאיכרים בטקסס לא היה כסף למלא את המיכל בגלל מלחמה שנסובה במקום שעליו לא שמע מעולם. גם דוקטרינת בוש מהתקופה האחרונה ראתה במזרח התיכון אזור אסטרטגי לבניית ראש גשר דמוקרטי, ובעקבות כך מתחה את צבאה וכלכלתה בצורה אדירה, שאפשר רק לדמיין את האפקט שלו על המשבר הכלכלי האחרון.
    אז הייתי אומר שהגיאופוליטיקה עדיין שם, ועוד איך.

  37. חוץ מזה הגיב:

    "אותם המלעיזים שחושבים שישראל היא המקום הגרוע בעולם, ממש זוועה של מקום –
    הם חושבים שישראל אינה דמוקרטיה ולכן כל עניין הסטנדרטים לא רלוונטי מלכתחילה."

    זו דמגוגיה זולה.
    אני פעיל שנים בשמאל, ומעולם לא פגשתי מישהו שאפילו משתמש במשהו שדומה לטיעון הזה. רובם ככולם של פעילי השמאל מבין שאין מה להשוות את מצבם של הפלסטינים לטבח בדארפור או אפילו למצב בניגריה או בפקיסטאן. עם זאת, פעילי השמאל בישראל דואגים יותר לדברים שנעשים בשמם, על ידי ממשלתם הנבחרת, מאשר לדברים שנעשים ביבשת אחרת.
    לכן, בדיוק בגלל שישראל היא -כן- דמוקרטית, לפחות מבחינה פורמלית, מנסים אותם פעילים, ישראלים ובינלאומים כאחד, לנסות להשפיע על מדיניות ממשלת ישראל. הם עושים זאת באמצעות הפגנות, עצומות, לוביזם ושאר פעילויות בחברה האזרחית, שהן ממש לא פעילויות שבאמצעותן נלחמים בדיקטטורות רצחניות.

  38. ל"כן כן" הגיב:

    אז מה היה לנו? ישראל היא דמוקרטיה, ובגלל זה הסטנדרטים המצופים ממנה אינם כאלה שמצופים ממדינות לא דמוקרטיות.

    העם היהודי עבר ג’נוסייד, ובגלל זה אסור לו לבצע ג’נוסייד, ולכן כל שני פלסטינים שנהרגים זה "ג’נוסייד".

    אז זה שעדיף להיות דיקטטורה (אם אפשר פונדומנטליסטית איסלאמית), זה ברור. העובדה שאנחנו מדינה דמוקרטית היא באמת אך ורק באשמתנו. ובאשר לג’נוסייד שביצעו בנו, אמנם זה לא כל כך באשמתנו אבל ברור שעלינו לקבל את העונש עליו. אלא על מי יאסרו לבצע ג’נוסייד? על מוסלמים? מה הם קשורים בכלל לשואה?

  39. ועוד משהו הגיב:

    נכון שהשמאל הישראלי מתעניין הרבה יותר בפשעי ישראל מאשר (אם בכלל) בפשעים של אחרים. הבעיה שה"אחרים" באורח פלא, גם כן מתעניינים ב"פשעי" ישראל, ולא בפשעים של עצמם.

    אדם קרוב אצל עצמו, חוץ מאלה שצריכים להרחיק עדותם (כדי לחפות על הפשעים של מדינותיהם וידידיהם הטובים). גם על כך דובר כבר רבות באתר זה.

  40. אלי למגיב "חוץ מזה" הגיב:

    "זו דמגוגיה זולה.
    אני פעיל שנים בשמאל, ומעולם לא פגשתי מישהו שאפילו משתמש במשהו שדומה לטיעון הזה. רובם ככולם של פעילי השמאל מבין שאין מה להשוות את מצבם של הפלסטינים לטבח בדארפור או אפילו למצב בניגריה או בפקיסטאן."

    אהה.. יצא לך לקרוא מאמרים שמתפרסמים באתר שנקרא ‘הגדה השמאלית’ לפעמים? נאמר מאמר שהופיע בעמוד הראשי במשך שבוע לפחות על שיעור ההרג של ישראל בעזה? של אחד מיכאל שרון?
    אם פספספת, אז קבל-
    — קישור —

    שיעור ההרג של ישראל הוא 2.5 מיליון, בן אדם!
    2.5 מיליון!

    ובנימה יותר רצינית, אני יודע שמר שרון והמאמרים ההזויים שלו הם באמת לא דוגמא לכלום, ובטח הם לא דוגמא מייצגת לשמאל בארץ, אבל דעות כאלה (שאומרות שמה שישראל עושה הוא ג’נוסייד שנמצא מדרגה קטנה מתחת לשואה, ושאנחנו חיים במדינה פשיסטית ולא דמוקרטית) קיימות בשוליים הקיקיונים של השמאל. ומה לעשות, שוליים קיקיונים עושים הרבה יותר רעש מהמשקל האמיתי שלהם. ככה זה בחיים.

  41. לאלי הגיב:

    השוליים הקיקיוניים הם לא מה שהמגיב הקודם דיבר עליהם. הוא דיבר על השיח של "השמאל העקבי" באשר הוא, כלומר גם אני, גם גדעון ספירו, גם דב חנין, גם אורי אבנרי, גם שולמית אלוני וכו’.
    אף אחד מהאנשים האלה לא חושב שישראל היא "המקום הגרוע עלי אדמות" ושהמשטר הישראלי זהה לזה של צפון קוריאה וסודאן. אפילו האנרכיסטים לא חושבים ככה. זה פשוט טיעון ריק.

    בנוסף, אין כמעט אזכורים של מדיניות ישראל בשטחים כ"ג’נוסייד". יש לא מעט אזכורים לאפרטהייד, שגם הם לא מדויקים במיוחד ועושים עוול היסטורי, אבל הם לפחות איכשהו בכיוון. בנוסף יש את תזת ה"פוליטיסייד" של קימרלינג, שקלע בול לדעתי.

    כאמור, העניין המיוחד שמעורר הסכסוך הישראלי פלסטיני מגיע מההקשר ההיסטורי המיוחד של העם היהודי, מאלמנטים גיאו-פוליטיים ומהיותה של ישראל בעלת משטר דמוקרטי.

  42. מ.ש. רחוק משוליים קיצוניים הגיב:

    ההפך הגמור – איש מחקר ופיתוח, מאוזן ונבון. קיימת הידבקות נחושה ואנונימית כאן אלי, במאות הודעות המזכירות כקרציות את שמי תוך ביזוי כבד, ועוסקות רק בגופו של הדובר, ורק כלאחר יד ותוך סלופים ותכסיסי רמייה בדברים עצמם. התופעה הזאת קיימת למעשה מאז אפריל 2002 כולל תגובות אנונימיות למאמרי ב-NEW1 תוך ציטוט דברי שלא כהלכה, ותוך ליצנות היוצרת כלפי תמונת ראי הפוכה ממה שאני,

    הדבר נעשה למטרת השתקה והדרה.

    זאת, דווקא בגלל איכויותי, ולא בגלל ההפך מכך, דהיינו כביכול עקב התזתי דברים מוקצנים ושוליים. מוזר שכלפי "אדם שולי ומוקצן" שדבריו – שטות, ירכזו כל כך הרבה מאמצי ומשאבי הכפשה.

    חלק ממגמות ההכפשה הללו והמאמצים להזיזני לשוליים, הם בשרות גורמים שהיפקיעו את קנייני הרוחני למען קרובים לצלחת, ועכשו מנסים לשרוף את מקור החומר, תוך הזחתו לשוליים. ניתלים כאן בנחישות בכל דבר הנותן מעין הזדמנות לכך, ומכיוון שאני אדם פתוח הכותב לפעמים בהומור ובאופן לא פורמלי, אף זה משמש להציגני כדמות "לא מכובדת".

    ליושר יש גבולות, לנוכלות אין ואין.

    המונח שקידמתי בנוגע לגישת הציונות כלפי הפלשתינאים אינו ג’נוסייד, אלא "איון" ואני חושב שהוא קולע יותר ותפור יותר למצב מכל מונח שהיציעו קימרלינג ז"ל ודומיו.

    מיכאל שרון

  43. למיכאל שרון ממגיב שאכפת לו הגיב:

    סליחה, האם קראתי נכון? האם אתה טוען על עצמך "רחוק משוליים קיצוניים"?

    רק בשרשור התגובות הזה כתבת כך:
    "יהודי אשכנז, עקב רדיפות והשפלות בנות מאות שנים, רבים מאד הפכו לנוורוטים וכוחניים, בשיעור העולה בהרבה על שיעור הנירוטיזם בעמים אחרים. ועקב הכורח בהשרדות בתנאים של נידוי חברתי, לא מעטים הפכו לאמביציוזים חסרי גבולות, תאבי כוח כפייתיים וחסרי גבולות, לעיתים על גבול הפסיכופתיה, תוך שימוש בכל אמצעי, כולל נוכלות ומחטפים ללא סייגים, להשגה מהירה של כוח וממון".

    אם זה לא שוליים קיצוניים אז אני לא יודע מה כן.

    אז אם אתה כבר בשוליים הקיצוניים (והאמן לי, אתה אכן שם) לפחות תהיה הגון והוגן מספיק בכדי להודות בכך, ואל תנסה כל הזמן לרקוד על שתי חתונות (ז.א. לכתוב דברי בלע גזעניים ואז לומר על עצמך "מאוזן ונבון").

    הסיבה בגללה אתה זוכה לכל-כך הרבה הכפשות אינה "איכויותיך" כפי שאתה מאוד רוצה לחשוב, אלא דווקא סגנוננך המשתלח והקיצוני.
    אתה כמובן יכול לכתוב "ההפך הגמור – איש מחקר ופיתוח, מאוזן ונבון" ולהמשיך לחשוב כך. זה נקרא הכחשה – Denial .
    זה כמובן יותר קל לחשוב שכולם טועים ורק אתה צודק (אתה ו"ציפור בודד" כמובן, איך שכחתי אותו?).

    לגבי הביטויים ג’נוסייד ו"איון", נו טוב, זה הרי כל-כך קל איתך: כרגיל מצאת איזה ביטוי חדש ("איון") ואתה מפמפם לנו אותו כבר שבוע וחושב שמגיע לך פרס.
    תוך כדי המעשה אתה כמובן גם מתכחש לכל מה שכתבת קודם לכן. אז תרשה לי לעשות כמעשה מיכאל שרון ולהפנות אותך למאמר פרי עטך ששמו מדבר בעד עצמו:
    "הלוגיקה של הסלקנות והג’נוסייד (כרגע, שואת עזה?)":

    — קישור —)

    איך אומרים? "לא איון ולא בטיח", אבל ג’נוסייד דווקא כן היה שם.

  44. בנוסף הגיב:

    בנוסף, צריך להזכיר את הגורם המרכזי, לדעתי, שבגללו דעת הקהל העולמית מתעניינת בסכסוך הי\פ: התמיכה האוטומטית והבלתי מותנית שנותנת המעצמה הגדולה בעולם לכל מהלך של ישראל. צעד זה הופך את מדיניותה של ישראל למזוהה א-פריורי עם ארה"ב, מה שמגביר את ה"חום" סביבה, בתמיכה במדיניותה או בהתנגדות אליה.

  45. למיכאל שרון ממגיב שאכפת לו 2 הגיב:

    בהמשך לתגובתי הקודמת בה הראיתי עד כמה אינך עומד מאחורי אמירות ברורות (ומופרכות) שלך, הרי לך עוד דוגמה מתוך מאמרך המאלף "2.5 מליון – שעור ההרג של ישראל בעזה":

    הנה זה מגיע:

    "ישראל היתה משמידה 2.5 מליון בעירק ב-‏6 שנים , ב-‏500% יותר מאשר ארה"ב, מתוכם למעלה מ-‏536 אלף ילדים.
    אלה שיעורי טבח של רצח עם.
    …בניגוד למעשי ג’נוסייד אחרים, בהם יש לאן לברוח, לבני עזה אין גם לאן לברוח. כל אלה מבליטים את גודל הסאוב של הפשיעה הישראלית נגד האנושות בעזה".

    אחרי החישובים והטענות הנ"ל שהעלית בפנינו
    הבה נציץ שוב בחטף באמירות שלך לגבי עצמך:
    "מ.ש. רחוק משוליים קיצוניים".
    "איש מחקר ופיתוח, מאוזן ונבון".
    והכי חשוב:
    "המונח שקידמתי בנוגע לגישת הציונות כלפי הפלשתינאים אינו ג’נוסייד"…

    אהה… "אינו ג’נוסייד"…
    אז איך בדיוק אתה מסביר את המשפט: "בניגוד למעשי ג’נוסייד אחרים, בהם יש לאן לברוח, לבני עזה אין גם לאן לברוח"?

    ?

  46. למיכאל שרון ממגיב שאכפת לו 3 הגיב:

    אוח, איזה מזל ש"ציפור בודד" ומיכאל שרון הם אנשים שונים לחלוטין.

    ל"ציפור בודד" כבר נמאס והוא לא מתכוון להגיב לי יותר, אבל מיכאל שרון הוא כאמור אדם אחר ולכן הוא יכול גם יכול להגיב.

  47. ש’ה גברה הגיב:

    "גם יכול להגיב" לא מה?

הגיבו לתגובה ל"לכל הצבועים"

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים