הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-3 ביוני, 2009 17 תגובות

מהו סוד קסמה המיוחד של הארץ הזו? מדוע דווקא כאן נוצרה התרבות שהולידה את התנ"ך ולימים את הברית החדשה? מה משך לכאן אימפריות וכובשים שונים במהלך אלפי שנים?


התשובה הפשוטה היא כמובן המיקום הייחודי-אסטרטגי של רצועת החוף הזאת המחברת בין קידמת אסיה לבין אפריקה, על אם-הדרך בין התרבויות הקדומות במסופוטמיה, מצרים וארץ החיתים, ובהישג מפרשיות מאיי יוון וכרתים. לימים גם דרכם של האירופים למזרח הרחוק עברה כאן. גם לו היתה זו ארץ נטולת כל חן וייחוד, היה מיקומה הגיאוגרפי מקנה לה ערך רב.

אבל יש כאן הרבה יותר – יש כאן צירוף של חוף ים-תיכוני עם רכס הרים ציורי, מדבריות ואגמים, צימחייה מגוונת ומיני-אקלימים שונים. פעמיים בשנה עוברות ונופשות כאן מאות אלפי ציפורים בנדידתן בין אירופה לבין ארצות החום. אי אפשר שלא להתפעל ולהתאהב במקום הזה, למרות שעברו עליו תקופות של שפל עמוק. היערות שכיסו את ההרים נעלמו, חלקם עוד בעת העתיקה, חלקם בימי הביניים – אם מסיבות אקולוגיות או מפני שעלה עליהם הכובש-הכורת – וביצות נגועות מלריה התפשטו באזורים הנמוכים.


ידידי-עמיתי חיים ברעם שר שירי הלל לירושלים – לא העיר הקיימת, אלא זו שהיתה בילדותו – ואני שותפה לגעגועיו. זכרוני מקדים את שלו. אני זוכרת את ירושלים ‘המנדטורית’, כמו שקוראים לעיר שהיתה לפני אותה מלחמה טראומטית בשנת 1948, שהולידה מדינה ונכבה במכה אחת. בילדותי, בשנות הארבעים, זו היתה עיר מרתקת ומקסימה, ססגונית ובלתי צפוייה, רב-תרבותית ורומנטית. ברחוב בו גדלתי עוד עברו לפעמים שיירות גמלים, כי רחוב יפו נעשה סואן מדי, ובין הצלילים הזכורים לי, צלילים שנדמו מזמן, היו נעירות חמורים, קריאות ‘בארוד! בארוד! – להזהיר את הסובבים שעומדים לפוצץ סלע ב’אצבע’ דינמיט – קריאות מוכרי ‘חאמלה מאלאן’ ו’תמרהינדי’.


בימי חופש היינו עולים להר הצופים, מטיילים בחורשות הסובבות את האוניברסיטה העברית ואת בית החולים ‘הדסה’, יושבים באמפיתיאטרון וסופגים את הזוהר המסנוור של מדבר יהודה התלוי מעל ים המלח, ושדרכו נשקפו הרי אדום.


אני יכולה להשתפך כך על ירושלים-של-פעם בלי להתעייף, אבל מה הטעם? העיר שהיתה שוב איננה, וכמעט לא נשאר ממנה זכר. וירושלים איננה לבדה במחוז זכרונותי הישנים – גם קיבוץ אפיקים (בימים שלפני התעשייה) והאזור שסביבו, הכינרת, חיפה הצנועה-הפועלית, וסתם נסיעות בכבישי הארץ, המעבר המרענן מן השפלה אל ההר, כאשר האוויר פתאום מצטלל…. לאחרונה תפסתי שאהבת הארץ הזאת לא רק שאינה חופפת לאהבת המדינה, אלא שבמובנים מסויימים הן מנוגדות זו לזו. כתבתי על כך מכתב ל’הארץ’, אבל שם מישהו ‘שיפץ’ את דבריי, ולכן אכתוב על כך כאן, בתקווה שקוראי אתר ‘הגדה השמאלית’ יבינו את הדברים יותר טוב מאשר המתקינים לדפוס ב’עיתון לאנשים חושבים’.


רבים מבני דורי עוד מתגעגעים לארץ שהיתה כאן פעם. אולי זוהי תמימות מצידנו, כי הרי כבר אז הקווים בין הישוב היהודי לאוכלוסייה הערבית היו די ברורים וקשוחים. לערביי פלסטין היה ברור מזמן שהיהודים באו הנה לנשל אותם. אבל עדיין היה מירקם חברתי שאיפשר דו-קיום – עסקים משותפים ליהודים וערבים, שכונות מעורבות פחות-או-יותר, תיקוות שאיכשהו הבעיות ייפתרו ונוכל להמשיך לחיות את חיינו. איש בוודאי לא העלה על הדעת שיבוא יום וירושלים תחולק לשתי ערים נפרדות ועוינות.


נשארנו, אם כן, עם אהבה לארץ, והיא מחזיקה מעמד למרות הכל. לכן כל כך נורא לשמוע על שדות פוריים שרופים או מרוססים, על עצי-זית כרותים, על כפרים יפים הרוסים… מי הם האנשים המסוגלים לעשות מעשים כאלה? ברור שאת הארץ הזאת הם לא אוהבים. מה שהם אוהבים זו המדינה, המדינה היהודית, המקנה להם פריבילגיות ועוצמה ושילטון על עם אחר, המדינה שהם סוגדים לה ככלי נשק לנקמה בגויים, המאפשרת להם להציג נוכחות בוטה ואלימה על במת העולם. יש שם לתופעה הזאת של סגידה למדינה מעל לכל – היא נקראת פאשיזם. האנשים המשחיתים את הארץ למען המדינה הם פאשיסטים מובהקים, וגם כאשר הם מדברים על ‘ארץ אבותינו’ ומצטטים את המקורות העבריים, מקומם ההיסטורי הוא עם כמה מן המשטרים האפלים והאלימים ביותר שידעה האנושות בעת החדשה.


לפני כשלושים שנה אמר לי נער ישראלי תמים, ‘הלוואי שהיה אפשר לקחת מספריים ענקיים ולגזור את מדינה ישראל ולהשיט אותה ללב ים, וכך לפתור את הסכסוך!’ התעצבתי לשמוע את הדברים, ואמרתי לו, ‘אם יצליחו לעשות זאת, אני מכל מקום אשאר כאן.’ אבל כעת גם ה’כאן’ כבר איננו ה’כאן’ של פעם.

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. שירה הגיב:

    מאמר עצוב אבל חידדת לי משהו שלא ישב אצלי ממש טוב. באמת לא הבנתי אף פעם את העניין הזה של כריתת עצי זית, למשל. כאילו, אם זו הארץ שלך, למה אתה משחית אותה? אבל עכשיו כשאני חושבת על בניית הוילות בהתנחלויות שקודם היו יערות של עצי זית וגידולים אחרים, אני מבינה שהמדינה מנצלת את הארץ, סוחטת אותה עד תום, מוצצת ממנה כל מה שרק אפשר. "המדינה" זה אומר הקפיטליזם, הקולוניאליזם, התשוקה לנוחות, הצמאון להפוך את הטבע לרכוש שלך (מגודר, חתום בטאבו, ניבט מהחלון שלך, שמור ומבוצר ע"י הצבא שלך).
    "המדינה" זה גם אומר לא להצליח לדמיין את החיים שלך כפרט עם אנשים אחרים שלא מאותו השבט שלך.
    תודה שעזרת לי לחדד את ההבדל בין הארץ למדינה ולהבין שמי שמתיימר לאהוב את הארץ, באמת "אוהב" רק את המדינה, אבל "אהבה" פשיסטית רכושנית, כזאת שהייתה מתנפצת מיד במבחן פשוט של שלמה המלך.

  2. הזוכר את הרעים הגיב:

    2009 / 05 / 30 שם המגיב/ה: למיכאל שרון
    באמת מיכאל, די כבר.אין סיכוי שמישהו יכתוב עליך "הוא חריף, בעל הומור חד ומלא ידע כרימון בשל" ולכן מיכאל שרון ו"ציפור בודד" אחד הם,ולא סתם בחרת בכינוי עם המילה "בודד"…עכשיו קצת יותר ברצינות: אני כבר לא יודע איך להתייחס אליך. מצד אחד אתה בהחלט מוסיף עניין כלשהו לדיונים בגדה השמאלית ותמיד אתה מצליח להפתיע מחדש. אבל מה עם המהות? מה עם התוכן?לא נמאס לך להיות ליצן החצר? בכל פעם אתה מעלה מושגים מופרכים ורעיונות הזויים, בלית ברירה אתה מחזק ותומך בדעותיך תוך התחזות למגיב אחר ומרעיף על עצמך מחמאות שקופות ומביכות. אתה מציף אותנו בלינקים שרובם מפנים למאמרים אחרים שלך ובכך מאבד אמינות כבעל אמירה רצינית ומנומקת. ה"סקופים" שלך הם תמיד לא סקופים ותאוריות הקונספירציה מגוכחות ולא מבוססות. בטענות שאתה מעלה אתה תמיד סותר את עצמך ודי בשתי פעולות copy and paste פשוטות בכדי לייצר תגובה שתראה לך שלפני שלושה ימים כתבת את ההיפך הגמור ממה שאתה כותב כעת.אתה תמיד משתלח בגסות באלו המתווכחים איתך, ובצורה ביזארית לוקה כמעט בכל דבר בו אתה מאשים אחרים, מה שנקרא:it takes one to know one .מבחינת הדעות שלך – ואין דרך אחרת לומר זאת – אתה פשוט גזען. אתה נוקט בהכללות ומדבר בסטיגמות שלא היו מביישות את אחרון הקופירייטרים במשרדו של גבלס. אין בינך ובין עקרונות השמאל דבר וחצי דבר. הסובלנות היא ממך והלאה (תלוי כמובן מיהו האחר אליו אתה אמור להיות סובלן). אתה פוסל ומשמיץ אוכלוסיות שלמות על בסיס מוצא או מעמד כלכלי ו"מכשיר שרצים" נוראיים רק כדי להשמיץ את מתנגדיהם. כאשר המציאות לא מתאימה לתאוריה קיצונית כזאת או אחרת שלך אתה מעקם את המציאות: בעזה הרגה ישראל לטענתך בעצם 2.5 מליון פלסטינים. בסין כולם מלאי שמחה וחדוות יצירה, אחמדיניג’אד והאייטולות באיראן הם ברנשים חביבים וכו’ וכו’ הזיות המנתקות אותך יותר ויותר מהמציאות שכולנו מכירים היטב. התגובות שלך נראות תמיד כמו מערכון של החמישיה הקאמרית, כמעין סאטירה על השמאלן החדש שבתוכו מסתתר בעצם גזען אלים, והבדיחה היא תמיד, אבל תמיד – על חשבונך.

  3. יובל הלפרין הגיב:

    מאמר מקסים.

    וכשאני למדתי באוניברסיטה היה שם מהנדס מבוגר שהחליט לקחת שיעורים במדעי הרוח, ואמר שיש לו תוכנית לבנות את בית המקדש על עמודים, מעל הר הבית.
    אולי זה אותו ילד שרצה לגזור את הארץ במספריים?

  4. יעל לוטן הגיב:

    תשובה למיכאל שרון,

    אולי לא שמת לב – לא אמרתי אף מילה על המצאת המונותיאיזם או על מקוריות החוקים המקראיים. גם לא טענתי שהתנ"ך מכיל אך ורק חומר מקורי, מנותק מתרבויות הסביבה. כתבתי רק שהתנ"ך, ולימים הברית החדשה, נכתבו כאן. גם אם היתה זו רק ‘פרובינציה נידחת בדרום סוריה’, היא הפכה להיות ‘ארץ הקודש’ עבור שלוש הדתות המונותיאיסטיות, ומשום כך יקרה במיוחד לשני-שליש המין האנושי. למה זה מפריע לך?

  5. מיכאל שרון: רק ש"הקסם" לא היה קיים הגיב:

    לפני תחילת התרבות המונוטאיסטית כאן. לא היה שום יחוד, מעבר לזה שהיה לדרום פורטוגל או לאלבנייה לפני 3000 שנה.

    הקסם היה קיים הרבה יותר בטרם התרבות המונותאיסטית כאן, במצרים הקדומה, סין, ארם נהרים, התרבות האטרוסקית, צרפת הקדומה ועוד. המאמר יפה,

    אך יש כאן גאוצנטריות מוטעית. גם פיניקייה היתה מרכזית, גם מקדונייה. הנופים הנורווגים, הנפאלים, הסינים ואחרים היו יפים יותר.

    אולי צדק ההיסטוריון ארנולד טוינבי שאמר שמדובר כאן לא יותר מפרובינצייה נידחת בדרום סורייה.

  6. מ.ש. לא "נוצרה" בכנען כל תרבות קדומה הגיב:

    המונוטאיזם לא "נוצר" כאן, אלא יובא לכאן ממצרים. התרבות המונותאיסטית נוצרה במצרים בתקופת אחנאתון. אגב, רבים מחוקי התורה הם חוקים דתיים ואזרחיים שהיו במצרים הפרעונית, כפי שהראו מחקרים רבים. לא נוצרה כאן כל תרבות לפני הווצרות המונותאיזם במצרים. רבים מהקטעים היפים ביותר במקרא, למשל בספר קוהלת או איוב, הם העתקות של טקסטים מאיזור הסהר הפורה, ומאשור, ובבל הקדומה, כגון מגילת גלגמש, ומיתולוגיות קדומות שלא נוצרו בכנען אלא יובא לכנען.

    מיכאל שרון

  7. עלי הגיב:

    האמת מסופרת על ידי ההיסטוריה
    בתקופת הממלוכים ואחר כך העותמנים נשלטה
    הארץ על ידי המוסלמים
    בתקופה הזו שנמשכה מאות שנים הארץ הזו
    היתה ארץ מעבר חסרת חשיבות עד שאפילו
    לא טרחו לתת לה שם
    גם מפקד שערכו התורכים ב-1850 מספר על 121 אלף תושבים בלבד שהגדירו עצמם כתושבי המקום
    —-
    הנוצרים הם שרואים בארץ ישראל את ארץ הקודש
    והם שהכירו בארץ הקודש כארצם העתיקה של היהודים
    כאשר נכבשה הארץ מידי התורכים הדבר הראשון
    שעשו הנוצרים היה להכריז על הצהרת בלפור
    ולקרוא ליהודים להקים את מדינתם בארץ הקודש
    טעות נפוצה היא להניח שרק בלפור הכריז
    על ארץ ישראל כארצם של היהודים
    לפני בלפור גם משרד החוץ הצרפתי וגם הגרמני
    ראו בכיבוש הבריטי הזדמנות להקים מדינה
    ליהודים בדיוק כפי שמתנבאים כתבי הקודש
    ולגבי הרצל והדבקת (הכפשת) הציונות
    בנגע הקולוניאליזים
    המניע העיקרי (האיום) כפי שמסופר
    על ידי הרצל להקים מדינה יהודית היה
    לגמור את הסבל הבלתי נתפס של היהודים
    מכיון שליהודים לא היה כוח פוליטי נאלצה
    הציונות להציע עצמה למכירה
    אבל ביסוד הקמת המדינה היתה שנאה לעולם
    הנוצרי האנטישמי וכפי שמתברר עכשיו גם כלפי
    האנטישמיות האיסלמית
    משום כך טענת הקולוניאליזים המערבי
    שמיוחסת לציונות אינה יכולה להיות נכונה
    והאמת תמיד תנצח את תרבות השקר

  8. מ.ש. ועוד איך שמתי לב הגיב:

    1) כתבת בהתפעמות אדירה וזאת גם רוח הדברים בחלקו הראשוון של מאמרך: "מדוע דווקא כאן… נוצרה… התרבות שהולידה את התנ"ך ולימים את הברית החדשה?

    2) הערתי את שימת ליבך לכך שלא נוצרה דווקא כאן…כל תרבות יחודית.

    3) הסבתי את שימת לכך שהארץ התפרסמה רק בזכות המונותאיזם ולא קדמה לכך כל תרבות יחודית קודם לכך.

    4) ובנוסף, גם המונותאיזם הזה יובא לכאן ולא יוצר כאן.

    זה שלא איזכרת זאת, אלא כתבת בהתפעמות על יצירה תרבותית גדולה – זה פשוט עורבה פרח.

    איני מניח שיש דווקא כאן.. בעייה משמעותית בהבנת הנקרא, אבל מומלץ לקרוא בעיון מה שאחרים שאת מתכוונת להשיב להם כותבים.

  9. רמי יובל הגיב:

    מרוב וכחנות עקרה, נעלם הדיון במאמר המעניין, אשר מעלה נושא רב חשיבות. בנעורי, נופי המקרא, המסעות, השבילים והאבנים, הזעה והרוח הקלה שבראש הגבעה, ובמיוחד השמות העתיקים המתחברים לעלילות התנ"ך, כגון דרך אפרתה, שילה, בית לחם וחברון, היו חלק ממני. הכיבוש לאין קץ ומעשי הנבלה נגד תושבי הארץ הקימו קיר אטום ביני, יליד הארץ, ובין הארץ עצמה. להפריד בין הארץ הגשמית והרוחנית ובין "המדינה" אינה קלה ומכל מקום – אני לא הצלחתי לעשותה. זה כמו פרידה או מוות. היה ואיננו עוד. גם אם וכאשר יסולק הכיבוש ויסולקו ה"התנחלויות", זה לא יחיה את הקשר התמים שבין האדם והארץ.העוול של גירוש רבבות מתנחלים מ"בתיהם" יווסף לעוול המפלצתי של גירוש ונישול מאות אלפים ב-48 ו-67. הכל כאן טבול בדם ודמעות ורשעות והתנשאות.

  10. ליעל: הברית החדשה ברובה לא ניכתבה כאן.. הגיב:

    יעל לוטן כותבת:

    כתבתי רק שהתנ"ך, ולימים הברית החדשה,.. נכתבו כאן.

    אלא ש-27 ספרי הקנון של הברית החדשה ברובם כלל לא ניכתבו כאן.

    מתוך האנציקלופדיה הקתולית:

    — קישור —

    The New Testament was not written all at once. The books that compose it appeared one after another in the space of fifty years, i.e. in the second half of the first century. Written in different and distant countries and addressed to particular Churches, they took some time to spread throughout the whole of Christendom, and a much longer time to become accepted. The unification of the canon was not accomplished without much controversy (see CANON OF THE HOLY SCRIPTURES). Still it can be said that from the third century, or perhaps earlier, the existence of all the books that today form our New Testament was everywhere known, although they were not all universally admitted, at least as certainly canonical. However, uniformity existed in the West from the fourth century.

    מ.ש.

  11. נדיר חייט הגיב:

    מה סוד קסמה של הארץ? הסוד הוא שהיא ארץ נטולת קסם. פשוט מאוד.

  12. "התרבות הישראלית" הענפה מוכרת בזכות דמות יחידה הגיב:

    יעל לוטן כותבת: גם אם היתה זו רק ‘פרובינציה נידחת בדרום סוריה’, היא הפכה להיות ‘ארץ הקודש’ עבור שלוש הדתות המונותיאיסטיות, ומשום כך יקרה במיוחד לשני-שליש המין האנושי".

    תשובה: היא הפכה להיות מפורסמת רק בזכות דמות יחידה, ישוע. ותלמידיו, ובפרט השליח פאולוס שהפיצו את הנצרות באימפריה הרומית. אילו ישוע לא היה, אף אחד בעולם לא היה שומע כמעט מהתנ"ך ואודות עם ישראל ו"תרבותו".

    לפני ישוע, בעוד על "התרבות הישראלית העשירה" (דהיינו ספר התנ"ך) לא שמע איש, כן שמעו בכל העולם על התרבות ההודית (קראי דברי יוספוס פלוויוס ללוחמי מצדה), שמעו בכל העולם התרבותי על התרבות היוונית, המצרית, וכמובן על התרבות הרומית – כשכל אלה מוכרים במאות ואלפי ספרים, קודקסים משפטיים, שירים, מחזות, יצירות אמנות, ארכיטקטורה, המצאות טכנולוגיות, תגליות מדעיות, פילוסופיה.

    והנצרות עצמה מוכרת כפי שהיא בזכות תרומת ענק של קדושים מסוג אוגוסטין הקדוש, וועידות תאולוגיות, הוגים רבים שחיו ופעלו מחוץ לארץ הקודש, כולל גם השליח פול במסעותיו.

    מיכאל שרון

  13. ציפור בודד הגיב:

    כמה הערות:
    1.ארץ או מולדת (home land,land) היא פיסת הקרקע עליה שוכן עם שמקיים בה המדינה וגודלה נקבע ע"פ גבולותיה.
    2.המדינה (state) הינה כלי להחלת השלטון בארץ מסוימת והיא מורכבת מחוקה,חוקים,מוסדות מבנים ושרותים נוספים.
    3.עם (people) הנו קיבוץ של בני אדם שיש להם
    מכנה תרבותי משותף,קרבת דם,שכנות מגורים ורצון לפעול כגוף אחד.
    4.לאום (nation)-עם שיש לו גם ארץ וגם מדינה.
    5.אומה (nation)-כנ"ל אך במשמעות מליצית כאשר הדגש הינו על תרבותו של העם.
    כאשר מתבצעת ההפרדת המונחים הזו,ניתן להבין שהשאלה:"מה קרה למדינה?",דומה לשאלה "מה קרה למעדר?"….באמת,מה קרה?
    מי שעודר בו השתנה.במקום לפתוח צלחת השקיה לעץ,הוא מעדיף למשל,למלא שק עם חול…
    כלומר לא המדינה השתנתה,אלא העם שמשתמש בה.
    אומרים שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו ובכן אפשר להוסיף ולומר שנוף הארץ הוא תבנית העם השוכן בה.
    אם רוצים לשנות את פני הארץ צריך לשנות את פני העם ואז גם המדינה תתפקד אחרת.זהו מעגל סגור.היות והארץ היא דוממת והמדינה היא כלי,מי שיכול לשנות את התמונה הינו האדם הבודד,זה שרבים כמוהו מרכיבים את העם.
    מכאן שהשאלה שצריכה להישאל,היא מה קרה לי?היכן אני טעיתי?
    כל שאר השאלות והמענות המכלילות בנושא הזה,הינן התחסדותיות ועקרות.רק דמעות של צער,כעס ותסכול תמצא באחריתן.

  14. תיקון לעלי הגיב:

    גם המוסלמים רואים בארץ את ארץ הקודש.

    1. בקוראן היא נזכרת בפירוש כארץ שיועדה ע"י אלהים לבני-ישראל (סורה 17:104 למשל)
    — קישור —

    2. בתפיסה של התנועות האיסלאמיות המודרניות הארץ היא "ווקף" – דהיינו – "הקדש"
    למשל, אמנת חמאס (ארגון-בן של האחים המוסלמים) – סעיף 11
    — קישור —

  15. Henry Lowi הגיב:

    Dear Yael:

    > You are right to sharply distinguish "country" from "state".
    > Throughout history, militarist and imperialist scoundrels have appealed to peoples’ "love of country" (patriotism) to defend inexcusible acts of state.
    > The land of Israel (Canaan, Palestine) and its people (the people who really actually live there, or are forcibly prevented from returning there) is wonderful, full of potential, beauty, culture, creativity, generosity, history. The state of Israel is a usurping oppressive regime that distorts and contaminates all that is worthy and beautiful in the country and its people.
    > I hope you continue to sharpen the distinction. It has important educational and political value. And you do an excellent job of it.
    Regards,
    Henry Lowi

  16. שאלות תם הגיב:

    אם תפגיני כנגד הפשיזם או תזעקי חמס, לא ישחיתו עצי זית? אם תאמרי שפני העם ברובו כיום כפני כלב, יתחילו לאהוב את הטבע כאן?

    האם הפשיזם בכלל רואה בטבע רק מכשיר לתעמולה? וכי הפאשיזם בגרמנייה ואף באיטליה לא סגד לטבע?

    וכי המתנחלים ובפרט נוער הגבעות לא משתטחים בערגה על הגבעות וסוגדים לאדמה?

    אז בבקשה החליטי מה כאן – סגידה פגנית לאדמה כתחליף לאהבת אלוהים, או היפוכה – אדישות לארץ, לטבע ולאדמה בשם אמונה בקודשי ישראל.

    מכל מקום, עושה רושם שהמושגים והתזה (או מעין תזה) שהיצגת כאן די חסרי שחר, הגם שהם משכנעים מקריאה ראשונה. אך לאחר חשיבה נוספת אומרים – לא קיבלנו כאן שום נכס ממשי במונחי הסברה כנגד הימין. הכל מופרך.

    היתה רטוריקה יפה אך מתברר שבלי בסיס. וצר מאד לומר זאת

  17. איתן. הגיב:

    חבל שחלק מהמגיבים סוטים בתגובותיהם למחוזות הזויים, ומרחיקים אותנו מנושא הדיון במאמר המרתק של כותבת המאמר.
    אני כמי שילדותו שוטטה בארץ הזו בשנות הארבעים במושבה במרכז הארץ, המאמר הזה דיבר אל ליבי, ורק נותר לי להודות ליעל לוטן.

הגיבו למ.ש. ועוד איך שמתי לב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים