הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-4 ביוני, 2009 11 תגובות

כבר עברו הימים שההתמקדות בטור הזה על הקשר הרעיוני שנוצר בין אביגדור ליברמן ואהוד ברק עוררה מחאות ולעתים אפילו ביטויים של שנאה גלויה. הקשר בין השניים מתהדק והולך. למרבה האבסורד, הקונפליקט המהותי שתמיד עימת את שרי החוץ עם שרי הביטחון, נגוז דווקא במקרה הזה. ברק כבר לא מציג את עצמו כ"מנהיג מחנה השלום" אלא אם כן הוא מבקש לשעשע את מאזיניו. אבל האיש מצחיק רק את עצמו, והבדיחות שלו זורות מבוכה בכל סובביו. ייתכן שהוא מכיר בכך, כיוון שהבדיחות מתמעטות והולכות, ודווקא הברית האסטרטגית עם ליברמן, האיש הקרוב ביותר לפשיזם בהנהגה הישראלית, היא שמאפיינת את התנהלותו של שר הביטחון מאז כינונה של ממשלת בנימין נתניהו.

לציר ליברמן-ברק וגם לציבור הגדול של עיתונאים וסתם בני אדם מן השורה הנוהה אחרי שני המנהיגים, צפוי עתיד גדול בפוליטיקה הישראלית. בשנים האחרונות זז כמעט כל הציבור הדתי ימינה, ורק מתי-מעט בקרב מנהיגיו עדיין מקפידים על התרחקות מביטויים כהניסטיים. מנגד, ליברמן וברק שיחררו את האנרגיות של שתי הקהילות החזקות ביותר של הימין החילוני: אנשי תנועת העבודה בעבר (כולל הקיבוצניקים והמושבניקים) והאינטליגנציה הרוסית. אם ליברמן התחיל את דרכו הפוליטית בניסיונות מבריקים, אבל לא תמיד מצליחים, לבודד את האוכלוסיות הלא-מרוצות והמוּדרות כדי למרוד באליטות מבין ותיקי הארץ וצאצאיהם, שנתפסו אצלו כ"יפי נפש", הוא קלט עכשיו שדווקא שם נמצאים בעלי בריתו האמינים ביותר. המכנה המשותף החדש של הימין המעודכן הוא מוצק, ועמיד בפני תהפוכות קלות עקב אינטרסים חולפים: סלידה רעיונית ומעשית מסוציאליזם; הדרה מוחלטת של האזרחים הערבים מהישראליות; טיפוח לאומנות חילונית הנשענת גם על רטוריקה "מסורתית" כאשר מתגלה צורך לשכנע ציבורים אחרים; אמונה בלעדית בכוח צבאי כדי לפתור בעיות קיומיות של ישראל (הדיפלומטיה והתעמולה הן רק כלי עזר לעוצמה הצבאית והגרעינית); והכפפה מוחלטת של הטקטיקה להגשמת יעדים אסטרטגיים.


כך ניתן להבין את הסכמתם של השניים לפינוי כמה מאהלים זניחים על גבעות לא קיימות כדי להכין בשקט את המתקפה על איראן, ואת ההתגייסות המוחלטת של העיתונאים המקורנפים לטובת הג’יהאד האנטי-איסלמי שהם מכינים. לכן קווי המיתאר של החלוקה החדשה בין מתונים לבין קיצונים בזירה הפוליטית הישראלית הם ביזאריים לחלוטין: הימין הקיצוני, כביכול, לא מייחס חשיבות עליונה להרגעת ושינגטון או לתשלום מס שפתיים כלשהו לאירופה ולמדינות הערביות המתונות, והוא משועבד לגמרי לאינטרסים של ציבור המתנחלים. כל ויתורון, אפילו על מטבח שדה סחוף רוחות על ראש גבעה שאיש לא שמע עליה מעודו, נראה בעיניהם כחילול הקודש. הנספחים למחנה הדתי מקרב הציבור החילוני, אנשים כמו משה (בוגי) יעלון, פשוט רואים בכל ויתור, אפילו על סנטימטר אחד, כנקודת ההתחלה של משחק הדומינו שיביא ליציאת ישראל מכל השטחים. לעומתם מתייצב הימין המעודכן, שמוכן לצעדים קוסמטיים מסוימים בשטחים כדי לרצות את האמריקאים. ברק וליברמן מקווים שפירוק כמה מאחזים תוך כדי מאבק מתוקשר עם "מתנחלים קיצונים", יאפשר להם לקנות את רצונו הטוב של ברק אובמה. אם תומכי המתנחלים מוכנים כיום לוותר על המתקפה באיראן (אין להם, כמובן, התנגדות עקרונית לרעיון התוקפני הזה), הרי דוברי הימין המעודכן מוכנים ל"צעדים כואבים", כיוון שהם רואים במלחמה כוללת בין המערב לבין האיסלם את הסיכוי היחיד להישרדותה של מדינת ישראל האדנותית, המשעבדת את אזרחיה הערבים.


יוני העבודה ואנשי מרצ מסרבים, כדרכם, לקרוא את התמונה החדשה שמצטיירת כאן בפעם הראשונה אבל לא האחרונה. כדאי לציין את הדברים בבהירות מוחלטת: הימין המעודכן של ברק וליברמן (חרף חילוקי הדעות החלקיים בין השניים בנושאים שונים, מטעמים של מסורת פוליטית ותדמית עצמית) מסוכן כיום יותר מאשר הימין המסורתי. הוא גם יותר מהפכני: בעוד הימין הקיצוני רוצה לשמור על הסטטוס-קוו הממאיר שנותר בשנות הכיבוש, זומם הימין המעודכן מתקפה שתמיט, בסופו של תהליך כואב וארוך, אסון גרעיני על כל האזור. לכן עיתונאי כמו נדב שרגאי, שתומך ברוב מעשי הטירוף של המתנחלים, עדיף בעיני על פני עמיתו ב"הארץ" ארי שביט, שמדבר אומנם על שתי מדינות אבל מכפיף את הכול למלחמה חסרת הפשרות נגד איראן.


עיוורונם של אנשי המחנה המתון בציונות להתפתחויות החדשות הוא מדאיג. הם מקדישים המון אנרגיה יקרה למאבק הלא-חשוב במאחזים, ולכן מזניחים את שלושת הנושאים העיקריים: המאבק בחזית החברתית-כלכלית נגד שלטון ההון; טיפוח חזית של אחווה יהודית-ערבית ומלחמה עד חורמה נגד הרוח הגזענית שמפעמת בהצעות החוק הניאו-פשיסטיות שהונחו לאחרונה על שולחן הכנסת; הקמת תנועה המונית של אזרחים יהודים וערבים למניעת מלחמה נגד איראן, הסברת התוצאות של מתקפה ישראלית באיראן וההשלכות על עצם קיומה של המדינה, וטיפוח תודעה שתאפשר לקצינים ולטייסים להתנגד להשתתפות בתוקפנות הרת אסון כזו.


כל המניעים שלנו הם פטריוטיים לעילא: אנחנו רוצים להציל את ישראל מפני מלחמת נצח עם מאות מיליוני מוסלמים בכל רחבי העולם; אנחנו מבקשים למנוע קרע סופני עם האזרחים הערבים ולעצב דרכים חדשות לפעילות פוליטית ואזרחית משותפת לכולם; אנחנו רוצים שישראל תהיה חלק מהמאמץ הכלל-עולמי לפירוק נשק גרעיני ולהצלת כל תושבי האזור מאסון חסר תקדים בהיסטוריה של העמים. כך גם המלחמה חסרת הפשרות נגד ההצעות שנועדו לסגור את האזרחים הערבים במכלאה של זרות ושנאה. מותר להם לציין את מה שהם רואים כנכּבה, וחוק הנאמנות הליברמני הוא התנכלות גזענית. קבלת חוקים כאלה תזיק לאינטרס הלאומי של החברה הישראלית, ותגרום לנידויה של המדינה. לנידוי כזה יש גם השלכות כלכליות, חברתיות, פוליטיות וצבאיות. מי שרוצה לתת ביטוי לתדמית העצמית השמאלית שלו בהפגנות נגד מאהל כזה או אחר, במקום לארגן עצרות משותפות בנצרת ובאום אל פחם להגנת האוכלוסייה הערבית, פשוט מחטיא את המטרה.


האיסלם קיים, השפעתו גדלה והולכת ויש בו זרמים שונים ומגוונים. מתקפה על איראן תחזק מאוד את הזרמים הכי קיצוניים ותחסל את המשטרים השמרניים (הקרויים כאן "מתונים") ותעמת את שבעה מיליון היהודים במדינת ישראל נגד כל העולם המוסלמי. הדרך החלופית למסלול העימות היא סיזיפית, קשה ומלאת מכשולים. עלינו לחתור למניעת מלחמה, לבקש בני שיח גם בקרב תנועות איסלמיות, לבנות תנועה יהודית גם באירופה, שתחפש גשר לאוכלוסייה המוסלמית ביבשת ובעיקר להשתית את כל הפעילות הפוליטית שלנו, בכל הנושאים, על הציבור היהודי והערבי במדינה.


* התפרסם ב"כל העיר"

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. ציפור בודד-2 (סיום) הגיב:

    מכאן שהכרזתו האחרונה של ליברמן שישראל לא תפתח על דעת עצמה בפעולה כנגד אירן,היא אחת ההכרזות היותר חשובות בזמן האחרון (לא בכדי נחשב האיש היום בעולם המערבי כאחד מנותני הטון והמשפיעים על המדיניות הגלובלית).היא שומטת את השטיח מרגלי הימין ההזוי ששם מבטחו במלחמת גוג ומגוג,שתתרחש ברגע בו יופצצו הכורים באירן,היא מראה שאנחנו מסוגלים לישר קו גם עם אובמה והיא מראה שבתכל’ס ליברמן איננו עכבר ששואג,אלא מדינאי מפוכח.נכון,עדיין עומדות ברקע הכרזותיו מלפני הבחירות,המצע של מפלגתו ובעיות הפלילים בהן הוא שקוע עד צוואר.אך מאז שמונה לשר חוץ ועד רגע זה,תפקודו הוא ללא דופי.לכך יש גם להוסיף את עשייתו הממתנת ברוסיה,שהכריזה כי לא תתמוך באירן או תספק לה כלים להתחמשות גרעינית.לאיש יש קשרים עמוקים בתוך המערכת הרוסית.וכמו שביבי הוא ה"אמריקני" שלנו,כך ליברמן הוא ה"רוסי".מבחינה זו שניהם נכס עבור המדיניות הישראלית (לטוב או לרע,תלוי במסתכל).
    משמע מה שנראה מכאן לא נראה משם.אפשר להעביר על השלישייה המובילה ביקורת (נכונה) עד מחר,אך צריך לראות את התמונה במלואה.היום ברחבי ישראל לא נמצא (לדאבוננו) המוני אנשי שמאל יהודים וערבים חדורי אחווה מסתובבים שלובי ידיים.מי שנע ונד שם הוא עדר של דמויי פרות בשר (תותחים) ונחלבות (מיסים)-נבערים,שטופי דת חרדלית,כוחניים נמוכי מצח.שואפי קרב שבו לא דמם ישפך,גזענים שונאי ערבים,שוחרי סיפוח ומבקשי מלחמת כל בכל.הטובים שבהם "השמאלנים החדשים" אנשי "קדימה"-ליכודניקים שהפנימו את רעיון שתי המדינות לשני העמים.
    כך שאם אמשיך להשתמש במשל הפרות,אז אסיים ואומר,שאותם הבוקרים שהביאו את עדר הפרות הזה מן המרעה השפוי והבטוח אל מכלאת הבשר בבית המטבחיים,הם גם הבוקרים שיכולים להעיזו (לנהוג אותו) בחזרה למרעה.
    מסתבר שרק להם העדר נשמע.
    והיום הנשיא אובמה הוא הפריץ ובעל החווה הצמחוני,כאשר (ביבי) ברק וליברמן הם הקאובויס שלו.עובדה.

  2. יוסף לברעם הגיב:

    מה זאת אומרת "מדינת ישראל האדנותית, המשעבדת את אזרחיה הערבים"?
    על זה נאמר "וטוב שאתה לא מגזים".
    אף אחד לא משעבד ערבים. הבעיה האמיתית היא דווקא דחייה והתעלמות, אך לא שעבוד.

    לא צריך לכתוב כל דבר בשם הפרובוקציה.

  3. מבזק חדשות הגיב:

    אביגדור ליברמן אמר אתמול בביקור שלו ברוסיה שישראל לא מתכוונת לתקוף את איראן.מצטער שהלכה לך הקונספציה.

  4. ציפור בודד-1 הגיב:

    לאורכו של כל המאמר תרתי וחיפשתי ולו מילה אחת בקשר לגורם המפתח בכל התפתחות שהיא באזורנו-המדיניות האמריקנית ויחסיהם של שני נשואי המאמר (ברק-ליברמן) אליה ולא מצאתי.ולא בכדי.
    זאת משום שקשה מאד לקבל את העובדה,אך כל מה שמתרחש כאן נעשה מתחת לשרביט האמריקני.גם מלחמת לבנון האחרונה כמו המבצע של עופרת יצוקה,התחילו ונגמרו ע"פ הסמפור מוושינגטון.גם מאחורי הבית הלבן עומדים כוחות משפיעים אך לא נכנס לזה עכשיו.
    לכן אין זה מפתיע שהנשיא אובמה אמר אתמול (יום חמישי),שביבי הינו האיש המתאים להזיז כאן דברים משום השפעתו על הימין.כלומר ביבי הוא היום האדם היחידי שיכול לתחום את הגבול הברור בין הימין המעודכן לבין הימין הקיצוני.בשל כך הוא האדם המתאים ביותר להוביל את העגלה של כולנו אל הפתרון ה"כפוי": שתי מדינות לשני העמים,ללא יצירת מחלוקת פנימית הרת אסון בישראל.
    מהבחינה הזו,ברק מתאים לביבי ככפפה ליד או ככפפה שמאלית לימנית ובזה כוחו וחיוניותו-הוא יכול לספק לביבי את השקט הביטחוני ולשמש כבלם יעיל בכל הקשור למכשולים שהשמאל "הקיצוני" יערים בדרך.כמו שביבי הוא ה"שמאלן" של הימנים,כך ברק: ה"ימיני" שבין השמאליים.
    ככל שהשיירה אותה מוביל אובמה תתקדם,כך גם יגברו הנביחות של הקיצונים משני צידי המתרס היהודי-מוסלמי:קלטות איומים והתססה ואולי גם ניסיונות פיגוע מצד אל-קעידה,לעומת איומים,התססות,פרובוקציות,התנחלויות פראיות והתנגדויות אלימות לפינוי של הימין הקיצוני בישראל.

  5. לציפור בודד הגיב:

    אם ביבי יפנה התנחלויות לא תהיה לו קואלציה.

    הנה, הלכה גם לך הקונספציה.

  6. חיים ו. הגיב:

    מעניין לגלות ששדרת הימין ה"מעודכן" הם האינטילגנציה הרוסית שבניה בילו חלק משמעותי מחייהם הבוגרים בגן העדן הקומוניסטי בברית המועצות זכרונה לברכה ואילו שדרת השמאל ה"עקבי" הם בניה של האינטיליגנציה המערבית שחיו את חייהם הבוגרים תחת מגף הברזל של הדמוקרטיות הליברליות במערב השבע.

    עכשיו רק נותר לבחור למי להאמין, להמונים בעלי הנסיון או לאוטובוס האיסטניסים לוגמי הקהווה.

  7. חיים ברעם הגיב:

    למבזק חדשות,
    אני מציע לכולנו להבחין בין מבזקי חדשות לבין תהליכים פוליטיים, שאינם ליניאריים ויש בהם פריצות דרך, נסיגות וגם דריכות במקום.
    ליברמן מנסה למצוא שותפים גם ברוסיה, אבל מזימותיו נגד איראן, והאידיאולוגיה האנטי-איסלמית שלו, לא השתנו.

  8. ל-לציפור בודד הגיב:

    לא נכון.
    ברגע שביבי רק יאותת על הסכמה ("מאונס") לקבלת התכתיב האמריקני לשתי מדינות,הוא יקבל גיבוי מסיבי מ"קדימה" ומשמאל (מר"ץ,ערבים ואפילו חד"ש),אני מעיז לומר שגם ש"ס תבלע את הצפרדע וליברמן ומפלגתו לא יצייצו (זה בטוח).
    במקרה הגרוע נחזור (אולי) לויכוח מי יוביל את העגלה הקואליציונית,הוא או ליבני (ליבני תצטרך לוותר).
    הוא שאמרתי,רק בכוחו של ביבי לסמן את הקו הברור בין הימין לימין הקיצוני.זה היה מלכתחילה ה"גוב" שלו.אף אחד לא אמר שיהיה זה קל,ויתכנו שינויים מפליגים במפה הפוליטית (למשל פילוג קדימה וחזרת חלק גדול ממנה לליכוד ועוד).
    בתמורה לכמה מורדים (פייגלין ואנשיו,ומפלגות הימין הקיצוני שהיום בקואליציה),שאולי יקפצו מעגלתו,הוא יקבל קואליציה מקיר לקיר ואם זה לא יתאים לו,יוכל להסתפק במה שיש עם גוש חוסם ענקי.
    להזכירך,גם בגין החזיר את סיני רק לאחר אירוע מכונן כבקור סאדאת בישראל.נראה כי הנשיא אובמה מתכונן לערוך כמה אירועים מכוננים כאלה.
    ציפור בודד.

  9. ירושלמי הגיב:

    אכן. ברק = ליברמן, רק לאחד יש מבטא צברי (והוא חוסך מן החמולות "הצבריות" הגזעניות את הצורך להצביע לרוסי-חדש משתמט, כמו שבעבר חסכו אנשים כמוהו או כמו רפול מן החמולה ההתיישבותית הרוסית-ותיקה את הצורך להצביע לבגין הפולני והצ’חצ’חים ממצודת זאב, גם כשהיו קרובים להשקפותיהם יותר מאשר אל איזשהו סוציאליזם יפה נפש).
    אבל ליתר דיוק, אם מישהו מסוגל להתגמש ולהתאים את עצמו למצב זה דווקא המשתמט ממולדובה, שבתור זר פיתח אינסטינקטים של ניידות. הוא לא ייהפך למנחם בגין השני ולא לרבין השני השני, אבל אם סיכוי שמישהו יהיה ‘פחות גרוע’ במאפלייה הזאת זה הוא, לא ברק.

  10. מבזק חדשות הגיב:

    אני עדיין מצפה לאיזושהי התייחסות שלך לעונה האירופית שהסתיימה לא מזמן.יש לי הרגשה שהשנה האחרונה בכדורגל האירופי היתה שנה כלבבך.

  11. לציפור שרון הגיב:

    לא, אם ביבי יפנה התנחלויות הלכה לו הקואליציה.
    הכתומים יעזבו, והוא יצטרך להכניס את קדימה לממשלה. לבני לא תכנס ללא רוטציה. כך שאו שהולכים לבחירות או שביבי יפסיק להיות ראש ממשלה אפקטיבי. בכל מקרה, הלכה לו הקואליציה.

הגיבו לחיים ברעם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים