הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 ביוני, 2009 4 תגובות

"האם שובו של מאו אפשרי?" שואל-מתריס צ’ן קסין, חוקר במכון לסוציולוגיה באקדמיה הלאומית למדעי החברה הסינית. והוא הוסיף: "על פי הסקרים שאנו עורכים האנשים משיבים, ובמספרים גדלים והולכים, שהם מאמינים עכשיו יותר מתמיד בבעלות השיתופית והציבורית של אמצעי הייצור ובשוויון החברתי". כל מי שמבקר בימים אלה בסין שומע זאת. בעקבות המשבר הקפיטליסטי גוברת ההתעניינות במנהיג המהפכה הסינית ובתורתו. מגמה זו ניכרת גם בחנות הספרים "אוטופיה" שבשכונת האוניברסיטאות בבייג’ין, המתמחה בספרי מאו ובכתבי השמאל המהפכני. חנות הספרים מקיימת מדי שבוע ימי עיון והרצאות, ומספר הצעירים המשכילים המשתתף בהם רק גדל.

החוקר צ’ן קסין, נמנה עם תומכיו של השמאל החדש הסיני, שמזה שנים מותח ביקורת קשה על הנטייה הניאו-ליברלית שבכלכלה הממלכתית הסינית, ועל סגנון הניהול האוטוריטרי של המדינה, שאינם מאפשרים לקיים ויכוח ציבורי לעומקן של האלטרנטיבות העומדות בפני החברה הסינית. צ’ן גם אינו מרוצה מההתפתחויות הפוליטיות האחרונות בעקבות המשבר העולמי: "בקרב צעירים רבים ניכרת התעניינות גוברת בעמדות השמאל הרדיקלי, אבל בצורה מאוד שטחית. השילוב של משבר כלכלי עולמי והביקורת הגדלה של המערב בנוגע לזכויות האדם בטיבט, דוחפת דור שלם לעבר עמדות רדיקליות יותר, אם כי לעיתים שטחיות למדי. השאלה המרכזית הנשאלת היא, אם מצדדי הקפיטליזם נחשלים. על פי התרשמותי, התשובה חיובית".


דאי חינואה, מרצה לתולדות התרבויות באוניברסיטת ביידה סבור אחרת. לדבריו, "הצונאמי הכלכלי גרם לתופעות לוואי מעניינות בתחומים האידיאולוגי והפוליטי. מדובר על העמקת הפולמוס, שנמשך מזה שני עשורים, בין מצדדי הליברליזם לבין אנשי השמאל החדש. ניכרת החרפה בקיטוב העמדות. אבל עתה מצדדי הליברליזם מציגים את עצמם בעקבות המשבר כ’פטריוטים סינים’. ספר שפורסם לאחרונה ומציג את העמדות האלה, זכה לתפוצה רחבה ביותר. אך מעבר לוויכוח בין שתי העמדות, ישנה הסכמה על כך שבסין קיימת בעיה שיש למצוא לה פתרון".


דאי הוסיף ש"מעבר להסכמה על כך שקיימת בעיה, יש תשובות שונות לשאלה ‘מה עושים עכשיו’. יש מי ששמחים מחיזוק מעמדה של סין ומהחלשתה של ארה"ב, ובייחוד מהחלשת ההגמוניה האמריקאית בעולם. אף אחד לא מדבר כאן על ‘לתפוס את מקומה של אמריקה’ בעולם. זה גם בלתי אפשרי. אבל השאלה המרכזית היא, אם סין יכולה להציג אלטרנטיבה למשטר הקפיטליסטי שבמשבר? הממשלה מסרבת לפתוח את הדיון סביב שאלה זו. אבל הדיון קיים. גם בתקשורת. הגל הלאומני האנטי-אמריקאי משחק דווקא לידיו של הזרם הניאו-ליברלי הדורש הפרטות והנהגת כלכלת שוק. וזאת בשם ה’אינטרסים הלאומיים הסינים’".


"המשבר הזה לימד אותנו שיש להתרחק מכל מה שמערב ניסה להשליט על הכלכלה והחברה בסין", אומר הכלכלן דינג יפאנג. "השאלה הנשאלת עתה היא מטרת הגידול המתמיד והמרשים של התוצר הסיני. יש תוצר מאוד גבוה, אבל מה ייעודו של התוצר? ועוד יש לשאול את החברה הסינית, ודווקא על רקע המשבר אליו נקלעו הכלכלה והחברה האמריקאיות, מהי דרכנו? הדרך האוטוריטרית דהיום, או הדמוקרטיזציה של החברה והפוליטיקה?" לדברי דינג, הממשלה הסינית אינה מעוניינת בוויכוח שכזה והיא גם מעוניינת למחוק מהזיכרון הקולקטיבי את מהפכת התרבות של שנות ה-60 וה-70 של מאה שעברה, ואת תנועת אביב בסין, שדוכאה ביד קשה לפני כעשרים שנה. "עמדת הממשלה רק עוזרת להתחזקות הניאו-ליברליים והשמאל החדש – כל זרם והבנתו את האירועים האלה". דינג מסביר את דבריו: "יש מי שמפרשים את האירועים האלה כעידן שחור בתולדות סין. וזאת, כדי לשלול את הסוציאליזם. האחרים הופכים אירועים אלה לשאיפה פוליטית. לדידם, כך צריכה להתנהל סין. אולם, החברה הסינית נמצאת עתה במקום אחר לגמרי. זו הסיבה לפיה הממשלה חייבת לפתוח את הארכיונים הממלכתיים על מנת שחוקרים וכל המתעניין באירועים אלה, שהם חלק בלתי נפרד מתולדותיה של סין, יוכלו לחקור ולפרסם את מחקריהם . כך נוכל להתמודד בצורה כנה עם העבר הקרוב ולהתמודד עם שאלת עתידו של הסוציאליזם של סין. לצערי, הוויכוח הציבורי מדשדש מאז הקונצנזוס שנוצר עם דיכוי ההפגנות באביב 1989″.


"ועוד, יש לדון לעומקה של סוגיית ה’מודרניזציה’ כפי שהוצגה על ידי ממשלות סין השונות", הוסיף היסטוריון הרעיונות, וואנג הואי. "מי נהנה ממנה? ומי מפסיד? אנו צריכים למצוא את הדרכים כדי למנוע את הקיטוב החברתי ואף את התפוררותה של החברה הסינית. אלה כיווני החשיבה של השמאל החדש".


* דומיניק בארי הוא שליח העיתון הצרפתי "הומניטה" בסין. הכתבה פורסמה בגיליון סוף השבוע האחרון של העיתון.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. יובל הלפרין הגיב:

    טוב לקרוא פעם שנייה בזמן קצר ביקורת עניינית על סין (הפעם הראשונה הייתה אצל אורי וולטמן). "עניינית" לדידי פירושו ביקורת מנקודת מבט סוציאליסטית, או ביקורת שאינה מדקלמת את החלוקה הליברלית המכאנית של דיקטטורה-דמוקרטיה.
    אם כי גם כאן מוזכרת בנשימה אחת המדיניות הכלכלית בסין והפוליטיקה ה"אוטוריטרית" שלה.

    אם מדובר בהשוואה בין היום לבין ימי מאו, המבנה ה"אוטוריטרי" אינו רלוונטי לדיון, כי הוא היה גם אז.
    אימוץ מבנה פרלמנטרי פירושו אימוץ הקפיטליזם לא רק בפועל ובאופן חלקי, אלא מבחינה אידיאולוגית ובאופן מלא.

    היות שכל שלטון זקוק להצדקה לקיומו, לייעוד כלשהו שהוא חותר אליו, לדגל – רק שמירת המבנה החד מפלגתי יביא במוקדם או במאוחר לתמורות בתוך המפלגה שיעלו כוחות שמחויבותם לסוציאליזם רבה יותר, אם זה הכול עניין של מינון. כל משטר סוציאליסטי בארץ אחת יהיה חייב להתאים את עצמו לכלכלה העולמית במידה זו או אחרת. גם בקובה נעשו ונעשים דברים דומים. יש שם בתי מלון פרטיים, למשל, או לפחות "עסקיים", כלומר פועלים על מאזן רווח והפסד.
    אבל בקובה אתה חש מחויבות לרעיון מעבר לפשרות נסיבתיות, ובסין אתה חש כבר זמן רב קרירות אופורטוניסטית. אולי אני טועה, אך זה הרושם.
    אבל דווקא בגלל זה אני לא אתמוך בהתפרקות נוסח מזרח אירופה, כי זה יפתור את המפלגה הקומוניסטית, שהגיעה לשלטון בעקבות מהפכה, מהמבחן ההיסטורי שלה, ומבחן היסטורי אינו מוגבל בזמן, הוא "יורד לאין סוף".

    הלקח מפירוק ברית המועצות היא הימנעות מניסיון ל"הגשמה מוחלטת" של חזון. כל מהפכה מאכזבת ותמיד יהיה בה פער בין המצוי לרצוי ותמיד אנשים יתהו "אז מה כבר ההבדל" וכו’.
    זה לא אומר שאנחנו יכולים לוותר על חזונות ועל דגלים, זה לא אומר ש"אין אידיאולוגיות", וזה לא אומר שהעולם כפי שהוא היום הוא היחיד האפשרי.

  2. ציפור בודד הגיב:

    הייתי מציע לכל סיני מתלבט שאחרי שיגמור לקרוא את המאמר הזה,שיעבור לקרוא את המאמר הסמוך:"מרכסיסטים, קיינסיאנים ומרכסיסטים-קיינסיאנים",מאת מיכה רחמן.אולי שם ימצא את התשובה.
    ולא,אנני מתלוצץ.

  3. יובל הלפרין למגיב הגיב:

    את מק"י עזבתי לפורום בקומוניסטי,

    — קישור —

    בין השאר בשל מחלוקות בנושאים הללו, אם כי גם מק"י של היום סולידארית עם קובה אף שיש שם מקום אך ורק למפלגה אחת.

    באשר לחד"ש, חד"ש היא חזית לקידום מטרות פוליטיות שונות בישראל, המנוסחים בשמונה או תשעה סעיפים

    — קישור —

    מטבעה אין לה ולא אמורה להיות לה עמדה בשאלות כאלה.

  4. ליובל הגיב:

    "אימוץ מבנה פרלמנטרי פירושו אימוץ הקפיטליזם לא רק בפועל ובאופן חלקי, אלא מבחינה אידיאולוגית ובאופן מלא".

    טוב לדעת.
    האם גישה זו מייצגת את עמדת המפלגה הקומוניסטית או חד"ש?
    אם כן, אני מסתלק משם חת-שתיים.

הגיבו לליובל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים