הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 ביוני, 2009 15 תגובות

בשבת, בסביבות שש בערב, לבשתי את בגדי השחורים ויצאתי מביתי שבשכונת רמת אביב להפגנת יוני המסורתית נגד הכיבוש, במלאת לו 42 שנים ארוכות. לו היה זה ערב חורפי נעים הייתי עושה את דרכי לכיכר רבין, שבה התארגנה ההפגנה לקראת צעידתה אל רחבת המוזיאון, בהליכה נמרצת הנמשכת כחמישים דקות. אילו הייתי אשה מעשית הייתי נוהגת לשם במכונית המשפחתית. אולם השמש טרם שקעה והיה עוד די חם, אז החלטתי לנסוע כדרכי באוטובוס. על ספסל בתחנה ישבו שלוש נשים פיליפיניות. הן ממתינות כבר כעשרים דקות, אמרה אחת מהן. עברו עוד עשרים דקות וכבר היינו עשרה. סיכמתי ביני לביני שאעצור את המונית הראשונה שתעבור בסביבה. לא עברה דקה ומונית עצרה בתחנה. לאן? שאל הנהג. עניתי. "מונה או ארבעים שקל"?

בקיץ 72′ נסעתי לראשונה בחיי במטרו של פריס והוקסמתי. היה לי ברור שהקמתה של רכבת תחתית בתל אביב – יפו היא רק עניין של זמן והנמכת ציפיות. סבלנות, אמרתי, אנחנו צעירים. בינתיים התבגרתי, הסבלנות אבדה מזמן ומשאלת הלב הזאת נגוזה כמו רבות אחרות. נשארה בי רק חיבה גדולה לתחבורה הציבורית, אך זו הצמיחה לצדה גם התמרמרות גדולה על חסרונה של מערכת נסיעה המונית יעילה, בלתי מזהמת וזמינה שבעה ימים בשבוע. היעדרה השערורייתי מאלץ אותי להחזיק מכונית פרטית בעל כורחי. בתוך עירי אני מעדיפה לנסוע באוטובוס או במונית שירות, ובעיקר לשוטט ברגל. ובין הערים אני אוהבת לנסוע ברכבת, אמצעי התחבורה המועדף עלי ביותר. הבעיה היא, שתחנותיה מנותקות בדרך כלל ממרכזי הערים, וברגע שהגעת לתחנתך הופכת הנסיעה ממנה למחוז חפצך לטרחה של ממש או להוצאה כספית ניכרת. קווי רכבת ארציים שאינם מתחברים לקווי תחבורה מקומיים, מהירים וזולים הם כמעט ברכה לבטלה.


בעבר הרחוק הנחתי שיש קשר סמוי בין הזנחת התשתיות לרשת רכבות ברחבי הארץ ובין זיכרון השואה. גם ההנחה הזאת עלתה במוחי באותו ביקור ראשון באירופה, שבמהלכו חציתי אותה ברכבות. על הכבישים החורצים את פני הארץ חשבתי שהם נסללים לא על פי תכנון מושכל התואם את צרכי החברה, אלא כהצהרה ציונית אידאולוגית על כבישת האדמה. במבט לאחור, ידעתי תמיד שלב העניין הוא כסף ורק כסף. המסים הגבוהים המוטלים על מכוניות ועל דלק ממלאים את קופת המדינה. למה לה לוותר על ביצי הזהב האלו ועוד להשקיע הון אבוד בתחבורה הציבורית? אפילו המיסוי הירוק שעליו הוכרז השבוע, שאמור להוזיל מכוניות חשמליות, היברידיות או חסכוניות בדלק, יעשיר את קופת המדינה במאות מליוני שקלים בשנה.


מילא האוצר. אך איך ניתן להסביר את אדישות הציבור לשערוריית התחבורה הציבורית? ההסבר פשוט מכפי שנדמה. אחרי שהשקענו את קופת הגמל שלנו בקניית מכונית והמשכנו לפרנס אותה ואת כל המערכות הניזונות ממנה, היעלה על הדעת להשאירה בחניה שליד הבית ולנסוע באוטובוס? קל וחומר אם אנחנו נוהגים ברכב ליסינג. כך הפך האוטובוס למכוניתם הציבורית של מחוסרי הברירה. נדיר לפגוש כיום באוטובוס גברים ונשים ישראלים ממעמד הביניים שאינם גמלאים. אם אינכם תלמידים, חיילים או סטודנטים בתקופת הלימודים קרוב לוודאי שתימנעו מנסיעה באוטובוס. זיהויו של האוטובוס עם אוכלוסיות חלשות או נזקקות מרחיק מהן את הציבור המבוסס המעוניין להתבדל מהן.


חברת דן, הפועלת במרחב בתל אביב – יפו, זקוקה להתנערות יסודית. לא ניכר בה שהיא משתדלת למשוך נוסעים בגיל העבודה אל תחנותיה. במקום להתאים את לוחות הזמנים למצוקת התחבורה העירונית, או להוסיף אוטובוסים זריזים לקווים הארוכים והאטיים כדי לקצר את זמן ההמתנה, היא יוצאת ידי חובתה בתוספת קטנה של אוטובוסים מפרקיים מגושמים. ולאחרונה, הפתעה! באוטובוסים החדשים הותקנו מקררי משקאות קלים התופסים כארבעה מקומות ישיבה. לא נותר לנו אלא לתהות אם בעיר שבה פיצוציות וסניפים חדשים של רשתות המזון נפתחים בלי הפסקה בכל קרן רחוב, יש צורך חיוני במקרר משקאות דווקא באוטובוס? מישהו בחברה מצפה להתעשר ממכירת מיצים ניידים? ואולי מנסה החברה לומר לנו, שאמנם קשה לה לספק תחבורה מהירה ונוחה, אך היא דואגת שלא נתייבש מצמא במהלך הנסיעה המתמשכת. בתנאי שנצטייד מראש במטבעות המתאימים.


הדרך היחידה בה ניתן למשוך אוכלוסיות חזקות לתחבורה הציבורית ולשכנען לוותר על המכונית הפרטית, לפחות בנסיעה בעיר, היא באמצעות מערכות מודרניות של הסעה המונית. ההכרה הזאת חדרה אף למשרדי הממשלה, או כך היה נדמה בשנים האחרונות. והנה מתברר, ששני הפרויקטים התחבורתיים הגדולים בתל אביב-יפו ובירושלים "יורדים מן הפסים", בלשונו של ה-TheMarker שתאר את מה שכולנו רואים במו עינינו במילים: "הפיאסקו המתמשך של מיזמי הרכבת הקלה". בירושלים נטשה החברה הצרפתית Veolia, שהיתה אמורה להיות מפעילת הרכבת, את הזכיינית עקב לחץ פוליטי של מתנגדי הכיבוש באירופה. אם כך, משהו זז בכל-זאת על הפסים. אך זו הבשורה המעודדת היחידה. כל שאר הידיעות הן מתחומי הקשיים הפיננסיים, ההפסדים הצפויים והפקידים חמוצי הפנים וקפוצי הידיים. הפרויקטים הלאומיים האלה תקועים והציבור – אדיש. אדישותו מאפשרת למדינה להמשיך בהפרטת שירות ציבורי חשוב כמו מערכות של הסעה המונית בערים הצפופות ולהתנער מאחריותה להקמתן במועד.


בחודש שעבר ביקרו בארץ נציגי הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח – OECD, שהזמין לפני כשנתיים את ישראל להצטרף אליו כחברה. המדינה אינה מסתירה את רצונה העז להצטרף למועדון היוקרתי הזה של המדינות המפותחות בעולם. נציגי הארגון נפגשו עם פקידים בממשלה ואף עם פעילים בארגונים חברתיים. הם ביקשו לשמוע על יחסה של המדינה לזכויות עובדים ולמהגרי עבודה; הם בחנו את רמת זיהום האוויר, שאלו על מצב התשתיות וכיוצא באלה. התנאים המבטיחים איכות חיים גבוהה במדינות התופשות את עצמן כמפותחות הם בין הנושאים הבולטים שבסדר יומו של הארגון.


אמנת הארגון מדגישה שני עקרונות בסיסיים המוסכמים על חברותיה: עקרון הדמוקרטיה ועקרון השוק החופשי. אני יכולה לדמיין את שמחתם של פקידי האוצר בשעה שהם מבשרים לנציגי הארגון שממשלת ישראל, בניגוד לכמה מדינות קפיטליסטיות ותיקות, עדיין מאמינה בשוק החופשי. אני שומעת באוזני רוחי את פקידי משרד החוץ מסבירים לשליחים המודאגים מחו"ל מדוע מתכרסמת הדמוקרטיה בישראל בחוקים גזעניים הפוגעים באזרחיה הערבים (מדינה יהודית, אתם יודעים), ולמה כה קשה לנו לסיים את הכיבוש (המלחמה בטרור, זה ברור). אבל הייתי מוכנה להיות זבוב על קיר של משרד ממשלתי כדי לראותם מתפתלים בשעה שהם מתארים כמה איכות יש בחיים בתוך פקק.

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. נאדר הכבוש למנחם גדות הגיב:

    מה הסעיפים האלה רלוונטיים?
    ישראל כבשה שטחים ב-67′, לא חשוב ממי, כל עוד היא לא נסוגה משם או לחלופין לא מעניקה לתושבים אזרחות ישראלית בהסכמתם – יש מצב הקרוי כיבוש.
    יש שתי אפשרויות שלא יהיה כיבוש:
    1. נסיגה של כל ביטויי השלטון הישראליים: צבא, משטרה, מינהל אזרחי, מתנחלים, חוקים, תקנות, צווים, שליטה בגבולות, במקורות המים, במרחב האווירי וכו’ וכו’.
    2. מתן אזרחות לכל 3.5 מיליון התושבים שחיים שם, בהסכמתם (לא בעל כורחם, כמו שעשו בגולן הסורי).

  2. דרור בל"ד הגיב:

    בחודש שעבר ביקרו בארץ נציגי הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח שהזמין לפני כשנתיים את ישראל להצטרף אליו כחברה. אך לפני הבקשה השערוריתית להצטרף אל המדינות המפותחות בעולם,טוב יעשו אותם פקידים ממשלתיים אם יבקרו בדלהי.

    דלהי,בירה של מדינת עולם שלישי,כמו ישראל,מדינה הקוראת לעצמה דמוקרטיה,כמו ישראל,מתעמרת בענייה ובמיעוטים החיים בה,כמו ישראל,היתה ממלכת זיהום אויר עד שנת 2000.
    ההודים המשכילים,יותר ממשכילי כל אומה אחרת,ניצלו את האינטרנט למהפכה תודעתית.גם פתיחתה של הודו לייבוא ויצוא מן ואל המערב קידמו את רמת זיהום האויר של דלהי אל עבר רמת הזיהום של ת"א.(פי 3 מהתקן האירופאי).

    מישהו מצא לנכון לחוקק חוק,ואף הצליח להעבירו,המחייב את כל התחבורה הציבורית לעבור לגז.אוטובוסים,מוניות וריקשות.מישהו מצא לנכון להקים רכבת תחתית ברמה אירופאית המחברת בין כל חלקי דלהי.תוך 4 שנים המטרו היה מוכן.ההבדל בזיהום האויר בין שנות ה90 לבין שנות ה 2000 הוא עצום.

    שמועות עקשניות הסתובבו בדלהי,כי קבוצת ישראלים מצאה לנכון לייבא ריקשות לת"א.אמנם השמועה שמועה,אך מפאת סבירותה אני מוצא לנכון לפרט.
    המיזם נכשל או הוכשל.יש הסוברים כי ידה של חברת דן בסיכול המיזם,אחרים טוענים כי הסיבה היא בטחונית,דהינו אם חלילה אוטובוס מתפוצץ, היקף ההרוגים גדול פי כמה.

    היתרונות ברורים:יצירת מקומות עבודה,צמצום תאונות דרכים,הוזלה ניכרת בתעריפי התחבורה,לגיטימיות איסור הכנסת רכב פרטי,וכמובן צמצום אחוז הפחמן החד חמצני באויר.
    החסרונות ברורים אף הם:ישראל תודה קבל עם ועולם כי היא משתייכת למדינות העולם השלישי.
    איך תוכל ישראל להצטרף אל המועדון היוקרתי?איך יוכלו אזרחי ישראל לשאת את החרפה בכל ביקור וביקור בחו"ל?

    אדישות הציבור הינו השלב הבא בתודעה אחרי הייאוש.לשם כך הוקם ערוץ2.לאו דווקא זיהויו של האוטובוס עם אוכלוסיות חלשות הוא המרחיק את הציבור,אלא חוסר הנוחות כפי שצוין בהמשך המאמר.מקרר משקאות באוטובוס הוצב שם אך ורק למען אינטרסים כלכליים,שמידת תועלתם נבדקת לאחרונה.

    הרי לך דב חנין נושא ראוי להתעסק בו.הבא ריקשות לת"א.רכבת תחתית הרי לא תהיה,למרות ההבטחה של חולדאי.ואתם,אנשי עיר לכולנו,לאחר שתסיימו את הויכוח כיצד לחגוג את חגיגות המאה לעיר הציונית הראשונה,חגיגה שראוי היה להחרימה,תוכלו לנסוע בריקשה מההפגנה בכיכר רבין אל עבר מוזיאון ת"א ובחזרה.כך תוכלו להכפיל את מספר המשתתפים בהפגנה.

    מי ייתן ולא תדעו עוד זיהום אויר

  3. ליובל הלפרין הגיב:

    אכן, לא ציינתי את המילה המפורשת שבת, אך תארתי את כעסי על חסרונה של תחבורה ציבורית זמינה במשך שבעה ימים בשבוע (ראה בפסקה השניה).חדוה

  4. יובל הלפרין הגיב:

    הכול נכון, רק תחבורה ציבורית בשבת נשמטה לה.
    במה רלוונטיים כל הנתונים החשובים שפורטו כאן, אם בחודש יוני שבת עוד לא יוצאת בשעה 18:00?

  5. מתעללים בשכונות חלשות הגיב:

    הבעיה הכאובה ,שהחברות מאתרות חוליות חלשות בחברה, המרוכזות בשכונות חלשות ושם התחבורה הציבורית היא סיוט לתושבים.
    שכונת תל גיבורים בחולון, המאוכלסת בחלקה הגדול באוכלוסיה קשישה , לא זוכה מצד דן לכבוד של ו"הדרת פני זקן". למרות שתדירות הנסיעה צריכה להיות כל 20 דקות(כפי שכתוב על שלט מאיר עינים) הרי המתנה של שעה לאוטובוס מספר 2 של חברת "דן" זו תופעה שכיחה.

  6. משה לופיאנסקי הגיב:

    יש בשעות מסוימות לאסור כניסת כל סוגי הרכב הפרטי לרחובות מסוימים. לדוגמה,יש לאסור כניסת רכב לא צבורי לרחוב המלך ג’ורג’ (ורחובות דומים) בת"א מ-7.00 עד 19.00. כלי הרכב המסחריים יפרקו סחורות בחנויות בין 19.00 ל-7.00. בעוד שהשמוש ברכב פרטי יהיה קשה, התחבורה הצבורית תזרום מהר. בהדרגה יעבור רוב הצבור בת"א להשתמש בתחבורה הצבורית.

  7. יוסף למגיב הגיב:

    אכן מספר המשתמשים בתחבורה הציבורית בת"א קטן מאשר בערים המרכזיות בעולם, למרות שההבדל דווקא בין פריז לת"א רבתי לא כל-כך גדול, מדובר על אותו סדר גודל ממש.

    אף אחד לא אמר שבת"א צריך להקים רשת מסועפת כמו בפריז (16 קווים לרכבת התחתית בלבד).
    פרוייקט ראשוני יכול להכיל שלושה או ארבעה קווים, חלקם משולבים – דהיינו רכבת שהיא עילית באזור מסויים ותחתית באזור אחר.

    לדעתי המגבלות של ת"א מחייבות רכבת שהיא תחתית באזורים המרכזיים, באין מקום לאלתורים מעל פני השטח חייבים לחפור לעומק.
    דימיין קו לאורך אבן-גבירול, יהודה-הלוי בואכה פלורנטין ויפו. את מיקום התחנות קל מאוד לדמיין (ככר מילאנו, מידרחוב בזל, ככר רבין, הסימנטק, ככר המושבות, פלורנטין, מגדל השעון).
    קו שכלל לא מפריע לתנועה ומעביר נוסעים בקלות ובמהירות בין שני קצוות העיר.

    הרכבת הקלה בירושלים היא בסך הכל הוכחה לאוזלת יד תכנונית ולא שום דבר מעבר לזה.
    הפרוייקט לא נכשל בגלל קונספט לקוי אלא מחדל ביצועי. כולי תקווה שלקחי ירושלים ייושמו בתל-אביב.

    תרשה לי להזכיר לך שבבחירות 1993 לראשות עיריית ת"א התמודדו קהלני ומילוא עם קמפיינים מאוד ברורים:
    קהלני הבטיח רכבת קלה ואילו רוני מילוא הבטיח רכבת תחתית. מילוא נבחר, כידוע, אך הבטחת השקר שלו התאדתה לה בדיוק כמו הקדנציה התמוהה והמיותרת שלו כראש העיר שלנו.

    בעניין קוריטיבה בברזיל – אכן מודל מוצלח, אך תנאי הפתיחה שם שונים מהותית מאשר בת"א:
    רעיון השטחים הפרטיים הנקנים ע"י העירייה לטובת גנים ציבוריים אינו אפשרי בת"א בגלל מחיר הקרקע וסכומי הכסף שבעלי הקרקעות רואים לנגד עיניהם. למשל ככר המדינה שיכול להיות גן גדול ונפלא – האם אתה רואה סיכוי שבעלי הקרקע ימכרו שני שלישים לעירייה במחיר מופחת??
    גם הרעיון לעודד אנשים לגור קרוב יותר למקום העבודה שהצליח בקוריטיבה לא יעבוד אצלנו בגלל מחירי הדירות והשכירות.

  8. יוסף הגיב:

    העובדה שאין רכבת תחתית בת"א – היא כשלעצמה צריכה להיחקר והאשמים צריכים לעמוד לדין,
    בכל הרצינות.
    כל הקוסמטיקה ש"מעל פני השטח" שעושה חולדאי היא מסך עשן כדי להסיח את דעתנו מהמחדל הברור והגדול.
    שבילי אופניים? – מצויין.
    שיפוץ מבנים ומדרחובים? – מעולה.
    אבל כל זה בטל בשישים לעומת הרווחה האדירה שתבוא על ת"א כאשר מישהו סוף סוף ירים את הכפפה המסריחה הזו ויעשה מעשה.
    לפעמים אני מצטער שאי אפשר להקים את אריק שרון ממיטתו ולהביא אותו לת"א לשנה אחת רק כדי שיזיז את העניין הזה.

    יפה עשתה חדוה ישכר שהביאה את פריז בתור דוגמה. אין נקודה בעיר שאתה לא מגיע אליה תוך 25 דקות, והנוחות היא פשוט בלתי נתפסת.

  9. הערה ליוסף הגיב:

    הכדאיות הכלכלית של רכבת תחתית קשורה קשר הדוק למספר המשתמשים הפוטנציאלי.

    בפריז למעלה משני מליון תושבים, ומספר אדיר של מבקרים מבחוץ ותיירים.

    בלונדון רבתי כשמונה מליון תושבים, ומספר גדול מאוד של מבקרים מבחוץ ותיירים.

    ולמה ללכת רחוק? אפילו בקהיר יש רכבת תחתית…
    אלא שבקהיר-רבתי חיים למעלה ב 17 מליון איש…

    הקמת רכבת תחתית היא פרוייקט כבד מאוד עם השלכות לא פשוטות במישור החקיקה, הפרעה לחיי הציבור בזמן ההקמה, הפקעות, ועוד.
    כמו כן, הערכת עלות הפרוייקט בראשיתו בדרך כלל לא מזכירה אפילו את העלות האמיתית בסופו מי ישורנו. ראה סאגת הרכבת הקלה בירושלים.

    בכל מקרה מדובר בפרוייקט בסדר גודל לאומי ולא מוניציפלי.

    יכול להיות שרכבת תחתית בת"א היא בבחינת תפסת מרובה, לא תפסת.

    דב חנין בזמן שרץ לראשות העיריה הציע אלטרנטיבה שעל פניה לפחות נראית ריאלית יותר לביצוע – הקונספט של קוריטיבה, ברזיל.

    גם בקונספט הזה לא חסרים מוקשים ומעקשים, אבל נראה שהוא יותר מתאים לנתונים ולמגבלות של תל-אביב מרכבת תחתית.

  10. ליוסף הגיב:

    מספר המשתמשים ב"פריז רבתי" הרבה יותר גדול ממספר המשתמשים הפוטנציאלי ב"תל-אביב רבתי". זה ממש לא אותו סדר גודל. תבדוק שוב את הנתונים שלך.

    פריז – 2 מליון תושבים. פריז רבתי – 12 מליון תושבים (כמעט פי שניים ממספר תושבי ישראל כולה). תיירים: 30 מליון בשנה.

    תל-אביב: 400,000 תושבים. מטרופולין גוש-דן: 3-4 מליון תושבים. תיירים: לא מדגדג את פריז.

    פריז קיימת כעיר מהמאה העשירית. הרכבת התחתית שלה נוסדה ב 1900.
    יש לה גב של מדינה אירופית ותיקה, עשירה, גדולה (65 מליון אזרחים) ועם הרבה פחות בעיות קיומיות מישראל.

    עם כל הכבוד לנו (ותאמין לי שלי יש הרבה כבוד לישראל) יש לנו נטיה לקפוץ מעל הפופיק לפעמים.

    גם אני רוצה רכבת תחתית, וכמוני כל אדם במדינת ישראל, ואכן בדמיון הכל היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם היתה רכבת תחתית, אבל היות ואין, צריך לזכור שבין החלום למימוש החזון עובר קו פתלתול שרובו סיוט בעיקר לתושבים.

    "אוזלת יד תכנונית" ו"מחדלים ביצועיים" זה נתון שצריך להתחשב בו כששוקלים אלטרנטיבות.

    לפני ששופכים אוקיינוס של כסף לפרוייקט שיכול מאוד להיות שחמישים שנה הוא ישאר בגדר בור באדמה במקרה הטוב, ותעלת בלאומילך במקרה הרע, כדאי לחשוב על אפשרויות נוספות.

    מי שבאמת חי בעיר הזו יודע בדיוק כמה זמן לוקח לסדר קטע כביש אומלל של חמישים מטר, ומה אנחנו צריכים לסבול בשביל זה. אתה מדבר אתי על רכבת תחתית? לא ברור אם לצחוק או לבכות.

    בעניין קוריטיבה – מה הקשר לגנים הציבוריים?
    אנחנו מדברים על תחבורה כרגע, לא על גינון.

    מוסכם שתנאי הפתיחה הם שונים. בעיקר שוב – גודל האוכלוסיה וגודל השטח. כמו כן אצלנו יש בעיה נוספת של תחבורה ציבורית מושבתת מיום שישי בצהריים עד מוצ"ש, שמחייבת את התושבים להחזיק רכב פרטי בכל מקרה, ולכן משנה את תחשיב הכדאיות בשימוש בתחבורה ציבורית בנוסף.

    אבל לא מוכר לי שום מודל אחר שתואם אחד לאחד את כל הנתונים והמגבלות של תל אביב. צריך לנסות לצאת מהקופסא לפעמים.

  11. מנחם גדות הגיב:

    "די לכיבוש"…האומנם???
    מספר הערות לסיסמה זו הרווחת בחוגי השמאל:
    1.הגדה המערבית נשלטה ע"י ממלכת ירדן עד 1967
    2.מעולם לא הוכרה ריבונות ירדנית ע"י הקהיליה הבינלאומית אלא רק ע"י אנגליה ופקיסטן.
    3.הפלסטינאים זלגו במשך השנים לאזור זה אך מעולם לא שלטו בו וכמובן לא היתה להם כל ריבונות-לא בגדה ולא בירושלים.
    4.ב-1967 עבר השטח לידי ישראל ולאור האמור לעיל הוא לא נכבש לא מהירדנים וכמובן לא מהפלסטינאים.
    5.אז…ממי "כבשנו" את הגדה המערבית?!
    6.למי "להחזיר"?!לישות שלא הוכרה או לישות שלא היתה קיימת???

  12. מנחם גדות הגיב:

    הסעיפים האלה מאד רלוונטיים:
    שטח שלא היה בריבונות מוכרת כלשהי עבר לשליטת מדינת ישראל העקבות מלחמת מגן:
    אני זוכר שפנינו למלך חוסיין לא להצטרף למערכה שהתנהלה בין ישראל ומצרים בשנת 1967.הוא לא שעה לבקשותינו,תקף את ירושלים המערבית ורק בעקבות זאת נכנסו כוחותינו לשטחי הגדה המערבית.תוקפנותו של חוסיין היתה "קזוס באלי" פרופר.
    מנהיגיה עם האומלל הזה לא מנסים אפילו,למראית עין,לדבר על שלום אמת-אפילו כתכסיס אין הם מסתירים את כוונתם האמיתית.
    מצריים וירדן היו אמינים בכוונת השלום ואמנם הוחזרו להם שטחים שהיו בשליטתם לפני 1967.
    ההסטוריה של 2 העמים לא מתחילה לפני 60 שנה ולא לפני 100 שנה.
    בית המקדש נבנה לפני אלפי שנים-ועליו בנו מסגד.
    מלכויות ישראל ויהודה היו כאן לדעת כולם הרבה לפני שהחלו לזלוג מסביבות ארץ ישראל ערבים שבנו כפרים ועיבדו אדמתם אך תמיד היו תחת שליטת עמים אחרים.
    יש קהילות יהודיות בכל רחבי תבל-יהודים שהוגלו מארץ ישראל לפני כ-2000 שנה:האם אי פעם טענו שמגיע להם במקום שבתם מדינה?!
    חוסיין שלט בגדה ביד חזקה ובפרוש לא התייחס לאזרחיה כאל אזרחים שווי זכויות.
    לא קרה בהסטוריה שעם שהותקף,נלחם וניצח העביר שטחים למי שלא היו בעליהן.על אחת כמה וכמה-למסור השטחים לאויב מוצהר שפניו למלחמה בשלבים(תחילה-הגדה ואח"כ יפו,רמלה,חיפה ואח"כ תל אביב רמת גן וכו’).
    עם שפוגע ללא הבחנה לא רק בנו אלא גם באחיו לא זכאי ש"נעשה נסיון"ואולי ייהפך פתאום לשוחר שלום.
    אגב,אני סבור שהעם הערבי ברובו רוצה בשלום ובשלווה-לא כן מנהיגיו.אבל אולי אני תמים בקביעה זו.
    נסיגה חד צדדית,כשאנו יודעים על כוונות,הסתה,חינוך לשנאה,מעשי טרור מזוויעים
    ושום תמורה ממשית מהצד השני-זוהי התאבדות!!!!ולכך רובו של עמנו לא מסכים.גם במצב הפוך העם הערבי לא היה מסכים להתאבד.
    הצענו לא אחת הרבה לשכנינו אך הם דחו זאת שכן רצו את הכל.
    דוד בן גוריון הסכים ב-1948 לחלוקת הארץ ובלבד שתקום מדינה יהודית על בסיס הצהרת בלפור והחלטת האו"ם.ואז,למחרת, 7 מדינות ערב תקפו אותנו כי לא הסכימו שתקום מדינה יהודית.
    האם היום חלה איזו שהיא תזוזה ממשית בהשקפתם של שכנינו???
    אהוד ברק הציע לערפאת כמעט הכל והמנהיג הערבי דחה את הצעותיו-היתה לו הזדמנות בלתי חוזרת,כמו לבן גוריון,להקים מדינה על שטח קטן יותר ובלבד שתקום מדינה,והוא לא גילה מנהיגות כמו בן גוריון.
    זה רק מקצת ממה שיש לי להגיד על השקרים ועוות המציאות וההסטוריה של ארץ למודת יסורים זו.
    אם תרצה-נאדר הכבוש-נוכל להמשיך…
    בברכת שכנים שרוצים שלום אמת’
    מנחם גדות

  13. מנחם גדות הגיב:

    הסעיפים האלה מאד רלוונטיים:
    שטח שלא היה בריבונות מוכרת כלשהי עבר לשליטת מדינת ישראל העקבות מלחמת מגן:
    אני זוכר שפנינו למלך חוסיין לא להצטרף למערכה שהתנהלה בין ישראל ומצרים בשנת 1967.הוא לא שעה לבקשותינו,תקף את ירושלים המערבית ורק בעקבות זאת נכנסו כוחותינו לשטחי הגדה המערבית.תוקפנותו של חוסיין היתה "קזוס באלי" פרופר.
    מנהיגיה עם האומלל הזה לא מנסים אפילו,למראית עין,לדבר על שלום אמת-אפילו כתכסיס אין הם מסתירים את כוונתם האמיתית.
    מצריים וירדן היו אמינים בכוונת השלום ואמנם הוחזרו להם שטחים שהיו בשליטתם לפני 1967.
    ההסטוריה של 2 העמים לא מתחילה לפני 60 שנה ולא לפני 100 שנה.
    בית המקדש נבנה לפני אלפי שנים-ועליו בנו מסגד.
    מלכויות ישראל ויהודה היו כאן לדעת כולם הרבה לפני שהחלו לזלוג מסביבות ארץ ישראל ערבים שבנו כפרים ועיבדו אדמתם אך תמיד היו תחת שליטת עמים אחרים.
    יש קהילות יהודיות בכל רחבי תבל-יהודים שהוגלו מארץ ישראל לפני כ-2000 שנה:האם אי פעם טענו שמגיע להם במקום שבתם מדינה?!
    חוסיין שלט בגדה ביד חזקה ובפרוש לא התייחס לאזרחיה כאל אזרחים שווי זכויות.
    לא קרה בהסטוריה שעם שהותקף,נלחם וניצח העביר שטחים למי שלא היו בעליהן.על אחת כמה וכמה-למסור השטחים לאויב מוצהר שפניו למלחמה בשלבים(תחילה-הגדה ואח"כ יפו,רמלה,חיפה ואח"כ תל אביב רמת גן וכו’).
    עם שפוגע ללא הבחנה לא רק בנו אלא גם באחיו לא זכאי ש"נעשה נסיון"ואולי ייהפך פתאום לשוחר שלום.
    אגב,אני סבור שהעם הערבי ברובו רוצה בשלום ובשלווה-לא כן מנהיגיו.אבל אולי אני תמים בקביעה זו.
    נסיגה חד צדדית,כשאנו יודעים על כוונות,הסתה,חינוך לשנאה,מעשי טרור מזוויעים
    ושום תמורה ממשית מהצד השני-זוהי התאבדות!!!!ולכך רובו של עמנו לא מסכים.גם במצב הפוך העם הערבי לא היה מסכים להתאבד.
    הצענו לא אחת הרבה לשכנינו אך הם דחו זאת שכן רצו את הכל.
    דוד בן גוריון הסכים ב-1948 לחלוקת הארץ ובלבד שתקום מדינה יהודית על בסיס הצהרת בלפור והחלטת האו"ם.ואז,למחרת, 7 מדינות ערב תקפו אותנו כי לא הסכימו שתקום מדינה יהודית.
    האם היום חלה איזו שהיא תזוזה ממשית בהשקפתם של שכנינו???
    אהוד ברק הציע לערפאת כמעט הכל והמנהיג הערבי דחה את הצעותיו-היתה לו הזדמנות בלתי חוזרת,כמו לבן גוריון,להקים מדינה על שטח קטן יותר ובלבד שתקום מדינה,והוא לא גילה מנהיגות כמו בן גוריון.
    זה רק מקצת ממה שיש לי להגיד על השקרים ועוות המציאות וההסטוריה של ארץ למודת יסורים זו.
    אם תרצה-נאדר הכבוש-נוכל להמשיך…
    בברכת שכנים שרוצים שלום אמת’
    מנחם גדות

  14. ניר הכבוש לגדות הגיב:

    כשאתה חושב ששמי נאדר אתה מדבר אתי בלשון "לא נוכל", כאילו מול נאדר עומד עם מאוחד ומגובש כקיר הברזל של ז’בוטינסקי.
    אז לי חדשות בשילך: שמי לא נאדר וכן נוכל, בהחלט נוכל.
    יהודים לא דרשו מדינה עצמאית בכל מקום שבו חיו, אך אזרחות שווה הם רשו גם דרשו.
    שליטה בשלושה מיליון וחצי איש כ"תושבים" חסרי אזרחות לא תקום ולא תהיה, בייחוד לא מצד עם שמשך מיליוני שנה נשללו זכויות האזרח שלו כתוצאה מטיעוני איוולת בנוסח "הצביון הלאומי", ו"אופי האומה".

    הטיעונים שלך נשללו לא רק על ידי רוב מכריע של הקהילה הבינלאומית, כולל אלה שנחשבים "ידידי ישראל", אלא על ידי ראשי מדינת ישראל, ראשיה ומייצגיה.
    מדינת ישראל בכבודה ובעצמה ענתה לבג"ץ, בעקבות עתירה נגד פינוי ההתנחלויות ב-2005, שמדובר בשטחים שישראל שולטת בהם ב"תפיסה לוחמתית", ולכן דין נצרים לא כדין תל אביב.
    מה זו "תפיסה לוחמתית" אם לא כיבוש?
    ישראל עצמה לא תתחמק מתקדים שהיא עצמה קבעה, מה גם שהוא נשען על טיעונים חסרי שחר ועל כוח שאין לך, כי הנאדרים הכבושים יודעים שאתה זה אתה ולא "אנחנו". אנחנו כאן ואנחו שותפים במאבק בכיבוש, וחבל שאתה לא יכול לדבר עם מר אריאל שרון, הוא היה מסביר לך איזה מחנה באמת קובע מה תעשה ישראל ועל מה היא "תוותר" או לא "תוותר".

    דין "לא נוכל לתת מדינה" כדין "יהודי לא מגרש יהודי".

  15. מנחם גדות הגיב:

    שלום,
    השבתי לניר נאדר על תגובתו האחרונה למה שכתבתילפני כן.
    איני רואה שפרסתמם את תגובתי האחרונה:
    האם גם אצלכם יש צנזורה לדברים שאינם תואמים את השקפתכם-ואפילו יהיו מעט חריפים???
    בברכה לשלום ובטחון,
    מנחם גדות 054-2066123

הגיבו למשה לופיאנסקי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים