הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 ביוני, 2009 11 תגובות

בנאומו הבגיניסטי שזכה לתשואות מעיתונאים כמו ארי שביט, הִקצין ראש הממשלה בנימין נתניהו את תנאי ישראל "לשלום", וניסה להכתיב לפלסטינים בפרט ולערבים בכלל תנאי כניעה משפילים. אבל בצד התורה המפורשת יש גם תורת רזים נסתרת, מעין תושב"ע שביבי הפך לכהן הגדול שלה. נוסף על התנאים הידועים, הכרה בישראל כמדינת העם היהודי, קבלת כל עמדות ישראל לפני המשא ומתן ושאר התביעות ההזויות מבית מדרשם של ותיקי האצ"ל, חבויות גם מלכודות אחרות, שהגיע הזמן לספר עליהן לקוראים.

אבל פטוּר בלי סיפור מתאים אי אפשר, והמזרח הערבי מספק לנו אלפים כמוהו. הסיפור עוסק בעצם ב"מדינה המפורזת", ולכן אין מנוס ממנו. בדואי אחד, כך מספרת האגדה, קיבל מקוסם נוֹכל אבקה כדי לייצר זהב ליד האוהל שלו. המטלה של הבדואי הייתה קלה יחסית: הוא קיבל אבקה צהובה, שאותה יש לערבב במים פושרים, לבחוש היטב ומקץ שעה קלה פשוט להוציא מֵטיל זהב ענק למכירה. הבדואי היה מאושר, אבל לפני שהקוסם נטש את המקום הוא אמר: "בעוד דקות אחדות תהיה אדם עשיר, אבל עליך לזכור דבר אחד חשוב. תוך כדי הכנת הזהב אסור לך, בשום פנים ואופן, לחשוב על דובים לבנים." הבדואי בחש ובחש אבל אחרי שעות אחדות אמר נואש: "בכל ימי חיי גרתי במדבר," כך סיפר, "ומעולם לא ראיתי דובים כלשהם. אבל עכשיו, דובים לבנים ממש מרקדים בתוך סיר הזהב שלי."


ואלו הם תנאיו החשאיים של ראש הממשלה:


1. בכל עיר פלסטינית גדולה יש לקרוא רחוב או שדרה על שם הציונות.
2. ביום אלטלנה יש לקיים טקסי זיכרון בבתי הספר בפלסטין המפורזת.
3. את מסגד אל-אקצה חייבים הפלסטינים לכנות בשם "בית המקדש".
4. כל משחקיה של בית"ר ירושלים ישודרו בטלוויזיה הפלסטינית.
5. בשיעורי ההיסטוריה יש להסביר את עליונותו של זאב ז’בוטינסקי על פני יריבו המתון חיים וייצמן.
6. את התנאי האחרון, ארגון מסע קונצרטים של אריאל זילבר בפלסטין, הסכים ביבי לבטל אחרי שבני בגין הסביר לו שמדובר בגזירה שהציבור אינו מסוגל לעמוד בה.
 
                                       *


אני מקווה שתאמינו לי שהתכוונתי להתייחס לנאום המזויף שראש הממשלה נשא, בפני אוהדים מפוחלצים וקונפורמיסטים באוניברסיטת בר-אילן, במלוא הרצינות ולכן השהיתי קצת את תגובתי. אחרי הכול, נתניהו הגיב לנאומו של ברק אובמה בקהיר, שנחשב בכל העולם לפריצת דרך היסטורית ביחסים בין המערב לבין העולם המוסלמי. בכל הנוגע לקטנוניות, להתחשבנות "ציונית" בנוסח הירחמיאלי ביותר ולפריטת החלום למעוֹת קטנות ופעוּטות ערך, הנאום היה ממש זהה לזה של מנחם בגין במליאת הכנסת ב-20 בנובמבר 1977, בנוכחות נשיא מצרים אנואר סאדאת. בשני המקרים ניסו המנהיגים שחונכו על תורת זאב ז’בוטינסקי להטיף את עיקרי האידיאולוגיה שכוחת האל שלהם, ולא הבינו את התפקיד שמעצמת העל שמפרנסת אותם ממלאת כאן. ההבדל בין מנחם בגין לבין נתניהו נעוץ דווקא בביקורת האמנותית ולא הפוליטית על שני הנאומים. אם בגין (האב) נשא נאום עתיר השראה מילולית, הרי נתניהו דיבר כמו עסקן ליכוד ברמת גן, המבקש לשכנע את חברי הסניף לבחור בו לכהונה נוספת בתפקיד כלשהו.


בטלוויזיה קוננו על "התגובה הפושרת" של נשיא ארצות הברית, ומי שקרא את היסטוריית היחסים בין ביל קלינטון לביבי, הבין בוודאי כי אובמה הטיח קללות לא פרלמנטריות בחדרי חדרים, ושהקרירות שלו ייצגה בעצם רגשות של זעם ותסכול. אני משוכנע שאביו של ביבי, ההיסטוריון הרביזיוניסטי החשוב בן-ציון נתניהו, היה מרוצה. לכן דרוש פסיכולוג ולא פרשן פוליטי כדי להבין את דבריו של ראש הממשלה לכל עומקם: הוא התכוון לרצות איכשהו ליברל צעיר היושב בבית הלבן, וסופו שהעלה חיוך גדול של קורת רוח על פניו של שמרן זקן היושב בירושלים. אישית, זה נוגע ללבי וגם אני עשיתי חשבון לאבי המנוח עד גבול מסוים; אבל מכאן עד לנאום שיתעלה לצורכי השעה ויקדם את האינטרסים של כלל הישראלים, הדרך רחוקה מאוד.


שמאלנים צעירים ומבוגרים, שלא לדבר על ורדרדים שטרם התקרנפו כליל, חגגו את צירוף המלים "מדינה פלסטינית", שנתניהו העלה על דל שפתיו כמי שכפאו שד. ייתכן שגולדה מאיר הייתה נוזפת בו על דברים כאלה, וקראתי השבוע מאמרים של יונים ממפלגת העבודה ז"ל, שהתפארו על נס המרד שהרימו נגד המנהיגה בשמם של הפלסטינים, והתקשטו בנוצות לא להם. אבל ההישג הדרמטי שלהם, שבא לסכם חמישים שנה של פעילות פוליטית, הוא עלוב. נתניהו הוסיף את המונח המעליב והמתנשא "מדינה מפורזת", ובכך הוכיח שהוא לא מנסה להגיע לשולחן המשא ומתן בתום לב. בעצם, הוא מבקש להכשיל כל הידברות מראש, ולנהל את מדיניותו מעמדה של עליונות חצופה וחסרת כיסוי. הוא בעצם גם מתעלם מהמסר החשוב של אובמה, וגם מסתתר מאחורי גבה של ושינגטון, כאשר הוא מאיים על העולם המוסלמי ומוכן להקצות לחלק קטן ובלתי מייצג בעם הפלסטיני יישות מוגבלת שתחיה בחסדיו.


תמורת המדינונת בנוסח סן מרינו שביבי מוכן "לתת" לפלסטינים, הוא דורש, לא רק מהם אלא מכל מדינות ערב, להכיר בישראל כ"מדינתו של העם היהודי", מונח אקס טריטוריאלי ואנטי-דמוקרטי שמדיר 20 אחוז מאזרחי המדינה מהשתתפות אמיתית ושוויונית בחייה. הוא תובע גם להנציח את "גושי ההתנחלויות" ולהפיץ סיפורי כזב שדרישה כזו הייתה מקובלת על האמריקאים בעבר. מי שמבקש להכשיל כל הסדר באזור מכתיב לערבים לא רק כניעה פוליטית-אסטרטגית, אלא גם הסכמה רעיונית לתפיסה הציונית במובנה הנִצי והקיצוני ביותר.


דובריו הרבים של ביבי בתקשורת האלקטרונית התפארו בעובדה שהוא ייצג בדבריו את הקונסנזוס הרווח בקרב אזרחי המדינה היהודים. אין בכך שום חידוש: כבר בתקופת הסכמי אוסלו נוצרה כאן הסכמה לאומית המבוססת על קריאה בלתי מציאותית של מצבה הגלובלי של ישראל. נתניהו עצמו נאלץ לקבל את ההסכמים כדי לנצח בבחירות של שנת 1996. רוב הסקרים העידו אז, שהציבור רוצה במשא ומתן ובלבד שלא ישובשו היחסים בין ישראל לבין ארצות הברית. בעזרת שגיאות איומות ששמעון פרס ועוזרו יוסי ביילין עשו לקראת הבחירות ההן, הצליח ביבי לשכנע את הציבור שמשא ומתן יעיל על בסיס אוסלו הוא אפשרי בלי הסדר בירושלים (לכל היותר באבו-דיס, גרס אז ביילין) ובלי ויתור על ההתנחלויות. נאום בר-אילן איננו אלא סיכום עגום של ניצחון הדמגוגיה של נתניהו על חזון השלום האמיתי. 


*התפרסם ב"כל בעיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. גרשון נוימן הגיב:

    אני רק שאלה. למה כשישראל דורשת קבלת עמדותיה לפני תחילת מו"מ זה הזוי, אבל כשסוריה עושה אותו הדבר ישראל לא בסדר שהיא לא מקבלת זאת?

  2. מוני הגיב:

    חיים שלום

    אם נתניהו יפרק בגלל אילוץ חיצוני את "תשתית הטרור", כלומר יחסל את המאחזים ויסלק את יצהר, הרובע בחברון וקרית ארבע וכו’ פלוס הסרת מחסומים ושחרור אסירים, ולא יסכים לנסיגה כל עוד אין התחייבויות ברורות בנוגע לחימוש בצד הפלסטיני, האם הוא עדיין ייחשב בעיניך ל"מכשול להסדר"?

  3. טל הגיב:

    חיים,
    הסגנון שלך עשה לי שמח, אני מניחה שגם הפוליטיקה. רק הערה אחת, בתור אתאיסטית במדינת ישראל, גם אני מופלית מהדרישה ליהד אותה. אנחנו סופרים את הפלסטינאים הישראלים, אבל תמיד שוכחים מיעוטים אחרים שקיימים פה. אולי הגיע הזמן לסקר אוכלוסייה בענייני דת, ואז הדרישה תצטייר כהזויה ולא רלוונטית עוד יותר.

    תודה על הליריקה
    טל

  4. חיים ברעם הגיב:

    גרשון נוימן, ההסבר פשוט: אנחנו מחזיקים באדמה סורית כבר 42 שנה, ועל כך אין מחלוקת.

    למוני, כן, אבל פחות.

  5. עופר כסיף הגיב:

    לדרישתו ההזויה והאנטי דמוקרטית של נתניהו להכיר בישראל כמדינת העם היהודי ישנו פן נוסף, מסוכן אף יותר: מתן גושפנקא (מוסווית) למשוואת הנאמנות-אזרחות של ליברמן. אם ניתן להעלות דרישת הכרה שכזו מן העולם הערבי כולו, קל וחומר שזו תידרש מן הפלסטינים אזרחי ישראל, ואם אלו לא יכירו בכך, הרי שנאמנותם מוטלת בספק. ראו הוזהרנו!!

  6. שאלה לחיים – עופר הגיב:

    תחילה רק לשם הבהרה, אני לא תומך בנתניהו או\ו בנאום נתניהו ואני בעד פשרה מרחיקת לכת וכו’.

    אבל משהו אחד מאוד מפריע לי, תקן אותי אם אני טועה, אבל עדיין לא ראיתי נכונות להתפשרות כלשהיא מצד הפלסטינים. בטח לא מצד החמאס, אבל גם לא מצד המתונים המחנה הפלסטיני כמו סאאב עריקאת וכו’. אז מבחינת סרבנות שלום הפלסטינים נוטלים חלק לא פחות משמעותי מנתניהו.

    אולי יש שחושבים שאין מקום לפשרה בצד הפלסטיני אבל העמדה שהם מציגים של זכות השיבה בצורה גורפת לא מקובלת על הרוב המוחץ של הציבור הישראלי, והוא במקרה הטוב לא מציאותי כרגע.
    אפילו הכרה במדינת ישראל נאמרת על ידם בלשון רפה אם בכלל, שלא לדבר על חמאס, מרכיב משמעותי בפוליטיקה הפלסטינית, ששולל את קיום ישראל.

    הקפאה ופינוי התנחלויות היא בכל מקרה דבר מבורך, אך ללא קשר עושה רושם שהפלסטינים מסרבים לפשרה ובכך "תוקעים" את התקדמות התהליך לא פחות מישראל.

    האם אתה לא חושב שיש מקום לפשרה אצל הפלסטינים? ואם כן האם אתה עדיין חושב שישראל היא הסרבנית היחידה במצב?

  7. חיים ברעם הגיב:

    לעופר,

    אינני יודע איזו "פשרה" ניתן לדרוש מהפלסטינים.השארנו להם 22% משטח ארצם, ניקדנו גם את כבשת הרש הזו בהתנחלויות ואנחנו עדיין מפגיעים בהם לגלות מתינות.
    במצב הנוכחי, 98% מכלל התביעות חייבות להיות כלפי ישראל.על עקשנות בנוגע לשני האחוז הנותרים אני מוכן לנזוף בסרבנים מן הצד השני.

  8. לחיים הגיב:

    השאלה שלי לא נגעה לשטח, אלא לזכות השיבה במתכונתה המורחבת.

    לגבי השטח אני מסכים שדרושה נסיגה מלאה.

    הפשרה שניתן לדרוש מהפלסטינים היא פשרה בנושא זכות השיבה. כפי שציינתי הדרישה הפלסטינית הנוכחית לזכות השיבה, גם אם צודקת, היא לא מציאותית והרוב המכריע בישראל יתנגד לה נחרצות

  9. יעקב בן דוד הגיב:

    אני מתאר לעצמי שחיים ברעם רואה את הדרישה שצרפת תהיה מדינת העם הצרפתי, אמריקה מדינת העם האמריקאי וזימבבואה מדינת העם הזימבבואי, כדרישות הזויות לגמרי. בוודאי שמבחינתו הגדרת המדינה הפלסטינית כמדינתו של העם הפלסטיני היא דבר הזוי לחלוטין (מה גם שהדבר עלול להתפרש, חלילה, כהטלת ספק בעובדה הבלתי ניתנת לערעור שמדינתו של העם הפלסטיני היא בעצם ישראל).

    בקיצור, פתרון שתי המדינות – מדינת פלסטין לעם הפלסטיני ולצדה מדינת ישראל לעם הפלסטיני.

    אגב, העקרון של הקמת מדינה פלסטינית מפורזת מנשק נתקבל (ואף הוצע) בזמנו ע"י אש"ף. אבל למה להפריע לעצמנו עם העובדות כשעוסקים במלאכת הקודש של ניגוח ראש ממשלה ישראלי, ועוד כשקוראים לו נתניהו?

  10. עופר נ. – ליעקב בן דוד הגיב:

    ידידנו הטוב,

    אילו היה מדובר במדינת העם *הישראלי*, ההשוואה שלך לצרפת או לארה"ב הייתה תקפה.

    לא כך הדבר.

  11. חיים גאון כדורגל הגיב:

    יש לנהל מו"מ ישיר עם אבו מאזן נקודה.
    חיים מה עם הפועל?
    אגב הקמנו קבוצת שח של הפועל קטמון מי שרוצה להצטרף שיתקשר 0522688666

הגיבו לעופר נ. – ליעקב בן דוד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים