הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-29 ביוני, 2009 3 תגובות

שר האוצר, יובל שטייניץ; יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ויו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, שרגא ברוש, חתמו בשבוע שעבר, בלשכת השר, על עסקת החבילה המשולשת שנחתמה בין הממשלה להסתדרות ולמעסיקים. לפי ההסכם יופחתו דמי ההבראה של כל העובדים במגזר הציבורי ב-50%. עובדי המגזר הציבורי יקבלו, כפי שהובטח להם בהסכמי העבר, מענק חד פעמי בגובה 36% משכרם החודשי, שיינתן בחודש יולי. המענק יינתן על חשבון תוספת שכר של 5% שהובטחה לעובדים בהסכמים קודמים, וינוכה מתוספת השכר העתידית. זוהי "תרומתם" של העובדים לעסקת החבילה. ומהו חלקם של המעסיקים ב"עסקת החבילה"? הם זכו לשורה של הקלות וסובסידיות בכ-2.5 מיליארד שקל. כך המעסיקים, באמצעות ממשלתם, מכניסים את ידם הארוכה לכיסיהם של העובדים. עד כאן המדיניות הכלכלית והחברתית של נתניהו – כפי באה לידי ביטוי גם בממשלתו הקודמת: פגיעה בשכר והטבות להון.

מדוע המעסיקים מצדדים במדיניות זו? התשובה מובנת. פחות מובן מדוע מי שאמור להגן על האינטרסים של העובדים נותן יד לפגיעה בהם. עיני שב ואמר כי הוויתורים נעשו על מנת לכלול מספר חוקים להגנה על זכויות העובדים – דווקא במסגרת חוק ההסדרים – המכשיר המרכזי לשליטה על התקציב והמדיניות החברתית-כלכלית שבידי בעלי ההון וממשלותיהם. ואכן, שלושה נושאים מרכזיים להגנת עובדים מובאים בחוק ההסדרים: חיזוק הזכות להתארגנות, איסור על פיטורי עובד בעת מחלה והחלת חוק קבלני כח אדם על קבלני שירותים. לדברי עו"ד יפעת סולל, שניתחה סעיפים אלה עבור "פורום הארגונים החברתיים לביטול חוק ההסדרים", כותרות לחוד ומהות לחוד. הזכות להתארגנות כבר קיימת בחוק הישראלי. הבעיה האמיתית לגבי הזכות להתארגנות, אינה בסנקציות שניתן להטיל על מעסיק, אלא בהיעדר החובה לנהל מו"מ קיבוצי. זכות להתארגנות שאין אחריה חובה לשמוע את הארגון ולנהל עמו מו"מ לחתימת הסכם, היא זכות נכה. בניגוד לפרסומים, החובה לנהל מו"מ לקראת חתימת הסכם אינה קבועה בהצעת חוק ההסדרים.


נושא מרכזי נוסף עניינו איסורי פיטורים של עובד חולה. זהו תיקון חשוב, כיוון שבישראל של שנות ה-2000 אסור לפטר נשים הרות או עובדים שעוברים טיפולי פוריות, אבל עובדים חולים – אפשר לשלוח הביתה בכל רגע. אלא שהצעה המונחת על שולחן הכנסת אינה אוסרת על פיטורי עובד חולה, אלא דוחה את פיטוריו של מי שצבורים לזכותו ימי מחלה.


עניין נוסף שמוסדר בחוק ההסדרים, הוא החלתו של חוק קבלני כוח אדם על קבלני שירותים. מדובר בלקונה בחוק, שלפיה קיימת חובת רישוי והפקדת ערובה לקבלני כוח אדם, וכן מוגדרות זכויות מורחבות של עובדים המועסקים על ידם, אולם אין כל חובה כזו לגבי קבלני שירותים. החוק נחקק לפני שהמציאו את המונח "קבלני שירותים", ולפיכך רבים הגדירו עצמם כך ולא כקבלני כוח אדם – רק על מנת להימנע מהחובות החוקיות. אולם שוב, קריאה בתיקון המוצע מאכזבת. במקום שיוחל החוק במלואו על קבלני השירותים, כל שנותר ממנו הוא חובת רישוי (והרישיון יינתן לשנתיים במקום לשנה) וחובת הפקדת ערובה (אך לא בגובה הנדרש מקבלני כוח אדם). החוק לא הוחל על כל קבלני השירותים, אלא רק על אלה העוסקים בניקיון ובשמירה, זאת למרות שקיימים תחומים רבים הנדחקים לצורת העסקה פוגענית זו ותחומים נוספים מיום ליום (עובדי סיעוד, הסעדה, טכנאי מחשבים, ועוד ועוד). התיקון אינו מחיל על קבלני השירותים את החובה הקיימת היום להוכיח את איתנותם הכלכלית, כך שהוא מותיר את עובדי קבלני השירותים ללא ביטחון לתשלום משכורותיהם. מעבר לכל ההקלות האמורות, תמוהה הסכמתה ההסתדרות שלא להחיל על קבלני השירותים את כל הפרק העוסק בזכויות העובדים. בכך הותירה את התיקון כקליפה ריקה.


מגובה כיס העובדים, מאה ימי נתניהו בחברה ובכלכלה הם ימים של פגיעה בעובדים ושל אחיזת עיניים. "ממשלה סופר חברתית" אמר לאחרונה שר האוצר. אמירה קצרה אחת הכוללת לפחות שני שקרים.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. יובל הלפרין לניר הגיב:

    יד הברזל של המדינה לא דרושה כדי לאלץ את העובדים להתארגן. היא דרושה כנגד יד הברזל של המעסיק שמונע בכוח את התארגנותם.
    מאבקי עובדים רבים בשנים האחרונות היו על עצם הזכות להתארגן (כימיקלים חיפה, מטרודן, הארץ, קופי בין ועוד רבים).
    ברוב מקומות העבודה שאני מכיר דואגים להבהיר לעובדים שהתארגנות פירושה פיטורים מיידיים של המעורבים בכך, וזה בדיוק מה שהיה במקומות הנ"ל ובאחרים.

  2. ניר הגיב:

    אני לא מבין, מדוע התארגנויות העובדים זקוקים ליד הברזל של המדינה וחוקיה על מנת להשתרש בחברה, עליהם לעשות זאת מכח עוצמתם הקולקטיבית החופשית ולא באמצעות כפייה ממלכתית

  3. יניב ר. הגיב:

    תודה רבה לדוידי על המאמר החשוב הזה.

הגיבו ליניב ר.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים