הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 ביוני, 2009 13 תגובות

המאמרים שהתמקדו בנושא תשעים שנה למק"י עוררו תגובות רבות ב"הגדה השמאלית". אני מוצא לנכון להביע את דעתי למספר תגובות. ראשית, אני מבקש להסב את תשומת לב המגיבים לעובדה, שבריה"מ היתה הראשונה שהכירה במדינת ישראל וזאת במסגרת ההחלטה לחלק את הארץ ולהקים בה שתי מדינות לשני העמים. הנהגת מק"י גייסה את כל התמיכה האפשרית להקמת מדינת ישראל לצד כינונה של מדינה לעם הפלסטיני.


המפלגות הציוניות מתעלמות מעמדה זו של בריה"מ ומעמדתה של מק"י. מתעלמים מהעובדה שטרומן נשיא ארה"ב סרב להכיר במדינת ישראל. רק לאחר שנוכח לדעת כי בריה"מ כבר הכירה בישראל הוא שינה את דעתו, וזאת כאשר נמשכו גם הפצרותיהם של שליחי בן גוריון, שישראל תרתום את עצמה למדיניות פרו-אמריקאית. ההחלטה של ממשלת בן גוריון לתמיכה עיוורת במדיניות החוץ של ארה"ב, וההתנכלות הבוטה והקשה באוכלוסיה הערבית שנותרה בארץ, כל אלו הביאו את מק"י להיות חוד החנית במאבק נגד ממשלת בן גוריון. במאבקה לא פסקה מק"י להעלות את הדרישה למימוש זכויותיו של העם הפלסטיני למדינה משלו לצדה של מדינת ישראל.

 


מק"י לא פסקה להיאבק נגד מדיניות הגירוש של אזרחים פלסטינים מבתיהם ונגד גילויים קשים מנשוא של גירוש ופגיעה קשה ונפשעת באזרחים חפים מפשע בעת ההשתלטות על כפרים ערביים. מק"י היתה המתריסה הקשה ביותר נגד מדיניות המימשל הצבאי שנקטה ממשלת ישראל כלפי המיעוט הערבי שחי פה. מק"י היתה הראשונה שהעמידה לרשותם של אינטלקטואלים ואנשי ציבור ערבים במה ספרותית כדי שיוכלו לבטא את מאווייהם הלאומיים והחברתיים במציאות קשה של התנכלות לתרבותו של עם החי תחת מימשל צבאי שאינו מסתפק רק בגדיעת זכויות אזרח, אלא פוגע פגיעה גסה בתרבותו. בעיצומה של המלחמה ב-1948 קמה מחדש האחדות היהודית- ערבית של המפלגה תוך תביעה למימוש החלטת עצרת האו"ם להקמת שתי מדינות לשני העמים. הקומוניסטים הערבים היו עקביים בקריאה למימוש פתרון החלוקה, למרות שמאבקם זה היה תחת מסע איומים ורדיפות תוך סיכון חייהם בשל מאבקת לחלוקה לשתי מדינות.


קשה לקבל את ההלעזה של העיתונאי ראול טייטלבאום נגד מאיר וילנר, בטענה שמאיר התנגד לתביעה של הקמת שתי מדינות לשני העמים. אני הייתי עד לשורה ארוכה של הופעות של וילנר, עוד ב-1943, בהן טען שיש להאבק לפתרון לאומי של שתי מדינות לשני העמים. עקרון זה הנחה אותו גם בפעילותו כנציגה של מק"י בוועדה המכוננת טרם הבחירות לאסיפה המכוננת.


ידוע שהיחס לבעיה הלאומית והיחסים בין יהודים וערבים גררו את המפלגה לעימותים אידאולוגיים, שלמרבה הכאב גרמו גם לפילוגים מכאיבים. מפאת קוצר היריעה אתייחס רק לפילוג, שהביא לפרישת קבוצת חברים בהנהגת מיקוניס וסנה. סנה וחבריו הגיעו למפלגה בראשית שנות החמישים. כאן המקום להזכיר, שסנה היה משוכנע שבמלחמה הקרה ידה של בריה"מ תהיה על העליונה ולכן החליט למצוא את מקומו במק"י. אך משנוכח לדעת כי מהלך שכזה אינו עתיד להתרחש שינה גם את דעותיו.


בישיבת הוועד המרכזי, שבה נכחתי, הפתיע אברהם ברמן, בתמיכת סנה, כי בידיו מידע, לפיו אמיל חביבי קשור בחבורה פלסטינית שמטרתה הריסת מדינת ישראל. הוועד המרכזי דחה בשאט נפש את העלילה, להוציא את סנה וברמן. יתרה מזאת, רוב חברי הוועד המרכזי ראו בכך פרובוקציה נגד חברינו הערבים ונגד אחד ממנהיגי הציבור הערבי המוכר לא רק במישור הפוליטי, אלא גם הגיע להישגים מרשימים במישור הספרותי, וזכה ברבות הימים מידי הממסד בפרס ישראל על פעילותו ועל הישגיו הספרותיים.


באותם הימים העלה סנה הסתייגות ממאמרו של בן בלה, מנהיג התנועה הלאומית האלג’ירית, המגנה את ממשלת ישראל לנוכח התנכלויותיה לזכויות העם הפלסטיני להקים את מדינתו ועל שורה ארוכה של פגיעות בציבור הערבי. סנה תבע לגנות את מאמרו של בן בלה .הרוב בוועד המרכזי דחה את תביעת סנה. לצערנו, באמצע שנות השישים הגיעה המפלגה לפילוג מכאיב. סנה וחבורתו, שנכסו לעצמם את השם מק"י, ציפו לפרוץ אל תודעת הציבור וזכו בבחירות לכנסת השישית שהתקיימו ב-2 בנובמבר 1965 במנדט אחד. רק"ח זכתה בשלושה מנדטים. גם בבחירות לכנסת השביעית, שהתקיימו ב28 באוקטובר 1968, הקבוצה של סנה, שנשאה את השם מק"י, דשדשה עם מנדט אחד ואילו רק"ח שגדלה מעל 10.000 קולות קבלה 3 מנדטים. אט אט חדלה קבוצת סנה לפעול תחת השם מק"י והשם חזר לבניו החוקיים שבתנאים הקשים  ביותר שמרו כל הזמן על האחדות יהודית ערבית במסגרת המפלגתית.


קבוצת סנה תחת השם מק"י נתנה ידה למלחמת ששת הימים ואילו רק"ח היתה המפלגה היחידה!!! בכנסת שעמדה מול ההסתערות הלאומנית ששטפה את הכנסת מקצה אל קצה, הוקיעה את המלחמה, הצביעה נגד תקציבים למימון המלחמה וקראה לנסיגה מיידית מהשטחים הכבושים. היא זו שקבעה שאין כל פתרון אחר, אלא לתמוך בהקמת מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל וכי ירושלים המזרחית היא בירתה של המדינה הפלסטינית. לצערנו, שמואל מיקוניס, מי שהיה מזכ"ל מק"י בעבר נגרר אחרי סנה והצדיק את המלחמה. היו לא מעט חברים שהבינו כי הוטעו על ידי סנה וביקשו לחזור למפלגה שראשיה עמדו בצורה מעוררת כבוד נגד שכרות לאומנית ששטפה את הכנסת מהשמאל הציוני ועד הימין.


ההתנגדות למלחמה שהמיטה אסון כבד על שני העמים מהווה אות כבוד למפלגה הקומוניסטית הישראלית. מלחמה שאת פירותיה הבאושים אוכלת היום החברה הישראלית . ב-1967 היתה מק"י בבחינת קול בודד ומוחרם. כיום רבים מבינים שזו הדרך היחידה להשגת שלום צודק לשני העמים. קולותיהם התקיפים והנחרצים של מאיר וילנר ושל תופיק טובי, שזכו לקיתוני שנאה של כנסת ישראל מתבררים כיום כתמרור האור היחיד להשגת השלום המיוחל. כואבת העובדה שבשם מק"י השתמשו סנה וגם מיקוניס במתן גיבוי למלחמה שהביאה לשליטתה של ישראל במשך ארבעים ושתים שנה על שטחים לא לה ולבניית התנחלויות שהן מחסום לשלום.

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. ע מיש הגיב:

    לצערי עוזי בורנשטיין שוכח שתמיכת בריה"מ בהקמת ישראל לא נבעה מאדת היהודים או הציונים אלא משנאת ארה"ב. סטלין העריך נכון שהאמריקאים נוטים שלא לתמוך בישראל והוא מיהר להכיר בה כדי לתקוע עוד תריז בינו לבין טרומן.

    יתכן שסטלין חשב לרגע שישראל תעדיף לנטות לגוש הקומוניסטי, אבל הוא לא בנה על זה. חובב ציון גדול הוא לא היה.

    לעומת זאת האמריקאים נטו של להכיר בתחילה בישראל השל שיקולים גיאו-אסטרטגיים ושאלת הנפט. הם רצו לחדור עמוק יותר למדינות המזרח התיכון כדי לבצר את הקפיטליזם שלהם. טרומן הפתיע את כולם בשל נטייתו לשמור את הברית הישנה והחדשה סמוך למיטתו והוא עיין בהם כל לילה לפני שהלך לישון, בין הניירות שמשרדי הממשלה וסוכנויות המודיעין ניפקו לו. היה לו מקום חם בלב בכל זאת לעם היהודי וגם חבר-שותף יהודי לעסק החנות שלו דיבר איתו יום לפני. כאן אמריקה הפגינה רגש יותר מאשר השכל של האינטרסים.

  2. מ.ש. ההיסטוריה הוכיחה את הגיב:

    צדקת דרכה של מק"י (שנקראה גם פק"פ ורק"ח) המגלה עקביות ורציפות בהמשך הדרך. המאמר הזה חשוב ומדהים בגלותו עובדות שנימחקו מהתודעה והושכחו עקב סטראוטיפים ומיתוסים שקריים שטופחו על ידי בעלי הברית החרופים עם האימפריאליזם – בעבר הבריטים, ואחר הצרפתים והאמריקנים.

    התפתחות התהליכים המדיניים – למעשה ההיסטוריה, מיישרת קו עם דרכה של מק"י.
    הדגילה בצדק טיבעי ולא במה שהציונות כינתה בציניות "ראל פוליטיק" – היא היא הדבר המתממש לנגד עינינו כיום בהיסטוריה.

    ואילו אלה שאמרו שהם ממשים את האינטרסים של "העם היהודי בארץ ישראל" מתגלים כיום יותר ויותר כחבורה רופסת וניפחדת כשכשלונם ההיסטורי ניפרס במלוא ערוותו, כשדבר בקהילייה הלאומית לא מגבה אותם עוד.

  3. התמיכה החלוקה היא לא נקודת זכות הגיב:

    התמיכה בהסכם החלוקה היא הטרגדיה הגדולה ביותר בתולדות המפלגה. וילנר התנגד בצדק להסכם החלוקה ואף העיד בוועדת האו"ם (כמו גם נציגי מפ"ם שהתנגדו לתוכנית).

    הקמת מדינה על 55% מהשטח עבור פחות משליש מהתושבים היא הבסיס למלחמת האזרחים שהובילה לטיהור האתני ולמצב המסובך שאנו ניצבים מולו כעת.

  4. אבי כ. הגיב:

    כמה מוזר שרק המפלגה בהנהגת מאיר וילנר ותופיק טובי התריסה בכנסת נגד המלחמה ב-1967 וכיום חלקים לא מבוטלים בציבור הישראלי מבינים שזו היתה מלחמה מיותרת.
    כמה מצערת העובדה שרק סיעה של שלושה חברי כנסת , נציגי המפלגה הקומוניסטית (רק"ח) , יצאו נגד המלחמה, ואילו מי שהשתמש באותם הימים בשם מק"י תמך במלחמה.
    כיום אפשר לשמוע ביטויי מחאה ממנהיגי מפלגות ציוניות על מה שגרמה המלחמה ב-1967, אבל ביום פרוץ המלחמה כולם היו מאוחדים בגינוי שלושה חברי המפלגה הקומוניסטית .
    את כתם החרפה בתמיכה במלחמה הזו אי אפשר למחוק.

  5. תמיכה בחלוקה אינה כתם הגיב:

    אני מסכים עם המגיב שהקמת מדינה על 55% מהשטח לשליש מהתושבים היא אינה החלטה מוצדקת. אך יחד עם זאת אינני מקבל את ההחלטה לפעולה צבאית של הציבור הערבי כדי לסכל את החלטת עצרת האו"ם מ-29.11.47.
    לצערי, הממשלה בראשות בן גוריון ניצלה את השגיאה של מנהיגי ארצות ערב כדי לצאת לפעולה צבאית מלווה במעשי גירוש לא מוצדקים ולא מוסריים של פלשתינאים , שחלקם הגדול גם נס על נפשו. השמדת כ-400 כפרים ערבים זה מעשה נפשע, שנגדו יצאה חוצץ המפלגה הקומינסטית. להכניס אחר כך את התושבים לתוך ממשל צבאי אימתני זה אות קין על ממשלת ישראל ,שנגדו יצאה המפלגה הקומוניסטית. כיהודי אני בוש שחלק גדול בציבור היהודי עובר בשלות נפש על מלחמה שהביאה לטיהור אתני. אך באותה מידה אני כואב את העובדה שהמנהיגות הערבית ברובה תמכה בפעולה צבאית מיותרת בליל ההחלטה של האו"ם ב-29.11.47.
    הקומוניסטים היהודים והערבים עשו את המעשה הפוליטי האמיץ של תמיכה בהקמת שתי מדינות לשני העמים.וחבל שהמגיב רואה בכך כתם.

  6. תשובה למגיב השולל את החלוקה הגיב:

    אני מסכים עם המגיב הטוען כי לא היה מוצדק להעניק 55% מהשטח לשליש מהתושבים .
    בהסכימי עם טענה מוצדקת זו של המגיב אינני מסכים עם מנהיגי הציבור הערבי שברובם החליטו לסכל את ההחלטה הזו במלחמה, שנוצלה על ידי ממשלת ישראל לפגיעה קשה באוכלסיה הפלשתינאית, שכ-400 כפרים ערביים נהרסו ותושביהם חלקם ברח וחלקם גורש.
    אינני מסכים עם המגיב הטוען שהתמיכה של מק"י בהקמת שתי מדינות לשני העמים היא כתם בתולדותיה. העובדה שעצרת האו"ם העניקה שטח גדול יותר לאוכלוסיה היהודית אינו מצדיק פתיחה במלחמה . אני מצר על כך שרק הקומוניטים היהודים והערבים שתמכו בחלוקת הארץ יצאו חוצץ נגד ההרס הברוטאלי של מקומות ישוב ערבייםעל ידי צה"ל, לחמו נגד גרוש תושבים ערבים ונגד הפעלת ממשל צבאי על אלו שנותרו בארץ .

  7. היו שגיאות הגיב:

    כל גוף פוליטי במשך תשעים שנות פעילות ימצא את עצמו במצב של אי נקיטת עמדה נכונה כלפי ההתרחשותזו או אחרת . וכך, לדעתי, גם מק"י לא חפה מטעויות. אבל אני שופט אותה על מה שהנחה אותה על כל גלגוליה – וזן החתירה לארגון בו חברים יהודים וערבים. יהודים וערבים המבקשים לבנות חברה סוציאליסטית שויונית בתנאים של מציאות פוליטית קשה של איבה לאומית והתנגשויות דמים אלימות .
    במציאות של שפיכות דמים קשה להרים את הקול השפוי של שלום ופיוס. ראו מה היה גודלו של מחנה מגנס ובטאונם "הנר". לצערי, פרומיל של האינטלקטואלים היהודים תמכו בהם. ראו את המאמר של אחד העם – "אמת מארץ ישראל" היוצא חוצץ נגד גזל קרקעות של ערבים לבנית הארץ, המאמר נדחק לשולים של השיח הציבורי היהודי , ואם עלה היה זה רק בהקשר של קיטרוג.
    אינני רץ בהתלהבות כמו מר בן חורין לדוג כאן ושם רגע של מעידה. ובטוחני שהיו. אני מעריך את הקומוניטים היהודים והקומיניסטים הערבים על הקו היחודי שהנחה אותם, חתירה לפתרון בו שני העמים יוכלו לממש את עצמאותם הלאומית. בלי שהאחד ישלוט על רעהו. שתי מדינות על אדנים של צדק חברתי.בזה אני מעניק לקומונלהביע יסטים משני העמים את הערכתי ואינני מתביש גם את הערצתי.

  8. אביבה הגיב:

    כיום אפשר לראות לא מעטים שאינם תומכי מק"י המפגינים נגד המשך הכיבוש.
    אורי אבנרי, שיש לו תרומה חשובה במאבק זה,לצערי, ביום פרוץ המלחמה לא השמיע את קולו נגדה.
    חוגים רבים במרץ שאני מעריכה את תרומתם במאבק להפסקת הכיבוש לא נשמע קולם ביום פרוץ המערכה.
    אני מודה לעוזי בורשטיין שציין את העובדה, שאי אפ
    שר להתכחש לה, שרק הברית בין קומוניטים יהודים וערבים בהנהגת תופיק טובי ומאיר וילנר יצאה בודדה נגד המלחמה. חבריה סיכנו את חייהם כשיצאו לרחוב המתלהם ולהתלהמות היו שותפים כוחות רבים בשמאל.
    העמדה העקרונית של הקומוניטים בישראל מזכירה לי את העמדה העקרונית של רוזה לוכסמבורג, כאשר כוחות משמעותיים בשמאל תמכו במלחמה, ורוזה וקומץ מנהיגי שמאל נותרו בודדים במערכה.
    כואב שאלו שהשתמשו בשם מק"י-סנה ומיקוניס תמכו במלחמה.

  9. מלחמת 67 היתה מוצדקת הגיב:

    הטענה כי מלחמת 67 היתה יזמה ישראלית התקפית פשוט מגוחכת. עוזי בורשטיין מוזמן לקרוא דןח"ות – בין היתר כאלה שהיו חסויים – על נסיונותיה הנואשים של ממשלת אשכול עד לרגע האחרון להביא לפיתרון לא צבאי לסגירת מיצרי טיראן והזרמת הצבא המצרי לסיני.

    אווירת הנכאים בישראל, כולל הבדיחה הידועה "מי שיוצא אחרון שיכבה את האור", והפאניקה המבוהלת כמעט של הממשלה (שר הפנים פרץ בכי באמצע פגישה מדינית), לעומת האופוריה והצהלה במדינות ערב לנוכח "ההשמדה הצפויה של הישות הציונית", זכורות לי היטב, כפי שהן זכורות לכל מי שהיה כאן אז.

    העובדה שהכיבוש, תוצאת המלחמה, הוא הרה אסון, אינה שוללת את העובדה שהמלחמה עצמה היתה מלחמת ההגנה המוצדקת ביותר שאפשר להעלות על הדעת. הטענה על "התקופנות הישראלית" ב-67 היא סילוף ההיסטוריה במיטבו.

  10. ציפי קריזלר הגיב:

    אני מבקשת להודות לכותב עוזי בורשטיין על כך שהעמיד עצמו שנים רבות לשרותה של מפלגה ועם נתינה כה רבה. אני רוצה להודות לו על דרך הכתיבה המעוררת כבוד ,ובי מעוררת נוסטלגיה על שנים רחוקות, שהייתי שותפה פעילה, ןעתה רק נותנת את תמיכתה בהטלת האות הנכונה בקלפי.

  11. אחד שנגעל הגיב:

    באמת, כבוד גדול, שמק"י וברה"מ תמכו בהקמת ישראל, תוך שזו מבצעת את פשעי-הנקבה…

  12. לאחד שנגעל הגיב:

    לאחד שנגעל שלום

    מק"י לא תמכה בפשעי הנקבה.

    מק"י על חבריה הערבים והיהודים תמכו בהקמת

    שתי מדינות לשני העמים.

  13. תגובה לאחד שנגעל הגיב:

    חוץ ממספר מועט של אנשי רוח, או אנשי תנועת "ברית שלום" בודדים, מק"י ונציגיה בכנסת היו הלוחמים העקביים נגד העוולות שבוצעו במלחמה ב-1948. עו"ד הקומוניטט חנא נקארה לחם בבתי המשפט להשבת זכויות לאזרחים פלשתינאים שנפגעו.
    מק"י היתה היחידה שתמכה בהקמת שתי מדינות לשני עמים, כפי שהוחלט בעצרת האו"ם.
    אני מקבלת את ההנחה שהערבים קופחו בשטח שהוקצב להם על ידי החלטת החלוקה.

הגיבו להתמיכה החלוקה היא לא נקודת זכות

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים