הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 ביולי, 2009 10 תגובות

כמו רוח אביו של האמלט, הרוח הרעה של מלחמת-עזה מסרבת לתת לנו מנוח. השבוע היא חזרה להטריד את ראשי המדינה וצה"ל.


 "שוברים שתיקה", ארגון של חיילים משוחררים המצטיין באומץ-לבו, פירסם דו"ח, ובו העדויות של 30 חיילים קרביים שהשתתפו במלחמה. עדויות קשות, על מעשים המהווים על פניהם פשעי-מלחמה.


 אלופי צה"ל נכנסו אוטומטית למודוס של הכחשה. מדוע החיילים אינם מזדהים, היתממו. מדוע הם מסתירים את פניהם בעדויות הווידיאו, מדוע הם מסתירים את שמותיהם ויחידותיהם?


 האלופים השתלחו: מניין לנו שאינם שחקנים, הקוראים טכסטים שהוכתבו להם על-ידי שונאי ישראל? מניין לנו שהארגון הזה אינו עוסק במניפולציות מטעם גורמים זרים, המממנים את הפעולה? ובכלל, מניין לנו שהאנשים אינם משקרים מזדון?

 על כך יש תשובה פשוטה: ניכרים דברי אמת. כל מי שהיה אי-פעם חייל קרבי במלחמה, ולא חשוב באיזו מלחמה, מבחין מיד באמת שבדברים. כל אחד מכיר את הרוח, המשתקפת בעדויות. כל אחד מכיר את החייל שאינו מוכן לחזור לחבר’ה בלי איזה X על הנשק, מבלי שהרג לפחות ערבי אחד. (אחד כזה מופיע בספרי "הצד השני של המטבע", שנכתב לפני 60 שנה.) היינו שם.


 העדויות על ירי הזרחן והפלאשט, על הירי המאסיבי לעבר הבתים, על השימוש ב"נוהל שכן", על הריגת "כל מה שזז בשטח", על השימוש בכל האמצעים כדי למנוע אבידות אצלנו – כל אלה חופפות עדויות קודמות, ולא יכול להיות ספק סביר לגבי אמיתותן. למדתי מהעדויות ש"נוהל שכן" נקרא עכשיו "נוהל ג’וני". השד יודע מדוע "נוהל ג’וני" ולא "נוהל אחמד", למשל.  


 לשיא ההתחסדות מגיעים האלופים בתביעה מהחיילים להזדהות ולהגיש את תלונותיהם למפקדיהם, כדי שמוסדות הצבא יוכל לחקור אותן.


 קודם כל, כבר ראינו את הפארסה הנקראת צה"ל חוקר את עצמו. 


 שנית, וזה העיקר: רק אדם השואף להיות קדוש מעונה ינהג כך. חייל ביחידה קרבית הוא חלק מחברה סגורה, שהמוטו שלה הוא נאמנות לחברים והדיבר "לא תלשין". אם יגלה פעולות שהיה עד להן, ייחשב למלשין וינודה. חייו יהפכו לגיהינום. הוא יודע שכל מפקדיו, מהמ"כ עד למפקד האוגדה, יראו בו בוגד וירדפו אותו עד צוואר. 


 השיטה הזאת של האלופים – אנשי מטכ"ל, דוברי-צה"ל, פרקליטים צבאיים – להסיט את הוויכוח מן ההאשמות עצמן אל זהותם של העדים היא שיטה נבזית. ולא פחות בזויים חיילי העופרת, הקרויים "כתבים צבאיים", המשתפים איתם פעולה.


 אך לפני שבאים להאשים את החיילים, שעשו את המעשים המופיעים בעדויות, יש לשאול אם עצם ההחלטה לפתוח במלחמה זו לא הובילה לפשעים.


 הפרופסור אסא כשר, אבי ה"קוד האתי" של צה"ל ואחד התומכים הקיצוניים ביותר במלחמת-עזה, קבע בחיבור על נושא זה שמותר למדינה לצאת למלחמה רק לשם הגנה עצמית, ורק כאשר המלחמה היא "אמצעי אחרון". כלומר: אחרי ש"מוצו כל הדרכים החלופיות" להשגת המטרה הצודקת.


 העילה הרשמית למלחמה הייתה ירי הטילים מרצועת-עזה לעבר ישובי הדרום. מובן מאליו שחובת המדינה הייתה להגן על אזרחיה מפני ירי הטילים. אך האם מוצו כל הדרכים להשיג מטרה זו ללא מלחמה? על זה עונה כשר בלי היסוס ב"הן" מוחלט, כשהטענה המכרעת שלו היא ש"אין הצדקה לתבוע מישראל לקיים משא-ומתן ישיר עם ארגון-טרור שאינו מכיר בה ושולל את עצם זכותה להתקיים".


 טענה זו אינה עומדת במבחן ההיגיון. מטרת המשא-ומתן לא הייתה אמורה להיות השגת הכרה מצד חמאס בישראל ובזכות קיומה (מי צריך את זה?) אלא הפסקת ירי הטילים על אזרחי ישראל. במשא-ומתן כזה, היה הצד השני דורש את הסרת המצור מעל אוכלוסיית עזה ופתיחת המעברים. סביר להניח שניתן היה להגיע, בעזרת מצריים, לידי הסדר על בסיס זה, שגם היה כולל את חילופי-השבויים.


 לא זה בלבד שאפשרות זו לא מוצתה – היא כלל לא נוסתה. ממשלת-ישראל סירבה לחלוטין לנהל "משא-ומתן ישיר עם ארגון טרור", ואפילו עם ממשלת-האחדות הפלסטינית שקמה בשעתו ושבה היה ייצוג לחמאס.


 לכן הייתה עצם ההחלטה לצאת למלחמה בעזה, ובה אוכלוסייה אזרחית של מיליון וחצי נפש, בלתי-מוצדקת לפי העקרונות של אסא כשר עצמו. לא מוצו – וכלל לא נוסו – "כל דרכים החלופיות".


 אבל כולנו יודעים שבצד המטרה הרשמית הייתה גם מטרה בלתי-רשמית: להפיל את ממשלת החמאס בעזה. דוברים רשמיים דיברו במהלך המבצע על הצורך לקבוע "תג מחיר" גבוה – כלומר לגרום להרג ולהרס לא כדי לפגוע ב"טרוריסטים" עצמם (דבר שהוא כמעט בלתי-אפשרי) אלא כדי להפוך את חיי האוכלוסייה לגיהינום, מתוך חשבון שהיא תקום ותפיל את חמאס.


 חוסר-המוסריות של אסטרטגיה כזאת שווה לחוסר-התועלת שבה: ניסיוננו מלמד שלחץ כזה רק גורם להתקשחות האוכלוסייה הנלחצת והתלכדותה סביב מנהיגותו האמיצה. 


 האם בכלל היה ניתן לנהל מלחמה זו מבלי לבצע פשעי-מלחמה? כאשר ממשלה מחליטה לשלוח את חייליה למלחמה בארגון-גרילה, הלוחם, מטבעו, מתוך אוכלוסיה אזרחית, ברור לחלוטין שייגרם לאוכלוסייה סבל נורא. דווקא הטענה שפגיעה באוכלוסייה והריגת יותר מאלף גברים, נשים וילדים היא בלתי-נמנעת, הייתה צריכה להביא למסקנה שההחלטה לצאת למלחמה כזאת היא מעשה מחריד כשלעצמו.


 מערכת-הביטחון עושה לעצמה עבודה קלה. השרים והאלופים פשוט קובעים שאינם מאמינים לדיווחים הפלסטיניים והבינלאומיים על ההרג וההרס, וקובעים שהן "מוטעות ומופרכות". ליתר ביטחון, הם החליטו להחרים את ועדת-האו"ם החוקרת כרגע את המלחמה, שבראשה עומד שופט יהודי מדרום-אפריקה שהוא גם ציוני ידוע.


 אסא כשר נוקט שיטה דומה באומרו: "מי שאינו מכיר פעולה על בוריה אינו יכול להעריך אותה באופן רציני, מקצועי ואחראי, ולפיכך מוטב שלא יעשה זאת, חרף כל פיתוי רגשי או פוליטי." הוא דורש שנמתין לתוצאות החקירות של צה"ל לפני שנדון בכלל בעניין.


 האומנם? שום גוף החוקר את עצמו אינו אמין, וגוף הירארכי כמו הצבא על אחת כמה וכמה. ובעיקר: צה"ל אינו גובה – ואינו יכול כלל לגבות – עדויות מעדי-הראייה העיקריים: תושבי עזה. חקירה המסתמכת רק על עדויות המבצעים, ולא על עדויות הקורבנות, היא מגוחכת. ועכשיו נפסלות גם עדויות החיילים השוברים שתיקה, מפני שאינם יכולים לגלות בנסיבות אלה את זהותם.


 במלחמה בין צבא אדיר, המצויד בנשק המתוחכם ביותר בעולם, לבין ארגון גרילה, מתעוררות בעיות מוסריות מהותיות. איך על החיילים להתנהג מול מטרה שיש בה לא רק לוחמי אויב, ש"מותר" לפגוע בהם, אלא גם אזרחים בלתי-לוחמים, ש"אסור" לפגוע בהם?


 כשר הביא כמה דוגמאות אופייניות למצב כזה. למשל: בית שיש בו גם "טרוריסטים" וגם בלתי-לוחמים. האם להפעיל נגדו מטוס או תותח, שיהרוג את כולם, או לשלוח חיילים שיסכנו את חייהם ויהרגו רק את הלוחמים? תשובתו: אין הצדקה לסיכון חיי החיילים שלנו כדי להציל אזרחים של האויב. עדיפה התקפה אווירית או ארטילרית.


 זה אינו עונה על השאלה לגבי הפעלת חיל-אוויר להריסת מאות בניינים שהיו רחוקים מחיילינו, כך שלא נשקפת מהם סכנה לחיילים. זה גם לא מצדיק את הריגת עשרות טירוני המשטרה האזרחית הפלסטינית, שעמדו במסדר-סיום, ולא את הריגת אנשי האו"ם שהובילו שיירות-מזון. זה גם אינו מצדיק את השימוש הפסול בזרחן לבן נגד אזרחים, שעליו העידו גם החיילים בעדויות שנתנו ל"שוברים שתיקה", ואת השימוש באוראניום מופחת ובחומרים מסרטנים אחרים.


 המדינה כולה שמעה בזמן אמת כיצד פגז של תותח חדר לדירתו של רופא והרגה את רוב בני משפחתו. לפי העדויות של אזרחים פלסטינים ומשקיפים זרים, אירעו הרבה מקרים כאלה.


 צה"ל העלה על נס את השיטה של אזהרת התושבים על-ידי כרוזים, שיחות טלפון וכד’, כדי לשכנעם לברוח, וזאת כשהכול ידעו, והמודיעים בראש וראשונה, שלא היה לאזרחים לאן לברוח ושגם לא היו נתיבי-בריחה ברורים ובטוחים. אזרחים רבים נורו תוך כדי בריחה.


 לא נתחמק מהשאלה המוסרית הקשה ביותר: האם מותר לסכן חיילים כדי להציל זקנים, נשים וילדים של האויב? תשובתו של אסר כשר, האידיאולוג של "הצבא הכי מוסרי בעולם",  חד-משמעית: אסור בהחלט לסכן את החיילים. המשפט החשוב ביותר בחיבור כולו אומר: "לפיכך…צריכה המדינה להעדיף את חיי חייליה על פני חיי שכניו (הלא-לוחמים) של טרוריסט."


 כדאי לקרוא משפט זה פעמיים-שלוש, כדי לתפוס את מלוא משמעותו. מה שנאמר כאן למעשה הוא: אם דרוש הדבר כדי למנוע אבידות בקרב חיילינו, מותר להרוג את אזרחי האויב בלי כל הגבלה.


 בדיעבד אפשר לשמוח על כך שלחיילים הבריטיים, שלחמו באצ"ל ולח"י, לא היה מדריך מוסרי כמו אסא כשר.


 זהו העיקרון שעל פיו פעל צה"ל במלחמת-עזה, ועד כמה שידוע לי זוהי דוקטרינה חדשה: כדי למנוע את הריגתו של חייל אחד מצדנו, מותר להרוג 10, 100 ואף 1000 אזרחי-אויב. כלומר: מלחמה של אפס אבידות. מעידה על כך התוצאה המספרית: כ-1400 הרוגים בעזה, מהם שליש או שני שלישים (תלוי את מי שואלים) אזרחים, נשים וילדים, לעומת 6 (שישה) חיילי צה"ל שנהרגו מאש האויב. (ארבעה נוספים נהרגו מאש "ידידותית", כלומר עצמית.)


 אסא כשר כותב בפירוש שמוצדק להרוג ילד פלסטיני, הנמצא בחברת מאה "טרוריסטים", כי ה"טרוריסטים" עלולים להרוג ילדים בשדרות. אבל במציאות מדובר על הריגת מאה ילדים פלסטינים הנמצאים בחברת "טרוריסט" אחד.


 אם נפשיט את התורה הזאת מכל הפלפולים, יישאר הכלל הפשוט הזה: על המדינה להגן על חיי חייליה בכל מחיר, ללא שום מגבלה או חוק. מלחמה של אפס אבידות. זה מוביל בהכרח לטקטיקה של הריגת כל אדם והריסת כל מבנה העלולים לסכן חייל. כלומר: ליצור שטח ריק מאדם ומבניינים לפני הצבא המתקדם.


 ניתן להסיק מזה רק מסקנה אחת: מכאן והלאה, כל החלטה לצאת למלחמה בשטח בנוי היא פשע-מלחמה, וכל הכבוד לחיילים המתקוממים נגד פשע זה. תבוא עליהם הברכה.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. עופר הגיב:

    הפשעים אכן מתועבים, ואכן צהל לא באמת חוקר אותם.

    אבל לא הבנתי את המסקנה. לשיטתך מעכשיו חיילי חיזבאללה יכולים לירות טילים ללא הפרעה, כל עוד הם יורים אותם משטחים בנויים?

    מעתה אין לישראל את הזכות להגיב יותר? שהרי רוב הטרוריסטים פועלים משטחים בנויים.

  2. ג’ו קלום הגיב:

    עוד מיצג מחפיר של שרלטנות מוסרית.
    באמת, אבנרי, אתה רציני?

    דיון מוסרי לא מתחיל ונגמר ב"להרוג אנשים זה רע". דיון מוסרי כנה מתעסק בשאלות כמו אחריות אישית וקולקטיבית, מתי מישהו חורג מהמוסר, ומתי ואיך מותר לפעול מולו.

    תושבי עזה דורשים לאומיות. דרישות לאומיות גוררות אחריות לאומית, כלומר – קבצוה שרוצה להיות עם מקבלת אחריות על פעולות שנעשות ע"י חבריה לקבוצות אחרות ועל מעשים שנעשים בשמה. לא סתם אנחנו מתקוממים נגד פעילות לא מוסרית של חיילי צה"ל – פעילות כזאת נעשית בשמנו, ולכן אנחנו אחראיים לה.

    כנ"ל החמאס. אזרחי הרצועה הם לא חיות חסרות בינה, הם בני אדם. וככאלו, יש להם את היכולת לבחור ולפעול, והם בחרו אקטיבית את החמאס להנהיגם, ובחרו לא להפילו. הם אחראים על מעשיו, וככאלו, גם עליהם לשלם מחירם.

    מעבר לזה, קראתי בעיון את עדויות "שוברי שתיקה", משהו שכנראה אבנרי לא עשה. אם היה קורא אותן, היה מוצא מצבים מסובכים להפליא שבהם חיילים נדרשו לזהירות ברמות עילאיות, וכאשר התוצאות לא היו מספיק נקיות, הם מרגישים אשמים עליהן. העדויות האלו באמת מציירות את צה"ל בתור הצבא המוסרי העולם, עד כמה אני בד"כ מוצא את האמירה הזאת מגוכחת [והיא באמת מגוכחת. צבא הוא גוף שתפקידו להחריב ולהרוג, לא להיות מוסרי. צה"ל לא בדיוק נמדד אל מול נזירות, והתחרות לא ממש מרשימה].באמת שלא התרשמתי מהעדויות האלו.

    אני מקבל אותן כאמינות, ולא מצאתי בהן המון פגמים, אבל אני אי אפשר להתייחס אליהן במהלך חקירה רצינית, כי אין מושג מי מציג אותן. אולי זה בעייתי להעיד, אבל אין מה אפשרות אחרת. המערכת המשפטית לא יכולה לקבל עדויות לא מאומתות על בסיס ה"סמוך". חוק לא עובד ככה.

  3. רמי יובל הגיב:

    אסא כשר צריך להיות מוחרם מחמת מיאוס בכל העולם האקדמי,

    אבל לא בו רצית לדבר, אלא על ההמצאה הגאונית של הודעות לאזרחים שיברחו מבתיהם כי צה"ל עומד להפציץ את הבית. זה מזכיר את מעשה הטבח המתועב של אצל ולח"י במלון המלך דוד בירושלים באוגוסט 1947. בית המלון היה מאוכלס פקידים ופקידות בריטים ויהודים וערבים והתכנית הגאונית של "גידי" היתה להכניס כדי חלב ממולאים חומר נפצ למרתף הבניין ולהעיפו. לפי הוראה של מנחם בגין ראש האצ"ל (שגם אורי אבנרי כמדומני נמנה על לוחמיו) טילפנה לוחמת האצ"ל למרכזנית של המלון והודיעה לה שהנחה פצצה ותברחו מהר מהבניין. הגדיל אצ"ל עשות ושיגר הודעה במקביל גם לקונסוליה הצרפתית בסמוך (מעין אישור על שיגור דואר רשום) ואכן אחדים ניסו להמלט אבל הרוב נלכדו ו- 92 בני אדם נקטלו ברגע, כולם אזרחים תמימים מ"שלוש הדתות" ועד היום ממשלת ישראל, גם בתקופה שבגין עמד בראשה, לא הציבה מצבת זכרון לחיים שאבדו לשווא ולא התנצלה בפני המשפחות.
    אז עכשיו איחזרו את התעלול המגעיל הזה עם טלפונים ניידים והודעות אישיות (-"הלו, אפשר לדבר על מחמד? – מדבר – לך לך מביתך השד יודע לאן כי הפצצה כבר בדרך") והתוצאה היא שיש כבר יתומים לא רק בלונדון וירושלים הערבית וירושלים העברית, אלא גם בעזה.

  4. דניאל כהן הגיב:

    המאמר רווי בכשלים לוגיים ובמוסר כפול
    היה ראוי יותר שהמסקנה של המאמר תהיה:

    "מכאן והלאה, כל החלטה לצאת למלחמה בשטח בנוי היא איננה פשע-מלחמה , כל עוד מטרתה היא להכריע את האויב ואת ירי טילים על אוכלוסייה אזרחית ללא הבחנה.

    המציאות כרגע מראה שהמטרה הושגה
    האויב הוכרע , ירי הטילים הופסק

    כל מטרת ארגון הצללים האנונימיים "שוברים שתיקה", הוא להכפיש את צה"ל ולהביך את מדינת ישראל תוך שימוש בסילוף עובדות ושקרים , אם היו לצה"ל 150 אבידות או יותר, בטוח זה היה מניח את דעתם והם היו נרגעים.

  5. לאורי הגיב:

    כותב אורי " ניתן להסיק מזה רק מסקנה אחת: מכאן והלאה, כל החלטה לצאת למלחמה בשטח בנוי היא פשע-מלחמה, וכל הכבוד לחיילים המתקוממים נגד פשע זה. תבוא עליהם הברכה."

    שוב השמאל הקיצוני מתעקש להשאר רלוונטי ומשכנע… פציפיזם בלב המזרח התיכון. איראן, חיזבאללה, חמאס לכולם מותר לפעול ללא הפרעה. לישראל אסור להגיב. מאוד ריאלי.

    אני לא יודע מה הפתרון, אני בהחלט מבין וכואב את התנהלות הצבא והחוליגנים שבתוכו אבל לא יכול להיות מצב שצה"ל לא יוכל להגיב. לא רק אצלנו יש פושעים. הדבר הכי הגיוני ומציאותי לעשות כרגע הוא להגביר את המחאה הציבורית ולנסות להרחיב אותה ככל שניתן לחוגים נוספים. יש בהחלט חוגים רחבים, מעבר לשמאל הקיצוני שמתנגדים להתנהלות הנפשעת הזאת ןלמדיניות הדלת המסתובבת של צה"ל.

    אבל התבצרות בעדות שמאל קיצוני, כמו פציפיזם, מביאה לתוצאה ההפוכה ומרחיקה גם את מי שמכיר בעוול הנורא.

  6. למגיב האחרון הגיב:

    יש לך טעות קשה. שמאל קיצוני הוא מיליטנטי. אין לו קשר אינהרנטי לפציפיזם.

    מה שאתה מזהה בטעות כפציפיזם הוא נסיון למניפולציה פסיכולוגית. לשכנע את "החזק" שנתפס כבלתי צודק לוותר על הכוח שלו, בכדי ש"החלש" שנתפס כצודק יוכל לממש את הכוח שלו ולהפוך לחזק במערכת היחסים.

    לכן תוכל לראות במקביל לגינוי חריף ושלילה מוחלטת של שימוש בכוח ע"י ישראל (או כל גוף "מערבי"), התעלמות, אפולוגטיקה, ואף עידוד לשימוש בכוח ע"י הפלסטינים (או כל גוף "אנטי מערבי").

    נדיר מאוד למצוא שמאל קיצוני שממליץ לפלסטינים על פציפיזם אמיתי (להבדיל מהעמדת פנים פציפיסטית לצרכי יחסי-ציבור, כמובן).

    אין לשמאל קיצוני שום בעיה עם כוח ואלימות כשלעצמם. הוא פשוט חולק על הזכות של *גופים מסויימים* לבעלות על הכוח, למונופול על הכוח, או להחזקה בחלק הארי של הכוח.

  7. לדניאל כהן הגיב:

    כשלים לוגיים? יש אנשים עם הנחות בסיס שונות משלך. זה לא אומר שיש להם כשלים לוגיים, נו באמת.
    האויב הוכרע? החמאס עדיין חי ובועט. אוכלוסיית עזה באמת הוכרעה ע"י מצור,טבח והרעבה. כל הכבוד לצה"ל.
    ירי הטילים הופסק? כזכור אחרי הטבח בגטו עזה החמאס המשיך לירות קסאמים במשך תקופה מסויימת והפסיק בינתיים מסיבותיו.
    מטרת המבצע בכלל לא היתה להגן על תושבי שדרות, שהרי הם הופקרו 8 שנים.
    קרה דבר פשוט מאוד- הפסקת האש עמדה להסתיים והחמאס, קיצוני שכמותו, רצה לשפר תנאים, כלומר לקבל משהו בעד המשך הפסקת האש- הפסקת המצור.
    ישראל יצאה למסע טבח שהתיזמון שלו קשור היה למועד סיום הפסקת האש ולא לתושבי שדרות, שבסדר העדיפויות של הממשלה לא נמצאים הרבה מעל תושבי עזה.
    המטרה היתה להבהיר לחמאס שהוא נדרש לשמור על הפסקת אש ללא כל ויתור מצד ישראל. זה כמובן חושף את השקר מאחורי התעמולה הישראלית, כאילו הפסקת המצור תלויה בהפסקת הקסאמים.
    כחצי שנה לפני הטבח לא היו קסאמים אבל היה מצור. כבר שבועות שאין קסאמים אבל יש מצור.
    השיטה של ישראל היתה פשוטה, ולאור מלחמת לבנון גם מצביעה על דוקטרינה חדשה- להרוס בלא הבחנה תשתיות אזרחיות ולהרוג כמה שיותר אנשים.
    לא לחינם ישראל לא מוטטה את שלטון החמאס בזמן הטבח, ולא לחינם נתניהו לא עושה כלום בשביל למוטט אותם למרות הצהרותיו לפני הבחירות.
    הרי החמאס הוא נכס אדיר למי שלא רוצה להפסיק את הכיבוש בגדה. הוא מהווה תירוץ נהדר (בעיקר לצורכי תעולת פנים) לאי התקדמות. לא מן הנמנע גם כי נתניהו יביים פרובוקציה בעזה (כמו שברק ביים עם הפצצת המנהרות בזמן הפסקת האש) אם הוא ירגיש שהוא נלחץ מדי בנושא הגדה.
    בקיצור- ישראל מסרבת להפסיק את הכיבוש, ולכן שלטון חמאס הוא נכס אדיר מבחינתה. ישראל לא מתכוונת למוטט את שלטון החמאס (למרות שהיא עלולה להיגרר לכך בעל כורחה עם עוד מסע טבח שמן הסתם צפוי לנו) בגלל שהוא מהווה לה נכס.
    למען האינטרסים המפוקפקים האלו ישראל מחזיקה את תושבי שדרות כבני ערובה ואת תושבי עזה תחת מצור ברברי וציני.
    שוב הציונות חושפת את פרצופה האמיתי כאויבת עמי האיזור, כולל העם הישראלי.
    המשוואה ברורה- שיטת הפרד ומשול ומצור הגוררים סבל רב לתושבי עזה הנצורה ולתושבי עוטף עזה, למען המשך הכיבוש.

    כמה מילים לסיום על מלחמת לבנון.
    1. מדינות לא יוצאות למלחמות בגלל תקרית גבול קטנה, אלא אם כן הן חיפשו תירוץ לעשות זאת.
    2. מטרת המבצע בטח לא היתה להגן על תושבי הצפון, שהרי מבחינתם התממש התסריט הגרוע ביותר- החיזבאללה רוקן את כל מלאי הטילים שלו עליהם. אז כשחלוץ ושות’ אומרים "מה, היינו צריכים לתת לטילים להחליד…", הם כמובן לא אומרים זאת מתוך דאגה לתושבי ישראל, שלהם כמובן עדיף שהטילים יחלידו.
    3. מטרות המבצע היו (לפחות לפי הגירסה הרישמית) להחזיר את החטופים ולהרחיק את החיזבאללה מהגבול. ברור לחלוטין שהמטרה הראשונה היא שקר לצורכי פנים.ברור גם שבמצב הגיאופוליטי שהיה בזמן המלחמה,הדרך היחידה ליישם את המטרה השנייה היתה ע"י מלחמה עם סוריה וכיבוש דרום לבנון, שהרי כמה לוחמים שלא היית הורג וכמה טילים שלא היית הורס, חיזבאאלה היה משתקם מייד (כפי שאכן קרה) בלי כיבוש ומלחמה עם סוריה. בהנחה שאנשי משרד החוץ,הצבא,הממשלה לא כולם טיפשים גמורים,לא סביר שהם באמת ראו בזה מטרה.
    4. המבצע בכל זאת שירת משהו, שהרי ארה"ב תמכה בו בהתלהבות, סיכלה כל ניסיון לעצור אותו, וחימשה את צה"ל במהלכו ואחריו, וגם המליצה בחום לישראל להילחם גם בסוריה.
    בדוח וינוגרד החלקים הקשורים ליחסים עם ארה"ב חסויים.

    אז יכול להיות שרק גחמה של אולמרט בסגנון "צריך להרוג ערבים בשביל לזכות באהדה ציבורית" הביאה למלחמה (הגירסא הרישמית.צריך לזכור שאולמרט גם התרברב וטען כי המבצע תוכנן חודשים לפני), ויכול להיות שלא.
    בכל מקרה, כמו במקרה של עזה, תושבי ישראל הם לא פקטור בהחלטה, ומבחינתם מתממש המצב הגרוע ביותר.

  8. טוביה פרנקל הגיב:

    לרמי יובל, מי שלא מסכים איתך מוחרם,אכן למדת משהו מרובספייר,ולאבנרי,המספרים שאתה משתמש בהם הובאו לשכונה ע’י החמס,כמה הם דורשים עבור גלעד שליט,1000,אכן מדד כואב.לגבי הפיסקה האחרונה אכן צהל צריך אולי להציב תותחים וטנקים ליד חדרי האוכל בקיבוצים ומשם להפגיז כי הרי לא תהיה תגובה,פשעי מלחמה מתבצעים חד צדדית הרי.

  9. אחד שהיה שם הגיב:

    ששה חודשים חלפו מסיום המבצע ואני וחבריי רק משוכנעים יותר ויותר בצדקתו.
    כאשקלוני שעירו ספגה מטחי קסאם וגראד במשך חודשים ושנים איני מצר במיוחד על תושבי עזה.

    מדוע עלי, קצין זוטר קרבי, לרחם יותר על תושבי עזה יותר משריחמו עליהם אנשי החמאס?

    הם מלכדו מבנים, רחובות ובתי ספר. ירו עלינו מקומות עליונות של בתי מגורים כאשר בקומות התחתונות הסתתרו משפחות בין מטעני חומר נפץ ומעל מנהרות ממולכדות.

    לא יריתי על אזרחים שזוהו ככאלה. אך כאשר ירו עלי או במקרי ספק ..אז לא היה לי שום ספק !!

  10. NF הגיב:

    יישר כח. דברים כדורבנות. זו התשובה הנכונה לכשר ולשאר מתחסדי המוסרניות הלוחמתית, המתהדרים בנקיון כפיהם. "ידינו אכן שפכו את הדם הזה, אבל אמרו לנו שזה כשר".

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים