הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 ביולי, 2009 25 תגובות

במהלך ההפגנות והמהומות בשבועות האחרונים היתה ירושלים נתונה בהיסטריה אנטי-חרדית מפחידה, ובתגובות של "הציבור הנאור" ניתן היה לאתר גם סממנים ברורים של אנטישמיות פשוטה. המאבק על פתיחת החניון בשבתות היה אולי לגיטימי, ואין לזלזל בחששות החילונים נוכח חוסר הרגישות של הרדיקלים החרדים כלפי האינטרסים והמאוויים שלהם. עם זאת, התהליכים הדמוגרפיים בעיר הם עובדה קיימת והחרדים אינם אשמים בהגירה המאסיבית של האוכלוסייה החילונית, בהתרוקנות בתי הספר שלנו מתלמידים ובהזנחה הממושכת של מרכז העיר, חיסול בתי הקולנוע והעזובה הכללית.

הגזענות כלפי החרדים בלטה דווקא בפרשת האם המרעיבה, וגילויי הצדקנות וההכפשה הקולקטיבית שהיא עוררה. ההחלטה הנבונה של השופטת שלומית דותן לשחרר בינתיים את האם (שהיא ככל הנראה חולת נפש) לביתו של אחד ממנהיגי היהדות החרדית, אבל להמשיך לנתק אותה מילדיה עד שהרופאים יקבעו אבחנה שתאפשר לה להיפגש עמם, הוכיחה שאישה חכמה אחת יכולה להוציא מהבאר אבן שנזרקה לשם על ידי אלפי טיפשים. אבל הסיפור, כמו רבים שקדמו לו (בעיקר בנושאים של התעללות מינית בתוך העדה החרדית), חשף את עומק התהום התרבותית בין העדות השונות בירושלים, ואת סירובם העיקש של החרדים לסגל לעצמם את אמות המידה של החילונים.


בעולם החילוני חלה הפרטה מוחלטת בכל התחומים, וזה כולל גם את הטיפול בבעיות מיוחדות של אנשים חריגים, פסיכופטים, וסתם עבריינים. האחריות היא של הפרט, ובתי המשפט אמונים על פסקי דין וגזרי דין, שמביאים פחות ופחות בחשבון את הנסיבות החברתיות שגררו התנהגות עבריינית או חריגה. החברה החרדית, לעומת זאת, היא קולקטיביסטית, יותר אפילו ממעט הקיבוצים ששומרים אמונים לערכים הסוציאל-דמוקרטים הישנים. הטרגדיה של ילדי האם המרעיבה ושל הפעוט שכמעט מת נתפסת שם כבעיה של העדה כולה. המשפחה היא המרכיב הראשוני של העדה, ולא הפרט. מעשיה של האישה מקרינים לא רק על הילדים, אלא גם על הבעל, המשפחה המורחבת כולה, ועל הקהילה הסגורה לעולם הגדול אשר אופפת אותם. כך נתפסת גם הסגרת האישה למשרדי הרווחה  ולמשטרה. אנשי רווחה טובים ומסורים שמילאו את חובתם ודיווחו על הפרשה המבעיתה מוכתמים על ידי דוברי העדה החרדית כ"מוֹסרים".


דפוסי התנהגות שהתגבשו לאורך דורות במאבק נגד ממסדים אנטישמיים במזרח אירופה הועתקו לחברה שלנו, כיוון שבמאה שערים אין מבדילים כלל בין השלטון הציוני לבין משטר הצאר ברוסיה. זוהי עובדת חיים בירושלים, שאין להילחם בה רק באמצעים משטרתיים. כאשר יוצאים הצעירים החרדים להפריע למהלך החיים התקין בעיר, אין למשטרה ברירה אלא לאכוף (רצוי בטקט ובשכל) את החוק; אבל כאשר מתרחשת פרשה כאובה כזו בתוך משפחה חרדית, עלינו לערב את ראשי הקהילה, להתייעץ איתם ולבחור פתרונות שיהיו מקובלים גם עליהם. בסופו של דבר, זהו בדיוק מה שעשתה השופטת. יש להפיק לקחים מהפסיקה שלה. מי שמדבר על שלטון החוק חייב לראות גם בפסיקתה של השופטת דותן משום תקדים שיש ללכת לאורו.


כמו בכל פרשה פוליטית אקוטית, שאליה מתלווים גם מעשי אלימות, הפרשנים מרבים להכליל ואינם מנסים אפילו להבין את ההגדרות שהם בעצמם נוקטים. החרדים, למשל, מוגדרים תמיד כ"קיצונים", וההכללה הגורפת הזאת באה להכשיר טיפול משטרתי אלים וגם איבה תקשורתית כלפי העדה כולה. אבל הכותרות שהופיעו בכל העיתונים כבר ביום ראשון השבוע דחקו קצת את פרשת האישה המרעיבה והשלכותיה וחשפו את מזימתו של המיליונר הפרובוקטור ממועדוני ההימורים בלס וגאס, אחד ארווין מוסקוביץ’, לבנות מלון במזרח ירושלים על אתר פלסטיני היסטורי. מסתבר שבנושא הכי טעון המבעת את עירנו, שמקרין על היחסים עם התושבים הערבים וגורם להד בינלאומי על כל פגיעה במרקם העדין הזה, דווקא העדה החרדית היא גורם ממתן, ואילו ראש העיר ניר ברקת והדתיים הלאומנים המקורבים עליו הם שעלולים להמיט עלינו אסון בממדים שאין לשערם כעת. לכן התמונה המצטיירת במוחו של החילוני הממוצע בירושלים, כאילו ברקת "החילוני הנאור" עומד בראשה של קהילה ליברלית ושוחרת טוב במאבק נגד החרדים החשוכים, היא שגויה לגמרי. ברקת שייך מבחינה רעיונית לזרם המשיחיסטי בקרב הדתיים הלאומנים, דוחקי הקץ המבקשים לדחוק את רגלי הפלסטינים ובכך לגרום כאן לתבערה שתצית לא רק את האזור אלא גם את העולם המוסלמי ואת אירופה. לצידו פועלים חבריו הרעיוניים הקרובים ביותר, שר החוץ והשר לביטחון פנים, שרואים בכל ערבי, גם אם הוא אזרח ישראלי, משום אויב.         


לכן ההנהגה האמיתית, שלה זקוקים כל תושבי ירושלים, איננה יכולה לבוא מלשכת ראש העיר. העיר זקוקה להידברות, שמטרתה מיסוד הדיאלוג בין נציגי העדות השונות ומציאת דרכים לחיים משותפים, לפני שפורצות מהומות עקב החלטות טיפשיות ונטולות רגישות. מובן שדרוש אקלים מתאים להידברות כזו, והוא מחייב ריסון מיידי של הזרם המשיחיסטי ושל סוכנו הפרקטי הישיר, ניר ברקת. יש להקים ועדת פיוס ציבורית קבועה שתמסד את המכניזם לקביעת החלטות בהסכמה ואפילו להקמת פרויקטים משותפים בירושלים. ייתכן שזו משימה מאתגרת דווקא לאריה דרעי, שמבקש לחדש עתה את פעילותו הציבורית, עם תום תקופת הקלון שהושתה עליו אחרי הרשעתו במעשים פליליים חמורים כשלעצמם.  


הניסיון להמשיך לפסול את דרעי גם עתה הוא מקומם. מי שמדבר בשם שלטון החוק חייב להבין, שגם עקרון תפוגת הקלון נקבע בחוק. לא נוכל לחקות את איש המשטרה של ויקטור הוגו, ז’אבר, שרדף את ז’אן ואלז’ן לאורך שנות דור ויותר בספר הקלאסי "עלובי החיים". דרעי הוא האדם היחיד שיכול אולי לעצור את ההידרדרות של ש"ס מתנועה פוליטית מתונה יחסית לגוף ניאו-כהניסטי התומך בכל הצעה קיצונית לפעולה נגד אזרחי המדינה הערבים בפרט, ובמכלול הנושאים המדיניים-ביטחוניים בכלל. דרעי כאנטיתזה לאלי ישי יכול לשמש גשר בין הציבור החילוני המתון (גם בנושאים מדיניים) לבין ציבור החרדי, בדרך לשינוי מוחלט של מדיניותו של כלל הציבור היהודי בירושלים כלפי התושבים הערבים. ייתכן שדרעי יהיה משענת קנה רצוץ, אבל במצב שבו אנחנו נתונים יש לטפח כל שביב של תקווה. הניסיון של חלק מהאליטות החילוניות לפגוע גם עכשיו בדרעי, בתירוצים שונים של שמירת שלטון החוק, רק יזרוק אותו לזרועותיהם של אנשי הימין המדיני, המסכנים את עצם קיומנו כאן. אגודות אליטיסטיות שונות מנסות להתחשבן איתו על כל חודש, יממה או דקה מהקלון, אבל מי שמוחל לפושעי המלחמה שזרעו הרג והרס בעזה רק לפני חצי שנה, חייב לגלות הבנה וסובלנות גם כלפי דרעי.

תגובות
נושאים: מאמרים

25 תגובות

  1. סטודנט להיסטוריה הגיב:

    הרשימה של חיים ברעם כמו תמיד טובה, ומתנחת היטב את המצב בירושלים. אולם מצאתי אצלך גם שתי שגיאות: הראשונה היא שאחוז החרדים בעשר שנים האחרונות עלה בפחות מאחוז, והסיבה היא העזיבה המאסיבית גם של חרדים בגלל התייקרות הנדל"ן בירושלים אל עבר הערים החרדיות בשטחים. גם עניין החילונים בעייתי משום שהמושג חילונים כולל קשת רחבה של אנשים מאתאיסטים גמורים, ועד למסורתים וגם רפורמים וקונסרבטיבים. יכול להיות שיש בהחלט עזיבה של אנשים ותיקים מסביבתו של חיים ברעם שמכיר אותם עוד מילדות, אבל יש הגירה לא קטנה של סטודנטים חילונים וגם מהגרי עבודה חילונים מהמעמד הבנוני שעובדים במשרות ציבוריות ובמוסדות התרבות השונים של ירושלים.
    לגבי דרעי, מצד אחד הוא הורשע בשחיתות מצד שני לא ברור למה חיים רמון שהורשע במעשה מגונה שהיא עבירה חמורה יותר כן יכול לכהן כח"כ, ועוד יו"ר מפלגתו ממשיכה לשאת בתואר נקיית הכפים. דבר שני, בגלל הגידול המאסיבי בהתנחלויות של מזרחים-מסורתים וערים חרדיות שהן הבסיס האלקטורלי של ש"ס קשה לראות את המפלגה חוזרת לימים היונים שלה.

  2. חיים ברעם הגיב:

    למבקש ההסבר,

    ראשית, האיפיונים החיצוניים אינם אמת המידה היחידה לגזענות, כפי שאתה יודע יפה. הגזענות כלפי הערבים איננה מפלה לטובה ערבים בהירים, בלונדיים או בעלי עיניים כחולות (מוחמד בכרי, למשל). מדובר בהכללה גורפת ועוינת כלפי אוכלוסיה שיש לה מאפיינים משותפים, כמו החרדים, למשל.
    אשר לזכויות מיוחדות למיעוטים, כמובן שיש להתחשב בסטנדרטים ובנורמות של הציבורים השונים, תוך כדי שמירת החוק. לא כתוב במאמר שלי שום דבר אחר. הצורך בהתיעצויות עם ראשי הקהילה, ובהידברות במקום אלימות משטרתית נובע מתבונה שלטונית וציבורית, שגם לה יש מקום בחיינו.
    והערה אחת: מה שכתבת בקשר לצאצאים של החרדים, הרמז העבה כלפי התרבותם הייתרה, משקף בהחלט גישה מתנשאת הגובלת בגזענות.

  3. עוד דוגמא הגיב:

    הזילזול המתמשך ביכולותיהן של עדות מסויימות להביא לפתרון בעיות בדרכים מסורתיות לפעמים גובל באבסורד. עד לפני כמה שנים עובדי רווחה נהגו לפתור או לפחות להציע פתרון לבעיותיהם של האתיופים. לקח הרבה מאוד זמן עד שמישהו קיבל שכל ולמד להשתמש בשמאגלוצ’ – זקני העדה האתיופית ששימשו כדיינים באתיופיה. הטימטום נמשך כאשר מסרבים להשתמש באנשי שם בחברה הערבית בכדי לפתור בעיות (יוצאים מהכלל דווקא עבריינים שעושים סולחות תוך שימוש באנשים המקובלים על שני הצדדים מחוץ למערכת בתי המשפט).
    העלבון החרדי הוא רק תגובה לשחצנות לפיה אנחנו נאורים ואנחנו יודעים הכי טוב איך לפעול…רק שוכחים בדרך שבמאה שערים הפרמיטיביים יש יותר קרנות חסד מבכל מוקדי הנאורות גם יחד, ובתור מדריך של נפגעי נפש, אני יכול רק לקנא בנפגעי נפש חרדים שאולי לא ייזכו לשידוך טוב אבל מובטח להם שהם לא ירעבו ללחם (שזה הישג בישראל של ביבי).
    בנוגע לדרעי – שוב הטימטום. מעבר לעיקרון הענישה שאמור להיות כי לאחר שמישהו שילם את חובו לחברה יש לאפשר לולהשתקם, אי אפשר לשכוח עובדה בסיסית…בימי דרעי, המפלגה הדתית היחידה(!) שתמכה בהחזרת שטחים תמורת שלום, כולל פסק הלכה של הרב עובדיה יוסף הייתה ש"ס. כנראה שנאורות ושכל לא ממש הולכים יחד…

  4. יובל הלפרין הגיב:

    מה משותף לאצילים הצרפתים בימי לואי ה-14, לבעלי המטעים הלבנים בדרום ארצות הברית בתחילת המאה ה-19, למתנחלים ולחרדים?
    כולם אוהבים להשתמש במילה "קיפוח", באחת המשמעויות החשובות שלה:
    שלילת זכויות יתר שהם חושבים שמגיעות להם.

    על זה מבוסס הזעם החרדי: איך הם מעזים לערער על זכויות היתר המגיעות לנו.
    הפסיקה של השופטת דותן ניתנה ביום ה’, ולא שמעתי שהיא נתקלה בזעם רב מדי מצד החילונים, הנאורים או הבלתי נאורים.
    מה הם עשו נוכח הפסיקה? כלום.
    הפרקליטות בסך הכול ערערה על הפסיקה לבית הדין המחוזי, וכך היא עושה בדרך כלל שפסיקה של ערכאה נמוכה אינה מקובלת עליה.

    האם פסיקה זו הייתה מה שהחרדים דרשו במהומות שהקימו?
    לא, הם ערערו על עצם החוצפה של רשויות החוק לחקור אישה חרדית על התעללות בתינוקה.
    הם אמרו שהרופאים הם נאצים וגרועים כמו דוקטור מנגלה. גם העובדת הסוציאלית שמילאה את חובתה ודיווחה על החשדות זכתה לכינוי "נאצית", והרב מכריז וקהל החסידים עונים.
    וידידי חיים ברעם מוצא בכל הסיפור הנורא הזה "גזענות נגד חרדים".
    אני רואה כאן הרבה גזענויות אחרות: נגד חילונים, נגד רופאים, נגד תינוקות חרדים, נגד עובדי עירייה.

    עובד ניקיון יוצא לעבודתו עם שחר ונפצע מאבנים, ואיך נפתח מאמר של סוציאליסט באתר בעל תפיסה מעמדית?
    "ההיסטריה האנטי חרדית הגיעה לשיאה."

    תגובת הציבור החילוני לכל הזוועה, בירושלים ומחוצה לה, הייתה מאופקת עד רופסת, ועל כך יש לבקרו.
    בניגוד לקהילות חרדיות בתפוצה היהודית, כאן החרדים הנאו-ציונים רוצים להשליט את דרכם על שכניהם, מתוקף פרשנותם למושגים "מדינה יהודית" ו"עיר הקודש". לפיכך הם, כולם, נאו-ציונים ולא אנטי-ציונים. ואני לא מבדיל בין "עדה חרדית", ש"ס ואגודה. ההבדל הפך טקטי לחלוטין.
    התנגדותם למעצר לא נובעת מזיכרונות של אנטישמיות, אלא מזיכרונות מהתקופה שבא רבנים חשוכים (כן, חשוכים) כפו את מרות ההלכה על בני הקהילה.
    הם לא מעוניינים שיתייעצו עם הרבנים שלהם, הם מעוניינים שיקבלו את מרותם. נקודה.

  5. לחיים ואביתר ברעם הגיב:

    כרגיל כל מלה בסלע,אם חיים היה יושב בעיריה
    או במשרד ממשלתי 90 אחוז מהבעיות חילונים חרדים היו נפתרות.אגב,
    היום הייתי בפאב התקליט וראיתי מפגש של אוהדי
    קטמון בלטו בנוכחותם אביתר האחים כהן האחים בבראונשוויג ועוד

  6. אברהם נוריאל לחיים ברעם הגיב:

    יישר כוח וגם חזק וברוך

  7. daniel הגיב:

    צר לי לנפץ את אגדת המתינות החרדית. בזמנו השתתפתי בהפגנה שנערכה בבינייני האומה נגד ועידת כך ואחוז גדול מהנכנסים לאותה ועידה היו חרדים.אני לא מאמין שהרבה השתנה מאז.אולי הנימוקים שלהם לא משיחיים על גבול האונגליזם הנוצרי כמו הציונות הדתית אבל המתינות לכאורה של הציבור החרדי בנושאים מדיניים היא משאלת לב שמנסים לטפח בלי יותר מדי סימוכים לכך במציאות.מספיק לשמוע את הדרשות השבועיות של עובדיה יוסף בשביל להבין את זה ואני בטוח שגם מהצד האשכנזי של המפה התמונה לא ורודה יותר.

  8. שוב היפוך מושגים הגיב:

    כמובן שהחרדים אינם קיצונים. הם הרי נגד הציונות וזה מספיק כדי להכשיר את השרץ. הם מוכנים לרצוח כל מי שהולכת עם שרוולים קצרים? לא מענין. הם מתפרעים ברחובות כל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניהם? לא חשוב. הם לא מוכנים להשמע לחוק? זה לא קשור. העיקר שהם נגד הציונים. זה מה שהופך אותם למתונים. וכמובן שמאותה סיבה דרעי הוא קדוש מעונה. הוא הרי בעד ויתורים מדיניים. איך מעיזים למנוע מצדיק כזה לעסוק בפוליטיקה. גנב, רמאי נוכל? מה זה מענין. העיקר שלא שש"ס לא תהפך למפלגה ימנית. יושר אינטלקטואלי נוסח "השמאל".

  9. איתמר הגיב:

    אין ואסור שיהיו שום הנחות לאם המתעללת בבנה, ויותר מזה לקהילה המונעת מהמדינה להגן על הילד.
    ולכן המדינה צריכה למצות את הדין עד הסוף עם האם ועם המתפרעים.
    מיותר לציין שאותם מסיתים מבין החרדים
    גם מגייסים את כל הארסנל האפשרי כולל שקרים מחוצפים על כך שהילד היה חולה בסרטן וכו’.

    טוב היה לו קברניטי אותן קבוצות מפגינות היו מרכינים ראש לנוכח כשלונם הצורב בהגנה על ילד אומלל מפני אם אכזרית (או חולה בסנדרום מינכאהוזן, או איך שלא קוראים לזה)
    ושייתנו למדינה לעשות את מה שהם לא הצליחו לעשות, וכנראה אפילו לא ניסו.

    האמת היא שאם כבר העדה החרדית טוענת לטיפול פנימי מוצלח של בעיות כאלה, אזי צריך גם לאתר את אלו אצלם "האחראים" כביכול למצב הילד ולתבוע אותם על הזנחה פושעת ומעילה בתפקיד.
    אם כבר – אז כבר.

    אגב, מה שברעם עושה ע"י השמצת ניר ברקת (לשם קידומו של דרעי) דומה מאוד לטענה החרדית לפיה הילד היה חולה סרטן ולכן היה רזה כל-כך:
    החרדים מנסים ע"י תירוץ עלוב למרק את עצמם (ואת האם, כמובן) כקהילה השומרת על שלום ילדיה, ומסיתה את הדיון והאש אל המאבק והפער בינם לבין המדינה, כאילו המדינה היא הפושעת בסיפור הזה.
    ומה עושה ברעם? מנסה למרק את החרדים ולהסית את הדיון לעבר ניר ברקת (כאילו שברקת קשור לנושא), וזאת כדי להכשיר את השרץ אריה דרעי, שהוא (רק במקרה, כמובן) גם חרדי וגם קורץ לעבר כיסאו של ניק ברקת…

  10. איתן לרנר הגיב:

    אתחיל מהסוף : לגבי דרעי , לא צריך לקבל את עובדת שובו לפוליטיקה בחיוב ולא את פושעי המלחמה הישראלים .האחד לא מצדיק את השני.נכון שדרעי הוא פרגמטיסט מדיני ועדיף על חלק גדול מהיושבים בממשלה כיום אבל לא נוכל לבקש לראות בקרבנו אנשים שפשעו כמנהיגים ובו בזמן להתפלא שרמו המוסר מגיעות לתהום הולכת ומעמיקה.הדילמה ברורה לי אבל האם היא באמת מצדיקה חזרתו לחיים הפוליטיים ?האם אינך רואה את הצד האפל שבחזרה מעין זו?
    לגבי הפתיח:העובדה שהחרדים נרדפים ,ואני מסכים איתך בכך שיש כאן גזענות כלפייהם שלרובנו קשה להבחין בה , עובדה זו אינה מצדיקה את הרצון שלהם לשמור על טובת האישה ולא לכבס רת הכביסה בחוץ כשעל הפרק יש ילדון שעבר התעללות קשה וזה הנושא החשוב כאן- ההסתרה והטיוח הקהילתי. האם זו מעלה בעינייך , קהילתיות הפוגעת בפרט ?בעיניי ממש לא.

  11. דרור בל"ד הגיב:

    ברומן תמול שלשום,בפרק "בין יפו לי-ם",מפליא עגנון לתאר את ההבדלים בין תושביהן ותרבותם של יושביהן היהודים בין שתי ערים אלו.נדמה כי גם חיים ברעם עושה חסד עם קוראיו וטורח
    לעמוד על כמה וכמה הבדלים.

    מקדים ברעם ואומר:"מעשיה של האישה מקרינים לא רק על הילדים, אלא גם על הבעל, המשפחה המורחבת כולה, ועל הקהילה הסגורה לעולם הגדול אשר אופפת אותם."
    התייחסות לנושא זה אפשר למצוא בהרחבה אצל אילנה ברנשטיין-האב המרעיב,אתר העוקץ:
    "ואם האב השתמט מתפקידיו בין אם מדובר בהשתמטות מגדרית-תרבותית ובין אם מדובר בהשתמטות שאין לה צידוקים יפים, היכן היו בכל אותן שלוש וחצי שנים הסובבים את המשפחה. קרובים, ידידים, שכנים וכדומה. ומדוע התקשורת ובית המשפט ורפואת הפסיכיאטריה משתפים פעולה עם הקרקס הזה ומעלים על המוקד את האם בלבד? "

    מציין ברעם:"במאה שערים אין מבדילים כלל בין השלטון הציוני לבין משטר הצאר ברוסיה. זוהי עובדת חיים בירושלים, שאין להילחם בה רק באמצעים משטרתיים." לפני שנלחמים בתופעה זו,כדאי ללמוד את מניעיה.תגובת הציבור הנאור,כפי שציין ברעם,מראה על סממנים ברורים של אנטישמיות פשוטה.על המושג "ציבור נאור"-מושג שאהרון ברק הרבה להשתמש בו-כדאי לקרוא בויקיפדיה.

    "כשהיו רבותינו שבארץ ישראל מנדין לאדם היו קושרים פתקאות בזנביהם של כלבים שחורים וכותבים עליהם פלוני בן פלוני מנודה ומשגרים אותם בכל העיר להזהיר את העם שיבדלו ממנו". כך יצחק קומר וכך אותו ציבור נאור.בתחילה כתב כלב,וכתבו האם המרעיבה.אך מה מצא לציין את המובן מאליו? "מכאן ואילך לא יטעו בך הבריות,אלא יהיו יודעים שכלב אתה.ואף אתה לא תשכח שכלב אתה" (תמול שלשום).לפי פרשנותה של מיכל ארבל,כאשר יצחק מסמן מי הכלב,הוא גם מסמן מי איננו כלב.

    "לא נסתפג המכחול עד שהיה כתוב על עורו של הכלב כלב משוגע".(תמול שלשום).מיכל ארבל:
    יצחק מוסיף את המילה "משוגע" משום שהוא מבקש לסמן את הכלביות המתקיימת ביצחק עצמו-כמשוגעת,ובכך לנדות ולהוקיע אותה,להרחיק אותה מעצמו לחלוטין.(כתוב על עורו של הכלב-
    מיכל ארבל,מסה קריטית,הוצאת כתר, עמ’228).

    ועוד ציטוט שעלה בראשי עם קריאת מאמרו של ברעם:"יוצא מכך שמעשה האמנות של יצחק מסמן את נסיונו של האמן לשלח מעליו-באלימות-את אותם תכנים לא מודעים,מבישים ומחרידים,שאינו יכול לשאתם בתוך עצמו" (מיכל ארבל,שם).

    ייתכן כי האם המרעיבה משוגעת,כפי שטרחו אנשי הציבור הנאור,היושבים בבועה התל-אביבית הממוזגת,לציין.פסיכיאטר אחד אומר הן,שני אומר לא,ושלישי,אם יבוא להכריע,יאמר אולי.
    אין גם להקל ראש במעשה עצמו,כפי שבוודאי ייחסו וייפרשו מגיבים ציוניים את חיים ברעם בעקבות מאמרו החשוב והמצויין.המעשה-מעשה והנבלה-נבלה,המאמר מדבר על טורפי הנבלות.

    טורפי הנבלות,ובראשם ברקת-הצבוע המפייט בקברים-מנסים לגייס את תומכי מרצ כדי להכשיר מעשה נבלה גדול לאין שעור מזו של האם המרעיבה.בחסות שר הביטחון המרעיב,הוא "מנסה
    לדחוק את רגלי הפלסטינים ובכך לגרום כאן לתבערה שתצית לא רק את האזור אלא גם את העולם המוסלמי ואת אירופה"(ברעם).

    אלה אינם נביחות של כלב משוגע!זוהי ראיית המציאות נכוחה,ואם יבוא מגיב ציוני ויגיד:"זו מדה רעה בכלבים שנובחים ופוסקים וחוזרים ונובחים. אילו היו נובחים בלא הפסק היינו מתרגלים בנביחותיהם. מאחר שנובחים סירוגין מערבבין את הלב."(תמול שלשום)אומר לו,כי ערבוב הלב מטרתה לזעוק זעקה גדולה. ואם ימשיכו לעבור בשיירות ציוניות,יבואו גם כלבים נושכים,"שכבר הכיר בלק כי כל פורענות שבאה עליו,מידיו של בעל המכחול היא באה"

  12. יובל הלפרין, תגובה מתוקנת הגיב:

    למערכת הגדה השמאלית, שלום רב:

    אודה לכם אם תפרסמו את תגובתי הבאה, ולא את זו שלחתי לפני שעות מספר:

    מה משותף לאצילים הצרפתים בימי לואי ה-14, לבעלי המטעים הלבנים בדרום ארצות הברית בתחילת המאה ה-19, למתנחלים ולחרדים?
    כולם אוהבים להשתמש במילה "קיפוח", באחת המשמעויות החשובות שלה:
    שלילת זכויות יתר שהם חושבים שמגיעות להם.
    על זה מבוסס הזעם החרדי: איך הם מעזים לערער על זכויות היתר המגיעות לנו.

    הפסיקה של השופטת דותן ניתנה ביום ה’, ולא שמעתי שהיא נתקלה בזעם רב מדי מצד החילונים, הנאורים או הבלתי נאורים.
    מה הם עשו נוכח הפסיקה? כלום.
    הפרקליטות בסך הכול ערערה על הפסיקה לבית הדין המחוזי, וכך היא עושה בדרך כלל שפסיקה של ערכאה נמוכה אינה מקובלת עליה.
    האם פסיקה זו הייתה מה שהחרדים דרשו במהומות שהקימו?
    לא, הם ערערו על עצם החוצפה של רשויות החוק לחקור אישה חרדית על התעללות בתינוקה.
    הם אמרו שהרופאים הם נאצים וגרועים כמו דוקטור מנגלה.
    הם התעקשו על הדעה שאצל חרדים אין התעללות בילדים, ומי שחושב אחרת הוא נבל, רשע, נאצי ושאר הקללות שלהם.
    וידידי חיים ברעם מוצא בכל הסיפור הנורא הזה "גזענות נגד חרדים".
    אני רואה כאן הרבה גזענויות אחרות: נגד חילונים, נגד רופאים, נגד תינוקות חרדים.

    תגובת הציבור החילוני לכל הזוועה, בירושלים ומחוצה לה, הייתה מאופקת עד רופסת, ועל כך יש לבקרו.
    בניגוד לקהילות חרדיות בתפוצה היהודית, כאן החרדים הנאו-ציונים רוצים להשליט את דרכם על שכניהם, מתוקף פרשנותם למושגים "מדינה יהודית" ו"עיר הקודש". לפיכך הם, כולם, נאו-ציונים ולא אנטי-ציונים.
    התנגדותם למעצר לא נובעת מזיכרונות של אנטישמיות, אלא מזיכרונות מהתקופה שבא רבנים חשוכים (כן, חשוכים) כפו את מרות ההלכה על בני הקהילה, בגיבוי ה"מלכות" של הגויים, אנטישמית או לא.
    הם לא מעוניינים שיתייעצו עם הרבנים שלהם, הם מעוניינים שיקבלו את מרותם. נקודה.

  13. שלו הגיב:

    דרעי יכול לקדם את חזון המזרחים הדתיים+המזרחים החילונים+ערביי א"י=מיגור השליטה האשכנזית

    מכאן בדיוק נובע החשש,וההתנגדות לדרעי

  14. לכבוד חיים הגיב:

    נגעת במאמרך במספר נושאים ולא מצאתי מה לבקר,אבל קשה לי עם הבוז שאתה רוכש לברקת.

  15. עופר נ. הגיב:

    שלום חיים,

    ברוח הביקורת המוצדקת של יובל, נדמה לי שאתה לא כל כך משכנע כאן.

    שא ברכה.

  16. איתמר הגיב:

    מכיוון שתגובתי הקודמת צונזרה – אנסה שוב:

    מצא את ההבדלים:

    מה עושים החרדים כדי להוריד מעצמם אשמה קולקטיבית לגבי מה שקרה לילד מסכן, ולטהר את האם העבריינית?
    מאשימים את הממסד החילוני ש"מתעמר" (לדעתם) באם מסכנה, וא גם משקרים במצח נחושה לגבי מחלות שונות ומשונות שהיו לילד (סרטן ושאר מרעין בישין).

    מה עושה חיים ברעם כדי לעזור לאריה דרעי ידידו העבריין המורשע, הקורץ לעבר ראשות עריית ירושלים?
    מאשים את ניר ברקת בכל תחלואי העולם ומסיר אשמה מהחרדים הפורעים.

    וכפי שכבר אמרתי – מצא את ההבדלים.

    מעניין איך חיים ברעם, שאין בו שום סובלנות כלפי מי שרק מצייץ את המילה "ציונות" (ראה המתקפה המשתלחת כלפי ניר ברקת) מוצא כל-כך הרבה סובלנות כלפי קבוצה אלימה ופורעת חוק…

  17. אורלינג הגיב:

    הבעייה, יש להסכים עם הכותב, היא בהתערערות ההגמוניה החילונית ההולכת ונחלשת בבירת ישראל. היום אנו מתבשרים על החלטתה המשמחת של האוניברסיטה העברית לבטל את מכירת קריית יובל לחרדים, אולם מחר שוב ימשיכו משפחות מפונקות, צעירים ניהיליסיטיים ואמנים מזדקנים את העיר ואנו נאשים את החרדים. אז זהו, שהחרדים אינם אשמים בסדרי העדיפויות העירוניים והלאומיים – אלא ההחלטות הלאומיות עצמן, אותן מזינה לא אחרת מ(אי-)ההשתתפות האזרחית של הרוב (הדומם בהחלט)

    נראה שצריך להזכיר שהמהפכה הצרפתית נולדה משכבות העם, ולא הייתה נולדת אחרת; -נכון, לא היו להם גירויים כמו ערוצי טלביזיה לרוב, אבל סולידריות ופטריוטיזם היו גם היו – ואילו היו הם לנו הם היו יכולים לתרום לשינוי סדר העדיפויות שהופך את עריה היפות וההיסטוריות של ישראל לערי-מקלט לחוליי ונדחי החברה – הנה כי כן, חוק "גדרה-חדרה" הוא רק אחד מצידי המטבע שצידה ה"סקסי" התורן הוא חוסר-האונים מול התחרדות ירושלים.

  18. אורלינג הגיב:

    תיקון טעות הקלדה שלי מהתגובה לעיל:
    "את העיר" => צ"ל "לעזוב את העיר". תודה.. 🙂

  19. דרור בל"ד-חלק ג-תגובה ליובל הלפרין הגיב:

    ליובל הלפרין.
    נראה לי שפספסת את מושא הביקורת של ברעם.

    ברעם:"הגזענות כלפי החרדים בלטה דווקא בפרשת האם המרעיבה, וגילויי הצדקנות וההכפשה הקולקטיבית שהיא עוררה".ו החיבור מיותרת,הוסף
    ב’ או מקף או "ובפרט" וקבל על מה ועל מי קובל ברעם.

    מפרש ברעם:"אבל הסיפור… חשף את עומק התהום התרבותית בין העדות השונות בירושלים, ואת סירובם העיקש של החרדים לסגל לעצמם את אמות המידה של החילונים."

    מפרט ברעם:"כך (קהילה הסגורה לעולם הגדול) נתפסת גם הסגרת האישה למשרדי הרווחה ולמשטרה. ולמען הסר ספק:"אנשי רווחה טובים ומסורים שמילאו את חובתם ודיווחו על הפרשה המבעיתה מוכתמים על ידי דוברי העדה החרדית כ"מו?סרים". "כלומר,הדברים שציינת כנגד העדה החרדית ידועים לו ואינו בא לגונן על מעשים אלה,אלא על תגובת המבקרים לטרגדיה (כדבריו).

    והנה תמצית כל ביקורתו של ברעם,במפורש ולא ברמזים:"כמו בכל פרשה פוליטית אקוטית, שאליה מתלווים גם מעשי אלימות, הפרשנים מרבים להכליל ואינם מנסים אפילו להבין את ההגדרות שהם בעצמם נוקטים. החרדים, למשל, מוגדרים תמיד כ"קיצונים", וההכללה הגורפת הזאת באה להכשיר טיפול משטרתי אלים וגם איבה תקשורתית כלפי העדה כולה."

    דבר זה מוכר לך,לי ולברעם היטב היטב.הרי גם אנו סוג של "עדה".המון מוסת,ציוני, הטבול בשנאה לכל מי שלא משתייך לדת הצבאית,ממהרים לחרוץ דין לגבי כל עדה ו\או כל מיעוט אחר.

    אשר לפירושיכם השונים לפסיכולוגית המעמקים של החרדים,זה לחלוטין לא הנושא,אך דבריך אלה מעניינים לכשלעצמם.ברור לך שהכינויים הנוראיים של החרדים נובעים מבורות והסתה פרועה,ולא מתוך מחשבה ושיקול דעת.הפעלת כח לא רק שלא תעזור,אלא תזיק עוד.

    אל לך להצטרף(חלילה) להפגנות של מרצ עם דגלי
    הלאום.אלה שמו להם את בג"צ כאל עליון,והוא לא פחות גזעני מאותם ניאו ציונים,כפי שהיטבת להגדיר.

  20. מבקש הסבר הגיב:

    "גזענות כלפי חרדים" –

    האם לטעמו של ברעם החרדים שייכים ל"גזע" אחר? או אולי הם "גזע" בפני עצמו?
    חרדיות טבועה בגנים, כמו צבע עיניים?

    או שברעם מאמין שהמשתלחים בחרדים מאמינים שהתנהגותם נובעת ממאפיינים ביולוגיים יחודיים העוברים בתורשה?

    אולי מספיק כבר לנבוח "גזענות" על כל דבר?

    מותר להסתייג מנורמות *תרבותיות* של קבוצה מסויימת בלי להיות גזען, מר ברעם הנכבד.

    גם שמאלנות רדיקאלית לא עוברת בגנים, אלא היא הרגל נרכש.

    כשמישהו מתנגד להרגל הרע של השמאל-הרדיקאלי בעיקר בחו"ל אבל גם בארץ להשוות את הציונות לנאציזם, למשל, הוא לא גזען, באותה מידה שמי שמתנגד להרגל הרע של מיעוט להשתולל ולהחריב רכוש ציבורי כאמצעי לחץ על הרוב, איננו גזען.

    דרך אגב, בהתחשב בדרישה שלך ל"אוניברסליזם" בתחום החוק כשמדובר במדינת ישראל מול "העולם", איך אתה מסביר את התמיכה שלך בהתנגדות האלימה של קבוצת מיעוט מסויימת לציית לחוק מדינה?

    ממתי חשוד בעבריינות זכאי לחסינות מעצם השתייכותו לקבוצת מיעוט מסויימת?

    יש משהו מופרך בכך שמי שמדקדק בקוצו של יוד בעניין "זכויות אדם" ערטילאיות, תומך בפועל בממסדים דכאניים (ראשי הקהילה) של קהילות מיעוטים.

    מעשיה (לכאורה) של האישה המסויימת בסיפור המסויים הזה אינם משליכים כמובן על כל העדה החרדית.

    צריך להיות אדיוט גמור בכדי להאמין שכל החרדים מרעיבים את ילדיהם עד מוות. לפחות מבחינה סטטיסטית, אם זה היה נכון, המספרים שלהם היו מצטמצמים עד העלמות תוך זמן קצר מאוד. היות וההפך הוא הנכון, יש להסיק שחרדים, כמו רוב בני האדם הנורמליים, מאכילים את הילדים שלהם מספיק לפחות בכדי לחיות ולהביא עוד צאצאים…

    מה שמשליך על כל העדה החרדית הוא הגיבוי שהיא נותנת למעשים של האישה, והסירוב שלה להפנים נורמות "מודרניות" שמגינות על ילדים מפני הורים מתעללים, על נשים מפני בעלים מתעללים, ועל חלשים בכלל מפני סביבה מתעללת.

    אין בזה לטעון שכל ההורים מתעללים, כל הבעלים מתעללים, וכל הקהילה מתעללת, אלא רק שהקהילה הלא-מתעללת מעלימה עין ומחפה על החריגים המתעללים, ואינה באה אתם חשבון "בתוך הבית".

  21. לחיים ברעם הגיב:

    "גזענות" היא אמונה שתרבות (התנהגות אנושית חברתית) היא עניין ביולוגי תורשתי, שאינו ניתן לשינוי.

    למשל – אם יהודי הוא נוכל, רמאי, גנב ונצלן, זה אצלו בגנים. גם אם תקח תינוק יהודי מרגע צאתו מרחם ותגדל אותו בבית לא-יהודי, זה לא ישנה את טבעו ומהותו, והגנב, רמאי נוכל ונצלן, ישתלט עליו בהזדמנות הראשונה.

    כנ"ל לגבי כושי עצלן וטיפש, שאפילו אם מנשימתו הראשונה יגודל על ידי הורים לבנים עשירים, משכילים וחרוצים, אחת דינו להשאר טיפש ועצלן.

    ה"נגדי" של הגזען זה ההוא שלא מאמין בכלל בתכונות תורשתיות, ומייחס כל הצטיינות וכל כישלון ל"סביבה".

    ריאליסט זה מי שיודע שיש השפעה גם לתורשה וגם לסביבה.

    ריאליסט זה מי שיודע שתרבות היא נגזרת של התניה חברתית ולא של "גנים", ולכן תופעות תרבותיות פסולות ניתנות לשינוי. רק שאי אפשר לשנות אותן אם אסור בכלל לרמוז שהן פסולות כי זה "מעליב" מישהו.

    אלא שהמושג "גזענות" עבר מטמורפוזה, בכדי להכפיש את מי שמצביע על רעות חולות בתרבות מסויימת, ולהרתיע אותו מהתבטאות,

    זה נעשה בכוונה בכדי ליצור את הרושם שמי שמתנגד לתופעות תרבותיות מסויימות, באופן פוטנציאלי מועמד לפעול כמו שפעלו גזענים אמיתיים, כמו הנאצים, כמו סוחרי ובעלי העבדים, וכיוצא באלה,

    מי שאחראי להזניית המושג ולשימוש בו באופן שקרי, סלפני, דמגוגי ומסית, הם רלטיביסטים חברתיים למיניהם, שמסתתרים תחת יומרה מזוייפת בעליל ל"אוניברסליזם".

    ל"הערה" שלך – הכיעור הוא בעין המסתכל.

  22. האזרח ק’ הגיב:

    ח"ב שלום

    דומני שאתה מעריך בחסר את תרומתם של החרדים לדירדורה של ירושלים מבחינה אורבנית.
    לדעתי, דווקא יש להם תרומה מכרעת לכך, וזאת על פני מספר מישורים:
    – במישור הכלכלי: האוכלוסיה החרדית ענייה. פחות טוב לעיר שאוכלוסייתה ענייה (פחות מיסים לגבות, יותר תמיכות לשלם) ובמיוחד- פחות טוב לאוכלוסיה היצרנית, המממנת במיסיה הגבוהים את החרדים. עסקים לא ימהרו להגיע לירושלים, שכן את כח העבודה הם צריכים ליבא מהשפלה.
    – במישור הציבורי: אפשר להגיד על החרדים הרבה, אבל אי אפשר לזלזל באקטיביות שלהם: הם פועלים באופן מרוכז ומתוכנן לכיבוש חלקים נוספים בציבוריות הירושלמית (וגם במקומות אחרים), ככלי להסגת החילונים, ועל ידי כך גריפת הישגים כלכליים. לדוגמא, מה יעשו חילונים הגרים ברחוב שנסגר בשבת? ומה יקרה למחירי הדירות ברחוב זה? דוגמא נוספת, מה יקרה לחלוקת תקציבי העירייה, כאשר החרדים שולטים בראשותה? האם חדירת משפחות חרדיות לשכונה חילונית, ובעקבותיהן דרישה לשרותי דת (בתי כנסת, מקוואות, וישיבות) ובעקבותיהם הגדרת מתחמים "מקודשים" שאסורים בנסיעה בשבת, בלבוש "בלתי צנוע" וכמו שראינו לאחרונה בבית שמש, בשיחה בקול רם?
    – לבסוף, במישור הפוליטי, עושים החרדים שימוש ציני בחולשת שאר הגורמים הפוליטיים, ומפעילים את השיטה כנגד עצמה, תוך השגת יתרונות באמצעות חוקים מפלים (דוגמת קצבאות הילדים העולות עם מספרם, שאיבת תקציבים למערכת חינוך תת תקנית). כאן ישנה בעייה שאינה רק מוניציפלית, שכן מי שמשתתף במשחק הדמוקרטי בלי לקבל את ערכיו, מסוכן ומזיק לשאר האזרחים.

    התגובה הארוכה הזו אינה באה אלא לשאול האם בתנאים אחרים, של קהילה חרדית מרוסנת וקטנה יותר, אחוז הנוטשים היה נשאר כל כך גבוה? מסופקני

  23. סהר הגיב:

    "הגזענות כלפי החרדים בלטה דווקא בפרשת האם המרעיבה" כך כותב ברעם. ראוי לבדוק את הנושא היטב לפני שצועקים גזענות בחופזה. האם חשודה שהרעיבה את בנה, ועכשיו אנחנו גם יודעים שהומלץ להגיש נגדה כתב אישום. מערכות המדינה הוציאו מחזקתה של האם את הילד לצורך טיפול רפואי דחוף ואפילו הצלת חייו. קבוצה מסויימת בקהילה החרדית היא שבחרה לעשות מהנושא סקנדל ולהפוך אותו מעניין פרטי (כמו שהוא היה צריך להיות) לעניין ציבורי וקהילתי, כך לפי אופי התגובה ההפגנתית שלהם. לכן, אותה קבוצה היא זו שזימנה אליה את האש, בהופכה את המקרה הפרטי והמצער של התעללות בפעוט חסר ישע למקרה קוקלטיבי.
    דבר שני – לגבי אריה דרעי: ממש לא משנה האם אריה דרעי יכול לתרום לחברה יותר או פחות מאלי ישי או מכל אדם אחר. ממש גם לא מעניין שמבחינת החוק היבש הוא רשאי, ויש שיגידו זכאי, להתמודד מחדש על ראשות המפלגה.
    אריה דרעי מעד וסרח נקודה. החברה שלנו צריכה להוקיע כל איש ציבור שסורך, משני פרמטרים:
    1. למען יראו ויראו.
    2. אדם שסרח, לטעמי, לא מגיעה לו הזכות, בוודאי לא הזכות המוסרית, לחזור לחיים הפוליטיים. השאיפה שלנו צריכה להיות לפוליטיקה נקית כפיים, לא במאה אחוז אולי, אבל ככל שניתן.

  24. דניאלה קלטי הגיב:

    (תגובה זו נכתבת כעת, יום ג’ ה-28 ליולי 2009, ז’ מנחם-אב ה.תשס"ט, במחשבי שלי, לאחר קריאת המאמר בדף-האינטרנט השמור אצלי, על הדיסק-און-קי; מחר בבקר, אינשאללה, אשלחנה לפרסום באתר)

    (אני מתנצלת; רק עתה, ב-27 לאוגוסט, יש לי סוף-כל-סוף אפשרות לוגיסטית, לפרסם זאת… ככה זה: כשאין כסף לאוכל, נדחק החיבור לרשת, לקרן-זווית….סליחה סליחה סליחה על העיכוב… לתשומת-לבכן, קוראותיי היקרות: תגובה זו, נכתבה עוד לפני הרצח המזוויע, במועדון הקהילה – רצח, אחריו על הומופוביה, אין עוד סליחה. דניאלה.)

    חיים,
    כרגיל אצלך, האהדה ל"מיעוט החרדי המדוכא" (כביכול), גוברת על כל שיקול אפשרי אחר. באמת, כל הכבוד לך, שאתה מוצא לנכון להזדהות, דווקא, עם המתפרעים החרדיים הפנאטיים, אשר – כפי שניסח זאת יובל, בתגובתו ה(כרגיל)מצויינת – "אמרו שהרופאים הם נאצים וגרועים כמו דוקטור מנגלה. הם התעקשו על הדעה שאצל חרדים אין התעללות בילדים, ומי שחושב אחרת הוא נבל, רשע, נאצי ושאר הקללות שלהם [ … הם] רוצים להשליט את דרכם על שכניהם, מתוקף פרשנותם למושגים "מדינה יהודית" ו"עיר הקודש". לפיכך הם, כולם, נאו-ציונים ולא אנטי-ציונים.
    "התנגדותם למעצר לא נובעת מזיכרונות של אנטישמיות, אלא מזיכרונות מהתקופה שבא רבנים חשוכים (כן, חשוכים) כפו את מרות ההלכה על בני הקהילה, בגיבוי ה"מלכות" של הגויים, אנטישמית או לא.
    "הם לא מעוניינים שיתייעצו עם הרבנים שלהם, הם מעוניינים שיקבלו את מרותם. נקודה".

    ואולם, אתחיל דווקא בדברים, בהם אני עשויה, דווקא, להסכים איתך, באופן חלקי או מלא. כידוע, סבורתני, לכל, אין לי שום דבר חיובי, לומר על מנגנון קריעת-המשפחות, בחסות שירותי-ה"רווחה". אני לחלוטין נגד, זהו – לטעמי – הפשיזם החשוך ביותר בטהרתו ולדעתי, גם אם הורה מסויים, אינו יכול לטפל בילדיו – עדיין, חובה למצוא להם פתרון, בתוך המשפחה המורחבת, אם ישנה – או חברים קרובים. הוצאה מוחלטת של הילדים מרשות-הוריהם ומשפחתם, לדעתי, חייבת להינקט – אם בכלל – אך ורק במקרים אולטרא-קיצוניים, של סכנה ודאית ושאיננה מוטלת בשום ספק שהוא, לעצם המשך חייהם – לא רק מהורה אחד, כאמור, אלא מכלל סביבתם הקרובה – וגם אז, חשוב מאד לעשות כל מאמץ שהוא עלי-אדמות, על-מנת למצוא סידור אחר, פרו-משפחתי, פרו-קהילתי והומאני.

    בקהילתיות החרדים, בהחלט יש צדדים, הראויים לשבח ואף לחיקוי.

    ואני לחלוטין איתך, כמובן, בהתנגדות לבנייה הנפשעת בעיר הפלשתינית (אם-כי: מה לעזאזל הקשר?).

    יחד-עם-כל-זאת!! חיים, אתה מתעלם לחלוטין, חוששתני (שוב, כרגיל אצלך, כאשר המדובר בחרדים), מצדדיה הפחות-סימפטיים, של הקהילתיות החרדית ה"נהדרת" הזאת (שכפי שצייתני כאן כן, בהחלט יש בה גם הרבה מאד דברים חיוביים, אינני חולקת עליך כאן כהוא-זה!!): הכתבה טוטאליטארית לפרט, כיצד לחיות, לחשוב, להתלבש, להתנהג ולדבר, נידוי מוחלט, רדיפה קנאית ואף הכחדה מוחלטת, של השונה והאחר (בין-אם אישה, המעיזה "למרוד" בנישואיה – או, אפילו, סתם לקצר קמעה את שרוולי-חולצתה, בקיץ הלוהט – ובין אם בני-נוער להט"ביים – מהם אתה, כהרגלך ב"קודש", מתעלם לחלוטין גם הפעם…) – ואני ממליצה לך לקרוא, למשל, את ספריה של נעמי רגן (בהחלט לא בת-בריתנו האמונית, או האידיאולוגית – ואולם, עם ביקורתה על החברה החרדית, אני מסכימה לחלוטין!!) "ולאישך תשוקתך", "עקדת-תמר" ו"בת-יפתח", על הצדדים הטובים והרעים, כאחד, של "הקהילתיות הנהדרת" הזאת.

    כתבת, "מעשיה של האישה מקרינים לא רק על הילדים, אלא גם על הבעל, המשפחה המורחבת כולה"… כן, למשל, בקביעת העובדה, שבנותיה לא יזכו ל"שידוך" ראוי – כי הרי מי זה שמע, שנערה תינשא לבחיר-לבה?-שלה?

    וכמו שהגיבו לך כאן, "יש משהו מופרך בכך שמי שמדקדק בקוצו של יוד בעניין "זכויות אדם" ערטילאיות, תומך בפועל בממסדים דכאניים (ראשי הקהילה) של קהילות מיעוטים".

    הא חיים?

    והחרדים בהחלט אשמים, בבריחת-החילוניים – אני עצמי, הרי, התגוררתי (לצערי) בעירך, במרוצת שנתיים ומחצה מסוייטות במיוחד. ראיתי איך גם שכונות חילוניות מובהקות, הולכות ונטמעות ב"ב?ו?ר?ג" החרדי והופכות, משכונות רגילות – לשכפולי מאה שערים. ראיתי את ירושלים של ימי-לופוליאנסקי (אליהם אתה מתגעגע כה), את ההזנחה והעזובה – שלא לדבר, כמובן, על דיכוי קהילת-הלהט"ב והנסיון, החוזר והנשנה, למנוע את מצעדינו, באמצעות רדיפה והפחדה ומניעת-תקציבים והסתרה והשתקה ומה לא… אבל כמובן, מה אכפת לך מן הלהט"בים? הרי אינך מהם. ואין זו הפעם הראשונה, חיים, בה אני מבחינה בכך אצלך (ושלא תחשוב, אגב, שעליהם אין לי ביקורת – או-הו!!).

    אז – כן, בעיניי, ניר ברקת בהחלט עדיף לירושלים, על-פני לופוליאנסקי – או יורשו-המיועד, של זה האחרון, הלא-הוא פורוש הבן (שאגב, גם הוא אינו בדיוק איש "גוש שלום"…). כמובן, מוטב היה לה לירושלים, לו היה בה ראש-עירייה שמאלני – אבל, מה לעשות, אי-אפשר לקבל הכל בחיים….לפחות, כבר אין לה ראש-עירייה הומופוב!!

  25. דניאלה קלטי – המשך… הגיב:

    וכעת – לנקודה החמורה ביותר, לדעתי, במאמרך.

    חיים,
    אריה דרעי הורשע בפלילים!! ולא סתם פינאטס, אלא גניבת הון, מקופת-הציבור, בהיותו שר בממשלה!!

    בכל מדינה סבירה, היה שר, החוטא בצורה כזאת, נשלח לעשר שנות-מאסר לפחות – והקלון המוטל עליו, היה לכל ימי-חייו.

    עם השררה, חיים, באות לא-מעט פריבילגיות; מן-הראוי, אם-כן, שגם החובות, הציפיות – והסנקציות, יהיו, לאור-זאת, בהתאם.

    אי-אפשר, להנות מכל זכויות-היתר של השררה – ואולם, משסרחו להגיד, "אה, רגע!! מגיעות לי זכויות כלכל אזרח!!" כגובה הפריבילגיות = כך גם גובה הסנקציות. נראה לי הוגן והגיוני לגמרי.

    אוה, ואגב: בטרם יקפצו להם כאן, כעזי-הרים שיכורות, כל דמגוגי-ה"גזענות!! גזענות!!" למיניהם, לסוגיהם ולזניהם, עליי להבהיר כאן ועכשיו: גם לו היה המדובר כאן, בחילוני אתאיסט אשכנזי פעיל "גוש שלום", מק"י ו"תעאיוש", הייתי אומרת בדיוק אותו דבר.

    די לשחיתות!!! ודי לסנגוריה עליה. ולא מעניין לי את הטחורים, אם המושחת הוא איש "ארץ ישראל השלמה", פעיל ב"תעאיוש", קיבוצניק "צאצא-חלוצים מיחידה מובחרת" או סורי-ירושלמי "דור תשעת-אלפים בארץ-הקודש". שחיתות היא שחיתות וחלאס!!!

    אוה, ואני בוודאי האחרונה, שאחלום, אפילו, למחול, לפושעי-מלחמה… מקום כל שרי-ממשלת-אולמרט – ולבני בראשם – בחדרי-המעצר, אשר בעיר האג.

    ולמגיבים: אני מסכימה לחלוטין עם המגיבים דניאל, "שוב היפוך מושגים", איתמר, איתן וכמובן יובל.

הגיבו לאברהם נוריאל לחיים ברעם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים