הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 ביולי, 2009 14 תגובות

מתרבים האיתותים לכך כי מדינת ישראל, על מערכותיה, דוחפת בכיוון של כפיית עימות אלים על האוכלוסיה הערבית. שמות ערים רוצים לשנות ולעברת, בתים רוצים להרוס, נכסי הפליטים הפלסטינים רוצים להפריט ולייהד, חוקי "נאמנות" מוצעים בסיטונאות, חוק האזרחות, חוק הנכבה, וחוק הנאמנות. מדינה שלמה דוהרת לעימות.

נשאלת השאלה, מדוע מדינת ישראל, באמצעות ממשלת ישראל, מחוקקת חוקים גזענים במהותם? השאלה היותר מעניינת היא, מדוע מחוקקים את אותם חוקים כאשר קיימים בידי המדינה מספיק כלים על מנת לבצע אותה מדיניות שבמהות החקיקה הגזענית העכשווית. מדינת ישראל נהנית מחוקים ותקנות לשעת חירום אשר ירשה מן המנדט הבריטי, על סמך ארגון עדאלה לזכויות אדם ישנם יותר מעשרים חוקים מפלים, החל מחוקי ההגירה והאזרחות דרך חוקי המקרקעין והתכנון וכלה בחוקי הנאמנות. אז למה לה למדינה לעוד חוקים, שאפילו מבחינת הגדרת הביטחון הלאומי הם מיותרים.


לא לדמוקרטיה מתגוננת אנו עדים אם כי לגזענות מתגוננת. זהו סימן מעודד, כי האוכלוסיה הערבית מספיק חזקה ומאורגנת בהגנה על זכויותיה וחופש הביטוי שלה, בעוד יותר דיכוי וגזענות רק יוסיפו לחוזק הפנימי של אוכלוסיה זו.


הגזענות הסמויה הופכת להיות גלויה ומוצהרת. אין הדבר משנה במהות המדינה, אבל בתור מדינת חוק עם ריכוזיות גבוהה, המדינה מעבירה מסר לכל גזען כי החוק לא יעצור בעדו לבטא את "מאווייו הלאומיים" וכך היו אירועי עכו בשנה שעברה לניצנים של העתיד לבוא.


האוכלוסיה הערבית מאשימה את מדינת ישראל על מנגנוניה הפוליטי, הביטחוני, המשפטי והאזרחי בדחיפה מכוונת לפינה וכפיית עימות שאולי אז יהיה שימוש קולקטיבי לחוקים החדשים. חוקים שבמהותם הינם חוקים של עימות, מאחר שאין הם ברי ביצוע ללא אלימות של המדינה.


האוכלוסיה הערבית מאשימה גם כי מדינת ישראל מהלכת על חבל מסוכן ביותר ודוהרת בכיוונו של ראש השב"כ אשר סימן עוד ב2007 את האוכלוסיה הערבית כסיכון אסטרטגי. וכמובן לסיכון אסטרטגי יהיה נסיון של סיכול ממוקד מאותו בית מדרש.


בהסתכלות מפן אחר, אנו עדים למדינה שמאבדת שיווי משקל והיא חסרת אופק. מדינה שקובעי המדיניות שלה מפגרים אחרי ההתפתחות ההיסטורית. אין עוד מקום בעולם שחוקים נחקקים במענה לאינסטינקט גזעני של שר זה או אחר שרוצה לעברת שם של עיר ערבית פלסטינית או לקבוע לערבי למי להיות נאמן. במקרה זה אין האוכלוסיה הערבית עוברת משבר אם כי המדינה שלא חוסכת כל הזדמנות לנסות ולפגוע במעמדה של האוכלוסיה הערבית וכלל העם הפלסטיני.


מדינת ישראל מנסה להתמודד עם ההתפתחות הטבעית של התודעה הערבית-פלסטינית אשר התפתחה בתנאים שנכפו על העם הפלסטיני לפני ששים שנים ויותר. רוצה דרך השב"כ וחקירותיו עם מאות בני נוער בשנה זו לנסות ולכפות נאמנות וליצור משת"פים או להפעיל מנגנון של טרור והפחדה מפני נטילת חלק בחיים הציבוריים. המדינה רוצה מהנער הערבי לשכוח את המולדת, לשכוח את עמו ולוותר על הכבוד הלאומי והאנושי שלו לטובת נאמנות חובה למדינת היהודים. לכו ותמצאו ערבי כזה!!


מדינת ישראל אכן יכולה לכפות עימות על האוכלוסיה הערבית, אבל לא תשלוט בתוצאותיו לא לטווח קצר והיותר חשוב לא לטווח ארוך. ובאם מדינת ישראל רוצה להטיל ווטו על הלגיטימיות של קיומה במולדתה של האוכלוסיה הערבית, אזי משוואת הלגיטימיות אין היא לטובת ישראל ואין האוכלוסיה הערבית היא הצד החלש.


** הכותב הוא יו"ר הוועד הציבורי להגנה על החירויות במסגרת ועדת המעקב העליונה של האוכלוסיה הערבית, ומנכ"ל איחוד עמותות ערביות (אתיג’אה)

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. אור-לדרור הגיב:

    שלום דרור היקר.
    אנא ממך, שים לרגע את עולמך הפנימי הסוער בצד, ונסה להתייחס לטענתי באופן בוגר ולא מתלהם.

    ההגדרה הממצה והמדויקת ביותר של המונח "ציונות" תהיה לדעתי זאת – השאיפה לקיים טריטוריה מתוחמת תחת הגמוניה תרבותית ושלטונית של העם היהודי.
    איך שלא תהפוך את זה, אין פה שום דבר גזעני.
    זכותה של קהילה בעלת מאפיינים תרבותיים כלשהם לקיים לעצמה סביבת מחייה עצמאית והגמונית.
    תוכל לטעון שהציונות עלולה להכיל בתוכה גזענות, אולם היא איננה מחייבת זאת, ובוודאי שלא מתקיים יחס חד חד ערכי בין שני המושגים.

    אם לא השתכנעת (בוודאי שלא) אתן לך אותי כדוגמה. אני ציוני. אינני חושב שהעם היהודי טוב במשהו מהערבים או מכל עם אחר, הוא פשוט שונה. השוני (או הייחוד) הזה הוא רכיב מאוד מהותי בזהות האישית שלי (השפה למשל), ועל כן אני חפץ לשמר אותו. שימור הייחוד אינו מחייב את דחיית האחר, שלילתו או התנשאות מעליו.
    מהיכרותי את המין האנושי, אני לא מאמין שקבוצות אשר קיים ביניהן פער ערכי ותרבותי גדול מסוגלות לחיות תחת שלטון אחד בשוויון מלא ובהרמוניה. זהו מנהגו של עולם. לצערי!
    לפיכך, אני סבור שנסיון לקיים שוויון מוחלט בין יהודים לערבים בא"י יביא לאלימות ולא לשלווה.
    לכן אני מעדיף הגמוניה יהודית חילונית על פני כל דבר אחר. לא כי היא נשגבת יותר, או צודקת יותר, אלא כי זו הבחירה ההגיונית היחידה שלי כיהודי חילוני, לנוכח השיקולים שהצגתי להלן. הליכה בדרך הצדק האולטימטיבי תוביל להרעת המצב עבור כל הצדדים.

    שים לב שעד כה לא התייחסתי כלל לנסיבות ההסטוריות אשר הביאו להתנגשות בין הציונות לערבים בני המקום.
    כאן תוכל לטעון שהגשמת הציונות הייתה כרוכה בהכרח בדחיקת הערבים, ועל כן יש בציונות רכיב מובנה שהוא בלתי מוסרי.
    אולם האשמה קשה מעין זו מחייבת הוכחות חותכות, וכאלו אין.
    על השאלה ‘מי התחיל?’ או ‘מי יותר אשם?’ ישיב כל צד עפ"י הנראטיב שלו. אימוץ מוחלט של אחד הנראטיבים שקול לאי הבנת מורכבותה של המציאות. אינך יכול לבוא בטענות אל האתוס הציוני המטוהר והצדקני, אך בו בזמן לאמץ באופן מוחלט את האתוס הפלסטיני המנקה אותם מכל אשמה מוסרית. אלה כמו אלה, משפצים את ההסטוריה כפי שנוח להם.

    לסיכום, הציונות כהגדרתה בוודאי שאיננה בלתי מוסרית, ולדעתי גם הגשמתה בא"י לא מכילה רכיב בלתי מוסרי מובנה.
    יחד עם זאת, אין להתכחש לעובדה שלאורך השנים בוצעו (ועדיין מבוצעים) בשם הציונות מעשים בלתי מוסריים בעליל. יש להלחם בתופעה זו, ולא לתת לה להשחיר את פני המפעל הציוני כולו.

  2. חיים ו. הגיב:

    וואו איזה פחד. כלכך הרבה התלהמות, כלכך הרבה רהב וכלכך מעט תוכן. אני תמיד חושד באנשים שמדברים בשם ציבורים שלמים והנה לנו מר מח’ול שמדבר בשם ה"אוכלוסיה הערבית", כנראה שבועדת המעקב עד לא שמו לב שהאוכלוסיה הערבית כבר מזמן לא מה שהייתה פעם, עסוקים שם מדי בכתיבת חזונים לאומיים והתלהמות א-לה ליברמן. עדיף האמת שימשיכו כך, שום דבר טוב לא יצא מהם עד עכשיו, אין סיבה לחשוב שמשהו טוב יצא בעתיד.

  3. דרור בל"ד הגיב:

    נשאלת השאלה, מדוע מדינת ישראל, באמצעות ממשלת ישראל, מחוקקת חוקים גזענים במהותם?

    שנת 2009 תיזכר לדראון עולם כשנה בה איבדה הציונות כל הצדקה לקיומה(לדעתי,מעולם לא היתה).בשנה זו אמרו הציונים:לא היתה ברירה(טבח בעזה),ולדעתי,אם אכן כך פני הדברים(ולא כך הוא,כמובן),הרי הגיע זמנה של הציונות להעלם אל תהום הנשייה.
    מאידך,אפשר להראות כי הטבח בעזה היה בסך הכל שלב נוסף ברצף ליניארי ציוני,שראשיתו בראשית הציונות,וסופו בקרוב מאוד,שנת 2020.

    בסרט "אשכנז" מציג זחאלקה את דעתו לגבי הציונות והציונים.לא עם אלה הצועקים מוות לערבים יש לו דין ודברים,אלא דווקא עם אלה ששרו,ועדיין שרים :"הבאנו שלום עליכם".

    שקיעתה של הלגיטימיות הציונית החלה ב2000,כאשר אדם מרושע בסדר גודל שטרם הורגלנו בו עד אז,בא והכריז כי "אין פרטנר". על מעלליו אפשר ללמוד מהסרט ‘מליון קליעים בנובמבר’ או במחקריו של לב גרינברג.מאז ועד הפלישה לעזה
    באו תשע שנים ששמטו את הקרקע מהלגיטימיות של הציונות,ואחרי הפלישה,כשחלק (קטן אמנם)מהציונים הבינו זאת,הם נאלצו,כמו בני מוריס בזמנו,להחליט האם הם עדיין ציונים.

    אני,כמו זחאלקה,טוען כי הבעיה היא לא עם אלה המכריזים שהציונות היא גזענות(או לגרסתם, מדינה יהודית קודמת למדינה דמוקרטית),אלא עם אלה הממשיכים לטעון כי אין שום פסול בציונות.

    חיים גנז הוא ראש וראשון להם.כאיש מוסר שתמך בעבר בסרבני השטחים,והזדעזע מהטבח בעזה,הוא
    מנסה,כטובע הנאחז בקש,להאחז בטיעונים מוסריים
    להצדקת הציונות.היום ,26 יולי 2009,התפרסם מאמרו הגזעני ביותר,מאמר היכול לתת תשובה לשאלתו הראשונה(והפחות חשובה מזו הבאה אחריה)
    של אמיר מחול.חיים גנז-הכרה ערבית במדינה יהודית(הארץ)
    — קישור —

    את המטרה לחזק את ההתנגדות לתביעת השיבה הפלסטינית,הגדיר גנז כמוצדקת.לעומתה,את הטענה כי הכרה ערבית ביהודיותה של ישראל תסייע להשתיק תביעות לאומיות קבוצתיות של ערביי ישראל,הוא הגדיר כבלתי מוצדקת.

    את שיטת ההפרד ומשול,זו ששסעה וקרעה לגזרים את העם הפלשתינאי,המציאו הציונים כדי לשמר את הרוב היהודי במדינה.מודה באשמה גנז:" כדי שיהודיותה של ישראל תמשיך להתממש בעתיד הנראה לעין צריך להתקיים בישראל רוב יהודי".
    ומדוע הגזענות? "מפני שבלי רוב אין ערובה פוליטית לכך שזכותם להגדרה עצמית במולדתם תכובד."

    גנז קורא לזחאלקה שקרן,או לכל הפחות מטיל ספק לערובה הפוליטית שיכול זה להמציא.את גזענותו הוא מסייג,לכאורה,ע"י:"אבל רוב דמוגרפי, המבטיח כוח הכרעה פוליטי, אינו צריך להיתרגם לגילויים של ביטול והעדר כבוד חוקתי כלפי זכויותיו הקיבוציות של המיעוט."

    אך במשפט הבא מתגלים פניו האמיתיים, הגזעניים,הציונים,של גנז:"רצוי שהערבים יכירו בצדקת היותה של ישראל מדינה המגשימה את זכותם של היהודים להגדרה עצמית. רצוי מאוד שיכירו בכך, גם מפני שטוב להכיר בדברים צודקים, וגם מפני שהכרה כזאת תעצים מאוד את סיכויי קיומה של ישראל היהודית לאורך זמן."

    הנה לך,אדון מחול הנכבד,תשובה לשאלתך הראשונה:ככל שהשקרים הציוניים מתגלים,ונחשפים במלוא ערוותם,כך הציונים נאלצים,באמצעות "הסברה",באמצעות הבאת מהגרים,רובם לא יהודים ובפרט שלא יהיו פלשתינאים,באמצעות חוקים המציגים את הפלשתינאים כאיום קיומי,באמצעות גזענות שאינה אלא ציונות במיטבה\גזענות מתגוננת(אין הבדל) להמשיך להצדיק ולהסביר את זכות קיומם כאן.

    אשר לשאלתך השנייה,המעניינת יותר.עליה עניתי רק אתמול בתגובתי (חלקים א’ ו ב’)למאמרו האחרון של ברעם-מיהו קיצוני.ואם יואילו עורכי האתר להעלותה (לאחר שהעלו את חלק ג’),הרי ידעו כולם כי אותו ציבור הקורא לעצמו ציבור נאור,רק כדי להבדיל עצמו מציבור שאינו נקרא נאור בפיהם,הוא גזען בדיוק כמוהם,ולא רק זאת,הוא צבוע,שקרן,מתחסד ומעז לתת עיצות והטפות מוסר לאלה שאותם הוא גירש ונישל מאדמותיהם.

    אני מצטרף להאשמותיך כנגד מדינת ישראל.לאור התפתחותה הטבעית של התודעה הפלשתינאית,אותה החל בשארה וממשיכים חברי הכנסת הנוכחיים של בל"ד,לא יימצא אף פלשתינאי שיסכים לשכוח את המולדת, לשכוח את עמו ולוותר על הכבוד הלאומי והאנושי שלו לטובת נאמנות חובה למדינת היהודים.הלוואי שגם בקרב היהודים לא יימצאו כאלה,אלא שלשם כך יש לוותר על המרכיב הציוני בזהותם,ולהתמקד במרכיב האנושי,היהודי והמוסרי. אין ציונות-אין גזענות.אין גזענות-יש חיים נורמליים לכל אזרחי המדינה,שגם את שמה הגזעני ראוי להחליף.

  4. דרור בל"ד-לחיים ו. הגיב:

    אל תטעה ואל תטעה.
    מחול מדבר בשם ציבורים שלמים.אין לך מושג קלוש (כי מעולם לא טרחת להתעניין) איך מרגישים הפלשתינאים בישראל החל מאוקטובר 2000ועד לימים אלה.ראה גם את מאמריו של פאדי שביטה (2 הופיעו כאן ואחד נוסף באתר העוקץ).שביטה מייצג את הקו המתון והמתפשר ביותר.מחול לא מתלהם.ההיפך.הוא טורח ומספר לך כי השטח בוער,ובעוד היהודים בכלל והציונים בפרט דנים "בבעיה הפלשתינאית",הרי עד שיגמרו לדון (הדיונים כמובן מנומסים,לא מתלהמים) השטח כולו יבער. זו מטרתם הכמעט מוצהרת של ליברמן והממשלה כולה,ושל אהוד ברק,האיש שרוצה להוכיח כי אין פרטנר גם בישראל,בפרט.

    הרבה דברים טובים קרו מאז הצהרת חיפה:פניה הגזעניים של החברה הישראלית נחשפו,התודעה הפלשתינאית לגבי זכויותיהם בארץ ועל הארץ התחדדה,וצדקת הדרך-הכלי החשוב ביותר במאבק,הפחידה את חיים גנז.

    גם נפוליון,כמוך, לא פחד,עד שהבין שנגמרו לו החיילים.מחול מציע לך הצעה נדיבה ביותר-לחיות כאן כשווים,למרות כל הזוועות הציוניות שקרו בעבר. לא תרצה בטוב,ישנן עוד דרכים.

  5. לדרור הגיב:

    "לא תרצה בטוב,ישנן עוד דרכים."

    וואללה.
    וכשמי שיבחר בדרכים האחרות יפתח את הראש על הקיר, תרתי משמע, תבוא לבכות שהקיר אשם?

    הפלסטינים בחרו פעם אחר פעם ב"דרכים אחרות" מאז תחילתה של הציונות המודרנית. לא הגיע הזמן ללמוד מטעויות?

    בחיי שאתה נורא מזכיר לי מהמר בקזינו. תמיד הוא מאמין שבפעם הזאת הוא לוקח את כל הקופה, ותמיד הוא נשאר בסוף בלי תחתונים, ומאשים את כל העולם ואשתו במזלו המחורבן. אף פעם הוא לא מודה בזה שהוא בעצמו אחראי לזה שהוא מסתובב עם תחת חשוף.

    נו, אולי בפעם הבאה זה יצליח. ואולי לא. מי חלם ב 87′ על גדר? זה מחיר האינתיפאדה השניה. מה יהיה מחיר האינתיפאדה של ערביי ישראל אתה יודע? גם אני לא. השטח בוער? יופי לו. רק שמי שמשחק בגפרורים שלא יבכה מרה כשהבית נשרף לו על הראש.

    איזה כיף להיות פירומן כשקוראים לך דרור ולא אחמד, נכון, דרור? והכי כיף לחרחר מהומות ולהדליק שריפות אם יש במזוודה דרכון זר, או הבטחה לג’וב באיזו ארץ מערבית כלשהי. במקרה שההימור נכשל פעם נוספת, תמיד אפשר להמשיך לבכות ולהתלונן ממרחק בטוח. מישהו אחר ישלם את המחיר.
    המממ..

  6. חיים ו. הגיב:

    מח’ול(וגם אתה אגב) יכולים לדבר בשם עצמכם בלבד, או בשם ארגונים שאתם עומדים בראשם, לא בשם ציבור שלא בחר בכם ולא מינה אתכם כדובריו. אני יכול להעיד מעדות אישית בלבד שערבים שאני פגשתי(בעיקר בתל אביב ובעיקר בהיי טק. מצטער, אבל אלו הם חיי) לא מדברים כמו מח’ול ובטח לא כמוך. אולי הם השתכנזו.

    אנא חסוך ממני את הקלישאות הנלעגות בסגנון ה"שטח בוער" ואחותה הצולעת "יש דרכים אחרות". אין דרכים אחרות, אין לציבור הערבי בישראל שום אופציות כל שהן מלבד הנסיון להשתלב בחברה הישראלית בנועם או לחילופין לחיות בגטאות מוכי עוני, תסכול ופשיעה.

    מאבק הערבים לשוויון בישראל דומה מאד למאבק השחורים לשוויון בארה"ב בחצי השני של המאה העשרים, מאבק אזרחי של מיעוט חלש סוציו אקונומית ומוחלש חברתית המושיט אל הרב החשדן והגזען לעיתים יד של שלום ושיתוף. לעולם לא מאיים, מודע היטב למקומו ולכוחו הריאלי ולעולם לא משתמש ברטוריקה מתסיסה.

    תזכור שיש חג לזכרו של לותר-קינג ושמו נישא בפי נשיאים וילדים כאחד, מלקולם אקס לעומת זאת הוא דמות שולית ושלילית מפח הזבל של ההיסטוריה. תבחר בצד של מי אתה רוצה להיות.

  7. אלי לחיים ו. הגיב:

    תרשה לי לתקן אותך- מלקולם אקס הוא ממש לא "דמות שולית ושלילית מפח הזבל של ההיסטוריה". הוא דמות היסטורית חשובה מאוד ומוערכת מאוד. ההתייחסות הכללית אליו בארצות הברית היא כאחד השחורים המשפיעים ביותר במאה ה-20. כל זה לא סותר את העובדה שלאידיאולוגיה שלו אין כמעט תומכים בימינו, ואלו שכן תומכים בה נחשבים אנכרוניסטים קיצוניים והם פחות או יותר מוקצים מחמת המיאוס.

    התהליך שהדמות האייקונית שלו עברה מזכיר קצת את התהליך שהדמות של צ’ה גווארה עברה לאחר מותו- המיינסטרים הפך אותו לסמל אהוב תוך כדי התעלמות כמעט מוחלטת מהאידיאולוגיה שלו.

  8. חיים ו. הגיב:

    אני חושב שאנחנו מגדירים אחרת "שולית".
    האיש היה אידיאולוג פוליטי לא כוכב פופ, האידיאולוגיה הפוליטית שלו מעולם לא קנתה לה מעריצים רבים מדי וכפי שכתבת יפה נחשבת כיום מוקצה מחמת מיאוס. זה בעני הופך אותו לדמות שולית. הוא אכן הפך לסמל פופ בקרב קבוצות מסויימות, כפי שצ’ה גווארה הפך לסמל פופ. דמות צבעונית ששמים על טי שירט.
    לותר קינג, גנדי, מנדלה, אלו הן דמויות הסטוריות שמחנכים לאור הרעיונות שלהם דורות.
    מעניין לציין ששלושתם למרות השוני העצום באופי המאבק שלהם חולקים לא מעט מהאידיאולוגיה ובעיקר חולקים את עקרון אי האלימות במאבק מול הגמוניה, שלושתם גם הצליחו במאבקם.

  9. דרור בל"ד-לחיים ו.(2) הגיב:

    מח’ול(וגם אתה אגב) יכולים לדבר בשם עצמכם בלבד, או בשם ארגונים שאתם עומדים בראשם, לא בשם ציבור שלא בחר בכם ולא מינה אתכם כדובריו.
    -ראשית,אני מדבר בשם עצמי בלבד,ואין לי אלא מה שעיני רואות.בעניין זה,חשוב להדגיש כי הבחירה מה לראות ומה לא לראות היא מהותית.

    אני יכול להעיד מעדות אישית בלבד שערבים שאני פגשתי(בעיקר בתל אביב ובעיקר בהיי טק. מצטער, אבל אלו הם חיי) לא מדברים כמו מח’ול ובטח לא כמוך. אולי הם השתכנזו.
    -הבדל גדול הוא בין אנשים שפגשת לבין אנשים אותם אתה מכיר ואשר מעוניינים לשתף אותך במה שעובר בראשם.אני פגשתי כמה וכמה פלשתינאים אזרחי ישראל(ערבים-לפי הגדרתך,ובכך הסגרת את היקף ידיעותיך ואת מהימנות דבריך),גם באוניברסיטה וגם במקום עבודתי.את דעותיי לא הסתרתי מהם,אך רק לאחר חצי שנה של היכרות הם החלו לדבר איתי על תחושותיהם.הם חשו בטחון לדבר עימי רק אחרי שהצטרפתי אליהם לתהלוכת הנכבה,במקום לחגוג עמך את יום העצמאות.

    למרות בקשתך להטמנת הראש בחול,מעשה בת-יענה,לא אחסוך ממך את הקלישאה בדבר השטח הבוער.להיפך,אדגיש אותו בפניך.

    אין צורך לקרוא מחקרים אקדמים בנושא,די לך אם תתבונן בהתפלגות המצביעים הפלשתינאים ב20 השנים האחרונות,כדי ללמוד מכך על כמות המחרימים ועל ירידת מס’ המצביעם למפלגות ציוניות עד הבחירות האחרונות.מלבד כמה משתפ"ים,אין כיום אחד שהצביע למפלגה ציונית.גם אחוז המחרימים (את הפרלמנט הציוני-ראאד סלאח) עולה בהתמדה.כיום הוא עומד על 50%
    ואילולי ידידך הטוב ליברמן הרי מס’ זה היה גדול אף יותר.

    יש דרכים אחרות\אין דרכים אחרות
    -אלוף בן וארי שביט הציגו השבוע במאמריהם את השלום הכלכלי של נתניהו ושלך:"להשתלב בחברה הישראלית בנועם או לחילופין לחיות בגטאות מוכי עוני, תסכול ופשיעה."
    זוהי כמובן,דרכה של הציונות ושל הציונים,בידיעה ברורה כי דרכי הנועם יובילו להמשך הדיכוי.ליברמן רוצה להקדים את הקץ,והשווה את "נזיפתו" של אחמדינג’ד בנאסראללה כי הקדים לפתוח במלחמה כנגד הציונים,ואילו היה מתאפק עוד קצת,הרי תוצאות המלחמה היו טובות יותר,לדידו.

    מאבק הערבים לשוויון בישראל דומה מאד למאבק השחורים לשוויון בארה"ב בחצי השני של המאה העשרים
    -כך אולי בדמיונך הפרוע,אך לתפיסה זו אין קשר למציאות.שכחת מי היו כאן קודם,ומי היגר,גזל אדמות וגירש.אין מדובר במאבק ל זכויות אדם בלבד,אלא על זכויות לאומיות.

    לעולם לא מאיים, מודע היטב למקומו ולכוחו הריאלי ולעולם לא משתמש ברטוריקה מתסיסה.
    -ימי מפא"י חלפו עברו מן העולם.קם דור חדש
    אשר מודע היטב היטב לזכותו על הארץ,מודע לכוחו הריאלי,ולמרות זאת חלקו עדיין לא מאיים ומושיט יד לשלום.שלום צודק ולא שלום כלכלי.פרט לליברמן ולגורמים קיצוניים כמו החמאס( לא אני ולא מחול מביניהם),כולם מודעים לאסון שיתרחש אם וכאשר תפרוץ כאן מלחמת אזרחים,ללא קשר מי ינצח ומי יפסיד.

    אשר לדרכים האחרות. כותב מחול:"מדינת ישראל אכן יכולה לכפות עימות על האוכלוסיה הערבית, אבל לא תשלוט בתוצאותיו לא לטווח קצר והיותר חשוב לא לטווח ארוך. ובאם מדינת ישראל רוצה להטיל ווטו על הלגיטימיות של קיומה במולדתה של האוכלוסיה הערבית, אזי משוואת הלגיטימיות אין היא לטובת ישראל ואין האוכלוסיה הערבית היא הצד החלש." ואין לראות בדברים אלה איום או קריאה לקרב נוסח החמאס או נאסראללה.זוהי קריאה,נואשת,של הדקה ה90,להתעשת ולהבין מה עשו ועושים הציונים.ליברמן אינו הבעייה רק שלהם,הוא גם הבעייה שלך,וקריאתו היא לפתור יחד את אותה בעיה,כשווים ולא כאזרחים סוג א ו ב.

    אשר למלקולם אקס.עליו תוכל ללמוד ממאמרו של מתי שמואלוף-האוטוביוגרפיה של מלקולם איקס
    — קישור —
    אני סומך על בינתך שתדע למצוא את ההבדלים בין האופן החד צדדי בו איפיינת אותו לבין איפיונו כפי שמתאר מאמר זה.

    אשר לגנדי ומאבקו ה"לא אלים":כל עוד מדובר בהינדים,ניחא.שכחת,ושכחו גם שאר יפי הנפש,את הסיקים ואת המוסלמים.מליון וחצי איש נהרגו במאבק הלא אלים של הודו לעצמאותה.קרא את ספרה המצויין של שאנה בולדווין סינג-מה שהגוף זוכר,הוצאת כתר.

  10. אור-לדרור הגיב:

    שלום דרור היקר.
    ישנה טעות חמורה בתגובתך האחרונה-
    בת-יענה היא דורס מקראי אשר אין לו שום קשר ליען, מלבד, כמובן, הדמיון הצלילי בשם.
    היען היא זו שטומנת את ראשה בחול.

  11. דרור-לאור הגיב:

    לאור היקר

    איני יודע מדוע,אך עניתי לך ב1 באוגוסט,יחד עם תשובתי לחיים ו. ותשובתי לא התפרסמה.
    אשתדל לענות בקרוב(לצערי,שכחתי לשמןר את התשובה,לכן צריך לנסחה מחדש)

    בקשר לרשעות.מקווה שהבנת שזה סגנון כתיבה ותו לא.הרי לך ציטוט מתוך החלק האחורי של עדי אופיר-לשון הרע,עם עובד:

    עדי אופיר מציג כאן תורת מוסר שבמרכזה פירוש חדש למושג הרוע: רוע איננו מרכיב אפל בנשמתו של האדם ולא יסוד שטני המכוון את התנהגותו מבחוץ, אלא מכלול הדברים הרעים המיותרים, כלומר הדעות המיותרות בחברה. שוק קפיטליסטי או מדינת לאום, למשל, הן מערכות המסדירות ייצור והפצה של רעות מיותרות.

    ולכך התכוונתי,אך שכחתי לציין זאת.סליחה אם
    נפגעת.

  12. נתן. הגיב:

    לאור.

    בדברריך יש טעות- היען אינו נוהג לטמון ראשו בחול זוהי טעות נפוצה.

    לא ברור בדיוק מאיין נובעת אגדה זו – ההשארה היא שמקור האגדה הוא בכך שהיען בזמן הימלטות מטורפים נוהג לעיתים להיצמד לאדמה ולקפוא במקום ללא תזוזה על מנת לבלבל את הרודף אחריו.

  13. חיים ו. הגיב:

    מצטער דרור, אבל אתה תמונת ראי של ליברמן.
    גם הוא וגם אתה לא עיכלתם עדיין עובדת קיומה של מדינת ישראל. שניכם מתמודדים עם בעית העיכול שלכם על ידי הפחת איומים, ריחניים באותה מידה אגב.

    אין ויכוח על הלגיטימיות של ישראל, הדיון על כך מיותר, אנכרוניסטי ומזיק ואני לא אכנס אליו. אין לערבים הישראלים(ככל הידוע לי פלסטינים הם עדייו ערבים ואני לא חושב שערבים זו קללה) שום דרך לקבל זכויות לאומיות בישראל ללא מלחמת אזרחים שתחסל את הלגיטימיות *שלהם* בתור אזרחים ישראלים ותוביל לפתרונות א-לה ליברמן, הוא, כמותך אגב גם חולם רטובות בלילות על ההתקוממות של הפלסטינים הישראלים.

    הפרשנות ההיסטורית שלך לגבי מי היגר ומי כבש מגוכחת משום שהיא נעצרת בזמן מסויים ומחליטה שההסטוריה מתחילה ממנו, אני לא אכנס לויכוח הסטורי, יש מספיק דיונים כאלו בגדה, אין טעם לרוק לים. אומר רק זאת, אני לא הגרתי לכאן, אני נולדתי כאן וכמוני מיליונים ישראלים יהודים אחרים. זו הארץ שלי הרבה יותר משל לבנוני דור שני ממוצא פלסטיני.

    הפלסטינים יקימו יום אחד את מדינתם לצד ישראל ויממשו שם את זכויותיהם הלאומיות, כולי תקווה שהמונרכיה הירדנית המלאכותית תתמוטט ולפלסטינים תהיה מדינה גדולה ורחבה על מרבית פלסטין ההסטורית, אנחנו נסתפק בישראל הקטנה. פלסטיני ישראלי שירגיש צורך עז לחיות במדינת לאום פלסטינית מוזמן להגר אליה כפי שיהודי צרפתי המעוניין לחיות במדינת הלאום של העם היהודי מהגר לישראל.

    לצערי, יש לך תפיסה מאד עקומה של צדק וחמור מכך חיבה מעט ביזארית לדם. מי ששחרר את הודו היה גנדי, המוסלמים שיחקו לידי השלטון הכובש(כרגיל) והביאו רק להמשך הדיכוי בתירוץ של שמירת השקט ורק עכבו את השחרור. מלקולם אקס כמו נאסראללה כמו ערפדים רבים אחרים שצמאונם לדם לעולם לא רווה הינם גרוטסקה על לוחם חרות ושוויון.

    כאשר תוקם המדינה הפלסטינית, אנשים כמותך הרי יספרו על הגיבורים האיסלמיסטים שנלחמו בכובש, הם רק לא יספרו שהללו רק עכבו את מציאת הפתרון והביאו למוות וחורבן ענקיים.

    כאשר הגנדי הפלסטיני ישכיל לוותר על ה"צדק" המושלם לטובת הפשרה המקובלת יגמר הסכסוך, הוא יהיה הגיבור הלאומי, עליו ילמדו בבית הספר ואת יום הולדתו יחגגו. אני יודע שקשה לך לקבל את הפשרה, הרע מנצח בסוף לתפיסתך. ובכן, ה"רע" כבר ניצח והקים מדינה והיא לא הולכת לשום מקום יקירי, קבלה היא שלב חשוב מאד בהתמודדות עם אבדן, אתה עדיין תקוע בהדחקה.

  14. אור -לנתן ולחיים ו’ הגיב:

    לנתן-אתה צודק, היען אכן איננה טומנת את ראשה בחול. המיתוס, אם אינני טועה (עברו הרבה שנים מאז הפסקתי לעבוד בחוות יענים), נובע ממנהג היען להצמיד את ראשה לקרקע וליצור ענן אבק/חול באמצעות כנפיה (אני לא זוכר לאיזו מטרה נועד הטקס המטופש של החיה המטופשת הזו).
    לחיים ו’-גם אתה צודק. חוץ מבשורה האחרונה.
    אינני מכיר את דרור, אך ממה שהתרשמתי, לא נראה לי שהוא באמת חווה אובדן כלשהו (אובדן בהקשר שאתה ציינת). אדרבא, הוא דווקא מבסוט מהמצב. כך הוא זוכה לחווית פורקן באמצעות המקלדת. ופורקן זו תחושה מאוד ממכרת.

הגיבו לנתן.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים