הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 באוגוסט, 2009 4 תגובות

אחרי שהסערה בעירנו קצת שככה, וגם הדיה ברחבי הארץ התאדו לאוויר הקיץ החם, הוחלט בכל זאת להעמיד לדין את "האם המרעיבה" מהעדה החרדית. אני מקווה שהעובדות יתבררו בבית המשפט, שפסק הדין יהיה מנומק היטב, ובכך יושם קץ לדמוניזציה המחפירה של כל העדה, והנושא הכאוב כשלעצמו יבוא על פתרונו ברמת הפרט. באיחור מה הצטרף גם יוסי שריד לוויכוח על דרך הטיפול ב"אם המרעיבה", והנפיק מאמר די שגרתי, אבל מנוסח היטב, מבית היוצר של השמאל הציוני.

רבים ממתנגדיו של שריד ניסו לנצל את פרשת אלון חילו, הסופר המבריק שפרס ספיר נשלל ממנו על לא עוול בכפו, כדי להכפיש את שריד מבלי להתייחס או להתעמת עם דעותיו. אחרים, דווקא מהמחנה החילוני, לא נשמעו לי שיא הנאורות עלי אדמות, וההתגייסות שלהם למען שריד נבעה רק ממניעים אנטי-חרדיים. מכל היורה הרותחת הזאת ניתן היה להסיק, שהדרך הקלה ביותר לאיש שמאל בארץ לגייס תמיכה כלשהי לעצם זכותו להתבטא בנושאים אקטואליים ורעיוניים היא לזרוק מרה בחרדים. כך יכולים אנשי שמאל ציוני להצטרף לקונסנזוס בנושא החרדי שעוטף חוגי ציבור רבים, שלרובם אין שום קשר לשמאל.


אנשים שתמכו בתוקפנות הממאירה הקרויה "עופרת יצוקה", או כאלה שמוכנים להצטרף לכל התקפה נגד האזרחים הערבים, מתבצרים בלאומנות שלהם במסווה "ציוני", וזה מאפשר להם לשנוא חרדים מבלי שאיש יחשוד בהם באנטישמיות. זה היה הרציונל שאיפשר לאנשים נאורים בעיני עצמם לתמוך בלאומן קיצוני כמו ניר ברקת לראשות עירנו. אנשי שמאל בעבר ובהווה, לפחות בכל הכרוך בתדמיתם העצמית, הצדיקו את ההצבעה בעד ברקת בכורח "לעצור את החרדים".


 לאיזה צורך? ובשם איזה רעיון נעלה שאיש שמאל אמיתי יכול לתמוך בו? על כך מעולם לא נערך בירור רעיוני אמיתי בבימות השמאל. כדאי לנסות לחדד את העמדות, לצורך הבהרה והעמקה. בעיני יש הגדרות ברורות וחדות לשמאל ולעמדות שמאליות, אבל הבהירות והחדות אינן מלים נרדפות לדוגמטיות ולנוקשות. השמאל הוא בראש ובראשונה אינטרנציונליסטי. הוא בהחלט מביא בחשבון את קיומו של רגש לאומי טבעי ואת ההזדהות העמוקה של בני אדם עם אנשים אחרים, שעמם יש להם קשרי משפחה, שפה, תרבות ועבר היסטורי; אבל המכנה המשותף הקובע הוא האנושי. אפשר להיות הומניסט בלי להיות בשמאל, אבל לא ניתן להיות בשמאל בלי להיות הומניסט.


גם "ציוני" יכול להיות בשמאל, אם הוא מכפיף את זיקתו הלאומית לעקרונות הכלליים. הפירוש המעשי של הדבר הוא, ששיקולים המקובלים על הציבור "הציוני", כולל המרכז הלאומני והימין, מתגמדים בפני העקרונות העל-לאומיים, ובעיקר מדריכה אותנו האמונה העמוקה בשוויון בין כל בני האדם. ההשתייכות לשמאל מחייבת זיקה לסוציאליזם ואמונה בשוויון כלכלי, בחינוך שווה לכולם, במערכת בריאות שאיננה מפלה בשום צורה בין עניים לעשירים, גם לא בשם "היעילות".


ההגדרה היא רחבה: קיים ויכוח בנושאי צדק חלוקתי ויישומו על ידי שליטה באמצעי הייצור והשיווק, או לחילופין ברתימה מושכלת של כוחות השוק, בשילוב עם הסקטור הציבורי, כדי להשיג אותן מטרות. בוויכוח הזה יש מקום למרחב עצום של גמישות, וכיום, לאור המציאות בכלכלה העולמית, יש בהחלט מקום לשיתוף פעולה בין סוציאל-דמוקרטים (המבקשים להגיע ליתר שוויון תוך שמירה על הקפיטליזם) לבין סוציאליסטים החולמים על מהפכה מבנית בכלכלה, כדרך היחידה להבטיח את קיומו ואת הצלחתו של מבנה-על שוויוני. אבל אותה גמישות איננה קיימת בנושא הלאומני-גזעני.


יש בימין הישראלי כוחות ציבוריים, שבשמם מתבטאים פוליטיקאים, עיתונאים וסתם אנשים מן השורה, שמביעים תיעוב כלפי הרכושנות ותומכים בעקרונות חברתיים מסוימים, אבל מסייגים במפורש את גישתם הפוליטית. לדעתם, יש להעניק את כל ההטבות (קִצבת הילדים של הביטוח הלאומי היא רק דוגמה אחת) ואת כל ההישגים הכלכליים והסוציאליים רק לבני עם אחד, ולהפלות לרעה, בהנמקות גזעניות גלויות או סמויות, בני עמים אחרים. במציאות הישראלית מדובר בעיקר בערבים, אבל גם במהגרים, בעובדים זרים ובילדיהם. לעמדות כאלה אין כל קשר לשמאל אלא לימין, והן אינן מייצגות סוציאליזם אלא נציונל-סוציאליזם על כל האימה והאיום האצורים במונח הזה. אנחנו שומעים עמדות כאלה באגף הכהניסטי של ש"ס, והן באות ליד ביטוי בהחמרת היחס כלפי עובדים זרים וכלפי הערבים, חרף ההישגים הזמניים של הציבור הנאור גם בתחומים האלה.


מכאן נובע המכנה המשותף שקיים בין אנשי השמאל הרדיקלי לבין ליברלים שאינם סוציאליסטים או סוציאל-דמוקרטים. המאבק נגד הפשיזם ובעד השלום מפגיש שותפים פוליטיים, שאין להם מכנה משותף רעיוני בנושאים מרכזיים ובעיקר בהשקפה על דמות החברה העתידית שלנו. כל מרכיבי ההשקפה השמאלית הם חיוניים לעצם מהותו של השמאל, אבל יש ביניהם יחסים היררכיים. הפשיזם והגזענות הם האויבים המסוכנים ביותר, השפעתם בציבור הישראלי עולה מיום ליום, ולכן הם מחייבים שיתוף פעולה הדוק בינינו לבין יריבים מעמדיים. המכנה המשותף, הדמוקרטי והאנושי, הוא חיוני, כדי שישראלים המאמינים ברכושנות ובשוק החופשי יוכלו לחבור לאזרחים הרוצים לכונן משטר סוציאליסטי שוויוני, שבו השוק יהיה כפוף לצרכי החברה. אבל כאשר מנהלים מאבק מעמדי, מתייחסים אליו במלוא הרצינות, גם אם מעבר למתרס ניצבים בני ברית בנושאים חשובים אחרים. הגמישות הטקטית הזאת איננה תופסת כלל, כאשר מדובר בקשר פוליטי-ציבורי עם לאומנים. לכן הסכמתה של מרצ לעודד את בוחריה להצביע בעד מועמד לאומני לראשות העיר היא כל כך הרסנית.


מי ששותף לעמותות פשיסטיות ש"גואלות" את אדמות עירנו מהבעלים החוקיים, על פי רוב בדרכי רמייה, שוחד וכפייה, ביטל את עצם יכולתו להופיע כאיש שמאל בזירה הציבורית. לכן גם נושא היחס לחרדים חייב להיבחן באמות מידה שמאליות ועקביות. מנקודת מבט שמאלית רוב החרדים נמנים על האוכלוסייה הענייה ביותר, ויש להילחם נגד קיפוחם של העניים בכל מקום, בלי קשר לסגנון הלבוש, להופעה החיצונית או לסגנון החיים שלהם. ההשקפה הסוציאליסטית מחייבת להיאבק למען חינוך טוב גם לחרדים, לבניית בתי ספר תקינים, לכינון מערכת בריאות טובה, להתחשב במבנה הקהילתי שלהם וברגישותם להפעלת כוח ממסדי, ולקדם את הסיכוי למסד מבנים של התייעצויות ושל גישור מתוחכם.


כאמור, חשוב להפעיל את השכל. שמעתי תלונות על יחסי המתון כפי אריה דרעי, ואפילו האשמות שזה נובע "מהחברות בינינו". אז למען האמת, לא פגשתי אותו מעולם ולא דיברנו אפילו בטלפון. אבל הצורך לא לראות בכל החרדים מיקשה אחת, ולמצוא גשרים לחלק הדמוקרטי והאנטי-פשיסטי בקרבם, הוא המכריע גם בנושא הזה.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. מודי ו. הגיב:

    חיים, שנים אני קורא אותך בהערכה ומסכים איתך, בדרך כלל (וגם אם לא – תמיד מעניין לשמוע את הקול היחודי שלך בעירנו האהובה). יש בהחלט משהו נכון במה שכתבת כאן ובפעמים קודמות על היחס לחרדים. אבל, וכאן אני חולק עליך, משהו בסיסי ביחסים עם החרדים חייב להשתנות: כיבוד זכויתיהם הבסיסיות (אגב, הייתי רוצה לראות אותם נלחמים על טיפוח שכונותיהם והקמת מקומות משחק לילדיהם באותו להט שהם נלחמים נגד החניון ובעד האמא המרעיבה) לא אומר שצריך להמשיך בפשרות מגונות וחד צדדיות, כמו סגירת כביש בר אילן ‘רק לזמן התפילות’ (בפועל הוא נסגר לגמרי) וקווי המהדרין, שלא רק מנציחים את אפליית הנשים החרדיות אלא גם מאפשרים הפיכת שירות ציבורי לשירות מגזרי-פרטי (בו בזמן ששום מנהיג חרדי עוד לא הסכים בתמורה לתחבורה ציבורית בשבת, אחד הדברים החשובים ביותר שהחילונים ויתרו עליו). גם השיטה של ‘תורתו אומנותו’ חייבת להשתנות, כי היא מנציחה את העוני ומונעת מהחרדים פרנסה בכבוד (אין לי בעייה שהם לא בצבא, אבל לא בדרך המושחתת שנוצרה עבורם).האלימות שהם הפעילו בשבועות האחרונים מחייבת התנהגות אחראית והגיונית מצד המשטרה, אבל זה שהם חרדים לא נותן להם שום זכות להפעיל אלימות – גם לא בתוך ביתם פנימה עם משמרות הצניעות הידועות לשמצה, משהו שמעולם לא היה צריך להשלים איתו.
    בית המשפט שקבע השבוע שיש לבטל סגרגציה בין תלמידות אשכנזיות למזרחיות ב’בית יעקב’צודק ללחלוטין ולצד כיבוד זכויות החרדים יש לדרוש מהם להיות כיבוד נורמות אוניברסליות מהסוג ששעליו אתה כותב.

  2. ואיפה עוד הגיב:

    אנחנו שומעים עמדות נציונל סוציאליסטיות לא רק בש"ס. אנחנו שומעים אותן גם אצל "השמאל" ואם לדייק אצל ה"שמאל" האנטי ציוני. רק ששם הנציונליזם הוא פלשתיני. זה לא יותר נאור ולא פחות מכוער מאשר אצל ש"ס. בין כל הלא יכול להיות שמאל היית צריך להזכיר עוד אי אפשר קטן אחד – אי אפשר להיות שמאל אמיתי הומניסטי ושיוויוני בלי ציונות. אפשר וצריך להתנגד להמשך השליטה בפלשתינים אפשר וצריך לבקר את פעולות ממשלת ישראל אפשר וצריך להתנגד למדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל אבל גם אם אתה כל זה ואתה אנטי ציוני אתה לא שמאל. כי אתה נגד שיוויון בין יהודים לכל שאר העמים.

  3. איפכא הגיב:

    "ואיפה עוד" דורש שיוויון בין יהודים לכל שאר העמים… זו דרישה מוצדקת כמובן. אך אם "ואיפה עוד" מתכוון באמת למה שהוא דורש – הרי ש… "חוק השבות" צריך לחול גם על "שאר העמים" ז.א. גם על הפלסטינים!
    אמירתו כאילו "אי אפשר להיות שמאל אמיתי הומניסטי ושיוויוני בלי ציונות" היא שטות בריבוע. זה כאילו אמר ש…הומניסט ושיוויוני הוא קולונילאיסט ימני, ותומך הכיבוש…

  4. על עמדת ה-SMALL ועל עמדת השמאל האמיתי הגיב:

    ברעם מעלה שאלה חשובה על סדר היום של השמאל. הוא גם תוקף את אנשי מרצ שתוקפים במרץ את שנואי נפשם החרדים… השאלה היא האם מרצ היא תנועה מסוגה של "שינוי" – של טומי לפיד? ואיך צריך השמאל האמיתי להתייחס ל"בעיה החרדית"…

    אחת הבעיות של רוב הציבור ה"יהודי" בארץ היא שהוא אינו מסוגל להבחין בהבדל בין סוציאליזם לנאציונל-סוציאליזם ופאשיזם, שהם אויבינו המסוכנים ביותר! גם הסיסמה "לעצור את החרדים" היא נלוזה ואנטישמית. בו בזמן שבה נאבק ראש העיריה בחרדים, "גואלים" שונאי החרדים את אדמות תושבי עיר-הקודש-אל-קודס הפלסטינים –אחינו השמיים– מבעליה החוקיים… בדרכי רמייה, שוחד וכפייה. לכן תמיכה בראש עיר גזעני מבטלת את זכות אנשי מרצ להופיע כאנשי שמאל. כך הם הופכים את עצמם משמאל ל-"סמול" [SMALL].

    כך במרצ, ומה ב"עבודה"? זו הפכה בראשות סר הביטחון אהוד ברק למפלגה פרוטו-פשיסטית שמתחרה בימין על התואר / והמקום המכובד ב- Guiness של ר א ש ו ת / ההנהגת הגזענים בישראל.

    כראש "העבודה" אהוד ברק חגג הכנסת ספר תורה ל"אוהל יצחק" ברובע המוסלמי בעיר העתיקה שבירושלים, לבית הכנסת ששופץ בכספי מיליארדר ה"בינגו" בארה"ב, הקיצוני ארווין מוסקוביץ’, שמממן את השתלטות הקיצונים על קרקעות ומבנים פלסטינים. ומרצ? זו בקושי הגיבה על הפרובוקציה של ברק נגד מאמצי התיווך של ארה"ב… מה גם שאהוד ברק מופיע כמציל של "יהודי העולם". כך זה מאז שצבא הגנת המתנחלים הפך את המילה "בינגו" לעברית צהלית… והשבוע גם אהוד ברק השתמש ב’כאילו עברית’ בנאומו ב"אוהל יצחק" של מר בינגו מוסקוביץ’: "לנו האחריות במדינה שלנו… לביטחון מדינת ישראל ואחריות לביטחון חיי היהודים בכל מקום בעולם, ואנחנו צריכים לזכור תמיד, שלמרות כל המחלוקות בינינו, כולנו אחים. יש לנו את האדמה, הביטחון ואת הידיעה שאנחנו אחים".

    ותגובת מרצ? -שששששששששש. בסמול הציוני שכחו את עקרונות המוסר היהודי החשוב, שמצויים ב"עשרת הדברות":
    * לא תרצח [ולא תיצוק עופרת על מליוני אזרחים ואח"כ תאמר שהנהגת את "הצבא המוסרי בעולם"…
    * לא תגנוב. [גם לא את "כבשת הרש"].
    * לא תענה ברעך עד שקר [כדי להלבין נדל"ן שדוד בשם "ישראל השלמה"]
    * לא תחמוד בית רעך. [הימין הישראלי כמובן טוען בשם "היהדות" שאין סיכוי שהפלסטינים, שחולקים על הזכות הבלעדית של ה"עם הניבחר" להיות בעלי הארץ הבלעדיים, יהיו אי-פעם לידידינו… ושהדבר מצדיק את גזל ארצם, מכורתם].

    לסיכום:
    לנו, בשמאל האמיתי, אחריות אחרת! לכן אנו מעמידים בראש סדר העדיפויות שלנו את עניין השלום, לפני המאבקים האחרים. גם אם אנו דוחים את הכפייה הדתית שנכפתה עלינו בהסכמת המדינה שקמה בעקבות "מלחמת השחרור"-הנאכבה- ובמיוחד לא את הכפייה הדתית-לאומנית. מאבקנו לעצירת הכיבוש שמזהם כל מקום [וגם כל קפל במחשבה הציונית] הוא לנסיגה מ כ ל השטחים תמורת שלום כ ו ל ל! והמאבק הזה קודם למאבק נגד כפיית ה"דתיקן" והשיוויון המעמדי.

הגיבו למודי ו.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים