הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 באוגוסט, 2009 13 תגובות

הבוקר התבשרנו שהאשה שנרצחה בירושלים נקראה על שם אשה שנספתה בשואה. בו בזמן קובע הנשיא פרס – אבי הפצצה הישראלית – שנשק גרעיני אירני אינו אלא ‘מחנה-השמדה מעופף’….


כך מחברים כל דבר לשואה, כי השואה היא אחד משלושת העמודים עליהם נשענת המדינה הציונית, לצד התנ"ך והנשק הגרעיני ‘שלנו’.


כך הוזילו את זוועות השואה ולקחיה לכסף קטן. והצביעות והאטימות חוגגות – כמו בהקמת הארמון של ‘מכון פרס לשלום’ בלב שכונת עג’מי, או בניית ‘מוזיאון הסובלנות’ על בית-קברות מוסלמי.


התיעוב מתגבר את הזעם, וקשה לא להיתפס ליאוש של דב ירמיה.

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. באמת חוצפה הגיב:

    איך היהודים העלובים האלה מעיזים להזכיר את השואה הקטנה שלהם בלי להזכיר את השואה הנוראה שעבר העם הפלשתיני העתיק. אז נהרגו איזה 6 מיליון יהודים, זו סיבה לקרוא למישהי על שם קרוב משפחה שנרצח שם? ואירן מכריזה שמטרתה להרוג את היהודים הציונים הרעים ומפתחת פצצה אטומית. זו סיבה להתרגש? סדר עדיפויות חברים וחברות. אין סיבה לעסוק בשטות הקטנה הזו כשעל סדר היום ענינים חשובים כמו מחבל תמים שנרצח

  2. דן הגיב:

    אני מבקש מיעל לוטן בכל לשון של בקשה לא לחסוך את שבטה גם מהקולגה גדעון ספירו
    שמזכיר את השואה ו/או גרמניה הנאצית כמעט בכל מאמר שלו בגדה השמאלית תוך השוואה קלוקלת עם החברה הישראלית, ממשלת ישראל וצה"ל (בדיוק כמו שהגדירה זאת לוטן יפה מאוד:"כך מחברים כל דבר לשואה").

    ואם נביט לרגע על העניין בפרספקטיבה קצת יותר רחבה: על מה בעצם מלינה לוטן?
    מה המשמעות של "לזכור ולא לשכוח"?
    האם זו סתם סיסמא שחוקה או שמא אנו באמת צריכים לזכור ולא לשכוח?
    השואה היא אכן הוכחה ניצחת לכך שהעם היהודי אינו בטוח בחיק עמים זרים (להזכירכם: "העם הפלסטיני" גם נכלל במשפחת העמים הזרים) ולכן הוא חייב לשכון במדינה משלו.

    אני מבין שהתובנה הנ"ל מרגיזה את יעל לוטן, ובהתאמה מרגיז אותה כל אזכור של השואה בהקשר שאינו סטרילי ובלתי תלוי.
    האמת הברורה לא תמיד מתאימה להשקפת עולם כזאת או אחרת, מה לעשות…

  3. עופר הגיב:

    צודקת.
    השימוש בשואה ציני ומכוער.
    אבל הייתי שמח אם היית מוחה גם כנגד השימוש , המתועב לא פחות, שעושה השמאל הקיצוני בשואה.

    השוואה בלתי פוסקת של צה"ל וממשלת ישראל לנאצים, מתועבת גם היא.

  4. ליעל לוטן הגיב:

    הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו.

    במקרה שלך, מדובר בדבשת שבמקרה נספח לה גם גמל זערורי, שצריך זכוכית מגדלת של שען חירש, או למצער – משקפת של חיידקים, בכדי להבחין בו…

  5. ציוניזציה של השואה הגיב:

    דן הוא דוגמה טיפוסית לשמוש הציוני של השואה – זו הציוניזציה המטופשת שבינה לבין היסטוריה אין ולא כלום.דן משתמש בצואה ככלי לוויכוח על הציחונות..

  6. יעקב בן דוד הגיב:

    יעל לוטן מלינה על זילות השואה בשל ההשוואה בינה לבין האיומים להשמדת ישראל. לא נראה שזילות השואה היא זו שמפריעה לגב’ לוטן. מבחינתה זה בסדר גמור שכותבים מסוימים באתר זה נוהגים לפתוח כל מאמר שלהם בכל נושא שלא יהיה, מהומוסקסואליות ועד תאונות דרכים, בהשוואת ישראל לנאצים. לפי ההיגיון המעוות הזה השוואת אחמדיניג’אד להיטלר היא זילות השואה, אבל השוואה דומה לגבי ליברמן היא איזכור מכובד של מכונת ההשמדה הנאצית שהשמידה במוות מפלצתי 6 מליון יהודים (רגע, האם ייתכן שהם היו בכלל פלסטינים והיטלר היה ציוני?)

  7. אלי הגיב:

    בתוך 9 שורות פעוטות יעל לוטן הצליחה לקבול את כך שמחברים כל דבר לשואה, ואחר כך קישרה (בעקיפין אמנם, אבל בכל זאת) בין הקמת מכון פרס לשלום ובניית ‘מוזיאון הסובלנות’ לשואה. מרשים.

  8. לציוניזציה של השואה הגיב:

    ואתה מהווה דוגמא טיפוסית לשמאל הרדיקלי הישראלי – אנומליה בקרב השמאל הרדיקלי הבינלאומי, שמזלזל בטראומות ובאסונות של עמו שלו.
    הראה לי איש שמאל שחור בארה"ב שהיה מזלזל בעבדות, או איש שמאל מקרב האומות הראשונות בארה"ב, שהיה מזלזל באסון הנורא וההכחדה שהיתה מנת חלקם של האינדיאנים.

    אבל בארץ, """איש שמאל""", והמרכאות המשולשות בכוונה, יראה את עצמו נאור אם יקרא לשואה צואה.

    הנה עוד סיבה למה הסיכוי שתהיו רלוונטים, אי-פעם, שואף לאפס.

  9. על רלונטיות הגיב:

    שמאל אמריקאי יוצא נגד הממסד בארצו שהנהיג את העבדות והשמיד את האידיאנים.
    שמאל ישראלי יוצא נגד הממסד שלו שמנצל את השואה למען האידיאולוגיה הציונית וגם נגד הפלסטינים.
    כל שמאל הוא נגד הממסד שלו.כאשר הוא איננו כזה הוא פוסק להיות שמאל – ורלונטי.

  10. דן למגיב "ציוניזציה של השואה", הגיב:

    קראתי פעמיים את התגובה התמוהה בכותרת "ציוניזציה של השואה", ולבסוף הגעתי למסקנה שהיא בהחלט מחזקת את טענתי ליעל לוטן מתגובתי הראשונה.

    המגיב האנונימי הרי לא אומר בעצם דבר: "דן הוא דוגמה טיפוסית לשמוש הציוני של השואה" –
    על זה נאמר: "וואלה…".
    מהו אותו שימוש ציוני קלוקל?
    מדוע אינו נכון ואינו רלוונטי?
    מהו אם כך השימוש הראוי והנאות, אם בכלל יש כזה?
    רוצים לדעת? אצל המגיב "ציוניזציה" לא תמצאו אף תשובה, והאמת היא שלא תמצאו כלום מפני שהוא אינו אומר כלום.
    כמו יעל לוטן הוא מתעצבן על כך שהשואה היא הצידוק הגדול ביותר לציונות וכנראה שאין טיעון נגדי סביר לטענה הזו.
    וכך "ציוניזציה" נשאר עם משפט קנטרני ומטופש כמו "דן משתמש בצואה ככלי לוויכוח על הציחונות.." שמדבר בעד עצמו.
    אם זה הארגומנט האחרון נגד הקשר בין השואה לציונות אז נשאר לי לומר רק את הדבר הבא:
    "מ.ש.ל".

    תודה.

  11. נתן. הגיב:

    צחקתי מאד מההשוואה בין שואה לצואה.

    גם לי יש כמה בדיחות טובות על ילדים פלשתינאים שנפלה להם פצצת זרחן על הראש , אבל אני מפחד שלא יפרסמו אותן…..

  12. ריבנטרופ-מולוטוב הגיב:

    אם כבר מחברים כל דבר לשואה: בקרוב מאד ימלאו 70 שנים להסכמי ריבנטרופ-מולוטוב, האם מק"י או הגדה החדשה יערכו כנס לציון האירוע ההיסטורי?

  13. איתמר הגיב:

    עוד לא יבשו הפיקסלים במאמרה של יעל לוטן
    וכבר עיתון שבדי פירסם חשד לקשר בין מעשי צה"ל בעזה לפרשת סחר האיברים בניו-ג’רזי בה היו מעורבים רבנים יהודים.
    אולי זו באמת קנוניה יהודית כלל עולמית: צה"ל הורג פלסטינים כדי שיהודים דתיים בגולה יוכלו לסחור באבריהם…
    נשמע מוכר? כנראה לא ליעל לוטן.

    שוב אנו נפגשים באותה אמת מרה: ישנם מספיק אנטישמים בעולם שמקשרים כל שני יהודים על פני הגלובוס בעבותות של שנאה ודם, בדיוק כמו שעשו היטלר וגבלס.
    אז תסלח לי יעל לוטן, אבל מי שמקשר את השואה לכל דבר זה הם, לא אנחנו.

הגיבו לעל רלונטיות

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים