הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-29 באוגוסט, 2009 5 תגובות

תומכיו של הנשיא ברק אובמה נחרדים בצדק לנוכח השתלחותו הפרועה של הימין הקיצוני בנשיא. אפשר היה לחשוב שאובמה מותקף בגלל מדיניות ליברלית ונאורה בבית ובעולם שמחוץ לו. אולם בדיקה אובייקטיבית של העובדות מביאה אותנו למסקנה שאובמה נוקט במדיניות ניאו-ליברלית אובדנית בוושינגטון, ומנהל מדיניות חוץ גרועה עוד יותר בעולם, כשהוא עובד שעות נוספות בדרכו אל "וייטנאם" משלו באפגניסטן.

הימין משקיע מאמצים מוגברים במתקפתו על הנשיא בגלל אי יכולתם של אובמה וממשלו לגבש יוזמות מדיניות חדשות. הציבור חש שהנשיא אינו שולט בעניינים, והמבוכה שנוצרה היא טרגית במיוחד כשמדובר באדם אינטליגנטי כמוהו. הימין הקיצוני מרגיש שנפלה בחלקו ההזדמנות למלא את החלל הפוליטי הקיים, והוא מסתער עליו כחיית טרף בצעקות של "קומוניזם עלינו". בניסיונו למשול מהמרכז, ובמאמציו להתקבל בקרב הימין, הצליח אובמה להזיז את הזירה הפוליטית כולה ימינה ולא יותר. וזה עצוב. עצוב מאוד.


אצלנו יש תופעה מקבילה. לא נשאר זכר מן הלהט ומתחושת הדחיפות שאפיינו את נאום אובמה בקהיר לפני כחודשיים. נתניהו הבין חיש מהר שאובמה אינו רציני וישראל החלה באסטרטגיית בלימה מוצלחת. אם בעניין ההתנחלויות, שלגביו יש לנשיא אובמה ולשליחו המיוחד, ג’ורג’ מיטשל, עמדה מוצהרת ברורה, וושינגטון אינה מצליחה לכפות את רצונה על ישראל הרי אפשר להיות בטוחים בכך שלא יהיה שום לחץ אמריקאי של ממש לקידום הסדר שלום כולל. בנימין נתניהו, שהוכיח שהוא מסוגל לצפצף על אובמה, רכש יוקרה אצל ישראלים רבים שמעריצים התנהגות כמו שלו. יתרה מזאת, חולשתו של אובמה עודדה את הימין ואת המתנחלים ללחוץ על נתניהו לדרוש מאובמה "שיוציא את אפו" מענייניה של ישראל, בלי הנימוס הדיפלומטי המקובל בעניינים כגון אלה.


פרשנים שטחיים כתומאס פרידמן מהניו יורק טיימס מתרגשים ומתפלאים מקיומם של כיסי שגשוג והתעשרות בכמה שכונות בערי הגדה. וכמה שקט שם! הרי הערים מפוטרלות על ידי כוחות המשטרה הפלסטינית שהוכשרו לכך בידי חיילים אמריקאים ואנשי מודיעין ירדנים. הכסף הגדול המפוזר בגדה (ביבי אינו מתנגד!) הוא מכשיר חדש להעמקת הפיצול בקרב הפלסטינים. הפיצול החברתי המעמיק מתוסף לפיצול האידיאולוגי ולפיצול הגיאוגרפי. ההנהגה הפלסטינית, המייצגת היטב את האינטרסים של חוגי המתעשרים, שכחה מזמן איך לומר "לא!" לארה"ב.


יכולנו לחשוב שמצבם של הפלסטינים נואש. אולם רצוי שלא נשכח כי מדובר בזכויות יסוד של עם למוד סבל והקרבה. הפלסטינים ידעו בעבר כיצד לקום על הרגליים אחרי מפלות קשות. המצור המקיף בדרום ובצפון יכול רק לדחות את יום ההתחשבנות עם אלה שמשלים את עצמם שהם הביסו את הפלסטינים וחיסלו את המערכה ההיסטורית של העם הזה על זכויותיו.


נראה שאנו עומדים על סיפם של אירועים דרמטיים באזור. אך במקום תקווה ממשית יש תחושה של תסכול וחוסר אונים שמוכרים לנו היטב. נתניהו מזלזל בגלוי בפניות להפסיק את הבניה בהתנחלויות, ומעלה שורה של דרישות סף לפני חידוש השיחות עם הפלסטינים. במקום ללחוץ על ישראל מסתובבים האמריקאים באזור בניסיון לשכנע את הקליינטים שלהם לפייס את נתניהו באמצעות צעדי נורמליזציה (בטרם שלום). וושינגטון מאמצת למעשה את גישת ה"קודם איראן ואחר כך פלסטין", מכיוון שאובמה הנחלש בבירתו אינו מוכן להתעמת עם ישראל וידידיה. מתברר, שאובמה שקוע עד צוואר בבוץ של הדיפלומטיה האורתודוקסית האמריקאית. בגלל חוסר רצון להתעמת עם ישראל מבקשת ארה"ב ליזום תוכנית מיידית שנועדה לאחד את האזור נגד ה"קיצוניים". מכל המהלכים האלה נודף ריחה של אפגניסטן, ואנחנו מתקרבים במהירות למצב שבו אפגניסטן הופכת לעיקר העיקרים של מדיניות ארה"ב. נראה שהנשיא אובמה השתכנע, בניגוד להגיון ולתבונה, שהוא יכול וצריך לנצח במלחמה הזאת. אם יתעקש הוא עלול להפסיד הרבה יותר מאשר הפסד של קרב בגבולות המרוחקים של האימפריה.


ניב גורדון אומר את שלו


במאמר אורח שהתפרסם לאחרונה באל.איי.טיימס הסביר הד"ר ניב גורדון, מרצה באוניברסיטה בן גוריון בנגב, בצורה נמרצת ומנומקת היטב, שרק לחץ בינלאומי על ישראל עשוי להציל אותה מדבקותה במדיניות שוביניסטית שתוביל אותה לניוון מוסרי ובהמשך הזמן – לבידוד מוחלט. כדי לקדם את העניין השלום במסגרת פתרון של שתי מדינות, תומך גורדון בלחץ על ישראל באמצעות חרם, ביטול השקעות וסנקציות למיניהן.


פרופ’ רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, תקפה את גורדון בזעם קדוש. קשה לקבוע איזה משני המרכיבים בתגובתה מסוכן יותר: היצרים המקרטיסטיים או בורותה בכל מה שנוגע למעמדה של ישראל בקהילה האקדמית הבינלאומית. כנשיאת האוניברסיטה אין לפרופ’ כרמי שום זכות או מעמד ביחס להשקפותיו של הד"ר גורדגון או לגבי צורת ביטויין. מהמלצתה המתחכמת לגורדון, שיעזוב את הארץ בגלל השקפותיו, נודף ריחו של הווירוס הבוגי-יעלוני. נוסף על כן, פרופ’ כרמי מפגינה חוסר יכולת להבין את השקפותיו של גורדון ואת משמעותן הפוליטית. גורדון מגלה מידה של ריסון בכך שהוא מתאמץ להציל את ישראל מהתנוונות מוסרית. בשעה שאלפי אקדמאים בעלי יוקרה נוטים למסקנה שהכיבוש אינו אלא היבט אחד של אופייה הקולוניאלי של ישראל, זורק גורדון חבל הצלה לישראלים בעלי מצפון ומצביע על דרך מילוט מגורל האפרטהייד. רצוי שכרמי תבין שמעמדה אינה מקנה לה שום זכות לשפוט את השקפותיו של ד"ר גורדון. ברור שאין לה היכולת לעשות כך.


חרם הוא לגיטימי


בהתייחסות ליוזמה למען חרם, משיכת השקעות וסנקציות (BDS) נגד ישראל שיצאה מרמאללה, חשוב להדגיש את העיקרון, כי כל פעילות בלתי-אלימה נגד הכיבוש ונגד שלילת הזכויות מן הפלסטינים היא מוסרית ולגיטימית. הכיבוש בנוי מפלדה, נשק, כוח אש, בתי סוהר, חומות וחדרי חקירה. מול כל אלה, מול ההתנהלות היומיומית של מנגנון הדיכוי, קיימת בוודאי זכות יסוד למחאה. זו זכות וגם חובה. מכאן שכל היענות חיובית לקריאה לחרם וכו’, תבורך.


אך יש צורך להעיר על כך שמטרותיה המדוייקות של יוזמת החרם בהנהגת הארגון הפועל ברמאללה אינן ברורות לחלוטין. לא ברור אם המטרה היא סיום הכיבוש הישראלי של הטריטוריה הפלסטינית הכבושה (OPT), או אם המחאה מכוונת נגד עצם קיומה של ישראל. הרי התזה הטוענת שישראל כולה אינה אלא אדמה פלסטינית כבושה מוכרת היטב. תהיה גישתנו לגבי הבחנות אלה אשר תהיה, ברור שיש בארץ ציבור רחב שלהבחנה כזאת יש בעיניו משמעות קריטית, מכיוון שהוא תומך בחרם נגד הכיבוש אך עומד על כך שהפעילות הזאת אינה מערערת על עצם קיומה של ישראל.


יתרה מזאת, עם כל הכבוד ליוזמה מרמאללה, תפקידם של ארגוני מחאה בכל מקום הוא לשקול את השיקולים החשובים במסגרת ההקשר, הזמן והמקום. יש רושם שאנשי ה-BDS נוטים להנפיק חוזרים עם הוראות מיותרות על בעיות מתחום האסטרטגיה והטקטיקה. בדרך כלל אנשי המקום הם שיודעים כיצד לנהל את המערכה.


מכל מקום, ד"ר ניב גורדון עומד על קרקע בטוחה של מוסר, צדק ואהבת המולדת.

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. עופר הגיב:

    קצת מוזר שמצד אחד קמינר קורא להטלת לחץ אמריקאי על ישראל ע"י הקפיטליסט אובמה, אבל מצד שני דוחק בהנהגה הפלסטינית להתנגד ללחץ האמריקאי המופעל עליה כביכול.

  2. דניאל כהן הגיב:

    מציע לקוראים את המאמר לעיין בנתוח של "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה"
    כדי לאזן המקצת את התמונה העולה מתוך המאמר הנ"ל.

    ניתוח תוצאות ועידת הפתח בבית לחם:

    אבו מאזן התעקש על קיום ועידת הפתח במטרה להוכיח לנשיא אובאמה כי ארגונו רלוונטי להתפתחויות העתידיות במזרח התיכון ויש ביכולתו להשתלב בתהליך השלום. בסופו של דבר, הוויכוח שניטש היה בין חידוש המאבק המזוין בנוסח אינתיפאדת אל-אקצה, שהייתה אינתיפאדה טרוריסטית, לבין חידוש האינתיפאדה הראשונה, שהייתה מוגבלת לאבן ולמאבק ציבורי והפתח שב ואשרר את סעיפי התקנון המדברים על השמדת ישראל.

    גם במישור הפוליטי הפנימי, ללא ייצוג אמיתי ללבנון או לעזה, הפתח לא הצליח למצב את עצמו כנציגם הלגיטימי של הפלסטינים. נראה כי הוועדה המרכזית החדשה של הפתח תייצג בסופו של דבר את המוקטעה.

    נאום הנעילה של אבו מאזן בבית לחם הוכיח כי לא חל כל שינוי במהותה של תנועת הפתח, אשר נותרה תנועה לאומית פלסטינית הרואה את יעדה האסטרטגי בחיסולה הלכה למעשה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, תוך הסתייעות בקהילה הבינלאומית ו"חוגי השלום" בישראל.

    אבו מאזן שב וחוזר על העמדה הפלסטינית המסורתית הדוגלת ב "שלום צודק" והשוללת כל אפשרות ל"שלום של פשרה". משמעות "השלום הצודק" בראייה הפלסטינית הינה הגעה לפתרון שיביא למימוש כל הזכויות הפלסטיניות ללא יוצא מן הכלל בהתאם לעמדה ולפרשנות הפלסטינית, הווה אומר: מימוש תביעת השיבה של יותר מ- 4 מיליון הפליטים וצאצאיהם לשטח מדינת ישראל, השבת כל הרכוש והשטחים הפלסטיניים בתוך שטח מדינת ישראל לידי הפלסטינים.

    רון פרוסור (שגריר ישראל בבריטניה) במאמרו

    "חמאס מדרדר את הפלסטינים במורד דרך שפיכות הדמים" :

    הענקת לגיטימציה לחמאס עלולה לאיים ואפילו להרוס זרעי תקווה כגון שיתוף הפעולה בין ישראל לרשות הפלסטינית בגדה המערבית. שילוב של ויתורים מצד ישראל והתנהגות אחראית מצד אבו מאזן וסלאם פיאד הביא לכך שהכלכלה הפלסטינית בגדה צמחה ב- 7%-5% בשנת 2008. מאז יולי 2007, מספר המחסומים בגדה הצטמצם מ- 41 ל- 14. בעוד ישראל ממשיכה לנקוט בצעדים שיקלו על מעברם החופשי של בני אדם וסחורות, קצב הצמיחה הכלכלית צפוי להיות מוכפל. חמאס, בניגוד מוחלט, מוביל את עזה אל "תהומות של כאוס והיעדר חוק", כפי שציין ראש צוות המו"מ הפלסטיני, סאיב עריקאת.

    אל מול המאמצים שעושות ישראל וההנהגה הפלסטינית לעבר ההתקדמות החברתית והכלכלית הנחוצה לקידום התהליך המדיני, הברוטאליות של החמאס צריכה לשמש כתמרור אזהרה לכולנו. חמאס לא מסוגל להגיע לפשרה עם הפלסטינים או הישראלים. הוא מאיים לדרדר את הפלסטינים במורד דרך ללא מוצא של פילוג, שפיכות דמים והרס עצמי.

    על מנת להימנע מהטרגדיה הזו, יש לחזק את מפת הדרכים הכלכלית לשלום. נתניהו שב והדגיש את המסר הזה בפגישתו עם ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון. התפתחות כלכלית איננה מהווה תחליף לפתרון פוליטי, אבל היא תנאי מקדים הכרחי. על מנת שהגישה הכלכלית תצליח, על הקהילייה הבינלאומית, ובמיוחד על מדינות ערב האמידות, להשקיע משאבים בחיסול הקיצוניות של החמאס ובעידוד הגורמים המתונים.

    למאמרים המלאים:

    — קישור —

  3. לא להאמין הגיב:

    פשוט לא יתכן. אובמה איננו מרכסיסט כמו שהאוילים חשבו אלא קפיטליסט. ממש גילוי מרעיש. אבל האמת היא שאי אפשר לדרוש הרבה הבנה מאלה שעוד לא הבינו שהפלשתינים הם הרעים בספור במזרח התיכון. וניב גורדון? מענין שתומכי חופש הדבור בישראל הם אלה ששוללים חופש דבור ותומכים בצנזורה באתר שלהם. כרגיל "שמאל" וצביעות הולכים ביחד. אני אגב חושב שצריך לתת לו לדבר בחו"ל מבלי לנקוט נגדו אמצעים רישמים כדי לא להפוך אותו לקדוש מעונה בעיני הלא ישרים אבל צריך להחרים את השעורים שלו באוניברסיטה ולהפגין מחוץ ובתוך השעור ללא הפסקה עד שיבין לבד שמקומו לא כאן. ואגב מקום וצביעות,זה ממש יושר אינטלקטואלי להטיף להחרמת האוניברסיטאות בישראל אבל להמשיך לקבל משכורת מאוניברסיטה בישראל. כן, מזו שהוא מטיף להחרים.

  4. comrade cirrus הגיב:

    אז מה חברים? איך וכיצד ניתן להתייחס למשפט כמו "אולם בדיקה אוביקטיבית של העובדות…" אני מוותר על ההמשך כי הוא לא ממש רלוונטי וזה עצוב, עצוב מאד. בעיקר למול פרשנים שטחיים כתומס פרידמן שמתפעלים מכך שיש כיסים של שגשוג בגדה, שזה גרוע כמעט כמו הנכבה, לא? אז מסתבר שהאסון הזה, השגשוג המאיים והנורא הזה הוא תוצאה של פעילות של המשטרה הפלשתינאית!!! ממש מחריד ומי שחשב שכאן מסתיים הסקנדל אז הכותב המוכשר שלנו גם מוסיף את הידיעה שהכוחות הללו אומנו ע"י האמריקאים והירדנים והשאלה שנשאלת כאן היא עד כמה נמוך אפשר לרדת? אז מסתבר שניתן – כסף רב מושקע בגדה. הייתם מאמינים לזה? והעולם שותק.
    מסתבר שכל ההתפתחויות המדאיגות הללו הם עוד דרך על מנת לשלול מהעם הפלשתינאי את זכותו הלגיטימית לחיות חיים של דלות ואנרכיה שלטונית וקיצוניות דתית. וחמור מכל השגשוג הנורא שמאיים לכבוש את ערי הגדה עלול להביא לקיצוץ תקציבים ומשרות של פעילי שלום רבים מספור שבתקופה קשה זו ימצאו את עצמם מחוסרי עבודה ללא מסיבות קוקטיל בשוויץ וכינוסי חירום של ועד האצולה המוסרית בנרווגיה ושבדיה גם.
    ורק הודעה קטנה לסיום, אני באמת רוצה לתרום לכם ביד רחבה, אבל החלטתי להצטרף לחרם העולמי על ישראל. 

  5. ענישה קולקטיבית ? הגיב:

    יש הטוענים שהסגר על הרצועה הוא ענישה קולקטיבית נגד תושבי עזה, אותם אנשים גם מעוניינים לבצע חרם על ישראל ושוכחים שגם זאת היא ענישה קולקטיבית על אזרחי ישראל למעשה

    אני מוצא זאת, מעניין

הגיבו לעופר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים