הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 בספטמבר, 2009 59 תגובות

אין מי שיחלוק על כך שעל השמאל הציוני עובר משבר חריף. המשבר הוא כה חריף שיש מי שמנבאים שהוא עומד להתמוסס ולרדת מעל במת ההיסטוריה כמו תנועות פוליטיות אחרות. לעניות דעתי אחת הסיבות לכך היא העדר תשתית אידיאולוגית מובחנת שתבדֵל אותו מזרמים אחרים באשר לזכותנו על הארץ. הדיון במשבר זה זכה לאחרונה להדים נרחבים בתקשורת בעקבות חיבור מקיף ופרובוקטיבי במכוון, שנכתב על ידי שמואל הספרי ואלדד יניב במה שנראה כמיזוג של "מיטב" כישרונם המאוחד – הדרמטורגי של הראשון והפופוליסטי של האחרון. למרות היקפו הנרחב אין בו התייחסות לתשתית האידיאולוגית של השמאל הציוני, או הלאומי, כלשונם.

סוגיה זו עלתה לאחרונה בעקיפין גם בנאום אובאמה בקהיר. הוא הותקף מימין, על שציין את השואה, ולא את ה"הבטחה" בספר הספרים, כהצדקה להקמת מדינה יהודית בא"י. אם השואה היא ההצדקה, היו מי שאמרו, ואנו איננו אלא פליטים מחפשי קורת גג, הרי שאנו צריכים להיות אסירי תודה למארחינו הערבים שמאפשרים לנו ללון אפילו במרפסת. אבל אם לעומת זאת, אנו כאן מכוח ה"הבטחה", הרי שזכותנו לגור בכל חדרי הבית. מנגד ניצבת לה אידיאולוגיה א-ציונית או אנטי ציונית שבסיסה הוא שלילת קיומה של מדינה יהודית-ציונית, בדרגות שונות של קיצוניות.


האם לשמאל הציוני יש עמדה אידיאולוגית מוגדרת בנושא עקרוני זה של הבעלות על הבית? או שיש לו רק עמדות, הצעות והשגות בנושאים פוליטיים קונקרטיים שעולים על הפרק מתוך השקפה נאורה ועמדה מוסרית אוניברסלית? האם נחוצים בכלל מצע ובסיס אידיאולוגיים כאלו או שקיומה של ההשקפה הציונית-שמאלית היא כה טבעית, שאין בכך צורך? לעניות דעתי הדבר נחוץ – בית ללא יסודות איתנים יקרוס עם חילופי הזמנים והרוחות. אך הוא חשוב גם בטווח המיידי, במיוחד לנוער ולצעירים חדורי אידיאלים, בעלי חוש צדק ורגישות לעוולות מוסריות, המתפתים, לנוכח מדיניותה ומעשיה הלא מוסריים של ההנהגה, לעמדות א-ציוניות או אנטי ציוניות. מצע אידיאולוגי איתן של ציונות הומניסטית, עם איזון נכון של לאומיות יהודית מתונה, המאמינה בזכותו ההיסטורית של העם היהודי למדינה ושל ערכי צדק אוניברסליים, יכולים לשמש להם כעוגן. בלעדי זה הם כאובדים.


בשאלת הזכות – הרי ברור שלכל עם, ולעם היהודי בכלל זה, יש זכות בסיסית לריבונות ועצמאות. ברור גם שמכל המקומות שבעולם יש לעם היהודי זיקה היסטורית רק לארץ ישראל. זיקה ולא זכות מוחלטת. אך איך קובעים את גבולותיה של הזכות בגין הזיקה הזו?


לציונות היהודית-הומניסטית היו בשני הדורות הקודמים שורה של הוגים מעמיקים ונודעים: מרדכי מרטין בובר, שמואל הוגו ברגמן, עקיבא ארנסט סימון, גרשם שלום ועוד רבים וטובים שהתחבטו בשאלות אלו. דומה שהדברים הבאים של בובר יכולים להוות מצע כזה: "מספרים כי נורדאו בא פעם להרצל בבהלה וקרא: ‘שמעתי שיש בארץ-ישראל תושבים ערביים. אם כן הרי אין הצדק על צדנו!’ אם נכונה אמרה זו מתגלה בה נאיביות מופלאה. החיים, מעצם היותם חיים, כרוך בהם עוול… אם נתבונן היטב, נראה, כי בכל רגע גוזל כל אחד ממי שהוא את ‘מרחב מחייתו’.. אין אנו יכולים להימנע מעשיית עוול אבל ניתן לנו החסד הזה: שאין אנו צריכים לעשות עוול יותר ממידת ההכרח". (מתוך: "מרדכי מרטין בובר בספר ‘אין שאננים בציון’ בעריכת אהוד בן עזר, עם-עובד, 1986, עמ’ 61-62″)


זו בדיוק נקודת המוקד כיום: האם עשינו יותר עוול מכפי הנדרש, רק מפני שנזדמנו לנו אחרי מלחמת ששת הימים הכח וההזדמנות לעשות כן, או שנהגנו עם עצמנו בריסון מוסרי? הדעה של כל בר לבב היא שעשינו והפרזנו לעשות ככל שיכולנו, ללא עכבות מוסריות כלשהן. הרי מיד לאחר מלחמת ששת הימים, עוד לפני שהגל המשיחי והחמדני שטף את הארץ, אמרנו שהשטחים הם "עירבון" עד לשלום. השאלה מה היא מידת ההכרח עולה כמובן בכל עוצמתה. השמאל הציוני הכריע שההכרח הוא מדינה בגבולות שנקבעו במלחמת העצמאות של המדינה היהודית, היא מדינת ישראל. שכן לדעת זרם רעיוני זה, המדינה היהודית יכולה מבחינה דמוגרפית להתקיים גם בגבולות העצמאות, הקרויים גם גבולות 1967. הרי גם כיום כמעט כל התושבים בשטחים (למעט אלה המתפרנסים מעבודה קהילתית ומעט מנהלים ומנהלי עבודה באזורי התעשייה שהוקמו שם) מתפרנסים ממפעלים ומוסדות הממוקמים בתוך גבולות 1967. ניתן היה להוכיח זאת בנקל אלמלא פרצה מלחמת ששת הימים, שכן הנגב והגליל היו מתפתחים אז בהתפתחות מואצת. האם גבולות אלה מקודשים? לא בהכרח. לכן בהתחשב בעובדות שנוצרו ומתוך אותו עקרון של צמצום העוול, יתכנו, בהסכמה הדדית, חילופי שטחים.


יש הפוסלים כל צורה של לאומיות ומתוך כך מגיעים להשקפות השוללות את הציונות. אך לאומיות אינה חייבת להיות לאומנות דורסנית, היא יכולה להציב לעצמה סייגים: להיות הומנית, פלוראליסטית, דמוקרטית, כפי שראתה עצמה הציונות מתחילתה, באור חזון גאולת האדם האוניברסלית, שמקורו ביהדות. מכאן שחשוב להעמיד, למַצב ולטפח השקפה יהודית הומניסטית, דוגמת זו שהוצגה כאן, להצדקת קיומנו כאן, כך שנוער אידיאליסטי יוכל להזדהות אתה בנקל.

תגובות
נושאים: מאמרים

59 תגובות

  1. אנג’לו איידן הגיב:

    היה מי שסרטט תסריט בו "החמאס שולט על כל ישראל-פלסטין" עקב "המהפכה המיוחלת" על-ידי מרקסיסטים – שעל פי זכרונו לא נוהגים כמרקסיסטים, כי זכרונו מסביר לו שמרקסיסט פועל על פי תפריט, בעוד שהוא טוען כי פעולות השכל שלו הבינו – שמדריכים את השמאל בתמיכתו בחמאס.

    אותו האחד, תחת אותה הכותרת של "הבנתי", מי שלא קלט עדיין את גודלה של כמות הלמידה השרויה לפניו, מחלק תפקידים לכל גורם שלפי דעתו משתתף בתסריט. לכל זה הוא מכנה ‘שאלה לאנג’לו’. בחרתי לפתוח מעט את התריס שמונע ממנו להבחין במה מצפה לו כאשר יחליט להתגייס לשמאל.

    במציאות בה פונדמנטליסטים אנטי-אימפריאליסטיים שולטים "על כל ישראל-פלסטין" או על כל איראן (שזה קרה על אמת), שמאל אשר "לפי השיטה הגאונית" פועל לחיסולו של השלטון הזה (נעזוב את הפשעים המטורפים של "להרוג את כל מנהיגיו") ממיט אסונות על עצמו, על הכוחות העממיים ועל ההמונים – על כל אלה שלמענם הוא בכלל קיים. באופן הרבה פחות טיפשי מכך פעלה מפלגת טודה באיראן. היא עדיין עושה שגיאות דומות. ואנחנו יודעים את התוצאות.

    עכשיו תורי לשאול: מי עוזר לחמאס "כל כך יפה לבצע את המהפכה שלו?" משמעותה הפוליטית של התמיכה בחמאס היום היא השתתפות במאבק לחיסולו של משטר אחר לגמרי – משטר שפוגע בהתמדה את כל השכבות העממיות, מכניס אותן למלחמות, מכרסם בזכויותיהן, מחדיר שנאה ביניהן, מחסיר להן בעבודה, בחינוך, בריפוי, בפנסיה, בדיור והרשימה ארוכה עד מאוד ומקושטת אין סוף פשעים. כל זה מכוסה הסוואות של סוכריות למעמד האישה והבטחות שקריות שצומחות כמו עשבים פראיים. רק הסוואות מן הסוג הזה? וודאי שלא! כל זה, כל "חופש ביטוי" המדומה וכל שאר היומרות המפורסמות ממשיכות לנסות ולהסוות בלי הצלחה יתרה את התוכניות הממשיות שמתגלות חשופות תוך כדי ביצוען לטובת בעלי ההון הגדולים ביותר. וכאן רשימה ארוכה עוד יותר – מתפיסה בקרקעות ועד למיקומם של אנטנות, מתקציבי עידוד ועד להתערבות בשווקים, ממענקים אדירים ועד להתעלמות בזיהום של קרקע, אוויר ומים. תכלס! צריכים לחסל את הציונות!

    ורק פתחתי מעט את התריס. אם נפתח את התריס לגמרי, אנחנו עלולים להכיר, וזה רק דוגמה קטנה מאוד כי אני רוצה להגיד עוד משהו, את התמיכה המערבית בעד המשטר הפונדמנטליסטי הסעודי, למשל.

    לפני הרבה שנים העזתי להציע מסעדה לתייר עשיר. פגשתי אותו מיד אחרי שחזר מאותה המסעדה ושאלתי להתרשמותו. האדם התבטא כאילו עבר אשכרה חוויה מזעזעת. המלצר הגיש לו דג מבושל שלם עם עיניים מתבוננות בו. נעזוב את העובדה שההתבוננות הזו תפסה אותו בלתי מוכן לחלוטין, הוא לא היה ערוך אפילו לכך שהוא עומד לאכול דמות של חייה הרוגה. הוא תיאר לעצמו שהוא הולך לאכול שתי פרוסות לבנות, נטולות צורה ובטעם של דג. הוא נשאר רעב והמשיך בצום כמעט לאורך כל היום למחרת החוויה.

    זה לא קל להתמודד עם המציאות הערומה. אבל לזה בדיוק השמאל מיועד. השקר מגביל אותו. אבל יש בידיו מספיק אמצעים בכדי להצליח, וגם לרכוש את המיומנות הנחוצה בדרכו לשלטון. הכרת התנאים החומריים בהתפתחותם והמשאבים החומריים המוגשים לנו על-ידם הם-הם כוחם של ההמונים – ההמונים (גם יהודים וגם לא יהודים), זה הם שמחנכים את הנהגתם. לכן, בסופו של דבר, השמאל ינטוש את "הגאונים" המנותקים מן ההמונים ומן התנאים. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לא יותר מאשר להישאר קשורים אליהם ולהילחם נגד הציונות עד להפלתה המושלמת.

  2. ל"יא-רבי" ולאחרים הגיב:

    האידיאולוגיה הנאצית התבססה בחלקה על מיתוסים ניאוגרמאניים, בחלקה על מאגיה שחורה ובחלקה על יסודות מן התיאוריה הדארוויניסטית ודארוויניזם חברתי. הטרמינולוגיה הנאצית זרועה כדבעי במונחים דארוויניסטיים – "מרחב מחיה", "הגזע הטהור", זכותם של העליונים להתקדם על חשבון הנחותים, המתות של נכים ומפגרים המעכבים את פיתוח ה"אנושות המושלמת" ועוד ועוד.

    מרכיב דארוויניסטי נוסף בא לביטוי בפרקטיקה הנאצית, והוא ראיית האדם כחיה משוכללת ותו לא, דבר שהביא להתייחסות אל ה"גזע הנחות" כאדם-חיה, ולהפיכת "הגזע העליון" לחיית-אדם.

    היסוד הדארוויניסטי בנאציזם בא לביטוי מובהק בניסיונות לבסס מבחינה מדעית את תורת הגזע, נסיונות שנקודת המוצא שלהן היתה הביסוס המדעי של הדארוויניזם. חלק מההיבט המעשי של ניסיונות אלה היו ניסיונות להשבחת הגזע, שבהן עיברו נשים "גזעיות", נגד רצונן כדי ליצור תינוקות שייצגו את הגזע המושלם, וכן ניסויים בבני הגזע הנחות, כמו אלה שבוצעו בידי ד"ר מנגלה ואחרים.

    במונח "אידיאולוגיות ניאו-דארוויניסטיות" מתכוונים בעיקר לשתי אידיאולוגיות, שהשנייה בהן היא הנאציזם. קביעה זו אינה משוללת בסיס, to say the least.

  3. נעמי הגיב:

    מבחינה מטריאליסטית – הציונות קראה נכון את המפה האירופאית, וכששערי ארה"ב סגורים, היא פעלה על פי אילוצים אמיתיים.

    לולא המציאות הנ"ל יתכן שהציונות היתה נשארת אפיזודה שולית בהסטוריה.
    לא מה שהציוניסטים כתבו קבע, אלא אותה מציאות שבהכרח דרשה תשובות מעשיות.

    אז אתם פה מה זה מרכסיסטים, אין מה לדבר.
    לפעמים נדמה שהדברים שהפנה נגיב מחפוז לאחים המוסלמים (סגידה לדת החדשה), ניתן בשקט להפנות גם לחלק מהמגיבים פה.

  4. שאלת המשך לאנג’לו הגיב:

    "…מה שאנחנו צריכים לעשות זה לא יותר מאשר להישאר קשורים אליהם ולהילחם נגד הציונות עד להפלתה המושלמת."

    או קיי. שוב פעם – את זה הבנתי. עדיין נשארה השאלה מה אתה עושה עם החמאס, חיזבאללה, השייך ראאד סלאח ואוסאמה בין לאדן לאחר שנפלה הציונות: ממשיך את הברית איתם, מנסה להפוך אותם לקומוניסטים או נטבל לאיסלאם?

  5. asher frohlich הגיב:

    לדוד:

    מבלי להכנס לדיון על בובר,ועם כל הכבוד לו,ההסבר שלו בקשר לניכור בחברה האנושית בו האדם האחר (הIT)הופך לאוביקט ומאבד את מהותו כסוביאקט(SUBJECT)אתו נתן לקיים דיאלוג,לוקה בפגם יסודי:
    הניכור בחברה האנושית,בה "האחרים" הופכים לאוביקטים,נובע משיטה כלכלית (במובן הרחב)של ניצול .כך היה בתקופת העבדות,בתקופה הפיאודלית ועכשיו בתקופה הקפיטליסטית.צורות ואופני הניצול השתנו אבל המהות נשארה.העובד,בימינו,הוא "אמצעי ייצור","תשומה",כמו חומר גלם,אנרגיה או מכונה.השיטה הכלכלית היא זו ש"יוצרת"את הניכור ואי יכולת של דיאלוג ולא להיפך.
    הטענה ש"כל רגע גוזל מישהו את מרחב מחייתו של אחר" היא נכונה בחברה הקפיטליסטית,אבל לא נכונה כחוק אבסולוטי,כוון שהאדם יוצר בעצמו את העולם בו הוא חי,בשונה מחיות אחרות.
    לכך התכוון קרל מארקס כשאמר שהסוציאליזם הוא המעבר מהפרהיסטוריה,לתחילת ההסטוריה האנושית.

  6. למגיב האחרון הגיב:

    שימוש בזוי שעושה מישהו במונחים מתיאוריה אחרת, לא הופכים את אותה התיאוריה ל"מקור" של הבזיון או של האדיוט שעשה שימוש לא ראוי במונחים.

    השימוש הוא בזוי גם משום שהוא מרוקן את המונח מתוכן ואף מעניק לו משמעות הפוכה.

    "ברירה טבעית" זה בדיוק ההפך מ"ברירה מלאכותית". מה שהנאצים עשו זה הדבר השני – אם לא ברור לך.

    איפה בתורת דארווין מוזכר "גזע טהור"? זה בדיוק ההפך מהרעיון!!!

    הרעיון הבסיסי של דארווין מדבר על שינוי מתמיד. על התפתחות.

    אם גזע הוא "טהור" הוא הגיע לשלמות ולא רק שאין מה לשנות בו, כל שינוי הוא פגימה בשלמות וחילול קודש.

    אצל דארווין – כל מה שעומד במקום נידון לכליה. אצל הנאצים – יש נסיון לשחזר איזו "שלמות מהעבר" ולהקפיא אותה.

    דארווין כמובן אינו מדבר על "זכות" העליונים להתקדם על חשבון הנחותים.

    ראשית – זו אינה "תורת מוסר" או תיאוריה פוליטית, אלא תיאוריה המתארת את התפתחות המינים מבחינה ביולוגית, לכן למושג "זכות" אין רלוונטיות.

    שנית – מעצם הדברים אין עליון ונחות, אלא מתאים יותר או מתאים פחות למציאות חיצונית מוכתבת ומשתנה.

    באופן מובנה בתיאוריה מידת ההתאמה של פרט כלשהו "מוכחת" רק באופן רטרואקטיבי. מי שמנסה להשתמש בה בכדי להצדיק התערבות אקטיבית, עושה מעשה פלסתר.

    הטענה שדארוויניזם הוא מקור הנאציזם היא הכפשה פרועה.

    וכל הדיון הזה הוא הדגמה מוחשית איך דמגוגיה מרושעת מייצרת "תודעה שקרית"

    ברור שמישהו זרק את ההפלצה הזו לאוויר בזמן כלשהו, ועל השטות הזו חזרו מספיק פעמים בכדי שמי שאינו מכיר באמת את התיאוריה של דארווין יתבסס על ה"שמועה" כאילו זו תורה מסיני.

    ולא משנה בכלל אם מי שזרק את ההפלצה היו הנאצים או מי ששנא את דארווין והשתמש בקישור בכדי להכפיש את התיאוריה שלו.

    לדוגמא – אם הנאצים היו טוענים שהאידאולוגיה שלהם מבוססת על הפיסיקה של ניוטון, ואנשים אחרים היו חוזרים על השטות הזו מספיק פעמים, זה היה הופך את הטענה לאמת? גם אם זה כתוב בוויקיפדיה?

    עוד היינו זוכים לקרוא משהו בסגנון "הניוטוניזם הוא מקור הנאציזם" והצדקה מסוג: הנאצים בעצמם אמרו שהאידאולוגיה שלהם מבוססת על ניוטון. הם אפילו השתמשו במונחים מהתיאוריה שלו, כמו "כבידה" ו"תאוצה".

    פשוט מגוחך.

  7. אנג’לו איידן הגיב:

    לא הבנת. אילו הבנת, שאלת אחרת. בכל דרגת הבנה נשאלות שאלות שונות. הדרגה בה אתה שאלת לא נמצאת אפילו בתחתית הדירוג. בואו ונפתח עוד שלבים של התריס (אם נפתח את התריס יותר מדי, אתה אלול להסתנוור). אבל לפני זה, נעבור על המשפט שאתה בעצמך ציטטת. למי ולמה יש להישאר קשורים בזמן שאנחנו נלחמים נגד הציונות? – להמונים ולתנאים. – מה היא התועלת? – בין ההמונים נמצאים הכוחות הבשלים למלחמה והתנאים הנשק.

    דוגמה: אחרי מהפכת אוקטובר, התברר כי היה צורך ביכולות של הקולאקים (בעלי אדמות חקלאיות) כי האיכרים העניים והבינוניים לא היו מסוגלים לספק די מזון לאוכלוסייה הסובייטית. כלומר שלהמונים, שהיו מגויסים לבניית הסוציאליזם, היו חסרים הכלים הבסיסיים בכדי לשרוד. זה היה יותר מדי גרוע כי לא היה רק צורך בהישרדותם, אלא גם בכושרם לבנות, לבטן ולפתח את המהפכה ולהגן עליה. ניתן היה לפתור את הבעיה הזו בהענקת זכויות לקולאקים. זאת אומרת שבכדי להמשיך את הדיקטטורה (או הדמוקרטיה) של הפועלים, היה צורך בנסיגה מהעמדות, המרחיקות לכת בהתקדמותן, אשר נכבשו על-ידי מעמד הפועלים במלחמתם נגד בעלי ההון ובעלי האדמות הגדולים. הוחלט, ובצדק, לבצע את הנסיגה הזו. הקולאקים זכו לזכויות מיוחדות והמשיכו להתקיים בתנאים המטיבים איתם.

    משך יותר מעשור שנים התנאים התפתחו לכך שהעניקו להמונים את הכלים בכדי לבצע מהפכה נוספת. מעמד הקולאקים הפסיק להתקיים. בכך הושלם עוד שלב במלחמה נגד המעמדות הבורגניים למען העשייה הסוציאליסטית בברה"מ.

    מה השתנה בתנאים? איזה נשק, איזה כלים, החסרים קודם לכן, צמחו בתוך התנאים עד כי כבר היה ניתן לממש שלב מתקדם כזה? פשוט מאוד! האיכרים העניים והבינוניים הפכו משך עשר שנים לכישרוניים בחקלאות עד כדי כך שהפכו מסוגלים להאכיל את העם הסובייטי במזון תרי ובשפע. לאיכרים האלה סופקו על-ידי מעמד הפועלים גם הכשרה וגם אמצעים להגיע בקלות יחסית ליכולות אלה. זה שינה את התנאים המכשילים לתנאים כלכליים מועדפים לטובתה של התפתחות חברתית ותרבותית נוספת.

    ביחד, עכשיו, בו ונתקן את השאלות שלך. אני מציע שננסח את השאלות ככה:
    1-איך ננהג בתנאים ללא השתלטות ציונית בהם האימפריאליזם האמריקאי מעוניים לשקם אותה בכדי להמשיך את רודנותו באמצעותה?
    2-אחרי שנפתור את השאלה הזו, איך נתקדם (חברתית וכלכלית) בתנאים בהם לבורגנות, בצורתה השלטונית הפונדמנטליסטית, האנטי-אימפריאליסטית והאנטי-ציונית יד על העליונה?
    3-מה על מעמד הפועלים לעשות בכדי לכבוש את השלטון בתנאים כאלה?
    4-איזה תפקידים מוטלים על כתפי השמאל והקומוניסטים במצב כזה?

  8. איתן. הגיב:

    כואב לקרוא את הדיאלוג המחניק שהתפתח סביב מאמרו של ד"ר דוד אדלר.
    אני מצר במיוחד על התגובות הפוגעניות ,שהן בדרך כלל גם רדודות.
    אין כל הצדקה למתקפה כזו נגדו ונגד כל מה שהוא מייצג.

  9. תגובת סרק הגיב:

    האם מישהו אמר שדרוויניזם ודרוויניזם חברתי הם אותו דבר? מובן שלא זו סתם פריצה לדלת פתוחה? הדיון האמיתי הוא האם הציונות הייתה נגועה בדרוויניזם החברתי הריאקציוני. דברין של בובר אכן נגועים בו.

הגיבו לשאלת המשך לאנג’לו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים