הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בספטמבר, 2009 13 תגובות

במוצאי-שבת טִלפן לביתי הפרופ’ יהושע פורת, איש ספר מושבע, מזרחן והיסטוריון, ונזף בי בעדינות יחסית על משפט קטן שכתבתי בטור שלי בשבוע שעבר, ושבו הזכרתי את מאסרו של הקומוניסט וההומניסט אנטוניו גראמשי, שמת כתוצאה מטיפול רפואי רשלני שקיבל בבתי הכלא של הרודן הפשיסטי ובן בריתו של אדולף היטלר, בניטו מוסוליני. פורת טען, שגראמשי לא היה חבוש כלל בבתי כלא, אלא נשלח לדירה נוחה במילאנו, שבה חיבר את הגיגיו ההומניסטיים. בעצם, לפי פורת גראמשי חייב חוב גדול למוסוליני, שכן אילו לא היה במעצר בית אלא נשלח לחופשי היה "פועל למען סטאלין כמו כל חבריו". כלומר, לפי הגיונו המיוחד, האנטי-סוציאליסטי, של פורת אנחנו חייבים למוסוליני את מורשתו הגדולה של גראמשי. ייתכן שלא הייתי טורח לספר לכם על האירוע הזה, אלמלא הצהיר פורת על הערצתו הגדולה לגראמשי. הוא לא ביקש לסתור את הדברים שכתבתי על הסוציאליסט הכי נערץ עלי, אלא רק להעמיד דברים על תיקונם.

 קשה מאוד להתווכח עם פורת. הוא לא מנסה למצוא חן בעיני שומעיו, הטון שלו תקיף ומייסר. הוא בטוח מאוד בעצמו, אבל אני זכרתי דברים אחרים. פורת מתווכח מנקודת מוצא טיפוסית לו, שבני שיחו הם בורים ועמי ארצות, אבל בכל זאת הוא לא תמיד צודק. קראתי במשך שנים על גראמשי, ובלעתי את מכתביו בבית הכלא. ידעתי שהוא סבל שם מאוד, בעיקר באי אוסטיקה, ודורות של סוציאליסטים מהזן ההומניסטי שקראו את מאמריו של גראמשי דווקא בשל הדגש שלו על התרבות ועל המבנים הדכּאניים של הציוויליזציה הרכושנית, שיננו היטב את פרשת סבלו של המנהיג והאינטלקטואל מידם של הפשיסטים שחבשו אותו בכלא.


השיחה הזאת די הטרידה את מנוחתי. מדוע נזעק פורת להגן על מוסוליני, ולא אמר מלה אחת על תוכן הטור שלי, שתקף אישים מהמרכז הלאומני על הידרדרותם לפשיזם? אני מודע היטב לעובדה שמוסוליני ושותפו פרנסיסקו פרנקו (השליט הפשיסטי של ספרד, 1939-1975) זוכים בשנים האחרונות לרהביליטציה מחוגים מסוימים בישראל, אבל פורת לא נמנה מעולם על משכתבי ההיסטוריה מהזן הזה. הייתי מעדיף לשמוע ממנו דברי הוקעה על שמואל הספרי ואלדד יניב, שתקפו את השמאל הרדיקלי במינוח פשיסטי מובהק, אבל על כך לא שמעתי ממנו מלה וחצי מלה. נכון שגם פורת מתעב את השמאל, והוא חלק משכבה הולכת וגדלה של אינטלקטואלים ישראלים שעוסקים בטיפוח תודעה שמגמדת ומשמיצה את תנועת השלום שלנו. חלק מהטקטיקה של אנשים אלה היא לנסות ולקעקע את האמינות של הכותבים מן השמאל. לכן טרחתי לבדוק שוב את הדברים, חרף העובדה שזכרתי היטב את מכתביו העגומים של גראמשי הכלוא. הוא נרצח באכזריות. אולי לא בירייה קטלנית אחת, אלא בגוויעה אטית. מי שתלה את מוסוליני בכיכר ההיא במילאנו, עשה זאת גם בשמו של כל איש הגון בעולם.


השיחה עם פורת היא חלק מהמאבק על התודעה, והיא נטושה בכל מקום. מישהו הדליף לי, שבקורס הצוערים במשרד החוץ מתאמנים הדיפלומטים לעתיד ב"הפרכת השקרים על ישראל", באמצעות מכתבים למערכות העיתונים ובעיקר לאתרים באינטרנט. כך הם מבקשים להחניק את האמת על תעלולי הממסד הישראלי ולאפשר את שגשוגה של תרבות השקר הגדול, ההופכת את כל חושפי האמת על מעשינו בעזה ובמקומות אחרים לאנטישמים או ל"שמאלנים שונאי עצמם". כזו היא שטיפת המוח המאסיבית, המתבצעת כאן ועכשיו. התגובות מבית מדרשו של משרד החוץ הן פחות עילגות מאשר ההשתוללות המילולית של הפשיסט האלקטרוני המצוי, ופחות מתלהמות ממאמריו של בן-דרור ימיני במעריב. המגיבים מתמחים בחיפוש טעויות אמיתיות ומדומות במאמרים של הוגי דעות מהשמאל, ולרשותם עומד מאגר בלתי נדלה של ציטוטים צדקניים ועובדות מוטות.


כל שוטפי המוח סבורים, במידה ידועה של צדק, ש"השמאל הציוני" הוא כיום מעורער לחלוטין, וששיניו החדות של אהוד ברק כרסמו את אמונת אנשי המרכז הדמוקרטי בצדקת דרכם. לכן הם מקדישים זמן ומחשבה להגנה על המוניטין של ברק גם בקרב אזרחים מתונים, שחוששים שמא האיש הגזים בגלישתו ימינה. בתסמונת שטיפת המוחות ממלא ברק תפקיד מרכזי, ולכן הגיחו ממאורותיהם כל הטועים והמטעים, שהאמינו בעבר בדרכם של משה דיין, ישראל גלילי ומשה דיין, אלה שהביאו אותנו לקריית ארבע, לאריאל ולמעלה אדומים. ברק הוא ימני מדי מכדי לקיים באורח עקבי את מראית העין של איש נאור, חרף העובדה שעד לפני כמה חודשים הוא עוד העז לכנות את עצמו בתואר: "מנהיג מחנה השלום". אבל מסך העשן עדיין עובד. עיתונאים, אינטלקטואלים, פובליציסטים ועסקנים מכל מפלגות הקונסנזוס מנסים לחזק את תדמיתו המתונה.


ברק עצמו מתנהל בזירה הפוליטית הישראלית כמו איש קומנדו מובהק, מפזר טילי דמה וגז מדמיע, והפך למאחז העיניים הלאומי שלנו. יש שיטה בשיגעון הזה: כך הוליך שולל את יאסר עראפת בקמפ דיוויד, ולא מחה כאשר חברו אריאל שרון הוריד את המנהיג הפלסטיני לאבדון; כך זכה בקולותיהם של בוחרי המגזר הערבי, והשליך אותם לצדי הדרכים אחרי ניצחונו בבחירות של שנת 1999; כך הפך את הקואליציה מרכז-ימין לממשלה היחידה האפשרית בישראל, אחרי שהכחיד את האופציה של קואליציית מרכז-שמאל-אזרחים ערבים.


תכסיסי הרמייה של ברק ושל אנשיו לא הסתיימו אחרי שערק לממשלת ביבי נתניהו. גם שם הוא מבקש לשמר את תדמיתו כשגריר המתינות המדינית בלב המאפלייה של הימין המטורף. מפעם לפעם הוא רומז לאמריקאים שההתנחלויות אינן בדיוק בבת עינו, ובו זמנית קורץ למתנחלים שאין להם בן ברית יותר אמין ממנו בממשלה (הוא צודק. הוא היה פטרונם בממשלתו, ועתה הוא מממנם ומגינם בממשלת ביבי). המחאות שלהם נגדו רק עוזרות לו בוושינגטון, והעיתונות שם שומעת מדן מרגלית ומדומיו שהוא בעצם האיש של ברק אובמה בירושלים. עתה הוא יצא בהצהרה (חיובית כשלעצמה) שאיראן איננה איום קיומי של ישראל. נכון שנאמרו דברים כאלה בחוגי השמאל, אבל כאשר ברק מצטרף לטיעון הזה, יש לזה משקל מדיני מסוים.


אלא שיש לקרוא כל הצהרה של ברק על רקע אסטרטגיית ההטעיות והרמיות של האיש. לא מדובר רק בטקטיקה, אלא באסטרטגיה שלמה, דבר דבור על אופניו. אם שר הביטחון אומר דברים כאלה, מוטב לכל העולם לצפות לרע מכול. לא רק האיראנים צריכים להכין את המקלטים, אלא גם, ואולי בעיקר, אנחנו. אם ברק מתכנן מלחמה נגד איראן במסווה של הצהרות שלום, אבדנו.


* התפרסם ב"כל העיר"

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. חיים ברעם הגיב:

    ולי צר עליך. אתה מתעלם במתכוון מן העובדה שאני כתבתי דברי אמת, ואילו אתה ופורת מנסים לטהר את העוול שנעשה לגראמשי בידי הפשיסטים האיטלקים בעזרת סילופים. מה פירוש הדבר שאתה מאמין לפורת, חרף העובדה שאני כתבתי דברים מדויקים והוא אמר דברי הבל? יש שיטה בשיגעון הזה.
    גם לדעתי אין טעם להידברות בינינו, וזוהי הפעם האחרונה שאני מתייחס אליך.

  2. חיים הצחקת אותי הגיב:

    למה אנשים מגניפ פה על מוסוליני? תקרא לאט ובזהירות את המאמרים והתגובות ותראה כמה פשיסטים/לאומנים פלשתינים מסתובבים באתר הזה. הם קוראים לעצמם שמאל? אז קוראים. רצונו של אדם כבודו.

  3. אלון לקח הגיב:

    תגובתך, ברעם, מעידה לא רק שאינך מוכן לקבל ביקורת אלא שאינך מסוגל להבין אותה. אני כתבתי: "אינני יודע אם גראמשי ישב בבית סוהר או שבילה בדירה נוחה," ומה אתה משיב על כך? שמטריד אותך "הצורך הכפייתי שלכם" – כלומר שלי ושל פרופ’ פורת – "להגן על מוסוליני." אם מצאתי בדברי הגנה על מוסוליני, יש לך בעיה קשה מאוד בהבנת הנקרא, והבעיה הזאת חייבת להטריד אותך הרבה יותר מהצורך הדימיוני של אנשים אחרים להגן על מוסוליני. אגב, אין לי שום ספק שגם שוקה פורת לא ביקש להגן על מוסוליני אלא על האמת ההיסטורית כפי שהוא מכיר אותה. סגנון הוויכוח שלך, ברעם, לא יאפשר לעולם ויכוח של ממש. צר לי עליך.

  4. בטטה הגיב:

    ברק הנו תלמידו של בן גוריון שהיה מכריז ידנו מושטות לשלום ובלילה היה שולח את ה-101 לפעולה צבאית קטלנית. אין חדש תחת השמש .

  5. חיים ברעם הגיב:

    מצדי, שתאמין למי שאתה רוצה. אבל הקוראים רשאים לדעת, שמכתביו של גראמשי מבית כלא המזוויע של מוסוליני הפכו ליצירה קאנונית עבור כל סוציאליסט המתעניין במאבק בפשיזם. אני רק מוטרד מהצורך הכפייתי שלכם להגן על מוסוליני, שותפו הידוע לשימצה של אדולף היטלר.

  6. comrade cirrus הגיב:

    קודם כל ברמה האישית אני מבין לליבך. לא קל להיות נזוף ואומר לך את זה אדם שננזף לא אחת במשך חייו.
    אבל אם יורשה לי להעיר בערה, לדעתי לא צריך לאבד פרופורציות. הפרופסור רק טרח להבהיר שהומניסט גארמשי, בילה את מעצרו בתנאים נוחים למדי. הערה פשוטה, לא בהכרח מעידה על הערצתו של הפרופסור למוסוליני.
    גם בענין ברק, מדובר לדעתי בסערה בכוס תה. רצוי שוב להכנס לפרופורציות ולא ללכת שולל אחר התעמולה העצמית. מדינת ישראל היא צופציק קטן וברק לא הולך לעשות פיפי בשירותים מבלי לבקש קודם רשות מהאמריקאים.
    מוזר לי מדוע באתר ששם לעצמו כמטרה לא ליפול במלכודת של הישות הציונית לבלבל ולהטעות ולהפנות את מוקד תשומת הלב לאירן על מנת לאפשר לה להמשיך ולבצע את פשעי הכיבוש.
    מדובר בסך הכל ברטוריקה באישור אמריקאי. ההחלטות מתקבלות במקומות אחרים, איפה שיושבים מבוגרים אחראים ויש משפט בינלאומי ושופטים מכובדים ומקיימים ועדות.

  7. אלי / מותו של עראפת הגיב:

    חים יש לך הוכחה שישראל חיסלה את עראפת.
    מדוע אתה כותב זאת כאמת בלתי מעורערת ?

  8. אלון לקח הגיב:

    לרגע חשבתי שחיים ברעם חזר בתשובה לכבוד יום הכיפורים, והוא מכה על חטא – כלומר על טעות שפרופ’ פורת העמידו עליה. אך כשהמשכתי לקרוא התברר לי שברעם, כמו תמיד, מתעקש להיות צודק. אינני יודע אם גראמשי ישב בבית סוהר או שבילה בדירה נוחה, אבל אני יודע שאם מוטל עלי לבחור בין גירסת פורת (שהוא בהחלט איש לא-נעים, בלשון המעטה, כפי ש"רמז" ברעם) ובין זו של ברעם – אני בוחר בגירסת פורת. הוא אמנם כותב שקרא אינספור ספרים על אודותיו ו"בלע" את מכתביו, אבל זו לא ממש ראיה המעידה על תקפות עמדתו.
    אגב, ברעם, יש לומר "נמנה עם". "נמנה על" זו שגיאה בעברית. אבל אני בטוח שלא תסכים.

  9. חיים ברעם הגיב:

    לד"ר בוינדר,
    חבל לי מאוד להפסיד קורא. עם זאת, לדעתי עניתי באורח ענייני. אל תשכח שהמגיב החליט שהוא מעדיף גירסה סלחנית לבניטו מוסוליני, שהיא בעליל מופרכת, רק מתוך איבה לדברים שאני כותב.
    בכל זאת, אני מבין את הביקורת על הסגנון. אשתדל להגיב יותר בעדינות בעתיד.

  10. ד"ר דניאל בוינדר הגיב:

    קראתי את הוויכוח בין חיים ברעם ואלון לקח, ואני מאד-מאד מוטרד מההתנסחויות הבוטות של חיים ברעם. השתכנעתי שהוא "מוכרח להיות צודק", וערעור כלשהו על טיעוניו משחרר אצלו קפיץ של גסות-רוח. כדאי מאד שמישהו ב"הגדה השמאלית" יקרא לחיים ברעם לסדר. אני בכל אופן לא אחזור לקרוא את טוריו כמחאה.

  11. זיכמעס הגיב:

    תשכח ממוסליני
    הויכוח הוא עקרוני בשאלה איפה האמת
    האם אצלך או אצל פורת.
    באמת היא שאתה נדלק ללא ניצוץ וקשה לדבר איתך
    תסביר אתה – למה אם מישהו רוצה לגעת את האמת והוא לא בטוח שהיא איתך הוא מכחיש בזה שמוסליני היה רודן פאשיסטי באיטליה?

  12. אתי. הגיב:

    כואב לי לקרוא , שישנם אנשים המוכנים להתיחס בסלחנות למוסיליני.
    לנגח את חיים ברעם תוך כדי התיחסות סלחנית למוסיליני זה דבר בלתי נתפס.
    כמי שקראה – יותר מפעם אחת – את המכתבים הכואבים מבית הכלא האיטלקי , אני יכולה להבין את זעמו של חיים ברעם וגם את העובדה שאולי תגובתו לאחד המגיבים היתה נסערת.

  13. חיים ברעם הגיב:

    תודה אתי. אני מתפלא שהוויכוח הזה ממשיך להתגלגל גם כאשר לכולם ברור שפרופ’ פורת ותומכיו טועים ומטעים, שגראמשי כן בילה שנים קשות מאוד בבתי הכלא של מוסוליני, שותפו של היטלר, ושיש טעם לפגם בעלייה על בריקדות כדי "להפריך" דברי אמת על הפרשה.

הגיבו לחיים הצחקת אותי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים