הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 בספטמבר, 2009 10 תגובות

גרמי השמים ענייננו מאז ומעולם את קדמונינו. השמש, הירח והכוכבים תפסו מקום דומיננטי בכל פולחן קדום. הסקרנות שעוררו גרמי שמיים אלה ו"מהלכם" במהלך היום והלילה, כאשר בני האדם התקשו לתת לכך הסברים הגיוניים דאז, סיפקו מספיק אנרגיה, תרתי-משמע, להניע את גלגלי הפולחן, שבמרכזו תפסו אתם גרמי שמיים מקום מרכזי.


בעניין זה לא נותר עם ישראל גלמוד ו"מנודה", ולראייה שבמקרא ניתן למצוא רמזים ברורים להתקיימותו של אותו פולחן, כזה המתובל בהערצת גרמי השמיים.

כלל בדוק אצל חוקרי היסטוריה מורה כי במקום שבו אוסרים קיומו של נוהג מסויים, הרי זו הוכחה שהוא רווח ונפוץ, אחרת מה הטעם שבהבלטת תיעובו והעונש המתבקש והעולה מביצועו. ואכן כבר בספר דברים נאמר כי "וילך ויעבוד אלוהים אחרים ישתחו להם ולשמש, או לירח או לכל צבא השמים אשר לא ציוויתי" (דברים יז 3). עונשו של העובד לגרמי השמיים הינו סקילה.


ספר תהילים הרווי מזמורים ופיוטים ששוררו בבית המקדש ובמרכזי תפילה שונים מציג בפנינו קטעי סגידה לשמש, כגון: "יהי שמו לעולם לפני שמש, ינין שמו ויתברכו בו כל גויים ויאשרוהו" (תהלים עב, 17), או "כי שמש ומגן יהוה אלוהים חן וכבוד יתן יהוה …" (תהילים פד, 12) וכן – "זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי" (שם פט 37).


העובדה שהשמש משחקת תפקיד דומיננטי בפולחן המקדשי יש בה כדי לפתוח את החלון הראשון לבירור השאלה – האם התקיים פולחן השמש בקרב עם ישראל. הספקנים יציגו מיידית את טיעון האליגוריזציה. כלומר אין מדובר בפולחן השמש אלא בתצוגה הסמלית, המושאלת משהו, של השמש כמקור חיים, חום ואור, המוזקקת והמוטמעת בכל-יכולתו של האל.
אולי. עם זאת גם לאליגוריה יש איזשהו שובל ריאלי.


תמונת הפולחן הסולארי הולכת ומתבהרת כשמעיינים בגלילת אירועי הרפורמה היהוויסטית, המונותאיסטית, של אחד ממלכי יהודה האחרונים, המלך יאשיהו, כשאת הרפורמה הוא מנהל בעשור שלפני האחרון של המאה השביעית לפנה"ס, וכך מתעד זאת ספר מלכים ב’: "והשבית (המלך חזקיהו) את הכמרים אשר נתנו מלכי יהודה בבמות בערי יהודה ומסביב ירושלם ואת המקטרים לבעל, לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים" (מלכים ב’ כג 5). ספר מלכים ב’ איפוא יותר מרומז על פולחן גרמי השמים אשר נערך ונוהל על ידי מלכי יהודה שקדמו ליאשיהו (אולי להוציא את המלך הרפורמטור, קודמו, חזקיהו). כמובן שניתן להסתמך על הטיעון האינפנטילי של ההוויה "הרעה" ששררה בישראל/שומרון עד הכיבוש האשורי וביהודה בקרב המלכים ש"עשו את הרע בעני יהוה". אך מה זה באמת משנה? העובדה הפולחנית היתה קיימת. 
בהמשך פעולותיו של יאשיהו נאמר כך: "וישבת (המלך יאשיהו) את הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה (קודמיו)(לפולחן) השמש … ואת מרכבות (פולחן) השמש שרף באש" (מלכים ב’ כג 11).
מדובר בפולחן השמש כפי שהיה נהוג במצרים, ושהיה נחוג בתהלוכות ובתצוגת פסלים של סוסים ומרכבות. אף כאן מדגיש המחבר כי אין מדובר במהלכים עממיים, ספוראדיים, אלא על פולחן ממוסד, ממלכתי שנוהל על ידי מלכי יהודה שקדמו לו, אולי, כאמור, להוציא את חזקיהו, שקיימו את פולחן השמש.
 
ירמיהו באחת מנבואות נזעם שלו אומר כדלקמן: "בעת ההיא נאום יהוה ויוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכוהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים מקבריהם ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם, לא יאספו ולא ייקברו … " (ירמיהו ח’ 1-2).


ומה אצל יחזקאל? ובכן לטעמו, בהקשר לחוויה המחשמלת שעבר, קרה כך: "ויהי בשנה הששית … אני יושב בביתי … ותיפול עלי שם יד אדוני יהוה ואראה והנה דמות כמראה אש ממראה מתניו ולמטה וממתניו ולמעלה כמראה זוהר כעין החשמלה. וישלח תבנית יד ויקחני בציצית ראשי (אל המקדש) … ויאמר אלי: בוא וראה את התועבות הרעות אשר הם עושים פה … ויבא אותי אל חצר בית יהוה הפנימית והנה פתח היכל יהוה בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמישה איש אחוריהם אל היכל יהוה ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש. ויאמר אלי הראית בן אדם הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה כי מלאו את הארץ חמס וישבו להכעיסני …" (יחזקאל ח’ 1 ואילך).


פולחן השמש במקדש? אכן ואכן, וכנגד תופעה זו בקשו המלכים הרפורמטורים, חזקיהו ויאשיהו, כאמור, להילחם.


בהתחדשות המקדש השני בשנת 516 לפנה"ס, ערב עליית עזרא ונחמיה מבבל/פרס, אין לנו מידע על פולחן סולארי כלשהו, וכך לאורך ימי הבית השני, אם כי התנהל במקדש פולחן קרבנות לכבוד השליטים הזרים, מהפרסי ועד הרומאי, למעט איזכורים מרמזים בספרות החיצונית ובמשנה אודות השמש.


והנה, הצצה לכתבי יוסף בן מתתיהו מעלה בפנינו תמונה מעניינת ומוזרה על פניה. זו כרוכה בתופעת האיסיות, אותה קבוצה שנקראה בשם כת מדבר יהודה, אשר נטשה את ירושלים והשתכנה במערות אשר צופות אל צפון ים המלח. הקבוצה האיסיית מתקשרת באופן מעניין לפולחן השמש, ולראיה המובאה הבאה: "בדרך מיוחדת הם עובדים את אלוהים: לפני עלות השמש אינם מוציאים מפיהם דבר חול והם פונים אליו (אל השמש) בתפילות אשר קבלו מאבותיהם, כאילו הם מחלים את פניו לעלות. ואחרי הדבר (עלות השמש) הפקידים שולחים איש איש אל המלאכה" (יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים ב’ ח’ ב’).


ידוע לנו כי הקבוצה האיסיית פרשה מירושלים על רקע אידיאולוגי וחברתי בעיקרו, והעומד בראשה, צדוקי בשם מורה צדק, יסד מערכת של מינהגים חברתיים-כיתתיים, שחלקם נטולים מהמסורת היהודית הקדומה, ובמקרה זה מפולחן השמש.


* הרעיון בעובריותו הוצג לראשונה באתר "הידען" בזיקה לתולדות הכהונה בתקופת בית שני.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. יובל הלפרין הגיב:

    ערבבתי קצת, מדובר בתחילת חודש בכלל, כלומר מולד הירח.
    בתקופת המשנה "קידשו" חודש עברי חדש על פי ראיית הירח הנולד בזמן אמת, ולא על ידי לוח שנה קבוע מראש לדורות, וכך קובעים את תחילת החודש (כולל רמדן) בלוח המוסלמי.

  2. אבירם הגיב:

    אני לא מצליח להבין מדוע המאמר הזה פורסם בגדה-השמאלית ומהו הסאב-טקסט?

    דבר ידוע הוא שעם ישראל חטא מידי פעם בפולחן "אסור" כזה או אחר (ע"ע עגל הזהב) הנוגד את המונוטאיזם.
    so what? מה חדש?

  3. יובל הלפרין הגיב:

    אני שמח שיחיעם שורק חזר לכתוב כאן.
    פולחן הירח והשמש לא נעלם לחלוטין בדתות המונותאיסטיות, אלא עבר סובלימציה ונעטף בפרשנות מונותיאיסטית.
    "חג המולד" הנוצרי היה במצרים הקדומה ואחר כך ברומא חג מולד השמש, הרבה לפני שישוע מנצרת תוכנן להיוולד. גם אז הוא חל בסוף דצמבר, כלומר כשהשמש "נולדת מחדש" (21 בדצמבר הוא היום הקצר בשנה, כלומר אז השמש כביכול "מתה" ואחר כך נולדת מחדש).
    גם חנוכה במקורו זה חג כזה, לכן וגם בו בולט סימבול האש והאור.

    ואשר לירח, פולחן הירח הגלוי הפך ביהדות ובאסלאם ל"קידוש החודש". לידת הירח מחדש בתחילת כל חודש הייתה רגע שמצפים לו ושחוגגים אותו, רק כעת אמרו שזה לכבוד האל היחיד שבורא מחדש את הירח, ולא לכבוד אל הירח עצמו.

    אגב, במשנה יש הסבר מדוע אף פעם לא יודעים באיזה יום בדיוק יתחיל ויסתיים חודש הרמדן, כלומר מתי יופיע בשמים סהר הירח המסמל את תחילתו של חודש כלשהו:

    אמר להם רבן גמליאל לחכמים:
    כך מקובלני מבית אבי אבא: פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה.
    דכתיב (תהילים קד): "עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו." –
    שמש ידע מבואו וירח לא ידע מבואו.

    (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, אפשר למצוא באתר "סנונית")

  4. ליובל הלפרין הגיב:

    סבורתני שערבבת קצת ובמשנה ממש לא מתייחסים לחודש הרמדאן.

  5. ליובל הלפרין הגיב:

    נכון. זה משום שהשנה המוסלמית מתבססת כולה על הירח – ולכן הרמדאן – או כל חג אחד, יכול להיות כל שנה בחודש אחר (כלומר, מקביל לחודש אזרחי או יהודי אחר). השנה היהודית מתבססת על שילוב בין הירח (חודשים) לשמש (מניין הימים בשנה), ולכן הצורך בעיבור מדי פעם.

  6. אתי ואיתן. הגיב:

    אנחנו מצרפים את ברכתנו לשובו של יחיעם לאתר.
    נעים לפתוח עם יחיעם את ארון הספרים היהודי ולזכות גם בערך מוסף של חויה אינטלקטואלית.

  7. רמי הגיב:

    אם לדייק, השנה העברית היתה במקורה שנה בת 364 ימים עם שבוע מעובר אחת לשבע שנים על מנת להשוותה לשנת השמש. שנת הירח היא עניין מאוחר שהוטל על היהודים על ידי סלווקוס במטרה לסנכרן את השנה היהודית עם זו היוונית לצורך פישוט גביית המסים (וזה הפן הפוליטי לעניין). זו השערתה של פ’ רחל אליאור המבוססת בין השאר על מגילות מדבר יהודה. להזכירכם, בתורה אין איזכור של הירח או בין כסה ועשור ואין תפילות לבנה וכו’. מספרי החודשים ומספרי הימים בחודש הם המועדים והואיל ואינם נצפים בשמים, אמר הכתוב "שמע ישראל" כלומר שמע לכוהנים שיורוך מתי בא המועד. בהחלט יתכן שראש השנה חל במועד ירחי המשתנה משנה לשנה.לימים השיטה היוונית חדלה והשנה הרומית השמשית משלה. מומלץ לצפות בהרצאתה המעניינת של אליאור באתר האוניברסיטה העברית וכן לקרוא את ספרה החדש על המגילות הגנוזות.

  8. ראובן בסאני הגיב:

    מאמר מרתק.

    הטמעת פולחן של דת אחת לתוך המערכת הפולחנית של הדת ש"ירשה" אותה קיימת בכל הדתות המונותיאסטיות כשהיהדות, שקדמה לנצרות, שקדמה לאיסלם, שימשה פעמים רבות כמקור הראשוני.

    כך למשל אימצה הנצרות את חג השבועות היהודי בלבוש שונה:
    עוד בשלב מוקדם מאד בהתפתחות הדת החדשה יצקו מייסדיה תוכן חדש לתוכו, שהרי ביהדות חוגגים את החג בתום שבעה שבועות מליל הסדר ואילו ב"מעשי השליחים" נאמר כי שבעה שבועות אחרי שנצלב ישוע (כידוע הדבר אירע בחג הפסח על פי האוונגליונים) ירדה רוח הקודש מן השמים ונחה על השליחים ועל העדה שנלוותה אליהם.
    רוח הקודש בסיפור המובא בברית החדשה למעשה מהווה תחליף לתורה שאף היא ירדה ממרומים.
    והתקבלה על ידי עדת יוצאי מצרים.
    כך הוטמע חג השבועות לתוך הפולחן הנוצרי כשהוא לובש משמעות חדשה.

    מן הכתוב בספר מלכים ובספר דברי הימים עולה בירור כי במקום שבו נבנה בית המקדש היה קיים מקום מקודש ששימש כמרכז פולחני לדת או דתות, שקדמו ליהדות הוא "גורן ארונה" שדוד על פי הכתוב קנה אותו בכסף מלא מבעליו הקודמים.

    המקום הקדוש ביותר לאיסלם כיום, הכעבה אשר במכה, שישמש אף הוא כמרכז פולחני של השבטים שישבו באיזור לפני השתלטות הדת החדשה: לא רבים יודעים זאת, אבל החפץ הקדוש המצוי בתוך מבנה הכעבה הוא למעשה שלושה מטאוריטים הנתונים בתוך חישוק העשוי מכסף.
    יש לשער שבתקופה הטרום איסלמית המטאוריטים הללו, בשל הנסיבות המיוחדות הקשורות בהם -מופע על טבעי שהשאיר רושם עז – שלבטח יוחסה לו משמעות שמעבר לנגלה ועל כן שמרו עליהם כעל עדות לסוג של קשר עם כוחות על או אלוהות כלשהי.
    האיסלם, כמו הנצרות, השאיר את פולחן "האבנים הקדושות" על כנו והטמיע אותו לתוך המערכת הפולחנית שלו.

    תופעות דומות קיימות גם במערכות הדתיות של המזרח הרחוק כשהשוני העיקרי בינן לבין המערכות הדתיות המונותיאיסטיות היא הסובלנות, החסרה לחלוטין אצל המונותיאיסטים- בין אם הם נוצרים, בין אם הם יהודים ובין אם הם מוסלמים

  9. לרמי הגיב:

    אתה כנראה מתבלבל עם השמיטה, לא מעברים שנה אחת ל-7 שנים – אלא אחת לשנתיים-שלוש.
    וציון של ראש חודש מופיע עוד בתנ"ך, כמה וכמה פעמים.

  10. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    תודה למעודדים

    אשתדל להזרים יותר רשימות קצרות להגדה השמאלית בתדירות גבוהה יותר

    יחיעם

הגיבו לליובל הלפרין

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים