הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-29 בספטמבר, 2009 94 תגובות

זה לא מעט שנים נדמה כי המאבק למען זכויות אדם הוא התפקיד המרכזי והראשון במעלה העומד בפני כוחות הקדמה ברחבי העולם. אנו נקראים להושיט עזרה למוכי הגורל באפריקה הנרדפים ע"י שליטים אכזריים, להתייצב למען כינון דמוקרטיה בארצות שרק לפני זמן מה בקושי שמענו עליהם ולהתגייס למען זכויות מיעוטים שונים בקצוות תבל מבלי להבין את מורכבות הקונפליקט בו הם נמצאים. את הידע מספקים לנו לרוב כלי התקשורת המערביים המציגים לנו תמונות זוועה בטלוויזיה. גם בחלקים של השמאל ואפילו זה הרדיקלי, דחק נושא זכויות אדם הצידה את המלחמות "המיושנות" על זכויות עובדים, על אלטרנטיבה רדיקלית של החברה, על כינון משטר של צדק חברתי ולעתים אף את המאבק למען השלום. לכבוד ייחשב עכשיו להשתייך לארגון זכויות זה או אחר, בעוד השתייכות למפלגה רדיקלית נראית לעתים כבלתי רלוואנטית. סוציאליזם, קדמה חברתית, ניתוח מעמדי של המציאות, כל אלה הפכו "פאסה". צו האופנה הוא לקום ולהצטרף לאגוד זכויות אדם, להציל בכך את העולם ולהרגיע את מצפונך..

והנה מופיע ספר הקורא תיגר על מוסכמות אלה. לא, הספר אינו כופר בחשיבותן העליונה של זכויות אדם, אך הוא מבקש להעביר תחת שבט הביקורת מה נעשה (ומי עושה) בעולם בשם זכויות האדם. בניתוח חד ומנומק היטב, המבוסס על עובדות לרוב, מגלה ומסביר לנו מחבר הספר שההגנה על זכויות האדם הפכה (במידה רבה) להיפוכה – הוא מבטא זאת בתת הכותרת של ספרו*: "ניצול זכויות אדם כדי למכור מלחמה".


מחבר הספר הוא יאן בריקמונט, פרופסור לפיסיקה תיאורטית באוניברסיטת לונגויו בבלגיה. הספר הופיע לראשונה בצרפתית ורק לאחר מכן באנגלית. בריקמונט עשה את שמו כאשר יחד עם אלן סוקל פרסם ספר כנגד הפוסט מודרניזם.


נציין כי חוד ביקורתו החריפה של בריקמונט מופנה נגד ארה"ב, אשר לדעתו אחראית באופן ישיר למלחמות, פלישות והתערבות צבאית שגרמו להרג המוני של בני אדם, בהגנה כביכול על זכויות אדם ואזרח. עם זאת, בריקמונט אינו מגדיר עצמו כמרקסיסט ואפילו לא כסוציאליסט – בספרו הוא מסביר אפילו את הסתייגותו מהמרקסיזם. הוא מחזיק גם בהשקפות שונות ביחס לברה"מ וסין מאלו של רבים בשמאל הרדיקלי. אין צורך או הכרח להסכים איתו בסוגיות אלו, אבל בשורה התחתונה הוא מציג לדעתי משנה רדיקלית וממוקדת, החסרה היום לא פעם גם במשנת השמאל הרדיקלי.


מפציצים למען זכויות אדם


בשנים אחרונות היינו עדים בעולם להתערבות צבאית והצתת מלחמה בארצות רבות על מנת לכונן בהן, לפי הצהרות הפולשים, זכויות אדם שנדרסו ברגל גסה. כך קרה בעיראק, אפגניסטן, ויוגוסלביה לשעבר. פלישות קודמות כוללות את קובה, ניקרגואה, גואטמלה, גרנדה, האיטי, וגם וייטנאם והרשימה ארוכה.. איומים בהתערבות חיצונית נשמעים היום כלפי בוליביה, וונצואלה ובעיקר איראן.


השאלה הראשונה שמעלה בריקמונט, היא מה הועילו מלחמות האלה למצב זכויות האדם? כלום אפשר בכלל בעזרת מלחמה וצבא להגשים זכויות אדם? בריקמונט טוען כלפי תומכי הפולשים: צבא, כיבוש ומלחמה אינם אמצעי להשיג זכויות אדם. הקורבנות בנפש ורכוש עולים פי אלף על מה שבאו לתקן.


ניקח לדוגמא את הפלישה לעיראק. סאדאם חוסיין קיים שם משטר של דיכוי אכזרי נגד בני עמו אבל דווקא בדבר אחד תמך בו העם – נגד כוונת האמריקאים לפלוש לארצם. במקום לקבל את הפולשים בסוכריות ופרחים כפי שהאמריקאים הבטיחו לנו , כיבדו אותם העיראקים במטחי כדורים. ניתן אם כן לומר, כי כבר במבחן ראשון הייתה הפלישה שקרית כי הייתה אנטי דמוקרטית כנגד רצון העם העיראקי. הסתבר מאוחר יותר כי גם ה"פוטו אופ" של הפלת מצבת סאדאם חוסיין בוימה ע"י הצבא האמריקאי. היום, עיראק נמצאת תחת כיבוש אמריקאי, ההתקוממות נגד כוחות הכיבוש נמשכת, ואנשים רבים נהרגים מדי יום. עיראק מחולקת למעשה לשלושה חלקים: הכורדים, השיעים והסונים. שני מליון בני אדם ברחו כתוצאה מהלחימה והפכו פליטים. הארץ הרוסה ואפילו את עתיקותיה שדדו. היש אדם בר דעת שיחשוב שכעת נוצרו שם תנאים להגשמת זכויות אדם? לדמוקרטיה? כלום יכולה להתקיים שם דמוקרטיה תחת שלטון אמריקאי כובש ותחת ממשלת בובות אמריקאית? וכל זה במחיר של כמיליון פצועים והרוגים. אך אל חשש, חברת הליבורטון, ספקית הציוד הצבאי לצבא האמריקאי חוגגת, הנפט זורם לתאגידים.


הטענות לפלישה התבררו כשקריות להדהים. עדיין זכורה התמונה המביכה של שר החוץ דאז, קולין פאוול, היושב במועצת הביטחון ומראה כמה שרטוטים של צינורות פח המעידים כביכול על מציאת אורניום באוגנדה, המיועד לכורי הגרעין בעיראק.


כזכור לכולנו, לא נמצאו בעיראק כלי נשק להשמדה המונית ולא היו כלל קשרים של השלטון עם ארגון אל קעידה. התקשורת האמריקאית הסיתה את הציבור כנגד סדאם חוסיין, תוך כדי פרסום חסר בושה ומעצורים של שקרים. לאחר ההשתלטות על עיראק, שיחרר הניו יורק טיימס (סיסמתו בשער העיתון היא "כל העובדות שראוי להדפיס") התנצלות רפה על אי בדיקה מספקת של דוחות כתביהם..


כיום ממשיך אותו עיתון באותה שיטה נגד איראן כפי שנהג לפני שנה נגד סין. את סאדאם חוסיין העמידו לדין והוציאו להורג, אבל האחראים הגדולים לרצח בעיראק – בוש ומרעיו, מי יגע בהם? מי ידרוש מהם אחריות למעשיהם ויביא אותם למשפט?


מלחמת עיראק היא אם כן דוגמא מובהקת לפלישה המונעת כביכול על ידי דאגה לזכויות אדם ודמוקרטיה, שתוצאותיה הן טרגדיה איומה לעם העיראקי שאיבד את חירותו ונשלט היום ע"י האימפריה האמריקאית, המבססת את שלטונה ואחיזתה במשאבים המקומיים היקרים לזמן בלתי מוגבל.


מי קובע מה הן בדיוק ההפרות של זכויות האדם, מתי לפלוש ולאיזו מדינה?


מסביר בריקמונט: "כאשר דיקטטורים, מלכים, בוסים, אריסטוקרטים, ביורוקרטים או קולוניאליסטים משתמשים בכוח כנגד אחרים, הם נזקקים לאידיאולוגיה". אידיאולוגיה זו הוא ממשיך, היא תמיד פשוטה למדי: המעצמה הגדולה טוענת תמיד שהיא משתמשת בכוחה נגד המעצמה השנייה בעוצמתה – לטובתה – כלומר היא, המעצמה הכובשת, היא אלטרואיסטית".


בראש הקוראים למלחמה בעיראק עמדו "השמרנים החדשים" (ניאו-קונים) האמריקאים ומה שכינו אז "הניצים הליבראלים" שקראו לפלישה לעיראק בשם הדמוקרטיה. בין ראשי אידיאולוגי המלחמה האלה התייצב מיכאל איגנטייף, מראשי המפלגה הליבראלית בקנדה, שפעל בהתלהבות להצטרפות הצבא הקנדי למלחמה באפגניסטן. איגנטייף טען, "כי אמריקה היא האימפריה האלטרואיסטית יצירת המאה ה – 21 , השוחרת זכויות אזרח ודמוקרטיה, אך מגובה בכוח הצבאי הנוראי שהעולם ידע מאודו."


הגנה על טוב ליבה של אימפריה איננה כמובן דבר חדש. בריקמונט מזכיר את ג’ון סטוארט מיל, אחד ההוגים האנגלים המהוללים (ונכנס להיסטוריה המערבית כנביא החופש), שהגן על האימפריה הבריטית בשעתה וכתב כבר אז מסה קלאסית על "התערבות הומניטרית".


גם במסה המפורסמת שלו "על החופש" כתב סטוארט מיל: "עריצות היא צורת שלטון מתאימה לאותן חברות שהן נחשלות, כל עוד העריץ המושל נוצר בליבו את האינטרס של העם". לא קשה לנחש למי התכוון – סטוארט מיל עבד ב"חברה המזרח הודית" האנגלית ששלטה באותם ימים בהודו.


האידיאולוגיה הטוענת כי למען זכויות הומאניטאריות, מותר וצריך להתערב בארצות אחרות – היא ביסודה לגיטימציה הנותנת יד חופשית למעצמות הגדולות להתערב בכל מקום בעולם. יש לשים לב, כי קיימת כאן גם הפרה גסה של הזכות של המדינות לעצמאות לאומית, להגנה עצמית ונגד התערבות זרה. כל אלו כידוע, הם עקרונות מקודשים ומעוגנים בחוק הבינלאומי, הנדרסים ע"י המעצמות הכובשות בדרכן לאכיפת זכויות אדם כביכול. יש לציין כי כל מי שטוען לזכות התערבות בארץ אחרת, מתכוון גם מבלי שיזכיר זאת, לארצות הגדולות והחזקות בלבד. ארץ קטנה וחלשה אין לה כמובן "כח צבאי איום" כדברי איגנטייף. לא צריך דמיון רב כדי להבין מי יקבע אם יש הצדקה להתערבות – ודאי לא הארצות הקטנות, שאם לא כן, היו נמצאות מן הסתם ארצות שהיו תומכות בזכות ההתערבות הצבאית בטריטוריה של ארה"ב עצמה ר"ל.


ומי יקבע מהן זכויות אדם? שוב, רק הארצות החזקות, הלא רק להן האפשרות להגשים אותן. הארצות החלשות, החסרות עוצמה צבאית, הן בכלל מחוץ למשחק הזה. כלומר, נוצרה לנו כאן תורה אימפריאליסטית פוסט קולוניאלית, הפעם תחת דגל זכויות האדם והדמוקרטיה, המשמשת עכשיו בזכויות האדם לשם השתלטות על ארצות אחרות ומשאביהן.


למרבה הצער, תורה זו יעילה למדי: השבת זכויות אדם היא אמצעי שכנוע אפקטיבי ו"מודרני" לשכנוע לאנשים רבים לתמוך במלחמות וקטל המוני. במיוחד קל, באמצעות תקשורת ההמונים, לשכנע חלק מן האינטליגנציה האזרחית ולשחרר אותה ממעצוריה כלפי מלחמות אימפריאליסטיות ישנות. יש בכוחה של תורה חדשה זו למשוך גם חלק לא קטן של אנשי שמאל הסבורים כי אנטי אימפריאליזם ו"אנטי אמריקניזם" כבר עברו מן העולם. כך היה הדבר במלחמת עיראק. בריקמונט קובל בספרו על ההתנגדות החלשה והמעטה למלחמת עיראק בקרב אלו שהיו בעבר יוצאים נגד זוועות מסוג זה.


בעד זכויות העניים להמשיך לישון מתחת לגשרים


בספרו, מרחיב בריקמונט גם את עצם מושג של זכויות אדם מעבר לאופן בו הוא מקובל היום.


הוא מזכיר לנו את העניין הכמעט נשכח היום שבהצהרת זכויות האזרח של האו"ם, משנת 1948 , מופיעים לא רק זכויות פוליטיות ואינדיבידואליות. אלא גם כלכליות וחברתיות.


כלום קרה אי פעם שהמעצמות הגדולות קראו להתערבות בארץ אחרת למען זכויות חברתיות אלה? הזכות לעבודה, למגורים אנושיים, לפרנסה, לחינוך ובריאות לכל? בריקמונט מסביר זאת בצדק בכך שארה"ב עוינת כל התקדמות חברתית בעולם השלישי, בהנחה שכל התקדמות כזו מחלישה את כוחה שלה. כדוגמה הוא מביא את מקרה גואטמאלה.


גואטמלה היא דוגמה טובה להתערבות ארה"ב "בעד הדמוקרטיה וזכויות אזרח".


ביוני 1952 אימץ הקונגרס הגואטמלי רפורמה אגרארית שהוצעה ע"י הנשיא הפופולארי יעקוב ארבנץ. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם גמר את הלל על רפורמות אלה: "כחוק קונסטרוקטיבי ודמוקראטי". קרקעות הועברו (אחרי תשלום פיצוים לבעלים הקודמים) לאיכרים צאצאי אינדיאני המאייה, מהם נגזלה הקרקע בזמן הכיבוש הספרדי. הונהגו רפורמות כמו הלוואות בריבית נמוכה, לימוד בכפרים, סלילת דרכי הובלה לכפרים וכדומה. שנתיים אחרי תחילת הרפורמה אירגן הסי. איי. אי. פוטש צבאי שהדיח את הנשיא. ארה"ב הצהירה שאינה מתנגדת לרפורמה אלא רק "לנשיא האדום המאיים על הדמוקרטיה". השלטון הועבר שוב לבעלי הקרקע הגדולים והושבה הדיקטטורה השנואה. הטרגדיה בגואטמלה, אומר בריקמונט, היא דוגמה חיה "להגנת הדמוקרטיה" נוסח ארה"ב באמריקה הדרומית ומקומות אחרים.


כמעט מיותר להעיר שארה"ב ממשיכה גם כיום, חמישים שנה אחרי, בניסיון להפיל כל שלטון שעומד על זכותו לעצמאות מול ארה"ב ולשינוים חברתיים למען השכבות המנוצלות בעם. כך ארגנה התקוממות נגד צ’אבס בוונצואלה, חתירה נגד מוראלס בבוליביה וכבר כמעט חלפו מזיכרוננו ניסיונותיהם של האמריקאים לחסל את מנהיגה של המהפכה הקובנית, פידל קסטרו ןהחתירה להפלת שלטונו. באופן דומה עזרה ארה"ב לעריץ הצ’יליאני פינושה בהפלת איינדה ותמכה במפלתם של הסנדיניסטה בניקרגואה, והרשימה עוד ארוכה.


מתברר אם כן, שהמלחמה למען זכויות האזרח יש לה פנים רבות. כאשר היא מנוהלת בידי הארצות החזקות הגדולות כנגד ארצות קטנות וחלשות, היא צריכה לעורר מיד חשד אצל כל שוחר זכויות אדם אמיתי.
 
עד כאן רק מקצת מתוך ספרו של בריקמונט.


במאמר נוסף נסקור נושאים נוספים: זכויות אדם של המערב כנשק נגד העולם השלישי. על שוחרי זכויות אדם כנים המנוצלים כעלי תאנה על ידי מפירי זכויות אדם .


*Humanitarian Imperialism
(Using Human rights to sell War)
By Jean Bricmont
Translated By Diana Johnston
Monthly Review Press
New York 2006

תגובות
נושאים: מאמרים

94 תגובות

  1. מ.ש. טוויטרים אנונימיים אינם מקור מידע הגיב:

    אני תוהה מדוע אדם שפוי וסביר כלשהו, למשל דן, יטה לחזור שוב ושוב על אמירות תעמולתיות, ולנקוט בתכסיסי רמייה והתעלמות שונים, חלקם גם משונים, כדי לתמוך באינטרסים תוקפניים של מעצמות זרות. הרי דן לא יקבל מאומה לכיסו מהנפט האירני שיעבור לשליטת חברות מערביות, ולא עוד, אלא שסביר שככל שהמונופוליזם הריכוזי של הנפט יגבר, ללא תחרות חיצונית, גם יעלו מחירי הנפט והדלק.
    גורמי שילטון ואוליגארכייה בישראל כן יקבלו את שכר האתנן שלהם, אבל דן?

    קורא רגיל, יטרח פעם אחת לענות, כך גם טוקבקיסט, שכן טיבעי שאנשים מאמינים לפעמים בתעמולה הזורמת אליהם מממסדם ומהתקשורת, ושחוזרים עליה ללא סוף. אבל מה הסיבה שמישהו ממשיך כאן כאחוז דיבוק, שוב ושוב, ועוד תוך התחמקות מכל דיון ענייני, ומתוך זרות מוחלטת להיגיון וללוגיקה הפשוטים? זה שאני כותב כאן, זה כי אני מאמין בצדקת דרכי זאת, אבל כיצד תתכן אמונה פנימית כלשהי בדרך צינית, כוחנית, וגזלנית, אם אין לך בה אינטרס ישיר? ואפילו את התעמולה המרפדת את הנבלה לא אתה תרמת להווצרותה? הרי בסך הכל התעמולה הזאת אלה חומרים די מנוכרים, שיוצאים כבר מהאוזניים, מחדירים אותם לראשנו ללא הרף בכל פינה. למה דן שופך זאת גם כאן? מה, איננו מכירים את התעמולה הזאת, עד להקאה?…

    ________

    ונמשיך בטענותינו הפשוטות:

    שרון לא טען שהתחקיר הוא שלו, אלא הביא דברים בשם אומרם (עורך האתר האתר האמריקני "צ’רטינג סטוקס", העוסק בכלכלה וטכנולוגיה). זה תחקיר ולא ידיעה. והתחקיר נראה רציני ומקצועי כשם שהאתר הינו מקצועי — קישור —

    שנית, שרון הביא תחקיר קטן משלו, על האפלה תקשורתית בעניין ביקור נשיא אירן בועידה בת יומיים ברוסייה.

    עידן תעמולתי ושקרים למטרת גזלנות איפריאליסטית של נכסים וחומרי-גלם

    — קישור —

    מיכאל שרון
    דיווחים שהוצנעו, הסותרים את תעמולת השקרים שמטרתה הישתלטות על הנפט האירני ועל העושר האירני בחומרי הגלם
    — קישור —

    תחקירי הקטן בזמן אמת על ההאפלה התקשורתית
    — קישור —

    שיקול דעת הגיוני פשוט נוסף וחשוב בהפרכת שיקרי התעמולה: כן, גם אתה הקורא יכול לחשוב ולראות את האמת הפשוטה.
    — קישור —

  2. בתגובה לתאוריית הרעלת ערפאת הגיב:

    המאמר של מיכאל שרון בעניין תאוריית הרעלתו של עראפת לא מוכיח דבר.
    הוא בסך מעלה מספר ראיות שקשה אפילו לכנותן ראיות נסיבתיות.

    כתוב שם כך:
    אצל ערפאת לא אובחנה כל מחלה מוכרת
    ושר החוץ הצרפתי אמר כי מדובר בהרעלת דם ממקור בלתי ידוע.
    בנוסף לזה טוען מיכאל שרון במאמרו שמכון וייצמן חוקר את נושא ההשמדה הביולוגית
    ואם נוסיף את נסיון חיסולו של חאליד משעל –
    הרי לנו הקשר בין ישראל למותו של עראפת.
    ———

    יש לציין שמגדל הקלפים הזה די רופף, ואולי בגלל זה לא לא צויין אפילו מניע…

    לכאורה היו לישראל את כל הסיבות להשאירו בחיים: עראפת היה אייל הון שניהל חשבון בנק שמן בישראל, כולל השקעות בהיי-טק הישראלי. הוא גם היה גורם מזיק ראשון במעלה לעם הפלסטיני, בעיקר בעידוד השחיתות והגזל.

    נוסיף לזה את העובדה שטובי המוחות בעולם בכלל ובצרפת בפרט יכלו לאמץ את הצעותיו של מיכאל שרון לאיתור מקור ההרעלה, ובכל זאת לא עשו זאת.

  3. מ.ש. התועמלן כהרסן תרבות. המאמר בהשוואה לדיווח התעמולתי הגיב:

    מחלת עראפת – לוחמה ביולוגית?
    — קישור —

    קוראים, ניתנה לכם הזדמנות פז לראות כיצד תועמלנים משקרים, יותר נכון, מטים דברים בתחכום, בלי שאתם מרגישים.

    יש כאן תרגולת חשובה ב-3 שלבים בהכרת דרכי הדיסאינפורמציה התועמלנית, והזהירות ממנה.

    למה להזהר? ראשית, זה מאמר עשיר במידע מדעי אודות תאי הרג טיבעיים והמערכת החיסונית. מאמר בעל ממשות מביא לכם מידע, לעיתים חשוב. ואילו התועמלן הוא הרסן ציויליזציות במהותו, הרסן למין האנושי בכלל, בכך שהוא מוחק כל מידע חיוני. לכן תרבות תעמולתית זה הרס תרבותי ראשוני, והיא מרפדת חירחור מלחמות גזל באופן שניוני ופונקציונלי.

    תרגול ב-3 שלבים:

    1) קראו את המאמר
    מחלת עראפת – לוחמה ביולוגית?
    — קישור —

    קודם כל קראו המאמר עצמו, ותראו שיש כאן דבר אחר לגמרי מדיווח התועמלן.

    2) השוו את דיווחו למאמר. זה דבר שונה לחלוטין. אבל האם הוא ממש משקר? לא תמיד, אלה תכופות חצאי אמיתות הנושקים לחומר המקורי, תוך מחיקת קטעי מידע מרכזיים ומעניינים.

    גישה זאת ניקראת בפסיכולוגיה חברתית "חילול רושם" impression formation. כל קופירייטר מכיר אותה מכלי שני לפחות. התועמלן הוא ערוב של קופירייטר רע (שהרי התועמלן שעוסק בדיסאינפורמציה לא מלהיב המונים אלא מדקלם כתוכי תוך שקרנות) עם סוכן מכירות זריז לשון המשווק מוצר גרוע בחצאי אמיתות ושקרים, הדוחף כף רגל אחת בדלת ומציף אותנו במלל.

    3) קראו שוב את המאמר והשוו לדווח התועמלן אודותיו. נסו לאתר את מקור התופעה המשונה, שהמאמר והדיווח הם 2 דברים שונים, עם זאת הדיווח נראה על פניו כבעל ממשות כלשהי. זו המגייה של השיח התועמלני, המילה המדוברת והקצרה, שכביכול נחרתת במוח. נסו לזהות היכן ובאיזה אופנים דקים הוא היטעה ושיקר לכם.

    מיכאל שרון

  4. עראפת ואלויס חיים הגיב:

    בטהיטי.

  5. יובל למיכאל שרון הגיב:

    שלום מיכאל.
    תפנה את דבריך למרואיין בקישור הבא:

    — קישור —

    אם הוא ישתכנע גם אני אשקול.

  6. יובל הלפרין הגיב:

    תודה לשמואל על מאמרו.
    אני מסכים כמובן עם רוח הדברים של שמואל ושל מחבר הספר שהוא מזכיר בדבריו.
    אפשר להוסיף משהו:

    הפשע הגדול ביותר בקנה מידה בינלאומי הוא האימפריאליזם המודרני, שהוא התפתחות הקפיטליזם בקנה מידה בינלאומי.
    לובי מסוים ומוגדר מאוד לחץ על המדינות העשירות "לתור אחר שווקים" בחלקי העולם שהתעשייה טרם הגיע אליו.
    אי אפשר לתאר את העושר הממומש במדינות העשירות ללא ניצול העושר הפוטנציאלי העצום בארצות העניות.
    כיום אין שליטה ישירה ברוב הקולוניות לשעבר, אבל הנאו-קולוניאליזם, או ה"גלובליזציה", נועדו לכפות על הארצות העניות להתחרות ביניהן על חסדיהם של "משקיעים", ובכך להפוך לעניות יותר ויותר (ואין סוף לאפשרות לרדת).

    תאגידים גדולים צריכים גם מדינות עשירות וגם מדינות עניות.
    מדינות עשירות יכולות להיות עשירות רק אם יהיו מדינות עניות, כדי שהתחרות תהיה רק בין העניות ולא תסכן את עושרן של העשירות.

    הפער העצום ברמת החיים בין חלקי העולם השונים, בדיוק כמו הפער העצום בתוך כל מינה ומדינה, הוא לא מכת טבע ולא טרגדיה אנושית. הוא פשע.
    את כל הפשעים האחרים יש לראות כנגזרת שלו, כולל מעשיהם של שליטים שונים במדינות העניות.

    1. חלקם סוכנים ישירים של המעצמות האימפריאליסטיות (פינושה, מבוטו, המלוכה הסעודית, ישראל),
    2. חלקם סוכנים שמרדו בו בשלב מסוים (טליבאן באפגניסטן, נויירגה בפנמה),
    3. חלקם תגובה מעוותת על האימפריאליזם ושימת הדגש על "פערים תרבותיים" או על "מלחמת דתות" (הרפוב’ האסלאמית באיראן).
    4. חלקם ראייה בריאה של המציאות העולמית וניסיון להיאבק בקפיטליזם בתנאים המקומיים הקשים (קובה, וייטנאם וכו’).
    5. חלקם נעים בין 3 ל-4 (נאצר, בעת’ ודומיו).
    6. חלקם נעים 1, 2 ל-3 בתקופות שונות (סאדם חוסיין).
    7. חלקם עונים במידת מה על כל הקטגוריות, או למעשה על אף אחת מהן (משטר פירון בארגנטינה).

    חוץ מזה יש עוד וריאציות, אבל באף אחד מהמקרים אין להצדיק "התערבות בינלאומית", ודאי לא צבאית, כי התערבות אפקטיבית יכולה להתבצע רק על ידי הגורם שאחראי לכל המצב הזה – המעצמות האימפריאליסטיות.
    זה כמו לפנות לסנדק הגדול ביותר בעיר מסוימת ולהפןך אותו לקבלן למלחמה בפשע באזור שליטתו.
    (ושמעתי שהיו בעבר ניסיונות מעין אלה בערים שונות בארצות הברית…)

    התערבות בינלאומית (וגם אז לא צבאית) עשויה להיות חיובית רק במקרה שבו קבוצה מגובשת אחת רומסת קבוצה מגובשת אחרת. אז ההתערבות דורשת רק את הפסקת הדיכוי הלאומי-גזעי, ולאחר הפסקתו העם המשוחרר הוא שיקבע את דרכו, ולא צבא אימפריאליסטי שיחנה בארצו.
    לכן האפרטהייד בדרום אפריקה ובישראל אינם הדבר "הגרוע ביותר בעולם", אלא אחד המקרים הבודדים שכפייה בינלאומית (שוב, לא צבאית) רצויה ולטווח ארוך אפילו אפשרית.

  7. ליובל הגיב:

    תודה ליובל על תגובה זו היא מתייחסת לנושא המאמר של ניאו-ניאוקולוניאליזם – שיעבוד מחדש של עמים קולוניאליים בשם זכויות אדם.
    ש.א.

  8. ליובל הלפרין הגיב:

    האם הגדרתך "קבוצה מגובשת אחת רומסת קבוצה מגובשת אחרת" תקפה לגבי הכיבוש הסיני בטיבט?

  9. מיכאל שרון: תגובה ישירה לאיפריאליזם הגיב:

    יובל, אני מסכים עם ניתוחך הלניניסטי המצויין ומאיר העיניים. רק בנקודה אחת יש לי השגות מעט משלימות: אתה כותב:

    "חלקם תגובה מעוותת על האימפריאליזם ושימת הדגש על "פערים תרבותיים" או על "מלחמת דתות" (הרפוב’ האסלאמית באיראן)".

    אבל זאת לא תגובה מעוותת על האימפריאליזם, אלא תגובה ישירה כנגד האימפריאליזם.

    המושגים "פערים תרבותיים" ומלחמת דתות" הם מושגים שנוצרו במסגרת התרבות האימפריאליסטית להכשיר מלחמות של "הנאורים" ב"בלתי נאורים". מקורם באימפריאליזם התרבותי של ססיל רודס ורודיארד קיפלינג, ואומצו כאן מוטיבים מיסיונרים נוצריים, עוד מזמן מסעי הצלב או הכיבוש הספרדי בדרום אמריקה.

    אלא שהרפובליקה המוסלמית למשל היא תגובה ישירה כנגד האימפריאליזם: היא העלתה ישירות את זכר הניצול הפאודלי, הדיכוי על ידי המשטרה החשאית וגזל המשאבים (כמו הנפט) בחסות השאח. הרפובליקה המוסלמית מבצעת רפורמות אגארריות, חקיקה סוציאליסטית, דמוקרטיזצייה כמו נוכחות נשים בפרלמנט, ומה שלא ידוע כאן: מלחמת חורמה בנגע הסמים באירן, שהקיף כ-20% מאוכלוסייתה. אירן נחשבה בימי השאח כמעצמת סמים. ומלחמת חורמה בפאדופילייה ובסחר בה, כשמאות שנים גודלו באירן רבבות ילדים במיוחד למטרות משכב זכר. כל מהנדס זר במחנות קידוחי הנפט באירן בשנות ה-50 זוכר כיצד ביום המנוחה השבועי, הובאו לפועלים האיראנים לשעשועיהם משאיות עמוסות בילדים בני 12 למטרות משכב זכר.

    האימפריאליזם עורר במדינות המנוצלות תרבות מסואבת (סמים, פדופילייה נירחבת, זנות) שהיכשירו תרבותית את הניצול והגזל, בפגעם באינטגריטי וביכולת ההתנגדות הפנימית של המקומיים. כך גם היה בסין מאות שנים.

    יכולת ההתנגדות הפנימית חשובה במלחמה באימפריאליזם. לכן הן הרפובליקה המוסלמית, ובמדה מסויימת נסראללה, רותמים תרבות דתית שעיצבוה מחדש למטרת הגברת היושרה והחוסן הפנימי, הקניית מרכזי גרוויטצייה והפנמה ושקט פנימי להמונים. כל אלה – למטרת התנגדות לאימפריאליזם. זו תגובה ישירה לאימפריאליזם המנצלת מוטיבים תרבותיים ודתיים של הטהרות פנימית מסאוב, ולא תגובה מעוותת. קשה ליצור באחת מקור תרבותי מושך המונים מקביל לדת שכבר קיימת, מה גם שהאיסלאם היא דת המדגישה מאד צדק חברתי.

    • מצדקנים של משטרי רשע !!!!!!!!! הגיב:

      הוצאה להרוג של הומוסקסואלים, רצח נשים בסקילה, הוצאות להורג, משמרות המפכה, נשק גרעיני. אין ספק שאירן היא סמל הנאורות והקדמה .

      אני מניח שגם צ קוראיה היא בעינכם משטר נערץ

  10. מיכאל שרון: כל שבח לשמואל אמיר הגיב:

    על מאמר חשוב ביותר, מאמר חשוב ביותר במערכה הנוכחית’ והצגתו הבהירה והמפתיעה את הנושא של נאו-נאוקולוניאליזם – התחשבנות כמו שצריך, באחת, עם כל "אבירי" זכויות האדם כביכול, שניכרים בצביעותם המחליאה ובהטפתם למלחמות קולוניאליסטיות מחודשות מהסוג הניתעב ביותר.

    אני מצידי הצבעתי בהתאם על טיבה של התרבות התעמולתית מטמטמת ההמונים המתלווית לכך במערב, ובפרט מגיעה לשיאה הניתעב והאבסורדי אצל סוכני האימפריאליזם ומשרתיהם הנירצעים, מסוג ישראל – ואת זה אנו פוגשים מקרוב..

  11. למיכאל שרון מאנג’לו הגיב:

    רק לתקן דבר מה:
    מה שאתה מכנה ‘ניתוח לניניסטי’ מאוד רחוק מלניניזם וממרקסיזם.

  12. מיכאל ליובל הלפרין הגיב:

    הבעיה מוכרת. עם זאת, עליך לזכור כי משטר השאח דן ב-1965 למוות את עלי חוארי (כיום ראש הועד המרכזי של טודה), וכמה מחבריו, והוא ניצל רק תודות להתערבות בינלאומית. חוארי עצמו מזכיר כמובן בתחילת ראיונו כי ב-1941 שנת הווסדות טודה היתה באירן תרבות עריצות פאודלית. השח ניסה לבצע רפורמות אגרריות מעטות (המהפכה הלבנה) תוך מתן זיכיונות רחבים לחברות מערביות וביטול ההלאמות של מוצאדק, והוצאת כל האופוזיציה מחוץ לחוק.טודה ואירגון הגרילה שלה נאויד נירדפו במיוחד על ידי השאואק של השח.

    עם המהפכה האיסלאמית יש לראות את התמונה הרחבה: for the first time, after 25 years political parties and organisations were allowed to organise freely. Tudeh Party of Iran was among those too.

    The new government took some important measures under the domination of the revolutionary spirit in Iranian Parliament. These measures included: the expulsion of US military and civilian advisers and dismantling of its military bases, nationalisation of 70% of big industries belonging to the big national capitalist and foreign monopolies, taking 600 small industry enterprises into its hands, nationalisation of private banking and insurance firms which were operating with joint national and foreign monopolies’ capital, adoption of a land reform known an "clauses J and D", increasing minimum wages by 2.5 times, introduction of government control on foreign trade, abolition of unjust economic agreements with imperialist states, stepping out of the CENTO pact and joining the Non-Aligned Movement, breaking diplomatic relationship with Israel and the Apartheid regime of South Africa and so on. In addition to the above measures the new government also abolished the 1973 agreement signed between an international consortium of oil companies and the Iranian National Oil Company, hence bringing the oil industry into the hands of the latter.

    בהמשך היו רדיפות של טודה, וב-1985 היא קראה להפלת הרפובליקה האיסלאמית. הרדיפות נימשכו, לסרוגין, אך המפלגה התאוששה. הממשל הקלריקאלי רואה בטודה מתחרה על לב ההמונים, ומתנגד להטפות האתאיזם שלה.

    — קישור —

  13. ליובל הלפרין הגיב:

    מלבד כמה אי דיוקים בהגדרות שלך (למשל, "שווקים בחלקי העולם שהתעשייה עדיין לא הגיע אליהם" הם בד"כ נחשלים ועניים שכוח הקניה שלהם דל, ואין כל סיבה לקפיטליסטים לרדוף דווקא אחרי שווקים כאלה) מעבר לכך אתה משתמש בהיגיון חד צדדי לגמרי, שיוביל תמיד, גם אם בצורה מאולצת, לאותה מסקנה עצמה – הכה בישראל!

    אתה בונה מפרט להתערבות בינלאומית שמתאים כמו כפפה ליד לישראל (עפ"י השקפתך). אלא שבדרך אתה חייב כמובן להתעלם מהעובדה שמפרט זה מתאים גם לסין ובריה"מ למשל, שתיים מידידותיך הוותיקות.

    גם קביעתך ש"הפשע הגדול ביותר הוא האימפריאליזם" (כאשר כולנו יודעים כמובן לאיזה אימפריאליזם אתה מתכוון ולאיזה אימפריאליזם אתה לא מתכוון בשום אופן) נתונה בספק רציני. רמיסת זכויות אדם, משטרי אימה פושעים ודיקטאטורים פסיכופאתים שרוצחים בלי שום עכבות את אזרחיהם אינם נחלת חלקם של אלה שאתה קורא להם "אימפריאליסטים" אלא דווקא של הצדיקים הגדולים הנלחמים נגדם. בדוק בביתך לפני שאתה יוצא למלחמות קודש.

  14. נתן. הגיב:

    כותב שמואל אמיר במאמרו:

    "סאדאם חוסיין קיים שם משטר של דיכוי אכזרי נגד בני עמו"

    ולאחר מספר משפטים הוא כותב:"(מלחמת עיראק)..
    שתוצאותיה הן טרגדיה איומה לעם העיראקי שאיבד את חירותו…".

    ונשאלת השאלה:
    אם היה בעיראק משטר דיכוי אכזרי איזה חירות
    בדיוק איבד העם העיראקי בעקבות הפלישה?

  15. התועמלן למר שרון הגיב:

    החלק בו פירטת את פרטי המחקר המדויק שהתבצע במכון ויצמן אינו רלוונטי למותו של עראפת, ואני אסביר:
    נאמר שלאדם מסוים יש אקדח בבית.
    במקום אחד מת אדם אחר, ויש אי בהירות לגבי נסיבות מותו, יתכן שהוא נהרג ע"י פגיעת אקדח ויתכן שלא. כל חוקרי המוות שעסקו בעניין לא הצליחו להוכיח דבר.
    האם יש כאן איזושהי הוכחה לכך שבעל האקדח הוא הרוצח? הרי לא הוכח אפילו רצח, ואפילו לא מניע.
    לכן אם יבוא פלוני ויסביר עד כמה אותו אקדח הוא מכשיר קטלני, אין זו אפליו שמץ של ראיה לגבי אשמתו של בעל האקדח.

  16. לנתן הגיב:

    יש הבדל בין משטר פנימי מדכא לבין דיכוי מכוח חיצוני. הכוח החיצוני מוסיף בנוסף למשטר מדכא גם את הדיכוי הלאומי. בדרך כלל גם המשטר הפנימי שהוא משליט הוא גרוע בהרבה מזה שהיה קודם. כתבתי גם במאמר שבדבר אחד העם תמך בסאדאם חוסיין – בהתנגדות לשלטון האמריקאי. אין ספק שהיום המצב שנוצר הוא פי כמה גרוע ממה שהיה קודם – אנשים נהרגים מדי יום, חלוקת המדינה, בריחת חלק מן האוכלוסייה מן הארץ והופכים פליטים ועוד. העיקרון צריך להיות שכל העם יאבק בעצמו עם מצבו . אין כלל לצפות מכוח אימפריאלי שאין לו עניין להטיב עם העם הכבוש (ראה למשל את ישראל וכיבושיה). יש דרכים לעזור לעמים בעלי משטר פנימי קשה ועל זה אפשר לדון, מה שאינו מותר היא פלישה מבחוץ "למען זכויות אדם" כביכול כפי שניסיתי להסביר במאמרי.
    המצער הוא שדווקא ישראלים שמזדעקים למען עצמאות עד שניחר גרונם הם עיוורום, חרשים ואילמים כאשר זה נוגע לעמים אחרים. ש.א.

  17. ליובל הגיב:

    אם ההגדרה לאימפריאליזם הוא מעצמות עולות המחפשות שווקים למוצריהן, הרי שהמדינה שעונה על כך בדיוק הרב ביותר היום היא דווקא סין, שרודפת אחרי שווקים בעולם כולו, ממש כמו במניפסט הקומוניסטי, שבהן היא תוכל לזרוק את המוצרים הזולים שלה.

  18. מיכאל שרון לדן הגיב:

    קרא, בנוסף לנושא ההיתכנות המדעית, את הנימוקים מדברי שהבאת למעלה. קרא אח"כ את המאמר לקבלת התמונה המיצרפית.

    לציין שהיתה עדות של עבאס מ-2006 דומני שסיפר שאריק שרון אמר לו: "אם לא תנהג כשורה, נחסל אותך כמו שחיסלנו את עראפת". מאז וגם לפני כן, דוברים ברש"פ, כמו גם אבנרי, הקרוב לרש"פ, מציינים שעראפת הורעל.

    לציין שדוברים צבאי ישראלי היכריז בזמן אישפוז עראפת: "עכשו הכל תלוי על בלימה, באם ימות או לא". לציין שבזמן פירסום מאמרי, היתה מחד הסתערות המונית של מאות אלפי קוראים על המאמר, ומאידך היתה כיממה חסימה ושיבושים של המאמר ממקור עלום. היזכרתי זאת בהודעה בשולי המאמר.

    לציין שלא היו לי מקורות ישירים לדיווח, ומדובר בהיסקים הגיוניים, עבודת אינטלקט.

  19. לשואל תמים הגיב:

    אינני יודע מה כוונת השאלה. אבל אענה לעומק הענין: האשמה להרג מוטלת כולה על הכיבוש האמריקאי. כך גם באפגניסטן ובישראל-פלסטין. הפתרון להפסקת ההרג והרצח משך השנים גם הוא אחד: לסגת מן השטחים הכבושים: בעיראק, באפגניסטן – ובישראל!
    ש.א.

  20. לשמואל אמיר הגיב:

    אז אנחנו מגיעים שוב לזה שהאחריות לאלימות ולהרג חסרי האבחנה של "הילידים" (סליחה על הביטוי, אבל זהו בדיוק מה שמשתמע מהיחס שלך אליהם) מוטלת כרגיל על ה"רעים". לא חשוב שאירועי התשיעי בספטמבר קרו לפני שכף רגלו של חייל אמריקאי דרכה באפגניסטן, והטרור הפלסטיני החל הרבה לפני הכיבוש של 67.

    הגיע הזמן להתבגר. הנטיה לשחרור טוטאלי מאחריות למעשיו כל מי שנקרא "פלסטיני", "עיראקי" או בכלל "ערבי" או "מוסלמי", והעברת האחריות לכל נטיה רצחנית וסטיה מוסרית שלהם על כתפי האמריקאים והישראלים, שהם ממילא האשמים האולטימטיביים בכל הצרות במערכת השמש ובגלקסיה, מעבר לכך שהיא מטופשת, היא גם מחריפה את המצב. מדוע שרוצחי הנשים והילדים בעיראק יחדלו ממעשיהם, אם מה שהם לא יעשו, האשמה למעשיהם מוטלת מראש ובאופן אוטומאטי על האמריקאים?

    כאשר מה שקובע היא ההגדרה שאתה מגדיר אדם, זו בעיה רצינית. ברגע שהגדרת מישהו כ"קולוניאליסט" ובכך הגדרת אותו כאשם מראש בכל מה שיקרה איפוא שלא יקרה, זה אולי גורם סיפוק עצום לחוש הצדק שלך אבל אינו תורם אפילו במילימטר לפתרון של איזושהי בעיה בעולם. למען השם, תתבגרו!

  21. לשמואל אמיר הגיב:

    בתגובתך לנתן אתה כותב "אנשים נהרגים שם (בעיראק) מדי יום". מעניין מי הורג את כל האנשים האלה. יש לך איזו אינפורמציה בעניין?

  22. אנשי ימין, כתבו באתרי ימין הגיב:

    את המלל המטומטם והמיתמם שאתם מדקלמים כולם מכירים בע"פ. דבריכם ניראים כמו תפוקה של מכונה שמפיקה באופן מכני אותם הבלים שוב ושוב. בכך אתם עוקפים 150 שנה של מחשבה חכמה, מחקר, וזיהויים אודות המציאות של הוגי שמאל. בבורותכם אתם תורמים ליצירת בערות וטימטום הציבור בישראל.

    מ.ש.

  23. עוד שואל הגיב:

    ונניח, מר אמיר, שהשואלים הלא תמימים מעצבנים אותך עד אובדן עשתונות ועד בכלל, ואי לכך אתה קם בוקר בהיר אחד, רוצח את אשתך וילדיך, אם יש לך כאלו, ולקינוח לוקח פח נפט ושורף את המועדון.

    האם ניתן להסיק מהגיונך הישר כמו פלס מים עקום, כי האשמה על הרצח והשריפה מוטלת על אותם מעצבנים ועליהם בלבד?

    נגיד שלוחמי החופש הנעלים והמהוללים בעיראק ובאפגניסטאן נורא כועסים על "הקולוניאליזם האימפריאליסטי", למה לעזאזל הם רוצחים בעיקר את בני עמם, ולא מרכזים מאמצים בכובש האמריקאי?

    ואם כבר נגענו בלוחמי חופש נעלים ומהוללים, למה אותם שלוחי אללה בפקיסטאן מפוצצים את הצבא והמשטרה הפקיסטאנים? ולמה מפוצצים בסעודיה? ובטורקיה? ובמרוקו? ובפיליפינים? ובתימן? ובאינדונזיה? ובלבנון?

    היתכן שלדעתך כל מי בעולם שאי פעם החליף שתי מילים שאינן קללות עם אמריקאי, באופן טבעי נהפך למטרה לגיטימית מאין כמותה ל"לוחמים האצילים נגד הכיבוש"?

  24. תועמלן למיכאל שרון, על היסקים הגיוניים הגיב:

    צר לי אבל אני לא מצליח לעקוב אחר ההיסקים הגיוניים ועבודת אינטלקט שלך:

    טענת בתגובתך שדוברים ברש"פ כמו גם אבנרי (הקרוב לרש"פ) מציינים שעראפת הורעל.

    כאן עולה מיד השאלה: מהיכן הם יודעים זאת?
    האם היו נוכחים במקום בזמן החדרת הרעל למזון של הראיס?
    האם קיבלו בצורה אקסקלוסיבית מידע רפואי הנסתר מעיני כל שאר העולם?
    כנ"ל לגבי עדותו של עאבס…
    הכל עדות שמיעה על-סמך עדות שמיעה אחרת
    ותכלס אף אחד לא הוכיח שמץ ראיה של הרעלה, כולל רופאים צרפתים שמקצועיותם בנושאי הרעלות עולה על זו שלך ושל דוברים ברש"פ, כולל אבנרי.

    ואם אמר דובר צבאי ישראלי בזמן אישפוז עראפת "שהכל תלוי על בלימה, באם ימות או לא", אז מה? איך זה קשור להרעלה?
    חייהם של אנשים מבוגרים ומאושפזים תלויים על בלימה השכם והערב גם בלי הרעלות, יש מספיק מרעין בישין אחרים.
    ואם נדרש לנושא דובר צבאי הרי זה בגלל מעמדו המיוחד של עראפת ולא בגלל שהורעל או לא הורעל.

  25. אנשי ימין, נא כתבו באתרי ימין הגיב:

    זה גורם למיכאל שרון להתבלבל

  26. למיכאל שרון הגיב:

    זו לא עצה שאתה צריך לתת לעצמך?

  27. מ.ש. החל ממחר בערב – עידן חדש בישראל הגיב:

    [בבקשה גרסה זאת]

    מחר בערב יתחיל עידן חדש בישראל – של היותה מארה עולמית מוכרת של פשעים נגד האנושות. זאת, לאחר הדיון במועצה לזכויות האדם. מחר בלילה יפתח עידן חדש בתולדות ישראל, לאחר שיתברר לעם בישראל שארצם מוקעת על ידי רוב ארצות העולם, בכללם הנאורות שבמדינות.

    יתברר לעם בישראל שרימו אותו, שהתפתחה בישראל תרבות שקר תעמולתי. ועדיין, אין כיום כל מנהיגות בישראל שתודה: הולכנו שולל את העם, סיבכנו את ישראל לדורות. במקום זה תמשך הצדקתנות העצמית.

    וזאת לזכור, כי הפגיעה היא גם במישור הפנימי: ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה מחירי האוכל והדיור עולים חרף המשבר הכלכלי. בישראל שדדו את פיצויי ניצולי השואה. ביטוח לאומי, בעל התקציב השני בגודלו בישראל, רוב פקידיו מנוולים שאין למצוא כמוהם בשום מקום, מועלים, עושים קומבינות ומתעללים בנכים הפונים לנכות כללית, כשתכופות רק שוחד מזכה בקצבה. שר האוצר סחב באושוויץ מזוודות מלאות כסף גנוב, ראש הממשלה קיבל שוחד, ברק ערך לאחרונה מסע הילולים בהון עתק בפריז. הנשיא – אנס, כל ראשי המס נתפסו לפני 4 שנים בקבלת שוחד מטייקונים. על פי תחקיר בהארץ, מיטב הנוער נחשבים לבלדרי סמים משובחים. השקרנות כאן לציבור בישראל היא פתולוגית.

    בעזה עסקו בטבח ופשעים נגד האנושות ולא שום דבר אחר, יש מצור נימשך, הקסאמים זה תשובות חלושות לסיכולים, וחלקם הם ככל הסביר פרובוקציות מצד צה"ל, שיורה קסאמים לשטחים מתים. סיפור המצור, הטבח בעזה וההרג האזרחי, שעלו מדרגה במרץ 2006 לאחר ביקור אולמרט אצל בוש הינם סיפור חד צדדי ישראלי, כולל הקסאמים. כל הכתבים הישראלים נירתמו לבלוף, והיציגו למשל פצוע קל בזרוע כ"פצוע קשה מקסאם". לא הירשו לוועדת גולדסטון לתחקר ישראלים בשדרות ולשמוע מהם את האמת, ללא נציגי השילטון.

    מיכאל שרון

  28. דן למיכאל שרון הגיב:

    תיקון קטן: המועצה לזכויות האדם של האו"ם היא גוף קטנוני וקיקיוני
    והיא תמיד תישאר כך כל עוד כל ההחלטות שלה (כל ה-16) תהיינה קשורות לישראל.
    אותה מועצה ממשיכה לחטוא למטרתה המקורית ומסרבת לדון ולהחליט לגבי זכויות אדם באזורי ג’נוסייד וכיבוש הגרועים פי כמה מעזה ויו"ש.
    גוף כזה המפנה את כל עבודתו ומרצו אל עבר מדינה אחת וסכסוך אחד בלבד הוא גוף מוטה ומסואב, ולכן הדיונים בו הם דיונים בטלים,
    ולכן שום עידן חדש לא יתחיל מחר.

    לגבי תחלואי החברה והשלטון בישראל:
    וואלה, אני איתך! על הפיסקה הזו אני חותם,
    אבל אני גם זוכר לתת קרדיט ו"שאפו" למערכת משפט ומשטרה שחוקרות ושופטות את כל העבריינים הנ"ל, ותקשורת שיודעת לפרסם את שמות העבריינים ומעשיהם.
    לא בכל מדינה היית שומע ויודע על הדברים הללו ולא בכל מדינה הדברים היו נחקרים.
    ולכן אני קורא לך להצטרף אלי ולתת קרדיט למערכת כאשר זה מגיע לה.

    לגבי הקסאמים:
    1. אם יש לך בדל הוכחה לגבי פרובוקציה מצד צה"ל שיורה כביכול קסאמים לשטחים מתים – אנא פרט והסבר.
    2. "לא הירשו לוועדת גולדסטון לתחקר ישראלים בשדרות"? מה אתה אומר? גולדסטון דווקא ראיין את הרופאה ד"ר מירלה סידרר שנפצעה מטיל גראד שירה החמאס לעבר המרפאה בה עבדה (פשע נגד האנושות?) והתרשמה כך: "הרגשתי כאילו מדובר במשחק מכור"…
    כנ"ל "חלק מהעדים הישראלים שהעידו בפני הוועדה נפגעו מירי הרקטות עוד טרם המבצע בעזה – אולם עדויותיהם כמעט ולא זכו להתייחסות במסקנות הדו"ח" כפי שאתה יכול לקרוא כאן:
    — קישור —

    לתגובתך אודה

  29. מ.ש. גולדסטון: ישראל לא מאפשרת לנו להכנס לשטחה ולעשות שימוע פתוח… הגיב:

    מתוך ראיון עם ד"ר ריצרד גולדסטון, הארץ, 10/9/09
    — קישור —

    ישראל לא איפשרה לחברי הוועדה, שביקשו לשמוע גם עדויות מקורבנות התקפות חמאס בדרום הארץ, להיכנס לישראל…

    המזכ"ל אמר שהוא מוכן לתת לי מנדט לחקור גם את מעשי הפלסטינים, וחשבתי שזו הצעה שאני לא יכול לסרב לה…

    " אני מאוכזב כי רצינו להגיע לישראל, לראיין את הקורבנות, לראות את הנזק ולבדוק את ההשלכות שהיו על מאות אלפי אנשים בדרום ישראל שנאלצו לחיות תחת האיום הזה. הייתי רוצה לראות את הדברים האלה בישראל, לדבר עליהם בצורה פומבית, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה.

    – שלטון חמאס כמעט אינו מוכר בעולם ואילו ישראל היא מדינה מוכרת המוגדרת כדמוקרטיה. למרות זאת, אני מבין ממך שדווקא שלטון חמאס משתף פעולה עם החקירה ואילו ישראל לא.

    "אני מסכים. זו האירוניה שבסיטואציה. אפילו אם הממשלה בישראל מחליטה לא לשתף פעולה, אני מופתע שהם אפילו לא מאפשרים לנו לפחות להיכנס למדינה, בצורה לא רשמית, ולערוך שימוע פתוח…

    – חשבתי שהפעם זה יהיה אחרת, כיוון שישראל מקבלת את ההזדמנות שהיא מבקשת במשך שנים, לפרוש את טיעוניה בפני האו"ם. אני מאוכזב שישראל לא מנצלת אותה".

    למי פניתם בישראל בעניין?

    "אני פניתי לשגריר ישראל בז’נווה ושלחתי מכתב אישי לראש הממשלה נתניהו. משרד ראש הממשלה אפילו לא הודיע שהם קיבלו את המכתב. זה היה לפחות לפני כחודש"..

    אפילו המשפטן בעל העמדות הימניות בדרך כלל, עו"ד שמחה ניר, כותב בתמהון אודות מסע ההונאה הישראלי סביב דו"ח גולדסטון:
    — קישור —

    "אני לא יודע דבר על דוח ועדת גולדסטון, כי לא קראתי אותו, ובוודאי שלא ראיתי את התיק, ואיני יודע אילו ראיות הובאו בו, ומה נטען בפני הוועדה. אני יודע רק דבר אחד: מדינת ישראל לא שיתפה פעולה עם הוועדה, לא איפשרה לחברי הוועדה, שביקשו לשמוע – לשם ראיית התמונה בשלמותה, אני מניח – גם עדויות מקורבנות התקפות חמאס בדרום הארץ, ומעל לכל – היא גם ויתרה על הזכות להופיע בפני הוועדה, ולהציג את עמדתה-היא.

    כיוון שאני, כאמור, לא מכיר את התיק, אני לא אומר על הדוח הזה ולו מילה אחת – מטוב ועד רע, כי זה לא יהיה אחראי, ואותו הדבר אני אומר לכל המבקרים את הדוח: אם אתם מכירים את התיק – מדוע לא תציגו בפנינו את מה שיש בו ומה שאין בו, ומדוע לא תעמתו את הראיות והעדויות מול הדוח עצמו, ואם אתם לא מכירים את התיק – מדוע אתם מקשקשים על מה שאתם לא יודעים?

    ובמלים אחרות, פשוטות יותר: אם בפני הוועדה הובאו עדויות וראיות המחייבות תוצאה אחרת, או שלא הובאו כל ראיות למסקנה זו או אחרת שבדוח, מדוע שלא תביאו לנו את זה בצורה מסודרת?"

    מיכאל שרון

  30. מ.ש. החד צדדיות הישראלית בקטל בעזה הגיב:

    הסלמת ההרג הישראלי בעזה במאי 2006 בעקבות ביקור אולמרט אצל בוש – תחקיר קצר
    — קישור —

    ירי החמאס היה כתגובה למצור, להרג היזום מצד ישראל שעלה מדרגה במאי 2006, להרעבה, ובעיקר לסיכולים. פרופ’ זאב צחור, מנהל מכללת ספיר בנגב, היציג את המציאות הפשוטה באיזור עזה במערומיה בינואר 2008:

    אם אין "סיכול ממוקד" בבוקר – אין ירי טילים אחה"צ. אמרתי לאלוף פיקוד דרום, בחייך, אל תתנו סיכולים השבוע – יהיה אצלנו סימפוזיון ורוצים כמה ימים חופש מקסאמים. הפרופ’ סיכם את הענין כדילקמן: "ברק מרקיד את החמאס (לירות קסאמים וגראדים) כמו שהודי מרקיד נחש".

    השקרים לאזרחי ישראל מסתמכים על זכרוננו הקצר.
    מה נחשף בישראל על ידי גורמים רשמיים, אני חוזר, רישמיים, לפני חצי שנה?

    החמאס נימנע מכל מגע עם כוחות צה"ל.

    מפקד אוגדת עזה, אלוף (מיל.) בן ראובן:
    — קישור —

    "הכוחות בשטח "דרכו במקום". ואולם, "כדי שלא יהיו סטטיים" המפקדים בשטח הורו לכוחות להמשיך כל העת בתנועה ובפעילות. יצוין כי רוב התקריות שהסבו נזק מדיני, כמו הירי לעבר בית העיתונאים, הפגיעה בבית הספר וכניסת גבעתי לשכונת אל-הווא, אירעו בשלב הזה של "דריכה במקום", שבו הדרג המדיני לא סיפק לצבא שום יעדים".

    משלימה ידיעה זאת כתבה של אמיר אורן הכתב הצבאי של הארץ:
    "התסכול בצה"ל נובע גם מסירוב החמאס לשחק לפי התסריט שנכתב בישראל. מכל החלופות שנותחו, זו שבחר החמאס – לחמוק ממגע – הוערכה בישראל ערב המבצע כפחות סבירה".

    — קישור —

    מיכאל שרון

  31. מיכאל ט הגיב:

    "אנשי ימין, נא כתבו באתרי ימין"
    זה מבלבל גם אותי ,זה חמוד איך שהם מעמידים פנים שהם מבינים את המאמר אותו הם מנסים לבקר..

  32. אובמה לתועמלנים: אין תקציב. יהושע מורבצ’יק: זה לא בסדר… הגיב:

    ממשל הנשיא אובמה קיצץ בתקציב המממן פרוייקט המפיץ מידע וחומר רקע על המתרחש באיראן בתחומי הפרות זכויות האדם וההתנכלויות לדמוקרטיה…
    התכנית שנפגעה המקיצוץ מופעלת על ידי "המרכז לזכויות האדם באיראן" הפועל זה שנים אחדות (מזמן ממשל בוש..) באמצעות מימון של מחלקת המדינה…

    הסנטור ג’וזף ליברמן שיזם הצעת חוק בסנאט שכללה הגדלת תקציבים לטובת ארגונים הפועלים לקידום דמוקרטיה.. הגיב בביקורתיות: "זה מטריד ומדאיג", אמר ליברמן, "שמחלקת המדינה תיישם קיצוץ משמעותי כזה דווקא כשמעקבים אמיצים אחרי המתחולל באיראן דרושים יותר מתמיד"…

    חוקר בכיר בבית הספר ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הופקינס, יהושע מורבצ’יק, אמר כי "הקיצוצים שמיישם משרד החוץ במענק לתוכנית לקידום דמוקרטיה הם הוכחה למדיניות מוצהרת של הנשיא אובמה שמטרתה לבטל את המרכיבים של קידום דמוקרטיה וזכויות האדם.. כחלק מיעדיה של מדיניות החוץ האמריקאית".

    — קישור —

  33. לשמואל אמיר הגיב:

    כמות ההרוגים הממוצעת בפעולות טרור בעיראק במשך חודשים רבים לאחר המלחמה היתה כ-200 איש בחודש. בפיגוע שביצעו סונים במסגד אל עסכריה בפברואר 2006, בו נהרס המסגד כליל, נהרגו כ-100 בני אדם. בפיגוע ובאירועי הנקמה לשאחריו נהרגו 1,300 בני אדם (אופס, מזכיר משהו? אולי זה בכלל הישראלים, שעשו חזרה כללית ל"עופרת יצוקה?") לאחרונה ירד מספר ההרוגים הממוצע (בעקבות פעילות אמריקאית) ל-100 הרוגים בחודש. כולם חפים מפשע שנרצחו בידי עיראקים "לוחמי חופש".

    אבל האמריקאים אשמים, בגלל שתי סיבות:

    א. כיצד ייתכן שערבים (ערבים!) יהיו אשמים במשהו?

    ב. כיצד ייתכן שהאמריקאים לא יהיו אשמים במשהו?

    רק דבר אחד לא ברור לי איפוא, לעזאזל הישראלים בסיפור הזה!? איך אתה נותן להם לחמוק כל כך בקלות?

    ועוד שאלה: מדוע הטיבטים לא הורגים אחד את השני? אולי זה בגלל הומניות יתרה של השלטון הסיני הנאור?

  34. ללשמואל אמיר הגיב:

    נדמה לי שהבנתי אותך. הבעיה אינם אלה שסובלים מן הקולוניאליזם אלא הקולוניאליסטים עצמם. פתאום, כך נודע לי, רוצחי הנשים והילדים בעיראק הם העיראקים. במאמר שלי סיפרתי על מה חוללו הקולוניאליסטים האמריקאים בעיראק. שם נהרגו ונפצעו יותר ממיליון אזרחים עיראקים ו כשני מליון הם פליטים. אבל אצלך העולם הוא הפוך התוקפים הם המסכנים הקורבנות הם רוצחים בעלי סטייה מוסרית! ראיה כזאת של המציאות יכולה להתקבל רק אצל מי שחונך בעצמו בארץ קולוניאליסטית. ולכן אין לך כנראה צורך לסיפוק של חוש צדק – חבל.
    הפתרון הוא הפסקת הכיבושים ולא התעלמות מהם שם או כאן. ש.א.

  35. מ.ש. הערה חשובה של ש.א. חברת ויקטימיזצייה הגיב:

    אכן, מי שחי בחברה קולוניאליסטית, חדור במגמות ויקטימיזצייה חזקות, הקורבן הופך לאשם, והצדק הופך לצדקתנות. אכן ישראל היא חברת ויקטימיזצייה – מחפשים קורבן, החל בחיפוש "הפראייר שיעשה עבורנו את העבודה" במקום העבודה, המשך בהטחת אשמות באנשים שרוצים לגזול את משאביהם ועמלם או סתם להפכם לשעיר לעזאזל, וכלה בהאשמת קורבנות טבח. זה סוג של טרוף, כגון נהמות הויקטימיזצייה הרוגנות של ביבי בנאומו לפני 3 יומיים, בו האשים בכעס מדומה את התומכים בדו"ח גולדסטון (לרגע נחו מצלמות הטלויזיה על ציפי ליבני המתגלגלת מצחוק נוכח הצגת האשם ההופך בכמה נהמות צמאות לינץ’ לקורבן מאשים). ישראל היא חברה בה מחפשים שעירים לעזאזל, כפי שהעירה לי פעם עולה נבונה מרוסיה – לחיות בישראל זה כמו להיות חייל כל הזמן, העומד בכל מקום על המשמר, "שכן בכל רגע ובכל מקום יכולים להכניס לך באופן לא צפוי ובמפתיע".

    כל המערך המלאכותי הזה, של מלחמת הכל בכל, יכול להחזיק מעמד רק בכוח תמיכה של מעצמה אימפריאליסטית, ואת זה אמר עוד בן גוריון (לישראל אין קיום ללא תמיכת מעצמה עולמית)

    מיכאל שרון

  36. למיכאל ט הגיב:

    הרבה יותר חמוד לראות את איש השמאל מבקש שיניחו לו לנפשו עם המציאות ויניחו לו להסתגר בעולם שבנה לעצמו

  37. מיכאל שרון: רצח, עוינות וופלגנות בחברה נישלטת קולוניאליזם הגיב:

    הקולוניאליזם חותר לפלג ולסכסך בין גורמים מקומיים, בשיטת הפרד ומשול. שילטון עצמי, כל שילטון עצמי, חותר להביא יציבות ושלום לאומה, ומדכא פלגנות. שילטון קולוניאליסטי פועל בדרך הפוכה, מפורר את התשתית המלכדת, וגורם למלחמת הכל בכל – סיעות בסיעות, שבט בשבט, קבוצה בקבוצה, ללא כל ריסון אזרחי. במונחים של הגל, בעוד המדינה מבטאת סולידריות ואלטרואיזם אוניברסאלי, הרי השילטון הקולוניאליסטי מסיג לשלב אחורה: סולידריות ואלטרואיזם פרטיקולרי -שיבטי.

    זאת באופנים הבאים:

    1) העם מנוכר לשכבה השלטת אותה מעצים השילטון הזר. זאת נותנת זיכיונות ואת משאבי האומה לכוח האימפריאליסטי. אלא שכל ניכור מתחיל ברמה הקיומית היום -יומית: אתה מתחיל לחוש איבה נוכח הקפצה לעמדות מפתח של אנשים המסגלים מנטליות, אורחות דיבור וגינונים מלאכותיים של השילטון הזר, ואינם מבטאים הוויה אואינטרסים וטנטיים, אלא מדובר בתופעה סרטנית חקיינות, המבטאת פגיעה והדרה של אנשים הפועלים בשרות דחפי החיים של העם.

    2) חינוך ל"דמוקרטיה" כחינוך לחטפנות, נירגנות ומלחמה פרטיקולרית על כוח: השילטון האימפריאליסטי אינו מייצג דמוקרטיה במובן של הפרדת רשויות ושאר חרויות, אלא הוא מייצג אוליגארכיה מקומית המשתפת פעולה עם שילטון זר, ולכן אין למשל הפרדת רשויות, אלא השילטון הוא הומוגני וטוטליטארי באיצטלה של המלה הלא מובנת "דמוקרטיה" (נערכת מידי פעם הצגה של בחירות כלליות מוטות בחסות כידוני הכוח הזר.

    האיש ברחוב מבין את המילה דמוקרטיה כ"התרסה במאבק על כוח ומשאבים" שכן הוא רואה למשל עידוד להתרסה כזאת מצד נשים שהשילטון הזר מעצים את דמותם, נשים המסגלות את המנטליות של השילטון הזר, ומתריסות באופן דיפוזי וחסר משמעות ממשית.

    אחזור על כך: האדם ברחוב לומד להבין את המושג דמוקרטיה כפוזה מתריסה בשרות חתירה לקבלת כוח ומשאבים. אין השילטון הזר מלמד אותו מהי דמוקרטיה אמיתית. וכך נוצרת מלחמת התרסה של הכל בכל מצד קבוצות שונות.

    3) טימטום ההמונים בבתי הספר: במקום ללמד להבין ולנתח, מלמדים המורים הקולוניאלים דיקלום של משפטים שלמים. החינוך הקולוניאלי פוגע בליבת מושג התבונה. פגשתי זאת אצל עובדים זרים שגדלו תחת חינוך קולוניאליסטי.

    4) הגורמים המשתלטים על ההמונים בסביבה קולוניאליסטית הם מעין מנהיגים שליליים ועריצים הנוקטים בטכניקות ברוטליות ושדירותיות של תפעול כוח. כוח ללא תבונה. ומטילים אימה וטרור. גם בזה ניתקלתי אצל קבוצות עובדים זרים שגדלו בסביבה קולוניאליסטית.

    הדבר קורה בהיעדר האלמנט המוסרי מדיני של אלטרואיזם אוניברסאלי, אותו משמיט השילטון הזר.

  38. חיים ו. הגיב:

    לא מר אמיר, האמריקאים לא צדיקים גדולים.
    אבל וזה אבל לא קטן, האמריקאים הם לא אלו שיצרו את האיבה העצומה בין שיעים לסונים לכורדים בעירק. האמריקאים רק הסירו את המגף הסוני של סדאם מעל צווארם של הלא סונים בעירק וראה זה פלא, השיעים והסונים שוחטים אחד את השני בחדווה ועזוז והכורדים מקימים להם מדינה דה-פקטו. אפשר ללמוד מזה דבר או שניים על לאומיות באזורנו, ירדן, לבנון וסוריה בוודאי למדו משהו בעל ערך על יציבותן של מדינות בהן מיעוט שולט על רב.

    האם הסרת שלטונו של סאדם הייתה מעשה נבון? תלוי את מי שואלים כנראה, הכורדים בטח לא בוכים על לכתו של הרודן, אבל הם כנראה סוכנים אימפריאליסטים ולא עם עתיק יומין כמו הפלסטינים שבוודאי ראויים להגדרה עצמית. השיעים שהם הרב וכרגע בשלטון בטח לא מצטערים על סופה של הדיקטטורה הסונית, הם בטח לא מתים על הכיבוש האמריקאי אבל לא נראה שהנשיא הנבחר(סוכן אימפריאליסטי, בוודאי) ממש מתחנן שיעזבו. ישנם כמובן תומכי המשטר הישן, נתעלם מהם שכן הם הריאקציה הארורה. נותרו רק לוחמי החופש האמיצים המחרפים נפשם מול האימפריאליזם האמריקאי. הממ… לא ממש בטוח שהם רואים באמריקאים את הבעיה במובן הזה שלוחמי החופש נלחמים בעיקר אלו באלו, כנראה שהאמריקאים מפריעים להם בטבח ההדדי אבל זה לא ממש למה שהתכוונת, נכון? 

  39. מ.ש. לחיים ו’: פלגנות וסכסוכים – נתון אנושי בסיסי הגיב:

    אנשים וקבוצות ואפילו שכנים או בני משפחה נוטים לסכסוכים. את אלה ניתן ללבות או ניתן לשכך.

    תפקיד מדינה של העם (בניגוד למדינה הנישלטת על ידי מש"פ עם האימפריאליזם) הוא לשכך סכסוכים – ויש לכך דרכים שונות, שאחת מהם אצל סאדם חוסיין, היתה חזרה למיתוסים בבליים קדומים כגורם מלכד לאומי-תרבותי היסטורי ועל דתי-עכשוי.

    גורם מלכד נוסף מעבר לפרטיקולריזם "טיבעי" הוא פרוייקטים לאומיים מסוככים של הגדלת רווחה סוציאלית, כאלה בהם נקטה מפלגת הבעת העיראקית או המפלגה הסוציאליסטית של המרשל טיטו ביוגוסלביה של פעם…

    ברור שהתעמולה האימפריאליסטית תדגיש שמתחים שלובו היו קיימים קודם, רק שהיא תעצים את משקלם ותציגם כאסון טבע הכרחי חסר פתרון…, (דהיינו תציגם כנתון שהוא הכרחי המציאות ולא נתון שהוא רק אפשרי המציאות) ותפנה ותחדש נירגנות של קבוצה אחת כלפי רעותה, כגון המתח בין הסונים לשיעים, תוך הדגשה ש"זאת דיכאה בעבר את זו".

    הקיום המדיני התקין הוא שיכוך ניגודים לטובת פרוייקטים לאומיים וסוציאליסטיים, תוך העצמת אלטרואיזם מוסרי וסולידריות אוניברסליים מדיניים ועל-קבוצתיים. כשמתשתלטת על חברה אידאולוגיה קולוניאלית, אין עוד כל משקל למוסר מדיני אלטרואיסטי, וקיימת רק כוחניות, התרסה ונירגנות – כלומר הפלגנות מלובית ומפוררת הרקמה החברתית-מדינית המאחדת, תוך קונסטרוקציה מחדש של ההיסטוריה של הפלגנות המקומית..

    מיכאל שרון

  40. חיים ו. הגיב:

    אוי מיכאל, לפני שתקפוץ לענות לאיש הקש שאתה מתווכח אתו בלהט כל הזמן תנסה לחשוב. חשבת פעם למשל שאולי הכורדים ראו בעירק של סדאם גורם אימפריאליסטי דכאני ומאיין(זו מלה שאתה אוהב לא?), דמיינת פעם שהכורדים אולי לא רואים את עצמם כחלק מאותו עם כמו העיראקים והבבלים הקדמונים? חשבת פעם שכורדי בעירק רואה עצמו קרוב יותר לכורדי בטורקיה ולא לערבי בבגדד? עלה בדעתך פעם שגז חרדל הוא גורם מפלג יותר משפרוייקטים לאומיים מסוככים של הגדלת רווחה סוציאלית הם גורם מאחד?

  41. לחיים ו. צריך אלימות קולוניאליסטית? הגיב:

    השאלה הכורדית היא סיבה לכיבוש קולוניאלי של עירק? האם לא תספיק להם אוטונומיה כמו לבסקים בספרד? צריך התערבות אלימה תוך הפרת מציאות גאופוליטית רבת שנים? גם בטורקייה קיימת שאלה כורדית, מדוע האמריקנים לא כובשים אותה למטרת "הענקת חרויות דמוקרטיות לאומה הכורדית"? משום שהיא חברה בנאטו? ישראל אגב בוחשת בעניין הכורדי בעירק, וחימשה את בראזני מאז 1962, ואיני בטוח שמאהבת חרות הכורדים לשמה. ניתן לפתור שאלה זו בדרכי שלום בהתערבות דיפלומטית של גורמים בקהילייה הבינ"ל,

    מ.ש.

  42. מ.ש. התערבות אימפריאליסטית מוצדקת מתי? המקרה של גרורה קולוניאליסטית שהשתגעה הגיב:

    גורם אימפריאליסטי הכובש בכוח גרורה קולוניאליסטית שהשתגעה, אכן יכול להועיל, למשל בישראל היתה מועילה מאד התערבות של הצי הששי, כוחות נאטו ונחתים אמריקנים שישתלטו על מרכזי השילטון והתקשורת, זריקת רוב ראשי האוליגארכייה והממשל הישראלים – פושעי המלחמה והפושעים הכלכליים לבתי סוהר פדרלים בארה"ב, או הבאת שב"ס אמריקני לבתי סוהר ישראלים שיורחבו, שבירת הפשיעה נגד האנושות והפשיעה הכלכלית הענקית בישראל, הבאת אדמיניסטרצייה אמריקנית לכאן, בוגרת הארווארד וייל, במקום האדמיניסטרצייה המועלת הישראלית חניכת אוניברסיטת לאטוויה. חקירה של האינטרפול והפ.ב. איי אחר כספי מדינה שהוברחו בידי פקידים ישראלים לחשבונות ממוספרים על שמם בבנקים שווייצריים, ובניו יורק ולונדון, להערכתי מאות מליארדים.

    הרי בניגוד למדינות שמשלמים בהם פחות מס, בישראל אין כל תמורה למיסינו, חלק מהמיסים הם עקיפים, למשל שמונים אחוז ממחיר הדלק. האוליגארכייה בישראל שהיפסידה 43% מנכסיה, מנסה כיום להחזיר את הכסף שאיבדו על ידי שוד האוכלוסיה, וכך ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמחירי הדלק, המזון והדיור עולים חרף המשבר הכלכלי. חלק מהאוליגארכיזם בישראל זה הסכמים קרטליסטים, למשל בענף הריהוט, וכך איקאה ישראל יקרה ב-45% יותר מאיקאה בכל סניף אחר בעולם. האוליגארכייה הבוזזת מטמטמת את האוכלוסיה עם כוכב נולד, האח הגדול, החדשות כבר שנה משדרות רק טריבייה – טופז, רציחות, מציצנים ואנסים ומתאבדים.
    ________

    מר שרון שלום

    למרות שמה שציינת מבחינה עובדתית נכון במקרים רבים, אין לראות את הקולוניאליזם או את מה שהסוציאליזם קורא אימפריאליזם כדבר שלילי בהכרח: מבחינה הסטורית כוחות אלה של העולם המערבי שהשתלטו על איזורים בעולם השלישי קירבו אותם לשפע ולטכנולוגיה של המערב. פעמים רבות, דווקא פילוסופיה לאומית הובילה להפקעה (בתירוץ אל הלאמה) של נכסים מערביים שהיו בארצות מפגרות והפכו את שליטיהן הדיקטטוריים המקומיים לעתירי הון באופן לא צודק – ודוגמה מובהקת לכך היא הבעלות שיש לערכים על הנפט, שהם למעשה שודדיו בחסות האידיאולוגיה האנטי-קולוניאליסטית.

    בברכה
    אוהד
    ——-

    מ.ש:

    הקולוניאליזם לא הכרחי. הקדמה היתה מגיעה לשם, בין היתר על ידי שליחת צעיריהם ללמוד באוניברסטאות אירופיות, כמו שעשו היפנים, הטורקים, או המצרים. ועל ידי מפגש עם אירופים. הקולוניאליזם אינו אלא גזל שטחים ומשאבי טבע בכוח חמוש. היכולת של חברות סחר והתיישבות לגייס יחידות חמושות, עוררה חמדנות של גזל. אין כאן כל יצרנות והמצאתיות. הטורקים והיפנים היו חזקים מספיק להדוף זאת, אך לא האפריקנים. בניגוד ליפן, טורקיה ומצרים, הקולוניאליזם היה בדיוק הדרך למנוע קדמה ולהשליט בריונים ואנשי אגרוף על המקומיים, תוך זריעת סכסוכים, ותוך טימטומם בבתי ספר שהתמחו בטימטום שיטתי של ילדים.

    שם המשחק כאן הוא גזל של משאבי טבע. אגב, הנפט הערבי שייך לחברות אמריקניות ובריטיות, ועל זה מגן הצי הששי — קישור — . מוסאדק ב-1951 הלאים את הנפט האירני, וכך עשתה המהפכה המוסלמית באירן, ולכן יש תעמולת שקרים נגדה. מאחורי הדברים שכתבת יש לשאול שאלה אחת מלבד, מי התועמלן שכתב את ההבלים הללו. כפי הכלל הידוע: חפש את נתיב הכסף הגדול ותגיע לתשובה. זה כסף לא עקב יצרנות, תגליות, תעשייה, אלא כסף גזל.

    ___________

    אוהד, רבים מהמשטרים הביריוניים והעריצים, כמו של רוברט מוגבה בזימבוואה, הם פרי המורשת הקולוניאלית של השלטת אנשי אגרוף על המקומיים. מדינות עריצות בעבר באירופה אינן כאלה כיום. זכויות האדם הוא רעיון נהדר, אך דווקא משום כך, הבוזזים התחכמו, והם מסגלים רטוריקה של זכויות אדם למטרת התערבות אלימה להשגת חזקות.
    חשוב רעיון האינדיוידואליזם והאוטונומיה של הפרט, חשובים רעיונות זכויות האדם, אך יש לזכור כי גם אוליגארכיות עריצות מתחכמות ומסגלות רטוריקה כזאת.

    מיכאל שרון

  43. מי שמתנגד לטבח ערבים וגזילת אדמותיהם הוא מכחיש שואה הגיב:

    "להרוג את הערבים ולקחת אדמותיהם. מי שמתנגד לזה הוא מכחיש שואה"

    עמיש למשל כותב שבדת יש מרכיבים ברבריים – כגון קיצוץ חלקים מהזין. זה נכון כמובן, כי זה לא כל כך שפוי לקצץ חלקים מהזין ולהגיד שזה מה שאלוהים רוצה. אבל עמיש גם מתנגד לטבח הערבים וללקיחת אדמותיהם. ברור שאנשים שמתנגדים לטבח, ואומרים שזה לא בסדר לקצץ זין, ואומרים שזה לא בסדר שפקידים ישראלים גזלו את פיצויי ניצולי השואה ונוכלים דפקו למסכנים את הפנסייה הגרמנית, ברור שאנשים כמו עמיש שאומרים את האמת – עושים בעיות לנבלות ולמטורפים מקצצי הזין. לכן צריך להכפיש את עמיש, נספר עליו שהוא מכחיש שואה.

הגיבו לתועמלן למיכאל שרון, על היסקים הגיוניים

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים