הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-29 בספטמבר, 2009 94 תגובות

זה לא מעט שנים נדמה כי המאבק למען זכויות אדם הוא התפקיד המרכזי והראשון במעלה העומד בפני כוחות הקדמה ברחבי העולם. אנו נקראים להושיט עזרה למוכי הגורל באפריקה הנרדפים ע"י שליטים אכזריים, להתייצב למען כינון דמוקרטיה בארצות שרק לפני זמן מה בקושי שמענו עליהם ולהתגייס למען זכויות מיעוטים שונים בקצוות תבל מבלי להבין את מורכבות הקונפליקט בו הם נמצאים. את הידע מספקים לנו לרוב כלי התקשורת המערביים המציגים לנו תמונות זוועה בטלוויזיה. גם בחלקים של השמאל ואפילו זה הרדיקלי, דחק נושא זכויות אדם הצידה את המלחמות "המיושנות" על זכויות עובדים, על אלטרנטיבה רדיקלית של החברה, על כינון משטר של צדק חברתי ולעתים אף את המאבק למען השלום. לכבוד ייחשב עכשיו להשתייך לארגון זכויות זה או אחר, בעוד השתייכות למפלגה רדיקלית נראית לעתים כבלתי רלוואנטית. סוציאליזם, קדמה חברתית, ניתוח מעמדי של המציאות, כל אלה הפכו "פאסה". צו האופנה הוא לקום ולהצטרף לאגוד זכויות אדם, להציל בכך את העולם ולהרגיע את מצפונך..

והנה מופיע ספר הקורא תיגר על מוסכמות אלה. לא, הספר אינו כופר בחשיבותן העליונה של זכויות אדם, אך הוא מבקש להעביר תחת שבט הביקורת מה נעשה (ומי עושה) בעולם בשם זכויות האדם. בניתוח חד ומנומק היטב, המבוסס על עובדות לרוב, מגלה ומסביר לנו מחבר הספר שההגנה על זכויות האדם הפכה (במידה רבה) להיפוכה – הוא מבטא זאת בתת הכותרת של ספרו*: "ניצול זכויות אדם כדי למכור מלחמה".


מחבר הספר הוא יאן בריקמונט, פרופסור לפיסיקה תיאורטית באוניברסיטת לונגויו בבלגיה. הספר הופיע לראשונה בצרפתית ורק לאחר מכן באנגלית. בריקמונט עשה את שמו כאשר יחד עם אלן סוקל פרסם ספר כנגד הפוסט מודרניזם.


נציין כי חוד ביקורתו החריפה של בריקמונט מופנה נגד ארה"ב, אשר לדעתו אחראית באופן ישיר למלחמות, פלישות והתערבות צבאית שגרמו להרג המוני של בני אדם, בהגנה כביכול על זכויות אדם ואזרח. עם זאת, בריקמונט אינו מגדיר עצמו כמרקסיסט ואפילו לא כסוציאליסט – בספרו הוא מסביר אפילו את הסתייגותו מהמרקסיזם. הוא מחזיק גם בהשקפות שונות ביחס לברה"מ וסין מאלו של רבים בשמאל הרדיקלי. אין צורך או הכרח להסכים איתו בסוגיות אלו, אבל בשורה התחתונה הוא מציג לדעתי משנה רדיקלית וממוקדת, החסרה היום לא פעם גם במשנת השמאל הרדיקלי.


מפציצים למען זכויות אדם


בשנים אחרונות היינו עדים בעולם להתערבות צבאית והצתת מלחמה בארצות רבות על מנת לכונן בהן, לפי הצהרות הפולשים, זכויות אדם שנדרסו ברגל גסה. כך קרה בעיראק, אפגניסטן, ויוגוסלביה לשעבר. פלישות קודמות כוללות את קובה, ניקרגואה, גואטמלה, גרנדה, האיטי, וגם וייטנאם והרשימה ארוכה.. איומים בהתערבות חיצונית נשמעים היום כלפי בוליביה, וונצואלה ובעיקר איראן.


השאלה הראשונה שמעלה בריקמונט, היא מה הועילו מלחמות האלה למצב זכויות האדם? כלום אפשר בכלל בעזרת מלחמה וצבא להגשים זכויות אדם? בריקמונט טוען כלפי תומכי הפולשים: צבא, כיבוש ומלחמה אינם אמצעי להשיג זכויות אדם. הקורבנות בנפש ורכוש עולים פי אלף על מה שבאו לתקן.


ניקח לדוגמא את הפלישה לעיראק. סאדאם חוסיין קיים שם משטר של דיכוי אכזרי נגד בני עמו אבל דווקא בדבר אחד תמך בו העם – נגד כוונת האמריקאים לפלוש לארצם. במקום לקבל את הפולשים בסוכריות ופרחים כפי שהאמריקאים הבטיחו לנו , כיבדו אותם העיראקים במטחי כדורים. ניתן אם כן לומר, כי כבר במבחן ראשון הייתה הפלישה שקרית כי הייתה אנטי דמוקרטית כנגד רצון העם העיראקי. הסתבר מאוחר יותר כי גם ה"פוטו אופ" של הפלת מצבת סאדאם חוסיין בוימה ע"י הצבא האמריקאי. היום, עיראק נמצאת תחת כיבוש אמריקאי, ההתקוממות נגד כוחות הכיבוש נמשכת, ואנשים רבים נהרגים מדי יום. עיראק מחולקת למעשה לשלושה חלקים: הכורדים, השיעים והסונים. שני מליון בני אדם ברחו כתוצאה מהלחימה והפכו פליטים. הארץ הרוסה ואפילו את עתיקותיה שדדו. היש אדם בר דעת שיחשוב שכעת נוצרו שם תנאים להגשמת זכויות אדם? לדמוקרטיה? כלום יכולה להתקיים שם דמוקרטיה תחת שלטון אמריקאי כובש ותחת ממשלת בובות אמריקאית? וכל זה במחיר של כמיליון פצועים והרוגים. אך אל חשש, חברת הליבורטון, ספקית הציוד הצבאי לצבא האמריקאי חוגגת, הנפט זורם לתאגידים.


הטענות לפלישה התבררו כשקריות להדהים. עדיין זכורה התמונה המביכה של שר החוץ דאז, קולין פאוול, היושב במועצת הביטחון ומראה כמה שרטוטים של צינורות פח המעידים כביכול על מציאת אורניום באוגנדה, המיועד לכורי הגרעין בעיראק.


כזכור לכולנו, לא נמצאו בעיראק כלי נשק להשמדה המונית ולא היו כלל קשרים של השלטון עם ארגון אל קעידה. התקשורת האמריקאית הסיתה את הציבור כנגד סדאם חוסיין, תוך כדי פרסום חסר בושה ומעצורים של שקרים. לאחר ההשתלטות על עיראק, שיחרר הניו יורק טיימס (סיסמתו בשער העיתון היא "כל העובדות שראוי להדפיס") התנצלות רפה על אי בדיקה מספקת של דוחות כתביהם..


כיום ממשיך אותו עיתון באותה שיטה נגד איראן כפי שנהג לפני שנה נגד סין. את סאדאם חוסיין העמידו לדין והוציאו להורג, אבל האחראים הגדולים לרצח בעיראק – בוש ומרעיו, מי יגע בהם? מי ידרוש מהם אחריות למעשיהם ויביא אותם למשפט?


מלחמת עיראק היא אם כן דוגמא מובהקת לפלישה המונעת כביכול על ידי דאגה לזכויות אדם ודמוקרטיה, שתוצאותיה הן טרגדיה איומה לעם העיראקי שאיבד את חירותו ונשלט היום ע"י האימפריה האמריקאית, המבססת את שלטונה ואחיזתה במשאבים המקומיים היקרים לזמן בלתי מוגבל.


מי קובע מה הן בדיוק ההפרות של זכויות האדם, מתי לפלוש ולאיזו מדינה?


מסביר בריקמונט: "כאשר דיקטטורים, מלכים, בוסים, אריסטוקרטים, ביורוקרטים או קולוניאליסטים משתמשים בכוח כנגד אחרים, הם נזקקים לאידיאולוגיה". אידיאולוגיה זו הוא ממשיך, היא תמיד פשוטה למדי: המעצמה הגדולה טוענת תמיד שהיא משתמשת בכוחה נגד המעצמה השנייה בעוצמתה – לטובתה – כלומר היא, המעצמה הכובשת, היא אלטרואיסטית".


בראש הקוראים למלחמה בעיראק עמדו "השמרנים החדשים" (ניאו-קונים) האמריקאים ומה שכינו אז "הניצים הליבראלים" שקראו לפלישה לעיראק בשם הדמוקרטיה. בין ראשי אידיאולוגי המלחמה האלה התייצב מיכאל איגנטייף, מראשי המפלגה הליבראלית בקנדה, שפעל בהתלהבות להצטרפות הצבא הקנדי למלחמה באפגניסטן. איגנטייף טען, "כי אמריקה היא האימפריה האלטרואיסטית יצירת המאה ה – 21 , השוחרת זכויות אזרח ודמוקרטיה, אך מגובה בכוח הצבאי הנוראי שהעולם ידע מאודו."


הגנה על טוב ליבה של אימפריה איננה כמובן דבר חדש. בריקמונט מזכיר את ג’ון סטוארט מיל, אחד ההוגים האנגלים המהוללים (ונכנס להיסטוריה המערבית כנביא החופש), שהגן על האימפריה הבריטית בשעתה וכתב כבר אז מסה קלאסית על "התערבות הומניטרית".


גם במסה המפורסמת שלו "על החופש" כתב סטוארט מיל: "עריצות היא צורת שלטון מתאימה לאותן חברות שהן נחשלות, כל עוד העריץ המושל נוצר בליבו את האינטרס של העם". לא קשה לנחש למי התכוון – סטוארט מיל עבד ב"חברה המזרח הודית" האנגלית ששלטה באותם ימים בהודו.


האידיאולוגיה הטוענת כי למען זכויות הומאניטאריות, מותר וצריך להתערב בארצות אחרות – היא ביסודה לגיטימציה הנותנת יד חופשית למעצמות הגדולות להתערב בכל מקום בעולם. יש לשים לב, כי קיימת כאן גם הפרה גסה של הזכות של המדינות לעצמאות לאומית, להגנה עצמית ונגד התערבות זרה. כל אלו כידוע, הם עקרונות מקודשים ומעוגנים בחוק הבינלאומי, הנדרסים ע"י המעצמות הכובשות בדרכן לאכיפת זכויות אדם כביכול. יש לציין כי כל מי שטוען לזכות התערבות בארץ אחרת, מתכוון גם מבלי שיזכיר זאת, לארצות הגדולות והחזקות בלבד. ארץ קטנה וחלשה אין לה כמובן "כח צבאי איום" כדברי איגנטייף. לא צריך דמיון רב כדי להבין מי יקבע אם יש הצדקה להתערבות – ודאי לא הארצות הקטנות, שאם לא כן, היו נמצאות מן הסתם ארצות שהיו תומכות בזכות ההתערבות הצבאית בטריטוריה של ארה"ב עצמה ר"ל.


ומי יקבע מהן זכויות אדם? שוב, רק הארצות החזקות, הלא רק להן האפשרות להגשים אותן. הארצות החלשות, החסרות עוצמה צבאית, הן בכלל מחוץ למשחק הזה. כלומר, נוצרה לנו כאן תורה אימפריאליסטית פוסט קולוניאלית, הפעם תחת דגל זכויות האדם והדמוקרטיה, המשמשת עכשיו בזכויות האדם לשם השתלטות על ארצות אחרות ומשאביהן.


למרבה הצער, תורה זו יעילה למדי: השבת זכויות אדם היא אמצעי שכנוע אפקטיבי ו"מודרני" לשכנוע לאנשים רבים לתמוך במלחמות וקטל המוני. במיוחד קל, באמצעות תקשורת ההמונים, לשכנע חלק מן האינטליגנציה האזרחית ולשחרר אותה ממעצוריה כלפי מלחמות אימפריאליסטיות ישנות. יש בכוחה של תורה חדשה זו למשוך גם חלק לא קטן של אנשי שמאל הסבורים כי אנטי אימפריאליזם ו"אנטי אמריקניזם" כבר עברו מן העולם. כך היה הדבר במלחמת עיראק. בריקמונט קובל בספרו על ההתנגדות החלשה והמעטה למלחמת עיראק בקרב אלו שהיו בעבר יוצאים נגד זוועות מסוג זה.


בעד זכויות העניים להמשיך לישון מתחת לגשרים


בספרו, מרחיב בריקמונט גם את עצם מושג של זכויות אדם מעבר לאופן בו הוא מקובל היום.


הוא מזכיר לנו את העניין הכמעט נשכח היום שבהצהרת זכויות האזרח של האו"ם, משנת 1948 , מופיעים לא רק זכויות פוליטיות ואינדיבידואליות. אלא גם כלכליות וחברתיות.


כלום קרה אי פעם שהמעצמות הגדולות קראו להתערבות בארץ אחרת למען זכויות חברתיות אלה? הזכות לעבודה, למגורים אנושיים, לפרנסה, לחינוך ובריאות לכל? בריקמונט מסביר זאת בצדק בכך שארה"ב עוינת כל התקדמות חברתית בעולם השלישי, בהנחה שכל התקדמות כזו מחלישה את כוחה שלה. כדוגמה הוא מביא את מקרה גואטמאלה.


גואטמלה היא דוגמה טובה להתערבות ארה"ב "בעד הדמוקרטיה וזכויות אזרח".


ביוני 1952 אימץ הקונגרס הגואטמלי רפורמה אגרארית שהוצעה ע"י הנשיא הפופולארי יעקוב ארבנץ. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם גמר את הלל על רפורמות אלה: "כחוק קונסטרוקטיבי ודמוקראטי". קרקעות הועברו (אחרי תשלום פיצוים לבעלים הקודמים) לאיכרים צאצאי אינדיאני המאייה, מהם נגזלה הקרקע בזמן הכיבוש הספרדי. הונהגו רפורמות כמו הלוואות בריבית נמוכה, לימוד בכפרים, סלילת דרכי הובלה לכפרים וכדומה. שנתיים אחרי תחילת הרפורמה אירגן הסי. איי. אי. פוטש צבאי שהדיח את הנשיא. ארה"ב הצהירה שאינה מתנגדת לרפורמה אלא רק "לנשיא האדום המאיים על הדמוקרטיה". השלטון הועבר שוב לבעלי הקרקע הגדולים והושבה הדיקטטורה השנואה. הטרגדיה בגואטמלה, אומר בריקמונט, היא דוגמה חיה "להגנת הדמוקרטיה" נוסח ארה"ב באמריקה הדרומית ומקומות אחרים.


כמעט מיותר להעיר שארה"ב ממשיכה גם כיום, חמישים שנה אחרי, בניסיון להפיל כל שלטון שעומד על זכותו לעצמאות מול ארה"ב ולשינוים חברתיים למען השכבות המנוצלות בעם. כך ארגנה התקוממות נגד צ’אבס בוונצואלה, חתירה נגד מוראלס בבוליביה וכבר כמעט חלפו מזיכרוננו ניסיונותיהם של האמריקאים לחסל את מנהיגה של המהפכה הקובנית, פידל קסטרו ןהחתירה להפלת שלטונו. באופן דומה עזרה ארה"ב לעריץ הצ’יליאני פינושה בהפלת איינדה ותמכה במפלתם של הסנדיניסטה בניקרגואה, והרשימה עוד ארוכה.


מתברר אם כן, שהמלחמה למען זכויות האזרח יש לה פנים רבות. כאשר היא מנוהלת בידי הארצות החזקות הגדולות כנגד ארצות קטנות וחלשות, היא צריכה לעורר מיד חשד אצל כל שוחר זכויות אדם אמיתי.
 
עד כאן רק מקצת מתוך ספרו של בריקמונט.


במאמר נוסף נסקור נושאים נוספים: זכויות אדם של המערב כנשק נגד העולם השלישי. על שוחרי זכויות אדם כנים המנוצלים כעלי תאנה על ידי מפירי זכויות אדם .


*Humanitarian Imperialism
(Using Human rights to sell War)
By Jean Bricmont
Translated By Diana Johnston
Monthly Review Press
New York 2006

תגובות
נושאים: מאמרים

94 תגובות

  1. אור הגיב:

    על הסיבות לפלישה לעיראק ועל מה שנעשה שם ניתן ללמוד המון מ-http://bnarchives.yorku.ca/123/01/041214NB_WPPD_epilogue2004.pdf
    ומהספר החדש של נעמי קליין

  2. רונן הגיב:

    רק דמוקרטיה היא ערובה לזכויות אדם.
    מה תעשה עם צפון קוריאה למשל?
    אפשר להפציץ את המדינה עד שתתפרק ואז לכונן בה דמוקרטיה תוך כדי איחוד עם הדרום.
    לאורך זמן כולם יחיו טוב לעומת המצב העכשוי שבו כולם מתים ברעב או מדיכוי.
    האם לדעתך ההפצצות של בנות הברית במלחמת העולם ה2 לא היו מחויבות המציאות?

  3. מיכאל שרון: עידן תעמולתי והונאת תחושות הצדק הטיבעי. הגיב:

    כמעט מובן מאליו. יש דברי יסוד בקיום האנושי שמשליטי הזכויות הליברליות בכוח אלים, מתעלמים מהם.

    אבל גם וחשוב לזכור זאת – שהיכן שיש פשיעה עריצה ושרירותית נגד האדם – לרוב גם אין יצור וחלוקה סבירה של אמצעים לקיום בסיסי, ואוליגארכייה מסואבת מזרימה לעצמה את מעט המשאבים.
    הדבר האחרון הוא "אלף בית" המוכר הן לאינטואיציות הבסיסיות שלנו של צדק טיבעי והן לכל מי שמעט התנסה בזאת בגופו הוא.

    הדבר האחרון הזה הוא כל כך בסיסי, עד שנידרשת מצד גורמי ניצול ושעבוד חזקים ואלימים מערכה ענקית של הונאה – הונאה הדוחפת מתחת לאפינו מצגים של פשיעה מסואבת ושרירותית כזאת נגד (זכויות) האדם.

    כזה, בנוסף לדוגמאות שהוזכרו במאמר, היה הביום הענק באינטרנט של דיכוי מחאת האופוזיצייה הכביכול ליברלית באיראן לאחר הבחירות שם.

    כך כיום, עולים לממדי ענק הצידקתנות השיקרית ומסעות הונאת הענק של תחושות הצדק הטיבעי שלנו – בשרות דיכוי וניצול אימפריאליסטי, או בשרות דיכוי וניצול פנימי וחיצוני, כמו בישראל.

    אנו חיים בעידן תעמולתי בשרות גורמי ניצול-יתר ושיעבוד דכאניים. תוצאה מרכזית של תרבות תעמולתית-צדקתנית זאת: השטחת מחשבת האדם והתבהמותו הצדקתנית.

  4. תם – המחאה באיראן היא ביום? הגיב:

    מניין לך שדיכוי מחאה באיראן הוא ביום ענק?
    האם אתה טוען שאנשי אופוזיציה לא נכלאו, ועיתונאים לא הורשו לסקר את המתרחש?

  5. איתמר הגיב:

    ארצות הברית מעולם לא טענה שהיא פולשת לאפגניסטן או לעירק מסיבות הומניטריות. הפלישה לאפגניסטן היתה מכוונת נגד בן לאדן ומשטר הטליבן שתמך בו. והפלישה לעירק היתה עקב הנשק הגרעיני שהיא כביכול החזיקה/פיתחה. היו כמובן נסיונות לזכות באהדת האוכלוסיה המקומית (ולא רק במדינות הכבושות), אבל הטענה שהמלחמות האלו הן תוצאה של מאבק למען זכויות אדם היא פשוט לא נכונה היסטורית.

    כל שאר הטיעונים שיוצאים מהנקודת הנחה הזאת הם טיעונים שעובדים רק בתנועה סיבובית, כשזה מתאים לו הוא משתמש בצד אחד, וכשלא אז הוא משתמש בצד השני (אם ככה למה לא פולשים לסעודיה? מי שמכם לקבוע מה טוב לסעודים? הסעודים טרוריסטים? אתם טרוריסטים! ומה עשיתם בויטנאם?! למה לא עשיתם את זה בסעודיה? וכו’).

  6. הבנתי הגיב:

    עכשיו הבנתי למה "השמאל" תומך תמיד בדיקטטורים רצחנים ובמשטרים פשיסטים מהגרועים בעולם. זה כי הוא רוצה לשמור על זכויות בני האדם שחיים שם ואם חס וחלילה מישהו יוריד את הדיקטטור מכיסאו זה יביא לאלפי הרוגים ויקלקל את מצב הרוח של הדיקטטור וציוותו. זה שלפני כן מתו עשרות אלפים זה לא חשוב. מה שחשוב זה שהאמריקאים המנוולים עוד יביאו דמוקרטיה לאן שהוא במקום את משטר הצדק הסוציאליסטי נוסח סטלין.

  7. מ.ש. חשוב. היו דיווחים שהוצנעו על כך הגיב:

    1) ראשית היו דיווחים על כך ששרותי הביון האנגלי והאמריקני בחשו בקלחת, בהזרימם לשם כך סכומים גבוהים לגורמים באירן.

    2) שנית היו דיווחים מהימנים למדי על הונאת "הטוויטרים מאירן" כביכול.

    אחד הדיווחים הוא של עורכי האתר האמריקני הפופולרי "צ’רטינג סטוקס", העוסק בכלכלה וטכנולוגיה, שפרסמו מאמר בו נטען כי חשבונות המשתמש הפופולאריים ביותר נוצרו בעצם על-ידי פעילי ימין ישראלים. זאת, במטרה ליצור אי-יציבות פוליטית באיראן.

    "האם אלה אזרחים איראנים לגיטימיים, או יצירים של מכונת תעמולה?" נשאל במאמר, וכותבו, שלא ציין את שמו, הסביר כי ביצע בדיקה שנושאה משתמשי הטוויטר שפרסמו את המספר הגבוה ביותר של עדכונים על הנעשה באיראן. את טענתו כי מדובר בתעמולה ישראלית הוא ביסס על הנתונים הבאים:

    1. כל החשבונות נוצרו ביום שבת, ה-13 ביוני.
    2. כל אחד מהם פרסם עדכונים רבים מאוד מאז פתח את חשבונו.

    3. מילת המפתח הנפוצה ביותר שלהם היא iranelection.

    4. מלבד כמה מקרים יוצאי דופן, רובם כתבו באנגלית.

    5. למחציתם יש את אותה תמונת פרופיל.

    6. לכל אחד מהם יש אלפי עוקבים, אבל רק כמה חברים. על-פי רוב, הם חברים האחד של השני.

    "למה כל העדכונים באנגלית?" תוהה הכותב. "למה כולם אובססיביים בנוגע לאיראן? ברור כשמש שמדובר בעבודה של קבוצת אנשים בעלי מטרה לזרוע חוסר יציבות באיראן. החשבונות האלה מזויפים ונוצרו במטרה אחת, לזרוע חוסר יציבות ולהשפיע על דעת הקהל בנוגע ללגיטימיות של הבחירות באיראן.

    ומה הקשר הישראלי? הכותב החליט להתמקד בשניים מהמעדכנים הפופולאריים ביותר, @StopAhmadi ו-@IranRiggedElect. כאשר הריץ חיפשו בגוגל, גילה כי התוצאה הראשונה בחיפוש היא אתר הג’רוזלם פוסט, אותו הגדיר כ"עיתון ימני פרו-ישראלי". ואכן, מתברר כי העיתון פרסם כתבה שעניינה חשבונות הטוויטר שנפתחו מאיראן וגררו אלפי עוקבים. מכאן, מסקנתו של הכותב ברורה: למה לעיתון ישראלי לכתוב על חשבונות שנפתחו לא מזמן? כנראה כי הם מזויפים.

    3) שלישית וחשוב: עליתי על כך כי בזמן דיווחי האינטרנט על המהומות הענקיות כביכול באירן, היתה האפלה תקשורתית בכל עיתוני המערב הנחשבים על ביקור אחמדינאג’ד בוועידה ברוסייה, ודווח בשקר כי הוא "דחה את נסיעתו לוועידה" תוך יצירת מצג של מהומת אלוהים באירן המעסיקה את כל תשומת ליבו של הנשיא האירני.

    פירסמתי על ההאפלה התיקשורתית הזאת סידרת פוסטים בזמן אמת ב-16/6/09 באתר הסקופים הענק "רוטר" (בהיעדר כל ערוץ אחר לפירסום סקופים בזמן אמת), רשימת הפוסטים הללו נימחקה כעבור יומיים, אלא שגיביתי אותה.

    על מנת להביא לכם אותה, ניסיתי כרגע (שעה 1644) להעלות את הקובץ לשרת שלי בארה"ב, אלא שכרגע יש איזו תקלה והוא חסום (דבר שלא אמור לקרות ולא קורה כמעט). אציג זאת לפניכם בהמשך מאוחר יותר, כשהתקלה תסודר.
    הנה אחד הפוסטים שלי מ-16/6/09 :

    "לא פורסמה על כך שום ידיעה. להפך – פורסמה דחיית מסעו. והמוזר ביותר, מוזר אולי עד אימה, זה כשלפני שעה ומחצה, כשחיפשתי את הידיעה על אחמדינאג’ד ברוסיה, לא מצאתי כלום, פרט לזאת שהבאתי ttp://news.yahoo.com/s/ap/20090616/ap_on_re_eu/eu_russia_summit_talks_iran . אבל למה חיפשתי חרף הידיעות שאחמדינאג’ד דחה את מסעו? כי ראיתי הבוקר באל ג’זירה את אחמדינאג’ד ניפגש עם מדווב במוסקבה, ודווח על כך. אבל אחר כך – האפלה מוחלטת.

    לפניכם שיעור בעיתונות "חופשית" במערב ובעולם".

    מיכאל שרון

  8. דן למיכאל שרון הגיב:

    אתה רוצה "שיעור בעיתונות חופשית במערב ובעולם"? הרי לך אחד:

    אם אתה כותב שהיו דיווחים מהימנים למדי על כך ששרותי ביון התערבו בבחירות באיראן ובמהומות שפרצו שם לאחר מכן – אנא הבא מובאות מהימנות.

    הציטוט היחיד שהבאת הוא מאתר קיקיוני לחלוטין בשם "צ’רטינג סטוקס".
    ומדוע קיקיוני? מפני שבגוגל מופיע השם "צ’רטינג סטוקס" בסך הכל 78 אלף פעם, ובהתחשב בכך שהמושג "צ’רטינג סטוקס" לקוח מהז’ארגון הכלכלי – כנראה שמספר המופעים הקשורים לאתר הנ"ל קטן הוא עוד יותר.

    לצורך העניין אפילו עיתון מקומי קטן בארה"ב כמו ה"Vallejo times" מופיע בגוגל במספר מופעים דומה, אז נא לא לבלבל אותנו עם מידע מאתרים *כל-כך* פופולרים.

    חבל באמת שאתה מחליט בשביל עמים אחרים אילו משטרים הם מקובלים ואהודים בארצם ואילו לא.
    משטר האייטולות באיראן הוא כנראה סוג של פנטזיה בשבילך, וכבודו לא מרשה לעם האיראני להתקומם על כך שעבריינים גנבו לו את הבחירות.

    יחד עם "האתר הפופולארי" צ’רטינג סטוקס קבעת חד-משמעית שהמשטר באיראן אהוב ומקובל וכך אתה חוטא פעמיים: גם תומך במשטר ראקציונרי מדכא וגם מחליש מאבק של עם לרפורמה.

  9. מושון למיכאל שרון הגיב:

    לגבי תגובתך בכותרת "עידן תעמולתי והונאת תחושות הצדק הטיבעי":
    אני לא יודע על איזה צדק טבעי אתה מדבר, עובדה היא שהצדק הטבעי של רוב בני-האדם הוא להעיף את אחמדיניג’אד ולראות רפורמות רציניות באיראן.
    עצם הנסיון שלך להראות כאילו העם האיראני מקבל את תוצאות הבחירות האחרונות – זוהי גניבת דעת והונאת תחושות הצדק הטיבעי.

    להבא השתדל לכתוב "הונאת תחושות הצדק הטיבעי הפרטית של מיכאל שרון" ואל תציג את דעתך כאילו היא דעת הכלל.

  10. שאלת תם 2 הגיב:

    האם "אימפריאליזם הומניטרי" הוא לא בדיוק מה שקורה בין סין לטיבט?

  11. איתמר הגיב:

    למיכאל שרון, אתה מדמה דברים והופך פיל ליתוש (או ההפך).
    לפי דעתי דווקא אתה סוכן של שירותי הביטחון שכותב פה, בנסיון להשמיץ שמאלנים כעדר של חובבי קנוניות שטופי מוח. קשה להסביר את הטיעונים שלך בצורה אחרת.

    לא יצליח לך! (או שכן, תלוי בתקציב שלכם וברמת כוח אדם)

  12. מ.ש. שיטות תעמולה מקצועיות בישראל הגיב:

    למערכת: בבקשה גרסה זאת. השתרבבו טעויות הדפסה משמעותיות.

    כתב חיים ברעם במאמרו האחרון, ויש עדויות נוספות לעימעום ומיסוך ממסדי או סמי-ממסדי בישראל של דיווחים משמעותיים:

    "מישהו הדליף לי, שבקורס הצוערים במשרד החוץ מתאמנים הדיפלומטים לעתיד ב"הפרכת השקרים על ישראל", באמצעות מכתבים למערכות העיתונים ובעיקר לאתרים באינטרנט. כך הם מבקשים להחניק את האמת על תעלולי הממסד הישראלי ולאפשר את שגשוגה של תרבות השקר הגדול, ההופכת את כל חושפי האמת על מעשינו בעזה ובמקומות אחרים לאנטישמים או ל"שמאלנים שונאי עצמם". כזו היא שטיפת המוח המאסיבית, המתבצעת כאן ועכשיו. התגובות מבית מדרשו של משרד החוץ הן פחות עילגות מאשר -"

    — קישור —

    כאן מתאפשרת הצצה לשיטות המיומנות הללו, כשבתחילת תהליך בניית מכונת התעמולה הישראלית – בציביונה העכשוי, האלים, של שטיפת מוח מסיבית וצדקתנית והשתקה – שהולך ומשתכלל ביעולו, תוך רתימת מאות ישראלים צעירים וניצול יעיל מאד של האינטרנט, כשבתחילת התהליך בשנות ה-60 וה-70 ניכתבו והופצו בעיקר ניירות קצרים "דע מה שתשיב" למסבירים"" או התועמלנים.

    1) ראשית, דומני ש"מושון" או "דן" הם ניקים שמופיעים רק ביחס לרשימות מיכאל שרון. ככל שאני מכיר זאת, הדבר נעשה למטרת סימון בשם קל לזכירה של תגובות לכותב מסויים, דבר יעיל בשעת דיון בכיתת הפקת הלקחים ובניית הידע התורתי.

    2) שימו לב גם לזמינות מידע רלוונטי במאמגר המידע של התועמלנים. זאת הן עקב מידע קיים הקל לשליפה לפי קטגוריות חיפוש יעילות, והן עקב ש"פ של כמה אנשים בפעילות החיפוש, שתוצאותיה יכנסו לאחר מכן למאגר המידע:

    "הציטוט היחיד שהבאת הוא מאתר קיקיוני לחלוטין בשם "צ’רטינג סטוקס".
    ומדוע קיקיוני? מפני שבגוגל מופיע השם "צ’רטינג סטוקס" בסך הכל 78 אלף פעם, ובהתחשב בכך שהמושג "צ’רטינג סטוקס" לקוח מהז’ארגון הכלכלי – כנראה שמספר המופעים הקשורים לאתר הנ"ל קטן הוא עוד יותר.

    לצורך העניין אפילו עיתון מקומי קטן בארה"ב כמו ה"Vallejo times" מופיע בגוגל במספר מופעים דומה",

    3) דבר נוסף: כותבים שמוערכים שם כ"מסוכנים" בגלל דיווחיהם היבשים אך המדוייקים, השיטה לנטרל את מיסריהם זה הכפשה אישית חזקה במיוחד תוך הדבקת דימויים" מצחינים במיוחד, בולטים לקשב, ושימת מילים בפיהם בהתאם. הנחת עבודה כאן היא שקורא האינטרנט הממוצע לא קורא בעיון, אלא בקשב רופף, כך שאינו רואה מייד שמדובר בשקרים והמצאות:

    4) שימו לב איך מדביק לי כאן "מושון" 3משפטים בעלי "ערך הסתה" גבוה, אך חסרי כל קשר למה שכתבתי. הרי כלל לא כתבתי על פופולריות המשטר באירן, ולא דברים מסוג זה, אלא דיווחתי בקצרה על דברים אחרים לגמרי:

    1. חבל באמת ***שאתה… מחליט בשביל עמים אחרים… אילו משטרים הם מקובלים ואהודים בארצם ואילו לא.

    2. משטר האייטולות באיראן הוא כנראה סוג של פנטזיה ****בשבילך… וכבודו לא מרשה לעם האיראני… להתקומם על כך שעבריינים גנבו לו את הבחירות.

    3. יחד עם "האתר הפופולארי" צ’רטינג סטוקס ***קבעת חד-משמעית שהמשטר באיראן אהוב ומקובל וכך אתה חוטא פעמיים: גם תומך במשטר ראקציונרי מדכא וגם מחליש מאבק של עם לרפורמה.
    ________

    4) הדבר הזה נועד להתיש גם את הכותב, לגרום לו תחושת נזק למוניטין שלו, לפגוע ברגישותו להכפשתו השיקרית וחסרת היושרה והשקרנית. הבוטות עזת המצח והשרירותית הזאת, היא בין היתר בהשראת שיטות חקירה "רכות" במרתפי השב"כ, כאשר מקנים לנחקר תחושה שחוקריו הם אנשים גסים, חסרי כל מעצורים וכל אחריות, אבסורדיים ושקרנים ("אני אזיין את האמא שלך"..וכיוצ"ב).

    הדבר הוא גם המשך שיטות השחיקה הבירוקרטיות הנפוצות בישראל.

    5) והערה: העניין הזה נחשף באתר הזה, אך הופך לקרוב לודאי אתגר בכיתת הלימוד של התועמלנים הללו, כאשר המדריך זורק להם משימה: "המשיכו בעניין חרף ההתנגדויות ומצאו דרכים לנטרל אותם.

    כנראה שבשלב הבא "יצחקו" איך "שרון מדמה דברים" ו"הופך פיל ליתוש" או קו דומה.

    מיכאל שרון

  13. דן לרמי הגיב:

    אני אשים לרגע בצד את התחושה שהינך לא אחר מאשר מיכאל שרון עצמו (איזה מגיב אחר היה כותב: "אכן שורצים בכל סדק של החיים הציבוריים ומתפרצים עם כזביהם ללא הרף ממש כמו ארבה המכסה את עין השמש"?)
    ואניח שאתה מגיב אחר:

    אז ככה: מתגובתך נובע ששמתי מילים בפיו של מיכאל שרון.

    בד"כ מיכאל ששון מדבר לא רע מטעם עצמו ואילו אני רק מצטט אותו, ולכן אני נוטה שלא להסכים עם דעתך.

    היה טוב אם היית מביא ולו דוגמא אחת למשהו מסולף שאמרתי בשמו של שרון לפני תגובתי האחרונה בה דיברתי על השקפת עולמו כפי שאני מבין אותה (!).
    אתה יודע מה? גם אם תמצא טעות בתגובתי האחרונה – אתה בהחלט מוזמן להראות אותה.

  14. רמי הגיב:

    קראתי שוב את דברי שרון ונוכחתי כי "דן" אכן שם בפיו מילים שלא נאמרו. גם הדיאגנוזה של שרון, שהדבר נעשה כדי להתיש הן את הכותב והן את הקורא נכונה. אלמלא תגובתו של שרון ל"דן" לא הייתי קורא שנית ובעיון. אינספק שישראל מטילה אל המערכה את כל המומחיות שצברה במאה שנות תעמולה כזבנית ואשר הישגיה הן ללא השוואה לכל תעמולת כזב הידועה בהיסטוריה הקרובה והרחוקה. איש אינו יכול להמלט ממנה לרבות הכותב. במקום להכות על חטא באמת, מכים בתוף ומנפחים בשופר ובחצוצרה. שרון אכן "פרנואיד" אבל יש הרבה ממש וצדק בבסיס ה"פרנויה" שלו, כי רודפי השלום והחיים המשולמים בעין יפה (על חשבון מסינו) אכן שורצים בכל סדק של החיים הציבוריים ומתפרצים עם כזביהם ללא הרף ממש כמו ארבה המכסה את עין השמש. היה מי שאמר שחופש העיתונות כלומר חופש המידע הוא מטהר כמו קרני השמש, לא ידע שיבוא היום ודבריו ינוצלו על ידי מי שמכבים את אור השמש באמצעות ענני שקרים. אני נעזר רבות בשרון (להבדיל אלפי הבדלות מהחוואי) על מנת להבין טוב יותר ואמיץ יותר את המציאות הנוראה שבה אנו מתקיימים, הן ישראל והן "המערב" בכלל.

  15. דן למיכאל שרון הגיב:

    כמה חבל שמיכאל שרון לא מתייחס לטענות הברורות מאוד כלפי השקפת עולמו ביחס לאיראן וחולשת הטיעונים שהוא מעלה.

    אני לא מכיר דרך אחרת לנהל דיון
    ועוד יותר לא מבין מה הטעם בדיון בו מר שרון ישטח את טענותיו וטיעוניו ואסור יהיה לענות לו, להתווכח עימו ולהעביר ביקורת על השקפת עולמו?

    למען הסדר הטוב אני אסביר הכל בצורה ברורה, ואשמח אם מיכאל שרון יענה בלי להתלהם:

    מיכאל שרון טוען (וזו לא הפעם הראשונה) שאין התקוממות אמיתית באיראן, ושהעם האיראני בעצם שלם עם תוצאות הבחירות שם.
    זאת ועוד – שרון טוען שההתקוממות אינה ספונטאנית אלא המצאה חתרנית ישראלית-מערבית תוך כדי שימוש בתרמית אינטרנט.

    מיכאל: אם טעיתי עד כאן אתה מתבקש לתקן אותי.

    עכשיו אפרט את הבעיה שלי עם דעתו של מיכאל שרון:
    ברור לחלוטין שאיש שמאל אמיתי לא יכול להשלים ולקבל משטר אלים, קיצוני ומדכא כמו באיראן.
    רק מי שמונע משנאה ואיבה קיצונית לארצות-הברית ומה שהיא מייצגת (וכנראה גם שנאה לישראל) יכול להשלים עם כל משטר שהוא ובלבד שיציג עמדה המנוגדת לארה"ב.
    כמובן שמי שמשלם את המחיר כאן הוא קודם כל העם האיראני, שגם כאשר אמר את דברו בקלפי – עדיין ממשיך אותו שלטון רע לשלוט עליו,
    ודווקא אותו ציבור שמאלי בעולם שאמור לתמוך בהתקוממות העממית הזו – מפנה לה עורף בצורה צינית.

    איך מיישב מיכאל שרון את הסתירה בין תמיכתו במשטר האייטולות-אחמדיניג’אד לבין הגדרתו את עצמו כהומניסט וליברל?
    הוא מציג לנו עולם הפוך לפיו העם האיראני דווקא תומך בשלטון ולא רוצה להחליפו.
    אבל כידוע היתה התקוממות עממית שדוכאה באכזריות… אז מה עושה שרון?
    הוא אומר לנו: בכלל לא היתה התקוממות כזו! הכל שקר ותעמולה ישראלית! הבלוגרים אינם איראנים, זה בסך הכל מאיר דגן שעושה ימים כלילות בטוויטר כו’ וכו’.

    איך מגבה שרון את טענתו זו?
    הוא מביא לנו ציטוטים מאתר אינטרנט קיקיוני לחלוטין שטוען כך (מר שרון, "צ’רטינס סטוקס" הוא אכן אתר קיקיוני…) .

    אגב, את אותו החטא שחוטא שרון כלפי הליברלים באיראן (שבהם הוא אמור לתמוך כאיש שמאל), הוא גם עושה כלפי:
    כי הרי "ברור" שאם מישהו מתנגד לאמת המוחלטת של מיכאל שרון אזי הוא חייב להיות "תועמלן" או אולי צוער במשרד החוץ הישראלי או איזה מרעין בישין שכזה.

    אי אפשר שלא לראות את הקשר בין טענתו זו של שרון כלפי לבין דעתו על ההתקוממות באיראן:
    כאילו לא יתכן שיש מישהו או משהו ספונטני שבאמת לא מקבל את דעתו של ירום הודו מיכאל שרון, זו הרי חייבת להיות קנוניה.!

    מיכאל, אני מודה לך על כך שהגדרת את דברי כ"יבשים אך מדוייקים". אין לי כוונה להישמע אחרת.
    אתה טוען שאני מסית כנגדך, ויש כאן הנחה מובלעת לפיה הסתה היא דבר שלילי.
    אם כך מדוע כתבת שאני עושה את הדברים הבאים (האם אין כאן הסתה?): "הכפשה שיקרית וחסרת יושרה ושקרנית. בוטות עזת המצח והשרירותית הזאת, היא בין היתר בהשראת שיטות חקירה "רכות" במרתפי השב"כ, כאשר מקנים לנחקר תחושה שחוקריו הם אנשים גסים, חסרי כל מעצורים וכל אחריות, אבסורדיים ושקרנים ("אני אזיין את האמא שלך"..וכיוצ"ב)"…
    ו"הכפשה אישית חזקה במיוחד תוך הדבקת דימויים מצחינים במיוחד"

    שלא לדבר על כך שאתה טוען כלפי שאני עושה חיפושים יעילים באינטרנט (ממש חטא קדמון!) בשיתוף פעולה עם עוד אנשים!! (ממש קשה לחפש בגוגל…)
    וכאן נשאלת השאלה איך אתה הגעת דווקא לדיווח של "צ’רטינג סטוקס" אם לא דרך חיפוש יעיל שכזה?

    דבר אחרון: אני לא יודע לגבי המגיב "מושון", אבל אני מגיב כאן בגדה השמאלית גם בעניינים שלא קשורים אליך.
    מומלץ לכבודו להרחיק ראות מעבר לקצה אפו.

  16. מיכאל שרון לדן הגיב:

    כלל לא כתבתי על אירן או ממשלתה, גם לא בעבר. כתבתי כאן על דבר אחר לגמרי – על דיווחים אינטרנטיים ביוני 09 מאירן כביכול, שבויימו, ועל האפלה תקשורתית בנושא ביקורו בן היומיים של אחמדינאג’ד ברוסיה.

    רק 7 שעות לאחר שהתחלתי לפרסם אודות זאת, ניפסקה ההאפלה התקשורתית והנושא דווח. ynet יצר רושם כוזב כאילו הדיווח מלפני 7 שעות, אך היצבעתי על הכזב בכך שהראיתי שתגובות הקוראים הם רק משעות הערב.

    בינתיים הקישור הראשון שהבאתי – דיווח של AP שפורסם רק ביהו, נימחק. אלא שבפוסטים שפירסמתי הבאתי את הדיווחים על צילומיהם.

    מזה יום איני מצליח לעלות upload את הקובץ לאתר שלי בארה"ב, ויש תקלות שונות. אנסה להעלות לשרת אחר, ואביא כאן את הקישור.

  17. דן למיכאל שרון הגיב:

    תרשה לי לשאול אותך שאלה כזו:
    האם היית מעדיף שהמחאה באיראן תהיה אוטנטית, ושהמשטר שם יופל ו/או יעבור רפורמה?
    מה לדעתך עדיף לעם האיראני?

    הרי בכל הבעת דעה יש הנחות מובלעות מסויימות, ואם מישהו מנסה לקעקע את מחאת הציבור האיראני (כמו למשל נסיון להראות שהמחאה מפוברקת) הרי שהוא מניח שהציבור מרוצה מהמשטר שם, ולכן אותו משטר כנראה יותר טוב לעמו ממה שנראה לנו…
    האם לא כך הדבר?
    האם אין אלו ההנחות המובלעות בטענות שלך?

  18. לדן הגיב:

    לדן,
    למה אנשים פה בורחים תמיד מדיון בנושא? בהקשר למאמר השאלה יכולה להיות האם ארה"ב ובנות ברית צריכות לפלוש לאיראן. אתה בעד ? זו אפילו שאלה שעומדת על הפרק – מחר זה יכול לקרות. אפילו ישראל יכולה לחטוף. אז למה לא תענה לזה במקום לנדנד למיכאל שרון.ש.א.

  19. מעניין מאד הגיב:

    אני מבין שמר שמואל אמיר הוא אחד העורכים
    אבל עם יד על האם הפלישות לעירק ואפגניסטן אינן מוצדקות יותר מהפלישה להונגריה וצכיה בהן מן הסתם תמכת ללא סייג

  20. דן לש.א. הגיב:

    עניין האותנטיות של המחאה באיראן ודיכויה הועלה כאן לראשונה ע"י מיכאל שרון, לכן נא להפנות את "הקרדיט" להטיית הנושא – אליו.

    אבל! זוהי לא בריחה מדיון בנושא, להיפך.
    גם דעתו של שרון וגם השאלות ששאלתי אותו הן מאוד רלוונטיות, שכן צורת ההסתכלות שלנו על המחאה באיראן ונקיטת העמדה שלנו נובעת ממניעים שונים, על חלקם אתה מדבר במאמר (בהנחה ש "ש.א" = "שמואל אמיר").
    מיכאל שרון מראה ב"הפוך על הפוך" את נכונות הרעיון,
    הגישה שלנו לנעשה במדינות אחרות היא נגזרת של אינטרסים ומשאלות לב, כאשר טובת אותו עם ספציפי היא בערך הדבר האחרון עליו אנו חושבים.

    אותו אלטרואיזם לא חייב לבוא לידי ביטוי בפלישה וכיבוש מדינה "בשם זכויות האדם",
    גם מי שטוען שהתקוממות עממית (בטיבט, באיראן, you name it) היא רמייה ודיכוי אכזר הוא פיברוק – גם הוא חוטא באותו הדבר.

  21. קורא אנגלי הגיב:

    קשה להוסיף על דברי הרולד פינטר בנאום קבלת פרס הנובל שלו בטרם מותו:

    Art, Truth & Politics

    — קישור —

  22. רמי ל"דן" הגיב:

    כמובן שאיני מכאל שרון וכל אדם שיודע לקרוא טקסט רואה את ההבדלים בסגנונן הכתיבה. המשפט שציטטת מדברי הוא שלי ותודה על המחמאה. ולעיקר: אתה טענת בפירוש ששרון יחד כם האתר הזה שמתחיל בצ’ "קבע חד משמעית שהמשטר בטהראן אהוב ומקובל", אבל כאשר שבתי ועיינתי בדברי שרון, לקטע הזה לא מצאתח ולו רמז, אז אני יעשה לך טובה ואיחס זאת לשגגה, אבל אתה לפחות צריך להתנצל בפניו. לילה טוב

  23. אבי הגיב:

    הכי חשוב זה לא לפלוש, להרוג ולטבוח בעשרות ומאות אלפי אנשים. לא בשם זכויות האדם, לא בשם הליברליזם וגם לא בשם הסוציאליזם. חיי אדם הם מקודשים ואין זכות לכל מיני ניאו-קונים אכזריים לרצוח אנשים ולתרץ את הרציחות שלהם בתירוצים של זכויות אדם (לא בעירק ולא כפי שהם מתכננים בקרוב באירן).

  24. מיכאל שרון: האפלה תקשורתית – אחמדי’ בוועידה ברוסיה בזמן "מרי המיליונים"… הגיב:

    מהומת אלוהים בערי אירן על פי טוויטרים היסטריים באנגלית (קרוב לודאי – פיברוק יזום. ראה הדיווח למעלה — קישור — ),

    ובתוך המהומה האיומה כביכול מה מתברר? (או מה מסתירים מאיתנו?) אחמדינאג’ד באיזו ועידה ברוסיה, אליה נסע בעיצומם של מהומות האלוהים הנוראיות…

    – איך נסביר דבר כזה? מה, הוא לא רדוף עד צוואר ונאבק על הישרדותו מול זעם מיליוני האזרחים האירנים המורדים במשטרו "המדכא והחשוך"? כפי שסיפרנו לקהל המערבי ללא הפסקה?…

    – טוב, לא חייבים לצאת מגידרנו ולפרסם זאת. הופס, נסתירה נסתירה, וכמו לא היו דברים מעולם…

    קישור לדיווח ב-16/6/09 בנושא (ניתן להתעלם מתגובות הטוקבקיסטים)
    — קישור —

    תזכורת: ראש המוסד מר מאיר דגן קיבל ציון לשבח מרוה"מ אולמרט על פעילותו המצויינת והמדהימה באירן…

    אז אולי השאלה האמיתית כאן למי מגיע הקרדיט המרכזי, יותר נכון, האם ראש ה-CIA מר לאון פאנטה או ראש ה-MI6 הבריטי מר ג’והן סקרלט תובעים כאן קרדיט לא להם?..

  25. איזה מזל! הגיב:

    איזה מזל שיש לנו את מ.ש., שהצליח לבדו (!!!) לחשוף את הקונספירציה האיומה שהטעתה את כל העולם. עכשיו הוא צריך רק לשכנע את שאר 699,999,999,999, תושבי כדור הארץ בתגליתו המרעישה.

    עלה והצלח מיכאל!

  26. שאלה לשמואל אמיר הגיב:

    מה יותר מוצדק: לפלוש כדי להגן על זכויות האדם מפני הטאליבן הרצחני או כדי להגן על משטר קומוניסטי מדכא מפני העם ששונא אותו ורוצה להחליפו בדמוקרטיה?

    אם תצליח לענות על השאלה הפשוטה הזאת תמצא גם את התשובה לתילי הקושיות שאתה מקשה במאמרך.

  27. דן ל"רמי" הגיב:

    ובכן, הנה בא מיכאל שרון ועונה לך במקומי.
    אנא קרא את תגובתו "האפלה תקשורתית – אחמדי’ בוועידה ברוסיה בזמן מרי המיליונים" ותבין מדוע אני מייחס לו את הדברים שכתבתי.

    וגם אם לא תמצא זאת מילה במילה – אבקשך לעשות מאמץ ולקרוא בין השורות כדי להבין אילו דעות ורעיונות עומדים מאחורי דבריו,
    בעיקר לגבי היחסים בין המשטר באיראן לבין העם האיראני. באמת לא צריך להיות גאון גדול כדי לעשות "אחד ועוד אחד" ולהסיק רעיון פשוט מתוך טקסט.

    אם עדיין תתקשה להבין – אתה מוזמן לא להתבייש ולשאול אותי או את מיכאל שרון עצמו (שוב, בהנחה שאתה שני אנשים שונים).

  28. מ.ש. וידאו מבייג’ין – סין חוגגת כרגע 60 שנה למהפכה הסינית הגיב:

    — קישור —

  29. לדן. מה שאתה כותב לא רלוונטי הגיב:

    עובדות צריך קודם לבדוק.

  30. מ.ש. לדן: חושבים אותנו לאידיוטים? הגיב:

    מיכאל מדבר אך ורק על דיווחי התקשורת. זה נושא בפני עצמו. זאת ללא שום קשר לעמדות כלשהן.

    כמובן שתאמר ש"לכל אחד יש עמדות המבצבצות מבעד לטענותיו". אני מבין. ברצונך לאמר איפוא, שרק מה שנחשף כתעמולה, זורע אור יקרות על המציאות האיראנית?

    נכון, היתה מחאה של האופוזיציה. היו הפגנות. במדינות דמוקרטיות למהדרין אין מחאות והפגנות? נכון. היו כמה מעצרים. 10 או 20 אנשים או הרבה פחות. וכולם דומני שוחררו.

    השאלה: האם היו שם מהומות אלוהים של מיליונים רבים? האם היתה שם רעידת אדמה של ממש? עיתונאי זהיר עשוי לשאול, הכיצד במרידה של מיליונים, מול "משטר חסר מעצורים, דכאני ושנוא על כולם" נהרגו "רק" פחות מ-10 אנשים?

    ואגב, אותה יפהפיה שנהרגה ללא סיבה, שהרי לא מחתה, אלא רק יצאה ממכונית, ומייד צילמו אותה מכל הכיוונים והפכוה לקורבן ענק, וכי לא סוכנים חשאיים מערביים ירו וצילמו?

    למה לא? תחשוב רגע. כאן זה ירי במי שלא מחה. אם ירי ללא מעצורים מתבצע באופן מסיבי וחסר אבחנה כזה על ידי כוחות הממשלה ומשמרות המהפכה, כלומר ירי חסר אבחנה (שים לב ל"חוסר האבחנה") לתוך קהל של "מיליונים", וכי לא נהרגים אז אלפים?

    רק 10 בכל התקופה? אותי מרגיז יותר מכל דבר אחר שהתועמלנים חושבים אותנו לאידיוטים, שאינם מסוגלים להפעיל אפילו שיקול דעת קצר.

    וכן, גם למיכאל יש כאן הנחות עבודה: הוא לצד האמת, ומדווח על עובדות בלבד. כל השאר – זאת התחכמות ופילפול והכברת מילים.

    מ.ש.

  31. ברגעים אלה – חגיגות 60 שנה למהפכה הסינית. מרשים הגיב:

    — קישור —

    — קישור —

    מ.ש.

  32. מ.ש. שיטות תעמולה: הנברנות השיקרית וההטעיה הלוגית הגיב:

    לפניכם אצל המגיבים "דן" הצצה לטכניקה תועמלנית שבסוף המאה ה-19 התגלתה כהטעייה לוגית למטרות דמגוגיות. הלוגיקנים-פילוסופים ברטאנו ואדמונד הוסרל, כינו זאת "כשל הפסיכולוגיזם".

    הכוונה לכך, שבבחינת טענה כלשהי, יש לבחון את הדברים הגלויים, את מה שנאנר באופן מפורש, ולבדוק אם זה תקף. רק זאת.

    אין שום רלונטיות למניעים סמויים. נניח שהמניע לתורת היחסות הפרטית של איינשטיין מ-1905 הוא בכך שאיינשטיין זעם על המרק שהיה מוגש לו באותה תקופה על ידי בת זוגו, או נניח שהמניע שלו היה ההנחה שאם יתפרסם ויהיה לו יותר כסף, יוכל לקנות לכלבו האהוב מזון יקר ומשובח יותר. אז מה? נניח שלאיינשטיין היתה הנחה סמוייה שיצורים ירוקים ובלתי ניראים מניעים את המאדים במסלולו. אז מה? האם זה שייך? לא.

    זה לא שייך מתי? כל זמן שאיננשטיין לא משתית את הוכחותיו על הנחות סמויות כאלה, כמו שאויקלידס יצא מאקסיומת המקבילים, למשל. על זה היתה מושתת הגאומטריה שלו כהנחת יסוד, ואף אם מישהו טען שהוא משתית אותה על אקסיומות אותן לא ציין במפורש, או מניעו ליצירת הגאומטריה הזאת הוא תסביך נחיתות, טענה כזאת היא בבחינת קנטרנות, הטרדה, וחסרת כל רלוונטיות.

    יש לבחון רק את ההנחות המפורשות ביסוד הדברים.

    והנה מה אנו רואים? כשל זה בצורתו הפרימיטיבית ביותר מופיע אצל התועמלנים "דן".

    "דן" עוסק בנברנות מחליאה במניעים והנחות סמויות שאותם הוא מדביק למושא היטפלותו הנידבקת, המחליאה, נידבק, ניטפל, ונובר ושוב נובר, והרי מי יודע חדרי לב? ניתן להדביק כל דבר, ככל שהפה רוחש, עובד לו, והיד מקלידה לה במקלדת.

    אבל זה כשל לוגי. הנברנות המחליאה שמה בפי מושא פורענותה דברים שכלל לא היניח במפורש בטעוניו.

    יש לקרוא לילד בשמו: הטרדה, חסרת כל רלוונטיות עניינית. יש לבחון רק מה אמרתי במפורש, ועם זה להתמודד. יש התמודדות כזאת? לא. רק נברנות נידבקת כעלוקה.

    ואזהרה: כפי שכבר כתבתי, — קישור — תרבות השקר התעמולתית פועלת לדרדר את יכולת החשיבה הביקורתית של קוראים, לטמטם אותם ולבהם אותם, בכשליה הלוגיים ובהשטחה תעמולתית של נושאים שונים, תוך פנייה גם ליצרי מציצנות רכלנית.

    מיכאל שרון

  33. פשקוויל – אכן וידאו מבייג’ין הגיב:

    מעניין שמיכאל שרון בחר להציג לינק למצעד הצבאי בחגיגות ה-60 לסין הקומוניסטית.
    לכאורה עניין לא קשור לנושא המאמר, אך כאשר נזכרים בכיבוש הסיני האכזרי הטיבט- מסתבר שהעניין קשור גם קשור.
    לא רק שסין חוטאת ב"אימפריאליזם ההומניטרי" המדובר, אלא גם המגיבים כאן בגדה השמאלית הטוענים שוב ושוב שסין שיחררה את הטיבטים מאיזשהו משטר פאודלי נצלני.
    אז רבותי, אי אפשר לרקוד על שתי חתונות.
    מי שמקבל את דבריו של שמואל אמיר בשתי ידיים כאשר מדובר בארה"ב חייב להכיל אותם גם לגבי סין וטיבט.

    מצד שני אני לא יודע אם מיכאל שרון התכוון להביע את הרעיון שלי בהביאו את הלינק למצעד הסיני.
    לפי המילון של שרון מדינה לאומנית-אימפריאליסטית כמו סין שעושה מצעד אלים שכזה מתאימה להגדרה "מדינה תוססת מאד, חדורת התלהבות בנייה ועשייה עצומה, עם חופש, יזמות, עשייה נילהבת, ואנשי מדינה ואדמיניסטרצייה יעילים ונבונים ובעיקר אנושיים",
    לך תבין.

  34. למגיב "לדן. מה שאתה כותב לא רלוונטי" הגיב:

    כמה אירוני: דווקא המשפט שאתה כתבת הוא כלל לא רלוונטי.

    שים לב: מי שכתב עובדות לא מבוססות הוא דווקא מיכאל שרון שניסה לנמק את תאוריית "מאיר דגן עומד מאחורי המחאה באיראן" ע"י ציטוט מאתר אינטרנט קיקיוני לחלוטין.

    אם היית קורא את תגובותיי ולא משמיץ סתם, היית נוכח לדעת שאין קשר בין טענותי לשרון לבין אמיתות של פירסומים או בדיקה של עובדות.

    אני טוען שיש להתייחס גם לרעיונות שמאחורי פרסום הנתונים והבאת העובדות (למשל: דעותיו של מיכאל שרון לגבי המשרט באיראן והאופוזיציה שם) ואילו מיכאל שרון חושב שהדבר אינו נחוץ ואינו רלוונטי (…ומסרב בתוקף לדון בדעותיו לגבי איראן, כפי שבאות לידי ביטוי ב"עובדות" שהביא לכאן.

    חבל שאתה משמיץ מבלי לקרוא ולהבין במה מדובר.

  35. דן קשקשן הגיב:

    איזה דבר קונסטרוקטיבי עשית? איזה עובדות מאירות עיניים הבאת? בחן את עצמך: 1) ראשית, שום ידע חדש, שום רעננות. 2) שנית, כולך דיקלום אין סופי של מלל תעמולתי ומשמים. צדקתנותך מחליאה: אין בזה שום רעננות, שום משב אויר נקי, שום אנרגייה, אלא היצפי מלל ופראזות. 3) שלישית, מה לעשות, סגנונך דביק.

    בינינו, מה זכות הקיום שלך ככותב וכד’? איזה דבר בעל משמעות אתה עושה? אתה ניטפל, זו הצדקת קיומך ככותב, בשרות אנשי ממסד רקובים, שחיים פי אלף טוב ממך, שעניינם להקיף כותבים יצירתיים במטרידים ניטפלים מסוגך. סליחה על הצבת הראי בפניך.

  36. סוף לויכוח הגיב:

    עפ"י השקפתך מה שעומד מאחרי העובדות הוא השקפת העולם של זה שמסתמך עליהם. לפיכך אני יכול לקבוע כי מיכאל שרון מתנגד לארה"ב שבטענה כזאת או אחרת מתכוונת להפיל את המשטר באירן כדי להשתלט על הנפט שם, כפי שנעשה בעירק, ואילו אתה תומך בכך.
    ההתקפה על המשטר באירן אינה אלא זריית חול בעיניים כדי לרפד את המטרה הזאת.
    כשארה"ב שלטה באירן ובנפט שלה באמצאות השאח, זכויות האדם באירן וסלידת אזרחיה מהמשטר לא הדאיגה את אבירי זכויות האדם כמוך.
    זה גם מה שש.א. מתכוון לומר במאמר.

  37. דן, די לשים מילים בפי אחרים הגיב:

    "מיכאל שרון שניסה לנמק את תאוריית "מאיר דגן עומד מאחורי המחאה באיראן" ע"י ציטוט מאתר אינטרנט קיקיוני לחלוטין".

    אתה שם מילים בפי אחרים, תוך השטחת מציאות מורכבת. כולך תעמולה מטמטמת אנשים.

    בכתבה בעיתון שהביא שרון, מובא תחקיר על מקור הטוויטרים "מאירן". במקום להתמודד אם התחקיר, אתה טוען שמדובר בעיתון קטן. גם אם זה היה נכון, זה שוב לא רלוונטי.

    טוויטרים אנונימיים אינן עובדות מוצקות, בפרט שרוב הכותבים אותם היו, מסתבר, ישראלים ולא אירנים (ראה התחקיר למעלה).

  38. דן למיכאל שרון הגיב:

    אתה רוצה לקרוא לילד בשמו? אז קדימה:
    דמגוגיה והיתממות שלא היתה כמוה!
    ואני מתכוון כמובן לתגובתך האחרונה.
    אם אתה מתכוון להתל בקוראים ולהוריד את הדיונים לרמה התחתונה ביותר האפשרית – עדיף שתתמקד באתר "ארץ הצבי" ותעזוב אותנו בשקט.

    לא יתכן שהדיונים יעצרו אך ורק ב"מה שנאמר באופן מפורש", אנחנו לא ילדים בגיל שלוש אלא אנשים מבוגרים המנסים לפרט ולתאר דעות מורכבות והשקפות ע"י דוגמאות ונגזרות של ראיית העולם שלנו.

    למשל:
    הבאת לינק לחגיגות ה-60 בסין, ותיארת מצעד צבאי כוחני במילה "מרשים".
    לפי הטענה-דרישה שלך המופנית כלפי- אני אמור עכשיו לדון איתך אך ורק בנושא "האם המצעד הסיני מרשים או לא מרשים", וזאת מפני שאתה דורש התייחסות אקסקלוסיבית אך ורק למה שנכתב.

    אבל ברור לכולם (חוץ מאשר לך) שאין טעם לדון בנושא המצעד עצמו אלא בכוחנות והאימפריאליזם הסינים כפי שבאים לידי ביטוי במצעד.
    אתה מן הסתם תומך באותה כוחנות ואותו אימפריאליזם אחרת לא היית מסב את תשומת ליבנו פעמיים(!) לחגיגות הסיניות ולכך שאתה מוצא את משאיות הטילים הסיניות כדבר "מרשים" (האם הטענה הזו שלי היא "קנטרנות, הטרדה, וחסרת כל רלוונטיות"?).

    עובדה היא ש"אך במקרה" הראית בהזדמנויות שונות תמיכה בלתי מסוייגת בסין, ולכן זה מחזק את טענתי שמאחורי דעה או תגובה "כפשוטה" מסתתרת ראיית עולם שכדאי וצריך לדון בה.

    לכן מי שמציג "כשל בצורתו הפרימיטיבית ביותר" הוא דווקא אתה, הרוצה דיון פרימיטיבי ונחות כאשר לא נח לך לדון במהות.
    שלא לדבר על כך שהתועמלן (גם תועמלן סיני וגם איראני, במקרה הזה) הוא אתה.

    רוצה עוד דוגמה? בבקשה: אני מפנה אותך למאמר של חיים ברעם "מוחות שטופים" בו התווכח ברעם עם המגיב אלון לקח לגבי תנאי מעצרו של אנטוניו גראמשי.
    ברעם סירב לקבל את הגרסא לפיה גראשמי לא היה כלוא מכיוון שלדעתו הדבר מתפרש כנסיון "לטהר את העוול שנעשה לגראמשי בידי הפשיסטים האיטלקים", וזאת למרות שאלון לקח לא ממש טען זאת במילים מפורשות, אלא זה רק השתמע בדבריו.
    אני לא ממש מצדיק את ברעם במקרה הזה, אבל זו עוד דוגמא קלאסית לקריאה בין השורות ותגובה על הרעיון העומד מאחורי המלים המפורשות. ואני מניח שלא תכנה עכשיו את ברעם כמי שעוסק ב"בנברנות מחליאה במניעים והנחות סמויות שאותם הוא מדביק למושא היטפלותו"…

    מ.ש.ל

    נ.ב. פרץ הקללות שהטחת בי בתגובה שלך פשוט מביש, אין מילה אחרת.
    טוב שמידי פעם אתה דואג "להוציא את המרצע מן השק" בהקשר שלך. תודה.

  39. למיכאל שרון הגיב:

    כעת נתגלה שאחמדיניג’ד הוא לא פחות ולא יותר – יהודי.
    -קישור-
    — קישור —

    מיכאל, מיכאל, כעת עליך לשנות את כל השקפתך ב-180 מעלות. המנוול היהודי מתחזה לחסיד אומות העולם ולמכחיש שואה.

    אמור מעתה: המהומות באיראן לא פוברקו. הן היו צעד אמיץ נגד היהודי המושחת העומד בראש המדינה הפונדומנטליסטית הפאשיסטית, החוברת לציונים האימפריאליסטים.

  40. מ.ש. דן התועמלן וברעם: מה, אין עובדות, רק דעות?… הגיב:

    במאמר ברעם השאלה פשוטה: גראמשי נכלא או לא נכלא? אבל ברעם עוסק במאמרו בנושא המלחמה על התודעה, ולכן הוא מברר גם בכיוון זה:

    "הזכרתי את מאסרו של הקומוניסט וההומניסט אנטוניו גראמשי, שמת כתוצאה מטיפול רפואי רשלני שקיבל בבתי הכלא של הרודן הפשיסטי ובן בריתו של אדולף היטלר, בניטו מוסוליני. פורת טען, שגראמשי לא היה חבוש כלל בבתי כלא, אלא נשלח לדירה נוחה במילאנו, שבה חיבר את הגיגיו ההומניסטיים"

    — קישור —

    הויכוח הוא על עובדות. ברעם תוהה מדוע פורת "טועה" בעובדה מוצקה ומוכרת, ומציע בנוסף לעניין העובדתי, גם מניע אפשרי שלו לשקר: מגמת רהביליטציה של אישים פאשיסטים, מצד כותבים ימנים ישראלים. מניע זה לא מניח את דעת ברעם והוא מברר הלאה:

    "פורת מתעב את השמאל, והוא חלק משכבה הולכת וגדלה של אינטלקטואלים ישראלים שעוסקים בטיפוח תודעה שמגמדת ומשמיצה את תנועת השלום שלנו. חלק מהטקטיקה של אנשים אלה היא לנסות ולקעקע את האמינות של הכותבים מן השמאל".

    אלא שגם כאן (ודן התועמלן היסתיר זאת מאיתנו) נקודת המוצא של ברעם בברור עובדות היא פשוטה: ברור העובדות" (בברור עובדות מבררים עובדות ולא הנחות של אנשים המביאים עובדות אלה):

    "לכן טרחתי לבדוק שוב את הדברים, חרף העובדה שזכרתי היטב את מכתביו העגומים של גראמשי הכלוא. הוא נרצח באכזריות. אולי לא בירייה קטלנית אחת, אלא בגוויעה אטית".

    התועמלן מסוג דן רואה אצל אחרים רק מה שנוח לו וטוען "כולם בעצם תועמלנים לדעותיהם". אין לפי דן עובדות, רק הנחות. הפוסט מודרניזם כאן מצמיח פרות באושים.

  41. דן לשמואל אמיר הגיב:

    מצחיק שהילנת דווקא בפני שאני זה שבורח ומסיט את הדיון מהרעיון המקורי.

    מיכאל שרון הוא זה שהעלה את עניין המהומות באיראן ואח"כ פירסם שתי תגובות עם לינקים למצעד הפאשיזם הסיני.

    לתגובתך אודה

  42. לדן הגיב:

    אתה צודק. אפשר להגיב כמובן גם על נושאים נגזרים מן הנושא המרכזי אבל התעלמות מעיקר הכתוב במאמר אינה מוצדקת.
    ש.א.

  43. דן למיכאל שרון הגיב:

    אני פשוט מתקשה להאמין שאתה ממשיך בקו הטיעונים המגוחך הזה.

    "בירור העובדות", כפי שאתה מתאר אותו הוא חסר ערך לחלוטין בלי ההקשר והמשמעות של אותן עובדות.

    לפי דעתך אנחנו צריכים להיות יצורים חסרי זכרון (הכוונה היא למה שנקרא בעולם המחשבים stateless) שמטרתם להסתובב באתרי אינטרנט ולהוכיח או להפריך עובדות ללא שום הקשר.

    לצורך העניין אצטט משפט של חיים ברעם לאלון לקח, שממצה יפה את מטרת הדיון סביב תנאי כליאתו של גראשמי: "אני רק מוטרד מהצורך הכפייתי שלכם להגן על מוסוליני".
    הבנת את זה מיכאל?
    ברעם לא מוטרד מזה שאנשים לא קראו את הביוגרפיה של גראשמי או אולי מפרסום נתונים שלא נבדקו מספיק טוב, הוא מוטרד מהמשמעות, מהתודעה שמנסים לצרוב האנשים שמאחורי הנתונים והעובדות…
    בדיוק כמו התודעה שאתה מנסה לצרוב כאשר אתה כותב שהמהומות באיראן ודיכויין זה לא מה שחשבנו. ואם כבר זה עולה – אולי תספר לכולנו סוף סוף מה דעתך על משטרו של אחמדיניג’אד?
    לדעתי אנחנו "לא נופתע" לגלות שאתה די חובב את אותו משטר איום, ולא סתם ניסית להקטין את משמעותן של המהומות וחומרתו של הדיכוי.

    ככה זה. אין נתונים ועובדות שנזרקים לחלל האוויר סתם כך. במיוחד בגדה השמאלית – כל מי שבא לחזק או להפריך עושה זאת כדי לקדם את רעיונותיו.
    אני תמה שאדם כמוך המעיד על עצמו שהוא "איש מחקר" לא מבין איך העלאת נתונים ועובדות ללא מטרה וכיוון היא פעולה חסרת ערך.

    אגב, יש עוד המון דוגמאות מלבד המאמר של ברעם, למשל פירסומיו של יחיעם שורק בעניין עם ישראל ש(לדעתו) לא יצא ממצרים, לא נכנס למצרים, לא הגיע לארץ ישראל וכו’.
    אני משוכנע שאם תבדוק את ראיית העולם הכוללת של יחיעם שורק בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני אתה "תופתע" לגלות שכל אותם מחקרים "בלתי תלויים" מובילים למסקנה שהטיעון היהודי לבעלות על הארץ הזו אינו תקף.

    שים לב גם לתאוריה של מוני יקים לגבי כוזריותם של האשכנזים. לכאורה תאוריה תלושה ובלתי מזיקה. אבל לא פעם הוא הסגיר את דעותיו הגזעניות כנגד האשכנזים של היום והנזק שהם גרמו וגורמים (כביכול) למדינה, ולאזור. ולכן ברור שהוא מעלה תאוריה שמשמעותה "אלה בכלל לא יהודים"…
    ושוב, אינך יכול לנתק את השקפת עולמו ודעותיו של אדם מהעובדות שהוא מעלה ומנסה לבסס.

    עוד דוגמה הם נסיונותיו החוזרים ונשנים של יקיר ליבך אחמדיניג’אד להחליש את עוצמת ארוע השואה. לכאורה לפי התיאוריה שלך צריך להתייחס אליו בצורה עניינית, לשלוח לו במייל כמה פרוטוקולים נאצים ועדויות של ניצולים וגמרנו, אבל ברור לחלוטין שמה שעומד מאחורי הנסיונות שלו הוא הרצון לגמד את הארגומנט הציוני והמשקל שיש לשואה בקיום הזכות של היהודים למדינה בארץ ישראל.

    אני מקווה שעכשיו ירדת לסוף דעתי, ותרשה לי להזכיר לך: "מודה ועוזב – ירוחם".

  44. דן למיכאל שרון הגיב:

    זה כבר באמת מתחיל להימאס.
    מיכאל: הבנתי שאתה משנה את הטקטיקה שלך לפרסום תגובות עלומות שם כדי ליצור אשליה של ריבוי מגיבים… שוין, כל אחד עם השיטות שלו.

    מי שדביק כאן הוא כמובן אתה עם ההבלים כנגדי על "תעמולה" ו"אנשי ממסד רקובים" בשרותם אני כביכול עובד.
    איני מבין מהיכן עזות המצח שלך להמציא לי בוסים ומנהלים כאלו ואחרים, ולהחליט היכן ובשירות מי אני עובד?

    האם יש לך דעות כלשהן בעניין איראן וסין מלבד "הסקופים" וההשתלחויות שלך?
    התשובה: כנראה שחוץ מלינקים, ציטוטים והשתלחויות אין לך מה לומר.

    שאלת איזה דבר קונסטרוקטיבי עשיתי?
    ניסיתי להבין מה עומד מאחורי הביטול שאתה עושה לאופוזיציה באיראן, ואז כמובן שאתה דאגת שהדיון יהפוך לעקר.
    אגב, מעניין מהו אותו "דבר קונסטרוקטיבי" שעשית אתה בלינק למצעד הצבאי בסיני עם צירוף הטקסט רב המשמעות "מרשים".
    אכן על פרסום כזה נאמר: "מרשים!".

    בד"כ "הגדה השמאלית" הוא מקום רציני בו מתנהלים דיוני רציניים, ומי שממציא קונספירציות ומצטט שטויות מאתרים זניחים (לצורך העניין – אתה) ראוי לגינוי.
    שלא לדבר על כך שאתה מסרב בתוקף לדון במשמעויות הנגזרות מה"נתונים" שאתה מביא,
    מה שמשאיר לצערי את הדיון איתך ברמה של גן-חובה, כולל שפת רחוב בכיסוי של מליצות נבובות.

    למגיב "סוף לויכוח":

    1. לעיתים מה שמכונה "עובדות" הן לא תמיד עובדות אמיתיות ומוצקות, ראה מקרה מיכאל שרון שהחליט שהמחאה באיראן ודיכויה האלים הן פיברוק על סמך פירסום באתר אינטרנט קטנטן.
    אז מהן העובדות? האם אכן מדובר בפיברוק? כנראה שצריך לגור באיראן כדי לדעת.
    אבל שרון לא גר באיראן ולכן משאלת ליבו בלבד גרמה לו להתייחס לנתונים מפוקפקים כלשהם כעובדות.

    2. בד"כ בכל סוגיה יש עובדות לכאן ולכן, והשקפת העולם של אדם כלשהו מביאה אותו להתמקד בעובדות מסויימות ולזנוח אחרות.
    למה? כי זה מתאים לקו המחשבה שהוא מנסה להתוות.
    בשלב הזה בד"כ מתפתח מה שנקרא בעברית "דיון", אבל התנאי הבסיסי הוא כמובן
    אי שיתופו של מיכאל שרון באינטראקיצה,
    כי אז הדיון נהיה עקר ומלא בליל אלים וגס.

  45. דן, נסה לרסן בעצמך את הגיב:

    התשוקה לדיקלום מלל תעמולתי. ואת תשוקת השקרנות. תחוש נקי ומשוחרר אז.

  46. יובל הלפרין הגיב:

    כן ולא.
    כן, כי לתנועה הלאומית של טיבט יש תביעות צודקות מממשלת סין, מה גם שהתביעה לניתוק מוחלט מסין נשמעתץ בינתיים רק בשוליים.

    לא, כי בכל הנוגע לסין הדבר הזה הוא מסווה, או זרז ליעד אחר לגמרי: להביא את סין להתפוררות נוסח ברית המועצות, מזרח אירופה או יוגוסלביה.

    כך שלצערי אני מנוע מלהתייחס לתנועה הטיבטית אך ורק "לגופו של עניין".

  47. יעקב בן דוד הגיב:

    מאמר רצוף הטעיות מגמתיות.

    "לא חשוב אם הפעולה היתה חוקית או לא חוקית"? איזה פעולה? שליט נחטף משטח ריבוני ישראלי ללא שום פרובוקציה ושום פעילות צבאית ישראלית. אבל מה זה משנה לאבנרי, כאשר המטרה היא שימוש בשפה סובייקטיבית מוטה, שבה צורות הביטוי עצמן כבר מכריזות מי "הרע" ומי "הטוב". כל המאמר בנוי בשפה כזו. העובדה שבין המחבלים שאמורים להשתחרר מצויים ארכי-פושעי-מלחמה שרצחו בדם קר אזרחים חפים מפשע, נשים וילדים, כמובן לא מוזכרת כלל. סיווגם כ"רוצחים שפלים" מוצג כלהטוט של התעמולה הישראלית. זהו שיא השיאים (סליחה: אחד משיאי השיאים) בטרמינולוגיית השקר של אבנרי, אשר מצד שני ידו קלה על ההדק לכנות ישראלים, ולא משנה מי, בכינוי "רוצחים" ו"פושעי מלחמה".

    אבנרי מציג את הקושי הישראלי לשחרר מחבלים כקושי פסיכולוגי, ומתעלם מן הניסיון המר עם שחרור רוצחים פלסטיניים מהכלא (כ-300 ישראלים נהרגו עד היום בידי רוצחים ששוחררו מן הכלא בהסכם אוסלו ובעיסקאות למיניהן). ומאחר שהטרור אינו בורר במיוחד את מטרותיו והוא הורג יהודים כערבים, שמאלנים כימניים, לא נותר אלא לשאול את אבנרי, האם היה מוכן לשלם במחיר חייו של אחד מבני משפחתו על שחרור כזה?

    השאלה תישאר כמובן באויר, משום שאבנרי סיגל לעצמו את המנהג המגונה לשמור על שתיקה בכל הקשור לתגובות למאמריו.

  48. למכאל שרון הגיב:

    הידיעה שהמהומות באיראן פוברקו אמינה כמו הידיעה שהבאת על כך שחזבאללה התנקש בראש המוסד?

  49. מדובר בתחקיר על מקור הטוויטרים הגיב:

    ולא ב"דיווח". דיווחים וידיעות מתגלים לפעמים כברווז עיתונאי. הידיעה מלפני 8 חודשים לא היתה על "התנקשות" אלא ניסיון לביצוע התנקשות – עד כמה שאני זוכר, פיצוץ בשיירה ממלכתית בירדן. אין שום מידע נוסף בנושא, הכחשה או אישור שאכן היה ניסיון כזה. במקרה של אלחנן טננבאום, דיווחתי שהוא סוחר סמים, 3 חודשים לפני שהדבר פורסם, בזמן שעוד רמזו שהוא סוכן המוסד. הרבה מדיווחי התגלו בדיעבד כמדוייקים. דיווחתי בין היתר על שדות הפרג והחשיש בבקעת הלבנון ובסיני, ועל בלדרות הסמים של נוער ישראלי, בהקשר כלכלת הסמים האיזורית

    כלכלת הסמים האיזורית ודיווח ה-CIA
    — קישור —

    הייתי הראשון שדיווח שעראפת הורעל, עוד בזמן אישפוזו בצרפת. המאמר תורגם והתפרסם באנגלית

    מחלת עראפת – לוחמה ביולוגית?
    — קישור —

    מ.ש.

  50. למיכאל שרון הגיב:

    אני מודה לך מקרב לב על ההמלצה שלך שבעזרתה אוכל לחוש "נקי ומשוחרר".
    לא ידעתי שאתה מהרישי-יוגי נסתר המנפק המלצות לחיים טובים יותר, הצ’ק כבר בדרך אליך.

    עכשיו: מחצית ה"תחקיר" שלך בעניין הטוויטרים הוא ציטוט מתוך "צ’רטינג סטוקס", אותו גם כינית בטעות (אכן טעות?) "פופולרי".
    אם חצי תחקיר נשען על מקור מידע מסוים – נראה לי סביר ביותר לבדוק האם המקור מהימן או אולי משענת קנה רצוץ.

הגיבו לדן למיכאל שרון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים