הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 באוקטובר, 2009 58 תגובות

המתרגמים בוודאי לא התכוונו לכך. או אולי כן התכוונו. התרגום לעברית של הספר האוטוביוגרפי "מהשלטון העות’מני למדינה העברית – סיפור חייו של קומוניסטי ופטריוט פלסטיני 1991-1910″, מאת בולוס פרח, פורסם בעיצומם של האירועים לציון 90 שנה למפלגה הקומוניסטית בארץ. סקירה של הספר התפרסמה ב"גדה השמאלית" בחודש שעבר תחת הכותרת: "תולדות הפ.ק.פ בראי ספרו של בולוס פרח".

ספרו של פרח פורסם במקור בערבית ב-1984 ומחברו מת ב-1991. את המהדורה העברית של הספר מפרסם כעת ד"ר אודי אדיב. הוא תירגם את הספר יחד עם יוסף מנצור והוסיף לו מאמר ביקורתי על תולדות המפלגה הקומוניסטית. בהיעדר מו"ל שיסכים לפרסם את הספר, נשא אדיב בנטל הוצאת פרסומו.


בולוס פרח נולד בנצרת ב-1910, בן לפועל בניין נוצרי שמת במלחמת העולם הראשונה. עם מות אביו, המשפחה נקלעת למצוקה קשה ביותר. כשהיה פרח כבן 14 עבר, לבדו, לחיפה בעקבות אחיו הבכור. בשנים ההן היו בחיפה צעירים ערבים רבים כמוהו. בחורים קשי יום, עקורים מסביבתם הכפרית, בודדים בערים שהתרחבו ללא היכר. הם מצאו בחיפה מועדוני קלפים ובתי קפה ששמעו בהם רדיו ולפעמים דיברו על פוליטיקה, וגם קולנוע. פרח מתרפק על קולנוע קלוזבום (הכוונה לקוליזאום): "לא ידעתי ואיש לא ידע כיצד נעו הגברים והנשים על המסך", הוא כתב. מעניינות ביותר ההשוואות של המחבר בין החיים בחיפה המתפתחת, בה האימפריאליזם הבריטי מקים נמל ומפתח את הרכבות, לבין נצרת הכפרית (דאז).


עם הגיעו לחיפה עבד פרח בדפוס "אל-נפיר", והיה לפועל מנוצל. זהו בית הדפוס בו הפעילים הקומוניסטים הדפיסו את עיתונם ואת הכרוזים שלהם. שם גם גילה פרח את זהותו המעמדית כפועל והיה לקומוניסט. בספרו, מתאר המחבר הרבה עוני ומצוקה: העיתונים כתבו על פלאחים שהיו מוציאים דגנים מצואת הבקר, טוחנים ואוכלים אותם. בולוס גם כותב רבות על מאבקי עובדים ועל התפתחות מעמד העובדים עם הכיבוש הבריטי ועל הקמת האיגודים המקצועיים החדשים.


המרד הפרטי שלו בבעליו של בית הדפוס, פועל דפוס בעל הכרה המתבקש לשרת את מעסיקו כמשרת אישי, הביאו את פרח לעבודה ברכבת. שעל פי תיאורו היה מקום עבודה בו המשכורת שולמה בזמן, העובדים הועסקו שמונה שעות ביום (במקום 12 עד 14 שעות כפי שהיה מקובל בשנות ה-20 וה-30 של המאה שעברה) והעובדים אף זכו לשבוע חופשה שנתית בתשלום. בשקידה, שיפר בולוס את יכולת הקריאה שלו, וגם לימד את עצמו אנגלית. הילד שלא סיים כיתה הא היה לאוטודידקט שיכול היה לקרוא את מרקס ולנין באנגלית – בהיעדר תרגומים לערבית. עם השנים הוא הצטרף לפעילים הקומוניסטים שפעלו במסגרת ארגוני העובדים ובשל הצטיינות בפעילות בקרב העובדים הוא נשלח על ידי ראשי המפלגה הקומוניסטית, הפ.ק.פ., בשנות ה-30, ללימודים במוסקבה שבה הוא למד את יסודות המרקסיזם וכעבור שנתיים היה למורה באותה אוניברסיטה של עמי המזרח. אוניברסיטה שפעלה בברית המועצות ובה למדו פעילים קומוניסטים רבים מארצות אסיה וצפון אפריקה. "אלה היו השנים המאושרות בחיי", כתב פרח בספרו.


הפוליטיקה, עוד הוא כתב, "כפתה את עצמה בעקבות התפשטות התנועה הציונית וההתקוממויות כנגדה מצד ההמונים הערבים". פרח האמין באחווה פרולטרית יהודית-ערבית. "הפועלים היהודים התייחסו אל חבריהם הפועלים הערבים בכבוד רב", הוא כותב, "רק שהתנועה הציונית ניצלה כל הזדמנות כדי להתגרות בפועלים הערבים".


פרח מרבה לשחזר ויכוחים במפלגה הקומוניסטית. בייחוד הוא מתאר בפרטים את הקמת הליגה לשחרור לאומי שפעלה עד לאיחוד הקומוניסטים היהודים והערבים, בוועידה שנערכה בחיפה ב-1948 והקמת מק"י. אך פרח לא הצטרף למק"י והוא היה לפרקים מיריבי המפלגה בארבעת העשורים האחרונים לחייו. בין היתר הוא מתאר בפירוט רב כיצד פרצו אזרחים וחיילים יהודים לבתי ערבים שלא יצאו את חיפה ב-1948, וסילקו אותם אחרי שהסתיימו הקרבות בעיר.


ספר הרוצה לסגור חשבון


היעדר עריכה במקור ושגיאות קשות בתרגום – כולל של שמות בני התקופה, פוגעים בספר שניתן ללמוד רבות ממנו. אך נוצר הרושם שפרח כתב את ספרו כדי ללמד סנגוריה על מעשיו, בעקבות פרסום מספר מחקרים על התנועה הקומוניסטית בארץ – ובייחוד ספריו של ההיסטוריון הפלסטיני, מרצה באוניברסיטת ביר-זית, פרופ’ מוסא בודיירי. עוד רצה פרח באמצעות הספר "לסגור חשבון" עם ראשי הליגה לשחרור לאומי, שקיבלו את החלטת האו"ם על חלוקת הארץ מנובמבר 1947 ושהצטרפו מאוחר יותר למק"י עם הקמת המפלגה המאוחדת היהודית-ערבית. את עקרון החלוקה המחבר לא קיבל מעולם. מה שמביא אותו, בספרו, להגדיר את כל פעילי המפלגה היהודים, לדורותיהם, כ"קומוניסטים ציוניים". האם אין סתירה בהגדרה זו? היתכן שכל הקומוניסטים היהודים היו ל"ציוניים" לפני הקמת המדינה ובייחוד אחריה? אין ספרו איזכור כלשהו על מעצרם, עינויים, גירושם מהארץ ואף רציחתם של פעילים קומוניסטים יהודים בידי הכובשים הבריטים. חרף אלפי המילים שכתב בספרו, פרח אינו מספק פתרון מניח על הדעת לביסוס הטענה לפיה כל הפעילים היהודים היו ל"קומוניסטים ציוניים".


אין ספק שכוונת המו"ל, ד"ר אדיב, בפרסום הספר איננה רק לתרום להכרת תולדות המפלגה הקומוניסטית בארץ. בפרק הסיכום, פרי עטו של ד"ר אדיב, הוא מנסה להתמודד עם תולדות המפלגה ואף לחזק את טיעוניו של פרח – אך הוא הולך צעד רחוק יותר. צעד אחד רחוק מדי. לדבריו, קיימת "לקונה ביחסה של התיאוריה המרקסיסטית לתנועה הלאומית" (עמ’ 165). קרי: פרח צודק, אבל הבעיה היא שורשית יותר: זו סוגיה תיאורטית. מדובר, לדברי אדיב, בחוסר הבנת המרקסיזם את השאלה הלאומית. שאלה שהעסיקה רבות את המרקסיסטים, מקרל מרקס עצמו שכתב רבות על כיבוש אירלנד על ידי בריטניה וניצולה הכפול של אירלנד על ידי ההון הבריטי: ניצול לאומי ומעמדי; ועד לעשורים האחרונים עם מהפכות סין, וייטנאם וקובה. מהפכות ששילבו היטב את השחרור הלאומי עם השחרור החברתי. כמובן, אפשר להתווכח עם ראיית המרקסיזם את השאלה הלאומית. אי-אפשר להתייחס לסוגיה כאל "לקונה" בתיאוריה המרקסיסטית.


ספרי זיכרונות, אוטוביוגרפיות, אינם רק שיקוף על הנייר של התנסות אישית או קבוצתית. זו קריאה עכשווית של התנסות האישית וקבוצתית. ובמקרה של בולוס פרח זו קריאה הבאה להסביר את התרחקותו מהפעילות הקומוניסטית והמעמדית משנות ה-40 ועד למותו. יתר על כן, המחבר עצמו מציין בספרו, "כשהתחלתי לכתוב את הרשמים שראיתי לנכון לציין כחלק מההיסטוריה של התנועה הקומוניסטית ותנועת האיגודים, לא רציתי להיאחז בשום מסמך רשמי, ציטוט או דעת כל צד כלשהו או ספר" (עמ’ 80). וחבל שכך. היעדר אסמכתאות לטענות רבות של המחבר, טעויות במקומות, שמות ואף ברצף האירועים ושגיאות גסות היו נמנעות אילו פרח היא נאחז במסמכים, ציטוטים, דעות וספרים. אם כי קיים החשש שהיעדר מסמכים אלה, עבור איש משכיל ומנוסה כמו המחבר, איננו מקרי. בציון מקורות, מסמכים וספרים ייתכן שכמה מה"עובדות" המוצגות בספר היו נכתבות אחרת. זהו ספר ראוי לקריאה ועם העובדות שמציג מחברו – ניתן להתווכח.


* בולוס פרח, מהשלטון העות’מני למדינה עברית. סיפור חייו של קומוניסט ופטריוט פלסטיני 1991-1910. תרגום: אודי אדיב ויוסף מנצור. אחרית דבר: אודי אדיב. הוצאת המתרגם, חיפה 2009, 196 עמ’.


למאמר שפורסם באתר הגדה השמאלית.

תגובות
נושאים: מאמרים

58 תגובות

  1. עקיבא אור הגיב:

    3/10/2009

    לכל קוראי "גדה" לשם שינוי קישור ל יו-טיוב
    משהו מהנה

    האזינו המנון התנועה נגד נשק גרעיני בבריטניה בשנות ה- 60 בקישור

    — קישור —

    שימו לב למלים

    גם התמונות טובות

    תיהנו – ותכינו את המקלט הגרעיני

    עקיבא אור

  2. עקיבא אור הגיב:

    4/11/2009

    תיקון קל לתגובתי האחרונה ליוסף.

    הפיסקה האחרונה היא:

    יהדות איננה תווית – היא תוכן.
    התוכן הוא – לחיות את החיים היומיים כסגידה מתמדת לשליט עליון "כל יכול" מופשט.

    מי שמתעקש שהוא "יהודי" אך לא חי לפי תוכן זה ורואה ב"יהודי" תווית בלבד שאינו מסוגל להסביר את תוכנה יש לו "תסביך זהות יהודית".
    זה נפוץ אצל הרבה ישראלים חילונים המסרבים להודות שהם "גויים דוברי עברית".
    כנראה גם אצלך.
    עקיבא אור

  3. עקיבא אור הגיב:

    4/11/2009

    תשובה ליוסף.

    המושג "הגדרה רקורסיבית" לקוח ממתמטיקה אך בסוציולוגיה הוא יוצר סתירות ואסור להשתמש בו.

    הגדרה "רקורסיבית" במתמטיקה מגדירה:

    1) יחידת בסיס,
    2) כללים לעבור מיחידת הבסיס ליחידות אחרות.

    למשל הגדרה רקורסיבית של "מספר טבעי" תהיה:
    1) 1 הוא "מספר טבעי".
    2) אם נוסיף 1 ל"מספר טבעי" נקבל "מספר טבעי"

    זה מגדיר את השלמים החיוביים כ"מספרים טבעיים"

    כעת ניישם את עיקרון ההגדרה ה"רקורסיבית" לסוציולוגיה:
    הגדרה רקורסיבית של "שכר רעב" תהיה
    1) "שכר רעב" = שכר של שקל אחד לחודש.
    2) "שכר רעב" = תוספת 1 ש"ח ל"שכר רעב"

    לכאורה ההגדרה בסדר כי שכר של 2 ש"ח לחודש או 3 ש"ח לחודש או 4. 5. 6. ש"ח לחודש הם בוודאי שכר רעב. אך אם נוסיף שקל ועוד שקל נגיע לבסוף למיליון שקלים לחודש שלפי ההגדרה הרקורסיבית הם עדיין "שכר רעב". כי גם שכר של מיליון שקל לחודש התקבל מהוספת 1 ש"ח ל"שכר רעב".

    אתה מסכים להגדרה כזאת של "שכר רעב" כי היא תקפה מבחינה פורמאלית. אני לא.
    אני טוען ששימוש בהגדרות רקורסיביות בסוציולוגיה יוצר סתירות ואסור להשתמש בהן בסוציולוגיה.

    יתר על כן. הגדרה רקורסיבית איננה מגדירה מהויות אלא רק מדביקה תוויות.
    זה שמספר נקרא "טבעי" לא מלמד דבר על מהותו. זה לא תיאור תכונות מהותיות אלא סיווג.
    "יהדות" איננה ענין של סיווג אלא של תוכן

    ובקשר לאברהם "אבינו":
    1)תוכיח בבקשה שהוא היה קיים בכלל.
    2)מה עושה את אברהם ל"יהודי"?

    ובאשר להערותיך בענין "ישראלי".
    "התנהגות" אין פירושה "התנהגות אישית". לכל אדם יש סגנון התנהגות אישי המגדיר רק את זהותו האישית. כשמדובר בהגדרת זהותו של ציבור יש להגדיר התנהגות שכל השייכים לציבור זה נוהגים לפיה.
    כלומר יש להגדיר רכיבים של התנהגות אישית אשר משותפים רק למי ששייך לציבור הנדון.
    אני מגדיר "ישראלי" כאדם חילוני, החושב בעברית,שהתחנך בישראל ברוב "שנות העשרה" שלו.
    זה כולל מתנחלים, מתנגדי כיבוש, אבל לא דתיים, לא ערבים, ולא עולים שהתחנכו בחו"ל.

    זה שהדתיים מגדירים "יהודי" לפי מוצא האם שווה בערך כמו אמונתם בקיומו של אל.
    בשני המקרים מדובר בהצהרות שאין שום אפשרות להוכיחן בניסוי או בחיזוי.

    ובאשר להגדרת "יהודי" לפי קיום המצוות.
    גם מי שמקיים 612 מיצוות או 314 מיצוות הוא עדיין יהודי.
    כדי להבהיר את הנושא ולא לטשטש אותו בטיעוני התנצחות אשנה את הגדרתי מ: "יהודי" הוא מי שחי לפי תרי"ג מיצוות" ל: "יהודי" הוא מי שחי לפי המצוות" כלומר, שומר כשרות, שבת, חוקי נידה,מתפלל כל יום,צם ביום כיפור וכו’. מדובר בחיי יומיום לפי חוקי הדת היהודית.
    מי שחי כך הוא "יהודי".
    אין זה משנה אם מקפידים על כל המצוות או על חלקם. העיקר הוא שחוקי דת מכתיבים התנהגות יומית.
    העובדה שהרבנים לא מסתמכים על הגדרה זו נובעת כנראה מכך ש"האנוסים" בספרד אולצו לחיות כנוצרים ולא לפי חוקי הדת היהודית,
    אך המשיכו להאמין בדת היהודית ולא במשיחיותו של ישו, הם רק נהגו כלפי חוץ כמו נוצרים. הרבנים התחשבו בכך וסיפקו הגדרה לפיה גם ה"אנוסים" הם "יהודים" למרות שאינם חיים לפי מצוות הדת היהודית כי אמהות הדור הראשון של האנוסים היו יהודיות. ראוי לציין שלאחר שלושה או ארבעה דורות של "אנוסים" איבדה היהדות משמעות לגבי צאצאיהם ורובם הפכו לנוצרים.

    העובדות שאני מסתמך עליהן כשאני מגדיר "יהודי" כאדם שחי לפי מצוות הדת היהודית הן:
    1)במשך 1800 שנים מאז הרסו הרומאים את בית-המקדש בירושלים רק אלה שחיו לפי מצוות הדת היהודית נותרו "יהודים".
    כל אלה שחדלו לחיות לפי "המצוות" – כולל "אנוסים" בספרד, "קראים", נעלמו מהיהדות.

    2)טקס החניכה של הדת היהודית – "בר מצווה" – מבהיר בשמו ובתכנו שהיהדות עצמה כתרבות, כמוסד,ולא כדעה של יחיד זה או אחר – רואה בקיום המצוות את מהותה.
    טקס ה"בר-מצווה" אומר לצעיר שקיום מצוות הדת היהודית הוא מהות היהדות.

    אני רק מאשר מה שאומר טקס ה"בר-מצווה": "להיות "יהודי" פירושו לחיות לפי מצוות הדת היהודית.

    מי שלא חי לפי חוקי הדת היהדוית – מרצון או מאונס (כמו ה"אנוסים") – הוא בדרך החוצה מהיהדות.

    מי שמתעקש שהוא "יהודי" אך לא חי לפי חוקי הדת ורואה ב"יהודי" תווית בלבד שאינו מסוגל להסביר את תוכנה יש לו "תסביך זהות יהודית".
    זה נפוץ אצל הרבה ישראלים חילונים המסרבים להודות שהם "גויים דוברי עברית".
    כנראה גם אצלך.
    עקיבא אור

  4. מ.ש. הגדרה אינטנציונאלית ואקסטנציונאלית הגיב:

    בלוגיקה מודרנית יש 2 צורות הגדרה: אינטנציונאלית (ע"פי תכונות מהותיות) ואקסטנציונאלית (הגדרה "חיצונית" עפ"י מניית האיברים השייכים לקבוצה המסויימת).

    ההגדרה המקובלת כיום של "יהודי" היא הגדרה אקסטנציונאלית (הצבעה על החברים בקבוצת ה"יהודים", על פי "יליד לאם השייכת לקבוצת היהודים" או "יליד למשפחה השייכת לקבוצת היהודים"). יוסף במובן זה צודק כמובן.

    הרחבה זאת של מושג ההגדרה היא משלהי המאה ה-19 עם הצבת תורת הקבוצות המתימטית על ידי קאנטור ואחרים, וכן מתחילת המאה ה-20 עם ספרם העוסק בלוגיקה מתימטית חדשה של ברטנארד ראסל ווויטהד "פרינקיפייה מתימטיקה".

    הרחבה נוספת של הבנת מושג ההגדרה, תוך דחיית המושג הקדום של אריסטו "הגדרה על בסיס תכונות מהותיות, בסיסיות" היתה עם ספרו של לודוויג וויטגנשטיין מ-1949 "חקירות פילוסופיות" בו דיבר על הגדרה על סמך מה שכינה "דימיון משפחתי" (דבר א’ דומה לדבר ב’ ב-3 תכונות נניח, בעוד דבר ב’ דומה לדבר ג’ ב-2 תכונות אחרות לגמרי, כמו דימיון בין בני משפחה)

    מיכאל שרון

  5. קורא אנגלי הגיב:

    פסק הלכה מאנגליה או שלב השאלה הזהה 2009 :

    י.ליבוביץ דיבר על היהדות כתביעה או כציווי בו מוטלת משימה ספציפית על האדם. מעניין שלא זכור לי שאמר שזו תביעה המוטלת על "היהודי" ויכול להיות שאין זה מקרה (שכן אז היה מחוייב להגיד מיהו היהודי) או שזה פשוט היה לו ברור מאליו, אינני יודע.

    אם כן על מי מוטלת התביעה על האדם בכלל או על היהודי? בא נראה:

    לכל תביעה מן ההגיון שיהיו 2 צדדים. הצד התובע והצד הנתבע.

    נטפל לרגע בצד הנתבע בלבד – אם אנו מניחים שהתביעה מופנת ל"יהודי" הרי שהיהודי צריך להיות מוגדר עוד בטרם היתה התביעה שאם לא כן לא היה למי להפנות את התביעה ואז יש רק "יהדות" בלי יהודים – דת ללא עם – לעם ללא דת 🙂

    לעומת זאת אם אנו מניחים שהתביעה היא לאדם באשר הוא אדם אזי קבלת התביעה כלומר קיום אורח חיים יהודי מהווה את היותך יהודי או לחליפין שכולם יהודים (היתכן?).

    ניקח את האופציה הראשונה והיא שהתביעה מופנית רק ל"יהודי".
    מיד נשאלת השאלה (עוד בטרם אנו יודעים בכלל מיהו יהודי) מדוע הופנתה התביעה רק ל"יהודים"?
    ומניין לנו הבטחון המוצק שהופנתה אך ורק ליהודים? לכאורה אפשרות הגיור (המעשית) שוללת את היות התביעה מופנית רק ליהודים – שכן מי שעבר גיור נחשב ליהודי הלא כן?

    העסק מסתבך טיפה שמכניסים את הצד התובע למשוואה – אם התביעה אלוהית מניין ידוע לנו מה אלוהים רוצה? אולי הוא לא רוצה שום דבר? אולי הוא רוצה שלא נרצה? מי יודע?

    בהחלט סביר שהתביעה היא תביעה "תוצרת אנוש", דהיינו משהו החליט באופן שרירותי את זה.
    כלומר יום אחד החליטו אנשים שנוצרה תביעה ליהדות. וכדי שיהיו יהודים הרי חייבים להטיל את התביעה הזו על מישהו. על מי יטילו אותה? על הילד של השכנים? בוודאי שלא – הם לא יסכימו לזה.
    לכן מסיבה מעשית יכלו להטיל אותה רק על ילדיהם הם. ואז בלית ברירה המציאו את ההגדרה שיהודי יהיה מי שנולד לאם "יהודיה" – שזה נראה באמת טיעון מעגלי כפי שטוען עקיבא אור. ולא נכנס בכלל לשאלת למה דווקא האם ולא האב.

    יותר מזה, מהיא אותה תביעה בעצם?
    שאתה נולד אתה מקבל מכתב רשמי מאלוהים עם תביעה? לא שאני ראיתי.
    מסקנה – זו אמורה להיות תחושה פנימית. מעין ראייה-בעיני-רוחך את אצבע "אלוהים" מצביעה עליך ואומרת:" כן, זה אתה!" אבל ככל שאני מתאמץ לדמיין את האצבע הזו היא מתמוגגת ונעלמת. אבוי אתאיסט שכמוני. ישר לגיהנום וחסל. נתראה שם על כוס תה (רותח).

  6. מ.ש. בנוסף (ליוסף) – הצבה רקורסיבית הגיב:

    [בבקשה גרסה זאת]

    בהקשר להגדרה אקסטנציונאלית – כלל (או אלגוריתם) רקורסיבי, הוא אלגוריתם ה"ייצור" המחזורי של איברים בקבוצה:

    1. איבר מתווסף לקבוצת ה"יהודים" בכך שהוא מופק מנקבה השייכת לקבוצה זו – ביחס הנקרא "הולדה" בין נקבה a בקבוצת היהודים (aJF) ובין אדם x שמתקיים לגביו "x נימצא ביחס לא סימטרי של הולדה עם a כך ש-a מולידה את X " (בדומה ליחס הלא סימטרי
    X < a ) וזה כלל רקורסיה.
    בנוסף ליחס "הולדה" ניתן להשתמש במציין זמן – "a קודם ל-X " , אך כאן כבר צריך להשתמש בלוגיקה מודלית מתקדמת (שפיתחו לפני כ- 45 שנה הפיני יאקו הינטיקה וסול קריפקה האמריקני).

    או

    2) איבר מתווסף לקבוצת ה"יהודים" באמצעות הליך הניקרא "גיור" . זה כלל לא רקורסיבי, או אולי, כן רקורסיבי, לפחות חלקית, אם נראה "גיור" כיחס החל כך " b השייך לקבוצת היהודים מגייר את y שהוא (שהיה בעבר) מחוץ לקבוצה זאת". גם כאן ניתן להשתמש במציין זמן מודלי.

    מיכאל שרון

  7. קורא אנגלי הגיב:

    ואגב, ה BBC עסק בדיוק בשאלה הזו לאחרונה.

    הנושא עלה כבעל משמעות מעשית, בפרט בנתוני הקבלה לבית ספר דתי (יהודי) אשר מתוחזק במימון מכספי המדינה (דבר פסול לדעתי מכל וכל – אבל זה נושא אחר). בבית הספר הזה (JFS) החליטו לדחות קבלה של מועמדים שנמצא "פגם" בהגדרת יהדותם (נניח אמא שאינה "יהודיה" כשרה מספיק) ומנעו קבלה לבית הספר – דבר שכנראה עומד בסתירה לחוק. היתה על זה תוכנית ברדיו שפיספסתי. בכל זאת הנה לינק למי שמתעניין. זה דווח אפילו בישראל אבל משום מה זה קיבל זוית של שנאת יהודים (כרגיל).

    — קישור —

  8. עקיבא אור הגיב:

    5/11/2009

    תשובה לכל המומחים להגדרות של "יהודי" :

    במקום להיתפס להגדרות פורמאליות של "יהודי" תנסו לתפוס את תוכנו של מושג זה כפי שהיהדות עצמה,בטקס ה"בר-מצווה", מגדירה אותו, כלומר "להיות יהודי פירושו לחיות לפי מצוות הדת היהודית".

    חיים לפי מצוות הדת הם סגידה יומית לאל. לסגידה זו יש משמעות.
    בעיני היהדות חיי אדם, שעיקרם סיפוק צרכי הגוף והרגש, אינם שונים – מבחינת תוכנם – מחיי כל יצור ביולוגי אחר.
    לפי היהדות, רק הכרה בקיום אל שברא את היקום וכל אשר בו, מעניקה לחיי אדם ערך יחודי מעבר לקיום הביולוגי או הפסיכולוגי.
    יהודי מקיים את המצוות לא למען עצמו – הן עול מיותר שאינו דרוש לחיים רגילים – אלא כהצהרה שבעיניו – כיהודי – הדבר החשוב ביותר בחיים אינו עצם הקיום הביולוגי אלא ההכרה בקיומו של מי שיצר את היקום ואת הקיום הביולוגי – וסגידה לישות זו.

    בעיני יהודי אין ליקום ולכל מה שבו – כולל החיים הביולוגיים – שום משמעות. רק הכרה בקיומו וגדולתו של אל שברא את היקום וכל אשר בו מעניקה משמעות ליקום ולחיים. באמצעות

    בקיום המצוות מבטא יהודי את הכרתו באל ואת סגידתו לאל ומעניק בכך משמעות לחייו.

    אני מכבד את היהדות אך כיוון שאינני מאמין בקיומו של אל ומשוכנע שליקום אין שום משמעות, אינני יכול לראות עצמי כיהודי.

    אני ישראלי – כלומר אדם חילוני ששפת חשיבתו עברית וגדל בארץ.

    ואתם? האם אתם מאמינים בקיום אל שיצר את היקום?

    ואם אינכם מאמינים בו מה בדיוק עושה אתכם ל"יהודי"?
    עקיבא אור

הגיבו לשאלת המשך לעקיבא אור:

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים