הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 באוקטובר, 2009 12 תגובות

פתגם סיני אומר שאם אדם אומר לך ברחוב שאתה שיכור, תצחק. אם אדם שני אומר לך שאתה שיכור, תתחיל לחשוש. אם אדם שלישי אומר לך את זה, לך הביתה והיכנס למיטה.


ההנהגה המדינית והצבאית שלנו פגשה עכשיו את האדם השלישי, הרביעי והחמישי. כולם אומרים לה שהיא חייבת לחקור את מה שקרה במבצע "עופרת יצוקה".


יש לה שלוש אפשרויות:


הראשונה: לנהל חקירה אמיתית.


השנייה: להתעלם וללכת הלאה, כאילו שום דבר לא קרה.


השלישית: לנהל חקירת-דמה.

קל לדון בהצעה הראשונה: אין לה שמץ של סיכוי להתקבל. חוץ מהחשודים הרגילים (ואני ביניהם), שדרשו חקירה כזאת עוד לפני שמישהו שמע את השם גולדסטון, אין מי שתומך בה.


בין כל האנשים במערכת הפוליטית, הצבאית והתקשורתית המציעים עכשיו לקיים "בדיקה", אין אף לא אחד – ממש אף לא אחד – המתכוון לחקירה אמיתית. הכוונה היא לרמות את הגויים ולסתום להם את הפה.


החוק הישראלי דווקא קובע נוהל ברור לוועדה כזאת. על הממשלה להחליט על החקירה. נשיא בית-המשפט העליון יקבע את הרכבה. הוועדה יכולה להכריח עדים להופיע בפניה. עליה להזהיר מראש את מי שעלולים להיפגע ממסקנותיה ולתת להם הזדמנות להגן על עצמם. המסקנות שלה מחייבות.


יש לחוק הזה היסטוריה מעניינת. בשנות ה-50 דרש דויד בן-גוריון להקים "ועדת-חקירה משפטית" כדי לקבוע מי נתן את ההוראה לביצוע העסק-ביש במצריים ב-1954. (על רשת-ריגול של יהודים מצריים הוטל להטמין פצצות במוסדות אמריקאיים ובריטיים כדי לסכסך בין מצריים ומדינות המערב).


בקשת בן-גוריון נדחתה, בין השאר בטענה שאין חוק המאפשר זאת. כתוצאה מכך הוא התפטר ופרש ממפלגתו. באחד הדיונים הסוערים קרא שר-המשפטים, יעקב שמשון שפירא, שבן-גוריון הוא "פאשיסט". אבל לשפירא, יהודי-רוסי קשיש, היו ייסורי-מצפון. הוא יזם חוק חדש למינוי ועדות-חקירה משפטיות. זה התקבל אחרי דיון בכנסת (שבו לקחתי חלק פעיל), ומאז הופעל פעמים רבות.


עכשיו אני תומך בכל לב בדרישה להקים ועדת-חקירה על פי חוק זה.


ההצעה השנייה היא של הרמטכ"ל ושר-הביטחון. באמריקאית קוראים לזה "להקים חומת אבנים". כלומר: לצפצף על כולם.


מפקדי צה"ל אינם מוכנים לשום חקירה ולשום בדיקה. הם מן הסתם גם יודעים למה. הם הרי מכירים את העובדות. הם יודעים שצל כבד מרחף על עצם ההחלטה לצאת למלחמה, על תכנון המבצע, על ההוראות שניתנו לכוחות, ועל עשרות רבות של מעשים גדולים וקטנים שנעשו במהלך המבצע.


לדעתם, גם אם יהיו לסירוב תוצאות חמורות על מעמדה של ישראל בעולם, הרי התוצאות של חקירה, ולוא גם מפוברקת, תהיינה חמורות פי כמה וכמה.


כל עוד ידבק הרמטכ"ל בעמדה זו, לא תהיה שום חקירה מחוץ לצה"ל, גם אם רוב חברי הממשלה יחשבו אחרת. הרמטכ"ל, המשתתף בכל ישיבות הממשלה, הוא דמות מרכזית בחדר-הישיבות. כאשר מודיע הרמטכ"ל שזוהי "עמדת צה"ל", איש מהפוליטיקאים בממשלה לא מעלה על דעתו להתנגד.


ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" קובע החוק (שהתקבל לדרישת מנחם בגין) שהממשלה היא המפקד העליון של הצבא. זוהי התיאוריה. בפרקטיקה לא תקבל הממשלה שום החלטה בניגוד ל"עמדת צה"ל".


צה"ל טוען שהוא חוקר את עצמו, וזהו. אהוד ברק מייצג – מרצון או שלא מרצון – את העמדה הזאת. הממשלה דחתה את הדיון, וכך זה עומד כרגע.


כדאי להזכיר בהזדמנות זו את האדם העלום ביותר במדינה: הרמטכ"ל רב-אלוף גבי אשכנזי, איש-הטפלון האולטימטיבי. שום דבר אינו נדבק אליו. בדיון זה, כמו בכל הדיונים, הוא כאילו איננו.


הכול יודעים שאשכנזי הוא איש צנוע. כמעט ואינו מדבר, אינו כותב, אינו נואם. בטלוויזיה הוא מתמזג עם הרקע.


כך הוא מצטייר בציבור: חייל פשוט, בלי התחכמויות, הממלא את תפקידו בשקט, מקבל את הוראות הממשלה ומבצע אותן נאמנה. בזה הוא נבדל כמעט מכל קודמיו, שהיו רברבנים, תאווי-פרסום ופטפטנים. בעוד שרוב קודמיו היו אנשי הסיירות הססגוניות או חיל-האוויר היהיר, הוא איש חיל-הרגלים האפור. הדוכס וולינגטון התרגז פעם על ריבוי הניירות בצבאו וציווה: "חיילים צריכים להילחם, לא לכתוב!" אשכנזי מגשים חזון זה.


אבל המציאות שונה לגמרי. אשכנזי ממלא תפקיד מרכזי בקבלת ההחלטות. הוא התמנה לתפקידו אחרי שקודמו, דן חלוץ, התפטר בעקבות כישלונות מלחמת-לבנון השנייה. תחת שרביטו של אשכנזי עוצבה הדוקטרינה שהופעלה ב"עופרת יצוקה", שאני ניסחתי אותה (על אחריותי) כ"אפס אבידות" ו"מוטב שייהרגו אלף אזרחים של האויב מאשר חייל צה"ל אחד". מאחר שצה"ל לא העמיד לדין אף חייל אחד אחרי המבצע, אחראי אשכנזי לכל מעשה שנעשה במהלך המבצע.


אילו הוגש כתב-אישום בבית-המשפט הבינלאומי בהאג, אשכנזי היה מן הסתם זוכה במקום-הכבוד של נאשם מס’ 1. אין פלא שהוא מתנגד לכל חקירה ולכל בדיקה חיצונית, וכמוהו גם אהוד ברק, שהיה עלול לזכות בתואר "נאשם מס’ 2″.


הפוליטיקאים החולקים (בשקט) על דעת הרמטכ"ל סבורים שאי-אפשר לעמוד בלחץ העולם, ושצריך לערוך חקירה. מכיוון שאיש מהם אינו מתכוון לחקירה אמיתית, הם מציעים לנקוט שיטה ישראלית ישנה ובדוקה, שהצליחה מאות פעמים בעבר: שיטת ה"כאילו".


כאילו חקירה. כאילו הסקת מסקנות. כאילו הכרה בחוק הבינלאומי. כאילו מרות אזרחית על הצבא.


במציאות אין פשוט מזה. ממנים "ועדת בדיקה" (ולא חלילה ועדת-חקירה על פי החוק). לוקחים שופט פטריוטי, מרכיבים ועדה של מכובדים "משלנו", גובים עדויות מאחורי דלתיים סגורות (מטעמי ביטחון). פרקליטי צה"ל יוכיחו שהכול היה חוקי למהדרין, והפרופסור אסא כשר, מטהר-השרצים-הממלכתי, יעלה על נס את המוסר של הצבא-הכי-מוסרי-בעולם. אלופים וסגניהם ידברו על זכות המדינה להגנה עצמית. בסוף יורשעו שניים-שלושה קצינים זוטרים וחיילים ב"חריגות".


ידידי ישראל בכל העולם יפצחו במקהלה מתפעלת: איזו מדינת-חוק! איזו דמוקרטיה! איזה מוסר! ממשלות המערב יודיעו שהצדק נעשה והתיק נסגר, וארצות-הברית תטיל וטו על כל השאר.


אז מדוע אין ראשי צה"ל מוכנים לקבל הצעה הגיונית זו? מן הסתם מפני שהם אינם מאמינים שזה יעבור כל-כך חלק. הקהילה הבינלאומית תדרוש שלפחות חלק מהחקירה יתנהל בדלתיים פתוחות. תהיה דרישה לנוכחות משקיפים בינלאומיים. ובעיקר: ידרשו לשמוע עדויות מפי תושבי עזה. העניין יסתבך. העולם לא יקבל מסקנות מפוברקות. בסוף נחזור לאותו המצב בדיוק. אז מוטב להתנגד מלכתחילה, יהיה המחיר אשר יהיה.


בינתיים גובר הלחץ הבינלאומי על ישראל. כבר עתה הוא מגיע לממדים שלא היו כדוגמתם.


רוסיה וסין הצביעו בעד העברת דו"ח גולדסטון למוסדות האו"ם. בריטניה וצרפת "לא השתתפו בהצבעה" אך דרשו מישראל לנהל חקירה אמיתית. התפתח ריב קולני עם תורכיה, שהייתה עד כה בעלת-בריתנו הצבאית. אנחנו מתקוטטים עם שוודיה, נורווגיה ומדינות ידידותיות אחרות. שר-החוץ של צרפת הידידותית רותח מזעם מפני שלא הורשה לעבור מישראל לעזה. השלום עם מצריים וירדן התקרר בעוד כמה מעלות. ישראל מוחרמת בפורומים רבים. בקרב קצינים בכירים גובר החשש מפני נסיעות לחו"ל.


זה מעורר מחדש את השאלה: האם לחץ מבחוץ יכול להשפיע על ישראל? התשובה היא: בהחלט כן.


השאלה היא מה טיב הלחץ, ועל מי הוא משפיע.


הלחץ גרם לכמה שרים להציע למנות ועדת-בדיקה בעניין דו"ח גולדסטון. אך אף אחד בהנהגת ישראל (ממש אף אחד!) לא העלה את השאלה: אולי גולדסטון צודק? חוץ מהחשודים הרגילים, אף אחד בתקשורת, בכנסת ובממשלה לא שאל: אולי באמת בוצעו פשעי-מלחמה? לחץ חיצוני לא יגרום להעלאת שאלות כאלה. הן יכולות לבוא רק מבפנים, מתוך הציבור עצמו.


כדאי גם לשים לב לטיב הלחץ. דו"ח גולדסטון משפיע בעולם מפני שהוא ממוקד ומרוכז: מבצע מסוים, שאנשים מסוימים אחראים לו. הוא מציג דרישה ממשית: חקירה. הוא תוקף יעדים מוגדרים וברורים: פשעי-מלחמה.


אם להעביר זאת לוויכוח החרם על ישראל: דו"ח גולדסטון דומה לחרם הממוקד על ההתנחלויות ועוזריהן, אך לא לחרם גורף על מדינת ישראל. לחץ ממוקד כזה יכול להשפיע. חרם כולל, ללא אבחנה, ישיג – לדעתי – את ההיפך. הוא ידחוף את הציבור הישראלי לזרועות הימין הקיצוני.


המאבק על דו"ח גולדסטון נמצא בעיצומו. בירושלים מרגישים בגלים הגואים. האם הם יהפכו לצונאמי?

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. אבי גנון הגיב:

    "לחץ חיצוני לא יגרום להעלאת שאלות כאלה. הן יכולות לבוא רק מבפנים, מתוך הציבור עצמו."

    אכן כן.
    כשם שממשלת בגין התקפלה בעקבות לחץ ציבורי ("הפגנת ה300 אלף" ) ומינתה ועדקת חקירה ממלכתית "אמיתית" על מנת לחקור את הטבח בסברה ושתילה, כך גם ממשלת נתניהו תקים ועדת חקירה אמיתית רק אם השמאל הישראלי – ציוני ולא- יתפוס את עצמו בידיים ויתחיל לצאת לרחובות.

  2. אז בעצם הגיב:

    אתה אומר שהוא כמו פינקלשטיין, קימרלינג ורחל גיורא? לא נשמע מאוד קיצוני. שלושת אלה עומדים איפשהו בסביבות מרצ-מפ"ם, לא בדיוק אחמדינג’ד.

  3. יעקב חיים הגיב:

    ל"קצת היסטוריה"
    האם יש לך את הלינק שיוכיח שגולדסטון הוא אנטי ציוני, או זו סתם השמצה נוספת של השליחים של ביבי וברק?

  4. שמי הגיב:

    אם בפתגמים סיניים אתה עוסק, ארשה לעצמי לצטט שני פתגמים בלטינית: "Concordia civium murus urbium"
    פירוש הפתגם: "שלוות האזרחים חומה בצורה לעריהם"

    Deserta faciunt et pacem appellant.
    שפירושו: "הם משמידים הכל וקוראים לזה שלום."

    מקווה שלא אצונזר.

  5. גרהארד פריי הוא בכלל מתימטיקאי הגיב:

    בשנת 1984 עיבד מתמטיקאי בשם גרהארד פריי (Gerhard Frey) את המשפט האחרון של פרמה לעקום אליפטי וטען כי לא ניתן להתאים לו צורה מודולרית, דבר אשר מוכיח כי נכונות השערת טניאמה-שימורה תגרור את נכונות המשפט האחרון של פרמה.

    — קישור —

  6. קצת היסטוריה על ה’ציוני’ גולדסטון הגיב:

    ב-2003 התראיין אדון גולדסטון, ‘היהודי איש זכויות האדם’, בביטאון הנאצי בגרמניה ‘נציונל-צייטונג’ ובו שפך כמויות אדירות של רפש על היישות הציונית ועל ממשל בוש. גולדסטון לא היה היחיד שהתראיין באכסניה הזאת: נועם חומסקי, נורמן פינקלשטיין, ברוך קימרלינג, רחל גיורא הם רק כמה שמות של דמויות מוכרות בשמאל הבי"ל והישראלי שקישטו את העיתון של המו"ל הנאצי הגרמני גרהארד פריי והכפישו שם את מדינת ישראל.

  7. ל"קצת היסטוריה" הגיב:

    חיפשתי בכל הגיליונות של 2003 של "נציונל צייטונג" ולא מצאתי. יש לך מראה מקום יותר ספיציפי?

  8. למחפש בגיליונות הנציונל-צייטונג הגיב:

    תצטרך לחפש בגיליונות הפיזיים של העיתון הזה כי עקב שינוי בפורמט אתר העיתון באינטרנט נמחקו הלינקים מ-2003.

    למשל הלינק המתייחס לראיון של חומסקי בעיתון הנ"ל:

    — קישור —

    איננו פעיל היום עוד.

    אבל יש מי שקרא את הראיונות האלה אז וזוכר.

    למשל, הראיון עם פרופ’ קימרלינג ב’נציונל-צייטונג’ התפרסם לרגל יציאת ספרו ‘פוליטיסייד’ בגרמניה, (בגיליון 33/2003 מיום 07.08.03).

    למרבה הצער, אין יותר לינקים באינטרנט לראיונות האלה, גם לא לראיון עם גולדסטון.

  9. וייזמיר הגיב:

    אורי אבנרי אומר שפרופסור אסא לא כשר לשבת בועדה מחמת היותו מטהר שרצים, והוא צודק כמובן, אולם בראש ועדת חקירה ממלכתית עומד שופט ובדרך כלל שופט "עליון". מי יהיה השופט שיעמוד בראש הועדה. אני מציע למנות את אלייקים רובינשטיין. מדובר באישיות משכמה ומעלה שנחנה – לצד אמביציה ענקית – גם ברהיטות לשון לעילא, השכלה מצויינת ורחבה, משפטית ויהודית וכללית, ואינטליגנציה מזהירה. כל אלו משועבדים לאידאה פיקס הציונית-דתית-לאומנית מהסוג של "אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות". הסינטזה של כישורים כל כך מובהקים עם "אידאה" כזו עושים את אלייקים למטהר שרצים חסר מתחרים ואכן החלטותיו כשופט בית המשפט העליון, ומקודם כיועץ משפטי לממשלה, מדגימים זאת היטב. לצידו פרופסור אסא יאלם דום.

  10. לינק ספציפי לראיון של גולדסטון ב’נציונל-צייטונג’ הגיב:

    — קישור —

    בסוף העמוד יש רשימה של המרואיינים באותה עת בנ"צ:

    Interviewpartner der National-
    Zeitung in jüngster Zeit

    Prof. Dr. Nezar AlSayyad Nahost-Experte, Berkeley-Universität
    Dr. Franz Alt TV-Moderator
    Mourad Bencheikh Algerischer Botschafter in Deutschland
    Dr. Boutros Boutros-Ghali Früherer UN-Generalsekretär
    Prof. Dr. Francis Boyle US-Völkerrechtler, Illinois
    Prof. Dr. Robert Buzzanco US-Historiker und Kriegsexperte, Houston (Texas)
    Steve Chapman Kolumnist der "Chicago Tribune"
    Prof. Dr. Noam Chomsky Linguist, Philosoph und Bestseller-Autor
    Sir Thomas Dalyell Dienstältester britischer Parlamentsabgeordneter, "Father of the House"
    Hilel Deutsch Rabbiner, Leitender Direktor von "Neturei Karta International"
    Prof. Dr. Paul Freedman Historiker an der Yale-Universität
    Moishe Arye Friedman Wiener Oberrabbiner
    George Galloway Britischer Parlamentsabgeordneter
    Prof. Dr. Rachel Giora Menschenrechtlerin, Sprachwissenschaftlerin, Tel Aviv

    John Gladwin Bischof von Guildford
    Richard Goldstone Richter am Verfassungsgericht von Südafrika, früherer Chefankläger beim Internationalen Strafgerichtshof der UN für das frühere Jugoslawien und Ruanda

    Prof. Dr. Nicholas Grief Britischer Völkerrechts-Experte, Bornemouth
    Dr. Thomas J. Gumbleton Katholischer Bischof, Detroit
    Hajo Herrmann Oberst a. D., deutscher Jagdflieger, Rechtsanwalt

    Paul Ingram Militärexperte, "British American Information Council"

    Prof. Dr. Abraham B. Jehoschua Israelischer Schriftsteller und Literaturwissenschaftler

    Prof. Dr. Jacob Katriel Universitätsprofssor, Haifa
    Alexander Kleber Initiator des Trauermarsches in Dresden, Junge Landsmannschaft Ostpreußen

    Prof. Dr. Menachem Klein Israelischer Politikwissenschaftler, Tel Aviv
    Prof. Dr. Kenneth Lewan Jurist, Autor
    Dr. Eileen W. Lindner Stellvertretende Generalsekretärin des Nationalrats der christlichen Kirchen in den USA

    Dr. Siegfried Lorber Früherer Präsident der Finanzlandesdirektion für Kärnten, Kritiker der Anti-Wehrmacht-Ausstellung

    Prof. Dr. Vaughan Lowe Britischer Völkerrechtler, Oxford
    Prof. Dr. Ian Lustick US-Politikwissenschaftler, Pennsylvania
    Ma Canrong Chinesischer Botschafter in Deutschland
    Sir Joseph Rotblat Atomphysiker, Friedensnobelpreisträger
    Prof. Dr. Donald Rothwell Präsident der australisch-neuseeländischen Gesellschaft für Völkerrecht
    Dr. Wladimir Schirinowskij Stellvertretender russischer Parlamentspräsident

    Norman Solomon US-Medienexperte
    Aaron Toso Sprecher der US-Initiative "True Majority"
    John Tyndall Gründer der "British National Party"
    Sir Peter Ustinov Künstler, UNICEF-Botschafter
    Gore Vidal US-Bestseller-Autor
    John Carl West Früherer Gouverneur des US-Bundesstaates South Carolina und Ex-Botschafter der USA in Saudi-Arabien
    Timothy W. Whitaker Evangelisch-methodistischer Bischof, Florida
    Prof. Dr. George Williams Professor für Öffentliches Recht, Direktor des "Gilbert+Tobin Centre of Public Law"

    אני משוכנע שזה ייקל עליך את החיפושים.

  11. איתן לרנר הגיב:

    "הם יודעים שצל כבד מרחף על עצם ההחלטה לצאת למלחמה, על תכנון המבצע, על ההוראות שניתנו לכוחות, ועל עשרות רבות של מעשים גדולים וקטנים שנעשו במהלך המבצע"
    אורי אבנרי מטעה במקרה זה כיוון שדיני המלחמה ודוח גולדסטון עוסקים לא בעילת היציאה למלחמה האם מוצדקת אם לאו אלא בדרך ניהול המבצע והפשעים שאירעו בו.זה לא אומר שההחלטה לצאת למלחמה היתה נכונה בעיניי.היה ניתן לפתור את הדברים לו ישראל לא היתה מתגרה בחמאס ובעזתים ומנסה לייצר אש נגדית כפי שעשתה.ובכל זאת בתוך כל הסערה אני משתדל להזכיר לעצמי ולכולנו שגם אם אין כאן גזירה שווה והחמס הרג בנו מעט מאוד אנשים הרי שגם הפעלת הטילים כלפי השטח הישראלי האזרחי הינה פשע מלחמה.
    אינני מסכים גם עם הסיפא של אבנרי הטוען שחרם כללי איננו משיג מטרה. החרם על ההתנחלויות ומוצרייהן שאני מתומכיו לא השיג עד היום את סיום הכיבוש או איזו פגיעה משמעותיחת כלכלית או אחרת בעסקים של אנשי ההתנחלויות.תקנו אותי אם אני טועה.
    לעומת זאת החרם הכללי על הממשל הדרא"פ השיג את התמוטטות האפרטהייד (גם אם בפועל כבלו אנשי הממשל הקודם את ידי השחורים ויצרו ניאו ליברליזם קיצוני שרוקן את משמעות העצמאות מתוכנה.

  12. גק הגיב:

    האם אתה בעד חקירה של החמאס על טבח אנשי פתח שביצע החמאס מאז השתלט על עזה כאשר אנשים קשורים הוצעו להורג בירי ויש על כך סרטונים האם אתה בעד חקירה על שמונה שניים של ירי טילים על ישובים אזרחיים מענין אם היו יורים טילים על השכונה שאתה גר בה מיפו איך היתה מגיב ?

הגיבו לאיתן לרנר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים