יהודי שומר מצוות חי כדי לעבוד את השם יתברך. על זה הוא עמל יום ביומו וכל השאר הם לדידו כאמצעי בלבד. עד המחצית הראשונה של שנות ה-70 זה היה המכנה המשותף לכל היהודים הדתיים והמסורתיים – על כל ההבדלים ההלכתיים וההשקפתיים שביניהם. הופעת "גוש אמונים" וטביעת המושג "מתנחלים" הביאה לזן חדש של שומרי מצוות, כאלה שעליהם כבר הורתה ההלכה הפסוקה:"חדש מפני ישן תוציאו". זהו זן של שומרי מצוות שהדת ושמירת התורה אינם המטרה הקדושה של שלו, אלא רק האמצעי ל"הלבין" את יצר הכיבוש והבהמיות שבתוכו. לגבי אותם "מתנחלים" אין גבול ואין "קו אדום" לתאוות הלאומנות המודרנית והמערבית העטופה, כביכול, בשמירת תורה ומצוות. כמו נחשי פתן הם בוררים את הצוויים התורתיים ואת ההלכות שנוחות לכיבוש שלו הם מיחלים, בשרשרת הטירוף שלהם. כך הם גם בוררים את הרבנים המתאימים לשיגעונות שלהם ואף הלבוש שלהם יחודי לתימהונות האגרסיבית הזו.
ב"סרט" הזה כבר היינו פעמים רבות. בריוני בית שני לא בחלו ברציחת תלמידי חכמים וגדולי הדור כדי להשליט טרור במסכה דתית. תנועות שקר משיחיות – ובראשן השבתאים וממשיכי דרכם – השליטו טרור אלים נגד מתנגדיהם, גם כשעברו על כל התורה בשם היהדות שאותה בדו מליבם. ואילו לפני מעט יותר ממאה שנה כיכבו ב"סרט" הזה פוקרים ומינים שניצלו את התנ"ך וקדושתו כדי להביא את הפשיזם המודרני גם למזרח התיכון ועל גביו זרעו נישול ומלחמות ושפכו דם נקי.
ה"מתנחלים" הם אמנם ממשיכי ה"חלוצים" וה"חלוצות" של מסחה "חומה ומגדל" אך עם תירוצים דתיים ולבוש פורימי. לפעמים חילונים תמימים חושבים לתומם כי ה"מתנחלים" ורבניהם פתוחים יותר לחברה החילונית מאשר החרדים האדוקים, אך טעות בידם. ה"מתנחלים" אינם מקלים במצוות או פתוחים לעולם החילוני מתוך גישה מודרנית (כפי שעושה זאת שאר הציבור הדתי לאומי), אלא כל ה"קולות" שלהם נובעים מכך שהמצוות שלהם אינן באמת ציווי ההלכה התורתית, אלא אותם ציוויים המהוים עבורם אליבי לכיבוש ולחימום האוירה. ההתקרבות שלהם לחילונים אינה משום "אהבת ישראל" לחילונים, אלא כדי להרחיב את מעגל השיגעונות והכיבוש גם לציבור שאינו שומר מצוות.
הר הבית, הכותל המערבי, מערת המכפלה, קבר רחל אימנו ושאר קברי אבותינו ואימותינו בשטחים הכבושים, הם שבויי נדל"ן להצדקת הטרור וההתגרויות שלהם. כאשר דורכים על מצווה קלה הסותרת את לאומניותם אזי לא רחוקה הדרך לררוך ולרמוס מצווה חמורה כ"לא תרצח". אין זה משנה את מי רצח הפרובוקטור התורן- בין אם הוא יהודי, ערבי או איזה מהגר נוכרי מאמריקה. מי שהתיר לעצמו את דמו של הנוכרי יתיר למחרת גם את דמו של שאר בשרו.
מתוך העדה הרעה הזו יצאו האחים קהלני, ברוך גולדשטיין, אלן גודמן ,יגאל עמיר ועוד שרשרת ארוכה של מרעים, עד ל"טייטל" האחרון. גם השיטפון הלאומני ביותר שעובר על יהודים חרדים אלה או אחרים אינו יכול להוביל אותם לאלימות ולרצח, משום שבסיס החינוך התורתי שהם ספגו בנוי על עידון, הכנעה ושמירה על עקרון "תולעת יעקב אין כוחה אלא בפיה". אך החינוך והחשיבה הפרקטית של "המתנחלים" בנויים ביסודם על אלימות נוכרית וזרה לתורת ישראל, שנילקחה ממסורת הלאומנות והפשיזם האירופאי המודרני הטבול בסממני דת סובייקטיבים ורדודים שאינם קושרים בהכרח את הלאומן הפשיסטי לחובת האמונה באותם ססמני דת המנוצלים על ידו לפגיעה בזולתו.
קולם של שומרי המצוות, ובמיוחד של הרבנים וראשי הישיבות, חלוש מדי מכפי שהיה צריך להיות כנגד הפושע הזה – ה"טייטל" האחרון. בדורות הקודמים התנערו גדולי ישראל שוב ושוב מפרובוקטורים שמרדו באומות העולם. כך עשה- רבי מימון ( אבי הרמב"ם) כנגד נביא שקר במרוקו, כך עשו ה"חכם צבי" והרב ששפורטש כנגד שבתאי צבי וכך התנערו ה"ישא ברכה" ( הראשל"צ ) והרב שמואל סלנט בפני הטורקים מאליעזר בן יהודה על קריאתו למרד בטורקים, בפרשו את חג החנוכה לפי הזיותיו.
ההתגרות באומות העולם ושפך דם של נקיי דעת אין להם היסטוריה ורודה במה שאח"כ נחת על ראש העם הזה כתוצאה ממעשיהם. המתנחלים הקיצונים- ממשיכי ההתגרות באומות העולם – הפכו את אותן מצוות התורה שבררו ופרשו לעצמם, כרצונם, לקרדום לרצוח בו. כל תלמיד חכם ורב בישראל שיחריש ויידום לשמע רוצחים שפלים אלה הרי הוא בבחינת "עומד על דם רעהו".
לא יעזור לאף אחד כולל לכותב המאמר: "הר הבית שלנו"
— קישור —
הממסד של חובשי הכיפות הסרוגות שמרני מדי להוציא מתוכו משהו שונה מהשטנץ הרגיל, לטובה או לרעה.
יגאל עמיר הגיע והתחנך בהרצליה (אותו דור של רוצחי דרק רוט החילוניים פחות או יותר), שותפו אחיו – גם הוא, כהנא וגודמן (וגם טייטל) קיבלו את האידאולוגיה שלהם בארצות הברית והיגרו לפה אחר כך, ואם כבר – אפשר לציין עוד כמה טרוריסטים יהודים וגזענים חשוכים שקיבלנו את חינוכם במגוון מדינות- החל ממדינות חבר העמים לשעבר שמתגאות בייצוא גזעני מכובד, דרך מדינות ליברליות כמו צרפת ואנגליה, וכלה בגבולות הקו הירוק – פה בתל אביב ופתח תקווה.
לפני המון המון שנים, כשהשתייכתי לאחת מתנועות השמאל הכרתי בחור שנהג לבוא לאסיפות שאירגנה התנועה ולהפריע לנואמים בקריאות ביניים פרובוקטיביות.
הבחור הרבה להסתובב בקרב תנועות השמאל של הימים ההן ומעולם לא הגדיר עצמו כחבר באחת מהן: פעם טען כי הוא "מזדהה" עם מצפן, פעם טען כי הוא "מקורב" לרק"ח, ובפעמים אחרות טען כי הוא איש שמאל לא ציוני.
פעם אחת, כשעסקתי במשלוח מכתבים לחברי התנועה אליה השתייכתי, הגיע אותו בחור למועדון התנועה והציע את עזרתו. הדבר נראה לי מוזר, אך למרות זאת איפשרתי לו לרשום את הכתובות על המעטפות שנשלחו לאחר מכן לחברים.
הבחור עיין בתשומת לב בכרטסת שבה היו רשומים שמות חברי התנועה ואז לא הבנתי מדוע הוא מרוכז כל כך בכרטסת דווקא.
חלפו מספר שנים שבמהלכן לא פגשתי בו, עד ליום בו ראיתי אותו באוניברסיטת תל אביב, עוסק בנמרצות בהפצת עלוינים של תנועת תמ"י.
כשהבעתי את פליאתי על כך שאיש שמאל לא ציוני כהגדרתו פעיל בתנועה ימנית דתית ביקש ממני שלא אגלה לחבריו על עברו.
כלפו הרבה שנים מאז הפגישה ההיא ויום אחד, בשעות הערב, צפית בתוכנית ארוח בהנחיית ירון לונדון.
המרואיין, גבר עב בשר, חופש כיפה ובעל זקן עבות, פרס בפני המנחה את משנתו שממנה עלה כי הוא אדם שומר מצוות, קלה כחמורה.
רק לאחר כמה דקות זיהיתי את האיש: היה זה אותו בחור שהכרתי בגיגולו הקודם, ה"שמאלי".
אבל ההפתעה האמיתית התרחשה כעבור דקות מספר, כאשר המראיין ביקש ממנו לספר על השנים בהן היה סוכן ש"ב.
באותו רגע הבנתי שכל אותה פעילות בקרב תנועות השמאל הייתה מסווה לפעילות האמיתית: מעקב אחרי תנועות שמאל ואנשי שמאל ודיווח לממונים עליו.
מן "שמפניה" שמאלית אם תרצו.
שמו של המרואיין אצל ירון לונדון: אלי קאופמן.
מזה למעלה משש שנים- מאז הרב דברי הרב קאופמן מתפרסמים באינטרנט, שוב ושוב מוזכר עברו בשב"כ ללא קשר לתוכן דבריו. הדבר חוזר ונישנה מאתרים חרדיים וכללים ועד אתרי השמאל. יד נעלמת – פעם במסווה ימני, פעם במסווה דתי או חרדי ופעם במסווה שמאלי מעלה מהאוב את סיפור השב"כ של הרב קאופמן כדי לפגום בעמדות המוצגות על ידו ןלמנוע ממנו השפעה אנטי ציומית על החרדים בפרט ועל ישראלים בכלל. היד הנעלמה הזו יודעת גם לשקר בעובדות ולנסות להציג כי מדובר באדם שעדיין בשליטת השב"כ למרות שלפני קרוב לשלושים שנה ניתק את קשריו עם השב"כ. לא יפלא אם השב"כ עצמו- ע"י סוכנים גלויים או עקיפים, מעולל פרובוקציות אלה באינטרנט ה"חופשי".
ולהלן הסיפור האמיתי בקצרה – ממנו יובן כל עניין ההכפשות וסיבתו.עד שנת 1978 היה אליהו קאופמן איש שמאל ציוני (של"י דאז) עם נטיות רדיקליות כנגד תוכן הציונות ומעלליה ליהודים וערבים גם יחד. בשנה הנ"ל איכשהו גוייס האיש לש"ב ולתוך אירגון "אוונגרד".משנת 1982 הוא ניתק מגעיו עם השב"כ וחזר לחיים רגילים שבמסגרתם סיים תואר ראשון באוניברסיטת חיפה ושני באוניברסיטת ת"א.בשנת 1996 – כאשר נחשף אבישי רביב , חשף אלי קאופמן (אז כבר אדם חרדי) את עברו בעיתון החרדי דאז "יום השישי".עד שנת 1997 התראיין בתוכניות אירוח על עברו עד שהופיע אז בתונית של דן מרגלית (עם קצין משטרה לשעבר) וסיפר מימי עברו בשב"כ את מה שהיה ידוע בקשר בין רצח החיילת רחל הלר ליורם ביכונסקי(החשוד הראשון בהירצחה)ולטפילץת האשמה על עמוס ברנס. בשידור נחשף הרב קאופמן גם לעברו והדברים פורסמוגם במקומוני רשת שוקן. מאז ועד היום התבטלו שוב ושוב הופעותיו להופיע בתוכניות אירוח בערוצי הטלויזיה השוניםובכל סקטור הופץ שוב ושוב כי הרב קאופמן עדיין בקשר עם מפעיליו למרות הנתק. בשנת 1985- לרגל הוצאת סיפרו "צדיק כתמר יפרח",פורסמה עליו כתבה מגמתית ומוזרה על אותו עבר ע"י יוסי מילמן מה"ארץ"( האיש הקשור לשב"כ בעיתון זה)וכל פעם שהרב קאופמן מגיב נגד הציונות מיד מועלה עברו מהאוב השבכ"י. מסתמא שלמישהו בשב"כ לא נוח שהרב קאופמן יקבל לגיטימציה ציבורית לאחר שהעיז לחשוף את עצמו ועוד את הידוע לו בפרשת החיילת רחל הלר.
ולראיה כמה הפירסומים נגדו מגמתיים ושקריים נביא להלן מהתגובה למאמרו הנוכחיעל ידי "מזכיר הנישכחות".הרב קאופמן מעולם לא הפריע לנואמים של איזו תנועת שמאל כלשהי – ובודאי שלא עשה זאת באוניברסיטת ת"א(שם אירגן בעצמו ערבי ראיונות מגוונים).הסיפור על בקשתו של אלי קאופמן לעזור בכתיבת מעטפות הוא מצוץ מהאצבע – בבחינת להד"ם.אליהו קאופמן החל ללמוד באוניברסיטת ת"א רק בשנת 1984 – לאחר שתנועת תמ"י נעלמה בבטן הליכוד ולכן הסיפור על פעילותו בתמ"י , בהיותו באוניברסיטת ת"א הוא עוד סיפור פרובוקטיביותו לא. למען הדיוק תמ"י היתה אמנם תנועה פוליטית לכיוון הימין והדת אך בקירבה היתה קיימת (בין 1981 ל- 1984) קבוצה שמאלית -חילונית צעירה שפעלה לכיוונים חברתיים כפי שרדיקלים וקומוניסטים עשו ועושים זאת ב"לייבור"הבריטי ובמקומות אחרים.בין חברי הקבוצה נימנו המנוחה הפמניסטית ויקי שירן, אשר עידן ,ימיני בן דרור, מאיר עמור, שלמה צדוק ואחרים. אליהו קאופמן – אז איש שמאל חברתי, ריכז את הסטודנטים במסגרת קבוצה זו ולמד באוניברסיטת חיפה.בשנת 1983 חולל אז אליהו קאופמן מהפך בחיפה ולאשות אגודת הסטודנטים שם עלתה קואלציה של בני שכונות ועיירות פיתוח יהודים עם ועד הסטודנטים הערבי וח"כ לשעבר מחד"ש- עיסם מחול, היה שותף לכך(על כך ניכתב גם בעיתון ה"ארץ"). יו"ר האגודה היה מר מנשה אהרוני- איש תמ"י עם מצע שמאלי שהאחים עיסם ואמיר מחול חתמו עליו. כך שהבדותה על אליהו קאופמן – החבר ברירגון ימני דתי ומסתיר(בהיותו סטודנט ) את עברו השמאלי והלא ציוני, הינה שקר נוסף של מעליליו המסתוריים. יתרה מכך – אליהו קאופמן של אוניברסיטאות חיפה ות"א היה ידוע למרציו כלוחם נגד שטיפות מוח ציוניות בנושאי השואה, הקומוניזם וסילוף ההיסטוריוגרפיה הציונית ומיהודית, ומשום כך (ולמרות הצטיינותו בלימודים)נידחה מלשמש מרצה באוניברסיטה.
והשקר האחרון הוא בכך שהרב אליהו קאופמן לא הופיע מעולם בתוכנית כלשהי של ירון לונדון!דהיינו לשקרים אין רגליים וידיים אבל יש מקור ארוך המופיע שוב ושוב לטמטם את הדעת.