הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 בנובמבר, 2009 16 תגובות

מישהו עוד עלול ללכת שולל אחר הצהרות הימין הפונדמנטליסטי ולחשוב כאילו מבחינתו בעיית פינוי מאחזים והתנחלויות נעוצה בזהות המפנה – צה"ל במקום משטרת ישראל, חיילים עם קשיי מצפון תחת תל אביבים בוגדניים למיניהם. האמת חייבת סוף סוף להיאמר, ובמלוא החריפות: את הימין הבריוני הלה לא מעניין אם המפנה יהיה צה"ל, המשטרה או אגודת צער בעלי חיים; מבחינתם כל פינוי, יהא מבצעו אשר יהא, נוגד את ציוויי הרבנים (נציגי האל עלי אדמות) ולפיכך הנו כפירה בעיקר. ממילא, גם בעיית המצפון, לכאורה, של חיילי כפיר ודומיהם איננה אלא מסווה להשקפת עולם עמוקה יותר ומסוכנת יותר לפיה "יהודי אינו מגרש יהודי", ולא חשוב מהן השקפותיו של היהודי. כלומר, לא מדובר בעניין מצפוני פרטי, כביכול, אלא באמונה שלאיש אין זכות לקחת חלק בפינוי יישוביו של העם הנבחר.

הסוגיה, אם כך, איננה של סרבנות כלל ועיקר אלא של לגיטימציה: למעשה, אנשי הימין אינם קוראים תגר על הוראות הממשלה ו/או פעולות הצבא, כפי שעושים רוב סרבני השמאל, אלא על עצם סמכותם ועל זכותם של רשויות אלה להפר את הוראות נציגי האל, קרי, הרבנים. בלשונו של מקס ובר, הסוציולוג וחוקר התרבות הגרמני, עבור הימין בו עסקינן בסיס הלגיטימיות והסמכות הנגזרת ממנו הנם מסורתיים ועליונים על פני בסיסי לגיטימיות וסמכויות אחרים, בראש וראשונה כאלו הכרוכים (גם אם בע"מ) בדמוקרטיה מודרנית או בעקרונות כגון שוויון, צדק, חירות וכד’. מוסדות דת ומנהיגיהם, אם כך, נתפסים בקרב חסידיהם הנ"ל כחלופה שלטונית יחידה האמורה לרשת את שלטונות המדינה הנבחרים עם הנתן האות. אחד ממוקדי הכוח העיקריים של מגמה משיחית, אלימה ומסוכנת זו הנם ישיבות ההסדר העומדות כרגע בעין סערת הסרבנות. ישיבות אלה הולכות ומזכירות יותר ויותר את הפרייקורפס – מליציות הימין הקיצוני שפעלו בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת, בעיקר ברפובליקת ויימאר. הסכנה החומה מתחזקת, והיא חמושה בנשק חם, שנאה גזענית ומשיחיות חסרת עכבות. בכדי להבין את רוח ישיבות ההסדר ודפוסי התנהגותן, רצוי להכיר, ולו במעט, את עיקרי משנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (קוק האב) כפי שזו מפורשת ע"י רבים מחסידיו וממשיכיו בקרב ישיבות אלה.


מהגותו של קוק האב, כפי שבאה לידי ביטוי בעיקר ב"אורות" וב"אגרות", עולה כי העם היהודי כולו – דתיים וחילוניים כאחד – מתייחד בקדושה המבחינה אותו משאר העמים. ברוח שלא היתה מביישת את אבות תורת הגזע הנאלחים ביותר, טוען קוק כי כה רבה היא קדושת היהודים, עד כי רב יותר ההבדל בינם לבין שאר העמים מאשר בין העמים האחרים לבין בהמות. קדושה זו מאפיינת אף את התנועה הציונית כולה ואת מעשיה, למרות אופייה האפיקורסי כביכול. שיבת היהודים לארצם, השתלטותם על אדמת הקודש ועבודתה, טוען קוק, אמנם נראות כלפי חוץ כאילו היו פעולות אנוש חילוניות, אך למעשה אין הן אלא גילוי חיצוני של כוחות נסתרים – ביטוי לתכניתו הסמויה של האל ולאותו "אור גנוז" שדבק בכל השייכים לעמו הנבחר. גם בציונים הסוציאליסטים החילוניים דבקו ניצוצות הקדושה, גם אם הם עצמם אינם מודעים לכך, וממילא נוטלים הם למעשה חלק בחבלי המשיח ומקרבים מבלי משים את הגאולה. בקצרה, הציונות והחלוציות נתפסות כמצווה דתית וכערכים קדושים במובן הלכתי מלא.


בראייתו של קוק האב את הציונות החלוצית כ"אתחלתא דגאולה" ישנם שני מרכיבים מעניינים. ראשית, תהליך הגאולה נתפס אצלו כתהליך דיאלקטי במובן ההגליאני של המילה, תהליך בו כרוכים זה בזה ניגודים המרכיבים שלם אחד שסופו הרמוני – קודש וחול, פעולות גלויות ממשיות ומניעים אלוהיים נסתרים (עורמת ההיסטוריה ההגליאנית בלבוש דתי), ספרא וסייפא (הספר והסייף), כל אלה הפכים המרכיבים סינתזה נעלה המתגלמת בהגשמה הציונית. שנית, הגורם היחיד המסוגל לעמוד על הדיאלקטיקה הזו, להכירה, להבינה ולפרשה כראוי הנו הציבור הציוני דתי בלבד. כלומר, במשנתו של קוק האב (בדמיון מדהים לתפיסתו של לואי אוגוסט בלאנקי) מצטיירים הלאומנים הדתיים כאוונגרד של ממש, כאיזושהי אליטה עליה מוטל התפקיד ההיסטורי הלכתי לגאול את העם כולו גאולה מלאה ושלמה.


בתקופת שלטונו של הקולוניאליזם הבריטי בפלשתינה קידשו חסידי קוק (השוליים אז במספרם ובכוחם, בד"כ במסגרת "המזרחי" ו"הפועל המזרחי") את פעולות הציונות הוולונטריות – כיבוש אדמות ונישול בעליהן הפלסטינים, הקמת יישובים חקלאים ועבודת אדמה, ועוד. עם הקמתה של מדינת ישראל, והתבססות מעמדו של הרב צבי יהודה קוק (קוק הבן), הופנה קידוש הפעולות הוולונטריות לקידוש המוסדות הממלכתיים של המדינה, בעיקר של צה"ל. צה"ל נתפס כביטוי וככלי גאולי גם יחד, והוצג כבעל חשיבות דתית כמעט מיסטית. השירות בו, יותר מאשר כבעל חשיבות לאומית או כחובה חוקית, נתפס כמצווה דתית של ממש. ברוח בן גוריוניסטית טיפוסית, נתפס צה"ל כבעל שליחות חברתית לאומנית החורגת מענייני ביטחון גרידא. מה שלא הובהר היא השאלה, האם מצוות השירות מחייבת ללא תנאי או שמא מותנית היא במחויבותם של צה"ל וממשלת ישראל שולחתו למצוות אחרות – "יישוב הארץ", למשל?! אכן, כל עוד לא עלו מתחים מסוג זה יכול היה צה"ל ליהנות מאהדה והתגייסות רחבה, גם בקרב לאומני הדת.


עד מלחמת 67′ וכיבוש השטחים הפלסטינים של עזה והגדה, היו חסידי קוק שוליים יחסית בקרב הציונים הדתיים. עם הכיבוש שנתפס כנס, ולאחר מלחמת 1973 שנתפסה כאות לקשיים והסבל הכרוכים בביאת המשיח, וממילא כאות המבשר את קרבת הגעתו, הלכו והפכו המגמות המשיחיות והקנאיות של ישיבת מרכז הרב ומקורביה להגמוניות במחנה הלאומני דתי. כך אף הפכו הישיבות התיכוניות, תנועת הנוער בני עקיבא, המכינות הדתיות הקדם צבאיות וישיבות ההסדר לזרועות ביצועיות המגשימות ערכים דתיים של השתלטות על "נחלת האבות" כולה בשם האל ולמען הגאולה. ההיבטים האליטיסטים-בלאנקיסטים האופייניים לתורת קוק האב, ואשר תוארו קודם לכן, השפיעו רבות על דימויים העצמי של בני ישיבות ההסדר (המשלבים לימודים תורניים עם שירות צבאי) אשר ראו את עצמם כאלו המורמים מעם והעתידים להובילו אל מעבר לחילוניות המנוונת. כל עוד קיבלו ממשלות ישראל וצבאם, למעשה אם לא להלכה, את קווי המחשבה והעשייה הללו, לא התגלעה שום סתירה בין קידוש הצבא והמדינה לבין קידוש האומה ואדמתה. המתח החל לעלות אל פני השטח וללבוש צורה גשמית עת החלה מדינת ישראל על מוסדותיה השונים, לרבות, אם לא בעיקר, צה"ל, להתפרש בקרב קנאי המשיחיות כגורמים אנטי גאולים המעכבים (שלא לומר חוסמים) ביאת משיח. תהליך ההתנכרות למדינה ומוסדותיה ולצה"ל החל עוד עם הנסיגה מסיני, התחזק קמעה עם דחיית תכניתו ההזויה של ישראל אראל (רבה של ישיבת ההסדר בימית) וחבר מרעיו להתנחל בסולם צור ואף בבירות, והלכה ופשתה יותר ויותר עם הסכמי אוסלו, תכנית ההתנתקות ופינוין לכאורה של קולוניות כיבוש נודדות ("המאחזים הלא חוקיים", בעגה המקומית).


ככל שגוברים המתחים והסתירות הנ"ל, כך מתחזקת בקרב אנשי ישיבות ההסדר ובני בריתם תחושת הניכור ומגמת הבידול מכלל החברה וממוסדות המדינה. אולם גילויי הסרבנות והאלימות של בני ישיבות הסדר להם התוודענו לאחרונה, אינן הסכנה העיקרית העומדת לפתחנו מצד מצעד הכיפות החומות. אכן, אינני חושב שסרבנותם או ירידה משמעותית בהתגייסותם (בס"ה דווקא מגמה מבורכת) עומדת להפוך לתופעה רחבת היקף. מהי הסכנה, אם כך? כפי שכתב פרופ’ סטיוארט כהן כבר ב- 2001, "השאיפה לשירות צבאי "אינטגרטיבי", אף שעדיין היא מקובלת כעקרון יסוד בהשקפת העולם הציונית-דתית, מפנה את מקומה בהדרגה למשיכה ולהתבדלות…הנטייה לשירות צבאי "מבודד" בולטת בייחוד בקרב חיילי יחידות ההסדר. אין הדבר מפתיע משום ייחודיות לוח הזמנים של יחידות ההסדר, המאפשרת שירות חובה מקוטע…צה"ל מחויב למעשה לגייס את חיילי ההסדר לשירות משותף כגוש אחד". רוצה לומר, חיילי הלאומנות הדתית, בעיקר בני ישיבות ההסדר, הולכים ויוצרים מליציות משלהם, כרגע עדיין בתוך צה"ל עצמו. בהקשר זה בדיוק ראוי גם לנתח את הדרישה שלא לערב בני הסדר בפינוי קולוניות הגזל של שותפיהם לדרך: אין זו אלא המחשה להתגבשותן של פלנגות מתבדלות בעלות פוטנציאל לפוטש של ממש. ואכן, המתחים אודותם כתבתי לעיל, עלולים להוביל את מליציות ההסדר לכונן יחידות עצמאיות משלהם שיפנו ביום פקודת הרבנים כנגד השמאל, האזרחים הפלסטינים ואף כנגד "המרכז הלאומני", אם להשתמש במטבע הלשון של חיים ברעם. הסכנה האמיתית היא שהכיפות החומות תהפוכנה לפרייקורפס ויימאר סטייל: מליציות ימניות קיצוניות שתפעלנה עפ"י הוראות רבנים הזויים כנגד שאריות הדמוקרטיה המקרטעת שטרם חוסלו.


בטוחני שיהיו לא מעט ממחנה השמאל שיטענו כי אדרבא: הבה ניתן לנבלות הצה"ליות ולטרפות חומות הכיפה להילחם אלו באלו, וכך יפטרו אותנו מעונשי המיליטריזם והכיבוש. אין אסון גדול מזה. השמאל המרקסיסטי, כל עוד לא הונע או הלך שולל ע"י אנשי פלדה משופמים למיניהם, תמיד ידע כי כנגד אויב גדול תחויב ברית עם אויב קטן. כך, למשל, עם הצלחתו של הפוטש של קאפ (השתלטות יחידת פרייקורפס על ברלין בשנת 1920), פתחו פועלי גרמניה בשביתה כללית תוך שיתוף פעולה עם ממשלת אברט וכוחות ריאקציה אחרים, והביסו את מיליציית קאפ. כולי תקווה שגם אנו, בשמאל הישראלי, נדע בשעה קשה זו להתעלות על חילוקי הדיעות והטינות הקטנות ולשתף פעולה כנגד אויבנו האמיתי.

תגובות
נושאים: מאמרים

16 תגובות

  1. נתן. הגיב:

    אין צורך לפנות אף אחד ולמעשה כבר אי אפשר.

    זכותה של מדינת ישראל להחליט על נסיגת צבאה
    מאזורים שהיא מעולם לא סיפחה וזכותם של המתנחלים להחליט אם להישאר או לא.

    כשצרפת נסוגה מאלג’יר היא לא פינתה אף אחד ואפילו לא שילמה פיצויים ומי שלא מאמין מוזמן לבדוק.

  2. נסים ברכה הגיב:

    תודה רבה לעופר.
    מאיר עיניים מנומק ונבון.

  3. מרדכי בלייוייס הגיב:

    התוכלו למחוק את התגובה של המכונה "ישראטין"? היא גזענית.
    תודה,
    מרדכי

  4. אור הגיב:

    האם הרב קוק קרא להשמיד גזעים אחרים?
    מדוע עופר כסיף משווה בין משנתו למשנה הנאצית?

    מפליא אותי כל פעם מחדש איך "רודפי השלום" מהשמאל הרדיקאלי משתמשים ברטוריקה כ"כ בוטה, גסה ו**אלימה**.

    פתרון מוסכם לסכסוך בוא יבוא, והוא יגיע דווקא מ"המרכז הלאומני", על אפם וחמתם של סהרורי השמאל והימין הקיצוניים והאלימים.

  5. די לחכימא ברמיזה הגיב:

    את הפינוי של ההתנחלויות צריך להפקיד בידי רשות הדואר.

  6. כפיר אזולאי הגיב:

    עופר שלום
    תיאוריה יפה אך מנותקת מהמציאות
    הסירוב מימין אינו קשור לרבנים ולאידיאולוגיה דתית. הסירוב מימין הוא מצפוני ונובע מכך שחיילים לא נכנעים לשפה הארווליאנית בדבר ‘פינוי’ ו’התנתקות’ ומבינים כי גירוש על קרע אתני הוא אינו מוסרי בעליל ולכן אינו חוקי, גם עם בג"צ יפסוק אלפי פעמים שגירוש יהודים (ורק יהודים…) הוא חוקי.
    עובדה היא שאבי ביבר, הסרבן הראשון בעת הגירוש ב2005 אינו חובש כיפה ועשה זאת ממש בעת ביצוע פשע הגירוש
    מה גם שרק שניים מתוך ששת החיילים שהניפו את שלט המחאה בגדוד נחשון היו חובשי כיפה
    אז במקום להכנע לשיח התקשורתי המתעלם מסרבנות חילונית מימין, (על אף כתבה בערוץ 10 שהוכיחה כי מרבית הסרבנים אינם חובשי כיפה) כדאי להתייחס לעבודות
    הסרבנות מימין נובעת מהומניזם, יתכן וחלקי וצבוע, אך בכך היא אינה שונה מהסרבנות משמאל

  7. הערה הגיב:

    הרבנים לא נציגי השם. הם נציגי עבמי"ם. אני יודע את זה וכולם יודעים. השלום ישכון כשישפרו בתל אביב את טיב החומוס. יהודים עם כיפות זה טוב, יהודי צריך להניח תפילין וללכת עם ציציות ולחשוב חיובי והכל מסתדר.יהודים, לכו לרעבע ותשאלו אותו מה עושים.

  8. יובל הלפרין הגיב:

    תודה, עופר.
    בזמן האחרון אסור לדבר בחוגים מסוימים בשמאל על מאבק בהתנחלויות ובמתנחלים.
    רק בישויות כוללניות ומופשטות כמו "השלטון", "הממסד", "הדיכוי", "הקונצנזוס",
    ואוי ואבוי למי שיעיז לדמיין אפילו עימות עתידי בין הצבא הישראלי לבין צבא המתנחלים (ואני לא מדבר על משחקי הקרוונים המגוחכים של היום).

    זה לא חדש, גם ראש ממשלת ספרד ב-1936, לארגו קבלרו, לא האמין שעומדת להתחולל הפיכה צבאית, כי היה בטוח שמרד בשלטון יכול לבוא רק משמאל.

  9. ישראטין הגיב:

    זה הזמן לחשוב ברצינות על מדינה אחת לשלושה עמים
    היהודים האורגינלים
    פלסטינים
    צאצאי הכוזרים

  10. ליאור הגיב:

    הכיפות החומות הגיעו לשלטון על ידי רצח רבין. שולחיו של יגאל עמיר לא נחקרו ולא הועמדו לדין. הרוב הדומם הובס מבלי להתגונן כדי "לשמור על אחדות העם"

  11. יגאל הגיב:

    יפה שציינת את אויבך האמיתי.

    עכשיו אני לבטח מבין את מקומי

  12. קורא אנגלי הגיב:

    עומדת לפנינו סטיה דתית מול סטיה חברתית.
    שתיהן יונקות מאותו תחתית ביב אנושי.
    ההבדל בינהם הוא קוסמטי נטו.
    כמו שני שלגונים עם צבעים שונים.
    האחד שפוט לרב. השני שפוט לדגל.
    ערכי האדם באשר הוא אדם רחוקים מהם במידה שווה ואינם מדברים לא לראשונים ולא לאחרונים.
    האחד רוצה בטהרת המדינה לשם הבאת המשיח השני רוצה בטהרת המדינה לשם "הבטחון".
    לכאורה אפשר לחשוב שסוטי-הדת מסוכנים מסוטי-הדגל אך לא ברור לי בכלל שזה אכן כך. היכולת של ההמון לצפות בשאננות נפש בממשלתו הגזענית מדאיגה לא פחות.

  13. אלעד הגיב:

    אם בעתיד יבוא היום והמרכז הלאומני יפנה אל השמאל להתנדב למליציות שילחמו במליציות הימניות אני בהחלט אתנדב לכך.
    אבל היום הזה כנראה לעולם לא יבוא, רוב הסיכויים הם שהמרכז הלאומני יצליח לטפל במליציות האילו בעצמו (בהנחה שאכן תפרוץ מלחמה גלויה) ובכל מקרה בין תבוסה לבין חבירה לשמאל הוא יעדיף תבוסה בגלל ש "כולנו יהודים"

  14. ניצן אביב הגיב:

    יישר-כח וכל הכבוד והייקר לד"ר עופר כסיף על מאמרו וניתוחו האמיץ והחשוב מעין כמותו של הסכנה הקיומית האורבת למדינה הדמוקרטית מבריוני הכיפות החומות "הפרייקורפס" – המיליציות היהודיות-דתיות-חרדיות הימניות הלאומניות הקיצוניות, ההזויות, הסהרוריות והמשיחיות הידועות לשימצה.

  15. בלבן מלך הכוזרים הגיב:

    מרדכי בלייייס שלום
    מדוע התגובה ישראטין נחשבת לגזענית בעינך?
    האם זה מפני שאינך מבין שהחברה הישראלית מורכבת מיהודים דהיום,ויהודים דאתמול.
    האם אינך חושב שכל החלקים המרכיבים את החברה הישראלית זכאים לחיים הוגנים ושויוניים?

  16. מסכים עם מרדכי הגיב:

    אני מסכים מרדכי.
    זו גזענות כלפי יהודי קווקז (ארמניה, גרוזיה, אוזבקיסטן), כי לפי המפה הם הכי קרובים למקום שהייתה ממלכת הכוזרים,
    אבל הכינוי והסימון הוא בגדר גזענות.

    יובל הלפרין, ע"ש היילבורן שווירטמברג,
    שכן של (רוזה) לוכסמבורג, שטרסבורג, וירטמברג, מגנץ, ויירמס, הולנדר,
    כולנו מנהר הריין ומערבה.

הגיבו לנסים ברכה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים