הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 בדצמבר, 2009 69 תגובות

לכאורה די מוסכם היום במסגרות השונות בהן דנים בעתידו של השמאל בישראל, ש"השמאל החדש", אם נבנה אותו, צריך להיות פלורליסטי ומורכב מאנשים שבאים ממקומות שונים ומגוונים מבחינה חברתית ופוליטית. אם אנו מבקשים לקחת חלק בקידום פרויקט שמאלי המשנה מציאות, משנה יחסי כוח פוליטיים, עלינו להניח, שכוחות השינוי יורכבו גם מאנשים שעד עתה לא היו חלק ממחנה השמאל, שעד עכשיו השמאל לא הצליח לדבר אליהם או לצרף אותם. אם אנחנו רציניים בכוונתנו לבנות שמאל חדש ולא רק מפריחים סיסמאות יפות, עלינו לשאול: האם הפרופיל החברתי של "השמאל החדש" אמור להיות שונה או דומה לזה של "השמאל הישן", זה שפשיטת הרגל של חלק ממנו ומגבלותיו של החלק האחר הפכו לברורים ומובהקים בבחירות 2009?

חשוב לכן, לדעתי, לא רק לעסוק בביקורת פוליטית ורעיונית של מה שמכונה "השמאל הציוני" על סתירותיו, אלא להבחין בשורשים החברתיים של פשיטת הרגל של השמאל הישן כולו ובהתניות החברתיות שסוחבות איתן המפלגות, ההתארגנויות והפעילים בשמאל הישראלי הקיים. מהבחינה הזאת, בחינת ביקורתית נחוצה גם לשמאל הלא-ציוני בישראל, שלמרות עקביותו הפוליטית-רעיונית ופעילותו המרשימה לא הצליח להפוך לכוח משמעותי ברחוב היהודי.


במאמר משותף עם רג’א זעאתרה שפרסמנו לפני מספר חודשים הצבענו על נקודות מוצא פוליטיות, שלדעתנו אסור לחדש בהם מנקודת מבטה של חד"ש בכל מהלך של בניית שמאל חדש השואף לגדול ולשנות את יחסי הכוחות בישראל.(2) הפעם אני מבקש להתמקד באחד ההיבטים המרכזיים הדורשים התחדשות וחידושים, הן בחד"ש והן אצל השותפים האפשריים לבנייתו של השמאל חדש. כוונתי היא להרכב האנושי, ההרכב החברתי של השמאל. ברצוני להצביע על אוכלוסיות משמעותיות, שהיו אמורות להיות בשמאל מנקודת המבט של האינטרסים שלהן, ולא נמצאות בו. המשימה העיקרית של שמאל חדש השואף לצבור כוח ממשי כדי לשנות את יחסי הכוחות הפוליטיים ולחולל שינוי מדיני וחברתי עמוק היא לחבור אל האוכלוסיות האלה.


ניתוח המציאות החברתית שבה אנו רוצים לפעול מחייב לבחון את יחסי הדיכוי והניצול הקיימים בתוכה ולהצביע על הקבוצות, אשר האינטרסים והרגישויות שלהן מביאות אותם להתנגשות משמעותית עם המערכת השלטת. בעוד שלאוכלוסייה הפלסטינית בישראל – קבוצה חברתית מרכזית ביותר שרובה נתונה לדיכוי כפול מובהק – יש כבר מסגרות פוליטיות מייצגות רציניות ומתפקדות (וכאן בולטת תפקידה היסטורי של הקומוניסטים ושל חד"ש), לרוב הקבוצות המדוכאות האחרות חסר כיום ביטוי עצמי משמעותי בזירה הפוליטית הישראלית. פרויקט בניית שמאל חדש, שיהיה באמת חדש מבחינת הרכבו האנושי, מחייב הקמתן של התארגנויות פוליטיות העונות על הצרכים של כל אותם ציבורים, תוך התייחסות רצינית לצרכיהם והתמודדות מודעת גם עם הניגודים, החששות והרגישויות הקיימים בין הקבוצות השונות, שצמחו בתו מערכת חברתית בלתי-שוויונית ומפלה, כזו שדפוסי האי-שוויון המעצבים אותה הם בו-זמנית קפיטליסטים וקולוניאליים, מעמדיים ואתניים-תרבותיים.


אז מה לא היה לנו בשמאל הישן ומה עדיין אין כמעט בו? חוץ מפעילי שמאל ערבים רוב השמאל הישראלי הישן לא כלל עובדי כפיים במספר משמעותי, לא כלל תושבי שכונות מצוקה, לא כלל תושבי עיירות פיתוח, לא כלל כמעט יהודים ממוצא מזרחים, לא כלל מהגרים מברה"מ לשעבר, כמעט שלא כלל אנשים דתיים ומסורתיים. בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל השמאל הקיים חלש מאוד בקרב הבדואים, אחד המגזרים המוחלשים ביותר – והוא גם חלש למדי דווקא בשכונות המוסלמיות העניות ביותר בחלק מהיישובים. יש בקרב השמאל הישן ייצוג חשוב לנשים פעילות שתרומתן עצומה ולא תמיד זוכה להכרה הראויה – אך אחיזתו החברתית בקרב נשים בקבוצות המדוכאות והמנושלות נשארת חלשה מאוד.


ההרכב האנושי של ארגון פוליטי משפיע עליו מאוד, אף יותר מעמדותיו העקרוניות. במקרים מסוימים ההרכב האנושי מתבטא גם בקו הפוליטי ובעמדות הרשמיות, מטה אותם מעבר לעמדות המפורשות הנובעות מהעקרונות הרעיוניים המוצהרים. לעתים קרובות יותר הדבר מתבטא בסדר היום הממשי של תנועות השמאל – בסדרי עדיפויות יומיומיים, לעתים בלתי מודעים, בחלוקת משאבים, בהתכוונות הפוליטית והתקשורתית, בזיהוי של בעלי ברית פוטנציאליים, באופן שבו ניגשים לדיון במפה הפוליטית.


למשל, ברמה העקרונית אומרים שדיכוי המזרחים חשוב – אבל מגיעים אליו אחרון, בסוף התור; מכירים בהדרתה של קבוצת מהגרים – אבל לא פונים אליה בשפתה; מצהירים על נאמנות להגנת העניים ותושבי השכונות – אך מחפשים אוטומטית, בלי מחשבה נוספת, בני ברית פוליטיים, הדומים לפרופיל החברתי של השמאל הישן עצמו, כזה שבני שכונות יתקשו לזהות את עצמם בתוכו. כמעט תמיד זה גם מתבטא ברגישויות ובהיעדר רגישויות אל קהלי יעד מסוימים, ביכולת לדבר בקודים ובשפה מובנים, בבורות ביחס למצבן ורגשותיהן של אוכלוסיות שונות. היעדרן של אוכלוסיות משמעותיות בשמאל הופך את השמאל עצמו לעיוור לקבוצות המדוכאות, אטום למצוקתן ועילג, כיוון שאינו מדבר בשפתן.


לכן כל כך דחוף שיהיו בקרבנו, בעצם תהליך הבנייה של אלטרנטיבה פוליטית רצינית, לצד הפעילים הקיימים גם פועלי כפיים, יהודים מזרחים, אנשים דתיים ומסורתיים, תושבי עיירות עניות ותושבי שכונות מצוקה, דוברי רוסית ואנשים ממוצא קווקזי ואתיופים ונשים חד-הוריות. שמאל חדש שנבנה בלעדיהם וללא מחשבה ופעולה רצינית כדי לצרפם, לא יהיה חדש מבחינה אנושית ולא יחרוג ממאמץ לשקם את מה שכבר נכשל. שמאל שלא יהיה עממי, שלא יהיה באמת דו-לאומי ורב-עדתי – לא יצליח להיות שמאל במובן העמוק של המושג – גורם הנאבק לשינוי חברתי יסודי.


השמאל הציוני בישראל – זה שמקורו בתנועות הציניות-סוציאליסטיות – הקים את המדינה והיה במשך עשורים חלק ממערכת שלטונית מדירה, גזענית, אשר עוררה כנגדה תסיסה אדירה בקרב קבוצות חברתיות משמעותיות, קודם כל בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל וגם בקרב רוב היהודים המזרחים. השמאל הציוני הזה גם היה המכונן של הקפיטליזם הישראלי, קפיטליזם שהתפתח בקשרי גומלין הדוקים עם המדינה והתנועה הציונית (בחסותן), קפיטליזם שזינוקיו נבנו על זמינות קרקע עצומה בעקבות נישול המוני של הפלסטינים, על בסיס סיבסוד מדינתי רחב-היקף וניצול כוח העבודה ה"מנוחשל" של המזרחים והמוני העולים, שנווטו לתוך החברה הישראלית המתהווה ככוח עבודה מוחלש התלוי בחסדי המוסדות והאליטה המושחתת ששלטה בהן. הבורגנות הישראלית שצמחה מהתהליך הזה כבת-חסותה של המדינה הלכה וביססה לעצמה עצמאות פוליטית; ניתן להצביע על כמה נקודות מפנה בשנות השבעים והשמונים, בהן השתנו יחסי הגומלין בין אותה בורגנות לבין המדינה. בעקבות מפנים אלה איבד השמאל הציוני בהדרגה את תפקידו ככוח המוביל בפרויקט הקולוניזציה הציוני, בארגון מוסדות המדינה וכסרסור המוסדי שמספק את הקורבנות לקפיטליסטים הצומחים.


גם השמאל הליברלי-יוני, זה שצמח בשולי הממסד הרקוב של תנועת העבודה תוך ביקורת כלפיה ושבסופו של תהליך ארוך התכנס ברובו אל תוך מר"צ, לא ייצג מעולם את המנושלים והמדוכאים בארץ הזאת. יותר מכל הוא ייצג אג’נדה תרבותית מערבית-ליברלית, בעלת השלכות מעמדיות ברורות וסדר יום בורגני – למרות המחלצות הסוציאל-דמוקרטיות של כמה מחבריו. מלחמות התרבות מר"צ-ש"ס בשנות ה- 90 הן המחשה מובהקת לסדר היום הבעייתי ולהרכב האנושי של השמאל הליברלי-יוני. התמיכה בשלום עם הפלסטינים הוצגה על ידם כשאיפה להיפרדות מהם; העימות הבלתי פוסק עם ש"ס ועם הדתיים בכלל הפך למיפגן "מערביות חילונית" מתנשאת והצטרפות עתידית לאיחוד האירופאי היתה משאת נפשם.


אינני מתכוון לפסול קהלים – ממש לא. בשמאל החדש אנחנו רוצים וצריכים גם את שכבות הביניים החילוניות, האשכנזיות ברובן, אלה המורכבות מצאצאי הציונות הסוציאליסטית או הליברלית. אבל מכיוון שמבחינת מוצא אתני ותרבות הרכבן זהה ליהודים המעטים הפעילים כיום בשמאל העקבי הלא-ציוני, חשוב מאוד לא להסתפק בפנייה אליהן ולא להסתגר בתוך עולם הקודים שלהם, אלא לעשות מאמץ הרבה יותר קשה ומשמעותי להגיע אל עובדי הכפיים המזרחיים מעיירות הקיפוח והשכונות העממיות בערים הגדולות, לחלק נכבד ממעמד העובדים דובר הרוסית, ואל יתר השכבות והקבוצות העממיות שהזכרנו.


עם זאת, לא מספיק לומר שרוצים את כל הקהלים. כדי להביא לשינוי אנושי אמיתי עלינו להיות גם מודעים לניגודים ולסתירות שקיימים בתוך מעמד העובדים ובשכבות הביניים של החברה הישראלית ולהבין, שאימוץ גישות מסוימות יקרב חלק מהם – וירחיק קבוצות אחרות. לפעמים נצטרך לבחור בין אלה שלכאורה קרובים יותר במיקומם הפוליטי הנוכחי, אלה שמגדירים עצמם כיום שמאל ציוני וחילוני, לבין אלה שקרובים יותר לפרופיל החברתי העממי, שהיינו רוצים עבור השמאל החדש אבל אולי מצביעים כרגע למפלגות ימין. בעיני הבחירה מאוד ברורה: כדי ששמאל חדש יהיה חדש באמת הוא צריך להיות שמאל הרבה יותר עממי ונשי, מזרחי וערבי, רוסי ובוכרי, אתיופי, פועלי ודתי מהשמאל הנוכחי. כדי להפוך לאלטרנטיבה למציאות הקיימת מרכזו של השמאל החדש צריך להיות בפריפריות החברתיות.


איך עושים את זה?


קודם כל ומעל הכל באמצעות הדרך הקשה, הארוכה והמשמעותית ביותר של מעורבות במאבקים חברתיים ממשיים מלמטה. רק מאבקים קונקרטיים מאפשרים להתגבר על הסתירות האחרות, לגשר על זהויות קיימות, להתגבר על דעות קדומות, לבנות אמון החוצה את ההגדרות המפרידות וחומות החשד, שהם מאפיין מבנה של החברה הישראלית. אין תחליף למעורבות קרובה במאבקים על אינטרסים ועל ערכים של בני אדם – ואינטרסים וערכים אינם אלא שתי פנים של אותו דבר עצמו. השמאל החדש נבנה סביב מאבקים ממשיים על תנאי חיים, על זכויות, סביב מאבקים שבהם בהם לידי ביטוי כאביהם ומצוקותיהם וחששותיהם של בני אדם – יותר מאשר בכינוסים ובדיאלוגים, יותר מאשר בפעולות תקשורתיות ותדמיתיות. כאשר עלינו לבחור באיזה מאבק להשקיע את כוחותינו הדלים, מוטב להשקיע אותו במקום שבו יש מגע הדוק וישיר עם קבוצות עממיות, עם אנשים בשר ודם ולא במאבקים עקרוניים וצודקים נטולי שותפים עממיים. הכינוסים, הדיונים, התקשורת והתדמית חשובים, אבל רק כמהלכים משלימים למהלך הבסיסי היסודי – בניית השמאל מתוך מאבקים ממשיים בהשתתפותם של סוכני שינוי מודעים, מאבקים שבמהלכם משתנה התודעה של אלה הלוקחים בהם חלק.


יש גם שאלה תרבותית – והיא אינה שולית. אי אפשר לדחות אותה או להתעלם ממנה. לדיכוי המעמדי יש פן תרבותי וכל כוח שמנסה להיכנס ולמלא תפקיד במאבק המעמדי חייב למקם עצמו מבחינה תרבותית, להתייחס במלוא הרצינות לדיכוי התרבותי ולא כאל עוד תופעה שולית. וכאן יש לנו בעיה אמיתית: כוחות השמאל העקבי הקיימים – צעירים וזקנים, חדשים וישנים – הם יורשי תרבות השמאל הישן, תרבות מנוכרת לרוב הציבורים שאליהם אנחנו שואפים להגיע. לא רק שזו תרבות מנוכרת לרוב בני ובנות הארץ; היא גם ספוגה בדעות קדומות במסווה של "נאורות" חילונית, תרבות "מערבית" שאיננה נקייה מהתנשאות, מגזענות קולוניאליסטית. התרבות הזאת, האופפת אותנו, את רוב הפעילים היהודים ואף חלק מהפעילים הערבים בשמאל הקיים, לא רק מקשה על עובדי הכפיים, על תושבי השכונות, על רוב המגזרים המדוכאים בחברה הישראלית לראות בנו שותפים. הנטייה "המערבית" השלטת בקרבנו מקשה על הפעילים שלנו לכוון עצמם לעבר המשימה החיונית הזאת של בניית שמאל אחר, עממי יותר, מזרחי יותר, התואם תרבותית את הרכב השכבות העממיות בישראל.


בתרבות ובחיי היומיום של השכבות העממיות קיים גם מישור ערכי עמוק שעלינו לחבור אליו. ערכים של סולידריות, של מאבק בדיכוי ובעוול, של עזרה הדדית וחוש צדק מפעמים בתוך החברה הישראלית המגוונת, גם אם הם מתבטאים לעתים קרובות בדרכים שונות מאלה שהשמאל הפוליטי המאורגן נוהג לבטא אותם. עלינו לגלות את אותם ביטויים ולתקשר עם הציבור באמצעותם. חישבו על הערכים האנטי-קפיטליסטיים הקיימים בהוויה הדתית, גם היהודית וגם המוסלמית. אני לא עושה אידיאליזציה של הדת ואיני מתכוון בהכרח לממסדים הדתיים. אני מתכוון למשמעויות הלא רכושניות, הקהילתיות-סולידריות, הסביבתיות, של ההוויה הדתית עבור מאמינים רבים. אני מתכוון לסולידריות הקהילתית הלגיטימית והחשובה – שאיננה חייבת להיות בהכרח בסיס לשנאת האחר. ההכרה בכך מחייבת יחס אחר לגמרי מצד השמאל כלפי הדת וכלפי האנשים והמנהגים הדתיים. כאן דרוש שינוי יסודי גם בקרב היהודים וגם בקרב הערבים בשמאל. זיהוי של השמאל עם חילוניות גמורה הוא בעייתי ביותר. ואני לא מדבר רק על זיהוי ולא מציע פעולה לגניבת דעתם של אנשים דתיים לטובת השמאל – בשום פנים! אני מתכוון להכרה אמיתית בערכים המתקדמים הקיימים בדתות של העמים והעדות שלנו ולחבירה שלנו, בוני השמאל החדש, אל אותם ערכים. הערכים האלה לא קיימים כמובן רק בדת אלא גם בחיי היומיום, בתרבות העממית, במסורות שונות, בביטויים רבים, פשוטים ו"לא פוליטיים" שעלינו לזהות ולחבור אליהם.


כדאי תמיד לזכור, שרבים מאיתנו יכולים להרשות לעצמנו לדבר בשם האוניברסליות, בשמם של ערכים כלליים ונעלים, כיוון שיש לנו פריבילגיות יחסיות בתוך החברה בה אנחנו חיים. משהו בהקשר בו נולדנו, צמחנו או התפתחנו מאפשר לנו פנאי ויכולת לדבר על עקרונות כלליים ולפעול למען צדק כולל. אבל אם נתעלם מהאנשים הממשיים, חסרי הפריבילגיה הזאת, אם נתעלם מהמציאות הפרטיקולרית, הייחודית, של האנשים הנאבקים על קיומם שהם תמיד אנשים מסוימים, בעלי שם מסוים, חיתוך דיבור, מבטא ומוצא ותרבות מסוימים, אם חלילה נתעלם מהם ואם נעלים את הייחוד שלהם – עם כל הרצון הטוב והדיבורים הכלליים – נתפקד כמדכאים.


לעקרונות הכלליים, האוניברסליים, יש משמעות משחררת רק כאשר הם מאפשרים לנשים ואנשים ממשיים, לאלה הנתונות בדיכוי, לאלה הנושאים עמם זהויות כמדוכאים, לבטא עצמם קודם כל מתוך המקום הייחודי שלהם, מתוך הזהות שלהם, ובעקבות זאת – גם להשתלב יחד עם אנשים אחרים הבאים מתוך התנסות בצורות דיכוי אחרות. לכן שמאל חדש – כדי להיות גם שמאל וגם חדש – צריך ללכת אל השכבות המדוכאות של החברה הישראלית, להשתלב בהן ולחזק אותן בבואן לבטא את עצמן ולגלות אגב כך גם את עצמנו מחדש כשמאל-עממי, מחובר ולא מנותק. סביב המאבקים הממשיים של הקבוצות המדוכאות והמנוצלות וגם במאבקים התרבותיים והסמליים שלהן יכול להיבנות שמאל עממי חדש.


1.זוהי גרסה מעובדת של הרצאה שנתנה בכנס מרקס האחרון.
2.רג’א זעאתרה וחררדו לייבנר, "אבני היסוד החסרות בבניית שמאל חדש".

תגובות
נושאים: מאמרים

69 תגובות

  1. טרול באסטרס הגיב:

    לשוחר: זה בגלל הטרולים. אם המערכת תאמץ את ההצעה אותה אני מעמיד כבר מזה חודשים, לפתוח את התגובות למשתמשים רשומים בלבד, אפשר לצפות לדיונים ותגובות ברמה גבוה בהרבה.

  2. יובל הלפרין הגיב:

    הימין תמיד שיכור ניצחון. גם יומיים אחרי פינוי הפולשים לרצועת עזה צרחה עלינו באחת הפגנות פולשת מהגדה שהיא "לעולם לא תתפנה ולא יעזור לכם…"
    האופטימיות של הפשיסטים מגשימה את עצמה, וכך גם הפסימיות המלנכולית בשמאל הישראלי, שהיא יותר הלך רוח פסיכולוגי מאשר הערכה מציאותית.
    אני בטוח שה"חזונם" של הקו קלוס קלאן היהודים – שליטה בשטח בלא מתן אזרחות לתושבים – הוא עניין זמני בעיקרו.
    כיבוש מסתיים בראש ובראשונה בגלל התנגדות הנכבש ורק אחר כך בגלל שוחרי שלום בקרב הכובש ובשר העולם.
    לא הכול קורא כפי שאנחנו מצפים ומעדיפים. לדעתי יהיו עוד כמה נסיגות חד צדדיות, והמו"מ לשלום יהיה על מה שנקרא "גושי התיישבות" ועל זכות השיבה (גם ה"לאו" הזה ילך ויתפורר).
    הוויכוח הוא לא בין ימין לשמאל, אלא כמה זמן ייקח עד שדניאלה וסופיה ייגררו על הרצפה
    (אגב, ב"חתן העשירי" השמאל בסוף מנצח. ראש הממשלה הואשם במעשים מגונים ונאלץ "לשלם לאליטות" בפינוי הגיבורה דינה מ"ביתה").

  3. רמי הגיב:

    התיזה הנפסדת המוצגת במאמר זה מניחה כי לפועל היהודי אין צורך להשתייך לקולקטיב היהודי הלאומי ולממש את זכותו להגדרה עצמית במסגרת מדינת לאום יהודית, בדיוק כמו הפועל המקדוני, הגרמני או הפלסטיני. דברים אלו מעולם לא יצליחו לדבר ליותר מפרומיל מהאוכולוסייה היהודית בישראל, זאת משום שהם מקבלים את הלאומיות הפלסטינית וביטוייה הסמליים והממשיים, בעוד הם דוחים את זו היהודית. הדחייה של המונח שתי מדינות לשני עמים וביטוייו הבסיסיים ממקמת אותם בקצה הקיקיוני של הפוליטיקה הישראלית, שקופים, בודדים,צודקים אך לא מזיזים לאיש. זהו מצב סטטי שלא יכול להשתנות ולכן הקרקס הלשוני בדבר עממיות וכו’ לא מכסה על הכשל הלוגי הבסיסי הקיים בעצם פנייתם לשכבות המוחלשות: את ציונותם הם יגידו כתודעה כוזבת, את רצונם בעלייה ובאי מימוש של זכות השיבה הם יגדירו כחוסר הבנה של האינטרסים המשותפים למזרחים ולפלסטינים. השכבות "העממיות" אינן מורכבות מאוסף של אנשים המחכים לכוחות המשחררים האנטי-ציונים המבקשים לשחררם מההבניות של הציונות "הקולוניאלית". הן מורכבות מאנשי ימין ושמאל, אנשי ארץ ישראל השלמה ואנשי דתי מדינות לשני עמים, אנשים שהשלימו עם סדר היום הניאו-ליברלי ואנשים שרוצים להאבק בו.
    עמיר פרץ הביא מנדטים ממקומות שחררדו וקבוצת תרבוט יכולים רק לחלום עליהם- גם בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בישראל. מה שהוא עשה עם המנדטים האלו זה סיפור אחר אך אנשים הצביעו לסוציאל-דמוקרטיה היונית שלו. הם לא היו מצביעים, ובצדק, לסוציאליזם "עממי" שממלמל משהו בעד הזכות להגדרה עצמית של היהודים אך ששואלים אותו "מה זאת אומרת" הוא מגמגם כפי שעושים חברייי המשתייכים לקבוצה זו.
    בעוד הפרויקט הלאומי הפלסטיני בצד אחד של הקו הירוק נמצא בסכנה גדולה והכוחות היוניים בארץ צריכים להמשיך ולשכנע את הציבור כי לפלסטינים יש זכות להגדרה עצמית,וכי המשך הכיבוש הוא אסון גם לשכבות המוחלשות, מציגים חלק מאנשי השמאל "הרדיקלי" עמדה הכופרת במדינת לאום בצידו השני של הקו הירוק. מי יקנה את הסחורה הזאת? האם לא הוכח כבר עשרות פעמים כי למעמד הפועלים יש לאום והצורך לבטא לאום זה ( לא במובן הליברמני כמובן) מקיף פועלים יהודים ופלסטינים כאחד?
    העמדה לפיה כישלון השמאל הישן טמון דווקא בעצם ציוניותו היא הזייה מוחלטת.

  4. בראבו הגיב:

    מאמר מצוין, משקף נאמנה את עמדותי ואת הניתוח שלי ושל רבים לגבי מהות השמאל החדש.
    מחכה לחלק 2.

  5. בן הגיב:

    מאמר יפה ונכון אבל אני לא מסכים עם עניין הדת. אני חושב שכדי לפעול כמדינה מתוקנת עלינו לעשות הפרדה חדה בין הדת למדינה. השמאל צריך באמת לפנות ליותר אוכלוסיות, להתפתח, אבל לדת לדעתי אין שום מקום במדינה פלורליסטית ושוויונית. אני חושב שהדת לא צריכה להיות "חלק מהחבילה".

  6. טעות בסיסית הגיב:

    הכותב מתעלם מכך שרוב הקבוצות שציין כשותפות אפשריות הן קבוצות מהגרים. אלה מהגרים שהגיעו לישראל (ולא לארה"ב או לצרפת למשל כמו חלק מקבוצות אלה) ממניעים ציונים. לא כולם אבל רובם. לכן להציע להם אידיאולוגיה ששוללת את הציונות זו אי הבנה בסיסית. עוד יותר מצחיק כשהכותב מציע לרוסים לחזור למשטר הקומוניסטי. הם גדלו על זה והם יודעים בדיוק למה הם לא רוצים לחזור. מה שבשבילך חלום כי לא חווית את זה על בשרך בשבילם הוא חלום ביעותים. אבל אל תתיאש, חזון הוא דבר חיובי גם אם הוא מושתת על הנחות מופרכות לחלוטין בעיקר כי הוא נותן לבעליו הרגשת חשיבות.

  7. ‘ההרכב החברתי של השמאל’ בין היהודים… הגיב:

    ימשיך להיות מה שנהיה ממנו ברבות השנים: פלח קטן מתוך האליטות האשכנזיות המרוכזות גיאוגרפית ומנטאלית סביב הבועה התל-אביבית.

    הסבירות שתקוותו של המחבר לכבוש את ליבם של "פועלי כפיים, יהודים מזרחים, אנשים דתיים ומסורתיים, תושבי עיירות עניות ותושבי שכונות מצוקה, דוברי רוסית ואנשים ממוצא קווקזי ואתיופים ונשים חד-הוריות" לרעיונות הקומוניזם והלאומנות הערבית תתגשם היא כמו הסבירות שהאופק הסוציאליסטי יתקרב ככל שהוא יתקדם בכיוונו…

  8. אריה בן חורין הגיב:

    בקשר להצעתו המעניינת של מר חררדו לייבנר לייסד תנועה של "שמאל חדש עממי" שיש
    בה גם התייחסות לאיזה שהן "ערכים חיובים של הדתות". ברצוני לשאול את האדון הנכבד :

    א. מה עמדתו כלפי הפונדמנטליזם הדתי היהודי
    של המתנחלים שונאי הערבים בשטחים הכבושים?

    ב. בעימות הדמים בין חמס לפתה,
    האם הוא תומך בחמס השולטת ברצועת עזה
    והשליטה בה משטר של דיכוי אכזרי
    אבל המתנגדת לאימפריאליזם האמריקאי
    ושואפת להקמתה של מדינה מוסלמית
    על חורבותיה של ישראל
    או שהוא תומך בפתח העומדת בראש הרשות הפלסטינית
    הנתמכת ע" המערב ו"המדינות הערביות המתונות"
    כמו סעודיה מצרים וירדן
    ומשתפת פעולה בעקיפין ובמישרים
    עם שלטונות הכיבוש הישראליים בגדה המערבית
    ושיש לה קווי דמיון עם "דרום לבנון" הזכורה לשמצה ?

    ג. .מה יחסו של מר לייבנר לטליבאן האולטרה-ראקציוני
    אבל שנלחם באימפריאליזם האמריקאי באפגניסטן ?

    ד. . האם המאבק
    נגד הפונדמנטליזם הדתי היהודי בישראל,
    הגזעני והאנטי-דמוקרטי, שונאה הערבים
    יהיה אחד ממשימותיו החשובות
    של "השמאל החדש העממי"
    שמר לייבנר מציע להקים?

  9. אבי הגיב:

    תכלס חררדו, מה אתה מציע לעשות? כיצד למשל לאחד את כולם להיאבק למען הגדלת שכר המינימום? בלי ניתוחים ותיאוריות, הצע תוכנית פעולה של צעדים מעשיים לבניית מפלגה שמאלית חזקה ומשפיעה.
    ואנא, ללא התמקדות מיותרת בתרבות, אני שומר שמרוויח שכר מינימום בחברת שמירה, ממש לא חשוב לי איזה תוכנית טלוויזיה מוצגת בערוץ 2, או איזה שיר מושמע בגל"צ, יש לי עניינים חומריים חשובים יותר מהתעסקות בשאיפתה של אליטה תרבותית אחת (מזרחית, ערבית, צ’רקסית וכו’) להשתלט ולהחליף את האליטה התרבותית הקודמת. גם בקרב המזרחים, הערבים, הנשים וכו’, האומנים הם אליטה.

  10. asher frohlich הגיב:

    חפסתי במאמר את המילה "מעמד" אך לא מצאתי אותה.יש כן ביטויים רבים כגון "שכבות מדוכעות",מיעוטים,"בעלי פרופיל עממי",והכל כדי לבנות "שמאל ישראלי עממי חדש".
    אני מסכים לחלוטין עם הכותב,ששמאל אמיתי אינו קבוצת אינטלקטיאלים המנותקים מן "העם".
    אך,מצד שני,שמאל אמיתי אינו גוף פוליטי הרודף קולות במירוץ לכנסת.
    שמאל עמיתי חייב קודם כל,להגדיר לעצמו פרוגרמה ברורה,יעדים קונקרטים ואפשריים,תוך ביקורת עצמית מתמדת,פתיחות ודמוקרטיה פנימית.
    אחד האויבים המרכזיים הפנימיים של כל שמאל,הוא הבירוקרטיה הפנימית,האינטרסים הפרסונליים לעשות "קריירה פוליטית",חוסר בקורת עצמית וחוסר דמוקרטיה פנימית.
    כל זה חייב להיות תנאי הכרחי להצלחת השמאל,כמובן,לא תנאי מספיק.
    אבל פנייה להמונים,ל"שכבות העממיות"(למעמד העובדים,צריך להגיד זאת במפורש)ללא פרוגרמה ברורה וללא התנאי שציינתי,היא פנייה עקרה ופופוליסטית.

  11. דוד ע. הגיב:

    זה כמעט בלתי אפשרי
    רוב האוכלוסיות שתוארו לעיל רואות את השמאל המתקדם כחותר תחת עצם קיום המדינה וערכיה. אין כל מצב בו מי שקורא למדינה דו לאומית ("כל אזרחיה" במובן הרחב), או לפתרון אחר שחורג הרבה מהקומצנזוס, יזכה לתמיכת עולים חדשים ופחות חדשים, למזרחיים, לתושבי עיירות הפיתוח, למסורתיים ולדתיים. מי שחושב אחרת פשוט לא ידע איפה הוא חי
    גם השמאל הציוני לא יכול לעשות זאת, בגלל המיצוב החברתי שלו, גם אם הדעות שלו מקובלות על קדימה, העבודה וחלקים מהליכוד

  12. אתי הגיב:

    לבן חורין שלום

    השימוש במילה אדון יש בה טעם לפגם . אתה כבר מסגיר את יחסך כלפי הכותב בפתח התגובה שלך . אם אתה שואל שאלות , אתה מצפה לקבל תשובות עניניות. אבל אם אתה פותח את סדרת השאלות בנימת עוינות , הרי אני במקום כותב המאמר לא הייתי עונה לך. כי בנחרצות הבוטה שלך במילה אדוני ניכר שאינך זקוק לתשובות.

  13. מרכסיסט? הגיב:

    כמרכסיסט מעניין שלייבנר מתעלם מהיסוד החומרי של תמיכת השכבות הנמוכות או המעמדות המנוצלות של יהודים במשטר הציוני.
    ובכן כל זמן שהמשטר מתפקד, ואם כל הבעיות הוא עדיין מתפקד, ומבטיח אפילו למעמד הנמוך בתנאי שהם יהודים, מה שלייבנר לא יכול להבטיח להם, הם ישארו שם ולא עקב "תודעה כוזבת". אז כדאי שהשמאל "החדש" או הישן או איזה שלא יהיה, בתנאי שהוא מתנגד לקולוניאלים הציוני, להפנות את מאמציו לעם המדוכא מהמדיניות הגזענית הזאת. וחשוב להדגיש שהעם הם פלסטינים משני צידי גדר האפרטהייד באותה מידה אפילו שהתודעה הכוזבת הופכת אותם לעם אחר

  14. לאבי הגיב:

    היתה מפלגה שיצגה אותך פעם, קראו לה "רפ"י".

  15. דרור בל"ד הגיב:

    לדעתי טועה חררדו לייבנר, וטועה כל השמאל הישן והחדש בנסיונו להוציא יש מאין.

    אין ולא יהיה שמאל בארץ הזאת. הנס של בחירות 92 לא יחזור לעולם . מה שנעלם מעיני החלק היהודי של חד"ש, אך לא מעיניו של בראכה – איש יקר ולוחם חירות אמיתי, ולדעתי תומך בל"ד שלא יצא מהארון- הוא הפוטנציאל האלקטורלי של מחרימי הבחירות. הניחו לציונים, מהם לא תבוא הישועה, וכל נסיון להתגמש עימם חוטא למאבקו הצודק של העם הפלשתינאי. ראו למשל את המאבק הפמיניסטי של הפלשתינאיות (מדה , גליון 4). חד"ש מדברים (ות) ובל"ד ובני הארץ (בני הכפר ע"פ הציונים) עושים (ות). ראו את מאמריו של פאדי שביטה (תראבוט-התחברות), אלה למעשה קופי פייסט של מצע בל"ד.

    לדעתי טועה יובל הלפרין (תגובה למאמר אחר). בראכה הוא קודם כל פלשתינאי. עם זה שואף להיות ככל העמים – מורכב משמאל, מרכז וימין, ומיעוט מבוטל של קומוניסטים. וכן, יש לו שאיפות לאומיות. דבר זה הוא לצנינים בעיני אנשי חד"ש היהודים, וכל עוד תפיסתם לא תשתנה, על כל יהודי שיביאו, הרי אלף פלשתינאים יעברו לבל"ד, רעם-תעל, או יחרימו את הבחירות.

    לאריה בן חורין – לא פת"ח ולא חמאס. יש דרך נוספת. ראה זוהיר אנדראוס – אבו מאזן מחסל לנו את פלשתין YNET

  16. לדרור הגיב:

    ההודעה שלך מזכירה טקסטים משירים בסגנון הראפ: שופוני תראו איזה גדול ואדיר אני ואיזה קטנים וחלשים יריבי, אני שולט, אני אדיר ואין כמוני.

    ובכן דרור, מלבד חוסר הדיוק העובדתי בדבריך (חד"ש ובל"ד הן בערך באותו גודל כרגע, חד"ש מצליחה בחלק מהציבור היהודי בלי להקריב חלקים משמעותיים מהמצע שלה ובלי לוותר על הקול הערבי), פשוט לא הבאת לכך שום סימוכין. כתבת שבל"ד עושים (ות), אבל לא זכור לי מאבק חברתי אחד בציבור הפלסטיני שבל"ד הובילו. למעשה, מה שבל"ד עושים זה בדיוק זה – לדבר (ות), ולדבר כמה שיותר, ואולי אפילו לעשות פרובוקציות בכנסת ולפעמים להתבע על כל מיני דברים.
    הפמיניסטיות של מדה ובני הארץ הם בוודאי לא בל"דניקים, מאחר ובל"ד דוקרים (ות) אותם בגב פעם אחר פעם, בעיקר את הנסיונות לעשות רפורמה בחברה הפלסטינית עצמה ובמאבק בכוחות החשוכים (ות).

    לא ברור לי בכלל מניין אתה מצייר כזאת תמונה ורודה בכל מה שקשור בבל"ד.
    בקיצור, נסה שנית.

  17. י. מר-חיים הגיב:

    דרור בל"ד עלה על הנקודה המשמעותית בכל העניין: כאן ועכשיו לאחד את כל הפועלים והנדכאים היהודים תחת דגל הלאומנות הפלסטינית השורשית/אותנטית (ולא זו המתחסדת ונכנעת של ערפאת ואבו מאזן).

  18. מתן ק. הגיב:

    שתי שאלות לחררדו:
    1. האם תוכל להגדיר מהם עובדי כפיים? אני מניח שלא מדובר בפרולטריון התעשייתי שכבר כמעט איננו קיים בארץ. האם מדובר כאן באבחנה בין עבודה גופנית לעבודה שכלית? האם עובדת בסופר, או מאבטח, הם עובדי כפיים?

    2. שלא בפעם הראשונה, מרשימת המגזרים המדוכאים בחברה הישראלית שאתה מונה נעדרים מהגרי העבודה. האם ההיעדר מכוון? אם כן, תוכל לנמק?

  19. יוסף הגיב:

    כרגיל במאמרים מסוג "מדוע כוחנו האלקטורלי כל-כך דל?" מנסה הכותב לאחוז את החבל משני קצותיו, ודווקא תגובתו של "המתנגד" דרור בל"ד מבטאת זאת הכי טוב.

    רוב הציבור היהודי בישראל הוא ציבור ציוני, ובפרט הציבורים אותם הזכיר חררדו לייבנר
    וכל עוד הז’ארגון של השמאל העיקבי יישאר אנטי-ציוני ופרו-פלסטיני (דגש על השניים יחדיו, אין שום בעיה להיות סתם פרו-פלסטיני)
    אז אותם ציבורים יתרחקו מ"סוכני השינוי" כמו מאש.
    האסון הגדול של השמאל העיקבי בישראל הוא העובדה שכמו דרור בל"ד – הוא בחר בחירה קריטית ע"י חיבור הדוק לעניין הערבי-פלסטיני על חשבון העניין החברתי, ואף יותר מכך: גם אם חיבור כזה הוא הכרחי לכל איש שמאל, עדיין במקרה הנדון מלווה הקשר השמאלני-פלסטיני בצביעות וחוסר יושר כאלו שכל פועל בדימונה או מובטל בערד יכולים לשים לב אליו.

  20. עמוס הגיב:

    מה זה ‘פרו-פלסטיני’? בעד הפת"ח? בעד החמא"ס? בעד שתי מדינות? בעד מדינה דו-לאומית? חילונית ודמוקרטית? איסלאמית? מדינת הלכה יהודית? מדינה קומוניסטית? כל מי שמתנגד לכיבוש הוא פרו-פלסטיני? האם פרו-ישראל=פרו-כיבוש? האמנם הכיבוש מועיל לישראל? למי בישראל? לאיזה טווח? מי שחושב שפיתרון של סיום הכיבוש טוב לכל הצדדים המעורבים הוא פרו-ישראלי או פרו-פלסטיני?

    או שאולי החלוקה היא לפי מי אתה מאמין ש’התחיל’? ‘מי צודק’? אותי אישית חלוקה כזו מעניינת פחות.

  21. קורא אנגלי הגיב:

    יוסף

    מיהו ציוני?

    אני מתקרב לדיעה שרוב הציבור אינו "ציוני".
    רוב הציבור מאמין (בטפשותו) למתחזים לציונים שהם למעשה פושעים. האם זה הופך אותו לציוני?
    אני לא בטוח. כשיבין הציבור שהכל היה רמאות אינני יודע מה תגיד לו עוד הציונות.

    אולמרט וביבי אינם "ציונים". הם דוגלים בציונות כי זה מה שמביא להם את הכסא.
    אני בספק גם אם בן-גוריון היה ציוני.
    ועולה בי הרושם שבעצם היה גאנגסטר מצוי.

    הציונים במובן האידיאולוגי כנראה שלא קיימים כבר הרבה זמן. זו קומדיה-טרגדיה. פועל יוצא מזה הוא שגם המונח אנטי-ציוני הוא מפוקפק ולמעשה הוא יותר אנטי-קרימינליות.

    במילים אחרות רוב הציונים נטמעו באלימות ובקרימינליות עד כדי כך שהציונות נותרה סיסמה לסחיפת ההמון ותו לא. לקרימינל פשוט אין זמן גם להיות ציוני וגם להיות קרימינל והוא נאלץ להתמקצע בקרימינליות כקריירה.

  22. TIBERIVS GRACCVS הגיב:

    מאז שחברי רק"ח (לעתיד חד"ש) בחרו להתפלג ממק"י בשנת 1965 ולהקים מפלגה ערבית לאומית (וכן, רק"ח-חד"ש היא מפלגה ערבית למרות המיעוט הקטנטן של תומכים יהודים) היא איבדה את התמיכה האלקטורלים שלה בציבור היהודי.

    כל כמה שנים כמה מאנשי רק"ח-חד"ש (כלומר אלו שעדיין משמרים כמה יומרות קומוניסטיות כלל ישראליות ולא מעוניינים להסתגר בגאטו הערבי כמו בראכה וחבורתו) מדברים על הצורך לפרוץ לאלקטוראט. בין אם מדוברים בכוונה אמיתית או במס שפתיים שמשלמים ל"אחווה היהודית-ערבית" אף אחד מן הטוענים בזכות הפריצה לתודעת האלקטוראט היהודי לא מצליח לענות על כל מה שכל בוחר יהודי ממוצע ישאל: למה חד"ש-רק"ח דוחה בשאט נפש כל דבר שמריח מלאומיות יהודית בשעה שהיא מחבקת בהתלהבות כל דבר לאומי ערבי?

    לעמדה הצבועה הזאת לא לחררדו ולא לשאר היהודים במפלגה שלו יש תשובה. האמת הפשוטה היא שרוב רובם של היהודים, בלי קשר לעמדתם כלפי הציונות, לא מעוניינים להפוך לכלי שרת בידי הלאומנות הערבית כפי שקרה לחררדו וחבריו.

  23. טיבריוס המסכן הגיב:

    יש פה גולש אחד שניכר בו שמעולם לא סטה צעד אחד מן המחשבה האחידה מטעם.אצלו שאיפות לאומיות ערביות הן "לאומנות ערבית" לעומת זאת ציונות ודיכוי ערבים זו לאומיות נורמלית. (הרי כולם אומרים כך). כל שהוא יודע זה לצאת לרגע מן הערימה הלאומית ולצעוק: צבועים!.מצחיק ומעורר חמלה אבל אלה פני הדור -לעולם לא יסתכלו במראה וישאלו מי כאן כובש ומי נכבש, מי כאן החזק והאלים ומי החלש הסובל,מי כאן הדמוקרט, השולט או הנשלט,מי מנצל את השני וחי במידה רבה על חשבונו, מי בעל ברית של המעצמה הגדולה בעולם ורואה עצמו מסכן, למי הנשק הקטלניומשחק את המאויים. בקיצור מי כאן הצבוע עד לשד עצמותיו.

  24. יוסף לעמוס הגיב:

    במושג "פרו פלסטיני" התכוונתי לכך שהאינטרס הפלסטיני אצל השמאל העיקבי גובר על האינטרס הישראלי, וזה לא משנה כרגע באיזה פלג פלסטיני תומכים אותם "סוכני שינוי" ואיזו מדינה הם היו רוצים שתוקם.

    היהודי הישראלי הממוצע דבק בצורה עיקשת דווקא באינטרס היהודי-ישראלי, והוא לרוב גם ציוני.
    וכאן המקום לציין שלדעתי הפסקת הכיבוש היא אינטרס משותף, ישראלי וכמובן גם פלסטיני,
    השאלה היא לגבי מידת ההזדהות שיכול לחוש אדם ציוני עם איש שמאל קיצוני שרוממות הפלסטינים בפיו, והוא נוקט מוסר כפול ברור ובולט ביחס למאבק הישאלי פלסטיני בפרט וזה היהודי-ערבי בכלל, ודוגמאות ישנן לרוב:
    – יחס מפלה לטובת לאומיות ערבית ופלסטינית לעומת לאומיות יהודית-ישראלית
    – יחס מפלה לפשעי מלחמה פלסטינים לעומת פשעי מלחמה ישראלים
    – ביקורת עוקצנית על החברה היהודית-ישראלית לעומת הנחות מפליגות לחברות הערביות.
    – הנצחת הנאכבה לעומת זעזוע מאיזכור השואה בהקשר ציוני

    אגב, הוכח בהישג של דב חנין בבחירות המקומיות שהבלטת העניין החברתי הפנים-ישראלי משיגה תוצאות אדירות.

  25. לדרור בלד הגיב:

    מדוע אתה ממהר לותר על הרחוב היהודי. אני שבמהלך השנה האחרונה החלטתי לתמוך בחד"ש עשיתי זאת רק מתוך העובדה שזו המפלגה היחידה בה שותפים יהודים ופלשתינאים. אני מצרה על כך שהלאומנות הכתה קשות בציבור היהודי , דבר הגורם לאי נהירה של יהודים לפרויקט החשוב ביותר בפוליטקה הישראלית – שותפות של יהודים ופלשתינאים. קשה לי לקבל את ההנחה שלך , לפיה על כל יהודי שיצטרף לחד"ש , אלף ערבים יעברו לבל"ד. כואבת לי ההנחה שלך שיהודי המוצא דרכו לשותפות יהודית ערבית מבריח 1000 ערבים לעבר מפלגה שזהותה היא רק ערבית. ואני חיבת להוסיף שאני מוקירה ומכבדת את שלושת חברי הכנסת של בל"ד.

  26. חררדו לייבנר הגיב:

    כמה תשובות נקודתיות לשאלות שנשאלו:
    לאבי – עצתי לך בתור שומר בשכר מינימום – תצטרף לכוח לעובדים ותעזור לארגן את מקום העבודה שלך. מעבר לכך, תגדיל ראש, כנראה אתה לא חווית השפלה תרבותית – אולי חלק מהשומרים שלצדך דווקא חוו ועדיין חווים השפלות קשות. אם אתה אשכנזי יליד הארץ סביר להניח שאתה גם סטודנט ולאחר התואר לא תשאר לעבוד שם. מי שכן עלולים להיתקע לשנים ארוכות בתנאי שכר מינימום וניצול מקסימלי הם חבריך הרוסים, האתיופים והמזרחים ילידי שכונות מצוקה ועיירות פיתוח. הם דווקא יודעים לספר לך משהו על אפליה, השפלה תרבותית וגזענות. תשאל אותם.
    למתן ק. – עבודת כפיים היא כל עבודה שעיקרה גופנית ומכאנית. כמובן שאין הבחנה חדה וברורה וזו לא מתמטיקה אלא הבחנה סוציולוגית גסה ושנויה במחלוקת, כמו כל הבחנה סוציולוגית. לא התייחסתי למהגרי העבודה כיוון שהתמקדתי באותן קבוצות עממיות שרוב השמאל למעשה ויתר על התייחסות אליהן. באופן פרדוקסלי דווקא כלפי מהגרי העבודה מושקעת לא מעט עבודה שמאלית מבורכת.
    כמה הערות להערות:
    אין לי מושג איזה מאמר קרא רמי – בודאי לא את שלי. מעבר לזה, בטקסטים אחרים אני מציע גישה דו-לאומית שמשמעה הכרה בלאומיות של שני העמים בארץ הזאת. הכרה בלאומיות של האחד אינה מפחיתה כהוא זה מהכרה בלאומיות של השני.
    בן: דת, פולחן דתי ושירותי דת הם צרכים אנושיים של אנשים מאמינים. לכן אני נגד ניתוק מלא בין דת למדינה. התנגדות לכפייה דתית לא צריכה למנוע מאיתנו את ההכרה בכך שאנשים דתיים זכאים לקבל שירותי דת באופן ציבורי ולא פרטי. למדינה יש תפקיד חשוב בהבטחת הזכויות הדתיות של אזרחיה, כולל הנגישות השוויונית לשירותי דת.
    מעבר לזה תנועה פוליטית-חברתית צריכה להתייחס בכבוד את האמונות הדתיות של הציבורים שאותם היא שואפת לייצג.

  27. וולגאריזציה של השמאל איננה הפתרון הגיב:

    ההמלצה "לרדת אל העם" היא פטרונית במהותה. אין מקום בשמאל לפשרה עם ה"ערכים" של הדתיים, או של הקומץ מאצטדיון טדי.
    השמאל צריך להיגמל מהצורך להפוך לרוב, ולהתרכז בתפקידו האמיתי – המגדלור של הערכים ההומניסטיים האוניברסאליים. במילים אחרות (ואקטואליות), אנחנו השמש אשר תפקידו להדליק את יתר הנרות. אחד אחד.

  28. דרור בל"ד הגיב:

    המאבק החברתי של הציבור הפלשתינאי, כמו זה המזרחי, דוכא באכזריות ע"י האליטה השמאלנית האשכנזית, אשר גם טרחה ליצור את הרושם כי מאבקים אלו מנוגדים אלה לאלה.

    הדברים ידועים לכל הרוצה לדעת. ראה:אשה מזרחית, לוחם פלסטיני: השיח המזרחי אודות מאבקה של טלי פחימה-שרון קומש
    תיזה לתואר מוסמך בלימודי שלום בינלאומיים (אתר קדמה)http://www.kedma.co.il/index.php?id=1317&t=pages

    דיון על מאבקים חברתיים בבל"ד ראה מאמריה של ערין הווארי (אתר מחסום).שאר דבריך אינם ראויים לתגובה.

    י. בר חיים – קרא את לקראת בל"ד, לקרוא את בל"ד – צבי בן דור (קדמה). על טענות בדבר לאומנותה של בל"ד ראה אמנון רז קרקוצקין (מחסום). שאר דבריך אינם ראויים לתגובה.
    יוסף – אוסף הבלים. לא ראוי לתגובה.

  29. לדרור הגיב:

    במילים אחרות, "תלך, תקרא ותחזור הנה".
    אבל אני לא רוצה ללכת לקרוא. אני רוצה שאתה תסביר לי מה התפקיד של בל"ד במאבקים חברתיים ועממיים בקרב הציבור הפלסטיני. תוכיח לי כאן ועכשיו שבל"ד היא לא מפלגה של אינטלקטואלים (או כאלה שנתפסים כאלה בעיני עצמם) מעופפים, לא קשורים לציבור ולצרכיו ולא לוקחים חלק בשום מאבק עממי, מהריסת בתים ועד חינוך ותשתיות. לא רוצה לינקים ולא כלום. היק רודוס היק סלטה.

  30. לגראככוס הגיב:

    למיטב זכרוני, הגראככים הרומאים נכשלו, לאחר שניסו לפנות נגד הדמוקרטיה והטריבונים, והוצא להורג מיד לאחר מכן.

    רק ללמדך על מה שווה ה"דמוקרטיה" הפופוליסטית והלאומנית בה אתה דוגל.

  31. עמוס ליוסף הגיב:

    יתכן שיש בשמאל הישראלי כמה שהם אנטי-ישראלים אבל אני סבור שלרוב מדובר בתעמולה שקרית אך אפקטיבית של הימין שמזהה בין ביקורת לבין אנטי. ביקורת באה מתוך רצון לתקן, והיא מופנית כלפי החברה הישראלית מתוך שייכות ורצון לתקן אותה. אני מאמין שאלה רוב המקרים, יתכן, בוודאי במציאות הפוליטית המתסכלת בה אנו חיים, שהביקורת גולשת לאנטי-ישראליות ויאוש.
    אני חושב שאם תסנן פרובוקציות ועניינים של ניסוח לא תמצא פה הרבה תכנים, אם בכלל, שהם באמת אנטי-ישראלים – לפחות עבור מי שלא מזהה את האינטרס הישראלי, או אפילו היהודי-ישראלי עם נישול הפלסטינים.

  32. יובל הלפרין הגיב:

    ברמה העקרונית חררדו צודק.
    ברמה המעשית הוא טועה לחלוטין.
    הנתק בין השמאל הרדיקלי לבין שכבות היעד הקלאסיות שלו הוא עניין מובנה בתקופות של מלחמה ודיכוי לאומי-קולוניאלי.
    הצגת הדברים לא כחזון ארוך טווח אלא כיעד טקטי בטווח המיידי רק נוטעת תקוות שווא ורגשות אשם מיותרים בקרב הפעילים.

    בשל התשוקה העזה והכנה להגשים את הבלתי ניתן כעת – מסייע חררדו לאחרים, שעבורם "בניית שמאל חדש" הוא תרגום הביטוי "פרסטרוקיה", ומטרתם היא בסך הכול לחבור לשרידי השמאל הציוני כדי להקים חזית ירוקה-ורודה – כמעט בלי ערבים, ובכלל בלי אמירה ברורה לגבי הציונות והשלכותיה.

  33. דרור בל"ד- למגיבה מחד"ש הגיב:

    "מדוע אתה ממהר לותר על הרחוב היהודי"?
    –ראי המשך דבריך:"הלאומנות הכתה קשות בציבור היהודי". לדעתי זו מחלה (שפעת הציונים) חשוכת מרפא, והגעתי למסקנה זו מהסיקור התקשורתי בטבח בעזה. בשארה הגיע למסקנה זו לפני כעשור (והותקף ע"י אנשי חד"ש כלאומן בגלל זה) לאחר נסיונות במשך כל שנות ה90 להשתלב בחברה היהודית-ישראלית.

    "זו המפלגה היחידה בה שותפים יהודים ופלשתינאים".
    –תלוי איך מגדירים שותפות. לדעתם של רוב הפלשתינאים, שותפות כמו זו של חד"ש רק מטשטשת את פשעי הציונים(ראי מכתב לידידתי מירה עוואד- ג’וליאנו מר). אחינועם ניני אמרה דבר חשוב ביותר: " אנו מייצגות את הדרך האחרת- סוג של אוטופיה" . אי אפשר שלא להתפעם מהרצון הטוב, אך ניני אינהפוליטיקאית.
    בשביל להגיע לאוטןפיה זו חשובה גם הדרך, וזו המחלוקת בין בל"ד ובין חד"ש. אין להעלב מהפלשתינאים העוברים לבל"ד, יש להצטרף אליהם.
    גם אלה העוברים לראאד סלאח (ואלה הרוב) אינם פסולים. כדאי להתדיין איתם במקום עם אנשי מרצ.
    אני חיב להוסיף שאני מוקיר ומכבד את שלושת חברי הכנסת של חד"ש.(לא טעיתי בספירה).

  34. יוסף לדרור בל"ד הגיב:

    תגובתך (אם ניתן בכלל לקרוא לזה תגובה..) מדברת בעד עצמה:
    אתה מוזמן להמשיך לנסות לשכנע שבל"ד היא הדבר האמיתי. הייתי קורא לזה "להלחם בתחנות רוח" אלמלא היה זה עלבון לדון קישוט.

    אם בקרב תומכי חד"ש אתה נוחל כשלון –
    מה יגידו שאר מליוני "אזובי הקיר" בישראל?
    וכך תהיה לך ולתנועתך הצלחה מרשימה של כמה עשרות קולות בקלפי בקרב הציבור היהודי בישראל, ובא ל"אל קודס" גואל.

    אם לא שמת לב, המאמר של חררדו לייבנר מדבר על הרחבת ההשפעה של השמאל העיקבי בקרב ציבורים במדינה שבאופן מסורתי מתרחקים מהמצע השמאלי.
    אוסף ההבלים, אם כבר קיים כזה, הוא המלל האינסופי שלך על תנועת בל"ד הרחוק מרעיון המאמר כרחוק מזרח ממערב.

  35. לדרור הגיב:

    בכל זאת טעית, לחד"ש יש ארבעה חברי כנסת.

    ליובל, זה בגלל שהערבים הם מיעוט קטן בשמאל כולו. כן כן, מיעוט קטן בשמאל, אחרי שאתה מוציא ממנו את הימין הלאומי הפלסטיני, שהוא לא שמאלי ואפילו אנטי-שמאלי.

  36. מיכאל שרון: השלמה ליובל הגיב:

    מדובר בניסיון פנייה של מק"י באיצטלת חד"ש, לא ממש לשמאל הציוני (כדוגמת "שלום עכשו") אלא לכמו-שמאל, והכוונה להמוני בלוגיסטים פטפטנים, יושבי בתי קפה "מקצועיים" בתל אביב, בוגרי תיכונים ציניים שקיבלו הקלה בבגרות עקב תשלום 4000 ש"ח של אבאל’ה למכוני בדיקת קשב, אנשי קולנוע מעוטי כשרון הניזונים מתקציבי משרד החינוך, ושאר בטלנים.

    המכנה המשותף לכולם: הימנותם על שכבות עשירות של אוליגארכיה מנוונת, כמו-ליברלית חמסנית. מדובר כאן על כל מה שמנוגד באופן קוטבי לסוציאליזם ממשי ולאינטרס של העובדים. לכן מתהדרים למשל ב"מאבקים" של כמה צעירים מפונקים שהם עובדי גן המדע ברחובות, במקום במאבקים מקצועיים קשיחים של עובדים אמיתיים. זו פארסה.

    לדעתי, כן ניתן לפנות להמונים העמלים, אך בעזרת הבנת שפתם ושורשי קיומם, מה שבאמת "עובר בראשם". הם רואים באליטה הכמו שמאלית הזאת "מאנייקים" (כפי שהם מתבטאים, ובצדק, שכן מדובר בשכבה חברתית מתחכמת המקפיצה את המחירים, מורידה את השכר, ומפשיטה אותם עירומים מקיום ראוי.

  37. כליל החורש נאורי הגיב:

    לדרור מבל"ד:
    מה בדיוק אתה מצפה שיקרה כאשר כל הפלסטינים בישראל יחברו לבל"ד או לתנועה האיסלאמית? מה התרחיש האופטימי שלך? אתה מצפה שהיהודים ייעלמו? אתה מצפה שהיהודים המזרחיים יקבלו בשמחה מעבר שלטון לשלטון לאומני ערבי בעל נופך איסלאמי, ושהאשכנזים יברחו לאירופה? זה מאד לא ברור מכל תגובותיך באתר הזה.
    לי נראה שאתה, ובל"ד, בהנחה שאתה מייצג בדרך כלשהי את עמדותיה, נסוגים לעמדות פוליטיות שמבוססות על ההנחה כי היהודים הם בעיה זמנית שהולכת להיעלם, ולאחר מכן המזרח התיכון יהיה כולו שמחה וצהלה. כל זאת תוך התעלמות מהמבנה המעמדי של כל החברות באיזור, כולל הפלסטינית והיהודית, ולחלקים באימפריאליזם (ויש רבים כאלה) שאינם מתבטאים רק בתמיכה בישראל.
    עשרות שנים של מדיניות כזו של טמינת הראש בחול הביאה רק סבל לפלסטינים, במיוחד לפליטים שנדחו רצוע ושוב באמתלה עוד מעט יוכלו לחזור לאדמותיהם כי היהודים הם תופעה חולפת שיהיה קל להודפה. ואני לא מבין כיצד אתה חושב שחזרה לשם תועיל למישהו.

    אבל יכול להיות בהחלט שאני מפספס משהו, ואשמח להבהרות מצידך בנושא.

  38. לדרור בלד הגיב:

    לדרור שלום
    "…גם אלה העוברים לראאד סלאח (ואלה הרוב) אינם פסולים. כדאי להתדיין איתם במקום אנשי מרץ…."
    חבר יקר, החברים הערבים העוברים לראאד סאלח יקרים לי והחברים במרץ יקרים לי.
    יקרים לי החברים הערבים , יקרים לי יוצאי אתיופיה ורוסיה, מזרחיים ואשכנזים.
    חבר יקר, החברים הערבים יקרים לי ואני כואבת את מה שפוקד את העם הפלשתינאי, אבל מדוע אתה משתמש במילה במקום וללא במילה יחד.
    ולסיום אני מעריכה מאוד את שלושת חברי הכנסת של בל"ד ( במיוחד את החברה שבנציגות הנכבדה) ואת ארבעת נציגי חד"ש .

  39. עופר הגיב:

    לשם שינוי אני מסכים עם יובל הלפרין. לדעתי, מבנה החברה הישראלית מתחיל להשתנות לחברה מערבית "רגילה", אבל אלה תהליכים שלוקחים שנים רבות, ולהערכתי השינוי יקרה בסדר הפוך מזה שבו נבנתה החברה, גם בהקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי:
    1) הסדרי קבע עם כל מדינות ערב
    2) הסדר קבע עם הפלסטינים
    3) ביטול חוקי החירום וצמצום כוחה של מערכת הבטחון
    4) חקיקת חוקה והקטנה דראסטית של כוח הדת בחיי המדינה.

  40. יובל הלפרין (2) הגיב:

    למיכאל,
    לא השלמת אותי, אמרת אפילו דברים הפוכים, ולכן עליי להוסיף:

    לדעתי המעמדות המדוכאים מגוונים ונרחבים בהרבה מהאופן שמציג אותם חררדו.
    ראשית, כמעט רוב העניים, המובטלים ובעלי השכר הנתוך הם ערבים.
    שנית, חלק ניכר מהמובטלים, העניים וקורבנות ההפרטה היהודים רחוקים מלענות לתיאור החד גוני והסטראוטיפי משהו שלו.
    אני לא חושב, למשל, שהסגל הזוטר באוניברסיטה הוא פחות "שכבות מדוכאות" מאשר הסגל המינהלי ועובדי הניקיון.
    אני חושב שלרוב הירושלמים שהצביעו לניר ברקת יש אינטרס להיאבק במדיניות הכלכלית של נתניהו-שטייניץ-סטנלי,
    וכשאנו עוסקים ב"בניית" שמאל, עלינו "להיבנות" תחילה מהקהלים שבהם הרתיעה מאתנו קטנה יותר (אך התמיכה בנו עדיין מעטה ביותר!).

  41. דרור בל"ד- למגיבה מחד"ש(2) הגיב:

    "מדוע אתה משתמש במילה במקום וללא במילה יחד"?
    –כמוני כמוך, גם אני מעריך במיוחד את חנין זועבי, וגם אני סבור כי תמר גוז’נסקי היתה ח"כ היהודיה הטובה ביותר אי פעם, אך כיום השמאל האשכנזי, לאחר שהתאכזב ממרצ, מנסה להשתלט על חד"ש (מעשה ציונים אשכנזים בתחפושת קוסמופוליטית).ראי למשל "השמאל הגברי נכשל" – דפנה גולן (הארץ). התומכים בגישה כמו זו שהעלית מנסים לתפוס את החבל בשני קצותיו. לא כולם אוהבים את זה (ראי פאדי שביטה ושמעי "כולם מדברים על שלום – אף אחד לא מדבר על צדק" – מוקי).
    אין הבדל בין מרצ לבין ישראל ביתנו, לשתיהן יש אג’נדה התומכת בהמשך האפליה בין יהודים לבין מי שאינו יהודי. יש לזה שם: ציונות.

    חד"ש דחתה את נסיונות האיחוד עם בל"ד לפני הבחירות, חד"ש עוד לא ענו על השאלה איך ינהגו אם בל"ד ורעם-תעל לא יפנו לבגצ ויפנו לאופצית ההחרמה (דבר שיעורר הדים בעולם ויציג את ישראל כמדינה גזענית בתוך גבולות הקו הירוק גם מהבחינה החוקתית). במדינות סקנדינוויה חשוב המאבק החברתי. כאן אותו מאבק בדיוק הוא פשע מלחמה אם לא נאבקים גם בהגמוניה היהודית.

  42. דרור בל"ד – לציונים הגיב:

    "אבל אני לא רוצה ללכת לקרוא"
    –לא תקרא לא תדע, ולבסוף תגיע להאג

    " בל"ד לא לוקחים חלק בשום מאבק עממי,מהריסת בתים ועד חינוך ותשתיות".
    –קרא את "פעולת התיעוד כמעשה התנגדות" – עדי אופיר, עבודת ההווה (הקיבוץ המאוחד).אתן לך דוגמה. דב חנין הלך לבקר באוהל המחאה של גלעד שליט.מה היה קורה לו זחאלקה היה מופיע שם? מה היה קורה אילו דב חנין היה קורא לפוליטיזציה של המאבק ומסביר כי האסירים הפלשתינאים נחטפו, כמו גלעד, ע"י השב"כ למען מטרות פוליטיות? המאבק נגד הריסת בתים הוא הפגנת סולידריות ראשונה במעלה. זה לא מאבק פוליטי, היות ואינו מטפל בסיבות, אלא רק בתוצאות. מפלגה, פרט להפרחת סיסמאות,מחוייבת לדרך פוליטית. בראכה מנסה אך היהודים מפריעים.
    ליוסף- אכן כך.מצע בל"ד רחוק מרעיון המאמר כרחוק מזרח ממערב. איני מנסה לשכנע איש. אין לי שום ציפיות מהציונים, ולהבדיל, גם אם אשכנע את כל תומכי חד"ש לעבור לבל"ד, הרי שום שינוי לא יצמח מזה בתחום הפוליטי.

  43. דרור בל"ד-לכליל החורש נאורי הגיב:

    "מה בדיוק אתה מצפה שיקרה… זה מאד לא ברור מכל תגובותיך".
    – בוודאי שאינו ברור, הרי לא התייחסתי לכך.

    "ההנחה כי היהודים הם בעיה זמנית שהולכת להיעלם, ולאחר מכן המזרח התיכון יהיה כולו שמחה וצהלה".
    –אין שום קשר בין מצע בל"ד לבין הנחה זו. ראשית, הבעייה היא הציונות ולא היהודים. ראה אלן הארט- הציונות [היא] האויב האמיתי של היהודים — קישור —
    שנית, תעמולנים כמו יוסף הם הבעייה (לדעתי זמנית, סופם להשפט בהאג)בנסיון ציוני לייצר שוויון במושגים יהודים וציונים, ומכאן אינטרסים של ישראל כאינטרסים ציונים. ראה בהרחבה את מאמרה של שרון קומש שהבאתי בתגובתי הקודמת. האינטרס הישראלי (של כל אזרחי ישראל, פרט לביבי ולברק)הוא להשתחרר מהציונות ולהסגיר את ברק להאג(זה גם התרחיש האופטימי שלי). האינטרס שכונה ע"י יוסף האינטרס הישראלי תואר בדיוק רב ע"י קורא אנגלי, ובהרחבה במחקריו של מירון בנבנישתי.

    "התעלמות מהמבנה המעמדי של כל החברות באיזור… היהודים הם תופעה חולפת שיהיה קל להודפה".
    –ציין עיסאם מח’ול (כאן בגדה השמאלית) כי הציונות, האימפריאליזם והריאקציה הערבית הם הם האסון הפלשתינאי.בעניין זה אין מחלוקת בין בל"ד, חד"ש, רעם- תעל ואבנא אל בלד (לא יודע אם נכון גם עבור התנועה האיסלמית).

    "אבל יכול להיות בהחלט שאני מפספס משהו, ואשמח להבהרות מצידך בנושא".
    – פספסת את היוזמה הסעודית, שזמנה להתממש הולך ואוזל, בכוונת מכוון של יוסף ושל שכמותו. גם כאן אין הבדל בין המפלגות המייצגות את האינטרסים של ישראל. מה שלא פספסת הוא הרצון הטוב לדעת, להכיר בנכבה ולא להתעלם מהעובדות. זה תנאי הכרחי לכל פתרון.

  44. לא רוצה עדי אופיר הגיב:

    לא רוצה ללכת לקרוא. לא רוצה פרשנות הרמנויטית של התבטאויות כפרקסיס חתרני אונטו-היסטורי. אני חכם מספיק גם בלי הזיבולים האלה.
    אני רוצה שתגיד לי עכשיו ומיד מה בל"ד עושים למען הציבור. איפה הם בשטח. איפה הם בהפגנות, בעצרות, בחלוקת כרוזים, במשמרות מחאה נגד הגדר ובמחסומים.
    כאן ועכשיו. לא שם ואחר כך.
    אני לא אסתפק בפחות.

  45. אבי הגיב:

    דרור, בלי מאבק חברתי-כלכלי והתייחסות לנושאים הסוציאליים לעולם לא תוכל לסחוף המונים אחריך. אין מה לעשות זה המצב, תנועת מחאה פוליטית שלא תשלב את הנושא חברתי לא תצליח. בל"ד הם ניאו-ליברלים קפיטליסטים שהנושא החברתי לא חשוב להם כלל. לכן, הם קיבלו פחות קולות בבחירות האחרונות ואפילו רדיפת בשארה והפיכתו למרטיר לא עזרה להם.

  46. לחררדו לייבנר הגיב:

    לא עדיף לעסוק בשאלה המדוע השמאל הישן או החדש מעניין פחות ופחות אנשים מידי שנה?(כן כן אני יודע תעמולה ציונית ובלה בלה בלה…)

  47. שוחר הגדה השמאלית הגיב:

    חבל מאוד שהדיון על מאמר כל כך חשוב סוטה לסמטאות שחלקן מבישות את האתר .
    העורכים חייבים לחפש דרך, שלא כל דיון על מאמר יעלה מיד על שרטון של דיון אוילי, שסוטה לכל עבר ומתרחק מהמאמר עצמו.

  48. דרור בל"ד- לציוני הגיב:

    ניפגש לשימוע במשרד הביטחון, הקרייה, ת"א.
    משם לשדה התעופה, טיסה ישירה להאג .
    שם תדע בדיוק מה בל"ד עשתה, ועושה, למען שלום העולם כולו.

    הפגנות? כל הכבוד. איפה היו יהודי חד"ש בהפגנות נגד הטבח בעזה? בת"א, תוך דרישה (שנדחתה ע"י המשטרה) להניף את דגל ישראל. איפה היו השאר? בסכנין, בהפגנה פלשתינאית בה היהודים תומכים והפלשתינאים נותנים את הטון.
    (למען הסר ספק: לא היתה דרישה להניף את דגל ישראל).
    חלוקת כרוזים? יוצא מן הכלל. אבל עבור פשעי מלחמה יש לשלם. מי ישלם? אהוד ברק ישלם? תומך חד"ש אחד חשב שכדאי להמתין עם התביעה, ונימוקיו עימו. בבל"ד חשבו אחרת וקראו לו להתפטר לאלתר. בחד"ש אפילו לא דרשו ממנו להגיע לשימוע.

    משמרות מחאה כנגד הגדר? חשיבותם רבה ביותר. האנרכיסטים? גדולי הצדיקים בכל הדורות, אף אחד לא סבור אחרת. אך אלה בדיוק תפקידם של NGO. אחינועם ניני תשיר, בג’סר אל זרקא ייצבע המתנ"ס, ואילו בשארה ועדי אופיר יתוו את הדרך, אחרי שקראו הרבה הרבה ספרים.

    את הפוליטיקה ישאירו לבל"ד. יבוא יום ושתי המפלגות יתאחדו (חד"ש תקבל את מצע בל"ד), ואילו השמאל האשכנזי יצטרך לבחור: או להבין כי את המאבק מנהלים הפלשתינאים, והיהודים המוסריים תומכים בהם (כך חנין זועבי),בדיוק כמו שאת המאבק הפמיניסטי מנהלות נשים, והגברים המוסריים מצטרפים אליהן, או- בעקבות ההצלחה חסרת התקדים – להקים את מפלגת "מדינה לכולנו" אשר בה ישתפו פעולה עם הציונים.
    (למען הסר ספק: על שיתוף פעולה עם ציונים נתבעים בהאג).

  49. כליל החורש נאורי הגיב:

    לדרור מבל"ד:
    לי לא איכפת מה יוסף אומר. אני גם לא כזה בטוח שהוא יישפט בהאג. מנין הבטחון שלך בסבלנות וברצון של ביהמ"ש הבינ"ל להתעסק בכל אידיאולוג קטן של הציונות, אפילו בהנחה שהיא תיפול?
    אני מעוניין במה שאתה אומר. אני מסכים איתך: אין איחוד אינטרסים בין רוב היהודים לבין הציונות. אבל אני גם לא רואה איחוד אינטרסים בין כל הפלסטינים לבין התנועה הלאומית הפלסטינית. אך כשאתה אומר שאתה רוצה להעלים את הציונות, ובאופן ספציפי תומך בתנועות לאומניות כמו בל"ד והתנועה האיסלאמית, אתה מתמקד בפן הלאומי, ומתעלם מהטבע הבורגני של שתיהן. מדוע אתה חושב שהציונות, שלפחות מעמידה פנים שהיא פועלת למען היהודים, היא אסון גדול יותר ליהודים בישראל מאשר התנועה הלאומית הפלסטינית, שהיא האלטרנטיבה היחידה שנראה שאתה מציג? כיצד תסביר ליהודים שהם צריכים למרוד בבורגנות הלאומית "שלהם", למען בורגנות לאומית של לאום אחר?

  50. אתה שוב מתחמק הגיב:

    פוליטיקה עושים קודם כל ברחוב. איפה בל"ד בשטח? מה הם עושים? איך הם מארגנים את הציבור הפלסטיני למאבק בציונות, בנישול, בכיבוש ובכל זאת? מתראיינים לאל-ג’זירה? זה לא מספיק ביי א לונג שוט. איפה הם במאבקים נגד גניבת קרקעות? נגד הפרטת אדמות (צעד שלו התנגדה גם עדאללה)? נגד החומה? נגד אפליה בתעסוקה ובתקציבים? או שהדברים האלה לא חשובים? אתם עושים פוליטיקה אמיתית או פוליטיקה וירטואלית?
    אני לא מדבר על הצטרפות למאבקים של יהודים, או על צירוף יהודים למאבקים פלסטינים. זה בכלל לא הנושא. הנושא הוא התחברות למאבקים שמנהל הציבור הערבי-פלסטיני מהשטח.

    ועם כל הכבוד, אתה לא יודע מי אני ומה אני, אז אל תמהר לשלוח אותי להאג.

    אגב, במספרים ריאלים בל"ד מקבלים פחות קולות. אולי זה בדיוק בגלל הגישה הזו? אולי קצה נפשם של הפלסטינים מפוליטיקאים דברנים ועסקנים מעופפים? אולי הם רוצים לנהל את המאבק שלהם מסכנין, נצרת ואום אל פאחם ולא מתחנות טלוויזיה בקאטר?

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים