הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 בדצמבר, 2009 30 תגובות

להלן חידון היסטורי: איזו המדינה


(1) קמה בעקבות שואה, שבה הושמד שליש מבני עמה?


(2) הסיקה מהשואה את המסקנה שרק כוח צבא אדיר יבטיח את קיומה?


(3) העניקה לצבא מעמד כל כך מרכזי בחייה, כך שזהו "צבא שיש לו מדינה, ולא מדינה שיש לה צבא"?


(4) קנתה בתחילה את אדמתה בכסף והמשיכה להתרחב באמצעות כיבוש וסיפוח?


(5) השתדלה בכל כוחה להביא עוד ועוד עולים חדשים?


(6) ניהלה מדיניות שיטתית של התנחלות בשטחים שכבשה?


(7)  עסקה בטיהור אתני זוחל כדי לדחוק החוצה את המיעוט הלאומי?


למי שלא ניחשו את התשובות מיד: הכוונה היא למדינת פרוסיה.

אם כמה קוראים התפתו, בכל זאת, לחשוב שהכוונה היא למדינת ישראל – גם הם לא טעו. כי התיאור הזה מתאים גם למדינה שלנו. הדמיון בין שתי המדינות בולט לעין. אמנם, הארצות שונות לגמרי מבחינה גיאוגראפית וגם התקופות שונות מאוד, אבל נקודות-הדמיון מעוררות למחשבה.


המדינה שנקראה במשך 350 שנה בשם "פרוסיה" החלה את דרכה בשם אחר: מארק ברנדנבורג (מארק: "חבל-ספר"). האזור הזה, בצפון-מזרח גרמניה, נכבש מידי תושביו הסלאוויים ונמצא תחילה מחוץ לגבולותיו של הרייך הגרמני. עד היום נושאים רבים מהמקומות שם (כולל שכונות בברלין) שמות סלאוויים מובהקים. אפשר לומר: פרוסיה קמה על חורבותיו של עם אחר (שכמה מצאצאיו עדיין חיים בה).


קוריוז היסטורי: האדמה נקנתה תחילה בכסף. בית הוהנצולרן, משפחת אצילים מדרום גרמניה, קנתה את חבל ברנדנבורג מידי הקיסר הגרמני בסכום של 400 אלף זהובים הונגריים. אינני יודע איך זה משתווה למחיר שבו קנתה הקרן הקיימת חלקים מארץ-ישראל לפני 1948.


האירוע שעיצב את כל ההיסטוריה של פרוסיה עד מלחמת-העולם השנייה היה שואה: מלחמת-30-השנה. במשך דור שלם (1618-1648) לחמו הצבאות של כמעט כל מדינות אירופה זה בזה על אדמה גרמניה. שוודים ואוסטרים, רוסים וצרפתים ורבים אחרים עברו הלוך ושוב ברחבי גרמניה והרסו אותה עד היסוד. החיילים, רבים מהם שכירי-חרב מחלאת המין האנושי, רצחו ואנסו, שדדו ובזזו, שרפו ערים שלמות והבריחו את שארית-הפליטה מאדמתה. במלחמה זו נהרג שליש העם הגרמני ונחרבו שני שלישים מן היישובים. (ברטולט ברכט הנציח שואה זו במחזה "אמא קוראז’".)


גרמניה הצפונית היא מישור רחב-ידיים. גבולותיה פרוצים לחלוטין – בלי אוקיינוסים, רכסי-הרים או מדבריות להגן עליה. התשובה הפרוסית אחרי השואה הייתה להקים חומת-ברזל: צבא-קבע אדיר, שימלא את תפקידם של הרים וימים, ושיהיה מוכן בכל עת להגן על המדינה מפני התקפה של כל אויביה הפוטנציאליים גם יחד.


תחילה היה הצבא מכשיר חיוני להגנה על קיום המדינה. במרוצת הדורות הפך למרכז החיים הלאומיים. מה שהתחיל כצבא-הגנה לפרוסיה, הפך לכוח תוקפני וכובש, שהטיל את אימתו על כל שכניו. אצל כמה ממלכי פרוסיה הפך טיפוח הצבא לעיסוק מרכזי. בתקופות מסוימות היוו חיילי-הקבע ומשפחותיהם כרבע מאוכלוסיית העיר ברלין. אימרה פרוסית אמרה: "החייל הוא האיש הטוב ביותר במדינה". הערצת הצבא הפכה לפולחן, כמעט לדת.


פרוסיה לא הייתה מעולם מדינה "נורמאלית" של שבט שישב על אדמתו מדורי-דורות. בשילוב מתוחכם של כיבוש צבאי, דיפלומטיה וקשרי-נשואין הצליחו שליטיה לספח עוד ועוד שטחים לארץ-האם. שטחים אלה לא היו אפילו רצופים, וכמה מהם היו מרוחקים זה מזה.


אחד מאלה היה האזור שנתן למדינה את שמה: פרוסיה. פרוסיה המקורית שוכנת על חוף הים הבלטי, באזורים השייכים כיום לפולין ולרוסיה. תחילה נכבשה על-ידי מסדר-האבירים הגרמני שנוסד בתקופת מסעי-הצלב בעכו (ושלו היה שייך מבצר מונפור בגליל). הצלבנים הגרמנים החליטו שבמקום להילחם במוסלמים בארץ רחוקה עדיף להילחם בעובדי-האלילים (שנקראו "פרוצים") השכנים ולשדוד את אדמתם. ברבות הימים הצליחו נסיכי ברנדנבורג לרכוש את האזור הזה, והפכו את שמו לשם המדינה כולה. הם גם הצליחו לשדרג את מעמדם ולהכתיר את עצמם כמלכים.


חוסר-האחידות של הארץ הפרוסית, על חבליה השונים והרחוקים זה מזה, הוליד את היצירה העיקרית של פרוסיה: "המדינה". זה היה הגורם שנועד לאחד את כל האוכלוסיות השונות, שכל אחת מהן דבקה בפטריוטיזם מקומי משלה. "המדינה" – DER STAAT – הפכה לעניין שבקדושה, והיא עמדה מעל לכל נאמנות אחרת. הפילוסופיים הפרוסיים ראו ב"מדינה" את התגלמות כל המידות החברתיות הטובות, הניצחון העליון של התבונה האנושית.


המדינה הפרוסית הפכה לשם-דבר. למרות שיצאו לה לימים מוניטין של מפלצת, הייתה זאת מדינה לדוגמה: מאורגנת להפליא, מסודרת, כפופה לחוק. הפקידות הפרוסית הייתה נקייה מכל רבב של שחיתות. הפקיד הפרוסי קיבל משכורת זעומה, חי בצניעות אך היה גא במעמדו. הראוותנות הייתה ממנו והלאה. כבר לפני יותר ממאה שנה הצטיינה פרוסיה במערכת מושלמת של ביטוח סוציאלי – הרבה לפני שמדינות חשובות אחרות חלמו על כך. גם מבחינת הסובלנות הדתית היא הייתה לדוגמה. "שכל אחד יהיה מאושר על פי דרכו," פסק פרידריך "הגדול". בהזדמנות אחרת אמר שאם יבואו תורכים לחיות בפרוסיה, יקים להם מסגדים. זה היה 250 שנה לפני שבוחרי שווייץ החליטו לאסור על בניית צריחי-מסגדים בארצם.


פרוסיה הייתה ארץ ענייה, ללא משאבי טבע, מחצבים או אדמה חקלאית טובה. היא השתמשה בצבא כדי לרכוש חבלי-ארץ עשירים יותר.


בגלל העוני הייתה האוכלוסייה דלילה. מלכי פרוסיה השקיעו מאמצים רבים כדי למשוך עולים חדשים. בשנת 1731, כאשר רבבות התושבים הפרוטסטנטיים של זלצבורג (כיום אוסטריה) נרדפו כל-ידי השליט הקתולי שלהם, הזמין אותם מלך פרוסיה לעלות לארצו. הם הובאו בצעדה מאורגנת, על משפחותיהם ורכושם, דרך כל גרמניה, למזרח פרוסיה. כאשר נרדפו הפרוטסטנטים הצרפתיים ("ההוגנוטים") על-ידי שליטיהם הקתוליים, הם הוזמנו לפרוסיה והתיישבו בברלין, שם תרמו תרומה עצומה לפיתוח המדינה. גם היהודים הורשו להתיישב במדינה, כדי לתרום לעושרה, והפילוסוף היהודי-הדתי מוזס מנדלסון נחשב לאחד מגדולי אנשי-הרוח הפרוסיים.


כאשר חולקה פולין בין רוסיה, אוסטריה ופרוסיה ב-1772, נוצרה בפרוסיה בעיה לאומית: בשטחים החדשים ישבה אוכלוסייה פולנית גדולה, שדבקה בלאומיותה ובשפתה. התשובה הייתה תנופה של התנחלות: ממשלת פרוסיה פתחה במאמץ מתמשך להקמת התנחלויות גרמניות בשטחים אלה. זה היה מפעל מאורגן להפליא, מתוכן לפרטי-פרטיו. למתנחלים ניתנו נחלאות והטבות כלכליות רבות, המיעוט הפולני דוכא וקופח על כל צעד ושעל. מלכי פרוסיה רצו "לגרמן" את השטחים הכבושים שלהם, כפי שאצלנו רוצים "לייהד" את השטחים הכבושים שלנו.


למפעל הזה הייתה השפעה ישירה על ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל. היא שימשה דוגמה לאבי ההתיישבות הציונית, ארתור רופין, שנולד וגדל – לא במקרה – באזור הפולני של פרוסיה.


אי-אפשר להעריך את מלוא ההשפעה של הדוגמה הפרוסית על התנועה הציונית כמעט בכל התחומים.


בנימין זאב הרצל, שנולד בבודפשט וחי בווינה, העריץ את הרייך הגרמני החדש, שהוקם על-ידי הפרוסים ב-1871, כאשר היה הרצל בן 11. מלך פרוסיה, שהיוותה כמחצית משטח הרייך, הומלך כקיסר גרמניה, ופרוסיה עיצבה את הרייך כולו. יומניו של הרצל מלאים בביטויי הערצה למדינה הגרמנית, והוא חיזר במרץ אחרי וילהלם ה-2, מלך פרוסיה וקיסר גרמניה, שנאות לקבל את פניו בשערי ירושלים. הוא שאף להפכו לפטרון המפעל הציוני, אך וילהלם אמר שהרעיון הציוני הוא אמנם טוב, אלא ש"אי-אפשר להגשים אותו עם יהודים."


לא רק הרצל הטביע חותם פרוסי-גרמני על המפעל הציוני. עלה עליו ארתור רופין. תלמידי ישראל מכירים בקושי את השם הזה, שהפך בעיקר לשם רחוב. אך לרופין הייתה השפעה עצומה על דמות המפעל הציוני, יותר מאשר לכל אדם אחר. הוא שלט ביישוב היהודי החדש בימיו המכריעים, הימים המעצבים והמכוננים של העלייה השנייה והשלישית. הוא היה אביהם הרוחני והפוליטי של ברל כצנלסון, דויד בן-גוריון ובני דורם, מקימי "ארץ-ישראל העובדת". הוא המציא למעשה את המושב והקיבוץ. הוא רכש את אדמות הארץ ועיצב את העיר תל-אביב.


מדוע, אם כן, נשכח כמעט? מפני שהיו לרופין צדדים שלא נאה להעלותם על נס. לפני שהפך לציוני, היה לאומן פרוסי-גרמני קיצוני. הוא היה מאבות תורת-הגזע והאמין בעליונות הגזע הארי. עד סוף ימיו עסק במדידת גולגולות וחוטמים, כדי לאשש תיאוריות גזעניות שונות. חבריו ושותפיו עיצבו את ה"מדע" שעל ברכיו גדלו אדולף היטלר ואנשיו.


התנועה הציונית לא הייתה אפשרית לולא קדם לה היינריך (צבי) גרץ, ההיסטוריון שהמציא את התמונה ההיסטורית שאותה למדנו כולנו בבית-הספר. גרץ היה תלמידם של ההיסטוריונים הפרוסיים-גרמניים ש"המציאו" לאום גרמני, כשם שהוא "המציא" את הלאום היהודי.


יתכן שהירושה העיקרית שירשנו מפרוסיה הייתה המושג המקודש "המדינה" – מונח החולש על כל חיינו. רוב המדינות נקראות רשמית "רפובליקה" (צרפת, למשל), ממלכה (בריטניה) או פדרציה (רוסיה). המושג "מדינת ישראל" הוא פרוסי במהותו.


כאשר העליתי לראשונה על הדמיון בין פרוסיה וישראל (הקדשתי לו פרק מיוחד בספרי "מלחמת היום השביעי", שנכתב ב-1967), זה נראה כהשוואה מופרכת. כיום התמונה ברורה יותר. לא זה בלבד שהקצונה הבכירה תופסת מקום מרכזי בכל תחומי חיינו, לא זה בלבד שתקציב-הביטחון האדיר עומד מעל לכל ויכוח, אלא שקורים כאן דברים "פרוסיים" מובהקים. כאשר שר-החינוך קובע שטיב בתי-הספר יישפט על פי מספר תלמידיהם המתגייסים ליחידות קרביות, זה נשמע מוכר מאוד – בגרמנית.


אחרי נפילת הרייך השלישי, החליטו נציגי ארבע המעצמות לפרק את פרוסיה ולחלק את שטחה בין כמה מחוזות גרמניים. זה קרה בפברואר 1947 – חמשה-עשר חודשים בלבד לפני הקמתה של מדינת-ישראל.


מי שמאמין בגלגול נשמות יכול להסיק מזה מסקנות. זה מעורר למחשבה.

תגובות
נושאים: מאמרים

30 תגובות

  1. מ.ש. אתמהה הגיב:

    "מיכאל שרון הוזה הזיות, חולה רוח מסוכן, מפברק מעשיות, שלא לדבר על מחשבות רדיפתו ע"י וותיקי הצ’קה של לנין, אירגון הבאו-באו של טיילור מסיירה לאון, וחוטפיה המזדקנים של פטריצ’יה הרסט".

    יש גבול לתעלולי ההכפשה, לשירבוב שם שרון לתגובות כאילו-ענייניות מסוג "הרמב"ם שנא מרוקנים", שלא לדבר על הודעות רצח אופי נטו.

    אשד – כבודו במקומו, רק שיהודית שירן, סופרת, יו"ר ועדת אתיקה באגודת הסופרים לשעבר, כתבה:

    יהודית מליק-שירן בתאריך 11/17/2005

    אשד אתה מחפש רייטינג
    בכל המאמרים שכתבת לאחרונה שירבבת את שמו של מיכאל שרון ויצרת פרובוקציה כדי שיהיה לך רייטינג של תגובות. אתה ממציא לו קונספירציות מפה עד הודעה חדשה כדי לעורר תגובות במאמריך.
    אני מבינה את הצורך הנואש שלך לכתוב כמוהו מאמרים מרתקים, מעמיקים, יסודיים ומאלפים, אך לא ייתכן שבכל מאמר שלך תשרבב את שמו ותשים בפיו דברים שהוא לא אמר ואלה יצאו מתוך הבנת הנקרא והפרשנות שלך לעוות נושאים ולהביא אותם בפני הקוראים כדברים סנסציוניים בפיו של שרון.

    יש הבדל עצום ברמות הכתיבה ביניכם. הטכניקה של דייג המשליך את חכתו עם פיתיון כבר ישנה נושנה. אל תעשה את זה אשד, תפסיק לתקוף ותכתוב לך מאמרים שישקפו את מה שאתה מבין.
    ראיתי דברים עצמאיים שלך ודי מצאו חן בעיני, אך כשאתה מחפש פרובוקציה, אתה יודע ששרון יגן על לפיד האמת שלו כעיתונאי ופובליציסט מבריק.

    זה לא המקום להשמיץ אך אני מבקשת שתהיה אתה אמין בכתיבתך ותיצור לך קהל משלך שיעריך את מה שאתה כותב מבלי להזכיר , לתקוף ולהשמיץ אדם שלא עשה לך רע. שמור על אתיקה בכתיבתך ועל מוסר, כי נראה לי שאין לך כללים בסיסיים להגן על מה שאתה כותב.

  2. קורא נזעק הגיב:

    שוב, ושוב, ושוב, אני קורא להנהלת האתר לפתוח את התגובות למשתמשים רשומים בלבד.
    הטרולים נהפכים לבלתי נסבלים. הטריק הזה כבר מזמן לא משעשע, והוא תופס מקום, ריכוז ובעיקר נחת.

  3. דני אורבך הגיב:

    לצערי הרב, אבנרי לא בקיא במיוחד בהיסטוריה פרוסית. ההשוואה עם ישראל מאולצת – והמאמר כולו מלא טעויות כרימון. מספר דוגמאות קלות:

    1. אם פרוסיה היתה מחוץ לשטחו של הרייך (האימפריה הרומית הקדושה) אז כיצד קנה אותה נסיך ברנדנבורג מן הקיסר דווקא? ואם קנה אותה מן הקיסר, משמעות הדבר שהיתה בשטחו של הרייך.

    2. באותה תקופה הזהויות הטרום-לאומיות היו מאד נזילות. ההפרדה בין סלאווים לבין גרמנים היתה דקה ביותר. פרוסיה לא ערכה "טיהור אתני" לסלאווים. היתה מלחמה אכזרית, כמו מלחמות רבות אחרות באותה התקופה. פרוסיה עצמה הושפעה מאד מהמסורת הסלאווית, ואפילו בזמן קונגרס וינה בראשית המאה ה-19 הוגדרה כ"מדינה סלאווית". כל ניסיון להשוות זאת לתקופתנו שלנו, המאופיינת בעיקר בזהויות לאומיות, הוא ניסיון עקר.

    4. ההשוואה בין מלחמת שלושים השנה לשואה היא מופרכת ומעידה על חוסר ידע. דווקא בפרוסיה הכתה המלחמה הזאת הרבה פחות מאשר במקומות אחרים.

    5. הציונות אמנם הושפעה מהמסורת הפרוסית, אך לא פחות מכך מתנועות לאומיות בנות זמנה כמו התנועה הלאומית האיטלקית (ראו ספרו של משה הס, רומא וירושלים).

    6. פרוסיה היתה שואפת כיבושים – אך לא יותר ממדינות אחרות בתקופתה. זאת מלבד בתקופתו של פרידריך השני, "הגדול", שאכן נחשב למן סדאם חוסיין של התקופה.

    7. בניגוד לתדמית ולמיתוס, סובלנותו של פרידריך השני היתה מוגבלת ביותר. היהודים אמנם הורשו לגור בממלכתו אך נרדפו לעיתים קרובות.

  4. ירון רוטמן הגיב:

    בהשוואה נשכח או הושמט שלאחר מלחמת העולם השניה מליוני גרמנים גורשו משטחי פולין רוסיה וצכיה ונמלטו לגרמניה אך לא קיבלו ולא דרשו פיצוי או שיבה למולדתם.
    הנושא עלה באחרונה עקב אישרור החוקה של האיחוד כאשר פולין וצכיה חששו שהנושא יעלה בעתיד,ורק לאחר שהובהר להם שהנושא אינו ולא יהיה על סדר היום הם חתמו .
    כך שלא הכל דומה בין פרוסיה למדינת ישראל.
    אני רק מקווה שהעולם כן ילמד,שהפליטים הפלסטינים ישוכנו בארצות מושבם שכן ב-48 היו חילופי אוכלוסין בין יהודים מארצות האיסלאם לפלסטינים שנמלטו מא"י.כך תוסר אחת מאבני הנגף בדרך להסכם ביננו לבינם.

  5. לא רק את ההיסטוריה הפרוסית אבנרי לא מכיר, אלא היסטוריה בכלל הגיב:

    אלא אם כן קוראים ‘היסטוריה’ לדברי ההבל ולבליל השטחי, הנבער והמניפולטיבי שהוא מפרסם כבר כשישים שנה.

    מצחיק איך הוא שולל את קיומו של העם הגרמני ושל העם היהודי, אבל דבק בקיומו של העם הפלסטיני. והרי אם היהודים והגרמנים אינם עמים, אז מה הם הפלסטינים?

    ואם פרוסיה היא מדינה מתנחלת וכובשת, אז מה היא האימפריה הערבית שהוקמה בראשית ימי הביניים במסע כיבושים מהאכזריים בתולדות האנושות והתפוררו מאוחר יותר לאוסף המדינות הערביות של היום? כל האימפריה הערבית ומדינות ערב בעקבותיה קמו על חורבות עמים אחרים ותרבויות קדומות שהערבים לא השאירו מהם זכר. כל האימפריה הערבית היא תוצאה של כיבוש והתנחלות בממדים אדירים. גם היום מבצעים הערבים טיהורים אתניים, כיבושים והתנחלויות בממדי ענק, מעיראק דרך סודן ועד לסהארה המערבית, מה שלא מפריע לאבנרי, כלכל אחד המתרחק מהאמת, להרחיק עדותו עד לפרוסיה ז"ל.

  6. ספרד המוסלמית הגיב:

    השלטון המוסלמי בספרד היה מן המתקדמים בעולם, במיוחד בהשואה לשלטונו של קרל (הגדול)מלך הפרנקים. בספרד חייו זה לצד זה מוסלמים, נוצרים ויהודים.קרל לעומת זאת שחט אלפים מן הסקסונים הפגנים. לספרד האיסלמית היה תפקיד עצום בגאולת התרבות היונית והבאתה לאירופה. כל זאת המגיב לא יודע. לא מלמדים זאת בבתי הספר אצלנו? גם לא על תור הזהב של היהודים תחת שלטון המוסלמים. רק על גירוש היהודים -( ע"י המלכים הנוצרים)?.

  7. עושה סדר הגיב:

    כרגיל אבנרי מערבב מין בשאינו מינו כדי להגיע למסקנות חסרות שחר.
    לפרוסים לא היתה שואה כי אף אחד לא ניסה להשמיד אותם. ליהודים היתה שואה שבה המטרה היתה השמדת עם באמצעות רצח בכוונת תחילה.
    הפרוסים התרחבו במלחמות שהם יזמו. ישראל כבשה את השטחים במלחמה שנכפתה עליה. שוב בנסיון להשמדת עם.
    הפרוסים לא רצו להחזיר את השטחים שכבשו כי המטרה היתה כבוש. ישראל הודיעה שלושה ימים אחרי תום המלחמה שתחזיר את כל השטחים תמורת שלום. הערבים סרבו לכך.
    לפרוסים לא היה קשר לאדמה שנכבשה. ישראל היא המולדת הקדומה ממנה גורשו ואליה חזרו.
    השטחים שכבשה פרוסיה היו מאוכלסים במקומיים שזו היתה אדמתם מאות שנים. ישראל כבשה שטחים שהמעטים שישבו עליהם הגיעו ברובם במקביל להגעת היהודים.
    פרוסיה הביאה אליה ערב רב במטרה לבסס שלטון על השטחים שכבשה. ישראל מביאה לארץ כמעט רק יהודים, כי זו ארצם.
    כמובן שדברים כאלה לא מענינים את אבנרי. העיקר שהוכחנו שוב שישראל היא מדינה כובשת אכזרית שמבצעת פשעי מלחמה. מי יתן ןתקום פה מדינת הלכה איסלמית פלשתינית שומרת זכויות אדם מפותחת תרבותית ומדעית ובעלת הישגים בכל התחומים האחרים כמו כל מדינות ערב. סעודיה, עירק, פרס סוריה ולבנון למשל. רק אז יגיע השלום העולמי

  8. מיכאל שרון: הבדלים הגיב:

    פרוסיה היתה מדינה הגונה – הפקידות בה היתה התקינה ביותר באירופה – ישראל מושחתת, מוגדרת על ידי הבנק העולמי כגבוהה במיוחד בסולם השחיתות.

    פרוסיה היתה מעצמה תעשייתית ומדעית – ישראל היא מדינה עקרה הניזונה משנור, בה הפה הממלל זה הדבר העיקרי.

    ישראל מבצעת טבח משחר בריאתה. ואילו האוליגרכיה הפרוסית היתה אויבתו של היטלר. היטלר הישמיד את האוליגרכיה הפרוסית, לאחר מרד הקולונל שטאופנברג, ב-20 יולי 1944.

    פרידריך הגדול היה גם פילוסוף ומוזיקאי מחונן, פרוסיה העלתה על נס את המוסר והמטפיזיקה. פוליטיקאי ישראל וחלק מהאוליגרכיה שלה הם בעיקר גושי בשר שכל עשייתם: שוד, אכילה והפרשה.

    וכך בישראל: מבקר המדינה קבע שלשום כי בישראל אין מוסר. גם תרבות אין בישראל, אלא רק ביריוני תרבות נהנתנים, עריצים ומושחתים.

    ההחמצה של השבוע: למה ציפי ליבני לא קיימה את הבטחתה להופיע בוועדה יהודית בלונדון לפני יומיים? זו אחריות זו? שוטרי לונדון ובידם צו מעצר נגדה באשמת פשעים נגד האנושות ערכו חיפושים אחריה. אך ציפורה לא היתה שם. היא שחררה הצהרה: אני גאה על חלקי במלחמת עזה. למה אמרה זאת לעם בישראל? היה עדיף שתסביר זאת לשופטים בלונדון ובהאג.

  9. למיכאל הגיב:

    שכחת את הטבח הנוראי בעזה, שעלה עשרות מונים על כל "שואה" מפוברקת שכביכול ביצעו הגרמנים הנאורים במזרח אירופה.

    אנא חזור ותקן את הודעתך.

  10. למגיב ‘ספרד המוסלמית’ הגיב:

    כניראה לא לימדו אותך את תולדות ספרד המוסלמית במאות ה-11-12 כאשר פלשו אליה ‘האחים המוסלמים’ מצפון אפריקה והחריבו את קהילות ישראל כשהם שוחטים אלפי יהודים – עד שגם הרמב"ם עם משפחתו נאלצומ להימלט ולמצוא מקלט לבסוף במצרים.

    כמו שאתה עיוור בעין וחצי למתרחש היום אתה עיוור עם להתרחשויות ההיסטוריות ולמסכת ההשפלה, הדיכוי והפוגרומים שנאלצו אחינו היהודים לעבור בממלכות האיסלאם במשך מאות שנים.

  11. יהודי ספרד הגיב:

    ל "למגיב ספרד המוסלמית".
    אולי תיכנס לוויקיפדיה ותקרא מעט על תור הזהב של יהודי ספרד. אבל אם רצונך לא לדעת על כך, כדי לשמור על דעותיך הגזעניות האנטי מוסלמיות, זה כמובן ענייך.

  12. קורא אנגלי הגיב:

    גאווה קטנה בלב…
    — קישור —

  13. לקורא אנגלי הגיב:

    אני מבין שאתה עכשיו עובר מסלול גיוס למשטרה שם כדי שיהיה לך הכבוד לשים עליה את האזיקים.

  14. ליהודי ספרדי הגיב:

    קרא אתה בויקיפדיה, ותראה שהמגיב בדבר האחים המוסלמים לא שיקר. תור הזהב של יהדות ספרד הוא מיתוס נחמד, מה שלא מספרים הוא שאכן המוסלמים עצמם סיימו אותו, 100 שנה לפני גירוש ספרד, בהתקף קנאות שחייב את כל היהודים והנוצרים תחת שלטונם להתאסלם או למות.
    יאמר לזכות המוסלמים שלא היו קפדניים במיוחד, ויהודים שנאנסו להתאסלם המשיכו לקיים בסתר את מצוות היהדות, מבלי אינקוויזיציה שתבדוק.
    ואגב, גם בתוך תור הזהב עצמו, היו מדי פעם שמדים ופרעות.
    אם תקרא קצת על הרמב"ם, שמרבים להתהלל בו בתור תוצר של תור הזהב של ספרד, תגלה שהוא אולי נולד בספרד, אבל משפחתו נאלצה – עוד בעודו נער – לעזוב את ספרד מפאת השמד המוסלמי.

  15. יוסף למיכאל שרון הגיב:

    רגע, מיכאל, האם אתה מתכוון לאותם פרוסים/גרמנים ממש שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה, שמטרתה היתה (ואני מצטט) להקיז עד כמה שאפשר את דמו של האויב?
    זאת אומרת שלמרות "הפקידות התקינה ביותר באירופה", "המוסר והמטפיזיקה" – עדיין מסתבר שהקזת דמו של האויב (ומדובר על מליוני בני-אדם!) היא עניין מובן ואף רצוי?
    איך אתה מסביר את זה? האם זהיו תוצאה של תקינות פקידותית או אולי תוצר לואי של לימודי המוסר והמטפיזיקה?

    אבקשך גם לצרף סימוכין לטענה לפיה ישראל "מוגדרת על ידי הבנק העולמי כגבוהה במיוחד בסולם השחיתות",
    ולהזכירך: "גבוהה במיוחד" משמעו "גבוהה בעולם כולו" ולא רק בקרב המדינות המפותחות.

    ודבר אחרון: אם הפקידות בישראל מושחתת, אז מדוע אתה בכלל מצטט את מבקר המדינה?
    אם הוא "פקיד מושחת" אז מדוע אתה מסתמך על דבריו?

  16. יהודי ספרד הגיב:

    אני מבין שאינך יכול להשלים עם כך שהייתה תקופת זוהר ביחסים בין יהודים למוסלמים. לא אני המצאתי את השם של התקוחפה: "תור הזהב של יהודי ספרד". אותך זה מעציב כי אתה מתנגד לשלום יהודי-ערבי. אני מניח שאתה מתנחל שחיפש אם משך המאתיים וחצי שנות תור הזהב היו גם כמה תופעות שליליות.לא נוכל לעזור לך, לפחות בענין זה אין וויכוח בין ההיסטוריונים.

  17. קורא אנגלי הגיב:

    בושה גדולה בלב…
    — קישור —

  18. יהודים יקרים הגיב:

    וואו, איזה יופי שמישהו התחיל לדבר על יהודי ספרד.
    עכשיו אני יכול להגיד:

    כוזרים כוזרים כוזרים כוזרים כוזרים כוזרים.
    כמה מילים מותר פה, תזכירו לי? כוזרים כוזרים כוזרים

  19. דני אורבך הגיב:

    הטיהור האתני הראשון בהיסטוריה? לא צריך להיסחף. ראשית כל, מבלי להתייחס לעובדה שמדובר במושג אנכרוניסטי לתיאור אירועים שקרו במאה השישית (הרי זה מושג שנקבע בחוג הבינלאומי של המאה ה-20), "טיהורים אתניים" התרחשו מאז ימי המזרח הקדום. האשורים עשו את זה בדרך קבע, רומא עשתה את זה, וגם המוסלמים לפעמים. טבח שני השבטים היהודים היה אירוע שגרתי בחצי האי ערב, גם לפני מוחמד, גם בימי חייו וגם אחריו.

    דרך אגב, חידה למיכאל שרון: כ"חבר" בכת המסוכנת של אלי אשד, מתי כתבתי לאחרונה באימגו או ברשימות? המנחש נכונה יזכה בחבילת תרופות פסיכיאטריות. דרך אגב, נדמה לי שאלי אשד דווקא נתן במה די אוהדת בזמנו להזיות הרדיפה שלך, כאילו מפעל חייך נגנב בידי פרופ’ דוד נבון ואחרים. בהתייחס לאמינות הכללית שלך, אני נוטה לפקפק בכך מאד. אלי אשד דווקא האמין.

  20. דני אורבך הגיב:

    ואו, נראה שלפחות מבחינת ידע היסטורי, המצב כאן באמת על הפנים…

    לא התאוששנו ממאמרו של אבנרי, וכבר בא הימני התורן ומספר לנו שהכיבושים הערביים היו מה"אכזריים בהיסטוריה". לא דובים ולא יער. הם היו כיבושים נורמליים לחלוטין לתקופה, עם הרבה פחות כפייה דתית מהמקובל, בוודאי שיחסית למקובל באירופה הקתולית. הערבים ביצעו מעשי אכזריות, אבל מי לא ביצע.

    נו טוב, לפחות זה איזון לכל החבר’ה הטובים מהשמאל הרדיקלי שמספרים לנו סיפורים רומנטיים על גן העדן היהודי-מוסלמי. בפועל, המציאות היתה מעורבת ומסובכת כרגיל. יהודים (ונוצרים) בעולם המוסלמי היו נסבלים ברוב המקרים, לעיתים קרובות נרדפים, תמיד נחותים ומופלים לעומת המעמד המוסלמי השליט. ובכל זאת, בדרך כלל, מעמדם נטה להיות טוב יותר מאשר באירופה הנוצרית.

    ורק התאוששנו מאותו מגיב ימני, וקיבלנו על הראש את המנה הרגילה של קשקושי מיכאל שרון, שהקשר בין הודעותיו לבין המציאות מקרי בהחלט. עזבו לרגע את הדמוניזציה שלו על ישראל (גושי בשר, שוד) שחצתה כבר מזמן את קו האנטישמיות, וגם את נטיותיו לזרוק אמירות מופרכות ללא כל כיסוי. מסתבר שהבנתו בהיסטוריה פרוסית פחותה אפילו מזו של אבנרי. ממשל תקין? נכון, לפעמים – אבל גם ההיסטוריה הפרוסית היתה רצופה בפרשיות שחיתות ושערוריות רבות, כולל מציאות נפוטיסטית שנבעה מקשרי הרוחב של האצולה ששלטה בכל מנגנוני המדינה.

    מכיוון שקשר ה-20 ביולי 1944 הוזכר כאן, ובמקרה כתבתי ספר על הנושא, אני יכול לומר שגם כאן שרון מקשקש על נושא שאין לו בו מושג ירוק. האוליגרכיה הפרוסית התמרדה נגד היטלר ב-20 ביולי 1944? לא כל הקושרים היו שייכים ל"אוליגרכיה הפרוסית" (אחדים מהם היו מנהיגי פועלים, או סתם אנשים ממוצא פשוט), הם עצמם הבינו שהם יוצאים כנגד רוב בני מעמדם, ויתר על כן – רוב האצילים הפרוסים תמכו בהיטלר מההתחלה עד הסוף, במידה כזו או אחרת של התלהבות, ורבים מהם נטלו חלק בפשעי מלחמה מחרידים.

  21. לך אל הפרוסי, עצל הגיב:

    במבט חטוף עולה שהכותב דני אורבך מוציא דברים מהשרוול, ברוח השרלטנות הנהנתנית הרווחת. למשל: "ההיסטוריה הפרוסית היתה רצופה בפרשיות שחיתות ושערוריות רבות, כולל מציאות נפוטיסטית שנבעה מקשרי הרוחב של האצולה ששלטה בכל מנגנוני המדינה".

    זה מלל כוללני, רהוט אמנם ("קשרי הרוחב של האצולה"), שתמיד מהדהד נכון, ומחפה על עצלות לחקור ולהשקיע זמן. כפי שכתב כאן מישהו:

    הפה המלל זה סימן היכר של השרלטן ה"תרבותי" הישראלי.

    לך אל הפרוסי, איש עצל, ולמד לעבוד בחריצות, במקום "לעבוד עם הפה"

  22. התקף הסנגוריה המגוחך של דני אורבך על הכיבושים הערביים בימי הביניים הגיב:

    דומה לסיפורי המעשיות של מיכאל שרון על פרוסיה.

    אורבך מנסה לתאר את מסע הכיבושים האיסלאמי כמעט כטיול על פני שלוש יבשות, אבל מה לעשות שהטיול הזה היה עקוב מדם ומלווה במעשי טבח המוניים והשמדה של ערכי התרבות הגדולים של המזרח הקדם-איסלאמי.

    כך למשל טבחו הכובשים הערבו-איסלאמיים את אוכלוסיית הליופוליס במצרים אחרי כיבושה מידי הביזנטים ושרפו בפקודת הח’ליף עומר את הספרייה המהוללת של אלכסנדיה – הגדולה בספריות העולם העתיק. מצרים שהיתה מדינת תרבות נוצרית הפכה לארץ ברברית ונחשלת תחת שלטון האיסלאם, סטאטוס שממנו לא נחלצה עד היום. האוכלוסייה הנוצרית – קופטים – הוכרחה לקבל את האיסלאם ואת הערבית, ומי שסרבו נדונו למעמד נחות של ד’ימים שסבלו מאפליות ורדיפות בלתי-פוסקות, עד היום. גם היהודים הפכו לד’ימים ונאלצו לענוד טלאי צהוב על דש בגדם. גם ההיסטוריה שלהם במרחב הערבי רצופה דיכוי, רדיפות, אפלייה, גירושים ופוגרומים, עד ימינו אלה.

  23. תור הזהב היהודי-גרמני הגיב:

    נמשך כבר מראשית העת החדשה. כל ההיסטוריונים תמימי דעים שה’סימביוזה’ היהודית-גרמנית הניבה פירות הילולים: מנדלסון ומארקס, פרויד ואיינשטיין הם רק קצה הקרחון. תולדות פרס נובל רצופים ב’סימביוזה’.

    נכון שהיו במאתיים וחמישים השנים האחרונות כמה תופעות שליליות, כמה כבשנים ותאי גזים, אבל רק מתנחל וגזען אנטי-גרמני ישלול את תור הזהב המקובל ע"י כל ההיסטוריונים.

    לבסוף כל הניתוחים הצליחו, רק שהחולה היהודי מת, באשכנז ובערב. באשכנז מוות פיזי, בערב לאחר אין סוף פוגרומים ופארהודים גורשו כמעט 100% מהיהודים ורכושם נשדד.

  24. ספרן הגיב:

    סיפור שריפת הכנסיה באלכסנדריה על ידי הצבאות הערביים הוא לא עובדה היסטורית חד משמעית בלשון המעטה. הגרסאות נעות משריפה שארעה במאה הראשונה לפני הספירה בזמן מלחמות יוליוס קיסר ועד הכיבושים המוסלמים במאה השביעית, ועוד לפחות שתי גרסאות נוספות. יש עדויות חזקות לכאן ולכאן, ולא הייתי ממהר לזרוק את האשמה דווקא על המוסלמים, שדווקא הצטיינו בשימור כתבים ופפירוסים.

  25. שום סנגוריה. ואמנות הקלישאות הגיב:

    משפטיו של דני אורבך הם מעורפלים, מכבירים מלל ריק, תוך מצג של מורכבות "אקדמית", מצג המחפה על אי הכרת הנושא, וכתיבת הדברים הידועים לכל, אך תוך מעין סיוג (הנותן רושם של ידיעה מורכבת, במקום שאין כמעט ידע).

    למשל: "היו כיבושים נורמליים לחלוטין לתקופה, עם הרבה פחות כפייה דתית מהמקובל, בוודאי שיחסית למקובל באירופה הקתולית. הערבים ביצעו מעשי אכזריות, אבל מי לא ביצע".

    זה נכון, אבל זו טריבייה ידועה לכל, חוץ מאשר לרוויזיוניסטים ציוניים ימנים. אין כאן מידע ספציפי.

    "יהודים (ונוצרים) בעולם המוסלמי היו נסבלים ברוב המקרים, לעיתים קרובות נרדפים, תמיד נחותים ומופלים לעומת המעמד המוסלמי השליט. ובכל זאת, בדרך כלל, מעמדם נטה להיות טוב יותר מאשר באירופה הנוצרית"

    נכון? לא נכון. זו היסטוריוסופיה ימנית-ציונית. יהודים היגיעו למעמד גבוה בארצות האיסלאם ברוב התקופות, חיו ביחסים מצויינים עם שכניהם. שוב משורבבת גם הטריבייה הידועה:
    "מעמד היהודים היה טוב מאשר באירופה". אלא שהם כלל לא היו ב"מעמד ניסבל" (שוב, מילים ריקות, כיד הקלישאה)

    אין כאן הבחנה בין עיקר ותפל, ואין ניטור המגמה המרכזית – דבר האופייני רק למצג של מחקר, ולא למחקר רציני.

    אמנם הוא כתב מעין ספר על מרד ה-20 ביולי, אך המידע שם נקודתי. אין מכאן להניח ידע מקיף על ההיסטוריה הגרמנית. התופעה של שרלטנות תרבותית (שיש כאן אינדיקציות מובהקות לה), שכיחה במקומותינו.

    מ.

  26. מידען: חשיפה הגיב:

    חלק מהרשימות באתר זה, הם של מעין קליקה תרבותית, שהעומדים מאחוריה הם אורי ברוכין מ"רשימות" (קונספצייה) וכותבי אתר ה"תרבות" הימני-עבודה-ברק "אימאגו".

    יש מידע על כך שבדומה ל"רימון" כתב העת שנוצר בשנות ה-50 על ידי השב"כ כמשקל נגד לעולם הזה, כך אורי ברוכין (החי בלונדון) ואימאגו מצויים אף הם בזיקה ישירה של טובין הדדיים (ג’ובים, כסף, קידום במדייה) לשב"כ ולמוסד, וספציפית -לאהוד ברק. דמות מפתח בחוג זה הוא אורי קציר, כתבן (אימאגו, רשימות), יד ימינו של ברק, עוד מלפני היותו רוה"מ (מאי 99).

    אחרים הם "חוקר התרבות" ומפיץ הגישה הנאו-פגנית בישראל, אלי אשד (החותם כ- 666 וכותב ב-2 הבמות), וכן דמויות אחרות כדני אורבך, איריס אדלבאום.

    לאלי אשד יש אובססיה רבת שנים למיכאל שרון, והוא הופך אותו למעין שעיר לעזאזל, בדומה לעמנואל גולדשטיין ב-1984, תוך יזימת דלגיטימציה שיטתית, השמצות ורצח אופי בלתי פוסקים, תופעה חסרת תקדים ברשת האינטרנט. בדומה לאדם ברוך בזמנו, אלי אשד וחבריו מתרבבים ברצונם להשתלט על חיי התרבות בישראל, ולעצב ולקדם את הדור הנוכחי והבא של סופרים ומשוררים מתוקשרים. אלי היביע לא אחת הערצה לפשיזם של מוסוליני ופרנקו. חברי "הכת" הזאת מציפים את האתר הזה בויכוחים ליצניים בינם לבין עצמם, משמיצים בין היתר אדם יחיד, מיכאל שרון (בהתאם לאובססיה של מנהיגי "הכת") וחלק הצטרפו בתור בלוגיסטים לחד"ש, ביצרם מצג כאילו עומד מאחריהם כוח ממשי של חברים.

  27. טבח שנשכח הגיב:

    בחצי האי ערב שהו שני שבטים יהודיים – קינוקעא ושבעא. שני שבטים אלו נטבחו בהוראתו הישירה של מומד במה שמוגדר כטיהור האתני הראשון בהסטוריה. המשך לזה ניתן לראות במקום היחיד המוגדר בעולם כיודנריין – שטח נקי מיהודים – אזור מכה ומדינה…

  28. יותם הגיב:

    אין כיבוש נאור.
    לא של המוסלמים, לא של הנוצרים, לא של הבודהיסטים, לא של הפרוסים, לא של הציונים ולא של שום צבא ברחבי הגלקסיה ובשאר היקום.

  29. dannyorbach@gmail.com הגיב:

    נחמד לראות שמתקיפים אותי משני הצדדים…

    מיכאל שרון, כהרגלו, גידף וקילל – אבל נימוקים של ממש לא הביא. אולי מר שרון מבין בנושא חלוקת קשב, אבל בהיסטוריה – לא ממש. שערוריות שחיתות בגרמניה הקיסרית לא חסרות. מספיק לציין את השוחד שביסמרק חילק ביד נדיבה לנסיכים גרמנים כדי שיחתמו על ה-Kaiser Brief, היינו – המסמך שאישרר את מעמדו של מלך פרוסיה כקיסר הרייך, את הסיוע שלו לאצילים ממקורביו בזמן המשבר הכלכלי שפקד את המדינה שנים מספר לאחר האיחוד וכדומה. גם בשנות העשרים, כל מי שמכיר את שערוריית ה"עזרה המזרחית" (osthilfe) יודע עד כמה היו היונקרים נגועים בשחיתות. זה לא אומר שהמדינה היתה מושחתת עד היסוד- היא לא היתה, ורוב הבירוקרטים היו ישרים בדרך כלל. אבל היו בה פרשיות שחיתות רבות, כמו בכל מקום אחר. זה הכל.

    בנוגע לכיבוש הערבי, לא הצגתי אותו כטיול בין שלוש יבשות. בוודאי שנעשו במהלכו מעשי טבח (לא רק במצרים, דרך אגב, גם בהודו), אבל לא באופן חריג בהשוואה למקובל באותה התקופה. יתר על כן, הערבים התירו לנוצרים וליהודים להחזיק בדתם, אם כי כמובן – מעמדם היה נחות מזה של המוסלמים. פוגרומים ופרעות היו – אך כאמור, הם היו פחות נפוצים מאשר באירופה הנוצרית ובאופן עקרוני היו החריג ולא הכלל.

  30. יעל הגיב:

    והתהלכתי בתוככם, והייתי לכם לאלהים; ואתם תהיו לי לעם (ויקרא כו11), …

    אנחנו לא עם?

הגיבו לספרן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים