הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בדצמבר, 2009 71 תגובות

מזה זמן רב אנחנו מנסים לעצב דרך חשיבה חלופית על הזירה הפוליטית הישראלית. השתדלנו לחשל כלים חדשים לא רק להבנת ההווה אלא גם לחיזוי העתיד. כדרכן של תחזיות לטווח ארוך ובינוני, היו גם כישלונות. אבל עצם החשיבה על העתיד עזרה לרבים להבין טוב יותר את ההווה.


התהליכים ההיסטוריים הם דינמיים, וגם אנשים חושבים שאינם מרקסיסטים מודעים לכך היטב. החברה הישראלית של 2010 היא שונה לגמרי מזו של 1985, למשל. הרכבה הדמוגרפי השתנה (די יהיה אם נזכיר כאן את העליה הגדולה מברית המועצות לשעבר ואת הריבוי הטבעי של האוכלוסייה הדתית והחרדית), הפערים הכלכליים-חברתיים, שהיו זעירים יחסית למדינות המערב, הפכו לגדולים במיוחד, והגופים המרכזיים, שהחזיקו כאן בעוצמה פוליטית אדירה, התמוטטו או לפחות נחלשו מאוד. לא אחזור שוב על הניתוח שמופיע כאן לעתים תכופות אודות הקרע בין יהודים מתונים לבין האזרחים הערבים בעטיו של אהוד ברק, ואסתפק בציון עצם קיומו כעובדה פוליטית נחרצת ובעלת משמעות עצומה.

ההתפתחות החשובה ביותר בזירה הפנימית שלנו ב-25 השנים האחרונות היא מותה של ההסתדרות הכללית כפי שהכרנו אותה בעבר. יש לזכור שהארגון שנוסד בשנת 1920 התיימר לא רק לייצג את העובדים השכירים, אלא גם לבנות מבנים ומוסדות שנועדו לחולל תמורה הדרגתית ביישוב ואחר כך במדינה. לכולם היה מכנה משותף שוויוני, לפחות בתוך המרכיב היהודי באוכלוסיה שלנו. קופת החולים, המשביר המרכזי, תנובה, סולל בונה, חברת העובדים כולה היו חלק מהניסיון להבניית מדינה בתוך מדינה, שתהיה מושתתת על אדנים של הון ציבורי ותשתף פעולה עם ההון הפרטי כדי להקים כאן חברה יהודית-ציונית. גם מוסדות שנועדו לנשל את התושבים הערבים בארץ, כמו עבודה עברית ותוצרת הארץ (בעצם, תוצרת יהודית) הם חלק מאותה תנופה, שבלעדיה לא ניתן אפילו לדמיין את הקמת המדינה בשנת 1948.


הסיסמאות על שוויון חברתי, וגם המאמצים החלקיים למסד אותו בקרב היהודים, היו תמיד כפופים לשיקולים ציוניים: דמוגרפיים, כלכליים וביטחוניים. גם מבקרים חשובים של הציונות ושל דרך הגשמתה אינם חולקים על ההצלחות של מנהיגיה להגשים את המטרות שהם סימנו לעצמם ולאחרים. להון הפרטי היו הישגים מסוימים במהלך הדרך, אבל הוא תמיד היה גורם שולי לעומת המאמץ הקולקטיבי, שהביא גם להקמת יישובים בכל רחבי הארץ. אם הייתי מנהיג ערבי-פלסטיני בשנות השלושים, הארבעים והחמישים היה ברור לי שתנועת העבודה היא האויב הגדול של הערבים, ואילו הימין האזרחי הוא גורם פחות משמעותי. הסיסמאות על מדינה דו-לאומית או על אחוות עמים, שלא לדבר על "טוהר הנשק", היו מבריקות מנקודת ראות תעמולתית, אבל הן רק הסוו במידה ידועה את הכוחניות האדירה שהסתתרה מאחוריהן.


כל המבנים והתצורות החברתיות שנוצרו לפני קום המדינה אִפשרו ליהודי ישראל לקלוט מאות אלפי עולים אחרי הכרזת העצמאות, להכפיל ואחר כך לשלש את מספר היהודים בארץ, להקים צבא מצליח יחסית, להקים מערכת חינוך ובריאות, ולמסד כאן תרבות יהודית-חילונית שהתמודדה בהצלחה עם ההטפה החרדית שלא לדבר על הדתית-לאומנית, שהיתה כנועה לגמרי ונגררה אחרי מפא"י ותנועת העבודה עד מלחמת ששת הימים.


כמעט כל התהליכים שהבשילו ב-25 השנים האחרונות התחילו כבר בשנת 1949. אחרי מלחמת העצמאות דוד בן-גוריון התכחש גם למראית העין של סוציאליזם, העדיף קואליציות עם הימין האזרחי, קיבע את ישראל כחלק מהמערב במהלך המלחמה הקרה, והטיף ל"ממלכתיות" שטשטשה לגמרי את המאבקים המעמדיים. הקמת רפ"י בשנת 1965 סימלה את הפרידה של שמעון פרס וחבריו ממעמד השכירים, ואת הצטרפות המנהלים והפקידים הבכירים לבורגנות הישנה. מבחינה זו לא היה הבדל בין משה דיין לצעירי מפא"י שנשארו נאמנים ללוי אשכול. יצחק רבין שנא אולי את פרס, אבל תפיסותיו בנושאי חברה וכלכלה היו גם הן תאצ’ריסטיות. זה לא מקרה שחיים רמון הרס את ההסתדרות כמוסד חלופי להקמת חברה שוויונית בעצה אחת עם רבין, חרף מס השפתיים שהוא שילם לערכים הישנים.


הקמת "קדימה", שהיא קואליציה בין אנשי פרס לבין ליכודניקים שמבינים שיש למצוא שפה משותפת עם וושינגטון כמעט בכל מחיר, היא ביטוי מפלגתי-ארגוני לתהליכים החברתיים שעברו על הציבור החילוני המשכיל במדינה. בהעדר מוסד חובק-כול כמו ההסתדרות, הפכה תנועת העבודה ההיסטורית לחסרת אונים. איש לא הביס אותה; היא הביסה את עצמה וטיפחה מנטליות של בורגנות מנוכרת לצורכי השכירים והמובטלים.


מאות אלפי בני אדם בישראל מוצאים את עצמם עם תחילת העשור השני של המאה ה-21 במצב של תת-ייצוג. המפלגות הקיימות אינן מייצגות את האינטרסים שלהם, הפוליטיקאים הבכירים הם סוכנים של בעלי ההון ומנסים לברוח עם הקופה באין רואה. לדעתי, סיטואציה כזו איננה יכולה להתקיים לזמן רב. יש אצלנו ואקום, חלק ריק עצום, שרק השתחררות מוחלטת מהתפיסות ששייכות למאה הקודמת תוכל למלא אותו בתוכן חיובי ומבטיח.


מרגרט תאצ’ר עלתה לשלטון בבריטניה בשנת 1979, ושנה מאוחר יותר נבחר רונאלד רייגן לנשיא ארצות הברית. הם הצליחו להפוך על פניה את התחזית של קרל מרקס, שסבר שהתרוששות ההמונים תניב רוב עצום של אנשים שאין להם מה להפסיד זולת הכבלים שעל ידיהם. הימין הניאו-ליברלי הצליח לבודד דווקא את הבכירים ואת המובטלים, הרס את מוסדות הרווחה ואת האיגודים המקצועיים ומִיסד ברית בין המעמד הבינוני לבין הבורגנות הגבוהה. אבל בשנים האחרונות מתחיל תהליך של עריקה גדולה של המעמד הבינוני ושל האינטלקטואלים, שעוברים גם הם תהליך של התרוששות בשל המשברים הכלכליים והאנוכיות המטורפת של הבורגנות הגבוהה. בשל הנגישות הגדולה של ההמונים להתרחשויות בכל רחבי העולם בעידן האינטרנט ושאר אמצעי התקשורת המהירים, תגיע התודעה השמאלית הזו גם לארצנו. היא תגיע באיחור, אבל תגיע.


אין להתעלם מתפקידו של הסכסוך הלאומי, שרבים מנסים בכל כוחם להפוך אותו גם לסכסוך דתי. אסונות רבים עוד יפקדו אותנו בדרך להתפכחות, שהיא בלתי נמנעת. בישראל, שהיא מדינה מפותחת יחסית מבחינה טכנולוגית ושמערכות החינוך והבריאות שלה הן יעילות יחסית למדינות העולם השלישי, קיימים נוגדנים חזקים לדיקטטורה דתית-לאומנית, שיכולה לקום רק בחזית שתלכד את החרדים, המסורתיים והבורגנות החילונית הימנית. מכאן שעלינו לחזק את התודעה הדמוקרטית ואת הברית עם האזרחים הערבים ולא לבחול גם בבריתות זמניות עם כל הגורמים האנטי-פשיסטים הרבים הפועלים עדיין בחברה הישראלית. בתוך עשור נוכל להקים מחדש ארגונים חברתיים-כלכליים חשובים, כדי לקדם מטרות שוויוניות בדרך לשינוי ערכים רדיקלי.


* התפרסם ב"כל העיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

71 תגובות

  1. ליאור ןכטל הגיב:

    לצערי הרב איני רואה כאפשרית את הברית עם האזרחים הערביים בשל אופייה הציוני של המדינה ובשל הגזענות של האזרחים היהודים. רק כישקומו כאן קבוצות לא גזעניות ולא ציוניות ותתאפשר ברית בין בין המעמדות המוחלשים היהודים והערבים יתאפשר כאן שינוי!

  2. מיכאל שרון: כן לבחול הגיב:

    [בבקשה גרסה זאת]

    "ולא לבחול גם בבריתות זמניות עם כל הגורמים האנטי-פשיסטים הרבים הפועלים עדיין בחברה הישראלית".

    הדברים הללו נאמרים בסוף המאמר תחת הרובריקה של "הסכסוך הלאומי", שמעלה מייד את עניין הפאשיזם הקלריקלי והחילוני.

    אלא שזה נוגד את מה שנאמר קודם. דווקא בחלק הקודם הוצבע על הגורמים רבי הכוח בחברה, האנוכיות המטורפת של בעלי ההון, מעמד הפקידים והמנהלים – השולטני בפועל.

    השאלה כאן היא שאלת הסאוב הקשה, וההתרוששות הגורפת (מעמד בינוני, האינטלקטואלים) בנוסף לדחיקת מיליונים לצד האפל של הירח, עליית מחירי מוצרי יסוד, והורדת השכר (בניגוד לכל מדינה נאו ליברלית אחרת). בישראל אין ממש נאו ליברליזם, אלא מגמות לאוליגארכיזם עריץ ותת תפקוד מערכות, בדומה לעולם השלישי.

    וכך, כן יש לבחול בבריתות בין הסוציאליזם שנשאר בישראל, ובין מוקדי הסאוב החברתי הכמו-ליברליים בישראל. תעשו זאת, תפסידו את תחתוניכם ואת המצביעים הפלשתינאים, כאן זה לא בריתות נוסח לנין.

    דחליל הפאשיזם, אינו אלא אוכלוסיה ירודה שהיסכימה להתנחל בשטחים, בחסות המדינה, ושהוקעתה כסכנה מספר אחד זה נכס הסברתי של האוליגרכיה להשגת נשק וכספים לידיה, ושמירה על עמדות בסחר החוץ.

  3. ר’ הגיב:

    איני רואה מקום לנימה האופטימית של ברעם. השתתפתי אתמול בהפגנה נגד מנשלי שייח ג’ראח ועמדתי על התהום הפעורה בין המפגינים, צעירות וצעירים שאינם מוכנים להחשות כשהם עדים לעוול ולרשעות המוטחים בבני אדם שכל חטאם הוא אי היותם יהודים, ובין רשויות השלטון, הממשל והשפיטה, שאיפשרו את מעשה הנבלה של נישול תושבי שייך ג’ראח, התואם את תכניתם הגדולה. אינני היסטוריון אבל קראתי כמה ספרים על רפובליקת וויימאר וקווי הדמיון בינה ובין הדמוקרטיה הישראלית בולטים לעין. אף שם פעלו הכוחות המתחזקים ומתקצנים של הימין הלאומני בחסות השופטים, שיישמו אמות מידה שונות לשמאל ולבריוני הימין, סטטיסטיקות שנעשו בדיעבד מוכיחים זאת באופן חותך. בפסק דין חשוב שניתן אצלנו זמן לא רב לאחר התפרצות האופוריה הלאומנית ביוני 67 אמר השופט זילברג, בדרך כלל אדם נעים הליכות ומשכיל ותרבותי לעילא, כי יהודי שהצטרף לפתח הוא "מנוול ורשע אשר רבים כמוהו בחוגי השמאל היהודי החדש". כך סומננו כבר ב-1970 (מועד נתינתו של פס"ד שליט) ואילו בימינו השופטות והשופטים למדו להזהר בלשונם אבל פסקיהם מדברים בעדם כאשר הם אומרים אמן למפעל הלא חוקי של ההתנחלויות ושוד הרכוש והכבוד של העם הפלסטיני. בג"ץ הוסמך בחוק לדון על פי הצדק, הכיצד אישר ואיפשר אי צדק משווע של נישול והשלכה לרחוב של תושבי שכונה ערבית ואיכלוס בתיהם, שמקירותיהם טרם פג ריחם של שלושה דורות של ילדים, בידי קנאים מחרחרי ריב משוחצים אשר מצהירים בגלוי שהם אדוני הארץ? אם זה צדק, שופטות ושופטים נכבדים, מהו רשע? אמש ראינו בטלויזיה את ההתנחלות החדשה ביפא ונתבשרנו על הקמת שכונת דתית לאומית בתוככי עג’אמי. העניין תלוי ועומד בבג"ץ והתוצאה ידועה מראש לכל מי שעיניו בראשו. רוממות הדמוקרטיה וזכות הקניין בלשונם אבל פשפשו במעשיהם. סופה של רפובליקת וויימאר נחרץ שנים לפני שקרסה, ומי שמאמין שמקרה המדינה הדמוקרטית יהודית שלנו יהיה שונה – עליו הראייה.

  4. נמרוד ברנע הגיב:

    חיים ברעם כתמיד הוא מצפן חשוב לכל איש שמאל ואדם חושב

  5. ברעם מתימר להבין הגיב:

    ברעם הולך אחרי הרגש שלו
    והרגש של ברעם הוא גזעני אנטי ציוני ונגד מדינת ישראל
    הניתוח של יחסי יהודים ערבים הוא מוטעה
    לחלוטין והעלילה הנמשכת נגד ברק גובלת בעלילת דם
    אין לברעם שום יכולת להעריך את העתיד באמצעות המושגים הארכאים שבהם הוא משתמש
    מדינת ישראל היא כן בחזית הקדמה הטכנולוגית ואינה מדינת עולם שלישי משופרת
    בעשור הקרוב הסכסוך עם הפלסטינים ימצא פתרון טריטורילי ותקום מדינה פלסטינית מוגבלת אבל הסכסוך ימשך משום שמקור הסכסוך
    נובע מהערבים
    ובעשור הקרוב ישראל תהיה חלק חשוב מהמהפכה הטכנולוגית הדרמטית אלא שכדי להבין זאת
    צריך להתמצא בטכנולוגיה ובמדע וברעם הוא חסר ידע בתחום (אבל הוא אוהב להתימר שיש לו
    ידע)
    ברעם לא מסוגל להודות שההימור על המערב היה מוצלח ביותר
    אם ישראל היתה הולכת עם ברית המועצות היא היתה מתחסלת
    ברעם גם לא יודה שהסכסוך עם הפלסטינים יגיע לאיזהשהוא פתרון משום שלהודות בדבר כל כך ברור יהיה מהפכני מדי לדעות הקיצוניות של ברעם שאינן רציונליות

  6. קורא אנגלי הגיב:

    מאמר מעניין. השאלה שלדעתי נשאלת היא לא מתי יבין הציבור בארץ שעבדו ועובדים עליו, אלא מתי יבין זאת קודם הציבור באמריקה. כל עוד לא יהיה שינוי ערכים שם מדוע שיהיה שינוי בישראל? טמטום אמריקאי הוא תעודת הביטוח של ישראל. לכשאמריקה תחליט לאן פניה לשם תצעד גם ישראל. אני מתאר לעצמי שהלובי הישראלי באמריקה כבר מבין שעל מנת להשפיע בכוונים הרצויים לישראל הנוכחית הוא יהיה חייב להיות גורם שישפיע על אמריקה בכלל. דהיינו לא רק להתמודד עם המציאות כפי שהיא אלא ליצור מציאות נוחה לישראל בטרם מגיעה מציאות שלא נוחה. אינני מזהה עדיין את "התודעה השמאלית" עליה מדבר ברעם. אם יש תובנות כאלה בציבור הרי שבינתיים אובמה\בראון מצפצפים עליהם גם אם עושים צלילים של הכרה בלגיטימיות שלהן. אובמה קיבל את הנובל ואומר שהמלחמה נמשכת! כל יום שעובר מודיעים כאן על עוד חיילים שמתו באפגניסטן ובקרוב כנראה גם באיראן. לכן אמריקה לא תרשה שפושעי מלחמה ישראלים יועמדו לדין בינלאומי.

  7. ל-ר הגיב:

    אין שום תוכנית על של נישול
    ראה בגין וסיני
    ראה שרון ורצועת עזה
    המתנחלים מהווים 10% מהאוכלוסיה היהודית
    ואינם מגדירים את מהותה הציונית של מדינת ישראל
    תנועת ההתנחלות מוצדקת מוסרית כל זמן שהערבים תובעים זכות שיבה
    לגבי רפובליקת ווימר
    אם תשאל את ברעם הוא יגיד לך שרפובליקת ווימר היא משאת נפש נחשקת של דמוקרטיה
    וחופש פוליטי התמוטטות הרפובליקה היא תוצאה של המשבר הכלכלי והתמוטטות הבורסות
    בשנת 1929
    לגבי שייך גארח בית המשפט לא נישל אלא
    תבע מהמתנחלים הערבים דמי שכירות אפסיים
    מקרים כאלה קרו באלפים כאשר אזרחי מערב גרמניה תבעו את רכושם במזרח גרמניה לאחר נפילת החומה
    אין מדינה באירופה שבה לא ניגזל רכוש יהודי בתקופת השואה
    האם תגיד על אירופה מה שאתה מעיז להגיד על ישראל ??

  8. נמרוד ברנע צודק בחצי הראשון של המשפט שלו הגיב:

    "חיים ברעם כתמיד הוא מצפן".

  9. תוספת לברעם מתימר הגיב:

    תמיד צריך לזכור את הקשר בין ישראל ליהודי העולם
    כל הערכה על היכולת האינטלקטואלית והכלכלית של מדינת ישראל חייבת לקחת בחשבון את
    הקשר של היהודים לישראל
    הברית בין הימין של נתניהו והדתיים מהווה
    30% מקהל הבוחרים היהודי והוא בשלטון
    בזכות מפלגת העבודה וליברמן
    הריאקציה במדינת ישראל חלשה ומגיעה לשלטון בגלל הסכסוך עם העולם הערבי והאיום האירני

  10. שואל הגיב:

    יפה שאתה רוצה לכרות בריתות זמניות עם כוחות אנטי-פשיסטיים בחברה הישראלית (אפשר שתהיה יותר ספציפי? מי למשל? )

    מה לגבי הפסקת הבריתות שכבר יש לך עם כוחות פשיסטיים בחברה הערבית?

    אולי הכוחות האנטי-פשיסטיים בחברה הישראלית יראו את זה כתנאי מקדים הכרחי בכדי לקיים *אתך* ברית זמנית?

    עוד שאלה – למה "זמנית"?

  11. קורא אנגלי הגיב:

    כל פעם שמגיבים כאן טרולים ‘ימניים’ מתחזקת בי התחושה שמדובר על טירוף. חוסר היכולת לסלק את הזבל הנשפך מהתעמולה הגזענית והפאשיסטית, חוסר היכולת להתמודד עם המציאות הקשה הוא סממן לטירוף מערכות. תקראו את תגובות האקסטזה ב ynet לאחר החיסול (רצח) של חשודים ביום שבת. פשוט אספסוף מטורף ומוטרף.
    כל מה שמעוללים לפלסטינים חוזר כבומרנג אל הצד המתעלל שיורד מהפסים לאט אבל בטוח.
    מפחיד.

  12. האם מדינת ישראל הפכה כבר ל’פאשיסטית’? הגיב:

    כבר עשרות שנים שדוברי השמאל הקיצוני מודיעים על ה’פאשיזציה’ בלתי-פוסקת של מדינת ישראל, המתקדמת ומתגברת כל הזמן, ואני שואל: כמה זמן זה לוקח? רפובליקת ויימר נפלה תוך שנים ספורות, גם באיטליה ניצח הפאשיזם במהירות ואפילו בספרד תמה מלחמנת האזרחים אחרי שלוש שנים. ואילו כאן – ויימר-פאשיזם-ויימר-פאשיזם-ויימר-פאשיזם עשרות שנים. פעם ישראל נמצאת ב-1933, פעם ב-38′, פעם ב-39′, והפאשיזם – יוק.

    נדמה לי שזה הפך כאן כבר לאיזו קללה שיגרתית, כמו ‘כוס אמק’, ‘נעל אבוק’, ‘מניאקים’ או משהו כזה. בלעין – פאשיזם, שייח’ ג’ראח – ויימר, ליברמן – הימלר, המתנחלים – יודאו-נאצים. די, תחליטו: מתי כבר תסתיים ה’פאשיזציה’, מתי כבר תהפוך ויימר-ישראל לרייך השלישי וחצי? אין כבר כוח להמתין, רוצים לראות תכל’ס – מחנות ריכוז, מחנות עבודה ותאי גזים.

  13. עקיבא אור הגיב:

    הערות על האופי השיוויוני של "הסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל".

    ה"הסתדרות הכללית של העובדים ה-ע-ב-ר-י-י-ם בארץ ישראל" קמה ב-1920 והמנהיג הראשון שלה היה בן-גוריון.בפנקס החבר של כל חבר בהסתד’ נכתב כי ההסתד’ היא אירגון שמטרתו ה-ק-מ-ת מעמד עובדים עברי.מה פירוש "הקמת מעמד עובדים עברי"? האם מעמד העובדים אינו קיים ממילא ?
    היו עובדים שכירים רבים בארץ אך רובם היו ערבים. מטרת ההסתדרות הייתה לשנות זאת.
    לכן הוסיפו מייסדיה את המילה "ע-ב-ר-י-י-ם" בשמה של ההסתדרות וסירבו לקבל פועלים ערבים כחברי הסתדרות.סירוב זה נמשך מ-1920 עד 1966. כך שהיה זה ארגון המבוסס על אפלייה לאומית נגד עובדים ממוצא ערבי. כך נהגה ההסתדרות – וכך נהגו ה"קיבוצים".
    בלשון פוליטית קוראים לזה – גזענות.
    אך בזה עדיין לא "הוקם" מעמד פועלים "ע-ב-ר-י-י-ם". לכן פתחה ה"הסתדרות" במאבק לגירוש כל הפועלים הערבים ממקומות עבודה שבעליהם יהודים,ופתחה באיומים על מעבידים יהודים שהעסיקו ערבים. בהיסטוריוגרפיה הציונית פרק מביש זה ידוע כ"כיבוש העבודה".
    כיבוש זה בוצע על ידי פעילי שמאל ציוני שראו עצמם כ"סוציאליסטים" ושאפו להקים חברה שיוויונית (רק ליהודים כמובן).
    ענף העבודה העיקרי של מתנחלי ה"עליה" (קרי – הגירה) הראשונה והשניה הייתה החקלאות. מתיישבי הברון רוטשילד (שהתנגד לציונות) שתלו כרמי גפנים ואלה שבאו אחריהם נטעו פרדסי פרי-הדר. ב- 1920 כמעט כל העובדים בכרמים ובפרדסים היו ערבים. משפחותיהם היו איכרים והם הכירו את העבודה והסכימו לעבוד תמורת שכר זעום. פעילי "הסתדרות" היו מעמידים משמרות לפני כרם או פרדס ומגרשים – במכות ואיומים – את הפועלים הערבים שבאו לעבוד. לאחר מכן היו הפעילים באים ליהודי שהכרם או הפרדס היה בבעלותו ומאיימים עליו בחרם ובמערכת השמצה כ"בורגני השואף להתעשר וזונח את האינטרס היהודי". אם הוא טען שהפועל הערבי מסתפק בשכר נמוך הציעה ה"הסתדרות" שישלם ליהודים אותו שבר ששילם לערבים והיא תוסיף משהו לשכרם.
    ערביי פלסטין ראו מיד את השוני בין מתיישבי הברון רוטשילד לבין פעילי השמאל הציוני. מתיישבי הברון נתנו להם עבודה, שילמו שכר סביר, ולא שאפו להקים "מדינת יהודים". לכן לא היה סכסוך פוליטי בין מתיישבי הברון לבין הפלסטינאים. להיפך – רבים ממתישבי הברון קיימו יחסי ידידות עם הערבים וכיבדו אותם. משה סמילנסקי (דודו של ס.יזהר)אסף את סיפורי העם הפלסטינים ופרסם אותם בספר. הפלסטינאים קראו לו "חוואג’ה מוסא". הוא גם היה יו"ר "התאחדות האיכרים". אך השמאל הציוני הסוציאליסטי – ששאף להקים חברה שיוויונית – גירש אותם מעבודתם, איים על מעבידיהם, ובא לא לנצל אלא לנשל אותם מאדמותיהם-ןמארצם. "כיבוש העבודה" הבהיר זאת היטב לפלסטינאים.

    בעת המרד הערבי הגדול (1939-1936) שהחל כשביתה כללית של כל האוכלוסייה הפלסטינאית נגד הבריטים שנמשכה 183 ימים (!) שבתו גם נמלי יפו וחיפה. מיד מיהרה ה"הסתדרות" לגייס יהודים כשוברי שביתה והם תפסו את מקומות העבודה של השובתים הפלסטינים.
    זה היה המשך ישיר של "כיבוש העבודה" וזה הפירוש הציוני לעיקרון של "סולידריות בינ-לאומית של מעמד הפועלים".
    לזכור ולא לשכוח.

    ה"הסתדרות" מעולם לא הייתה אירגון שיוויוני או מעמדי. היא הייתה הזרוע הכלכלית של השמאל הציוני. יחסה לפלסטינאים היה גרוע בהרבה מיחס הימין הציוני.
    טוב שהאירגון הגזעני הזה פורק וחובה לספר את תולדותיו וגזענותו לדיראון עולם.

    עקיבא אור

  14. ישראל הגיב:

    נולדתי בטיהור אתני, אני חיה באפרטהייד, הטרנספר הוא חלומי. מי אני?

  15. עקיבא אור הגיב:

    המשך ההערות לאופי ה"הסתדרןת"

    …לאחר מכן היו הפעילים באים ליהודי שהכרם או הפרדס היה בבעלותו ומאיימים עליו בחרם ובמערכת השמצה כ"בורגני השואף להתעשר וזונח את האינטרס היהודי".אם הוא טען שהפועל הערבי מסתפק בשכר נמוך הציעה ה"הסתדרות" שישלם ליהודים אותו שבר ששילם לערבים והיא תוסיף משהו לשכרם.
    ערביי פלסטין ראו מיד את השוני בין מתיישבי הברון רוטשילד לבין פעילי השמאל הציוני. מתיישבי הברון נתנו להם עבודה, שילמו שכר סביר, ולא שאפו להקים "מדינת יהודים". לכן לא היה סכסוך פוליטי בין מתיישבי הברון לבין הפלסטינאים.להיפך-רבים ממתישבי הברון קיימו יחסי ידידות עם הערבים וכיבדו אותם. משה סמילנסקי (דודו של ס.יזהר) אסף את סיפורי העם הפלסטינים ופרסם אותם בספר. הפלסטינאים קראו לו "חוואג’ה מוסא". הוא גם היה יו"ר "התאחדות האיכרים". אך השמאל הציוני הסוציאליסטי – ששאף להקים חברה שיוויונית – גירש אותם ממקומות העבודה, איים על מעבידיהם,
    ובא לא לנצלם אלא לנשלם מאדמתהם -ומארצם.
    "כיבוש העבודה" הבהיר זאת היטב לפלסטינאים.
    בעת המרד הערבי הגדול (1939-1936) שנפתח כשביתה כללית של כל האוכלוסייה הפלסטינאית נגד הבריטים שנמשכה 183 ימים (!) שבתו גם נמלי יפו וחיפה. מיד גייסה ה"הסתדרות" יהודים שוברי שביתה שתפסו את מקומות העבודה של השובתים הפלסטינים. זה היה המשך ישיר של "כיבוש העבודה" וזה הפירוש הציוני לעיקרון ה"סולידריות בינ-לאומית של מעמד הפועלים".

    לזכור ולא לשכוח.

    ה"הסתדרות" מעולם לא הייתה אירגון שיוויוני או מעמדי. היא הייתה הזרוע הכלכלית של השמאל הציוני.יחסה לפלסטינאים היה גרוע מיחס הימין הציוני. הימין בא לנצל – השמאל בא לנשל

    טוב שהאירגון הגזעני הזה פורק וחובה לספר את תולדותיו לדיראון עולם.

    עקיבא אור

  16. קורא אנגלי הגיב:

    לישראל, השואל "מי אני"?

    מכיוון שאתה רומז לטיהור אתני רק בשלב הלידה הרי שזה לא יכול להיות ישראל. במקרה של ישראל טיהור אתני היה לא רק בלידה ונמשך עד היום.

    בהליכים משפטיים בהאג, בעתיד הקרוב, ננוחם.

  17. קורא אנגלי הגיב:

    עלי אבו-נעמה בהרצאה – טיפה ישן
    אבל מתאים לכותרת "לחשוב מחדש"
    — קישור —

  18. אור לחיים הגיב:

    יש כבר ארגון כזה- כוח לעובדים.

  19. חיים ברעם הגיב:

    לעקיבא,

    מסכים לגמרי. אבל סבור שיש לייסד ארגון שכירים גדול חדש, שיהיה כמובן יהודי-ערבי

  20. asher frohlich הגיב:

    לא מפתיע אותי שחיים כותב ש"רונלד ראגן ומרגרט טצ’אר הצליחו להפוך על פניה התחזיות של קרל מרקס".
    הייתי מציע לכותב צניעות מדעית בסיסית וללמוד טוב יותר את מה שמרקס אמר ומה היו "תחזיותיו" לפני הכרזה כזו.
    אני יודע שעתונאים מרשים לעצמם דרגות חופש גדולות בקשר לתיאור האמת והמציאות,גדולות בהרבה מאלה שמרשה לעצמו חוקר מדעי הבודק את הדברים בזהירות יתרה.אבל ה"חופש העיתונאי" לא צריך להפוך להפקרות למען קוראי העתונות היומית או השבועית,וה"רייטינג".
    הייתי מבקש מהכותב,שיסביר לנו קודם מה היו "תחזיות" קרל מרקס,ולאחר מכן מה הייתה "ההצלחה" של ראגן-טצא’ר.
    ההצלחה היחידה של הזוג הנחמד הזה היה לא פחות מממוש ברוטאלי ואכזרי של תחזיות קרל מרקס.

  21. עקיבא אור הגיב:

    חיים שלום

    מסכים איתך ב- 100% וגם רוצה שתדע כי אני מעריך אותך כאדם בהתחשב בכך שאביך היה מנהיג ההסתדרות בירושליים ואחותך מתנחלת בשטחים.

    זה מצב לא פשוט ואני מעריך מאוד את עמדתך
    כל הכבוד חיים.

    ד"ש לביתך ממני ואיחולי כל טוב ל=2010

    בברכת המאבק להקמת משטר מבוסס על שיוויון פוליטי של כל האזרחים

    עקיבא אור

  22. עקיבא אור הגיב:

    לחבר אשר פרוליך שלום:

    אתה כתבת לחיים: "הייתי מבקש מהכותב,שיסביר לנו קודם מה היו "תחזיות" קרל מרקס,ולאחר מכן מה הייתה "ההצלחה" של ראגן-טצא’ר."
    תשובתי:
    התחזית של קרל מרכס הייתה שכאשר תבוטל בעלות פרטית על אמצעי ייצור יתבטל ממילא גם הניצול הכלכלי והדיכוי הפוליטי.
    ובכן בברית-המועצות , 70 שנה לאחר שמהפכת אוקטובר 1917 ביטלה בעלות פרטית על אמצעי הייצור, עדיין היה ניצול ודיכוי כה חמור עד ש 99% מאזרחי מדינה זו, שנולדו והתחנכו בה, לא נקטו בשום צעד להחזיר את המשטר הסובייטי כאשר זה קרס ב- 1991.
    כאשר לנין הלאים את הכלכלה ברוסיה ב- 1917 פתחו רבים מחסידי המשטר הקודם במלחמת אזרחים שנמשכה מ- 1919 עד 1921 כדי להחזיר את משטר הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור.
    אך כאשר הקומוניסט לשעבר ילצין החזיר ברוסיה את משטר הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור לא פרצה שום מלחמת אזרחים להחזיר את משטר הבעלות הממשלתית על אמצעי הייצור.

    מדוע עד היום – 19 שנים לאחר ביטול משטר הבעלות הממשלתית על אמצעי הייצור – לא פרצה ברוסיה שום מלחמת אזרחים להחזרת משטר זה?

    אני משאיר לך לחשוב מה זה אומר לגבי תחזיתו של מרכס שמשטר של כלכלה מולאמת יבטל את הניצול והדיכוי.

    קח גם בחשבון שלנין וטרוצקי – התנגדו לניהול הייצור על ידי מועצות העובדים, התנגדו להקמת איגודי פועלים עצמאיים שנבחרו על ידי העובדים עצמם, התנגדו לחופש השביתה, ואפילו לחופש הביקורת של העובדים על ניהול כושל, על שחיתות, ועל חוסר יעילות.

    כל מי שעשה זאת (אפילו בתוך המפלגה) הואשם – על ידי לנין וטרוצקי – כאוייב המהפכה.

    לנין הכניס לתקנון בוועידה ה-10 (1921) (כלומא – אחרי הניצחון במלחמת האזרחים) איסור למתוח ביקורת על מדיניות המפלגה.

    התחזית של מרקס התבדתה בצורה ממשית ולא תיאורטית על ידי המשטר שלנין – לא סטאלין הקים.

    לנין סיפק את ההוכחה המעשית שתחזיתו של מרכס מוטעית

    בברכת המאבק להקמת משטר מבוסס על שיוויון פוליטי של כל האזרחים.

    עקיבא אור

  23. אור לעקיבא הגיב:

    אצל מארקס הדיכוי לא יסתיים רק בגלל ביטול הבעלות הפרטית על הרכוש. המהפכה צריכה להיות אמנסיפציה עצמית של הפרולטריון. בחברה הסוציאליסטית צריכה להיות דמוקרטיזציה רדיקלית גם בתחום הכלכלי והניהול של הכלכלה יעשה בצורה דמוקרטית ע"י העובדים.
    ברור שהתנאים הללו לא התמלאו בבריה"מ. שם השליטה באמצעי הייצור הייתה בידי הבירוקרטיה ולא העם, ואין לדוגמה זו הרבה קשר עם תחזיתו של מארקס.
    כשבריה"מ התפרקה רוב האוכלוסיה אמנם לא רצתה בחזרת המשטר הישן, אבל מכיוון שרוב האוכלוסיה הייתה פועלית ובלי תודעה בורגנית, לרוב כן היה אינטרס בסוציאליזם מסוג כלשהו.
    בעניין זה כדאי לקרוא את ספרה החדש של נעמי קליין "דוקטרינת ההלם". היא מתארת איך ילצין "הדמוקרטי" השתלט על הקרמלין עם טנקים בגיבוי אמריקאי בניגוד לרצון של חלקים נרחבים בעם. בבחירות 1996 ברוסיה הקומוניסטים עמדו להיבחר, אבל מסע הפחדה בעיתונות הפרטית וניצול השנאה למשטר הישן חיסלו אפשרות זאת.
    בפולין התנועה המשחררת והשלטת לאחר התפרקות בריה"מ הייתה תנועת "סולידריות" הסוציאליסטית שבראשה עמדו פועלי מתכת. ארה"ב עשתה שמיניןת באויר ומיני מניפולציות בשביל לכפות עליהם מכירת חיסול ניאו-ליברלית, כפי שעשתה לרוסיה. על כך ניתן לקרוא בספר של קליין.

  24. asher frohlich הגיב:

    לעקיבא:

    פנייתי הייתה לחיים אבל אם הוא לא יכחיש זאת,אתה הפכתה לדובר שלו ואין לי כל בעייה עם זאת.בכל מקרה ,ולעצם הענין,ה"הסבר" שלך ל"תחזיות של מרקס" לא רק שהוא פשטני ומפספס בגדול,הוא גם לא נכון בכלל.אני מבין שהקריאה של מרקס במקור הנה קשה ואף כבדה ובלתי משעשעת,בודאי לא משעשעת כמו הכתיבה העתוניאית הקלילה המתפרסמת בעתונות ואפילו באתר זה.
    אין כוונתי בתגובה קצרה זו לנסות להסביר על רגל אחת את "תחזיות"מרקס.אציין רק שהדגש של מרקס היה בניתוח החברה הקיימת,החברה הקפיטליסטית,והתהליכים החלים בה,ולא ב"תחזיות" לגבי מה יהיה בעתיד (דיכוי פוליטי,ביטול הרכוש הפרטי וכ"ד).
    אחת הטעויות הנפוצות על מרקס היא לחשוב שהוא חשב "באופן אוטומטי",מכניזיסטי.זאת אומרת,שאם אתה עושה X אתה מקבל Y.(בציטוט שלך,כאילו מרקס אמר שאם תבטל את הרכוש הפרטי באופן "אוטומטי"תבטל כל דכוי.
    מרקס חשב בצורה דיאלקטית DIALECTIC.חשיבה זו הנה שונה מהחשיבה של שרשרת לוגית "פשוטה":
    X גורם לY וY גורם לZ /לכן,X גרם לY ולZ.
    ה"הסבר"שלך שבברה"מ על אף שבוטל הרכוש הפרטי דבר זה לא ביטל את הדיכוי הוא הסבר חלקי,מוטע,פשטני להפליא וגם לא נכון.זו טעות הנובעת מ"סילוגיזם"SILOGISM כשכל פרט בשרשרת החשיבה הוא נכון,אבל התוצאה בלתי נכונה.
    לדוגמה:
    הירח לבנה.(נכון)
    הגבינה לבנה (גם נכון)
    לכן:
    הירח עשויה מגבינה(לא נכון).
    אנא,תהיו זהירים יותר בכתיבה ובחשיבה.
    אני מזמין אותך(וגם את חיים ברן)לבית הספר למרקסיזם שיפתח בקרוב בתל אביב(ראו פרסום).

  25. עקיבא אור הגיב:

    המשך התשובה לאשר פרוליך

    לנין הכניס לתקנון בוועידה ה-10 (1921) (כלומר – אחרי הניצחון במלחמת האזרחים) איסור למתוח ביקורת על מדיניות המפלגה.
    התחזית של מרקס התבדתה בצורה ממשית ולא תיאורטית על ידי המשטר שלנין – לא סטאלין הקים.

    לנין סיפק את ההוכחה המעשית שתחזיתו של מרכס מוטעית.

    כדאי שתברר אצל אזרחי רוסיה שגילם מעל 40 (כלומר היו לפחות בני 20 כשהמשטר שם קרס ב- 1991) מדוע רובם המכריע מסרב להחזיר כל ענו את המשטר הקודם למרות כל ההטבות הכלכליות שהוא נתן להם.

    שום תירוצים על "מאניפולציה" של המוני העם בידי השלטון לא יחפו על העובדה שרוב העם ברוסיה לא רוצה לחזור לשלטון שלפני 1991.
    אם הרוב היה באמת רוצה לחזור למשטר הישם שום מטניפולצה ושום הפחדה לא היו מונעים זאת ממנו

    בברכת המאבק להקמת משטר מבוסס על שיוויון פוליטי של כל האזרחים.

    עקיבא אור

  26. asher frohlich הגיב:

    לחיים שלום:

    ביקורת נוקבת על מרקס ,לנין או מי שלא יהיה תמיד רצויה ומבורכת.מרקס עצמו לימד את בנותיו ואחרים לערער בכל עמדה,אידאולוגיה או אמירה ולא לקבל דבר וקבוע וסופי.
    כל מה שבקשתי היא זהירות באמירות ובכתיבה ואם כבר יש בקורת,שזו תהיה אמיתית,מנומקת ומבוססת ולא "חפיפה","חפרית".
    יתכן שאני אשמע כ"אורטודוקסי" והאמת רחוקה מזה.הנני לומד כל בקורת על מרקס,ומנסה לחפס בהן ניצוץ של אמת,אך לרוב אני נתקל בנסיונות כושלים ואני יכול לצטט רבים כאלה,כולל של חתני פרס נובל ופרופסורים מכובדים.
    אינני טוען שמרקס צדק בכל ואינני חוזר על דבריו כאילו היו דברי קודש.
    אבל,אינני יכול לעמוד מן הצד,כש"ביקורת" זו היא סוביקטיבית,בלתי מבוססת,מוטעית ו"חפרית" ומעוותת את האמת.
    צר לי מאוד שעקיבא לא הבין מה שכתבתי כתבובה למשפט מסוים במאמר שלך.
    הנני חוזר על כך ש"הזוג החביב"(ראגן-טצא’ר)
    היו הוכחה מכרעת ל"תחזיות" של מרקס.הם פשוט שברו את האשלייה של "מדינת הרווחה" וההישגים הרבים שהשיגו העובדים המאורגנים במאבק נגד בעלי ההון,והחזירו את הזירה החברתית-כלכלית ל"חוקי הג’ונגל".
    אינני מבין מה לכל זה והסיפור של אקיבע אור על ברית המועצות.מרקס,לנין וטרוצקי אמרו וכתבו עשרות פעמים שללא דמוקרטיה לא יתכן סוציאליזם ובוודאי לא קומוניזם.משטרו של סטאלין הוא זה שחיסל כל דמוקרטיה בברה"מ ובמדינות נוספות,לא מרקס,לא טרוצקי ולא לנין.מה שכותב אקיבע הוא ערבוב של אמיתות עם סילופים ו"פיספוסים" נוראים,אבל זה כבר סיפור אחר.

  27. חיים ברעם הגיב:

    לאשר היקר,

    רק לידיעתך, אין לי דוברים ואני מסוגל בהחלט להתבטא בעצמי.
    זה לא המקום להיכנס לוויכוח על מרקסיזם, ויש לנושא הזה מומחים יותר גדולים ממני. אסתפק באמירה שגם אם כפרתי בתחזית מסוימת זה לא אומר שאני שולל, חלילה, את האיש ואת כל עיקרי תורתו. אם זאת, רצוי לזכור שאנחנו לא במועצת גדולי התורה,וביקורת נוקבת על מרקס או על לנין איננה בבחינת כפירה בעיקר.

  28. עקיבא אור הגיב:

    החבר אשר פרוליך כתב:
    "הדגש של מרקס היה בניתוח החברה הקיימת, החברה הקפיטליסטית, והתהליכים החלים בה,ולא ב"תחזיות" לגבי מה יהיה בעתיד (דיכוי פוליטי,ביטול הרכוש הפרטי וכ"ד "

    אך ב"מניפסט הקומוניסטי" בפרק "פרולטארים וקומוניסטים" כתב מרכס:

    " הפרולטריון ישתמש בעליונותו הפוליטית כדי לסחוט בהדרגה את כל ההון מהבורגנות, לרכז את כל אמצעי הייצור בידי המדינה, כלומר בידי הפרולטריון המאורגן כמעמד שליט, ולהרחיב ככל האפשר את כוחות הייצור במהירות האפשרית. בתחילה כמובן אי אפשר יהיה לבצע זאת ביעילות ללא ביטול בעריצות של זכות הבעלות על רכוש…

    מרכס ממשיך ומונה את הצעדים הממשיים שיש לנקוט בהם בעתיד:

    "…1) ביטול הבעלות על אדמות והפניית כל תשלומי החכירה לצרכי הציבור
    2) מס הכנסה פרוגרסיבי
    3) ביטול כל זכויות הירושה
    4) החרמת הרכוש של מורדים ומהגרים
    5) ריכוז כל האשראי בידי המדינה באמצעות בנק לאומי בעל מונופול אקסקלוסיבי
    6) ריכוז כל אמצעי התקשורת והתחבורה בידי המדינה
    7)הרחבת מפעלי התעשייה ואמצעי הייצור בידי המדינה ו"הפרחת השממה" לפי תכנית משותפת אחת
    8) חובה כללית לעבוד והקמת גדודי עבודה בתעשייה ובחקלאות
    9)חיבור החקלאות עם הייצור התעשייתי. ביטול הדרגתי של השוני בין העיר והכפר, ופיזור שווה של האוכלוסיה בכל המדינה
    10) חינוך חינם לכל הילדים בבתי-ספר וביטול עבודת ילדים בתעשייה בצורתה הנוכחית. שילוהב החינוך עם הייצור התעשייתי. "

    זה לא "ניתוח החברה הקיימת" כפי שטוען החבר אשר פרוליך.
    זו החברה שמרכס רוצה להקים בעתיד
    רוב הצעדים הללו מומשו בברית-המועצות.
    ואף על פי כן היא התפרקה ורוב אזרחיה אינם רוצים להחזירה לחיים.

    בברכת המאבק להקמת דמוקרטיה ישירה
    עקיבא אור

  29. העתיד של ישראל הגיב:

    הספר צופן העתיד של ד"ר דויד פסיג עוסק
    ב-4 תרחישים על מצב ישראל בשנת 2025
    מתוך כריכת הספר
    עד שנת 2020 צפויה מלחמה עולמית שתעצב את
    העתיד האנושי (סבירות 65%)
    בעשור השני של המאה ה-21 ישראל תשגשג
    מבחינה כלכלית עם צמיחה של 7% (סבירות 60%)
    התעשיות בקדמה לא יהיו היי טאק אלא היי סיינס (פחות מחשבים ויותר מדע)
    בעוד 10 שנים חבית נפט תעלה 500 דולר
    ריי קורצוויל העתידן החביב על ביל גייטס
    מנבא מהפכה בתחום הרובוטים והננו טכנולוגיה
    מי שיחזיק מעמד עוד 20 שנה צפוי להאריך את תוחלת החיים ב-50 שנה
    אנשים יחיו בעוד 20 שנה בממוצע 120 שנה
    מי שמעונין בעתידולוגיה ומדע פופולרי
    שיכנס לבלוג של אמנון כרמל

  30. עקיבא אור הגיב:

    סיום התשובה לאשר

    בגלל האורך נשמט הסיום בתגובתי לאשר שהוא:

    בברכת המאבק לדמוקרטיה ישירה במדינה ובעבודה

    שכחתי להזכיר לאשר כי ב-1991 נערך בעיר השנייה בחשיבותה בברית-המועצות – לנינגרד משאל עם בנוגע לשינוי שם העיר לשמה הקודם – סיינט פטרבורג. כלומר פטרבורג הקדושה שנקראה כך על שם מייסדה – הצאר פטר "הגדול"

    רוב תושבי העיר תמכו השינוי ו"לנינגרד"
    הפכה שוב ל"סיינט פטרבורג".
    כל זה נעשה ללא מאניפולציה והפחדה.

    מדוע תמכו רוב תושבי העיר שנולדו והתחנכו במשטר שלנין הקים במחיקת שמו משם עירם?

    עקיבא אור

  31. חיים ברעם הגיב:

    ריגן ותאצ’ר הצליחו לבודד את השכירים ואת העשירונים התחתונים, בניגוד לתחזית שלנו, הסוציאליסטים, שגרסה (אז) שהמעמד הבינוני יתרושש. בינתיים אמנם חל משבר ברכושנות, וכמה תחזיות שנראו מיושנות בשנות השמונים נעשו שוב אקטואליות. לכן חשובה כל כך הקריאה הביקורתית של הטקסטים.
    קשה לשמאל הסוציאליסטי להתמודד עם הטענה, שרוב העמים בארצות המפותחות העדיפו משטר אחר. זוהי טענה ישנה שטרם מצאנו לה תשובה משכנעת. וינסטון צ’רצ’יל, אויב מעמדי חריף לשון, נשאל פעם מדוע לא קיבל על עצמו את הסוציאליזם. הוא אמר: "אאמץ ברצון תורה יפה זו, כאשר צבא מערב גרמניה יתחיל לירות בפליטים שנמלטים אל המזרח". מאז השתנו המון דברים, אנחנו ערים לכל השינויים, אבל בעיות היסוד שבין דמוקרטיה לצדק חברתי מושלם נשארו סבוכות כתמיד.

  32. כליל החורש נאורי הגיב:

    מאד נוח, מנהגם של טרוצקיסטים ושל רוב תומכי בריה"מ לשעבר, להציב את סטאלין כשעיר לעזאזל בהרס המהפיכה. אבל גם לו ניתן היה להתעלם מן העובדות ההיסטוריות המנוגדות (למשל, דיכויו האלים של המרד בקרונדשטדט ע"י טרוצקי, שקרא לירות בהם כמו בציפורים, או העובדה כי המשטרה החשאית, כלי אנטי-דמוקרטי בעליל, הוקמה על ידי לנין ב-1918, ולא על ידי סטאלין), הרי שאני מטיל ספק בחוזקה של מהפיכה, שמעשיו של אדם יחיד יכולים "לעוות" אותה עד כדי כך. אבל העיקר שלנין וטרוצקי דיברו בעד הדמוקרטיה. האחרון במיוחד לאחר שנרדף וסולק מברה"מ.

  33. עקיבא אור הגיב:

    החבר אשר פרוליך כתב:
    "הנני לומד כל בקורת על מרקס,ומנסה לחפס בהן ניצוץ של אמת,אך לרוב אני נתקל בנסיונות כושלים"
    הוא כנראה לא קרא את הביקורת שהאנרכיסט באקונין כתב על מרכס ב- 1872:

    "במדינת העם של מרכס לא יהיה – כך נאמר לנו – שום מעמד בעל זכויות יתר.כולם יהיו שווים, לא רק מבחינה משפטית ופוליטית אלא גם מבחינה כלכלית. זה מה שמבטיחים….לא יהיה מעמד בעל זכויות-יתר אך יהיה שלטון, ושימו לב היטב – זה יהיה שלטון מורכב במיוחד שכן הוא לא יסתפק בשליטה פוליטית על המוני העם, כמקובל כיום, אלא שהוא ישלוט בהם גם מבחינה כלכלית, ירכז בידיו את כל הייצור ואת החלוקה הצודקת של העושר, את החקלאות, את הקמתם ותפעולם של בתי-החרושת, את ניהול והכוונת המסחר, ולבסוף -את הספקת ההון לייצור באמצעות הבנקאי היחיד – המדינה.
    כל זה ידרש המון ידע והרבה "ראשים מלאי ידע" בשלטון. זה יהיה שלטון המומחים המדעיים, שהוא האריסטוקרטי ביותר, העריץ ביותר, השחצן והיהיר ביותר שבכל המשטרים הקיימים. יווצר מעמד חדש, היררכיה חדשה של מומחים אמתיים ומתחזים. החברה תפוצל לקומץ השולט בשם הידע ורוב עצום חסר ידע. ואז – אבוי לרוב חסר הידע. משטר כזה יגרום במהרה להתמרמרות רבה בקרב המוני העם וכדי לשלוט בהם יאלץ המשטר הנאור והמשחרר של מרכס להשתמש בכוח אלים לא קטן. כי,כפי שאומר אנגלס [חברו של מרכס ע.א.] השלטון חייב להיות חזק כדי להשליט סדר בקרב המוני האנאלפאבתים שהתקוממותם עלולה להרוס הכל, כולל שלטון של בעלי הידע.
    כך שמאחורי כל המליצות הדמוקרטיות והסוציאליסטיות של הפרוגרמה של מרכס, ניצבת מדינה עם כל העריצות והאלימות של כל מדינה וכל צורת שליטה".

    באקונין כתב זאת כשמרכס היה חי ולנין טרם נולד. תחזיתו – ביקורתו – התממשה בכל מדינה שהקימו חסידי מרכס. כיוןן שתחזיתו התממשה שוב ושוב במדינות רבות, שהוקמו בתנאים שונים, אין לנו ברירה אלא להסיק שבאקונין איתר ליקוי בסיסי – ומובנה – בתיאוריה של מרכס, ולא סטייה ממנה.

    גם אם פרוליך יראה בביקורת באקונין נסיון כושל נוסף, אני – שאינני אנארכיסט – רואה אותה כבעלת תוקף.
    מרכסיסטים – ראו, הוזהרתם

    בברכת המאבק להקמת דמוקרטיה ישירה
    עקיבא אור

  34. עקיבא אור הגיב:

    כיוון שבתגובתי האחרונה נקטע הסיום אני מוסיף אותו כאן

    באקונין כתב זאת כשמרכס היה חי ולנין טרם נולד.
    תחזיתו – ביקורתו – התממשה בכל מדינה שהקימו חסידי מרכס. כיוןן שתחזית באקונין התממשה שוב ושוב במדינות רבות, שהוקמו בתנאים שונים, אין לנו ברירה אלא להסיק שבאקונין איתר ליקוי בסיסי-ומובנה-בתיאוריה של מרכס, ולא סטייה ממנה.

    גם אם פרוליך יראה בביקורת באקונין נסיון כושל נוסף, אני – שאינני אנארכיסט – רואה אותה כבעלת תוקף.
    מרכסיסטים – ראו, הוזהרתם.

    בברכת המאבק להקמת דמוקרטיה ישירה

    עקיבא אור

  35. אור לעקיבא הגיב:

    יש לי שאלה אליך עקיבא.
    אתה היית חבר במפלגה הקומוניסטית ואחרי זה במצפן, שהיא גם היתה מרקסיסטית.
    איך ולמה נטשתה את המרקסיזם ואיזו גישה אתה מציע במקום?

  36. עקיבא אור הגיב:

    הסיום של תגובתי הקודמת בתוספת שינוי מילה בסיום.

    באקונין כתב זאת כשמרכס היה חי ולנין טרם נולד. תחזיתו – ביקורתו – התממשה בכל מדינה שהקימו חסידי מרכס.
    כיוןן שתחזית באקונין התממשה שוב ושוב במדינות רבות, שהוקמו בתנאים שונים, אין לנו ברירה אלא להסיק שבאקונין איתר ליקוי מהותי -ומובנה- בפרוגרמה של מרכס, ולא סטייה ממנה.

    גם אם פרוליך יראה בביקורת באקונין נסיון כושל נוסף, אני – שאינני אנארכיסט – רואה אותה כבעלת תוקף.

    מרכסיסטים – ראו. הוזהרתם.

    בברכת המאבק להקמת דמוקרטיה ישירה

    עקיבא אור

  37. עקיבא אור הגיב:

    מישהו שאל אותי:

    " יש לי שאלה אליך עקיבא.
    אתה היית חבר במפלגה הקומוניסטית ואחרי זה במצפן, שהיא גם היתה מרקסיסטית. איך ולמה נטשתה את המרקסיזם ואיזו גישה אתה מציע במקום? "

    תשובתי:
    היכנס לאתר http://WWW.MATZPEN.ORG למדור "תולדות מצפן" ומצא את "איך הגעתי לפוליטיקה,למק"י ולמצפן" שכתבתי לפני זמן מה. תמצא שם תשובה חלקית לשאלתך. כאן אוסיף את הדדברים הבאים:
    אינני מצטער שהייתי חבר במק"י ואני עדיין חבר "מצפן". בשני הארגונים הללו למדתי על פוליטיקה מהפכנית יותר מאשר איזושהי אוניברסיטה מסוגלת ללמד. כשם שאי אפשר ללמוד שחייה מקריאת ספרים אלא יש להיכנס למים ולשחות כך גם בפוליטיקה מהפכנית – רק פעילות למען מהפכה פוליטית וחברתית מסוגלת ללמד פוליטיקה מהפכנית. כל פעיל שמאל בפוליטיקה מהפכנית יפגש עם התיאוריות של קרל מרכס. כל מהפכן שמאלי עומד על כתפיו של מרכס.גם אני. תופתע לשמוע שאני עדיין מסכים לחלק גדול מדעותיו של מרכס. להסברת יחסי למרכס אתן את המשל הבא: רופא בודק חולה ומאבחן את מחלתו. האבחנה מצוינת. הרופא מכתיב תרופה. החולה לוקח את התרופה אשר מרפאת את המחלה אך תופעות הלוואי של התרופה הורגות את החולה. זה קורה לא פעם במציאות. לא רק ברפואה אלא גם בפוליטיקה. אבחנה נכונה לא תמיד מכתיבה תרופה נכונה. מרכס נתן אבחנה נכונה לבעיות החברה אך לתרופה עליה המליץ [ראה ביקורת באקונין]היו תופעות לוואי שהחולה סירב לקבל. האבחנה של מרכס שבעלות פרטית על אמצעיהייצור מחייבת אבטלה, משבר, ומלחמות תקיפה גם כיום. התרופה של מרכס המחייבת בעלות המדינה על אמצעי הייצור תלויה במהות המדינה. מדינה המונהגת על ידי מנהיגי מפלגות פשטה את הרגל בכל העולם. אנשים משלימים עמה כי טרם הבינו שיש אפשרות להקים מדינה הנשלטת ישירות על ידי כל אזרחיה לפי העיקרון – כל אזרח זכאי בכל רגע להציע-לדון-ולהצביע- על כל החלטה פוליטית. אני מעריך שאתה – ורוב אנשי השמאל יתנגדו לכך בתחילה. זה בסדר מבחינתי. אם תיכנס לאתר הספרים שלי http://WWW.AKIORRBOOKS.COM תמצא שם מאמרים וספרים המסבירים את עמדותי.

    בברכת המאבק להקמת דמוקרטיה ישירה ואחולי הצלחה ל- 2010
    עקי

  38. לעקיבא הגיב:

    איך אתה, כאיש שמאל, מיישב את תמיכתך בדמוקרטיה ישירה, עם העובדה שאילו תוחל בישראל הצבעה ישירה, זה יגמר כנראה בג’נוסייד שיעשו היהודים בערבים?

  39. asher frohlich הגיב:

    לאור:(תגובתך לאקיבע)

    אם תעבור עןד פעם על מה שאקיבע כתב,תמצא את התשובה לשאילתך אליו.אקיבע,כמו בקונין,כל כך מפחד ממעמד הפועלים,כי הם מעדיפים אותו חוסר פתרון בשני המצבים השונים האפשריים:

    א)אם מעמד הפועלים לא קיים,זה אומר שגם מעמד בעלי ההון לא קיים,ואם כך,אין צורך בכל מאבק מעמדי ונתן להגיע ל"דמוקרטיה ישירה"(?)
    ב)אם מעמד הפועלים בכל זאת כן קיים,הוא מסוכן,פראי,לוחמני ואנטי-דמוקרטי,ולא צריך לתמוך במאבקו המעמדי,אלא צריך,שוב,להעדיף "דמוקרטיה ישירה" (שוב ??).

    לאקיבע אור:

    אתה "חותך"קטעים של ההתרחשויות ומסדר אותם מחדש כמו "פאזל"לתוצאה שאתה רוצה לקבל,שהיא שונה לחלוטין מהתמונה המקורית.צר לי מאוד מאוד שאינך מסוגל לנהל דיאלוג כוון שבכלל לא עניתה על תגובתי אליך,ואתה ממשיך לטעון שברה"מ היא הוכחת נגד ל"תחזיות" מרקס (להזכירך,אף טעם טענתי שברה"מ הייתה כן הוכחה ל"תחזיות" מרקס).
    אם כך,תמשיך במונולוג שלך במאמץ לשכנע את עצמך ממה שאתה כבר משוכנע.

    לחיים:

    מעמד הביניים שאתה מבכה עליו ממשיך בתהליך ארוך הטווח להתרושש.מעמד הביניים אינו אומוגני אבל גורלו הוא,בחלקו הגדול שלו (LE PETIT BOURGUEISE),הסוחרים הקטנים,האינטלקטואלים,המרצים והמורים,בעלי המקצוע הקטנים,האומנים,הרופאים(בקופות החולים)"הנאבקים כדי לא "ליפול" לעוני,יורדים" ללא תקנה ומצטרפים למעמד העובדים "הנמוך" ואילו חלק קטן ביותר,מצליח למנוע את נפילתו ואפילו"להעלות מעלה"(וזאת בגלל יעסוק בעסוקים אחרים).מצב זה לא זקוק להסבר נוסף ומספיק לקרוא זאת בעתונות היומית.
    אין ספק שהקיטוב ופערי ההכנסות הגדל בהתמדה היא תופעה רציפה ובלתי נמנעת.
    אלה השייכים למעמד הביניים המתפרק,מרגישים היטב (בפנסיה הנשחקת,בחוסר הביטחון הכלכלי ובחרדה מן העתיד)את "תחזיותיו" של מרקס.
    כמו שמרקס אמר:
    לא התודעה קובעת את ההוויה.אלא ההוויה זו היא שקובעת את התודעה.בצורה פרדוקסלית,מנהיגי מעמד הפועלים צומחים דווקה ממעד הביניים מתדרדר הזה.
    יש גם הסבר טוב (אך מורכב),למה ההוויה של מעמד העובדים לא גורמת לתודעה מהפכנית של העובדים ב"אופן אוטומטי"(אני חוזר שוב על חוסר ההבנה של מבקרי מרקס של החשיבה הדיאלקטית).הסבר זה קשור גם לטענת אקיבע אור למה תושבי לנינגרד "הסכימו"להחזרת שם העיר לסן פטסבורג,
    לקבלת הסבר מפורט,הנני מפנה למי שמתעניין בנושא,לאריק פרום ERIK FROMM,ומרקוזה MARCUSE (ובכלל לתרומה הענקית של אסקולת פרנקפורט SCHOOL OF FRANKFURT).
    בברכת קריאה מענה ושנה טובה

  40. asher frohlich הגיב:

    לעקיבא אור:

    ראשית אני מתנצל על שיבושי כתיב שחלו בתגובתי
    (גם אצלי נקטע סיום התגובה האחרונה).
    להלן תשובותי לשאילותך(בקיצור סופר נמרץ):
    1)התשובה בתשובה 2)(בנוסף ממליץ לקרוא את ERIK FROMM ןMARCUSE לתשובה מפורטת יותר)

    2)בברה"מ לא שלטו מרקסיסטים.שלטה ביורוקרטיה מנוונת אנטי דמוקרטית שרדפה וחסלה את ההנהגה המרקסיסטית של לנין וטרוצקי ומרבית חברי המהפכה הבולשביקית.ההגדרה "מרקסיסיטים"נתנה בעבר וגם היום ברוחב לב לכל מני אנשים וקבוצות רחוקות שנות אור מהמרקסיזם (אפילו אור שאל קודם אותך איך הייתה "קודם" מארקסיסט)(???)שאילה מצויינת שעונה גם על שאילותך.

    3)מהפכת אוקטובר נמשכה מ1917 עד 1921 ועם מות לנין והשטלתות סטאלין על המפלגה הדמוקרטיה הפנימית (והכללית)בברה"מ(ובמפלגות הקומוניסתיות בכל העולם) נגמרה.בתקופה הקצרה שמייד לאחר המהפכה ב1917,היה מצב חרום נוראי.אז לא היה אינטרנט,לא דרכים,לא אמצעי תקשורת.המדינה הייתה הרוסה,מלחמת העולם הראשונה עדיין לא נגמרה,מעצמות המערב חברו כנגד מהפכת אוקטובר,אויבים פנימיים וחיצוניים תקפו מכל הכוונים.
    האם אתה לא מכיר את ההתרחשויות?איך אתה יכול להתנתק מכל הקונטקסט והנסיבות ולטעון טענות לצעדים "אנטי-דמוקרטיים"בתקופה כזו?
    טענות אלה הן לא תמימות,הן התחמקות מודעת.

    3),4),5) ראה תשובה למעלה

    6)וודאי שאני תומך במועצות פועלים ובשלטון מלמטה ולא שלטון מלמעלה.כל ביורוקרטיה,מפלגתית או ממשלתית הינה אסון והאויב הגדול של כל מהפכה ושינוי.
    אבל השאילה שלך מנוסחת בצורה מרושעת:
    כאילו אתה רוצה לדעת אם אני תומך ב"לירות בפועלים שובתים"? זו שאילה "כללית","אבסטרקטית" ?,שוב מנותקת מהנסיבות ,לא רלוונטית בעליל.
    אולי תשאל בנסיבות כאלה או כאלה,מה הייתה חושב ?
    דוגמה:האם במפעל המייצר תרופות שאמורות להציל
    מליוני אנשים ממוות במגפה נוראית,ועד העובדים מחליט לצאת לשביתה בגלל שלא קבלו מתנה לפסח,ואחרי מאמצים רבים של הדברות שכשלו,ועוד נסיון שכנוע ועוד אחד,ובינתיים עשרות אלפים מתים,הועד החליט להפסיק את הייצור
    יתכן שהייתי מסכים שידכאו את השביתה בכח.
    כל הסיפור אצלך הוא שאתה חושב במונחים אבסטרקטים,מנותקים מהמציאות,ובעולם של פנטזיה כזו,בעולם של DISNEYLAND ,אתה,אולי צודק.

  41. עקיבא אור הגיב:

    כרגיל סיום תשובתי נקטע הרי הקטע המסיים:

    האבחנה של מרכס שבעלות פרטית על אמצעי ייצור גוררת אבטלה ומלחמות תקיפה גם כיום.
    אך התרופה של מרכס אשר מחייבת בעלות המדינה על אמצעי הייצור תלויה במהות המדינה.
    מדינה המונהגת על ידי מנהיגי מפלגה פשטה את הרגל בכל העולם. אנשים משלימים עמה כי טרם הבינו שיש אפשרות להקים מדינה הנשלטת ישירות על ידי כל אזרחיה לפי העיקרון – כל אזרח זכאי בכל רגע להציע – לדון – ולהצביע – על כל החלטה פוליטית.
    להערכתי אתה-ורוב השמאל תתנגדו לכך בתחילה.
    זה צפוי כי אתם נעולים על שלטון של מפלגה.
    יבא יום בעתיד בו תשנו את דעתכם
    אם תיכנס לאתר הספרים שלי http://WWW.AKIORRBOOKS.COM
    תמצא שם מאמרים וספרים המסבירים את עמדותי.

    בברכת המאבק להקמת דמוקרטיה ישירה ואחולי הצלחה ל- 2010

    וכמה מלים לאשר פרוליך

    1)לא ענית על שאלתי: מדוע החליטו 5 מיליון תושבי לנינגרד במשאל עם שנערך בתקופת השלטון הסובייטי ב-12 ליוני 1991 ברוב של 54% להחליף את שם עירם מלנינגרד לסיינט פטרבורג?

    2)מדוע אסור היה לפועלים בברית-המועצות, וכבל ארץ בה שלטו מרכסיסטים, לקיים שביתות?

    3)מדוע אסור היה לפועלי ברה"מ להקים איגודים מקצועיים עצמאיים?

    4)מדוע אסר לנין על קיום סיעת "האופוזיציה הפועלית" של קולונטאי ושליאפניקוב במפלגה?

    5)מדוע הורו לנין-טרוצקי-וזינובייב לירות בפועלים ששבתו בפטרבורג ב-1921 ובימאים של המבצר הימי בקרונשטדט שתמכו בפועלים השובתים בפטרבורג?

    6)האם אתה תומך בשלטון של מועצות פועלים או בשלטון מפלגה הטוענת שהיא מייצגת פועלים ונותנת הוראות לירות בפועלים שובתים?

    עקיבא אור

  42. עקיבא אור הגיב:

    1-1-2010

    נשאלתי :
    "איך אתה, כאיש שמאל, מיישב את תמיכתך בדמוקרטיה ישירה עם העובדה שאילו תוחל בישראל הצבעה ישירה, זה יגמר כנראה בג’נוסייד שיעשו היהודים בערבים? "

    זו שאלה טיפוסית-וצפויה- של איש השמאל הישן (האליטיסטי) היא נובעת מחשיבה במושגים של "מצבים" ולא של במושגים של "תהליכים".

    סביר שאם תקום כיום דמוקרטיה ישירה בישראל יתמכו רבים במדיניות גזענית כלפי הפלסטינאים.
    זו לא "עובדה" אלא הנחה סבירה מבוססת על התבוננות במצב הנוכחי. אך האם המצב הנוכחי הוא מצב נצחי או שהוא עשוי להשתנות ?

    נתאר לנו שבמקום עבודה (פרטי-או ממשלתי!!!) דורשים העובדים לנהל את מקום עבודתם באמצעות דמוקרטיה ישירה. כלומר: רק אסיפה כללית של כל העובדים-לא וועד עובדים ולא איגוד מקצועי – תחליט את כללללל ההחלטות הנוגעות למקום עבודתם, כולל החלטות על חלוקת רווחים, על מדיניות השקעות, שעות העבודה, וכו’
    מה תהיה תגובת המעביד לדרישה כזאת?
    כל מעביד-פרטי או ממשלתי-יתנגד לכך בכל כוחו.
    זה יפתח מאבק ארוך וקשה מאוד (שיימשך שנים)

    מאבק משנה אנשים.

    כל מי שהשתתף במאבקים ציבוריים עובר שינוי גדול כתוצאה מהמאבק. אופי השינוי תלוי באופי המאבק. מי שנאבק לדמוקרטיה ישירה בעבודה יאבק גם לדמוקרטיה ישירה במדינה – ולהיפך – מי שנאבק לדמוקרטיה ישירה במדינה יאבק גם לדמוקרטיה ישירה בעבודה.
    דמוקרטיה מבוססת על זכיויות שוות לכוווולם. ללא אפלייה מינית, לאומית, דתית, גזעית.

    כיום מעוצבת חשיבת רוב הישראלים על ידי מערכת חינוך ציונית (או דתית) המעצבת גישה לאומנית – שהיא במהותה אנטי-דמוקרטית.
    מאבק לדמוקרטיה ישירה (שיימשך שנים רבות) יחנך תומכי דמוקרטיה ישירה להתנגד לכל אפלייה. כי אפלייה שוללת דמוקרטיה.
    רק כאשר רוב האזרחים יתמכו בדמוקרטיה ישירה אפשר יהיה לממש אותה כי דמוקרטיה ישירה מבוססת על השתתפות פעילה בקבלת החלטות.
    אי אפשר לכפות זאת על אנשים.
    בין הדרישה לדמוקרטיה ישירה לבין מימושה מפרידות שנות מאבק רבות אשר במהלכן יעברו הנאבקים שינויי תודעה עמוקים ומהותיים. מאבק משנה את הנאבקים.

    מי שרוצה "לחשוב מחדש" על בעיות החברה ומבין כי בעלות המדינה איננה פותרת בעיות הנוצרות מבעלות פרטית על אמצעי הייצור כדאי שייתן דעתו על האופציה החדשה של דמוקרטיה ישירה. ו

    כדאי גם שיחשוב במושגים של "תהליכים" ולא במושגים של "מצבים".

    כפי שאמר הרקליטוס – "PANTA REY".
    שנה טובה – עקיבא אור

  43. עקיבא אור הגיב:

    1-1-2010

    לשאלה:
    "איך אתה, כאיש שמאל, מיישב את תמיכתך בדמוקרטיה ישירה, עם העובדה שאילו תוחל בישראל הצבעה ישירה, זה יגמר כנראה בג’נוסייד שיעשו היהודים בערבים? "

    יענה כל אחד בהתאם לתשובתו לשאלה הבאה:

    במדינה כלשהי צריכים האזרחים לבחור בין דיקטטור נאור לבין פרלמנט לאומני.

    במה תבחר?
    בדיקטטור נאור או בפרלמנט לאומני?

    הבחירה קשה כי בשתי האופציות יש רכיב חיובי וגם רכיב שלילי

    אני מעדיף פרלמנט לאומני לא דיקטטור נאור.

    כי מבנה שלטון חשוב יותר מתוכן החלטותיו.

    שניהם ניתנים לשינוי אך שינוי שלטון קשה בהרבה משינוי החלטותיו.

    אני מעדיף דמוקרטיה ישירה שעשויה לקבל החלטות שאני מתנגד להן על פני משטר נציגים שעשוי לקבל החלטות שאני תומך בהן.

    עקיבא אור

  44. יעקב בן דוד לעקיבא אור הגיב:

    בנערותי עבדתי בקואופרטיב שבו העובדים החליטו וכו’ וכו’. כמות האינטריגות והנוכלויות ומידת הקטנוניות ההדדית שהיתה שם לא זו בלבד שלא נפלו מאלו של מקומות עבודה עם הנהלה רגילה, אלא עלו עליהם בהרבה. לא שהמצב היה מאד גרוע, אבל רחוק מאד מהאידיאל הקואופרטיבי.

    כמה שנים מאוחר יותר עבדתי במקום עבודה פרטי. היו לי יחסים מצוינים עם הבוס, ובלי משים גם השתתפתי בלא מעט החלטות חשובות.

    הכל תלוי בבני אדם. יש בורגנים טובים ובורגנים רעים, יש פרולטרים טובים ופרולטרים זוועתיים. גם הרפורמה האידיאלית ביותר לא תעזור אם אלה שאמורים ליישם אותה הם אנשים רעים, ולעומת זאת אנשים בעלי רצון טוב המסוגלים לנהל יחסי אנוש תקינים ירוויחו ויגרמו גם לעובדיהם להרוויח בגדול.

    המסקנה – לפעול מלכתחילה לכך שבני האדם האינדיבידואלים יהיו טובים יותר, במקום לנסות להכפיף אותם לכל מיני רעיונות שנראים מצוין על הנייר.

  45. עקיבא אור הגיב:

    הרי הסיום שנקטע בתגובה קודמת שלי:

    כיום מעוצבת חשיבת רוב הישראלים על ידי מערכת חינוך ציונית (או דתית) המעצבת גישה לאומנית – שהיא במהותה אנטי-דמוקרטית.

    מאבק לדמוקרטיה ישירה (שיימשך שנים רבות) יחנך מחדש תומכי דמוקרטיה ישירה להתנגד לכל אפלייה. כי אפלייה שוללת דמוקרטיה.

    רק כאשר רוב האזרחים יתמכו בדמוקרטיה ישירה אפשר יהיה לממש אותה כי דמוקרטיה ישירה מבוססת על השתתפות פעילה בקבלת החלטות.
    אי אפשר לכפות זאת על אנשים.

    בין הדרישה לדמוקרטיה ישירה לבין מימושה מפרידות שנים של מאבק אשר במהלכן יעברו הנאבקים שינויי תודעה עמוקים ומהותיים.

    מאבק משנה את הנאבקים.

    מי שרוצה "לחשוב מחדש" על בעיות החברה ומבין כי בעלות המדינה איננה פותרת בעיות הנוצרות מבעלות פרטית על אמצעי הייצור כדאי שייתן דעתו על האופציה החדשה של דמוקרטיה ישירה .
    כדאי גם שיחשוב במושגים של "תהליכים" ולא במושגים של "מצבים".

    כפי שאמר הרקליטוס – "PANTA REY".
    שנה טובה – עקיבא אור

  46. asher frohlich הגיב:

    לעקיבא

    בתגובתי אליך עניתי על שאילותיך.עכשיו אבקשיך שתענה על שאילותיי (זה דו-שיח,נכון ?)

    1)האם אתה חושב שהחברה האנושית מחולקת למעמדות ובחלוקה זו הן במאבק עקרוני?
    2)האם אתה חושב שההוויה היא זו שמובילה בקביעת התודעה או שהתודעה היא שמובילה את הוויה?
    3)האם אתה חושב ש"דמוקרטיה ישירה" אפשרית בחברה מעמדית ?

    אשמח גם אם תתייחס לתגובותיי הקודמות

  47. עקיבא אור הגיב:

    2.1.2010

    החבר בן-דויד כתב:
    …" הכל תלוי בבני אדם. יש בורגנים טובים ובורגנים רעים, יש פרולטרים טובים ופרולטרים זוועתיים. גם הרפורמה האידיאלית ביותר לא תעזור אם אלה שאמורים ליישם אותה הם אנשים רעים, ולעומת זאת אנשים בעלי רצון טוב המסוגלים לנהל יחסי אנוש תקינים ירוויחו ויגרמו גם לעובדיהם להרוויח בגדול.
    המסקנה – לפעול מלכתחילה לכך שבני האדם האינדיבידואלים יהיו טובים יותר, במקום לנסות להכפיף אותם לכל מיני רעיונות שנראים מצוין על הנייר."

    חבר יקר, אתה לא מבדיל בין האישי לחברתי.

    תאר לך מצב ממשי בארצות הברית של אמריקה בשנת 1850. בדרום ארה"ב קיים עדיין משטר עבדות. בצפון – קיים משטר קפיטליסטי.
    בדרום יש בעלי העבדים הגונים הדואגים לעבדים שלהם (כמו גם לסוסים שלהם) ומספקים להם מזון ומגורים הוגנים, וגם שכר הוגן. לעומת זאת בקפיטליזם בניו-יורק או בשיקאגו תנאי החיים קשים, מגורים ומזון עולים ביוקר, המעבידים מפטרים עובדים והם צפויים לאבטלה. בקיצור – קשה יותר לחיות אצל קפיטליסט קמצן בצפון ארה"ב מאשר אצל בעל עבדים נדיב בדרום ארה"ב.

    האם בגלל זאת תעדיף משטר עבדות על פני משטר קפיטליסטי?

    אותה בחירה קיימת גם בין קפיטליזם לדמוקרטיה ישירה.

    ייתכן שמבחינה אישית קשה למישהו בקואופרטיב יותר מאשר אצל קפיטליסט, האם בגלל זה תעדיף משטר בו כל החברה חייה במציאות של אנוכיות, תחרותיות, ו"קנה בזול ומכור ביוקר" ?

    אתה – אולי – כן.

    אני – לא.

    שנה טובה

    עקיבא אור

  48. לעקיבא הגיב:

    תבין, אנחנו לא מדברים על "החלטות שאתה לא מסכים איתן". אנחנו לא מדברים על עניינים שנויים במחלוקת. אנחנו מדברים על ג’נוסייד, פיור אנד סימפל. היהודים יגרשו את הערבים החוצה, יעשו בהם שפטים, ויהרסו חברתית, תרבותית ופוליטית את מה שנשאר מהם. זה יהיה טיהור אתני.
    האם אתה מוכן לקבל את זה, בשם הפרינציפ של מבנה קבלת ההחלטות הקדוש?

  49. עקיבא אור הגיב:

    3-1-2010

    החבר אשר פרוליך כותב לי
    "בתגובתי אליך עניתי על שאילותיך.עכשיו אבקשיך שתענה על שאילותיי (זה דו-שיח,נכון ?)

    1)האם אתה חושב שהחברה האנושית מחולקת למעמדות ובחלוקה זו הן במאבק עקרוני?
    2)האם אתה חושב שההוויה היא זו שמובילה בקביעת התודעה או שהתודעה היא שמובילה את הוויה?
    3)האם אתה חושב ש"דמוקרטיה ישירה" אפשרית בחברה מעמדית ?
    אשמח גם אם תתייחס לתגובותיי הקודמות "

    לחבר פרוליך שלום,
    תשובותיך לשאלותי היו התחמקויות ולא ענינייות,כפי שאראה לך,למרות זאת אענה על שאלותיך אך בגלל ההגבלה על האורך בתגובה אענה כאן על שאלה מספר 1 .
    בתגובה הבאה אענה על 2 וכו’..
    תשובתי לשלאה מספר 1
    1)אם אתה שואל על "מעמדות" עליך להגדיר
    "מעמד". מה ההגדרה שלך ל"מעמד" ?
    קרל מרכס הגדיר "מעמד" לפי בעלות על אמצעי הייצור: יש מעמד בעלי אמצעי ייצור-פיאודלים, תעשיינים, בנקאים, ויש מעמד שאינם בעלי אמצעי ייצור שהם רק בעלי כושר לעבוד באמצעי הייצור שבבעלות אחרים – עבדים, וואסלים או שכירים בחקלאות-בתעשייה-במסחר. בין שני המעמדות מתנהל "מאבק מעמדי" על ניכוס תוצרי הייצור – ועל השלטון. אני מעריך שאתה מסכים להגדרת מרכס.היא בוודאי בעלת תוקף בכלכלה – ובמשטר של בעלות פרטית על אמצעי הייצור. אך מה קורה בכלכלה-או במשטר-של בעלות ציבורית או ממשלתית על אמצעי הייצור? בכלכלה זו כולם שכירים שאפשר לפטר מהעבודה ואינם יכולים להוריש את תפקידם לצאצאיהם. ואין בעלות על אמצעי הייצור לאף אחד. זה היה המצב בברית-המועצות וכל "הגוש המזרחי". כולם בברית-המועצות היו שכירים. בכלכלה מולאמת אין בעלות פרטית אבל יש הרבה מאבקים בין בעלי סמכות החלטה לבין חסרי סמכות החלטה.
    יש שכירים שאינם "בעלים" אך יש להם סמכות להחליט מה – ואיך – לייצר, וגם איזה ספר, מוזיקה, או סרט, מותר לכולם לראות, ויש רוב של 99.99% שאין להם סמכות להחליט שום דבר בקשר לייצור או לספר, סרט, או מוזיקה. לפי מרכס אין כאן "מעמדות". אבל במציאות יש מאבק. נוסף לכך: התיאוריה של מרכס לא עזרה לאלה שסבלו דיכוי בברית-המועצות להילחם נגד הדיכוי.
    להיפך, היא הצדיקה דיכוי כל מי שמתח ביקורת על מדיניות לנין (ולא רק סטאלין) או ביקר את מנהל בית-החרושת בו עבד.
    המרכסיזם טען כי דיכוי בברית-המועצות הוא "מלחמת המעמדות" נגד אויבי הכלכלה המולאמת.

    במשטר של בעלות ממשלתית המאבקים אינם על רווחים אלא על סמכות ההחלטה. הדרישה "להלאים את הכלכלה" מומשה – ולא ביטלה דיכוי.
    במצב כזה צריך לדרוש ביטול ההפרדה בין מחליטים למבצעים והקמת משטר בו המבצעים הם המחליטים.
    המאבק העיקרי כיום הוא על "סמכות ההחלטה". "בעלות" היא רק מקרה ספציפי שמעניק סמכות החלטה. באקונין הבין שהמאבק המהותי הוא על סמכות ההחלטה ולא על הבעלות. אך לא מרכס.
    אני שולל את התרופה שהציע באקונין – "ביטול המדינה". כיום אפשר להקים מדינה המנוהלת ישירות על ידי כל האזרחים בלי בחירות ובלי פוליטיקאים. זו התרופה שאני מציע.

    בתגובה הבאה אענה על שאלה 2

    עקיבא אור

  50. עקיבא אור הגיב:

    3.1.2010

    לאשר פרוליך – תשובה לשאלה מספר 3 ששאלת אותי:
    3)האם אתה חושב ש"דמוקרטיה ישירה" אפשרית בחברה מעמדית ? "

    תשובתי:
    מבחינה תאורטית -כן
    מבחינה מעשית – לא.

    מדוע "כן" מבחינה תיאורטית?
    כי ד"י אינה עוסקת בשאלה "מה תוכן ההחלטה?" אלא רק בשאלה "מי מוסמך להחליט?"
    מבחינה תיאורטית ייתכן מצב – לאחר הקמת משטר ד"י – בו עובדי מקום עבודה מסוים מחליטים כי הם רוצים שאדם יחיד-לא אסיפה כללית של כל העובדים- ינהל את מקום עבודתם. אם נשמרת זכות העובדים לשנות החלטה זו בכל רגע זה לא סותר ד"י. הם יכולים להחליט שיותר משתלם להם שמנהל יחיד יחליט הכל ואם מתברר להם שזה לא לטובתם הם יכולים לבטל החלטה זו.
    בד"י הכל פתוח תמיד לשינוי
    לכן מבחינה תיאורטית ייתכן שיהיה מעמד של בעלי אמצעי ייצור גם בד"י.

    מבחינה מעשית לא יכולה ד"י לקום ללא מאבק ממושך וקשה שימשך שנים רבות. במשך מאבק זה יתנגדו רוב המעבידים – בין אם הם בעלי-הון פרטיים ובין אם הם פקידי חברות ציבוריות או ממשלתיות – לכל ניסיון של העובדים לממש ד"י במקום העבודה, וכמובן גם במדינה כולה.
    סביר לכן שכאשר תקום לבסוף ד"י היא תבטל את סמכות בעלי-ההון ומנהלי החברות הציבוריות והממשלתיות להחליט כל החלטה הנוגעת לייצור. ביטול הסמכות להחליט החלטות בתחום הייצור הוא ביטול הבעלות כי "בעלות על "X" היא "סמכות להחליט הכל על "X" .
    אם אין סמכות להחליט – אין "בעלות".
    אם אין "בעלות" אין מעמד של "בעלי-הון".

    עקיבא אור

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים