הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 בדצמבר, 2009 115 תגובות

במאמרי הקודם כתבתי על שלילת ההתערבות והפלישה לארצות אחרות בשם זכויות אדם כביכול, שמביע יאן בריקמונט, באופן חד משמעי, בספרו אימפריאליזם הומניטרי. בריקמונט אינו מדבר על פולשים בעלמא. לגבי דידו, המעשים הללו מתחברים יחד למקור אחד, הלא היא המעצמה החזקה בעולם – ארה"ב.


בריקמונט כותב: "זו ארצות הברית על כוחה הצבאי המקיימת את העולם הבלתי צודק באופן קיצוני שבו אנו חיים. "ארה"ב, ולא עיראק או יוגוסלביה, היא הארץ שהכוחות המתקדמים בעולם מתעמתים אתה וימשיכו להתעמת אתה, עימות אחר עימות. כל הצלחה של ארה"ב במלחמה או בדיפלומטיה היא, לפחות בחלקה, נסיגה של הכוחות המתקדמים".

יש לומר, שבריקמונט מניח כאן רף גבוה מאוד לתנועות לזכויות אדם ולתנועות מחאה שונות. הרי בחוגי שמאל רחבים קביעה מעין זו נראית מוגזמת מאוד. לא פעם אתה שומע תמיהה של "שמאלנים" השואלים: "האם אמריקה אשמה בכול?" בארה"ב עצמה שואלים לא פעם בתמיהה – "למה הם שונאים אותנו?" ורואים בזה קנאה לשמה וטינה לדוד סם המיטיב. על כך בריקמונט מעיר בכתבו, שבמקום שישאלו מדוע שונאים "אותנו" מוטב שישאלו – מדוע שונאים את "המדיניות שלנו" – ואז יוכלו לחשוב מעט במה מדובר. ובסוגריים, גם אצלנו המצב דומה. במקום השאלה, "למה שונאים את ישראל?" יש לשאול: "מדוע שונאים את מעשיה של ישראל?"


בריקמונט מנסה לנווט את התנועות להגנה על זכויות אדם והמחאה לכיוון התוקף. הוא יוצא נגד הגישה של "נגד זה ונגד זה גם כן": "נגד בוש וגם נגד סדאם חוסיין" או "נגד נאטו וגם נגד מילוסוביץ’". והוא שואל: כלום מישהו יצא בשעתו "נגד ארה"ב וגם נגד וייטנאם"? או במלחמת העולם השניה – "נגד היטלר ונגד סטאלין"?


הרצון לרצות את כולם, לרכך את המחאה ולתת לכוח הגדול לעבור ולכבוש (את עיראק או את הבלקן), מחטיא את המטרה ולמעשה, הוא עוזר לחזק את התוקף.


כך למשל, הוא מבקר ארגונים לזכויות אדם כגון, Human Rights Watch ואמנסטי הבינלאומי, אשר בפרוץ מלחמת עיראק פירסמו קריאה תקיפה לכוחות הלוחמים (כינוי נייטרלי לתוקף ולנתקף גם יחד) לשמור על חוקי המלחמה. שום מילה על אי חוקיותה של הצתת המלחמה עצמה או, מה שהחוק הבינלאומי מכנה, "פשע עליון" מצד מי שפתחו במלחמה. בריקמונט ממשיך ואומר: ארגונים אלה כמו מציעים לאנסים להשתמש בקונדום, זה אולי טוב מלא כלום, אך לבסוף אפילו לא נעשה בהם שימוש. והוא חוזר: האידיאולוגיה של התערבות בשם זכויות אדם הייתה האמצעי המושלם להריסת תנועות שלום ותנועות אנטי-אימפריאליסטיות".


גם בישראל קיימת בקרב ארגוני זכויות אדם אמביוולנטיות ביחס להתערבותה של אמריקה ברחבי העולם. עדיין זכור לי כיצד בזמן חיבור עצומה נגד הפלישה לעיראק התנהלו בינינו וויכוחים סוערים בשאלה, מי אשם יותר, ארה"ב או סדאם חוסיין? עם זאת, יש לציין לטובה את ארגוני זכויות האדם הישראלים הממלאים תפקיד נהדר כאשר מדובר במחאה נגד הכיבוש הישראלי. בקרנות הרחובות בערים, בנעלין, בבילעין ובשייח ג’ראח הם מפגינים ללא מורך רוח ובהתמדה נגד הכיבוש. (אך, בעצם ארגונים אלה הם יותר ארגונים נגד הכיבוש ולמען השלום מאשר ארגוני זכויות אדם במובנם המצומצם).


בריקמונט הולך בעקבות הפובליציסט טוני יודט, שכינה את הליברלים שתמכו בתמימותם בהתערבות האמריקאית בעיראק למען כינון דמוקרטיה כביכול, ובכך סייעו לתעמולה האמריקאית, בכינוי "האידיוטים המועילים של בוש". כיום, יתכן שאפשר כבר לדבר על "האידיוטים המועילים של אובמה". כמה נאומים יפים שלו העבירו אותם על דעתם והם הפכו לחסידיו הנלהבים, וכך הצליחו להחליש את המחאה העולמית התקיפה שהיינו עדים לה בשנות בוש. כאילו יש הבדל ממשי בין מדיניות בוש לזו של אובמה. מי שמטיל ספק בכך שיצא וישאל את העיראקים, האפגנים והפלסטינים, ולאחרונה, אפילו חלק גדול מן האמריקאים.


פרס נובל לשלום


נאומו של אובמה בעת קבלת "פרס נובל לשלום" (מעשה אורווליאני כשלעצמו) הוא דוגמה אווילית במיוחד לנתינת במה לאימפריאליזם ההומניטרי שאותו מגנה בריקמונט. הנה עומד לו נשיא אמריקאי, שהחליט לאחרונה לשלוח עוד 30 אלף חיילים לאפגניסטן, צעד מלחמתי המוערך כאימוץ מלא של מדיניות בוש, ודווקא אז מוענק לו פרס השלום. זהו נשיא המחזיק צבא כיבוש בעיראק, נשיא שלאחרונה עוד העלה את התקציב הצבאי האמריקאי הדומה בגודלו לתקציבן הצבאי של כל מדינות העולם. נשיא המחזיק 700 בסיסי צבא ביותר מ-100 ארצות בעולם, המאיים חזור ושוב על איראן ("האופציה על השולחן"), מקבל את פרס נובל לשלום! ובנאומו הוא מסביר שיש מלחמות צודקות. אלו הן, כנראה, המלחמות בעיראק ובאפגניסטן, שלפיו נכפו על אמריקה, והן, כמובן, מתנהלות למען ההומניזם והדמוקרטיה. הנה הוא מזכיר לנו שהוא המפקד העליון של צבא ארה"ב, וכי הוא צריך להגן על ארצו. הארץ בעלת העליונות הצבאית המוחלטת בעולם (עובדה שהנצים הליברלים מזכירים לנו תמיד בהנאה מרובה) צריכה לאסור מלחמה מתוך פחד וכדי "להגן" על עצמה. אבל כזהו מנהגן של אימפריות. כבר הרומאים טענו, שכל מלחמותיהם היו מלחמות מגן וכך, תוך מלחמות הגנה בלתי פוסקות, הפכה רומא לאימפריה אדירה.


התמונה העגומה הזו באוסלו, שבה הוענק פרס נובל לשלום לוורלורד הגדול בעולם, היא גם תמונה אירופית מובהקת. שופטי הפרס הם אירופאים וגם הקהל המתמוגג והמוחא כפיים הינו ברובו כזה. אולם ראוי להזכיר שמוחאי הכפיים הללו מייצגים כ-80 אחוז מן ההוצאות הצבאיות בעולם (זהו, בערך, התקציב הצבאי של ארה"ב ובנות בריתה באירופה). והם שמטיפים, בעיקר לעולם השלישי, על שלום ועל זכויות אדם.
 
וכבר נמצאים גם "אידיוטים מועילים" חדשים של אובמה, והפעם הם העיתונאים בעולם המערבי, הנפעמים עכשיו מן ה"ריאליזם" בנאומו של אובמה. הם מסבירים שאובמה מבין שאי אפשר להגיע לעולם אידיאלי ומסתפקים בעולם הריאלי של המלחמות ה"צודקות" של אובמה בעיראק ובאפגניסטן, בהכנות למלחמה נגד איראן, ולריאליזם של הכיבוש הישראלי והמצור על רצועת עזה.


כאשר בריקמונט מדגיש את התפקיד המרכזי שאמריקה ממלאת בהפרות של זכויות אדם ברחבי העולם במלחמותיה הגדולות והקטנות, הוא מנסה להסביר זאת גם לרבים וטובים בתנועות לזכויות אדם בעולם ואצלנו. ביניהם נמצאים לא מעטים (בשום אופן לא כולם או רובם) התולים את תקוותיהם דווקא בארה"ב הזאת. כאשר נבחר אובמה לנשיאות, הם נעשו אופטימיים. האופוריה לא ידעה גבול. ואילו עתה הם נאנחים ושואלים-מקווים, מתי כבר יתעשת אובמה ויכפה על ישראל נסיגה מן השטחים.


הסיבה לכך היא, שבעצם הם רואים את ארה"ב ואת משטרה כדוגמה לשאיפות של התנועות לזכויות אדם. ארה"ב משמשת להם דוגמה לשמירת על זכויות אזרח: בחירות אחת לארבע שנים, עיתונות חופשית, שוק חופשי. לזכויות אלו הם מייחלים. ניתוח חברתי של ארה"ב ומשטרה אינו מעניינם כי המושגים קפיטליזם ויותר מזה – אימפריאליזם – אינם מתחומי עניינם. הם דוחים בשתי ידיים גישה "אנטי–אמריקאית". הם גם תופסים את עניין זכויות האזרח כתרבות אירופית העומדת כנגד תרבות המזרח ה"פרימיטיבית".


קודם האוכל אחר כך המוסר


בריקמונט אינו עושה הנחות למערב: לא הייתה שום אידיליה, הוא כותב, ביצירת מדינות הלאום האירופיות או של ארה"ב. מלחמות, השמדה של אוכלוסיות ילידיות, רדיפה ללא רחם של כוחות צנטריפוגליים מבפנים. בריקמונט ממשיך ואומר: אילו הרוסים היו מעוללים לצ’צ’נים מה שהאמריקאים עוללו לאינדיאנים לא היה כיום סכסוך עם צ’צ’ניה. היא לא הייתה קיימת. הוא אינו תומך בהתנהגות הרוסים בצ’צ’ניה, אך הוא מציע לאנשי המערב להפגין מעט יותר צניעות כאשר הם מדברים על סכסוך זה או על סכסוכים אחרים.


והוא מוסיף כי לו סין או יוגוסלביה היו נהנות מתקופה ארוכה של התפתחות כלכלית והיו מגיעות לרמתו הכלכלית של המערב, יתכן מאוד שטיבט וקוסובו היו דומות כיום במצבן לווילס בבריטניה, חבל ברטאן בצרפת, לבסקים בספרד ולקורסיקה.


בעיני בריקמונט רחוקה גם התפתחותה של סין כיום מלהיות אידיאלית. הוא מדמה אותה לאנגליה בזמנו של דיקנס. את המערב המגנה את סין הוא שואל, למה מצפים מן הסינים? האם קולוניזציה שלנו? (כמו שאנגליה נהגה בשעתה?) מה רוצה המערב מן העולם השלישי? שואל בריקמונט. האם הוא מצפה להתפתחות כמו זו של המערב כלומר, מלחמות עקובות דם ביניהן, מלחמות דת ואזרחים בתוכן, חוסר דמוקרטיה ובוודאי התעלמות מזכויות אדם כפי שאנו מכירים כיום? או אולי דורש מהם המערב לוותר על המסע הקשה של התפתחות כלכלית אל רמת חיים גבוהה יותר. כלומר, שימשיכו לרעוב ובלבד שישמרו על עקרונות נעלים שאירופה ואמריקה בתנאים דומים אלה מעולם לא שמרו?


האם המערב מוכן לוותר על רמת חייו לטובת הארצות המתפתחות? (רק השבוע בוועידת האקלים שהיתה בקופנהגן למדנו שהמערב אינו חולם לעשות זאת).


בריקמונט מסתייג גם מעמדת המערב כלפי ברית המועצות. עמדת ברה"מ בתקופת המלחמה הקרה היתה, לדעתו, הגנתית בעיקרה. הוא אינו מקבל את השיח המערבי המקובל, המבקש לראות בסטאליניזם לא יותר מתוצאה פנימית של המשטר. לדעתו, איש אינו יכול לחזות מה היה קורה בברה"מ אלמלא היא נולדה מתוך זוועותיה של מלחמת האזרחים והייתה מחוייבת להשיג בתוך עשור את המערב, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה צבאית, לנוכח הסכנה הנאצית. לפיכך, הוא מבקר את עמדת הטרוצקיסטים, האנרכיסטים ורוב המפלגות הקומוניסטיות, המתחרים כיום זה בזה בהוקעת הסטאליניזם, בלי להתייחס לכך שהוא היה, במידה רבה, תגובה לאיומים ולהתקפות מבחוץ. לדעתו, התנהגות זו הינה התקפלות בפני האימפריאליזם.


כשלון הסוציאליזם המדעי, טוען בריקמונט, הוביל אנשים רבים בשמאל בחזרה לסוציאליזם אוטופי. בנקיטת עמדה של טהרנות מוסרית, אוניברסלית, אבסולוטית ומיידית המולידה אי התערבות פוליטית כדי שלא יואשמו, חלילה, בתמיכה בסטאלין או בפול פוט. יש לזכור, מטעים בריקמונט, שבכל פוליטיקה יעילה יש גם צדדים אפלים וכי לא פעם יש להגן על הרע במיעוטו כנגד הגמוניה אמריקנית.


ספרו של בריקמונט הוא ספר של אדם רדיקלי אמיתי, שאינו חושש לשאול גם את השאלות הקשות ביותר ואינו מסתפק באמירות מקובלות וסתמיות. הוא גם אינו חוסך את שבט ביקורתו מן השמאל. יש להניח, שחלק מדעותיו יעוררו ויכוח בין אנשי שמאל. אך נראה, שהגיע הזמן לעורר מחדש שאלות שנקברו מתחת למסך הכבד של הדעות המקובלות.
 
תקצר היריעה כאן למסירת שלל הרעיונות המובעים בספר החשוב הזה. אהבתי במיוחד את האופן שבו רואה בריקמונט את המערב האימפריאלי-מתנשא דרך עיני העולם השלישי. בכך הוא הלך בדרכיהם של פאנון, לינדקוויסט, טריק עלי, וישי פראשאד ועוד רבים.


פעם שאלו את גנדי מה דעתו על הציוויליזציה המערבית והוא ענה: זה רעיון מצוין.


Bricmont Jean. Humanitarian Imperialism – (Using Human Rights to Sell War); Monthly Review Books; New York, 2006.

תגובות
נושאים: מאמרים

115 תגובות

  1. כליל החורש נאורי הגיב:

    לגדעון ספירו:
    או שאולי עדיף לך שלא לקבל את החלופות האלה. למשל לא להצביע כלל בבחירות, וכך אינך חייב לאחר מכן להגן על עמדה שאינך מאמין בה. בעצם כך שאתה מעלה את חמאס מול פתח כשאף אחד אינו מאיים עליך, אישית, במוות או בסבל אם תסרב לבחור ביניהם, אתה מקדם את המחשבה התבוסתנית, שכל מה שאפשר לעשות הוא לבחור בין החלופות שמוצגות לך על ידי שיטת הבחירות הבורגנית, וזה הרבה יותר גרוע מכל מפלגה שיכולה לעלות לשלטוון.

  2. אסיה הגיב:

    אז רגע, מדוע טאריק עלי ומיכאל ורשבסקי מיקדו לא מתאחדים יחד?

  3. גדעון ספירו הגיב:

    לכליל החורש נאורי,

    מסכים איתך שלעתים הרע במיעוטו הוא עדיין רע דיו כדי להימנע מהשתתפות בבחירות.

  4. מיתוג שקרי למ.ש. הגיב:

    בהודעת "טאריק עלי" שוב מוזכר שם מיכאל שרון ללא קשר לנאמר. איימתם בעבר על שרון שיש לכם יחצני"ם שימתגו לו דמות שיקרית, על ידי חזרות ללא הרף על שקרים כלפיו תוך הסתה לחרם כלפיו. אין חוק בישראל?

  5. שמואל אמיר הגיב:

    גדעון,
    זאת אמריקה שחלקת לה תשבחות שהיא מתנגדת לשלטון סודן

    — קישור —

  6. שנת 2010 – שהטובים ישפר חלקם הגיב:

    והרעים – אלה המביאים את כל הצרות, שרבים ישובו מדרכם, בעקבות חרטה או בעקבות עונש מ"שמים".

    השנה לכעצמה לא "עושה" כלום – האנשים הם העושים את השנה.

    שנת 2010 חדשה ומאושרת – להקת Abba
    — קישור —

    מ.ש.

  7. לאסיה: את לא יודעת שאיפה שיש שני טרוצקיסטים יש ארבעה אירגונים וחמש סיעות? הגיב:

    זה חוק מתמטי.

  8. גדעון ספירו הגיב:

    לשמואל,

    לא חלקתי שבחים לארה"ב. יש לי ביקורת עליה וביטוי לכך תמצא בטוריי. ציינתי, ואני עומד מאחורי זאת, כי ארה"ב אינה התגלמות הרוע.
    באשר לטבח העם בדרפור, כתבתי שארה"ב לא תומכת במשטרו של פושע המלחמה באשיר, וזה נכון כיום. זה אך טבעי שבעיתון socialist worker, אליו אתה מפנה אותי, כל הזעם יופנה לארה"ב, זהו יסוד פולחני מוכר שעדיין מתקיים אצל חלקים מהשמאל הישן וספיחיו בשמאל החדש, אבל אפילו הכותב David Whitehouse , לאחר כל התשפוכת האנטי אמריקאית, לא יכול היה להימנע מאזכורה של סין הקומוניסטית כמי שתומכת במשטרו הפושע של באשיר בסודן בגלל תאוות הנפט. China has even become Sudan’s top foreign investor and controls the oil concession in southern Darfur.
    וגם זאת ראוי לזכור: התמיכה בפליטי דרפור, בעיקר במזון ובסיוע רפואי, רחוקה מלספק, אבל מבין המסייעים, חלקה של ארה"ב הוא הגדול ביותר.

  9. שמואל אמיר הגיב:

    לגדעון, אני מצטער מאוד שהמאמר תחת הכותרת "ושינגטון עמדה בצד לנוכח הג’נוסייד" לא נגע ללבך ולא שכנע אותך. אני גם תוהה כיצד אינך מבין שהכיבוש, שאתה נאבק בו בצורה מרשימה, לא היה יכול להתקיים ולהימשך זמן כה רב בלי העזרה והתמיכה האמריקאית, כלומר האימפריאליזם האמריקני. אני מקווה שעוד תשנה את דעתך עם הזמן. אני מסיים בזה את הוויכוח בינינו – אמרתי כבר את אשר על ליבי. שנה טובה. שמואל

  10. לשמואל אמיר: הקישור שהבאת מביא האשמות מדהימות נגד ארה"ב הגיב:

    למשל ההאשמה הנוראה שארה"ב דחפה להסכם בין המורדים בדרפור לבין הממשלה (המאמר הוא מספטמבר 2004):

    Under pressure from the U.S., the SPLA and Bashir reached an agreement in May to share power and the south’s oil wealth.

    ממש פשע מלחמה מצד האימפריאליזם האמריקאי שרצה שהממשלה והמורדים יחתמו על הסכם שלום ויחלקו ביניהם את אוצרות הנפט.

    ואם לא די בפשע הזה, ביצע ממשל בוש פשע מלחמה נורא נוסף: הוא תמך בהתערבות של האו"ם ושל האירגון לאחדות אפריקה בסודן כדי להגן על האוכלוסיה בדרפור. כדאי לקרוא את הדברים במקור:

    Even military intervention by the African Union is not neutral. Its most prominent backer is the regime of Nigerian military strongman Olusegun Obasanjo, who wants to curry favor with the U.S. and elevate Nigeria as a reliable "sub-imperial" power…
    While U.S. troops–and credibility–are tied up in Afghanistan and Iraq, Bush may settle for a long-term siege of Sudan, through UN pressure and AU troops.

    בקיצור, מה שארה"ב לא תעשה יהיה רע, ממש כמו ישראל. השנאה לארה"ב ולישראל העבירה פה כבר מזמן כמה אנשים על דעתם.

  11. יוליוס לשמואל אמיר הגיב:

    הקישור שהבאת הוא אחת מאותן דוגמאות אופייניות, שבהן אחרי שמנפים את כל הפירושים והספקולציות (בעלות האופי האנטי אמריקני בעליל), דווקא מתקבלת תמונה חיובית למדי על מעורבותה של ארה"ב בסכסוך. מסתבר שגם אז וגם בשנים שעברו מאז ארה"ב היא היחידה שבכלל עשתה משהו כדי להפסיק את הטבח בדרפור.

    בכל אופן, אפשר לתאר את מאמרי הזעם שהיו מופיעים כאן אילו היה בוש מתערב התערבות צבאית. רבע מיליון נרצחים (עד היום) תוך מעשי זוועה מסמרי שיער, זה מה שנקרא הרע במיעוטו.

  12. אודי הגיב:

    בריקמן נראה משכנע בכול הנוגע לביקורת של השיח הליברלי של ארגוני זכויות האדם הממלאים את תפקיד השופט המוסרי הניצב מהצד ומגיע רק לאחר מעשה, במקום להתייצב לצידם של החלכאים והנדכאים הנאבקים כנגד השלטון האמריקאי בעולם. אולם חסרונו הגדול הוא ההסבר הדיכוטומי הפשטני של העולם לטובים (העמים המדוכאים) ורעים (האימפריאליסטים האמריקאים). הסבר המבוסס כנראה על פרשנות דוגמטית של הלניניזם-מאואיזם. היסוד הפשטני טמון בתפישה לא דיאלקטית של המאבק לשחרור, כלומר הצגתו כניגוד מוחלט בין תזה ואנטי תזה ללא הממד של הסינתזה. כדי להמחיש את הדברים מספיק להפנות את המבט לסכסוך שלנו. מה מוסיפה ומועילה לנו הביקורת של בריקמן המציגה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני (לא היהודי-ערבי) כמאבקם של הפלסטינים בלבד, מאבק המושג וממומש על דרך השלילה בלבד, על ידי הכנעתו וחיסולו של "הכובש הישראלי". כך, בעולם המושגים הדיכוטומי של בריקמן, המאבק של החמאס נתפס כאקט של שחרור אולטימטיבי מעולו ונוכחותו של הכיבוש הישראלי . השאלה היא אבל מה בדיוק מקומו של איש השמאל הפלסטיני והישראלי הנאבקים בתורם בד בבד כנגד כול סוגי "הכיבוש" והדיכוי המתקיימים בתוך החברות הישראלית והפלסטינית עצמן?

  13. שאלה לשמואל אמיר: האם העם האמריקאי לא יודע מי הכי נאמן למאוויו? הגיב:

    "רצון העם האמריקאי היום הוא התנגדות למלחמות עיראק ואפגניסטן כמו בשעתו ביחס למלחמת וייטנאם. העם כמהה לביטוח בריאות לכל, לתעסוקה לכל אחד, לפיצוי לאלה שאבדו את בתיהם או את חסכונותיהם. הוא מתנגד מאוד לחזרת המנהלים הפיננסיים לעמדותיהם ונכסיהם."

    יש מפלגה אחת בלבד בארה"ב הנאמנה למאוויו של העם האמריקאי: המפלגה הקומוניסטית CPUSA שהיא ע"פ הגדרתה

    A militant, activist, working class party that unites workers, students, professionals and farmers from various backgrounds,

    כלומר את כל שכבות העם האמריקאי חוץ מהחזירים הקפיטליסטיים.

    — קישור —

    האם העם האמריקאי לא יודע זאת? האם הוא לא שמע על המפלגה הזאת?

    אז למה הוא לא בוחר בה? כלומר איזה פרומיל או שניים כן בוחרים – אבל מה עם הייתר?

    אולי כדאי לתרגם את דבריך המאלפים לאנגלית ולהפיצם ברחבי ארה"ב תוך איזכור המפלגה שתגשים את כל הדברים האלה? בטוח שאף אחד שם לא יישאר אדיש.

    וכך יוכלו האמריקאים המנוצלים והמדוכאים לבחור סוף סוף את נציגיהם האמיתיים.

  14. כליל החורש נאורי הגיב:

    כן. וברה"מ הצליחה למכור את כל ההתערבויות האימפריאליסטיות שלה כשחרור לאומי סוציאליסטי. זה משהו שאימפריות טובות בו.

  15. גדעון ספירו הגיב:

    לשמואל,

    אין בינינו ויכוח על כך שארה"ב ראויה לביקורת נוקבת בכל הקשור למדיניותה הבינלאומית. התמיכה שלה בכיבוש הישראלי הוא אחת הדוגמאות. תמיכה זו לא משחחרת את ישראל מאחריותה למעשיה. צריך להיזהר להפוך את ארה"ב לשטן הגדול, מקור כל הרע בעולם. שאחרת אתה נופל למלכודת המושגים של אל קאעידה. לגבי דארפור, גם לפי המאמר שעליו המלצת, ארה"ב אינה הרשע האולטימטיבי.הביקורת צריכה להיות במינון הנכון לגבי כל מקרה ומקרה. וחוץ מזה, יש גם כמה דברים טובים בארה"ב.

  16. קורא אנגלי הגיב:

    הדיון שהתפתח כאן מחזיר אותי, שוב, להרולד פינטר.

    — קישור —

    The United States supported and in many cases engendered every right wing military dictatorship in the world after the end of the Second World War. I refer to Indonesia, Greece, Uruguay, Brazil, Paraguay, Haiti, Turkey, the Philippines, Guatemala, El Salvador, and, of course, Chile.

    The horror the United States inflicted upon Chile in 1973 can never be purged and can never be forgiven. Hundreds of thousands of deaths took place throughout these countries. Did they take place? And are they in all cases attributable to US foreign policy?

    The answer is yes they did take place and they are attributable to American foreign policy.
    But you wouldn’t know it.
    It never happened.
    Nothing ever happened.
    Even while it was happening it wasn’t happening.
    It didn’t matter.
    It was of no interest.

    The crimes of the United States have been systematic, constant, vicious, remorseless, but very few people have actually talked about them. You have to hand it to America. It has exercised a quite clinical manipulation of power worldwide while masquerading as a force for universal good.

    It’s a brilliant, even witty, highly successful act of hypnosis.

  17. מיכאל ט ,למיכאל שרון הגיב:

    מומבאי זה לא בהונג קונג.

  18. למען אמריקה הגיב:

    זה כל כך צפוי- מדברים על אמריקה היום מיד יקפוץ מישהו עם ברה"מ "האימפריאליסטית" – שכבר איננה. מה לא עושים כדי להגן על אימפריאליזם אמריקאי.היום.

  19. כליל החורש נאורי הגיב:

    מה לעשות שרוסיה וסין לא תועמלניות טובות כמו ארה"ב וברה"מ (כשהייתה), למרות שהן עושות מאמצים.
    אני דווקא מוצא שבכל דיון על האימפריאליזם מי שקופץ בחזית הם אלה עם ראיית העולם החד-מימדית, שלא מסוגלים להבין שניתן לבקר את האימפריאליזם כתהליך, ולתקוף את כל המדינות האימפריאליסטיות, גם אלה שאינן ארה"ב, מבלי שזו תהיה "הגנה" על ארה"ב. כותב המאמר וכותב הספר בו מדובר שייכים, כמובן, למחנה הזה.

  20. אנג’לו איידן הגיב:

    ‘למען אמריקה’ מאשים אשמה נכונה ובדוקה את כל אלה שמנסים להכשיל את החשיפות הברורות על האימפריאליזם של ימינו, כלומר, על ההשתלטות הפוליטית-כלכלית (גם באמצעים צבאיים, ברוחבו ובאורכו של כל העולם על-ידי ההון הפיננסי; בדיוק זה שגרם בעל כורכו למשברים האחרונים; בדיוק זה שאין לא ברירה אלא להשקיע בגבולות לאומיים הזרים לו; בדיוק זה שממזג את ההון היצרני עם ההון הבנקאי; בדיוק זה שחיסל את התחרות החופשית עד לרמת הסדרים כובלים של קרטלים על חלק מקבוצות המונופולים, חוץ מחברות נאמנות להשקעות ומונופולים אחרים) שלו.

    אבל, אם נסתכל מן הצד שלהם, ניווכח כי הצדק איתם. אין להם מה להפסיד (בינתיים). הם דווקא מרוויחים. זה האימפריאליזם שמפטם אותם (כמו שליטי פת"ח), ורק שימשיכו לפעול כפי שהם פועלים. ואיך הם פועלים? פשוט מאוד! מרבים להשתמש בערכים ללא עקביות: בתמיכתם באינדיבידואליזם של איזה ואנונו כזה או אחר, בעוד הם מתישים את ההמונים באמצעות פעולות חסרות תכלית; ובתמיכתם בפלורליזם של דעות, בעוד הם מתריעים בפני האהדה למהפכנות באמצעות תירוצים תפיסתיים או חשיבתיים; בקיצור, מתגאים ברבגוניות (או ראיית העולם "רב-מימדית") לביצור ההיפוכים שבמעשיהם. האמת היא שהם נדרשים לכפות עלינו חשיבה נסוגה בכדי לזכות בפיטום.

    לכן, גם כאן, הצדק מתחלק לשניים: אחד של הצד המפוטם והשני הוא הצדק של הצד שכנגד. הם צודקים לתמוך ב-"אף אחד" במצב בו האימפריאליזם שולט. ואנחנו צודקים בתמיכה שלנו בחמאס, חיזבאללה, איראן ועוד. לכן, גם כאן, לא מדובר בצדק. מדובר בכוח! כוח אימפריאליסטי עם אלה שכביכול מסרבים להתיישר (אלה שמתנהגים כשופטים, למשל) מול ונגד הכוחות האנטי-אימפריאליסטיים, הכוח שלנו, שכן ירבה ויפרוץ כאשר יענו אותו.

  21. כליל החורש נאורי הגיב:

    הפסקה הראשונה של אנג’לו איידן מתארת בצורה מדוייקת את מדיניות סין הנוכחית, את מדיניות ברה"מ בעבר ורוסיה בהווה, ואת מדיניות האיחוד האירופי וחברותיו. בקנה מידה קטן יותר, גם איראן (וחיזבאללה שליחתה) והאחים המוסלמים (הארגון אשר נותן השראה לחמאס ולתנועה האיסלאמית בישראל) פועלים באופן דומה. אבל העיקר ש"אנטי-אימפריאליזם" זה רק נגד ארה"ב וישראל, כאילו לתמוך באימפריאליסט אחד זו "התנגדות לאימפריאליזם" ולא פשוט לקיחת צד במשחק האימפריאליסטי שבו רובנו מפסידים.
    על מנת לנטרל מראש ביקורות שטחיות, אין בביקורת הזו לבטל את הביקורת כנגד פעולותיהן האימפריאליסטיות של ארה"ב וישראל, אלא להכניס אותן לקונטקסט של מדינת הלאום המודרנית, שאינה מסוגלת לנהוג שלא דרך הקפיטליזם. מהפכה תצטרך לבוא מכיוון שונה, ולא מתמיכה בשחקן זה או אחר.

  22. שמואל אמיר הגיב:

    לגדעון

    אכן אין בינינו וויכוח "שארה"ב ראויה לביקורת נוקבת". אולם – אם ארה"ב היא העומדת מאחורי ישראל בכיבושיה, ואם שנינו מסכימים שהבעיה הגדולה של ישראל היא סילוק הכיבוש אזי לא מספיקה "ביקורת נוקבת" אלא מתבקש מאבק עד חורמה בתמיכתה של ארה"ב בכיבוש ובמצור הישראלים. אבל עד כה הביקורת הנוקבת שלך נשמעת כמו "האופוזיציה הלויאלית של הוד מלכותו" כפי שנהגנו לומר על מפלגת הלייבור בבריטניה. היכן הרגישות אבל גם הזעם והכעס (המוצדקים) בכתיבתך נגד העוולות הישראליים כאשר מדובר על "ידידתנו הגדולה" ו"בעלת הערכים המשותפים" מעבר לים? הלא ברור לדעתי שבלי עזרתה והסכמתה של ארה"ב לא היינו יכולים לקיים את הכיבוש אפילו יום אחד? מלבדי זאת ביקורתך איננה עקבית וגם נעדרת הגיון פנימי עמוק יותר.
    אני משוכנע שאם תבקר ברצינות את האימפריה האמריקאית תתחיל גם לשאול שאלות נוקבות יותר כלפי התנהגותה בכל חלקי העולם: התמיכה במפרות זכויות אדם הגרועים מבין ארצות ערב: מצרים וסעודיה, תמיכתה בכל הדיקטטורים הבזויים ביותר בדרום אמריקה ואולי תחזור גם למלחמת וייטנאם בה הגי’ אייס’ שלנו הרסו ממש ארץ שלמה והרגו כ 2 מליון בני אדם. ומכאן תעבור לעיראק ואפילו לאפגניסטן לגביה אמרת שאתה מעדיף את אובמה על הטליבן. נכון הצטערת על תוספת שלושים אלף חיילים אבל לא יצאת בתקיפות ובזעם כפי שאתה יודע נגד הפלישה האמריקאית באפגניסטן.
    אתה טוען שיש גם דברים טובים באמריקה. על כך אין וויכוח. יש באמריקה גם מסורות דמוקרטיות חשובות – אבל גם (ואולי אפילו יותר) מסורות של גזענות שתלטנות והתנשאות גבי כל העולם. לך נדמה שבאמריקה יש דמוקרטיה, אני חושב שארה"ב נשלטת ע"י אינטרסים פיננסיים, הגוש הצבאי-תעשייתי, התאגידים הגדולים והאליטות במגזרים השונים. אלה שולטים גם במפלגות הגדולות וברוב כלי התקשורת. המסורת הדמוקרטית העמוקה לא מצליחה לרוב להפציע ולהשפיע. רצון העם האמריקאי היום הוא התנגדות למלחמות עיראק ואפגניסטן כמו בשעתו ביחס למלחמת וייטנאם. העם כמהה לביטוח בריאות לכל, לתעסוקה לכל אחד, לפיצוי לאלה שאבדו את בתיהם או את חסכונותיהם. הוא מתנגד מאוד לחזרת המנהלים הפיננסיים לעמדותיהם ונכסיהם. אז מי שולט שם?
    בברכת וויכוח פורה.

  23. שמואל אמיר / המשך הגיב:

    המסורת הדמוקרטית העמוקה לא מצליחה לרוב להפציע ולהשפיע. רצון העם האמריקאי היום הוא התנגדות למלחמות עיראק ואפגניסטן כמו בשעתו ביחס למלחמת וייטנאם. העם כמהה לביטוח בריאות לכל, לתעסוקה לכל אחד, לפיצוי לאלה שאבדו את בתיהם או את חסכונותיהם. הוא מתנגד מאוד לחזרת המנהלים הפיננסיים לעמדותיהם ונכסיהם. אז מי שולט שם?
    בברכת וויכוח פורה.

  24. יובל הלפרין, לספירו ולאחרים הגיב:

    היות שהוויכוח מתמקד בשאלה "מי הורג יותר", אנסה לסביר שוב את עמדתי בעניין:
    ההתנגדות צריכה להיות לא כלפי האויב האכזרי ביותר, אלא כלפי האויב החזק ביותר.
    אני מאמין שבמוקדם או במאוחר יתעורר בכל העולם גל שמאלי, כפי שכבר התעורר באמריקה הלטינית.
    כדי שגל כזה יוכל לקצור הישגים, עדיף שהוא יתמודד מול משטרים הקיימים רק מכוח עצמם ומכוח תמיכת הציבור (לפחות מכוח אדישות מצדו), ולא במשטרים הנהנים מחסות מעצמה אדירה.
    לכן משטר עוין לארה"ב ול"מערב" תמיד רצוי.
    מה גם שעצם העוינות לכוח הגדול בעולם מוליד סולידריות חברתית ותיקונים ברוח סוציאליסטית.
    (לשם הישרדות או מתוך עקרונות הדת).

    לזכויות האישה ולחופש הביטוי במצרים ובירדן אין הרבה לאן לרדת. רוב האנשים ממילא אינם חילונים. למי תזיק "מהפכה אסלאמית"? בעיקר למצור על עזה.

    כעת ברור לי שרוב העולם קפיטליסטי. אבל מה "הרע במיעוטו"? ה"רע במיעוטו" עצם הפירוד והעוינות בין משטרים קפיטליסטים שונים, ושבירת חזון העולם החד קוטבי מתחילת המאה.

  25. אנג’לו איידן הגיב:

    והינה עוד מרשם בלבוש של "עמדה פוליטית". הפעם, למרשם, שמתעלם מניסיון העבר, מתלווית אמונה תפלה. אבל, כמו כל מרשם כזה, גם הוא נשען על תסריטים עתידיים ותקוות שווא. לעומת זאת, העמדה הפוליטית ננקטת תוך התייחסות למצב ממשי אשר מתפתח בהווה. לכן, מה שבא אחר כך מצליח להסביר כלום.

  26. רותם הגיב:

    איפה התגובה של דרור בל"ד בשרשור הזה? חסרה לי נורא הפרספקטיבה הלאומנית הערבית המתקדמת כשהיא באה מפי יהודי צפונבוני.

  27. ליובל הגיב:

    מה דעתך בנוגע לעמדתו האנטי-אימפריאליסטית ואנטי-אמריקאית המתקדמת של עומר אל-באשיר מסודאן, עמדה המעודדת סולידריות בין עמי המקום, ובמיוחד בין האוכלוסיה הערבית לבין השבטים השחורים?

  28. אבי הגיב:

    לקרוא תגובות של יובל הלפרין זה כמו לחזור במנהרת הזמן לשמאל האירופאי של שנות ה-60 וה-70, עם ה"סולידריות האנטי-אימפריאליסטית עם העמים המדוכאים" ועם "כל הכוח לסין העממית". ילדי הפרחים של מאו וכל זה.

    תתעורר ותריח את המקדונלדס, יובל.

  29. יפה יובל הגיב:

    תרגיל רטורי מתוחכם: אמריקה היא רעה. מי שמתנגד לאמריקה הוא טוב. אבל מי שאומר שהוא מתנגד לאמריקה והוא רע, אז הוא בעצם לא מתנגד לאמריקה.

    יפה, אהבתי.

  30. יובל הגיב:

    ל"ליובל",
    אתה שואל את דעתי או מביע את דעתך?
    האיש שאתה מזכיר אינו מעורר סולידריות בין עמי המקום, לכן הוא גם לא יכול להיות אנטי אימפריאליסט. לאימפריאליזם יש גם משרתים בדיעבד.

    לאבי,
    תתעורר מההאנג אובר של ראשית המילניום. "מילניום שלישי" "המאה ה-21″ זה בסך הכול מותגים שאין מאחוריהם הרבה.
    לא הכול השתנה מהתקופה שאתה מזכיר, בעיקר לא בנושאים הנדונים כאן.
    אגב, זה שאני מריח מק’דונלדס לא אומר שאני לא בשנות ה-70. כילד גם לעסתי מק’דונלדס בשנת 82′ בדיסלדורף.

  31. יוליוס הגיב:

    אם לשפוט את אמריקה לפי הכלל "אמור לי מיהו אויבך ואומר לך מי אתה", אין כל ספק שארצות הברית יוצאת חסידת אומות העולם. לא שאני מת עליהם, אבל צריך רק להסתכל על האויבים שלהם לאורך הדורות כדי להבין מדוע כל שונאי אמריקה מעדיפים (והעדיפו תמיד) לשנוא אותה מניו יורק, לונדון או פריס, ולא מקרקאס, טהרן, הואנה או פנום פן.

    עכשיו קיבלנו הדגמה חיה מהאדון ג’ורג’ גאלווי, מעריצו של סדאם חוסיין, שחזר עטור ניצחון לאנגליה אחרי מסע הוונדליזם שלו במצרים ועזה, שאילו היה עושה אותו כאזרח באחד המשטרים האהובים עליו כל כך, היו מרסקים אותו לנקניק בלי לחשוב פעמיים.

    שלא לדבר על כך שלולא אמריקה, כל הסיכויים שהוא היה חי עד היום (אולי להנאתו) תחת הרגימנט הנאצי.

  32. אני בטוח שאילו שמואל אמיר היה חי לפני שלושה דורות הגיב:

    הוא היה נלחם בכל כוחו באימפריאליזם האמריקאי ותומך בכוחות המתקדמים שלחמו בו מאוקינאווה ועד לנורמנדיה, ולא נותן לו להשתלט על העולם, ע"פ המוטו במאמרו:

    "ארה"ב…היא הארץ שהכוחות המתקדמים בעולם מתעמתים אתה וימשיכו להתעמת אתה, עימות אחר עימות. כל הצלחה של ארה"ב במלחמה או בדיפלומטיה היא.. נסיגה של הכוחות המתקדמים".

  33. מ. לקורא אנגלי הגיב:

    הצחנה היא צחנה נפשית, דימוי הגטו, הסגר, הנימצא בנפש, הבאשה, ללא קשר אם אכן היתה נוכחות פיזית שם. מהדבר הזה הם שואפים להמלט ולהשיג כוח ומרחב גועש-מבעבע בכל מחיר, ולגרות את חושיהם, בנהרות דם.ארה"ב אינה צריכה להיות באפגניסטן, אך הנאו-קונסרבטיבים, שרובם יהודים, בעצם כמעט כולם יהודים, מגרים את חושי ההמון בשעשועי דם, ואקשן של כלי נשק וניטבחים. מאז האמנציפצייה וגבור ההשפעה היהודית, נישפך תוך 100 שנה, במאה המכונה המאה היהודית, דם במלחמות פי 30-50 מכל מאה שקדמה למאה היהודית. הם צריכים לגרות את חושיהם באקשן דמים, באקט של בריחה ונקם ומרחבי דם מצחנת הגטו והסגר.

    איני אנטישמי, רק מכיר יהודים ואת הזבל שבהם. ואת תאוות הפריעה והנזקים בחלק מהם. קשור לרגע אופניים חדשות ויפות ליד עמוד בדיזנגוף ותכנס למינימרקט, וכשתחזור, תגלה ששרטו אותם לענג חושים ולהעלות עוררות, ככה זה. הם נימצאים בעוררות נמוכה, ורק גירוי חושים, דם, וונדליזם, מעוררים אותם.

    אני חוזר, אנשים שהם חסרי יכולת לקיום בונה וחסרי תושייה אינם יכולים להיות כוחניים, רק וננדליסטים ובהמות, אין כוחניות, אלא התחטאות וצדקתנות של פורעים וגוזלי קרקעות וונדליסטים.

  34. קורא אנגלי הגיב:

    אהה יוליוס …
    הרי מדובר על אמריקה מאז מלחמת העולם השניה.
    ונראה שלא מתעייף אתה מן הדמגוגיה מה? – גאלווי הפך למעריצו של סדאם…אתה רציני?
    ומאיפה רצית שיגיע המסע לעזה?
    דרך ישראל הנאורה והדמוקרטית?

    הכר במהותה הכוחנית-בהמית של ישראל מחיתוליה.
    בכך לא תחטא לאמת ההיסטורית בשלב הראשון ולא תשקר לעצמך (אולי להנאתך) בשלב השני.

  35. גדעון ספירו הגיב:

    לשמואל ידידי,
    מסכים, בהסתייגות, שלא כל אויב של ארה"ב המשתמש בטרמנילוגיה אנטי אימפריאליסטית הוא באופן אוטומטי הידיד שלי. יש מקרים בהם האויב של ארה"ב הוא גם האויב שלי, כמו גם מקרים בהם הידיד של ארה"ב הוא גם ידידי.

  36. שמואל אמיר הגיב:

    למגיב היקר המצטט את המפלגה הקומוניסטית האמריקאית.
    אני מלא התפעלות שטרחת והגעת עד לאתר המפלגה הקומוניסטית האמריקאית. אני אפילו שואל עצמי מי היה יכול לעשות זאת. ודאי לא גולש מן השורה. מעניין מי הדריך אותך להגיע לאתר כל כך נידח.
    אבל נניח לזה וניגש לטיעונך שמעטים מאוד מצביעים למפלגה זו כי מטרותיה אינן מקובלות על העם האמריקאי.
    אינני חושבה כך. הסיבה לתמיכה המעטה היא לדעתי הדמוניזציה של מפלגה זו . זו נעשית ע"י כלי התקשורת והחינוך וכל המנגנון האידיאולוגי (בלשונו של אלטהוסר) של הממסד האמריקאי.
    הרי האזרח האמריקאי אינו אומר שהוא דוחה את המפלגה הזו (ואינני מתכוון רק איליה אלא לשמאל הרדיקלי בכלל) משום שקומוניסטים הם בעד שרות בריאות כללי. אף אחד לא אומר שאני נגד הקומוניסטים או השמאל משום שהם בעד שוויון כלכלי או יציאה מיידית מעיראק. אדרבה הפוליטיקאים האמריקאים חוזרים על הרבה טיעונים שמאליים לפני הבחירות – ראה אובמה. על הקומוניסטים אתה שומע אומרים שהם בוגדים, הם היו בעד הרוסים, הם רק רוצים להשליט עלינו שלטון טרור וכדומה. ואגב – זה לא נשמע לך מוכר ביחס לתעמולה הישראלית נגד אנשי השלום הישראלים "הבוגדניים"?
    בסיכום: אין יסוד לטענתך שהציבור דוחה את השקפות השמאל העקבי בארה"ב אך יש יסוד להניח ששטיפת המוח (ביטוי אמריקאי במקורו) הוא חזק ביותר ומשפיע גם בישראל (ואולי אפילו עליך?).
    איך אפשר להתגבר על האידיאולוגיה והתעמולה השולטת זו כבר שאליה אחרת.

  37. יוליוס לקורא אנגלי הגיב:

    כאשר קארל מארקס – שבהשראתו פועלים רוב הכותבים כאן – דיבר על אמריקה בתור אבי אבות הטומאה הוא לא התכוון לאמריקה שאחרי מלחמת העולם השניה. יתרה מזו, חוץ ממך אף אמריקנופוב לא ייתן לשטן הגדול את הקרדיט הזה, רק משום שארצות הברית הצילה את העולם מהיטלר.

    ולגבי ג’ורג’ גאלווי, הרי קישור:

    — קישור —

    והנה עוד אחד:

    — קישור —

  38. לקורא אנגלי: הבהמה הגיב:

    ישראל בהמית, זה נכון. ישראל לא כוחנית, הישראלי לא יודע להפעיל את הציוד האמריקני. אלא שישראל נוורוטית ופסיכופטית – 2000 שנות רדיפות של רבים מהיהודים האשכנזים, ומגורים ממושכים ומבאישים בגטאות מצחינים תוך השפלה וביזוי הפכו אנשים רבים
    לרעים ולוקים בנפשם, כשהאכזריות והרשע זה תוצא פסיכיאטרי. הרי לא מדובר בשנה ולא ב-10 שנים, אלא ב-2000 שנה. במדה והיו גאונים יהודים, זה צמח מתוך ניגוד ודחייה מורדת של הקיום היהודי המבאיש וההרמטי.
    ההשפעה של אנשים חסרי מעצורים אלה גם פגעה במורשת האמריקנית שמקורה בבריטניה.

    מ.

  39. אמריקה הצילה הגיב:

    אמריקה הצילה את העולם מהיטלר? לבדה?
    מתינכנסה אמריקה למלחמה?
    כמה קורבנות בחיילים היו לה?

  40. קורא אנגלי ל מ. הגיב:

    מ, ראשית כוחניות אינה זהה עם כוח.
    כוחניות היא הערצת הכוח. זו כוונתי.
    גם אם ישנו "חוסר יכלת" הפעלת נשק אמריקני אין זה עומד בסתירה להיות החברה כוחנית.

    שנית, אינני מומחה להיסטוריה בכלל ולהיסטוריה של יהודים בפרט כמו כן אינני מומחה ברפואת נפש. "היהודים" של היום אינם צאצאים ישירים של היהודים שלפני 2000 שנה. היהודים התבוללו בסביבתם בכל מקום בו היו ומן הסתם שינו את דתם יותר מפעם אחת. לכן ההנחה שהיהודי (מהבחינה הפיזית) של היום הוא פועל יוצא של 2000 שנות היסטוריה יהודית היא מפוקפקת ויש בה טונים אנטישמיים. כמו כן, מליוני בני אדם ברחבי העולם חיים דורות רבים בעוני וחרפת רעב זה שנים על על שנים ולא נטרפה דעתם ולא נעשו אכזרים. עם זאת אמת שהסתגרות מחשבתית יוצרת מנטליות לא בריאה. ראה נוצרים אוונגליסטים היוצאים כיום מדעתם בטקסיהם הדתיים, האם שגעונם נובע מתנאי המחיה של אבותיהם?

    ישראלי (גם אם אינו יהודי!) שנולד היום הוא אינו חשוף להיסטוריה היהודית ולתנאים בגיטאות (וכו’) אלא -לאינדוקטרינציה- ממשרד החינוך שמעבירה אותו על דעתו ומעצבת את שיפוטו הלא תקין על העולם. האינדוקטרינציה הזו והמסרים שהוא קולט מהסביבה מעצבים אותו ולא הצחנה מהגיטו שאותה הוא כלל אינו מכיר.

    נא להרגע מ.

  41. יוסף לשמואל אמיר הגיב:

    לוגיקה פשוטה:
    ונגיד ש"שטיפת מוח" היא ביטוי אמריקאי במקורו, האם זה אומר שמעשה שטיפת המוח נעשה בארה"ב יותר מאשר במקומות אחרים?
    ביקור קצר בכל מדינה קומוניסטית בעבר הלא רחוק (בריה"מ היא דוגמה מצויינת) יוכיח לך אחרת. אורוול תיאר זאת בצורה מצויינת.

    זה שמישהו נתן שם למשהו לא נותן לו בלעדיות על המשמעות.

    דחיית הקומוניזם היא בראש ובראשונה באשמת הקומוניסטים, גם כאן אפשר לצטט את אורוול שאמר שהפרסומת הגרועה ביותר לסוציאליזם נעשית ע"י חסידי השיטה, לכן אל תלין על כך שהקפיטליזם נכנס לוואקום הזה בכל כוחו.

    לקומוניזם היו המון הזדמנויות להוכיח את עצמו כדרך חיים טובה יותר אך הוא תמיד הסתיים או בדיקטטורה או בפיאסקו או בשניהם.
    אם זה כל-כך טוב אז תסביר לי אתה מדוע זה תמיד כשל.

    בדק בית מעמיק יהיה נכון יותר מאשר האשמת הצד שכנגד (ארה"ב הקפיטליסטית, לצורך העניין). ותן בבקשה קצת יותר קרדיט לאנשים שמתעקשים משום מה לא לבחור בדרך החיים "הנכונה" לפי השקפת עולמך.

  42. תשובה לשמואל אמיר: ומי עשה שטיפת מוח אנטי-קומוניסטית לאזרחי ‘המחנה הסוציאליסטי’ ז"ל? הגיב:

    לשיטתך הדחייה שמרגישים 99.9% מהציבור האמריקאי כלפי המ"ק נובעת לא מהתייחסות עניינית אליה, אלא מ"הדמוניזציה של מפלגה זו …(ה)נעשית ע"י כלי התקשורת והחינוך וכל המנגנון האידיאולוגי (בלשונו של אלטהוסר) של הממסד האמריקאי" ומ’שטיפת המוח’.

    בוא נניח שאתה צודק ודמוניזציה ושטיפת מוח מצד הממסד יכולים לגרום לאומה שלמה של מאות מיליונים לפעול במשך 90 שנה (!) בניגוד ל’אינטרסים האמיתיים’ שלה.

    אבל אם זה נכון, אז זה נכון בשני הכיוונים: כיצד אם כן נכשלה הדמוניזציה שנעשה בבריה"מ לקפיטאליזם במשך 74 שנים והציבור בבריה"מ הפיל את הקומוניזם הקורס ממילא, ומאז במשך כ-20 שנה בונה את הקפיטאליזם ודוחה באופן עקבי את ה’אלטרנטיבה’ של המ"ק הרוסית? ולמה לא פעלה שטיפת המוח הקומוניסטית על אזרחי מדינות מזרח אירופה שחיכו עשרות שנים להזדמנות להיפטר משלטון העריצות הקומוניסטי ולכונן חברה קפיטליסטית דמוקרטית על חורבותיו? האם יש לקפיטליסטים האמריקאים כאלה גאונים ביח"צ שלא היו לכל ‘ארצות הסוציאליזם’ ביחד?

    אין זאת אלא שהציבור האמריקאי לא הולך שולל אחרי הדמגוגיה הסוציאלית של הקומוניסטים, כי הוא יודע מתוך ניסיונם המר של מאות מיליונים שהקומוניסטים יביאו לו רק רעב, שיעבוד וגולאגים. ואז המ"ק יכולה להבטיח לו הרים וגבעות מזהב, אבל הוא יודע את האמת איפה טוב לו (יחסית) ואיפה יהיה לו רע (באופן מוחלט).

    מייסד הדת הקומוניסטית קרל מארקס כתב ש"ההוויה קובעת את התודעה", לא להיפך. זה אחד המשפטים המעטים הנכונים שהוא הוציא תחת ידו. ההווייה של החיים בחברה דמוקרטית של יוזמה חופשית ושגשוג מתמשך (למרות משברים ארעיים ובעיות שונות) היא הקובעת את תודעת תושבי ארה"ב ואירופה ולא התעמולה האנטי-קומוניסטית. כי כידוע אי-אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן ואם היה שמץ של אמת בתעמולה הקומוניסטית היא היתה במשך הזמן מתגברת על ה’דמוניזציה’. אבל במציאות קורה ההיפך.

  43. ליוליוס מקורא אנגלי הגיב:

    מה הקשר למרקס? אינני מדבר על תיאוריות אלא על מעשים שלא ניתן להצדיקם ולתרצם כלל. ולו ניתן היה לתרצם אזי ניתן להצדיק כל זוועה מכל סוג שאי פעם היתה. מבחינה אמפירית אמריקה מבצעת פשעים ואין פוצה פה. למה?
    כי הצדק שייך כידוע לחזק (ובזאת לא אמרתי שהצדק שייך לחלש).

    אשר לגאלווי אתה חולם בהקיץ.
    אין בקישורים שהבאת מאומה לתמוך ב"הערצה לסדאם" כביכול. אתה בסה"כ חוזר על פרופגנדה (ישראלית) וזו לא חכמה גדולה.

    הקשב לגאלווי:
    — קישור —

  44. קורא אנגלי הגיב:

    ו…ממש כתבה בהזמנה מהיום (ynet) ל"משהו" הזה:

    פולחן הדם והשואה:

    — קישור —

  45. ל מ. מקורא אנגלי הגיב:

    אוקיי לאחר שהסברת זה די ברור.
    פולחן הדם כפי שאתה מתאר אותו הוא כנראה עובדה קיימת. אתמול צפיתי בסרטו של יואב שמיר "השמצה" (באנגלית Defamation) , מה שאתה מתאר ניתן לראות באופן ברור קופץ אליך מן המסך. ממש ניתן למישוש.
    לצערי הממסד חולה ומעודד את התופעה ומוריש אותה לדורות הבאים וזה דוחה ביותר. קראתי שוב את תגובתך ואני שותף מלא לדעתך.
    יצא לך לראות את הסרט?

  46. דן למיכאל שרון הגיב:

    אם הבירבור הגזעני שלך הוא נכון, אזי במאות השנים הבאות יהיו הפלסטינים (גם אם במדינה משלהם) חברה מלאה ב"צחנה ובאשה" ו"באקשן דמים, באקט של בריחה ונקם ומרחבי דם מצחנת הגטו והסגר". הדבירם האלה אמורים לגרום לך לחשש עמוק מפני עצמאות פלסטינית…

    דבריך כל-כך לא הגיוניים שפשוט קשה להחליט מהיכן להתחיל לתקוף אותם:
    הרי ישנן שכבות רבות בישראל שמקורן לא בגטאות באירופה, אך האלימות בהן קיימת באותה מידה לפחות, כמו למשל החברה הערבית או יהודים יוצאי מדינות ערב , שלמרות תור הזהב וכו’ גם בהן ישנה אלימות זהה לזו שבקרב יוצאי אירופה. לתגובתך אודה.

    הקישור שאתה עושה בין האמנסיפציה היהודית לשפיכת הדם במאה האחרונה הוא עלילת דם פר-סה. הרי דם יהודי נשפך במאה ה-20 יותר מאשר בכל מאה לפניה,
    האם הטענה שלך היא בעצם שהיהודי רוצה "להריח את דמו שלו"?
    נסה בבקשה לקשר בצורה עובדתית את שתי מלחמות העולם להשפעה יהודית במקום לפזר מלל משתלח וגזעני, שהוא בושה וחרפה לאתר הזה.

  47. לדן מקורא אנגלי הגיב:

    מ. (או מיכאל שרון) מצביע על בעיה אמיתית.
    הצרה היא רק חיבתו לניסוחים פרובוקטיביים. לא ממש ירדתי לסוף דעתו בנושא הכוחניות וגם אין לי יכולת שיפוט על "המאה היהודית" אבל זה לא חשוב ולא עקרוני (לדעתי).

    אם אני מסיר את הדברים האלה ואת הניסוחים הקשים עדיין נותרת בעיה שדורשת הסבר או לפחות התייחסות. עדיין נשאלת השאלה אם המצב הוא כ"כ עקום כיצד ולמה הוא מתקיים ומקויים?
    בממסד הרי שוקדים על קיום זה. למה?

    אי אפשר להסביר זאת רק באהבת נדל"ן או ממון, או אפילו כוח, חייב להיות איזה חסך במרכיב אנושי מסוים, איזו טראומה, חייב להיות משהו חי ונושם מתחת לפני השטח.

    הרושם שלי ש מ. מנסה לגעת בו.
    הוא מנסה לתת לו שם, תיאור, מבנה, צורה.
    כל אחד יכנה את ה"משהו" הזה בשם שיבחר אבל ההסכמה היא לפחות שהמשהו הזה קיים ודורש בחינה! כפי שציינתי מענה מסויים ניתן לראות בסרט "השמצה" של יואב שמיר.

    בקריאה ראשונה אכן אפשר לחשוב שזו היתה השתלחות גזענית אבל אינני רואה זאת ככה.
    ואם יש ספק אז לא, אני לא מ. או מיכאל שרון.

  48. זה ‘הגדה השמאלית’ או ‘דר שטירמר’ באותיות עבריות? הגיב:

    כשקוראים את מיכאל שרון וכפילו ‘בן שיחו’ ‘הקורא האנגלי’ מקבלים את הרושם שהשיח של ‘דר שטירמר’ השתלט על ‘הגדה השמאלית’.

  49. האם מיכאל שרון קיבל את ההשראה לכתיבתו מכאן? הגיב:

    — קישור —

  50. דן לקורא אנגלי הגיב:

    לא הייתי בונה על זה שאתה אינך מיכאל שרון, אבל נעזוב את זה לרגע.
    התיאוריה שלו לגבי היהודים נובעת כנראה מליקוי פרסונלי הגורם לו גם להדביק כינויים ותכונות ("פרזיט", "טרול", "עלוקה" וכיו"ב) גם למי שמעז להתווכח איתו כאן. כזה הוא האיש וזו דרכו הבוגרת והשקולה.

    לעניין עצמו: המצב העקום, כפי שאתה מכנה אותו, הוא מצב שגור ורגיל בקרב בני-אנוש.
    כיבוש, שיעבוד ואימפריאליזם הם מצבים רגילים הנובעים מתחושת צדק מחד ואדישות לסבל הזולת מאידך.
    מה שקורה בין ישראל לפלסטינים הוא אפס קצהו של תופעה שהיתה רווחת מימים ימימה.
    אפילו הפילוסופים היוונים, כאשר הגדירו את אבני היסוד של הדמוקרטיה "שכחו" את תופעת העבדות בסוג של אטימות אנושית.
    כך פעלו הנוצרים שחיסלו את תרבויות דרום אמריקה, כך התחוללו מלחמות העולם, כך פעלו הנאצים, כך כבשו בריה"מ, יפן, סין, צרפת ואנגליה את מי שרצו.
    כך השתלטו עריצים על ארגנטינה, קמבודיה, עיראק, ועוד דוגמאות רבות שהכיבוש הישראלי נראה לעומתם כמו קייטנה של "חבר".

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים