הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בינואר, 2010 3 תגובות

ניתוח של הצלחה פוליטית


הניתוח שאני מציג בפניכם כאן הינו פרי מחקר שערכתי לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי בצרפת שהתקיימו


ב-7 ביוני 2009. בסוף 2008 הקימו הירוקים הצרפתים את רשימת "אירופה אקולוגיה", שבה שובצו נציגיהם וכן נציגי ארגוני חברה אזרחית להגנה על הסביבה. הרשימה זכתה בשיא הסטורי בתולדות האקולוגיה הפוליטית בצרפת: 16אחוז מקולות הבוחרים, והצליחה להכניס ארבעה-עשר חברי פרלמנט אירופי, ממש כמו המפלגה הסוציאל דמוקרטית הותיקה. כל השוואה עם התנועה הירוקה בישראל תהייה בעייתית ביותר, בגלל הרקע ההיסטורי השונה והמצב הפוליטי, כמובן. אולם אני מוצא כי יש אלמנטים מסויימים שאפשר בהחלט ללמוד מהם לגבי יכולת הצלחה פוליטית של מפלגה ירוקה. אנסה להציג בקצרה את האלמנטים הללו בכמה נקודות.

מעבר לשסע בין ימין ושמאל


אף שברור כי הרשימה "אירופה אקולוגיה" היא רשימת שמאל  בעלת השקפת עולם חברתית כלכלית שמאלית, המלה "שמאל" לא נראתה בשום מקום בקמפיין, ונראה כי המפלגה הצליחה להגיע מעבר לקהל "הקבוע" של שמאל בצרפת. הרשימה לא זוהתה עם תמיכה במאבקים של ועדי עובדים, שביתות, הפגנות ברחובות, ומנהיגי  פועלים עם שפם שצועקים במגאפון וזוכים למחיאות כפיים, נגד העשירים ובעד העניים, במסורת פוליטית שנתפסת בציבור לעיתים כמרקסיסטית ומיושנת, קיצונית, או פשוט לא רלבנטית. למשל, מפלגה אנטי-קפיטליסטית חדשה בראשות דובר צעיר ורהוט, אשר ניסתה למשוך אליה בוחרים צעירים, גם בליווי מסר אקולוגי, נחלה כשלון בבחירות. נראה שהבוחרים אוהבים לשמוע נאומים יפים ומשכנעים ולמחוא כפיים, אך בסופו של יום הם מצביעים לאנשים שנראים בעיניהם יותר רציניים, שמבינים בענייני פרלמנט, שלטון, ניהול וכו’, שיעבדו בשבילם בתוך הפרלמנט ויכולים להביא תוצאות ולא רק דיבורים. רבים ממצביעי "אירופה אקולוגיה" הם מצביעים צעירים, אשר לא מעוניינים להצביע לרשימת שמאל קלאסית, כמו השמאל הרדיקלי הצרפתי או המפלגה הסוציאל דמוקרטית, ומחפשים אלטרנטיבה חיובית בצד השמאלי של המפה הפוליטית, אך לא רק תרבות "נגד" ו"אנטי". לדעתי, הצלחתה של "אירופה אקולוגיה" היא ביכולתה לתרגם את הצורך הקיים בחברה הצרפתית למוצר פוליטי חדש, למשהו אחר ממה שכבר קיים, להצבעה בקלפי במקום אדישות וחוסר עניין בפוליטיקה.  


יש בחירות ויש בחירות


סיפור הצלחתה של המפלגה הירוקה בבחירות לפרלמנט האירופי היא ראשית כל הצלחתה של מפלגה משנית בבחירות משניות. ההצלחה של הרשימה הינה תוצאה של התאמה בין המפלגה ומסריה לבחירות הספציפיות שבהן היא התמודדה, בין המסר ובין קהל הבוחרים אשר מצביע בבחירות אלה, לעומת המצביעים אשר נשארים בבית. הבחירות לפרלמנט האירופי אינן בחירות ראשיות כמו הבחירות לנשיאות צרפת, בחירות רובניות (המנצח לוקח את כל הקופה), אשר בהן מתבטא ומשתקף השסע הפוליטי בין ימין ושמאל בצרפת. בבחירות לנשיאות המפה הפוליטית נוטה לשני קטבים, או ימין או שמאל, והמצביעים האקולוגיים נוטים לתת את קולם למועמד בטוח, בהצבעה אסטרטגית, רציונלית וטקטית, אשר אינה משקפת במלואה את זהותם הפוליטית ואת השקפתם עולמם. בבחירות 2007 מועמדת הירוקים לנשיאות צרפת זכתה באחוז וחצי מקולות הבוחרים בלבד. בנוסף על כך, אחוז ההצבעה הנמוך בבחירות לפרלמנט האירופי נותן לירוקים יתרון משמעותי, שכן קהל המצביעים שלהם, ציבור משכיל, עירוני, וממעמד סוציו אקונומי יחסית גבוה, דווקא כן מצביע בבחירות אלה, לעומת קהלים אחרים שנשארים בבית, לרוב מתוך אדישות וחוסר עניין, אך אם היו הולכים לקלפי כנראה לא היו מצביעים לרשימה האקולוגית. יש לבחון את המאפיינים הספיציפיות של הבחירות אשר מעניקים יתרון לאקולוגים: בחירות יחסיות (כמו לכנסת, עם רף כניסה מסוים ואז חלוקה יחסית של המושבים לפי חישוב יחסי) אשר אינן מתמקדות בשסע הפוליטי ימין-שמאל.


יש רק ירוק אמיתי אחד


הרשימה "אירופה אקולוגיה" הצליחה לשכנע את הציבור שהיא זו המחזיקה במונופול הייצוג של הקול הירוק, כרשימה היחידה האמיתית אשר מבטאת את האג’נדה הירוקה, את פרוייקט החברה האקולוגי. שני אישים פוליטיים חשובים מהמפלגה הירוקה נטשו אותה לטובת רשימת מרכז חדשה יחסית שהצליחה בסקרים, אבל לא בבחירות. באופן מעשי, הרשימה התמודדה לבד על קהל המצביעים האקולוגי, הירוק, מה שהיה בסיס חשוב ביותר להצלחתה ולקרדיט שלה בעיני הבוחרים. בבחירות לפרלמנט האירופי של שנת 1994, למשל, התחלק הקול הירוק בין שתי רשימות אקולוגיות שונות, אשר היו בתחרות קשה. התוצאה היתה ששתיהן קיבלו פחות מחמשת האחוזים הדרושים לייצוג בפרלמנט האירופי, ובין שנת 1994 לשנת 1999 לא היה לצרפת אף חבר פרלמנט ירוק. למרות משא ומתן  ממושך, מנהיג אקולוגי אחד ידוע התמודד לבד ברשימה עצמאית, אך נראה שבדידותו המזהירה לא משכה קולות לעומת הנבחרת שהציגה "אירופה אקולוגיה". 


נבחרת החלומות


הרשימה "אירופה אקולוגיה" איחדה את כל הכוכבים, הסטוריים ועכשוויים, של האקולוגיה הפוליטית הצרפתית תחת רשימה אחת. ברשימה, אשר היתה מאוזנת בייצוג של נשים וגברים, שובצו מועמדים מתוך המפלגה הירוקה וכן מועמדים חיצוניים, שלא היו חברים במפלגה הירוקה, אך היו מוכרים בתקשורת, או בתוך מעגל הפעילים האקולוגיים. הרשימה כללה בעצם את כל השורה הראשונה של נשות ואישי הציבור, אשר מסמלים עבור הציבור הצרפתי זרמים שונים ודגשים שונים בתוך האג’נדה הירוקה והפרוייקט החברתי האקולוגי הרחב ליותר צדק חברתי וכלכלי: חוסה בובה, חקלאי מדרום צרפת אשר מהווה סמל למאבק העממי נגד חקלאות תעשייתית, ושימוש מאסיבי בחומרים כימיים ומדיניות ניאו ליברלית בשוק החקלאות; אווה ז’ולי, שופטת לשעבר ממוצא נוורבגי, סמל למאבק בקשר הון-שלטון בין ארמון האליזה לתאגידים בינלאומיים ונגד הניצול הכלכלי של מדינות אפריקה, או מישל ריבסי שהתריעה נגד התעלמות צרפת מאפקט אסון צ’רנוביל באדמתה. כמו כן, היו ברשימה פעילים אקולוגיים שנכנסו לראשונה לפוליטיקה, כמו מתאם הפרוייקטים של ארגון "גרינפיס", עיתנואי ידוע בעמדותיו האקולוגיות, או עורכת דין המתמחה בהגנה על הסביבה במאבקים נגגד הרשויות ברמה המשפטית, אישים אשר עברו מארגוני החברה האזרחית לפוליטיקה הרשמית. דני כהן-בנדיט עמד בראש הרשימה והוא שהוביל את המא ומתן הארוך להרכבת הרשימה ולקח חלק חשוב בשכנוע המועמדים לרוץ לבחירות ולהצטרף.


גם ירוקים צריכים מנהיג


דני כהן בנדיט, המנהיג המיתולוגי של מרד הסטודנטים של 1968 וראש עיריית פרנקפורט לשעבר, אשר מתמודד בבחירות לפרלמנט האירופי פעם בגרמניה ופעם בצרפת, הוא זה שיזם את רעיון הרשימה החדשה שתהיה מעבר למפלגה הירוקה, המפוצלת והמסוכסכת, אשר סבלה מדימוי שלילי בציבור, של מפלגה קטנה ומפוצלת, העסוקה במאבקים פנימיים. כהן בנדיט, איש פוליטי בעל נסיון עשיר ובעל כריזמה וקסם בציבור הצרפתי, הוא זה שניהל את המשא ומתן להרכבת הרשימה ועמד בראשה. למרות שהבחירות לפרלמנט האירופי אינן אישיות, אלא לפי רשימה התקשורת מתרכזת בעיקר במנהיגים המרכזיים של הרשימות השונות, והבוחרים נוטים להצביע עבור ראש הרשימה. כששואלים אותם על כוונת הצבעתם הם עונים, "דני כהן בנדיט" ולא "אירופה אקולוגיה". אחר כך, המסר הפשוט שעבר לציבור היה, שעל מנת לתמוך במועמד דני כהן בנדיט צריך לשים פתק "אירופה אקולוגיה". הרשימה שמה דגש רב על כנסים שבהם נראו המועמדים השונים של הרשימה יחד עם כהן בנדיט אשר מביא בעצם את הקולות. יש לציין, כי כהן בנדיט מהווה סמל של ממש בצרפת, לא רק של אקולוגיה פוליטית, אלא גם של סגנון פוליטי אלטרנטיבי, כנות ויושר בפוליטיקה ורוח צעירה ובועטת, מעט מרדנית אך עם זאת פרגמטית ואחראית.
 
לא רק צעקנים


הרשימה הרחבה כללה אישים פוליטיים שונים, עם סגנונות שונים ודגשים שונים. עם זאת, נראה כי המסר שעבר לציבור היה אמין וקוהרנטי: לא חבורת צעקנים, קיצוניים או אזוטריים, לא "פוליטיקאים" קלאסיים, אלא משהו באמצע: אנשים רציניים, פרגמטיים, בעלי ידע מקצועי ונסיון בקביעת מדיניות צבורית. הסגנון של הפוליטיקה שהרשימה מייצגת הוא סגנון של פוליטיקה מעט אחרת מהמקובל בצרפת: פחות מעונב ומכופתר, יותר ישיר ויותר בוטה, יותר צעיר ויותר דינמי, מה שהתבטא גם בקמפיין הבחירות. יחד עם זאת, המסר הצעיר והדינמי שעבר לציבור לא היה במקום רצינות ואחריות, רעיונות פוליטיים פרקטיים ופרגמטיים, במצע פוליטי רחב ומקיף. 


לא רק להציל את הצבים


"אירופה אקולוגיה" הציגה לציבור אג’נדה אקולוגית כלכלית חברתית כוללת. לא רק איכות הסביבה, לא רק נגד זיהום ונגד כבישים, לא רק נגד, אלא גם בעד. גם הצעות קונקרטיות לאלטרנטיבה אפשרית למשל, לתעשיית הרכב. בגדול, הרשימה הציגה לציבור תכנית לטרנספורמציה של המערכת הכלכלית הנוכחית למערכת כלכלית יותר אקולוגית אשר דואגת יותר לאיכות הסביבה ולאפקט לטווח הארוך כמו,  גזי אפקט החממה או שימוש באנרגיה בת קיימא. לא רק שמירה על הציפורים והפרחים אלא הצעות לפיתוח בר קיימא, יותר ברמה המקומית והאזורית.    


קמפיין אינטרנטי


אני מציע לכם לשוטט מעט באתרי האינטרנט של המפלגה. כן, זה הכול בצרפתית, אך אפשר להתרשם מהעיצוב, השימוש בסרטים קצרים, תמונות המועמדים (מחייכים, כמובן), לוח אירועים, השימוש בפורומים של גולשים, וכו’.


האתר המרכזי של הרשימה מהבחירות לפרלמנט האירופי ביוני האחרון:
http://www.europeecologie.fr/


אתר זה מרכז את הקמפיין של הרשימה לקראת הבחירות האזוריות של 14 במרץ 2010: יש להקליק על איזור בצרפת כדי לעבור ישירות לאתר של האיזור בו אתה נמצא:
http://www.regions-europe-ecologie.fr/


למשל אתר הקמפיין של איזור פריס, בו מתמודדת הרשימה בראשות ססיל דופלו, בת 34, אם לארבעה:
http://ile-de-france.regions-europe-ecologie.fr/


* יואב שמר קונץ הינו סטודנט תואר שני בסוציולוגיה ובמדעי המדינה באוניברסיטת שטרסבורג, צרפת. 

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. נתן הגיב:

    זה אתגר לא קל:
    להיות שמאל אמיתי ללא מיתוג שמאלי.
    איך עושים את זה?
    כי בנתיים אני רואה שמפלגות השמאל עסוקות בניראות ובתדמית שמאלית ללא כיסוי אמיתי

  2. אבי הגיב:

    באותן בחירות השמאל הרדיקלי בדנמרק ואירלנד הצליח מאוד, וקצת לאחריהן בבחירות בנורבגיה גוש השמאל שבראשו המפלגה הסוציל דמוקרטית ומפלגת השמאל הסוציאליסטי ניצח. אז אולי גם שמאל חברתי "ישן" (שהוא טוב, ראוי וחכם יותר מהשמאל "החדש" שלא מתעניין בבעיות חברתיות-כלכליות( גם יכול לנצח

  3. ראובן קמינר הגיב:

    מאד דומה לד"ש של יגאל ידין בתפקיד של דני כהן בנדיט המזדקן. שינוי של טומי לפיד או אם תרצו מפלגה צעירה יותר קחו את יאיר.
    שמאל אינו סחורה בחיפוש אחרי רייטינג.
    בשיטות אלה המזכרות במאמר אפשר להגיע רחוק אך לא לבנות שמאל.

הגיבו לנתן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים