הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 בינואר, 2010 16 תגובות

בשנת 2005 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה לציין יום זיכרון בינלאומי לשואה. התאריך שנבחר הוא 27 בינואר, יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ על ידי הצבא האדום. זו החלטה ראויה, כי השואה היא לא רק אסון ליהודים, אלא אסון לאנושות. היהודים היו הקורבן העיקרי של השואה, אבל לא הבלעדי. לצד היהודים היו הצוענים, שגם הם איבדו שליש מבני עמם, הקומוניסטים, הסוציאליסטים, הליברלים, ההומוסקסואלים, "הלא כשירים" (חולים ובעלי מומים גופניים – תכנית T4) שפגמו על פי האידיאולוגיה הנאצית בטוהר הגזע הארי,הרוסים, הפולנים, האנגלים, הסרבים, אמריקאים ועוד רבים אחרים.


הדבר בא לידי ביטוי גם בטקסט של ההחלטה. במבוא מוזכרת ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, (מסמך בלתי אהוד בישראל של היום), שהתקבלה באו"ם ב-1948 כאחד הלקחים מתקופת השואה. בצד האופרטיבי של החלטה יש גינוי לשנאת זרים ולאלימות על רקע אתני או אמונה דתית.

בין הלקחים החשובים מהשואה נכללים המאבק נגד גזענות וכל סוגי ההומופוביה, כיבוד זכויות אדם, סיוע לפליטי חרב הנמלטים מרצח עם ורדיפות פוליטיות והעמדה לדין של פושעי מלחמה.


מנהיגי ישראל התפזרו על פני הגלובוס לשאת נאומים לרגל יום הזיכרון לשואה, אבל הם לא באו בידיים נקיות. נאומי פרס בבונדסטאג הגרמני ונתניהו בעצרת באושוויץ כללו הרבה מליצות, אולם אל מול מציאות הכיבוש העכורה בישראל, דבריהם הם מלים נבובות, חילול זכר השואה כאשר חוזרים וקוראים את הטקסט של החלטת האו"ם.


יום לפני שנתניהו דיבר באושוויץ על ביעור הרוע, הוא שתל עץ באחת ההתנחלויות בשטחי האפרטהייד הכבושים, הטובלים בים של רוע ישראלי. בשעה שפרס דיבר בפרלמנט הגרמני על אהבת הצדק והאדם שירשנו מהתנ"ך, מתנחלים ביצעו פוגרום בכפר פלסטיני, פצעו בני אדם, ניפצו זגוגיות של בתים, שרפו מכוניות – מעין מיני ליל בדולח בחסות שיטת "תג מחיר", אותה ירשו מצבא הכיבוש הישראלי, שיטה שהייתה מקובלת על אנטישמים שפרעו ביהודים.


 למקרה והנשיא שמעון פרס וראשי "יד ושם" לא שמעו על כך, אני מתכבד להביא לידיעתם כי גרמניה הנאצית הקדימה את המתנחלים באימוץ שיטת "תג מחיר". פרעות ליל הבדולח, אותן עברתי כילד בברלין ולמזלי ניצלתי בגין תושייתה של אימי, היו מימוש "תג מחיר" לפיו על היהודים בגרמניה לשאת במחיר רצח דיפלומט גרמני בצרפת בידי יהודי.


אינני ידע כמה ישראלים מודעים לעובדה, , אני משער לא רבים, לפיה פרעות ליל הבדולח נומקו על ידי הממשל הגרמני דאז ב"התפרצות זעם ההמון", לא משהו שיזם הממשל. תופעות דומות מתרחשות בשטחים הכבושים כשמתנחלים מכלים זעמם בפלסטינים חפים מפשע, כאשר צבא הכיבוש ומשטרת הכיבוש הישראלים עומדים מנגד ומאפשרים למתפרעים לעשות בפלסטינים שפטים.


מנהיגי ישראל הפכו את השואה לעסק כלכלי מניב ומשתמשים בשואה כבנשק פוליטי בחסותו מבצעים את פשעיהם.


אני כבר צופה תגובות של קוראים "שוב הוא משווה לנאצים", ואני חוזר על עמדתי העקבית מזה שנים: חייבים להשוות, אחרת לא נלמד לקחים. השאלה הינה, מה ומי משווים. כאשר פרס ונתניהו השוו בנאומיהם בין אחמדינג’אד להיטלר, חטאו בהשוואה לקויה. הלוואי והיטלר היה נוהג ביהודי גרמניה ושאר ארצות הכיבוש הנאצי, כמו שמשטר האייטולות נוהג ביהודי איראן. למנהיגי איראן אין תכנית השמדה של יהודי העולם. הם טוענים כי ישראל היא ישות מדינית שקמה על גבו של העם הפלסטיני, ומציעים לאירופה ולארה"ב להקצות טריטוריה למדינת ישראל. עמדה זו לא שונה מעמדותיהם של שרים בממשלות ישראל כי לעם הפלסטיני אין זכות למדינה בארץ ישראל. שמדינות ערב ידאגו לו.


לעומת זאת ההשוואות שאני עורך הן בהקשר הנכון. שהרי גרמניה לא התחילה באושוויץ. זה התחיל בגזענות, שנאת זרים ודיכוי פוליטי. זהו השלב בו נמצאת ישראל . יש לעקור את הגזענות, הכיבוש, הדיכוי הפוליטי ושנאת הזרים מהמציאות הישראלית, שאחרת יש סכנה כי הסיסמאות שמרחו מתנחלים בחברון על דלתות חנויות פלסטיניות, שאחת מהן קראה "לשרוף את הערבים", יהפכו חס ושלום לתכנית פעולה של ממשלת ישראל.


ישראל ואיראן הן שתי מדינות, מתוך רבות נוספות, שלצערי לא למדו את לקחי השואה. כאן ושם מוציאים אנשים להורג, כאן ושם שוללים זכויות אדם על בסיס ספרי דת, כאן ושם מתקיים דיכוי פוליטי. יחד עם זאת, הן אחמדינג’אד והן נתניהו אינם היטלר.


לסיום סיפור ששמעתי מפרופסור משה צימרמן, שהוא אוצר בלום בכל הקשור למידע וידע על גרמניה בעבר ובהווה. האסיפה הכללית של קבוצת הכדורגל של המבורג שנערכה זה מקרוב, קיבלה בין השאר החלטה המביעה צער והתנצלות על יחסם של אוהדי המבורג ליהודים בשנות השלושים של המאה העשרים. בדעתי עולה שאלה מתבקשת: מתי תעשה בית"ר ירושלים כזאת באשר ליחסה הגזעני לערבים?


האם יחכו 70 שנים?


אוניברסיטה בחסות כידוני הכיבוש


בשיעור לאזרחות באחד מבתי הספר התיכוניים בישראל שאל המורה: מי מכיר מדינה בה שר הביטחון מכהן גם כרשות להשכלה גבוהה, ומשדרג מכללה לדרגה של אוניברסיטה, והמושל הצבאי בדרגת גנרל חותם על כתב האישור?[


תלמיד: אני יודע, אני יודע, זו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.


מורה: כל הכבוד, בזה הרגע קיבלת ציון מגן של 100 לקראת בחינת הבגרות באזרחות.


הדיאלוג הזה משקף מציאות ישראלית בדמוקרטיה המסורסת של ישראל.


הגנרל אהוד ברק, שר הביטחון, שליט השטחים הכבושים, הכריז לפני ימים ספורים כי מכללת אריאל היא מעתה ואילך אוניברסיטה. אלוף פיקוד המרכז, מושל הגדה, חתם על ההכרזה והופ, המכללה, שרמתה האקדמית אינה ברורה, הפכה לאוניברסיטה בהבל חתימתם של שני הגנרלים.


מעבר לשאלת רמתה האקדמית של המכללה, מהווה האוניברסיטה החדשה סמל לכיבוש ולאפרטהייד. שוחחתי עם דוברת המכללה, ושאלתי אותה אם פלסטינים תושבי הגדה לומדים במכללה, ותשובתה, לאו, נאדה, על פי הנחיית מה שקרוי "כוחות הביטחון" (שב"כ, צבא, משטרה) פלסטינים מהשטחים הכבושים לא רשאים ללמוד במכללה.


ראשי המכללה משתבחים בסטודנטים ערבים ישראלים הלומדים שם, שאמורים לשמש מטהרי השרצים, אלא שהם לא יכולים להוות מטרייה שתכסה את מבושי הגזענות והאפרטהייד.


ראשי האוניברסיטה החדשה דאגו לנסח תקנון האוסר על פעילות פוליטית ("חופש אקדמי" בחסות הכיבוש) כך שהסטודנטים הערבים מנוטרלים ומסורסים פוליטית. אם ירצו לקיים במכללה הפגנה נגד הכיבוש, יסולקו.


האוניברסיטה החדשה מהווה כתם על כל העולם האקדמי בישראל. ראשית, מפני שהיא ממומנת על יד המועצה להשכלה גבוהה, ושנית, איש מראשי האוניברסיטאות הותיקות בישראל לא יצא נגד האוניברסיטה החדשה בנימוק שקיומו של מוסד אקדמי בחסות ממשל צבאי ובתנאי אפרטהייד, נוגד את יסודות הדמוקרטיה והחופש האקדמי. המקסימום שהיו מוכנים לומר, שאין מקום לאוניברסיטה חדשה, שתנגוס בתקציב ותקטין את חלקן של שש האוניברסיטאות הותיקות. האוניברסיטאות הקיימות מספקות את הצרכים.


האוניברסיטה החדשה בשטחים הכבושים מהווה רוח גבית למי שנאבקים להטלת חרם אקדמי על ישראל.


כבוד הרב הגזען


הרב יצחק שפירא ראש ישיבת "עוד יוסף חי" בהתנחלות יצהר, נעצר על יד השב"כ בחשד כי הוא יודע מי המציתים של המסגד בכפר יאסוף השכן. נטען כי יש לבדוק אם מעבר לידיעה גם היה מעורב בפשע. הרב שפירא עלה לאחרונה לכותרות בגין ספר שכתב "תורת מלך" העוסק ביחסי ישראל והעמים בעיתות מלחמה. לפי הרב, יש היתר הלכתי לרצוח גויים, אפילו תינוקות וחסידי אומות העולם, אם הדבר מסייע להצלת ישראל.


הרב לא שיתף פעולה עם החוקרים. זה לא היה קשה שהרי הוא לא סבל משיטות חקירה ברוטליות, כמו קשירות בננה, מוסיקה רועשת, הפעלת קירור חזק גם בימי החורף, מוסיקה מחרישת אוזניים שנועדה להטריף את הדעת, סטירות, קללות, מניעת הליכה לשירותים ועשיית הצרכים במכנסיים, הבאת קרובי משפחה לחדר שכן בו הם צורחים מכאבים במטרה לרכך את הנחקר. לא מניתי את כל שיטות העינויים, פירוט ניתן לקרוא בפרסומי הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל. שיטות אלה שמורות לאלפי הפלסטינים שנחקרו בעינויים קשים, וחלקם נותרו פגועים גופנית ונפשית לכל ימי חייהם. כשמדובר ברב יהודי החקירה מתנהלת באווירה עניינית ולעתים אף ידידותית. (על פי הדיווחים הרב והחוקרים שרו ביחד).


למחרת המעצר הובא הרב לבית משפט השלום בירושלים, להארכת מעצר. שופטת השלום ענת זינגר החליטה כי החומר המודיעיני שהוצג לה אינו מצדיק מעצר והחליטה לשחררו. השב"כ ערער לבית המשפט המחוזי, בפני השופט יורם נועם, אבל גם הוא החליט לשחררו. קרה כאן משהו נדיר ביותר: שני שופטים דחו בקשה של השב"כ למעצר. זה היתרון בהיות הנעצר רב מתנחל. עשרות אלפי הפלסטינים שנעצרו בידי השב"כ, הצבא והמשטרה והובאו לפני שופטים להארכת מעצר, בין שופטים צבאיים בין אזרחיים, בין פלסטינים מהשטחים הכבושים ובין פלסטינים אזרחי ישראל, לא זכו ליחס כזה. הגזענות ומערכת המשפט הולכים שלובי זרוע מאז תחילת הכיבוש.


אינני מתלונן על כך שהרב זכה ליחס נאות מצד החוקרים, ויפה ששופטים בדקו היטב אם יש עילת מעצר. תביעתם של שוחרי זכויות האדם: לשמור על זכויות נחקרים וכבודם גם כשמדובר בפלסטינים, מהגרי עבודה ופעילים נגד הכיבוש.


באזני הנשיאה ביניש


שלחתי לנשיאת בית המשפט העליון דורית את המכתב הבא:


גברתי הנשיאה,


תענוג להימצא מעת לעת עם הרוב, ואני מצטרף לכל מי שאיחל לך החלמה מהירה בעקבות זריקת הנעל שפגעה בראשך בעת שישבת ושמעת דיונים באחד מאולמות בית המשפט. כמו כולם שמחתי כי הפגיעה בך הייתה קלה וכעבור שעה קלה חזרת להמשך הדיונים.


מכאן ואילך אני חוזר לעמדת המיעוט. זריקת הנעל זכתה להרבה סופרלטיבים. "חציית כל הקווים האדומים" היה הפופולרי ביותר. הנשיא פרס התקשר אליך מברלין (או שמא מדאבוס, שווייץ, לשם הגיע מטקסי יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, להשתכשך עם עשירי וגבירי העולם) והגדיר את בית המשפט העליון "כמקום קדוש". זוהי כמובן שטות מוחלטת. בית המשפט אינו מקום קדוש. מכהנים בו שופטים בשר ודם, שלעתים צודקים ולעתים טועים, חלקם מעוותים דין, חלקם לא, חלקם גזענים, מיעוטם לא, ומעשיהם נתונים לביקורת ציבורית.


בניגוד לפובליציסטים ופוליטיקאים שניסו לייחס את זריקת הנעל לויכוח הציבורי סביב מקומו של בית המשפט העליון, דבר חסר שחר לטעמי, אני מנסה למצוא את השורשים למעשה באלימות הגוברת בחברה הישראלית, אלימות שגם בית המשפט העליון תרם ותורם לה בפסיקותיו.


העובדה כי האיש בחר לזרוק נעל, קשורה אולי להיותנו חלק מהכפר התקשורתי הגלובלי, כאשר כל העולם ראה את העיתונאי העיראקי זורק נעל לעבר הנשיר בוש. אולם עצם הזדקקותו לאלימות, נובעת כנראה משילוב של פתיל קצר שממהר להתפרץ, תחושת עוול גדולה, ואווירת האלימות הגואה בחברה.


ראוי לקרוא את דבריו של זורק הנעל, פיני כהן, יהודי מזרחי, לא מעשירי הארץ, שאמר בראיון עימו: "כתבתי עשרות מכתבים לכל העולם. אף אחד לא מתייחס אליי. האשכנזים האלה יושבים למעלה, עושים מה שהם רוצים. אני האדם הקטן נחשב בעיניהם כמו זבוב". (ידיעות אחרונות 28.1.2010). ייתכן כי אילו מישהו היה מתייחס אליו, לא היה נזקק לזריקת הנעל. גם זהו אחד מסימני ההיכר של חברתנו, בדידותו של האזרח, בעיקר העני והלא מקושר, אל מול המנגנון האדיר שדורס אותו.


ויש כאמור האלימות כתופעה הולכת ומתפשטת בחברה הישראלית. להערכתי הצנועה קיים קשר בל יינתק בין אלימות המדינה בשטחים הכבושים לבין השלכותיה החוזרות על החברה בישראל. האלימות בשטחים הכבושים מצד זרועות המדינה, צבא משטרה ושב"כ במשך 42 שנות כיבוש, השאירה צריבות עמוקות בחברה הישראלית.


אלימות זו זכתה לגיבוי ואישור בתי המשפט בישראל, וראשון לכולם בית המשפט העליון. תעברי על כל פסקי הדין של בית המשפט העליון ב-42 השנים האחרונות בכל הנוגע לכיבוש ותגלי את תמונת האימים של אישורים כמעט סיטונאיים לאלימות ממשל הכיבוש שכללו גיבוי לענישה קולקטיבית כמו הריסות בתים, עוצרים מתמשכים, ירי על אוכלוסייה, אזרחית, אלימות בתחנות משטרת השטחים כלפי פלסטינים, עינויים במרתפי השב"כ (גם פסק הדין שלכאורה שלל עינויים, התיר אותם באמצעות "הגנת הצורך"), הוצאות להורג ללא משפט ("סיכול ממוקד"), התעללות יומיומית של חיילי ושוטרי כיבוש בפלסטינים שניקרו על דרכם, שוד קרקעות, המחסומים הכרוכים בהשפלה יומיומית, הקמת התנחלויות (פשע מלחמה) ועוד ועוד ועוד. כרוניקה מייאשת שזוכה לסיוע מבתי המשפט.


במציאות זו לא ייתכן שרק בית המשפט העליון יישאר שמורה פסטורלית, אליה לא תחדור האלימות. היה זה רק עניין של זמן עד שגם אתם במה שקרוי "היכל הצדק" תיחשפו לאלימות.


התרופה למציאות העגומה לא תבוא מהגינויים לזריקת הנעל, גם לא מהחיבוק החם לו זכית. בלי עקירת הכיבוש, אחד מצינורות ההזנה של האלימות, לא תיוושע ישראל. האם את יכולה לתרום לעקירת אלימות המדינה? אני מתלבט, האם את רוצה ולא יכולה, או יכולה  אבל לא רוצה?

תגובות
נושאים: מאמרים

16 תגובות

  1. יפה ונכון הגיב:

    פשוט סיכום מצוין של המחשבות שלי לשבוע האחרון! גם אתה, קצת הבלוג של ציפר וגם אתר הלוזר התמקדו בצביעות של המרכז החילוני ו"קודש הקודשים" שלו במיוחד לאור הטקסים הקדושים של יום השואה הבינ"ל..

    שבוע טוב
    ה"ל

  2. איתן לרנר הגיב:

    למגיב "שוב ספירו מתעלל בעובדות, הפעם כדי לגזול מהיהודים את השואה שלהם":למה אתה נדרש להקטנת העוול ורצח העם שנעשה לאחרים על מנת להרגיש שאתה קורבן יותר גדול וחשוב?זו בדיוק החשיבה שמאפשרת לישראל להמשיך ולקרבן אחרים ללא הרף כי אנחנו הקורבן האולטימטיוי והכל מתגמד כנגד השואה שלנו. איני יודע אם נתוניך מדוייקים אבל זה לא חשוב.זה פשוט הסטה של הדיון למקום אחר לא רלוונטי.
    לספירו:יתכן שאני טועה אך לומר"…קיבלה בין השאר החלטה המביעה צער והתנצלות" ,לא נכונה בעברית .ההחלטה אינה מביעה צער.אולי התכוונת החלטה להביע צער? שוב ,יתכן שאני טועה

  3. יובל הלפרין הגיב:

    הלקח הקונקרטי לעליית הנאצים ולשואה שבאה בעקבותיה היא סתימת פיות לגזענים ולכל תומכי האתנוקרטיה באשר הם.
    90% מאנשי השמאל בישראל, חלקם ניצולי שואה וצאצאיהם, סבורים שקריאות כמו "ערבים החוצה" כלולה במסגרת חופש הביטוי.
    וזה לדעתי שיא החרפה והאבסורד בכל הנוגע למורשת השואה.
    מתי אוהדי בית"ר ילכו בעקבות אוהדי המבורג?
    כששוחרי השוויון ישכילו להניע את המכבש השלטוני, במלוא גסותו וכיעורו המוכרים לנו, נגד החלאות של איצטדיון טדי ושאר חבריהם לדעה.

  4. אמנון הגיב:

    מעניין שמביניש אתה חוסך את הגידופים הרגילים שלך. זו פחדנות או לקקנות?

  5. שוב ספירו מתעלל בעובדות, הפעם כדי לגזול מהיהודים את השואה שלהם הגיב:

    כבר לא מדובר בדיון כלשהו, אלא בעובדות היסטוריות פשוטות שספירו ממציא כדי לתחזק את האובססיה האנטי-יהודית והאנטי-ישראלית שלו.

    שלא כמו מכחישי שואה פרימיטיביים, המנסים להקטין בכל דרך את מס’ הקורבנות היהודיים בשואה, מנסה ספירו לגמד את השואה היהודית ע"י אינפלציה של הקורבנות מקבוצות אחרות.

    כך הוא ממציא את הנתון המופרך לחלוטין שגם הצוענים ‘איבדו שליש מבני עמם’. האמת שונה לחלוטין. מס’ הקורבנות של הצוענים נאמד בכ-200 אלף וזאת כאשר מספרם היום באירופה מוערך בכ-10 מיליון נפש ולפני מלה"ע ה-2 הוא היה לפחות החצי מזה. היוצא מכך הוא שהצוענים איבדו כ-5% מעמם במלחמה, מתוך זה כ-20 אלף מהם נרצחו באושוויץ (כ-2% מכלל הקורבנות במחנה. לשם השוואה: היהודים 90%). עשרות אלפי צוענים נרצחו ביוגוסלביה (בין הייתר בעזרת יחידות ה-SS האיסלאמיות שהקים המופתי הפלסטיני חג’ אמין אל-חוסייני בשרות היטלר) וברומניה, אך לא בהונגריה, בצ’כוסלובקיה, בצרפת וכו’. זאת בהשוואה להשמדה השיטתית של היהודים בכל ארצות הכיבוש כאשר כ-90% מהיהודים שם נרצחו.

    גם אף אחת מהקבוצות האחרות שספירו מונה לא חוותה שואה כמו היהודים ואחוזי הקורבנות שלהם היו בטלים בשישים לעומת מה שקרה ליהודים. הגרמנים לא השמידו את האוכלוסייה האזרחית הרוסית או הפולנית, אלא קבוצות מסויימות וספציפיות: קומיסארים, כמה קבוצות של כמרים ואינטלקטואלים וכד’.

    ספירו מסלף את העובדות גם בעניין ה’תג מחיר’. מקורו לא היה אצל הנאצים, אלא אצל הבולשביקים שבמלחמת האזרחים הוציאו להורג מאות אלפים כ’תגמול’ על פעולות התנגדות לשלטונם. כך למשל הורה ראש המפלגה בפטרוגראד, זינובייב, ב-1918 להוציא להורג 500 סוציאל-רבולוציונרים כתגמול על ההתנקשות באוריצקי, סגן ראש הצ’קה.

    למרבה המזל, מדינת ישראל רחוקה מה’מסורות’ האלה שנות אור, לאכזבתו הגדולה של ספירו.

  6. גיא הגיב:

    למרות הערצתי את כתיבתך והעובדה שאין ברשותי הכלים האינטלקטואלים להתעמת עם ההשוואה התכופה שאתה עושה לגרמניה הנאצית הרי שאפשר להשוות כמעט כל פעולה שנעשתה אז עם מה שקורה בימנו אנו בהקשר של התנהגות המשטר כלפי האזרחים או אוכלוסיה כבושה.

    לדוגמא, גם הסינון האתני שמתבצע בשדות תעופה בארה"ב יכול לקבל כמה פיסקאות טובות על ידי כותב ברמתך ולהיות נושא להשוואה של איזשהו חוק גזעני שהונהג ונאכף בשנות השלטון האפלות של המשטר הנאצי.

  7. סהר שאולי הגיב:

    כרגיל, ספירו, כיף לקרוא את רישומייך. המכתב לנשיאת בית המשפט העליון – כהרגלך – חריף, ממוקד וענייני. השאלה אם מישהו יחליט לעשות משהו בנידון. אני לא בטוח.

  8. לאמנון הגיב:

    התשובה לשאלתך היא שדורית ביניש היא שופטת מזן שונה מרוב שופטי העליון בעשורים האחרונים. פסיקותיה אמיצות, ישירות, לא ברברניות והעיקר – מתיחסות ברצינות לזכויות האזרח. נשווה אותה לברק או חשין. חשין הכשיר את חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), שיש לקרוא לו בשמו הנכון: חוק נירנברג הישראלי הראשון. ברק אמנם פסל את החוק, אבל לפי עדות הביוגרפית הרשמית שלו, דחה את מתן פסק הדין עד שנוצר רוב לאישורו. ועוד: ברק מדבר גבוהה גבוהה על זכויות האדם והמהפכה החוקתית אבל התוצאות בשטח דלות ומאכזבות מאוד. לקח לנו זמן להבין זאת כי הוא הרי רטוריקן מעולה ומשפטן ענק, ולכן זכה לאשראי רב ממשפטנים נאורים וקצת תמימים (כמו הח"מ) אבל משחלפו השנים התברר היטב שברק נכשל במבחן התוצאה. לדוגמא, פסיקותיו בנושא איסור העינויים וזכותם של ערבים לרכוש מגרשי בניה ניתנו באיחור רב מאוד ובפועל לא השיגו את מטרתם כי לא נוסחו באופן שיעשה אותם לאפקטיביים. על שופטים אחרים חבל לדבר. אלייקים נשאר אלייקים, פרוקצ’יה היא פרוקצ’יה ויש גם שופטת שללא כל הסתייגות כתבה שישראלי הרוצה להקים משפחה עם בת/ן זוג פלסטיני צריך לעשות זאת בפלסטין ("יהודה ושומרון" בלשונה). ביניש – אני מעריך בזהירות ונוטה להאמין ומאוד מקוה – היא אחרת. פחות רטוריקה ויותר תוצאות. כנראה שלספירו גם כן יש אינטואיציה חיובית עליה (הרי בפרשת קו 300 היא היתה הגיבורה (ולא זמיר כפי ששכתבה ההיסטוריה)) וזה רק מוכיח שהוא לא רק קטגור הבא משנאה אלא כתיבתו נובעת מהומניזם ויש לכבד זאת, ומכל מקום, כולי עלמא לא יתפלגו על כך שספירו הוא האחרון שאפשר לומר עליו לקקן.

  9. רמי הגיב:

    לדעתי התופעה הקרויה "תג מחיר" היא כה מכוערת שנכון להשוותה לפשעי הנאצים. הרי אכרים פלסטינים שנפלו קורבן לגובי המחיר לא קנו שום קניה מהפוגרומיסטים שפגעו בהם וברכושם. מדוע ישלמו הם את מחיר מעשי היהודים? אם ממשלת ישראל מחליטה להקפיא את הבניה בהתנחלויות (עם או בלי קריצה) מה זו אשמתם של הערבים? הרי אין אף ערבי בממשלה. (הנאצים ימ"ש פגעו ביהודי גרמניה כעונש על רצח דיפלומט גרמני בפריז וזה כמובן נורא אבל זה לא נטול הקשר הגיוני שהרי הרוצח היה יהודי). התקשורת משתמשת במונח תג מחיר מבלי להוקיע את שקריותו וכך שוטפת את מוחו של הישראלי הממוצע, שלא נחן ביכולת חשיבה עצמית מופלגת, לסבור כי יש הגיון בשגעון. נסו נא, ישראלים מהימין ה"נאור", לשטוף את שטיפת המוח הכוזבת מראשיכם הגאוניים: מחיר על מה? וכי מה קניתי מהם, ישאל אחמד? מדוע עלי לרצות עונש על חטא שחטאתם אתם?

  10. ליובל הגיב:

    קריאות כמו "ערבים החוצה" אכן לא כלולות בחופש הביטוי לפי החוק הישראלי, ומי שקורא קריאות כאלה צפוי למצוא עצמו במאסר. מפלגות בעלות מצע שכזה לא יוכלו לשבת בכנסת.

  11. BIRZEIT UNIVERSITY הגיב:

    אוניברסיטת ביר-זית היתה האוניברסיטה הראשונה שבה היה ניתן ללמוד
    TWO OCCUPATIONS.

    הראשונה היתה הכיבוש, שסגר את האוניברסיטה כל יומיים שלושה, השניה היה "מקצוע" שזה הפירוש הרגיל של המילה OCCUPATION בארצות שבהן אין כיבוש. כך הסביר לי ג’סאן חטיב, שהיה ראש אגודת הסטודנטים, ואח"כ השר היחיד של המפלגה הקומוניסטית בפלסטין.

  12. מי מתעלל בעובדות הגיב:

    לא בהונגריה, לא בצ’כוסלובקיה, לא בצרפת…

    — קישור —

  13. רונן-לגבי מכללת אריאל הגיב:

    אכן לומדים שם הרבה מאוד ערבים אזרחי ישראל וזכורה הכתבה של גדעון לוי על כך.
    מצד שני על מה הטענות?
    האם ערבי פלסטינאי יכול למשל ללמוד בתל אביב או בירושליים? לא עד כמה שידוע לי.
    אני גם לא בטוח שיהודי יכול ללמוד איפשהוא בגדה או בעזה ולא רק בגלל השפה.
    גם מאוד יראה מוזר אם סטודנטים ערבים ילמדו באריאל ויפגינו נגד הכיבוש-מי שנגד הכיבוש בכלל לא צריך ללמוד שם.
    לגבי בית המשפט העליון-אני הייתי סוגר את התיק של זריקת נעל מחוסר עניין לציבור כמו שנעשה להרבה אזרחים נפגעי אלימות.

  14. רוסתאם הגיב:

    לידיעתו של מר ספירו:

    נכון ללפני שנתיים (ואשמח אם תעדכנו אותי במידה והמצב השתנה) לישראלים-יהודים היה אסור אפילו להיכנס לקמפוס של אוניברסיטת ביר-זית, לא כן שכן ללמוד בה. סטודנט מתל אביב, תומך נלהב בשמאל הרדיקלי, הגיש בקשה ללמוד בביר-זית ונדחה בבוז. אפילו לא הסכימו לדבר איתו.

    האם תכנה גם את אוניברסיטת ביר זית "אוניברסיטת אפרטהייד"?

  15. לאיתן לרנר ולמגיב השני בנוגע ל’התעללות בעובדות’ הגיב:

    לרנר בכלל לא הביא נתונים כדי לסתור את מה שכתבתי, חוץ מטענה חסרת כל בסיס "למה אתה נדרש להקטנת העוול ורצח העם שנעשה לאחרים על מנת להרגיש שאתה קורבן יותר גדול וחשוב?" זה קשקוש מוחלט: בשום מקום לא ‘הקטנתי’ את העוול והפשעים כלפי קבוצות אחרות. אין זה מקרה שהוא לא מסוגל להציג שום נתון כדי לתמוך בהשמצתו.

    יחד עם זה ציינתי את הפרופורציות ואת העובדות הנכונות: השמדת היהודים היתה ייחודית הן בהיקפה (השמדה של מיליוני יהודים) והן באופייה (השמדה טוטאלית של *כל* יהודי – ילד, אישה, זקן, שמאלי, ימני, דתי, חילוני, מומר וכו’).

    לשמאלנים דוגמת ספירו ולרנר אכן יש אובססיה אנטי-יהודית ולא רק אנטי-ישראלית. קוראים לזה אנטישמיות. ה’מהדרין’ קוראים לזה ‘אוטו-אנטישמיות’.

    הקישור שהמגיב השני מביא מאתר יד ושם תומך למעשה בנתונים שאני הבאתי. מס’ הצוענים שנרצחו ע"י הנאצים היה כ-200 אלף ולא היתה מדיניות נאצית שיטתית של ריכוז והשמדה של צוענים כמו ביחס ליהודים. במדינות בעלות אוכלוסייה צוענית גדולה כמו הונגריה, צ’כוסלובקיה ואפילו רומניה הצליח הרוב הגדול של הצוענים לשרוד, כנ"ל בצרפת.

    הגיע הזמן שתבינו ותפנימו את ממדי האסון שקרה לעם ‘שלכם’ שאתם כ"כ מתעבים אותו, לפחות במידה שערבים לא-גזעניים עושים. אחרת אתם נדונים להיות מיעוט שולי ושנוא על העם הזה.

  16. על הצוענים הגיב:

    ספירו לא ממעיט בגורל היהודים, הרי הוא מציין כי היהודים היו הקורבן העיקרי של הנאצים אבל לא היחידי. עד כמה גורל הצוענים דומה מבחינות רבות ליהודים בא לידי ביטוי בספרו של מיכאל צימרמן "נרדפו, גורשו, הושמדו – מדינות ההשמדה הנאצית נגד הסינטי ורומה" – הוצאת קלארטקסט , אסן 1989.
    לפי הספר ההערכות בדבר מספר הנרצחים הצוענים נע בין 220 אלף לחצי מיליון. (עמוד 83).

    כמו כן ראוי לקרו את חיבורו של מיכאל צימרמן באתר יד ושם — קישור —

    להלן קטעים ממנו:

    "היטלר והשאלה הצוענית

    בתקופת המשטר הנציונל-סוציאליסטי היו הצוענים קרבנות לרצח עם.

    דעותיו של ריטר היו אופייניות לפרדיגמה הגזענית שתורגמה בגרמניה הנציונל-
    סוציאליסטית למדיניות ממשלתית. ברוח זו עוקרו צוענים בתוקף "החוק למניעת ילודת צאצאים חולים בתורשתם" שנחקק ב .1933- . חוקים נוספים שפגעו בהם היו "חוק להגנה על הדם והכבוד הגרמנים" שהטיל איסור על נישואין בין "ארים" ל"בני גזעים זרים", שהועבר בספטמבר 1935 , ו"חוק בריאות הנישואין" שנחקק אף הוא ב 1935- ואסר על" נחותים להינשא"

    החל ב 1938- נעצרו במסגרת הלחימה המונעת הביולוגית-חברתית בפשיעה, לצד אנשים
    אחרים, גם למעלה מ 2,000- צוענים גרמנים ואוסטרים שהוגדרו "א-סוציאלים" ונכלאו
    במחנות הריכוז בוכנוולד, דכאו, מאוטהאוזן, רוונסבריק וזכסנהאוזן. לאחר הכיבוש הגרמני
    של חבלי צ’כיה, פולין, אלזס-לוריין והולנד הוחלו תקנות ה"לחימה המונעת בפשיעה" גם על
    ארצות אלה, במתכונת שונה במקצת.

    הגבול בין ציפייה למוות המוני לבין חיסול פיזי שיטתי של צוענים כבר נחצה שישה חודשים
    קודם לכן, בקיץ 1941 , זמן קצר לאחר תחילת המתקפה הגרמנית על ברית המועצות.
    הצוענים – כמו היהודים, פעילי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, פרטיזנים
    ו"אלמנטים בלתי רצויים" אחרים – נמנו עם קרבנות האיינזצגרופן של הס"ס, יחידות החיסול
    הניידות שעסקו ברצח מאחורי קווי החזית הגרמניים"

    מכאן ברור שגם לפי הפרסום ביד ושם הצוענים היו קורבן לרצח עם. הם והיהודים. .

הגיבו למי מתעלל בעובדות

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים