הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 בפברואר, 2010 28 תגובות

בערוץ הפחות גלוי של תכתובות הגדה השמאלית התנהל בימים האחרונים דיון ער, שלא לומר עימות כמעט חזיתי, שאנחנו סבורים שגם כלל הכותבים והמבקרים באתר ימצאו בו עניין.


המחלוקת התחילה עקב דחיית מאמר ששלח אלינו אסף אורון, סטטיסטיקאי העובד במחלקה לבריאות סביבתית ותעסוקתית באוניברסיטת וושינגטון, כפי שהציג את עצמו. מאמרו מציע הסדר ביניים נוסף בין ישראל לפלסטינים. בהודעת הדואר האלקטרוני שנלוותה למאמר כתב אורון שהוא ייעד את מאמרו לאתר "יותר מיינסטרימי" במטרה "לדגדג" את הקונצנזוס, אך משנדחה הלוך ושוב נמאס לו והוא החליט להעבירו אלינו. גם אנחנו סברנו שקהל היעד המתאים למאמרו עשוי להימצא בלב הקונצנזוס ולא בקרב קוראי הגדה. ההצעה למופע חדש של אוסלו משודרג ש"יסייע לישראל להיגמל ממחלת השליטה בפלסטינים", כפי שכתב, נתפסה בעינינו כמשאלת לב המנותקת מן המציאות ואינה מתמודדת עם הכוחות הפוליטיים הפועלים בשטח. לא מצאנו עניין לפתוח בגדה דיון ברעיון הפונה למצביעי קדימה יותר מאשר לקהלנו ומתכתב, למעשה, עם מתווה מופז. 

כהרגלנו, לא הנחנו לכותב להמתין זמן רב לתגובתנו והשבנו לו שאין לנו עניין במאמרו. מאחר שהעורכת התורנית סברה ששולח המאמר נחת בטעות בגדה השמאלית ואינו מכיר אותה (בדיעבד התברר שהוא פרסם אצלנו בעבר מאמרים אחדים), היא פתחה את תשובתה במשפט שהציג את גדתנו כ"במה רעיונית שמאלית רדיקלית", שמעצם הגדרתה אינה מתאימה לדיון בנושא המוצע בנסיבות הזמן הזה.   


עוד אחת מטעויות חיינו! אורון פירש את תגובתנו כהתנשאות עליו והזדרז להבהיר לנו שטעינו בו וכי הוא שמאלני מובהק לא פחות מאיתנו. לטענתו הוא "צונזר" על ידינו מפני שדעותיו אינן "טהורות" מספיק בעבורנו. את תשובתו הוא הפיץ ברשימת תפוצה מרשימה שהעידה עליו שהוא משתייך למחנה שמאלי מוכר ומוערך. ואכן, אחדים מחבריו הגיבו מיד ובנחישות במחוות סולידריות מעוררת השתאות, אם לא קנאה ממש.


ישי מנוחין כתב לנו, שמזה זמן הוא נמנע מלבקר באתר הגדה "לא בגלל שהוא שמאלני או ימני, אלא בגלל שאינו מחדש לי הרבה – אותם מאמרים, לגבי אותן עמדות ידועות ושל אותם כותבים וכותבות";


אדי סער התריע: "היזהרו לכם מהטהרנות";


ישי רוזן-צבי כתב שגם הוא מצרף את קולו "למתנגדי הטהרנות". הוא קרא למערכת להתנער והציע לנו לחשוב "מעבר לדיכוטומיה שתי מדינות/מדינה דו". כשייכתבו, המשיך רוזן-צבי, "דברי ימי פומפיי העליזים של מדינת ישראל אני מקווה מאוד שלא ניזכר אנו כמעין ‘מתאבדי יהודה’ של בריאן כוכב עליון, שעסוקים בעיקר בהתפלגויות פנימיות".


רם רהט כתב ש"אם ‘הגדה השמאלית’ הוא ביטאון שמאל, ולא רק של קו מפלגתי, הוא חייב לפחות לנמק למה ההצעה של אסף אינה מתיישבת עם דעות שמאל".


מיודענו גדעון ספירו כתב (כאילו לא היכירנו היטב ומקרוב), שהוא מקווה שאין בגדה "דבר כזה כמו ‘מתכון הבית’ שכל הסוטה ממנו ייפסל" והוסיף, ש"אתר שמאל דמוקרטי ראוי שיהיה פתוח לדעות שונות המשייטות במרחב השמאלי, גם אם אינן מקובלות על חברי מערכת".


האם אפשר בכלל לדמיין "מתכון בית" שספירו עצמו לא יסטה ממנו מפעם לפעם? ואף על פי כן הוא מתמיד לפרסם בגדה.           


וניב גורדון חתם במשפט תקיף אחד התובע מאתנו להעלות ומיד את המאמר הנדון לאתר.


בהודעת דוא"ל מסכמת, שבה הודה אסף אורון לחבריו, הוא טען ש"מה שעיצבן אותי היתה ההתנשאות כאילו הם  קובעים מי שמאל ומה שמאל […] זכותם להגיד ‘לא בא לנו לפרסם, אין לנו מקום וכו’ וכו’. לא זכותם להתיימר להיות במה שמספקת שירות ציבורי לדיון פתוח בשמאל ואף לבקש תרומות עבור כך, אבל תכלס בשטח להתנהג כביטאון מק"י ולמעול במנדט שהם לקחו על עצמם". הוא חתם אותו בתהייה אם דחיית מאמרו אינה קשורה "לטהרת הדעות הפוליטיות שלי כפי שהן בקשר למשורר אחד". עד כדי כך.


אכן, דברים לעניין הוטחו בנו על "האומץ לסרב" לאחד מן החבר’ה הטובים. אנחנו מורגלים במחלוקות ואיננו חוששים מביקורת, אך תמוה בעינינו שמבקרינו בחרו דווקא בנסיבות האלה כדי להעלות טענות שיש מקום לדון בהן כשלעצמן ובלי לקשור אותן בדרישה לפרסום מאמר שנכתב בידי אחד מחבריהם. על פניהן נראות הערותיהם כמתכוונות לטובה, אך אצלנו הן התקבלו כהטפה שלא במקומה וכערעור על זכותנו לבחור על פי שיקולי המערכת את החומרים המתפרסמים באתר הגדה. ספק אם רובם מכירים אותו לאורך זמן. אנחנו סבורים ש-4000 המאמרים שפורסמו בו בשמונה שנותיו מבטאים קשת דעות רחבה בשמאל העקבי, וכי אלף המבקרים היומיים בגדה השמאלית בעברית ובאנגלית אינם טועים.


גם בקבוצתנו הקטנה אין הסכמות ידועות מראש באותן השאלות שהועלו בפולמוס הנדון ובראשן, שאלת  השיקול הלגיטימי בקבלה או בדחיית מאמר בביטאון שמאל רדיקלי על פי הגדרתו. אנחנו חשים שהדיונים שאנחנו מקיימים בינינו על האתר, תכניו ועיצובו מרחיבים גם את גבולות המרחב הרעיוני שבו אנחנו פועלים. החלטותינו ביחס למאמרים מתקבלות ברוב דעות, אך אין בינינו חילוקי דעות בנוגע לאופי הגדה: היא אינה סופרמרקט של רעיונות גם אם מקורם במרחב השמאל. הרי היה לנו קל בהרבה לו היינו פותחים את האתר לכל הגיג שנעטף ברטוריקה שמאלנית ומשאירים אותו לשיפוטם של הקוראים והמגיבים. אפשר להניח שהרייטינג שלנו היה מתעודד ותדמיתנו היתה משתפרת. אך לא לשם כך התכנסנו. איננו יודעים למה התכוון אורון בהגדירו את הגדה השמאלית כ"שירות ציבורי" המחייב כביכול פתיחות מלאה לכל קול בשמאל. איננו רואים את עצמנו כספקי שירות, אלא כעורכי מגזין המקדם אג’נדה עקבית ומרכז סביבו קהילה מעורבת ופעילה.


החשש מקיבעון והסתגרות רעיונית קיים תמיד במערכות ותיקות וגם אנחנו ערים לו. אך יש דרכים נאותות יותר מזו שבחרו אורון וחבריו כדי לטלטל אותנו. יחד עם זאת, אין זה ממנהגנו לוותר על הזדמנות להתפלמסות עסיסית. לפיכך הבאנו את הסיפור במלואו מנקודת מבטנו ואנחנו מציעים בזאת לפתוח דיון גלוי בהבטיו השונים. 

תגובות
נושאים: מאמרים

28 תגובות

  1. ליאור וכטל הגיב:

    אני חושב שכל הדיון הזה כאן מיותר! מערכת מגזין, כל מגזין רשאית להחליט מה מתאים לו ומה לא. ברור שהייתם חייבים להביא מה שהבאתם כאן בגלל הסערה שחוללה הדברים."הגדה השמאלית"
    הוא מגזין מצויין ואיני מחמיץ מאמר.יישר כוח!

  2. יאללה תפרסמו הגיב:

    זה לא יכול להיות יותר גרוע ממיכאל שרון מלהג על השד-יודע-מה, ואולי יצור דינמיקה חדשה בביצה הדלוחה שלנו. רעיונות חדשים זה טוב.

  3. לא לומד דבר הגיב:

    איזה רעיון חדש הוא זה ללכת במתווה של מופז המשאיר כשישים אחוז מן השטח "בינתיים" בידי ישראל? אפילו במיינסטרים הישראלי צחקו על זה. אם העמדה של הפסקת כיבוש מיידית משעממת את מישהו שיבדוק יפה את עצמו.

  4. איתי הגיב:

    לפי רשימת התומכים ברור שדר’ אורון יכול לפרסם את הגיגיו על בבמות בהן הוא אהוב ומוכר דוגמת אתר תנועת יש-גבול. מכל מקום לא ברור למה ה"פלורליזם הרעיוני" (כלומר, הזכות להביע עמדות קרובות ככל הניתן לקונסנזוס הימני-לאומני) צריך להתחיל באתר הגדה השמאלית.

    וכדי להקשות: האם ניסה דר’ אורון לפרסם את הגיגיו באתר תנועת שלום עכשיו או אחד ממיזמי הפיוס נוסח ביילין? ובאם נדחה – האם בא בטענות וכיתב בעלי יחוס וזכויות או שרק כאן חייבים לו דבר מה? ומצד שני – האם קהל תומכיו מוכן לעמוד מאחורי פרסום דעותיו בעיתונות?

    לעניין טוהר עמדותיו של דר’ אורון – למה שלא תאשים את אתר הגדה באנטישמיות? זה קל, יעיל ו"מדגדג את הקונסנזוס".

  5. אורי קרן הגיב:

    הטענות של המערכת נראו לי משכנעות, עד שקראתי את המאמר נשוא-המחלוקת:
    — קישור —
    לא זו בלבד שהוא לא קורא לאימוץ מתווה מופז, אלא שהוא מציע נסיגה של צה"ל מ-100% מהגדה המערבית ופירוק של השב"כ. אורון פשוט לא סבור שזה סיום הסכסוך – הוא מציע לראות בזה שלב ביניים, לקראת הכרעה משותפת מתנאים שוויוניים על עתיד כל המרחב של פלסטין ההיסטורית.
    מהבחינה הזאת, הוא פוזל למופז בעין אחד – אבל לבל"ד ולאבנא-אל-בלד בעין השנייה.

    אבהיר: אני חושב שהרעיונות במאמרו של אורון גרועים – פשוט משום שאינם ישימים בעליל.
    אבל העלאתם ודאי תתרום רבות למגוון הרעיונות בשמאל הרדיקלי. בייחוד אני מוטרד מכך שהערעור על הזכות לקיום מדינה יהודית במערב פלסטין נתפש במק"י, ויותר ויותר גם בחד"ש ככלל, כערעור לא לגיטימי. "שתי מדינות" הוא כלי לא מטרה: מדינות הן מטרה רק בעבור הפשיסטים.
    אם מקדם אמצעי זה את החירות – ניטול אותו. אם לאו – נשליכו. ובכל מקרה – נמשיך לבחו ןאת הדברים בעיניים פתוחות

  6. יובל הלפרין הגיב:

    אפשר לשקול מדור בשם:

    "הגדה המרכזית – מאמרי אורחים"

  7. קורא אנגלי הגיב:

    אין צינזור שפוטנציאלית לא מוביל לויכוח.
    האלטרנטיבה היא לפרסם תמיד ובלי יוצא מהכלל.
    המערכת החליטה שלא – אז לא.
    מה קרה? שיכתוב שוב וינסה את מזלו פעם נוספת.
    הכל סטטיסטיקה……לא?

    למערכת: ודיר בלאק אם אתם מצנזרים.

  8. הסבר משעשע הגיב:

    כותבת המערכת שהמאמרים באתר מבטאים קשת דעות רחבה בשמאל העיקבי. תרשו לי לתקן. המערכת אולי תתפלא אבל המאמרים באתר זה מבטאים את קשת הדעות הרחבה שבין אלה ששונאים מאד את ישראל לבין אלה ששונאים מאד מאד את מדינת ישראל ואם לומר בגסות – בימים אחרים ובזמן אחר חלק לא קטן מהכתבות באתר זה היו מיועדות לקהל הקוראים של דר-שטרימר. לא די בכך אלא שהמערכת מצנזרת בגסות כל תגובה שאינה נופלת בקשת הדעות הרחבה הזאת ולכן סביר מאד שגם תגובה זו לא תפורסם.

  9. לאורי קרן הגיב:

    אתה כותב: הרעיונות במאמר של אורון גרועים, המאמר פוזל לכוון מופז. אז אולי תסביר למה זה יכול לשמש בסיס לדיון בעיתון שמאלי?

  10. ק.א. הגיב:

    למשועשע אתה לא מאחר לשיעור עם הרב מוטי אלון?
    לא יפה להגיע אחרי שהרב התחיל כבר.

  11. מיכה רחמן הגיב:

    בושה למערכת הגדה השמאלית

    לא יאומן. אי פרסום המאמר היא צנזורה כיתתית והסתגרות בדל"ת אמות של פתרונות פוליטיים ספציפיים. אפילו לא של אידיאולוגיה. תודה לאורי קרן שפרסם את הלינק. שקראתי את המאמר נדהמתי מהגדרתו כמתאים ללב הקונצנזוס. אני לא מסכים עם הפתרונות הפוליטיים המובאים במאמר, אבל זהו בהחלט מאמר של איש שמאל, וממש לא מובן לי מאיפה הקטלוג הזה של המאמר כמתאים למרכז הקונצנזוס או ל"קדימה". בהמשך לדבריו של אורי קרן, כמה נקודות המעידות על הרוח השמאלית של המאמר: הסרת המצור מעזה ומהגדה, גבולות פתוחים, פינוי התנחלויות הסכם הפסקת אש גם עם החמאס, כלומר מו"מ גם עם החמאס,הסרת גדר ההפרדה, וכו. די לנו עם כל אלה היו מתגשמים כבר.

    הסירוב לפרסם מאמר זה ב"גדה השמאלית" פגעה בי קשות כקורא נאמן של האתר. הייתי בטוח שנגמלנו מהכיתתיות הזכורה לרע. אפשר להתווכח, אבל למה לא לפרסם. דווקא מאמר פרובוקטיבי כזה, היה מפרה אותנו. לא נאמר במאמר שיש לדכא את הפלסטינים, או לסגור אותם בגדר. אידיאולוגית המאמר בתחום של השמאל העקבי. מותר להתווכח גם עם גישות פוליטיות שונות. מתי כבר יבינו עורכי האתר שמההסתגרות לא נגיע לשום מקום.
    והנה לכם הסוד שהתגלה לגבי הפתיחות של הגדה השמאלית (או ליתר דיוק של חד"ש ומק"י): מותר להיות מאוד פתוחים בבחירות לעיריית תל אביב. ואפילו לשתף פעולה "טקטית", עם המרכז ואולי אפילו עד הימין. אבל בתוך הבית עלינו לשמור על הטוהר האידיאולגי.

    מיכה רחמן

  12. איתמר הגיב:

    אני קורא פה די הרבה, אבל אני מוכרח להגיד שהגדה השמאלית.אורג.איי-אל לא נתפסת אצלי בתור "מגזין המקדם אג’נדה עקבית", יותר בכיוון מקבץ של מאמרים פוליטיים-שמאליים.

    בשביל מגזין חסרה פה יד מכוונת, חסר הקשר רחב של העניינים ובינם. לא שאין חומר – מתפרסמים הרבה מאמרים מעניינים, אבל לטעון שהם מובילים לאיזה חידוד רעיוני בשורות השמאל? רוב המאמרים פה בוערים למשך כמה טוקבקים ונשכחים, מציתים במקרה הטוב ויכוח עבש בין בולשביקים חרדים ומתנגדיהם.

    מגזין כזה היה פונה לספירו, אבנרי ואחרים, שיתיחסו לצעירים המרדניים ויום האלכוהל שלהם (אחד הטקסטים היותר מעניינים שהופיעו פה לאחרונה), זאת רק דוגמא כמובן. מישהו צריך לתת דגש עריכתי, מהסוג שכרגע חסר פה.

  13. ציפור בודד הגיב:

    ראשית תודות לאורי קרן על הלינק שמאפשר לנו להבין על מה יצא כל הקצף.מדובר במאמר סביר,שמגלם פחות או יותר את מה שאומרים בקדימה.אם יש מישהו שצריך להתעצבן כאן,זו ציפי ליבני שכותב המאמר כנראה גנב משפטים שלמים ממחברתה.המאמר עצמו יומרני למדי וכותבו משים עצמו כ"אלוהים" קטן בהעלותו דרישות, צווים ועשיות,כאילו כולם עכשיו רוקדים לחלילו.אם היה במעמדו של יוליוס קיסר ניחא,אך חלוקת ההוראות (כך צריך להעשות וכך…),הופכת את כל המאמר למשעשע ונאיבי.מה זאת אומרת להפוך את השב"כ לF.B.I?….זהו? או לנהל את ירושלים כפי שהוא מציע? זה כאילו שאני בא עכשיו לתאר בפניכם מה נאכל לפני שהלכנו לעבוד.שיואיל במחילה ויגיד כיצד ניתן להגיע לכך….נכון,אם ציפי ליבני תגיע לשלטון וגם תקיים את מה שהבטיחה לאבו מאזן בשיחות ביניהם למשל…זה כבר ישמע הרבה יותר הגיוני,למרות חוסר הריאליות,נכון?
    אני דוקא די מסכים עם הנהלת האתר,שהחליטה לשים שרלטן כזה על מקומו,אך בכל זאת קצת פרופורציות,האיש הזה וגם חבורת התומכים בו,מהווה היום את אחת ההאלטרנטיבות למציאות הימנית השולטת,זה מה יש.כלומר גם אם אהוד ברק או אחד מנציגיו עלי אדמות היה כותב כאן,לא הייתי מצנזר אותו,בגן החיות הזה כדאי לראות את כולם.

  14. Bubi Sigler הגיב:

    על הצנזורה של "הגדה השמאלית"
    אכן מערכת "הגדה השמאלית " צודקת בהחלט
    ש"הדיון הער שלא לומר עימות כמעט חזיתי "שעורר דחיית פרסום מאמרו של אסף אורן מאוניברסיטת וושינגטון,עשוי לעורר עניין בקרב "כלל הכותבים והמבקרים באתר", שעשויים אגב לגלות גם עניין לסיבת דחיית פרסום מאמרו של אריה בן חורין (כותב שורות אלה)
    "חזונו האוטופי של קרל מרקס"
    בתשובה לשאלתי "האם המאמר לא עומד בתקנים הספרותיים של האתר או שיש סיבה פוליטית"
    ענתה חדוה, ישכר עורכת האתר:
    "המאמר נדחה על ידי מרבית חברי המערכת
    לא נמסרו סיבות"

  15. רמי יובל הגיב:

    לו אני העורך, הייתי גונז את מאמרו של אורון (פורסם במגזין הכיבוש), אך לא מפני שהוא מתכתב עם תכניתו של מופז ומופנה לקהל של קדימה, אלא מפני שרעיונותיו היפים והברוכים יוצאים מהנחה בלתי מציאותית שקיים בקרב הציבור הישראלי איזה שהוא גרעין של כנות ורצון אמיתי לפתרון הסכסוך הישרפלסטיני. בפועל, הדי.אן.איי של החברה הישראלית, המכוון את כל התנהגותה, הוא זה של אני ואפסי עוד, דהיינו לי הכל ולפלסטינים אצבע משולשת ("אפס" בלשונו של הנביא). דנא זה ביצבץ לראשונה בשלהי המאה ה-19 בביטוי המופרך של ארץ ללא עם לעם ללא ארץ והוא מוסיף לשלוט בכיפה ולכוון דורות של ישראלים עד היום והיום אף ביתר תוקף. מי שאינו מבין את המצב לעומקו יכול להגות רעיונות יפים ולתאר אותם במשפטים מנוסחים היטב ואף למצוא תחת אל ארד סיבות מן "העולם החיצון" להתמשכות הכיבוש והעמקתו (הקטע שבו אורון שופך אש וגפרית על בוש), אבל שום תועלת לא תצמח מהם בהיותם כולם מנוטרלים מיד על ידי המערכת החיסונית האדירה שמספק ה-דנא הציוני. ובכן, יש רק פתרון אחד לאומללות של שני העמים החלוקים את הארץ והוא לתקוף את ה-דנא הקולוניאלי בחוליתו החלשה ולשברו באמצעות תביעה חזיתית של השמאל הישראלי (האמיתי) אשר תהנה מגיבוי מסיבי מאת הציבור הנאור באירופה ובארה"ב לשוויון זכויות פוליטי מלא לכל תושבי הארץ הזו, ישראלים ופלסטינים ואחרים (מהגרים אסיתיים ואפריקנים). תרגיל הבקעה כזה נוסה בהצלחה דרמטית בימינו אנו ביבשת אפריקה והצליח לבטל משטר אפרטהייד חזק ועשיר ולהקים את דרום אפריקה החדשה. מה שחוגים חשובים אצלנו (עתה אני מסתכן בצנזור תגובתי כפי שצונזרה תגובתי למאמרו של קמינר) עדיין דבקים בפתרון הלא מציאותי של שתי מדינות לשני עמים [הרי לא רק שאין כאן מקום לשתי מדינות, אלא שאין כאן ולו עם אחד. וכי הישראלים הם עם אחד? וכי מצביעי ש"ס או נוער הגבעות שייכים לאותו עם כמו קוראי האתר הזה? והפלסטינים, וכי מי לא חווה את היותם ערבים המבקשים רק פרנסה וכבוד והם חסרי יומרות לאומיות] אינו מקדם את רגע ההבקעה.

  16. מה לעשות הגיב:

    צריך קודם כל לטפל בטרולים. לא יתכן שיהיו כאן מספר גדול של מגיבים שעונים בשמות בדויים על מאמרים של עצמם ומתחילים וויכוחים עבשים הנמתחים על גבי דפים שלמים, ללא שום קשר עם נושא הטקסט המקורי. צריך להתחיל מערכת של סינון משתמשים והודעות, ולא סתם ההגבלה הטכנית על מספר אותיות שנהוגה היום. צריך להבהיר שהגדה השמאלית היא לא במה לקתארזיס והתפרקות, או להתמרמרות של כל מיני זקנים שגם בצעירותם לא היו כזאת מציאה, אלא מקום להתדיין על נושאים רלוונטיים.

  17. לרמי יובל הגיב:

    הסברת למה אתה לא מסכים עם המאמר, לא למה לא לפרסם אותו.
    למיטב זכרוני, היו עוד מאמרים שפורסמו כאן ולא הסכמת איתם, אבל בדרך כלל לא אמרת שאם רמי יובל לא מסכים לא צריך לפרסם.

  18. רונן הגיב:

    כן היה צריך לפרסם.
    לאף אחד איין מונופול על האמת וכל אחד יכול לחשוב על דרך אחרת לסיום הסכסוך.
    אף אחד בינתיים לא הוכיח שדרך אחת טובה מהשנייה ובינתיים הסכסוך נמשך.
    מצידי גם אם המתנחלים יביאו תוכנית כל שהיא שתהיה מקובלת על הפלסטינאים אז זה בסדר.
    ובאמת הייתי שמח לקרוא פעם מאמר שונה שאפשר יהיה לפחות להתפלמס.
    ואפילו אזרוק רעיון יותר נועז:מאמר שנוטה ימינה פעם בכמה זמן-יש באל ג’זירה תוכנית שנקראת הדיעה ההפוכה שבה מעמתים ביין 2 דעות שונות (לפעמים אחת לטובת ישראל!) וכך נוצר דיון מעמיק בבעיות

  19. מעניין הגיב:

    1. יתכן שהעורכים לא שמו לב, אבל הקהל האמיתי של "הגדה" הוא לא בהכרח "קהל היעד" (למזלכם. היה שווה לפרסם מגאזין בשביל חמישה אנשים ועוד אלפי חברים דמיוניים?)

    2. אסף אורון כבר היה בסרט הזה עם "הגדה" בפיאסקו הקודם לפני מספר שנים. מה שמוכיח שגם דוקטורים עשויים לא ללמוד מהנסיון, ואפילו לא מהנסיון של עצמם. פעם שלישית גלידה?

    3. הרעיונות של אסף באמת חסרי הגיון וקשר למציאות, אבל לא יותר מהרעיונות שכן עברו את סף הפרסום של האתר הזה, לפחות בתגובות.

    4. וכאן אנחנו מגיעים לסיבה האמיתית שהמאמר נדחה – הוא מנסה להציע פיתרון (גם אם טפשי), בעוד שרוב כמעט מוחלט המאמרים שמתפרסמים פה נתקעו בשלב הביקורת הקטלנית, ומשאירים את הפתרונות המומלצים לספקולציות של טוקבקיסטים.

    בחייאת רבאק, אל תצנזרו….

  20. עופר הגיב:

    הויכוח על המאמר מזכיר לי קצת את הויכוח על ההתנתקות (שהמאמר מציע במידה רבה המשך שלה בגדה): לפני ביצוע התכנית רבים בשמאל – ולמען הגילוי הנאות, גם אני- ראו בה רמאות שנועדה לחזק את השלטון, אבל לאחריה כל המשפלגות מחד"ש מעד הליכוד מתנגדות לכניסה מחודשת לעזה.

    ל"הסבר משעשע" – האתר מכריז על עצמו כאתר שמאל, והוקם ע"י אנשי חד"ש כך שמטבע הדברים זו קשת הדעות שבו.
    אציין שעברתי על רשימת הכותבים הקבועים ומצאתי ביניהם כמה שהם חברי מרצ: יפעת סולל,מאיר מרגלית, יונה ברגור. כמו כן כותבים באתר חיים ברעם (למעלה מ-350 מאמרים!) שלפני דעותיו הוא בין מפלגת העבודה למרצ. וכן אורי אבנרי וגדעון וספירו שלפחות בתחום המדיני דעותיהם בין מרצ לחדש.

  21. אסף אורון הגיב:

    תודה לכל המגיבות והמגיבים

    ראשית, למען ההגינות ולתיאור הפרשיונת מנקודת מבט קצת אחרת, ראו את הבלוג של תום:
    — קישור —

    שנית, אין ויכוח על כך שכל מערכת רשאית לקבל או לפסול מאמרים על פי ראות עיניה, וגם ההפצה של התשובה המגוחכת של המערכת בין מכירי בשמאל לא נעשתה כדי "להעביר איזה רוע גזירה". ירצו יפרסמו לא ירצו לא יפרסמו. ראוי לציין עם זאת, שאולי אני לא מעודכן אבל יש לנחש שמערכת "הגדה" אינה מוצפת מאמרים כמו נניח מערכת עיתון
    Nature
    עד כמה שאני יודע, דחיית מאמר היא עניין די נדיר שם, חוץ אולי מכאלה שבאמת נחתו שם בטעות.

    וכאן אנחנו מגיעים לעצם העניין. האם באמת המאמר שלי מביע רעיונות שאינם בגדר "שמאל"? או שהמערכת טעתה בקריאה שלה? יתר על כן, המאמר נכתב במוצהר כך שגם קורא מן הקונצנזוס יוכלו לקרוא אותו, ולא רק לקהילת המשוכנעים. אבל האם באמת אין בו שום מסר שעשוי לעניין קוראים מן השמאל? הנה הוא שוב

    — קישור —

    לאלה שכתבו כאן שהרעיונות לא ישימים, יכול להיות שאתם צודקים. אבל אני מציע לכם לשבת ולרשום בעצמכם, רעיונות *מעשיים* לצעדים בשטח שצריך לבצע עכשיו, כדי לסיים את הכיבוש. לא רק לחכות לימי המשיח ובינתיים להסביר מה לא בסדר (את זה, תאמינו לי, כבר עשיתי די והותר). לדעתי, זה הכתם העיוור הגדול ביותר של השמאל הרדיקלי היום – חוסר היכולת להציג רשימה ברורה של צעדים קונקרטיים מן הסוג ה"גדול", צעדים משני-מציאות שצריך ואפשר לבצע עכשיו.

    בקיצור, אני חוזר על טענתי שמלבד גסות רוח אישית כלפי, בין אם במכוון אם לאו (גסות אשר בה מאשימים כאן אותי במובלע, תוך כדי חזרה ואפילו הגברה של אותה נימה של גסות רוח וזלזול), חטאה המערכת גם בקריאה שטחית ופשטנית – מה שלא אמור לקרות למי שעוסק בעריכה – ובאותה דוגמטיות אשר הם מנסים להכחיש כאן.

  22. יובל הלפרין הגיב:

    עכשיו קראתי את המאמר, ואני חולק על אי פרסומו.
    אני כמובן לא מסכים עם כל הנאמר בו, אבל אני לא חושב שכל מאמר בבמה שמאלית רדיקלית חייב להיות רדיקלי.
    מהמצב כעת יוצא, שכל מאמר שקורא למדינה אחת או להחרמת הבחירות, או יורק על חד"ש "משמאל" מיד ראוי לפרסום – בנימוק שאין לו איפה לפרסם ובכך שאיש לא יערער על היותו "רדיקלי";
    בעוד מי שמשרטט חזון לקידום חזון שתי מדינות צריך לעבור איזה מבחן "רדיקליות".
    במצב כזה גם אני וכל אנשי חד"ש על גווניה נמצאים כאן בעצם על תנאי, בעוד שלנ"ל יש מעין "מניית זהב"/"שריון" באתר הזה.
    פוליטית (להבדיל מאידיאולגית) אני קרוב יותר לציוני שתומך בשתי מדינות מאשר באנטי ציוני שתומך במדינה אחת, ומי שמעיין בגיליונות ישנים של זו הדרך יכול להבין שזו הייתה האסטרטגיה של החלק הרציני והבוגר בשמאל הרדיקלי בישראל (שאלמלא הוא ספק אם האתר הזה היה קיים).

  23. ל"למה לעשות" הגיב:

    די כבר,נמאסת!
    הטרול זה אתה,זה שכותב ללא קשר לטקסט ורק מקלל ומכפיש,זה אתה.מי שמנסה לקלקל,לסכסך,לשסות ולגרום לריבים כל הזמן ומביט בקנאה בדיונים מעמיקים וכל שעולה ברוחו הרדודה הינו בוז,חסר נימוקים ותוחלת,זה רק באמת,אתה.מענין מי כאן הזקן שבגרותו מעיבה על נעוריו ומי כאן המחפש "התפרקות" ליצריו ותמיד אבל תמיד מחביא את קללותיו מאחורי מסך של עילום שם.כאילו שאנו לא מכירים אותך.אם יש כאן מישהו שכדאי ל"נטרל" אותו זה רק אותך-פוסל שבמומו פוסל שכמותך-השעור שבעיסה.הלא תבוש.

  24. מיכה רחמן הגיב:

    תיקון כותרת התגובה שלמעלה

    ייתכן והכותרת לתגובה שלמעלה הייתה קצת חריפה מדי, והיה צריך לכתוב משהו כגון "טעות בשיקול הדעת של המערכת". אם חברי, עורכי "הגדה השמאלית", נפגעו מהכותרת אני מצר על כך

    מיכה רחמן

  25. אדי סער הגיב:

    רק למען ההבהרה: אכן כתבתי היזהרו לכם מן הטהרנות אבל הוספתי שדעת הכותב אינה דעתי (ואף רחוקה למדי ממנה) אולם ציינתי שיחד עם זאת היא מצויה בספקטרום השמאלי ולפי כך ראויה לעלות באתר "הגדה השמאלית" ואני מוסיף עתה: ולו רק לצורך הדיון והבהרת העמדות.

  26. לק.א ולעפר הגיב:

    האם לק.א יש משהו נגד חובבי גברים? זה די מוזר בשביל שמאל. במחשבה שניה "לשמאל" הישראלי זה מתאים. הרי האידאולוגיה ה"שמאלית" היחידה שלו היא שנאת מדינת ישראל. ולעפר – או שלא קראת את מצעי העבודה ומרץ או שלא קראת את מאמרי אלה שציינת את שמם.

  27. ק.א. לחובב ציון הגיב:

    לו היו חובבי גברים בלבד הרי זה עניינם הפרטי.

    אבל חובבותם האמיתית מעל לכל היא לפצוח בריקוד על הגזלה והגירוש לעיני קרבנותיהם היושבים מגודרים במשך שנים ומביטים בשוד אדמתם וזהותם. על התחביב והצוררות הזו במדינה אחרת ובזמן אחר מושבם היה או בכלא או במוסד רפואי.

    בתור חובב ציון אתה מוכן להרחיב על האהבה שלך. למה בדיוק שם אתה כמהה? ספר על חזונך ותקוותיך תרגיש חופשי להתבטא.

  28. עופר למגיבים הגיב:

    לק.א. – קראתי את המסמכים הרלוונטיים., אלא שציינתי את שמותיהם של חברי מרצ שאני מכיר אישית. אציין שאבנרי הינו, למיטב ידיעתי, ליברל שבתחומי פנים דעותיו קרובות יותר למה שייצגה "שינוי" מאשר לחד"ש.

    ובהמשך לתגובתו של אסף אני ממליץ לקרוא את מה שכתב תום – וחברתו "ש.כהן מזגנים" – על העונות הקודמות של התכנית "כוכב נולד". אותי זה הצחיק עד דמעות. ואולי גם אפשר ללמוד מזה משהו (בשני הבלוגים מצד שמאל יש אפשרות לבחור את התכנית):
    — קישור —

    — קישור —

הגיבו ליובל הלפרין

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים