הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בפברואר, 2010 15 תגובות

אני מודע היטב ליומרנות הכרוכה בשימוש בכותרת כזאת. "בשולי דברים", כך קראו למדור יומי בעיתון "דבר" בשנות החמישים, בעידן שבו עיצב העיתון את דעת הח"כים בסיעה של 40 חברים לפחות, וגם את זו של הציבור הגדול שתמך בהם. הסגנון שם היה מיושן להפליא. ביטויים כמו "בעל דבבו" (איש ריבו) או "נכסי צאן ברזל של האומה" הופיעו בטקסטים וקוראי העברית של אז, שרובם נולדו במזרח אירופה, התייחסו לדברים במלוא הרצינות, התענגו על עצם העובדה שהם קוראים בשפת הקודש ולא היו ביקורתיים במיוחד לגבי תוכן המאמרים הקצרים. אני משתמש בז’אנר הזה לעתים נדירות, אבל הוא עדיין חביב עלי, בעיקר בשבועות שבמהלכם מתרחשים בו-זמנית אירועים רבים שמעסיקים את דעת הקהל שלנו. בימים האחרונים העסיקו אותנו שלושה נושאים כאלה: פרשת הרב מרדכי אלון, וניחוח ימי הביניים שליווה את הטיפול בה; פרשת סגן פרקליט המחוז בעירנו אורי קורב, שעלב בשופטים ובמערכת המשפטית בהרצאותיו לסטודנטים לא כל כך תמימים; פרשת הרצח הנתעב בדובאי, ששילב שלומיאליות מבצעית עם חשיבה קרימינלית של ראשי הממסד הישראלי.

1. אלון


ממש חבל לבזבז מלים על פרטי האירוע, שלא לדבר על ספקולציות בכל הנוגע לנטיותיו המיניות של הרב מוטי אלון, גם אם היה די צבוע בהצהרותיו נגד ההומוסקסואליות. ההתרשמות שלי מכל הדיווחים היא מתונה ועניינית: ייתכן מאוד שיש לאלון נטיות מיניות שסותרות את אלו המקובלות ביהדות האורתודוכסית. לנו, כאזרחים חילונים, אין שום עניין להשתתף בציד מכשפות שנועד לסכל התנהגויות שבהחלט מקובלות בחברה שלנו. אין עדיין עדויות קבילות מבחינה משפטית שאלון כפה את עצמו על מישהו, וגם שאר הפרטים שהגיעו אלינו לוטים בערפל כבד. הוא לא הורשע בשום פשע וייתכן שגם לא ביצע פשע כזה. לכן יש להניח לו ליהנות מהספק לפי שעה. אם יתברר שאנס, חלילה, קטין או השתמש בסמכותו כדי להטריד את תלמידיו ואנשים אחרים התלויים בו מבחינה חומרית ורוחנית, אז נוכל לשנות את דעתנו בנושא שלו. בינתיים, הוא זכאי עד שיוחלט אחרת במוסדות השיפוטיים החוקיים במדינת ישראל.
אלון נשלח לגלות בעיירה הציורית מגדל בצפון הארץ, וציית באורח תמוה להוראות האינקוויזיציה הקרויה באורח מטעה לחלוטין "תקנה". נדמה לי שהציבור היה צריך להתמקד בכנופיה המפחידה הזו ולנטוש את העיסוק האובססיבי והאומר דרשני ב"סטיותיו" האמיתיות או המדומות של הרב. לא רק שרבני הפורום משמשים כגוף שמטרתו לעקוף את רשויות הצדק במדינה ולהוציא את היהדות הדתית-לאומנית אל מחוץ לגבולות המערכת המשפטית, אלא שהם מרהיבים עוז להחליט מתי יוכל הציבור שלהם לקבל פיסות מידע טריות ועסיסיות. ההדלפות האלה לא באו לשרת את "זכות הציבור לדעת", אלא כאמצעי ענישה. אין לאינקוויזיציה הדתית-לאומנית הזו שום זכות מוסרית או חוקית להעניש את אלון. זהו הלקח החשוב היחיד מהפרשה המאוסה הזו.
טרגי בעיני שרבנים צעירים יחסית מועלים על המוקד בשל נגיעות פיזיות שטרם הוכחו, אבל איש אינו עוסק באחריות הכבדה שלהם לפשיזציה של דור שלם, שנעקד (נאנס?) על מזבחה של ארץ ישראל השלמה.


2. קורב


גם את סגן פרקליט מחוז ירושלים עו"ד אורי קורב העלו על המוקד, הפעם בשל התבטאויות לא מוצלחות בפני סטודנטים. רבים הביעו את דעתם על עצם הפרסום, וייחסו לו כוונות זדון של עיתון זה או אחר נגד הפרקליט שהיה אמור להציג את התביעה נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. אבל כל כתב מקצועי יודה שלא היה מחמיץ סקופ בסדר הגודל הזה, בלי שום קשר ליחסו לאולמרט. קורב דיבר נגד השופטים ונגד מערכת שלטון החוק, ועצם העובדה שפרקליט כל כך בכיר מתייחס בבוז תהומי לבית המשפט העליון והעומדים בראשו הוא מרתק מבחינה עיתונאית וציבורית. הספקולציות בעיתונים מתחרים ל"ידיעות אחרונות" אינן אלא "ענבים חמוצים" או SOUR GRAPES כפי שאומרים האנגלים. ההדלפות מהרצאותיו של קורב לא ישנו דבר וחצי דבר בגורלו של אולמרט. אולי יתהווה עיכוב טכני כזה או אחר בעקבות הבירור המנהלי של קורב בנציבות שירות המדינה, אבל המשפט יתנהל בסופו של דבר, ופסק הדין יישקף את העובדות שיתבררו במהלכו.
אבל בעיני תמוהה בעיקר התנהגותם של הסטודנטים. בשנות השמונים לימדתי ב"בצלאל" במשך כמה שנים, ובשיעור שלי במסגרת המחלקה ללימודים עיוניים דיברתי באופן חופשי, אולי אפילו קצת פרוע, כדי להמחיש נושאים מסוימים שבהם דעתי הייתה (ונשארה) שונה מהמקובל בחוגים ממסדיים. מעולם לא הודלפה מחדר ההרצאות אפילו מלה אחת. האמון בין המרצה לסטודנטים היה מלא, ולא ניתן בכלל לקיים חופש אקדמי אם ההרצאות מודלפות. נראה שתלמידיו של קורב קורצו מחומר אחר, ולהדלפות היה ניחוח של הלשנה, שמניעיה הם פוליטיים או אישיים.


3. דובאי


בראש המוסד עומד אדם, מאיר דגן שמו, איש מוכשר אבל גם הרפתקן כוחני מעצם טבעו, שהתנהלותו מסכנת את ביטחונם של כל תושבי המדינה. העובדה הזאת ידועה לאנשים רבים, כולל אלה שמינו אותו ומאפשרים לו להמשיך בתפקידו. דגן מאמין שניתן לפתור בעיות יסודיות ומבניות של המדינה בדרכים אלימות ורצחניות, שנוגדות את עקרונות המשפט הבינלאומי ואת המוסר האנושי. הרשלנות המבצעית בפעולה בדובאי היא פרט שולי בפרשה, אבל ההחלטה להשקיע אמצעים אדירים כדי לרצוח אדם, במקום לנסות להגיע להסכם עם האויב, משקפת את ההתייחסות המתנשאת והמבטלת של ראשי הממסד שלנו כלפי רעיון השלום וההידברות. ישראל אמורה להיות מדינה לגיטימית ולא ארגון טרור. הניסיון לעקוף את פתרון הבעיות המבעתות את המדינה באמצעים שמתאימים יותר לסרטי ג’יימס בונד הוא נואל, מיותר ומסוכן מאוד.


היו למוסד כישלונות גם לפני עידן דגן. רצח המלצר המרוקאי אחמד בושיקי בנורבגיה (1973) בשל טעות בזיהוי הוא רק אחד מהם. היה גם מקרה מתועד כשאיש מוסד שכח דרכונים בריטיים מזויפים בתא טלפון בגרמניה (1986). אבל ניתן בהחלט לקבל פאשלות כאלו כבלתי נמנעות, כטעויות אנוש של ארגון ככל הארגונים, לא איזו ישות מיסטית גדולה מהחיים. אבל המוסד איננו אמור להיות ארגון של רצח בע"מ. שומה עליו לשרת מטרות מדיניות ולכן מתבקשות שתי שאלות: האם כדאי לישראל לשבש את הנגישות שלה לארצות המפרץ הפרסי רק כדי לקפד את חייו של "מבוקש"? ומה בדבר ההסתבכויות הדיפלומטיות, כאשר אפילו ראשי הממסד מודים שהם מפסידים את המאבק התעמולתי, שיש לו מבחינתם גם היבטים אסטרטגיים חשובים?


* התפרסם ב"כל העיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. קורא אנגלי הגיב:

    "ההחלטה להשקיע אמצעים אדירים כדי לרצוח אדם, במקום לנסות להגיע להסכם עם האויב, משקפת את ההתייחסות המתנשאת והמבטלת של ראשי הממסד שלנו כלפי רעיון השלום וההידברות. ישראל אמורה להיות מדינה לגיטימית ולא ארגון טרור"

    איך קרה שהדברים הפשוטים והאלמנטריים האלה הפכו להיות רעש רקע חסר חשיבות?
    או אולי אפילו דברי "בגידה" רדיקליים?

    הלך הרוח הקרימינלי הממסדי יצא ממזמן מהמחבוא ופועל בגלוי לאור היום ללא חשש.
    היש אירוע חדשותי אחד ויחיד שאינו קשור ישירות לרשלנות ממסדית פושעת (במקרה הטוב)?
    ולמרות זאת הציבור המהופנט מגמגם במקרה הטוב או מריע ומעודד במקרה הרע. מתי נאסר פושע שלטוני לאחרונה במערב? עד כמה בכיר היה?
    היכן התקשורת? המשטרה? בתי המשפט? היכן אושיות הדמוקרטיה? כל אחד דואג לתחת שלו וסותם את הפה. בינתיים השקט התעשייתי נשמר ומדפיסים כסף, אבל לעוד כמה זמן?

    טוב יעשו ראשי ארגוני הרגול אם יעשו קצת ריגול אחרי השליטים ויבדקו את המצב לאשורו ויזהירו את העם מפני המסוכן לו מכל – שליטיו שלו עצמו. ישראל רחוקה מלהיות לבד בבעיה זו.
    השארת הפוליטיקה לפוליטיקאים הוכיחה את עצמה כמרשם לאסון. כל דור מקבל עולם שבור ומרוסק יותר מהדור שקדם לו.

    שעתו של אובמה מתקרבת ואין כל סימן שהוא יכול או רוצה לשנות משהו מהשיטה הקיימת.
    המאפיה שולטת.

  2. המקורות שלי הגיב:

    המקורות שלי אומרים שמבחוח רצח במו ידיו 2 סוכני מוסד בדובאי ומשום כך רצחו אותו הסינים בעסקה סיבובית עם המוסד

    כל חרטט שרוצה לתקוף את המוסד מספר את הסיפור על המלצר בושיקי שנרצח בנורווגיה
    למה לא להזכיר את אלי כהן או את המבוע המצרי
    או הגנרל העריק האירני שספר סודות ?…..

  3. טוביה פרנקל הגיב:

    איזה יופי לקרוא על האנשים שעשו את השבוע ורק על החבר לדעה ולדרך הצדיק יצחק לאור אין מקום בכתבה, אכן זו חברות.

  4. חיים ברעם הגיב:

    לטוביה,
    אתה בהחלט צודק. קשה לי להתייחס לחבר לדרך בשלב הזה, אבל עוד אעשה כן בעתיד הלא רחוק.

  5. פבלו הגיב:

    מה הכוונה לדרך הצדיק יצחק לאור? יוצא מבולבל לגמרי

  6. חיים ברעם הגיב:

    לקורא האנגלי,

    תודה על ההתייחסות ועל הציטטה. אני לא לגמרי מסכים עם ההגדרה שלך, שהדברים הם "רעש רקע חסר חשיבות", שלא לדבר על "בגידה" (לא בעיניך, אני מבין זאת היטב). אני כותב דברי מינות כאלה החל משנת 1979, והשתן לא עלה לי לראש. אין בכתיבה שלי ושל אחרים כדי לשנות את המציאות. אנחנו, הכותבים, אולי בחזקת פועלי עט, עוד זרם קטן בנהר האדיר של התהליכים וההתרחשויות. ובכל זאת עלינו להשמיע קול, כל זמן שיש לנו כוח ורצון, וכל זמן שהדבר מתאפשר ומוכנים לתת לנו במה אפילו בעיתונים מסחריים.

  7. אלי ענברי הגיב:

    נאמר לי שאין להשוות בין איש הרוח הליברל, הלוחם למען זכויות הפלסטינים, הנאור, ההחשוד באונס, יצחק לאור, לבין המשיחיסט הפאשיסטי הלאומן החשוך חובש הכיפה, מוטי אלון החשוד בקיום יחסי מין עם תלמידיו.

    ובאמת אין שום מקום להשוואה, עובדה: פרשת אלון הופיעה בהבלטה בעמודי השער בעיתונים טחנו אותה גם בטליזיה וברדיו ואפילו הקדישו לה חלק נכבד בתכניות הבוקר.
    ואם התקשורת כולה, ללא יוצא מן הכלל, בחרה להתרכז בפשעי האחד (מוטי אלון) והתעלמה לחלוטין מפשעי השני (יצחק לאור) הרי שהאמת המוחלטת שאין בילתה היא כמובן זו הנקבעת על ידי התקשורת ואין לאיש זכות לערער על קביעותיה.
    כמו האפיפיור, התקשורת לעולם אינה טועה, וכמו שאמר פעם משה סנה: מוטה להיות טועים עם ברית המועצות מאשר להיות צודקים בלעדיה.

    ועוד הוכחה לאובייקטיביותה המוחלטת של הקהילה התקשורתית: במשך כל ההליך המשפטי שהתנהל כנגד אילנה דיין שבמסגרתו הוגשה נגדה תביעת דיבה על הכתבה בה האשימה את סרן ר’ בהרג ילדה פלסטינית מילאה הקהילה התקשורתית את פיה מים שהרי ידוע גלוי ומוסכם שאך ורק הליכים משפטיים כנגד שרה נתניהו יזכו לחשיפה מירבית ואילו הליכים משפטיים כנגד אושיית תקשורת תוצנע מעין הציבור ככל האפשר.
    ואפילו אחרי ההרשעה המוחלטת של אילנה דיין התייצה כל הקהיליה התקשורתית כאיש אחד לצידה של דיין בתירוצים שונים ומשונים:

  8. מכלוף הגיב:

    היכל השקר
    כבר מזמן הפך בית המשפט להיכל של שקר,כל שופט כישר בעיניו יעשה.
    לפעמים בניגוד לחוק,פעמים תוך כיפוף החוק,ולפעמים תוך מתן פרשנות שמתאימה לנרטיב האישי של השופט
    כל העוסקים בסוגיית קורב מפספסים את העיקר,והעיקר הוא שטחיותם ואף חמוריותם של השופטים בישראל

  9. בעניין אלון הגיב:

    בשבתו כ"סמכות תורנית" הנ"ל השתלח בפסיקותיו בהומוסקסואליות של דתיים. ולו בשל כך ראוי לחשוף את ערוותו (תרתי משמע).
    הומופוב פעיל שהוא הומוסקסואל בסתר בעצמו – זה לא חדש. את אלון צריך להוקיע לא בגלל שהוא הומו, כמובן, אלא בגלל שהוא צבוע.

    המקרה של לאור מאוד דומה בעיקרון – מטיף בשער על צדק ומוסר עם קופת שרצים תולה מאחוריו הוא בדיחה מהלכת.

    אדם צריך להיות נאה דורש – נאה מקיים. לא מסוגל לקיים -אל תדרוש.

    יש פה משהו עמוק שאסור בשום אופן להתעלם ממנו או להסיט את הדיון.

    כאשר אדם אינו מסוגל לקיים את מה שהוא מטיף לו, עושה תורתו פלסתר, ניתן להסיק ש"תורתו" אינה ניתנת לקיום באופן שבו היא מוצגת…אם אפילו הצדיק נכשל, אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?

    מה תגיד על מטיף קנאי לצמחונות שתפסו אותו טוחן סטייקים של טלה בן-יומו ועוד השומן מטפטף על הסנטר?

    או סוכן מכירות של טויוטה, שבעצמו נוסע רק בשברולט?

    ומה תגיד על מי שמתיימר שמה שמניע אותו היא אהבת אדם, אבל המילים שלו נוטפות רוע ושנאה?

    כישלון אישי?

  10. גיא הגיב:

    לגבי הצדיק יצחק לאור…

    רציתי לתת נקודת התייחסות נוספת לגביו. הנ"ל גס רוח, מתנשא ובהמי גם ביחסו לגברים. למרות שבין להיות בהמי לבין תקיפה מינית (עפ"י החשד, יש לציין כמובן) המרחק רב מאד.

  11. חיים ברעם הגיב:

    אם תקראו שוב את הקטע על הרב אלון תגיעו למסקנה שלא עסקתי שם בהאשמות כלפיו, אלא בדרך התנהלותה של הקהילה הדתית-לאומנית.לכן הניסיון לדחוס למשבצת הזו את ההאשמות כלפי יצחק לאור הוא מלאכותי.
    אשר לאפלייה ב"תקשורת" בין ליברלים לאנשי ימין: אילנה דיין איננה שייכת בכלל לכאן, ולדעתי עוד תוכיח את צדקתה. התקשורת היא בעיקרה ביטוי של העמדות של המרכז הלאומני, ולא של השמאל.
    לרב אלון יש בעייה עם הקהילה שלו, שיש לה עמדות חשוכות בנושאי מין. בינתיים, לא השתכנעתי שמאשימים אותו בהטרדה או שיש הוכחות כלשהן נגדו. מטריד מאוד שאנשי טורקווימדה הקרויים "תקנה" מחליטים לנקוט באמצעי ענישה והוקעה, כדי לאכוף סכמויות שבעצם אין להם.

  12. טוביה פרנקל הגיב:

    לברעם,הכוונה עם לאור היתה לאנשי השבוע,והרי הבנת את זה,ולגבי התקשורת שמאוד קשורה לשקט סביב לאור,נתחיל לדוגמא בזאת עם השעות הטובות,לונדון קירשנבאום,ברקאי,מיכה פרידמן,עפר שלח,יעל דן,גאולה אבן,רשף,ירון דקל,גבי גזית ועוד ועוד ובאמת מה אתה אומר על שתיקתם,מקרית אולי,ולענברי בוא ננחש איך תצא דיין מהעליון.

  13. יאיר הגיב:

    לדעתי אתה טועה בניתוח ההתרחשות בחברה הדתית.
    קבוצת הרבנים החברים בפורום תקנה, הינה ממש לא האגף הלאומני של הציונות הדתית אלא חלקם הגדול דווקא משתייך לאגף השמאלי של המפה הפוליטית (שבעיני רוב הציונות הדתית זה יותר גרוע ממך…).

    מה שקרה הוא שקם פורום שמטרתו לאפשר לאנשים להתלונן על רבנים ומחנכים דבר שלא היו עושים אותו לולא הפורום המדובר, הם היו בהתייעצות צמודה עם היועץ המשפטי לממשלה, יושבים שם משפטנים מדהימים כגון אביעד הכהן (שאגב היה אחד מהשניים שהצביעו נגד פסילת רשימת בל"ד לכנסת), והם לא עושים שום פעולה שמצריכה מעורבות משטרה.

    הסיבה העיקרית שהפורום קם הוא בעקבות הפרשה הנוראית של הרב קופולוביץ’ אז ידעו רבנים על המעשים שהוא עשה בישיבת נתיב מאיר ופשוט טייחו את הדברים.
    הם פועלים בזירה בלתי אפשרית בה יש "הילה" סביב הרבנים ודברים עלולים להתרחש כשהנפגעים הכי לא מוכנים, ויותר מכך בגלל המעמד הציבורי לא מוכנים ללכת למשטרה (זו הבעיה האמיתית בסיפור מעמד הרבנים).
    הפורום הוקם כדי להגן על הנפגעים ולמנוע מקרים נוספים מטרה ראויה ביותר לדעתי בנסיבות האלה.

  14. ליאיר הגיב:

    תמהני שהדברים שכתבת אכן נראים לך ברורים ונהירים ואתה אץ רץ להגן על פורום "תקנה" ואינך רואה את הפגם הבסיסי שבכל הענין: היכן המשטרה?
    היכן הדיווח לרשויות החוק במקרה של עברינות פושעת? אם תפקידו של הפורום היה לאתר פשעים מהסוג שבביצועו נחשד הגאון התורני לבית האלונים ולהרגיע את העדים ולשכנעם לא לפחד ולהעביר עדותם למשטרה,לא היינו מהינים לצייץ.אך לא היא,הפורום נועד לכבס את הכביסה בבית,ממש כמו ועד הקיבוץ הקדמוני שהיה סוגר הכל בישיבת החברים,שלא לדבר על מוסד ה"בוררות" בעולם התחתון.
    לא לא לא ידידי,העסק כאן גם מסריח וגם לא כשר. 
    ציפור נוד

  15. יאיר הגיב:

    לציפור נוד:
    כמו שכתבתי הכל נעשה בשיתוף מלא עם היועץ המשפטי לממשלה, אני פשוט מכיר יותר מידי חברים בפורום הזה זה לא מה שאתה מתאר, רוב העיסוק שלהם הוא בתחום האפור שאיננו פלילי אך בהחלט ראוי לטיפול.
    זה שהקהילה מטפלת בתופעות חברתיות בעיתיות של ניצול מרות וכד’ בדברים שאינם פליליים בבית משפט זו תופעה חיובית (כמו לדוג’ נגיעה קלה, ליטוף של היד, חיבוק וכד’) בחברות מסוימות זה כלום ובאחרות זו פלישה נוראית שמשאירה צלקות, בדיוק שם הפורום נותן מענה. בכל דבר שנושק לפלילי הם התייעצו (וכמו שציינתי גם חברים בפורום) במשפטנים כשבראשם היועץ המשפטי לממשלה. אין כאן שום "סיבון" וסגירת ענינים בבית, מי שמכיר את חברי הפורום יודע שזה לא הענין כאן (ובדיוק הפוך זה כשר בכשרות המהודרת ביותר והזהירה ביותר האפשרית).

    זה שהקהילה הזו מוגדרת ע"י נושא של דת ולא נושא של מקום זה הדבר הבעייתי בעיניי ועיקר המחלוקת ביני לבין חברי משכבר הימים בציונות הדתית.

הגיבו ליאיר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים