הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בפברואר, 2010 56 תגובות

לפני יום-יומיים פגש אותי מכר ותיק, אובססיבי לענייני ארכיאולוגיה, כמעט ברמה של התמכרות, ובפיו ההתרסה הכמעט-מקובלת בדו-שיח בינינו: אתה רואה, קטן אמונה שכמותך, מצאו סוף-סוף אישור למלכות שלמה בירושלים. מיד הבינותי במה מדובר, וכמו כל פגישה מסוג זה, גמזתי את תאורייתו בשלושה-ארבעה נימוקים שמיד אציג אותם בפני הקוראים. אך ראשית כל אציג את הנתונים כפי שנתפרסמו לאחרונה בכלי התקשורת.


קטע חומה באורך 70 מ’ ובגובה של 6 מ’ נחשף בירושלים והוא מתוארך למאה העשירית לפנה"ס, ולכל הדעות מדובר במימצא מרשים ביותר. בקטע המדובר משולבים מבנים שונים כגון בית שער מורכב, מבנה ממלכתי ומגדל פינה. הארכיאולוגית הראשית שצוותיה חשפו את המימצא המדובר הינה ד"ר אילת מזר (בתו של הארכיאולוג המקראי המפורסם, הפרופ’ בנימין מזר) מחזיקה בטענה, כי מדובר בפרויקט שמאחוריו עמד המלך שלמה, וזאת על שום התיארוך הנ"ל – המאה העשירית לפנה"ס (על פי המימצא הקראמי במקום). ד"ר מזר מציינת בבהירות, כי זו הפעם הראשונה שנחשף מבנה שעשוי לעלות בקנה אחד עם המסופר במקרא. ד"ר מזר מציגה גם את החשיבות בגודל הבניה, באיכותה ובדיוקה, כדי לבסס את התיאוריה הממלכתית ולקשור זאת למפעלי המלך שלמה.

כמו כן, מצרפת הארכיאולוגית את הנתונים הבאים לשלל מסקנותיה: חשיפתם של קנקנים גדולים, טיבוע חסר על אחד מהם, בנוסח של "לשר האו…" וטביעות חותם של "למלך". לטענתה, לפנינו ממצא מלכותי אשר, כאמור, מתאים לפרויקט של המלך שלמה בסיועם של האדריכלים והבנאים הפניקים.


אין ספק שלפנינו ממצא מרשים ורב חשיבות אך, עם כל הצער והכאב בכך, אין לייחסו בהכרח למלך שלמה. זה מספר לא מבוטל של שנים, שהארכיאולוגית המכובדת, ד"ר מזר (ובלא שמץ של התנסחות צינית כלפיה), ובסיוע עמותת אלע"ד ("אל עיר דויד") מבקשת, כמו גם ארכיאולוגים רבים החופרים בירושלים ובמקומות אחרים, למצוא את ההקשר הנחפץ והמקווה בין האבן ובין השורה המקראית. כתוצאה מכך מקבל כמעט כל ממצא בירושלים הבזק מיתולוגי בוהק ומחשמל.


עבדכם הנאמן הינו היסטוריון, שמוצא את עצמו קרוע בין חזונו הפוליטי-חברתי הליברלי מזה ובין נוקשותו וקיבעונו ההיסטוריוסופי מזה. חקר ההיסטוריה הינו לעיתים מזומנות אכזרי שאין כדוגמתו. ובמה מדובר? בשיווי מעמד מחקרי לבית המשפט המבקש לפסוק את דינו של נאשם ואף לגזור את עונשו, והכל במסגרת החוק ובעיקר, דיני הראיות. לא יפסוק שופט את דינו של נאשם על יסוד פירורי מידע ושברי ראיות, ובוודאי שלא יכריע את הדין לנוכח עדות שמיעה, בשעה שהאליבי של המוחשד לא קרס על ידי טיעוני התביעה.


עד כאן האליגוריה ומכאן – הפשרה. הממצאים שנחשפו בירושלים יכולים להעיד לכל היותר על פרויקט גדול ורב-חשיבות. אך הדרך לקשור אותו עם המלך שלמה הינה רחוקה מאוד. היינו מצפים, על מנת לקשור בין הדברים, למצוא כתובת מוצקה שעליה יופיע שמו של אחד המלכים – דויד או שלמה. היינו מצפים, על מנת לקשור בין הדברים, למצוא פריט ארכיאולוגי שיצביע על זיקה ארכיטקטונית למלך שלמה.


השאיפה למצוא תימוכין ארכיאולוגיים למסופר במקרא מעוורת לעיתים אף עיני חכמים. לדאבוננו, רובם המכריע של השמות במקרא, ובעיקר האירועים השונים, אין להם כל זכר ארכיאולוגי או היסטורי, והם נשארים בחזקת מיתוס נרטיבי.


רעה חולה עשתה עמנו הציונות, הלוא היא התנועה הלאומית היהודית. תוך שהיא משתמשת בטכניקות המקובלות על תנועות לאומיות אירופאיות היא ביקשה להחיות תופעות היסטוריות קדומות, תנ"כיות ואחרות, כדי להוכיח את קדמותו של עם ישראל ואת הזיקה בין הציונות לבינו. עיקר שאיפתה היה לבסס את הזיקה ההיסטורית בין העם לטריטוריה, מה שידוע בכינוי "הזכות ההיסטורית". כדי לאשש את הקשר ולשמרו, ולייצר פטריוטיזם מועצם, נרתמה מערכת החינוך של מדינת ישראל, בפרט מרגע הקמת המדינה,  לפרויקט. ילדי ישראל נחשפו לחוויות היסטוריות דרך שיעורי התנ"ך, ההיסטוריה ואף הספרות וכן דרך אין-ספור טיולים ומסעות, כדי שאירועי עבר יקבלו מימדי חיות ואמיתיות.   


מדינת ישראל הצליחה אפוא להפוך את סיפורי הבית הראשון והבית השני לעובדות היסטוריות, והיכן? במוחם של בני התשחורת. כאשר מבקשים לאחרונה מספר היסטוריונים לצאת חוצץ כנגד האמיתות הז’דנוביסטיות ולזעוק – "המלך עירום", וזו האמת לאמיתה, מיד הם מוקעים אל עמוד הקלון בטענת "אל תהרגו את משיחנו". אשר על כן כותרת בעיתון בנוסח, "נחשפה החומה שבנה המלך שלמה בירושלים" מציתה מיד את הדימיון במוחם של הקוראים טשא גם בלי לקרוא את הכתבה הם בטוחים שאכן עוד נדבך היסטורי הוכח כנכון ואמיתי.

תגובות
נושאים: מאמרים

56 תגובות

  1. דן – לדר’ שורק הגיב:

    אני אמנם מבין קטן מאוד בארכאולוגיה, אבל ניכר שהמגיב עודד ישראלי מביא כאן דוגמאות ומובאות רבות התומכות בקיומם של מלכים ישראלים רבים שאת שמם אנו מכירים מהמקרא.

    אז נכון, שלמה אינו אחד מהם, אבל מסתבר שקיומם של כל האחרים כאן באזור הזה מוכח ונתמך ע"י ממצאים של ממש.

    נשאלת השאלה מדוע אתה נטפל דווקא לעניין שלמה המלך?
    אז נניח שמלך אחד מתוך עשרה לא היה קיים?
    אז מה?
    הרי לך תשעה מלכים אחרים שמלכו כאן על אבות אבותינו בארץ ישראל, קיומם מוכך ואינך יכול להפריך אותו…

    לכן מאמציך נראים לי כעבודה סיזיפית המובילה ללא כלום, הקשר שאתה מכנה "קדמותו של עם ישראל והזיקה בין הציונות לבינו" אינו ניתן להפרכה, בזכות אינספור ממצאים ארכאולוגים (מצבת מישע, כתובת בית דוד ועוד ועוד) וספרותיים (כתבי יוסף בן מתתיהו, שלא לדבר על התנ"ך עצמו).

    המסקנה: יש לך בעיה עם הציונות? –
    נסה לתקוף אותה מהכיוונים הנכונים, במקום להלחם נגד טחנות רוח ולנסות להפריך משהו שהוא אמת לאמיתה ע"י מציאת האחוז הבודד שאין לו סימוכין לעומת 99 האחוזים האחרים אשר כן הוכחו.

    לא חבל על המאמץ?

  2. ליוסף מציפור בודד הגיב:

    אתיחס רק למילה "אמונה" בתוך משפטך:"כל העולם ואישתו מאמינים בקשר בין עם ישראל וגו’.".
    אמונה הינה דחף בלתי ניתן להסבר בדבר הכרה בנכונותו או אי נכונותו של ענין זה או אחר.כלומר האמונה במפורש אינה דורשת הוכחה עובדתית ובטח שלא מדעית.
    מכאן שפליטת הפה הפרוידיאנית שלך כבר מסגירה את טיבם של טיעוניך.שאם הכל זה ענין של אמונה,איזו חובת הוכחה בדיוק מוטלת על החבר שורק?…
    הרי זה כאילו שתדרוש ממני להוכיח שאנני מיכאל שרון רק משום שאתה מאמין בזה (אל תקח זאת באופן אישי,אלא אם כן…).

  3. לפרימהקוקו מציפורקלה הגיב:

    טוב לדעת שלקניבל יש זיקה כלפי…באמת,כמעט חטפתי שוק.

  4. דורון הגיב:

    גם אני ניסיתי למצוא את הנימוקים שיוכיחו שהכל שקר אבל לדאבוני לא מצאתי, האם ישנה אפשרות שהיסטוריון או ארכיאולוג אחר חושב אחרת ממך? אולי אתה טועה והם צודקים?
    אני מקווה שאתה הוא הצודק אבל אפילו גם אני הייתי רוצה שתשכנע אותי בהוכחות ולא רק במילים.

  5. לוני הגיב:

    משעשע למדי.
    בעיקר כאשר ההיסטוריון הנכבד לא הביא ולו בדל ראיה ששולל את הטענה שמדובר במבנים ממלכות שלמה.
    ד"א, ירושלים לא מוזכרת ולו פעם אחת בקוראן. אבל אני בטוח לעומת זאת שמחבר המאמר תומך בכל ליבו בטענות האיסלאם לבעלות על הר הבית. ככה זה כשכותבים מפוזיצייה …

  6. primakuku הגיב:

    היכן הנימוקים שהבטחת בתחילת המאמר?
    קראתי עד הסוף וגיליתי שגם אתה כמו הציונים שנואי נפשך מדבר מנהמות ליבך.
    זיקתו של העם היהודי לא"י הוכרה ע"י אומות העולם מקדמא דנא ואיננו זקוק להוכחות בשטח.
    זה מאות בשנים ערגו היהודים לירושליים וא"י והזכירו אותם בתפילותיהם ובחגיהם – לשנה הבאה בירושליים הבנויה ובחתונתם – אם אשכחך ירושליים ….
    אבל רק אצל הליברלים(שם קוד לאנטי ציוניים)אין לעם היהודי כל זיקה לא"י והוא בבחינת כובש קולוניאליסטי.

  7. יובל הלפרין הגיב:

    בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב דיברו המרצים על הפער בין הממצאים המדעיים גרידא לאופן שבו הם מוצגים לקהל הרחב, ולא הכחישו שסיבת הפער היא אידיאולוגית.

    יגאל ידין זיהה יסודות שונים של בנייה:
    חומת סוגרים, שער ארבעה מרחבים ומבנה עמודים בין שלושה חדרים מוארכים ("אורוות") עם שלמה המלך.

    מאז השקפה זו התערערה. הממצאים האלה, שהתגלו בשכבות מתקופת הברזל של מגידו, חצור, לכיש וערים נוספות, "הואחרו" על ידי רוב החוקרים למאה השמינית, אך באתר עצמו עדיין השלט מודיע על "אורוות שלמה".
    (בנימין מזר הוא אכן חריג בעניין, ופרשנות לממצאים אכיאולוגיים מושפעת בין השאר מתפיסותיו הכלליות של החוקר).

    פירוט ניכר על יחסי הגומלין בין ארכיאולוגיה, מקרא ופוליטיקה אפשר למצוא בספר "ראשית ישראל" בעריכת ישראל פינקלטיין.

  8. ציפור בודד: בענין הדתות חלק א’ הגיב:

    כל כך נכון וכל כך עצוב.אך מה שמעצים את הדכאון הנושב מהנרטיב התנ"כי הינה העובדה שקרוב לודאי שגם התנ"ך עצמו נוצר למעשה מאותה סיבה: השאיפה להעמיד אתוס מלאכותי לממלכה מונותיאיסטית,כנראה פרי חזונו (ורצונו) של כורש שגיס לשם כך סופרים מקומים (עזרא) ע"מ לקחת כתובים באוגרית (מספריתו),שכנראה נכתבו בכנען ולשנות בהם שמות כ"בעל", "אשתורת", "כמוש" ואחרים לשם "אלוהים", "יהוה" וכד’.גם הנצרות נוצרה בצורה דומה כאשר קיסרות שוקעת (רומי) החליטה לאמץ נרטיב שהיה במקורו מצרי בכלל (אורוס האל המצרי הוא פשוט ישו קדום יותר,הדמיון בין השניים בכל הקשור לתולדותיהם,לניסים שעשו וכד’,פשוט הופך אותם לכביכול איש אחד-שכנראה בכלל לא היה),שלא לדבר על כך שהנרטיב המצרי שקדם לכל סיפורי המקרא ושמש להם מקור (למשל סיפורו של מושה רבנו),גם הוא כנראה ינק ממיתוס קדום עוד יותר,המיתוס השומרי-שהפלא ופלא מתאר את האדם כשכלול גנטי של בעל חיים (כנראה הומואירקטוס או קוף) ע"מ לשרת אלים חייזרים (האנונקי) ולכרות עבורם זהב במכרות באפריקה.תהליך (גנטי,מבוסס על ניסויים שערכו האלים החייזרים,ביניהם :"אנו","מורדוך" וגם אחת בשם "עשתרות")שהחל לפני ארבע מאות אלף שנה והסתיים לפני כששת אלפים שנה עם הופעת הממלכה השומרית במזופוטמיה,ערש התרבות האנושית,שבבת אחת הפציעה לעולם עם ערכים תרבותיים ככתיבה, חוקים אזרחיים,שירה,אסטרונומיה ועוד.

  9. ציפור בודד: בענין הדתות סיום הגיב:

    עניין זה עדיין נחשב לבלתי מובן מדעית, היסטורי וארכיאולוגית,משום שאין ממצאים קודמים המאשרים שקדמה לשומר תרבות היכולה להסביר את הקפיצה הטכנולוגית/חברתית המרשימה הזו.כאילו "יש מאין".
    אם מתנתקים מהסיפור השומרי ותעלומת האבולוציה האנושית המודרנית,נשארים עם עובדות מאד פרוזאיות.הנרטיב האלילי (גם התנ"ך,שלא לדבר על הברית החדשה והאיסלם-אינם מדברים על אלוהים אחד) כל הזמן-השטח "שורץ" באלוהימים אחרים,אלילים,מלאכים,שדים,שטנים,ענקים,בני אלוהים וכו’ וכולם אינם שונים למעשה מאלילי המיתולוגיה הפגנית היונית-גם שם זאוס,הוא אבי האלים ויוצרם,לפיכך הוא היחידי והמיוחד.גם שם ניתן לראותו למעשה כאל היחיד כאשר כל השאר הם צאצאיו ברואי כפיו.אז אם ליהוה מותר ליצור שלושה מלאכים בסדום ולאלוהים ה"אב" בנצרות, מותר ליצור את ה"בן" ו"רוח הקודש" ולאללה מותר ליצור מלאכים וכו’ אז מה רע ביופיטר? (אצלו לפחות אין גיהינום).התשובה היא כמובן שאחת לזמן מה צריך לחדש את הנרטיב שנהפך שחוק.בקיצור כל דת הינה עבודת אלילים ואחת "דתה",לשמור את ההמון הנבער בבערותו,ע"מ שיוכל להמשיך ולהיות רתום ליצול מרכבתו של האוליגרך.ואם ההמון הוא הסוס,אזי הדת היא הסיס.

  10. עודד ישראלי הגיב:

    עד כאן השמועות מחברים – והנה הפרסום המפורט יותר, מלפני יומיים:

    — קישור —

    כארכאולוג בהכשרתי (למדתי, אבל אני לא עובד בזה כרגע) אני יכול לאשש ולומר שלכאורה מר שורק צודק. בלי חתימה אישית של המלך שלמה על איזה אבן או חרס, אכן אין כאן "הוכחה" שמפעל הבניה המדובר שייך למלך שלמה… יש אמנם חשיבות רבה למציאותו של מפעל בניה מפותח למדי (וכנראה, אכן "ממלכתי" – כי חומות, שערי-עיר ומבני ציבור בכלל לא היו בונים בלי החלטה של מלך) מתקופה שממנה לא נמצא עד כה הרבה, ושעליה אמרו "חכמים" זנדואיסטים למיניהם שהיא "מיתולוגית", אבל "הוכחה" באמת שאין פה…

    ובכל-זאת, אילת מזר דווקא מצאה בעיר דוד כמה וכמה "הוכחות" של ממש להמצאותם במקום של אישים המוזכרים בתנ"ך – ואפילו הוכחות עם "חתימה" כמו שמבקש מר שורק:

    — קישור —

    אבל נו, האם ממצאים אלו גרמו למר שורק לשנות את דעתו על הציונות? האם ממצאים כאלו יכולים לגרום לו לשנות את דעתו על החפירות בעיר-דוד ולומר שהחשיבות ההיסטורית והדתית שיש למקום הזה עבור העם היהודי עולות על חשיבות המרפסת שרוצה לבנות פלסטיני כזה או אחר בסילוואן?

    לדעתי, אפילו אם יוכח כי נמצא ארמונו של שלמה או מערת קבורתו של דוד, זה לא ירתיע אנשים מסויימים מלהעדיף שבמקום יהיה בור ספיגה או דיר עיזים פלסטיני – ואולי אפילו להיפך…

  11. קורא אנגלי הגיב:

    ידידים זה דבר חשוב.
    הידיד האמריקאי צריך באיזור קצת ברדק.
    צנוע הידיד. זה כל מבוקשו.

    שיש ברדק אפשר, בעזרת שלטון בובות אכזר, להבטיח שרצונך יקויים. מילוי מוחם של ההמונים ב"זכויות לאומיות הסטוריות" עוזר לרתום אותם למאבקים שיוצרו במיוחד עבורם.

    ממש לפי התכנון העם רץ אחוז תזזית אל "זכויותיו" ומלחמותיו ושוקע בביצה הדביקה.
    כמה נוח לנצל עמים עייפים ממאבקים מטופשים. אפשר לתת להם את כל מבוקשם בהצרה נבובה של דובר הבית הלבן: אנו מכירים בזכותו של העם להגן על עצמו ועל זכויותיו. אז קחו עוד נשק – העיקר שתמיד תמשיכו לעמוד על זכויותכם ואף פעם אל תוותרו על נחלת אבות והאדמה המובטחת.

    מן ידידות מיוחדת שכזאת.

  12. יגאל – פלפול מדעי ותו לא הגיב:

    כיצד ההיסטוריון הנכבד, בשיטוח טענותיו כנגד מסקנות המחקר הארכיאולוגי, מגיע למסקנה הפוכה בתכלית?

    האין עדויות אחירות לקיום יהודי קדום בא"י/פלשתינה?
    מדוע הניסיון לקעקע את היסוד הארכיאולוגי?
    ולו היו עדויות ארכיאולוגיות ברורות כשמש למלכות דוד ושלמה – האם הייתם משנים את דעתכם?

    המשחק הרדיקלי על מספר כיסאות – אולי אחד יצליח, שומט את קרקע הלגיטימציה – יש להתרכז במשמעות העיקרית, קרי, ההומאנית, ולא בטיעונים המדעיים.

  13. ‎עיניים לראותEYES2C הגיב:

    דברי קהלת בן-דוד, מלך בירושלים‫:‎ הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל‫. ‬ מה-יתרון לאדם בכל-עמלו, שיעמול תחת השמש‫.‬ דור הלך ודור בא, והארץ לעולם עומדת‫…‬ סובב סבב הולך הרוח, ועל-סביבתיו שב הרוח‫.‬ כל-הנחלים הולכים אל-הים, והים איננו מלא‫… כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תמלא אוזן משמוע‫… אין זכרון לראשונים; וגם לאחרונים שיהיו, לא-יהיה להם זכרון, עם שיהיו לאחרונה‫… הייתי מלך על-ישראל בירושלים‫… ראיתי את-כל-המעשים, שנעשו תחת השמש; והנה הכל הבל ורעות רוח: מעוות לא-יוכל לתקן; וחסרון לא-יוכל להמנות.‬‬‬‬‬

    ‎איני מבין גדול בקברים או באבנים. קבר רחל או עוד קבר יוסף חי מעניינים אותי רק כאפיזודה מהסוג של לאון יוריס – אוטו פרמינג’ר על "איר בן כנען" [הוא פול ניומן] בסרט אקסודוס. הנושא אמנם הפך למשהו היפר-אקטואלי וסופר סנס-ציוני בעקבות מסע המורשת המתחדשת של הביברמניה, אבל סה"כ זה קיטש הוליוודי.

    ‎תארו לעצמכם שבאיטליה היתה מוקמת תנועה של "אטרוסקים חדשים", שהיתה חוברת ל"ליגה הצפונית" Lega Nord, וטוענת בהסתמך על ממצאים ארכאולוגיים שזכות הקיום של המדינה העצמאית "פדניה", מבוססת על חומת העיר האטרוסקית Civita di Bagnoregio…

    מה שכן מעניין זה היצירה הספרותית המיוחסת (ו"חתומה") על-ידי "שלמה המלך": ספר משלי – המכיל חכמת חיים, ההגות – בקוהלת, ושיר השירים. אשר לקשר בין האבנים המתגלגלות Rolling Stones למצבנו או בעייתנו, או לחומה המפרידה — שלדעת ארכאולגים ציונים מוכיחה "קשר היסטורי" — זו שטות מקובלת בציבור.

  14. יעקב הגיב:

    הכותב "שכח" שבארכיאולוגיה העדר הוכחה אינה
    הוכחה שאין הוכחה. הוא ודאי זוכר שארכיאולוגים רבים סברו שדויד לא היה קיים כלל ואז נמצאה כתובת תל דן: "אני הרגתי את אחזיהו בן יהורם מלך בית דוד והרגתי את יהורם מלך ישראל."
    היום רוב רובם של הארכיאולוגים מסכימים שדויד אכן היה דמות היסטורית אמיתית.
    הציונות הצליחה להקים מחדש את מדינת הלאום היהודית, רק מכיוון שהעם היהודי לא נעלם כפי שנעלמו עמים רבים וגם הצליח לשמור את זכרונו ההיסטורי.
    אם המחבר רוצה או לא, הקשר בים העם היהודי לארץ מוצאו (היא ארץ ישראל) הינו עובדה היסטורית שלא ניתנת לעירעור.

  15. אלישע הגיב:

    ןמה אנו למדים מן המאמר?

    שהמחבר מנסה (ללא הצלחה) לקעקע את הנארטיב הישראלי- יהודי.
    היות והמחבר ובני סוגו אימצו לחלוטין את הנארטיב הפלסטיני אנחנו מצפים בקוצר רוח למאמר ההמשך שלבטח ישא את הכותרת "הוכחות ארכיאולוגיות חד_משמעיות, מוצקות ושאינן ניתנות לעירעור המוכיחות למעלה מכל ספק שהמסע הלילי של מוחמד ממכה לירושלים על גבו של הסוס "אל בוראק" אכן התרחש במציאות"

    מה יש לומר – היסטוריון אובייקטיבי האמון על האמת ההיסטורית.

  16. טובה שיבר הגיב:

    עוד נסיון כושל מבית מדרשו של היסטוריון המנסה לשווא להוכיח שלעם ישראל אין ולא היה קשר לארצו.

    זכורתני שי. שורק ניסה ללא הצלחה "להוכיח", במאמרים קודמים שהתפרסמו באתר הגדה, שאירועים המתוארים בתנ"ך לא היו ולא נבראו.
    היו בין המגיבים שסתרו לחלוטין את "הוכחותיו".
    כך למשל נאמר לו פעם אחר פעם שהנקבה שאותה חצב חיזקיהו הקיימת עד היום וגם הכתובת שנתגלתה במאה ה19 במעמקי הנקבה ואשר עליה חרוטים משפטים בעיברית מהוות הוכחה חותכת לכך שהתיאור המופיע בתנ"ך הוא אמת לאמיתה.

    מגיב אחר הסב את תשומת ליבו שמצבת מישע אף היא מהווה הוכחה חותכת לאמיתות הכתוב בתנ"ך שהרי הן מחבר הכתובת, מלך מואב, מוזכר בשמו בספר מלכים והן עומרי מלך ישראל מוזכר אף הוא בכתובת.

    מגיב נוסף הזכיר את הממצא הארכיאולוגי שנתגלה בירושלים, לוח אבן שעליו כתובת ביוונית האוסרת על לא יהודים להכנס לרחבת בית המקדש, המוכיחה שבית המקדש היה קיים ושאכן חל איסור על לא יהודים לחצות קו מסויים מסביב למקדש, עובדה המצויינת הן אצל יוספוס פלאביוס והן בברית החדשה ב"מעשי השליחים".

    ההוכחה לקיומו של בית המקדש כפי הנראה מדירה שינה מעיניהם של שותפינו הפלסטינים שהרי במהלך ועידת קמפ דיוויד אבו עלא הטיח בקלינטון את הטענה שבית המקדש כלל לא היה קייםכלל כפי הנראה כדי לבסס את טיעוני הפלסטינים שליהודים, ליהדות, לעם ישראל ולישראלים אין שום זכות על הר הבית.
    וכפי הנראה ההיסטוריון כותב המאמר שהנראטיב הפלסטיני הוא נר לרגליו תומך בטיעונים אותם השמיע אבו עלא באזני קלינטון.
    מה לעשות שהממצא הארכיאולוגי סותר לחלוטין הן את טיעוני הפלסטינים והן את טיעוניו של ההיסטוריון י. שורק.

  17. פותח מטריה בשבת הגיב:

    אין קשר בין ממצאים ארכיאולוגים או היסטוריים או טקסטואלים אודות מלכויות ישראל בעבר הרחוק ובין החובות המוטלות על ישראל בהווה לכבד את זכותם של הפלסטינים על מולדתם ורכושם הפרטי והציבורי. גם אם יחשפו ארכיאולוגים/יות מבנה שיש בו טבלה המקדישה את המבנה על ידי שלמה לאביו דוד והכוללת תיאור היסטורי של מלכויות שניהם התואם במדוייק את ספרי מלכים ושמואל ב’ וכו’, אין בכך הצדקה לנשל ולו פלסטיני אחד מרכושו וממולדתו ומזכותו ללטון דמוקרטי פלסטיני עצמאי. זכותם של הפלסטינים מעוגנת בכך שהם גרים כאן מדורי דורות ובכך שאין איש היכול לטעון כלפיהם כי נישלו או גזלו ממנו את אדמתו (מה שלא נכון לגבי המתנחלים ברצועת עזה ובגדה המערבית שכולם יושבים על אדמה גזולה שהם עצמם גזלו אותה מבעליה). יש הרבה אמת בטענת חוקרים (זנד היום וישראל בלקינד ודב ברוכוב ובן צבי וגרין הפולנים בשעתם) שהפלסטינים הם צאצאי היהודאים הקדמונים יותר, הרבה יותר, מהיהודים שהיגרו לכאן החל מאמצע המאה ה-19, אבל שוב – לא זכות אבותיהם היהודאים עומדת להם אלא הזכות להגדרה עצמית המוקנית במשפט הטבע והעמים והזכות לקניין המוכרת גם בחוק הישראלי. חבל שיהודים הדבקים בכל כוחם בתורת משה (למשל, אסור להדליק אור או לפתוח מטריה בשבת, שלא לדבר על נסיעה במעלית ר"ל) מדלגים באופן עקבי על הדיבר "לא תגנוב!". רמי יובל.

  18. נתן. הגיב:

    ונעבור לעובדות:

    שתי מצבות זיכרון לקרבות שניהלו מלכי הסביבה נגד ישראל, משמשות היום כעדות חותכת למעמד הגבוה של בית דוד – ושל דוד עצמו בהקמת ממלכת יהודה – במאה ה- 10 לפנה"ס. האחת – מצבת מישע מלך מואב, אשר ניהל מלחמות כנגד אחאב מלך ישראל, והאחרת היא מצבה שהציב כנראה חזאל מלך ארם בתל דן, והמנציחה את ניצחונותיו כנגד אחזיה מלך יהודה ויהורם מלך ישראל. בשתי המצבות נזכרת ממלכת יהודה בתואר "(ממלכת) בית דוד". ואילו הממלכה הצפונית נקראת "ממלכת ישראל".

    מצבת מישע נחקקה על אבן בזלת ע"י מישע מלך מואב. במצבה מתאר מישע בן כמוש מלך מואב את מסע השחרור של מישור מואב וארץ מואב מידי בית עמרי. על מאורעות אלה רומז התנ"ך ללא פרוט (מל"ב א,א, ג,ד-ה), אך משלים את התמונה בתגובתם ההתקפית של יהורם מלך ישראל ואחזיה מלך יהודה כנגד המואבים (מל"ב ג,ו-כז) ותגובת הנגד של הארמים נגד יהודה בלבד (דבהי"ב כ).

    ממצא מרתק נוסף נתגלה באקראי לפני כשש שנים בתל דן. סמוך לשער נתגלו שלושה שברים של מצבת בזלת קטנה. הכתובת מיוחסת לחזאל מלך ארם, ומתארת את נצחונו על "(יהו)רם מלך ישראל" ועל "(אחז)יהו מלך יהודה", כשהוא מדגיש את מות המלכים במערכה. זוהי תעודה חיצונית ראשונה המתארת את מלחמות ארם בישראל ויהודה. המאורע עצמו נזכר בתנ"ך במל"ב ח,כח – ט,כט. לענייננו חשובה התזכורת "בית דוד" בהתייחסו של המלך הארמי לממלכת יהודה.

    שתי הכתובות הנ"ל, מורות, שהארמים והמואבים, מכירים את המושג ‘בית דוד’ ולא את הביטוי המקראי ממלכת יהודה.בעוד ממלכת ישראל נקראת בשמה, הרי ממלכת יהודה נקראת בשם "(מלכות) בית דוד". לממלכה על שם איש, סימן הוא שאדם זה יסדה ועמד בראשה בתקופת הזוהר שלה. דווקא פער הזמן בין תקופת ממלכת דוד ושלמה לכתיבת הכתובות הנ"ל (כ- 100 שנים), מורה על החשיבות הגדולה של ימי דוד שלמה – ימי הזוהר של עם ישראל בארצו, הזכורים גם לאומות שמסביב.

  19. בורמוליקו הגיב:

    o.k. רמי יובל, נניח שהיו מעשי שוד ביזה והרג שהתנועה הציונית כמעט משחר פעולותיה בארץ ביצעה כלפי ערביי הארץ (אופס, צריך לומר פלסטינים, מה קרה לי?) רכישת קרקעות מסיבית מאפנדים בכסף של טייקונים אירופיים, גירוש של מאות אלפים בשנים 1947 עד 1952 מבתיהם ומכפריהם…….איך זה מצדיק את העובדה שהפלסטינים מנסים בכל דרך אפשרית להכחיש את הקשר בין היהודים לארצם, לטעון שבית המקדש לא היה קיים למרות שהן הממצא הארכיאולוגי והן העדויות ההיסטוריות (ראה פלאביוס והברית החדשה)תומכים בקיומו?
    ואיך זה מצדיק את נסיונותיהם הבלתי נלאים "להוכיח" שהכתוב בתנ"ך אין לו קשר למציאות כשממצאים ארכיאולוגיים רבים מוכיחים את ההיפך הגמור?

    האם יש כוונת מכוון מאחורי הנסיונות הללו או שהם נעשים ללא קשר עם הסכסוך?

  20. שאול הגיב:

    אם לארכאולוגיה אין כל משמעות והיא איננה מהווה כל הוכחה לישוב יהודי בימים עברו. מדוע הווקף והמוסלמים מתנגדים כ"כ לעבודות ארכיאולוגיות שנעשות לייד הר הבית, עבודות המהוות שימור היסטורי של עתיקות של יהודים מוסלמים ונוצרים כאחד. מדוע הם בונים על אותם אתרים המוגדרים כאתרי חפירות ארכאולוגיות, ואף ביד גסה פינו 12000 טון של אדמה רוויה בעתיקות, ושליחתה למזבלה העירונית.
    הסיבה לכך נעוצה בפחד, הפחד של הנרטיב הפלשתינאי מפני האמת. מפני היושרה המדעית וההוכחה שקיימת אצל יודעי דבר באותן עתיקות.
    המאמר הזה אינו אלא שימוש רטורי בחלקי דברים על מנת לשלול את קיום הישוב היהודי בימי בית ראשון. ואני לא אומר זאת מתוך נקודת מבט ימנית או דתית אלא מתוך יושר אינטלקטואלי.

  21. רמי יובל הגיב:

    O.K. יותם, נניח שהיו ממלכת דוד וממלכת ישראל ונניח שדוד כתב את שירת תהילים (המתארת בין השאר את בכי הגולים על נהרות בבל…) ושלמה כתב את שיר השירים וכו’, איך זה מצדיק את אינספור מעשי השוד והביזה וההרג והנישול וההשפלה שהתנועה הציונית, כמעט משחר פעולותיה בארץ (כמעט – כי ניתן אולי לזכות את אנשי העליה הראשונה), ביצעה כלפי ערביי הארץ? איך זה מצדיק נישול אריסים (בחולה, בעמק יזרעאל, בעמק חפר), רכישת קרקעות מסיבית מאפנדים בכסף של טייקונים אירופאים, גירוש של מאות אלפים בשנים 1947 עד 1952 מבתיהם ומכפריהם ואת הריסת הכפרים והמסגדים, ואת הטבח בכפר קאסם שתוכנן ע"י קציני גרין במטרה להשלים את הטיהור האתני של השנים תש"ז- תשי"ג, ואת ההפקעה ה"חוקית" של אדמות ערביי ישראל בגליל ואת ההתנחלות בגדה המערבית (כמחצית שטחי ההתנחלויות הן אדמות פרטיות וגם "אדמות מדינה" הן רכוש העם הפלסטיני) ואת ההתנחלות המסיבית ברצועת עזה ולאחר מכן את המצור האלים עליה, ואת חומת ברלין הגונבת מחקלאים את שדותיהם ומטעיהם, ואת מעשה הנבלה בשייח ג’ראח שמתאים לו המשל "הרצחת וגם ירשת?" ואת "חוק האזרחות" ושאר החוקים העושים את ערביי ישראל לאזרחים נחותים וכו’ וכו’ – עד עצם ימינו אלה. איך?

  22. עודד ישראלי לרמי יובל הגיב:

    אני לא מבין אותך. אם אתה לא מתרגש כל-כך משום דבר שכתוב בתנ"ך, ובטח לא מהבטחות אלוקיות בדבר ירושת הארץ וכל הבלה-בלה הזה, אז מה גורם לך להתרגש כל-כך מ"לא תגנוב" או "לא תרצח"?

    ואם אתה לא מתרגש מכך שארץ ישראל היא רק חלקה זעירה מהמרחבים העצומים שכבשו המוסלמים במהלך מסע ההרג שוד וגזל שהם מנהלים באלף ושלוש-מאות וחמישים שנה האחרונות, וגם לא מכך שהמוסלמים (ולא הרומאים) הם שהכחידו את הישוב היהודי הענף בארץ הזו ורוקנו אותה כמעט כליל מתושביה (בסוף התקופה הביזנטית היו פה יותר משני מליון תושבים, ובסוף התקופה העות’מנית וראשית הציונות היו פה רק שלוש מאות אלף – שזה 3% ממספר התושבים שחיים בה היום), מדוע אתה כל-כך קנאי לזכויות הקניין שהיו לאיזה פלאח על איזה חושה בשייח מוניס לפני יותר משישים שנה?

    עזוב אותך, רמי! אז גנבו קצת והרגנו קצת, אז מה? זה פיצ’פקס לעומת מה שעשו עמים אחרים – ובמיוחד לעומת מה שעשו הערבים והמוסלמים. וחוץ-מזה, איפה כתוב שאסור? – בתורה?

  23. נתן לרמי יובל. הגיב:

    לציונים היו שתי אופציות להשיג קרקעות.

    האופציה הראשונה היתה לשדוד ולרצוח את כל מה שנקרה בדרכם(כפי שעשו המוסלמים במאה החמישית לספירה).

    האופציה השניה היתה לשלם כסף לבעלים ולקנות את הקרקע באופן חוקי.

    נכון שבחלק מהמיקירם הדבר היה כרוך בגרוש האריסים שישבו על הקרקע, אבל זה נובע מהשיטה הפאודלית המושחתת שהיתה נהוגה בארץ ישראל עד תחילת הציונות – וזה מציג באופן קצת פתטי את הסיפורים על "גן העדן" ששרר פה עד תחילת הציונות.

    ולסיום חידה: מהו המקום היחיד במזרח התיכון שבו ערבים יכולים לבחור את השלטון בבחירות חופשיות?

  24. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לכל תומכי, מעריכי ומוקירי רשימתי שלום

    ביקשתם נימוקים, והרי הם מצויים ברשימה עצמה, חלקם חבויים, והרי הם אחד-לאחד:

    אין כל זיקה מוכחת בין המימצא לבין אדריכלותו של שלמה, ולית מאן דפליג שאין כל הוכחה לקיומו של מלך בשם שלמה במקרא וגם לא לזיקה בין המסופר עליו לבין מימצאים ארכיאולוגיים.
    כדאי להגיע לזיקתיות בין ההיסטוריה לארכיאולוגיה, ובמקרה דילן לשלמה המלך, יש למצוא כתובת או אביזר כלשהו שיצביע על קיומו של קשר אפילו דהוי ומהוי. ברורה וידועה עמדתה של אלע"ד לתשתת את הקשר בין החפירות בירושלים בכלל לבין אירועים מקראיים, וזה בסדר גמור, אך כשהדברים אינם עומדים במבחן האמינות הארכיאולוגית-היסטורית זה כבר עניין מדיסציפלינה אחרת.
    מה הייתם אומרים לגבי פסיקתו של שופט כלשהו, המסתמך אך ורק על עדות ראיה של פלוני-אלמוני, שראה מישהו הדומה, ואפלו דומה מאוד למוחשד, ומוצא את המוחשד אשם.

  25. עודד ישראלי לד"ר הגיב:

    תראה, הזיקה האפשרית ל"שלמה" נובעת מתיארוך הממצא למאה ה-10 לפסה"נ. כפי שוודאי ידוע לך הארכיאולוגים מצאו הרבה כתובות, אשוריות, בבליות, מצריות ועוד, שמזכירות ארועים היסטוריים הנזכרים במקרא וכן שמות מלכים מישראל ויהודה שמופיעים במקרא בסדר כרונולוגי. כך למשל, ניתן לתארך את ימי חזקיהו מלך יהודה, שכן חזקיהו נזכר גם בכתובת שהשאיר סנחריב מלך אשור שמתוארכת לסוף המאה ה-8 לפסה"נ. אגב, כתובת זו מתארת את מסע המלחמה שערך סנחריב בהתאמה כמעט מוחלטת לכתוב במקרא, כולל אזכור אותם "שלושים כיכר זהב" ששילם לו חזקיהו ככופר (מל"ב י"ח 14).

    — קישור —

    גם מסע "שושק מלך מצרים", שלפי המקרא התרחש בימי "רחבעם בן שלמה", מתואר בכתובת שהשאיר המלך המצרי שושונק, שמתוארכת לסוף המאה ה-10 לפסה"נ – ומכאן גם מניחים שימי מלכות "שלמה אביו" היו במאה ה-10 לפסה"נ.

    — קישור —

    כמובן שבנתיים אין באמת "הוכחה" שהיה מלך בשם שלמה כי טרם נמצא אזכור לשמו בכתובת חוץ-מקראית. ברם, מאחר שכן נמצאו בכתובות שמות של מלכים מקראיים רבים אחרים (עמרי, אחאב, יהוא, מנחם, חזקיהו, יהויכין, ועוד), ואפילו נמצאה כתובת בתל דן שמזכירה אותה "מלחמה מקראית" שערך מלך ארם נגד יהורם מלך ישראל ואחזיהו מלך "ביתדוד" (כנראה על-שם האבא של שלמה), יוצא שסביר מאוד לשער שאכן היה גם איזה מלך שכונה "שלמה"…

    — קישור —

    אבל עזוב רגע "השערות". אותי מעניין מה עושים לך ממצאים כמו הנ"ל, שמוכיחים, בוודאות, את קיומם של ארועים ומלכים הנזכרים במקרא? ומה עושות לך "מצבת מישע", או אותן "בולות" שנושאות שמות שרים מקראיים מימי ירמיהו שדווקא כן נתגלו בעיר דוד:

    — קישור —

    — קישור —

  26. עודד ישראלי לד"ר שורק הגיב:

    תראה, הזיקה האפשרית ל"שלמה" נובעת מתיארוך הממצא למאה ה-10 לפסה"נ. כפי שוודאי ידוע לך הארכיאולוגים מצאו הרבה כתובות, אשוריות, בבליות, מצריות ועוד, שמזכירות ארועים היסטוריים הנזכרים במקרא וכן שמות מלכים מישראל ויהודה שמופיעים במקרא בסדר כרונולוגי. כך למשל, ניתן לתארך את ימי חזקיהו מלך יהודה, שכן חזקיהו נזכר גם בכתובת שהשאיר סנחריב מלך אשור שמתוארכת לסוף המאה ה-8 לפסה"נ. אגב, כתובת זו מתארת את מסע המלחמה שערך סנחריב בהתאמה כמעט מוחלטת לכתוב במקרא, כולל אזכור אותם "שלושים כיכר זהב" ששילם לו חזקיהו ככופר (מל"ב י"ח 14).

    — קישור —

    גם מסע "שושק מלך מצרים", שלפי המקרא התרחש בימי "רחבעם בן שלמה", מתואר בכתובת שהשאיר המלך המצרי שושונק, שמתוארכת לסוף המאה ה-10 לפסה"נ – ומכאן גם מניחים שימי מלכות "שלמה אביו" היו במאה ה-10 לפסה"נ.

    — קישור —

    כמובן שבנתיים אין באמת "הוכחה" שהיה מלך בשם שלמה כי טרם נמצא אזכור לשמו בכתובת חוץ-מקראית. ברם, מאחר שכן נמצאו בכתובות שמות של מלכים מקראיים רבים אחרים (עמרי, אחאב, יהוא, מנחם, חזקיהו, יהויכין, ועוד), ואפילו נמצאה כתובת בתל דן שמזכירה אותה "מלחמה מקראית" שערך מלך ארם נגד יהורם מלך ישראל ואחזיהו מלך "ביתדוד" (כנראה על-שם האבא של שלמה), יוצא שסביר מאוד לשער שאכן היה גם איזה מלך שכונה "שלמה"…

    — קישור —

    אבל עזוב רגע "השערות". אותי מעניין מה עושים לך ממצאים כמו הנ"ל, שמוכיחים, בוודאות, את קיומם של ארועים ומלכים הנזכרים במקרא? ומה עושות לך "מצבת מישע", או אותן "בולות" שנושאות שמות שרים מקראיים מימי ירמיהו שדווקא כן נתגלו בעיר דוד:

    — קישור —

    — קישור —

  27. עודד ישראלי לד"ר שורק המשך הגיב:

    אבל עזוב רגע "השערות". אותי מעניין מה עושים לך ממצאים כמו הנ"ל, שמוכיחים, בוודאות, את קיומם של ארועים ומלכים הנזכרים במקרא?

    הכתובות שהשאיר שושונק מלך מצרים:
    — קישור —

    כתובת בית-דוד:
    — קישור —

    מה עושה לך "מצבת מישע":
    — קישור —

    מנסרת סנחריב:
    — קישור —

    או אותן "בולות" שנושאות שמות שרים מקראיים מימי ירמיהו שדווקא כן נתגלו בעיר-דוד:
    — קישור —

    זה מרגיז אותך שחיפשו ומצאו אותן?

  28. לעודד ישראלי הגיב:

    בספרי הידוע :"עלילות עודד הנודד במרחבי מצרים התיכונה",כתבתי שעודד מיודענו היה ביחסים טובים עם תות אנך אמון עוד כאשר הנסיך למד לרכב על גור היפופטם ביאור שמיועד לילדים קטנים.
    ולכל מי שחושב שאני טועה,אומר רק,שהרי לכולם ידוע שאכן היה כזה מלך בשם תות אנך אמון, נכון? ויש עובדות וגם ממצאים על כך שהיה אף נסיך,נכון? ובכן לידיעתכם,עודד גם עזר לו ללמוד את ההפטרה לבר מצווה (כפי שכתבתי בספרי הידוע שם עמ’ כ"ז),כן כן תתפלאו,אבל זה בדיוק מה שהיה.
    מקווה שעזרתי לך במקצת,עודד.
    מציפור מוקירך.

  29. יוסף ליחיעם שורק הגיב:

    שלוש הערות לגבי המאמר:
    1. אילת מזר אינה בתו של הארכיאולוג המקראי המפורסם הפרופ’ בנימין מזר, אלא נכדתו.

    2. סיפרת לנו ש"גמזתי את תאורייתו בשלושה-ארבעה נימוקים שמיד אציג אותם בפני הקוראים",
    אך משום מה לא הצגת אף טיעון ש"גוזם" או אפילו "מפריך" את התאוריה של אותו מכר ותיק.

    3. נקודה זו נגזרת מהשניה: חובת ההוכחה על אי הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל מוטלת עליך, ולא כפי שאתה חושב – על הארכיאולוגים "הציונים".
    כל העולם ואישתו (כולל אויבינו) מאמינים בקשר הנ"ל ורק אתה לא, אז אנא ממך – הוכח, ואל תסתפק בטיעונים קלושים כמו "לא סביר ש…"

  30. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לעודד שלום

    איני בא כאן להתווכח בזיקה לכתובת זו או אחרת, ואולי, ובוודאי שלא בבמה זו, יש לי בהחלט מה לומר על פרשנות חלק מן הכתובות. אי אפשר לבצע דדוקציות ואינדוקציות בעניין כתובות שנתגלו לגבי 99.999999אחוזים ממה שלא נתגלה, ובכלל כתובת למשל הנוגעת לאחאב בקרב קרקר או למלך חזקיהו אין בה כדי לתשתת ולאשש אירועים בכלל המופיעים במקרא והקשורים באישיות היסטורית כזו או אחרת. ולמה הדבר דומה – יובא חשוד בפני שופט על פריצה לדירה, כשלמוחשד יש עבר זעום של סחיבה מסופרמרקט ואפילו פריצה לדירה. האם על סמך מקרה אחד שהיה ואפילו שניים יימצא הנ"ל אשם גם במקרה האחרון או בשורה של מקרים שאין כלל הוכחה בינו לבין האירועים האחרונים. ואידך זיל גמור

  31. עודד ישראלי לשורק ולציפור הגיב:

    אין לי כמעט ויכוח עם מה שאתם כותבים בתגובותיכם. הייתה מציאות היסטורית מסויימת, וכותבי המקרא התבססו עליה כשכתבו את הנרטיב המאוד סובייקטיבי שלהם – ששזור בהמון תיאוסופיה ואידיאולוגיה, וגם הוספו לו לא מעט צ’יזבטים אגדתיים ושאר סיפורי-עם, משלים ושנינות. כמי שמנסה לבחון את המקרא מנקודת מבט חילונית רציונאלית, ברור לי שכותבי המקרא לא היו היסטוריונים "אוביקטיביים", אלא סוג של היסטוריוגרפים עם אג’נדה – ממש כמו שלמה זנד. ברם, גם אתם צריכים להבין שיש הבדל גדול בין הטענה הנ"ל ובין הטענות כאילו "לא היו בכלל שלמה ודוד" וכאילו "כל התנ"ך הוא צ’יזבט אחד גדול שהומצא בתקופה הפרסית" (ע"ע זנד ו"אסכולת קופנהגן-שפילד"). המימצאים שהזכרתי, ואחרים, מוכיחים שאכן הייתה מציאות כלשהי שעמה התנ"ך "מתכתב", והתפקיד של "הארכאולוג המקראי" (דוגמת אילת מזר, למשל), כמו שאני רואה אותו, הוא לבצע חשיפה ביקורתית של כמה שיותר נדבכים מן המציאות האוביקטיבית הזו שעמדה ברקע הכתיבה המקראית.

    עוד דבר שאתם צריכים להבין זה שארכיאולוג (ממש כמו ההיסטוריון, אגב) אינו עורך-דין או תובע כללי, והתזות שלו לא צריכות לעמוד במבחן בית משפט. הארכיאולוג אוסף רסיסי עדויות מן השטח, משווה לרסיסי המידע מהמקורות הכתובים שבידיו (שלרוב הם מוגבלים בכמות ובאמינות, אם בכלל קיימים), ומנסה לעשות סינתזה שאותה הוא מציע לשיפוטו של קורא המחקר. לפעמים הסינתזה משכנעת יותר ולפעמים פחות – תלוי באיכות הממצאים, איכות הפרשנות של הארכיאולוג, ואיכות ההבנה של קורא המחקר עצמו. לפי מיטב הבנתי, הסובייקטיבית, נמצאו מספיק ממצאים המראים רצף של מלכים ביהודה וישראל שתואם את הרצף שמופיע במקרא, ולכן סביר להניח שגם מלכים הנעדרים מן הרצף החוץ-מקראי, כמו שלמה, היו קיימים.

  32. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לבן צבי שלום

    הזיקה בין עם ישראל דאז לבין הישראליות של היום הינה, אם בכלל, אידיאולוגית ולא גניאולוגית. אני בכל מקרה תומך בטיעוניו ובהנחות היסוד של פרופ’ שלמה זנד, ואגב העדרה של הגלות נכתב על ידי זמן רב קודם שפרופ’ זנד פרסם את הנחותיו בעניין זה.

  33. עודד ישראלי לציפור ידידי הגיב:

    א. בעניין רצף המלכים: לא הבנתי מדוע "לא סביר להניח". מאחר שנמצאו אזכורים חוץ-מקראיים ל-12 מלכים (לפחות) מהרצף המקראי, באופן אקראי, ואף אזכור ל"בית-דוד", מדוע יהיה סביר יותר להניח שדווקא אותם מלכים, שבמקרה לא נמצאו, לא היו קיימים – ועוד מלך כשלמה, שלגביו יש גם מסורות חיובות מאוד (חכם, עשיר, בנה את המקדש) וגם מסורות שליליות מאוד (אהב נשים "זרות", הקים שפע אתרי פולחן של "עבודה זרה")???
    ב. תאוריית "עזרא הסופר בשרות האימפריאליזם הפרסי" זו תאורית קונספירציה חדשה שמעידה אך-ורק על עולמם הרוחני של הוגיה. אין לה כל בסיס ארכיאולוגי, היסטורי או פילולוגי, אלא להיפך. וכבר הסברתי במקום אחר בהרחבה מדוע היא מוטעית:
    — קישור —
    ג. פולחן האל "יהוה" כאל הראשי-לאומי של ישראל מקבל אישוש כבר ממצבת מישע (מאה 9 לפסה"נ). כתוב בה שמישע "סחב את כלי יהוה לפני כמוש" כאות נצחון על ישראל (כמוש היה האל הלאומי של מואב – הלאומיות אכן הופיעה במזה"ת 3000 שנה לפני אירופה). גם מזמורי תהילים השאולים מהתרבות הכנענית הם מימי בית ראשון (אוגרית, אגב, חרבה במאה ה-12 לפסה"נ).
    ד. חזקיהו, מכתובת סנחריב, דווקא נחשב במקרא כמי שעשה "הישר בעיני ה’" וגם יהוא, שנזכר אצל שלמנאסר ה-ג, די בסדר (ושים לב ליסוד התיאופורי הזהה "יהו" בשמות).
    ה. התנ"ך הוא בראש-ובראשונה נרטיב היסטורי לאומי, ואף "כללי המוסר" שבו הם "חוקה לאומית" שמתוארת כתנאי הברית בין העם והאל הלאומי – שכנען היא ארצו ומתנתו: "ו?ה?י?ה, כ?י-ת?בו?א א?ל-ה?א?ר?ץ א?ש?ר י?הו?ה א?לה?יך? נ?ת?ן ל?ך? נ?ח?ל?ה; ו?יר?ש?ת?ה?… ה?י?ו?ם ה?ז?ה, י?הו?ה א?לה?יך? מ?צ?ו?ך? ל?ע?ש?ו?ת א?ת-ה?ח?ק?ים ה?א?ל?ה וא?ת-ה?מ?ש?פ?ט?ים; ו?ש?מ?ר?ת?…" וגו’.

  34. בן צבי : היסטוריה כבקשתך הגיב:

    ההיסטוריון הנל כתב ב15.5.2005 מאמר בגדה על הגינוסייד הראשון בהיסטוריה שבוצע עי בני ישראל ,בעמלק, בצאתם ממצרים , בסופו של המאמר הוא קושר את הכוחניות הנוכחית של ישראל לשורשי העבר הלא מחמיא . בכך הוא למעשה " מודה " שיש קשר בין יוצאי מצרים דאז ליהודים של היום ובאותה הזדמנות פותח חזית מול שלמה זנד שטוען שאין לאום ועם יהודי .
    שורק מקפיד להעביר מסרים עמומים שתמיד משתמעים לשתי פנים כגון יציאת מצרים זהו סיפור" מצוץ מו האצבע" אז למה אתה בונה עליו תאוריות שמשקפות יותר את דעותיך הפוליטיות
    מאשר עיסוק מקצועי?

  35. עודד ישראלי תוספת לציפור הגיב:

    בדיוק כפי שכתבת ידידי, וכפי שהשבתי לעיל, המתח שבין ההיסטוריה והמיתוסטוריה הוא מה שעניין אותי כסטודנט לארכיאולוגיה ולמקרא. מי היה ומה עשה "תות אנך-אמון" באמת, ומה רק "מיחסים לו" (ולמה)… הרי תאר לך שבסוף יתגלה שהיה באמת מלך כזה, בשר ודם, כמוני-כמוך, שכונה "שלמה"/"ידידיה", שחי בירושלים, ושהיה לו שם ארמונצ’יק צנוע עשוי מאבן ועץ. ואולי אפילו, רחמנא ליצלן, ימצאו שרידי הארמונצ’יק הצנוע הזה, וכולנו נוכל להיווכח שהוא ממש קיים, ושהוא בכלל די פשוט ולגמרי ארצי, ודומה לבתים של ממש שאנשים חיים בהם, ואינו איזה ארמון אגדתי ענק, עשוי זהב וכסף, שמרחף בשמיים ומוקף בערפילים… נחמד, לא?

    אגב ידידי, מאחר שאני רואה שאתה חסיד של אריך פון-דניקן, הרשה לי להציע לך, כדוגמא, גם פתרון ארצי וצנוע לבעיית "המפגש מהסוג השלישי" שבספר יחזקאל פרק א’ – שהתאור בו מכונה במסורת היהודית "מעשה המרכבה" ונתפש כעניין שמימי שאסור אפילו לעסוק בו.

    קודם-כל הנה "הבעיה" – התיאור המסתורי בספר יחזקאל שנראה כמו תיאור נחיתה של חייזרים (נא לקרוא בעיון):
    — קישור —

    והנה הפתרון המפתיע – יש לקרוא את כל התגובות בשרשור החל מתגובתי שלהלן ואילך:
    — קישור —

    מה דעתך?

  36. לעודד מציפור חלק א’ הגיב:

    ראשית,אני חייב לציין שכבר הרבה זמן לא פגשתי באתר בר פלוגתא שכמוך,כלומר אחד הנמנע (לאורך כל הדרך),מהתלהמות ומהורדת הדיון לרמה נמוכה של הכפשות.
    שנית,אם ניקח את תגובתך האחרונה ונוסיף בה רק את המילה "לא",בשורה השלישית מהסוף (אחרי המילה:"סובייקטיבית") ובשורה השניה מהסוף (אחרי המילה: "ולכן"),תתקבל דעתי,עודד היקר.
    שלישית,התנ"ך נכתב בין השאר כאתוס ליצירת הבית השני בפקודת כורש וסופרו עזרא,כלומר כתובים אמיתיים לחלוטין שמקורם בכנען נלקחו ככתבם וכלשונם,כאשר שונו בהם רק המילים "בעל","עשתורת" וכד’ והפכו ל"אלוהים","יהוה" וכד’.מדובר בעיקר בחלקי נבואה,בחלקים מתהילים,ממשלי,משיר השירים ועוד.כל אלה נמצאו כתובים באוגרית על לוחות חרס בספרית המלך.
    כלומר הייתה זיקה לארץ כנען ע"י גולים בבבל ובפרס.היה חזון מונותיאיסטי של מלך נאור ככורש והייתה ספריה גדולה ועשירה ע"מ לשאוב ממנה חומר ולבנות את האתוס.
    רביעית,שים לב שהאנשים אשר נזכרים במקרא וגם אלה שיש להם סימוכין ארכיאולוגים הם בד"כ המלכים אשר: "עשו את הרע בעיני יהוה"….דבר שמחזק את הטענה,כי היצירה המלאכותית,נשענה על עובדות אמיתיות שקבלו סילוף מה ושאליהן הוצמדו אגדות שאמורות היו לחזק את האתוס הדתי/ממלכתי החדש (שהרי באותה תקופה לא היו לאומים-אלו הומצאו רק באמצע המאה התשע עשרה).

  37. לעודד מציפור סיום. הגיב:

    וחמישית וזאת לסיכום:
    את מי זה מעניין בכלל?
    למי איכפת איזה מלך היה,או איזה בנין הוא בנה,את מי או מה הוא כבש,או כמה נשים היו לו כפילגשים,ואם באמת היה אם לוא היה?
    הרי התנ"ך שלנו הוא בראש ובראשונה ספר מוסר ואנושיות,שחוכמתו וגדולתו נשאבת מקטעי החוכמה, השירה,הנבואה (תוכחה כנחמה) וכיו"ב פנינים של ידע,הבנת האופי האנושי,אהבת האדם באשר הוא,התווית דרך אנושית לעתיד וכד’.הרי "סלע קיומנו" נמצא שם,במוסריותו של התנ"ך ולא בעובדה שמשה רבנו אכן גידל פאות והתנזר מאכילת ביצה שהוטלה בשבת.או שהמלך עמרי נכנע לכמויש ואכן אישיות כאחאב עסקה בבעילת איזבל.
    הדת ה"אדוקה",כמו גם הלאומיות שבאה בעקבותיה, עסוקות בחומר עצמו ובסמליו ולא ברוח.
    הן טרודות בעשייה יחידנית,זו המבדילה כביכול את היהודי משאר האדם… ולכן לא רק שאינה יכולה אלא להסתמך על עובדות מפוברקות,אלא שהיא אף בוגדת בריש גלי בעקרונות המוסר עליהם מטיף התנ"ך (היא יכולה להתנחם בכך שאינה יחידה ושהנצרות והאיסלאם עושות את אותו הדבר בדיוק,משמע כל הדתות הינן עבודות אלילים ותפקידן אחד,לעזור לאוליגרכיות לשמור על בורותם של ההמונים ונבערותם,ע"מ שיוכלו לשרת אותן בעבדות מנובזת).

  38. י.ד. הגיב:

    שורק צודק. גם סוקרטס, פרמנידס, ותאלס לא היו, שהרי גם עליהם ישנם רק טקסטים כתובים ואין ממציאים ארכיאולוגים.

  39. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לי.ד.

    תודה על הציניות. לא ירדת לסוף דעתי או שמא לא הסבירותי דברי כראוי. איך זה? הוחמאת?!

    איני מבקש למצוא תשתית ארכיאולוגית לכל פיפס היסטורי כזה או אחר. הסבירות הגבוהה לטעון שאירוע מסויים אכן התרחש תלויה בשני מקורות לפחות שהם בלתי תלויים זה בזה. או אז ניתן לאשש אירועים היסטוריים. נוכחות מימצא ארכיאולוגי אמין וראוי בוודאי שרק מתשתת את המסקנות.

  40. אלישע הגיב:

    היא הנותנת, דוקטורנו:

    מצבת מישע היא ממצא ארכיאולוגי המאזכר את עומרי מלך יהודה והיא מקור בלתי תלוי לכתוב בספר מלכים המאזכר אף הוא את אותו עומרי.

    הכתובת שנמאה בנקבת השילוח, הכתובה בכתב עיברי קדום, מתארת את מעשה החציבה, והיא מקור בלתי תלוי המאושש את הכתוב בספר מלכים בדבר חציבת נקבה על ידי אחד ממלכי יהודה.

    וגם כתובת שנמצאה בירושלים הכתובה ביוונית ואשר אוסרת על שאינם יהודים להכנס אל מעבר לתחום מסויים בקרבת המקדש היא מקור בלתי תלוי המאושש את הכתוב בספר "מעשי השליחים" שבו המחבר מתאר אירוע שבו המון העם כמעט ועשה שפטים במלויו הגויים של פאולוס כשאלה ניסו להיכנס עימו אל הרחבה האסורה בכניסת לא יהודים..
    ההוכחה האחרונה כפי הנראה היא לצנינים בעיני ידידך הפלסטינים שכן אחד מנציגיהם הבולטים, מר אבו עלא טען בלהט, במסגרת המשא ומתן שהתקיים בקמפ דייויד, שבית המקדש לא היה קיים כלל.
    אני משער שאתה, כהיסטורין בעל שיעור קומה שהאמת היא נר לרגליו, שולל לחלוטין את טענותיו של אבו עלא ואני בטוח ומשוכנע שגם הסבת את תשומת ליבם של הפלסטינים לעובדה שטענות מן הסוג הזה הן משוללות כל יסוד.

  41. יוסף לציפור בודד הגיב:

    יש לך אי-הבנה לשונית:
    השימוש בפועל "להאמין" הוא גם בהקשר של הסקת מסקנה לאור הכרת המציאות, בדיוק כמו הפועל believe באנגלית ו-croire בצרפתית.
    למשל: אני מאמין שיהיה חם בת"א בשלושים ביולי 2010.
    האם יש כאן משהו שהוא "דחף בלתי ניתן להסבר", כמו שאתה טענת לגבי "מאמין", אן שמא אני ניזון מהכרתי את מזג האויר המהביל בת"א בחודשי הקיץ במשך עשרות שנים?
    כמובן שישנו סיכוי (קלוש אומנם) שיהיה קר מאוד באותו יום, ולכן אדם אומד "אני מאמין ש…" ולא "אני יודע ש…", אבל האמונה במקרה הזה היא מחשבה לגבי היתכנות עתידית בהסתברות גבוהה.

    עכשיו, רוב האנשים עליהם דיברתי (יהודים, נוצרים, מוסלמים) מקבלים את אמיתותו של הסיפור המקראי לפחות (!) כספר היסטורי מדויק ברובו, בייחוד לאחר שנתגלו כל הממצאים המאששים חלקים ממנו (כתובות עתיקות, מצבות, אתוסים מקבילים של עמים אחרים), ולכן הם מאמינים (מלשון "חושבים שבהסתברות גבוהה…") הוא נכון.

    עכשיו בא יחיעם שורק ועושה מעשה שנקרא ביידיש "נישט אאין נישט אער",
    ז.א. הוא לא מוכיח דבר בעצמו, אלא רק טוען שהסברה השגורה לא הוכחה בצורה חותכת.

    וכאן אני אומר:

    האם יש ליחיעם שורק דעה או סברה אחרת לגבי קיומו של שלמה המלך?
    לא, מפני שהוא לא אומר ששלמה לא היה קיים.

    האם יש ליחיעם שורק ארגומנט או טיעון לאי קיומו של שלמה המלך?
    לא.

    אם יוכח ששלמה המלך אכן לא היה קיים, האם זה מפחית מהוכחות לקיומם של מלכים עבריים אחרים בארץ ישראל?
    לא.

    האם הטיעון הציוני לקשר העתיק בין היהודים של היום לא"י נחלש בעקבות המאמר הנ"ל, שלא טוען דבר ולא מוכיח דבר?
    לא.

    ולכן מה ש"נגזם בשלושה ארבעה נימוקים" הוא המאמר של יחיען שורק ולא שום דבר אחר.

  42. עודד ישראלי לשורק – לגבי זנד הגיב:

    א. זנד לא מוכיח "העדר גלות". זנד רק טוען את מה שהיה גלוי וידוע לכולם מאז ומעולם, שהרומאים לא ביצעו הגליה מאורגנת של היהודים דוגמת ההגליות של האשורים והבבלים. הוא אינו מתייחס כ"הגליה" לעשרות אלפי שבויים שנכבשו לעבדים, שחלקם הובאו לרומא (בין היתר כדי לבנות את האמפיטאתרון הפלבאי) וחלקם נמכרו בשווקי העבדים ברחבי האימפריה. והוא גם אינו מתייחס כ"גולים" לאותם רבבות רבות של פליטים שנמלטו מהארץ בשל אימת המלחמות, או בשל אובדן הרכוש ומקורות המחיה, בעקבות החורבנות שזרעו המרידות ברומאים… הוא גם מתעלם לגמרי מאותה תפילה עם נרטיב *לאומי* שעברה קנוניזציה באותם ימים, ושמאז נאמרת שלוש פעמים ביום: "תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גלויותינו, וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו: ברוך אתה יי מקבץ נדחי עמו ישראל… השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה…" וגו’.
    ב. גם האחרים שהוא מזכיר ככאלו שכבר כתבו על "העדר גלות", לא באמת כתבו על "העדר גלות". הם רק טענו שהעקירה הסופית והדרמטית של היהודים ממולדתם לא התרחשה בתקופה הרומית אלא דווקא בתקופה המוסלמית, אחרי הכיבוש הערבי. ובאמת, יש להזכיר שלקראת סוף התקופה הביזנטית חיו בארץ יותר משני-מליון בני אדם שכמחציתם בערך היו יהודים, והיא עוד נחשבה למרכז הרוחני עבור יהודי התפוצות; ואילו בעקבות הכיבוש הערבי "נעלמו" כמעט 90% מכלל אוכלוסית הארץ, עד שבשלהי התקופה העותמנית, ב-1880, היו פה פחות מ-300 אלף איש – שרק מיעוט קטן מהם יהודים…
    ג. גם בעניין הגניאולוגיה והגנטיקה של היהודים זנד טועה, ובעיקר מטעה. אנחנו, אבותינו, ובני-דודינו, דווקא כן קרובים-קרובים: — קישור —

  43. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לעודד שלום

    התנ"ך אינו יכול להיות נרטיב לאומי. הלאומיות היא התוצר המודרני, החברתי, כלכלי, פוליטי ומתוך כך אידיאולוגי, לא לפני מחצית המאה ה-19. מה שכן, הציונות הפכה לא מעט נרטיבים קדומים, ובצורה מאוד מסוננת, איך לא, כמנוף לאומי, וברשעות "ליברלית".

    העזיבה הארצישראלית, כמו גם המסופוטמית והמצרית של יהודים בתקופה המוסלמית, היתה חלק מתהליך הקולוניזציה שהחליפות המוסלמית בקשה לממש בכל אגן הים התיכון.

  44. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    ליוסף שלום

    אדרבה ואדרבה. הוכח לי ולשכמותי כי אכן היה מלך בשם שלמה, שלא לדבר על רובו המוחץ של מלכי יהודה וישראל וכנ"ל לגבי הנביאים, שרי הצבא ודומיהם.
    להסתמך אך ורק על התנ"ך זה בערך כמו להתבסס על כתבים אנטי-יהודיים קדומים ואנטישמים מודרנים, ולטעון: וואללה, הם צודקים מכיוון שטענותיהם כתובות וחלק גדול מן הייקום מוכן לסמוך את שתי ידיו על טיעוניהם.
    התקבל זאת? מסופקני!

  45. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    ליוסף שלום

    לעיתים מזומנות אני בכלל כועס על עצמי על שאני מטריח את עצמי לענות לחלק מהתגובות, אך לבוא ולהטיח בי כדלקמן: האם יש ליחיעם שורק ארגומנט או טיעון לאי-קיומו של שלמה המלך? – אין!

    חבר יקר אנא עיין בטיעונים האנטי-יהודים – היש להם בסיס? ובמהופך – האם אתה יכול להוכיח את שקריותם באופן מדעי, אמפירי? חשוב על כך!

  46. יוסף לדר’ שורק הגיב:

    כפי שכבר כתבתי וכפי שהיטיב לתאר זאת המגיב המתמיד והרהוט עודד ישראלי –
    ישנן כתובות ומצבות רבות בהן נזכרים מלכים של יהודה וישראל מתקופות ומקומות החופפים את מה שמסופר בתנ"ך.

    למשל מצבת מישע בה מוזכר עומרי מלך יהודה הנזכר גם בספר מלכים א’.
    אתה עצמך אמרת ש"הסבירות הגבוהה לטעון שאירוע מסויים אכן התרחש תלויה בשני מקורות לפחות שהם בלתי תלויים זה בזה".
    אז הרי לך שני מקורות לגבי עומרי מלך יהודה:
    1. התנ"ך
    2. מצבת מישע

    מסקנה: היה מלך בשם עומרי ששלט על ממלכת יהודה.
    מ.ש.ל.

    בזאת אם כך תם הדיון לגבי הקשר בין העם היהודי לבין ארץ ישראל שכן הוכח לשיטתך ("ניתן לטעון בסבירות גבוהה") שמלך עברי משל ביהודה.

  47. עודד ישראלי לד"ר שורק הגיב:

    התנ"ך הוא בהחלט נרטיב לאומי. הלאומיות הישראלית-יהודית הקדומה הייתה תוצאה של תהליכים חברתיים, כלכליים, פוליטיים ומתוך כך אידיאולוגיים, שפקדו את האוכלוסיות השבטיות של כנען וסביבותיה בסוף האלף השני ומחצית האלף הראשון לפסה"נ. יש להניח שבתחילה "ישראל" היה איזו קואליציה/ברית על-שבטית שפעלה באזור ההר המרכזי של כנען, ובהמשך, מתוך החיים המשותפים על אותו שטח גיאוגרפי והמלחמות נגד אויבים משותפים, קמו ההנהגות העל-שבטיות המשותפות (שופטים ומלכים), נוצרו החוקים העל שבטיים והפולחן היחודי המשותף, ונוצר הנרטיב ההיסטורי הלאומי המשותף שמוצא את ביטויו בתנ"ך.

    התנ"ך עצמו מציג נרטיב "היסטורי", או נכון יותר "מיתוסטורי" (מונח של זנד), של אותו קולקטיב על-שבטי שמוגדר בו כ"עם"/"גוי"/"לאום" ומכונה בשם הפרטי-קולקטיבי "ישראל". לפי הנרטיב, לקולקטיב זה יש אבות משותפים; היסטוריה משותפת; ארץ מובטחת משותפת; וגם אל יחודי משותף ש"בחר בהם מכל העמים ומכל הלשונות", ניווט את ההיסטוריה הקולקטיבית שלהם, והבטיח להם חיי חרות ושלטון עצמי ממלכתי בארצם אם ישמרו על בריתו. האלמנטים הלאומיים הקלאסיים – הגדרת הקולקטיב כ"עם" שמוצאו באבות שבטיים משותפים ובארץ משותפת, והשאיפה לחיי חרות לאומיים – נשמרו גם ב"גולה" (ותחשוב על משמעות ביטוי זה), ומשתקפים יפה בתפילת שמונה-עשרה: "תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גלויותינו, וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו: ברוך אתה יי מקבץ נדחי עמו ישראל… השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה…" וגו’.

    הטענה שהאירופים המציאו את הלאומיות והיהודים הושפעו מהם היא אירופוצנטריות מצחיקה. ברור שכל הנרטיבים הלאומיים באירופה דווקא שאבו השראה למודלים המיתוסטוריים שלהם מהתנ"ך ומהנרטיב הלאומי היהודי, ולא להיפך.

  48. עודד ישראלי ליוסף הגיב:

    הבה נעשה סדר. עמרי היה במקרה מלך ישראל ולא יהודה, ובסה"כ מדובר ב-12 מלכים הן מישראל והן מיהודה שנזכרים בכתובות בנות זמנם מימי בית ראשון:
    מלכי ישראל: 1. עמרי (במצבת מישע הנ"ל), 2. אחאב (במונולית מכרח של שלמנאסר ה-ג’, מלך אשור בין 858-824 לפסה"נ), 3. יהורם (ב"כתובת בית-דוד" מתל דן הנ"ל), 4. יהוא (באובליסק השחור של שלמנאסר ה-ג’), 5. יהואש (במצבת תל א-רמח של אדד ניררי ה-ג’, מלך אשור בין 810-773 לפסה"נ), 6. מנחם (באנאלים של תגלת פלאסר ה-ג’, מלך אשור מ-738 לפנה"ס), 7. הושע בן-אלה (בכתובות סיכום על מלכות תגלת פלאסר ה-ג’ מכלח). מלכי יהודה: 1. אחזיהו (בכתובת בית-דוד הנ"ל), 2. יהואחז/אחז (בכתובת סיכום משנתו ה-17 של תגלת פלאסר הנ"ל), 3. חזקיהו (במנסרת סנחריב מלך אשור, מ-701 לפסה"נ), 4. מנשה (באנאלים של אשורבנפל מלך אשור משנת 643 לפסה"נ), 5. יהויכין (בארבעה תעודות לאספקת מזון לגולים/אסירים מארמון נבוכדראצר נזכר "יהויכין מלך ארץ יהודה", שבאחת מהן מצוין שנת 13 לנבוכדראצר – כלומר 592/591 לפסה"נ). עוד ייתכן שגם ירבעם השני מלך ישראל מוזכר בחותם עליו כתוב "לשמע עבד ירבעם" וכן שפקח בן רמליהו מלך ישראל ועזריהו/עוזיהו מלך יהודה נזכרים בכתובות אשוריות מימי בית ראשון… ובכל מקרה לגבי עוזיהו גם נמצאה כתובת מצבה של מקום קבורה לשם הועברו כנראה עצמותיו, בימי בית שני:
    — קישור —
    מעבר לזה נמצאו אזכורים לארועים הסטוריים רבים הנזכרים במקרא, כמו מסע שישק, מרד מישע, המלחמה של יהורם ואחזיהו בארם, חורבן שומרון, מסע סנחריב ועוד… על כל הנ"ל ועוד תוכל לקרוא קצת כאן: — קישור —
    במיוחד כדאי לקרוא לדעתי את מנסרת סנחריב הנ"ל, הדמיון לכתוב במקרא מדהים!
    — קישור —

  49. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    חברים יקרים

    נלאיתי, באמת נלאיתי לנסות ולהבהיר את עמדת ההיסטוריון, אך בכל אופן אנסה – לית מאן דפליג ששמו של מלך מסויים, מיהודה או מישראל, המופיע בכתובת אשורית או בבלית, מהווה הוכחה שאכן מדובר באישיות מוכחת, אלא שמכאן ועד הדרך לאשש את מפעליו השונים, פנים וחוץ, הינה ארוכה כאורך הגלות (הגם שגלות לא היתה). אין לי כל ויכוח על כך עם אדם מאמין. יש לי על כך ויכוח נוקשה עם אותם אלה המסרבים להכיר בחוקיה וכלליה של החקירה ההיסטורית, שהיא, כפי שהנני מרבה להמשיל, שקולה להתנהלות משפטית לכל דבר. האם תאשר את פסק דינו של שופט שהרשיע אדם רק בשל שמו (נתון היסטורי) ותוך כדי כך הדביק לו מעשים ועלילות רק משום שהרבה מאמינים כי אכן עשה מה שעשה (נתון אמונתי).
    חשבו על כך.
    ובחזרה לידינו שלמה: מה לעשות ואין כל ודאות שאכן החומה הנזכרת נבנתה בימיו ו/או בהוראתו של אחד המתקרא בשם שלמה ומי ששם כתר על ראשו.
    ואולי בכלל לא היה שום קשר בין ירושלים לבין מי שיזם את בניית החומה, והוא מלך יהודה. אולי בכלל מדובר על מלך במובן לוקלי בלבד, בבחינת ראש עירייה – תופיה שהיתה מאוד מקובלת בעידן הקדום כמו מלך חצור, מלך גבעון, מלך לכיש ואחרים.
    חומר למחשבה!

  50. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לכל תומכי ומוקירי דעותי

    מומלץ לרענן את זכרוננו ברשימה שפרסמתי בהגדה השמאלית לפני כמה שנים בעניין יציאת מצרים.
    מהרו וקראו טרם יחמץ בצקכם

הגיבו לאלישע

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים