הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 במרץ, 2010 20 תגובות

לאחרונה ביקרתי בסין כתייר, בעיקר בבייג’ינג. זהו ביקורי הראשון בסין, ולאמיתו של דבר ביקורי הראשון במדינה שאינה בעלת משטר רב-מפלגתי; ל"חוסר הנסיון" שלי בסוג כזה של מדינה יש כמובן חסרונות אבל גם יתרון: דווקא מי שאינו מכיר מערכות כאלו, מבחין ביתר קלות במאפיינים המיוחדים שלהן. ואמנם אפשר לומר שבייג’ינג אינה סין, אבל באותה מידה אפשר גם לומר שניו-יורק אינה ארה"ב, או שתל-אביב אינה ישראל. בייג’ינג אינה רק בירת סין, אלא גם העיר השנייה בגודלה (אחרי שנחאי), וניתן לומר שהיא "השער לסין". מכאן שכנראה כל תופעה שלילית שיש בה תימצא בעוצמה גדולה פי כמה בחלקי סין האחרים. אציין, שביקורי לא היה בתקופה המוגדרת כעונת התיירות כך שכמעט לא פגשתי אנשי מערב, אפילו לא באתרי התיירות הראשיים. בכל זאת מעניין, שכל האנשים שפגשתי – פרט לקומץ נזירים טיבטים באתרי התיירות ובשווקים – לבשו בגדים מערביים.

כבר בנמל התעופה שמתי לב לתופעה שלא קיימת במערב, אפילו לא במדינה עם בעיות ביטחוניות רבות, יחסית, כמו ישראל: מספר עצום של שוטרים וחיילים בכל מקום, החל מדלת המטוס ממש ועד הרחובות הראשיים. בעיר עצמה קיימת בדיקה ביטחונית ומכונת שיקוף לחפצים בכניסה לכל מקום ציבורי, מה שגרם לי וכישראלי להרגיש ממש כמו בבית. ולמרות שסין לא נחשבת לאחת מן המדינות המפותחות או מה שמכונה "העולם הראשון", דבר אחד משותף לה עם מדינות אלה: היסטריה לא מוצדקת בעניין "שפעת החזירים" (בשנה האחרונה מתו בעולם למעלה מפי עשרים משפעות אחרות מאשר ממחלה זו); חלק ניכר מעובדי נמל התעופה בבייג’ינג לבושים במסכות חדר-ניתוח, והנוסעים מקבלים  עלונים המזהירים מפני המחלה.


בייג’ינג היא עיר מאוד נקייה ומסודרת, גם יחסית למערב. כמעט שאין פיסת לכלוך אחת ברחובות. בעיר גם מספר גדול של עצים בכל מקום; 5 מיליון ניטעו לקראת האולימפיאדה. גם פחי האשפה מופרדים לאשפה רגילה וממוחזרת. כל העיר עברה "מתיחת פנים" בשנים האחרונות, בייחוד לפני האולימפיאדה שהתקיימה שם לפני כשנתיים. רוב הבניינים, בייחוד ברבעים המרכזיים, הם בניינים חדישים מבטון, פלדה וזכוכית, המעוצבים בסגנון חדיש. חלקם בניינים ענקיים, כולל אחד בצורת האות ר’ ליד הכפר האולימפי ואחד בצורת האות ח’ – מרכז שידורי הטלוויזיה של העיר.


ברבעים המרכזיים, אפילו השיכונים המכונים שם "הסגנון הסובייטי" (ומזכירים את השיכונים שנבנו בשנות ה-50 וה-60 בארץ) מהווים מיעוט. בניגוד מוחלט, קיימות בעיר גם שכונות ישנות מלפני המהפכה ב-1949 ("הוטונגים"), המאופיינות בבתים חד-קומתיים קטנים וצפופים, שירותים בקצה הרחוב, וחלקם אף ללא מים זורמים או חשמל.  אבל ההוטונגים הם במידה רבה נחלת העבר. כיום נותרו כמה מאות מהם בבייג’ינג שבהם מתגוררים לא יותר מ– 5 אחוזים מאוכלוסיית העיר. בכמה מהם ראיתי שכבר מתנוססות על הקירות הודעות פינוי, סימן להריסתם הקרובה.


כמו בכל הערים שעברו מודרניזציה מהירה, נוכחתי במספר קוריוזים שנובעים מחוסר התאמה בין הרצון להיות מודרניים לבין המציאות שאינה כזו: שגיאות קשות – ומצחיקות – בשלטי האנגלית בכל-בו; בקטע החומה הסינית הקרוב לעיר יש תור ענק ליד שירותי הנשים, ולכן כמה מהן נכנסו לשירותי הגברים; דרכי עפר מוזנחות מחוץ לעיר לצד מכונית נסיונית ללא נהג, ועליה אנטנה ענקית ווילונות סגורים; מסעדה שבה האורח יכול לבחור מנת בשר בעודה בחיים (!), כולל דלי ובו קרפדות חיות במשקל כמה קילו ואקווריומים ובהם צלופחים, סרטנים ודגים (ממש לא בשבילי. אני אכלתי שם רק מנה צמחונית); שוק האיכרים בו מוכרים בשר של כל מה שזז – פשוטו כמשמעו – כולל קופסה ועליה השלט "SHEEP PENIS"; וטוק-טוק (מונית המופעלת ע"י דוושות) במחיר פי חמישה מנסיעה במונית רגילה.


החברה הסינית כפי שהתרשמתי ממנה הופכת לקפיטליסטית, לאחר 30 שנה של שינויים בכיוון זה: מצד אחד, מכוניות פאר בכבישים, בעיקר מייצור מקומי (שהרי בסין כבר יש מיליארדר אחד בנוסף ל-14 שחיים בהונג-קונג); ומצד שני, ברחובות משוטטים לא מעט חסרי בית וקבצנים מבקשי נדבות, ממש כמו במערב. גם מהפכת התרבות של שנות ה-60 כבר מוצגת כאירוע שלילי: באחד המקדשים הבודהיסטיים בעיר מופיע שלט שבו כתוב שהמקדש ניצל מ"מהפכת התרבות" שבה הועלו באש ונהרסו מקדשים רבים, עקב התערבות ראש הממשלה דאז, צ’ו אן-לאי.


מבחינה פוליטית בולטת עובדה אחת: פולחן האישיות של מאו חוסל כמעט לחלוטין, וגם הוא משתלב באווירה הקפיטליסטית. באחד השווקים, בין מאות דוכני רוכלים, ישנם כמה דוכנים של ספרים העוסקים במאו. ובכל בייג’ינג אין תמונות של מאו שאינן במוזיאון או למכירה, חוץ משתי התמונות התלויות בכיכר טיאנאנמן.


הכיכר וסביבתה הם המקום המרכזי ביותר בעיר ובסין כולה, בהיותן מרכז למוסדות השלטון (ממש כמו שהיתה ה"עיר האסורה" הסמוכה אליו בתקופת הקיסרות). בכיכר כמה סוגי שוטרים וחיילים העומדים דום, כולל באמצע המדרכה. בכניסה לעיר האסורה שוטרים לבושים אזרחית, שנראים הרבה יותר מתוחים מהשוטרים במדים. וכן, יש בכיכר סימנים מסויימים ל"פולחן אישיות" של ראשי המשטר הנוכחיים משום שמראים אותם על מסכי ענק. מעניין שיש כאן גם שרידים לתופעת שיכתוב ההיסטוריה: בספר על תולדות כיכר טיאנאנמן שנמכר שם, אין זכר לטבח ב-1989.


גם בכיכר רואים את מחיר הקפיטליזם, כולל "עלוקות" שצריך להיזהר מהן. כל מי שמגיע לשם – כמו לכל אתר תיירות – מיד מתנפלים עליו כמה רוכלים ומציעים לו לקנות כל-מיני מזכרות (בעיר האסורה אמרתי 20 פעם לא תודה בטווח של 200 מטר. אולי הכי טוב זה להתעלם מהם). ישנם גם דוכנים שבהם מוכרים תמונות וקלטות וידאו על – צריך לראות כדי להאמין – מאו ולצידו צ’נג קאי-שק. כנראה שהיחסים בין סין לטאיוואן השתפרו מאוד לאחרונה.


במרכז הכיכר נמצא המאוזוליאום של מאו ובו מוצגת גופתו החנוטה. בתור למאוזוליאום אירעה לי תקרית המסבירה הרבה מאוד על סין, כולל חוסר יעילות, קפיטליזם ושחיתות. אחרי שעמדתי בתור כמה שעות הגעתי לגדר הפנימית של המתחם שעליה שלט באנגלית האוסר להכניס תיקים. כשראה אחד השומרים שיש לי תיק, הוביל אותי לביתן להפקדת תיקים ואחר כך החזיר אותי לראש התור וביקש בתמורה 100 יואן (15 דולר), שאותם נתתי לו לעיני כל החיילים והשוטרים ששמרו שם.


ונראה שאי אפשר בלי "נקודה הישראלית" בכל מקום. הסטודנטים הנמצאים בכיכר משתמשים בזרים כדי לתרגל את האנגלית שלהם. כאשר שמעו שאני מישראל גילו בקיאות בנושאי המזרח התיכון. ובמוזיאון המלחמה והמהפכה מוצג הספר "אמנות המלחמה" של המלומד הסיני סון-טסו במספר שפות וגם בעברית(!). כמעט מיותר לציין שאלה היו האותיות העבריות היחידות שבהן נתקלתי בעיר, אבל זה כבר אומר עלי יותר מאשר על סין.

תגובות
נושאים: מאמרים

20 תגובות

  1. עופר למגיבים – שוב הגיב:

    לאודי – ראשית אדגיש כי אני לא מגדיר את עצמי כמרקסיסט אבל כן כסוציאליסט, וגם זה למרות שאני לא אוהב לשים תויות על עצמי או על אחרים.
    כפי שאני רואה את המשטרים בעולם, קיימות שתי שיוטות כלכליות: ריכוזית לחלוטין (נוסח מאו או סטאלין) ומעורבת (מה שקרוי "מדינת רווחה"). בעבר היתה קיימת גם שיטה שלישית והיא קפיטליזם מוחלט (מה שקרוי "מדינת שומר הלילה").מבחינה פולטית קיימות שתי צורות שלטון : ריכוזית ופלורליסטית .מובן שלכל אלה יש גם סוגי ביניים אבל זה כבר מחוץ למסגרת הדיון.
    מכאן שייתכנו 4 צורות שלטון:
    1. כלכלה ריכוזית ומשטר ריכוזי (משטרים כמו של סטאלין ומאו. כיום רק בצפון קוריאה)
    2. כלכלה ריכוזית ומשטר פלורליסטי (לא קיים בשום מקום)
    3. כלכלה מעורבת ומשטר ריכוזי (בסין, רוסיה, מיאנמר, סעודיה וכו’)
    4. כלכלה מעורבת ומשטר פלורליסטי (במדינות הנחשבות דמוקרטיות כולל המערב, ישראל, הודו, פיליפינים וכו’)
    החל מסוף שנות ה-70 סין עברה, לדעתי, מסוג 1 לסוג 3. יש כאן חיוב מסויים מכיוון שרמת החיים בסין עולה מאוד, ויתכן שיש לכך גם על השפעה בכיוון של יותר פתיחות, פחות פגיעות בזכויות אדם ופחות שחיתות. אבל זה עדיין משטר טוטליטארי עם פערים כלכליים עצומים שאולי אף התרחבו בעשורים האחרונים מכיוון שאין איזונים כמו במערב.

    לעוזי – במערב יש כיום פחות פערים מאשר ברוסיה או בסין
    — קישור —

  2. עופר לאודי הגיב:

    קודם כל מעניין שדווקא אתה, מר אדיב, האשמת אותי שאני מרקסיסט.אציין גם שהקריטריונים שבהם השתמשתי אינם המצאה שלי, אלא יש מומחים רבים שמקטלגים לפיהם.וכפי שאמרתי בכל סוג יש נם סוגי ביניים.
    ולמרות שאני רואה את קובה וסעודיה כשייכים לאותו סוג, שתי אלה אולי נמצאות בשני קצוות ה"מגרה": סעודיה היא כמעט המדינה האחרונה שאינה מתיימרת להיות דמוקרטית (וזה אומר עליה משהו), וקובה היתה עד לשנים האחרונות דומה מאוד לצפון קוריאה.אשר לדת – לדעתי לא משנה אם הדיכוי נעשה בשם אידאולוגיה דתית או פוליטית, בשם מוחמד או מרקס.
    ואני מצטרף לדעתך שהמשטר בסין כיום טוב יותר – או פחות גרוע – מאשר בזמן מאו.

  3. נורא הקפיטליזם הזה הגיב:

    מה שהקפיטליזם עשה לסין. בסין הקומוניסטית הרי לא היו מעשי עוולה כאלה.

  4. Mister Livingstone, I Presume? הגיב:

    IT’S QUITE HOT HERE, ISN’T IT?

  5. עומר הגיב:

    בשם בייג’ינג וסין אני רוצה להודות לך על הכרתך בבייג’ינג כעיר מפותחת ונקייה אפילו יחסית למערב.
    תודה על המחמאות, ניתן גם להציע הצעות לשיפור.

  6. אמנון הגיב:

    על אף סגנון הכתיבה היפה, הרוח הקונטר-רבולוציונית מציצה מכל פיסקה במאמר. ניתן להשוות לרשמי הביקור שכתב חברנו אודי אדיב, שם התפעם מהקידמה של שלטון מעמד הפועלים הקומוניסטי בכל דבר אשר ראה (גם אם אלו מפעלים של הפקידים הקומוניסטים). ממליץ מאד לא לזלזל בפקידים אלו, תראו למשל את ההישגים העצומים של פקיד הק.ג.ב. פוטין, שיש לו עכשיו הון עצמי של מיליארדים, ושליטה מלאה ברוסיה גם אם זה בעקיפין דרך היורש הקומוניסטי מדוודב.

  7. עופר למגיבים הגיב:

    אציין שלדעתי סין הינה כיום מדינה קפיטליסטית לכל דבר, אלא שמטרה הפוליטי הוא חד מפלגתי. אמנם סין אינה כמו הקפיטליזם של המאה ה-19, אבל כיום גם במערב כבר אין משטר כלכלי כזה אלא מדינת רווחה.מעניין שזה קצת מזכיר את ברה"מ בשנות ה-20 בעידן הנא"פ, ואולי בכך ברה"מ שימשה מודל דווקא למערב.

    לאמנון – כפי שכתבתי, אני רק "טעמתי" מסין כלומר הייתי שבוע וחצי בבייג’ינג בלבד, וסקתי מזה את מסקנותיי.
    אשר למאמרו של אודי אדיב, הוא ביקר בעיקר בכפרים ויתכן שגם קרא יותר חומר רקע ממני – מי יודע, אולי אפילו ביקר בסין כאורח המפלגה. גם מעניין שמבין כל מאמריו בגדה דווקא על מאמר זה חתם בשמו המלא "אהוד אדיב". למתעניינים, הנה הקישור למאמר:

    — קישור —

  8. אלפרד הגיב:

    יש כאן בגדה השמאלית נטייה לכתוב שוב ושוב על שרידי הקומוניזם ז"ל – סין וקובה.
    כל מי שכף רגלו דורכת באחת משתי המדינות הנ"ל מיד מפרסם זאת כאילו מדובר באות חיים של עולם הולך ונעלם.

    ובכן, סין כבר מזמן היא קומוניסטית "על הנייר" בלבד, ולמעשה המאפיין הקומוניסטי העיקרי ששרד שם הוא ההתערבות הבוטה של המדינה בחרויות הפרט.
    למעשה מדובר ברוסיה מס’2 שם הכסף הוא האליל החדש.

    לגבי קובה – כאן זה רק עניין של זמן עד שקסטרו ישיב את נשמתו לבורא וישחרר את ארצו מעונשו של זה, ותיכבה מכונת ההנשמה שמחזיקה בחיים (בקושי) את הסוציאליזם הקובני.

    כמו שאמר אורוול: השגרירים הגרועים ביותר של הסוציאליזם הם הסוציאליסטים,
    ואם היה נוקב בשמות בוודאי היה מזכיר את מאו ואת קסטרו.

  9. סין היא דיקטטטרה – ולא של הפרולטריאט הגיב:

    סין נשלטת בידי 300 משפחות. ייתכן שהם חברי "המפלגה הקומוניסטית",,, אבל המשפחות האלה מעסיקות פועלים בתנאי עבדות, בחסות המפלגה ששמה טרם שונה.

    אשר לנקיון – סינגפור נקייה יותר, מאז שהדיקטטור הנבחר Lee Kuan Yew השתלט עליה ועד היום כשבנו Lee Hsien Loong שולט בה. גם גרמניה הנאצית היתה "נקייה", גם לפני שנוקתה מיהודים צוענים ומסכנים.

    ראוי שמק"י וחד"ש יבררו מחדש את יחסם לסין, שאין בינה לבין "מדינת אזרחיה" מאומה.

  10. גיל הגיב:

    סין זה הדבר הבא!

  11. asher frohlich הגיב:

    תודה לכותב על ההמלצות ותיאור וטיפים תיירותיים על סין אבל,התמונה המצויירת מזויפת בדיוק כמו העתקי ציורי שמן המיוצרים במפעלים ענקיים בסין ונמכרים בכל העולם בגרושים.
    המשטר בסין הנו דקטטורה ביורוקרטית של קומץ פקידים הצוברים הון על חשבון עשרות מליוני סינים העובדים כמו עבדים תמורת שכר רעב.הנזק של משטר זה אינו רק לעם הסיני אלא גם לעולם כולו,ולא רק במישור הצפת סחורות זולות שנוצרו בעמלם של מליוני העבדים.הוא גם בעיוות הנוראי שנעשה לכל הרעיון של סוציאליזם והנזק לסולידריות הבינלאומית

  12. חדוה הגיב:

    האם אין זה מן הצדק להרחיב את מה שאשר אומר גם לגבי בריה"מ בעשרות שנותיה האחרונות? קומץ פקידים הצוברים הון על חשבון עשרות מליוני עובדים? בוריס ילצין? פוטין? או שמא אני חולמת?

  13. אודי אדיב הגיב:

    עופר – ההבדל בין ההתרשמות שלך לשלי איננה קשור כלל למקומות שביקרנו בהם ומי הזמין אותנו, אלא טמון בפרשנות השונה שנובעת מהשקפות העולם השונות שלנו. נראה שאתה מפרש את הנעשה בסין לאורה של ההשקפה המרקסיסטית לפיה המשטר הסיני נטש את הקומוניזם והפך למשטר קפיטליסטי-דקטטורי השולט בעיקר בכוחם של החיילים הניצבים שם בכול מקום. אני לעומת זאת, חושב שסין עד 1978 הייתה משטר פטריוטי ריכוזי שהדרדר בסוף שנות החמישים לדקטטורה רצחנית של אליטה ביורקרטית שהעבידה בפרך את הרוב המכריע של תושבי הכפר ושםפה את מוחם בפרזות מאואיסטיות פסדו מרקסיסטיות על תפקידם ההיסטורי של המוני הפועלים והאיכריםוכו..מימיו של טנג הסיופנג האליטה הבירוקרטית השלטת, המכנה את עצמה "המפלגה הקומוניסטית", משנה את מדיניותה בתחום הכלכלי ובמקום השליטה באמצעות שיטות הניצול, הטרור ושטיפת המוח הישנות מאמצת את מדינית הרווחה האירופאית כדרך לקיים את שלטונה. לאור ההבחנה האמורה אני רואה את ההתפתחות הכלכלית והשינויים החברתיים הקורים בסין באופן חיובי, ואילו אתה מפרש אותם, כאמור, כביטוי של "מחיר הקפטיליזם" השולט היום בסין.
    באשר ל"שמי המלא". זאת היא מערכת "הגדה" שחתמה את דברי בשמי המלא.

  14. עוזי הגיב:

    חדוה, תיקחי הכל בפרופורציה. הונו של פוטין, שהקדיש את חייו כנציג מסור של מעמד הפועלים בק.ג.ב, נמדד ב-40 מיליארד דולר, שזה כלום לעומת האימפריאליזם האמריקאי או האירופי

  15. אלפרד לחדוה הגיב:

    את צודקת, אפשר להרחיב את הדיבור גם על סטאלין, שרצח אדם אחד על כל אלף דולר בהונו של פוטין.
    על זה אמר קארל מרכס (מי שהתחיל הכל בתמימותו): "ההיסטוריה חוזרת פעם כטרגדיה ופעם כפארסה", יעני: סטאלין הוא הטרגדיה ופוטין הוא הפארסה.

  16. אודי הגיב:

    עופר-לדבריך אתה לא אוהב לשים תוויות ולקטלג אנשים, לעומת זאת, אתה לא מהסס לסדר ולקטלג את המדינות והמשטרים בעולם לפי ארבעה קריטריונים שרירותיים ואישיים לחלוטין. בכל אופן, בחינה שטחית ביותר מספיקה כדי להפריך מכל וכול את התוקף והפוטנציאל ההסברי של ארבעת הקריטריונים שאתה מציע לפיו קובה ןסעודיה נימצאים באותה "מגרה". הדרך הראויה להגדיר משטרים מאז ימי אפלטון ועד לוק ומרקס איננה קשורה כלל ליחס בין פוליטיקה לכלכלה, אלא ליחס בין פוליטיקה לפילוסופיה ודת,וכפועל יוצא מכך,ליחס בין השלטון לעם.לפי המודל ההסברי הזה משטר טוב פועל לאורה ובהשראתה של הפילוסופיה (אהבת החכמה והאדם באשר הוא)לטובתו של העם, ואילו משטר רע פועל באופן שרירותי אך ורק מתוך תאוות השלטון והבצע של שליטיו.הצרה עם המשטר הסיני, היא שהוא, כמו המשטר הנפוליאון, עושה להלכה הכול בשם העם ולמענו, אולם בפעל, בכל תקופת שלטונו של מאו, עד 1978 , שום דבר לא נעשה באמת על ידי העם עצמו ולמענו.

  17. תיקון הגיב:

    אתקן ואומר שבסין (מלבד הונג-קונג ומקאו שהן אזרים בעלי ריבונות מסויימת) יש 72 מיליארדרים, לא אחד.
    ולמען הסר ספק, אני רואה בחלק ממעשיו של מאו, כמו ה"זינוק הגדול קדימה" ומהפכת התרבות מעשים נוראים, שבהם נרצחו עשרות מיליוני אנשים. גם השלטון הנוכחי בסין מגנה מעשים אלה.

    עופר

  18. עופר ליובל הגיב:

    (לא זכור לי איפה כתבת על סין אז כאן נראה לי המקום הנכון לשים את התגובה הזו)
    אתה משווה את המשטר בסין כיום לנא"פ שהיה בברה"מ בשנות ה-20. אבל מה לעשות שסין היא כיום לא יותר מעוד מדינה קפילטיסטית (ואני לא אומר אם זה טוב או רע, אני פשוט מציין עובדה).
    הנא"פ איפשר מידה מסויימת של יוזמה פרטית בתחום החקלאות, התעשיה הקלה והמסחר. במלים אחרות, היו אי-אלו השקעות זרות וכן היה מותר לאזרחי המדינה להקים עסק פרטי של כמה עובדים, בדומה למה שהיה בארצות מזרח אירופה בשנות ה-60 וה-70.
    אבל מה שיש בסין זה משהו אחר לגמרי: חברות ענק בבעלות פרטית, פערים חברתיים כמו בארץ מערבית ממוצעת, ולמעלה מ-10 אחוז מהמיליארדרים חיים כיום בסין (הכוונה בסין עצמה, לא בהונג-קונג ומקאו).זה סוציאליזם אם סקנדינוויה היא סוציאליסטית בעיניך.

    אפשר לומר שהמשטר בסין כיום הוא חד מפלגתי, השולט על כלכלה קפיטליסטית משולבת עם מדינת רווחה, בדומה למה שיש בטוניסיה, סוריה או קזחסטן. אה, כן, ובסין גם מניפים דגלים אדומים.

  19. יובל הלפרין הגיב:

    אני לא מסכים אתך.
    אני חושב שסין היא עדיין מדינה סוציאליסטית הנוקטת סוג מסוים של נא"פ המותאם לתנאי הכלכלה והתעשייה כיום.
    אם כי הנא"פ אכן הרחיק לכת עד למצב מסוכן.

  20. עופר ליובל (שוב) הגיב:

    היום ראיתי ששלוש מתוך 10 החברות הגדולות בעולם מבחינת שווי שוק בבורסה, הן חברות סיניות. ומעניין שבראש שלושתן עומדים חברים בועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. מישהו אמר קשרי הון-שלטון?

הגיבו לאודי אדיב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים