הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 במרץ, 2010 12 תגובות

באמצע השבוע עליתי על מונית ברחוב המלך ג’ורג’, וקצת הופתעתי שהנהג המבוגר, כבד סבר וחובש כיפה שחורה, לא זיהה את הכתובת המוכרת למדי שהצגתי בפניו. במהלך הנסיעה התחוור לי, שהוא הגיע לעירנו מדימונה לפני כמה שבועות ומתגורר בינתיים אצל בתו ברמות. חמשת ילדיו עזבו את דימונה, ובכך נענו לבסוף להפצרות הבלתי-פוסקות של אביהם. כבר שמעתי בעבר מתושבי עיירות הפיתוח אודות האבטלה והעוני במקום מושבם, אבל בן שיחי הפתיע אותי כאשר אמר שהסיבה העיקרית לעזיבה איננה המצב הכלכלי.


"ברחתי מעיר המוות" כך בדיוק התנסח הנהג, שהעברית שלו הייתה עשירה ומדויקת במיוחד. הוא סיפר לי שרבים מבני גילו, שלמדו איתו עוד בבית הספר היסודי בדימונה, חלו בסרטן, ושאנשי העיר אינם חדלים לדבר על "המחלה". אין צורך להסביר באיזו מחלה מדובר, אמר לי, כולם יודעים ובדיחות על פגישת מחזור במחלקה האונקולוגית כבר אינן מצחיקות אף אחד. הוא כבר שמע את כל ההסברים והתירוצים של אנשי הממסד הממשלתי והעירוני, כולל ראש העיר "שאיננו אלא פקיד ממשלתי במסווה של נבחר ציבור". לדבריו, כל מי שטוען שמחלת הסרטן בדימונה איננה תופעה ייחודית ושתושבי העיר הם חלק מהסטטיסטיקה הרגילה הוא שקרן. המחלה משתוללת בדימונה, תושבים רבים מסתלקים בשקט, אחרים מנסים לחפש לעצמם חלופה תעסוקתית ומגורים הולמים. הזקנים והעניים באמת נשארים בלית ברירה.

לפני שהגעתי ליעדי עוד הספקתי לשאול אותו על רמת המודעות של תושבי דימונה לאסון שפקד אותם. הוא טען שרובם יודעים, אבל חלקם מדחיקים את הידוע להם (הוא אמר: "לא רוצים לדעת"). אבל הדור החדש בדימונה הוא מתוחכם, "המחלה" היא מונח שגור על פיהם של צעירי העיר, ויש שמועות על "דליפה בינונית", שעלולה להתפתח לממדי אסון, "כמו באוקראינה".


ביקשתי ממנו לעצור בשולי הרחוב, ושאלתי אותו על נשיא המדינה שמעון פרס. האיש מתפאר בזכות הכמעט בלעדית שיש לו על היוזמה להקים כור גרעיני בדימונה שיצר, כמדווח, נשק השמדה המוני וכוח מרתיע, כביכול, נגד אויבי המדינה. "אני אדם ימני", אמר הנהג, "ותמיד הצבעתי ליכוד. אין לי התנגדות עקרונות לנשק גרעיני. אבל צריך לשאול את פרס מדוע זרקו דווקא עולים, בעיקר מצפון אפריקה, אבל גם אחרים, למדבר שליד הכור. מדוע מפקירים אותם עכשיו, כאשר ממדי התחלואה בדימונה ידועים היטב לשלטונות."    


אינני מאמין שיש לאדריכל הפוליטי הרעיוני של הכור בדימונה תשובות אמינות כלשהן. הספקות שלי נובעים משני טעמים: ראשית, פרס איננו דובר אמת מובהק, בלשון המעטה; שנית, התשובות הנכונות עלולות להטיל צל על מפעל חייו. הביטחוניזם שלו היה תמיד מושתת על חולות נודדים, על סברות כרס, על אמרות כנף שהצחיקו רק אותו. לשון נפלה על לשון עד שאנחנו כולנו נפלנו איתה.


זה נכון שלא רק פרס נשבע בשמו של הכור הממאיר בדימונה. גם הד"ר סטריינג’לאב, הוא עוזי ארד שמקנן בתוך תנוך אוזנו של ראש הממשלה ביבי נתניהו, שייך לקבוצת הצ’ירלידרס של נשק ההשמדה ותפקידו האסטרטגי. ארד הוא, לפחות, סטריינג’לאב ישר, לעומת פרס החמקמק והערמומי. פרס מכחיש שיש בעיה, ועמד לאורך שנים רבות בראש שדולת מכחישי הגרעין. מכאן גם תפקידו המפוקפק בפרשת מרדכי ואנונו. פרס היה קרוב מאוד לחבורת "בחורינו המצוינים" שחטפו את ואנונו ברומא בשנת 1986, ועברו על כל החוקים הבינלאומיים. התירוץ של פרס היה, שוואנונו מסכן את ביטחון המדינה ומסר פרטים סודיים ל"אויב". למען האמת, הוא מסר חומר די מיושן וזניח, והתקשורת הבינלאומית דנה במשך שנים רבות בדימונה ובכל הנושאים הכרוכים בפריסת נשק ההתרעה הגרעיני בים וביבשה. לדעתי, הפחד הגדול היה מפני הדיון בתוך הארץ. אם יישוב הנגב ביהודים היה החלק העקרוני והחשוב ביותר במשנת דוד בן-גוריון, ואם שמעון פרס רואה את עצמו כנושא מורשתו של ראש הממשלה הראשון של ישראל, הרי שהרעלתו השיטתית של האוויר בדרום הארץ מסכל את התוכניות להפניית תושבים לדרום ומסכן את אלה שכבר גרים באזור.


במשך שנים מנע הממסד דיון ציבורי כלשהו בכור בדימונה ובהשלכות התוכניות לגירעון חלק מכוחות הביטחון של המדינה. ההצעות לסדר היום בנושא במליאת הכנסת באו תמיד מהשמאל הרדיקלי, שסירב לקבל הנחיות מהממסד, ונשלחו לדיון בוועדה חשאית או שהוסרו לחלוטין מסדר היום. ידיעות מפורטות בתקשורת צונזרו. אני יכול להעיד מניסיוני האישי כאיש חדשות החוץ של השבועון "העולם הזה" ובעל הטור "עולם קטן" (שעסק כולו בנושאים בינלאומיים) שגם ידיעות שהגיעו ממקורות חוץ גלויים צונזרו בשנים האלה (1984-1979) ולעתים נמחקו קטעים שלמים. כיוון שעיתוני חוץ ותחנות רדיו וטלוויזיה בכל העולם כבר פירסמו את המידע הזה, התירוץ של מדיניות "העמימות הגרעינית" היה קלוש. האויב וגם גורמים ניטרליים שחששו מהתפשטות נשק גרעיני באזור כבר קראו, שמעו וראו את הפרטים בלונדון, בפריס או בניו-יורק. אין מנוס מהמחשבה שהחשש העיקרי היה מפני התפשטות המידע הזה בישראל, בעיקר בנגב, ומתגובת תושבי הדרום. הממסד חשש ממידע על הסכנה הבטיחותית, יותר מאשר מהדיווחים על הסכנות הביטחוניות.


נשוב לרגע לעוזי ארד. כבר כתבתי כאן פעם שהאיש שייך לאסכולה אמריקאית ימנית שרואה בסכנות של הרעלה רדיואקטיבית חלק מהמחיר שכדאי לשלם למען הביטחון. אבל גם הוא לא מוכן לומר את הדברים לתושבי דימונה והסביבה. אזרחי דרום הארץ, מדימונה ועד באר-שבע, נתונים בסיכון רב להרעלה קטלנית ומסרטנת, ואין לסמוך על השלטונות גם בנושא הזה. הטמנת הפסולת הגרעינית איננה בטוחה, איש אינו יודע מה יקרה אם אויב כלשהו יפגע בדימונה כפעולת תגמול על מבצעי חיל האוויר בעיראק ובסוריה, ושאלת המחיר לעומת הסכנות אינה נתונה כלל לדיון ציבורי גלוי במוסדות הנבחרים או בתקשורת הישראלית. הדיונים הרציניים, חיבוטי הנפש, ההכאות על חטא והפניית האצבע כלפי פקיד זה או אחר יתחילו רק אחרי שיפקוד אותנו, חלילה, אסון נורא.


אסור לחכות לקברים ההמוניים שניאלץ לכרות בנגב. האם נשיא המדינה, שנהנה עשרות שנים מתהילת האדריכל של הכור הגרעיני בדימונה, מוכן לשאת באחריות לתוצאות? האם הוא מוכן לנסוע לדימונה, לפגוש את האזרחים המתגוררים במקום, ולהסביר להם לא רק את הסכנות, אלא גם את האמצעים שהמדינה עומדת לנקוט כדי למנוע את הקטסטרופה? האם יקרא להקים ועדה שתבדוק את סידורי הבטיחות בכור ומחוצה לו, גם אם טרם השתכנע שעצם קיומו של נשק גרעיני בתחומי המדינה מסכן אותה?  
                                             
* התפרסם ב"כל העיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. חיים ברעם הגיב:

    תגובות צפויות של מגיבים מטעם. ישראלי טוב חייב לדאוג לאזרחי המדינה, ולא לממסד

  2. עכשיו אנחנו בטוחים הגיב:

    מה יש להגיד. נהג המונית אמר. יש הוכחה טובה מזו? להזכיר רק למר ברעם שנהגי המוניות הם לרוב ימנים בדעותיהם (כולל נהג המונית שסיפק את ההוכחה הסופית) ואם נקשיב להם ספק אם ברעם והקרובים לו בדעה ישארו בחיים. גם את הדעות האלה של נהגי המוניות ברעם קונה בלי הסוס? או אולי ברעם מוכן להאמין לכל שטות רק אם היא מתאימה לדעותיו. אז מה היה לנו עד עכשיו, סרטן פיסי אוכל את תושבי המדינה בגלל הכור, סרטן רעיוני אוכל את המדינה כולה בגלל הכבוש, האפרטהייד והקולוניאליזם. למה אתה מודאג ברעם, המדינה האיומה הזו עומדת להכחד והצדק ישלוט בעולם

  3. רמי יובל הגיב:

    עם כל האחריות הכבדה הרובצת על "כבוד נשיא המדינה" שימון פרס, אל לנו לשכוח כי הוא פעל בהשראתו של מורו ורבו מרן הרבי מפלונסק. הפלונסקר הוא האחראי הראשון למצבה העלוב של מדינת היהודים, שכבר בשנים שקדמו להקמתה הרשמית במאי 48 עסקה בכל המרץ בהשתלטות על עם הארץ ועל אדמותיו ונכסיו ואילו למען יהדות אירופה המובלת לבורות ירי ותאי גזים לא נותר לה ולו כדור אחד (אולי בגלל שזעקת הנספים נשמעה בשפת ז’רגון חורקת). האדמו"ר הגדול, הדב"ג בכינויו הרווח, היה אליל נעורינו והוא עדיין אלילם של מי שמנהיגים את העם הזה בימינו. לאן?

  4. מתי הגיב:

    מאמר מצויין וחשוב לתודעה הציבורית שלא מבינה
    את סכנות הנשק הכימי ביולוגי וגרעיני.

    כתבתי על כך שיר:
    — קישור —

  5. דמוקרט הגיב:

    לא מצליח להבין את הנהג- אין לו בעיה עם הנשק הגרעיני המסרטן, יש לו רק בעיה ששלחו לשם עולים. זאת אומרת, שאם היו שולחים לשם ותיקים- זה כבר היה בסדר.. בקיצור, הוא במו פיו מצדיק את השיטה שהוא חושב שהוא קורבן שלה.
    אז שיהיה בריא

  6. זומבוש הגיב:

    מילא המדינה, אבל לה אנחנו צריכים לשלם?

  7. סטטיסטיקה לסרטן בשנת 2006 הגיב:

    בדימונה בשנת 2006 היו 279 חולים בסרטן
    מתוך אוכלוסיה של 34 אלף תושבים
    (גוגל=דימונה דורשת הסירו מעלינו את האיום הגרעיני)
    בכל ישראל היו 120 אלף חולי סרטן כאשר
    בכל שנה מתוספים 25 אלף חולים חדשים
    כלומר הממוצע הארצי הוא קצת פחות מ-2% מכלל
    האוכלוסיה כאשר בדימונה חולי הסרטן מהוים
    פחות מ-1% מכלל האוכלוסיה
    כלומר דימונה נמצאת מתחת לממוצע הארצי
    של חולי סרטן בישראל

  8. יובל הגיב:

    יום אחרי שיפרקו את הכור, אתה תפגוש נהג מונית שיספר לך על אדי הדלק הרעילים שמשאירים אחריהם מטוסי הקרב הממריאים מעל כמה יישובים במדינת ישראל. יום אחרי שיפרקו את חיל האוויר, אתה תפגוש מישהו שיספר לך על גדר הביטחון שפוגעת באיכות חייו. השאלה היא אם רק תישאר כאן לספר על גדר, רעלים, כימיקלים וסכינים ומקלחות ביום שאחרי ההתפרקות.

  9. יונתן הגיב:

    יכול להיות שכדאי להתרכז באתר הזה וב"כל העיר" בתרבות ואומנות. מהסיבה הפשוטה שאלה דברים שלא צריך להבין בהם בשביל לכתוב דברים שיכול להיות מעניין לקרוא. בניגוד גמור לסימוכין המובאים במאמר הנ"ל של נהג מונית מלומד, שכנראה (ועניין זה הושמט במקרה) הוא אחד החוקרים המובילים בעולם מבין נהגי המוניות, כמובן, בשיעורי תמותה מסרטן בקרב תושבי ערים שנמצאות במרחק של עד 30 ק"מ מכורים גרעיניים.
    דימונה היא עיר מוות לא בגלל הסרטן שאין בה יותר מבקריות או בחיפה (מטרופולין של מיליון איש). דימונה היא עיר מוות כי במדינה קטנה כמו שלנו אין מקום ליותר ממרכז תרבותי/תעסוקתי גדול אחד. דימונה סובלת מזה שהיא בקצה הפריפריה. היא לעולם תישאר כזו, כמו עיירות אמריקאיות לצד דרכים נטושות. מי שרוצה עוזב מי שלא – לא. מעבר לזה שבינתיים מחירי הדירות בדימונה עלו בשנתיים האחרונות בצורה חסרת תקדים, אז אני כבר לא חושב שאנשים ממהרים לעזוב את העיר.

  10. פרס הוא הדימון מדימונה הגיב:

    [המשך]

    ‎2]. משטר האפרטהייד סיפק לישראל ולאיראן אורניום. בתמורה שלחה ישראל מדענים וטכנאים לתפעל את הכור ליצור הפצצה הדרום אפריקאית בפלינדבה, ליד פרטוריה [**]
    ‎ [**] הכור בפלינדבה נסגר ע"י ממשלתה הדמוקרטית הראשונה של דרום אפריקה. כיום השם Pelindaba מופיע רק בהקשר של The African Nuclear Weapon Free Zone Treaty שידועה גם כ- Treaty of Pelindaba, שכל החברות בה הכריזו על אפריקה כעל איזור חופשי מנשק גרעיני… נאחל שגם דימונה תיתן את שמה לברית כזו.
    ‎לקריאה נוספת
    ‎* הספר של פרופ’ בני בית-הלחמי "The South African Connection
    Cockburn, Andrew and Leslie. "Dangerous Liaison": on the U.S.-Israeli Covert Relationship.
    — קישור —
    ‎מאמריו של אבנר כהן – למשל: "ואם לא ניבהל מהפצצה?"
    — קישור —

  11. פרס הוא הדימון מדימונה הגיב:

    כאשר בתמורה לחבירת צהל למלחמה הקולוניאלית הראשונה שלו – מלחמת סואץ – שנקראת אצלנו "מבצע סיני" – שמטרתה היתה לנסות ולהחזיר לשליטת הצרפתים והבריטים את הנכס הקולוניאלי שהקים פרדיננד מארי דה לספס – החברה של סואץ – קיבל שמעון פרס את הדימון מדימונה, הוא עוד לא ידע את הצרות שזה יגרום.

    הצרפתים עשו את ניסויי האטום שלהם במדבר האלג’יראי, רחוק מפריס, וגם מאלג’יר – ועד לאחרונה גם רחוק מלב. ואילו בנגב יש רק מדבר קטן… והיות והציונות טענה תמיד שתפקידה הוא להביא עם ללא מדינה למדבר ללא עם – היא "הפריחה את המדבר" גם ליד הכור… נהג המונית מדימונה ברח לירושלים, אבל הכור בדימונה, ןסירובה העקשני של ישראל לחתום על הסכם "מזרח-תיכון נטול אטום", שיכנע כנראה גם את האיראנים לפתח דימון משלהם.

    בהתחלה עזר פרס ושליחו, סא"ל [מיל] יעקב נימרודי – שבבעלותו גם "מעריב", שהיה נציג ה"מוסד" בטהרן לשאח הפרסי להקים את מתקני הגרעין הראשונים [!] מומחים ישראלים שהיו חלק מההסכם עם איראן ודרום אפריקה של האפרטהייד נשלחו לאיראן, לבושהר ולטהרן, ולפלינדבה ליד פרטוריה, להקים לשאח ולגזענים מתקנים ליצור פצצות גרעיניות. אהר"ב קצת התנגדה – עד שהנשיא ג’ון קנדי נרצח, והנשיא ג’ונסון הסיר את התנגדותו, בעזרת שליחת המוסד {כך נטען אז] הגיורת מתילדה קרים שקיתה קרובה קרובה קרובה לג’ונסון – היא החזיקה בחדר מספר 303 בבית הלבן…

    נחזור לטריו הגרעיני
    1.] הבובה האמריקאית, השאח רזה פהלווי, קיבל מתקן גרעיני מישראל. גם בו היו מתקנים תוצרת צרפת וחברת "סימנס" הגרמניה. נימרודי גם הביא אנשי שב"כ לאמן את הסאוואק של השאח במדעי העינויים… בתמורה לנפט ששוגר לאילת ומשם בצינור רוטשילדי ק-צ-צ-א לאשקלון.
    2]. משטר האפרטהייד סיפק לישראל ולאיראן אורניום. בתמורה שלחה ישראל מדענים וטכנאים לתפעל את הכור ליצור הפצצה הדרום אפריקאית בפלינדבה, ליד פרטוריה [**]
    [**] הכור בפלינדבה נסגר ע"י ממשלתה הדמוקרטית הראשונה של דרום אפריקה. כיום השם Pelindaba מופיע רק בהקשר של The African Nuclear Weapon Free Zone Treaty שידועה גם כ- Treaty of Pelindaba, שכל החברות בה הכריזו על אפריקה כעל איזור חופשי מנשק גרעיני… נאחל שגם דימונה תיתן את שמה לברית כזו.

    לקריאה נוספת
    * הספר של פרופ’ בני בית-הלחמי "The South African Connection

    Cockburn, Andrew and Leslie. "Dangerous Liaison": on the U.S.-Israeli Covert Relationship.

    — קישור —

    מאמריו של אבנר כהן – למשל: "ואם לא ניבהל מהפצצה?"
    — קישור —

  12. יהב עצמון הגיב:

    ואני לתומי חשבתי שמגרשים לבניה בדימונה נחטפים כלחמניות חמות, וגם רחמנא ליצלן בשדה בוקר רשימת ההמתנה כאורך הגלות.
    אז או מחלת הסרטן בווריאציות השונות לא נוראה כל כך או ששוב הכותבים כאן הלומי גראס מאיכות ירודה !

הגיבו לעכשיו אנחנו בטוחים

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים