הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 במרץ, 2010 8 תגובות

בינואר 1077 הלך המלך היינריך ה-4 לקאנוסה. הוא עבר יחף את הרי האלפים המושלגים, לבוש כותונת-שיער של נזיר, והגיע למבצר בצפון איטליה, שבו התבצר ראש הכנסייה.


האפיפיור גרגורי ה-7 הטיל עליו חרם ונידוי, בגלל סכסוך שפרץ ביניהם על הזכות למנות את הבישופים ברחבי הרייך הגרמני. הנידוי סיכן את מעמדו של המלך, והוא החליט לעשות את הכול כדי להשיג את ביטולו.


שלושה ימים חיכה המלך לפני שערי קאנוסה, לא אכל ולא שתה, עד שהאפיפיור הסכים לפתוח את השער. אחרי שכרע לפני האפיפיור, הנידוי בוטל והסכסוך הסתיים (זמנית).


השבוע הלך בנימין נתניהו לקאנוסה שבארצות-הברית, כדי למנוע מהאפיפיור אובמה ה-1 להטיל עליו חרם.


בניגוד למלך הגרמני, ביבי ה-1 לא הלך יחף בשלג, לא החליף את חליפתו המחויטת בכותונת-נזיר, ולא ויתר על ארוחותיו הדשנות. אבל גם הוא נאלץ לחכות כמה ימים לפני שער הבית הלבן, עד שהאפיפיור הואיל בטובו לקבלו.

המלך הגרמני ידע שעליו לשלם את כל המחיר, כדי להשיג את המחילה. הוא כרע ברך. המלך הישראלי חשב שיוכל להתחכם, כדרכו. הוא לא כרע, בסך הכול קד קידה מרומזת. האפיפיור לא התרצה.


הפעם, ההליכה לקאנוסה לא הועילה. להיפך, היא החמירה את המצב. החרב הקטלנית של הנידוי האמריקאי ממשיכה לרחף על ראשו של נתניהו.


בישראל נחשב בנימין נתניהו למומחה מס’ 1 לענייני ארצות-הברית. הוא הגיע אליה כילד, למד שם בבית-הספר ובאוניברסיטה ומדבר אמריקאית שוטפת, אם כי פשוטה ורדודה.


אבל הפעם טעה, וטעה בגדול.


ליבו של נתניהו בימין האמריקאי. ידידיו הטובים ביותר שם הם ניאו-שמרנים, רפובליקאים ימניים ומטיפים אוונגליים. אלה, כך נראה, הבטיחו לו שאובמה עומד להפסיד בקרב הגדול על חוק ביטוח-הבריאות ושיהיה מעתה ברווז צולע, עד למפלתו הבלתי-נמנעת בבחירות הבאות לנשיאות.


זה היה הימור, ונתניהו הפסיד בו.


בתחילת המשבר על הבנייה בירושלים המזרחית עדיין היה נתניהו בטוח בעצמו. אנשי אובמה נזפו בו, אבל לא יותר מדי. היה נדמה שסכסוך זה ייגמר ככל קודמיו: ירושלים תשלם מס-שפתיים, וושינגטון תעמיד פנים שהיריקה היא גשם.


אדם פחות יהיר היה אומר לעצמו: בוא לא נמהר. נחכה בבית עד שיתבהר מי ינצח בקרב על חוק-הבריאות. אז נחשוב ונחליט.


אך נתניהו ידע שמחכה לו באמריקה קבלת-פנים נלהבת בוועידת איפא"ק, ואיפא"ק הרי שולטת בוושינגטון. בלי לחשוב הרבה הוא טס לשם, נאם, זכה ברעם של מחיאות-כפיים. כשהוא שיכור מהצלחה זו המתין לפגישה בבית-הלבן, שבו היה אובמה אמור לחבק אותו לעיני המצלמות.


אבל בינתיים קרה משהו איום ונורא: חוק-הבריאות התקבל בקונגרס. אובמה נחל ניצחון, שהוגדר כ"היסטורי". מול נתניהו לא התייצב אפיפיור נצור ומובס, אלא אדון הכנסייה במלוא תפארתו.


בישראל מתבדחים שיחידת-הזמן הקצרה ביותר היא הרגע שבין הופעת האור הירוק ברמזור לבין צפירת הנהג שמאחוריך. ידידי, האלוף מתי פלד, טען שיש רגע קצר יותר: הזמן הדרוש לקצין העולה בדרגה כדי להתרגל למעמדו החדש. אבל נראה שיש רגע קצר עוד יותר.


ג’ורג’ מיטשל, המתווך המקפץ, מסר לנתניהו בירושלים את הסכמת אובמה לקבלו בבית הלבן. הטלוויזיה צילמה: מיטשל הושיט את ידו ולחץ את ידו של נתניהו בחום, שלח גם את ידו השנייה כדי לאחוז בזרועו, וחייך מאוזן לאוזן. ואז, ברגע שהיה נדמה לו שהמצלמה חדלה לצלם, נמחק החיוך מפניו בפתאומיות מסחררת, כאילו נפלה מסיכה, והתגלו פנים חמוצות וזועפות.


אילו היה נתניהו ער למה שקרה באותו רגע, היה נזהר בהמשך. אבל הזהירות אינה נמנית עם מעלותיו הבולטות. הוא ציפצף על אובמה ובישר לאלפי הנציגים המריעים של איפא"ק שהוא ימשיך לבנות בירושלים המזרחית, שאין הבדל בין ירושלים ותל-אביב, ושכל ממשלות ישראל בנו שם.


זה די נכון. גדול המתנחלים בירושלים היה טדי קולק, איש מפלגת-העבודה, ראש-העירייה של מערב-ירושלים בשעת הכיבוש. אבל טדי היה גאון. הוא הצליח לשטות בכל העולם, להופיע כאיש-שלום מושבע, לקבל את כל פרסי-השלום האפשריים (מלבד פרס-נובל), ובין פרס לפרס הקים בלי הרף שכונות חדשות על טהרת היהודים. (פעם שוחחתי בירושלים עם הלורד קארדון, אבי ההחלטה 242 של מועצת-הביטחון, מדינאי בריטי מפוכח וביקורתי מאוד כלפי ישראל. אחרי השיחה נפגש הלורד עם טדי, שהקדיש לו את כל היום וערך לו סיור מודרך בעיר. בערב נוכחתי לדעת שהלורד הפך לחסיד נלהב של טדי.) הסיסמה של טדי הייתה: לבנות ולא לדבר! לבנות ולא לעשות רעש! 


אבל נתניהו אינו מסוגל לשתוק. אומרים על הצברים שהם "גומרים מהר" מפני שהם צריכים לרוץ ולספר לחברה’. נתניהו הוא צבר.


יתכן שאובמה היה מוכן להחיל על הבנייה בירושלים המזרחית את הכלל של הצבא האמריקאי לגבי ההומוסקסואלים: "אל תשאלו, אל תספרו". אבל בשביל נתניהו דווקא הדיבור חשוב, מה גם שכל הממשלות שקדמו לו בנו בירושלים המזרחית.


גם טענה אחרת של נתניהו מעניינת. על השכונות היהודיות בירושלים המזרחית, הוא אמר, יש קונסנזוס. הרי כולם מסכימים שבהסכם-השלום הסופי הן יסופחו לישראל. גם מתווה קלינטון קבע לגבי ירושלים המזרחית ש"מה שיהודי יסופח לישראל, ומה שערבי יסופח לפלסטין." אז למה לא לבנות בשכונות היהודיות?


זה מטיל אור על שיטה ציונית בדוקה. כשנוצר קונסנזוס בלתי-רשמי לגבי חלוקת שטח בין ישראל ופלסטין, ממשלת ישראל אומרת: אחרי שהוסכם על מה שאני מקבלת, בואו נדבר על שאר השטח. שלי שלי, עכשיו ננהל משא-ומתן על שלך. גילה, הר-חומה, נווה-יעקוב, פסגת-זאב ורמת-שלמה הם כבר שלנו. שם מותר לנו לבנות בלי הגבלה. נשאר רק הוויכוח על השכונות הערביות, שאנחנו מתכוונים לבנות בהן.


בעצם, מגיעה לנתניהו תודה. במשך עשרות שנים נהגו הכול להבחין בין "ההתנחלויות" בגדה המערבית לבין "השכונות היהודיות" בירושלים המזרחית. עכשיו נמחק ההבדל, והכול התחילו לדבר על ההתנחלויות בירושלים.


אז נתניהו בא לקאנוסה. הוא נכנס בשערי הבית הלבן. אובמה שמע את הצעותיו ואמר לו שזה לא מספיק. נתניהו הסתגר עם יועציו בחדר צדדי בבניין, ושב וחזר לאובמה. שוב אמר לו אובמה שזה לא מספיק. בכך זה נגמר: אין הסכמה. אין הודעה מוסכמת. אין תצלומים.


זה כבר לא "משבר". זה דבר הרבה יותר חמור: מדיניות ארצות-הברית השתנתה. הספינה האמריקאית במזרח התיכון עשתה סיבוב גדול. זה לקח הרבה זמן, בדרך היו הרבה אכזבות לשוחרי-השלום. אבל עכשיו זה קורה.


מנוי וגמור עם נשיא ארצות-הברית להביא לסיום הסכסוך, המאיים על האינטרס הלאומי של ארצו. הוא רוצה הסכם-שלום. לא באחרית הימים, לא בעוד דור, אלא עכשיו. תוך שנתיים.


השינוי הזה בא לידי ביטוי ראשון במזרח ירושלים, מפני שלא יתכן שלום מבלי שירושלים המזרחית תהיה לבירת פלסטין. הבנייה הישראלית נועדה בדיוק למנוע אפשרות זו. לכן זוהי נקודת המבחן.


עד עכשיו שיחק נתניהו משחק כפול: פעם התכופף לעבר ארצות-הברית, פעם לעבר המתנחלים. אלוף בן, עורך בכיר ב"הארץ", קרא לו בשבוע שעבר להחליט "בין בני בגין ואורי אבנרי" – לאמור, בין ישראל השלמה ופיתרון שתי-המדינות.


תודה על המחמאה, אבל הבחירה המעשית היא כעת בין ליברמן-ישי לבין ציפי לבני.


אין לנתניהו סיכוי להימלט מן הנידוי של אובמה כל עוד הוא שבוי בידי הקואליציה הנוכחית. אומרים שאדם פיקח הוא מי שמצליח להיחלץ ממלכודת שאדם חכם לא היה נכנס אליה מלכתחילה. אילו היה נתניהו חכם, לא היה מקים את הקואליציה הנוכחית. עכשיו נראה אם הוא לפחות פיקח.


מפלגת "קדימה" רחוקה מלהיות מפלגת-שלום. הפרצוף שלה מטושטש. במשך שנה שלמה באופוזיציה היא לא הצטיינה בשום דבר, ולא ניהלה שום מאבק עקרוני. אבל הציבור רואה בה מפלגה מתונה, בניגוד לשותפיו הקיצוניים של נתניהו. בסקרים האחרונים, "קדימה" הגדילה את היתרון הקטן שלה על הליכוד.


כדי להיכנס למשא-ומתן רציני עם הפלסטינים, כדרישת אובמה ושות’, ייאלץ נתניהו לפרק את הקואליציה שלו ולהכניס את לבני להיכל. עד אז יעמוד לפני השער הנעול של קאנוסה.


המאבק בין המלך לאפיפיור לא הסתיים באותו מעמד משפיל בקאנוסה. הוא נמשך הרבה זמן, ועוד היו בו תהפוכות רבות. הקרב בין נתניהו ואובמה יוכרע יותר מהר.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. עיניים לראותEYES2C הגיב:

    [#3]

    ‎"עורך הדין של השטן"
    =================
    ‎הבוקר מפרסם גם עקיבא אלדר – ראיון עם "עורך הדין של השטן" – אלן דרשוביץ. עו"ד יקרן שהצליח להוציא את או.ג’יי סימספון "נקי" לאחר שרצח את אשתו…

    ‎גרשוביץ מוחה על שהפלסטינים העזו לקרוא כיכר על-שם הטרוריסטית דלאל מוגרבי. הוא "שוכח" שהיא הקולגה של שלמה בן יוסף, דב גרונר, יאיר שטרן, אליעזר קאשני, מרדכי אלקחי, יחיאל דב דרזנר, יעקב וייס, מאיר פיינשטיין, משה ברזני, מאיר נקר ועוד "עולי גרדום" ‫–‬שעל שמם רחובות וככרות בישראל‫.‬ [שעליהם אמר כבר בן גוריון ש"להפוך טרוריסט תלוי 'לקדוש' זה פשע". והזהיר: "אל תדברו בשם 'הרגש היהודי'. אני שולל רגש זה. את הרגש הזה מפברקים. זוהי מלאכה רוויזיוניסטית… מה קרה? יש מפלגה של נאצים ברחוב היהודי. הללו מסוגלים לרצוח למטרות פוליטיות"].
    ‎"הבנייה במזרח ירושלים – שיגעון"
    ==========================
    ‎כך טען אתמול ראש ממשלת טורקיה, ארדואן.
    ‎הוא לא טעה. ‎בישראל הציונית השגעון נחשב לנורמה רגילה… לפחות מאז או"ם-שמום התרגלו ממשלות ישראל לעקוף כל החלטת או"ם–לנסוע באדום–ולקדש כל טירוף — בעזרת ארצות הברית. ועכשיו ל"עמישראל" יש ברירה–לחסל את הטירוף–או להחרים, את טורקיה, בריטניה, צרפת, אירלנד, אוסטרליה,,, ואולי בקרוב גם את ארה"ב…
    [המשך]

  2. עיניים לראותEYES2C הגיב:

    [#4]
    ‎"אחרוני החיילים יצאו מרצועת עזה"–ומתי יחזרו???
    ‎או
    ‎למה ביברק החליטו להיכנס לתוך הרצועה ולבצע "חתירה למגע באמצעות איגוף"?
    ================================
    ‎על השאלה הראשונה צריך להשיב, שהצבא הוכנס לרצועה – כדי להסיט את העניין מהכשל בשיחות עם ממשל אובמה בוושינגטון. — ‎ החיילים הוכנסו לרצועה, למרות שהיה ידוע ששם ממתינים להם המגינים והמטענים. — חראגיל במדינה של הצבא לכל שאלה יש 3 הסברים, אבל מתוך דאגה לשלום הציבור וביטחונו הוספתי עוד קושיא…
    ‎א] כדי שהציבור יופחד, ירגיש מאוים ויחזור לתמוך בממשלת סרבני השלום.
    ‎ב] קצין בדרגת רב-סרן, לא פועל על דעת עצמו, למרות שהוא עלול לבצע גם "שליפה מהמותן".
    ‎ג] כדי שתבינו שהצבא הישראלי הוא תמיד "צבא הגנה" – גם כשהוא עובר כל גבול ותוקף – כדי להגן על התנחבלויות "כשרות".
    ‎ד] כדי לחסל כל סיכוי סביר שמישהו כאן עוד יחלום על שלום

    ‎ומתי יחזור הצבא ויוכנס לרצועה ליצוק עופרת או זרחן?
    ==========================================
    ‎– אם ירצה השם של "ברוך אשם", ואלוהי ממשלת ביברק… כבר מחר.
    ‎כי בלי הדבק שמאחד את "עמישראל", וללא הפעילות המלחמתית, מה נותר לעם כדי להעלות את רמת האדרנלין ואת גובה ההורמון קורטיסול [שמודדים ברוק] – שמוכיח שאתם – הציבור הציוני – עוד חרדים ודואגים – ושבויים בידי סרבני השלום – שימשיכו לשלוט בכם עד להודעה חדשה. ולכן: ‎יש מקום לבדק בית רציני. צריך לסלק מיד הממשלה ולא רק את הש"ג!
    ‎להלן התשובה לשאלה "מי יזם את התקרית והורה להיכנס לרצועה"
    ‎ה ק צ י ן מקרית ארבע נשלח ל ה ק צ י ן את המצב, כדי להוריד את הביברמניה ואת סרי השביעיה מהעץ שעליו היו תלויים כמו על בלימה… ובלימה לא מתאימה לצבא שנוסע באור אדום בכל מקום! [המשך]

  3. עיניים לראותEYES2C הגיב:

    [#2] ‎
    ד. עכשיו הגיע הזמן למחזר את המונח האידי שטבע ז’בוטינסקי בעברית
    ‎- יא ב ר ע כ א ן ! עכשיו ל ש ב ו ר ! אבל במקום את האיגוד המקצועי – את ממשלת הדמים. הגיע הזמן לפרק, לנתץ ולהרוס — את הממשלה שמסכנת את עתידנו, ולא רק את ביטחוננו. גם בדרום אפריקה הציבור לא היה חיסל את האפרטהייד לבדו – הוא קרא את העולם לעזרתו…

    ‎שכחנו את משה – ישראל מתנהגת כמו פרעה!
    ‎הפלסטינים וויתרו באוסלו על 78% מארצם, וקיבלו בתמורה גורנישט, נאדה, כלום!
    ==============================================================
    ‎כתב הניו יורק טיימס תומאס פרידמן ‎פירסם השבוע מאמר בכותרת – השינוי הטקטוני שבו לא הבחנתם ביחסי ישראל-ארה"ב. פרידמן טרם כונה במקומותינו "אנטישמי". בדרך כלל הוא ועיתונו תומכים ברוב מעשי הציונות. אבל היום פרידמן מעז קצת לבקר:
    ‎"בעומק, מתחת לפני השטח חל שינוי ענק ביחסי ישראל-ארה"ב … בעשור האחרון הפכה ישראל את "תהליך השלום" מדבר נחוץ – לתחביב. בעוד שעבור ארה"ב תהליך השלום הפך מתחביב לצורך חיוני ומחויב המציאות", כך פרידמן, שמצרף את ביקורתו למאמר המערכת בעתונו מאתמול, שדרש מנתניהו לשנות את מדיניותו.
    ‎הבעיה הובנה סוף סוף גם בעיתון היהודי הגדול בעולם! – מי שחושב שלא צריך שלום, שמספיק להסתתר מאחורי גדר ההפרדה או ניסוי הטכניקה של כיפת ברזל או כיפה סרוגה וה’ של "עם נבחר" — טועה טעות מרה… כי הצבא האמריקאי מתוח עד קצה הגבול, וניתקל יום יום בבעיה ש"הציבור בעולם הערבי והמוסלמי מוסת ע"י הכיבוש הברוטלי הישראלי נגד ארה"ב".
    [המשך]

  4. נביא הגיב:

    אני מתנגד לכל מה שביבי מיצג במדיניות, בתחום הכלכלי ובתחום החברתי אבל אני קורא את אבנרי ומתחיל לצחוק. לא קל להביא בן אדם לצחוק כשמדובר באסון מהלך כמו ביבי. אבנרי מתריע כבר עשרות שנים על קריסת התפיסה הישראלית הימנית ועל הרעות הגדולות שיבואו לנו ממנה. הוא טעה וטועה (בעניני היום יום ולא ברעיון) פעם אחרי פעם. גם הפעם הוא טועה. ישראל כבר עמדה בפני אולטימטומים אמריקאים חד משמעיים. בחלק מהפעמים כמו במלחמת ההתשה האמריקאים בראשות נשיאים אוהדים אפילו מימשו את האיום עד שישראל שינתה את המדיניות הטקטית שלה. מיד אחרי שהוסר האיום ישראל חזרה "לסורה". גם הפעם אבנרי כנראה טועה. המאמר נכתב כנראה אחרי כשלון הפגישות עם אובמה וצוותו אבל מאז חתמו כשני שליש מצירי הקונגרס האמריקאי על עצומת תמיכה בישראל. נראה את הנשיא שיעיז בכהונה ראשונה לפגוע במישהו או משהו ששני שליש מצירי הקונגרס תומכים בו. במחשבה שניה, אפילו אם אבנרי צודק וחרון אפו של אובמה ינחת על ישראל, כל מה שאפשר יהיה להגיד זה שלפעמים גם שוטה גמור צודק. אבנרי איננו שוטה אבל הוא טועה יותר מרוב האנשים בנבואותיו. יכול להיות שלשתי דקות הוא יהיה צודק. אז מה.

  5. עיניים לראותEYES2C הגיב:

    א. גם העברית של נהנתינהו היא ‎שוטפת, אם כי פשוטה ורדודה. היא מספקת לסוכן מכירות של רהיטים. ואכן אולי, בקרוב הוא לא יוכל למכור כורסות לשרים…

    ב. ‎על השיטה הציונית הבדוקה. כשנוצר קונסנזוס בלתי-רשמי לגבי חלוקת שטח בין ישראל ופלסטין, ממשלת ישראל אומרת: אחרי שהוסכם על מה שאני מקבלת, בואו נדבר על שאר השטח. שלי שלי, עכשיו ננהל משא-ומתן על שלך.

    מול גילה, הר-חומה, נווה-יעקב, פסגת-זאב, גבעון החדשה הר חומה ורמת-שלמה
    שנבנו בשטחים שנכבשו ב- 1967, צריכים הפלסטינים להציב את הדרישה להחזיר את ‎החלקים הפלסטינים שנמצאים במערב העיר: — החזירו את השכונות — בקעה, טלביה, מלחה, מוסררה וקטמון, שהם נדל"ן פלסטיני שדוד, ולהתנות את הסכמתם להתיר ליהודים לגור בהם, בתנאי שבתי ואדמות הפלסטינים בשכונות הערביות שכבשו היהודים ב- 1948 יוחזרו להם.

    ג. הגיע הזמן לומר לעם בבירור ששום חיסול, סיכול, מצור או סגר – לא יצליחו לחסל את רצון החופש של הפלסטינים. זה השיעור שלמדנו, ושעליו אנו חוזרים בכל סדר פסח, עם קריאת ההגדה — אלא אם אנו מתעלמים מהעיקר שבה!

    "עמישראל‫"‬ ועוטפי עזה לא יוכלו לחגוג את חג הפסח בשקט ושלווה – כל עוד לפלסטינים אין חופש וחירות‫! ‬אחרי 100 שנות סכסוך הגיע הזמן שנבין את מה שהבין העם הפלסטיני… שמה שהיה טוב, נכון וצודק לעברים כשהיו עבדים במצרים, נכון גם עבור הפלסטינים. גם "עמישראל" הפעיל טרור — את "עשרת מכות מצרים" . וגם הפלסטינים מאמינים במשה-מוסה הנביא!

    ד. לכן עכשיו הגיע הזמן למחזר את המונח הרידי שטבע ז’בוטינסקי בעברית
    ‎- יא ב ר ע כ א ן ! עכשיו ל ש ב ו ר ! אבל במקום את האיגוד המקצועי – את ממשלת הדמים. הגיע הזמן לפרק, לנתץ ולהרוס — את הממשלה שמסכנת את עתידנו, ולא רק את ביטחוננו. גם בדרום אפריקה הציבור לא היה חיסל את האפרטהייד לבדו – הוא קרא את העולם לעזרתו…
    [המשך]

  6. לא קנוסה אלא מלחמה אכזרית הגיב:

    המושג ללכת לקנוסה מבטא כניעה מוחלטת .
    אבנרי מתאר את קנוסה בהקשר של ישראל אבל אינו רואה בזה דבר נורא אלא דבר טוב
    כניעה ישראלית מוחלטת זה השלום של אבנרי

    המצב דומה יותר לאמברגו שהטיל דהגול ב-1968
    ולאחר אותו אמברגו באה מלחמת יום כיפור
    גם כאן
    מדיניות אנטי ישראלית של הנשיא השחור תביא למלחמה

  7. עיניים לראותEYES2C הגיב:

    #5
    ‎דובר אמת-נגד דו"צ
    ===============
    ‎הצבא המחבל בשלום נכנס לרצועה – כדי להסיט את העניין מהכשל בוושינגטון.
    ‎מחבלי "גולני" לבשו "מדי צ". המחבלים השתמשו גם במטוסים, והמחבלים ירו טילים ממסוקים, והמחבלים גם שטו בספינות תותח שירו מהים [על-פי מקורות זרים] והמחבלים רכבו על דחפורי הרס – הכל מתנת ארה"ב – עד שאובמה יחסל את האנומליה הזאת.

    המצב בעזה
    =========
    ‎צדק תא"ל [מיל] צביקה פוגל "המצב בעזה רותח כי אין אופק"
    ‎ולכן הפתרון הוא ליצור אופק!
    ‎[1 להתיר הכנסת חומרי בניין לרצועה, שיעסיקו את הפלסטינים בבניית הבתים ש"הצבאי המוסרי בעולם" הרס.
    ‎2] לפתוח את השערים לייבוא וייצוא חופשי – פרט לחומרים שעלולים לשמש ליצירת נשק. זה יעזור גם ליצואן הישראלי
    ‎3] להתיר למספר רב ככל הניתן של עובדים מהרצועה לעבוד בישראל.
    ‎[4 ליצור תלות ה ד ד י ת בדו-קיום.
    ‎[5 כל המהלכים הללו יחלישו את המתנגדים לשלום עם ישראל. זה יהיה טוב גם לנו.
    ‎[המשך]

  8. עיניים לראותEYES2C הגיב:

    #6
    ‎אובמה נהנה מתמיכת רוב הישראלים – כפי שהוכיח משאל "הארץ".
    סקר מעריב-טלסקר מהיום מוכיח שהרוב (53%) חושב שנתניהו לא ממלא את תפקידו ו 54% אינו שבע רצון מברק!
    טלסקר: הציבור תומך בהצעת הממשל האמריקאי – 46% בעד פתרון שתי מדינות
    ====================
    ‎אז האם הנשיא אובמה אהוד בישראל בגלל
    ‎1. – שסטר על לחיו של ראש-הממשלה "האהוב" בן ניתאי
    ‎2. – בגלל שייתכן שהוא יוזם מהלך של שלום כפוי על ממשלת פוי – סרבנית השלום
    3. – או בגלל שהעם מבין שאין ברירה אחרת
    – בניגוד לביבי וברק, ישי וליברמן, העם מבין שאין ברירה אחרת!

    גם משה לא המתין ל"פתרון כפוי" – הוא כפה את פתרונו על פרעה!
    ‎לנו אין משה, שיכפה עלינו את עשרת הדיברות. בימקום משה יש לנו "עגל זהב", ו"כרישי נדל"ן" שנהנים מרכוש פלסטיני שדוד. יש כרישים גדולים, שמנים, נהנתנים – אך גם לעמישראל המסכן חלק בכרישות… אמנם העם זכה רק בפירורים, שהותירו לו "גדולים" שזכו בנתחים ענקיים, אך אין הדבר מקנה לשבאב היהודוני זכות להתכסות בטלית של תכלת, להתחזות לצדיק, כאילו לא קיבל שוחד לפני הבחירות — ייתכן כשנבין זאת — או כשיימצא לנו משה שימשה את העם מנהר הכחש, מביבי הביבים שבהם לא נמצא מוסר, ונמציא כולא ברקים, ונודיע שאין מזוזות העומדות בפני האמת – לא בפיתום ולא ברעמסס של עובדיה יוסף, ולא ליד הבאר שעליו שומר השיכור איווט — נוכל לחגוג פסח של אמת – דרור לעם – חג חירות אמיתי לכל.

הגיבו ללא קנוסה אלא מלחמה אכזרית

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים