הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 באפריל, 2010 8 תגובות

מאז ומעולם היה תמוה ומוזר ביותר לרבים בישראל, העובדה שארגון ‘שלום עכשיו’ זוכה לחשיפה וסיקור תקשורתי קבוע. כולם לא הבינו כיצד זה שארגון שמאל מובהק, לכאורה, זוכה להישמע תכופות בלב התקשורת הישראלית. כולם לא הבינו כיצד זה שהתקשורת הציונית לא מפחדת מסיקור שלום עכשיו, הרי מדובר בארגון שמאל מובהק, ויש יגידו אף קיצוני.


אך בשבוע שעבר, בריאיון בערוץ הכנסת וכן בערוץ 10, רואיין בחור העונה לשם: יריב אופנהיימר. ובמקרה אדם זה, הוא כידוע, מזכ"ל שלום עכשיו. לבוש נאות ומחויט בחליפה מהודרת, "מדבר לעניין", ממש פוליטיקאי מהשורה. אך אל תתנו לחליפה המזמנת להטעות אתכם, כי לא שם היא נגמרת.


אציין כי בתחילת הריאיון חשבתי לרגע כי מדובר בח"כ אופיר אקוניס, איש הליכוד, בכל זאת יש דמיון חיצוני לא מבוטל בין השניים, וקולם גם דומה. אך מצמוץ מזורז החזיר אותי לתלם, זהו יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו

.התרווחתי לי בנוחות בכורסא, מגביר את הווליום בשלט, ומקשיב ל"ידידנו לדרך", כביכול. שאלות רטוריות של נחמה דואק, המראיינת הותיקה, שתשובות אליהן קלות מענה מזווית עולמו של מר אופנהיימר. אך אצל נחמה דואק, "הדגים הגדולים", לא איחרו להגיע.


הדג הראשון עונה לשם: רמת הגולן. כך פירט מר אופנהיימר את תגובו לגבי האחיזה הישראלית ברמת הגולן: יש שם אנשים מאוד נחמדים, אך נצטרך להגיע להסדר עם הסורים". שום אמירה ברורה לגבי הצורך הישראלי בירידה מרמת הגולן, שום אמירה ברורה לגבי הצורך החיוני בנורמליזציה עם סוריה, אחת מארצות המפתח במזרח התיכון, ושום אמירה חדה וברורה לגבי סיום הכיבוש הישראלי ברמת הגולן.


ממשיכים לדג השני, העונה לשם: אהוד ברק. כך פירט מר אופנהיימר את תגובתו לגבי טיב התנהלותו של שר הביטחון הישראלי: "אדם אחראי, מבין עניין". במילים אלו ממש, תוך התעלמות בוטה מכך שאהוד ברק הוא המוציא לפועל העיקרי במבצע "עופרת יצוקה", בו נטבחו למעלה מ-1300 פלסטינים, ביניהם נשים ילדים וטף. אהוד ברק, היושב בקואליציה אחת עם מפלגות הימין הקיצוני, כשביניהם יושבים גורמי פשיזם לאומני ודתי חשוכים ביותר. אהוד ברק, מי שתקע סכין חדה בגבו של השמאל הישראלי, ובהמשך הוביל את התרסקותה של מפלגת העבודה. הוא לטענת אופנהיימר: אדם אחראי, מבין עניין.


ממשיכים לדג השלישי: חמאס. כך פירט מר אופנהיימר את תגובתו החוצפנית לגבי הארגון הפלסטינאי: "אויבי השלום". אם חשבנו כי יש קונצנזוס פנימי במחנה השמאל האמיתי לגבי הצורך הבהול שבפתיחת שיחות ישירות עם ראשי הדרג הצבאי והמדיני של החמאס, כפי שכתב גדעון לוי במאמרו "כמדברים עם החמאס" ופירט בנושא הנ"ל כי כפי שישראל עשתה ונתנה עם חמאס בנושא קלטת החייל החטוף גלעד שליט, אזי בטח ובטח יש להחל בשיחות לגבי גורלם של שני עמים. אך מבחינת אופנהיימר, כאמור, נבחרי העם הפלסטיני, או במילים אחרות – הפלסטינים אלו עצמם, בסה"כ אויבים.


הדג הרביעי והמעמיק, הינו דוח גולדסטון, ותגובתו של מר אופנהיימר לא הייתה שונה במאומה בלאומנותה מתשובתיו האחרות של מר אופנהיימר בריאיון הנ"ל, בזלזולה המחריד בדו"ח הראוי והמתבקש של השופט ריצ’רד גולדסטון. כי כניראה שמנקודת מבטו של מר אופנהיימר, גם את דם הנרצחים הפלסטינים ומחירם היקר לעם היהודי בארץ ובגלות – מיותר לספור ולפרסם.


בסוף הריאיון, לאחר הצפייה במחזה האימים של מר אופנהיימר, הבנתי כי אולי חששותיי בתחילת הראיון לגבי זהותו של המרואיין המדובר, וכן בלבול רגעי שמא מדובר בח"כ אופיר אקוניס – היונה נכונות? הלוואי. אך האדם אשר "כיכב" מולי במסך, הינו יריב אופנהיימר, ‘יריב שלנו’, בכבודו ובעצמו. ואולי גם אהוד ברק צדק כשאמר בעניין החלפת הרמטכ"ל גבי אשכנזי בסיום כהונתו, באומרו: מערכת בריאה חייבת לרענן את שורותיה. זוהי ללא ספק גם נקודה משמעותית למחשבה לגבי המשך כהונתו של מר אופנהיימר, כמזכ"ל שלום עכשיו.


הכותב הינו יו"ר ארגון סלון דבורה.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. עודד קדם הגיב:

    נו, קראתי ואין לי אלא להביע תמיהה אחת:

    מה פתאום זה הפתיע אותך?!??

    לא, פשוט – אישית, אני יודע כבר מזה שנים, מי האיש. לא חשבתי, שמישהו מן הפעילים במחננו, עדיין(!) מוסיף לטפח תקוות כלשהן, באשר ליריב אופנהיימר – או לתנועת "שלום עכשיו" בכללותה…

    דומה הדבר לכתיבת מאמר נחרד, "העבודה איננה מפלגת שמאל סוציאליסטית, לא עוד!!"

    אופנהיימר הוא איש ימין מובהק – גם אם ימין "מתון", כביכול; כמוהו כחברו הטוב ברק וכלבני.

  2. ירמי הגיב:

    מאמר צודק וקולע, לא ייתכן שאופנהיימר ילקק לימין הנבער מבלי שתהיה כלפיו ביקורת משמאל. סלון דבורה מוכיחים שיש בשמאל גם בסיס אחר, שלא מוותר ולא מתפשר.

  3. יובל הלפרין הגיב:

    יריב הוא לא האופנהיימר היחיד המתחנף לשלטון

    — קישור —

  4. ודים גרוסמן הגיב:

    אני קורא קבוע באתר ונפעם כל פעם מחדש.
    קיים עולם שלם שמתנהל לפי חוקים מסוימים כבר די הרבה זמן וקיים השמאל בישראל שחושב שהוא ימציא את הכול מחדש.
    רמת הגולן – השלום הוא אינטרס של שני הצדדים, למה רק אנחנו צריכים לשלם? למה בכל העולם, המנצח מכתיב את תנאי הכניעה ורק בעולם של קיריל הדר המנצח מתחנן לשלום ונדרש לשלם עליו?
    עופרת יצוקה – אם אני משגר רקטה מהחצר של הבית שלי, באיזור בו ילדים משחקים, אני חייב להבין שאני מסכן אותם. אבל בעולם של קיריל הדר אני יכול לשגר מה שבא לי במטרה להרוג אזרחים אבל התגובה תקרא "שחיטה" של אנשים.
    חמאס – בעולם הנורמלי הכול די פשוט. החמאס הוא האויב (לפי הצהרות ומעשים). כולם יודעים שלא מנהלים שיחות נפש עם האויב. את האויב משמידים או מביאים לכניעה. ברגע שהוא נכנע או מושמד, אין אויב ויש שותף לשיחות. אבל בעולם של קיריל הדר יש כללים אחרים. צריך לדבר עם האויב, לתת לו כל מני דברים ולקוות לטוב.
    כל הדיבורים המתחכמים והניתוחים האינטלגנטים מסתירים נקודה מהותית שכל ימני נבער מבין. אנחנו הצד הטוב, אנחנו בנינו מדינה נורמלית כדי שאנשים יחיו בה ואנחנו מתנהגים כמו שכל מדינה הגיונית הייתה מתנהגת. מולנו ניצב אויב אכזרי , שמציב ערכים דתיים ומטרות הזויות הרבה מעל לחיי תושביו. אתה מסייע לאויב חשוך שמתכוון להקים מדינה חשוכה (בשונה מהמדינה שמאפשרת לך לכתוב את המאמר הזה) ולהשמיד אותנו. ככה ההיסטוריה תשפוט אותך.
    מי שרוצה לדעת מה זה כיבוש אכזרי שיקרא על הכיבוש הגרמני בברית המועצות ולא על מה שהולך פה, מי שרוצה לדעת מה זה מצור קשה שיקרא על המצור בלנינגרד ולא על המצור הלא קיים על עזה, מי שרוצה לדעת מה זה שחיטת אזרחים שיקרא על אחד מתוך עשרות העימותים באפריקה ולא על השימוש של החמאס באזרחים.

    כנראה שמי שרוצה לדעת איך מנהלים שיחה עם האויב ולמה זה הפתרון היחיד יצטרך להסתפק במאמרים של קיריל.

  5. ודים גרוסמן הגיב:

    כנראה שמי שרוצה לדעת איך מנהלים שיחה עם האויב ולמה זה הפתרון היחיד יצטרך להסתפק במאמרים של קיריל.

  6. שרה נשיא הגיב:

    אני סוציאליסטית וחיה כל חיי בישובי ההתיישבות העובדת.
    אבל אני יודעת שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ולא הייתה שייכת מעולם בהיסטוריה לשום עם ערבי, ודאי שלא לאספסוף המהגרים הנקראים "פלסטינים".
    אז מה אני? ימין או שמאל?
    ויש לי חבר שגר בהרצליה פיתוח. כל עסקיו כבר מזמן בחו"ל. הוא קונה רק תוצרת חוץ, יש לו מסעדה מיוחדת לסושי, מקום שרק בו הוא יאכל פאטה כבד אווז ובמקום שבו הוא אוכל לובסטרים מודיעים לו בטלפון מתי הגיע משלוח טרי.
    אבל הוא מאמין שישראל הזערורית צריכה להקים על שטחה את המדינה המוסלמית ה 62 והערבית ה 22, כי לפלסטינים מגיעה מדינה דווקא על שטח האיטריה היהודית שרוחב מותניה 15 ק"מ ממערב לירדן.
    אז מה הוא, ימין או שמאל?
    השמאל בישראל הוא פתאטי.
    הוא מקשיב לעצמו ומלא את עצמו. יש לו מנטרה: "גבולות 67″ ודבר מהקורה בשטח לא יזיז אותו ממנה. יש לו מציאות מקבילה של מזרח תיכון חדש בעידן שהפונדמנטליזם האיסלמי השתלט על כל המרחב הערבי כולל זה שבתוך הקו הירוק.
    לעומת זאת, הימין מקשיב היטב למה שאומרים הפלסטינים. הוא מאמין לאמנה שלהם, למה שהם אומרים בעצרות שלהם באום אל פאחם, בעזה וברמאללה.
    ההבדל בין השמאל לימין בישראל הוא לא ההבדל בין רפובליקנים לדמוקרטים ולא בין סוציאליסטים לקפיטליסטים.
    הוא ההבדל בין אלה שמאמינים שאם מדינת ישראל תוותר על עוד שטח לאומה שגודל שטחה גדול מיבשת אירופה ותצטמצם למישור החוף, יבוא "שלום", לבין אלה שמסתכלים על מפת העולם ואומרים – אם יש 61 מדינות מוסלמיות למוסלמים בלבד, עם שלטון מוסלמי, אזרחים מוסלמים, תרבות מוסלמית וסמלים מוסלמיים, אז זה מידתי שהרבע נוד בין הירדן לים יהיה יהודי עם שלטון יהודי, אזרחים יהודים, תרבות יהודית וסמלים יהודיים.
    לאיסלם אין מונח כזה שלום. הוא לא מופיע בקוראן אף לא פעם אחת.
    זהו מושג יהודי שאימצה הנצרות.
    לאיסלם יש תהדייה והודנה. עד "לבוא שעת הכושר".
    וה"שמאל" הישראלי רק מחיש את שעת הכושר.

    ומאחר וההתפכחות באה לאט, בעיקר אצל אלה שהקסאמים, הגראדים והפצמרים שהביא עלינו חזון אוסלו יורדים על ראשם, אין לנו אלא להמתין שגוש דן יוחשך כשיפלו ארובות חדרה מטילים שיירו מגבעת חומש, ונתב"ג יידום, ואז יעלם לחלוטין השמאל הישראלי.

  7. גיורא לשם הגיב:

    אינני יודע מנין שאוב הרעיון של יתרון הירידה מרמת הגולן.
    לפני שנכבשה על-ידי ישראל ב-1967 זו היתה כמעט ארץ שממה, מעוטת אזרחים, בלתי מפותחת מבחינה חקלאית ומפגרת לחלוטין מבחינה תיירותית.
    מספר האזרחים הסוריים הגדה היה מועט ביותר, והיא שימשה בסך-הכל לקרש קפיצה לצבא הסורי.
    אני הספקתי לבקר באל חמה בתקופת המנדט, כילד, ואחר-כך מיד עם הכיבוש. הסורים לא הניפו אפילו אצבע זעירה לשפץ את המקום הזה בכל שנות שלטונם כדי לנצל אותו כמרכז מרחצאות מהנה ומבריא.

  8. לגיורא לשם הגיב:

    לפני הכיבוש ב-67′ היו בגולן 150,000 תושבים, 128,000 גורשו על ידי ישראל.
    נכון, היה עוני ורמת החיים הייתה נמוכה, ואצל הציונים זה טיעון מכריע בזכות לנשל תושבים ממקום מסוים.

    — קישור —

הגיבו לעודד קדם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים