הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 באפריל, 2010 17 תגובות

מערכון קצר ובדוי (אם כי ריאליסטי מאוד) ליום העצבנות ה- 62:


ג’ק ורג’ינה, זוג אמריקנים אמידים ודי קשישים. היא מאוד אוהבת את ישראל, הוא מאוד אוהב את אמריקה. היא מתבוננת על ישראל בעין פטרנליסטית. הוא מסתכל על מדינת ישראל כבזבוז זמן.


רג’י: הוי ג’ק, איי לייק מדינת ישראל. את הילדים העניים שיש כאן. את ההורים שלהם… שבלעדינו לא היה להם מתנס"ים וחוגים לילדים בערב. באמת ג’ק, לפעמים אני חושבת: מה הם היו עושים בלעדינו?


ג’ק: תראי רג’ינה, הגיע הזמן לומר להם את האמת בפנים. אמריקה היא מקום טוב יותר להיות יהודי מאשר מדינת ישראל. אם הייתה אי פעם ארץ מובטחת, אנחנו היהודים האמריקנים חיים בה. היהודים באמריקה נמצאים בפריחה ולא רק מבחינה פוליטית וכלכלית, אלא גם בעניינים של אמנות, תרבות ולימוד. היהודים באמריקה חשים בטחון באופן שבו אי אפשר לחוש במדינת ישראל; הם גם פיתחו לעצמם ביטוי יהודי אותנטי משלהם…

רג’י: אבל ג’ק, איך אתה יכול לדבר ככה, אנחנו זקוקים למדינת ישראל, מה נעשה בלי הכותל המערבי, בלי קבר רחל, בלי חברון?  האבות שלנו קבורים שם. כל ההיסטוריה שלנו נשענת על ישראל…


ג’ק: רג’י, אל תדברי שטויות אנחנו לא ממש זקוקים להם. מרגיז אותי שלמרות שהם לא היו מסתדרים רגע בלי התמיכה שלנו, הם עדיין מתנשאים עלינו. ישנם ישראלים שאומרים ליהודים אמריקנים שאמריקה, היא כמו סיר הבשר במצרים, שאיננה מקום ראוי ליהודים, שכולנו עומדים להישמד בתאי גזים בעודנו שרים שירי חג המולד. שהאנטישמיות תגיע גם אלינו, כמו שקרה ליהודים בכל מקום אחר. ובינתיים, כך הם אומרים, אנחנו ‘מתבוללים’, חדלנו להיות יהודים. קרוב לששה מיליון יהודים – הם אומרים לנו – התבוללו והלכו לאיבוד. כמו היהודים בשואה…


רג’י: ג’ק מותק, אל תתרגז כל כך, אתה זוכר מה ד"ר גולדברג אמר על הלב שלך, שאתה לוקח יותר מדי ללב, ואני מאוד מסכימה איתו. למה אתה צריך להיות כל כך שלילי כל הזמן. תחשוב חיובי, תסתכל על העיניים של הילדים החמודים האלה שבאו לקבל את פנינו. תראה כמה שהן עצובות. אני כל כך אוהבת אותם. וחוץ מזה בלי התמיכה שלנו, בלי האהבה שלנו, הם יאכלו אחד את השני עוד לפני שהערבים יגמרו איתם…


ג’ק: רג’י, קאט דה בולשיט! הם יכולים לקפוץ לי… אני לא מרגיש שאני שר על הסיפון של הטיטניק. אני חושב שהיהודים הצליחו לבנות חיים טובים באמריקה, וכבר עכשיו יש הוכחות שיש יציבות וערך אנושי גדול בחיים אלה.


האמת היא שהיהודים הגיעו אל החופש. אמריקה, החברה החופשית והפתוחה ביותר שהיהודים חיו אי-פעם בתוכה, איננה רק ‘טובה’ ליהודים אלא אפילו עדיפה ליהודים על-פני מדינת ישראל, ולא רק משום שאנחנו מעדיפים את ‘סיר הבשר’.


ליהודים האמריקנים, או למעשה לאמריקנים היהודים, החלום האמריקני התגשם.


אני שואל את עצמי, כמה ישראלים סבורים באמת שהחלום הציוני התגשם גם הוא.


רג’י: הוי ג’ק, באמת, אל תדבר ככה, (מתמוגגת) אני כל כך אוהבת אותם. אני לא מעלה על דעתי שלא תהיה מדינת ישראל. שלא יהיה לנו לאן לנסוע פעם בשנה כדי לגזור סרט באיזה אולם קונצרטים בעיירת פיתוח, או לחנוכת בית כנסת באיזה התנחלות… באמת ג’ק אתה לא באמת מתכוון למה שאתה אומר, נכון?


ג’ק: ועוד איך שאני מתכוון למה שאני אומר. ראית איך הגזענים האלה הגיבו כשבחרנו נשיא שחור כנשיא ארה"ב?

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. משה כהן הגיב:

    אני חושב שזה קצת מוגזם להסתכל על מדינת ישראל כ"מיותרת", יש גבול להתרת ביטוי עצמי לעם אחד ביחד עם השתקת ביטוי עצמי לעם אחר, למרות שהמצב עכשיו כך לטובתנו, גם לטובת הצד השני אין זה נכון.

  2. comrade cirrus הגיב:

    צר לי, אבל די מאכזב. קודם כל – זה לא מצחיק, אפילו לא משעשע. הייתי צריך לחזור לרגע לכותרת לבדוק אם מדובר אכן במערכון. כתיבה קומית דורשת מעבר לכישרון וחוש הומור, גם סוג של ראיה נכוחה של המציאות, הבנה של דקויות ותפיסת המורכבות והשונות, שקיימת בכל חברה ומן הסתם גם בחברה הישראלית והאמריקאית שהן חברות מהגרים ביסודם. תפיסת העולם הדוגמטית והחד ממדית, שבבסיסה נמצא הפאשיזם, לוקחת את הכל ומנכרת אותו לכדאי משהו אחד שמתאים לאופן שבו מעונין אותו תעומלן להציג את "האחר". לשם דוגמא לא נצטרך ללכת רחוק אלא פשוט להביט למעלה, למערכון המאותגר שלנו. הוא עוסק בג’ק שמתעצבן על אותם ישראלים שטוענים שהחיים בישראל טובים יותר מבארה"ב והאמת, לפני יומים פגשתי באמת אחד כזה. אבל כל מי שחיי בארץ הזו יודע שהרוב המוחלט אם רק תתן להם, לא יהססו לעלות על מטוס ולהסתלק מכאן וזה בעצם הפתרון לסכסוך. על העם בישראל לחזור אל התפוצות. הכותב שלנו גם לא נותן לרוב הסקרים שמראים תמיכה כמעט מוחלטת של הציבור היהודי בישראל בנשיא אובמה לבלבל אותו. יש כאלה שהדרך היחידה שלהם להרגיש טובים זה להפוך את כולם לרעים – המשטרים הרצחניים ביותר בהיסטוריה האנושית היו כאלה. מן הסתם כמו שנאמר בתורתנו הקדושה: הפוסל במומו פוסל, יום עצמאות שמח.

  3. ק.א. הגיב:

    ליונתן כרמל, תן לי סיבה (אחת) מדוע שלא יתבוללו. עם מה או עם מי יש להם להזדהות מהצד היהודי?

    1.עם העולם החרדי.
    2.עם משוגעים ציונים.

    הראשון אינו מתקבל על הדעת וגם השני אינו מתקבל על הדעת במידה שווה.

    כשאתה חי בחו"ל האופציות הללו ברורות לך מאד מאד. אין שום רע בהתבוללות. אני מתבולל ואני מקווה שילדי יתבוללו ושילדיהם ימשיכו להתבולל וישכחו שהסבא שלהם היה פעם מתבולל.

    רק בישראל אפשר להיות שמאלן-ציוני-חילוני ולחגוג את זהותך היהודית בעוד הראש טמון בתוך החול. לפרופ’ ליבוביץ’ היה חשד (או חשש) שהעם היהודי לא יתקיים עוד זמן רב, העם החליט להתפרק. מרצון חופשי.

  4. יונתן כרמל הגיב:

    הסיכויים שהילדים של ג’ק ורג’יי התחתנו עם לא יהודים הוא שבע לעשר,הסיכוי דומה גם לנכדים שלהם,יהדות אמריקה וקנדה מתבוללת ללא הכרה.
    אין ספק שמבחינה אינדבדואלית היהודים באמריקה מצליחים אבל מבחינה קולקטיבית יהדות אמריקה גוססת.

    ישראל היא לא מדינה מושלמת ואפילו לא המקום שהכי טוב לחיות בו,עם זאת כאן ההתבוללות היא לא בעיה קיומית כמו בחו"ל.

    וכמו שאמר המגיב לפני,מה ההיגיון בלדבר על מימוש לאומי לפלסטיני תוך כדי שלילה של המימוש הלאומי שלנו?

  5. יונתן כרמל הגיב:

    למה לא להתבולל? אם אנחנו עוסקים בפרופ’ לייבוביץ’ אז בוא נעסוק בדבר שהוא תמיד דיבר עליו,בחירה ערכית.

    לא להתבולל זאת בחירה ערכית של מי שחש שותפות גורל ומכבד את עמו,את מורשתו,את הדורות שקדמו לו ואת הדורות שיבואו אחריו,אתה לא חייב לכבד את כל זה,זכותך המלאה להתבולל וזכותי להצטער על כך.

    אני יהודי,מסורתי וציוני וגאה בזה עכשיו הקטע המצחיק הוא שאני ודומיי הם זהות העם והחברה ואתם שמדברים גבוהות על סולידריות ועם וכו’ לא מתחילים אפילו להבין את המשמעות של זה.

    אני מסתכל סביבי ואני לא רואה עם שהחליט להתפרק,אני רואה עם חי מאוד,עם בעיות וטעויות ודברים שצריך לתקן ועם דרך לא ברורה,עם עם קרעים פנימיים ואיומים חיצוניים ועדיין חי ובועט.

  6. ק.א. הגיב:

    ליונתן כרמל, 3 נקודות שהן בעצם נקודה אחת:

    1. "שותפות גורל" זה דבר ערטילאי מאד.
    אפשר משהו קונקרטי משמעותי יותר?
    שותף למה בדיוק? לאכילת קנידעלך במרק?

    2. בחירה ערכית? זה שם יפה לרצון.
    כלומר זהו רצונך.
    דהיינו הרצון להיות חבר במועדון הזה.
    השאלה היא מה עושים במועדון הזה, והאם אני מסוגל להגיד בכנות שאני התחברתי למעש הזה?

    3. כן "העם" חי.
    אבל בתור מה בדיוק?
    מיהו? מהו?

    ג’ק מהמאמר הנ"ל שואל את עצמו את השאלות הללו. ג’ק חושב שהוא אדם סביר. הוא משוכנע בכך. הוא מביט ושואל מה קורה שם בישראל?
    ואני הייתי שואל את ג’ק – למה (אם בכלל) הוא מחשיב את עצמו יהודי? הוא אמריקאי. אמריקאי שאוכל 2 וחצי קנידעלך (Matzah balls) במרק פעם בשנה באביב.

  7. מושון – מחזה צולע ולא קולע הגיב:

    השיחה בין רג’י לג’ק פשוט חסרת הגיון ופואטנה, וזאת מהטעמים הבאים:

    1. מדוע יש סתירה בין הציונות לבין קיום יהדות משגשגת בארה"ב? (גם אם מצב היהודים בארה"ב טוב יותר מאשר כאן).
    עם אותו הגיון אפשר לומר לפלסטינים לנטוש את רעיון העצמאות שלהם מכיוון שפועל פלסטיני באבו-דאבי חי יותר טוב מאשר כאן.

    2.התשובה של דוד פלמה (סליחה, של ג’ק) לעניין חשיבות ההסטוריה היהודית והמקומות הקדושים היא "אל תדברי שטויות אנחנו לא ממש זקוקים להם"…
    סליחה, אבל זה לא ממש "טיעון מנצח", בעצם אין כאן טיעון כלל.

    3. אף ישראלי לא אומר ליהודי ארה"ב שהם "עומדים להישמד בתאי גזים בעודנו שרים שירי חג המולד", אבל לא יזיק ללמוד מההסטוריה שמראה לנו שלא לעולם חוסן.
    עד עליית הנאצים לשלטון בגרמניה היו היהודים שם מעורבים ומעורים בחברה הגרמנית כמו יהודי ארה"ב היום, ובוודאי שחשו בטחון במעמדם.
    לא ייתכן שאדם אינטליגנטי (דודו פלמה למשל) יתעלם בצורה כל-כך מופגנת ואטומה מההסטוריה.

    4. מה זאת אומרת "ליהודים החלום האמריקני התגשם"? ממתי החלום האמריקאי הוא מטרה או אידאל?
    האם מוכן דודו פלמה לחלק פלאיירים של "החלום האמריקאי" לפלסטינים?

    5. התאורים בסגנון דארפור כגון "תסתכל על העיניים של הילדים" ו"בלי התמיכה שלנו הם יאכלו אחד את השני" הם סתם תאור דמגוגי של המצב כאן.
    האם גם דודו פלמה הוא ילד עם עיניים עצובות שהיה אוכל את חברו אלמלא הסיוע מארה"ב?

    6. הדיכוטומיה של יהודי ארה"ב כפי שבאה לידי ביטוי בחלוקה לרג’י וג’ק לא מייצגת סתירה או בעיה כלשהי.
    רג’י תמשיך לאהוב את ישראל, לתרום ולבקר כאן, וג’ק לא יעשה זאת.
    מישהו רואה כאן בעיה או סתירה? אני לא.

  8. דודו פלמה הגיב:

    באשר לריאליות של הדברים, הרי שהם מבוססים על מאמר של ג’ק ניוזנר משנות השמונים.
    כמובן שאין לי ספק שהמציאות הישראלית אבסורדית מפחידה ובכלל לא מצחיקה, הרבה יותר מכל ניסיון לתאר אותה. והנה משהו שהוא שייך יותר לתחום ההזוי. בובות של אובמה לשריפה בל"ג בעומר (ראו לינק מצורף. הקו קלוקס קלאן כבר כאן. ואל תשכחו, במקום בו שורפים בובות ישרפו גם אנשים.

    — קישור —

  9. מישמיש לדודו פלמה הגיב:

    אתה כנראה לא רואה חשיבות בעצמאות של הלאום היהודי (או לפחות חלק ממנו) במדינה משלו, לשיטתך ארה"ב מספיק טובה,
    יש גם כאלה שאומרים שירדן מספיק טובה לפלסטינים, מה תאמר להם?

    מה לעשות שמיסטר ג’ק ומר פלמה הם מיעוט בקרב הלאום היהודי, ורוב הלאום היהודי הוא ציוני ודווקא רוצה (כמה מרגיז, אה?) בקיום מדינה יהודית למרות שהחלום האמריקאי טוב יותר, עובדה.
    מי שחושב שבארצות-הברית טוב יותר – יכול להשאר שם, תוך כדי אהבה לישראל ואולי לא.
    אם הורה יכול לאהוב שני ילדים אז אדם יכול כנראה לאהוב שתי מדינות, זו לא חתונה קתולית, כידוע.

    יש גם כאלה שגרים בישראל למרות שהם חושבים שבארה"ב טוה יותר, כי לא תמיד איכות חיים ונוחות היא הדבר החשוב ביותר, יש גם ערכים (שמעת על זה דודו?)

    לגבי מימוש החלום הציוני- כמה אירוני:
    אתה טוען שהחלום הציוני לא התגשם, אבל אתה גם פועל על מנת לבטל אותו.
    וכאן המקום לשאול: אם הציונות היא כשלון אז תן לה למות בשקט, למה אתה מציק לנו עם ג’ק ורג’ינה? מה בדיוק מטריד אותך?
    ואם אתה יכול להבהיר משהו נוסף: איזה חלק בדיוק בחלום הציוני לא התממש לדעתך?

  10. קורא אנגלי הגיב:

    חלום אמריקאי (קצר, ולא בדוי) שלא התגשם:

    — קישור —

  11. איתמר לק.א. הגיב:

    כפי שניתן להבין מכמה נקודות בתגובתו של מושון, את כל השאלות ששאלת את יונתן כרמל (שותפות גורל, זהות העם וכו’) אתה מוזמן לשאול בהקשר הפלסטיני:
    נניח ויש פזורה פלסטינית ענפה מחוץ לגבולות א"י המורחבת (זו כבר לא רק הנחה אלא מציאות), ואותה פזורה חשה הזדהות עם הפלסטינים היושבים בציון ועם מאבקם.
    עכשי אתה מתבקש לשאול את עצמך האם גם העם הפלסטיני על כל חלקיו מסתכם באיזו וואריציה פלסטינית של אכילת 2 וחצי קנידעלך (Matzah balls) במרק פעם בשנה באביב.

  12. מיכאל שרון: pursuit of happiness הגיב:

    בהצהרת העצמאות האמריקנית מאמינים שזאת זכותו שאין לכפור בה של כל אדם לחפש את האושר: Life, liberty, and the pursuit of happiness

    כאן סבורים שחובתו של האדם למות בעד ארצו ושזה דבר טוב, להיות בעל שורשים ולזכור את השואה בשביל לא לברוח מכאן.

  13. מבין עניין הגיב:

    ברצוני לברך את הכותב ומערכת הגדה השמאלית על פרסום מאמר נדיר עם אמירה חיובית על ארצות הברית. כדי להשמיץ את הציונות אפילו זה קביל.
    אל תגלו לאף אחד אבל רגי היה אחד מסוכני הcia בקובה ואף מעורב ברציחתו של צ’ה

  14. מבין ענין הגיב:

    יישר כוח לפלמה, נקרעתי מצחוק.

  15. דודו פלמה הגיב:

    מישמיש שואל:איזה חלק בדיוק בחלום הציוני לא התממש לדעתך? ובכן, יכולת להסתכל לבד במגילת העצמאות ולראות. אך כנראה שאתה צדיק ולכן מלאכתך צריכה להעשות ע"י אחרים. להלן התשובה:

    מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

  16. מבין עניין הגיב:

    אני שוב נפעם. לא רק מאמר עם אמירה חיובית על ארצות הברית גם ציטוטים ממגילת העצמאות.
    אולי לשם ההגינות כדאי לצטט את כל המגילה כולל חלקה הראשון העוסק בזכות ההיסטורית והמוסרית של עם ישראל על הארץ.
    אתם יודעים " בארץ ישראל קם העם היהודי…."

  17. מישמיש לדודו פלמה הגיב:

    עד כמה שזכור לי הציונות ומטרותיה הוגדרו הרבה לפני ניסוח מגילת העצמאות, ולכן לא ברור לי מדוע איזכורי ניסוח ממנה קשורים לחלום הציוני.
    אם כבר, אז הנושא היחיד מהציטוט שהבאת ממגילת העצמאות שהוא "ציוני נטו" הוא: "ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות", מה שאכן ממומש היטב ע"י חוק השבות.
    כל שאר הדברים קשורים לניסיון של מדינת ישראל להיות מדינה דמוקרטית – דבר שאינו קשור למטרות הציונות.

    ולבסוף – אודה לך אם תתייחס גם לשאר ההערות והתגובות ולא רק למשפט ספציפי, שגם אליו מסתבר שלא ממש התייחסת…

הגיבו למישמיש לדודו פלמה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים