הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-29 באפריל, 2010 8 תגובות

קשה לומר שהתרשמתי במיוחד מהכותרות השמנות ביומונים, שקוננו נגד שכר הבכירים והסיתו נגד מקבלי השכר (המופרז באמת) בסגנון כמעט ניאו-פשיסטי. המחאה "החברתית"  מימין היא תמיד פופוליסטית, ונועדה להסיט את דעת הקהל מהבעיות הכלכליות-חברתיות העיקריות. אף אחד מהפרשנים, מסוגו של בן כספית מ"מעריב" למשל, לא שוקל אפילו את ביצועם של שינויים מבניים במשק, וכל ההצעות שאותן הם מעלים על נס עוסקות בקוסמטיקה. הכלל הזה נכון בהחלט גם בכל הנוגע להצעותיה של ח"כ שלי יחימוביץ’ (שהוקפאו בינתיים), שהן בקושי רפורמיסטיות.

 מה זה משנה לשכיר שמרוויח כמה אלפי שקלים לחודש אם מנכ"ל בנק כלשהו ירוויח שני מיליון או "רק" מיליון ש"ח? זה אולי ירגיע את המועקה הרגשית וגם יכחיד כל זיק של להט אמיתי לתיקונים משמעותיים בפערים במשק. שכירים שמקנאים פחות הם גם מסוכנים פחות. הלעג החצוף לרש שובה את לבם של התמימים, ודוחה את העימות החברתי הבלתי נמנע לזמן רב. הרפורמות של יחימוביץ’ נועדו להרדים את דעת הקהל, והיעד של הגבלת שכר בכירים, שיגיע לפי ההצעה רק לפּי חמישים מזה של המשתכרים אל צרור נקוב, הוא מצחיק. השיטה תישאר בעינה. בכירי האוצר ויתר המנווטים את מהלכי המשק ידאגו לפערי שכר עצומים ולשמירת האינטרסים של "השוק החופשי", להנאת העשירון העליון ולרווחתם היחסית של מקבלי הפירורים מקרב העשירונים הבינוניים. כך יימשך התהליך שמבטיח את תמיכת פקידי הממשלה מהדרג הבכיר בכל הדרישות של בעלי ההון. הניעות ממעמד של עובד מדינה, לסטטוס משתלם היטב של מנכ"ל בבנק או במפעל עתיר ממון אחר, תימשך באין מַכלים, וכך גם המחויבות של כל המנהיגים הפוליטיים הקובעים במדינה לביסוס המשטר הכלכלי המושתת על אדנים רכושניים קיצוניים.
 
הוויכוח על שכר הבכירים איננו אלא זריית חול בעיניים, וניצול הלהיטות של הציבור אחרי רכילות ונושאים אישיים על חשבון העיסוק הרציני בנושאים מבניים. אם מישהו רוצה באמת לעשות שינוי, אפילו בתנאים של משק רכושני (עד שתגיע שעתם של שוחרי החלופה הסוציאליסטית), הוא יכול להגביל בחוק את השכר לתקרה של עשרים וחמישה אלף ש"ח לחודש, לקבוע שכר מינימום של עשרת אלפים ש"ח, ולאסור על עובדי מדינה לעבור למשק הפרטי לתקופת צינון של עשר שנים. גם אחרי המועד הזה יהיו מגבלות על עובדי מדינה לשעבר בכל הקשור לגובה השכר, לאופציות ולהטבות מוסוות כ"הוצאות". הכנסת צריכה לכונן רשות לשוויון כלכלי-חברתי, שתאכוף חקיקה שוויונית ותצמצם את הפערים בשכר. הכסף שייחסך למשק יעבור לשירותים החברתיים, למערכת החינוך והבריאות, לחיזוק מעמדם של הגמלאים ולשיפור המצב השלטון המקומי.    
 
רבים מאנשי התקשורת ומהפוליטיקאים שמטפסים עתה על המִתרסים המילוליים ומתנבאים כאילו היו מהפכנים מהמאה ה-19, שירתו בחפץ לב את המושחתים ונתנו יד לביסוס הרכושנות הפראית, חסרת הלב והמצפון, שהפכה בעשרים השנים האחרונות לאידיאולוגיה של האליטות, ללא כל קשר להגדרה העצמית השמאלית או הימנית של חברי המִסדר, ששמרו בקנאות על ההגמוניה של החזקים. לעתים, כאשר הם חשים שהגולם שהקימו קם על יוצרו, ושחוסר הרגישות החברתית של העשירים עלול לגרום לתגובות שמאיימות גם על אורַח החיים שלהם, הם מקימים קול זוועות עד שהסערה שוככת מול המשבר הביטחוני החדש או שמא פרשיית השחיתות הבאה.
 
ב"כל העיר" אנחנו זוכרים היטב את יחסם של העיתונאים הממסדיים והפוליטיקאים המכורים לגילויים שלנו אודות השחיתות בעירייה, על ההסתאבות של העומדים בראשה, על ההפקרות כלפי כספי ציבור ועל תחושת "המגיע לי" שהפכה לנחלתם של רוב פרנסי העיר. באורח אישי, הייתי אחד מהמתונים מבין מבקריו על אהוד אולמרט בעיתון, אבל תמיד כיבדתי את דעתם של המומחים לנושאים עירוניים שלנו, שידעו את האמת על המתרחש בעיר וניסו להתריע בשער. אני שוב מזכיר לקוראים את חרם המודעות שאולמרט הכריז על העיתון שלנו. הוא פגע בנו אנושות חרף העובדה שהחזקנו מעמד, לעתים בקורבן אישי לא מבוטל של הכתבים. השימוש בכוחה של הרשות המקומית בעירנו, כדי לסתום פיות ולקעקע את מעמדו הכלכלי של עיתון ביקורתי, הוא מעשה שחיתות כשלעצמו, לא פחות מהשחיתויות שכתבינו חשפו במשך השנים. אבל כבר אז, בעידן הקודר של אולמרט, ראינו בחרם גם תעודת כבוד. התגאינו בכך שהרעים שונאים אותנו שנאת מוות.
 
אבל השחיתות שנחשפת חדשים לבקרים איננה פוטרת גם אותנו מחשבון נפש נוקב. עתה, כאשר גם אורי לופוליאנסקי הסתבך כנראה בסיאוב שתקף כמו מחלה ממארת את בניין העירייה, הקצף יוצא, ובצדק, גם על תומכיו. אני מקווה שכל החשודים (כן, גם אולמרט!) יזוכו, אבל מיום ליום קשה יותר ויותר להאמין בכך. יש גבול לתמימות אפילו של אנשים כמוני, שהעריכו מאוד ועדיין מעריכים את תרומתו של מוסד "יד שרה" לחברה, ובשל כך ראו בלופוליאנסקי מועמד ראוי למשרת ראש העיר. תמיד ראיתי בתמימות תכונה חיובית, המאפשרת לדחות את הציניות כתחליף לחשיבה חברתית מתקנת. אבל אם "יד שרה" שימש להלבנת כספי שוחד, יהיה לנו קשה להאמין לאנשי ציבור גם בעתיד. זה מאוד צורב מבחינה רגשית; דווקא שמחתי להצביע בעד מועמד חרדי ראוי, גם כמחאה על הגזענות כלפי החרדים, שמאוסה בעיני. אבל בעצם היותו של מועמד חרדי או חילוני אין יתרון וגם אין פסול; חשובה בעינינו מהותו של המצע וזהותו של האיש. גם היום אני מעדיף מועמד חרדי מתון על פוליטיקאי חילוני שהוא לאומן ואולי ניאו-פשיסט. הקביעה הזאת היא עקרונית: לגופם של דברים ולא לגופם של אנשים. אבל החקירה הנוקבת נגד לופוליאנסקי, והכתבות המפחידות ממש בעיתונים, מחוללות רעידת אדמה בעיר. לופו הוא איש נעים הליכות, אבל אם יורשע בפשע מחריד כמו שוחד או אפילו בעבירות קלות יותר, אז לא רק דמותו תנופץ אל סלעי העיר אלא גם האשליות הגדולות ששוחרי טובתו, בכללם גם אני, טיפחו במשך שנים לא מעטות.
 
המשימה הראשונה של הפוליטיקאים המקומיים בעירנו היא להחזיר את אמון הציבור בעירייה. זוהי מטלה לשנות דור. העסקנים, וגם הפקידים הבכירים שייוותרו אחרי סערת הציקלון שפקדה את עירנו, ייאלצו לעבוד בעיקר על שקיפות, שתיאלץ אותם לשנות את יחסם לעיתונות הארצית והמקומית. כל גילוי תקשורתי על מעשים חריגים של קברניטי העיר משרת את התושבים. את זה חייב להפנים גם הציבור הרחב, שאימץ בעשור האחרון את יחסו השלילי של הימין הקיצוני כלפי התקשורת.


* התפרסם ב"כל העיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. רמי יובל הגיב:

    מה שייך שלי יחימוביץ’ ל"יד שרה"? מה פסול מצא ברעם בשלי, אשר זה שנים רבות פועלת ומתבטאת בעקביות לטובת מעמד העובדים ולטובת מגזר הנשים ונגד החזירון העליון וכו’ וכו’? גם הצעתה להגבלת השכר לפי 50 היא ראויה וטובה (קח עפרון ועשה חשבון, חיים) בעיקר כי היא באה בתזמון הנכון ואם תזכה לעידוד במקום לצינון, עשויה להצליח וכך לעודד יוזמות בונות-שוויון נוספות. איני שותף להשקפות הציוניסטיות של שלי אבל בוודאי שאני מחזק את ידיה ומודה לה על יוזמותיה הברוכות הרבות. אם ברעם, בעטו המושחזת, ברוב מיליו ובאמונתו הלוהבת, היה תומך בהצעת הפי חמישים ומנתח את יתרונותיה (וחסרונותיה הבלתי נמנעים), היה תורם לעקרון הגדול של שוויון בני האדם, שהוא ורק הוא יסוד לכל, הרבה יותר מאשר במאמר הלא מוצלח הזה, שמסתיים בתפילה לזיכויו של אדם הידוע לשימצה ברבים: א"א שמו.

  2. asher frohlich הגיב:

    לחיים:

    לעובד המקבל משכורת של 6000 ש"ח מאוד חשוב כשמנהל בבנק או בגוף ציבורי או בחברה פרטית מרוויח פי 20 ממנו.ה"עוגה"(הכלכלה),הינה מוגבלת וסגורה ועל כן מי שלוקח פרוסה שמנה וגדולה,מה לעשות,זה על חשבון אחר המקבל פחות.האשליה הנפוצה על ידי הכלכלנים הבורגנים שהעוגה "אין סופית ובלתי מוגבלת זו אשליה כדי שמקבלי הפירורים יחשבו שיוכלו לקחת ממנה פרוסה טובה.הבעיות האקולוגיות של כדור הארץ נובעות מאותה אשליה והטירוף הקפיטליסטי שאין לו גבולות,ותוך כדי כך,מדרדר את כולנו לאבדון

  3. עידו לם הגיב:

    טור מעולה נוגע בבעיות האמיתיות של החברה הישראלית שזכויותיה נשחקות בנחישות ורגישות.

  4. דוד שחם הגיב:

    חיים יקירי, אתה כותב "הרפורמות של יחימוביץ’ נועדו להרדים את דעת הקהל." נועדו? אתה בטוח שזה מה שהיא מבקשת לעשות? להרדיךם את דעת הקהל. למה ההתלהמות? לא די לכתוב שהרפורמות עשויות או עלולות להרדים את דעת הקהל.

  5. לקחי השחיתות–המושחתים-המשחיתים-והשוחטים #1 הגיב:

    ‎ישראל – היא מדינה סוררת – מכלא סהרונים עד כלא עזה – הכל סהרורים
    ‎ואתה חיים ברעם, מה אתה אומר? שששבו בשששקט – אל תפריע למנוחת הנהנתנים

    אז, כשאהוד היה ראש ממשלה ואהוד תקף את עזה
    המשחיתים והמושחתים אימצו להם שר משפטים, פרופ’ אמריטוס דניאל פרידמן, חבר של פרופ’ אמריטוס אחר – אמנון רובינשטיין. יחד, בשיתוף פעולה קוהרנטי בשם הון-שלטון, הם הציע לנו את "חוק מחוק" – במטרה לעזור למחיקון הציוני, למחוק את פשעיהם הכלכליים של הקודקודים… אילו זה עבר, גם אולמרט ולופליאנסקי לא היו עומדים לדין.

    כך או כך, הקודקודים הפכו גם את הבג"צ בעל המום ל"שמום" כמו העולם והאו"ם… והמדינה ממשיכה להרוס ולבנות, להשחית את זיתיהם, ולשחוט פלסטינים "מבוקשים", כמצוין במסמך שהביאה ענת קם משולחן האלוף נווה… ואת אדמתם החקלאית מעבירה ישראל לצד השני של חומת האפרטהייד – כי כך הציונות נוהגת מאז ומתמיד ועד עכשיו, למרות בג"צ בלעין ומצלמות "בצלם". — זה מה שרציתי לומר על השורש ש-ח-ת, והקירבה בינו לבין ש-ח-ט. אל תתפלאו שהתאוקרטיה "שלנו" שווה לת-ח-ת.

  6. לקחי הכיבוש המשחית #4 הגיב:

    "צבת בצבת עשויה" – הצבת נעשתה בצבת אחרת, ולראשונה עשוה הציונים בהקשר אחר, כשצבטו את השכנים בכוח. לכן רצוי תמיד לבדוק את ההקשרים בין התנחלות השחיתות במקומותינו, לבין הכיבוש שהפך אותנו ל"מצורעי העולם".

    על הזכות להגנה ונגד הזכות לבעול את השכנים
    ממשלת ביברק וישי-ליברמן [בקיצור "הגועליציה"] טוענת ש"לישראל יש זכות להגן על עצמה". עד עכשיו הכירה ארה"ב ב"זכות" הזאת והעניקה הגנה דיפלומטית ווטו אוטומטי להגנת מעשיה הלא חוקיים של ישראל בשטחים.

    אם כך זה יימשך, נבין שממשל אובמה ימשיך ללכת בדרכי ממשל בוש, עד בוש.
    ולכן צריך לדרוש מארה"ב שתבהיר את עמדתה. האם ממשל אובמה באמת מאמין שההתנחלויות הינם בלתי-חוקיות, ואז הוא חייב לגנותם במועצת הביטחון, ולדאוג לפינויים ולהסרת הנגע – או שגם ממשל אובמה תומך בפרובקציות של ביברק וליברמן.

    ארה"ב חייבת להבהיר את עמדתה עוד לפני שיחלו שיחות קירבה ולדאוג שאלה לא יהפכו ל"שיחות הרחקה", ומו"מ על מום. ארה"ב חייבת לדאוג שישראל "תקפל" את כל "יצירותיה" הבלתי-חוקיות בשטחים הכבושים – ע"פ החלטות מועצת הביטחון ואמנת ג’נבה הרביעית. הגלמים האלה חייבים ללכת, כדי לאפשר דו-קיום בין מדינת פלסטין ומדינת ישראל. גם "חוק השבות" חייב להפוך לחוק שיתיר את שובם של הפליטים הפלסטינים שרוצים בכך, ויחסל את יבוא יהודים ורבעי-יהודים לכאן כדי לדחוק את רגלי הפלסטינים. העולם חייב לדרוש מישראל למלא אחר החוק הבינלאומי, ולא לתת לה הנחות, או -כפי שעושה ארה"ב- שמטילה וטו לטובת ההתנחלויות ומספקת נשק להגנתם. כך היא דואגת להפוך את האו"ם ל"שמום".

    ולכן: במקום "או"ם-שמום" אימרו מעכשיו "מו"מ-שמום"
    ואצלנו –בההנהגה הזלמנית– מתחרים קוד-קודים מי יהיה הכי נועז ומרשים בדרישות לפרטנר כדי להפוך אותו ל"אין פרטנר". בינתיים נראה שהסוס "דני אילון" זוכה במרוץ. הוא כבר הודיע שהפלסטינים יטרפדו את המו"מ… מיד לאחר שבמוקעטה הפלסטינים הודיעו שהם מסכימים למום… אז עכשיו הציונות מושיבה אותם על כסא נמוך, ודורשת כתנאי בל-יעבור שהכבושים יסירו את החרם על מוצרים שמיוצרים ליד מחנות הריכוז, במפעלי "צבר", בסלטי [יצחק] "שמיר" ובקרוב ב- IG FARBEN ושות’, שמיוצרים בהתנחבלויות, וישלשו את צריכתכם, כדי לעזור לכלכל את הכיבוש.

    כי לממשלות ישראל יש ""חתחתים"" אבל דרך אין לה, ולא גבול לחוצפנותה.

  7. לקחי השחיתות–המושחתים-המשחיתים-והשוחטים #3 הגיב:

    זיכרו לשכוח!
    בפעם הבאה – אם תהיה – כשתנסו לבנות מדינה – או "בית רביעי", זיכרו לשכוח כל דבר שהציונות לימדה אתכם. נסו להיכנס, רק כשתאמינו ותקבלו מראש את העובדה — שלכל בני האדם זכויות שוות, ושאסור לגרש איש, ובמיוחד לא יליד המקום. אל תנסו להתנשא. אל תקחו במטענכם חוקי אפרטהייד. אל תכנסו כנסות גזעניות. הסתפקו במועט, ואל תנסו להתרחב על-חשבון השכנים. זיכרו את שאמרו הנביאים – במוח – לא בכוח.

    כמו אצל "הידידה הגדולה" –ארה"ב– למנוצלים אין זכות תלונה על שכר המנצלים. המיעוט חייב רק בתשלום הנזקים, ואת העוגות אוכלים –מאז מארי אנטואנט– המנצלים. הרבה לא השתנה מאז המהפכה הצרפתית. אין מלכים, אבל נשאר המלח…

    הלשכה הסטטיסטית של ארה"ב דיווחה שב-2008 חלקם של השחורים באוכלסיית בתי הסוהר היה 39,2%, בעוד שחלקם באוכלוסיה הוא כ-13%. בין השנים 1980-2008 גדלה אוכלוסית הכלואים פי חמש! מ- 474,368 ל- 2,304,115 ! באותו הזמן מספר הסטודנטים השחורים וה"היספנים" נשאר כשהיה.

    המידע מהאתרים של The U.S. Bureau of Justice Statistics ושל answers.com

    כן. אנו הופכים ממש דומים לארה"ב: בתי הכלא בארה"ב מלאים בשחורים ובהיספנים. אצלנו הם מלאים במזרחים. האוניברסיטאות שם וכאן הרבה פחות. אבל את המאבק לא צריך לפתור בהתנחלויות, כשם שאסור היה לסגור את "עולי ארצות ערב" במעברות, שנים אחרי שנמצא הפתרון ל"עולי אירופה". את ההתנחלויות צריך לרוקן, ואת יושביהן לשכן מחדש בישראל שתהיה באמת למדינת כל אזרחיה – יהודים, וערבים, דתיים וחילוניים. שחורים ו"ורודים".

  8. עופר קמרון הגיב:

    במקום לבזבז אנרגיה במלחמה בשכר ה"בכירים" כדי לספק את יצר הנקמה והשמחה לעיד של הדפוקים יש להבטיח שכר מינימום שמאפשר קיום מכובד ואיכותי.

הגיבו לasher frohlich

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים