הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 במאי, 2010 84 תגובות

62 שנה לישראל – אין פיוס ואין שלום


אחרי ששים ושתיים שנה למדינת ישראל אין מנוס מלחזור ולשאול, אם יש סיכוי כלשהו לשלום ולפיוס עם העם הפלסטיני. כפי שהדברים נראים כעת (בעצם כל שנות המדינה), הסיכויים קלושים ביותר. אחד הגורמים החשובים המונעים שלום ופיוס היא שליטתה המלאה של התודעה הציונית על מדינת ישראל. התודעה הזאת נלמדת מגיל צעיר עד גמר האוניברסיטה. היא מופצת בכל כלי התקשורת  – בין אם ציבוריים או פרטיים – מפי המנהיגים והדוברים. לאדם הממוצע בישראל אין, למעשה, דרך למלט את עצמו מן הציונות.


ארגונים אנטי-ציוניים מנסים להמעיט בדיבורים על הציונות, שמא ירחיקו את עצמם מן הציבור. רבים בשמאל חושבים שאין טעם לדבר על ציונות, ומקווים שגם ציונים טובים יעשו שלום בלית ברירה. הצרה היא, שמשמעות הציונות ומטרתה הייתה והינה כיבוש הארץ. לכן, היא מהווה מכשול לא-עביר לשלום עם הפלסטינים, במידה שזה תלוי בישראל בלבד. 

תמצית הציונות: כיבוש הארץ


כיבוש הארץ לא היתה סיסמה של ציונות ימנית בלבד, אלא גם של ציונות שמאלית ומתונה, כביכול. במובנים רבים, חשיבותה של זו הייתה רבה יותר מן הציונות הכללית והימנית, כי היא יצרה מגן אידיאולוגי כלפי חוץ, בהציגה את הציונות כתנועה סוציאליסטית ושוויונית השואפת בכל מאודה לשיתוף פעולה עם האוכלוסיה הערבית, ולשלום איתה.


הלא הציונות השמאלית הציעה מדינה דו-לאומית ("השומר הצעיר") וזרם ציוני, אמנם זעיר, הציע את הגבלת העליה תוך הסכם עם  העם השני ("ברית שלום"). המפלגה המרכזית בישוב הציעה פשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים (מפא"י אחרי 67′). אולם, יש לזכור כי "השומר הצעיר" בתקופת המנדט היה בעד מדינה דו- לאומית, אבל בתנאי של שלושה תיקונים "קטנים": א) המדינה הדו-לאומית תקום רק עד אשר יושג רוב יהודי בארץ; ב) השלטון המנדטורי האנגלי יימשך במשך 20 שנה נוספות; ו-ג) אם הפלסטינים לא יסכימו לכך תהיה למעצמות הזכות לכפות זאת עליהם בכוח.


"ברית שלום", ללא ספק הציונים המתקדמים ביותר, הציעו שוויון בשלטון תחת המנדט הבריטי כאשר היהודים היוו כ– 12 אחוז מתושבי הארץ. הם גם הסכימו להגבלת העליה כאשר יושג שוויון מספרי בין יהודים לערבים. בעבור דרישות שכאלה, שהערבים, כמובן, לא יכלו לקבל, הם הוקעו ביישוב (כולל "השומר הצעיר") כבוגדים בציונות. ובסה"כ הם היו מיעוט שבמיעוט בציבור היהודי.


אך תפקידה החשוב של הציונות השמאלית היה לשכנע את החלק הפרוגרסיבי-ליברלי-סוציאליסטי בציבור כי הציונות היא אידיאולוגיה צודקת, וכי ישראל מוקפת אויבים שאינם מוכנים להכיר בכך. בפניהם ישראל צריכה להתגונן. השכנוע הזה הצליח מעל המשוער. וזו, מן הסתם, אחת הסיבות לכך שגם הציבור הליברלי בארץ משלים בלית ברירה עם הכיבוש מזה 62 שנה, ובוודאי שהוא לא יחלום אפילו להפגין נגד טבח מסוגו של "עופרת יצוקה". 


הציוניות של בובר


אחד האורים ותומים של הציונות המתונה וההומניסטית, כביכול, שהשפעתו על השמאל הציוני היתה עמוקה, היה מרטין בובר. טיעונו, שנציג כאן, מבהיר את מהותה של הציונות הזאת, ומגלה עליה אולי יותר מאשר התכוון בעצמו. בראיון לאהוד בן עזר וצעירי קיבוצים (שפורסם ב"שאננים בציון" עם עובד, 1987).


הוא מתחיל עם הסיפור הבא: " מספרים כי נורדוי בא פעם אל הרצל בבהלה וקרא: שמעתי שיש בארץ ישראל תושבים ערבים. אם כן, הרי אין הצדק על צדנו!"; ובובר מתחיל להסביר: "אם נכונה אמרה זו מתגלה בה נאיביות מופלאה. החיים, מעצם היותם חיים, כרוך בהם עוול. אקסימנדר (פילוסוף יווני מן המאה ה-4 לפנה"ס, ש.א.) סבר, כנראה, אפילו שעצם העובדה של מציאותנו האנושית יש בה עוול כלפי הווייתו של ‘הכול’. […] על כל פנים אין חיים בלא השמדת חיים. אם נתבונן היטב, נראה כי בכל רגע גוזל כל אחד ממי שהוא את ‘מרחב מחייתו’". ולכן, מצדיק בובר: "בתקופת מפעל-התישבותנו, שהיה למעשה כיבוש בדרכי שלום, לא התכוונו הטובים שבינינו להישאר זכאים בעיני עצמם במלחמת קיום לאומית זו שלנו, לפי שבאנו להבטיח מקום לדורותינו הבאים, נאלצים היינו לצמצם את המקום לדורות הבאים של העם הערבי.


אני מניח שאדם נאור יזדעזע למקרא דבריו אלה של בובר, המחזיק בהילה של הומניסט דגול. בתמצית שבתמצית יש כאן אפילו סימני היכר של פשיזם – כלומר, הצדקת עוול של החזק כלפי החלש.


ויש כאן  גם הצדקה (פילוסופית !) של השימוש בכוח ושל עוול. הלא, "החיים, מעצם היותם חיים, כרוך בהם עוול". ואם כך, אין גם מי שצודק ומי שאינו צודק. בכלל בובר מצייר תמונה של ג’ונגל אנושי שבו "אין חיים בלא השמדת חיים!"


בובר גם לא נשאר כללי בעלמא, אלא דווקא ספציפי מאוד. הלא הוא עונה לטענה, שהיהודים באים לארץ שאינה ריקה. ועל כך הוא עונה, כי בכל רגע גוזל כל אחד ממי שהוא את ‘מרחב מחייתו.  למען הסר ספק ביחס למי שהוא מתכוון, הוא מוסיף: נאלצים היינו לצמצם את המקום לדורות הבאים של העם הערבי. אבל המפעל הציוני הוא מעל לכול כאשר הוא קורא ל"טובים שבינינו" לא להישאר "זכאים בעיני עצמם". הוא פונה אל  הלא מעטים, כנראה, שלא יכלו להתייחס לנכבה בשוויון נפש. בובר חוזר גם על ההתחסדות הציונית המקובלת של ‘כיבוש בדרכי שלום’. נראה שהוא לא שמע על הנכבה של 48′.


בסיפור הזה מתגלה תופעה כפולה: הציונות ידעה עוד משחר ימיה שלסיפורו של זנגוויל אין כל בסיס, וכי פלסטינה אינה ארץ ריקה. אך מעל לכול, דברי בובר מבהירים היטב את מהות הציונות – שהיא כיבוש הארץ. מצמררים ממש הם דבריו על כיבוש "שטח המחיה". האם בובר לא ידע שהוא משתמש בביטוי אידיאולוגי נאצי?


דבריו של בובר מעוררים במלוא עומקה את השאלה הניצבת בכותרת המאמר: האם יתכנו בכלל שלום או פיוס עם הפלסטינים? שכן, מדובר כאן על "שלילת שטח מחיה מן הדורות הבאים של הפלסטינים".


בובר, ועל כך יש להודות לו, לא מתחמק מן הבעיה המרכזית של הציונות שהיא, צו כיבוש הארץ. הלא לכל האידיאולוגיה הציונית אין טעם בלי כיבוש הארץ. כל הסוגיות בוויכוח על הציונות וההיסטוריה היהודית שדשו בהן רבות מתמצות בשאלות הבאות: האם היהודים הם עם או עדה דתית, בעיקר? האם הם פרודוקטיביים או אנשי פרנסות אוויר? האם הם יכולים להתאזרח בארצות שבהן הם חיים, או לא? האם אלוהים בעצמו הוריש להם את הארץ? ואם היה בכלל גירוש של יהודים מן הארץ, וכתוצאה מכך – גלות בת 2000 שנה? אפילו לדיון על השואה אין, בעצם, כל חשיבות כשלעצמה באידיאולוגיה הציונית, אלא כהוכחה לצדקת כיבוש ויישוב הארץ. הלא אין ויכוח רציני עם הפלסטינים על היסטוריה יהודית – זו או אחרת. אינני יודע עד כמה היסטוריה זו מעניינת אותם, ואף אינני יודע אם היא צריכה להעסיק אותם במיוחד. יש וויכוח אחד והוא על כיבוש הארץ; על בואם של יהודים לפלסטינה ועל גירושם של רוב הפלסטינים ממנה ב-48′.


אדם אחר שצמח בחלק המתון של הציונות, והיה גם ‘פוסט-ציוני" שחשף הרבה מזוועות הכיבוש וגירוש הפלסטינים ב 48′, הוא בני מוריס. גם עליו אין לומר שהוא התחמק מן הבעיה היסודית של הציונות – הכיבוש, כאשר הוא נדחק לענות על שאלות הכיבוש והגירוש של הפלסטינים מארצם.


בריאיון עם ארי שביט, שעורר בזמנו רעש גדול, הוא התבטא כך: "לא הייתה קמה מדינה יהודית ללא עקירתם של אותם  700 אלף פלסטינים …לכן, היה צורך לעקור אותם …לנקות את העורף ולנקות את אזורי הגבול". הוא גם קבע: יש נסיבות בהיסטוריה שבהן יש הצדקה לטיהור אתני". והוא הוסיף: אי השלמת הטרנספר (ב-48′ ע"י בן גוריון) היתה טעות".


מוריס לא מסתפק בעבר, אלא גם משקיף לעתיד: "אם ישראל תגיע למצב של איום קיומי כמו ב-48′ יכול להיות שהיא תיאלץ לפעול כמו שפעלה אז". ולבסוף, בצורה פחות עדינה מזו של בובר, אבל בעלת אותה משמעות הוא אומר בפשטות: "אתה לא יכול לטגן חביתה בלי לשבור ביצים".


ועוד דוגמה נוספת של איש שמאל ושלום ציוני ללא חת כמו זאב שטרנהל, שגם הוא דבק בכיבוש הארץ. וככה הוא כתב: "כיבוש הארץ עד 48′ היה הכרחי וחיוני, ולכן גם  צודק, כי היה בו כדי לממש את זכותם של היהודים לעצמאות ולהגדרה עצמית". (מניין הוא שאב את הזכות לקבוע שזכות היהודים להגדרה עצמית מרשה להם לגרש את תושבי הארץ? הוא לא מגלה לנו.)


הציווי של כיבוש הארץ, או השתלטות על הארץ, היתה המטרה היסודית של כל ציוני: מימין עד שמאל, מהרצל ונורדאו, ז’בוטינסקי וויצמן, בן גוריון ובגין וממרטין בובר עד זאב שטרנהל.


אבל אין שום תירוץ שבעולם שיכול להצדיק גירוש של עם מאדמתו-מולדתו. זהו החטא הקדמון של הציונות כלפי העם הפלסטיני, שכל הפילוסופים מסוגו של מרטין בובר, או ההיסטוריונים מסוגם של מוריס ושטרנהל, לא יוכלו להעלים ולמחוק.


אין פלסטיני שיסכים לשלום ולפיוס עם ישראל בלי, שלפחות, יוחזרו כיבושי 67′ ותיפטר בעיית הפליטים. גם פתרון שכזה הוא ויתור ענק מצדם של הפלסטינים.


הציבור הישראלי אינו מסוגל לבחור בשלום ובפיוס על בסיס זה. אף לא החלק המתון יותר. אמונתו הציונית מונעת ממנו לקחת אחריות על בעית הפליטים. ובאשר להחזרת כל שטחי הכיבוש של 67′ הוא סומך על ממשלותיו שימצאו דרכים כיצד להימנע מכך, כמו בכל ששים ושתיים השנה עד כה. המסקנה העצובה היא, שאם השלום תלוי בישראל הסיכוי לשלום קטן ביותר. יש רק להוסיף, שלטווח היותר ארוך טמונה בכך גם סכנה גדולה לישראל עצמה.

תגובות
נושאים: מאמרים

84 תגובות

  1. עקיבא אור הגיב:

    15/5/2010

    שמואל היקר שלום

    העובדה שהאתנו-צנטריזם הישראלי משתמש תכופות בז’רגון ציוני אין פירושה שאינטרס היהדות העולמית מנחה את שיקוליו.

    האתנו-צנטריזם הישראלי מונחה על ידי שיקולים מקומיים ולא עולמיים.

    הממסד הישראלי תמיד מוכן להקריב את אינטרס יהודי העולם למען האינטרס הישראלי המקומי.

    הציונות ההרצליאנית ראתה עצמה כ"מגן המערב מול הברבריות האסייתית"
    אך הממסד הישראלי מתאמץ מאוד לרכוש אהדה ושווקים בהודו ובסין שהם, אם אינני טועה, עדיין חלק מאסיה.

    הכיבוש הוא בעייתי עבור הממסד הישראלי החושש מהיווצרות רוב ערבי במדינה.
    אם נוסיף לכך את העובדה שכיום מדיניות הממשלה מושפעת יותר משיקולים קואליציוניים מאשר משיקולים מדיניים, יתברר ששיקולי "טובת הציונות" הם זניחים במכלול מניעי הממסד הישראלי כיום.

    זה ש"עבודה" ו"מרץ" מחזיקים בדעה דומה אין פירושו שהדעה עצמה מוטעית.

    בידידות
    עקי

  2. מיכאל שרון: המזה"ת -יעד להתנחלות מערבית והשמדת יהודיו הגיב:

    לשמואל: אתה צודק. כשקראתי לפני כמה חודשים את מאמרו של אדלר בו הופיע הציטוט של בובר, נידהמתי. זה נאציונאל סוציאליזם טהור. לא הבאת כאן את ההמשך: בובר מלהג בהמשך על כך שאין לפיכך לגרום עוול יותר מן "הראוי" ויש להתחטות על כך ("מה שהביא לגישה של יורים ובוכים" ב-1967).

    התבוננות מעלה שגורם תשתיתי כאן מאחורי האליטות הישראליות הוא נאציזם צרוף, וסליחה על הבוטות: "החזק מנשל את החלש". בשיח כזה אין כל מקום ליצרנות האנושית, ליצירתיות האנושית, להמצאתיות ובכל מה שעושה את האדם לבן מינו. כך איפוא גם השחיתות וניתקלתי בכך אישית: כל אימת שחבורת עברייני צווארון לבן מבצעת פשעים בקבוצה (פשיעה כלכלית, כמו הייצור האנושי, זו פעולה בחבורה) מושמעת ההצדקה הכמו אתית: זה דרכו של העולם, אנחנו חזקים. מדובר איפוא באליטה עם מוסר גנגסטרים, ויש לומר זאת. הציונות היא מוסר גנגסטרים. עקב זאת, וכפי שאתה אומר בסוף המאמר, היצבעתי על כך כי לעם הפשוט והמנושל בישראל נישקפת סכנת ג’נוסייד עקב הזעם האיום של האומה הערבית. ואנונו הבין זאת ופעל לבטל את העמימות הגרעינית של ישראל וליצור שלום גרעיני. כיום התגבשה גישה כי המזרח התיכון, הוא האיזור היחיד בעולם בו חייב להיות פרוז מנשק גרעיני. כנראה שרבים בעולם רוצים הן בהשמדת הגטו היהודי בישראל, והן בהתנחלות מערבית על אדמה ערבית בדורות הבאים, כאשר תתרבה האוכלוסיה מאד.

    ראה סדרת רשימותי
    — קישור —

  3. ק.א. הגיב:

    "לאדם הממוצע בישראל אין, למעשה, דרך למלט את עצמו מן הציונות"…אני לא ממש משתכנע מהטענה הזו.

    האדם הממוצע בישראל לא נראה מוטרד מהציונות או ממצבו. לי הוא דווקא נראה די מרוצה מעצמו:

    — קישור —

    — קישור —

    — קישור —

    — קישור —

  4. למיכאל הגיב:

    למיכאל שלום, איני מכיר מאמר של אדלר עם הציטוט של בובר. אנא שלח לי. (הציטוט מופיע גם במאמרי הראשון על הציונות בגדה השמאלית לפני שנים רבות). אני חושב שרוב הישראלים לא מכירים צידו זה של בובר ה"הומניסט" ואם יכירו, יתעלמו מכך.
    אגב, אחד המגיבים שהשתמש בשפה גסה ולכן אי אפשר היה לפרסם את תגובתו טען בצדק שבובר מת ב-65 ולכן אין להאשימו ביחס לכיבושי 67 ‘. דבריו של בובר המצוטטים כאן איומים דיים גם בלי התייחסות ל 67′.
    הם פורסמו ב" שאננים בציון" ע"י אהוד בן עזר בהוצאת עם עובד 1986 .
    ש.א.

  5. מבין עניין הגיב:

    ההתישבות היהודית נטלה את מרחב המחייה הפלסטינאי.
    נניח לזה שניתן לעקוב אחרי שמות המשפחה הפלסטינאים ולדעת מאיפה הם היגרו לארץ הזו, פעמים רבות בעקבות ההזדמניות שפיתוח הארץ היהודי הביא למקום זה –
    ברבע הראשון של המאה ה-‏19, היו בארץ-ישראל המערבית 250,000 תושבים, מהם כרבע הם יהודים ונוצרים [8]. הגידול באוכלוסייה הערבית מאז – ועד התחלת הפעילות הציונית, היה כ-‏30%. לעומת זאת, בשנים 1947-1870 – גדלה אוכלוסיית הארץ הערבית בכ-‏270%
    מספר הפלסטינים צמח בתקופת המנדט הבריטי בקצב בלתי רגיל: במשך פחות מ-30 שנה הוכפל מספרם. בראשית המאה ה-20 נאמד מספרם ב-500-550 אלף, ובסוף מלחמת העולם הראשונה ב-600-650 אלף (מהם 70,000 נוצרים, השאר מוסלמים). בשנת 1948 הם מנו 1.3-1.2 מיליון (מהם 140,000 נוצרים). חלק גדול מהצמיחה מקורו במהגרים ערביים לארץ, שהוסיפו לריבוי הטבעי יותר ממאה אחוזים.
    יישר כח לשמואל אמיר שיורד ליסודות הסכסוך, קרי לא 67 ולא 48 אלא תחילת בניין הבית הלאומי היהודי מיסודו. אני מסכים עם שמואל אמיר ועם מסקנתו שלא יהיה פיוס על האדמה הזו עד שאחד הצדדים יתאדה. כל מה שנשאר זה להחליט באיזה צד אתה בוחר להיות.

  6. פתרונות הגיב:

    נו, ואם היהודים לא יסכימו ללכת מפה כדי שימי הבינים ישתלטו על האזור בשם הצדק הנצחי? מה הבעיה, נקים משרפות. החבר של אמיר לדעה כבר עזר לעשות את זה פעם וממשיכי דרכו לא יהססו גם כיום. רק שאמיר יזהר כי עם האידיאולוגיה והחברים שלו הוא יגמור בתור סבון.

  7. מיכה רחמן הגיב:

    אני מסכים עם הניתוח במאמר המעניין מאוד של שמואל. ככל שעובר הזמן, ונמשך הכיבוש אנחנו נחשפים (וחלקנו) נעשים פתוחים יותר לעמדותיה האמתיות של הציונות (כמו למשל המובאות ממה שאמר (אפילו) מרטין בובר. אבל נדמה לי שהמסקנה הפסימית המרחיקה לכת שלא יהיה פיוס לעולם היא קצת פאטליסטית. בעולם הממשי, הפוליטי ישנן התפתחויות לא כולן צפויות. לא אנחנו ולא הפלסטינים חיים רק על האמונה והאידיאולוגיה הלאומיות. ברמת האינטרסים לא לגמרי ברור שהאינטרס הישראלי הוא לחיות לנצח על חרבנו. אני גם לא משוכנע שזהו האינטרס הכלכלי-גלובאלי שלנו. אני גם (מן הסתם בניגוד לשמואל) מבין את תחילת תהליך אוסלו כפריצה בחומת האידיאולגיה והפרקטיקה הציוניות. אפילו שהיה כשלון והחומה נסגרה מחדש. אנחנו ממשיכים את המאבק המשותף עם הפלסטינים נגד הכיבוש (מסכים שהוא פרי הגישה הותיקה, הציונית, של כיבוש הארץ), בתקווה שיגיע הרגע של שבר נוסף בחומה הלאומנית הזו.

  8. לשמואל הגיב:

    שמואל היקר,

    ראשית, תודה על מאמרך פוקח העיניים, בהמשך למאמריך החשובים על הציונות, ראשיתה ויסודותיה הלא ממש חמודים.. להלן מאמרו של אדלר. תגובתי היא אחת הראשונות שם. אולי היגיע לציטוט בעקבות קריאת מאמרך לפני שנים, או קריאת מישהו שלמד על כך ממאמרך. לציטוטים מדהימים יש היסטוריה מרתקת 🙂 כנראה מישהו, אולי אתה, טרח לקרוא את אהוד בן עזר, והציטוט החל להתגלגל עם חיים משלו, כפי שדברים כאלה קורים לרוב במציאות הדילטנטית למדי של האינטלקטואלים בארץ חמדת..

    — קישור —

    מיכאל שרון

  9. ק.א. הגיב:

    אני מפקפק בהיות הציונות כיום אידיאולגיה.
    אולי עבור בובר זו היתה אידיאולוגיה.
    אבל בשעה שהציונות עברה מן התיאוריה אל המעשה ההכרה כי יש לנטוש אידיאולוגיה זו היא הכרח. רק הקרימינלים מתעקשים להחזיק "בציונות". הציונות עבורם היא שדה פורה להוצאת הזיות קרימינליות. הציונות מדברת אליהם כי יש בה דלק לחלומותיהם המשונים. האנשים הסבירים מבינים שלא ניתן להחזיק ב"אידיאולוגיה" מטורפת כזו.

    אגב, המאמר של אדלר פורסם פה.
    ניתן לחפש לפי שם הכותב.

  10. מבין עניין הגיב:

    תוספת קטנה
    עזמי בשארה אמר פעם שאין לאומיות פלסטינאית יש לאומיות ערבית. אני מוכן לקנות את הגלובוס המואר של פעם כדי שמר אמיר יראה לי את שטח המחייה של הלאום הערבי ואת זה שנגזל ע"י הלאום היהודי. בכלל למושג שטח מחייה יש קונטציות בעייתיות בהיסטוריה של המאה ה20 שאפילו שמואל אמיר היה מסכים לגביהם

  11. קורא אנגלי הגיב:

    המשך.
    אם הציונות המעשית אינה אידיאולוגיה אז מהי?
    היא דוקטרינה. היא מערך של היגדים, ססמאות והוראות. אין בעצם בסיס אידיאולוגי (מלבד הקרימינליות) מאחוריה. לא בסיס דתי, מוסרי, כלכלי, חברתי וכו’. זו מניפולציה פסיכולוגית לקידום אינטרסים פוליטיים ואימפריאלסטים שתפסה פופולריות. באופן דומה הניאו-קונסרבטיזם אינו אידיאלוגיה. ואם הציונות היא דוקטרינה הרי שלימוד ציונות הוא באינדוקטרינציה. אין צורת חיים ציונית אבל ישנו מצב נפשי ציוני. מצב נפשי זה מועבר כיום אל כל העולם בעקבות "המלחמה בטירור". מצב בו האזרח מוסר את רוחו ונפשו למנהיגיו מתוך פחד, טשטוש ופרופגנדה. עינוי איטי ונסתר. הכנעת התודעה בטפטוף. לו היתה הציונות אידיאולגיה היה אפשר למצא בה זרמים אבל הנה אנו מגלים במאמר זה כי כדי למצא הבדלים אמיתיים בינהם אנו נזקקים לזכוכית מגדלת בחוזק אינסופי.

    הרובוטיזציה והזומביזציה היא מסימני הקרימנליות השלטונית ותוצאותיה הן יאוש, הרס וחורבן המוני. הציונית היא מקרה פרטי של קרימינליות זו. כך גם הלפידים, הנאומים, התפאורה, ההסברה, ימי הזכרון, הצפירות, ופולחן המוות הם מקרה פרטי של הציונות.

    מכאן עולה החשש הכמעט וודאי שביבי, אולמרט, פרס ורבים אחרים בעצם אינם ציונים כפי שנהוג לחשוב. הם חולבים את המושג ציונות כל עוד יש בו שמץ של רווח כספי או כוחני ללא שום רחמים.
    הדרשוביצים והפוקסמנים והגילרמנים למדו איך להצטיין במערכת הזו ולולינותם הציונית רווח נאה בצידה. המחפש את שורשי הבעיה יחפש אותה לא רק בירושלים אלא גם בוושינגטון ובלונדון.

    כמו בכל טריק, העולם יבין בסוף שעבדו עליו. ואין לדעת מה יעשו הפושעים לעמיהם כשיחושו בזעם הקרב ובא.

  12. מיכאל שרון לק.א. חזרה למקורות הגיב:

    רשימתך האחרונה היא חזקה. ובאמת, במקום שהציונות והשלכותיה הנפשיות יהוו מושא לדיון אינטלקטואלי ופוליטי, ראוי אכן, כפי שאתה אומר, שתהווה מושא לקרימינולוגים ופסיכיאטרים. אגב, מתחיליה של הציונות המדינית היו אכן פסיכיאטרים, כד"ר נורדאו, איש שיצר את המושג "יהדות השרירים" וד"ר פינסקר. יש להחזיר את הציונות למקורות. מקורה הוא בתחום בריאות הנפש והפסיכופתולוגיה הגולשת להתנהגות קרימינלית והתפרעות המונית היסטרית.

  13. חזרה למקורות אבל זה לא העיקר הגיב:

    אחד המאמרים המצויינים של ש.א. אלא שקביעתו כי הבעייה היא באידיאולוגיה הציונית "שאין אדם ממןצע בישראל היכול להמלט ממנה" איננה הבעייה העיקרית, אם כי חשוב שמובן לחשוף את מקורותיה המושתתים על עליונות גזענית.
    העניין הוא הצלחתה העצומה של הציונות (כמובן בעזרתם של המעצמות האינטרסנטיות), להביא בני אדם, יהודים ויהודים לשליש ולרביע, שמצבם התדרדר מסיבות שונות, רדיפות גזעניות או כלכליות גרידא, ולהבטיח להם בטחון יחסי במחיר נמוך יחסי ועלייה ברמת חייהם. במילים אחרות הסיבות החומריות ולא האידיאולוגיה הן שיוצרות את התמיכה העצומה שהמדיניות הציונית זוכה לה. לכן, כל זמן שיחסי הכוחות נראים כאלו שאין כל אפשרות לערער על השליטה הציונית על הפלסטינים ועל האזור כולו אין כל אפשרות לשלום, אם זה תלוי בישראל, כפי שהמאמר קובע.
    בטווח הארוך כלוב הזהב הזה עלול לההתפוצץ ברעש אדיר על הראש של כולנו.

  14. עקיבא אור הגיב:

    13/5/2010

    בתגובתי הקודמת נקטעה הסיפא. אני מצרף אותה.
    ===========================================

    שקיעת הציונות כאידיאולוגיה ומוטיבציה ועלית הישראליות כאידיאווגה ומוטיבציה הם שני תהליכים ארוכי טווח מקבילים ששום סטיות זמניות קצרות מועד לא יעצרו אותם.

    ב-1962 פינה נשיא צרפת, גנרל דה-גול, מיליון צאצאי מתנחלים צרפתים מאלז’יריה.
    הם חיו שם 150 שנה.

    זה מלמד שעם לחץ מתאים אפשר תמיד לפנות אלפי מתנחלים יהודים היושובים בגדה 40 שנה.
    אם לחץ מקומי לא מספיק לכך יכול תמיד לחץ חיצוני להשיג אותה מטרה.

    במקום להפנות את עיקר המאבק נגד האידיאולגיה הציונית ראוי להפנותו נגד האידיאולוגיה של המתנחלים הדתיים ונגד ה"ביטחוניסטים" למיניהם.

    ייתכן שרק לאחר מלחמה חדשה בה ירד על ישראל גשם טילים שיפגעו בכל מקום בארץ יבינו רוב הישראלים שבלי הסכם שלום עם הפלשתינאים הם יאלצו תמיד להתכונן למלחמה נוספת.

    עבור רוב הישראלים כיום ציונות היא דחליל אידיאולוגי מאחוריו מסתתר שיקול ביטחוניסטי או שיקול דתי.

    את המאבק האידיאולוגי יש לנהל נגד שני אלה.

    עקיבא אור

  15. ק.א. הגיב:

    תוספת.
    העובדות, המצב, המציאות כפי שהיא אינה מותירה ספק כי השלטון פושע. פשיעתו מגוונת וחובקת כל. יש הסובל ממנה ברגע זה פחות ויש הסובלים יותר ויש שעוד יסבלו. ההכרה בכך מחויבת ההגיון הישר. מי שרוצה יכול לדון ולשאול על הפשיעה הזו:
    1. מהם גילויי הפשיעה השלטונית?
    2. ממה נובעת הפשיעה זו?
    כלומר האם מסתתרת אידיאולוגיה של ממש מאחורי הפשיעה או שזה טירוף או סתם פשיעה לשמה.
    3. האם מידתה של פשיעה זו והשלכותיה החברתיות, כלכליות, בריאותיות וכו’ עוברת סף כלשהו אשר יכול להחשב כמתקבל על הדעת.
    4. מהי המגמה של פשיעה זו כיום?
    האם היא בנסיגה או בהתגברות? מהם הגורמים מאחורי שינויים אלה?
    5. האם קיימת הכרה בציבור ששליטיו פושעים?
    6. האם הציבור עצמו לא הושחת כבר ואינו יודע להבחין בין התנהגות סבירה לבין ברבריות?

  16. asher frohlich הגיב:

    כותב המאמר,"מסביר" לנו שהגורם המרכזי לסכסוך בין שני העמים כאן וחוסר פתרון הוא"בשליטתה המלאה של התודעה הציונית".אין הסבר זה יכול להיות יותר רחוק מניתוח מרקסיסטי.
    על פי הכותב,להתודעה,לאידאולוגיות,למחשבות חיים עצמאיים משלהן,ולמציאות הקונקרטית,ליחסי הכוחות במאבק על קיום,על רווחה,על החיים עצמם,פשוטו כמשמעותו,תפקיד משני,שולי,לא רלוונטי,לא מכריע.
    גישת הכותב הנה גישה אידאליסטית במהותה וכזו,לא יכולה להסביר כלום.היא הופכת סובב עם מסובב,סיבה עם תוצאה,חלום עם מציאות.
    הכותב גם גולש לפסים דמגוגים על ידי כך שמשתמש במושג "כיבוש הארץ" בפרוש משווה וזהה בין הימין הציוני לשמאל הציוני.ידוע לו היטב שמושג "כיבוש המדבר" כוונתו לכיבוש האדם מול כוחות הטבע,לכן למילה "כיבוש" היא לא רק גזילת אדמה של אחרים ובפרוש נרחב היא גם "כיבוש הביצות,השממה,הפרכת השדות והיערות.
    הכותב שוכח גם שעבור כל איש שמאל,אין בעלות פרטית או לאומית על הקרקע.כל קרקע,כל משאב טבע,כל כדור הארץ,שייח לכל בני אנוש שיעבדו אותם.לא לגוזלים,לא לאדונים הפאודלים,לא לאפנדים,לא לבעלי ההון,ולא משנה אם הם ערבים,יהודים,אפריקאים,או סינים.
    הכותב,כמו רבים "אנטי ציונים אבסולוטים",עדיין חיים בתקופה טרום גלובאלית,טרום קפיטליסטית,בתקופה הפאודלית,או במקרה הטוב,בתקופה של "שחר האומות".
    גישתו של הכותב אינה מקדמת כלל אף פתרון אלא מרחיק אותו,כוון שאפילו על פי גישתו האידאליסטית מבקש התאבדות של זהות עצמית ,דבר שכל אדם שפוי לא יהיה מוכן לקבל.

  17. לא פאשיסט הגיב:

    דומני שהכותב לא יודע מהו פאשיזם.

  18. asher frohlich הגיב:

    צודק אביחי .מנפפם ב"צדק האבסולוטי" שייכים לאידאליסטים למיניהם,יפי נפש שלא מבינים את המציאות או לא רוצים להבין אותה ומעדיפים להתחבא בעולם של פנטזיות וחלומות שבסופו של דבר,משרתות בפועל את האי-צדק הכללי.
    מארקס ואנגלס הסבירו זאת היטב ב"אידאולוגיה הגרמנית" ובביקורת על הגל וממשיכיו,שכותב המאמר נמנה בינהם,בלי להיות מודע לכך.
    בובר אומנם בשפה ובמושגים אחרים מאשר מארקס ואנגלס הצליח להבין את המציאות כפי שהיא,בלי תוספות ובלי שיפוצים.
    כותב המאמר מסיים אותו בהזכור נוסף לגבי "אמונתו הציונית של הציבור הישראלי" כמכשול מרכזי לשלום.
    התקפות מכל הצבעים ומכל הסוגים על ה"ציונות" היום באופנה כדי להיות IN AND POLITICAL CORRECT ,נעשות בצורה עוורת,גסה ,מעוותת,דמגוגית,כפי שנעשה במאמר,במקום ביקורת מעמיקה,כואבת ומציאותית,כפי שעשה בובר,אינן משרתות תקווה לשלום אלא רק אלה שלא רוצים אותו,כי שלום אינו צדק אבסולוטי אלא פשרה,בדיוק כמו כל דבר אחר במציאות.

  19. דמוקרט הגיב:

    ניתוח נכון של העבר, ותחזית אכן עגומה לעתיד. אבל כדאי לזכור שעמים יכולים להניח את העבר מאחוריהם, אם הם מצליחים למצוא פתרונות הוגנים למצוקות ההוה.
    המוצא היחיד אולי, הוא אם ניתן יהיה לבצע התמרה במושג "ציונות" כפי שהוא נתפס בעיני הציבור, ולהפוך אותו פשוט להגדרה עצמית יהודית כלשהי בפלסטין, הגדרה מסוג אחר, שיושבת לצד הלאומיות הפלסטינית ולא על גבה.

  20. א.א. – בשל חוסר הבחנה, הטרוצקיסט יוצא צודק, אבל רק בחלק הראשון הגיב:

    בחלק השני, זו הציונות שבו אשר, כהרגלה, מסובבת את היוצרות לטובתה.
    כאשר ק.א. אומר "לו היתה הציונות אידיאולגיה היה אפשר למצא בה זרמים", הוא בטח לא מבחין בציונות זרם אחד מבין כל הזרמים הפוליטיים, אשר במימד האידיאולוגי, של המחנה האימפריאליסטי. כלומר, במסגרת שרשרת מלאה ניגודים של ארצות משעבדות ומשועבדות לטובת האינטרס המונופוליסטי הטבול בתוך תחרות ואנרכיה של בריתות הבורגנות הרב-לאומית באמצעות ארגוני-על – מעל, ותוך ניצול של, כל ריבונות – למען הישרדותו של ייצוא ההון הפיננסי על החשבון העממי, שאין לו ברירה אלא להילחם לאומנית באמצעות בריתות של סולידריות בין-לאומית חוצה גבולות – כמו, למשל, נאסריזם, פונדמנטליזם, מרקסיזם-לניניזם קפדן, מאואיזם (הזרמים הרביזיוניסטיים משחקים לידיי האימפריאליזם), שהם זרמים באידיאולוגיה עממית, בהבדל שלאחרונות סולידריות אינטרנציונליסטית, ללא שייכות, אבל גם ביחסן, לבורגנות הלאומית, לה משתייכת גם האידיאולוגיה הבוליבארית. "האחרונות" מחויבות להיצמד לשאלות המדעיות, הממשיות, הרחק מאלה הפילוסופיות, הערטילאיות, בזמן שלאידיאולוגיה הבורגנית הברירה הפוכה (אין לה ברירה אחרת, הרי שההון נמנע מלגייס מפורשות את ההמונים למען הצלחתו). עבורה, הערכים קובעים את הפראקסיס, אשר מפרש אותם על פי צורכי הקפיטל. אצלנו, האינטרס החומרי הוא זה שמבסס את הערכים, ולא להיפך. לכן, השאלות הפסיכיאטריות המובחנות על-ידי מ.ש. וההומניסטיות על-ידי ש.א. נגזרות מאלה האידיאולוגיות שחורצות את חותמן של הראשונות על פי האינטרס החומרי לשירותו הן (האידיאולוגיות) מגויסות לפותרן בין גבולות ההכשר של התנאים החומריים בהתפתחותם. בנושא הנדון, התנאים מעודדים פיתרון שמחסל את המשטר הציוני: "שאם השלום תלוי" בציונות "הסיכוי לשלום" אפסי, כי "לטווח היותר ארוך טמונה" בציונות "סכנה גדולה לישראל עצמה." אנג’לו איידן

  21. אביחי – על חוסר הבנת דבריו של בובר הגיב:

    חבל מאוד ששמואל אמיר מצטט את בובר מבלי להבין את אשר אמר, תוך דה-לגיטימציה ברורה:
    מתחיל אמיר לגבי האמירה של בובר "החיים, מעצם היותם חיים, כרוך בהם עוול" ואומר שאלו דברים פשיסטים תוך הצדקת השימוש בכוח ועוול במיוחד כלפי תושבי הארץ הקודמים – הפלסטינים.

    אבל לא כך הדבר:
    בובר מתאר מציאות בה רווח של האחד הוא ההפסד של השני, והוא מזהיר את הציונות מפני תחושת הצדק והעיוורון כלפי זה שממנו תילקח הארץ.
    מה יותר הומני מזה?
    הרי אמירותיו של אמיר על-כך שיש כאן הצדקת עוול של החזק כלפי החלש והשימוש בכוח ושל עוול
    – הן שקר ועיוות מוחלט. בובר מתכוון בדיוק להיפך: הוא אומר בעצם "דע לך שבכל פעולה שלך, מעצם היותך חי – יש בה עוול בלפי מישהו. עליך לדעת זאת תמיד, תוך ידיעה שתחושת הצדק שלך (דגש עח "שלך") היא שקרית ומתעתעת, כי בכל צדק יש אי צדק.
    בובר מוסיף שחיינו בא"י באים על חשבון הערבים, ובכך אנו עושים עוול, למרות תחושת הצדק, שהוא כמובן מוטעה מעצם העוול שעשינו.

    לגבי " נאלצים היינו לצמצם את המקום לדורות הבאים של העם הערבי" – אפילן ניסוחו של בובור את המשפט מראה על ההסתייגות והזהירות שבו: "נאלצים היינו"… הרי כל מי שקורא את זה (חוץ משמואל אמיר כמובן) מרגיש בצער ובחוסר הנעימות שבו.

    לסיכום – הלוואי והיו בנו יותר בובברים ופחות שמואל אמירים.

  22. מושון הגיב:

    מרטי ןבןבר מצוטט כאן כאומר את המשפט הבא ‘הרי אין הצדק על צדנו!’;

    לאחר מכן כותב שמואל אמיר שיש בדבריו של בובר הצדקת עוול של החזק כלפי החלש וסימני היכר של פשיזם. לי לא ברור איך דברים המתחילים במשפט ‘אין הצדק על צדנו’ יכולים להצדיק עוול ולהיות עם סמני היכר של פאשיזם.

    ניכר שממואל אמיר היה יכול להחליף את ציטוטי מרטין בובר בציטוטים של קארל מרכס. מהאמטה גנדי או איתמר בן-גביר, שהרי מסקנותיו לגבי הדברים נקבעו ונכתבו לפני שהציטוטים צורפו.

  23. לאיתמר מאנג’לו הגיב:

    הממשלות נופלות וה-"מנהיגים" יושבים בכלא בגלל התנגשות אינטרסים בין קבוצות שונות השואפות לגבור אחת על השנייה. וזה בזמן שאנחנו לא מהווים איום עבורן כי מפולגים למרות חולשותנו.

  24. לרועי גולן מאנג’לו הגיב:

    בכלי התקשורת, הציונים מנסים להציג את היהודים כמשפחה אחת על אף האינטרסים והפערים המתנגשים שביניהם. אין שקר גדול מזה. למרות זאת, אתה מנסה להציג את כל האזרחים כילדים במשפחה משותפת. מה עוד שהפערים בהצגה שלך מגיעים עד כדי גרימת הרס, גירוש וקטל לערבים במימדים ציוניים, כלומר, פשיסטיים.

  25. רמי יובל הגיב:

    בעקבות רועי גולן אני מציע את ההסבר הבא:
    שבחי הציונות:
    1. עם היידיש במאות האחרונות נקלע לצרה נוראה, והתוצאות מדברות בעד עצמן.
    הנסיון הבונדיסטי היה חסר סיכוי ואכן התגלה בדיעבד כחסר תוחלת. הרי הצורר לא פסח עליהם.
    3. גם הנסיון להתבולל לא צלח. הרי אפילו יהודים שהתנצרו והצטרפו לכמורה הוצאו מהשורות ונמסרו לתליין.
    4. אכן, רק הגירה יכלה להושיע את המיליונים שדינם נגזר.
    5. הגירה כפויה מצדיקה תפיסת מקום על חשבון מי שנכחים בו (כפי שהסביר בובר בדבריו המובאים על ידי בעל המאמר).

    חטאי הציונות

    1. התנשאות על עם הארץ ובנית מיתוס כוזב של עם נבחר והתהדרות ב"קושן" מזוייף, דתי ואתני.
    2. חוסר נכונות לשאת ולתת עם עם הארץ על הסדרים הוגנים וחתירה לעתיד משותף של שלום ורווחה. חוסר נכונות להסתפק בפחות מאשר דומיננטיות ו"ממלכתיות" על חשבון הפלסטינים.
    3. אימוץ הלאומנות האירופאית והפנייתה נגד תושבי הארץ.

    פרוגנוזה:

    לוטה בערפל

  26. איתמר לק.א הגיב:

    אהה, "קוף צייר ציור ברמה גבוהה כשל צייר אמן"…. ואללה, עכשיו הכל ברור.
    ואתה בטח משוכנע שמי שטען שכתיבתך היא חסרת ערך – חושב עכשיו אחרת, נכון?

    חוץ מהשטות הנ"ל לא אמרת בעצם כלןם (הפלא ופלא):
    "מערכת שלטונית יכולה להמצא ברקבון מוחלט ללא המצאות פשיעה מאורגנת בה",
    אז רגע, פשיעה כזו ישנה כאן או אינה?
    האם אתה מתכוון לפשיעה כלכלית נוסח הולילנד או פשיעה צבאית אלימה, נאמר הכיבוש?
    מדוע אינך אומר כלום מלבד ססמאות נבובות?
    איך תסביר שכל הפשיעה נחשפת ויוצאת לאור, והכל גלוי ונתון לשיפוט הציבור?
    אם אצלנו מדובר ב"פשיעה אידאולוגית" ו"טירוף", איך תכנה מקומות בהם הפשיעה חמורה הרבה יותר, דוגמת צפון קוריאה, קולומביה וכו’?
    אתה בכלל מעוניין לנהל דיון רציני?

  27. איתמר לק.א הגיב:

    הרצחת וגם ירשת?

    לא רק שאתה "אוכל לנו את הראש" בשטיפת מוח לגבי הפשיעה בשלטון, הפשיעה בציבור, הפשיעה בכל מקום –
    אלא אתה גם מטיל עלינו, הקוראים המסכנים של תגובותיך המתלהמות, את מלאכת ההוכחה.
    עכשיו עלינו למצוא בשבילך מהם גילויי הפשיעה עליהם אתה כותב.
    פעם נהג פלוני לטעון טענה ואז לנמק,
    היום הוא טוען ואני הקורא צריך לנמק…

    האם יש לך משהו אחר לעשות חוץ מאשר לכתוב בדותות מתלהמות ואז לשלוח אותנו לנסות להוכיח אותן?

    לתגובותיך מה-5.5 קשה בכלל להתייחס משום שהן מכילות קבוצת משפטים חסרי הקשר והגיון, סתם רצף מקרי של מילים תחת מסווה של ביקורת.
    מה זה: "מצב בו האזרח מוסר את רוחו ונפשו למנהיגיו מתוך פחד, טשטוש ופרופגנדה. עינוי איטי ונסתר. הכנעת התודעה בטפטוף"?
    רגע, אתה מתכוון כאן בישראל?
    מקום בו ממשלות נופלות על ימין ועל שמאל? מקום בו העיתונות והציבור צמאים לראות ולקרוא על מנהיג שסרח, נאשם, נשפט, בעל קלון, יושב בכלא…
    זה מצב בו "האזרח מוסר את רוחו ונפשו למנהיגיו"?
    לא חבל על בזבוז הזמן והפיקסלים הגלומים בכתיבתך השיקרית?

  28. רועי גולן הגיב:

    מהתכחשות להתחדשות

    בובר ניסה כל חייו להוביל תפיסה של שחרור לאומי שאהבת האדם – כל אדם באשר הוא – עומדת במרכזו. לזהות אותו עם פשיזם או נאציזם זה אונס נוראי של הטקסט, שזה משהו שטוב לעשות אם המטרה היא לבעוט בציונות עד מוות בכל מחיר וללא קשר לאמת או למה שטוב עבור עמי הארץ.

    אם לאמת יש משמעות, את המסר המקורי של בובר אפשר למצוא בכתביו ונאומיו הרבים (לדוגמה בספר "ארץ לשני עמים").

    בינתיים בוא ניצור איזשהי תקווה או כיוון להמשך. ‘אם השלום תלוי בישראל הסיכוי לשלום קטן ביותר’ – איזו מן מסקנה זו? בשביל מה לכתוב מאמר שמוביל למסקנה כזו – את חוסר האמונה בשלום יכול לספק כל עובר אורח ויש ממנה די. היאוש הוא דלק נהדר לכיבוש ולקפיטליזם ולניכור הולך וגובר.

    איך ניצור חברה שבה האדם בן-חורין, איך נאפשר שחרור לאומי ראוי ומוסרי לעמי הארץ?

    מה הדרך?

    —-

    כשיוולד לי ילד אני אוהב אותו מאוד. הוא יגור בביתי ויאכל מהאוכל שאכין לו, נדבר, נשחק ונצחק. ואז יוולד לי ילד נוסף. גם אותו אוהב, מאוד מאוד. נכון שהילד הראשון בא קודם, אבל לילד השני גם יהיה מקום. מהילד הראשון אבקש להבין, ולתת מקום, ולחלוק את המרחב והמזון והצעצועים ואותי. אם הוא לא יסכים, אדבר איתו ואשכנע, אבל לא אוותר בשום אופן על מקומו של
    הילד השני, כי גם הוא בני.  

    הילדים שלי יריבו, יהיו רגעים קשים, אבל אני מאמין שגם יאהבו אחד את השני, ומתוך כך ימצאו את הדרך לחיות זה עם זה בשלום, בבית אחד, ובתוך קשר חם ואוהב. הרי הם אחים.

  29. ק.א. הגיב:

    לאיתמר.

    טענה ראשונה: מערכת שלטונית יכולה להמצא ברקבון מוחלט ללא המצאות פשיעה מאורגנת בה.

    טענה שנייה: קוף צייר ציור ברמה גבוהה כשל צייר אמן.

    זה נכון ששתי הטענות הנ"ל יכולות להיות אמת.
    א ב ל, ההסתברויות לכך שואפות לאפס.

    אגב שים לב שבסעיף 6 כבר לקחתי בחשבון תגובות כשלך.

  30. לרמי יובל מאנג’לו הגיב:

    1. התרבות היידיש פרחה בסוציאליזם כמו כל תרבות אחרת.
    הנסיון הבונדיסטי הוכיח כי השמאל בציונות הוא מירמה ובדלנות.
    3. גם הנסיון להתבולל הבליט את הצורך למאבקים מאוחדים של הכוחות הפרוגרסיביים למען הסוציאליזם.
    4. אכן, רק הגירה יכלה להושיע את המיליונים שדינם נגזר.
    5. הציונות כולה מצדיקה תפיסת מקום על חשבון מי שנכחים בו (בובר וציונים "קלים" אחרים לא מהווים שום ייחודיות). הגירה כפויה, מאז העבדות, שירתה רק את בעלי העושר.

    בצד השני יש להוסיף שבעלי ההון הפיננסי, כלומר, הבורגנות הרב-לאומית, כלומר האימפריאליזם הוא השולט באישראלים, אשר באמצעותם הציונות מאפשרת לו לחתור לשליטה דומה כלפי כל "המזרח התיכוניים".

    בלי להוסף נתונים חשובים אחרים, הפרוגנוזה לוטה בערפל לא עוד.

  31. לאיתמר ולק.א מאנג’לו הגיב:

    הפשיעה הקפיטליסטית ממשיכה גם בתקופות ראשונות של החברה הסוציאליסטית, עובדה שזו האחרונה נאלצה להעניש הרבה פושעים באיחוד הסובייטי (עד 2.4% מכלל האוכלוסייה).

    השאלה היא פוליטית, ולא מצטמצמת בתחום הפלילי או כלכלי או ערכי או אחר, אלא מחבקת את כל התחומים באופן פוליטי, כלומר על פי אימות מימדי התנגשות והשתלבות שבין האינטרסים המעמדיים השונים בקרב קבוצות אוכלוסיה מגוונות.

  32. לאנג’לו מאיתמר הגיב:

    אתה כבר מתאר מצב בו ישראל מתנהלת כמו מדינה מערבית לכל דבר: "הממשלות נופלות וה-"מנהיגים" יושבים בכלא בגלל התנגשות אינטרסים בין קבוצות שונות השואפות לגבור אחת על השנייה. וזה בזמן שאנחנו לא מהווים איום עבורן".
    מה עדיף? שתהיה רק קבוצה אחת חזקה בשלטון?
    לפחות במלחמה בין הקבוצות מתגלים המושחתים לעין כל. אתה חייב להודות שזה טוב יותר מאשר במדינות דיקטטורה דוגמת סוריה.

    אגב, אני גם לא בטוח שמדובר בכמה קבוצות מושחתות. כניסתם של הירשזון ובניזרי לכלא, כמו גם חקירות אולמרט וג’קי מצא ממס הכנסה מוכיחות שמדובר במערכת חקירה ללא משוא פנים, והנה התעופפה לך תיאוריית ה"קבוצה כנגד קבוצה".

    תן קצת קרדיט למערכת אכיפת החוק כשזה מגיע לה, ותפסיק להיות כזה "קוטר".

  33. ק.א. הגיב:

    לאיתמר.
    הויכוח ביננו הוא על לא פחות מאשר ראיית המציאות כפי שהיא.

    אני מתכוון לפשיעה ברמות הגבוהות ביותר כולל פשיעה נאצית. הפשיעה השלטונית היא יחידנית (קבלן נותן שוחד לפקיד) והפשיעה היא מערכתית (כיבוש, עינויים וחיסולים בשם העם היהודי). כמו כן מלמחמת בוש-בלייר בעירק והמשכה היא פשע שלטוני מאורגן. המערכת רקובה (לא רק בישראל) הן כיחידים המובילים אותה והן כמערכת, וסופה שואה.

    אולם אתה אינך מסוגל בשלב זה (או אינך רוצה) לכנות את מה שהעיניים והאזניים שלי רואות ושומעות במונחים בהם אני משתמש. כלומר אנחנו רואים את אותה המציאות אבל אתה קולט אותה בנפשך אחרת ממני (לפחות כך אתה מצהיר). אם אתה ישר ואומר את אשר באמת על לבך אזי תפיסתך אינה מייצגת משהו שאני יכול להסכים לו. אני צופה שבחלוף הזמן (ואם לא נעלה השמיימה בפטרייה יפה עד אז) דעתך תנוע, לאט אבל בטוח, לכוון דעתי. שמור על עצמך. אנחנו שנינו למרות אי ההסכמה ביננו באותה הסירה.

  34. asher frohlich הגיב:

    לפני 100 היה זה בר בורוכוב שנתן תשובה ברורה לכל השאילות העולות בדיון זה :

    \"הסוציאליזם עבור העם היהודי לא יוכל להתגשם ללא הציונות,והציונות לא תוכל להתגשם ללא סוציאליזם".

    מה שיש לנו היום בארץ זו קריקטורה מכוערת של הציונות,גזענית,לאומנית,ועל כן היא לא הציונות,כמו שהמשטר של סטלין היה קריקטורה מכוערת של הסוציאליזם ולא היה סוציאליזם.
    שתי קריקטורות אלה לא שייכות ולא פוסלות בכלום את הרלוונטיות ואת תוקפן של הסוציאליזם ושל הציונות,בעולם בו האנטישמיות והניצול מרימים ראש שוב ושוב.

  35. לאיתמר מאנג’לו איידן הגיב:

    שום תיאוריה ושום קרדיט!

    החשוב ביותר למערכת אכיפת החוק הוא להגן על האינטרסים של הקבוצה החזקה ביותר, אבל גם היא נגוע התנגשויות. הנורמות למינוי שופטים, למשל, נובע מניסיון למתן את ההתנגשויות האלה.

    כל אלה שאתה מינת ועוד אחרים יכלו לעשות את שלהם ללא הפרעה שהי משך שנים רבות.

    גם בסוריה יש ניגודי אינטרסים מעמדיים. אין מקום בעולם בלי ניגודים שכאלה.

    אלה הם לא יותר מאשר אחד ממרכיבים בהתנאים החומריים שמתפתחים בכל חברה. ואם אנחנו לא יודעים איך לנצל את כל המכיבים למען האינטרס של מעמד הפועלים, אז אנחנו קומוניסטים טובים רק בלדבר ולדבר, ולדבר עוד.

    אחרת, יש סכוי טוב שהפועלים יהיו רק קבוצה אחת חזקה בשלטון. וזה עדיף לפועלים, ולא למי שמעוניין לחלוב אותם ואת העמלים האחרים.

  36. קורא אנגלי הגיב:

    אנג’לו טוען שהמניע לפשיעת השלטון הוא בעיקרו "פוליטי". זה טיעון סביר ואפשר שהוא ההסבר ההיסטורי. אני די נוטה לקבל את זה אם כי אינני שלם.

    בעיני חייב להיות מרכיב חשוב נוסף. השנאה לאחר, האלימות השבטית הקולקטיבית, הערצת כלי המשחית והצבאיות. זהו המרכיב לליכוד (ובמקרה זה גם שמה של מפלגה…) ההמון, או מה שמאפשר את ההוצאה לפועל של אותן השאיפות. גורם זה מעורר שאלות יותר אצלי ואולי גם אצל מיכאל שרון. לאמור השקידה השלטונית על טיפוח התשתית הנפשית שמאפשרת יציאה להרפתקאות דמים בכל רגע נתון.

    הגורמים הפוליטיים שאנג’לו מציין בהחלט קיימים אך אינני יכול להתעלם מהסאדיזם הלאומי כעובדה חברתית והיו (ועוד ישנם) מנהיגים ברבריים סאדיסטיים (אני אומר זאת למרות שאין לי כלים מקצועיים להערכת פרופיל אישיותי).

    לכן בשלב זה אני מסכם שבמערכת הקרימינלית ישנם אלמנטים (הנהגת העל) מכוונים אשר מודרכים מאינטרסיים מעמדיים, גיאופוליטיים, אימפריאליסטים (על פי גישת אנג’לו). אבל לא ניתן היה להוציא לפועל את זממם ללא קיום הנהגת ביניים ביצועית, עם מרכיבים פסיכופתיים, השותפה ביודעין או שלא ביודעין לפרויקט העל.

    אולי לשם ניתוח נוסף ננסה לבודד את הגורם הפוליטי מהגורם החולני ונשאל האם הפשיעה השלטונית יכלה להתקיים כפי שהיא מתקיימת רק עם אחד מהם? מכיוון שקשה קצת לראות שללא הגורם המכוון\הפוליטי הדבר יכל היה להתקיים זמן רב אנג’לו אולי צודק. הדואליות הזו מעניינת ואני מודה שלא חשבתי על זה מספיק. אולי אילו הן שתי פני יאנוס של הפשיעה השלטונית, ככותרתו של מתן קמינר במאמר השכן.

  37. אנג’לו איידן הגיב:

    קורא אנגלי נוטה, למרות שבעיניו "חייב להיות מרכיב חשוב נוסף", לקבל את הטיעון שהמניע לפשיעת השלטון הוא בעיקרו פוליטי בתור "טיעון סביר ואפשר שהוא ההסבר ההיסטורי" או, במילים אחרות, שההסבר המדעי בהחלטות מדיניות וביישומן מתמצא באינטרסים מעמדיים וביחסי הגומלין שביניהם. אני חוזר ומציע לשקול שני מרכיבים חשובים נוספים, ולא רק "מרכיב חשוב נוסף" אחד: התנאים החומריים בהתפתחותם – שזה "המרכיב העיקרי" במובן שהוא הקובע את דרגת הבשלות של שני המרכיבים הנוספים וזה הוא שנושא את האמצעים המשמשים אותם ואת התפתחותם או גסיסתם – והמרכיב השני, שצומח על פי הכשר אישורם, של התודעה, הן זו הפרוגרסיבית והן זו הריאקציונית. כאן, יש לציין כי קורא אנגלי מזהה את זו האחרונה (השנאה, הערצת כלי המשחית והצבאיות, טיפוח התשתית הנפשית [שאיפתית, זה יותר נכון], מנהיגים ברבריים סדיסטיים וכן הלאה) על תקן של "מרכיב חשוב נוסף". אף אחד (גם לא אני) המציא את כל זה. כל זה התגלה לראשונה לעיני קרל מרקס שהתאמץ להוכיח, להמחיש ולבסס מה ששימש את יישום המהפכנים – קודם באמצעות הנהגת לנין ואחר כך בהנהגות אמינות שהמשיכו באותה הקפדנות. למשל, מה שניראה פסיכופטי להתבוננות של קורא אנגלי היא הדרך היחידה הנותרת להישרדותו של המשטר הציוני על פי האישורים וההכשר שהוא מסוגל לקבל מאדון ‘התנאים החומריים בהתפתחותם’. אילו, או אם בטעות, הארגונים הציוניים יחרגו מהדרך "הפסיכופטית" (בלי לדכא את תודעת ההמונים, למשל), סופם יתקרב לקרתם במהירות גדולה יותר – בקיצור, אין לציונות ולאימפריאליזם ברירות מגוונות. גם לנו אין. זה שאנחנו עושים שטויות, אנחנו משלמים עבורן. [דרך אגב, עדיין לא הבחנתי במישהו שהבין מה שנתן קמינר ניסה להסביר. ויש לציין כי, למרות שהשתמש במוסג "דיאלקטיקה" באופן שגוי, נתן היה ברור למדי].

  38. איתמר לאנג’לו הגיב:

    מעניין אותי לדעת לאיזו חברה סוציאליסטית אתה מתכוון באמירה "עובדה שזו האחרונה נאלצה להעניש הרבה פושעים (קפיטליסטים) באיחוד הסובייטי, עד 2.4% מכלל האוכלוסייה".
    אתה מתכוון למה שקרה בבריה"מ בין מלחמות העולם?
    אם כן, הרי שזה היה הכל חוץ מאשר "הענשת פושעים" , מפני שגדולי הפושעים היו המענישים עצמם. מן המפורסמות היא שמהפיכה היא ההזדמנות הטובה ביותר בכדי לחסל חשבונות ולבסס שלטון איימים, בדיוק כמו שקרה ב"באיחוד הסובייטי" שלך.

    לגבי אכיפת החוק ואינטרסים של קבוצות: לא ברור לי כלל איזה אינטרס משרתת המשטרה ובעיקר היחידה המרכזית לפשעים חמורים.
    הרי הם הגיעו גם עד אילי הון דוגמת גאידמק ודנקנר, אז הם לא משרתים הון.
    בשב"כ יש "יחידה יהודית", אז הם לא משרתים את הימין המתנחל. גם בית המשפט לא שירת כל-כך טוב את השלטון והימין, אחרת לא היו נזעקים דניאל פרידמן וחבר מרעיו לשנות את השיטה.
    אז מדוע לא תודה שיש כאן ניצוצות של שלטון חוק בלתי תלוי?

  39. איתמר לק.א. הגיב:

    לשמחתי אין בין טענותיך ובין המצב בישראל הרבה מן המשותף:
    פשיעה נאצית כידוע ישנה אולי במקומות כמו דארפור, שם מתבצע טיהור אתני מתוכנן ע"י חיסול מאות אלפי אנשים, ואין הדבר זהה לכיבוש כאן:
    העינויים נאסרו לא מקבלים גושפנקא מבית-משפט (זכור לך דבר כזה בגרמניה הנאצית?)
    ויעדי החיסולים הם אנשים שלא היו מבייישים בעצמם את פלוגות ה-SS (בצורה אירונית מדובר בממשיכי דרכו של הנאצי המופצי חאג’ אמין אל-חוסייני..)

    מכיוון שהמערכת בישראל הרבה פחות מושחתת ממערכות מקבילות ברוב מדינות העולם (מדינות בריה"מ לשעבר, אפריקה והמזרח התיכון) – הרי שהשואה תקרה בערך במאה מדינות קודם שתגיע לכאן.

    הפשיעה שאתה קורא לה "נאצית" הולכם ומצטמצמת בעולם עקב ריבוי אמצעי התקשורת והיכולת לביקורת "מעבר לים".
    הנאצים עשו את מה שעשו מפני שהמציאות הדיווח והמעקב לפני שבעים שנה איפשרה להם זאת, ולכן רק באזור כמו דארפור זה מתאפשר היום.
    כידוע, עזה היא אזור מדווח ומרושת היטב בעיתונאים ונציגים כאלה ואחרים, ולכן תנוח דעתך – המרחק ביו הכיבוש בשטחים לבין שואה הוא גדול כמעט כמו המרחק בינך ובין הגיון בריא.

    לכן הפשיעה המטרידה באמת היום היא זו הכלכלית דווקא, המאיימת לפורר משטרים ומדינות. אם כבר, אז זאת השואה שבדרך.

  40. אנג’לו איידן הגיב:

    כפופים לתנאים, ישנם גורמים פעילים נוספים, כמו שאיפות ודחפים (נקמה או ייצר ההישרדות, למשל), אבל מידת השפעתם של המניעים נחשפת באמצעות "…הגילוי המרעיד אדמות של המרקסיזם, אשר קידם את המהפכה במדעי החברה," כתב הרפל בראר (בעמוד 189 של מחקרו "האימפריאליזם הוא קפיטליזם נרקב, טפילי וגוסס" – 1997), "זה הגילוי שבתמצית מרקס ביטא, לפני זמן רחוק עד ינואר 1859, במילים הידועות היטב, ושאין לשכוח אותן, הבאות:
    "בייצור החברתי של הקיום שלהם, בני האדם נכנסים אל תוך יחסים מוגדרים, שהם בלתי תלויים לרצונותיהם, דהינו, יחסי הייצור ההולמים את השלב נתון בהתפתחותם של כוחותיהם החומריים בייצור. כלל יחסי הייצור האלה, מהווה את המבנה הכלכלי של החברה, היסוד הממשי, עליו צומח את המבנה העל הפוליטי והמשפטי ואליו [ליסוד הממשי, כלומר למבנה הכלכלי של החברה] מותאמות צורות מוגדרות של תודעה חברתית. אופן הייצור של הקיום החומרי מתנה באופן כללי את התהליך של הקיום החברתי, הפוליטי והרוחני. זו לא התודעה של האנשים היא שקובעת את קיומם, אלא להיפך, קיומם החברתי הוא-הוא אשר קובע את תודעתם. בשלב מסוים של ההתפתחות, כוחות הייצור החומריים של החברה מגיעים לידי התנגשות עם יחסי הייצור (או – מה שזה פשוט הביטוי המשפטי בשביל להגיד את אותו הדבר – את יחסי הקניין) השרויים במסגרתם [של יחסי הייצור עצמם] בה הם [כוחות הייצור] פעלו עד הלום. מתוך צורות התפתחותם של כוחות הייצור, היחסים האלה מבצעים תפנית עוד בהיותם בין הכבלים. אז מתחילה התקופה של המהפכה החברתית." (קרל מרקס, הקדמה ל-"השתתפות בביקורת על הכלכלה הפוליטית"). גילוי זה, לאור יחסי ייצור אימפריאליסטיים של ימינו, מגמד את המניעים למקום הראוי להם.

  41. ק.א. הגיב:

    אנג’לו הבעיה התיאורטית שיש לי עם הגישה שלך שהרעיונות תמיד משאירים את מבצעיהם שפויים. לשיטתך כל עוד הם רודפים אחר האידאות שבהן הן משוכנעים כאמת אז הם נשארים ברמה "הפוליטית" ואין זה משנה כמה עריצות, זוועות וסבל ישררו בעולם. לפי השקפה זו תמיד נוכל לזרוק את האחריות על הפוליטיקה, או על הנארטיב אם תרצה.

    בסופו של דבר משהו צריך לשכנע את העולם להתעצב לפי אותם הרעיונות. השכנוע הזה לא בא בקלות. ישנם כאלה שדרכם אצה להם והם מרגישים שאין להם ברירה אלא להשמיד חצי עולם כדי לבנות עולם אחר. מתוך הסדר האידאי (ואפילו בעל הכוונות הטובות) עולה כאוס של טירוף מערכות והמטרות הראשונות נשכחות או מקבלות עיוות רציני והדבר נגמר בקטסטרופה. העולם אז נרגע שוב עד שבא תיאורטיקן חדש (בעל כוונות טובות) והעסק מתחיל מחדש…איפה שהוא בתהליך ההגיוני (הפוליטי) משהו נשבר וחוקי המשחק משתנים והאדם תמיד חוזר אל הטירוף הנעים והטוב. האם אנחנו אבודים?

  42. איש עם שפם הגיב:

    למה אין כאן מגיבים ערבים/בדואים?
    זה אתר שמאל ליהודים בלבד???

  43. ק.א. לאיתמר הגיב:

    "לכן הפשיעה המטרידה באמת היום היא זו הכלכלית דווקא, המאיימת לפורר משטרים ומדינות. אם כבר, אז זאת השואה שבדרך"

    אם תרשה לי איתמר זה מה שמנסים להגיד כאן –
    שהפשיעה הכלכלית היא הפשיעה הנאצית (וההיפך!)
    ההבדל בין פשיעה צבאית לכלכלית הוא רק הספין.
    אלו שני צדדים של אותה המטבע. הפשיעה הכלכלית לובשת צורה לפי הצורך. פעם שיעבוד עבדים ופעם כיבוש מדינות והרג. הכל לפי צרכי השעה האימפריאליסטים. זה מה שיגיד לך אנג’לו וגם אני. אני שאלתי על המניעים לפשיעה הזו. אנג’לו רואה את הגורמים כ"פוליטיים" ואני רואה צורך בהרחבה של זה.

    כך או כך השחיתות הכלכלית היא שחיתות צבאית.
    דוגמה: מדינות הרי מייצרות נשק…נשק הוא מוצר…מוצרים צריכים להמכר…נדרשת מלחמה….המושחתים מכינים את העם לאיום….מזהים "ארגון טירור"…שולחים את הצבא להלחם בעבור מטרה "קדושה" (בד"כ זה "להביא חירות ודמוקרטיה לעם מדוכה") …מיליונים מתים…אבל יש עבודה במפעלי הנשק והתעשיות הבטחוניות…והנה הופ…הכלכלה התמימה הפכה לרצח…
    השחיתות המדינית (כלכלית) חיש קל הופכת לפשיעת דמים. אפילו במקורות היהדות אם איני טועה כסף ודמים הן מילים נרדפות… אז 60 שנה מדברים על בטחון ישראל ואתה האמנת שהם מעוניינים רק בבטחון…אופס טעות, טועים, טעינו…ישראבלוף…מר ברוך…אמריקה ורסנו אמריקה…

  44. נועם הגיב:

    מעציב לראות שהכותב והמגיבים מצטיירים כחמומים וצרי-נקודת מבט – בדיוק כמו עמיתיהם בצד הימני של המפה.

    איך אני יכול לקרוא ברצינות אמירות שהציונות היא בעיה פסיכיאטרית, עם אידאולוגיה פסיאודו-נאצית?

    ועם כל הכבוד לחטאים קדמונים כאלה ואחרים, חלק מרכזי מהציבור הציוני מנתח את המציאות כיום באופן תועלתני-קולקטיבי – מהן ההחלטות בהווה שימקסמו את התועלת של האין-גרופ שלו. בצורת החשיבה הזאת, עוולות עבר לא באמת מעניינות – הן בגדר עלות שקועה.
    לאזרח ישראלי יהודי שחי בישראל היום אין לאן ללכת. לא תמיד גם לסבא ולסבתא שלו שעלו לישראל היו אפשרויות אחרות.

    אם הציבור הפלסטיני היה גם חושב איך למקסם את התועלת שלו, אולי אפשר היה לשנות את המציאות לטובת שני הצדדים.

    כותבים כמו כותב טור זה, וכמעט כל המגיבים הנלהבים, תורמים לשיח שלא רק שאינו פרודוקטיבי – הוא גם גורם נזק בכך שהוא מתרכז באופן ארסי בדה-לגיטימציה שרק מרחיקה פיתרון ולא מקרבת אותו.

  45. לאיתמר מאנג’לו הגיב:

    מצד אחד, עלפי ההסבר שלך, מרגע כינונה, המדינה הסוציאליסטית מתפטרת מהפשיעה. אם כך, אז אפשר לחשוב כי אתה קומוניסט קיצוני שמרחיק לכת בתעמולתו למען קומוניזם דמיוני במציאות של ימינו. לכן אמורים להציע לך לא להפריז כי הגזמות מדרדרות ימינה.

    אבל, מן הצד השני, אתה גם מתייחס ל-"שלטון החוק", גם דמיוני, בישראל. וזה אף על פי שרשרת ערימות של תיקים משפטיים התומכים בהפרת החוקים – חוקים של ממשלות ישראל, שהן עצמן מחוקקות, תוך כדי כך שהן בעצמן מפרות, ותוך עידוד נרחב, כמקובל במשטר פשיסטי, בהפרת חוקים. אם אתה מגן על כל זה – גם בפנייתך לקורא אנגלית –, ובאותו הזמן מנסה לשכנע על "חוק בלתי תלוי" בישראל, אז, לא זו בלבד שאתה מתגלה כימני קיצוני, אלא ימני מפריז. לכן אתה יכול להמשיך בהגזמות כי אתה לא יכול להתדרדר עוד.

  46. איתמר לאנג’לו הגיב:

    אני אעשה סדר בדברי:
    המדינה הסוציאליסטית לא "מתפטרת מהפשיעה" אלא מתפטרת רק ממתנגדי המשטר, וזאת במסווה של התפטרות מהפשיעה. תכל’ס כפי שראינו בבריה"מ (כפי שכבר אמרתי) – גדול הפושעים היה מנהיג המדינה עצמו.
    ולכן איני קומוניסט קיצוני.

    לגבי שלטון החוק בישראל:
    אכן ערימות של תיקים לגבי כיסתוח הפרות חוק. אבל בניגוד לרוב מדינות העולם – כאן בישראל הפרות החוק ברורות כשמש וכל דכפין מוזמן לתבוע בבג"צ את התיישרות בממשלה ע"פ החוק.
    חשוב גם לציין שהחוק בישראל הוא מהמתקדמים בעולם, חבל רק שהממשלה מדשדשת אי-שם מאחור בנושא קיומו.

    אתה אומר "כמקובל במשטר פשיסטי", אבל עצם העובדה שאתה יכול לומר זאת מבלי להיכלא או להישלח לחינוך מחדש – מעידה על כך שאין כאן משטר פשיסטי, על אפך ועל חמתך.
    האם אני מגזים? עובדה היא שאתה עדיין כותב כאן את אשר אתה כותב, והשב"כ מתעקש משום מה לא להתדפק על דלתך.
    לכן הגוזמן כאן הוא לא אחר מאשר אתה.

  47. אנג’לו איידן הגיב:

    קורא אנגלית היקר,
    לא ידעתי. יותר מזה: אני עדיין משוכנע ש"הגישה" שלי בזה באופן מגזים להרבה "קומוניסטיים" בהנהגות, גם בספירה של מספריהם וגם בביקורת על רמותיהם, הן בארץ והן מחוצה לה. אני משוכנע בכך כי המאמצים שלי לרסן אותה מעייפים ביותר. משום מה (ואתה לא הגשת לי את הסיבות לכך) אתה משוכנע אחרת. משום מה אתה משוכנע כי שהאידיאות, ולא התוצאות המוחשיות עד כי אפשר לנתח אותן בדומה לניתוחים במעבדות כימיה ופיסיקה, מנחות את המסקנות לנכונות אצלי.

    יכול להיות שאתה רואה טוב ממני, אבל עודף רמזים בלתי ברורים בדבריך מונעים ממני לנסות ולתמוך בהבחנות שלך. אם אתה מתכוון למלחמה המתחוללת בארץ נגד המשטר הציוני, אז אנחנו לא אבודים – הציונות אבודה!

    דרך אגב, גם חלק מהתגובות שלי (גם אליך) צונזרו – כנראה שאנחנו לא כל כך בסדר.

  48. מבין עניין לאיש עם שפם הגיב:

    זה לא ליהודים בלבד אבל זה לאנשים שתומכים בשלום דו קיום ושיוויון…..

  49. לנועם הגיב:

    ודוקא השיח שאתה מנסה כאן להציע הוא הבלתי פרודוקטיבי משום שאתה טומן את ראשך בחול ומייחס בעיות המונחות לפתחך כ"חטאים קדמוניים כאלו ואחרים", כעוולות העבר שלא מעניינות.
    זה בדיוק מה שלא מקדם שום פתרון. עוולות העבר הם הפליטים שיושבים עכשיו לא בעבר שמחנות פליטים, האדמות שנשדדות יום יום והטרנספר הזוחל שמאיים כל הזמן על "הסכנה הדמוגרפית". אלו הבעיות שמאוד אקטואליות לפתרון פרודוקטיבי ואף אחד כאן לא מתכוון לפתור ואפילו לא לנגוע.
    ההצלחה היא שמסנוורת את הציונים וההצדקה לה היא האידיאולוגיה שאת שרשיה הגזעניים הכתבה מנסה להאיר.

  50. מבין עניין הגיב:

    סתם נקודה מעניינת:
    במשך כ 2000 שנה של גלות ישראל שליטים רבים היו לארץ הזו.הרומאים,הביזנטים,המוסלמים, הצלבנים, הממלוכים והעותומנים ודאי הכירו בחשיבות הדתית והאזורית של המקום הזה ובכל זאת לא הצליחו להכות בה שורש והארץ הקיאה אותם מתוכה ללא שהצליחו להשאיר עליה חותם משמעותי. שום מרכז עירוני שוודאי היה קיים כבר בתקופות אלו במקומות שונים חלקם קיימים עד היום.
    בספר ישעיהו כתוב: ‘והשמותי אני את הארץ, ושממו עליה אויביכם היושבים בה , ואכן התגשמות ההבטחה הזו נשמרה כבאורח פלא במשך 2000 שנה.
    בקוראןכתוב זיכרו עת אמר משה לעמו: ‘עמי, אל תשכחו את חסדי אללה לכם בהקימו נביאים ומלכים מקירבכם, שהעניקו מה שלא העניק לעם אחר מכל העמים, ועת ציווה לכם:’התקדמו בדרככם לארץ הקדושה אשר הבטיח לכם’" (הקוראן, "בשורת השולחן", פסוק 24, תרגום ד"ר אהרן בן שמש).
    ולסיכום לא רק שארץ ישראל שייכת לעם ישראל אלא גם עם ישראל שייך לארץ ישראל.
    ותחשבו על זה….

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים