הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 במאי, 2010 9 תגובות

In 1858 Marx writes to Lassalle that: “All in all, the present period is pleasant. History is evidently bracing itself to take again a new start, and the signs of decomposition everywhere are delightful for every mind not bent upon the conservation of things as they are.” (Shlomo Avineri, "The Social and Political Theories of Karl Marx", p. 254)

המובאה מתורגמת לעברית לנוחיות הקורא:


ב- 1858 כתב מרקס ללסל: "בסך הכול, התקופה הנוכחית היא נעימה. ככל הנראה ההיסטוריה שוב מכינה את עצמה לקראת התחלה חדשה, וסימני ההתפרקות הנראים בכל מקום הם מלבבים ביותר לכל בר דעת שאינו להוט אחר שימור הדברים כפי שהם." (שלמה אבינרי, "משנתו החברתית והפוליטית של קרל מרקס", עמ’ 254).


 מאחורי הקלעים של המשבר ביוון


עיצוב התקציב הלאומי מבוסס, בדרך כלל, על מעין פשרה בין אינטרסים מעמדיים מובהקים של השכירים והשכבות העממיות, מצד אחד, ובין בעלי ההון והבנקים מצד שני. ברור שאין מספיק משאבים לספק את הדרישות ואת הצרכים של שני המעמדות המתקוטטים עליהם. ההכרעה ביניהם היא פונקציה של יחסי הכוחות הפוליטיים תוך כדי התחשבות בנתוני רקע בינלאומיים.


הפתרון המקובל למחסור במשאבים הוא פניית הממשל ל"שוק ההון". ההלוואות המתקבלות עוזרות לדחות או למתן את ההכרעה בין המעמדות המתמודדים. בתחילת הדרך אין קושי והאשראי ניתן ביד נדיבה. תהליך זה מאפשר את גידול החוב הלאומי ובינתיים העימות בין ההון והעבודה נדחה.


הפיתרון הקל הזה נושא בחובו מלכודת (על היווצרות המלכודת ראו מאמרו של ריק וולף). בנקודה מסוימת המלווים מתחילים לפקפק ביכולתו של הממשל להחזיר את ההלוואות. הסימן הראשון לכך הוא הדרישה של המלווים לתשלום ריביות יותר גבוהות ובהמשך, ההון מסרב בפשטות להעניק אשראי חדש. כשפתרון הקסם של לקיחת האשראי נחסם, מסתבר שיש צורך באשראי נוסף כיוון שיש להמשיך לשלם ריבית על החוב והחזרת חובות הופכת לסעיף מרכזי התקציב.


בשנים האחרונות, אנו עדים להתפוצצות בממדי החובות הלאומיים של המדינות. החובות האלה הם לבנקים ולמוסדות פיננסיים בסקטור הפרטי. הבנקים מרוויחים מהלוואות, וכשהדרישה לאשראי גוברת בד בבד עם המשבר הכלכלי, רווחי הבנקים גדלים. ההיגיון היה מחייב שבמקום לקחת הלוואות מהבנקים ולהחזיר להם את החובות עם ריבית גבוהה היה הרבה יותר הגיוני מלכתחילה להטיל על ההון מסים ראויים.


לסיכום, באמצעות הרחבת החוב הלאומי הממשל מנסה למתן את המאבק המעמדי ומשפיע על הבנקים כל טוב. אך השיטה פועלת רק לתקופה מוגבלת. גוברת הסכנה שהממשל יהיה חדל פירעון וכל השאלות של המאבק המעמדי ניצבות מחדש בזירה המדינית בצורה מחריפה.


 מה הבעיה?


בהתחשב שיוון היא ארץ קטנה והמשק שלה הוא גורם צדדי בתמונה הפיננסית הכוללת, על מה כל ההתרגשות? למה הדאגה הזאת לנוכח הסכנה שמדינונת זו תפשוט את הרגל?


הספסרים והכרישים, המאורגנים במסגרת סקטור מיוחד של ההון הגדול, מחפשים בהתמדה טרף המגלה סימנים שהגירעונות שלו בלתי ניתנים לכיסוי. מכאן, "הכסף החכם" מייעץ לבנקים המלווים שיש להעלות את הריבית על ההלוואות או לחילופין להפסיק את מתן האשראי. בהרבה מקרים זרועות "הכסף החכם" הפועלות במסתרים מסוגלות להפיל ממשלות ולרושש אוכלוסיות שלמות. איש לא בחר בהן והן פעילות אמנם במדינות "דמוקרטיות" אבל ברור שההון קובע ולא השלטון.


לא יעזרו לו לראש ממשלת ספרד הצהרותיו כי עצם הרעיון שספרד עלולה לשמש טרף טרי לכרישים הנו רעיון הזוי. הוושינגטון פוסט כותב כי, "ספרד נמצאת במסלול הסערה המתקרבת ונתונה לרחמיהם של המשקיעים הגלובליים הפועלים על פי הלחצים הכפולים של פחד וחמדנות. החוב הלאומי של ספרד קטן באופן יחסי מאלה של ארה"ב וקנדה, אך המחלה המדבקת מאיימת גם על ארצות שהתנהלו בצורה אחראית וזהירה, אם המשקיעים ישנו את דעתם לגבי גירעונותיהן או יכולתן לשלם. היו דברים מעולם במזרח אסיה ב- 1998-1997 כשפיחות בתאילנד חולל משבר מקיף בקוריאה הדרומית, אינדונזיה וכולי."


הרבה יועצים מסבירים לממשלות שעליהן לנקוט צעדים לחסום את המגפה. אבל דרישה זו מופנית לגורמים שאינם חולמים לפגוע בהון ובזכויות היתר שלו. תמיד השאלה היא, "מי ישלם?". הפתרון הנפוץ בחוגי הון ושלטון באירופה היום, ולא רק בה, הוא שמעמד הפועלים, הפנסיונרים, המסחר הזעיר, השירותים הציבוריים ורמת החיים של הציבור הרחב הם הקורבן הקולקטיבי, היעד לקיצוצים.


 הרקע למשבר החוב במדינות המערב


המשבר הנוכחי, המתמקד היום באירופה, ראשיתו במשבר הפיננסי הפוקד את ארה"ב מ- 2007. לאחר שהשתוללות ההון הפיננסי הביאה את המשק לעברי פי פחת, נאלץ הממשל בארה"ב – ובוש ואובמה אינם שונים בנדון – להזרים למשק ולכלכלה סכומים אדירים כדי להציל את המשק ולהניע אותו מחדש. מדובר בכסף; הרבה כסף. ומאיפה לוקחים כסף? לווים מהבנקים! והרי מדובר באותם תאגידים פיננסיים שחבריהם נזקקו זה עתה לעזרת הממשלה במנות מסיביות (אמנם חלק של החוב המתרחב הוא באגרות חוב הנרכשות על ידי מדינות שונות, למשל סין. אך סיפור זה הולך ומסתיים כשצל מרחף מעל הדולר). התוצאה היא שהבנקים מתאוששים וקופת המדינה מתרוששת. הקופה הציבורית מתדלדלת ונאלצים להדפיס כסף שאין לו גיבוי במציאות. כך הגענו עד הלום. האירו גוסס, השטרלינג מקרטע והדולר, שהיה מקלט ליום סגריר, הפך למלכודת מסוכנת שאין כמוה. איך כתוב בעיתונות הכלכלית? אין השקעות בטוחות.


 פועלי יוון משיבים מלחמה שערה


אחרי שהבנקים החליטו על גזר דין אכזרי כלפי המשק היווני היה ברור שיש לגייס למען יוון הלוואות דרך הבוסים בבריסל. הדבר היה דחוף ובריסל נקראה להלוות כסף טרי לאתונה כדי שאתונה תשלם את החובות לבנקים, שרובם גרמניים וצרפתיים. זה שם המשחק. כדי לקבל את ההלוואות, על יוון לשפר את המאזן הלאומי. שיפור בהקשר זה משמעו הקטנת הגירעונות. הדרכים והשיטות מוכרות: קיצוץ בשכר, העלאת מסים כגון, מס ערך מוסף, קיצוץ עמוק בשירותים כגון, בריאות, חינוך, סעד ועוד.


אם העם ביוון אינו מוכן לבלוע את התרופות אזי יוציאו עליה חוזה לחיסול כלכלי ופיננסי. התקשורת מסבירה שאין לעם היווני אלטרנטיבה.


לפני מאות אלפי המפגינים הצהיר איש האיגוד המקצועי היווני: "לא נקריב עוד קורבנות למען הבנקאים, התעשיינים והמונופולים. אנו – מאוחדים כולנו יחד – נקריב לשם ההגנה על זכויותינו את חיינו; על מנת להגן על חיי ילדינו, שלא נאלץ למסור אותם לידי הניצול הברוטלי ביותר, כשהם כבולים בידיהם ורגליהם. לא נוותר על הישגינו. הם משקרים כאשר הם מתווכחים בנוגע לתוכנית החילוץ למדינה. זוהי תוכנית חילוץ למעסיקים, לבנקים, לבעלי הספינות, לאלה שהרוויחו מתוכניות החילוץ הקודמות. כך גם בנוגע לנושים הזרים, שיחד עם טפילי הפלוטוקרטיה יבזזו את ההון שעמנו ייצר בעשורים הבאים."


על פי המשאלים המתפרסמים בעיתונות היוונית והבינלאומית, הרוב המכריע של הציבור סולד מהתוכנית ומוקיע את הממשלה הסוציאל דמוקרטית המבקשת למלא אחרי כל הוראותיה הדרקוניות. כל המשקיפים מציינים את הזעם הפושה בקרב כל העם ביוון ואת התמיכה האדירה בהפגנות .


 פיצול קלאסי


הנהגת המאבק ביוון נמצאת בידיהם של האיגודים המקצועיים הקשורים בקומוניסטים היוונים ובגורמים שמאליים נוספים. מצד שני נערכו הסוציאל דמוקרטים ביוון, בהנהגתו של פפנדריאו, שהתייצבו למלא באופן מלא ובדייקנות את הוראות ההון הגדול, כדי "להציל את יוון". חלוקה זו מאשרת את הניסיון של השמאל המרקסיסטי הרואה בסוציאל דמוקרטיה רזרבה של השלטון הרכושני ולא מרכיב באלטרנטיבה חברתית ממשית. מספר מנהיגים במפלגתו של פפנדריאו אמנם פרשו מהמפלגה על רקע התנכרותה למאבק ביוון וזכו על כך להערכה חמה ביותר של הציבור.


יש פרשה נוספת שאין להתחמק ממנה. שלושה פועלים בבנק במרכז אתונה נשרפו למוות כתוצאה מהצתה מכוונת. זהות המציתים לא ידועה. לא במקרה החשד נופל על חלקים של התנועה האנרכיסטית הדוגלים באלימות. אבל אין לבטל אפשרות של פרובוקציה בידי הימין או סוכני השירות החשאי. הדאגה הוחמרה כיוון שלא נתקבלה הכחשה ברורה מהפעילים האנרכיסטים. בכל מקרה, הציבור הרחב, המפגינים וארגוניהם הוקיעו את המעשה.


 קפיטליזם "חמוד" יותר


לא מיותר, בהקשר הדיון שלנו, לציין שהיו קולות גם בשמאל שהתלהבו מהאיחוד האירופי. ידוע שאנטוניו ניגרי, אחד משני מחברי הספר "אימפריה", קרא להצביע "כן" במשאל על החוקה האירופית ב- 2005-2004. אל מול הטענות שהקפיטליזם בונה אחדות אירופית נאלץ השמאל להסביר שוב וגם במקרה האיחוד האירופי, שצירופם של גורמים קפיטליסטיים מונופוליסטיים במסגרת על-מדינתית אינו מרשם להתקדמות ולסולידריות. גם במקרה זה לא הצורה "הקהילתית" קובעת אלא התוכן – משטר של ההון המונופוליסטי הפיננסי שבמרכזו ההון הגרמני המתחזק ומתפשט – הוא אשר קובע.


כאמור, העם ביוון זועם וכועס. אך גורם נוסף באירופה זועם וכועס. בעמוד השער של היומון הגרמני "דר בילד", הכותרת קבעה "היוונים רוצים עוד מיליארדים מאיתנו". וכולם הבינו את "הרמז". ברגע שסירבו לבלוע את התרופה האירופית "נתגלו" היוונים כעם של בטלנים, רודפי תענוגות, או בקיצור, טיפוסים ים-תיכוניים. ההד הזה של הלאומנות הגרמנית אכן גורם לצמרמורת לאלה בעלי זיכרון היסטורי. הלאומנות הגרמנית הזאת עוררה באופן טבעי לאומנות יוונית נגדית ואכן ישנם ביוון כאלה שהיו רוצים לנצל את המשבר הזה לפלטפורמה לאומנית מתחדשת.


מאמר מקיף שפרסם פול קלוג, פרופסור-חבר באוניברסיטת טרנט, הסביר כיצד המשבר הכלכלי של 2009-2008 הכין את הרקע לגלי שוביניזם חדשים. היום, בעקבות תקופת תוכניות החילוץ, הממשלות חייבות חובות שאי אפשר להחזירם. כלל הממשלות מתכוננות לפעול לפתרון משבר החוב באמצעות קיצוצים בהוצאות המדינה.


התוצאה תהיה תחרות בין יותר ויותר אזרחים ופשוטי העם על פחות ופחות שירותים ציבוריים חיוניים. והרי אלה התנאים האופטימליים להיווצרותן של גזענות ושנאת זרים, זרים שמתחרים כביכול עם "המקומיים" על המשאבים המצטמצמים והולכים. התוצאה הזאת של שנאת הזר ועימותים פנים-מדינתיים הם התחליף האידיאלי של הממסד למאבק מעמדי עקבי. אל מול הסכנה הזאת נחוצה יותר מאי פעם תוכנית כללית שתאחד את כלל הציבור העמל להגן על האינטרסים שלו ללא שום תלות בצבע עורו או במוצא אתני וכדומה. דוגמה מרשימה לאחדות כזו הולכת ונבנית על ידי פועלי יוון בימים אלה.


 שתי הערות לסיום:


ראשיתה של פרספקטיבה מהפכנית


הציבור בישראל וגם חלק לא קטן של הציבור ה"יווני" שוללים את עצם הרעיון של שינויים מהפכניים בחיי החברה ובכלכלה. יש לנו אומנם ציבור של "חברתיים" התומכים בכנות בהגבלות על ההון ובניסיונות לשפר את המערכת. אבל אין זה מקובל, אפילו בחוגים היותר נאורים אצלנו, להצביע על התגברות מגמות מהפכניות. אך אין זה סוד שישנם בגדה השמאלית ובסביבותיה פעילים וכותבים שרואים בתמורות מהפכניות יסוד מרכזי של ההיסטוריה – בעבר בהווה ובעתיד הבא עלינו לטובה. השמאל המרקסיסטי שואב עידוד והשראה מהמאבק של העם היווני להגנה על הלחם ועל החופש.


תמורות דרמטיות מיום ליום


מאז התחלתי בחיבור רשימה זו לפני יומיים, מעמיק המשבר באירופה ומתפשט בעולם כולו. הביקורת של השמאל מאתמול הופך במהרה להיות התבונה המקובלת של היום. הבורסות לעגו לאמצעי המניעה המגוחכים והפרשנים הגיעו למסקנה הבאה: צעדי הצנע הנדרשים מכל ממשלות המערב יוצרים את אותם התנאים שבעבר הקרוב חוללו את המשבר של השנים האחרונות!

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    כלכלן אני לא, ובכל זאת 3 שאלות:

    שאלה ראשונה:
    "הקופה הציבורית מתדלדלת ונאלצים להדפיס כסף שאין לו גיבוי במציאות. כך הגענו עד הלום."
    אבל האין הבנקים המרכזיים "מדפיסים" כסף נטול כיסוי ומלווים לממשלותיהם מזה עשרות שנים? (הם אפילו לא צריכים להדפיס על נייר. הם פשוט מוסיפים כמה אפסים על המחשב).

    שאלה שניה:
    "אחרי שהבנקים החליטו על גזר דין אכזרי כלפי המשק היווני היה ברור שיש לגייס למען יוון הלוואות דרך הבוסים בבריסל".
    אז למה דווקא יוון?
    זו כמעט נשמעת החלטה שרירותית.
    לפי ההגיון הזה כמעט כל מדינה על הגלובוס בפשיטת רגל. ומניין אז יכולה לבוא גרמניה להרשות לעצמה לחלץ מדינות שלמות בסכומים דמיוניים?

    שאלה שלישית:
    אם כבר "מדפיסים" כסף אז לשם מה היה צריך להציל את הבנקים הגדולים לאחרונה ולתת להם טריליונים? הם ממילא קוטפים את "ההון" מן האוויר ואח"כ מלווים את הונו של הציבור בחזרה לציבור המסכן…?

    ואולי שאלה לסיכום:
    אם כך האם המילה ‘הונאה’ אינה חסרה במאמר כזה?

  2. asher frohlich הגיב:

    המשבר העולמי הופך למשבר יוון.
    השבר תמיד מתרחש בחוליה החלשה של השרשרת.
    פתרון המשבר ביוון הוא כמו כבוי שריפה על ידי שפיכת בנזין

  3. Arie Ben Chorin הגיב:

    האומנם "ראשיתה של פרספקטיבה מהפכנית"?
    בדיוק כמו לפני 152 שנים כשבשנת 1858
    מרקס במכתבו ללסל שמח שמחת שווא
    על תחילתה כביכול של תקופה מהפכנית חדשה שלא החלה,
    כך גם ידידי הטוב, המהפכן הוותיק ראובן קמינר
    שבדומה לסוס מלחמה בא בימים שבאורוותו מתעורר לפתע מתרדמתו
    ונדמה לו שהוא שומע שוב ממרחקים את הקולות העמומים
    של רעם התופים והחצוצרות כמו בימי נעוריו הרחוקים
    והוא קובע במאמרו המלומד ב"גדה השמאלית"
    ש"המשבר היווני הופך למשבר אירופי בעל השלכות גלובליות"
    והוא מצפה בתקווה ל"ראשיתה של פרספקטיבה מהפכנית"
    אבל שלמרבה הצער עדיין לא נראית באופק
    קמינר אינו יודע או לא רוצה לדעת שמאז המשבר הגדול של 1929
    הקפיטליזם העולמי עשה "שיעורי בית" ולמד היטב איך להתגבר על משבריו ע"י הזרמת סכומי עתק למשק ולכלכלה.
    הפתרונות האלה כמובן רק זמניים אבל כולנו יודעים
    שבהיסטוריה אין דבר יותר קבוע וממושך מאשר "הזמני" !
    מאז קריסתה של בריה"מ, השמאל העולמי
    נתון במשבר רעיוני ופוליטי קשה ואין לא עדיין מענה של ממש
    למציאות הקודרת של הגלובליזציה הקפיטליסטית
    התוצאה ישירה של הגלובליזציה הזאת
    היא נדידת ההון למקומות עם הרווחים הגדולים ביותר
    והנדידה ההמונית של עובדים מארץ לארץ בחיפוש לאחר מקומות עבודה,
    הניגודים הסוציאליים מקבלים אופי גזעני,לאומני ואתני
    דבר שפוגע קשות בסולידריות הבינלאומית של העובדים
    מארצות מוצא שונות וגורם להתפשטות גלובלית
    של הפונדמנטליזם הדתי הלאומנות, השנאה האתנית ושל הטרור.
    ארה"ב היא כיום המעצמה העולמית היחידה הקיימת
    והיא בעלת עוצמה צבאית ללא תקדים בהיסטוריה האנושית
    עם מאות בסיסים צבאיים המפוזרים ברחבי העולם.
    (וביניהם הבסיס הגדול ביותר של ארה"ב
    מדינת ישראל עם צבאה המצויד עם הנשק אמריקאי חדיש.)
    סין הולכת ונהפכת למעצמה אימפריאליסטית חדשה המתחרה בארה"ב והאיחוד האירופי עשוי להיפך מעצמה הקפיטליסטית העולמית השלישית. השמאל הרדיקלי הוא כמובן אנטי-קפיטליסטי במהותו
    והוא מתנגד עקרונית לשלושת המעצמות הקפיטליסטיות העולמיות
    אבל אסור לו גם לשכוח
    שבאירופה המערבית הקפיטליסטית ללא ספק
    לפחות קיימים עדיין אלמנטים רבים של מדינת רווחה,
    של דמוקרטיה וזכויות אדם
    דברים שקיימים הרבה פחות בארה"ב ובמיוחד בסין
    שבה נוצר קפיטליזם ברוטלי וחמסני נוסח מנצ’סטר
    שבה שולטת מפלגה טוטליטרית הקוראת לעצמה
    עדיין מפלגה קומוניסטית

  4. מיכאל שרון: שילטון הפחד הגיב:

    מאמר חשוב המספק פרספקטיבות כוללות. הדברים המצוטטים מנאומו של איש האיגוד המקצועי היווני הם דיבור מהפכני של ממש, שעל כמוהו רק ניתן לחלום בישראל, שהיא בעלת סטייה כלכלית כלפי קפיטליזם בעל מבנים אוליגארכיים, שהינו הברברי ביותר מסוגו.

    מכיוון שישראל הינה מדינת שב"כ, שהתעצם בעילות ביטחוניות, אין אלא להסיק שהיעדר דיבר מהפכני ולהט מהפכני אמיתי בישראל, הם מחמת פחד, יותר מאופורטוניזם כלפי כיבודי הממסד. אווירת הלינץ’ שנוצרה בשנתיים האחרונות עקב המסע המתוזמן של התקשורת, רק מחריפה פחד זה.

    ישראל היא מדינה של שילטון הפחד הקר, המתחלף בששון האופורטוניזם הסמוי.

  5. asher frohlich הגיב:

    לק.א.

    בגלל שהשיטה הקפיטליסטית מתבססת על עקרון הרווח ללא גבולות,נוצר פער הולך וגדל בין כושר הייצור המודרני,לכח הקנייה של העובדים,המהווים למעשה את מרבית הביקוש למוצרים.
    כדי להמשיך לייצר רווח,ולסגור פער זה,התפתח האשראי בצורותיו השונות,משכנתאות,כרטיסי אשראי,משיכת יתר,קנייה בתשלומים ועוד ועוד.
    אשראי זה נתמך על ידי הבנקים המרכזיים על ידי הורדת שיעור הרבית לרמות כמעט אפסיות,כדי לעודד לקיחת אשראי.
    כוון שהעובדים,מקבלי המשכורות המתדלדלות(במונחים ריאליים),הקשישים,המובטלים,אינם יכולים לעמוד בעומס האשראי הגדל לאורך זמן,נוצרות "בועות" שמתפוצצות מדי פעם.
    ה"פתרונות" של הכלכלנים הבורגנים לא פותרים את הבעייה אלא דוחים אותה ובכך למעשה מחריפים את המחלה הסופנית של השיטה.

  6. ק.א. הגיב:

    תודה ל asher frohlich. אם אפשר הסבר שלא מעמיס במונחים הדורשים הגדרות שכאן צרה היריעה מלפתחם. בפשטות ובקצרה: אם המדינות (לא רק יוון) מרוששות ואם הבנקים מרוששים אינני מבין מדוע ולמי יש את הסמכות המשפטית, המוסרית וכו’ "לייצר" כמויות של כסף חדש ככה סתם מהאוויר? באותו האופן אני יכול להכריז על עצמי שאני מליארדר (או לרשום פטנט על מטבע מסוג חדש) ולעסוק ב"בנקאות" ולהלוות מאות מיליונים לכל דורש וכמובן לגבות ריבית על הלוואותי הנדיבות. ברור שלא יהיה מאחורי זה שום כיסוי ולכן המילה זיוף או הונאה נראתה לי מתבקשת.

  7. Arie Ben Chorin הגיב:

    השלמת תגובתי למאמרו של ראובן קמינר
    לצערי נשמט החלק המסיים של תגובתי למאמרו של ר.ק.
    הניתן בזה

    ארה"ב היא כיום המעצמה העולמית היחידה הקיימת
    והיא בעלת עוצמה צבאית ללא תקדים בהיסטוריה האנושית
    עם מאות בסיסים צבאיים המפוזרים ברחבי העולם.
    (וביניהם הבסיס הגדול ביותר של ארה"ב
    מדינת ישראל עם צבאה המצויד עם הנשק אמריקאי חדיש.)
    סין הולכת ונהפכת למעצמה אימפריאליסטית חדשה המתחרה בארה"ב והאיחוד האירופי עשוי להיפך מעצמה הקפיטליסטית העולמית השלישית. השמאל הרדיקלי הוא כמובן אנטי-קפיטליסטי במהותו
    והוא מתנגד עקרונית לשלושת המעצמות הקפיטליסטיות העולמיות
    אבל אסור לו גם לשכוח
    שבאירופה המערבית הקפיטליסטית ללא ספק
    לפחות קיימים עדיין אלמנטים רבים של מדינת רווחה,
    של דמוקרטיה וזכויות אדם
    דברים שקיימים הרבה פחות בארה"ב ובמיוחד בסין
    שבה נוצר קפיטליזם ברוטלי וחמסני נוסח מנצ’סטר
    שבה שולטת מפלגה טוטליטרית הקוראת לעצמה
    עדיין מפלגה קומוניסטית.

  8. asher frohlich הגיב:

    העניין הוא לא רק במשחק מילים.הוא רציני הרבה יותר כי החיים והרווחה של אוכלייסת העולם והדורות הבאים במבחן. הבעיה היא בשיטה שהוכיחה
    בעבר שהייתה מקדמת את האנושות אבל עכשיו הגיעה לשלב שהיא עוצרת ואף פוגעת לא רק את קיום האנושות גם כדור הארץ ללא רחמים לתועלת מיעוט של מוצצי דם.אפשר להגיד שפעילות הבנקים,"החמצן של המדינה",היא הונאה ברישיון.הרישיון נותנות הממשלות שהן בעצמן נבחרות תחת השפעה (ותרומות נדיבות)של בעלי ההון,במילים אחרות,"החתול שומר על החלב".
    במקום השוד הישיר של תקופות קודמות מתבצע היום השוד באופן מתוחכם ומורכב.
    השאילה המרכזית היא האם יש אפשרות אחרת?
    שאילה זו דומה לשאילה האם האדם יוכל להגיע לירח,שלפני רק כ50 שנה נראה בלתי אפשרי.
    כמובן שיש אפשרות אחרת.הצרה היא שכדי שאפשרות אחרת תתקיים,קודם צריך שיהיה גרוע ביותר.
    כמו שנאמר:
    "NEVER MISESTIMATE HUMAN STUPIDITY",

  9. asher frohlich הגיב:

    to Arie

    המחשבה שאירופה "לא כל כך נורא",היא מוטעית.
    אל תשכח שרק לפני 70 שנה באירופה התרחש האסון הנוראי ביותר של האנושות עם יותר מ40 מליון קרבנות,וזאת לאחר המלחמה הלא פחות נוראית שקדמה לה.
    אירופה נמצאת היום בפשיטת רגל מוחלטת.
    ההכרזה על סיוע של 1 טריליון איורו היא רק דחיית הסוף.זאת לא אני אומר,אלא כל הכלכלנים הבורגנים והמוכרים בעולם.
    למדינת הרווחה אין לה עתיד בעולם גלובלי וקפיטליסטי.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים