בין שתי הפרשות – זו של טלי פחימה וזו של ענת קם – ישנם קווי דמיון מסויימים: בשתיהן מדובר ביהודיות, תושבות ישראל, שהואשמו בפגיעה בביטחון המדינה; בשני המקרים העבירות – יחסית לעבירות ביטחון – לא היו חמורות ביותר: במקרה הראשון מדובר בירי סמלי באוויר בנשקו של איש פת"ח ותרגום מסמך סודי שנפל לידיו, ובמקרה השני העברת חומר מסווג לעיתונאי. אבל מעבר לכל אלה, מעניין יותר לבדוק דווקא את ההבדלים בין שתיהן מבחינת הביוגרפיה שלהן והמעשים שעשו.
נראה כאילו התחנות בחיי שתיהן הן ממש מודל של ההבדלים בין שכבות גבוהות ונמוכות בארץ: טלי פחימה גדלה בקרית גת במשפחה חד-הורית, ולמדה בין השאר בפנימייה. לעומתה, ענת קם נולדה בירושלים לאב שהוא אחד מסוכני ביטוח הגדולים בארץ, ולאם עובדת סוציאלית. בהמשך אובחנה כמחוננת ולמדה בבית ספר למחוננים ובתיכון ליד האוניברסיטה (כמו שאומרים הילדים בירושלים: "אני בעל-ידה, אני בסנוביאדה"). בנעוריה למדה בלט קלאסי, היתה מדריכה בצופים ועסקה בכתיבה עיתונאית בערוץ הנוער של אתר וואלה!.
טלי פחימה שירתה בצה"ל כפקידת רס"ר; ענת קם התגייסה לצה"ל, הגיעה לגיבוש לקראת קורס טיס ולקורס קצינות, אך לבסוף מונתה כעוזרת ראש הלשכה של אלוף פיקוד המרכז. טלי פחימה עבדה לאחר שחרורה כפקידה; ענת קם ניסתה לאחר שחרורה להתקבל לשב"כ, החלה ללמוד היסטוריה ופילוסופיה לתואר ראשון, ובמקביל החלה לעבוד ככתבת ערוץ "ברנז’ה" של אתר וואלה!, העוסק באמצעי התקשורת. בין השאר פרסמה מאמר בגנות הסרבנות לשרת בצבא.
לעניין העבירות עצמן. טלי פחימה ביקרה בג’נין מספר פעמים, עסקה בהתנדבות בגן ילדים פלסטיני וסייעה לזכריה זביידי, מפקד כוחות פת"ח בעיר, בין השאר בתרגום מסמך צבאי סודי שנפל לידיו. ענת קם ביצעה, לכאורה, עבירת "היי-טק", מה שעיכב את גילוי המעשה במשך זמן רב: בעת שירותה הצבאי אגרה בעת שירותה אלפי קובצי מחשב ובהם מסמכים סודיים, לקראת שחרורה העתיקה אותם לתקליטורים והעבירה אותם לעיתונאי אורי בלאו, שפרסם כמה מתוכם.
לאחר גילוי הפרשה נעצרה טלי פחימה ל -9 חודשים במעצר מינהלי, ולאחר מכן הועברה למעצר רגיל והוחזקה בבידוד חלקי בבית מעצר. ענת קם הושמה במעצר בית שבמהלכו ניזונה ממנות טייק-אווי צמחוניות ממסעדות סיניות. במהלך המשפט יוצגה טלי פחימה ע"י עורכת דין שאינה כל-כך מוכרת לציבור הרחב; ענת קם מיוצגת ע"י אביגדור פלדמן, שהינו מבכירי עורכי הדין בארץ, וכלפי התקשורת היא מיוצגת ע"י יחצ"ן ששכרה. יצויין, כי לאחר מעצרה הושמעו באמצעי התקשורת דעות שונות. יש ששללו את מעשיה ויש (כמו עיתון "הארץ") שתמכו בה.
מבין שתי הפרשות, רק זו של טלי פחימה נסתיימה, ונגזרו עליה שלוש שנות מאסר בפועל. יצויין כי לאחר שחרורה מהכלא גינתה את זביידי בעקבות משא ומתן שניהל ישראל. כיום היא חיה בכפר ערערה שבתוך הקו הירוק ומתפרנסת כמוכרת בשוק המקומי וכמורה לעברית, לצורך מה שהיא מכנה "הכרת שפת האויב".
ואמנם מדובר בספקולציה, אבל אני מרשה לעצמי לחזות איפה שתיהן תהיינה בעוד 10 שנים: טלי פחימה תתאסלם ותישאר תושבת כפר ערבי, ואולי תכהן כחברת כבוד בועדת המעקב של ערביי ישראל. בראיון עיתונאי תגנה את חבר הפרלמנט הפלסטיני זכריה זביידי על כך שבגד במטרה בכך שהשלים עם קיום מדינת ישראל. לעומתה, ענת קם תהיה תושבת אחד ממגדלי המגורים בת"א, תעבוד כעורכת חדשות בכלי תקשורת גדול וכמרצה לתקשורת במרכז הבינתחומי.
ומה מסקנתי מכל זה? יתכן שהשמאל הישראלי לגווניו הולך ונהיה קטן עם השנים, כיוון שהוא מתמקד יותר מדי בפניה לציבור שאליו משתייכת ענת קם, במקום לחפש את הציבור שממנו באה טלי פחימה. לפי מחקרים שנעשו במערב, השכבות הימניות ביותר מבחינה פוליטית הן שכבות הביניים; השמאליות ביותר הן הנמוכות ובאמצע דווקא השכבות הגבוהות. אבל בישראל קיים מאז שנת 67′ מצב מיוחד – ויש שיגידו מצב לא טבעי – במסגרתו השכבות הנמוכות כלומר, הפלסטינים, היו תחת משטר ישראלי אבל ללא זכות הצבעה. כתוצאה מכך, מה שנדמה היה כשכבות נמוכות שהצביעו לימין הן למעשה שכבות הביניים, שכאמור הן הנחשבות לימניות ביותר. ואולי דווקא היום, עם היציאה ההדרגתית מהשטחים, מתחיל תהליך ההופך את ישראל למדינה רגילה.
* למען הגילוי הנאות: כותב שורות אלה הינו אחד מעורכי הדין המנסים לסייע לענת קם בהתנדבות.
טלי פחימה תרגמה מסמך סודי שכלל תוכנית מבצעית למעצר 4 מבוקשים בגנין כולל זביידה עצמו. המסמך כלל את פרטי הצירים כולל דרכי ההמלטות של הכוח….
כולם התחבאו והמבצע לא יצא אל הפועל…..
היות שעופר יהלום הוא עו"ד הוא יודע שגזר דין מירבי על עבירה מסוג זה של מסירת מידע לאויב בזמן מלחמה הוא מוות וזה מדרג גבוה מאד בעבירות בטחוניות. האם עו"ד יהלום היה שמח לו הכוח היה יוצא למבצע בנתונים אלו כדי שהציונים יוסיפו לרשימה כמה שמות נוספים איתם יוכלו לחגוג את יום הזיכרון.
כשקודם בונים תזה יש לפעמים לעוות את המציאות שתתאים לתזה שפיתחת. דבר ידוע הוא שהמדע המודרני מתקדם על עקרון זה.
מבחינת ההתאסלמות של טלי פחימה לא רק שאני בעד אלא נאה דורש נאה מקיים.
טלי פחימה תהיה ח"כית "נציגת הפריפריה" במרצ או ב"תנועה הירוקה ממד", או שיהיה לה בלוג והיא תנאם מדי פעם בהפגנות.
ענת קם תהיה עוזרת מחקר במשרה חלקית, או מורה בתיכון, או כתבת לענייני משהו בעיתון, או משרה אחרת האופיינית לרוב נשות (ואנשי) שמאל מה"אליטה הסנובית המתנשאת", עם תלוש משכורת של 6,000 שקל וצורך תמידי להתנצל בפני כל העולם.
השכבה הנמוכה ביותר בארץ היא האוכלוסייה הערבית. לכן החלקים המקופחים בקרב הציבור היהודי חשים כמעין שכבת ביניים ולפיכך הן הימניות ביותר.
מלבד זאת, הממצאים הללו נכונים לתנאי שלום. אם נתעלם לרגע מהמלחמה, מהכיבוש ומהגזענות, נראה ששום ליכודניק משום שכבה לא שנא אותי כי אמרתי משהו נגד העסקה קבלנית או נגד ייקור מחירי התרופות (מפעילי שלום מסוימים שמעתי התנגדות לעמדות כאלו).
מאבקים לשלום ונגד גזענות בקרב האומה המדכאת הובלו בדרך כלל על ידי חלק משכבת האינטליגנציה, מבחינה מעמדית שכירים בעלי שכר בינוני.
שימו לב למספרים הבאים מתוך תוצאות הבחירות של 2009:
כפר שמריהו: מרצ – 8.4%, קדימה – 50.4%, לכוד – 16%
תל-אביב: מרצ – 8.0%, קדימה – 35.2%, לכוד – 20.1%
מרכז ת"א: מרצ – 12.2%, קדימה – 40.2%, לכוד – 16.5%
קיסריה: מרצ – 4.9%, קדימה – 45.6%, לכוד – 23.5%
אור עקיבא: מרצ – 0.5%, קדימה – 15.5%, לכוד – 34.9%
בית שאן: מרצ – 0.3%, קדימה – 10.8%, לכוד -42.2%
התבוננו היטב אל תוך המספרים הללו – הסוציולוגיה האמיתית של הבחירות, "ואידך זיל גמור".
תודה על המאמר המעניין.
השכר הממוצע בישראל הוא בערך 8,000 ש"ח, והשכר החציוני הוא באזור ה-5,000 ש"ח. אין הרבה שכירים במשק שעובדים במשרה מלאה ומשתכרים פחות מ-5,000 ש"ח לחודש – אולי רק סטודנטים המועסקים באבטחה ובשטיפת כלים. אפילו בשירות לקוחות בחברות אינטרנט השכר גבוה מזה.
מעניין כיצד היה מגיב חיים ברעם על העבר המפואר של גולדסטון תחת שלטון האפרטהייד, לו היה גולדסטון מגיע למסקנה שישראל דווקא לא ביצעה פשעי מלחמה בעזה. כל אחד מהקוראים מוזמן לדמיין לעצמו את ההתלהבות שבה היה חיים קורע את השופט, כשהוא קושר את עברו עם ממצאי חקירתו בעזה. במקום הכותרת "צביעות" היתה הכותרת "היהפוך נמר חברבורותיו?" וכו’ וכו’.
אבל מה לעשות, גולדסטון הוא דווקא יקיר השמאל, שזכה לשבחים מופלגים על מאבקו ההירואי למען "זכויות אדם" (שהמניע לו היה, מסתבר, לא כל כך הומניות יתרה אלא אמביציה אישית חסרת מעצורים וחוש ריח מפותח). מה עושים?
או! אז באמת מזל שישראל חברה פעם למשטר האפרטהייד בדרא"פ (יש לציין לגנותה). יופי! אפשר להסיט את האש ולהאשים שוב במשהו את הציונים.
איזה מזל. חבל רק שישראל אינה מקיימת קשרים בטחוניים עם בית המלוכה הסעודי. איזה נשק קטלני זה יכול היה להיות! אבל מה לעשות, שאת הקשרים הלבביים ןהסימביוטיים עם משטר האפרטהייד בסעודיה מקיים דווקא השמאל הבינלאומי?
עצוב! אבל זה בדיוק הסיפור של האליטה האשכנזית עתירת זכויות היתר,לעומת השכבות החלשות,הממודרות,מוסללות,ומוגחכות.
הנתונים הסטטיסטים שהביא המגיב לופיאנסקי משקפים את יצר ההישרדות של השכבות החלשות
ליובל – אף אחד לא יודע מה יהיה מחר, שלא לדבר על עוד 10 שנים. דווקא את העתיד הבאתי בתור קוריוז, שהרי החשוב איננו פרטים מסויימים בביוגרפיה של אדם כלשהו אלא מה שהם מייצגים. אני גם לא יודע עד כמה המשפטים שנערכו להן פגע בקריירה של ענת קם או הפך את טלי פחימה ל"סלבריטי", אבל עובדה שהאחרונה נמצאת במקום שהיא נמצאת. אציין רק שאם היא רואה באום -אל פחם "שטח כבוש בידי האויב" הרי שלא תתמוך במרצ ואפילו לא בחד"ש מכיוון שסביר להניח שהיא מתנגדת לפתרון של שתי מדינות. אגב, אני לא יודע באם עוד 10 שנים כתיבת בלוג תהיה דבר נפוץ אבל כבר יש לה אחד, בצורה של סרטוני וידאו:
— קישור —
ועם זה שאני נגד עריכת תחרות של "מי יותר מסכן", אציין שאמנם רוב היישובים בדרגה הנמוכה ביותר הם ערביים אבל העיר הענייה ביותר היא בני ברק ואחריה ירושלים.
ל"מספיק להמציא" – אם השכר החציוני הוא 5,000 ש"ח כפי שאתה אומר, אז המשמעות היא שמחצית השכירים משתכרים פחות מסכום זה.
ההבדל הגדול ביותר בין השתיים הוא שטלי פחימה היא מרוקאית מהפריפריה וענת קם היא צפונבונית אשכנזייה. ועם האשכנזייה המקושרת לא מתעסקים.
וזה בדיוק ההבדל בין מרדכי ואנונו, מרגל האטום המרוקאי מבאר שבע למרקוס קלינברג, המרגל מהמכון הביולוגי. למרות שנזקו של קלינברג היה גדול עשרות מונים מזה של ואנונו, הרי שרבים, ביניהם ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי, התגייסו כדי להקל על תנאי מאסרו ולהביא לשחרורו. כיום קלינברג, האשכנזי המשכיל, שמזכיר לרבים את הסבא שלהם, חי בצרפת מבלי שאיש מציק לו.
ו-ואנונו? הוא חי בארץ, בתנאים מגבילים, נתון לרדיפות ולהצקות מצד הממסד, מבלי שאיש מוצא לנכון לומר עליו מילה טובה.
חפשו את ההבדלים.
כרגע שמתי לב לתגובתך ואני חייב להעיר שאתה לא מבדיל בין סיוע משפטי לנאשמים מצד עו"ד – בתמורה או בהתנדבות – לבין תמיכה במעשים שמיוחסים לנאשמים האלה.אני ניסיתי לסייע לענת קם מתוך עניין מקצועי בלבד. ומי יודע, אולי יש גם תובעים בפרקליטות שתומכים בלגליזציה של סמים רכים, למרות שהם מגישים כתבי אישום בעבירה הזו?
אשר לכתב האישום – רוב כתבי האישום כוללים סעיפים חמורים בהרבה מההרשעה הסופית, ממש כמו שמצד הנאשמים מתחילים לרוב בהכחשה מוחלטת ומסיימים בהודאה חלקית. ואותו דבר לעניין העונש.
(למערכת:נראה לי שהתגובה של "מעניין" לא שייכת לפה אלא למאמר אחר).
ההבדלים בין ואנונו לקלינברג ברורים בתכלית:
קלינברג התחייב לסתום את הפה והוא עומד בהתחיבותו.
ואנונו חוייב לסתום את הפה ואינו אינו סותם אותו.
מכל בחינה אחרת, השניים דומים.
אני בעד הכנסתה של ענת קם למעצר באבו-כביר. אינני סבור שצריך לתת לה את התענוג לשבת בביתה.
מכלוף,
אולי מספיק עם השקר הבלתי פוסק של "הסללה",
"החלשה", "מידור" וכו’.
אני, יליד ארץ ישראל משנות המנדט, לא זכיתי אפילו לפרוטה מטעם השלטונות.
אולי תודו, סוף סוף, שקליטת העולים לאחר קום המדינה, היתה גם על חשבוני?!
אני לרגע לא טענתי שלענת קם לא מגיע ייצוג של עו"ד.
הטענה שלך הייתה הרבה מעבר לייצוג של עו"ד. אתה טענת שלא נעשה צדק לטלי פחימה על רקע מוצאה ואני הבאתי את מעשיה כעולה אני מזכיר לך מגזר דין של בית משפט. לאמר על מה שהיא עשתה שזוהי עבירה קלה זו חוצפה מפני שייתכן שבני או בנך היו עשויים לשלם מחיר כבד על כך. ניתן כמובן לאמר שיש להקל בעונשה בשל ילדותה הקשה בשל הקיפוח העדתי….
לא אמרתי ששלא נעשה אי צדק עם טלי פחימה. מה שהערתי – וגם זה ברמז – הוא שיחסית לענת קם, תנאי המעצר של פחימה היו קשים (או שאלה של ענת קם הם קלים יחסית), ועניין זה הוא חלק מהרקע הכללי של שתיהן כולל עניין אופי העבירות.
אשר לעונש – זה של פחימה הוא דומה למה שמקובל בעבירות בטחונות וזה של קם עוד לא נגזר.