הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 במאי, 2010 15 תגובות

באירועים לאומיים מרבים להשמיע בישראל שירים המהללים את הצבא. אחד השירים האלה מכונה "את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק". כותרת זו יפה גם לתחומים אחרים,  למשל, יחסה של ממשלת ישראל אל אזרחיה הפלסטינים: היא אינה יכולה להפסיק את מנגינת האפליה, ההתעללות וההלעזה. במסגרת ההתנכלות העונתית נעצרו לאחרונה  שני פעילים מרכזיים של אזרחי ישראל הפלסטינים: אמיר מח’ול מחיפה וד"ר עומר סעיד מכפר כנא. הם  נעצרו בפשיטה לילית על בתיהם, לעיני בני משפחה, השאירו הרס בדירות, וכמובן קיבלו מבתי המשפט צו איסור פרסום. כמו כן נמנעה מהם פגישה עם עורכי דין. במצב זה יכולים חוקרי השב"כ לחקור את העצורים ללא הפרעה, להתיש אותם, אם יש צורך גם לענות אותם, הכל במטרה לסחוט מהם הודעה כלשהי. בנושאים אלה של עינויים והשפלות עצירים, אנשי השב"כ הישראלי הם מומחים בקנה מידה עולמי.

למזלנו יש היום אינטרנט, והידיעה על מעצרם התפשטה בבלוגוספירה כאש בשדה קוצים, כך שכל העולם ידע ועל כן החליט השב"כ לבקש מבית המשפט לבטל את האיפול ולהתיר את פרסום מעצרם כמו גם את האשמתם ב"ריגול למען החיזבאללה" ו"מגע עם סוכן זר". הפירוט מה נכלל בסעיפים אלה נותר חסוי. הכתבים לענייני צבא ומשטרה בישראל, התייצבו כאיש אחד לשרות השב"כ והמשטרה, ופרסמו את כל המקרים בהם הואשמו אזרחים בריגול לחיזבאללה, בבחינת אין עשן בלי אש.  כל הכתבים שמו דגש על המקרה  של ח"כ לשעבר ד"ר עזמי בשארה , כאילו מדובר באדם שהורשע, שעה שהוחשד, אבל לא הועמד לדין ועל כן לא הורשע.


בשעתו כתבתי כי נכון עשה ד"ר בשארה שעזב את ישראל, שהרי אין מצב בו ערבי יזכה למשפט הוגן לאחר שהואשם בעבירה ביטחונית. השופטים הם שבויים בידי השב"כ והרשעת הנאשמים ידועה מראש.


באשר לריגול, הדבר נשמע מופרך. תנאי  בסיסי לריגול, היות האדם מצויד במידע מסווג, על מנת ששרותי מודיעין זרים יגלו בו עניין. שני הפעילים, מלבד היותם אנשים חילוניים המתעבים פונדמנטליזם דתי, חסרים כל מידע ממשי שיכול לעניין גורמי חוץ. הם לא שירתו בצבא, אין להם גישה לאף אחד מארגוני המודיעין בישראל. כל המידע שיש להם על ישראל לקוח מהעיתונות ומאתרי אינטרנט, מידע שחשוף ממילא לכל הגורמים הזרים שקוראים עיתונים ומשוטטים באתרי אינטרנט ישראלים.


בכל הקשור לסעיף הקרוי "מגע עם סוכן זר", זהו סעיף סל שאפשר להדביקו לכל אחד שנפגש עם בעלי דרכון לא ישראלי. ברגע שהשב"כ מעוניין להיפרע ממישהו, הכי קל זה להאשימו "במגע עם סוכן זר".


בימי חלדי נפגשתי עם אלפי "סוכנים זרים".  בכל ועידה בינלאומית משתתפים גם נציגים מארצות ערב, ואינני רשאי גם לא רוצה, לחקור אותם.


כך נוהגים כל הישראלים, יהודים וערבים, מהשמאל.


בעוד שלגבי יהודים, גם אנשי שמאל, השב"כ נוהג בריסון כלשהו בשימוש בסעיף זה, לא כך באשר לאזרחים ערבים. כאן השב"כ משתולל במגמה להתנכל לפעילים פוליטיים. צריך לקוות כי מח’ול וסעיד לא יישברו בחקירה, מה שעשוי (אולי) למנוע כתב אישום. אם יוגש כתב אישום, מצבם חמור, למעשה ללא סיכוי. בנושאים אלה מערכת המשפט הישראלית זהה למערכות משפט במשטרים טוטליטריים – הצגה לצרכי פרוטוקול בלבד. 


בעניין זה אני נושא עימי אנקדוטה: ב-1986 הייתי במסע הרצאות במספר ארצות. באותה תקופה התקבל חוק האוסר על ישראלים להיפגש עם "חברים בארגוני טרור".


בחודש ספטמבר 1986 שלחתי לשגרירי ישראל בגרמניה, הולנד וארה"ב מכתב בזו הלשון:


"אני נמצא עתה בעיצומו של מסע אשר מטרתו לקדם שלום ישראלי פלסטיני.


אני מבקש ממך, אדוני השגריר, להמציא לי את רשימת הפלסטינים האסורים במגע לאור החוק שהתקבל לא מכבר בכנסת האוסר על ישראלים להיפגש עם מה שקרוי ‘חברים בארגוני טרור’.


אני בטוח ששגרירות ישראל נמצאת  בקשרים הדוקים עם כל שלוחות המודיעין הישראלי, ואלו ודאי סיפקו לשגרירות רשימה עדכנית של כל הפלסטינים בהולנד, גרמניה וארה"ב, הנכללים בקטגוריה הרלבנטית לפי החוק הנ"ל. כאזרח שומר חוק אינני רוצה להיכשל בעבירה על החוק, גם אם אני סבור שהחוק הוא אווילי ומיותר.


אתה בוודאי תסכים עימי, אדוני השגריר, כי אין באפשרותי לחקור כל פלסטיני בטרם פגישה עימו, אם הוא שייך לארגון כלשהו, לאיזה ארגון ומה תפקידו באותו ארגון. יש בהולנד, גרמניה וארה"ב, מאות, ואולי אלפי פלסטינים ואין בידי הכלים לבדוק, לחקור ולבחון כל אחד מהם.


תפקידה של השגרירות לסייע לכל ישראלי לשמור על החוק הנ"ל ולספק לו רשימה של כל הפלסטינים כמבוקש. כי אם לא כן, תמלא השגרירות תפקיד של מי ששם מכשול לפני עיוור (ולפני עיוור לא תיתן מכשול – ויקרא יט, יד).


אודה לך אם תשלח לי את הרשימה על פי הכתובת המופיעה בראש העמוד".


                                                                    בברכה, גדעון ספירו


שגרירות ישראל בהולנד השיבה לי במכתב מה- 12 בספטמבר 1986 :


"לכבוד גדעון ספירו


אמסטרדם.


א.נ.
הננו לאשר בתודה קבלת מכתבך בו הנך מבקש רשימת פלסטינים בהולנד, ולהודיעך שאין משרד החוץ מוסר חוות דעת משפטית לגורמים פרטיים.


                                          בכבוד רב,


                                         ד. מגידו, יועץ.


עצתי לפרקליטי מח’ול וסעיד להשתמש בתכתובת זו כהוכחה שגם משרד החוץ לא מסוגל לצייד ישראלים במידע מן הסוג הזה, ועל כן יש להסיר מספר החוקים את הסעיף הדרקוני הזה.


"האיש המסוכן ביותר"


בפסטיבל "דוקאביב"  (פסטיבל סרטים דוקומנטריים) המתקיים בימים אלה בתל אביב, מוקרן הסרט "האיש המסוכן ביותר באמריקה – דניאל אלסברג ומסמכי הפנטגון".


הסרט המרתק, שזכה בציון לשבח,  מספר את סיפורו המופלא של ד"ר דניאל אלסברג.  הוא החל את דרכו בממסד האמריקאי כקצין במרינס, בהמשך כיהן כחוקר בכיר בפנטגון שנחשף לחומר הסודי ביותר בתקופת מלחמת וייטנאם. בשלבי המלחמה הראשונים הגן עליה, וככל שהיא נמשכה, ואכזריותה גברה, חש אי נוחות גוברת והולכת.  שקריו   של הנשיא ניקסון לעם האמריקאי באשר למלחמה,  שברו את סף ההבלגה שלו, והיטו את הכף להחלטה לחשוף את המסמכים בתחילת 1971. המסמכים הוכיחו כי לא רק ניקסון שיקר, אלא כל הנשיאים שהיו קשורים למלחמה, החל, מקנדי, עבור לג’ונסון וכלה כאמור בניקסון, כל אחד במשמרתו, שיקר את העם. מצפונו של אלסברג גבר על נאמנותו לממשל. 


חשיפת המסמכים בעיתונות האמריקאית עוררה מהומה אדירה. בניו-יורק טיימס היו מי שסברו שאין לפרסמם לנוכח סודיות החומר, ולאחר לבטים החליט העורך לפרסם. הממשל ניסה למנוע את הפרסום באמצעות צווי משפט, אולם בסופו של הליך, החליט בית המשפט העליון של ארה"ב כי פרסום המסמכים אינו כרוך בצנזורה מוקדמת והוא עולה בקנה אחד עם החוקה המבטיחה חופש ביטוי. דניאל אלסברג הועמד לדין בסעיפים שבהצטברותם הגיעו ל-115 שנות מאסר. המשפט נגד אלסברג בוטל לאחר ששופט קבע כי הממשל פגע בזכויות האזרח שלו.


היום, במבט לאחור, ברור לכל, שמעשהו של אלסברג הציל חייהם של מאות אלפים בכך שתרם לקיצור המלחמה ובמקביל חיזק את חופש הביטוי בסדרה של החלטות שיפוטיות. אלסברג הוא סוג של גיבור לאומי משום שמימש עקרון חשוב: "זכות הציבור לדעת" ולא סתם לדעת, אלא לדעת את האמת, שבלעדיה יכולתו של הציבור במדינה דמוקרטית לפקח על הממשל, סובלת מנכות.


פרסום המסמכים הוציאו את הנשיא ניקסון מדעתו. הקלטות הבית הלבן מלמדות כי לא בחל בגידופים ובלשון שוק, וראה בפרשה מזימה של עיתונאים ושופטים ליברלים אותם כינה "בני זונות".


המקרה הקרוב ביותר לזה של אלסברג הוא של מרדכי ואנונו, לשעבר טכנאי בכור הגרעיני בדימונה. ואנונו נחשף לאחד הסודות השמורים ביותר בישראל, ייצור נשק אטומי בישראל. ואנונו כאלסברג הבין במהלך עבודתו כי הממשלה משקרת את העם, וכי ייצור נשק גרעיני בישראל, מסכן את קיומה ואת קיום האזור. זכותם של האזרחים לקבל מידע על מעשי הממשלה המסכנים את חייהם היא אחת מיתדות משטר דמוקרטי,  שהרי  הם הראשונים שישלמו את מחיר ההרפתקה הגרעינית. על כן, כאלסברג, עשה ואנונו מעשה והביא את המידע החסוי לידיעת הציבור. מכאן מתחילים ההבדלים.


בישראל לא נמצאו "בני הזונות" הליברלים, שנואי נפשו של ניקסון,  שקבעו כי אין להעמיד את ואנונו למשפט מאחר וזכויות האזרח שלו נפגעו עקב חטיפתו. שופטיו של ואנונו בכל הערכאות נהגו כבני זונות, ללא מירכאות, מהזן המושחת שהיה כה חביב על הנשיא ניקסון. משפטו התקיים  בדלתיים סגורות והוא נשלח ל- 18 שנות מאסר, מהן 12 בבידוד, עונש אותו הגדיר ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל כ"אכזרי משפיל ולא אנושי" .  ואנונו ריצה את מלוא העונש ושוחרר מהכלא ב-21 באפריל 2004. ואנונו לא שיחק לפי כללי השב"כ – לא ביקש סליחה, לא הביע חרטה, ונשאר מחויב לאותו עקרון בגינו נכנס לכלא: התנגדותו לנשק גרעיני. לא במקרה מכנה אותו ד"ר דניאל אלסברג "אחי הגיבור המשמש לי השראה".


השב"כ לא יכול היה לשאת את רוחות החופש וההומניות שנשבו מכיוונו של ואנונו, וכנקמה הטיל עליו עם שחרורו מגבלות דרקוניות, ביניהן, איסור יציאה מהארץ ואיסור לשוחח עם אנשים זרים. מגבלות אלה פוגעות בזכויות אזרח בסיסיות, הזכות לחופש ביטוי וחופש תנועה. העילה הפורמלית למגבלות נעטפה  ב"סכנה לביטחון המדינה". כל מי שאינו לוקה בשכלו מבין שאין ממש בטיעון זה. לאחר שגילה את אשר ידע לעיתון האנגלי סנדיי טיימס ב-1986,  ובחלוף 24 שנים בהן לא היה בכור,  מהן 18 שנות מאסר, איזו סכנה נשקפת ממנו?


השופטים, מעשה שטן, קונים את הסחורה הקלוקלת  של השב"כ וממשיכים לאשר את המגבלות.


ואנונו חי במזרח ירושלים, מקום בו לא שוררת עוינות כלפיו. מדרך הטבע הוא נפגש עם תיירים, משוחח איתם, כמה מהם היו גם עיתונאים, ועל כך שוב הועמד לדין. הוא לא הואשם בגילוי סודות, שהרי אין לו כאלה, אלא בהפרת הצו שהוציא אלוף פיקוד המרכז, האוסר עליו כאמור לשוחח עם זרים. גנרל אוסר על אזרח לדבר והשופטים נותנים לכך יד, זוהי הדמוקרטיה הישראלית של המאה ה-21. בית משפט השלום דן אותו לחצי שנת מאסר, בית המשפט המחוזי קיצר לשלושה חודשים, ובימים אלה החליטו שלושת שופטי בית המשפט העליון, אדמונד לוי, עדנה ארבל ואסתר חיות,  שואנונו יכנס לכלא ב-23 במאי לרצות שלושה חודשי מאסר. ואנונו היה מוכן לרצות את שלושת החודשים בעבודה לתועלת הציבור במזרח ירושלים, אולם המדינה לא הסכימה, ועמדה על כך שיעשה זאת במערב העיר. זהו עוד פן של התרמית הקרויה "איחוד ירושלים". יש במזרח ירושלים שני בתי חולים פלסטינים בהם מוכן היה ואנונו לעבוד, אבל המדינה סירבה.  עוד ביטוי לגזענות הישראלית, יהודי יסייע לפלסטינים? לא יקום! ובית המשפט העליון אישר.


זו החלטה אכזרית ונבזית הפוגעת בכללי הצדק הטבעי, ועושה עוול לאיש יקר, גיבור ישראלי ובינלאומי, לא רק בעיני, מועמד לפרס נובל לשלום וחתן פרסי שלום רבים, ביניהם פרס הנובל האלטרנטיבי. איש שמוכן היה לשלם מחיר אדיר למען מצפונו האציל. השופטים ששלחו אותו למאסר לא מגיעים בשיעור קומתם לקצה הציפורן של מרדכי ואנונו. קללת עד תרבץ עליהם בגין פסיקת משפח זו. תקוותי שבעולם תקום מחאה. אני מצפה שגם ארגוני זכויות אדם בישראל יצטרפו וירימו את קולם. 


הסרט על אלסברג זכה לצפייה ערה. כל ההקרנות היו באולמות מלאים. אילו מאות הצופים שמחאו כפיים לסרט היו מפגינים בעד ואנונו, ולא משאירים את המאבק לקומץ ישראלים, יתכן שמצבו היה טוב בהרבה, וכבר מזמן היה בארץ אחרת, חי כאדם חופשי ואולי מקים משפחה. הישראלים, ברובם הגדול, אוהבים אנשי מצפון בארצות אחרות. בביתם פנימה הם שפנים ומשתפי פעולה עם הרוע. עצוב.


יום גזענות ירושלים


גם השנה ציינה ישראל את היום ההזוי הקרוי "יום איחוד ירושלים", שאינו אלא יום המבטא את גזענות ירושלים, את שוד קרקעות הפלסטינים, את אפלייתם, שהרי מדובר בחגיגות ליהודים תוך התגרות בפלסטינים תושבי בעיר.


כל עוד ישראל מציינת מדי שנה את "החג" הזה, שהשם היאה לו הוא חגא, אף אני אמחזר את מה שכתבתי ב- 1983, אחד הפרסומים בגינם הועמדתי לדין ופוטרתי ממשרד החינוך. (ערעור שירות המדינה 5/86 – פורסם בכרך מ’, חלק רביעי של פסקי בית המשפט העליון). וכך כתבתי:


"היום, שנקרא כאן ‘יום שחרור ירושלים’ או יום איחוד ירושלים, הוא חג כפוי, מאולץ, חלק מכיעורה של החברה הישראלית ושיבושה של השפה העברית.


איזה שחרור יש כאן, ועל שמחת האיחוד? ירושלים הערבית, החצי השני של מה שאמור להיות ‘מאוחד ומשוחרר’ נמצאת באותו יום תחת שמירה מוחצת של חיילי הדיכוי מהצבא הישראלי ומשמר גבול. אזרחי ירושלים המזרחית, שסופחו בעל כורחם לישראל, מרגישים באותו יום יותר מכל יום אחר, את היותם מופלים , כבושים ומושפלים.


כיצד ניתן לדבר על שחרור כשמאה אלף ערבים, (היום קרוב ל-300 אלף – ג.ס.) החיים תחת האיחוד הכפוי, סובלים יום יום מהכובש הישראלי, אשר פוגע בזכויותיהם. אזרחי ירושלים המזרחית, הולכים ונחנקים תחת השכונות החדשות נוסח גילה, רמות, תלפיות ונווה יעקב הסוגרות עליהם מכל עבר.


ירושלים תוכל לחוג את יום השחרור רק באותו יום בו ייחתם הסכם שלום ישראלי פלסטיני, באותו יום אפשר יהיה לחגוג את השחרור מהכיבוש, את האיחוד האמיתי בין ישראלים לפלסטינים החיים איש בצד רעהו, תוך כיבוד הדדי של זכויות האדם והלאום."   (מעריב – 6.6.1983).


דברים נכתבו כאשר טדי קולק היה ראש העיר. מאז זה רק החמיר. 

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. איתמר לספירו הגיב:

    אם תושבי מזרח ירושלים הערבים "הולכים ונחנקים תחת השכונות החדשות", איך תסביר שמספרם גדל ממאה אלף בשנת 1983 לשלוש מאות אלף בשנת 2010?
    שילוש האוכלוסיה בתקופה של 27 שנה הוא ריבוי בקצב אדיר בכל קנה מידה!
    לא ממש מתאים לאוכלוסיה "נחנקת"…

  2. מושון לספירו הגיב:

    ההשוואה בין ואנונו לדניאל אלסברג מופרכת לחלוטין.

    המלחמה בויאטנם היתה עניין גלוי ויקר ולכן היו צריכים הנשיאים לשקר לעם האמריקאי בכדי להמשיך לבצע משהו שנראה לכולם כמו שהוא – גרוע ומיותר.

    הגרעין הישראלי הוא עניין עמום ונסתר מעצם קיומו, ולכן לא צריך לשקר- פשוט לא מדברים.

    ואנונו לא חשף שקר אלא גילה סוד שהיה חצי ידוע, והעמימות שבעניין תרמה דווקא לישראל.
    לכן פגע ואנונו במדינת ישראל ולא תרם בכלום, לעומת דניאל אלסברג שפעל למען עצירת מלחמה וחשיפת נשיאים ששיקרו לעמם. .
    לא ברור לי מהו השקר שחשף ואנונו.

  3. ניצן אביב הגיב:

    כל הכבוד והייקר לגדעון ספירו על דבריו הנכוחים, הנוקבים והאמיצים! יישר כח!

  4. יובל הלפרין לאיתמר הגיב:

    ר’ תשובה לשאלתך
    בספר שמות, א, 12.

  5. בטטה הדמוקטטור הגיב:

    ישראל אינה דיקטטורה נוסח ירדן מצרים וסוריה אך רחוקה מאוד מלהיות דמוקרטיה נוסח שוודיה דנמרק וגרמניה .

    התואר היאה למשטר כאן זה דמוקטטורה נאציונאל תיאוקרטית.

  6. אלי הגיב:

    למר ספירו יש כרגיל דעות מוצקות אבל גם במאמרו הנוכחי הוא מנסה לכופף את העובדות כדי שיתאימו לדעותיו.

    כאשר עזמי בשארה נחקר על החשדות שיוחסו לו הוא טופל כמתבקש ממעמדו כחבר כנסת ואף הורשה לצאת לחו"ל.
    לדעתי הוא היה יכול וצריך להאבק על טענותיו. כחבר כנסת הוא היה חסין ממעצר לפחות לתקופה ארוכה עד שתוסר חסינותו. תקופה זו היתה יכולה להיות מנוצלת למאבק על דעת הקהל הישראלית והעולמית. גם משפטו היה משרת את מטרותיו כיאות.
    בשארה בחר להסתלק ומאז לא שומעים ממנו דבר בנידון. כנראה שהיו דברים בגו.

    איני יודע את העובדות לאשורן בפרשת סעיד ומחול, איני בטוח שמר ספירו יודע, על כן מוטב שנתאזר כולנו בסבלנות

  7. מיכאל שרון: למהות ישראל הגיב:

    ישראל היא מדינה פאשיסטית עם משק אוליגארכי, אך בעלת יחסי ציבור ליברליים, הפורטים על רגשות אשמה בעולם על רדיפות יהודים. תעשיית יחסי הציבור של המדינה הפשיסטית והגזענית הזאת, פועלת הן למתן היתרים לאוליגארכייה הישראלית לביצוע פשעים נגד האנושות, והן לגיוס כספים ושילוב תוך טובות הנאה במערך הכלכלי המתקדם בעולם. במסגרת זאת מזייף בנק ישראל נתוני חשבונאות לאומית, כמו שנעשה ביוון, רק בקנה מידה גדול יותר. הזיופים הם בתחום התוצר (מפורסמים נתוני תוצר לאומי הגבוהים בעשרות אחוזים מהתוצר הריאלי), ונתוני יוקר המחייה שהם אחוז זעיר משיעור עליית המחירים בפועל: כל בנקאי יאמר לך שיש עיוותים בחישוב אינדקס יוקר המחייה. ישראל ניבדלת משכניה מדינות האיזור בכך שהיא המדינה היחידה במזה"ת בה יש אפלייה חוקתית גזענית כלפי תושבים על בסיס דת וגזע.

  8. קומוניסט נותן רפרנס לתורה? הגיב:

    חשבתי שראיתי כבר הכל, מסתבר שיש עוד הפתעות בחיים.

  9. לזה שחשב שהוא ראה הכול הגיב:

    "אולם כאשר השטן, האורב לנשמת הסוציאליזם, כבר חשב לחוג את ניצחונו… קמו גואלים ועלו מושיעים לרעיון הסוציאליסטי, אשר מסרו נפשם על קידוש שמו, על שלמותו וטהרתו."

    מתוך ועידת היסוד של מפ"ס (היא פק"פ, היא מק"י), יפו, 1919

  10. למיכאל שרון הגיב:

    כנראה שכחת את הכורדים המדוכאים בסוריה, תורכיה ואירן.
    רק לאחרונה התירו פתיחת תחנת רדיו בכורדית על ידי שלטונות תורכיה.
    שכחת גם את הקופטים במצרים, שלא לדבר על כניסת יהודים לערב הסעודית.

    גם בהשוואה לאירופה ישראל יוצאת לא רע- עדיין מותר לבנות מסגדים וללבוש רעלות.

  11. גדעון ספירו הגיב:

    לאיתמר,
    אתה מיתמם. בניית החומה ומדיניות האפליה של ישראל גרמו לכך שגידול האוכלוסיה רק הגביר המצור, החנק והמצוקה.

    למושון,
    מדיניותה הרשמית של ישראל בנושא הגרעיני היא: "לא נהיה הראשונים להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון".משמע, לישראל אין נשק גרעיני, ועל כן אין שום צורך להיאבק לפירוקו. העמימות נועדה לשרת מדיניות זו. ואנונו גילה את האקדח המעשן לפיו ישראל כבר הכניסה נשק גרעיני מזרח התיכון, ובכך חשף את השקר של הממשלה.הדימיון לאלסברג ברור.

  12. עמיחי למיכאל שרון הגיב:

    איזה מזל שה-OECD לא גילו את הזיופים של בנק ישראל עליהם אתה מדבר, וכמה טוב שעינך החדה עלתה על מה שמומחים עולמיים לא גילו,
    בחייך, תגלה לנו איך אתה עושה את זה?
    למרות הרמייה כביכול עליה אתה מצביע, מתעקשת הכלכלה הישראלית לא לקרוס כמו הכלכלות ביוון ספרד וארה"ב.

    אתה טוען שישראל היא מדינה פאשיסטית ומצביע על כך שהיא נחותה מבחינה חוקתית מכל שכנותיה במזה"ת. אך ראה איזה פלא: ישראל מדורגת במדד הדמוקרטיה של האקונומיסט לשנת 2008 במקום ה-38, מעל כל שאר המדינות במזה"ת בהן אין "אפליות חוקתיות" כמו אצלנו!
    לך תבין, כנראה שבניגוד לאימרה המפורסמת – דווקא כן אפשר לרמות את כולם כל הזמן:
    מרמים את ה-OECD , מרמים את האקונומיסט, וזאת במשך שנים!

    אתה צודק בזה שישראל נבדלת משכנותיה. היא נבדלת בכך שרמת החיים בה גבוהה הרבה יותר, והדמוקרטיה טובה ומתקדמת הרבה יותר, והאמת היא שעצם קיום דמוקרטיה כבר מבדיל את ישראל מרוב שכנותיה, נראה אותך מפרסם דברי בלע כאלו בסוריה, או סתם שורד שם במסגרת הכלכלה הסורית המפותחת.

    כנראה שלא כולם טועים ורק אתה צודק אלא להיפך: אתה עומד נדהם אל מול נתונים בינלאומיים (למשל של האו"ם-HDI, האקונומיסט וה- OECD ) הסותרים לחלוטין את דעותיך המופרכות ואין לך הסבר אחר מלבד "אנחנו משקרים אותם ולכן הם מפרסמים נתונים מוטים לטובתינו".

    חשבת פעם שאולי אתה משקר אותנו?

  13. איתמר ליובל הלפרין הגיב:

    "שמות א’ 12″? האמנם?
    אם כך אז אין לך מה מתאמץ, אלוהים כבר ידאג לשחרר אותם מעול הציונים וינחית עלינו 10 מכות. אז יהיה בסדר, לא?
    חוץ מזה ש"אבות אכלו בוסר", אז כנראה שהפלסטינים סובלים היום בגלל אבותיהם דוחי-החלטת-החלוקה, מכריזי-מלחמת-48 ועושי דברו של המופתי חאג’ אמין אל-חוסייני היקר מכל אדם.

  14. ק.א. הגיב:

    מה יותר מסריח הפוליטיקה או העם?
    ממנגנון הפשע אין הרבה מה לצפות.
    אבל רקבון העם זו בעיה קשה יותר.

  15. שירה הגיב:

    אין לי מושג איך ואנונו הצליח להיות 12 שנה בבידוד ולהשאר שפוי.
    אם יש ניצחון אדיר של הרוח והאמת על הרשע והאדישות, ואנונו יכול לזקוף את זה לזכותו.
    ובעניין הפרס נובל, אחרי שאובמה קיבל אותו, נס ליחו של הפרס. מאמר כמו זה עדיף היום על נובל, לדעתי.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים