הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 במאי, 2010 18 תגובות

אפשר למות מקנאה. איך הבריטים האלה עושים את זה! איזו דמוקרטיה! איזה הדר!


בחירות תוך חודש. קואליציה חדשה תוך חמישה ימים. חילופי השלטון תוך 70 דקות. ביקור קצר אצל המלכה. ראש-הממשלה המפסיד לוקח את אשתו ושני ילדיו הקטנים, יוצא ממעון ראש-הממשלה וצועד ברגל לאורך הרחוב. ראש-הממשלה החדש נכנס למעון הרשמי.


קצר, חלק, בקול נמוך ובסגנון מפרגן. העם דיבר, וזהו.


ואצלנו?


מערכת-הבחירות נמשכת חודשים על חודשים, ברעש ובצילצולים, קקופוניה של גידופים וקללות. אחריה עוברים חודשים עד להקמת קואליציה חדשה. בינתיים המנצחים והמנוצחים מלכלכים זה על זה. שמאלנים, פאשיסטים, בוגדים, עוכרי-ישראל, מפקירי ירושלים, קלגסי הכיבוש, גנבים – הכול הולך.


הבלגן חוגג. מפלגות חדשות צצות כפטריות אחרי הגשם. עד הרגע האחרון לא יודעים מי, בעצם, מתחרה במי.

הבחירות הבאות שלנו עדיין רחוקות – אולי. אם לא יצוץ בדרך משבר, הן תיערכנה בראשית 2014. בישראל, שלוש שנים הם נצח פוליטי.


אבל רבים מאמינים שהממשלה תיפול כבר בעוד כמה חודשים, כאשר תסתיים תקופת ההקפאה של הבנייה בהתנחלויות, הקיימת – לפחות להלכה – בגדה המערבית. בנימין נתניהו יצטרך אז להחליט אם להיכנע ללחץ אמריקאי ולהאריך את ההקפאה הרשמית, או לחדש את הבנייה גם רשמית ולהסתכן בעימות עם ברק אובמה. במקרה הראשון יתקוממו המתנחלים ובעלי-בריתם בממשלה. במקרה השני יכולים שרידי מפלגת-העבודה לפרוש מהקואליציה.


אני בספק אם זה יקרה. לכל חברי הממשלה יש עניין חיוני בהמשך קיומה. אף אחד מהמרכיבים אינו בטוח בעתידו אם יפרוש. אהוד ברק, גנרל בלי חיילים, דבוק לכיסאו בדבק- נגרים. אביגדור ליברמן, שר-חוץ שכמעט אף אחד בחוץ אינו מוכן ללחוץ את ידו, לא קיים אף אחת מההבטחות שהבטיח לבוחריו. למה שיגדילו את כוחו? אלי ישי, מין ליברמן עם כיפה על הראש, חש שאריה דרעי נושף בעורפו ונאחז בחלקת-אלוהים הקטנה שלו. כולם מרגישים שהם "תלויים זה בזה או שכל אחד מהם ייתלה לחוד."


זה ההיגיון הפוליטי. אבל ההיגיון הוא אורח נדיר בפוליטיקה. אם לא תיגמר ההקפאה, או הכאילו-הקפאה, המתנחלים עשויים להתקומם. ההכי-קיצונים ימשכו אחריהם את הסתם-קיצונים. הממשלה עלולה ליפול גם בניגוד לרצון כל חבריה.


מה יקרה אז?


שאלה זו מנקרת עכשיו בראשיהם של כמה וכמה אנשים – בדרנים, שדרנים, פרשנים, גנרלים, סלבריטאים מכל הסוגים והמינים, גמלאים, סטודנטים, פרופסורים ומי לא – החולמים על מפלגה חדשה.


יש לכך רקע ישראלי ייחודי.


בבריטניה התגלתה שיטת-הבחירות האזורית במערומיה. עשרות מיליוני קולות נשארו בלי ייצוג. חולמים שם על אימוץ חלקי, לפחות, של השיטה היחסית. אצלנו השחיתה השיטה היחסית את המערכת כולה, ורבים חולמים על אימוץ חלקי, לפחות, של השיטה הרובנית. נראה שהפיתרון הנכון טמון בשיטה שהיא יחסית בחלקה ורובנית בחלקה, כמו זו הנהוגה בגרמניה. אבל הפוליטיקאים הישראליים יתנגדו לכך כאיש אחד.


השיטה הנוכחית המאיסה את הפוליטיקה על חלקים גדולים של הציבור. מתעבים את המערכת הפוליטית כולה. מתעבים את המפלגות הקיימות.


לכן, בכל מערכת-בחירות צצות מפלגות חדשות, הפונות אל מאות אלפי הבוחרים הטוענים ש"אין לי בעד מי להצביע". הם יכלו, כמובן, להימנע בכלל מהצבעה וללכת לשפת-הים, אבל חבל להם על הקול שלהם. לכן הם מחליטים, בשנייה האחרונה ממש, להצביע בעד איזושהי מפלגה חדשה, המושכת את "קולות המחאה" והמבטאת את הכעס על התופעה המרגיזה את הציבור באותו רגע. בדרך כלל זוהי מפלגה חדשה המצליחה לתפוס את מצב-הרוח הציבורי של אותו הרגע, והנעלמת מיד לאחר מכן.


כזאת הייתה מפלגה ד"ש שצצה בבחירות 1977, בהנהגת גנרל ייגאל ידין. היא הציעה תרופת-פלא לכל המחלות – המלחמה, השחיתות, העוני, הכפייה הדתית: שינוי שיטת-הבחירות. היא נחלה ניצחון מדהים (15 מושבים בכנסת!) ונעלמה בבחירות הבאות כלא-הייתה. אחר-כך באו כל מיני מפלגות "המרכז" ו"הדרך השלישית", שגם הן צצו ונעלמו. 2005 הייתה שנתה של "שינוי", מפלגתו של טומי לפיד, שהתפרסם בטלוויזיה בזכות שנינותו ותוקפנותו, אבל בעיקר בגלל הוולגריות שלוחת-הרסן של סגנונו. הוא הרים את דגל השנאה לדתיים, זכה גם הוא בהישג מדהים של 15 מושבים – ונעלם כלא-היה בבחירות הבאות. אחריו בא רפי איתן, שחטף את אדולף אייכמן ואחראי לאסון של יונתן פולרד על השלכותיה, והקים את מפלגת הגמלאים. גם היא זכתה להישג מפתיע (7 מושבים) – לא בזכות הגמלאים, שרובם לא הצביעו בעדה, אלא בזכותם של צעירים, שחשבו שזו בדיחה נהדרת. בבחירות הבאות היא נעלמה כלא-הייתה.


(גילוי נאות: ב-1965 הקמתי את "תנועת העולם הזה – כוח חדש" שכיהנה בשתי קדנציות בכנסת, ואחר-כך הפכה לחלק מ"מחנה של"י" ו"הרשימה המתקדמת לשלום". כל אלה ייצגו מצע שהיה ההיפך מאופנתי.) 


עכשיו חולמים הרבה אנשים – כל אחד בנפרד – על ניסיון נוסף. נראה שלא איכפת להם שזה יהיה חד-פעמי, העיקר שהם יגיעו לכנסת. בין המועמדים בולט יאיר לפיד, בנו של טומי הנ"ל, נאה, רהוט ונעים-הליכות, המופיע מדי יום על מסכי הטלוויזיה, אך כמעט אף פעם לא השמיע דעה שאינה מקובלת על כולם, לא נאבק על שום דבר ולא השמיע רעיון מקורי. מועמד אידיאלי.


הוא אינו יחיד. יש מועמדים למכביר: זמרי-חתונות אהובי הקהל, שחקני-כדורגל פופולאריים, ידוענים הידועים בזכות יחסי-ציבור. אפילו רפי איתן צץ מחדש מתהומות הנשייה. כאשר מאות אלפי קולות מתגלגלים ברחוב, רב הפיתוי.


מפלגות יצוצו, מפלגות יימוגו. כמו אותו קיקיון בתנ"ך, "שבן-לילה היה ובן-לילה אבד". זה אמנם הרגיז מאוד את יונה הנביא שחסה בצילו, "ויתעלף וישאל את נפשו למות", ואפילו אמר לאלוהים: "היטב חרה לי עד מוות". אבל כל זה לא ממש חשוב.



מה שכן חשוב הוא ההכרח לסתום את החור הפעור במערכת הפוליטית הישראלית: החור השחור בשמאל.


הימין, לעומת זאת, פורח. פאשיסטים גלויים, שהשתוללו פעם בשוליים, מקובלים עכשיו במרכז הבמה. תלמידו של מאיר כהנא מככב בכנסת ואיש אינו מתקומם. המתנחלים מתכננים "השתלטות עוינת" על הליכוד.


לצד הליכוד, המפלגה הגדולה היחידה היא קדימה. היא רחוקה מהשמאל כמו כדור הארץ מהמאדים. לא מכבר הגישו שני חברי קדימה – רונית תירוש ועתניאל שנלר – הצעת-חוק גזענית מסמרת-שיער, שבאה להוציא אל מחוץ לחוק כל עמותת-שלום החושפת מעשי-זוועה בלתי-חוקיים, המבזים את ישראל והעשויים להביא קציני צה"ל למאסר בחו"ל. ציפי לבני לא צייצה.


מוסכם על הכול שבבחירות הבאות תתרסק מפלגת-העבודה, שהפכה למפלגת-משרד-הביטחון, וכמוה גם מפלגת מרצ. שתיהן אינן אלא צללים של מה שהיו פעם. הן ישאירו אחריהן שממה.


מצב זה זועק לשמיים. יש בארץ מאות אלפי בוחרים שהערכים השמאליים הבסיסיים טבועים בלבם – שלום, צדק, שוויון, דמוקרטיה, זכויות-אדם לכול, פמיניזם, הגנה על הסביבה, הפרדת הדת מהמדינה. היכן הם? מי מייצג אותם?


בחוגים רחבים בציבור הישראלי מתחבטים כעת בשאלה זו. הכול מסכימים שצריכים "לעשות משהו". נראה שאיש אינו יודע איך.


יש המחפשים מרשם של ספר בישול: "לוקחים 4 בצים, 2 כפות של קמח, קורטוב של מלח…"


אז "לוקחים 12 ידוענים, 7 פרופסורים מכובדים, 3 פעילים של זכויות-האדם, 2 פעילי-שלום (לא רדיקליים, חלילה), 1 אלילי-זמר, 1 שדרן מפורסם, מערבבים היטב, זורים על הכול סיסמאות זהירות, לא קיצוניות מדי, מערבבים היטב ומגישים…"


או, לחלופין: "לוקחים 4 משרידי מפלגת-העבודה, 2 פליטי מרצ, 3 מאוכזבים מקדימה, ירוק אחד, פעיל-שכונות אחד…"


לא, זה לא ילך.


הקמת מפלגה חדשה – מפלגה יעילה, שתשנה את פני המערכת הפוליטית, שתיאבק על השלטון, שתחזיק מעמד לאורך ימים – אינה תרגיל של בישול.


זוהי מלאכת בריאה אמיתית, לא פחות מציור של ליאונרדו, לא פחות מבניית הטאג’ מהאל או הדואומו של פירנצה.


צריכה לקום מפלגה שתגלם את הערכים, לא כאוסף של סיסמאות, אלא כמקשה שלמה אחת. מפלגה שלא תהיה המשך למסגרות שפשטו את הרגל, אלא שתהיה משוחררת מדרכי-חשיבה ישנות ומסיסמאות של פרסומאים, מפלגה שתתווה תבנית חדשה לחלוטין. מפלגה שלא תשים טלאי על גבי טלאי ולא תציג תיקון פה ותיקון שם, אלא תציג דגם חדש של מדינת-ישראל, תוכנית שלמה לרפובליקה ישראלית שנייה.


המנהיג לא יימצא במגרש-הגרוטאות. מנהיג יקום בכוחות עצמו, כמו שקם ברק אובמה. צעיר בעל בשורה חדשה.


כל עוד לא קם מנהיג כזה, צריכה היוזמה לבוא מלמטה. אני רואה בכל ההפגנות צעירות וצעירים חדשים, אידיאליסטים משכנעים בכנותם ובאומץ ליבם, פעילי שלום, פעילי זכויות-האדם, פעילים חברתיים, פעילי הסביבה. מתוכם צריכה לבוא היוזמה החדשה, זו שתלכד סביבה את כולנו.


הטבע שונא חלל ריק. במוקדם או במאוחר יתמלא החור השחור. ואם לא נשכיל אנחנו למלא אותו כראוי, הוא עלול גם להתמלא במפלצת מרובת-רגליים.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. דודו פלמה הגיב:

    מכל כיוון אפשרי זהו יופי של מאמר.

  2. ק.א. הגיב:

    "תוך חמישה ימים… קצר, חלק, בקול נמוך ובסגנון מפרגן…"

    אז זהו שהפעם זה לא הלך חלק.
    בד"כ מדובר על 5 דקות. ה 5 ימים האלה היו דבר ארוך שאנשים כאן אינם מורגלים בו!

    בתור מצביע, אכן חוויית ההשתתפות בבחירות היא לרוב מסודרת, שקטה וחיובית. אין אווירה של שוק. אין פתקים. אין זוהמת בחירות. אין מכוניות של פעילים שנוסעות בטירוף ברחובות. תייר שהיה מגיע (ולא הקשיב לחדשות) לא יכול היה לדעת מהמתרחש כי ישנן בחירות (כ 70% השתתפות). עם זאת היו פה ושם תלונות על קלפיות שהופתעו מאחוז הצבעה גבוה ולא יכלו לקבל את כולם עד לשעת הסגירה.

    בראון עשה סימנים שהוא מעוניין לבדוק אופציה למו"מ עם קלג אבל יפה היה לראות כיצד העם ממש מסלק אותו! אמצעי התקשורת ודעת הקהל פשוט אינם מסוגלים לסבול מצב בו רה"מ מכהן שלא קיבל את אמון העם מחדש לאחר הבחירות -אבל רק בגלל שיש לו אפשרות טכנית לשחק משחקים – יחליט "להשאר"… העתונות קטלה אותו עם כותרות ענק להסתלק מייד מרחוב דאונינג! פשוט לא היתה לו שום ברירה (שלא לדבר שבראון מעולם לא נבחר – אלא קיבל את התפקיד בירושה מבלייר) – כזכור לאחר הבחירות הוא הודיע על פרישתו המתוכננת לעוד כ 6 חודשים אבל הוא נזרק במיידית עם בעיטה בתחת.

    קואליציה היא דבר שלאנשים ישנה רתיעה טבעית ממנו כאן ואין בטחון כמה זמן תשרוד ממשלת קמרון-קלג. קלג נתפס במידה מסויימת כבוגד בתומכיו. חלק לא מבוטל של התומכים בקלג עשה כך כדי למנוע עליית השמרנים והנה מר קלג מזדחל לו לממשלה איתם. אכזבה!
    קואליציה היא אכן גועליציה – וגם בבריטניה.

  3. מ.ש. להתגלגל מצחוק: "המרטירים" של השמאל הציוני הגיב:

    הממסד המסואב, המושחת והמנשל בישראל, פועל על ידי סחבת ובלגנים לייאש כל גישה תכליתית במישור הפוליטי בקרב ההמונים. בהערת אגב, לא רק בבריטניה, גם לנין מייד עם ניצחון המהפכה הוציא בלי שהות של זמן שורה של צווים לחילול שינויים מפליגים. המשטר הסמכותני בישראל מסתייע ומלבין את פשעיו על ידי הכמו שמאל הציוני.

    מה שקרוי היום השמאל הציוני, אינם אלא קבוצה ממסדית אליטיסטית וגזענית, בשולי האוליגארכייה החומסת, המושחתת והמדכאת בישראל. השנואה על ההמונים בישראל ועוד יותר על הפלשתינאים, שחשים היטב שהכמו-שמאל הציוני מנצל את מצוקתם לרעה להשיג טובות הנאה מההמסד הציוני. הכמו שמאל האלה, מתחזים למעשה, היכשירו עשרות שנים את השרץ של הונאת הקהילייה הבינ"ל במצגי שלום ליברליים תוך הקניית תדמית נאורה וליבראלית לישראל, שהיא מדינה סמכותנית בה רוב האוכלוסייה נחמס. הדבר איפשר הזרמת כספים אדירה לאוליגרכייה בישראל תוך עושק האוכלוסייה, והיכשיר את ההתנחלות, ההתעמרות ופשעי המלחמה, שהיקדיחו את יחסינו עם השכנים, עד כדי סכנת ג’נוסייד לעם הפשוט בישראל עקב זעם האומה הערבית המרומה ואדישות הקהילייה הבינלאומית, שהבינה שהאוליגרכייה החמסנית בישראל עובדת עליה.

    קראו את האמת על הכמו שמאל הציוני מפי משתתף בהפגנת השמאל הציוני בככר ציון ואת הרשימות בשולי המאמר.

    — קישור —

    להתגלגל מצחוק: השמאל הציוני עוסק במרטיריזצייה עצמית:
    — קישור —

    מיכאל שרון

  4. פושעי המלחמה בישראל ועוזריהם הגיב:

    שהם ההכמו-שמאל הציוני. כשם שניזקם של עוזרי הנאצים (משתפי הפעולה, מיליציות אוקראינייות וכד’) היה גדול, כך נזק השמאל הציוני הוא גדול במיוחד, בשל ההתחזות לשמאל והונאת ישראלים וגורמים בקהילייה הבינ"ל. ללא עוזריו וסייעניו של משטר פושעי המלחמה בישראל, לא ניתן היה לקבל נשק וכספים ולבצע את כל מעללי המשטר באין מפריע כמעט. המצג הליברלי הזה הוא הכלי המרכזי בהונאת העולם ובהכשרת פשעים נגד האנושות, כמו גם בדיכוי העם הפשוט והיצרני בישראל.

    מיכאל שרון

  5. עמיחי למיכאל שרון הגיב:

    מיכאל, עשה טובה, בפעם הבאה שאתה כותב משפט סתום כמו: "השמאל הציוני עוסק במרטיריזצייה עצמית", תשתדל להביא לינק יותר רלוונטי (אם בכלל קיים לינק כזה) מאשר למאמר הקצר והדליל של נפתלי רז, שלא אומר בעצם כלום.
    ומה יש כאן "להתגלגל מצחוק"…?
    תספר לנו איזה כדור נטלת שגרם לך לתגובה כזו, גם אנחנו רוצים.

    אה, עוד משהו: אם כבר "הונאת הקהילייה הבינ"ל", הרי לך כמה מומחים לנושא:

    — קישור —

    — קישור —

  6. ק.א. הגיב:

    עמיחי בשמך קיימות 2 ההנחות.
    שישנו עם ושהוא חי. הבה נניח לרגע שהעם קיים.
    השאלה היא לפי איזה מנגינה הוא חי?
    הסימפוניה "נקמה בגויים" היא מנגינה רעה.
    מנגינה זו לא תצווה חיים ולא איכות חיים.
    מצד שני לצעדה זומבית היא מצויינת.

  7. שאלה למ. שרון הגיב:

    מיכאל, עקב אמירתך לגבי "דיכוי העם הפשוט והיצרני בישראל", נשאלת השאלה מי הם בדיוק אותם פרטים המרכיבים את אותו "העם הפשוט והיצרני בישראל"?
    הרי אתה לא מחשיב ימנים-ציונים, עכשיו מסתבר שגם השמאל הציוני בחוץ, מן הסתם גם דתיים אנטי-ציונים לא ברשימה מפני שהם לא יצרנים.
    רק בקבוצות הללו שמחוץ לרשימה אני סופר בערך 4 מליון איש שאינם "עם פשוט ויצרני",
    אז עם מי נשארנו בדיוק? ערבים ואנשי שמאל עקבי?

  8. עודד קדם הגיב:

    קודם-כל לפתיח המאמר, הערה: אני או?ה?ב בלגן.:-)) טו?ב לי עם האווירה הים-תיכונית שלנו ומנגד – את הקרירות היעילה, של בריטניה וסקנדינביה, אינני מסוגל לסבול ולו לרגע אחד. בררר…

    כעת – כמובן, כל אותן כנופיות ימין קיצוני, המכונות, בפי התשקורת ה"""שמאלנית""" (עאלק), "שמאל מתון/ציוני/לאומי/ווט-אבר", אינן אלא עובש ורקב. ממש כליברמן וכגאידמאק, אין הן אלא אות לכך, שהאליטה הישראלית הישנה גוססת.

    יחד עם זאת, יש ויש תקווה. קיימים מספיק כוחות שמאלניים אמיתיים, על-מנת לרשת את מר"צ זכרונה-לברכה. מחד"ש, דרך "מאבק סוציאליסטי", יוצאי "עלה ירוק" ו"התנועה הירוקה" וכלה במימ"ד – ואם רק נאחד ביניהם ונמשוך, את כל שוחרי-החברה ואוהבי-הסביבה – אשר קצו בהרס ובחורבן, פרי-יצירת-התאגידים – יחד עם כל הגורמים החיוביים, בקרב קהילת-הלהט"ב שלנו (אחלה מצעד+עצרת אמש בראשל"צ!! ומי שלא היה – הפסיד. כי העתיד הוא מבטל-מגדר!!) – אנחנו יכולים לדבר, בכיף, על מספר מנדטים דו-ספרתי!!

    היידה חברותים, ליצירת מפלגה מאוחדת, משולבת, אדומה-ירוקה-ורודה, ערבים ויהודים, סטרייטים ולהט"בים, למען חברה, סביבה, שלום, אחווה ואיחוד כלל המאבקים לאחד!!

  9. טום הגיב:

    לא הבנתי למה הצעתם של ח"כ שנלר ותירוש גזענית?

  10. מ.ש. חשיפה (המשך) הגיב:

    הוא בשר מבשרה של אליטה של פושעי מלחמה ואנשים שמוזרם אליהם שלא בדין כל טוב הארץ, וגם אם הוא עצמו כרגע מורה לכאורה צנוע, הוא מפנים עד הסוף את ערכיה, ותודעתו שלו גובלת תכופות בתערובת של ציניות והתחטאות טהרנית. לכן, גם מבלי משים, הוא יגרום נזקים לכל עניין בעל חשיבות הומנית באמת, יקפד ויחוש קנאה ואי אהדה כלפי אנשים המבטאים עשייה בונה והומניסטית אמיתית ואותנטית. זו תודעתו החצוייה של משתף פעולה עם אליטה מסואבת, בשר מבשרו של הסאוב כאן.

    בשורה התחתונה, האיש ודומיו מדקלמים ססמאות, זורקים פרובוקציות, שרויים בתחושת מה יפית, שאינה אלא יומרתם לעמדה נעלה בתוקף זכויות יתר. הוא מזלזל בך בסיסית ובכל גורם יצרני אותנטי, הגם שתחושתו הסובייקטיבית אינה תמיד זלזול, אלא מעין ביטול ציני מעורב בתחושת משקלו שלו ושל מקורביו, בצד קנאה וחשש עמומים.

    יש בו גרעין אותנטי וחושב, אך הוא מואפל ונידחק הצידה בלהט פוליטיקה עצמית של שקר וזיוף. כל משתף פעולה כמעט הוא בעל תודעה חצוייה.

    אתם חשים בזיוף, ביומרות לאליטיזם שהינו ריק וגזלני, בנביאי השקר האלה המציגים עצמם כקורבנות וקדושים מעונים, ומפגינים כלפיו ועמיתיו שנאה, וזו תחושה אותנטית, כלפי מי שמטיף וזורק ססמאות בלי לנמק דבר, כלפי מי שהוויתו יבשה.

    אך לנפתלי ועמיתיו אין דבר וחצי דבר עם השמאל האמיתי, שהוא אנושי, נפלא, ומרחיב את הקיום האנושי. אכן, האינטואיצייה הילדותית שלכם שנפתלי ועמיתיו, יש בהם משהו מהסטליניזם, היא תחושה נכונה, אינכם טועים, גם סטלין היה איש ממסד ופקידות צפיד שבגד שבגד במידה רבה במהפכה, ועל כך כתב טרוצקי את ספרו "המהפכה שניבגדה"

  11. עמיחי למיכאל שרון 2 הגיב:

    התגובה הפבלובית של השוואת המצב בישראל לארועי השואה (נזק השמאל הציוני = ניזקם של עוזרי הנאצים) הייתה יכולה להיות מצחיקה אלמלא היתה עצובה.
    יסביר אדוני את הקשר בין "ההונאה" זוטא של ישראלים וגורמים בקהילייה הבינ"ל, אם קיימת כזו בכלל, לבין הרציחות שנעשו במזרח אירופה ע"י האיינצגרופן ועוזריהם (בערך 2 מליון קורבנות).
    אין כמו תגובתך הנ"ל כדי להראות עד כמה מופרכת ונילעגת היא ההשוואה בין ישראל לנאצים.

  12. הדשא אצל השכן ירוק יותר הגיב:

    לא בטוח שהשכן יסכים, כמובן, אבל פה מדובר בתודעה כוזבת בכל מקרה, אז מה זה משנה.

    חוץ מזה, הכותב הנכבד שכח לקחת בחשבון שאצל השכן לדשא היו מאות שנים לצמוח, ושגשם יורד על החלקה שלו כל הזמן. הוא לא צריך לפתוח ממטרות ולשלם הון תועפות בשביל המים.

    אצלנו התנאים הרבה פחות מיטביים (אקלים כמעט מדברי), ולמרות זאת ועל אף הכל, אנחנו מחזיקים את הדשא בחיים בשיניים ובציפורניים, והוא גדל לא רע בכלל.

    אם להיות פחות מטאפוריים, שיטת הבחירות בבריטניה גורמת לעיוות רציני ביצוג. מבחינה זו בלבד הדמוקרטיה שם פחות מרשימה מאצלנו.
    ואם נדמה לך שהפוליטיקה אנגלית פחות מסריחה משלנו, זה בגלל המרחק. מקרוב הסירחון אולי מסוג שונה, אבל העוצמה אותה עוצמה.

    ונחזור למטפורה – אם בשביל הדשא של האנגלים אנחנו צריכים לאמץ גם את כל עסקת החבילה, כולל מזג האויר המגעיל שלהם, הגזענות העממית השורשית המודחקת, תרבות ההדחקה, ההכחשה והעמדת הפנים בכלל, והחיבה הלאומית התמוהה למארמייט, עדיף להשאר עם הצרות שלנו. אותן אנחנו כבר מכירים ולכן יש לנו סיכוי טוב יותר להתמודד.

  13. ק.א. הגיב:

    ציונות => אפרטהייד => מדינה אחת.

    לא היה חבל על הקרבנות בדרך הארוכה והמפותלת?
    אפשר היה לגשת ישר למדינה אחת.

    הרצאתו של ג’ון מירשהיימר מדוע סוף הציונות בדרך:

    — קישור —

  14. השמאל הצינוי הגיב:

    למיכאל שרון ולשאר האנשים שהשוו אותי לאייזנצגרופן מאז שהתחלתי לקרוא כתבות באתר הזה.

    אני איש שמאל. ראיתם אותי בהפגות, תראו אותי בארגוני הדיאלוג, תראו אותי בארגוני העובדים ותראו אותי מתנגד לכל אפלייה גזענות ונישול.

    אבל אני ציוני, למרות שהייתי מעדיף שלא תקראו לי ככה. הביטוי הזה הפך לכלי של האתוס הציוני המפלה והעשיר. אני ציוני משום שמעולם לא מצאתי בהגדרה הזו משהו שמוציא אותי החוצה ממנה. אני בעד מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי לצד מדינה ערבית. עד כמה שהדבר לא אפשרי. ואני גם מוכן לעשות כמיטב יכולתי בשביל המדינה הזאת. לכן אני ציוני.
    עוד יותר גרוע, אני חייל ואף קצין.

    עצם ההתנגדות שלכם למושג הזה רק מעצימה אותו. אני קורא לכם לנשל אותו ולהחזיר אותו לגבב האמירות הסתמי שהוא.

    אם ארגון השמאל החדש הזה שמדברים עליו. או יותר חשוב מזה אם מפלגת חד"ש ובוחריה ימשיכו להתבדל באמירות דוגמאטיות חסרות משמעות ורלוונטיות היסטורית. אם הם ימשיכו להרחיק מהם את רוב חלקי העם ולהשניא את עצמם על כל שומעיהם להוציא את יושבי חוגי הבית, ההרצאות בגדה השמאלית ועוד. אם הם יצליחו להרחיק אותי מהם, אותי ואת דומי, אלינו התכוון אורי אבנרי ב"מאות אלאפים", אז אין שום עתיד לשמאל הישראלי.

    לנין, שהוזכר קודם, דיבר על חבר מפלגה טוב כ"טריביון". אדם שיכול לשמש קול לסבל ולדיכוי של הפועלים והצמיתים. לתת למאבקם תכלית אידיאולוגית.
    אתם, האנשים שהשוו אותי לליברמן ועוזרי הנאצים למען השם, לעולם לא תהיו מסוגלים להיות טריביון ללא שינוי אמיתי.

    למען האמת אתם מגעילים אותי. במיוחד כי פעם דיברתי כמוכם.

  15. עמיחי לק.א. הגיב:

    הטעות הבסיסית שלך בניתוח שמי היא שאתה בכלל מציג את ההנחות המובלעות כשאלות, ולא כעובדות.
    (ההנחות הן:
    1. יש עם (יהודי, מן הסתם)
    2. שהעם הזה אכן חי .

    כמובן שלא היית שם סימן-שאלה כאשר היית מנתח את שמו של "עמיחי הפלסטיני", מפני שפוסט-מודרניזם קלוקל (או פוסט ציונות, או כל "פוסט" משהו) יכול להיות מכוון כמובן רק נגד הציונות ו/או העם-היהודי.
    העם הפלסטיני לעומת זאת הוא חי, קיים ובועט.
    לפלסטיני יש זכות קיום כעם, ליהודי לא.

    עכשיו, כציוני אין לי מושג קלוש מדוע אתה טוען ש"נקמה בגויים" היא אחת ממטרות הציונות,
    אין לי מושג ונראה לי שגם לך אין מושג.
    מבחינתי זו סתם פרובוקציה חסרת בסיס שלך, והיה עדיף לו היית מביא ולו חיזוק אחד לטענה הזו.

  16. עמיחי למיכאל שרון הגיב:

    הייתי מכנה את דבריך "דמגוגיה" אך אין בהם את מינימום התיחכום כדי להחשב כדמגוגיה מן המניין.
    אני מניח שכל אנשי המרכז והימין בישראל נמצאים בתוך הקבוצה עליה אתה מדבר, ואיתם מסתבר גם השמאל הציוני, וכך אתה הופך במחי יד את רוב תושבי ישראל היהודים לעוזרי הנאצים ולסטלינים קטנים. ממש כך, ע"פ דבריך.

    איכשהו אתה גם מקשר את כל זה עם דיכוי של "גורמים יצרנים אותנטים", ואני רק יכול להניח שהסתיים אוסף הקללות המתלהם שלך כנגד כל מי שאינו חושב כמוך, אז התחלת פשוט להמציא עוד ועוד "מחמאות" מפוקפקות,
    כגון "הריסת גורמים יצרניים",
    באותה מידה יכולת להאשים את כולנו שאנחנו גם "משחקים רע מאוד שש-בש והורסים את תרבות הטסת העפיפונים בארץ". וזה היה יכול להיות טיעון תקף ובעל ערך באותה המידה.

    בדיוק כפי שכתבת, אתה מדקלם ססמאות (מבלי לנמק דבר), זורק פרובוקציות (ועוד קורא לזה "חשיפה"), שרוי בתחושת "מה יפית" שאינה אלא יומרה לעמדה נעלה בתוקף זכויות יתר.
    והכי גרוע: זורק מילות קוד כמו "עוזרי הנאצים" ו"סטאלין" רק כדי למשוך תשומת לב, בסגנון תינוק שלמד לומר "קקי" ו"פיפי".

  17. דוד ע הגיב:

    הבוחרים של המפלגה הזו שאבנרי מתאר, הצביעו בחלקם לקדימה, בחלקם לעבודה ומר"ץ, ובחלקם למפלגות קטנות – ירוקים, עלה ירוק, גימלאים וכו’
    חשוב לציין, שגם אם כל הגוש הזה ימצא לו בית הולם ואנשים ראויים, הוא לא יגיע ליותר מ-15-20 מנדטים, כי העם בכללותו זז ימינה. זו האמת. אנם לא מדובר בימין של פעם, אלא במשהו יותר מתון שמוכן (לפחות להלכה, אולי למעשה) למה שפעם הטיפה לו מר"ץ – חלוקת הארץ, מדינה פלסטינית, אולי גם חלוקת ירושלים והסכמה לגבולות שמבוססים על גבולות 67.
    יש סיבות רבות ל"זליגה" הזו – גם התנהלות מפלגת העבודה, גם ההליכה הטבעית ימינה בעקבות הטרור הפלסטיני.
    השמאל הלאומי לא נראה יותר מבדיחה, ולכן – מה שהיה הוא שיהיה, בשינויים קלים

  18. מבין עניין הגיב:

    תסבירו לי מה ההבדל בין מי שלוקח את המנדטים והולך ליצג את האוליגרכיה ובין "מפלגת ההמונים השמאלית" שתרוץ לייצג את הפלסטינאים.

הגיבו לעודד קדם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים