הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 במאי, 2010 23 תגובות

בשעה אחת בלילה יצא איש מבוגר וחביב למראה, מכוסה בדגל ישראל, כשהוא אוחז בידו את ילדו, מאיזור החגיגות הספונטניות של אלפי אוהדי הפועל ת"א באצטדיון בלומפילד לכיוון החניה.

 

בחור צעיר (ושיכור בעליל) קרא אליו: "אבא’לה, אני אוהב אותך, אבל הדגל הזה לא מתאים עכשיו!"

 

האיש הסתכל אל הבחור ואמר לו בחדות: "זה מתאים תמיד".

 

הבחור לא התבלבל ואמר לו בסערת רגשות: "לא! לא! אלה לא החגיגות של מדינת ישראל פה, אלא החגיגות שלנו! ישראל ביום, אבל לא עכשיו! ישראל ניסתה למנוע מהערב הזה לקרות! הם התגייסו, כולם, הפרשנים, התקשורת, מכבי, חיפה, בית"ר – מי לא? רק כדי להרוס לנו. הם קשרו שרוכים, הפסידו בכוונה, מה הם לא עשו? זה לא היום שלהם – זה היום שלנו!"

 

תרועות הסכמה מהדהדות נשמעו מכל העברים. האיש התבונן בבחור במבט מהורהר, הניד בראשו בשקט, והסתלק משם.

 

כמה עשרות מטרים משם החלה שירה אדירה: ישראל עצובה עצובה, ישראל עצובה עצובהההה, ישראל עצובה עצובה, ע-צו-בה!

שבוע קודם לכן בכה שחקנה הצעיר של הפועל, איתי שכטר בחדר ההלבשה, לאחר תיקו בדרבי, מול מה שנראה כמו אובדנו של הסיכוי האחרון לאליפות. "למה הם שונאים אותנו כל כך?" שאל את חברו גילי וורמוט. ותשובה לא באה.

 

שלושה ימים לאחר אותו תיקו מריר, הניפה הפועל את גביע המדינה, ומאמן הקבוצה לקח את המיקרופון ושאג לעבר הקהל לפי מנגינת "גשר צר מאוד": כל העולם כולו, שונא את הפועל, שונא את הפועל שונא את הפועל, כל העולם כולו שונא את הפועל – ורק אני אוהב!

 

את התחושה הזו, תחושת המצור, חש כל אוהד הפועל במהלך החודשים האחרונים. והאירוניה היא, שאותה שנאה של "כל היתר" ל"הפועל", שפעם הוסברה בנימוקים ספורטיביים (הפועל המשעממת, הפועל ההגנתית), התעצמה כל כך בשנה שבה היתה הקבוצה האטרקטיבית ביותר בליגה והבקיעה מספר שיא של למעלה מ120 שערים בכל המסגרות.

 

קבוצה בפייסבוק שהוקמה על מנת לעודד את יתר הקבוצות להפסיד בכוונה למכבי חיפה, המתחרה על האליפות, ולנצח את הפועל, משכה לא פחות  מ1,700 חברים; פרשנים התחרו במסע של דה-לגיטימציה לאדומים של גוטמן; זה נהיה כמעט ספורט לאומי להגיד: רק לא הפועל. רק לא הפועל. אסור שהם ינצחו.

 

התחקות אחר שורשי השנאה הזו היא מסע מרתק בסוציולוגיה של החברה הישראלית. וכמו בכל מסע גדול שלב חשוב והכרחי בו הוא שבירת מיתוסים.

 

מיתוס 1: הפועל עשירים.

 

זה המיתוס החביב עלי ביותר, משום שהוא הקל ביותר להפרכה. אני ממליץ לכל מי שנדמה לו שזה המצב (בדרך כלל מדובר באנשים שהקשר בינם לבין ספורט ישראלי קלוש עד כדי לא קיים), לנסות ולבדוק מהם מוקדי האהדה של הפועל ת"א בארץ, והתשובה היא: יפו ובת-ים (חלק הארי של האוהדים משער 4 – 5 מגיע משם), ראשון לציון, דרום מערב תל אביב (פלורנטין, נווה צדק), מרכז העיר (במידה פחותה יותר), כפרים ערבים, קיבוצים. זהו, זה מה יש. בצפון הישן של תל אביב, ובעבר הירקון בוודאי, הפועל היתה תמיד מיעוט לעומת מכבי שאלו הם מעוזי התמיכה ההיסטוריים שלה.

 

גם מבחינת תקציב הקבוצה – הוא היה נחות משל יריבותיה לצמרת כמעט בכל עונה בעשרת השנים האחרונות.

 

מיתוס 2: הפועל אשכנזים.

 

להוציא את מגזר הקיבוצניקים המפואר, שיבדל לחיים ארוכים, הטענה הזאת ניתנת להפרכה באופן דומה לטענה הראשונה. הקהל הערבי והמזרחי מהווה בהפועל, כמו ביתר מועדוני הספורט בישראל, רוב מובהק.

 

מיתוס 3: הפועל שמאלנים.

 

כאן המצב מעט מורכב יותר, אך יהיה מדוייק להגיד שהמיתוס הוא לפחות בלתי מדוייק אם לא שגוי לגמרי. הקהל של הפועל מגוון מבחינה פוליטית ורבים בו גם מצביעי הימין המתון (והפחות מתון).

 

אז מדוע קבוצת כדורגל אטרקטיבית המשחקת כדורגל יפה, מתהדרת בקהל מגוון מבחינה סוציו-כלכלית ואינה מזוהה באופן חד-משמעי מבחינה פוליטית זוכה לאיבה כזו מצד "כל היתר"?

 

התיאור הזה נשמע מוכר? נכון. זהו תיאור דומה למדי של הקבוצה שהתחרתה בהפועל ת"א, מכבי חיפה, עוד קבוצה שיש לה הרבה אוהדים (ושחקנים) ערבים ושזוהתה לאורך השנים עם כדורגל אטרקטיבי ושובה עין.

 

ובכל זאת, המדינה כולה רצתה ירוק, או לכל הפחות לא-אדום. כולה, כלומר, חוץ מאיתנו.

 

המפתח להבנת "שנאת הפועל" בישראל של 2010 נעוץ במקום עמוק בהרבה מאשר המיתוסים שהוזכרו כאן. התשובה היא, שהפועל תל אביב היא קבוצה בדלנית, והקהל שלה הוא קהלן בדלני. זה לב העניין. וזה מקור השנאה. זהו קהל, שכמאמר האמרה העממית, "לא דופק חשבון". קהל שמסרב לזהות את קבוצתו עם "המדינה" (גם במשחק האחרון באצטדיון טדי הונף, כתמיד, השלט המתגרה: "מייצגים את הפועל ולא את ישראל"); קהל שמסרב להניף את דגלי ישראל במשחקי חוץ באירופה, קהל שמחוייבותו לאידיאל האנטי-פאשיסטי מוצהרת וטוטאלית. ההצהרה האחרונה מגלמת הבדל משמעותי ביחס למיתוס השלישי שהוזכר לעיל. הקהל של הפועל אינו "שמאלני" – הוא אנטי-פאשיסטי. הוא קהל שמעולם בתולדותיו לא שר שירים גזעניים נגד מיעוטים (הוא שר שירי נאצה רבים אחרים, אך גזענות אינה חלק מהם). הוא קהל דו-לאומי גאה ומוצהר; קפטן הקבוצה הוא ערבי, ורבים מכוכביה הגדולים ביותר בעבר ובהווה היו ערבים.

 

מה עוד?

 

קהל שארגון האוהדים שלו משתתף בצעדת אחד במאי, קהל שארגן מבצע התרמה למען הפליטים (תחת הכותרת: "מי כאן לא פליט?"); קהל שמניף את דגל הפועל, הפטיש והמגל (ובמשחקה האחרון של בית"ר בבלומפילד הניף הקהל הירושלמי בתגובה את השלט: "הפטיש והמגל ניתנו לישמעל, התורה והמנורה ניתנו לישראל"); קהל שלא בוחל בשירים מתגרים הקוראים להפוך את ירושלים לבירת ירדן.

 

ההתבדלות המרגיזה הזו, בשעה שבמדינת ישראל מתרחש תהליך הפוך של התאחדות מסביב לקונצנזוס ולהשתקת הסוררים, גרמה לשנאת הפועל לטפס השנה לשיא של כל הזמנים.

 

תהליך הפאשיזציה שחל במקביל בחלק מהמועדונים האחרים, גם הוא הגיע השנה לשיאים חדשים.

 

האלופה הבלתי מעורערת בתחום מזה במשך שנים רבות היא כמובן בית"ר ירושלים, שהמוניטין שיצא לה הוא מן המפורסמות. אך יש לומר ביושר שבית"ר שלפני 15 שנה אינה דומה לבית"ר של השנים האחרונות – חלה שם הידרדרות משמעותית. לפני מספר חודשים, במהלך משחק מול מ.ס אשדוד, גילו אוהדי בית"ר שני ערבים שאיתרע מזלם להיות פועלי הניקיון של האצטדיון בזמן המשחק והם עקבו אחריהם לשירותים והפליאו בהם את מכותיהם. זה היה רק שיאו של מסע מטורף שעובר המועדון במהלך השנים האחרונות.  הווטו שהטיל הקהל על צירופו של שחקן ערבי; הכניעה המבישה של ההנהלה ושל השחקנים (כולל סצינה הזויה בסגנון המאפיה האיטלקית שבה התנצל אחד השחקנים, ברוכיאן, מול פני המצלמות על כך ש"העז" לומר שלו באופן אישי אין בעיה ששחקן ערבי ישחק בבית"ר); מספר אירועים של דקירות ותגרות עם חצי תריסר קבוצות הליגה (האזוטרית ביותר מביניהן: הפועל כפר-סבא. השד יודע מדוע הם החליטו להרביץ דווקא להם).

 

אבל בית"ר אינה לבד. כשעמדתי שם, בשער שמונה של הפועל בדרבי האחרון, וראיתי את הקהל של מכבי תל-אביב צועק "מוות לערבים" לעבר הקהל האדום, אני מודה שעברה בי צמרמורת. אלה לא הירושלמים. זו מכבי. האח המעצבן שאף פעם לא הסתדרת איתו, אבל בכל זאת הוא אחיך. חולק איתך את אותה העיר, הולך איתך לעבודה, שותה איתך בפאב. אתה לא ממש מת עליו ובכל זאת, אתם ביחד לטוב ולרע, נגטיב האחד של השני, אבל לא אויב – יריבים, לא שונאים.

 

כשהקהל של מכבי חצה את הגבול הדק הזה שבעבר הוא רק פלירטט איתו (עם קריאות כמו "טועמה מחבל" לעבר שחקנה הערבי של הפועל), וכשהקבוצה עצמה עשתה מעשה ספורטיבי מחפיר כאשר הפסידה באופן מכוון למדי לחיפה במחזור שלפני כן, נשבר עוד טאבו בתהליך הריקבון אשר משקף בצורה מעציבה כל כך את המתרחש בחברה הישראלית.

 

עם הידיעה שהיא משחקת נגד מדינה שלמה (מפאת קוצר היריעה לא אפרט כיצד הצטרפה התקשורת הנחשבת, מסיבה לא ברורה, ל"אדומה" אל חגיגת דה-הלגיטימציה), נסעה הפועל תל אביב לירושליים.

 

ניצחונה של הקבוצה הנושאת את דגל האנטי-פאשיזם במעוז הפאשיזם הוא ניצחון ראשון ונדיר של ישראל האחרת על ישראל הנוכחית.

 

הקבוצה ניצחה את המדינה. האם מותר לי לחלום על היום שבו המדינה תאמץ את ערכי הקבוצה?

תגובות
נושאים: מאמרים

23 תגובות

  1. יובל הלפרין הגיב:

    "ערכי הקבוצה", "הפועל עשירים/שמאלנים וכו’.
    כשאתה אומר "הפועל" אתה מתכוון בעצם לאוהדים.
    אבל קבוצה היא לא האוהדים. האוהדים מזדהים א?תה ומעניקים תוכן ותדמית להזדהותם. לפיכך התדמית של הפועל אכן סימטית יותר לזו של בית"ר, למשל.
    אבל תדמית פועלת לשני הכיוונים: יצירת מציאות והטעיה.
    ההטעיה כאן היא כיסוי על עסק מופרט. כמו כל הכדורגל העילי, היא עברה מידיים ציבוריות (לא חשוב איזה) ולידיים פרטיות.
    הזדהות צרכנית עם מותג כזה כמוהו הזדהות עם בעל ההון השולט בו (כולל הזדהות שלילית, כשהקבוצה בשפל).
    האוהדים מעוניינים שה"בוס" "יביא זרים" ויחתור לדבר אחד: ניצחונות בליגת העל.
    להפועל המקורית היה סדר עדיפויות שונה: הפיכת העיסוק בספורט לנגיש לכל פועל, כלומר התמקדות בבסיס הפירמידה, בכמה שיותר מועדוני ספורט במקומות נידחים ומרוחקים, כן – גם על חשבון הישגי ה"טופ".
    מכאן תדמית ה"לוזרים", אך כל בעלות ציבורית עדיפה על בעלות פרטית, כולל של "אגודת ביתר העולמית".

    לסיכום, לאהוד היום "הפועל" זה כמו לאהוד "בנק הפועלים".

    .

  2. Guy הגיב:

    I truly don’t understand the ideological attachment of the left to Hapoel Tel Aviv. It was once belonged to the Histadrut, which you can say is a progressive thing, but the Histadrut was the worst type of workers union, completely betraying the workers and serving the capitalist state and the national and civil oppression of Palestinians

    But even if you think that being a part of the Histadrut is progressive enough, then why now, when it is fully privatised?

    It is a privately-owned team, just like all the rest. the ideological attachments to it are infantile and a distraction from the struggle.

  3. חוני ליובל הגיב:

    בוא נפרק לגורמים את המושג שנקרא קבוצה – מדובר בלוגו/סמל, במספר עובדים (שחקנים) שבועטים בכדור ומקבלים על זה כסף מבעלים פרטי, באצטדיון ביתי ובקהל צופים
    מתוך כל אלו הגורם השני הוא השולי וחסר החשיבות ביותר.
    הבעלים הפרטי כמו גם השחקנים מתחלפים כל הזמן. עבור האוהדים הוא, וגם הם, לא ממש מעניינים. הקהל הוא הכל, הקהילה שנוצרת סביב האירוע היא הכל.
    היא קובעת מה יהיו משמעויותיו של האירוע ומה הוא יסמל, ייצג.
    מהבחינה הזו אין הבדל בין לאהוד קבוצת כדורגל לבין לאהוב כלב, את הבית שלך, או עץ אקליפטוס. בכל המקרים אתה הוא זה שנותן תוכן למושא האהבה. עבור הכלב אתה בעלים, עבור הבלוק או או העץ אתה שום דבר.

    הקונסנזוס מגדיר את המציאות: אם אני, ואתה, ו15 אלף איש בבלומפילד, ועוד כך וכך אנשים בארץ חושבים שהפועל הם ב’ ובית"ר הם ד’ אז משחק בין הפועל לבית"ר יהיה זירת עימות מטאפורית בין ב’ לד’.
    הנסיון מלמד על כך שרוח הקהילה מחלחלת גם אל השחקנים וההנהלה – ודוגמאות לא חסרות. בישראל הדוגמאות הבולטות מתמקדות בסוגיית היחסים בין יהודים לערבים. בבית"ר הקהילה החליטה שלא ישחקו ערבים בקבוצה, בהפועל הקהילה החליטה שהשיתוף היהודי-ערבי בקבוצה הוא ערך יסוד, וכיום הקפטן הוא ערבי.

    לכן הניתוח שלך, על אף שהוא נכון ברמה החומרית – לא תקף כאן.

  4. כדורגלן הגיב:

    הקבוצה הם האוהדים והיא סמל בלי קשר לבעלים שלה המתחלפים.
    הקשר של האוהדים לקבוצה מגיע משני מקורות. ההיסטורי, אלה הם בניהם, נכדיהם וניניהם של אוהדי הקבוצה משכבר שהיתה קבוצתם של חברי ההסתדרות ותנועת העבודה. השקפתם הפוליטית השתנתה והתמיינה אך נאמנותם לקבוצה נשארה. החלק השני מגיע מהשכונות יפו ובת ים ששם הקבוצה מגייסת את שחקניה הצעירים.
    השנאה לקבוצה התגברה משום שהיא נשארה הסמל של השמאל וככל שהוא נדחק לפינה כך גברה השנאה להפועל. אבל הקביעה שהאוהדים הם אנטי פשיסטים זו אשלייה של הכותב כמו הטעות שיש לה אוהדים ערבים (מלבד קומץ של ערבים מיפו) הערבים במידה שהם אוהדי כדורגל ואוהדים קבוצה ישראלית הם אוהדים של מכבי חיפה.

  5. נגד ספורט הגיב:

    ספורט תחרותי בחברה קפיטליסטית משמש להקניית ערכי צייתנות, כפיפות והתלהמות קולקטיבית. כל ספורט תחרותי באשר הוא הינו ריאציונרי ופסול.

  6. אלי הגיב:

    ברכותיי להפועל תל אביב על הקאם בק המדהים וזכייתה בדאבל.
    במיוחד שמחתי על הנצחון שהושג בטדי.

    אגב אם זכרוני אינו מטעני שיחק בתחילת שנות ה 70 שחקן ערבי במדי ביתר ירושלים – עלי עותמן.

  7. פסיכולוגיה בגרוש הגיב:

    יש לי הרגשה שאם באמת כל המדינה רצתה שחיפה תיקח ולא הפועל זה קשור בעיקר לשיטת הקיזוז שבגללה הפועל תל אביב אלופה אפילו שיש לה פחות נקודות.לא יודע למה אוהדים של הפועל תל אביב רוצים להרגיש נרדפים כל הזמן בטח במאבק מול קבוצה שלא מזוהה פוליטית כמו מכבי חיפה.למען הגילוי הנאות:אני אוהד של נתניה.

  8. בטטה לאלי הגיב:

    עלי עותמן שיחק בהפועל ירושלים .בביתר לא שיחק מעולם שחקן ערבי ולמיטב זכרוני גם לא מוסלמי.בכל יתר הקבוצות בארץ משחקים ושיחקו ערבים ומוסלמים.

  9. לאלי הגיב:

    עלי עותמן שיחק בהפועל ירושלים לא בביתר.

  10. משה האחד הגיב:

    עלי עותמן שיחק בהפועל ירושלים.
    היה להית"ר שחקן מוסלמי מאפריקה לפני כמה שנים ואוהדי בית"ר קללו אותו כל הזמן, הוא נשבר ועזב

  11. איתמר למגיב "נגד ספורט" הגיב:

    כתבת ש"ספורט תחרותי בחברה קפיטליסטית משמש להקניית ערכי צייתנות, כפיפות והתלהמות קולקטיבית"…

    אני מניח שבחברה קומוניסטית מדובר על משהו אחר לחלוטין, נכון?
    כמו למשל במזרח גרמניה שם הלעיטו ספורטאיות בסטרואידים (יעני סיכנו את בריאותן ושיקרו לכל העולם) כדי שהם תוכלנה לנצח את אלו מהמערב, ממש ערכים אוניברסלים נעלים.

    מה גם שהטענה הראשונית שלך פשוט אינה נכונה,
    איני יודע מיהם אותם אנשים הסופגים ערכי "צייתנות, כפיפות והתלהמות קולקטיבית",
    אבל גם אתה לא יודע מיהם.

  12. חוני למגיבים הגיב:

    למגיב – "פסיכולוגיה בגרוש" – חבל שלא טרחת להתעדכן בעובדות לפני שכתבת את הודעתך. שיטת הקיזוז קיימת מזה שנים בכדורסל – לא קיזוז של 50% אלא קיזוז של 100%, מבטלים את כל הנקודות שהושגו בעונה הסדירה ועושים משחק א-ח-ד שהזוכה בו היא האלופה.
    למרות זאת לא עלה על דעתו של איש מעולם להביע עוינות לזוכה באליפות הכדורסל בעקבות השיטה ה"לא הוגנת" בה זכתה, זו פריבילגיה ששמורה לשונאי-הפועל. שיטות דומות קיימות בספורט הארה"בי בכל הענפים.
    אגב, במרבית שנותיה של הליגה בכדורגל היתה קיימת שיטת 2 נק’ לנצחון במקום 3 – שיטה שאם היתה מונהגת העונה – הפועל היתה זוכה באליפות ללא שום קיזוז.
    בשורה התחתונה – בורותך או היתממותך (או שתיהן) רק מוכיחות את הטענה: הכל כשר על מנת לפסול את הפועל תל אביב. גם הטענות המופרכות ביותר.

    למגיב "כדורגלן" – פקח עיניך. הפועל תל אביב היא הקבוצה האהודה ביותר במגזר הערבי – לפני מכבי חיפה. נעשו על כך סקרים לא פעם (וודאי שגם חיפה אהודה מאוד במגזר).
    לגבי עניין האנטי-פאשיזם, ובכן: העובדות מדברות, ופירטתי אותן במאמר עצמו. זו אינה אשליה (לו הייתי כותב שאוהדי הפועל קומוניסטים כולם – אז זו היתה אשליה, וזה כמובן לא נכון) אלא מציאות שחיה מדי שבת ועדים לה אלפים רבים.
    נא הגב על העובדות (או המצא עובדות חדשות משלך).

    אגב, למען הסר ספק – מכבי חיפה, ככל שהדברים אמורים לקהל האוהדיה שלה, איננה קבוצה גזענית או פאשיסטית חלילה: היא פשוט לא מזוהה באופן כל כך חד-ערכי וקיצוני עם "ההיפך" מכל זה.

  13. לחוני הגיב:

    עוד איש לא הזכיר כאן את בני סכנין.
    אתה רוצה להגיד לי שלהפועל תל אביב יש יותר אוהדים במגזר הערבי מלבני סכנין?
    ואולי אנשי השמאל המתעניינים בכדורגל צריכים לאמץ דווקא את בני סכנין כקבוצה המזהה אותם?

  14. TIBERIVS הגיב:

    מסקנה מאוד מרחיקת לכת ובעייתית בעיני.

    בישראל, בניגוד לארצות רבות, אהדת קבוצת כדורגל לא נקבעת ע"י המיקום הגאוגרפי של של האוהד או ה"ערכים" לכאורה של המועדון אלא עפ"י ההצלחה שלו ברגע נתון – לכל אחד מהמועדונים הגדולים (הפעול ת"א, בית"ר ירושלים, מכבי ת"א, מכבי חיפה) יש אוהדים בכל חלקי הארץ שאוהדים רק מן הסיבה שהקבוצה הייתה בתקופה טובה בשעה שהם התחילו להתעניין בכדורגל.

  15. דן ל-TIBERIVS הגיב:

    תן קצת יותר קרדיט לאוהדי קבוצות כדורגל בישראל.
    קודם כל בגלל גודל המדינה (או יותר נכון – מידתה הקטנה של המדינה) יש הגירה יחסית נרחבת של צעירים ממקום למקום, בעיקר למרכז.
    כך שנוצר מצב בו אזור המרכז מלא בתושבים שילדותם עברה עליהם בערים שונות (למשל חיפה וירושלים) שעברו לאזור ת"א כאשר התבגרו.
    אנשים אלו הביאו איתם את אהדתם לקבוצות של ערי מוצאם, והם מהווים חלק ניכר מאלו עליהם האתה מדבר.

    עוד אספקט חשוב ביותר: אין זה משנה כלל מה גרם לילד להתחיל לאהוד קבוצה מסויימת, גם אם זה פרט אינטרסנטי כביכול (כגון "זו הקבוצה הטובה ביותר ברגע נתון") – העיקר שהוא יישאר אוהד של אותה קבוצה גם כאשר היא לא תצליח, וזה קורה תמיד.
    הנאמנות היא העיקר והיא תמיד קיימת. לעולם לא תמצא אוהד כדורגל רציני שהחליף קבוצות, גם בשעות משבר, זה פשוט לא קורה אף פעם.
    לכן אין כאן שום דבר מדאיג.

    אם כבר יש משהו מדאיג הרי זו הגלובליזציה שמביאה את ברצלונה ומנצ’סטר יונייטד לסלון של כל אחד מאיתנו. כך שילד ישראלי יכול להחליט שהקבוצה שהוא אוהד היא בכלל לא ישראלית.

  16. דן לחוני הגיב:

    אני אוהד של הפועל ת"א כמעט שלושים שנה, ואני יכול להעיד שאכן יש גרעין שמאלני-סוציאליסטי בקרב אוהדי הקבוצה, אבל אני לא משוכנע שמדובר ברוב האוהדים.
    השנאה להפועל נובעת בעיקר מאופי אותה קבוצת אוהדים שמשתלחת (בכשרון רב, אולי רב מידי) בקבוצות אחרות.
    זכורים לי כמה מקרים קיצוניים, למשל כאשר הונפו בובות של תינוקות ביציע הפועל במשחק דרבי לאחר הטרגדיה של אלכסנדר אובארוב, שוער מכבי ת"א באותה תקופה. או כאשר הונף שלט "סוף גנב לתליה – מוני פנאן". שלא לדבר על השיר בו ישנו המשפט "שמעון מזרחי, תתאבד כבר".
    גם אוהד קבוצת הכדורסל שאמר לגור שלף "אבא שלך היה יותר אדום מאדום" לא טמן ידו בצלחת, לכאורה אמירה "תמימה", אבל פרובוקטיבית ביותר כאשר היא נאמרת לשחקן מכבי שאביו נפטר לא מכבר.
    יש עוד הרבה דוגמאות (כמו הדיסק "חברים שרים טייב", למי שמכיר) כך שאוהדי הפועל ת"א קיבלו תדמית של מי שנוקטים אלימות מילולית משתלחת וחסרת מעצורים, תדמית מוצדקת כאשר מדובר בקבוצה מסויימת מתוכם. ומכאן השנאה אליהם ואל הקבוצה בכלל.

    לגבי אהדה במגזר הערבי: למכבי חיפה יש המון אוהדים ערבים בצפון הארץ, ואני לא אתפלא אם יותר מאשר להפועל ת"א.
    הכל מקרה מדובר בשתי קבוצות מההוות סמל לדו-קיום, גם בסגל השחקנים וגם בקרב האוהדים, כן ירבו!

    אדום עולה!

  17. חוני למגיבים הגיב:

    דן –
    הנה דוגמא מעולה לאיך שהפרופוגנדה משכנעת גם את הקורבן באשמתו.
    אוהדי מכבי ת"א שרו לאביו המנוח של שמעון גרשון בזמן ששיחק בהפועל ("איפה אבא?") ומאוחר יותר לזה של ביבראס נאתכו. הם כינוי את שחקנה הזר של הפועל (ראצ’וניצ’ה) בשם "ראצ’ונאצי" בעקבות איזה מלפפון שפורסם כאילו אחיו של היידר היה עורך דינו או משהו בסגנון זה, והדוגמאות רבות מספור ("הפועל חיזבאללה" "אין אדומים אין פיגועים" וכו’).
    כנ"ל לגבי מכבי חיפה, ובית"ר (אצלם הגיעו הדברים לידי כך שהקבוצה אפילו לא מועמדת לדין יותר על שירים גזעניים: "אני שונא אותך סלים טועמה, אני שונא את כל הערבים" – שמושרים ביציע מדי שבת).

    מה שקרוי "אלימות מילולית" כאן הוא כסף קטן בכל קנה מידה עולמי. כך גם לגבי האלימות הפיזית עצמה. אם אוהד צהוב או אדום יכול לאחר משחק להסתובב בחופשיות ליד המוני אוהדי הקבוצה היריבה מבלי שיבולע לו – אנחנו במצב טוב מאוד. באנגליה או בארגנטינה זה לא כך.
    זאת – להוציא מקרה חריג אחד: בית"ר ירושליים.

    הקבוצה האלימה היחידה למעשה בישראל היום (כלומר, שקהל האוהדים שלה אלים) זו בית"ר. למה הכוונה? יש רק מבחן אחד: מה יקרה לך אם תיקלע לבדך לאיזור אוהדי הקבוצה היריבה לפני או אחרי משחק.
    רק באירוע אחד בסצינת הכדורגל של ישראל מדובר באירוע מסוכן באמת: משחק נגד בית"ר.
    שכל מי שמדבר על "אלימות" כעל נושא אבסטרקטי ומנסה ליצור הקבלות מופרכות ינסה להבין פעם אחת שבסוף כל נאום פילוסופי ישנם אגרופים, בעיטות, וסכינים. והם מופנים כיום אך ורק כלפי אויבי העם המעזים לקרוא תגר על המנורה הירושלמית.

    בכל מקרה דן, חפש במקום אחר את "שנאת הפועל" לא תצליח למצוא אותה בצידוקים מתפתלים ובהלקאה עצמית.

    למגיב שהעיר על בני סכנין – אתה צודק. למרות שאני לא יודע אם בשקלול כולל (כולל יפו והנגב למשל) לסכנין יש יתרון משמעותי על חיפה והפועל.

    אגב, שוב, למען הסר ספק – מכבי חיפה היא דוגמא יפה נוספת למועדון שיש בו מציאות יומיומית ראויה להערכה של דו-קיום.

  18. ירון הגיב:

    סיבה מרכזית לשנאת הפועל ת"א שלא צויינה באופן מפורש בכתבה הינה האלימות המילולית הקיצונית שיש בשירי אוהדיהם, ולעיתים אף גלישה אף למעשים ברוטאליים חמורים.די להזכיר את מקרה הבובה של הבן של אלכסנדר אובארוב שוער מכבי ת"א שבנו הופל מהמרפסת, או את חילול קבר הורי חולדאי. בפן המילולי, שיריהם מזכירים לא פעם את המילים "שואה", "נאצים", "משרפות" כלפי היריבות שלהם, וכן שמחה לאיד אפילו במקרי מוות, כגון מקרה מוני פנאן. אמנם אוהדי יתר הקבוצות משתמשים אף הם באלימות פיזית ומילולית רבה, בעיקר אוהדי בית"ר ומכבי ת"א, אך לאוהדי הפועל נוצרה תדמית (די מוצדקת) של אוהדים שאינם בוחלים באמצעים כדי להביע שטנה ואיבה כלפי יריבותיהם. סיבה זו הינה העקרית כיום לשנאה שיש כלפי קהל אוהדי הפועל ת"א.

  19. סבוניס הגיב:

    עוד קבוצה ניצחה את המדינה.

    — קישור —

  20. דן ל"למגיב האחרון" ולחוני הגיב:

    למגיב "למגיב האחרון":
    אותו דגל "לא מייצגים את ישראל – מייצגים את הפועל" לא נפרס במשחקים של הפועל באירופה מאז 2002, ואין לי מושג איך הצלחת לראות אותו בקמפיין האירופי האחרון (רמז: הוא לא היה שם?).

    לא ברור לי מדוע אתה טוען נגד המגיב הקודם שיש לו פיצול אישיות כלשהו.
    כבר מזמן ניתק הקשר בין הפטיש והמגל לבין קבוצות "הפועל", ועל זה בדיוק חוני קבלו כתב לעיל (ראה "מיתוס 3: הפועל שמאלנים").
    אם כבר מישהו משליך משהו על קהל אוהדי הפועל הרי זה אתה, בטענה שפטיש ומגל מייצגים את הכיוון החברתי הרווח בקרב האוהדים.
    לומר שרק "מיעוט זעיר" בקרב האוהדים אינם סוציאליסטים זו פשוט שטות, האם עשית סקר בקרב 20000 אלף איש מאוהדי הקבוצה בכדי לבדוק זאת?

    לחוני:
    צר לי על ההיתממות שלך, אבל כפי שטען גם מגיב נוסף (ירון) – האלימות המילולית של אוהדי הפועל היא שרירה וקיימת ונותנת דלק לכל שונאינו.
    כמובן שאני מתכוון לקבוצה קטנה בקרב האוהדים, אבל זו קבוצה קולנית ודומיננטית.
    נכון שזה "כסף קטן" לעומת אלימות פיזית כמו של אוהדי בית"ר או בני-יהודה, שלא לדבר מדובר על מה שקורה בחו"ל.
    אבל הדיסוננס שנראה גם כאן בגדה השמאלית בין שמאל הומני, אנטי-פשיסטי, קוסמו-פוליטי וכו’ לבין השימוש בשפה אלימה ומשתלחת מעיד לדעתי על זה שמשהו רקוב בממלכת צ’ה גווארה בתל-אביב. בין אם זה בבלומפילד ובין אם ברחוב אחד-העם 70

  21. אין צורך לעשות מזה יותר ממה שזה באמת הגיב:

    אני אוהד של הפועל תל אביב כבר 25 שנים בגלל הכדורגל וההישגים ומבגלל המסורת המשפחתית. זה לא מפריע לי לחשוב שההסדתרות הייתה הדבר הכי נורא שנוצר בישראל וכל סממני הפשטי והמגל מייצגים בעיני את אחת השטויות הגדולות ביותר שהאנושות הפיקה.
    אני לא יודע מהיכן אתה שואב את זה שאוהדי הקבוצה לא מוכנים להניף דגלים באירופה במיוחד לאור העובדה שאני בעצמי הנפתי דגל ישראל בכמה משחקים באירופה וכמוני עוד מספר רב של אנשים.

  22. למגיב האחרון הגיב:

    את הדגל "לא מייצגים את ישראל – מייצגים את הפועל" שנפרס במשחק בטדי ראית?
    אותו דגל נפרס במשחקים של הפועל באירופה מאז 2002.
    זה שישנם עשבים שוטים כמוך בכל מחנה, מול זה אין מה לעשות – התשובה הטובה ביותר ניתנה ע"י אוהדי הפועל הקוראים כאיש אחד: "כל העולם כולו שונא את הפועל – ורק אני אוהב".
    אין צורך לקחת את פיצול האישיות הפרטי שלך, כשונא של הפטיש והמגל, והסוציאליזם ולהשליכו על יתר הקהל.
    אתה וחבריך מהווים מיעוט זעיר בקרב הקהל האדום.

  23. חיים הגיב:

    למגיב 4 מהסוף: אהבתי!

הגיבו ליובל הלפרין

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים